סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות; שושן הבירה היא מקום אמיתי; משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס; זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב; מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה; יש משחקי מילים במגילת אסתר; יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים; או העתקת חגים

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

אחד הטיעונים המחלישים ביותר את אמינות המגילה כסיפור היסטורי, הוא השוואה של נוסח המסורה – כלומר הנוסח העברי המצוי בידינו כיום – עם תרגום השבעים.

תרגום השבעים הוא התרגום הקדום ביותר של התנ"ך לשפה אירופית – יוונית. שמו ניתן לו מכיוון שתרגמו אותו שבעים חכמים. לפי האגדה ישב כל אחד מהם במקום נפרד, וכולם הגיעו לאותו נוסח. שבעים יהודים שמסכימים – ברור שזו אגדה.

מכל מקום, תרגום מגילת אסתר ליוונית נעשה מתוך נוסח השונה מנוסח המסורה בכמה וכמה נקודות: יש בו תוספות כמו חלום מרדכי ותפילת אסתר, אבל הדבר המעניין לצורך הדיון באמינות הוא שמותיהם של חלק מהשחקנים. למשל המלך בנוסח היווני אינו כסרכסס, אלא ארתא-כסרכסס. זהו שמם של ארבעה מלכים אחרים מהשושלת האח'מנית, הידועים בעברית כארתחשסתא, בפרסית עתיקה   arta-xšaça, ובפרסית אמצעית וחדשה ארדשיר. אחשורוש מזוהה עם ארדשיר גם במסורת יהודי איראן, המשתקפת באפוס השירי ארדשיר נאמה של המשורר הפרסי-יהודי שאהין, וגם בתרגום של יהדות ארם צובא (חלב) לערבית יהודית שם המלך הוא אלאזדשירי. משמעות השם בפרסית עתיקה היא בערך "מלכיצדק".

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

מבחינה ספרותית – ז'אנר סיפורי החצר – אינטריגות בחצר המלך (בגתן ותרש), ובת המיעוטים שעולה לגדולה, אהוב ומוכר בכל התקופות, ולכן אין זה ממש משנה על איזה מלך מספרים את זה, העיקר הסיפור. מין ואלימות תמיד מכרו. מבחינה היסטורית, יש כאן בעיה גדולה, כי אם הסיפור התקיים במציאות – בתקופת איזו מלך הוא התרחש?

שם אחר ששונה מעט בנוסח היווני הוא שמו של המן, או ליתר דיוק כינויו: בנוסח המסורה המן בן המדתא הוא אגגי, ובתרגום השבעים כינויו bougaios. מכיוון שהמילה baga משמעותה "אל", ניתן להניח ש-bougaios הוא תואר דתי כלשהו. בנוסח החלבּי התואר הוא אלנצראני – הנוצרי. להיותו של המן אגגי יש חשיבות ספרותית ו"היסטורית" בסגירת מעגלים עם סיפורי מקרא אחרים, והוא גם הסיבה שמגילת אסתר זכתה להיכלל בנוסח המסורה: על המלחמה בעמלק להיזכר גם בתורה, גם בנביאים (סיפור שאול ואגג) וגם בכתובים – במגילת אסתר.

ראינו שמגילת אסתר משקפת נאמנה את הלכות החצר ומנהגי המלכות, והמחבר בקי גם ברזי השפה הפרסית העתיקה. יש המזהים את המלך אחשורוש עם המלך חשירש (כסרכסס) הראשון, ורואים במגילת אסתר סיפור תיעודי על מקרה היסטורי אמיתי. מנגד, יש חוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של סיפור מלחמות האלים. ומוצאים פגמים שונים באמינות ההיסטורית, בעיקר בהשוואת גרסאות עם נוסחים אחרים של אותו סיפור.

האם מגילת אסתר היא אגדה שהייתה באמת, או פיקציה דוקומנטרית?

כל עוד לא יסתיימו החפירות הארכיאולוגיות בסוזא, היא שושן הבירה – והמשטר הנוכחי אינו מאפשר חפירות – כנראה שלעולם לא נדע.

זהו, חברים, נגמר. צאו, תתחפשו ותחגגו! (ואל תשכחו לספר בשיחות סלון על מה שאתם יודעים עכשיו על מגילת אסתר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שיחות סלון). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי. משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס. זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב. מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה. יש משחקי מילים במגילת אסתר. יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים
בסוף הפוסט הקודם דיברתי על סקה, חג בבלי שבו חגגו את נצחונו של מרדוך על החושך (מקביל לחנוכה שלנו), ומנהגיו דומים מאוד לחג הפורים.

קיימים חגים נוספים שאולי השפיעו על סיפור מגילת אסתר. כמובן שכל חגי ישראל מהותם היא "הם ניסו להרוג אותנו, אנחנו הרגנו אותם, עכשיו בואו נאכל". אבל במגילת אסתר המצב ממש קיצוני: היהודים הרגו שבעים וחמישה אלף איש שלא ניסו לתקוף אותם. האם המן וכל אוהביו אינם מספיקים?

בתקופה האח'מנית ידוע לפחות על חג אחד שמנציח טבח בקבוצה אתנית או דתית. החג מתועד רק בשמו היווני – מַגוֹפוֹנְיָה. לא ידוע מה היה שמו הפרסי. האירוע המונצח בחג הוא עלייתו לשלטון של דריווש הגדול, ב-י' בתשרי בשנת 521 לפנה"ס, והוא מתועד הן על ידי ההיסטוריונים היווניים והן על ידי דריווש הגדול בכתובת הסלע אשר בבהיסתון. אומר דריווש המלך:

"בן של כורש, בשם קַמְבּוּגְ'יַה (עברית כַּנְבּוּזִי, יוונית קַמְבִּיסֶס), ממשפחתנו, הוא מלך כאן. לקמבוג'יה היה אח בשם בַּרְדִייַה (יוונית סְמֶרְדִיס), מאותו אב ומאותה אם. אחר כך, קמבוג'יה הרג את ברדייה. כשקמבוג'יה הרג את ברדייה, לא נודע לאנשים שברדייה נרצח (מבנה ארגטיבי!). אחר כך קמבוג'יה הלך למצריים. אחרי שקמבוגי'ה הלך למצרים, האנשים נהיו רעים ושקר גדול שרר בארץ – בפרס, במדי ובמחוזות האחרים.

אומר דריווש המלך: אחר כך היה איש אחד, מגו, בשם גַאוּמַטַה…. הוא שיקר לעם כך: אני ברדייה, בן כורש, אחי קמבוג'ייה. אחר כך, כל האנשים מרדו בקמבוג'יה והלכו אליו: מפרס, ממדי ומהמחוזות האחרים."

ידה ידה ידה… גאומטה תפס את הממלכה… קמבוג'יה התאבד …. גאומטה הפך למלך והרג את כל מי שהיה עלול לגלות שהוא איננו ברדייה האמיתי. אני חוזרת לכתבים העתיקים שם נאמר:

"אף אחד לא העז לומר דבר על גאומטה המגו, עד שאני באתי. אחרי כן ביקשתי עזרה מאהורה מזדא. אהורה מזדא סייע לי. מחודש בַּגַיַדִי עברו עשרה ימים כשאני, עם כמה אנשים, הרגנו את גאומטה המגו ואת אלה שהיו תומכיו הבולטים…. אני לקחתי ממנו את הממלכה".

לפי ההיסטוריונים היווניים, דריווש וששת חבריו הרגו לא רק את גאומטה ואת תומכיו הקרובים, אלא גם את הקרובים אליהם, ואחר כך רצו ברחובות כאשר ראשיהם הערופים בידיהם וקראו לכל הפרסים לטבוח במגואים. כך עלה דריווש לשלטון במאה השישית לפני הספירה, וידוע שבמאה הרביעית לספירה עדיין חגגו את החג הזה, שהמנהג העיקרי בו הוא שלא כדאי למגואים לצאת מהבית.

מי היו המגואים? "מגו" הוא הכינוי לכהן דת זורואסטרי. ייתכן שמדובר בטבח על רקע הפרדת הדת מהמדינה. מיכאל שטאוסברג מאוניברסיטת ברגן בנורבגיה מציע ש"מגו" הוא כינוי לבן קבוצה אתנית, אולי מֶדים. מכל מקום, מדובר בחג שמנציח טבח: בהתחלה גאומטה וכל אוהביו ואחר כך גם כל מי ששייך לקבוצתו.

אלט-טאב: לפני חודשיים וחצי פרסמתי פה פוסט עצבני על כך שחוגגים את סוף העשור בתחילת השנה העשירית במקום בסופה. אחת התשובות שקיבלתי הייתה שאנחנו היום לא סופרים לפי שנות האל (AD) אלא לפי התקופה המקובלת (Common Era, CE), שהיא ספירה אסטרונומית ובה אין "לפני הספירה" אלא ספירה במינוסים. באותו זמן אמרתי שהאסטרונומים עשו תרגיל מסריח בכך שלקחו את אותו שם של הספירה הרגילה (CE זה בדיוק אותו דבר כמו AD, רק בפוליטיקלי קורקטיות), וקראו למניין השנים שלהם אותו דבר. אז זה בדיוק אותו דבר כמו שעשה גאומטה המגו. גאומטה הוא לא ברדייה וזה שהאסטרונומים קוראים למניין שלהם CE עוד לא גורם לו להחליף את מניין השנים המקובל. שיפט-אלט-טאב.

חגים נוספים שעשויים להשפיע על חג הפורים הם ראש השנה הפרסי, חג נשמות האבות והחג מַרְדְגִירָאן. ראש השנה הפרסי, נורוז, חל בנקודת השוויון האביבי – בד"כ 20 או 21 במרץ. אחד ממנהגיו הוא משלוח מנות, מנהג עתיק אחר הוא מינוי ראש עיר למספר ימים מתוך העם, כלומר נהפוך הוא – ובמקומות מסוימים ראש העיר הזמני חייב להיות אישה.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

חג נשמות האבות – פְרַוַרְדִיגָאן, אולי נתן לחג הפורים את שמו: יש פ',ו',ר וסיומת רבים –אן. גם בשמו היווני של החג, frourdai, קיימות שלוש האותיות האלה וגם ד', וסיומת רבים.

מרדגיראן הוא חג שאינו נחגג כיום, ומתועד אצל ההיסטוריון הערבי-פרסי אלבירוני, במאה העשירית לספירה. חג זה חל באמצע החודש האחרון של השנה (ובשנה שמתחילה בניסן – החודש האחרון הוא אדר), ובו הנשים שולטות בגברים, או במילותיו של אלבירוני – "עושות להם הצעות". כנראה כאלה שאי אפשר לסרב להן.

החג עצמו מעוגן, אם כן, בחגי העם האיראני והבבלי באותה תקופה, וגם הנצחת טבח עם ביום חג אינה זרה לעם האיראני.

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הצעות שאי אפשר לסרב להן). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. "מגילת אסתר – היה או לא היה?" היא ההרצאה שהתחלתי איתה את הקריירה, ובמשך מספר שנים ההרצאה היחידה שלי. עכשיו מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה אליה נולדו כל ההרצאות האחרות, הבלשניות והאיראניסטיות, לימות השנה.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

משחקי מילים במגילת אסתר

הפוסט הקודם הסתיים בגילוי הסנסציוני שהמן נקרא בשמו של האל האיראני ווהו-מנה, "המחשבה הטובה". יש חוקרים הרואים במגילת אסתר מעין "גיור" של מלחמות האלים, כאשר האלים הבבליים אשתר ומרדוך מנצחים את ווהו-מנה, או את האל העילמי הֻמבן.

במספר מקומות קראתי שהמלחמה היא נגד האלים העילמיים הומבן ו-מַשְתִי, שהגיעה לעברית כ-ושתי. חילופי ו' ו-מ' הם נפוצים וסדירים וידועים וזה בסדר גמור. יצאתי, אם כן, לחפש מיהם אותם אלים. את הומבן מצאתי בקלות, ואילו את משתי מצאתי רק במאמרים על מגילת אסתר. התחקות אחר מקורה של משתי הביא אותי למאמר מתחילת המאה ה-20 שבו מציע החוקר את התיאוריה שאלה האלים הומבן ומשתי, ואומר שאמנם אין תיעוד לאלה כזאת, אבל אפשר לשחזר את שמה מ-ושתי.

שוין.

ווהו-מנה. הוא משלנו, וגם לפי משחקי המילים על שמו מדובר באל האיראני.

אשתר היא אלת האהבה והפריון הבבלית, וכמו אסתר המקראית גם היא שולטת בגברים שמסביבה ביד רמה. ניתן לקרוא מקצת מעלילותיה בספרה של ש.שפרה המילים ככישוף והכישוף שבמילים בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. שמה של אשתר הוא שם פרסי, ומשמעותו כוכב (בפרסית עתיקה stāra, כמו star באנגלית. ה-א' היא פרוסתטית, כמובן). האלה אשתר אכן מזוהה עם כוכב – כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס. בתרגום שני  מקושר השם אסתר ישירות לכוכב: "נקרא שמה אסתר כשם כוכב נגה".

דבר נוסף המשותף לאלות פריון בעת העתיקה – כלומר בבבל, ביוון וברומא – הוא הקשר לצמח ההדס. באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myrtilia או Myreta, על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי – Myrtus. כזכור, שמה העברי של אסתר המלכה הוא הדסה, וכאן נסגר סופית המעגל שבו חוברת אסתר המלכה לאלות אהבה ופריון.

מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, נחגג בפרס ובבבל חג בשם סקה, שבו חוגגים את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 8.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים אלוהיים). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

מקרים של "לשון נופל על לשון" שמחברים את המילה או את השם הפרסי עם מילים עבריות שקשורות למשמעות הראשונית של השם – מעידים על כך שהמחבר ידע לא רק את המילים, אלא גם את מקורותיהן.

למשל המילה דת: המילה הפרסית העתיקה היא dāta, במשמעות דומה למילה הלטינית ל"נתונים". דאתה הוא נתון – כלומר מה שניתן. מהשורש ההודו-אירופי dā/do, הנמצא גם בבסיס המילה הלטינית/אנגלית donation – תרומה, והמילה היוונית דורון – מתנה. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק, ולכן משמעות המילה דאתה בפרסית עתיקה היא גם מה שניתן, וגם חוק. בפרסית חדשה עד עצם היום הזה המילה דאד משמעותה גם "נתן" וגם "חוק".

מחבר מגילת אסתר כנראה מודע לאטימולוגיה של המילה דת, ומחבר אותה לפועל "לתת": פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה (ג:יד, ח:יג), וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (ג:טו, ח:יד), וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן (ד:ח), וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן (ט:יד).

לשמה של ושתי שני פירושים אפשריים: vaštī בפרסית עתיקה היא הנחשקת, ו-vahištī היא הטובה ביותר. לפי הפירוש השני, ניתן למצוא עדות לבקיאות מחבר המגילה בשפה הפרסית, בעצת ממוכן לאחשורוש "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). והישתי היא הטובה ביותר, אבל אסתר טובה עוד יותר.

העובדה כי הניסוח כמעט זהה לדברי שמואל לשאול "קרע י'י את ממלכוּת ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממֶך" (שמ"א טו:כח), וההקבלה בין סיפור המגילה לבין סיפור שאול ואגג, אין בהן כדי לגרוע מחשיבות הצמדת המשמעויות, וזאת בשל קישור המשפט דווקא לשם ושתי (ולא, למשל, למרדכי, שסוגר את המעגל שפתח שאול ויורש אחר כך את בית המן ותפקידו).

מקרה נוסף של "לשון נופל על לשון" – לשם המן מספר פירושים אפשריים, כולם כוללים את האלמנט manah "רוח, מחשבה, דעת" – מילה המקבילה ללטינית mens ולאנגלית mind. פירוש אחד הוא hama-manah "בעל אותה דעה" – שם נפלא ליועץ מלכותי. המילה hama מקבילה ליוונית homo- ולאנגלית same. זהו גם האלמנט הראשון בשמו של אבי המן – המדתא. המה-דאתה הוא בעל אותה דת, כלומר בעל אותו חוק.

הפירושים האחרים לשמו של המן כוללים את היסוד "טוב": hu-manah "בעל המחשבה הטובה", או vohu-manah "הרוח הטובה" – שמו של האל הטוב השני בחשיבותו בדת הזורואסטרית, היא דת איראן הקדומה. תמיכה למשמעות "הרוח הטובה" או "המחשבה הטובה", ניתן למצוא במשחקי מילים המתארים את מזימתו של המן: להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים (ח,ג); להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי (ח,ה); כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם (ט,כד); ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו (ט,כה).

לשם השוואה – כאשר מדובר בבגתן ותרש, נאמר "ביקשו לשלוח יד במלך אחשורוש" (ב:כא, ו:ב).

פירוש שמו של המן מביא אותנו באלגנטיות לחלק השני של ההרצאה, שבו נברר מדוע למרות כל הדיוקים ההיסטוריים, יש חוקרים הסבורים כי מדובר באגדה או במשל. אבל זה בעוד שלושה ימים (כן כן, יש לנו המון חומר להספיק)

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 7

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מחשבה טובה). צרו קשר כאן.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מלבד בקיאות גדולה בהלכות החצר, מפגין מחבר המגילה גם שליטה ברזי השפה הפרסית העתיקה. השימוש במונחי שלטון מפרסית עתיקה אינו מפתיע, משום שאלה המונחים שהיו שגורים בפי כל: אחשדרפנים, פתגם, דת, פרתמים וכו'. לעומת זאת ישנן עדויות לכך שהסופר אפילו חשב בפרסית עתיקה, והכיר לא רק את המילים אלא גם משמעויותיהן המקוריות:

בפרק ג פסוק יא, אחרי שהמן מציע לאחשורוש כסף כדי לחסל את היהודים, אומר לו אחשורוש "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כרצונך".

סליחה?! עם כל הכבוד, מדובר כאן במלך פרסי, ופרסים יודעים לנהל את כספם קצת יותר טוב מזה. מציעים לך כסף ואתה נותן במקום לקחת?!

קיימת הפרשנות המקובלת, שאחשורוש כל כך השתכנע בנחיצות המבצע, שהוא הסכים לשלם כדי שזה יבוצע על הצד הטוב ביותר.זה, תסלחו לי, פירוש הגננת. פרסים אמנם אינם קמצנים כפי שנוהגים לומר עליהם (מישהו פעם נכנס לבית פרסי ויצא רעב? אז זהו), אבל הם כן יודעים לנהל את הכסף שלהם מעולה. אז אין דבר כזה שמציעים לך כסף + משהו שאתה רוצה ואתה תיתן כסף במקום לקחת. פשוט אין.

חוקרים אחרים גורסים כי אוצר המלך היה מרוקן ביותר אחרי מלחמותיו עם היוונים ומשתאותיו הפזרניים, ומה שהמן הציע הוא לתת למלך עשרת אלפים כיכר כסף מתוך כל הביזה. המלך בסך הכל אומר – keep the change.

אבל אם מתרגמים את המשפט לפרסית עתיקה, מסתבר שאין שום צורך להסביר: בפרסית עתיקה "הכסף נתון לך" יהיה ardatam tava dātam, וזו הדרך הנורמלית והמקובלת ביותר בפרסית עתיקה לומר "אתה נתת את הכסף". זהו פשוט תרגום צמוד מדיי למקור הפרסי. גבירותיי ורבותיי, המר"ן הראשון בעולם (טוב, אולי לא הראשון, אבל אחד המפורסמים בספר הכי מפורסם).

מבנה כזה נקרא מבנה אֶרְגָטִיבִי, והוא אופייני מאוד לפרסית עתיקה ועוד יותר לפרסית אמצעית. הוא שווה פוסט נפרד, אבל בגדול (מאוד) – מבנה ארגטיבי מתאפיין בכך שהפועַל מתאים לא לפועֵל אלא למושא הפעולה. הפועֵל יופיע בצורה של מושא עקיף (עשוי לי = אני עשיתי, קנוי לי = אני קניתי וכו'). אני מחזיקה את עצמי לא לפרט עוד.

מבנה ארגטיבי נוסף במגילת אסתר הוא "וגם למחר אני קרוא לה" – כלומר "וגם למחר היא קראה לי". מקרה זה אינו גורם להרמות גבה, שכן המשמעות המקורית נשארת גם במבנה הארגטיבי.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 6.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני לקרוא לי). מגילת אסתר היא הרצאה לפורים, ויש גם הרצאות לימות השנה.

אמש פרסמתי את מגילת אסתר – מסמך היסטורי, וכמובטח – הנה החלק השני של אותה הרצאה – מגילת אסתר – סיפור בדיוני.

אלה שני חלקים של הרצאה אחת בת כשעה וחצי, אבל השנה נתתי בבית שמואל שתי הרצאות שלמות נפרדות בנות שעה וחצי.

הווידאו הוא מהרצאה שנתתי בשנה שעברה (לא להאמין כמה מהר השיער שלי צומח!). כל הכנסות ההרצאה היו תרומה לעמותת רעות, המפעילה את המכינה הקדם צבאית "בית ישראל". המכינה מקרבת בין בני נוער דתיים וחילונים (ללא כפייה משום צד) ומשלבת אותם בעבודה התנדבותית בשכונת מצוקה.

הרצאה לפורים: מגילת אסתר – סיפור בדיוני from Thamar Eilam on Vimeo.

אהבתם? תודה. חוזרת על שתי הבקשות המיוחדות מאמש:

א. קישורים להרצאות תרומה – העיקרון המנחה הוא – רק לבני אדם, ולא פוליטיקה.

ב. אתם כבר יודעים שאני נותנת הרצאות העשרה בנושאים ייחודיים בכל מיני מסגרות, אבל לא כל העולם יודע. ופורים הוא הזדמנות מצוינת לקשר לאתר שלי (ל-http://www.thmrsite.com/?cat=4) מבלוגים, מפורומים ומאתרים, עם מילת הקישור מגילת אסתר. הנה כך: מגילת אסתר. הבלוג שלי ברישיון cc-by-sa בדיוק לשם כך.

לפני כשנתיים שילמתי שכר לימוד גבוה מאוד כדי ללמוד שאם הצעה עסקית נשמעת טובה מכדי להיות אמיתית, זה כנראה מפני שהיא באמת כזאת (באנגלית זה נשמע יותר טוב: When something sounds too good to be true, it's probably because it is). באותה הזדמנות למדתי שאם מבקשים ממני לכתוב על צ'ק דחוי "לפקודת" (במקום רק ל-), אני צריכה לקחת בחזרה גם את הצ'קים הלא דחויים, ולברוח.

אבל את הדבר החשוב ביותר שלמדתי מאותה פרשת עוקץ, למדתי לא מהנוכלות טלי פרג'ון והילה פרץ, אלא מההילרית מיכל מנדל, שפגשתי על ספסל תחנת המשטרה. שתינו המתנו להגשת אותה תלונה. מיכל נתנה לי עצה עסקית-רוחנית אחת שאני מיישמת מאז באדיקות, כי היא מתאימה בול לפילוסופיית החיים שלי:

אני תורמת כל הרצאה עשירית.

הרצאת תרומה זה אומר הרצאות בפני תורמים, או הרצאות פתוחות שבהן הקהל משלם, אבל כל ההכנסות (לא הרווחים. ההכנסות) הולכות למען מטרה נעלה כלשהי. הרצאת התרומה הראשונה הייתה לעמותת קשת בענן, התומכת במשפחות של ילדים חולי סרטן במהלך המחלה ואחריה. זו העמותה היחידה בארץ שמתמקדת במשפחות ובאחרי. הרצאת התרומה האחרונה (בינתיים) הייתה למען אריאל אקטע, בת של חברים שלי שזקוקה לניתוח דחוף.

ההרצאה שאת חלקה הראשון תראו היום, היא למען מטרה חברתית: עמותת רעות מפעילה את המכינה הקדם צבאית "בית ישראל". במכינה לומדים וחיים ביחד בני נוער דתיים וחילוניים לפני גיוס, והם גרים ומתנדבים בשכונת המצוקה הסמוכה. שתי ציפורים חברתיות חשובות מאוד במכה אחת.

כמו כל ההרצאות שלי, גם ההרצאה לפורים "מגילת אסתר – היה או לא היה?" מותאמת בכל פעם לקהל. בהתחלה אני נותנת קצת מכל דבר – תרבות, היסטוריה, לשון – ורואה איפה הקהל הכי מתלהב. אני גם משתדלת להרגיש את הרמה של הקהל ולהעלות את הרמה או לפשט את ההרצאה בהתאם. כאן הקהל היה תאב דעת ושוחר לשון, ולכן ההרצאה היא ברמה גבוהה עם הרבה פרסית עתיקה.

הרצאה לפורים: מגילת אסתר – מסמך היסטורי from Thamar Eilam on Vimeo.

חלק ב' יעלה לאתר מחר, ומי שמאוד רוצה יכול לראות אותו בוימאו כבר היום (לא נותנת קישור! רוצה שתחזרו מחר).

אז נכון שאני משתדלת להתאים את הלבוש שלי למסגרת: בהרצאה לעשירי ניו יורק לבשתי שמלת קטיפה, ענדתי פנינים ואספתי את השיער במסרק עם פנינים; בהרצאות למסגרות עסקיות אני לובשת חולצה גברית ועונדת תכשיט של נועה קרייתי שמשדר כוח; בהרצאות למגזר הדתי אני מתלבשת צנוע, אם זה חרדים אז חצאית, ובמקום שרשרת – צעיף משי של ריקי גרין; בהרצאות באוניברסיטה אני מתלבשת כמו בבית; בהרצאות בחוגי בית אני מתלבשת נשי יותר, בחולצות שאני קונה בMekimi (עדיין עם התכשיט של נועה קרייתי. מתה עליו).

אבל הסנדלים וגרביים כאן זה לא בגלל הקהל הירושלמי, אלא בגלל הקור הירושלמי. כשיצאתי מהבית היה קיץ, ובקיץ אני נועלת סנדלים. ואז כשהגעתי לירושלים היה קררררררררררר ומקפיא. בת דודתי הירושלמית יכלה לתת לי גרבים, אבל אנחנו לא מתאימות במספר הנעליים, ולכן נשארתי עם הסנדלים שלי. דוריתה בכר, הצלמת והעורכת (שאין לה אתר לקשר אליו!), שמה לי פס למטה כדי להסתיר את הקלון, אבל לפעמים אני חורגת ממנו…

אהבתם? תודה. היום יש לי שתי בקשות מיוחדות:

א. קישורים להרצאות תרומה – העיקרון המנחה הוא – רק לבני אדם, ולא פוליטיקה.

ב. אתם כבר יודעים שאני נותנת הרצאות העשרה בנושאים ייחודיים בכל מיני מסגרות, אבל לא כל העולם יודע. ופורים הוא הזדמנות מצוינת לקשר לאתר שלי (ל-http://www.thmrsite.com/?cat=4) מבלוגים, מפורומים ומאתרים, עם מילת הקישור מגילת אסתר. הנה כך: מגילת אסתר. הבלוג שלי ברישיון cc-by-sa בדיוק לשם כך.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. ההרצאה לפורים בנושא מגילת אסתר היא ההרצאה שאיתה התחלתי את הקריירה שלי, וההרצאה שאני הכי אוהבת עד עצם היום הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=p-EZgcmroaE

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

במהלך המשתה, אחשורוש מקבל את ההחלטה לגרש את ושתי אחרי ששתה כדת במשך חצי שנה.  על פניו זה נראה כחוסר אחריות משווע. אבל למעשה מדובר בתהליך קבלת ההחלטות הרגיל שיש בו אפילו קצת חוכמה: המלך חייב לקבל החלטות כשהוא שיכור ולאשר אותן בפיכחות, או להיפך.

דבר נוסף שנראה לקוראים של היום כאות לטיפשותו של אחשורוש, ובעצם מעיד על בקיאות המחבר בהלכות החצר: המלך אינו יודע קרוא וכתוב. הוא מצווה שיכתבו בספר הזכרונות, הוא מצווה שיקראו לו מספר הזכרונות. זאת משום שבימי קדם קריאה וכתיבה לא היו נחלת הכלל, אלא חלק מהכשרתם המקצועית של אנשים שתפקידם היה לכתוב ולקרוא. מי שכתב ספרים היה סופר, ומי שכתב שטרות היה שוטר (בהרצאות, כאן מגיע הקטע שאני מוודאת שאין שוטרים בקהל ומספרת את בדיחת הקרש הידועה על השוטרים שהולכים בזוגות).

כאשר המלך היה רוצה לשלוח פתשגן, כלומר איגרת כתובה, לכל המדינות, הוא היה מכתיב את פתגמיו – כלומר מסריו – בלשונו. במקרה הזה – פרסית עתיקה. הסופרים היו כותבים את המסר בארמית, כי זו הייתה שפת האימפריה הקודמת, ובכל המחוזות כבר היו סופרים שידעו ארמית ואת שפת המקום. הסופרים בכל מקום היו מקבלים את הפתשגן, קוראים בעיניהם את המסר בארמית, ובקול רם בשפת המקום. לכן, כאשר נאמר "למדינה ומדינה ככתבה ולעם ועם כלשונו", נראה לכאורה שמדובר בחוסר בקיאות של המחבר בהלכות החצר. אך עצם הזכרת העניין מעיד על כך שהדבר לא היה רגיל, ואולי מצביע על חשיבותו העליונה של המסר.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 5.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני דברים לא רגילים). ההרצאה בנושא מגילת אסתר היא בעיקר לפורים, אבל יש גם לימות השנה.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. היום מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי.

בתיאור המשתה נאמר ש"השתייה כדת – אין אונס". המילה דת היא מילה פרסית עתיקה שמשמעותה "חוק", ועוד נדון בה בהמשך. הביטוי "השתייה כדת" מעיד על כך שהשתייה הייתה החוק. וידוע על כך שהיו גביעים ענקיים – וכשאני אומרת ענקיים אני מתכוונת לגודל של דלי בינוני – והחוק היה שחייבים לסיים את כל היין.

את הביטוי "אין אונס" אפשר לפרש בשתי דרכים שונות. ברובד הקדום של העברית, משמעות המילה אונס היא עושק, גזל. ולכן "אין אונס" משמעותה "אין מונע". השתייה היא החוק ולא מונעים מאף אחד את קיום החוק הזה. אפשרות שנייה היא במשמעות של היום – שנכנסה לשימוש בימי בית שני – להכריח. ואכן ידוע שאמנם השתייה הייתה החוק, אבל באחרויותו של המלך היה להימנע מאכיפת החוק – כלומר לא לאנוס אנשים לשתות – אם הדבר עלול להזיק להם.

במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי הייררכיה: למגדול ועד קטן: החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ה', שבו המן מבקש מאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם (דרך אגב, בשום מקום לא מסופר שהמן התכוון שמרדכי יוביל אותו). fratama הפך לפַּרְתָּם מכיוון שבעברית קלסית לא תיתכן פ' רפה בראש מילה, וגם לא צרור עיצורים בראש מילה. לכן ה-פ' דגושה, והוסיפו לה תנועה (הניקוד נוסף למקרא הרבה אחרי כתיבתו).

דבר נוסף שאפשר לגלות מקריאה מדוקדקת במגילה הוא שלא כל אחד היה יכול לראות את פני המלך. כאשר המלך חפץ להביא את ושתי לפני השרים, הוא קורא לשבעת הסריסים "המשרתים את פני המלך אחשורוש", וכאשר המלך קורא לשבעת השרים כדי להיוועץ מה לעשות במלכה הסוררת, הם מתוארים כ"שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת".

המלך אמנם הזמין מקורבים מדרגות שונות – או בלשון המגילה – לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו:  חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו + לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן  - אבל רוב האנשים האלה לא יכלו לראות את פני המלך. אילו כל אחד היה יכול לראות את פני המלך, היו עלולים להתנקש בחייו. המלך שאף להימנע מכך – אי אפשר להאשים אותו – ולכן אמנם הזמין את כל העם, אך בזמן שכולם חגגו, נהג לשבת מאחורי פרגוד ולהסתודד עם הקרובים לו.

הקרובים היו השרים היועצים, או המשרתים. משרתי המלך הקרובים נקראים במילה האכדית סריס. נהוג לחשוב שהמילה סריס באה מהפועל לסרס, אך בעצם הדבר הפוך. בעולם העתיק ידוע גם על סריסים שהיו אבות לילדים.

המילה האכדית היא שָּ-רֵישִ. הפירוש המילולי הוא "אצל הראש" (אכדית היא שפה שמית. המילה ריש מקבילה ל-ראש העברי). המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר. ולפעמים, בעיקר אם המשרת הוא אצל הראש של המלכה – כדאי לערוך מספר שינויים מבניים בגופו, כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו יותר.

הסירוס, אם כן, הוא מנגזרות התפקיד. הפועל נגזר משם העצם "סריס". דבר דומה קרה במילה היוונית eune-oxo, שעברה לאנגלית כ-eunuch. משמעות הצירוף היווני היא "שומר המיטה".

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 4.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משתאות). העבירו לחברים שיש להם חוג בית עם תקציב נאה, שיזמינו הרצאה לפורים.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

ולמה ארך המשתה רק שמונים ומאת יום? משום ששושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. שושן הוא שמה העילמי של העיר, הנקראת כיום בפרסית שוש ובלשונות אירופה סוזא. זוהי אחת הערים העתיקות ביותר בעולם, עם שרידי ציוויליזציה בני 7000 שנה. במשך אלפי השנים האלה שימשה שושן כבירת ממלכות שונות, ונחרבה מספר פעמים. כיום היא עומדת חרבה, כשהאחרון בין מחריביה היה צדאם חסין. שושן שוכנת במחוז שנקרא כיום ח'וזיסתאן, והוא המחוז החם ביותר באיראן. בתקופת המקרא שכנה במקום זה ממלכת עילם – ואכן, בספר עזרא (ד:ט) בין העמים שכתבו למלך ארתחשסתא נגד היהודים, ניתן למצוא את "שושנכיא דהיא עלמיא" – אנשי שושן, דהיינו העילמים.

שושן הייתה בנויה ממבצר ומעיר תחתית. המילה האכדית למבצר היא בִּירתוּ, ומכאן המילה בירה. שושן הבירה היא, אם כן, מבצר שושן. שם שכן ארמון המלך ושם מתרחשת הדרמה. העיר התחתית – "העיר שושן" – מוזכרת רק פעמיים במגילת אסתר, בהקשרים של תגובה רגשית למתרחש במגילה. "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (ג:טו, סוף פרק ג אחרי שמתקבלת ההחלטה להרוג את כל היהודים), " וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח:טו).

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 3.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שמחה וצהלה). העבירו לרכז/ת התרבות שלכם להזמנת הרצאה לפורים.