[...] בה מיושן ולא טוב. ומי כמונו, הישראלים, יודעים לזהות חינוך רע כאשר אנחנו נתקלים בו? משום מה, אגב, מעוז (שהוא לבטח אדם [...]

העיצוב עתיק, אבל האתר פעיל והפוסט שקראת הוא מלפני חודשים ספורים בלבד.
אני לא יודעת מה יהיה. אולי מתישהו האקדמיה ללשון עברית פשוט תבטל את השפה שאנחנו קוראים לה תקנית.

שלום לך תמר.

כמה שמחתי (ונעצבתי) לקרוא את דברייך. אני "סבתא ברוריה" הנודניקית. משתדלת לא להעיר לנכדיי החמודים (אלא מה) אך פה ושם אני עושה זאת. גם נכדתי, כמו ביתך אומרת לי שהמורה שלהם אומרת "חופשי" שמונָה עשרה ועוד כהנה וכהנה פניני לשון.
אני מבינה שנכנסתי לאתר ישן לא? טוב לסבתא מותר.
המשיכי בדרכך זו אבל מה יהיה?
ברוריה

[...] עברית וחיות אחרות מעניק תעודות עניות (המבחן של ענתי). [...]

Sorry for messing up the last paragraph in my response. I hit the Send button before I had a chance to edit.

I apologize for the English, but my computer is limited and using it for Hebrew is too challenging.

Your example, Tamar, made me sad beyond words.
Aviad: The nikkud is not just a guide for pronunciation. It contains rich information about a word, its etymology, uses, and subtle meanings. Much of the wealth of the Hebrew language is treasured in its nikkud. It may take years to learn and master it. However, my sense is that the difficulty in learning nikkud is not its inerent difficulty. It is not more challenging than spelling. It seems that the greatest hurdle is teh lack of consistent exposure to correct nikkud. Our children spell correctly (those who do) not because they perfrom weekly disctations but beacuse their eyes are repeatedly exposed to correct spelling. This is far from being the case for nikkud.

My daughter studied in a Hebrew day school in the US. When I picked her up from school the blackboard would have the same word, say abba, with patakh, patakh; patakh kamatz; kamatz patah; any possibe (or rather impossible) permutation. I will not discuss the dagesh. Needless to say, while my daughter has never misspelled, she has no clue about nikkud.

I agree with Moshe Seraph. Reading is the answer, and the only answer. Of course, it helps if the teacher knows the material

But the question of purity is a real one. Langugaes evolve and fighting th eprocess is hopeless and foolish. Ktiv Male, I believe, is a partial and so as for the rest, I second Aviad and Tamar. You do not know Nikkud, Al Tenaked.

Best regards from the other side of the pond.

אם יאמרו לך שזה עולה שתי שקל, לא תדעי כמה עודף מגיע לך? טהרנות השפה תִּלָמֵד בקלות רק מתוך קריאה רבה של חומר טהור, לא מתוך הקשבה למערכת החינוך…

"הילדים לומדים היום לסדר מילים לפי א"ב חיצוני ופנימי" ?!
למה שלא ילמדו לסדר מילים לפי האורך של האותיות או לפי גרמי השמיים במקום? איזה אדיוט חשב שילדים צריכים ללמוד את השטויות האלו?

[...] זו, תמר עילם גינדין מתלוננת על רמת העברית של המורים של בתה. אכן מזעזע. המורים [...]

מה אומר ומה אמלמל? תוספת היודים בכל מקום כל כך נפוצה שאני כבר לא יודע בעצמי איפה צריך ואיפה לא צריך. ניקוד ד"א הוא דבר מיותר לדעתי ומלכתחילה לא צריך אותו. אבל אם כבר מנקדים אז לפחות שיהיה נכון.
אם כי דוגמאות הניקוד שיש במאמר די משעשעות (כמו שציינת – אם אין לך ילדים בבית ספר (או הספר)).
מכנס ד"א זה דווקא נראה לי תיקון מתבקש, כל העניין הזה עם שמות שנשמעים כמו ריבוי אבל הם בעצם לא (מכנסיים, אופניים וכו') הם די מבלבלים. במיוחד כשרוצים לפעמים לדבר על הריבוי ואז פתאום מקבלים "שלושה זוגות אופניים" במקום פשוט "שלושה אופניים".
אני בעד תהליך פישוט השפה, פחות יוצאי דופן, פחות מושגים מבלבלים.

בסופו של יום שפה היא סט של מוסכמות (או חוקים לנוקשים מביננו).
באופן כללי אני תומך בהצמדות לסט מינימלי ופשוט של כללים כדי שנוכל להמשיך לתקשר (אחרת זה סתם נהיה בלאגן). ישנם אנשים עם חוש אסטטי מפותח יותר שנפגעים מכל ה"שגיאות" האלו.
כל עוד השפה מאפשרת עושר ומגוון של אפשרויות הבעה וצירופים אסטתיים אני תומך בפישוט השפה היומיומית.
למרות הנאמר – אני כן חושב שצריך להיות עקביים – אם אנחנו מתעקשים ללמד "כללים" ולתת מבחנים וציונים – מן הראוי שנעמוד באותו קריטריון שהגדרנו.
במיוחד צורם לי הסדר הפנימי והחיצוני – איזו המצאה הזויה זו?
מה רע בפשוט להגדיר "סדר" ולהסביר מה המשמעות של סידור? למה צריך את ה"פנימי" מול ה"חיצוני" למה האות השניה והלאה הם "פנימיות"? ואם כבר מגדירים סדר "פנימי" אז עוד להכשיל את הילדה כשהיא בבירור עושה את מה שהיה כתוב??
באיזה כתבה שקראתי פעם מאת פרופסור למתמטיקה כלשהו שגם מלמד ילדים בבית ספר הוא הזכיר את כל עניין "שבר מדומה" ו"מספר מעורב" הוא הסביר שאין שום מובן מתמטי או משמעות אמיתית להפרדה הזו, שהיא לא קיימת בעולם המתמטי ושהיא נמצאת בבתי הספר רק כאמצעי נוסף לסבך ולבלבל את הילדים כדי שיהיה משהו ללמד אותם.
מישהו מכם שלמד מתמטיקה גבוהה יותר אי פעם נתקל בהפרדה הזו? מישהו אי פעם נתקל בה באיזשהו מקום מחוץ לבתי הספר? מישהו מכם שאין לו ילדים בגיל הרלוונטי בכלל זוכר במה מדובר?

יש גישה בפיתוח תכנה שאומרת שלפעמים הקוד הקיים כל כך גרוע שעדיף פשוט להרוס ולבנות מחדש – במקרה של מערכת החינוך שלנו אני חושב שצריך להרוס ולבנות משהו אחר.