בעקבות טור הבלשנות הכלכלית שעסק במילה נפט, קיבלתי מייל מיאיר פלדמן, שאני מביאה אותו כלשונו.
ליאיר יש מעין ניוזלטר בשם "רגע של טריוויה" שבו הוא מספר על מקורות מילים ועל קשרים בין מילים. אם תרצו, אני יכולה לארח אותו פה באופן קבוע.
תמר שלום,
נהניתי לקרוא על הנפט ומקורותיו, ואני שמח להוסיף לך מה שכתבתי באחד הגיליונות המוקדמים של "רגע של טריוויה".
שבת שלום.
תן לי 50 ליטר גז, בבקשה!
לא נראה לכם משונה שהנוהג ברכב "נותן גז" כדי להאיץ את המכונית, או שהוא נוהג ב"פול גז" – בשעה שברכב שלו אין בכלל גז, והוא בעצם צורך דלק נוזלי? ובאמת, אין שם גז, אלא בנזין, אבל כיוון שהאמריקאים קוראים gasoline לנוזל שאנחנו מכירים כבנזין – יצא שתחנת תידלוק בארה"ב היא gas station , והנהגים שלנו "נותנים גז".
והגז מנין? מקורו ב"כאוס" היווני, שהיה במקור כינוי ל"מקום ריק", גלגולו של התוהו ובוהו המוכר לנו מן התנ"ך. היוונים הקדמונים (שוב הם אורחים ב"רגע"!) נתנו שם זה לריק העולמי, ולימים הדביקו המדענים את השם למצב הצבירה של חומרים שונים, שאינו מוצק ולא נוזלי. עם הזמן הודבק השם לתערובת גזים דליקים, לאחר מכן לגאז הרדמה וגם לגאז רעיל (ששימש במלחמות).
אגב, גם לנפט המוכר לנו האמריקאים אינם קוראים נפט אלא קרוסין, שם שבא (איך לא?) מהמילה היוונית keros שפירושה שעווה. מכאן cire, שעווה בצרפתית, והוותיקים זוכרים את שירה של פראנס גאל שזכה ב-1965באירוויזיוןPoupée de cire, poupée de son – בובת שעווה, בובת קש.
נפט היא מילה מעניינת מאוד, שמוזכרת כבר בקוראן כשמן לבערה, ואפילו – בתלמוד שלנו, ויש לה גלגולים בערבית ובארמית. מסכת שבת התלמודית העוסקת בנוזלים שמותר להשתמש בהם להדלקה, אומרת כך:
מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?
את הנפט מכירים גם כפטרול או petroleum שהוא בעצם צירוף של שתי מילים petro (אבן, או סלע – זוכרים את מקדשי פטרה בירדן החצובים בסלע, באבן?) ו-oleum (שהוא שמן, ומכאן oil) – וביחד: סלע+שמן. ואכן בספרים ה"עתיקים" (אלה שנכתבו בשנות ה-40 ו-50 של המאה הקודמת, ז"א לפני משהו כמו 60 שנה בסה"כ…) נפט נקרא שמן-אדמה או שמן-סלעים.
אז כמה נקנה? 50 ליטר? המילה ליטר באה במקורה מן המילה היוונית litra שממנה נגזר למשל הביטוי "ליטרת בשר" שמקורו תלמודי, והיום משמש בעיקר כדי לתאר את החלק שמישהו תובע לעצמו. והליטרה הזו היא קרובת משפחה של הליברה (מידת משקל שמסומנת על האריזות כ-Lb , שאותה אנחנו מכירים גם כ"פאונד", בערך חצי ק"ג) . כמידת שקילה היא גם היתה קרובה לציין מאזניים, ולכן LIBRA הוא השם הלועזי של מזל מאזניים – וגם equilibrium (שיווי משקל, באנגלית) הוא בעצם איזון (equal) של ליברות.
יאיר פלדמן
יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.
איזה כיף,ynet פרסמו רק שני שלישים מהחומר ששלחתי להם, אז אני יכולה להדביק פה את השאר.
בתחילת השבוע ביקשו שהטור השבועי יעסוק בקצבאות, בגלל קצבת האברכים שקוצצה.
למרבה ההפתעה, הם השאירו את החלקים היותר בלשניים – פונולוגיה ומורפולוגיה, וקיצצו את החלק הסמנטי, שהם יותר אוהבים בדרך כלל. זה דווקא נחמד, כי לאט לאט אני מכניסה יותר ויותר בלשנות לתוך הטורים
אז הרי לכם החלק הסמנטי:
סמנטיקה: קַצָּב קָצַב קֶצֶב.
השורש קצב מתייחס לחיתוך, ולקביעה באמצעות חיתוך: הקצב חותך בשר, בדרך כלל לפי המשקל שנקצב על ידי הלקוח.
המילה קֶצֶב מופיעה במקרא במשמעות "צורה", בדרך כלל צורה שווה, קבועה: מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים (מל"א ו:כה) כָּזֹאת עָשָׂה, אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה (מל"א ז:לז). גם בשיר השירים, כאשר המשורר מתאר את שיני אהובתו כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה (שה"ש ד:ב), הכוונה היא לעדר כבשים, כנראה (כי במקום אחר הוא כותב כעדר הרחלות), שכולן נראות אותו דבר – שוב – יש להן צורה זהה – או במילותיו, שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם.
שינוי המשמעות מתבנית או צורה לריתמוס הוא מאוחר יחסית. בימי הביניים קצב היה מידה קצובה, ורק בעברית החדשה החלו להשתמש במילה קצב כדי לתאר מהירות. אבל גם כאן, נשארת המידה הידועה והקבועה.
הפועל לקצוב מופיע רק פעם אחת, במשמעות לחתוך, או לקצץ:
וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל (מל"ב ו:ו). גם היום משתמשים בפועל לקצוב כלחתוך, או לקצר, בדרך כלל בביטוי "קצב את עונשו". כאשר הנשיא קוצב את עונשו של פושע, הוא אינו קובע אותו אלא מקצץ, או מקצר, כלומר חותך אותו.
יונה הנביא מתפלל: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם (יונה ב:ז). כאן המשמעות הרבה פחות ברורה, ויש החושבים שהכוונה היא בכלל לקצווי הרים.
בהגדרות השונות השתמשתי כאן בשורשים רבים המתחילים ב-קצ-: לקצר, לקצוב, לקצץ, קצוות. קיימת תיאוריה שלפיה השורש השמי המקורי היה דו-עיצורי, והאות השלישית נוספה מאוחר יותר. שתי האותיות הראשונות נותנות משמעות כללית, והאות השלישית ממקדת ומחדדת. אמנם בעברית שורשים רבים המתחילים ב-קצ- קשורים לחיתוך – גם כשמקציעים עץ חותכים אותו – אבל ה-צ העברית מקורה בשלושה עיצורים שמיים שונים, ולמרבה הצער בשורשים העבריים המתחילים ב-קצ- מופיעות בערבית ובארמית סוגים שונים של צ.
עד כאן מה שכתבתי לוואינט (בשינויי סדר קלים ביותר), ועכשיו אני מוסיפה רק בשבילכם את השורש הדו-עיצורי המפורסם ביותר (והמשכנע ביותר) בעברית – השורש פ.ר. חשבו על כל השורשים שאתם מכירים שמתחילים ב-פ.ר – מה המשותף לכולם?
(מי שיודע את התשובה מקודם – נא לא לגלות).
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על תקציב). צרו קשר או קשרו אותי עם חוגים רלוונטיים, רכזי תרבות ומנהלי רווחה להזמנת הרצאה.
שינוי המשמעות מתבנית או צורה לריתמוס הוא מאוחר יחסית. בימי הביניים קצב היה מידה קצובה, ורק בעברית החדשה החלו להשתמש במילה קצב כדי לתאר מהירות. אבל גם כאן, נשארת המידה הידועה והקבועה.
תקציר מנהלים:
במילים שאולות, פ' שומרת על הדגש המקורי (או הרפיון המקורי) ללא קשר לסביבה הפונטית העברית.
האות כ' אמורה לנהוג לפי כללי העברית, אם כי גם לאקדמיה יש הרהורי חרטה.
ואם המילה אמורה להתחיל ב-ב' רפויה, פשוט משתמשים ב-ו'.
כמה מכם שאלו אותי על הסלוגן של המיזם החדש שלי. למי שעדיין לא יודע ולא מכיר – קוראים לנו מַר צִים וַחֲבוּרָתוֹ, והסלוגן שלנו הוא מרצים בְּפִּינְצֶטָה להרצאות שוות (זה אותו קישור, אני סתם מתאמנת ב-SEO). העיקרון שלנו הוא שחוגי בית ומועדוני לקוחות משלמים מחיר אחיד פר הרצאה, ומקבלים גם מרצים מתחילים ולכן זולים יחסית, וגם מרצים יקרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל.
אבל על זה תקראו באתר של מר צים וחבורתו. וגם תפיצו את הקישור על הדרך.
אני רציתי לדבר על בְּפִּינְצֶטָה. כמה מכם שאלו על ה-פ' הדגושה אחרי ב' השימוש.
ובכן, חברים, פינצטה אינה מילה עברית. וככזאת, היא אינה מצייתת לחוקי העברית. כשם שאיננו אומרים פּלאפל גם כשה-פ' היא בראש מילה, כך הדגש בפּינצטה נשאר גם כשהיא אחרי אות שימוש שוואית, שאינה מצריכה דגש חזק אחריה: לְפּינצטה, כְּפּינצטה, בְּפּינצטה, וְפִּינצטה וּפִּינצטה.
אלה שכן אומרים פּלאפל. וגם זחוק, ושום, וחילבה
אמנם סבתא שלי, שתזכה לחיים טובים וארוכים, נוהגת לומר "הוא עובד בְּבַנְק", אבל זה תיקון יתר – היפר קורקציה. הצורה התקנית היא בְּבַּנק, כי בנק אינו מילה עברית. כשהייתי קטנה נהגנו לומר פּסטיבל, ואני חושבת שיש עוד כאלה שאומרים כך, אבל זהו גם תיקון יתר, או יישור לפי חוקי השפה העברית. יצא לי גם לשמוע את ההגייה פִּילוסופיה, וכשהייתי בחטיבת הביניים היה ילד אחד בשם אורי, שלאבא שלו קראו פּוטו, כי על חנות הצילום שלו היה שלט פוטו.
ההבדל בין תיקון יתר לבין יישור הוא שתיקון יתר נעשה מתוך מחשבה וכנגד מה שטבעי, והוא אופייני יותר דווקא למשכילים. ואילו היישור הוא תהליך טבעי שקורה בשפה. כתבתי על זה בynet השבוע בהקשר של עומל-עומלת שתופס לאט לאט את מקומו של הצמד התקני עָמֵל-עֲמֵלָה.
בימי קדם מילים נשאלו בשינויים פונטיים שהיו הכרחיים על מנת לשלב אותם בעברית. למשל הפרתמים ממגילת אסתר מגיעים מפרסית עתיקה fratama "הכי ראשון", אבל fra הוא גם צרור עיצורים בתחילת מילה וגם מתחיל ב-פ' רפויה, שאינה אפשרית בעברית של אותה תקופה. לכן היה צריך לשבור את הצרור ולדגוש את ה-פ: פַּרְתמים. העברית של היום יכולה להתמודד גם עם צרור עיצורים וגם עם עיצור רפוי בתחילת מילה, וגם עם אות בגד כפת דגושה אחרי אות שימוש שוואית.
לפני שנים רבות, בני בגין רץ לראשות הממשלה. כמעט הצבעתי לו, כי הוא היה המועמד היחיד שאמר וּבְכַלְכָּלָה. כל האחרים אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. חוקי ההגה של העברית החדשה, הישראלית, המדוברת, שונים מאוד מחוקי העברית הקלסית. רק אני, סבתא בתיה ובני בגין עוד שומרים על החוק*. בסוף הצבעתי לו רק בסקר באוניברסיטה, אבל לא בקלפי.
במקרה של פ' אין בעיה, כי בכל הלשונות שהעברית שאלה מהן יש הבחנה ברורה בין P לבין F, בין π לבין Φ, או בין ف לבין پ (בערבית יש רק ف, אבל אף אחד לא מבלבל אותה עם פּ).
גם במקרה של B-V אין בעיה, גם בגלל ההבחנה הברורה בשפות השונות, וגם כי העברית שאלה מילים ב-B כ-בּ, ומילים המתחילות ב-V כ-ו'.
אבל האות כ' עושה שמח בשם כולן. בכלל, הייצוג של העיצורים X (=כֿ) ו-K במילים שאולות הוא שמח. בעברית קלסית יש ח שהיא גרונית, ק שהיא נחצית, והאלופונים הווילוניים כֿ ו-כּ. אלופונים הם ביצועים שונים של אותה פונמה בסביבות שונות, ואם אתם ממש רוצים לדעת מה זה הווילון, תכניסו את האצבע לפה ותיגעו בחך הרך, למעלה בפנים. מרגישים שזה וילון? זהו. ושם נוגעת הלשון כשמבטאים כּ, וכמעט נוגעת כשמבטאים כֿ.
בעברית חדשה ח ו-כֿ הן הומופוניות, וכך גם כּ ו-ק. האלופונים כּ ו-כֿ כבר אינם "מצייתים" לחוקי העברית הקלסית, וניתן לשמוע יותר ויותר לְכַּבּוֹת, לְכּוּדִים, ו-כְתְבִי (lekabot, lekudim, xtevi). אני משתדלת בכל כוחי להיות פה תארנית ולא להעביר אל הכתב את הזעזוע העמוק שלי מצורות כאלה.
ולתוך המערכת הזאת, על כל המתח בין עברית קלסית לחדשה, נכנסות מילים זרות. פעם היו כותבים בעברית טכסט, סכסית ו-חימיה. היום האיותים האלה נראים מוזרים. אבל אלכסנדר זה בסדר. אילו היו כותבים אלקסנדר זה היה מוזר.
העיצור היווני χ (חִי) נהגה ביוונית כ-כֿ. מילים יווניות המתחילות בחי, נשאלו ללשונות אירופה ב-ch. כאשר נקבעו כללי ההגייה של העברית החדשה, הם נקבעו לפי השפות שדיברו מחדשי השפה: רוסית, פולנית, גרמנית. בעיקר פולנית. פאול וקסלר בכלל טוען שעברית היא פולנית עם אוצר מילים עברי (אבל עדיין בהגייה פולנית), ובלקסיקון הלועזי-עברי שלו, המילים הלועזיות מובאות בצורתן הפולנית.
אלט-טאב זוכרים לפני כמה שנים, היה מתמודד בכספת שקיבל שאלת נכון/לא נכון. השאלה הייתה: המילה פוטוסינתזה מקורה בשפה זו. התשובה הייתה פולנית. המתמודד אמר לא נכון, ואיבד את כל כספו. אני מייד שאלתי אם היועץ הלשוני שלהם הוא פאול וקסלר, ואכן כאשר התוכנית הותקפה בתקשורת מכל עבר, הם הביאו את פאול וקסלר להגנתם. אז פוטוסינתזה מקורה ביוונית, אבל הדרך שבה אנחנו מבטאים את המילה היא כמו בפולנית. שיפט-אלט-טאב.
בפולנית, כמו ביוונית, ch מבוטאת כ-כֿ, ולכן מילים המתחילות ב-ch בוטאו בהתחלה ב-כֿ ופעמים אף נכתבו ב-ח', כמו חימיה. כֿאוס, כֿריזמה, כֿרומוזומים, כֿירורגיה, כֿוראוגרפיה – עם תחיית השפה העברית כולן נהגו ב-כֿ רפה (ומאותו כֿורה – ריקוד – קיבלנו גם את ההורָה, ההיא עם הה', הורה). אבל מאז שהיינו פולנים עברו כמה שנים, וכמה שפות נוספות השתלטו על לשוננו, החזקה מביניהן היא אנגלית אמריקאית. ובאנגלית – מכל הדיאלקטים – מבטאים ch כ-כּ. כּאוס (האמת היא שאם כבר אז קֵייאַס), כּריזמה, כּוריאוגרפי, כּרומוסומס וכו'. במקרה של המילה כימיה, לא רק שבאנגלית זה נשמע כ-K, מקור המילה הוא ערבי ושם זה ב-ک (כּ).
אני תמיד הקפדתי לבטא את המילים האלה כמו ביוונית (כלומר בפולנית), אבל לפני זמן מה, בעקבות דיון בטוויטר, פתחתי את המילונים שלי, וגיליתי להוותי שכל המילים היווניות ב-χ מתחילות בעברית ב-כ' דגושה.
שאלתי את רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון עברית: "הכצעקתה?"
וזאת תשובתה:
יש החלטה יְשָנה בדבר העיצור כ (ch היוונית) בלבד: מאחר שיש לו פנים של כֿ ופנים של כּ בלשונות אירופה, הוחלט להכפיפו לכללי ריפוי ודיגוש כ העברית: כּירורגייה – בכֿירורגייה. לא כן פ, ב: פֿילוסופיה, פּסימי, פֿדיחה (סתם…)
ואולם כימיה – קל וחומר דגוש – בגלל המקור הערבי – אלכימיה.
עכשיו יש הרהורי חרטה באקדמיה על עניין דו-פניות הכ"ף, אבל לפי שעה אין שינוי רשמי. הנטייה כרגע לומר כֿירורגייה, כֿוריאוגרפיה – רפה כנהוג בדיבור. אינני בטוחה שכימיה תיגרר אף היא עם השינוי.
ובחזרה לפינצטה: היום אני מבקשת מכל מי שאוהב אותי, את הכתיבה שלי ו/או את ההרצאות שלי, להפיץ את הקישור www.hamartsim.com לכל מי שעשוי להתעניין בבלוג שיש לנו שם, וכמובן לכל מי שאתם מכירים שהוא חבר בחוג בית או מרכז מועדון הרצאות (מועדוני גמלאים וכו') שמשלם היטב. קישורים מבלוגים ומפורומים גם יתקבלו בברכה, במיוחד אם הקישור הוא של המילים הרצאות או מרצים. ותבוא הברכה על ראשכם.
*לכל החבר'ה מפורום לשון עברית – אני יודעת. גם אתם. זאת הייתה בדיחה ואני מאושרת שיש עוד מופרעים כמוני וכמו בני.
תקציר מנהלים: יש האומרים שאין הבדל בין נשך וריבית, יש האומרים שנשך זה ריבית שנלקחת מראש, ויש האומרים שנשך זאת ריבית קצוצה.
כולם צודקים.
ביום שישי שעבר התפרסם הטור השני שלי ב-ynet כלכלה, והפעם על המילה ריבית, השאולה מארמית, ועל המילה התנ"כית נשך.
לפני הכול – תודה ליחזקאל וליובל על הייעוץ בעניינים הלכתיים.
היו 54 תגובות ב-30 דיונים, מהם 3 או 4 תשובות שלי ורק אחת (למיטב ידיעתי) של חברה שלי. אני מה-זה מרוצה.
בתגבובים התפתח דיון בנושא ההבדל בין נשך וריבית ששווה להתעכב עליו קצת. מי שמאמין לי ולא צריך דוגמאות, פשוט תדלגו על הקטעים המצוטטים.
המילה ריבית אינה קיימת במקרא, אלא רק בתרגומי מקרא לארמית, שם היא מתרגמת את המילה נשך, למשל
בתרגום האנגלי החדש של אותו פסוק, המילה נשך היא interest ומופיעה גם המילה loan, ובתרגום קינג ג'יימס, התרגום הראשון של התנ"ך לאנגלית, משתמשים במילה usury.
התרגום הארמי שאני משתמשת בו הוא תרגום אונקלוס מאתר מכון ממרא, והתרגומים האנגליים, הן ה-New Revised Standard Version והן תרגום קינג ג'יימס לקוחים מאורמוס.
אייל מרמת ישי ואבנר כותבים שנשך הוא ריבית שנקבעת מראש, וארז גורס שהמילה נשך באה לתאר ריבית נשכנית מופרזת, וכיום יש אפילו הגדרה משפטית למה שיוגדר ריבית נשך שאינה חוקית. לדוגמה 10% לשנה ייחשב ריבית. אולם 10% ליום תיחשב ריבית נשך שאינה חוקית. לדבריו, ההבדל מצוי גם בשפות אחרות. לדוגמה ריבית באנגלית היא interest וריבית נשך הינה usury.
הבה נראה איך כולם צודקים:
כאשר מופיעות המילים מרבית ותרבית לצד המילה נשך, הן מתורגמות כריבית, בעוד שנשך מתורגמת כחיבֻליא. חבל בעברית מקראית הוא משכון, וחיבליא בארמית היא מילה נרדפת לריבית, הפעם מהפן שכובל את הלווה. בתרגום האנגלי החדש, מרבית ותרבית הן profit ונשך, בהתאמה לדברי אייל, הוא interest taken in advance. בתרגום קינג ג'יימס נשך מתורגם usury, ומרבית ותרבית מתורגמות increase.
דברים כה:לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, מתורגם לָא תִּסַּב מִנֵּיהּ חִיבֻלְיָא וְרִבִּיתָא,
באנגלית חדשהDo not take interest in advance or otherwise make a profit from them
ובאנגלית ארכאית Take thou no usury of him, or increase
והפסוק הבא, דברים כה:לז
אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ, יָת כַּסְפָּךְ–לָא תִּתֵּין לֵיהּ, בְּחִיבֻלְיָא; וּבְרִבִּיתָא, לָא תִּתֵּין מֵיכְלָךְ
אנגלית חדשה You shall not lend them your money at interest taken in advance, or provide them food at a profit ארכאית Thou shalt not give him thy money upon usury, nor lend him thy victuals for increase
באנגלית ארכאית המילה היא אכן usury, אבל המילה interest כלל לא מופיעה בהקשרים של ריבית. ההגדרה המילונית של usury היא אכן ריבית מטורפת, אבל זה בימינו. הפירוש הארכאי הוא פשוט ריבית, וקינג ג'יימס כתוב בשפה ארכאית. אני חושבת שהמחוקק העברי המודרני החליט להשתמש במילה נשך לתיאור ריבית לא הגיונית, כי המילה עצמה נשמעת הרבה יותר שלילית מאשר סתם ריבית.
התרגום בגרסה החדשה הוא תרגום חדש יותר, והפרשנות – כאשר נשך מוצב מול ריבית – תומכת בדברי אייל ואבנר. אבל כאשר נשך ניצב לבד, הוא מתורגם כ-interest בלי קשר לזמן הגבייה ולזמן הפרעון.
מירי מרמת אביב הפנתה למאמר של עו"ד טל שרון על משכנתאות וריבית. לקראת סוף המאמר מצטט עו"ד שרון את הרמב"ם, מתוך ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה פרק ד. הרמב"ם אומר "נשך ומרבית אחד הוא", ואחר כך עובר להשתמש במילה ריבית.
למי שתהה, המילה usury אכן באה מהפועל "להשתמש", ו-interest בלטינית זה "זה באמצע" (inter – בין, באמצע, est=is).
יופי. כולם יצאו צודקים.
הכותרת היא דווקא לא נכונה, אבל 529 מילים זה כבר מספיק לפוסט אחד, אז מבטיחה לכתוב עליה מייד ולפרסם בעוד 3 ימים (זה טוב גם כדי שלא ייראה כאילו אני יורדת על אתרא דמרקר באותו פוסט שאני משבחת את הטור הבלשני הנפלא של ynet כלכלה).
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מינוח עסקי). צרו קשר להזמנת הרצאה.
נפט היא מילה מעניינת מאוד, שמוזכרת כבר בקוראן כשמן לבערה, ואפילו – בתלמוד שלנו, ויש לה גלגולים בערבית ובארמית. מסכת שבת התלמודית העוסקת בנוזלים שמותר להשתמש בהם להדלקה, אומרת כך:
