עברית וחיות אחרות

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות; שושן הבירה היא מקום אמיתי; משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס; זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב; מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה; יש משחקי מילים במגילת אסתר; יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים; או העתקת חגים

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

אחד הטיעונים המחלישים ביותר את אמינות המגילה כסיפור היסטורי, הוא השוואה של נוסח המסורה – כלומר הנוסח העברי המצוי בידינו כיום – עם תרגום השבעים.

תרגום השבעים הוא התרגום הקדום ביותר של התנ"ך לשפה אירופית – יוונית. שמו ניתן לו מכיוון שתרגמו אותו שבעים חכמים. לפי האגדה ישב כל אחד מהם במקום נפרד, וכולם הגיעו לאותו נוסח. שבעים יהודים שמסכימים – ברור שזו אגדה.

מכל מקום, תרגום מגילת אסתר ליוונית נעשה מתוך נוסח השונה מנוסח המסורה בכמה וכמה נקודות: יש בו תוספות כמו חלום מרדכי ותפילת אסתר, אבל הדבר המעניין לצורך הדיון באמינות הוא שמותיהם של חלק מהשחקנים. למשל המלך בנוסח היווני אינו כסרכסס, אלא ארתא-כסרכסס. זהו שמם של ארבעה מלכים אחרים מהשושלת האח'מנית, הידועים בעברית כארתחשסתא, בפרסית עתיקה   arta-xšaça, ובפרסית אמצעית וחדשה ארדשיר. אחשורוש מזוהה עם ארדשיר גם במסורת יהודי איראן, המשתקפת באפוס השירי ארדשיר נאמה של המשורר הפרסי-יהודי שאהין, וגם בתרגום של יהדות ארם צובא (חלב) לערבית יהודית שם המלך הוא אלאזדשירי. משמעות השם בפרסית עתיקה היא בערך "מלכיצדק".

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

מבחינה ספרותית – ז'אנר סיפורי החצר – אינטריגות בחצר המלך (בגתן ותרש), ובת המיעוטים שעולה לגדולה, אהוב ומוכר בכל התקופות, ולכן אין זה ממש משנה על איזה מלך מספרים את זה, העיקר הסיפור. מין ואלימות תמיד מכרו. מבחינה היסטורית, יש כאן בעיה גדולה, כי אם הסיפור התקיים במציאות – בתקופת איזו מלך הוא התרחש?

שם אחר ששונה מעט בנוסח היווני הוא שמו של המן, או ליתר דיוק כינויו: בנוסח המסורה המן בן המדתא הוא אגגי, ובתרגום השבעים כינויו bougaios. מכיוון שהמילה baga משמעותה "אל", ניתן להניח ש-bougaios הוא תואר דתי כלשהו. בנוסח החלבּי התואר הוא אלנצראני – הנוצרי. להיותו של המן אגגי יש חשיבות ספרותית ו"היסטורית" בסגירת מעגלים עם סיפורי מקרא אחרים, והוא גם הסיבה שמגילת אסתר זכתה להיכלל בנוסח המסורה: על המלחמה בעמלק להיזכר גם בתורה, גם בנביאים (סיפור שאול ואגג) וגם בכתובים – במגילת אסתר.

ראינו שמגילת אסתר משקפת נאמנה את הלכות החצר ומנהגי המלכות, והמחבר בקי גם ברזי השפה הפרסית העתיקה. יש המזהים את המלך אחשורוש עם המלך חשירש (כסרכסס) הראשון, ורואים במגילת אסתר סיפור תיעודי על מקרה היסטורי אמיתי. מנגד, יש חוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של סיפור מלחמות האלים. ומוצאים פגמים שונים באמינות ההיסטורית, בעיקר בהשוואת גרסאות עם נוסחים אחרים של אותו סיפור.

האם מגילת אסתר היא אגדה שהייתה באמת, או פיקציה דוקומנטרית?

כל עוד לא יסתיימו החפירות הארכיאולוגיות בסוזא, היא שושן הבירה – והמשטר הנוכחי אינו מאפשר חפירות – כנראה שלעולם לא נדע.

זהו, חברים, נגמר. צאו, תתחפשו ותחגגו! (ואל תשכחו לספר בשיחות סלון על מה שאתם יודעים עכשיו על מגילת אסתר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שיחות סלון). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי. משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס. זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב. מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה. יש משחקי מילים במגילת אסתר. יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים
בסוף הפוסט הקודם דיברתי על סקה, חג בבלי שבו חגגו את נצחונו של מרדוך על החושך (מקביל לחנוכה שלנו), ומנהגיו דומים מאוד לחג הפורים.

קיימים חגים נוספים שאולי השפיעו על סיפור מגילת אסתר. כמובן שכל חגי ישראל מהותם היא "הם ניסו להרוג אותנו, אנחנו הרגנו אותם, עכשיו בואו נאכל". אבל במגילת אסתר המצב ממש קיצוני: היהודים הרגו שבעים וחמישה אלף איש שלא ניסו לתקוף אותם. האם המן וכל אוהביו אינם מספיקים?

בתקופה האח'מנית ידוע לפחות על חג אחד שמנציח טבח בקבוצה אתנית או דתית. החג מתועד רק בשמו היווני – מַגוֹפוֹנְיָה. לא ידוע מה היה שמו הפרסי. האירוע המונצח בחג הוא עלייתו לשלטון של דריווש הגדול, ב-י' בתשרי בשנת 521 לפנה"ס, והוא מתועד הן על ידי ההיסטוריונים היווניים והן על ידי דריווש הגדול בכתובת הסלע אשר בבהיסתון. אומר דריווש המלך:

"בן של כורש, בשם קַמְבּוּגְ'יַה (עברית כַּנְבּוּזִי, יוונית קַמְבִּיסֶס), ממשפחתנו, הוא מלך כאן. לקמבוג'יה היה אח בשם בַּרְדִייַה (יוונית סְמֶרְדִיס), מאותו אב ומאותה אם. אחר כך, קמבוג'יה הרג את ברדייה. כשקמבוג'יה הרג את ברדייה, לא נודע לאנשים שברדייה נרצח (מבנה ארגטיבי!). אחר כך קמבוג'יה הלך למצריים. אחרי שקמבוגי'ה הלך למצרים, האנשים נהיו רעים ושקר גדול שרר בארץ – בפרס, במדי ובמחוזות האחרים.

אומר דריווש המלך: אחר כך היה איש אחד, מגו, בשם גַאוּמַטַה…. הוא שיקר לעם כך: אני ברדייה, בן כורש, אחי קמבוג'ייה. אחר כך, כל האנשים מרדו בקמבוג'יה והלכו אליו: מפרס, ממדי ומהמחוזות האחרים."

ידה ידה ידה… גאומטה תפס את הממלכה… קמבוג'יה התאבד …. גאומטה הפך למלך והרג את כל מי שהיה עלול לגלות שהוא איננו ברדייה האמיתי. אני חוזרת לכתבים העתיקים שם נאמר:

"אף אחד לא העז לומר דבר על גאומטה המגו, עד שאני באתי. אחרי כן ביקשתי עזרה מאהורה מזדא. אהורה מזדא סייע לי. מחודש בַּגַיַדִי עברו עשרה ימים כשאני, עם כמה אנשים, הרגנו את גאומטה המגו ואת אלה שהיו תומכיו הבולטים…. אני לקחתי ממנו את הממלכה".

לפי ההיסטוריונים היווניים, דריווש וששת חבריו הרגו לא רק את גאומטה ואת תומכיו הקרובים, אלא גם את הקרובים אליהם, ואחר כך רצו ברחובות כאשר ראשיהם הערופים בידיהם וקראו לכל הפרסים לטבוח במגואים. כך עלה דריווש לשלטון במאה השישית לפני הספירה, וידוע שבמאה הרביעית לספירה עדיין חגגו את החג הזה, שהמנהג העיקרי בו הוא שלא כדאי למגואים לצאת מהבית.

מי היו המגואים? "מגו" הוא הכינוי לכהן דת זורואסטרי. ייתכן שמדובר בטבח על רקע הפרדת הדת מהמדינה. מיכאל שטאוסברג מאוניברסיטת ברגן בנורבגיה מציע ש"מגו" הוא כינוי לבן קבוצה אתנית, אולי מֶדים. מכל מקום, מדובר בחג שמנציח טבח: בהתחלה גאומטה וכל אוהביו ואחר כך גם כל מי ששייך לקבוצתו.

אלט-טאב: לפני חודשיים וחצי פרסמתי פה פוסט עצבני על כך שחוגגים את סוף העשור בתחילת השנה העשירית במקום בסופה. אחת התשובות שקיבלתי הייתה שאנחנו היום לא סופרים לפי שנות האל (AD) אלא לפי התקופה המקובלת (Common Era, CE), שהיא ספירה אסטרונומית ובה אין "לפני הספירה" אלא ספירה במינוסים. באותו זמן אמרתי שהאסטרונומים עשו תרגיל מסריח בכך שלקחו את אותו שם של הספירה הרגילה (CE זה בדיוק אותו דבר כמו AD, רק בפוליטיקלי קורקטיות), וקראו למניין השנים שלהם אותו דבר. אז זה בדיוק אותו דבר כמו שעשה גאומטה המגו. גאומטה הוא לא ברדייה וזה שהאסטרונומים קוראים למניין שלהם CE עוד לא גורם לו להחליף את מניין השנים המקובל. שיפט-אלט-טאב.

חגים נוספים שעשויים להשפיע על חג הפורים הם ראש השנה הפרסי, חג נשמות האבות והחג מַרְדְגִירָאן. ראש השנה הפרסי, נורוז, חל בנקודת השוויון האביבי – בד"כ 20 או 21 במרץ. אחד ממנהגיו הוא משלוח מנות, מנהג עתיק אחר הוא מינוי ראש עיר למספר ימים מתוך העם, כלומר נהפוך הוא – ובמקומות מסוימים ראש העיר הזמני חייב להיות אישה.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

חג נשמות האבות – פְרַוַרְדִיגָאן, אולי נתן לחג הפורים את שמו: יש פ',ו',ר וסיומת רבים –אן. גם בשמו היווני של החג, frourdai, קיימות שלוש האותיות האלה וגם ד', וסיומת רבים.

מרדגיראן הוא חג שאינו נחגג כיום, ומתועד אצל ההיסטוריון הערבי-פרסי אלבירוני, במאה העשירית לספירה. חג זה חל באמצע החודש האחרון של השנה (ובשנה שמתחילה בניסן – החודש האחרון הוא אדר), ובו הנשים שולטות בגברים, או במילותיו של אלבירוני – "עושות להם הצעות". כנראה כאלה שאי אפשר לסרב להן.

החג עצמו מעוגן, אם כן, בחגי העם האיראני והבבלי באותה תקופה, וגם הנצחת טבח עם ביום חג אינה זרה לעם האיראני.

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הצעות שאי אפשר לסרב להן). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. "מגילת אסתר – היה או לא היה?" היא ההרצאה שהתחלתי איתה את הקריירה, ובמשך מספר שנים ההרצאה היחידה שלי. עכשיו מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה אליה נולדו כל ההרצאות האחרות, הבלשניות והאיראניסטיות, לימות השנה.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

משחקי מילים במגילת אסתר

הפוסט הקודם הסתיים בגילוי הסנסציוני שהמן נקרא בשמו של האל האיראני ווהו-מנה, "המחשבה הטובה". יש חוקרים הרואים במגילת אסתר מעין "גיור" של מלחמות האלים, כאשר האלים הבבליים אשתר ומרדוך מנצחים את ווהו-מנה, או את האל העילמי הֻמבן.

במספר מקומות קראתי שהמלחמה היא נגד האלים העילמיים הומבן ו-מַשְתִי, שהגיעה לעברית כ-ושתי. חילופי ו' ו-מ' הם נפוצים וסדירים וידועים וזה בסדר גמור. יצאתי, אם כן, לחפש מיהם אותם אלים. את הומבן מצאתי בקלות, ואילו את משתי מצאתי רק במאמרים על מגילת אסתר. התחקות אחר מקורה של משתי הביא אותי למאמר מתחילת המאה ה-20 שבו מציע החוקר את התיאוריה שאלה האלים הומבן ומשתי, ואומר שאמנם אין תיעוד לאלה כזאת, אבל אפשר לשחזר את שמה מ-ושתי.

שוין.

ווהו-מנה. הוא משלנו, וגם לפי משחקי המילים על שמו מדובר באל האיראני.

אשתר היא אלת האהבה והפריון הבבלית, וכמו אסתר המקראית גם היא שולטת בגברים שמסביבה ביד רמה. ניתן לקרוא מקצת מעלילותיה בספרה של ש.שפרה המילים ככישוף והכישוף שבמילים בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. שמה של אשתר הוא שם פרסי, ומשמעותו כוכב (בפרסית עתיקה stāra, כמו star באנגלית. ה-א' היא פרוסתטית, כמובן). האלה אשתר אכן מזוהה עם כוכב – כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס. בתרגום שני  מקושר השם אסתר ישירות לכוכב: "נקרא שמה אסתר כשם כוכב נגה".

דבר נוסף המשותף לאלות פריון בעת העתיקה – כלומר בבבל, ביוון וברומא – הוא הקשר לצמח ההדס. באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myrtilia או Myreta, על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי – Myrtus. כזכור, שמה העברי של אסתר המלכה הוא הדסה, וכאן נסגר סופית המעגל שבו חוברת אסתר המלכה לאלות אהבה ופריון.

מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, נחגג בפרס ובבבל חג בשם סקה, שבו חוגגים את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 8.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים אלוהיים). צרו קשר כאן.