65 תגובות לפוסט ""עברית וחיות אחרות" מעניק תעודות עניות."

1. מאת זו ש:

   07/02/2010 בשעה 23:47

   אומג. לא נראה כאילו ניקדו את המבחן הזה, אלא כאילו פיזרו עליו מעט פלפל שחור לפי הטעם. לא היה לי מושג שההשכלה של ילדי ישראל (כנגזרת של מוסדות החינוך) כה מתקרבת להסכלה שלהם. לאסכלה!
2. מאת דגש קל, כי שפה אנושית זה כיף גדול:

   08/02/2010 בשעה 01:12

   [...] בפברואר 2010 מאת איתמרק ידידתנו תע"ג זועמת. מה זה זועמת, עוד מעט יוצא לה גונדי מהאוזניים. בִתה [...]
3. מאת תמר:

   08/02/2010 בשעה 01:24

   הקישור לדגש קל לא עובד, אז ננסה ככה.
4. מאת כשתמר מבקשת לא אומרים לא. « מקפים לוהטים:

   08/02/2010 בשעה 01:35

   [...] כתיב, לקסיקון, עברית, ראיתי-שמעתי, תיקון-יתר | Leave a Comment אז תשמעו מה יש לדר' עילם-גינדין להגיד. מסמך אנושי [...]
5. מאת דובי:

   08/02/2010 בשעה 02:50

   ראוי גם לציין את השימוש בציווי בלשון זכר ("שים לב!") בלבד. אני מבין שלא רוצים לבלבל את הילדים עם לוכסנים, אבל שימוש בלשון רבים לפחות היה קצת פחות מדיר עבור בנות…
6. מאת שיר:

   08/02/2010 בשעה 07:56

   אני יכולה להעיד שגם במקומות אחרים במעכרת החינוך יש את הנטייה להתעלם בקלילות וחינניות מכל מה שמזכיר דקדוק תקני ולשון ברורה.

   העברית שבפי ובמקלדתי פחות ממושלמת, סביר להניח, אבל יצא לי להגיה כמה וכמה מבחנים באוניברסיטה העברית כאשר קיבלתי את טופס הבחינה לידי, מרוב עצבים. ניקוד, תודה לאל, אין, אבל "ששת השורות" ושגיאות כתיב יש גם יש. (יש לציין שאני לא לומדת בלשנות, וכולי תקווה ששם, לפחות, הבחינות עוברות הגהה).
7. מאת רפי:

   08/02/2010 בשעה 08:40

   הִתְעַנַגְתִּי עַל הַפּוֹסְט הַזֶּה. תּוֹדָה.
   וּמָצָאתִי בַּמִּבְדָּק עוֹד שְׁלַל שְׁגִיאוֹת, שֶׁכַּנִּרְאֶה – מִפְּאַת הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת – נִסְתַּתְּרוּ מֵעֵינַיִךְ.
   (טוֹב, אֲנִי מוֹדֶה: גַּם בַּפּוֹסְט עַצְמוֹ מָצָאתִי אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם…)
   אֲבָל כָּאָמוּר – נֶהֱנֵיתִי.
   תּוֹדָה לָךְ, וַאֲנִי כְּבָר מְיַחֵל לַהֶמְשֵׁךְ.
8. מאת קרן:

   08/02/2010 בשעה 08:53

   כמו שכתבת בעצמך פשוט עצוב. הלוואי וזאת הייתה העוולה היחידה במשרד החינוך. הילדה שלי שעברה התעללות רגשית במשך כשנתיים מ"מלכת הכיתה", פורחת היום כשעברה לחטיבת הביניים. ובית הספר ? השיחות, הטלפונים שלנו, הגעה חוזרת ונישנית לבית הספר. ללא הואיל. בסופו של דבר הרשתי לה לטובתה הנפשית פשוט לא להגיע. להפוך לסטודנטית חופשית. וזה מה שעזר.
   כך שכרגע מסתפקת בכך שבית הספר לפחות לא יזיק. עצוב – כבר אמרנו.
9. מאת עילם גינדין ג’וניור 1, מערכת החינוך 0? « דגש קל | כי שפה אנושית זה כיף �:

   08/02/2010 בשעה 09:19

   [...] בפברואר 2010 מאת איתמרק ידידתנו תע"ג זועמת. מה זה זועמת, עוד מעט יוצא לה גונדי מהאוזניים. בִתה [...]
10. מאת בן לי:

    08/02/2010 בשעה 09:47

    הקטע עם א"ב פנימי די מדהים. אני אמנם לא מורה, ולא מתיימר להבין בהוראת הקריאה, אבל הייתי מאוד רוצה לשמוע מה המטרה בחלוקה המשונה הזאת בין "א"ב חיצוני" ובין "א"ב פנימי".
    הרי כל הרעיון בסידור לקסיקוגרפי הוא שאם יש שוויון ברכיב הראשון, ממשיכים רקורסיבית לרכיב השני וכן הלאה. כמובן שגם זו כנראה לא הדרך בה כדאי להסביר את זה לתלמידי כיתות ב', אבל מה פשר החלוקה הזאת?
11. מאת תוציאו את הלשון מהתחת! « Roee-geist:

    08/02/2010 בשעה 10:40

    [...] את הלשון מהתחת! 8 02 2010 תמר עילם גינדין זועמת, ובצדק היא זועמת. מסתבר שמלמדים את הילדים שלה (וגם את [...]
12. מאת רועי שהגיע אחר-כך:

    08/02/2010 בשעה 10:49

    לבקשתה של בעלת הבלוג, כתבתי על זה גם אצלי. מכיוון שאת כל מה שיש לי להגיד על הנושא אמרתי אצלי ומכיוון שאני בעסקי הקידום העצמי חסר הבושה, אני אסתפק בקישור – http://ktzr.us/1wo
13. מאת אמיר א' אהרוני:

    08/02/2010 בשעה 11:39

    תמיד מעניינות אותי יותר לא השגיאות עצמן אלא הסיבות לשגיאות.

    האם באמת המורה הזאת ישבה וניקדה מילה־מילה? או אולי השתמשה בתכנת ניקוד (הן כולן גרועות ועושות שגיאות מוזרות)? או שזה מבחן שפוזר במספר בתי ספר ומישהו אחר ניקד?

    וצריך גם לציין שהרבה מילים נוקדו נכון.
14. מאת אורן:

    08/02/2010 בשעה 11:58

    'מיכנס'?!
    נו, באמת, תמר – לא מלמדים אותם עילגית אלא ישראלית (כאן אמור לבוא אמוטיקון מכוער של קריצה רבת משמעות).
15. מאת מכנס « חיפושים כמשל:

    08/02/2010 בשעה 12:15

    [...] By aharoni תמר עילם גינדין הזדעקה על שגיאות הלשון הרבות שנפלו ב&quot… (לשון נקייה ל"מבחן") של הבת בשלה בלשון ביסודי [...]
16. מאת עומרון:

    08/02/2010 בשעה 12:20

    שתי שאלות ברשותך.
    מכנס היא מילה שאני עושה בה שימוש מעת לעת. לתומי חשבתי שכשבמכנסיים יש כתם רק באחד המכנסים, אזי יש כתם על המכנס. האם זו שגיאה? כלומר, לעתים ישנם פריטים המופיעים באופן טבעי בזוגות ועדיין יש טעם להתייחסות הפרטנית (כך למשל, תוך כדי הצבעה אני עשוי לומר שיש לך לכלוך על המשקף. רוצה לומר, על אחד מהשניים, זה עליו אני מצביע, או לחילופין על משקף קסדת האופנוע).

    שאלה נוספת קשורה ליכולת של ילדים להמציא מלים שמתיישבות עם מבנה השפה אך לא קיימות בה. למשל, כשבתי אומרת על השוקולד שהוא נמוס, מלשון שבור, הרוס ובלתי ניתן לתיקון. או למשל, הייתה את הפעם ההיא שנפלתי על סלע חותכני, על משקל טורדני ופוגעני. נפשה הרכה אינה מטרידה אותי, אבל אני תוהה כיצד להתייחס למלים אלה. לרוב אני מכניס אותןלשימוש היומיומי, כיוון שהן משקפות בעיניי איזו הבנה עמוקה של מבנה השפה וחוסרים הקיימים בה. הייתכן או שאני סתם ערס עם ילדה שמדברת עברית קלוקלת?
17. מאת ארנון:

    08/02/2010 בשעה 13:00

    טוב, לא יכולתי שלא להגיב (ואני מקווה שאם תיפול פה ושם טעות בעברית בתגובה זו – תוכלו להתעלם ממנה).

    כתבת בפוסט, והדבר היה מבוסס על הערה מבית הספר, שהמבחן הורד, כנראה, מן האינטרנט. ובכן, ברור שהוא הורד מן הרשת (וברור שנוקד אוטומטית באמצעות תוכנה כלשהי). הנה הקובץ המקורי ברשת, כולל כל הטעויות (ושמא נאמר: שגיאות?!). המורה שלכם ויתרה על שאלה אחת מן המבחן. מורים רבים יכולים להוריד מה שירצו מאתר "קישורן", מאתר "אוריינית" ומאתרים רבים אחרים.

    וזו הנקודה עליה אשמח להתעכב קמעה: מורים רבים, בזכות עושר המידע אשר באינטרנט, הפכו להיות מעין פקידים של העברת חומר. לעניות דעתי הצנועה והבלתי-מבוססת, מורה לא צריך להוריד מבחן מן האינטרנט, שכן אין סיכוי שמבחן שנכתב על ידי מורה X מתאים לתלמידי מורה Y. אם המבחן מתאים לכולם – הרי שהוא כללי מדי ואינו בוחן את מה שהמורה רוצה לבדוק.

    בתוך כך, נכנסת הסוגיה הקשה ביותר של הערכת מקורות מידע. "אבל הורדתי את המבחן מהאינטרנט," תתגונן המורה, וטיעון זה יהיה מקביל לטיעון של תלמיד שיאמר: "אבל היה כתוב בוויקיפדיה"!

    אעצור כאן, כי אפשר לדבר על זה עוד המון, וחבל שאגנוב את הפוקוס מן הטקסט החד והמדויק שלך.
18. מאת סמילי:

    08/02/2010 בשעה 14:52

    לא מסכים. המורים של היום לא יודעים לנקד משום שהישראלים של היום לא יודעים לנקד (מלבד אנשים שזה מקצועם, וגם אלה טועים מידי פעם), והישראלים של היום לא יודעים לנקד משום שהניקוד העברי מצד אחד מסובך מאד ומצד שני לא עוזר כלל בהעברת המידע הכתוב ואפילו מפריע לרצף הקריאה. וההיום הזה מתמשך כבר על תקופה של כמה עשורים. הטקסטים המנוקדים היחידים בהם נתקל ישראלי משכיל בחיי היום יום הם טקסטים דתיים, ספרים לילדים קטנים ושירים. כמעט ולא תמצאי ניקוד בטקסטים אחרים. הדרישה שמורים לילדים קטנים ידעו לנקד היא מקבילה לדרישה שמורים ידעו לפתור משוואות דיפרנציאליות: נחמד שיהיה, אבל בהחלט אפשר בלי, ואני יכול לחשוב על עשרים דרישות הגיוניות יותר שהייתי מעמיד לפניהן.
19. מאת תמר:

    08/02/2010 בשעה 14:54

    @ארנון
    על זה בדיוק הפוסט שיתפרסם הערב.
    תודה על ההקבלה לוויקיפדיה, זה מדויק ועצוב. עצוב גם כי ידוע לי על מורים שזה מקור המידע שלהם.
20. מאת רונן:

    08/02/2010 בשעה 14:58

    לעומרון: אתה אינך שוגה: 'מכנס' היא אכן מילה תקנית לתיאור אחד משני חלקי המכנסיים (ואפשר אכן לראות זאת במילון: במילון אבן שושן, בהגדרה מס' 4 למלה 'מכנס', כתוב: "אחד משני חלקי המכנסיים, בית-קיבול לרגל אחת". למרבה הצער, במשפט שהובא במבחן לא משתמשים ב'מכנס' במשמעות זו ('המכנס השמאלי שלך מלוכלך'), אלא כתחליף ל'זוג מכנסיים' ('זוג המכנסיים החדש שלי קצר') וזו שגיאה.
21. מאת עומרון:

    08/02/2010 בשעה 15:34

    רונן, תודה.
    שאלתי כי תמר כתבה שמכנס זה לערסים. אז החלטתי שבטרם אכופף את ראשי בכלימה אוודא שאיני סתום לחלוטין.

    ארנון, הזכרת לי מעשה מהתיכון. נדרשנו לכתוב עבודה בספרות ומישהו מצא בספריה את הספר של האוניברסיטה הפתוחה ממנו נלקחו השאלות ובו גם היו התשובות. אז כולנו כתבנו את אותה העבודה וקיבלנו ציונים שונים. מה שבעיקר הוכיח שלא הידע הוא שנבחן אלא זהות התלמיד. הלכנו למנהל ומי זוכר כבר מה קרה.
    לפעמים נדמה שהאינטרנט המציא דברים, אבל מסתבר שלא.

    סמילי,
    לגבי הניקוד – הדבר המצער הוא שהורים לא מקריאים לילדיהם ספרים לפי הניקוד. כך שהדקויות של השפה נעלמות כבר בילדות, כיוון שגם כשהן מנוקדות הן אינן מועילות. עם זאת, הניקוד הוא דבר חשוב וכן, מי שצריך ללמד מתמטיקה צריך לדעת נגזרות, באותה המידה שמי שמלמד עברית צריך לדעת ניקוד. מהמורה לספרות למשל ניתן לצפות שתקרא את הספרים שתלמידיה יקראו ועוד כמה טקסטים המתייחסים אליהם.
    לחילופין, גם לדעת להעתיק זו מיומנות. יש יאמרו שאף יותר קשה וחשובה מלדעת לנקד.  
22. מאת רועי שהגיע אחר-כך:

    08/02/2010 בשעה 15:46

    עומרון,
    בתיכון הגעתי יום אחד לכיתה, בהפסקה שלפני שיעור תנ"ך. גיליתי שכולם משננים חומר ושאלתי, בבדיחות, "מה, יש בוחן". הסתבר שהיה מבחן, ושרק אני לא הייתי מודע לקיומו. אז העתקתי את כל המבחן, פחות או יותר מילה במילה, מזו שישבה לידי. היא קיבלה 80. אני קיבלתי 100. איש מאיתנו לא נשאל האם העתיק.
23. מאת רונן:

    08/02/2010 בשעה 16:16

    אגב, עיון נוסף במבחן מבהיר למה המלים 'פנימי' ו'חיצוני' לא מיודעות ולא מנוקדות. זאת משום שהן בעצם לא שייכות להוראות, אלא נועדו למורה המעביר את המבחן או בודק אותו; בשאלה הראשונה כל המלים מתחילות באותיות שונות, ולכן היא בוחנת רק סידור לפי הא"ב החיצוני, ואילו בשאלה השנייה נדרש גם סידור עפ"י הא"ב הפנימי; סביר להניח שהמחבר/ת המקורי/ת של המבחן כתב/ה ליד השאלות המנוקדות 'הערות למורה', ללא ניקוד (מעין 'הערה סמויה') ואלה לא היו אמורות כלל להגיע למבחן (מה שמסביר מדוע התשובה ה'נכונה' לא תואמת ל'הוראות' שניתנו).
    מדהים שאף אחד בדרך – לא באתר המארח את המבחן ולא בביה"ס – לא עלה על טעות ההעתקה הזו או בכלל עצר לרגע לחשוב בהיגיון על המבחן לפני שניתן לתלמידים.
24. מאת סמילי:

    08/02/2010 בשעה 16:25

    עומרון:
    א. הדקויות של השפה לא נעלמות, מה שנעלם זה סרבול שלא עוזר, ובאופן טבעי נוספות להן דקויות חשובות יותר. ככה מתפתחת שפה. אם ההורים לא מקריאים ספרים לפי הניקוד, המסקנה המתבקשת היא שהניקוד מיותר. אם הדקויות האלה היו חשובות, הן לא היו נעלמות.

    ב. לא צריך לדעת לגזור פונקציות בשביל ללמד ילדי כיתה ב' חשבון, למעשה, אני מניח שרוב המורים של ילדי כיתה ב' ברוב העולם היו נכשלים במבחן גזירה פשוט. קריאה, להבדיל מגזירה וניקוד, היא בהחלט דרישה סבירה למורי ילדים בכיתות נמוכות.

    ג. לא יודע עד כמה העתקה היא מיומנות חשובה, אבל אין ספק שהיא מתאימה בהרבה (מגזירה וניקוד) לתלמידי כיתות נמוכות – וראה המבחן הצולם מלמעלה.
25. מאת יחזקאל:

    08/02/2010 בשעה 16:56

    מזעזע. ראית את מה שצייצתי היום? ומה יצא מסטודנטים כאלה? כל העולם הולך להידרדר לאיזו תהום בורות עמוקה, כך נראה.

    במקרה של פנימי/חיצוני, בדומה לטענה של אחת התגובות הקודמות, כנראה שפה הכוונה לסדר *גם* פנימי, לא רק פנימי. בשאלה של החיצוני כל מילה מתחילה באות אחרת, מה שאין כן בשאלה של הפנימי, ולכן בשאלה זו צריך לשים לב גם לסדר הפנימי. אם לימדו אותן אחרת מלכתחילה, דבר מטומטם לכשעצמו כמו שאמרת, אז המורה פושעת (לא שזו הסיבה היחידה בכתב האישום המופיע כאן).
26. מאת דובי:

    08/02/2010 בשעה 17:31

    סמילי: העניין הוא לא שהניקוד לא מעביר מידע, אלא שרוב הישראלים (כולל אותי) לא יודעים לפרש את המידע הזה, ומצליחים להסתדר בלעדיו כמעט בלי שגיאות. זה לא אומר שהמידע לא שם. קח לדוגמא את המילה "קצר" שמתוארת בפוסט – ניקוד אחד לפועל (וגם אז יש שניים זהים לחלוטין), וניקוד אחד לשם תואר(?). אם אתה רואה רק את המילה "קצר" בלי שום הקשר, אין לך אפשרות לדעת איזו משמעות היא הרלוונטית. במקרים אחרים אפשר גם לחשוב על דוגמאות שדו-המשמעות הזו יוצרת בעיה. העניין הוא שאין גם שום הבדל בהגיה בעברית המודרנית, ומכאן שהדרך היחידה ללמוד את משמעות ההבדל היא להכיר לעומקם סט מורכב של חוקים לא טריוויאלים בכלל – ובזה מערכת החינוך הישראלית כושלת כבר מספר עשורים, וספק אם אפשר שלא להכשל במשימה הזו. מאידך, אי אפשר לשנות את העברית הדבורה כדי שתתאים יותר לניקוד הנכון (למשל, להפריד בין A קצר ל-A ארוך). אנחנו תקועים עם שתי אפשרויות לא מוצלחות: האחת היא להמשיך בצורה הנוכחית של נתק מהותי בין השפה הדבורה לשפה הכתובה ובין השפה הכתובה הנכונה לשפה הכתובה השגורה בדעתם של רוב דוברי השפה; השניה היא לשנות את השפה הכתובה על-ידי קריסת כל סימני הניקוד לחמישה בלבד (צלילי A E I O ו-U, ואולי גם שווא), ובכך לאבד כמות משמעותית של מידע, שכרגע מובן רק ל"יודעי דבר".

    אבל כל הדיון הזה לא קשור, מכיוון שחלק גדול משגיאות הניקוד שהוצגו בפוסט הזה אינן מניבות כלל את ההגייה הנכונה של המילה. גם אם אתה לא מבין כלום בדקדוק, לניקוד של המילה "המכנס" אין שום משמעות הגיונית במשפט הזה. פעמים רבות ניקוד (גם אם שגוי מבחינה דקדוקית אבל נכון מבחינת הגיה) עוזר להבחין בין שתי משמעויות אפשריות של מילה. מי שניקד את המבחן הזה כשל אפילו בהנחיית הקורא להגייה הנכונה של המילים, וזו כבר בעיה הרבה יותר משמעותית מאשר החלפת פתח בקמץ (וסליחה עם תמר ושאר הבלשנים לגבי הקביעה הזו).
27. מאת אמיר א' אהרוני:

    08/02/2010 בשעה 18:18

    עומרון – צודק לגמרי שמי שמלמד לשון, לא משנה באיזו רמה, צריך לדעת ניקוד לכל הפחות ברמת בוגר תואר ראשון בלשון. כנ"ל לגבי מי שמלמד ספרות ותנ"ך.

    הניקוד נחוץ יותר ומסובך פחות מכמה שרוב הישראלים חושבים. צריך לעשות שינויים מסוימים בכללים הקיימים, כדי שהם יהיו פשוטים ושימושיים יותר. יש אנשים מלומדים ממני שאומרים שצריך לבטל לגמרי את הקמץ ואת הסגול ולהשאיר רק את הפתח ואת הצירי, ואני חושב שזה קצת מוגזם, כי אף־על־פי שאין ביניהם הבדל בצליל, יש ביניהם הבדל משמעותי בדקדוק – שימו לב להבדל בין צורות הרבים של פָּקִיד/פְּקִידִים אל מול צַדִּיק/צַדִּיקִים. אבל יש דברים אחרים שבהחלט אפשר לפשט. האקדמיה אפילו עושה את זה, אם כי היא עושה את זה יותר מדי לאט וכמעט לא מפרסמת את זה. למשל, חֲנְיּוֹת הפכו לפני כשנה לחֲנוּיוֹת, ואף אחד לא שם לב בכלל.

    וצריך גם לשנות את המקלדות שלנו, כדי שגם אפשר יהיה באמת להשתמש בניקוד – על זה אני עובד. בשבוע הבא יש דיון על זה במכון התקנים, ואם מישהו מתעניין בזה, שייצור אתי קשר – amir.aharoni@mail.huji.ac.il.
28. מאת יאק קים:

    08/02/2010 בשעה 19:14

    תמר היקרה,
    התמונה שאת מתארת ממש מ ז ע ז ע ת!!!!
    אני מקווה שבכיתות הגבוהות יותר אין זוועות כאלה, ובתיכון כלל לא.
    יש לי רק הערה אחת לגבי הפוסט שלך. את שרואה עצמך טהרנית, ישנם שיבושים אחדים בניסוח הדברים, ואם תרצי, אוכל להצביע עליהם בהתכתבות אתך.
    יאקים
29. מאת סמילי:

    08/02/2010 בשעה 19:30

    דובי, אם אתה (ואני, וכל שאר הישראלים להוציא מספר מצומצם מאד) לא יודע לפרש את המידע המידע לא עובר אליך. אני לא מסוגל להבין איך אפשר לפרש את המושג "מידע עובר" אחרת. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי את המילה "קצר" בלי הקשר. מה תעשה כשיש לך שתי מילים עם אותו ניקוד וכתיב ומשמעות שונה (ואני מבטיח לך שיש)? תוסיף את סימני המקרא? וכשישי לך לאותה מילה שני מובנים שונים (וכידוע לך, יש)? תוסיף מספרים סידוריים?

    האפשרות השלישית, שהיא המתבקשת (והיא זאת שמתרחשת בפועל) היא לזנוח את הניקוד. עם בעיית הקצר ללא הקשר נתמודד כמו שהאנגלים מתמודדים עם בעיית ה-read ללא הקשר.
30. מאת תמר:

    08/02/2010 בשעה 19:37

    @סמילי וכל הדנים בניקוד.
    אני טוענת – גם במבחנים וגם בשלטי חוצות ובשלטי עסקים: אם לא יודעים לנקד – עדיף לא לנקד. הילדים ממילא מתעלמים מהניקוד, כי במקרים מסוימים הוא מטעה.
    אני, דרך אגב, לא למדתי לנקד באוניברסיטה. הידע שלי הוא מהמורה יהודית פרנקל בכיתה ז' או ח', ואם אני לא בטוחה, אני בודקת במילון.
    אני מכירה את ההצעות לבטל את ההבחנות בניקוד ולהשאיר רק קמץ, סגול, שווא, שורוק וחולם. אני חושבת שזה נורא. בעיקר ההבדל בין פתח לקמץ, שמבחין בין פעלים לשמות עצם או שמות תואר, ובין פעלים בעבר (נכנַס, נזהַר) לבין פעלים בהווה (נכנָס, נזהָר).

    דיברתי עם מישהו שעוסק בזיהוי קול, והוא טוען שיש הבדל קטן שמחשב יכול לשמוע, בין קמץ ופתח, לפחות בחלק מהמילים. אני אבקש ממנו להגיב פה.

    @שיר
    אני כבר לא זוכרת איזה פרסום זה היה, אני חושבת שאיזשהו כנס של החוג למזרח תיכון באוניברסיטה העברית, שהיה כתוב בו "כנסו". נכון שככה אומרים באינטרנטית, אבל בפרסום של האוניברסיטה זה עשה לי חררה.
31. מאת יחזקאל:

    08/02/2010 בשעה 19:42

    והנה תיקון חשוב לציוץ הקודם, אבל פה כולם קוראים את דגש קל גם כך, מן הסתם, וזה רק אני שזונח את ה-Gרידר ליותר מידי זמן.
32. מאת קווים למותה של העברית « עברית וחיות אחרות:

    08/02/2010 בשעה 20:11

    [...] עברית וחיות אחרות « "עברית וחיות אחרות" מעניק תעודות עניות. [...]
33. מאת דובי:

    08/02/2010 בשעה 20:15

    סמילי – הניקוד מעביר מידע. זה שאתה לא קולט אותו זה בעיה שלך, לא של הניקוד. כמו להגיד שבגלל שאתה עוצם עיניים, סרטים לא מעבירים מידע. הם לא מעבירים מידע *אליך*.

    העניין הוא שמרביתנו כן מסוגלים לעשות שימוש בניקוד בתנאים מסוימים, ותמר לא אוהבת את השימוש הזה כי הוא כולל שגיאות ביחס לניקוד הנכון, אבל המידע לפחות עובר (למשל, אם לא ברור אם אות בכל"ם מיודעת או לא, להוסיף ניקוד יכול לעזור, אפילו אם תוסיף סגול במקום שווא).
34. מאת דוד גולנזר:

    08/02/2010 בשעה 20:39

    לשמחתי מהיכרותי עם מעל מאה מורים, המקרה שהובא אינו מייצג.
    הסקת מסקנות שגויה של הכותבת בשל המורה הגרועה של הבת המוצלחת מביאה להכללות מביכות, כאלה המעידות יותר על המוענת מאשר על הנמענים, דהיינו מערכת החינוך.
35. מאת תמר:

    08/02/2010 בשעה 20:47

    @דוד, קרא את הפוסט הבא.
    אני מצרה בפוסט הזה (ובפוסט הבא) רק על רמת העברית של מורי ישראל. כבני אדם, רובם אנשים מצוינים.
    אני אוהבת מאוד את כל המורות שהיו לבן שלי במשך השנים, אבל זה לא הופך את העברית שלהן לטובה יותר. המורה בכיתה א' הסכימה שאנקד לה את הדפים. המורות האחרות יודעות על הבעיה, אבל אין מי שינקד והדפים כבר מודפסים או מצולמים.
    כמו כן, אני מעריכה מורים על עצם יכולתם לעמוד מול כיתה של זאטוטים ולמשמע אותם. גם זה לא משפר את העברית שלהם.
36. מאת תמר:

    08/02/2010 בשעה 20:47

    @יאק קים
    אני מתארת לעצמי שגם למורי התיכון יש אתרים שאפשר להוריד מהם מבחנים. הם לפחות לא מנקדים.
    אני יודעת שאני מערבבת משלבים וכותבת גם בסלנג. זה חלק מהסגנון שלי (בבלוג. לא במאמרים מקצועיים ולא כשאני כותבת לתלמידים).
    בכל מקרה, אשמח לכל הערה, במייל או פה.
37. מאת טל:

    08/02/2010 בשעה 22:53

    זה באמת מטריד.
    שאלה זהירה, כי אני רוצה לדעת. ברור ש"מכנס" לא יכול להחליף "מכנסים". אבל המילה קיימת במשמעות של אחד מ"שרוולי" המכנסיים, לא?
38. מאת יגאל דודזון:

    09/02/2010 בשעה 00:03

    היי תמר
    צר לי לומר כי לא חדשת לי דבר.
    מאחר ואת בלשנית שמת לב לעובדה בנעשה במקצוע הזה .
    כמי שגידל שלושה ילדים בוגרי מערכת החינוך וכמי שהיה מעורב מאד כפעיל בועד הורים ראיתי לאורך השנים את הירידה גם במקצועות האחרים. לדוגמא: בני ה"קטן" בן 22 וסיים בהצטיינות עם תעודת בגרות אלא מה?חסרים לו פרקים שלמים בתולדות מדינת ישראל.
    כן זו שעומדת לחגוג 62. פרקים שלמים על מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ועוד.
    ויש עוד דוגמאות למכביר.
    נשאלת השאלה מה אנו כהורים עושים?הרי הילדים חוששים מהתערבות.
    למיטב זכרוני שמורה להורים הזכות להתערב בתוכנית הלימודים.
    ואולי תשלחי הודעתך זו לשר החינוך?אשמח לשמוע תגובתו.
    כל הכבוד לך על שאת עומדת על המשמר.
    בברכה

    יגאל דודזון

    יועץ בנקאי
    0523322174
39. מאת ירון:

    09/02/2010 בשעה 00:28

    עצוב, מתסכל ומדכא.
    לפני שבוע עמדתי בתור לקופה באחת מרשתות השיווק הגדולות. לפני בתור עמד אדם מבוגר שקנה, בנוסף לחלב, גבינות, ביצים וכו' גם ספר ילדים, המיועד, אני משער, לנכדתו. כותרת הספר היתה מנוקדת באופן שגוי (אני לא זוכר את שם הספר. רק זוכר שהיתה שגיאה). התלבטתי האם להעיר לו. בסוף החלטתי שלא, בכל זאת, זה באר שבע פה. הוא עוד עלול לדקור אותי.
    מה הנקודה? אפילו הוצאות ספרים, שיכולות מבחינה כלכלית להרשות לעצמן להעסיק אנשים שתפקידם לבדוק ניקוד, לא עושות את זה, קל וחומר מערכת החינוך שרק מנסה לחסוך.
40. מאת עדי:

    09/02/2010 בשעה 00:44

    דבר אחד חיובי: הבקשה להפצת המסר החשוב חשפה את קוראיך הנאמנים לבלוגים חובבי עברית (ולא עלגית/ישראלית) נוספים….
    ושאלה לתמר- באופן אינטואיטיבי אני מבחינה בין חידושי הלשון של הבת של עומרון דוגמת "נמוס" ותחדישי דורבנות דוגמת "דיקדוקטור", ש"מרגישים" לי עברית, לבין "עלגית"- שמונָה עשרה, "אני יגיד לו" ו"תתחדשי על המכנס". ב"טהרנות אינטואיטיבית" אני מחבבת את הסוג הראשון ומתעבת את השני, אבל מה בעצם ההבדל?
41. מאת אורלי רביד:

    09/02/2010 בשעה 00:50

    היי תמר
    לא נעים לי להגיד לך
    אך אני שותפה לדעה שה"שגיאות" של היום הם העברית התקנית של המחר
    ואני גם אוהבת את המנטרה של שותפך לאתר דורבנות האומר
    שלדוברי שפה ילידית אין שגיאות
    וזה אומר שעוד כמה שנים לא יבינו על מה את כותבת כאן ולמה את מתעצבנת
    מה דעתך ליישר קווים עם הזרם הכללי?
    ובנימה אישית- תודה על הפוסט.
    אורלי
42. מאת תמר:

    09/02/2010 בשעה 01:01

    @אורלי
    כמובן שהשגיאות של היום הן החוקים של מחר.
    הבעיה היא שבית הספר הוא המקום שבו הילדים אמורים ללמוד את החוקים של היום.
    גם אם האקדמיה תחליט להפריד בין עברית ספרותית ומדוברת ("ישראלית"), בבית הספר אמורים ללמוד ספרותית, לא מדוברת. זה לא נורא אם שפת ההוראה תהיה עברית מדוברת (בהארי פוטר בפרסית אפילו דמבלדור מדבר פרסית מדוברת ולא ספרותית), אבל השפה שלומדים והשפה שכותבים בה צריכה להיות ספרותית, תקנית.
43. מאת דובי:

    09/02/2010 בשעה 03:07

    אורלי – יש שגיאות, ויש שגיאות. לא משנה כמה זמן יעבור, וגם אם "מכנס" תהפוך למילה תקנית למכנסיים, הניקוד שם לא יהיה תקני או הגיוני.
44. מאת מיכל:

    09/02/2010 בשעה 19:22

    אני מודה שישבתי וגיחכתי לי בעניין הניקוד אבל כשהגעתי למכנס ממש נחנקתי.
    מכנס? אלוהים אדירים. מכנס. במבחן בבית הספר. אוי.
    עם כל הליברליות שבעולם, ועם כל ההבנה שלשפה יש את ההתפתחות שלה, עם הכל הכל הכל, עדיין המכנס והתחתון והמשקף הורגים אותי לגמרי.
    שאלתי את עצמי פעם למה, וזה מה שעניתי לעצמי (אני יצור אוטרקי לחלוטין, שואלת ואף עונה…) : יש בזה משהו נרפה כזה, עצלות בהמית כזו, שאי אפשר להגיד את המילה כולה, זה נראה לי בדיוק כמו ההתעצלות לחפש פח אשפה לזרוק בו את הזבל… לדבר עברית תקנית זה קצת מאמץ, זה לשמור על איזשהו סוג של נקיון המרחב הציבורי…
    אני שמחה שיש עוד אנשים שמתרגזים מזה.
    גם כן שמחה, אה?
45. מאת אלירז:

    11/02/2010 בשעה 12:14

    וואו. רע!
    אין לי מלים
46. מאת אלעד-וו:

    12/02/2010 בשעה 01:21

    יש לבת שלך כתב יד של מחוננת באופן קיצוני כל כך שזה ממש מצחיק.
47. מאת תמר:

    12/02/2010 בשעה 08:28

    @אלעד-וו
    באמת?
    איך יודעים?
48. מאת מירי ארזי:

    13/02/2010 בשעה 10:10

    אכן ,לפי כתב היד ניתן לדעת תכונות מולדות. לגבי ילדים אני ממליצה לאבחן דרך ציורים כוון שעד גיל 18 , מתגבשים התכונות. אני גרפולוגית משנת 86 ואשמח להעביר הרצאות ו/או סדנאות בנושא.
    בברכה
    מירי ארזי 0544281211
49. מאת אמרי אביטן:

    13/02/2010 בשעה 10:26

    המקרה הנ"ל מתאר את ידיעת הניקוד והעברית בכלל במערכת החינוך.
    מתוך הכירות עם השטח (הוראה וסדנאות בפילוסופיה יישומית בבתי ספר), צר לי להעיד אך ידיעותיהם, השכלתם וגישתם של חלק גדול מורי ישראללוקה בחסר לצערי הרב.
    ככלל כוח האדם במערכת החינוך מתחלק לכאלו שחיפשו מקצוע בינוני לכאלו שבאו מתוך תחושת שליחות. בכל מקרה על חינוך ילדינו לאו דווקא מופקדים על טובי המוחות.
    באנגליה לדוגמה, המורים הם ממקבלי המשכורות הגבוהות בשירות הציבורי,
    אם משרד החינוך ירומם את מקצוע ההוראה דרך שכר גבוה, ייתכן ונראה היצע גדול יותר של אנשים איכותיים, ומכאן לבתי הספר תהיה יכולת בחירה. לדעתי רמת ההוראה תעלה.
    הכל עניין של סדרי עדיפויות! מה לעשות שאצלנו מעדיפים לעודד היי-טק ותעשיות בטחוניות?!
50. מאת אורית מנשה - גרפולוגית:

    13/02/2010 בשעה 10:30

    גם מי שאינו גרפולוג יכול להתפעל לטובה מכתב היד הקריא והברור של בתך. מעיון בכתב עולה כי בתך ילדה מוכשרת מאוד. בעלת יכולת ניתוחית גבוהה. היא יודעת לקחת את הכלל- לפרק לפרטים, לחקור ולהגיע למסקנה נכונה. יש לה חשיבה דקדקנית וייסודית. לילדה אינטלגנציה רגשית מפותחת יחסית לבני גילה. לפעמים כשמדברים איתה היא נשמעת בוגרת לגילה. עולמהו הפנימי עשיר ומלא. לעיתים היא "מרחפת" בחשיבה- כאילו נמצאת בעולם אחר שבנתה לעצמה. היא לוחמנית, כשיש לה מטרה היא נלחמת בכל כוחה עד אשר תממש אותה- מנהיגה צעירה ומרתקת. היא בעלת ביקורת עצמית גבוהה. שואפת להצליח ומצפה מאחרים לנהוג ברצינות ובהתמדה.
    לגבי המורה- אישה חמה, מורתית מאוד, יודעת להעביר ידע בצורה ברורה, למרות שאינה בלשנית טובה מספיק. לבני כיתה ב' , לדעתי האישית, למרות כל המחדלים שראית, בעין בוחנת ורצינית, היא מספיקה. דמות של אימא בעיני תלמידיה, מנהיגה חיובית, ברורה וייסודית. יודעת ללמד דרך ארץ, לתת דוגמה אישית טובה- דברים חשובים לא פחות.