רגע של פרסית



הלהג הייחודי של יהודי אצפהאן

יום שלישי, 6 בדצמבר, 2016

אני מתאשפזת בהפתעה יום לפני יום עיון בנושא יהודי אצפהאן במרכז דהאן באוניברסיטת בר אילן, ואתם מרוויחים מן ההפקר! הקלטתי את ההרצאה כסרט וידאו להקרין בכנס, והרי הוא לפניכם. את התמסיר תוכלו להוריד מכאן: הלהג של יהודי אצפהאן – תמסיר

מומלץ להדפיס את התמסיר ולראות את ההרצאה במסך מלא.

רוצים לשמוע עוד? די, באמת? מהז'אנר הזה? מפתיע! אני מרצה לפעמים בכנסים ואעלה עוד דברים. חשבתי שאולי אתם רוצים הרצאות לעובדים ולהנהלה, הרצאות העשרה כיפיות ברמה גבוהה במקומות שמשלמים היטב. בכל מקרה, גם להרצאות כאלה וגם להרצאות העשרה – צרו קשר פה מימין (הימין הזה <-).

My teaching philosophy

יום שני, 12 במאי, 2014

זאת פילוסופיית ההוראה שלי, כפי ששלחתי עם מועמדות למשרה מסוימת. זה גרם לי לעבור את הסינון הראשוני ולהגיע לשלב הראיון, עדיין לא ידוע אם המשרה שלי או שהיה מישהו עוד יותר תותח ממני. בכל אופן, אם כבר כתבתי אז שווה לחלוק גם אתכם.

תקציר מנהלים: לימודי שפה צריכים להיות כיף, והתלמיד צריך לגלות יותר מאשר ללמוד.
כמו כן, המורה אינו חף מטעויות.

Statement of Teaching Philosophy – Persian teaching
Thamar E. Gindin, PhD.

In Sanskrit literature, the study of Sanskrit language is one of the most difficult tasks in existence, but there is a shortcut: Sometimes, the student only has to realize he already knows Sanskrit from a past life, tap into a dormant memory.

I don't expect my students to know or remember Persian from a past life, but my main goal is to make their experience – as much as possible – one of learning rather than studying; discovering rather than being taught; understanding rather than memorizing.

In almost each one of my classes, there's a part of self-discovery. E.g. on the first class we start with a simple dialog (my name is… what's your name? what's his name? what are their names etc.), then they listen to a similar dialogue, see it written, and analyze the language by themselves: how the letters sound, place and stress of the different components of the sentence; after learning the declined copula, they define the structure (stem + person suffix) themselves, and for "to have" I give them the declined verbs in random order for them to sort; for the perfect subjunctive they get a text abounding in this form, and define it themselves (name and meaning) by its structure.

When teaching a language for beginners, I strive to be as normative as possible, as long as the normative forms are natural. In Persian I adhere to the farhangestān (Persian academy) rules, except when unnatural, e.g. glide consonants for the short copula after ā and u. As we advance, I take a descriptive (what there is) rather than a normative (what should be) approach.

It's important for me to teach students the real, natural language. On the first semester making up or modifying texts is inevitable, but starting from the second semester I give them real texts from the web or sentences I've heard from natural speakers in natural speech (i.e. not examples they gave me but things that came up in conversation). When I do make up sentences or stories (I write my own comic strips), I verify the text with up to 4 native speakers, depending on the complexity of the text.

In language learning, there's an inevitable memorization portion: person suffixes, glide consonants, vocabulary etc. For these, my goal is to make it as pleasurable as possible using songs and games – e.g. Ali Akbar-e Badbakht (Poor Ali Akbar), a small teddy bear that I bring to class for the students to throw at each other while declining verbs or adding possessive suffixes to nouns.

I like using slang or – if the environment allows and with the consent of all the students – "dirty" words to explain phenomena. As a linguist, for me these words are not dirty, they're just as legitimate as straitlaced words – and certainly more interesting. The phonological and morphological phenomena are the same, but because it's funnier and a bit embarrassing, they remember the paradigm better. For word formation and structure, I give them slang or funny words to analyze and define (e.g. the noun of action khoddāfpendāri "considering oneself hot" and their favorite present participle – gušpākkon – Q-tip).

There is also a neurological justification: first, the more neurological paths lead to a piece of information, the easier it is to retrieve it. Secondly, emotional reaction causes the brain to secrete a specific kind of adrenaline which enhances memory. This is why you remember what you did on September 11th 2001, but probably have no recollection of October 11th of the same year.

The other day I gave my 12 year old daughter a short Persian class as we were walking down the street. I taught her a song that she can sing to her baby brother. It's a song I made up with three present-tense verbs in the 2nd sg. I told her the meaning, and we discussed the verbs. She found them on her own – three words with similar structure. She found out the verbs come at the end of the sentence. She noticed they all start with mi- and end in -i. I gave these parts names and explained their function. Then I taught her to decline the verbs in all other persons, and in order for it to be more memorable, I had her decline the slang verbs for "to pass wind (loudly)", "to pass wind (silently)", and "to defecate".

Another way to minimize memorization is by emphasizing word formation. This way, not only do my students avoid memorizing, they don't even consider some words as vocabulary items. E.g. on one of the texts we had the verb sarpiči kard, which the students have never seen before. They do, however, know the noun sar "head" and the verb pičidan "to turn, twist". By the structure of sarpiči they realized the literal meaning was "she turned her head", and with the context, they understood it meant "to refuse".

Another purpose, not directly related to language teaching, is "infecting" them with my love for the culture. When I taught Sanskrit, I used to tell my students mythological tales on various grammatical subjects and had an Indian-food party every year. When I taught Hebrew in Hamburg, we had a Kabbalat Shabbat with the Israeli students. In teaching Persian, we use Taarof in class (e.g. when asking to go to the little Iranist's room) and I invite all the students for a Nowruz (Persian New Year) party with Persian food and a lecture. I show my students that there are people on the other side, even if their regime is now "The enemy". I do that by selecting texts that would demonstrate different sectors of Iranian society and identity: from poetry – both protesting and "benign", to Fars News, Keyhan and Asr-e Iran on one hand, and Radio Farda, Facebook and blogs on the other hand. I strive to refresh my texts every year so as to keep up with current affairs and keep my students – as well as myself – interested and up to date.

In the 21st century, oral and audio skills are no less important than literacy skills. Many of the sources available online include audio. Oral skills are important more for extra-academic purposes: I want my students to talk with Iranians and encourage them to find VC partners on Facebook (sometimes I'm the go-between), though I advise them not to talk about politics. I strive to teach my classes in Persian. With the very advanced students, I end every class with a 10 minute "lecture" by one of the students on a topic of their choice. It comes out quite interesting – we learn about each other's interests – from bats (the animal) to cardiology, and of course allows the students to practice their oral skills.

In our day and age, typing is more relevant than handwriting. This is why on the first class I teach how to install a Persian keyboard, and give typing exercises. Ideally, all assignments have to be submitted typed (preferably digitally – it's better for the environment and for me to keep record). I don't ban paper dictionaries, but don't encourage their use either. The first class of the second semester is dedicated to online and CD dictionaries.

One of the major challenges in a diverse classroom is "not leaving wounded soldiers in the battlefield" on one hand, but not on the expense of the brighter students on the other hand. For weaker students, I offer more exercises, and once in a while I hold a boost-up class for students who need it, with a smaller group, no A or B students allowed, so the weaker students feel more comfortable to ask until they understand. There I also use more slang and dirty words, if the environment allows (this year I had too many religious students and used only mild slang). At the same time I allow the fast learners to rush forward in the book on the first year, I supply them easy-Persian books with audio and exercises (from Iran Language Institute) to do on their spare time, and later translate articles and stories they find on their own. They submit their translations and exercises for me to check and make sure they rush forward in the right direction and don't go astray.

Lastly, I see myself not only as a teacher but also as an educator. The most important thing is to teach my students to think for themselves. They have to know neither I nor any other teacher is infallible. I encourage them to make up new explanations, mnemonics and examples, which I use later with the next generation of students (e.g. from my last course – the difference between subjunctive and indicative moods is the difference between job positions and police "wanted" ads). More importantly, I encourage them to challenge everything I say, find flaws in the theory or offer their own views. My last words on every living-language course are these: "Language is a living being. A language that doesn't change is a dead one. If you see interesting examples of phenomena we've learned – please send them to me to show the next generation. If you find examples contradicting what we've learned here – by all means send them to me. Maybe you've just detected a change or a flaw".

רוצים להיות תלמידים שלי? הנה ההזדמנות שלכם: קורס קיץ מרוכז בפרסית.

איך קוראים לנשיא הבא של הרפובליקה האסלאמית?

יום שישי, 24 במאי, 2013

השבוע פורסמה רשימת המועמדים הסופית לנשיאות הרפובליקה האסלאמית, אחרי סינון קפדני מטעם מועצת שומרי החוקה. רפסנג'אני ורחים-משאא'י בחוץ, והמועמדים הסופיים הם אנשים שרובכם מעולם לא שמעתם את שמם.

אז הנה המקום גם להסביר איך מבטאים, גם להציג תעתיק מדויק ותעתיק עממי (לשימוש העיתונות, אני מקווה. שלא יחזור סיפור ח'אמנהא'י ואחמדי-נז'אד), וגם קצת על השמות עצמם: מבנה ומשמעות.

מי שרוצה לדעת קצת יותר על האנשים עצמם, הרקע והסיכויים – יש שתי אופציות:
א. אני בטוחה למדיי שבימים הקרובים רז צימט יפרסם מאמר בנושא, ואז יהיה קישור בחלק הראשון של המשפט הזה.
ב. ב-11.5.2013 בשעות אחר הצהריים (כשתהיה שעה מדויקת – אוסיף אותה, ויהיה גם כאן ברולר מצד שמאל) יש שיח מומחים במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, לקראת הבחירות, ובו יציג מיקי סגל את המועמדים ואת סיכוייהם. אני מציגה שם את הזווית העממית – תגובות ברשתות החברתיות לאירועים שהיו ולמועמדים עצמם, ואי הצבעה כאמירה פוליטית, יוסי מנשהוף מדבר על הקשר (המקרי בהחלט) בין בחירות ודמוקרטיה באיראן, וסולי שהוואר מנחה ומסכם. בואו.

אז מי ומי במועמדים?

סעיד ג'לילי – תעתיק לטיני – sayid-e jalili (ההברות המודגשות הן המוטעמות).
קל לראות שזהו שם ערבי. זה לא שאין איראנים עם שמות איראנים, כמו ארש, ראמין ובהראם, אבל כפי שאמרו מספר מנהיגים בשבועות האחרונים – צריך מנהיג שנאמן לעקרונות האסלאם, ושמבין שאנחנו יותר מוסלמים מאשר איראנים. זאת, אגב, אחת הסיבות לפסילתו של רחים-משאא'י, היחיד מבין המועמדים הרציניים שהיה לו שם פרטי פרסי – אספנדיאר.

מה בכל זאת אפשר ללמוד מהשם שלו על השפה הפרסית?

דבר ראשון ההגייה – בפרסית אין גרוניות. האות ע (ع) מבוטאת כ-י' כשהיא באה לפני תנועת i, וחלק ממקורותיי טוענים שגם בסביבות פונטיות אחרות (למשל שמה של השכונה הצפונית סעאדת אבאד נהגה sayādat ābād), אבל לא יצא לי לאמת את הדבר.

תנועת ה-e מקשרת בין השם הפרטי לשם המשפחה, בשמות פרסיים בלבד. כלומר בשמות של איראנים, גם אם כל חלקי השם ערביים. שמה של התנועה היא כסרה-י אצ'אפה kasre-ye ezāfe, ולמעשה היא מקשרת בין כל שני שמות (תואר או עצם) שיש ביניהם יחס של גרעין ולוואי, כלומר כשהשני מתאר את הראשון. בשמות, זהו זכר לתקופה שבה שם משפחה היה פשוט תיאור של האדם: מקצועו, מוצאו (רוב השמות המסתיימים ב-י וגם ב-נז'אד, כמו הנשיא היוצא) או תכונתו.

ה-י' בסוף שם המשפחה היא יאי נסבת, או בעברית י' היחס. היא הופכת את המילה לשם תואר, כמו י' היחס העברית (ר' סעיד הגלילי). י' היחס בפרסית היא התפתחות עצמאית, ולא שאילה מערבית.

השם הוא ערבי, כאמור, אבל גם ערבית היא שפה, ולכן נתרגם: סעיד – מאושר, בר מזל; ג'ליל – נעלה (וגם הגליל).

לעיתונות הכתובה: אין צורך לשנות את התעתיק המדויק. שמרו על סעיד ג'לילי והקפידו לא להוסיף לו א' מיותרת.

לעיתונות המדוברת: שימו לב להטעמה – שני השמות מוטעמים בסופם.

 

ע'לאם עלי חדאד עאדל – תעתיק לטיני – gholam ali-ye hadd-e ādel.

שוב שם שכל מרכיביו ערביים, אבל אני לא מכירה ערביים שקוראים לבניהם בצירופים עם ע'לאם, רק איראנים (עם זאת, אני לא מכירה כל כך הרבה שמות של ערבים). ע'לאם בערבית הוא עֶלֶם, או משרת צעיר. בפרסית נפוצים יחסית שמות המתחילים בע'לאם ואחר כך שם של אחד האמאמים. השם שאני נתקלתי בו הכי הרבה הוא ע'לאם חסין (gholam hossein, נהגה כמילה אחת, יכול להיכתב כמילה אחת או שתיים), ויש גם ע'לאם חסן, ע'לאם רצ'א, ע'לאם עבאס ועוד. השמות האלה בכל מקרה מבוטאים כמילה אחת, אבל יש הבוחרים לכתוב אותה בנפרד ויש הבוחרים לכתוב ביחד. במקרה של חדאד-עאדל, הוא בוחר לכתוב בנפרד, ולכן נכבד את בחירתו. ע'לאם עלי הוא "הנער המשרת של עלי".

עלי הוא שמו של האמאם הראשון, כידוע. למי שדווקא לא היה ידוע לו – לשיעה, כלומר לאסלאם השיעי, יש שנים  עשר אמאמים, שהם יורשיו של הנביא מחמד ע"ה. עלי היה הראשון מביניהם, והאמונה בו יצרה את הקרע בין שני הזרמים העיקריים של האסלאם – השיעה והסונה.

שוב, שימו לב שה-ע בשם עלי אינה גרונית, וכשהוגים את השם כשם אחד – היא אינה נהגית כלל. קצת כמו בעברית, בעצם.

לאות ע' (غ) יש מספר הגיות בפרסית, תלוי בסביבה הפונטית שלה (וכמובן בדיאלקט של הדובר, אבל אנחנו מניחים שהדובר טהראני). כאן ההגייה דומה לערבית, ומזכירה את ה-ר' הישראלית הגרונית, בניגוד ל-ר' האיראנית שהיא מתגלגלת אבל רכה יותר מזו של האיטלקית והספרדית. בעיתונות נוטים לתעתק ע' כ-ג (למשל: ברגותי), אבל לפעמים גם כ-ר. זכורה לי משפחת ע'נימת, שלפני כמה שנים יצאו מתוכה מספר מחבלים. באחד משני העיתונים הגדולים קראו לה רנימת, ובשני – גנימת.

בתעתיק הלטיני של השם חדאד אפשר לראות שבפרסית מקפידים לבטא אותיות כפולות (עם "דגש חזק") ככפולות.

ב-עאדל שוב מופיעה ע שנהגית כמו א' או בכלל לא.

משמעות השם חדאד בערבית ובפרסית היא "נַפָּח", ובפרסית גם "שומר סף". עאדל = צודק (כלומר עושה צדק).

לעיתונות הכתובה: לשם הפרטי אני מתלבטת בין התעתיקים גולאם עלי ו-רולאם עלי, מאותן סיבות שצוינו למעלה (ר פרסית אמנם שונה לגמרי מהאות הזאת, אבל כך גם ג פרסית, שמבוטאת כמו ה-ג שלנו). שם המשפחה – חדאד-עאדל, אם או בלי מקף.

לתקשורת המדוברת: לשים לב שיש רק הטעמה אחת בשם הפרטי (בהברה "לי"), ובשם המשפחה שני החלקים מוטעמים (הכול מלרע – כלומר בסוף המילה).

 

מחסן רצ'איי (בתעתיק הישן – רצ'אא'י) – תעתיק לטיני mohsen-e rezāyi

האמת היא שגם התעתיק הלטיני קצת משקר, כי אותיות גרוניות (א,ה,ח,ע) בשווא אינן מבוטאות כלל, אלא רק מאריכות את התנועה שלפניהן. לכן צריך בעצם להיות mo:sen.

על ההגייה אפשר ללמוד שאמנם פרסית שאלה את הכתב הערבי, אבל חלק גדול מהפונמות הערביות אין בפרסית, והן נהגות כמו פונמות אחרות. למשל ד', ז, צ' ו-ט' (ذ، ز ، ض، ظ) נהגות כולן כ-ז. כמו ה-ע' בשמות של סעיד, גם ה-א' העיצורית (השנייה) בשמו של רצ'אא'י נהגית למעשה כמו י, אבל כאן הגדילה האקדמיה ללשון פרסית לעשות, וקבעה לפני מספר שנים שגם יכתבו אותה כך. אז למעשה התעתיק רצ'אא'י משקף את הכתיב הקדום (וכך גם ח'אמנהא'י, וכל מה שיש בו א' עם צ'ופצ'יק), והתעתיק המדויק האמיתי הוא רצ'איי. ההגייה בכל מקרה אחת.

רצ'איי הוא מישהו שמתייחס לאמאם רצ'א, שפירוש שמו "מרוצה". ולמה יש לו שני י', או א'י? כי אחרי תנועה י' היחס צריכה עיצור מעבר, והעיצור הזה הוא י'.

לעיתונות הכתובה: מוחסן רזאי.

לעיתונות המדוברת: הקפידו על שלוש הברות בשם רֶזָאִי, וכמו כל השמות הפרסיים – ההטעמה היא על ההברה האחרונה בכל שם.

 

חסן רוחאני – תעתיק לטיני – hassan-e rōhāni  או rowhāni. פשוטי העם מבטאים ruhāni.

שוב ערבית, שוב י' היחס.

חסן הוא שמו של אחד האמאמים, ומשמעות השם "יפה".

רוחאני הוא הרכב פרסי-ערבי שבפרסית משמעותו כיום "איש דת", אבל במקור זה פשוט "איש רוח", או "רוחני", כמו בעברית.

 

מחמד-רצ'א עארף – mohammad-re āref

השם הפרטי, מחמד-רצ'א, הוא צירוף שמות של שני אמאמים. לשים לב שזה מבוטא כמילה אחת. מה שעוד מעניין הוא שהשם רצ'א לא מקבל את תנועת ה-e המקשרת.

לא מעניין כל כך, אבל יש לשים לב לכך שזה נחשב שם אחד. בעיקרון, האיראנים נוטים להפריד ולהשתמש רק בשם אחד, אבל בתקשורת מקפידים על שימוש בשני השמות. זה כמו שבעיתון (אני מקווה) לא כותבים "ביבי" אלא "בנימין נתניהו".

עארף – בערבית "יודע", בפרסית "מיסטיקן" (בינוני פועל ערבי של בניין 1. מוכר לישראלים יותר מהביטוי הערבי "אנא עארף?").

בשני השמות האחרונים למדנו גם למה לפעמים מסוכן להסתמך על ידע בערבית כשבאים לקרוא פרסית. קורה לי כל הזמן עם תלמידיי הערביסטים באוניברסיטת ת"א.

דגשים לעיתונות – להשתמש בשני השמות הפרטיים, רצוי עם הטעמה אחת.

מותר לכתוב מוחמד רזא עארף.

 

מחמד-באקר קאליבאף – mohammad-bāgher-e Qālibāf

השם היחיד שיש בו פרסית. ולכן זה כנראה המועמד שאני תומכת בו (וגם צימט, כבר הרבה שנים, אבל מסיבות אחרות).

השם הפרטי, מחמד באקר, הוא שם של אמאם.

מה אנו למדים פונטית? למשל שהאות ק (ق), שמופיעה כמעט אך ורק במילים שאולות מערבית ומטורקית (או במילים משוערבות, כמו כאלי הפרסי שהפך ל-קאלי), נהגית בפרסית בדיוק כמו ע' (غ). גם היא משתנה לפי סביבה פונטית, אבל במקרה כל השמות שאנחנו רואים היום הם עם gh, כלומר הגייתם כמו ר' ישראלית.

אז למה אני לא ממליצה על התעתיק מוחמד בארר ראליבאף? שאלה טובה. מאותה סיבה שלא המלצתי קודם על קלאם עלי. אמנם ההגייה אחת, אבל הכתיב שונה. למה הדבר דומה? להמלצתי לכתוב מוחמד ו-מוחסן, ולא מוהמד ו-מוהסן בהתאמה (או בהתאמה יתרה להגייה הטהראנית – מַמַד ו-מוֹסֵן).

המשמעות הערבית של השם באקר הוא "המפלח, המבקע". אנשי הדת דורשים את שמו באקר אלעלום باقر العلوم "מבקע הידיעות", או "מבקע המדעים". הוא כנראה היה מאוד חכם. אבל כשהילדים האיראנים צריכים ללמוד בע"פ את שמות האמאמים, יש להם טריק לזכור: בָּא (با) בפרסית = עִם. קֶר (قِر) = ריקוד. אני לא יודעת אם זו אגדה אורבנית או קרה באמת, יש סיפור על ילד שהיה צריך להיבחן על שמות 12 האמאמים, ובאמאם החמישי הוא אמר "נו, זה שרוקד". הוא לא קיבל ציון כל כך טוב, וגם אמא שלו נקראה לנזיפה.

קאליבאף הוא בינוני פּוֹעֵל פרסי, מהסוג שיש בו גם פועל וגם מושא הפעולה. קאלי הוא שטיח, ו-באף הוא גזע ההווה של הפועל באפתן (بافتن) – לארוג, לקלוע (צמות, למשל). קאליבאף, אם כן, הוא "אורג שטיחים".

הטהראנים קוראים לו בחיבה "מַמַד ח'אליבאף". ממד הוא קיצור של מחמד, וח'אלי זה "ריק". כלומר הבטחותיו ריקות מתוכן. שקרן, בקיצור.

אלט-טאב: בפרסית לא מדברים על שורשים ועל בניינים אלא על גזעים – ולכל פועל יש גזע עבר וגזע הווה. לפעמים קל לראות את הקשר ביניהם, כמו כאן, לפעמים קשה יותר, למשל בפעלים כמו דאדן (دادن), שגזע ההווה שלו הוא דה (ده), אבל כשיודעים פרסית עתיקה וסנסקריט ומכירים את תהליכי הפונולוגיה האיראנית, אפשר לראות שיש שורש משותף, ויש פעלים שבהם יש סוּפְּלֶצְיָה, כלומר כל אחד מהגזעים בא משורש אחר, כמו הפועל "לראות" – דידן (دیدن) וגזע הווה בין (بین-). באנגלית קיימת סופלציה בפעלים to be, to go. שיפט-אלט-טאב.

לעיתונות: מוחמד-באקר קאליבאף.

שתי הערות חשובות: בעיתונות לא מקצרים שמות!!!! אם שמו מחמד באקר, אז בבקשה לכתוב (ולומר) את שני השמות, לא להתעצל. אני מרשה לכם להטעים כל שם (למרות שהאיראנים לא עושים את זה), אבל זה שם אחד. למיקלאנג'לו אתם לא קוראים מיכאל או מיקל לבד, נכון?

ודבר שני, כבר ראיתי תעתיקים של שם המשפחה שאין המסך סובל. נא להקפיד על קאליבאף, עם ק' ועם א'.

 

מחמד ע'רצ'י – תעתיק לטיני mohammad-e Qarazi

אין הרבה דברים חדשים ללמוד. השם ערבי, ה-י' היא י' היחס. התרגום לעברית קצת מוזר, כי ע'רץ' זה "כוונה", לא במובן תכלית, אלא במובן משמעות. כוונת הדברים.

ההגייה יותר קרובה ל-ק' הערבית/אפגנית, כלומר עיצור ממש, ולא חוכך, כי זה בתחילת מילה (ב-ע'לאם משום מה מבטאים את זה קצת יותר לכיוון החוכך, אבל עדיין יותר "קשה" מ-באקר, למשל), אבל מכיוון שהאות בתעתיק הערבי היא ע', נשתמש ב-ג.

לעיתונות הכתובה: מוחמד גרזי. כאן יש פחות התלבטויות בין ג ו-ר', בגלל הסמיכות ל-ר הפרסית. ררזי נראה מוזר מדיי.

לעיתונות המדוברת: לשים לב למלרע! מרשה לכם לומר (אבל לא לכתוב) קרזי אם אתם רוצים יותר לדייק.

 

עלי-אכבר ולאיתי ali akbar-e velāyati

שוב, עלי אכבר – שם אחד. ערבי. משמעותו "עלי הגדול ביותר". רפסנג'אני כבר כל כך ידוע, שאפילו בעיתונות קוראים לו רק אכבר, אבל ייקח זמן עד ש-ולאיתי יגיע למקום הזה.

ולאיתי – שוב, י' היחס. ולאית – מילה ממוצא ערבי, שמשמעותה "מחוז", כלומר ולאיתי הוא "מחוזי", או "פרובינציאלי".
בשיעה המודרנית ולאית (ערבית ولایة) הוא גם מעמדו של ה-ולי, המנהיג. באיראן המנהיג הוא ולי פקיה, ומשרתו היא ולאית פקיה. אבל זה לא קשור לשם ולאיתי. יכול להיות שאחד מאבות אבותיו של המועמד הנכבד היה שליט מחוז או משהו.

אותן הוראות לעיתונות – להשתמש בשני השמות, הטעמה מלרעית.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני בחירה). צרו קשר פה מימין.

הזירה הלשונית שלא תהיה

יום שישי, 22 בפברואר, 2013

הייתי אמורה להתארח השבוע בזירה הלשונית של רוביק רוזנטל לכבוד פורים.

ברגע האחרון קיצרו את גיליון הדפוס ל-20 עמודים וויתרו על טורי המצוין, ומה שלא מתפרסם בפרינט לא מתפרסם גם באינטרנט. אז הנה בשבילכם בלבד (הפוסט הזה  ערוך לקורא הממוצע. מתישהו בימים הקרובים אפרסם את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע). 

מחבר מגילת אסתר בקי בשפה הפרסית העתיקה, ומכיר לא רק את המילים ואת השמות, אלא גם את האטימולוגיה שלהן, כלומר מאין הן באו. הוא גם סומך על קהל הקוראים שיכיר את המונחים הפרסיים, ולפעמים הוא חושב בפרסית עתיקה במקום בעברית.
הפרסית היא שפה הודו אירופית, כלומר היא חולקת מוצא משותף עם האנגלית, עם הצרפתית, עם הרוסית, עם הגרמנית, ועם רוב לשונות אירופה האחרות (מלבד פינית, הונגרית, אסטונית ובסקית). המשותף בין הלשונות מתגלה בעיקר במספרים (דוֹ = 2, נֹה = 9), באיברי גוף (לַבּ = שפה) ובבני משפחה (מָאדַר = אם, פֶּדַר = אב, בַּרָאדַר = אח. הדוגמאות מפרסית מודרנית). הפרסית המשתקפת בתנ"ך היא פרסית עתיקה, לשונה של האימפריה האח'מנית – ממלכתם של כורש, דריוש, אחשורוש ואחרים. היא השתנתה הרבה במהלך השנים. פרסית של היום דומה לפרסית עתיקה פחות ממה שאנגלית דומה לגרמנית, אבל האיראנים אוהבים לומר שהם מדברים את שפתו של כורש.
במגילת אסתר אפשר למצוא כמה משחקי מילים המעידים על בקיאותו של המחבר בשפה הפרסית: דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק. מחבר המגילת מכיר את האטימולוגיה הזאת, ומציע לנו משחקי מילים כמו "להינתן דת" (ג:יד), "והדת ניתנה בשושן הבירה" (ג:טו). משחקי מילים נוספים עושים שימוש באטימולוגיה של השמות ושתי ו-המן: ושתי – וַהִשְתִי – הטובה ביותר, ועליה נאמר – "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). על המן – ווֹהוּ-מַנַה – המחשבה הטובה – נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו" (ט:כה).
משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. ההסבר הבלשני הוא פשוט מאוד: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא בדיוק "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".
לא רק מר"ן יפה מספקת המגילה, אלא גם תשמו"ץ משובח. תשמו"ץ הוא תרגום שומר משמעות וצליל (מונח שטבע ידידנו גלעד צוקרמן). בפרק ט' מופיע הביטוי "היהודים הפרוזים" (ט:יט). מנקד המקרא, שחי כמה מאות שנים אחרי שהתקדש הטקסט, לא הכיר את המילה פרוזים, ולכן הקרי כאן הוא פְּרָזִים. ההסבר הוא "היושבים בערי הפרזות", כלומר בערים שאין בהן חומה. אבל האם זה הגיוני? הבה נסתכל במילים הרלוונטיות בפסוקים טו-כ בפרק ט: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ … והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת…
כלומר "היהודים הפרוזים" עומד בניגוד ל"היהודים אשר בשושן", ומקביל ל"שאר היהודים אשר במדינות המלך". שושן לא הייתה העיר המבוצרת היחידה באימפריה – אפילו לא בפרס ומדי. לכן פחות הגיוני שיהיה מדובר כאן בערים ללא חומה (ערי פרזות), ויותר הגיוני שיהיה מדובר בשאר מדינות המלך.

המלכים האח'מניים נהגו להתפאר בכתובות הסלע ובכתובות הקיר שלהם בגדולתם. אחשוורוש (חְ'שַיַרְשַא הראשון), בכתובות שהשאיר על חומות פרספוליס, מתפאר, בין השאר, בהיותו "מלך של מדינות עם עמים ממוצאים שונים", ובפרסית עתיקה paruzanānām. אם נוריד את הסיומות הדקדוקיות, נישאר עם פַּרוּזַנַה: paru – רב (יוונית פּוֹלִי) zana – מהשורש של "לידה", אותו שורש של גנטיקה וג'נסיס (סיפור בראשית). תשמו"ץ אמור לשמור גם על משמעות וגם על צליל. פרוזים דומה בצליל לפַּרוּזַנַה. המילה הותאמה למשקל עברי (פָּעוּל), וההסבר "היושבים בערי הפרזות" נועד להסביר את הקשר השמי. היהודים הפרוזים הם היהודים ממוצאים שונים, בניגוד ליהודי שושן.
מחבר מגילת אסתר סומך בדרך כלל על הקוראים שיבינו. הוא אינו מפרש את "הפרתמים" ("היושבים ראשונה במלכות") או את "האחשדרפנים" ("שרי המדינות"), אבל כן מסביר את האטימולוגיה של "הפרוזים". המילה היחידה הנוספת שזקוקה לפירוש במגילת אסתר, היא "פור, הוא הגורל" (ג:ז, ט:כד). יש החושבים ששמו של חג הפורים הוא שאילה משמו של חג נשמות האבות האיראני – פְרַוַרְדִיגָאן (שגם בו יש פ',ו',ר' וסיומת ריבוי), והקישור למילה פור הוא רק תירוץ. לכן גם צריך להסביר את המילה הזאת, שאינה מובנת לרוב הקוראים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף נתון). צרו קשר פה מימין.

מר"נים איראניים – 2

יום שישי, 7 בדצמבר, 2012

לפני מספר שבועות פרסמתי מר"ן איראני ראשון מתוך שלושה יפים במיוחד שמסתובבים באינטרנט. בפעם הראשונה זה היה בלבול בין משחק ילדים לבין פדופיליה ותרגום מילולי מדיי של ביטוי ציורי, והפעם ביטויים ציוריים אחרים.

אני חוזרת ואומרת: לא מצאתי את המקורות – לא של התרגומים ולא של המשפטים המקוריים. מצאתי רק את המר"נים האלה שרצים ברשת. מי שמוצא לי מקורות או תרגומים – יבורך. עד אז – יכול להיות שזה סתם בדיחה חמודה.

והיום יש לנו מר"ן של יו"ר המג'לס (בית הנבחרים) עלי לריג'אני.

משפט מקורי:  با نشان دادن « لولو» ی شورای امنیت، مردم ایران رو به قبله نمی شوند….

בתרגום מדויק: עם הצגת "המפלצת" של מועצת הביטחון, העם האיראני לא נהיה "עם הפנים לכיוון התפילה (מֶכָּה)".

ובתרגום חופשי: גם כשמציגים את "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא מת מפחד.

בתרגום יהודי: גם כשמציגים "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא קורא שמע ישראל.

לולו, המילה שלריג'אני השתמש בה היא לא סתם "מפלצת", אלא מפלצת שמשתמשים בה כדי להפחיד ילדים כדי שיתנהגו כמו שההורים שלהם רוצים: למשל: אם לא תאכל – תבוא לולו ותאכל אותך.

אלט-טאב:

המכשפה – מאת אפרים סידון (שירים רעים לילדים טובים, הוצאת כתר 1991)

ילד אחד היה רזה ולא רצה לאכול.
התרגזה אמו ואמרה בקול:
"אם לא תאכל לא תהיה לי ברירה,
אני אקרא למכשפה נוראה,
שתאכל אותך מיד".
אבל הילד לא פחד –
והאמא הזמינה מכשפה.
באה המכשפה והתחילה לצעוק:
"מה זה, עושים ממני צחוק?
לבוא כל כך מהר ומכל כך רחוק –
בשביל ילד כזה?
קטן ורזה?
אני לא אהיה שבעה מזה!"
ואכלה את האמא.

שיפט-אלט-טאב.

ומה באשר לכיוון התפילה? אדם הנוטה למות, ישכיבוהו וראשו לכיוון מכה. זה יותר טוב למות ככה. אל תנסו בבית. גם שחיטה כשרה חייבת להתבצע כשראשו של הסטייק העתידי לכיוון מכה. כשאומרים שמישהו "שוכב עם הראש לכיוון התפילה", זה אומר שהוא מת, "נשכב עם הראש לכיוון התפילה" זה מתכונן למות, ואם משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, זה אומר שמתכוננים למותו, או שהוא כרגע מת (אם זו אישה – לפני כמה זמן יצא פסק הלכה מצרי שאמר שמרגע זה נותרו 6 שעות שמותר לקיים איתה יחסי מין, אח"כ אסור). בעברית אולי היינו אומרים "לכתוב את ההספד", "לחפור את קברו" או "להכין את החבצלת שלו לפרסום" (הנה עוד משהו שצריך לדעת ז'רגון כדי להבין. בעגה עיתונאית חבצלת היא ידיעה מוכנה שיש על כל אדם שהוא חשוב או מפורסם מספיק, כדי שיהיה מוכן אם ימות ללא התראה מוקדמת).

אלט-טאב: הרופא אמר למוישה שנשאר לו עוד שבוע לחיות. בשלב הזה, אילו משה היה מוסלמי, כבר היו משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, אבל מכיוון שהוא יהודי הוא מקפיד לומר שמע ישראל בזמנים קבועים. ביום השישי מוישה מריח ריח נפלא של שטרודל התפוחים הנפלא של אשתו מתפשט בכל הבית (קונטרול-טי: אני שונאת שטרודל תפוחים, אבל מוישה זה מזרח אירופה, לא מתאים בראוניז. קונטרול דאבליו). הוא קורא לאשתו ומבקש פרוסה קטנה מהעוגה הנפלאה לפני מותו. "לא", פוסקת אשתו. "זה לשבעה". שיפט-אלט-טאב.

בקיצור, מה שעלי לריג'אני רוצה לומר הוא שהאיראנים הם לא ילדים קטנים שאם אומרים להם "תבוא מפלצת ותטיל עליכם סנקציות" הם ישר ימותו מפחד.

ועכשיו – לתרגומים:

תרגום ניוזוויק: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תיראה כמו יצורים שמפחידים את הילדים, העם האיראני לא ישכב בכיוון התפילה של המוסלמים בעולם.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفته است كه اگر شورای امنیت مثل موجوداتی كه بچه ها را می ترسانند ظاهر شود، مردم ایران به سوی قبله مسلمانان جهان دراز نمی كشند).

תרגום אל-פאיס הספרדי: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תראה לאיראנים אפילו משהו מפחיד, העם האיראני לא יישן יותר בכיוון ערב הסעודית.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه اگر شورای امنیت چیز ترسناكی را هم به ایرانیان نشان دهد، باز هم مردم ایران به سوی عربستان سعودی نمی خوابند).

תרגום אומאניטה הצרפתי: עלי לריג'אני אמר ששכיבת האיראנים לכיוון מרכז אמונת המוסלמים תלויה בכך שהם מפחדים/יפחדו מיצורים אגדיים, זה סיפור איראני.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه دراز كشیدن ایرانیان به سوی مركز اعتقادات مسلمانان بستگی به این دارد كه آنها از موجودات افسانه ای بترسند، این یك داستان ایرانی است).

בפעם הבאה המר"ן האחרון (לעת עתה) – אחמדי נז'אד בנושא לולו. הישארו עימנו.

 

רוצים ללמוד פרסית? קורס פרסית מרוכז של אוניברסיטת חיפה, מתקיים בתל אביב ובחיפה בחופשת הקיץ. בואו!

סוכנות הידיעות XT: גרמניה מתנצלת

יום שישי, 30 בנובמבר, 2012

תקציר מנהלים: נסרין סתודה שובתת רעב 43 ימים,
תומכיה הפגינו מול שגרירות הרפובליקה האסלאמית בברלין וחדרו לשגרירות,
גרמניה התנצלה בפני הרפובליקה האסלאמית,
וכל זאת בדיווח עם תחביר מהמם.

נסרין סתודה, עו"ד זכויות אדם איראנית, שובתת רעב בכלא אוין כבר 43 ימים. הסיבה שהיא בכלא – היא הגנה על יותר מדיי מתנגדי משטר. הסיבה שהיא שובתת רעב – בתה בת ה-12 גילתה שיש נגדה צו עיכוב יציאה מהרפובליקה האסלאמית, בגלל הפעילות של אמא שלה (שנמצאת בכלא, כאמור).

הנה סרטון שעשו על שביתת הרעב שלה:

לפי דף האירוע בבאלאתרין, שלשום (28.11.2012) הפגינו גולים ופליטים איראנים מול שגרירות הרפובליקה האסלאמית בברלין, במחאה על תנאי מאסרה של נסרין סתודה ובדרישה לשחרר אותה. חלקם תקפו את השגרירות באבנים ובצבע, ועשרה מהם אף טיפסו על סולם, נכנסו לחצר השגרירות, הורידו את דגל הרפובליקה האסלאמית, וניסו לקרוא סיסמאות בזכות נסרין סתודה.
משטרת גרמניה עצרה את העשרה, ושר החוץ הגרמני התנצל בפני עמיתו האיראני.

פרשנות בפומט: כשהם מאפשרים לרפובליקה האסלאמית לרצוח את מתנגדיה על אדמת גרמניה, אף אחד לא מתנצל בפני העם האיראני. אבל כשתומכים של פעילת זכויות אדם ששובתת רעב דורשים את זכויותיה – עוצרים אותם ומתנצלים בפני הרפובליקה האסלאמית. הכוונה היא להסכם שארגוני המודיעין של שתי המדינות (הרפובליקה האסלאמית וגרמניה) הודו בו, שאפשר למרגלים של שתי המדינות לפעול זו על אדמתה של זו. במקרה של הרפובליקה האסלאמית, נגד אזרחיה השוהים בגרמניה. עקרונית גם הגרמנים יכלו לרגל נגד גרמנים השוהים באיראן, אבל הגרמנים לא נוטים להתנקש באזרחיהם, למיטב ידיעתנו. הסכם זה אפשר את רצח מתנגדי המשטר במסעדת מיקונוס בברלין.

רדיו פרדא מדווח על האירוע בלי לציין שההפגנה הייתה למען שחרור נסרין סתודה, ואומר שאף ארגון לא לקח על עצמו את האירוע, אבל סוכנות הידיעות פארס, המקורבת למשמרות המהפכה (הגוף השולט דה-פקטו ברפובליקה האסלאמית) הזדרזה לייחס אותו, על סמך "מקור מוסמך", למג'אהדין ח'לק, ולמחבלים הקשורים למשטר הציוני.
לפי מקור זה, המפגינים נשאו שלטים המוחים נגד תמיכתה של הרפובליקה האסלאמית בעזה ובעם הפלסטיני.

מכיוון שלא היינו שם ולא מצאנו תמונות, אנחנו לא יודעים אם ההפגנה הייתה למען שחרור נסרין סתודה, נגד התמיכה בעזה או גם וגם. מה שאנחנו כן יודעים הוא שגם אם נכון שהמפגינים מחו נגד התמיכה בעזה ובפלסטינים, זה עדיין לא עושה אותם פעילים של המשטר הציוני. העם האיראני כועס על המשטר שלו שתומך בחמאס ובחזבאללה לא בגלל נקיטת עמדה כזו או אחרת בסכסוך הישראלי-פלסטיני. העם האיראני כועס שמבזבזים את כספי המסים שלו על מלחמה שאינה קשורה אליו, על בתי ספר בעזה (זה באמת מה שאומרים להם, וחלק מאמינים!) ועל שיקום ההריסות בלבנון, בזמן שנפגעי רעידת האדמה באזרבייג'אן שוכנים בחורף באוהלים מאולתרים וקופאים למוות בשלג, כי לא שיקמו את האזור שלהם, ובכפרים הנידחים באיראן ילדים לומדים בבית ספר שבו יושבים על אבנים תחת כיפת השמיים.
הצביעות הגדולה היא שאותם שוכני אוהלים ותלמידי מסלעות הם בד"כ מוסלמים אדוקים הרבה יותר מהלבנונים, אבל שוין. הם לא נלחמים באף אחד בשביל הרפובליקה האסלאמית.

נפגעי רעידת האדמה באוהלים בשלג, לבנון מקבלת סיוע.

תרגום: אנשי ורזקאן באוהלים תחת השלג – סיוע של 40 מיליון דולר בלא תמורה של הרפובליקה האסלאמית ללבנון לשם בניית סכרים וכורים. מתוך עמוד הפייסבוק של "שנות החמישים".

על התמיכה באסד זועמים האיראנים גם בגלל בזבוז הכספים (ואין כספים. גם לאנשים שלא איבדו את ביתם ברעידת אדמה אין כסף לבשר, למשל), וגם בגלל שהכספים האלה הולכים על טבח עם. העם האיראני – עכשיו אנחנו מדברים על העם האיראני, לא על השלטון האסלאמי – העם האיראני השיעי ברובו תומך בעם הסורי הסוני במלחמתו נגד השליט העלווי (עלווים הם זרם של השיעה שמאמין בעלי). זאת למרות האיבה ההדדית בין איראנים וערבים, בין שיעים וסונים. זה מראה עד כמה העם האיראני מתעב את המדיניות של הרפובליקה האסלאמית.
אגב, את ההפגנות באיראן עצמה דיכאו אנשים בלבוש אזרחי (לכן לא בטוח לאיזה מכוחות הביטחון הם משתייכים), שלדברי מפגינים, דיברו ביניהם בערבית בניב לבנוני. כשאני (תמר) מספרת את כל הדברים הללו בהרצאות אקטואליה, שואלים אותי אז איך זה שאיראנים כן מסכימים לדכא הפגנות של סוריה בשם המשטר שלהם. התשובה, לפי בפומט – ראשי כוח קֹדס (חלק של משמרות המהפכה שהוא למעשה עצמאי) הם אמנם איראנים, אבל החיילים הם שכירי חרב ערבים, אפגנים, ובעיקר ערבים שיעים עראקים. הם מדכאים את ההפגנות גם באיראן וגם בסוריה.

עכשיו תמר לבד:

אני חייבת רגע של פרסית, כי בידיעה ברדיו פרדא היה משפט מעלף ביופיו. מי שכאן בשביל אקטואליה ולא בשביל פרסית, יכול לעבור לפרסומות (ולהפיץ בין מנהלי משא"ן, רווחה ותרבות!)

به گزارش خبرگزاری ايسنا، وزير امور خارجه ايران نيز در گفت و گو خواستار محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت» شده و گفته است: «انتظار ما از دولت و پليس آلمان اين بود که با توجه به هشدارهای قبلی سفارت از وقوع چنين حادثه‌ای جلوگيری نموده و وظيفه خود را به خوبی انجام می‌داد.»

יש כאן שני דברים נפלאים: אחד משפט עם לוואי(מושא) ארוך ארוך ארוך ארוך ובאמצעו הסגר, והשני – מודוס אי ריאלי על ציפייה שלא התממשה.

בואו נתחיל דווקא מהשני, כי הוא יותר פשוט:

שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית אומר:

انتظار ما از دولت و پليس آلمان اين بود که با توجه به هشدارهای قبلی سفارت از وقوع چنين حادثه‌ای جلوگيری نموده و وظيفه خود را به خوبی انجام می‌داد.

"אנחנו ציפינו שממשלת גרמניה ומשטרתה ימנעו אירועים כאלה ויבצעו את חובתם היטב".

או מילולית: הציפייה שלנו מהממשלה והמשטרה של גרמניה הייתה שלאור התרעותיה הקודמות של השגרירות, היו מונעים מקרים כאלה ומבצעים את חובתם היטב.

הוא משתמש במודוס אי-ריאלי כדי להביע את העובדה שהציפייה לא התממשה. האספקט הוא לא מושלם, כי בזמן שהם ציפו, זה עדיין לא קרה.

וזה החלק הראשון של המשפט היפהפה הזה (תתעלמו מהפסיק, הוא בסך הכול אומר שאי אצ'אפה. לא שאתם אמורים לנשום במקום הזה).

وزير امور خارجه ايران نيز در گفت و گو خواستار محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت» شده

שר החוץ של איראן דרש בשיחה גם שיעמידו לדין את הגורמים המעורבים בפעולה זו, שאותה הוא כינה "מכוערת".

לטובת הבלשנים שאינם דוברי פרסית – תרגום מילה מילה: השר (של) עניינים (של) חוץ (של) איראן גם בשיחה רוצה/מבקש (של) העמדה-לדין (של) גורמים (אשר) מעורבים בזה הצעד לאמירה שלו "מכוער" נהיה.

תראו איזה יופי: הפועל כאן הוא خواستار شدن, פועל מורכב שהמרכיב השמני שלו הוא בינוני פועל + شدن. בינוני פועל + شدن מביע פעולה אקטיבית. מילולית: נהיה רוצה. אותו מרכיב שמני עם המרכיב הפועלי بودن יביע מצב: خواستار بودن = לִרצות ("היה רוצה", לעומת "נהיה רוצה").

מבנה הבינוני הפועל הוא גזע עבר + ار – מבנה שהוא בעצם ג'וקר ולא פרודוקטיבי: לא פרודוקטיבי – כלומר לא יוצרים ממנו מילים חדשות. מה שיש יש. ג'וקר – כלומר יש מהמבנה הזה גם בינוני פועל, כמו خواستار "מבקש, רוצה"، خریدار "קונה", גם בינוני פעול, כמו گرفتار "שבוי, עסוק", וגם שם פעולה, כמו ساختار "מבנה"، گفتار "אמירה"، کردار "מעשה".

המושא של הפועל הוא: محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت». מבחינה תחבירית הוא הלוואי של המרכיב השמני, אבל מבחינה הגיונית הוא מושא של הפעל המורכב כולו. אבל זה לא מה שמיוחד פה, כי לזה אנחנו כבר רגילים. מה שגרם לי להזיל ריר על המשפט הזה היה ההסגר באמצע הלוואי(מושא) הזה. התרגום המילולי של הלוואי(מושא): העמדה לדין של גורמים המעורבים בצעד זה, ה-לדבריו- "מכוער" (יש אצ'אפה על اقدام, תודה ששאלתם).

נכון משפט מהמם?

מי שהגיע עד לפה – آفرین! ועכשיו גם אתם יכולים לעבור לפרסומות.

דיון بحث

יום רביעי, 31 באוקטובר, 2012

فارسی

הפוסט הדו-לשוני הנוכחי הוא הכנה לאחד השיעורים הבאים שלי. היום נפגשתי עם עוזר ההוראה שלי ודנו בדרגות יידוע בפרסית והאם יש משהו דומה בעברית, ואנחנו חושבים שעלינו על משהו. אנחנו מנסים לראות מה החוקיות והאם אפשר להקביל אותה לפרסית.

אז ככה:

בעברית יש משפטים שמניים שאם משתמשים בהם באוגד זה נראה כאילו זה לקוח מספר לימוד (העץ הזה הוא גבוה), יש כאלה שבלי אוגד זה נראה כאילו לקוח מספר לימוד (איתמר תלמיד), ויש כאלה שאפשר גם וגם, אבל אנחנו נאמר אותם בסיטואציות שונות (ענתי היא ילדה יפה, ענתי ילדה יפה).

יש לי רעיונות, אבל אני רוצה לשמוע קודם את שלכם.

דונו.

فارسی

این بحث دو زبانه را هم برای یکی از درس های آینده ام انجام میدهم، هم برای نوشتن یک پست بعدی، که مقایسۀ معرفگی گزارۀ فارسی با مال عبری کند.

بحث در بارۀ معرفگی گزاره در جملههای اسمی است، یعنی جملههائی که فعل ربطی دارد و گزارهاش اسم است. (فعل ربطی یعنی است، هستم و…، گزاره مثلاً لغت «کشور کوچکی» در جمله «اسرائیل کشور کوچکی است». یعنی آنکه در بارۀ سوژه گفته میشود.

به فارسی، گزاره میشود معرفه باشد، مثلاً «من دخترِ شما هستم» – «دخترِ شما» معرفه است.
در واقع، «او معلم است» معمولاً he's a teacher ترجمه می
شود، اما از لحاظ دستوری میتواند هم he's the teacher باشد (البته، در زبان امروزی معرفگی بیشتر با ضمیر «آن» یا به زبان معمولی یا پسوند -ـه مشخص میشود).

گزارۀ معرفه مورد بحث نشود.

گزارۀ غیر معرفه دو (سه؟ چهار؟) نوع است:
1. خرما میوه است. (گزاره – میوه – اسمِ جنس است)، پورش ماشین گران است (گزاره – ماشین گران – اسمِ جنس است)
2. خرما یک میوه است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش یک ماشین گران است (گزاره – ماشین گران – نکره است)
3. خرما میوهای است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش ماشین گرانی است (گزاره – ماشین گران – نکره است)
4. خرما یک میوه
ای است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش یک ماشین گرانی است (گزاره – ماشین گران – نکره است)

پرسشهای پیشبحثی: آیا نمونههای 3 و 4 جملهوارۀ پیرو میخواهد (میوه ای است که) یا میتواند جملۀ مستقل باشد؟
اگر باید جمله
وارۀ پیرو داشته باشد، با موضوع یای اشاره قاطی میشود و الان بحث نشود.

آیا تمام این جمله ها طبیعی است؟ منظورم نه دستوری یا ممکن، بلکه طبیعی. در بعضی از موارد، جمله دستوری است، اما مورد استفاده نیست، و بوی کتاب تدریس مقدماتی میدهد.

ادامه:

پرسشهای اصلی:
فرق میان این دو (سه؟ چهار؟) ساختار چیست؟ هر یکی در چه کنتکست استفاده شود؟

دستون درد نکنه!

* دوستانی که مایلند در این بحث شرکت کنند اما ترجیح میدهند که علنی نباشد، میتوانند به من یا از طریق فیسبوک یا با ایمیل یا از طریق این فرم نظر خود را بنویسند.

זמן גורלי

יום שני, 30 ביולי, 2012

תקציר מנהלים: צריך ללמוד פרסית.
וגם: חיים ומוות ביד המתרגם. 

והפעם – שתי שאלות במכה אחת, כואבת.

מדי פעם שואלים אותי תלמידיי: בשביל מה זה טוב ללמוד זמ"א-למה (זמן-מודוס-אספקט ולמה השתמשו דווקא בזמ"א הזה)?

היום שאל אותי אבישי עברי: את יכולה לאשר או להפריך אחד משני התרגומים המוצעים כאן לנאום אחמדינז'אד?
עד שראיתי את השאלה, כבר עלתה הכתבה בלאטמה, בשם הטיית האישור של ערוץ 2, אבל התשובה בכל זאת שווה פוסט.

(ועוד לפני שהתפרסם הפוסט – ריצ'רד סילברסטין גם פרסם את הפדיחה)

אז קודם כול קצת רקע:
מדובר בנאומו של ד"ר אחמדי-נז'אד אחרי הפיצוץ בבורגס. לפי חדשות ערוץ 2, אחמדי-נז'אד התרברב ש:

אויביו המרים של העם האירני והמהפכה האסלאמית גייסו את מרב כוחותיהם כדי לפגוע בנו. הם אומנם הצליחו להכות בנו לא פעם, אבל זכו בתגובה למהלומה חזקה הרבה יותר.

כפי שקורה פעמים רבות, כל כלי תקשורת שינה קצת את הניסוח, ומפה לשם יצא שאחמדי-נז'אד לקח אחריות על / התפאר בפיגוע בבורגס. הבלוגר נימא שיראזי עלה על הטעות, שלא לומר על ההטעיה, ואמר שכבוד הנשיא בכלל דיבר בטקס של יום המסגד הבינלאומי ולא הזכיר בכלל את בורגס. את התיאורים שלו הוא אמר בזמן עתיד, ולכן לא ייתכן שהוא התכוון לפיגוע בבורגס, ושהתקשורת הישראלית סתם עוינת וממציאה דברים שיתיישבו עם מה שהיא ממילא חושבת.

לדוברים, הנה הקישור לטסקט המלא של הנאום, וללא דוברים, הנה תרגום גרוע למדיי לאנגלית (עם שגיאות שאופייניות לפרסים)

זה החלק הרלוונטי בנאום:

دشمنان با تسلط بر همه مراکز اقتصاد و قدرت در دنيا به صورت شبانه روزي و لحظه اي عليه جمهوري اسلامي اقدام مي کنند و دولت نيز پا به پاي آنها به مقابله برخاسته و اگر هر ضربه اي وارد کنند، ضربه اي دريافت مي کنند كه معمولاً ضربه دريافتي آنها سنگينتر از ضربه اي است که وارد کرده اند.

והנה תרגום גרוע שלי (גרוע במובן שהוא כל כך נאמן, שהוא יוצא לא טבעי בעברית).
ואם זה לא מספיק לא-ברור, הוספתי גם הערות דקדוקיות בקשר לזמ"א-למה של הפעלים, וגם בקשר להיעדר זמ"א של מילת המריבה. זה בהערות שוליים, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

האויבים, תוך שליטה על כל מרכזי הכלכלה והכוח בעולם, מסביב לשעון ובכל רגע נוקטים צעדים נגד הרפובליקה האסלאמית, והממשלה גם בעקבותיהם קמה להתמודדות. ואם הם יביאו כל מַכָּה, הם מקבלים מכה, שבד"כ המכה המתקבלת שלהם היא כבדה יותר מהמכה שהם הביאו.

זהירות – מעכשיו זה חפירות כבדות ביותר, עם מינוח מקצועי והכול. מי שכואב לו לקרוא דברים כאלה יכול לדלג לשורה התחתונה, זאת שלפני שאני מבקשת מכם להעביר את האתר שלי למחלקת הרווחה בחברה שלכם או למחלקת התרבות ביישובכם.

́

נוקטים צעדים (اقدام مي کنند):
הווה אינדיקטיב, כלומר מתאר פעולה במציאות (של הדובר), שמתרחשת במציאות באופן הרגלי או ממושך, או שתתרחש בעתיד. במקרה הזה מדובר בהווה שהוא גם הרגלי וגם ממושך, כי הוא כל דקה, מסביב לשעון.

́

קמה להתמודדות (به مقابله برخاسته):
בינוני פעול (perfect passive participle). לבינוני פעול יכולים להיות שלושה תפקידים:
– הוא יכול להיות שם תואר (מצב שהוא תוצאה של פעולה). במקרים כאלה נתרגם אותו כבינוני פעול או כפסוקית, אבל זה לא המצב פה, כי המקום במשפט אינו מתאים לשם תואר.
– הוא יכול להיות פועל מושהה, אבל זה לא המצב פה, כי אין לנו פועל נוטה בהמשך שמתייחס לאותו נושא.
– הוא יכול גם להיות חלק מצורת פועל מורכבת (סביל או אספקט מושלם), שנשמט ממנו פועל העזר. הזמ"א הנפוץ ביותר במקרים כאלה הוא הווה מושלם, וזה בדיוק מה שקורה כאן. הווה מושלם מתאר פעולה שהחלה בעבר וממשיכה בהווה, או מצב שבו פעולה הושלמה. כלומר לא את הפעולה עצמה אלא את המצב שנוצר בעקבותיה.

́

יביאו כל מַכָּה (هر ضربه اي وارد کنند):
משפט תנאי עם סוביונקטיב לא מושלם הוא בד"כ תנאי קיים (כלומר או שכן או שלא) המתייחס להווה או לעתיד, אבל הוא יכול להיות גם תנאי מדומה (כלומר בטוח כן) שמתייחס למצב תיאורטי, היפותטי או כללי, ולא למקרה ספציפי. זה לדעתי המקרה פה, אבל זה יכול להיות גם תנאי קיים. כלומר הוא לא יודע אם הם יביאו מכה או לא.

́

מקבלים מכה (ضربه اي دريافت مي کنند):
הווה אינדיקטיב. התוצאה של התנאי, ולא משנה אם הוא קיים או מדומה, היא המכה. זה יכול להיות במשמעות של הווה הרגלי – אם הם מכים הם מקבלים מכה. כך זה מתורגם (רע) באתר של הנשיא. זה יכול להיות גם עתיד (אם הם יכו הם יקבלו מכה), כפי שתרגם זאת נימא שיראזי. נחשו מה זה לא יכול להיות?
נכון. עבר, כפי שתרגמו את זה בערוץ 2.

́

המכה המתקבלת שלהם (ضربۀ دریافتی آنها):
הפועל הקודם היה ברור, והנה עוד מילת מריבה, ו… אי אפשר לדעת.
دریافتی היא בינוני סביל מסוג נדיר יחסית: שם פעולה + י' נסבת. במקרה הזה שם הפעולה הוא מקור מקוצר, שנראה כמו גזע עבר ולכן זה מבלבל. בד"כ עושים את זה עם שמות פעולה ערביים. דוגמאות מתוך השיר האהוב עליי כוללות: موفقیت تضمینی – הצלחה מובטחת, داروهای تقلبی – תרופות מזויפות, صنایع تصنعی – תעשיות מלאכותיות.
בכל מקרה, זוהי צורה שיכולה לדבר על משהו שכבר התקבל, או על משהו שמתקבל באופן שוטף או בכל פעם. במקרים כאלה נחפש את תיאור הזמן: "בדרך כלל". מסקנה – הוא לא מדבר על פיגוע ספציפי! אילו הייתי מתרגמת את זה לעברית נורמלית, הייתי אומרת "בדרך כלל, המכה שהם מקבלים כואבת יותר מהמכה שנתנו". אפשר גם "בדרך כלל, המכה שהם קיבלו כואבת יותר מהמכה שהם נתנו", אבל גם כאן, אנחנו מתרגמים לעברית בעבר, אבל בעצם, כמו שאמרה נורית דקל בקישור שנתתי בהתחלה – זה לא זמן עבר אלא אספקט מושלם. כלומר אם אנחנו מסתכלים *כל פעם* על שתי המכות אחרי שהן קרו, בדרך כלל המכה שקיבלו יותר כואבת מהמכה שנתנו.

́

היא (است):
הווה אינדיקטיב. מן הסתם הווה הרגלי.

́

המכה שהם הביאו (ضربه اي که وارد کرده اند)
– הווה מושלם, כלומר עבר עם השלכות להווה. זה אומר שבכל פעם המכה שהמערב מביא על איראן קודמת למכה שהוא מקבל מאיראן.

שורה תחתונה?
זה אולי לא עתיד, אבל בטח לא עבר. אחמדי-נז'אד לא מדבר על פיגוע ספציפי אלא על חוקי טבע כלליים.
נימא שיראזי צודק, התקשורת עוינת, וחשוב להבין את מערכת הפועל (כולל בינוניים) לעומק.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (לצערכם לא על נושאים כאלה אלא על נושאים כמו מגילת אסתר, מהנעשה באיראן ובלשנות לעם). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

ואם אתם דוברי עברית ורוצים ללמוד אצלי פרסית – הנה ההזדמנות שלכם: לימודי פרסית.

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

תרגום עם שערות ברגליים

יום שלישי, 15 במאי, 2012

עד לפני כמה חודשים לא עסקתי בתרגום לפרסית. מפרסית לעברית דווקא יצא לי לתרגם, לפעמים מדויק ולפעמים טנטטיבי, גם בפוסטים כאן באתר (עלי זנג'אניעבאס טבאטבאא'י, באבכ איראן-באן, והשנטובה של תומכי ברוג'רדי), וגם בשביל הפוסטים של מהנעשה באיראן בחדר 404.

לפני כמה חודשים שאלה אותי אחותי היקרה אם אני זמינה לפרויקט תרגום קצר ודחוף שקשור בפרסית. משהו של חבר של חבר, היא לא ידעה לומר לי בדיוק. אני עד היום מודה לה על הקישור הזה.

מדובר במחקר פורץ-דרך שיזם וערך יובל פורת, יועץ אסטרטגי פוליטי שבין הפרויקטים המוכרים שלו אפשר למצוא את הקמפיין הכתום נגד ההתנתקות, ואת ההצבעה למפלגת הגמלאים כתחליף לפתק לבן. באתר המחקר יש רשימת תודות ארוכה, אבל אין ספק שהשותפים הפעילים ביותר  – שמולם גם התבצע חלק גדול מהעבודה שלי – היו גל לין ויעל שטרן, סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר האיראני מתבסס על מחקר בינלאומי של פרופ' שלום שוורץ, פסיכולוג בין-תרבותי ואבי תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים (theory of basic human values). שוורץ היה שותף פעיל ופיקח גם על המחקר הזה. מלבד זאת השתתפו במחקר אנשי אקדמיה, מומחים לניהול פרויקטים, וגם ישראלים ילידי איראן, שהיו הסוקרים.

במאמר שפרסם יובל בוול-סטריט ג'ורנל אתמול, הוא מסביר שהמוטיבציה שלו היא שכולם מדברים על פוליטיקה ועל התחמשות גרעינית, ושוכחים שיש גם עם איפשהו. משהו זניח, שמונים מיליון איש. בהרצאות שלי שואלים אותי המון על התפלגות העם – איך אני יודעת כמה באמת תומכים בשלטון וכמה מתנגדים לו. את הנתונים האלה באמת אי אפשר למדוד. אבל המחקר הזה מודד בפעם הראשונה את מוכנותם של האיראנים לדמוקרטיה, וייחודו בכך שהוא אינו שואל ישירות על נכונותו של הנסקר לדמוקרטיה (כאילו שאיראני ממוצע יאמר שהוא תומך בדמוקרטיה כשמתקשרים אליו ממספר חסוי), אלא על מערכת הערכים שלו: יחס למסורת, מה יגידו, קונפורמיות, יצירתיות, צורך בביטחון אישי וחברתי, ועוד. כל זאת בהשוואה לשישים וארבע מדינות אחרות בשני מאגרי מידע שונים.

מכיוון שהמחקר א ביסלע רגיש, הוא התנהל כמבצע צבאי סודי: המתרגמים והסוקרים (רובם שדרנים או עובדים ב-רדיס-אין, תחנת רדיו פרסי שמשדרת מחולון, וכולם מתנדבים) וכמובן הנסקרים – יודעים שהם משתתפים במחקר חשוב על איראן בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אבל לא מה מטרותיו הסופיות. כדי לשמור על בטחון הנסקרים ולמסך את מקור השיחות, השאלונים היו אנונימיים ושיחות הטלפון לא זוהו כמגיעות מישראל.

גם לחצי הזמנים הזכירו מבצעים צבאיים, כמו אותו לילה בלתי נשכח שבו תרגמנו בשיחת ועידה תלת לשונית – שני מתרגמים, יובל ואני הקטנה (אילו זה היה פרסית, הייתי כותבת עכשיו שלוש שורות של דברי הצטנעות. כמה שיותר דברי הצטנעות כך האדם בעצם יותר חשוב) – משתים עשרה בלילה ועד שהיינו צריכים ללכת לעבודה וללימודים בבוקר, ויובל היה צריך ללכת ולתת לסוקרים את השאלונים. עמיתיי בטח זוכרים את אותו בוקר (זה היה בחנוכה, אם אני לא טועה), כי הייתי בעננים אחרי לילה של תרגום, כמו שהייתי בצעירותי אחרי לילות ללא שינה מסיבות אחרות. הסיבה העיקרית לכך הייתה הסוביונקטיב.

המתרגם הדגול אברהם שלונסקי (שבגללו ג'ולייט של שייקספיר היא יוליה עד עצם היום הזה) אמר שתרגום הוא כמו אישה: או שהיא יפה, או שהיא נאמנה. נעזוב את עניין השוביניזם ואת מידת האמיתות לגבי נשים – בתרגום נאמנות בהחלט באה על חשבון יופי ולהיפך. אבל יש פרמטר נוסף, שאולי נכלל ביופי אבל לא בהכרח, והוא הטבעיות והזרימה.

מכיוון שהמחקר משווה בין נתונים מכמה עשרות מדינות, השאלון היה צריך להיתרגם באופן המדויק ביותר. אם מתרגמים לא מדויק, אפשר לטעון שההבדלים בין האומות השונות נעוצים בשאלונים השונים ולא באמת בערכים השונים שלהן. עם זאת, מכיוון שמדובר בסקר טלפוני והסוקרים הציגו את עצמם כסטודנטים איראנים, היה חשוב שהשאלון יישמע כמה שיותר טבעי ומובן. השיטה שנוקט שוורץ בשאלונים שלו היא תרגום מאנגלית לשפת היעד, ואחר כך תרגום בחזרה לאנגלית (על ידי מתרגם אחר שלא ראה את המקור), השוואה בין התרגום החוזר לאנגלית לבין המקור האנגלי + הערות של שוורץ עצמו, ואז הצעות שיפור בתרגום לשפת היעד, וחזרה למתרגם הראשון לתיקונים והערות נוספות. ואז נותנים את זה למתרגם שלישי, וכך הלאה עד שמתקבלת גרסה נאמנה לגמרי למקור, ועם זאת טבעית.

המרתון הלילי התחיל כך: "אין לנו זמן לעשות את הפינג-פונג במייל. יש לך איזה חצי שעה לדבר ישירות עם המתרגם (פרויז ברח'ורדאר, גם הוא שדרן ברדיס-אין)?"
"כן, שנייה. אני יכולה להעלות גם את המתרגם הנוסף על הקו"?
הוא המשיך בהתבטאויות כמו "איך אני נהנה!  מי מזמין פיצה?", והסתיים ,לצערם של כל הצדדים, ב"טוב, אני צריך להתקלח, לשתות קפה ולצאת לעמל יומי".

במרתון הזה עבדנו על כמה עשרות שאלות בלבד, מהגרסה החמישית של התרגום לאותו שאלון. סדר העדיפויות (שאני ניסחתי, למען האמת) היה: נאמנות הכי חשוב, זרימה או טבעיות במקום השני אבל אי אפשר בלעדיה, ויופי במקום השלישי. היו מקרים שוויתרנו על יופי, אבל לא על הטבעיות. אם לחזור לאנלוגיה של שלונסקי, עשינו תרגום נאמן עם שערות ברגליים.

אחת הבעיות הגדולות בתרגום – מכל שפה לכל שפה, היא שלעיתים קרובות המתרגם – גם אם הוא מתרגם לשפת אמו – מושפע מהשפה שממנה הוא מתרגם. זה יכול להתבטא במר"נים, או בזוועות תרגום כמו שימוש יתר בסביל/פעיל ובשמות פעולה (המשפט הידוע שלי בעברית הוא "שאיפתנו היא הימנעות משימוש בשמות פעולה". פרסית מתה עליהם. או בתחביר פרסי – בפרסית הם אהובים), בשימוש בצורות פועל לא מתאימות, או במשפטים באורך שאינו מתאים לשפה (ארוכים בעברית, קצרים בפרסית). הנה דוגמה של תרגום מפרסית לעברית, שהתחלתי עליו פוסט לפני איזה שנתיים ומתישהו בטח גם אפרסמהו (תודה למיכאל זילברמן על הסריקה).

דוגמה לתרגום נאמן מדיי. קליק להגדלה.

אחת הבעיות בתרגום היא אוצר מילים. בתרגום נאמן משפה עם מנטליות מערבית, כמו עברית או אנגלית, לשפה עם מנטליות מזרחית כמו פרסית או ערבית, יש גם בעיה של מספר מילים. בצבא כל כך הושפענו מהערבית, שהיינו אומרים גם אחד לשני "לידיעה, לידיעה ולידיעה" או "לזהירות, לזהירות ולזהירות". כל המתרגמים הילידיים תרגמו הרבה מהמילים הבודדות לשתי מילים שונות שאומרות פחות או יותר אתו דבר. במקרים כאלה, לפי הוראת פרופ' שוורץ, בחרנו מילה אחת. אבל לפעמים יש ממש בעיה של היקף המשמעויות של המילה. היו מילים שהתעכבנו עליהם שעה, כי התרגום הראשוני לפרסית מקיף רק חלק מהמשמעויות של הפועל באנגלית, ויש לו משמעויות נוספות שאין לפועל האנגלי. כאן אני בעיקר הקשבתי ופתחתי כמה מילונים מקוונים בו זמנית. למשל לפועל הפשוט "להבין" יש שלושה תרגומים שונים בפרסית. אחד מהם הוא תהליכי, בסגנון "נפל לי האסימון" או "גיליתי ש-", אחד משקף יותר מצב, מודעות למשמעות של משהו, ואחד משקף הזדהות עם אדם. את הפועל הזה תרגמנו בצורות שונות במקומות שונים. יש דוגמה מצוינת ומכוונת באחת הפרסומות לשיחות טלפון לחו"ל, שבה המתקשר הישראלי מכנה את שופט הכדורגל judge (באנגלית שופט כדורגל יהיה referee). להשתמש בשתי מילים כדי להביע רעיון אחד היה מוצא אחרון, רק אם לא הגענו למילה בודדת אחרי המון חשיבה.

במקרים אחרים, שהם קשים יותר, ההבדל הוא לא באוצר המילים אלא במורפולוגיה ובתחביר. אלה מקרים שבהם צריך להיות פחות נאמן כדי להיות טבעי.

כאן גיליתי שדווקא לדובר לא ילידי יש יתרון. למשל: בעברית יש שתי דרגות יידוע: מיודע ולא מיודע. בפרסית יש ארבע: מיודע (הספר, הגזר); שם קיבוצי, שמתורגם בד"כ כרבים לא מיודע (אני אוהבת לקרוא ספרים), אבל לפעמים גם ביחיד לא מיודע (אני אלרגית לפאפאיה), או אפילו ביחיד מיודע (הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם); ושתי דרגות סיתום – שזה ההיפך מיידוע: מסותם כלשהו כאשר כן ידוע לנו כמה (או לפחות אם יחיד או רבים) ואנחנו מתייחסים אליהם כפרטים ולא כקבוצה, ומסותם מסוים כאשר מדובר על פרט מסוים (אני רוצה לקנות ספר – יכול להיות מסוים או לא).   בחלק מהמקומות התרגום הראשוני היה נכון, אבל בחלק היה צריך להחליף – בעיקר בין שם קיבוצי ורבים מסותם, ובין שני המסותמים. דוגמה מעברית ואנגלית תהיה לתרגם לאנגלית את "הטלוויזיה קלקלה את הנוער" בתור the television corrupts the youth. משפט שדובר אנגלית ילידי יזהה מייד כתרגום לא טבעי.

מקום נוסף שבו היה יתרון לכך שאני חושבת בחוקים, הוא בשימוש בצורות פועל. היה משפט אחד שעבדנו עליו איזה שעה, ובכל פעם שינינו משהו אחר כדי שיהיה מדויק כמה שיותר. בסוף, אחרי שהגענו לגרסה סופית, ביקשתי לשאול את שני שותפיי הדוברים הילידיים שאלה אחרונה: می شود یا بشود؟ אי אפשר לתרגם את זה לעברית, כי בעברית אין סוביונקטיב. סוביונקטיב היא צורת פועל שאחד מתפקידיה בפרסית הוא להביע פעולות ברמת העיקרון, בניגוד להבעת פעולה קונקרטית. התרגום הראשוני שלנו היה לצורת פועל שמביעה פעולה קונקרטית, ואכן ברגע ששמעו הדוברים הילידיים את המשפט בסוביונקטיב, נשמעה ברחבי הסקייפ אנחת רווחה – הגענו לתרגום המדויק ביותר.

בתרגום האתר והמאמר, העדפנו יופי על פני היצמדות למקור, כל עוד המסר והנתונים נשארים בעינם. וכמובן שיישמע טבעי ולא מתורגם. שם צירפנו משפטים כדי שיהיו יותר ארוכים, כי כל המרבה הרי זה משובח. כשצירפנו את המשפטים הפכנו את המשפטים הראשונים לתיאור עם שם פעולה (במקום: השאלה מציגה אדם ושואלת עד כמה אתה דומה לו – השאלה, תוך הצגת אדם, שאלה עד כמה אתה דומה לו), הפכנו את "אני" ל"צד זה" (בהתחלה חשבנו לכתוב "המושפל הזה", אבל זה היה מוגזם בהתחשב בכך שהכותב ישראלי, בכל זאת), והמון משפטים פעילים בגוף ראשון הפכו לסבילים, כי פרסית גם אוהבת הצטנעות, וגם אוהבת סביל.

הפרויקט נתן לי ביטחון לתרגם גם לפרסית (בינתיים היו השאלון, שהוא ז'אנר אחד, האתר והמאמר, שהם אקדמיים-פופולריים, וחוזה בנקאי שלא קשור לפרויקט הזה, דרך ליצ'י תרגומים). בינתיים עם עורך ילידי צמוד. בכל ז'אנר בהתחלה העורך מתקן לי המון, ולקראת הסוף כבר לא. הרבה פעמים הוא צוחק עליי כשאני משתמשת בביטויים שהם אסלאמיים בהקשרים לגמרי לא אסלאמיים. זה משהו שאני עדיין צריכה להבין – יש מילים שמשתמשים בהן רק בהקשרים אסלאמיים ולא בהקשרים אחרים, כמו למשל בַּנְדֶה, מילולית "עבד", שאני מכירה אותו כגוף ראשון יחיד (במקום "אני", "צד זה" או "המושפל הזה"), ומסתבר שזה רק אסלאמיסטיים אומרים. או פועל מיוחד שמשמעותו "לצאת למקום מסוים", ובהתחלה כשהייתי אומרת לחברים האיראנים הילידיים שלי שאני יוצאת להרצאה, הם היו צוחקים שעה, עד שאחד מהם הסביר לי שזה פועל שמשתמשים בו רק ליציאה למקומות קדושים, ואסלאמיסטיים גם משתמשים בו ליציאה למקום מסוים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אפרופו חוזים בנקאיים). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.