האמת היא שזה ב-16 שניות. יובל Rill עופר קָרַפּ מתוך ההרצאה למי קראת הומופון, שהוא צילם בכנס דורבנות 2010.

המילה שאני מלמדת כאן היא המילה שבה אני מתחילה את ההרצאה – בָּאיַד, "צריך". במבטא ישראלי  זה נשמע בדיוק כמו "בַּיָּד", כלומר זהו הומופון של "ביד".

כמובן שהדרך לזכור את המילה היא לפי השאלה:

צֶ'ה בָּאיַד כַּרְד? "מה צריך לעשות?"

ואת התשובה אתם יודעים…

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (כדאי! בסוף מקבלים מבטא פרסי חינם) צרו קשר להזמנת הרצאה.

חלק שני של הפיילוט, ובו פדיחה:
ד"ר תמר עילם גינדין שרה.
אל תגלו.
(אל החלק הראשון של המופע "מהן המילים")

מהן המילים – הרצאת העשרה + שירה בציבור – חלק ב from Thamar Eilam on Vimeo

רוצים לשמוע עוד?אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים בחברות, בארגונים ובמסגרות פרטיות שמשלמות היטב. אתם יכולים להפנות אותם לכאן.

רוצים לשיר עוד? אתר השירה בציבור של דוד בר שלום.

אני עושה ניסוי ומשתפת אתכם בווידאו מתוך פיילוט של מופע.

אני מספרת על מילים שקיבלנו משפות שונות, ודוד בר שלום מפעיל את הקהל בשירה בציבור.

האמת היא שהיה די בסדר חוץ מאיך שהתלבשתי, מהתנועות שלי בזמן השירה (האם אני צריכה ממש לרקוד, לעודד את הקהל למחוא כפיים, או פשוט להיעלם?) וזה שלא כיביתי את המיקרופון בקטעים של השירה. תמיד טוב ללמוד.

משובים (לשימור ולשיפור) יתקבלו בברכה.

מהן המילים? הרצאת העשרה + שירה בציבור from Thamar Eilam on Vimeo.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משתאות). העבירו לחברים שיש להם חוג בית עם תקציב נאה, שיזמינו הרצאה ליום העצמאות.

אמש פרסמתי את מגילת אסתר – מסמך היסטורי, וכמובטח – הנה החלק השני של אותה הרצאה – מגילת אסתר – סיפור בדיוני.

אלה שני חלקים של הרצאה אחת בת כשעה וחצי, אבל השנה נתתי בבית שמואל שתי הרצאות שלמות נפרדות בנות שעה וחצי.

הווידאו הוא מהרצאה שנתתי בשנה שעברה (לא להאמין כמה מהר השיער שלי צומח!). כל הכנסות ההרצאה היו תרומה לעמותת רעות, המפעילה את המכינה הקדם צבאית "בית ישראל". המכינה מקרבת בין בני נוער דתיים וחילונים (ללא כפייה משום צד) ומשלבת אותם בעבודה התנדבותית בשכונת מצוקה.

הרצאה לפורים: מגילת אסתר – סיפור בדיוני from Thamar Eilam on Vimeo.

אהבתם? תודה. חוזרת על שתי הבקשות המיוחדות מאמש:

א. קישורים להרצאות תרומה – העיקרון המנחה הוא – רק לבני אדם, ולא פוליטיקה.

ב. אתם כבר יודעים שאני נותנת הרצאות העשרה בנושאים ייחודיים בכל מיני מסגרות, אבל לא כל העולם יודע. ופורים הוא הזדמנות מצוינת לקשר לאתר שלי (ל-http://www.thmrsite.com/?cat=4) מבלוגים, מפורומים ומאתרים, עם מילת הקישור מגילת אסתר. הנה כך: מגילת אסתר. הבלוג שלי ברישיון cc-by-sa בדיוק לשם כך.

תגובה ל"ללמוד פרסית בישראל זה כמעט בלתי אפשרי" (הארץ, 18.12.2009), עם הכותב האורח רז צימט.

תקציר מנהלים: פחחחח.

תלמידי המצטיין עמרי ואחותי המסורה מיכל, כל אחד בנפרד, שלחו לי קישורים לכתבה שהתפרסמה ביום שישי 18.12.2009 בעיתון הארץ, שכותרתה ללמוד פרסית בישראל זה כמעט בלתי אפשרי. בכתבה מרואיין ד"ר רונן כהן, שלמד פרסית בחו"ל כי בארץ זה בלתי אפשרי. התוצאה של הדוקטורט שלו היא ספר עם 1400 מילים בפרסית, שהארץ מגדיר אותו "מילון".את הביקורת (הלא-משהו) שיש לי על הכתבה פרסמתי בעין השביעית. כאן אני רוצה להרחיב קצת בכמה נושאים שלא הגעתי אליהם שם, או שנגעתי בהם בקצרה, וגם לארח את ידידי רז צימט מהמכון ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א, שמבין קצת יותר ממני בשיעה.

הביקורת היא ביקורת ראשונית, על הכתבה בלבד. אם יהיה לי מה להוסיף אחרי שאקרא את הספר, אכתוב פוסט נפרד. לא הצלחתי ליצור קשר עם ד"ר כהן (בעיה לחפש ברשתות חברתיות עם שם משפחה כזה, והוא אינו מופיע במדריך הטלפונים של המרכז האוניברסיטאי אריאל בחוג לישראל במזרח התיכון). מניסיוני האישי כמרואיינת וכקוראת עיתונים, זה שהיה כתוב בעיתון לא אומר שד"ר כהן אכן אמר את הדברים. לכן התגובה כאן היא רק על הכתבה עצמה.

"השיח הציבורי בעניין איראן רדוד ושטחי ומסתכם בעיקר בהיבט הבטחוני". נכון (אם כי ד"ר כהן מתמקד בתרבות עכשווית ואני יותר בעניין השורשים).

אני מקווה מאוד שהרצאות ההעשרה שלי, סדרת ההרצאות "איראן – מאחשורוש ועד אחמדינז'אד" בשיתוף דיוויד ניסן או אורלי רחימיאן, וגם הבלוג שלי – מעשירים את התדמית של איראן.

הפסקה שהכי קוממה אותי היא זאת:

לפני כעשור, כשניגש ד"ר רונן כהן לכתוב דוקטורט על איראן המודרנית, הוא מצא רק ספר לימוד אחד לשפה הפרסית, שחובר 30 שנה לפני כן בידי פרופ' אמנון נצר ז"ל, מהאוניברסיטה העברית. יחסי האיבה בין המדינות מנעו מכהן להסתייע באנשי אקדמיה איראנים, אך בסוף הוא הסתדר: נסע לאירופה, נחשף לספרות איראנית, קרא מאות בלוגים איראניים ודיבר עם כותביהם, והצליח לזהות את צמד המלים האהוב על התקשורת הישראלית: סהאמגינה איראני – האיום האיראני.

הבה נספור כמה שטויות יש כאן:

1.אם ד"ר כהן למד באירופה, זה אומר שהוא יודע לפחות שפה אירופית אחת. אני מהמרת על אנגלית או צרפתית (דרך אגב, למה לא כותבים איפה באירופה הוא קיבל את הדוקטורט?) אם מה שהוא חיפש הוא ספר לימוד, אפשר למצוא בספריות אוניברסיטאיות בארץ את ספרי הלימוד של גרנוט וינדפוהר (Windfuhr) ושל ת'קסטון (Thackston) באנגלית ושל ז'ילבר לזר (Lazard) בצרפתית.

2. אם ד"ר כהן חפץ להסתייע באנשי אקדמיה, למה ישר ללכת לאנשי אקדמיה איראניים? לפני עשור פרופ' אמנון נצר וד"ר שרה סרודי מנוחתם עדן עוד היו בין החיים. פרופ' דוד ירושלמי האגדי, וד"ר יוליה רובנוביץ' המצוינת, ייבדלו לחיים ארוכים, לימדו כבר כמה שנים באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטה העברית בהתאמה. היום יש פרסית גם בבר-אילן, בחיפה ובבן גוריון, אבל אני לא יודעת אם היה לפני עשור.

3. לקרוא בלוגים אפשר גם מהארץ. גם אני עושה את זה. גם להתכתב עם הבלוגרים עקרונית אפשר, אבל לטובתם באמת עדיף מ-IP אירופי (או שאני סתם פרנואידית).

4. אין דבר כזה סהאמגינה איראני. פירטתי על זה בעין השביעית.

ארבע שטויות סך הכול.

עכשיו הבה נדבר על המספר 1400:

סיפרתי לתלמידים שלי על מילון של 1400 מילים והם צחקו, כי הם יודעים יותר והם רק באמצע שנה א'. 1400 מילים זה לא מילון אלא אולי גלוסר. גלוסר כולל אוצר מילים מצומצם של טקסט מסוים או קבוצת טקסטים. מילון כולל, או מתיימר לכלול, את כל המילים בשפה. בפרסית יש א ביסלע יותר מ-1400 מילים. הספר נראה מרשים (כריכה קשה עם צילום!), אבל מילון הוא לא. וגם העובדה שיש בו 150 עמודים – כלומר משהו כמו 10 מילים בעמוד – מעידה על כך שמילון זה לא.

גם ההתבטאות הבאה נראתה לי תמוהה:

במשך 1,400 שנה השיעה חיה כדת אנוסה, והיא פיתחה שיטות הטעיה גם באמצעות השפה. יש בפרסית המון מלים שנושאות מסרים סמויים, והאיראנים משחקים במשחק הזה נהדר

נראה לי שמישהו עשה קופי-פייסט למספר המילים, כי האסלאם עצמו עדיין לא קיים 1400 שנה, אלא אם כן סופרים בשנות ירח מוסלמיות, שאין בהן עיבור כמו בשנה היהודית (השנה הפרסית היא שנת שמש, ומניין השנים הוא מההג'רה של מחמד. השנה הנוכחית היא 1388). והשיעה החלה אחרי מותו של מחמד. כמו כן, כל שפה נושאת מסרים סמויים, ופתגמים הם חכמים בכל שפה. אני לא חושבת שפרסית מצטיינת בכך יותר מהממוצע, וגם אם כן – לא נראה לי שזה מפני שהשיעים היו אנוסים אלא בגלל הנטייה שלהם (שהיא ירושה זורואסטרית) לרוחניות, למאגיה ולחוכמת הנסתר (וכאן אני שוב מסכימה עם ד"ר כהן שהישראלים לא מודעים לפן הזה של אויבם המר). אני לא יודעת למה מתכוון ד"ר כהן ב"מילים שנושאות מסרים סמויים" ולכן אני לא יכולה לומר אם זה משהו חדש, אם זה בכלל מיוחד, אם זה אכן שיעי או משהו שמקורו באיראן הטרום אסלאמית.

מכיוון שאני לא סמכות בענייני כל מה שקשור לאקטואליה (והתקופה האסלאמית זה כבר מ-מש חדש בשבילי), שאלתי את רז צימט, עמית מחקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב שהוא מומחה לאיראן של היום. להלן תגובתו המלומדת (גם לתגובה שלי). כמעט לא נגעתי (הערות שלי בסוגריים מרובעים):

ראשית – אני מאוד לא אוהב את השימוש ב"אנוסים" לגבי השיעים. אני לא מומחה עד כדי כך להיסטוריה שיעית, אבל השימוש במונח "אנוסים" אינו מדוייק לטעמי האישי לתיאור המצב של השיעים במהלך רוב ההיסטוריה. השיעים הופלו לרעה ונרדפו במהלך חלקים נרחבים בהיסטוריה שלהם, אבל אין זה אומר שהיה ניסיון לאלץ את השיעים לאמץ את הסונה בכוח (למרות שהיו כאלה ניסיונות). אני מעדיף להשתמש ברדיפת השיעים ולא באינוסם שמכוון למשהו מאוד ספציפי, שלא תמיד היה. מאחר שהתרבות הפוליטית השיעית הושפעה מרדיפת השיעים ולאו דווקא מניסיונות לאנסם להמיר את דתם (כמובן שגם המרת דת אינה מדוייקת בהקשר הזה) – עדיף להימנע בכלל מהשימוש ב"אנוסים" במקרה הזה.
1400 שנה אכן מתייחס  לשנות הירח. אנחנו עכשיו בשנת 1431  לספירה המוסלמית.  קשה לומר מתי בדיוק השיעה התחילה – כי למעשה הפילוג החל מייד לאחר מות הנביא, אבל הגיבוש היותר משמעותי אכן החל בקרב כרבלאא', 680 לספירה.
בכל מקרה – לא הייתי אומר כאמור שהשיעה הייתה דת אנוסה, אלא שהשיעים נרדפו לאורך רוב ההיסטוריה שלהם. גם בתקופה העת'מאנית השיעים נרדפו במידה זו או אחרת, ולכן לא מדובר על תופעה שהיתה רק בראשית השיעה (ולעיתים קרובות גם קשה להבחין בין רדיפות לבין אפליה ממוסדת וכו').
גם הטיעון שבאיראן השיעים תמיד היו רוב אינו נכון כמובן. האיראנים אימצו את השיעה רק במהלך המאה ה-16 בתקופת השושלת הצפוית, ולכן לכאורה -  השפה הפרסית שכמובן התפתחה קודם לכן בהחלט עשויה היתה לבטא את הרדיפות הללו [תגובה להנחה המוטעית שלי שאיראן האסלאמית תמיד הייתה שיעית ושהרדיפות היו רק בהתחלה. מצד שני, אם הרוב לא שיעים, אז השיעה לא אמורה להשפיע עד כדי כך על השפה הכללית].

כדי לסכם את עמדתי הייתי אומר כך:
1. זה נכון שהשיעים נרדפו או  לכל הפחות  הופלו לרעה במהלך רוב ההיסטוריה המוסלמית וברוב המקומות בהם הם חיו.
2. אין ספק שהרדיפות של השיעים השפיעו על תפישת עולמם, על התפתחות האמונה השיעית ועל התרבות הפוליטית של השיעים. גם תפישת ה"תקיה" (הסתרת הדת) התפתחה לאור המציאות הזו של רדיפות.
3. לא הייתי פוסל שהנרדפות השיעית השפיעה לא רק על התרבות הפוליטית השיעית אלא גם על היבטים נוספים, כגון שפה.
4. אף על-פי כן צריך להיזהר מלייחס כל דבר שקורה באיראן או אצל השיעים לתחושת הנרדפות הזו. כך, למשל, יש תיזה שגורסת שהאיראנים מסתירים את תוכנית הגרעין הצבאית שלהם כחלק מה"תקיה". אני חושב שכאן יש כבר הפרזה שגובלת בתיאוריות קונספירציה למיניהן. אין ספק, שהתרבות הפוליטית השיעית (וזה כמובן נכון לא רק לגבי איראן אלא גם לגבי הנהגות שיעיות במקומות אחרים, כגון חזבאללה ועיראק) הושפעה ומושפעת מהמציאות הפוליטית שבה השיעים חיו ופעלו במשך שנים, אבל לא צריך לייחס כל דבר לעניין הזה. כך, למשל, ברור לחלוטין שההתנהלות של ההנהגה האיראנית כיום מושפעת במידה רבה מגורמים נוספים, שאינם קשורים לשיעה, כגון: לאומיות איראנית, אינטרסים פוליטיים וכיו"ב.
5. הדבר המשמעותי הוא ביחס לשפה. לא הייתי שולל אומנם שקיימת השפעה של המציאות הפוליטית של נרדפות על התפתחות השפה, אבל:
א. צריך לזכור שהשפה הפרסית התפתחה במידה רבה עוד לפני השיעה, שכאמור הגיעה לאיראן רק במאה ה-16.
ב. התפתחות של שפה אינה קשורה כמובן רק למציאות פוליטית או לתהליכים פוליטיים והיסטוריים אלא למגוון גורמים אחרים.

6. הערה נוספת – יש קווי דמיון רבים (ואני כאמור לא מומחה כזה גדול לא לשיעה ובוודאי לא לזורואסטריות) בין השיעה לבין הזורואסטריות (אני יודע שאורי גולדברג עוסק הרבה בדבר הזה), ולכן קשה מאוד לומר האם ההשפעה על השפה מגיעה מהכיוון השיעי או מהכיוון הזורואסטרי. אני נוטה לייחס חשיבות רבה יותר להשפעה הזורואסטרית, פשוט – כי היא זו שהיתה דומיננטית לאורך רוב ההיסטוריה שבה הפרסית התפתחה.

תודה לרז צימט, ונראה לי שאורי גולדברג הוא החוקר הבא שאני צריכה להכיר.

ובחזרה לעניינים שאני מבינה בהם: בהנחה שד"ר כהן אכן יודע פרסית היטב, אני מדמיינת אותו תולש את שערותיו בחוסר אונים למראה הציטוטים החסרים והבלתי מנוקדים בכתבה.

דושמאן דאנא אז נאדאן דוסת מתורגם בהארץ כ"עדיף אויב חכם מחבר טיפש",אבל בפרסית כתוב רק אויב חכם מחבר טיפש. אני מניחה שזה העיתונאי שהשמיט את בה באמצע המשפט (למי שרוצה לדעת איך לבטא – došman-e dānā beh az nādān dust, למי שרוצה לדעת איך לכתוב – دشمن دانا به از نادان دوست، ולדוברי פרסית שמחפשים את האוגד – בפתגמים לא חייבים).

הפתגם הלא כל כך נפוץ (מצאתי בגוגל רק ארבעה מופעים, כולם מאותו אתר) اندک دان بسیار گو است אַנְדַכּ דָאן בֶּסִיָאר גוּ אַסְת מצוטט בכתבה כ- אַנְדַכּ דָאן בֶּסִיָאר גֹּפְתְ (שיניתי רק את התעתיק למדויק, זו שריטה שלי), האפשרי אך לא קיים (שוב, מבחן גוגל). הפעם קשה לי יותר להאשים את הכַּתָּב, כי זה שיבוש של מי שיודע פרסית – גזע עבר במקום גזע הווה. האמת, אחלה פתגמים יש שם, ולא רק בפרסית. וגם המטרה של האתר נעלה. כמה פתגמים פרסיים שהיו באותו מקבץ עם הנ"ל: "האדם מוצא את הכסף ולא הכסף את האדם", "כשיש שני טבחים, או שהאוכל מלוח מדיי או שאין בו מלח בכלל", "היום הוא המחר שציפית לו אתמול" ועוד. http://www.lightandwisdom.com – פתגמים מכל הדתות ובכמה שפות (כלומר אנגלית ופרסית).

אישה יפה היא באמת זִיבָּא, אבל זהו לא שם העצם "אישה יפה" אלא שם התואר "יפָה" שמתייחס רק לנשים. בד"כ ליופי קורן כמו של כלה ביום חתונתה.

חיפשתי בגוגל נומגסתאר בכל האיותים שעלו על דעתי שכוללים את המילה סתאר "כוכב" (נמגסתאר, נומגסתאר, נאמגסתאר) ולא מצאתי. אני מניחה שהכוונה הייתה ל-נָאמְגֹסְתַר "פרוּשׂ-שם" (ששמו פרוש בכל מקום). מצאתי את המילה בגוגל, יש לה 125 מופעים, אבל לפחות בעמוד הראשון זה בעיקר שם משפחה ולא "סלב". לדברי האינפורמנטים שלי (איראנים גולים מלוס אנג'לס), נאמגסתר זה באמת מפורסם, אבל זאת מילה מיושנת מאוד שכמעט אינה נמצאת בשימוש. היום משתמשים במילים הערביות.

כאמור, אני צריכה לקרוא את הספר לפני שאגבש עליו דעה אמיתית, אבל לפי כל המילים המובאות בכתבה, נראה לי שהמקורות של ד"ר כהן הם טהרנים – כלומר אנשים שאומרים מה צריך להיות בשפה במקום מה באמת יש (מי שקורא מספיק את הבלוג שלי יודע שגם אני חוטאת בטהרנות, בכל השפות, אבל זה רגשי ולא מדעי). בפרסית, יותר מ-50% מאוצר המילים הוא ערבי. כל המילים שמופיעות בקטע הן מילים פרסיות, כאשר בד"כ (חוץ מהמקרה של זיבא), המילים השימושיות יותר הן ערביות: תהדיד "איום", משהור או מערוף "סלב". זה אפילו לא כמו שמישהו יכתוב מילון עברי (עם 1400 מילים) ויכתוב ידוען במקום סלב. נכון שגם אצלנו אף אחד לא משתמש במילה העברית ידוען, אבל בעברית סלב נחשב סלנג, ובפרסית המילים הערביות הן חלק אינטגרלי מהשפה. וחוצמזה, אם בוחרים 1400 מילים לייצג את התרבות האיראנית – אני לא בטוחה ש"סלב" כל כך חשוב. אבל זאת רק אני.

מדי פעם אני מקבלת מחברים רשימות מילים של טהרנים: טבלאות ובהן המילים הפרסיות המקוריות ש"צריכות" להחליף את המילים הערביות המשמשות בפרסית. אני אוהבת את הרשימות האלה. אני מכירה בהן יותר את הצד הפרסי מאשר את צד השימושי, כי הפרסית האמצעית שלי הרבה יותר טובה מהערבית.

הכתבה מסתיימת ב-"אמנם מי שזורק מלים בשפה שהוא לא מבין הוא קצת "צ'אחאן" (חנטריש)" ועם זה אני מסכימה לגמרי. מצד שני, גם המילה חנטריש מקורה בפרסית – אדם בעל זקן (רִיש) נראה חכם, רציני ומיושב, ואם הוא מתנהג לא בהתאם, הוא עושה צחוק (חַ'נְדֶה) מהזקן שלו. הצירוף ריש+ח'נדה או הטיות אחרות של הפועל לצחוק (ח'נדידן) מופיעות בספרות וגם במילון, גם כ"לעשות צחוק מהזקן" וגם כ"לצחוק על הזקן של מישהו".

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר מדברים על שינוי תפיסה בקשר לאיראן). צרו קשר דרך כאן.

נ. ב. אחת התגבובים לכתבה היה: הטיל האיראני החדש נקרא מושק mushaq. עד כמה שידוע לי זה כינוי חיבה לעכבר, ז"א עכברון. מוש mush בפרסית זה עכבר, עם הסיומת aq זה הופך mushaq. מעניין אותי אם יש לזה פירוש אחר…. (זה ממשיך).

אז דבר ראשון, זה לא mushaq (موشق) אלא mushak (موشک). יש הבדל משמעותי בהגייה בין ק (q، ق), שהיא נחצית, כלומר כמו מבטא עראקי, לבין כּ (k، ک) שהיא כמו ה-כּ הרגילה שלנו.

דבר שני, נכון ש-מוש זה עכבר ו-ak- היא סיומת הקטנה (לא aq-), אבל יש לזה גם פירוש אחר. מוּשַׁכּ בפרסית זה "טיל". זה כמו שבתגבוב בעיתון של צוררים יכתבו This is so funny, the name of the new Israeli missile is Theel (כתבתי ב-th כדי שתהיה גם שגיאה בתעתיק).

נ.ג. מישהו פרסם בתגבובים שם גם המלצה על ההרצאות שלי, זה החמיא לי והביך אותי בעת ובעונה אחת. החמיא כי תמיד טוב לקרוא דברים טובים על עצמך, הביך כי מישהו עוד עלול לחשוב שאני כתבתי את זה. אז תודה למי שכתב.

נ.ד. היום בארוחת צהריים עם חברותיי הפרסיות, אמרה סופי שאת הפתגם došman-e dānā beh az nādān dust מבטאים došman-e dānā beh az nādān-e dust. גוגל מסכים חצי איתי וחצי איתה, מה שאומר שהגרסה שלה גם קיימת. כטהרנית פרסית הזדעדעתי עד עמקי נשמתי, ותלמידיי יודעים למה (לוואי לפני גרעין!). אני בהתייעצויות עם קולגה שהוא גם דובר ילידי וגם בלשן איך יכול לקרות דבר נורא כזה, אבל חוששת שזה יעניין רק איזה שניים מקוראי הבלוג ולכן אכתוב את התשובה שלו כתגובה לפוסט הזה.

נ.ה. לפני כשנתיים, אחרי ששודר הסרט הדוקומנטרי על הפונדקאות שלי, עשיתי שגיאה גסה והתראיינתי למקומון אצל כתב שהוא משורר. הכתבה הייתה בהשראת הראיון ואפילו לא ממש מבוססת עליו. תוך כדי קריאה שאלתי את עצמי מי זאת הפוסטמה הזאת שמראיינים. באחד הקטעים שהכי הוצאו מהקשרם, הכתב שאל אותי: אבל אומרים שהריון זה קשה", ומייד חשב בליבו: "אני גבר, מה אני יודע". עניתי לו: יש נשים שקשה להן ויש נשים שקל להן. ההריונות שלי קלים ואני לא היחידה. אחת התגובות שקיבלתי הכי הרבה מנשים ששמעו שאני פונדקאית היא "אני כל כך מקנאת בך, גם אני רוצה להיות בהריון!".
בכתבה זה נראה כך:

אבל אומרים שהריון זה קשה.
אז אומרים, מה גברים מבינים? ההריונות שלי קלים, נשים מקנאות בי.

בפרסית יש צורת פועל מיוחדת שאם משתמשים בה אז אפשר לדעת שהכותב לא עומד 100% מאחורי מה שכתוב. לכל אורך הפוסט לא אמרתי "ד"ר רונן כהן אמר", כי בעברית אין ההבחנה בין گفته است "אמר לכאורה" לבין گفت "אמר". בספרים קוראים לצורה המיוחדת פועל מרוחק, אני קוראת לזה כסת"ח. לא בטוח שהוא אמר שום דבר מהדברים האלה, הדבר היחיד שבטוח הוא שזה היה בעיתון.

בעקבות שאלתו של עזרא, אני חושפת בזאת את התחתיות האטימולוגיות החדשות שלי.

הסדרה הפרסית: כוללת את: אשמדאי ,זמן, פיג'מה, בוסתן, דת, גושפנקה.

הסדרה הצבעונית: כוללת את: כחול, ורוד, סגול, כסף, רבגוני, בלגן.

התחתיות מודפסות על חומר שאני לא זוכרת את שמו, אבל הוא מאוד עמיד ויציב, בהדפסה איכותית ועמידה ביותר. כל סט של 6 תחתיות מגיע בשקית סאטן מהודרת עם הלוגו שלי.

שלוש דרכים וחצי להפוך לבעליהן המאושרים של תחתיות אטימולוגיות לכוסות:

1. לזכות בתחרות בבלוג (וגם ליצור קשר כשאני מכריזה שזכיתם).

2. לרכוש אותן במחיר 100 ש"ח לסט של 6 תחתיות. אפשר באיסוף עצמי, אפשר בסופי הרצאות פתוחות (תסתכלו פה מצד שמאל למעלה מתי יש), ואפשר לקבל אותן בדואר בתוספת דמי משלוח 5 ש"ח (ניתן לשלם בוויזה ומסטרכרד באמצעות איזיפיי, מס. ספק 13293, לפרט ההזמנה בפרטי העסקה).

3. להזמין אותי להרצאה! המארחים מקבלים סט תחתיות אטימולוגיות במתנה.

וחצי – כי זה באיכות ירודה ובלי שקית סאטן מהודרת. מכיוון שכל התכנים באתר שלי הם ברישיון cc-by-sa, אתם יכולים להדפיס את התחתיות ולניילן או ללמנץ. כל עוד הקישור לאתר שלי נשאר – הכול בסדר.

כל הכיתוב לפני התמונות, כי אם כותבים באמצע, זה לא יכול להיראות נורמלי גם בפיירפוקס וגם באינטרנט אקספלורר. תיאלצו לספור או לזכור, ועמכם הסליחה.

כל צילומי הרקע חוץ מגושפנקה ובלגן – מפליקר (www.flickr.com).

אשמדאי. צילום רקע - חוזה א. מורלס קובוס (cc-by-nd עיבוד ברשות)Jose A. Morales Cobos - L'Enfant Terrible

בוסתן. צילום - דיוויד פול אוהמר (David Paul Ohmer (cc-by

גושפנקה. טבעת - נועה קרייתי, צורפת, כל תכשיט פעם אחת www.noakiryati.co.il

זמן. צילומי רקע - סטיבן דה פולו, מסינייט(?) (Steven Depolo (cc-by), Macinate (cc-by

דת. צילום מקורי - כורדסתאן Kurdistan کوردستان (cc-by)

פיג'מה. צילום רקע - מרטין פטיט (Martin Pettitt (cc-by

סגול. צילום רקע - רוב וליסה מיהאן (?) (Roblisameehan (cc-by

רבגוני. רקע - פיצודיסבו (Pizzodisevo (cc-by-sa

כסף. צילום רקע - (uhuru1701 (cc-by-sa

בלגן. צילום רקע - הבלגן האותנטי של הילדים שלי...

כחול. תחתית אטימולוגית לכוס.

ורד. צילום רקע - אתנה (Athena's pix (cc-by

הפוסט מעובד מכל הטיוטות להרצאה "עיקרי אמונה" מתוך הסדרה על תרבות איראן הקדומה, ששודרה באוניברסיטה המשודרת בגל"צ בסמסטר אביב 2009.

תקציר הפרקים הקודמים:

פוסט המבוא (שגם מסביר מה זה קוסמוגוניה)

פרק א (שגם מסביר את התעתיקים שאני משתמשת בהם)

פרק ב (לוחות זמנים, בעיקר)

מייד לאחר "חתימת" ההסכם בין אוהרמזד ואהרימן [חתימה במרכאות כי עדיין לא היה עולם גשמי, ולכן מן הסתם לא היה איך לחתום. זה היה הסכם ג'נטלמני, אם אפשר לקרוא לאהרימן ג'נטלמן], אוהרמזד זימר את תפילת אהונוור (ahunvar), ואהרימן הבין שהוא הובס. הוא נפל בחזרה למימד האופל לשלושת אלפים שנים נוספות, שבהן שקד אוהרמזד על בריאת העולם הגשמי. אוהרמזד הפקיד כל אלמנט בטבע תחת חסותה של אחת הישויות הקדושות בנות האלמוות, האמשה ספנטה. רענון – האמשה ספנטה הן אוהרמזד עצמו ושש הישויות הראשונות שברא לעצמו בשלושת אלפי השנים הראשונות.

אוהרמזד ברא את השמים, העוטפים את העולם כמו קליפה של ביצה. על השמים הופקד שַׁהְרֶוַר (šahrēvar), אווסטית חשת'רה ואיריה (xšaθra-vairya) – "מלכות רצויה". בעולם של היום מופקד שהרוור על המתכות, כי כידוע השמיים עשויים מתכת. אחר כך ברא אוהרמזד את המים, שמילאו את החלק התחתון של הביצה, ומגינה עליהם חוֹרְדָאד (hordād) [בפרסית חדשה השם הוא ח'וֹרְדָאד], באווסטית האורווטט (haurvatat), "שלֵמוּת". לאחר מכן נבראה האדמה, שעליה מגינה סְפַּנְדַרְמַד (spandarmad), אווסטית סְפְּנְטַה אָרְמַאיטִי, (spənta ārmaiti) "דבֵקוּת קדושה".

האדמה הייתה שטוחה וצפה על פני המים. על האדמה עמדו צמח או עץ יחיד, שעליו מגנה אַמוּרְדָאד (amurdād), אווסטית אַמְרְטַט (amərətat), אלמוות [מאותו מקור של אמשה: בפוסט הקודם דיברתי על הקשר האטימולוגי של אמשה ל-אמרטה ההודי ואמברוסיה היווני]; פר יחיד, שעליו מגן וַהְמַן (vahman), אווסטית ווֹהוּ-מַנַהּ (vohu-manah), "הרוח הטובה", יד ימינו של אוהרמזד; והאדם הראשון גַאיוֹמַרְד, שעליו מגן אהורה מזדא בכבודו ובעצמו. בעולם של היום אוהרמזד הוא מגינו של האדם הצדיק בלבד. אחרונה נבראה האש, שעליה מופקד אַרְדְוַהִישְׁת (ardwahišt), אווסטית אַשַׁה וַהִישְתַה (aša vahišta), הצדק הטוב ביותר. האש קיימת בכל יצירי הבריאה האחרים. זהו כוח החיים, מה שקוראים בימינו "אנרגיה". במשך שלושת אלפים שנה עמדה הבריאה הזאת ללא תנועה, השמש עמדה דום באמצע השמים והיה משעמם טיכו. ויפאסנה למתקדמים [ההתבטאויות השיפוטיות לא היו בהרצאה המקורית].

ואז אהרימן התעשת ותקף, והחל שלב העירוב. הוא הרג את האיש ואת הפר, גרם לצמח לנבול, זיהם את המים, חדר לשמים, חורר את האדמה, והכתים את האש בעשן. העולם החשיך. אמנם אהרימן ניצח בשלב זה, אבל לפחות קרה משהו!

עולם סוף סוף התחיל לנוע. ברגע שהעולם החל לנוע המים החלו לזרום ולהיטהר. מי מלח הופרדו ממים מתוקים. הרים צמחו על פני האדמה ושורשיהם קיבעו אותה לביצה. הגשם הראשון ירד וחילק את האדמה לשבע יבשות. הצמח הראשון נרטב ומזרעיו נבטו צמחים חדשים.  צמחים נוספים נבטו מתוך גופת הפר. זרעו של הפר היה למקור לכל החיות הטובות. את הזוחלים והחרקים ברא אהרימן. גופו של גאיומרד, האדם הראשון, הפך למתכות, ומזרעו נולדו האיש הראשון והאישה הראשונה, מאשייה ומאשיינה (mašyē, mašyānē) בהתאמה.

האש הגנה על העולם ואפשרה את התנועה ואת החיים.

אמנם גאיומרד, האדם הראשון, היה זכרי, אבל הוא מת. מאשיה ומאשיינה צמחו בתוך צמח ריבס אחד. הם נבראו בעצם ביחד, התחתנו זה עם זה כי לא היו הרבה אופציות אחרות, והולידו שבעה זוגות של תאום ותאומה. הסיבה לכך היא שהדת הזורואסטרית מעודדת נישואין בין קרובי משפחה מהדרגה הקרובה ביותר, ואם כולם אחים אז אין קרוב יותר ופחות. לכן הם נבראו כתאומים כדי כל תאום יישא לאישה את תאומתו. וכך היה.

כפי שאמרתי בתחילת ההרצאה, האווסטה אינה מתארת את בריאת העולם. אך לאחר שיודעים את הסיפור מטקסטים מאוחרים, אפשר למצוא לו הדים באווסטה, כמו מניית יצירותיו של אוהרמזד באותו סדר בו הן מתוארות בטקסטים המאוחרים, שימוש בשמו של היסוד הארצי כדי לקרוא לאמשה ספנטה [למשל "מים" במקום "האורווטט"] ולהיפך – קריאה ליסוד הארצי בשמו של האמשה ספנטה [למשל "האורווטט" במקום "מים"], והתייחסות לאהורה מזדא כבורא "הפר והצדק, המים והצמחים, האורות והאדמה". גם במזמורים המיוחסים לזרתושטרה עצמו, מתואר אהורה מזדא כבורא היחיד ומכונה גם "מְרַפֵּא הקיום", כלומר זה שירפא את המצב הנוכחי המיוחס למתקפת הרוע.

אמנם גם המסופוטמים הקדומים וגם ההודים במובן מסוים קראו לאל וליסוד המקודש באותו שם, אבל שם לא היו שמות נפרדים. שַמַש, למשל, היה גם השמש וגם אל השמש הבבלי. אַגְנִי הוא אל האש ההודי וגם אש בסנסקריט (וגם שם של טק"ק, אבל זה אקטואליה. לא מעניין). בפנתיאון הזורואסטרי יש משמעויות נפרדות לאש ולצדק, למשל, אך הם גם מייצגים זה את זה.

אוהרמזד אמנם שיקם את העולם אחרי המתקפה, אבל בשלב העירוב טוב ורע יכולים להתערבב במימד הגשמי. לכן תפקיד האדם בעולם הוא לקדם את הטוב ולהילחם ברע.

איך?

על כך ב-20.11

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני טוב ורע). צרו קשר כאן.

הפוסט מעובד מכל הטיוטות להרצאה "עיקרי אמונה" מתוך הסדרה על תרבות איראן הקדומה, ששודרה באוניברסיטה המשודרת בגל"צ בסמסטר אביב 2009 (כאן יש קטע שלם שלא נכנס להרצאה המשודרת מפאת קוצר הזמן).

תקציר הפרקים הקודמים:

פוסט המבוא (שגם מסביר מה זה קוסמוגוניה)

פרק א (שגם מסביר את התעתיקים שאני משתמשת בהם)

ואז תקף אהרימן את עולם האור. אוהרמזד הציע ברית שלום, אך אהרימן סירב והמלחמה החלה. לבסוף הם הסכימו להילחם במשך זמן מוגדר.

הזמן המוגדר הוא 12,000 שנים, כאשר יש מקורות הכוללים בזמן זה את 3000 השנים שבהן כל אחד ברא את יצוריו הטהורים – טוב טהור ורע טהור, ויש האומרים שהזמן שלפני הקרב הגדול לא ניתן לספירה, כי רק כאשר החלו בקרב הם חילקו את הזמן ליחידות ספירות: ימים, חודשים, שנים. הזמן שאין לו התחלה ואין לו סוף נקרא זורוואן (zurvān), והוא מקביל לאיון היווני.

בסביבות המאה הרביעית לפני הספירה התפתחה כת זורואסטרית בשם זורוואניזם, שטענה שהאל זורוואן, המייצג את הזמן חסר הגבולות, היה קיים לבדו, ורצה בן שיברא "גן עדן וגיהנום וכל מה שבאמצע". הוא הקריב (לא ברור מה הקריב ולמי…) במשך אלף שנים. בשלב מסוים נבט בו ספק באשר ליעילות הקורבנות. ברגע זה הוא הרה את אהורה מזדא (אוהרמזד) בזכות הקורבנות, ואת אהרימן בשל הספק הזה — רגע אחד של אי שלמות. אהרימן ידע שזורוואן ייתן לבכורו את השלטון בעולם, ולכן יצא ראשון מבטן אביו ואמר לו: אתה לא שמח לראות אותי, בכורך אהורה מזדא? אבל זורוואן לא קנה את השקר, ואמר לו: לא יכול להיות, אתה מסריח.  ואכן אחד מכינוייו של אהרימן הוא "הרוח המסריחה". אנקדוטה זו מדגימה את חשיבות הריח בדת הזורואסטרית, דבר שיחזור גם בהרצאות על העולם הבא ועל מגילת אסתר.

מכל מקום, אהרימן בכל זאת יצא ראשון, וזורוואן נאלץ לעמוד בהבטחתו ולתת לו את השלטון בעולם, אבל קצב את התקופה ל-9000 שנה, שבסופה ישלוט אוהרמזד.

שני סיפורי הבריאה מסתיימים בקציבת הזמן ל-9000 של מלחמה בין הטוב והרע. זירת הקרב מוגדרת – העולם. שלושת שלבי הבריאה הם: הבריאה הגשמית, שהחלה מייד לאחר חתימת הסכם המלחמה בין הישויות, עירוב הטוב והרע – זה השלב שבו אנחנו נמצאים – והפרדת הרע מהטוב. זה השלב הבא, שכולנו מחכים לו.

חלוקת הזמן לארבע תקופות (המתנה, בריאה, עירוב והפרדה) מזכירה את החלוקה ההודית ליוּגות, וגם בחלוקה זו, למרבית הפלא, איתרע מזלנו להיוולד בתקופה הקשה ביותר- הקַלִי יוגה.  יש המשווים את היוגות עם תור הזהב, הכסף, הארד והברזל בפילוסופיה היוונית והרומית, והחלוקה המיתולוגית למעגלי אוטופיה וניוון הקשורים לתנועת השמיים, משותפת למעל 30 תרבויות בעולם העתיק.  אני אתייחס בהשוואתי ליוגות ההודיות, כי יש להניח שאם זרתושטרה הכיר חלוקה אחרת של הזמן לארבעה חלקים, זו הייתה החלוקה.

בקוסמולוגיה ההודית, שמדגישה גלגול נשמות, גם העולם מתגלגל בתקופות של 12,000-4,320,000 שנים, תלוי את מי שואלים [אני מעדיפה את המספר הגדול יותר ולפי האמונה שלי ממשיך הפוסט. הסיבה לבלבול - המספר הקטן הוא שנות אלים והמספר הגדול הוא שנות אדם]. לתקופה זו קוראים מהא-יוגה, כלומר יוגה גדולה, והיא מתחלקת לתת-יוגות, בנות מספר שנים משתנה: עכשיו אנחנו בקַלִי יוגה, התקופה הקשה ביותר, שאחריה יישמד העולם ויתגלגל מחדש, או יתחיל להשתפר בהדרגה עד שיחזור לקיום המושלם. בהתחלה הייתה סַטְיַה יוגה – מילולית "תקופת האמת" היא התקופה הראשונה, שבה הכל היה ורוד, והארוכה ביותר מבין היוגות – פי ארבעה מהקַלִי יוגה. אחר כך באה טרֶטָה יוגה שבה אפשר לזהות את המספר שלוש והיא ארוכה פי שלושה מקַלִי יוגה, לאחר מכן דְוָאפַּרַה יוגה, הארוכה פי שניים מתקופתנו.

אם למישהו יש ספק באיזו תקופה אנחנו, זה התיאור של הקלי יוגה בוישנו-פוראנה: "יהיו הרבה שליטים שיתחרו זה בזה. לא יהיה להם אופי. אלימות, שקר ורוע ישלטו ברמה…. תשוקה ותאווה יהיו המשיכה היחידה בין המינים…. מלומדים יושמו לצחוק וללעג. מילתו של העשיר תהיה החוק היחיד".

[שמות התקופות הן על שם שמות תוצאות במשחק הקוביה: קלי היא קוביה שיצא בה 1. הכי מפסיד. דואפרה - יצא 2 (שפה הודו אירופית, מזהים את ה-2), טרטה יוגה - 3, וסטיה יוגה - 4. אולי היו להם קוביות של D&D. לפי מקורות אחרים - מספר הרגליים שעליהן עומד שור הדהרמה. עכשיו הוא עומד על רגל אחת ולכן אנחנו ככה]

המשותף לשתי התפיסות, ההודית והאיראנית, הוא שהן מציעות נחמה: בסוף התקופה הזאת יבוא שוב תור זהב, בבחינת "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".

קיימים מספר הבדלים חשובים בין החלוקה ליוגות לחלוקת הזמן האיראנית:

א.      היוגות הן מחזוריות – לפי חלק מהדעות מייד לאחר קאלי יוגה תבוא סטיה יוגה ולפי אחרות העלייה תהיה הדרגתית, אבל אחר כך תחול הידרדרות נוספת. בקוסמולוגיה האיראנית, לעומת זאת, הזמן הוא ליניארי, ואחרית הימים תימשך לנצח.

ב.      הבדל נוסף הוא שהחלוקה האיראנית היא לארבע תקופות שוות של 3000 שנה, והתקופות ההודיות הן בנות זמן משתנה, כאשר הקצרה שבהן היא בת 432000 שנה. החלוקה ההודית מעודדת יותר, כי כבר עברו יותר מ-3000 שנה מאז זרתושטרה, והמשיח מבושש לבוא, ואילו הפילוסופיה ההודית תצטרך להתמודד עם ההתפכחות רק בעוד כ-427000 שנים.

ג.        הבדל נוסף הוא שהפילוסופיה ההודית ופילוסופיות אחרות מדברות על קשר לתנועת גרמי השמים, ואילו בחלוקה האיראנית השמים נבראו רק בתחילת התקופה השלישית. כמו כן, החלוקה ליוגות מדברת על כישוריהם של בני האדם ועל אופיים, ואילו החלוקה האיראנית תוחמת את הקיום האנושי כפי שאנו מכירים אותו ל-3000 שנה בלבד לפני אחרית הימים. בתקופות האחרות השחקנים הם הישויות בעולם הרוחני. האיראנים הקדמונים אינם משלים את עצמם בנוגע לטבעם של בני האדם בעבר, אך כן מאמינים שבעתיד יהיה טוב יותר.

אבל אני מקדימה מאוחר למוקדם. העולם רק נברא.

המשך ב-11.11

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני טוב ורע). צרו קשר כאן.

במקום להודות שאני מתעצלת ושמה סרטון, אני טוענת שאני חושפת את קוראיי לחלק חשוב מאוד בחיים שלי – הנטוורקינג.

נטוורקינג זה בעצם מה שאנחנו עושים כל הזמן כשאנחנו ממליצים על בעל מקצוע טוב, או כשאנחנו מסדרים לחברים שלנו עבודה. יש גם נטוורקינג מאורגן, שבו אנשי עסקים משווקים זה את זה. לצערנו ברוב המקרים הם הופכים ללקוחות זה של זה, אבל הרעיון המקורי הוא להביא אחד לשני לקוחות חדשים. על הבעייתיות בנטוורקינג מאורגן ועל הפתרונות של משה חרלופסקי, מייסד עסקים עושים עסקים, כתבתי פעם הערה בקפה דה-מארקר). אני חברה בעסקים עושים עסקים, ועד לאחרונה הייתי גם יו"ר קבוצה ורכזת קבוצות, אבל החלטתי לפרוש כשהבנתי שאני לא באמת תאומות ושיש לי רק 24 שעות ביממה ומיליון עבודות נוספות.

במסגרת מפגשים של נטוורקינג מאורגן, כל בעל עסק מציג את עצמו ב-60 שניות, וחבר אחד בכל מפגש מקבל חשיפה של 10 דקות. אצלנו קוראים לזה חבר מרכזי. כשהייתי חברה מרכזית בקבוצת "המטרה – הצלחה" של עסקים עושים עסקים, היו לארג'ים איתי ונתנו לי 17 דקות תמימות שאותן אני חולקת איתכם במלואן, כולל פדיחה משותפת עם הזמרת המקסימה איילה לוי-קלוסקי — תימנייה ששרה ביידיש. הקפצתי אותה להשתלב רק כמה דקות לפני תחילת המפגש.

רוב הסרטון הוא אטימולוגיה. בין 12:40-15:40 יש קטע של נטוורקינג – מי שמעוניין לדלג אני לא נעלבת בכ-לל.

מלפפונים מהפרדס – עסקים עושים עסקים from Thamar Eilam on Vimeo.

אני יכולה להסביר במספרים עד כמה הנטוורקינג עובד בשבילי: כשהצטרפתי לראשונה לארגון הנטוורקינג IBC באוגוסט 2007, היו לי בערך 3 הרצאות בשנה, כולן במרץ (מרץ זה החודש שמתעשרים בו). ב-2008 כבר היו לי בממוצע כ-3 הרצאות בחודש (זה ממוצע של חודשים מתים לגמרי ושל מרץ, שהיו לי בו איזה 12 הרצאות). מהקטע שתראו כאן יצאו לי עד כה 2 הרצאות, שמהן נשאר לי משהו כמו 3000 ש"ח אחרי כל המיסים. אני מאלה שמוציאים חשבונית גם כשאומרים לי שלא צריך. שעות השינה המועטות שלי יקרות לי ביותר, ואני רוצה שימליצו עליי בלב שקט גם לחוגי בית שיש בהם מישהו ממס הכנסה, ואולי אף יזמינו אותי כהרצאת העשרה בכנסים של רשויות המס (אני יכולה לספר להם על יחס הפרסים לכסף עוד בתקופות קדומות, או סתם לספר להם מה מקור המילים שהם משתמשים בהן).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני נטוורקינג). צרו קשר כאן.

רוצים לשמוע עוד על נטוורקינג? הצטרפו לעסקים עושים עסקים (רק אם אתם עצמאים או מייצגים חברה), היכנסו שם לפרופיל שלי וקראו את פינות ההדרכה. ההצטרפות חינם אין כסף, וללא התחייבות כל עוד לא מקבלים כסף מעסקות.

הפוסט מעובד מתוך כל הטיוטות להרצאה "עיקרי אמונה" ששודרה באוניברסיטה המשודרת בגל"צ בסמסטר אביב 2009.

הערות בונוס לקוראי הבלוג – בסוגריים מרובעים.

מקרא לתעתיק:

x = خ (ח' של אשכנזים)

ə = שווא (מבטאים כמו תנועת "כלום". למרבה המזל במילים שאני מדברת עליהן היום אין שווא ארוך. לאף אחד אין מושג איך בדיוק ביטאו את זה).

š = ש

θ = ث (th בלתי קולי, כמו ב-thin)

ŋ = נ לפני ג (כמו במנגל וב-בנק)

לפוסט המבוא (שגם מסביר מה זה קוסמוגוניה)

והערה אחרונה – הקישורים הם לוויקיפדיה כי לאנציקלופדיה איראניקה, האמינה פי כמה וכמה, אין קישורים עצמאיים לערכים.

ועכשיו אפשר להתחיל מבראשית:

בראשית היו אוֹהְרְמַזְד ו-אַהְרִימַן, או בשמותיהם האווסטיים – אַהוּרַה מַזְדָא – האדון חוכמה, ואַנְגְרַה מַינְיוּ – הרוח הרעה, הרוח האויב.

בתעתיק – ohrmazd, ahriman, ahura mazdā, aŋra mainyu.

מכיוון שהטקסטים שעליהם מתבסס הידע שלנו הם טקסטים בפהלווי, שהוא ניב של פרסית אמצעית, אשתמש כאן בשמות הפרסיים ולא בשמות האווסטיים. בדברי על מושגים, אשתדל להשתמש במונחים עבריים ככל האפשר, ובמונחים אווסטיים או פרסיים רק כאשר אין מקבילה עברית נוחה.

אוהרמזד שכן למעלה, באור הטהור, ואהרימן שכן במעמקים, בחשיכה. ביניהם היה רִיק.

אהרימן ואוהרמזד, ובשלב זה כל הבריאה, הם במימד הרוחני בלבד עדיין אין עולם גשמי.

הן אוהרמזד והן אהרימן הם יודעי כל. היתרון של אוהרמזד על פני אהרימן הוא שהוא גם צופה את העתיד. והוא ידע שברגע שייוודע לאהרימן על קיומו, הוא יהפוך ליריב מר שלו. כדי להתכונן לקרב, ברא אוהרמזד את יצוריו במימד הרוחני. ראשית הוא ברא את שש הישויות הקדושות בנות האלמוות, ודרכן את כל שאר התכונות הטובות המופשטות. אוהרמזד הוא כמובן זכר. כל אחת משש הישויות שברא היא מבחינה דקדוקית סתמית (כמו IT באנגלית) או נקבית, מייצגת תכונה מופשטת, וגם אחראית על אלמנט אחר בטבע. שמותיהם נזכרים כבר בגאת'ות, המזמורים העתיקים ביותר המיוחסים לזרתושטרה עצמו.

אני רוצה בנקודה זו להרחיב מעט על מאבקי הטוב והרע במיתולוגיה האיראנית הקדומה לפני שאמשיך בסיפור המעשה:

הישויות הקדושות בנות האלמוות הן צוות "הטובים" בפנתיאון הזורואסטרי. אַמְשַׁה סְפְּנְטַה (aməša spənta) הוא השם האווסטי של הישויות, הנקראות בפהלווי אַמַהְרַסְפַּנְד (amahraspand). משמעות המילה ספנטה היא "קדוש". אמשה היא "בן אלמוות", והיא מקבילה מבחינה אטימולוגית וסמנטית ללמשקה האלים ההודים אַמְרְטַה (amṛta), ולמאכל האלים היוונים אמברוסיה.

בוודות, כתבי הקודש ההודים, סוגדים לכל בני האלמוות (višve amrtās), מונח הכולל את כל הישויות בעולם האלים. אחד החידושים של זרתושטרה היה חלוקת עולם האלים לטובים ורעים, כאשר הדאיווים (אווסטית daeva, פרסית אמצעית dēv), שבהודו היו האלים (deva), הופכים אצלו לשדים הרעים. לכן הוא הבחין בין בני אלמוות קדושים לבין ישויות זדוניות בנות אלמוות, שעל האדם להילחם בהן.

בבונדהישן (1:44) נאמר שהוא ברא את האמשה ספנטה מעצמיותו, בספר השאלות והתשובות של רוח החוכמה (8.2) נאמר שהוא ברא אותן מאורו, ובספר "זכרונות ג'מספ",  (איאדגר י ג'מספיג 3:3-7) משווים את בריאתם להדלקת לפיד מלפיד. האמשה ספנטה הם אם כן חלק מאוהרמזד, ובו בזמן ישויות עצמאיות.

אוהרמזד ברא את יצוריו, בצורת אש לבנה זוהרת. אחר כך, במימד הגשמי, תהפוך האש לאלמנט המקודש ביותר מכל יסודות הטבע. האש מקשרת בין עולם הרוח – אנרגיה – לבין עולם החומר, שכן היא נתפסת בחושים. האש גם נמצאת בכל ברואי אוהרמזד. מכיוון שעד היום במקדשים זורואסטרים, ובחלק מהבתים, בוערת אש תמיד, נוהגים לכנות את הזורואסטרים עובדי אש. אמנם האש היא מקודשת ויש לשמור עליה מכל משמר כולל שמירה רגשית (אסור להפחיד אותה, למשל, ע"י חימום סיר עם הרבה מים שעלולים לגלוש ואסור לזרוק אליה כינים כי הן טמאות), אבל יש להבחין בין פולחן האש עצמה לבין שמירה על האש והיותה סמל שמשמש בפולחן האל הראשי. נכון יותר לומר שהזורואסטרים סוגדים לאוהרמזד באמצעות האש.

מכל מקום, הבריאה נשארה במצב זה במשך שלושת אלפים שנה, כאשר בינתיים אהרימן בורא את יצורי האופל שלו. כיצד ברא אותם? בספר "רוח החוכמה" נאמר שהם נוצרו ממעשה סדום שביצע בעצמו.

המשך ב-2.11

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני טוב ורע). צרו קשר כאן.