בלשנות



מהולנד ועד כוש

יום שישי, 2 בינואר, 2015

אני פותחת רשמית את עונת הפורים בווידאו של אירוע שהיה בערב גשום וסוער אחד בשנה שעברה בספרייה הלאומית בירושלים. אירוע השקתה של מגילת אסתר מאוירת מהולנד.
לא יודעת מה איתכם, אני נהניתי מכל רגע ומכל אחד מהמשתתפים האחרים, גם על הבמה וגם במטבחון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תורמים נדיבים). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

אטימולוגיה עממית – הרצאה מהבוידעם

יום רביעי, 9 ביולי, 2014

יו, פתאום גיליתי את זה. מתברר שזה אחד הנצפים שלי (כי זה של אסף ואהוד).

איזה כיף להיזכר!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כיף). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

כֵּיצַד נִקְרָא בִּמְסִבַּת הַסִּיּוּם

יום רביעי, 25 ביוני, 2014

תקציר מנהלים:
ו' החיבור נהגית בשורוק (U) לפני שווא ולפני אותיות בומפ.
ל' היא לא אות בומפ.
אותיות השימוש כ-ל-ב נהגות בחיריק לפני שווא.
חיריק ≠ שווא (ראו חוקי ו' החיבור).
מילות היחס בעברית אינן מוטעמות.
כשמילת היחס מתייחס ליותר מדבר אחד, חוזרים עליה.
הטעם העיקרי במשפט הוא על הפועל.
לא על נושאי הפעלים.
בניין הִפעיל. בחיריק.

אמש נערכה מסיבת הסיום של כיתות ו' בבית הספר של ענתי. האוויר היה רווי אהבה, תודות והכרת טובה, בתוך הצוות, בין הצוות לבין הילדים לבין הוועד (בית ספרי ושכבתי) לבין ראש העיר, הרבה התרגשות שהילדים שלנו מסיימים ו', וחידושי טכנולוגיה שלא היו בזמננו – כל ההורים יכלו לראות את ההצגה כי רובה הייתה בווידאו על מסכים גדולים (אילו היו מוותרים על התאורה המהבהבת שכמעט גרמה לי התקף אפילפטי, החלק הזה היה יכול להיות מושלם). אפילו הריקודים בין לבין היו הרבה יותר מעניינים ממה שציפיתי, גם כשענתי לא השתתפה בהם.
לפני ההצגה היו נאומים וברכות בפורום שכבתי (כשעה), ואחריה בפורום כיתתי (כחצי שעה). רוב הדוברים הקפידו להגות ו' שרוקה (u) לפני האות ל', ואני ביליתי את רוב השעתיים האלה ברטינות חרישיות מסוג "וְלִכְבוֹד", "וְלִגְבֶרֶת". הילדים, שקיבלו הוראה "תחשבו שהקהל הוא עולה חדש ותדברו לאט", הקפידו להטעים את כל מילות היחס.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לכתוב כאן קובץ הוראות קצרצר, כולל הסברים. משרד החינוך, מוסדותיו, מנהלים ומורים – אנא השתמשו בו. כמו בכל התכנים בבלוג שלי, אין צורך לבקש רשות, רק לתת קרדיט וקישור. קרייני גל"צ ושדרניו – החלק על "ל' היא לא אות בומפ" הוא גם בשבילכם.

ו' החיבור:

הניקוד הרגיל של ו' החיבור הוא שווא (e). במקרים של חוסר ודאות, חזרו למקור.

ו' החיבור תנוקד בשורוק (וּ – u) לפני אותיות בומפ, כי אותיות בומפ הן שפתיות (בטאו אותן ושימו לב שהשפתיים משתתפות בהפקת העיצור, לעומת עיצורים אחרים, שבהם משתתפים איברים אחרים בפה – שיניים, לשון, לוע). וּבית הספר, וּמנהלת בית הספר, וּוֶרֶד, וּפתיחת שנת הלימודים.

ו' החיבור תנוקד בשורוק גם לפני שווא בכל אות (למעט י', אבל זה בפסקה הבאה):
וּגְברת, וּלְדבר, וּלְהזמין, וּלְהִזָּהֵר, וּלְהתרגש.
זה אומר שאם זו לא אות בומפ (ולא י') והיא אינה מנוקדת בשווא – ו' החיבור נשארת בשווא!
וְלִגברת, וְלִפתוח, ‏‏וְלִכבוד.
הסיבה שאני נותנת דוגמות ב-ל' היא שזוהי האות שנוטים לשגות בה הכי הרבה. מן הסתם כי בכל הבניינים חוץ מבניין פעל (קל) שמות הפועל מתחילים ב-ל' שוואית והם כל כך נפוצים, עד שֶׁמּוֹרים, מנהלים וקריינים נוטים לנקוט תיקון יתר, או יישור פרדיגמה, וְלִשכוח שלא בכל המקרים יש צורך ב-ו' שרוקה.

כאשר ו' החיבור מופיעה לפני י' שוואית, נוצר חיריק מלא. במילים אחרות, ה-י' הופכת לתנועה של ה-ו': וִירושלים, וִיהודה בן חמו.

אותיות השימוש כ-ל-ב:

מה שמשותף לאותיות השימוש וכלב הוא שהניקוד הבסיסי שלהן הוא שווא, ואין אחריהן דגש (קו מעל האות = אות רפֿה. אין בה דגש): בְּפֿוֹעל, לְבָֿנים וּלְבָֿנוֹת, ככֹֿל הילדים. שימו לב ש-ו' החיבור לפני "לבנות" שרוקה, כי ה-ל' בשווא.
אם המילה שאחריהן מיודעת, הן מקבלות את תנועת ה' היידוע וגם את הדגש שלה: בַּפּוֹעַל, לַבָּנים וְלַבָּנות, כַּכָּתוב. כאן ו' החיבור לפני "לבנות" שוואית, כי ה-ל' מנוקדת בפתח.

לפני שווא, אותיות כלב מנוקדות בחיריק: כִּתְמול-שלשום, בִּבְרכה, לִגְברת, לִכְבוד (ולכן גם לִשְמור). מאחר שחיריק אינו שווא, ו' החיבור במקרים האלה תהיה שוואית ("רגילה"): וְכִתְמול שלשום, וּבִבְרכה, וְלִגְברת, וְלִכְבוד.

אם אנחנו כבר באותיות שימוש, בואו נעשה סדר מהיר גם באותיות מה (ש' לא עושה בעיות, אז נדלג עליה).
מ' השימוש מנוקדת בחיריק ואחריו דגש: מִבּית הספר, מִכּאן, מִפּתיחת שנת הלימודים.
אם היא באה לפני אות גרונית (האח רע), היא מנוקדת בצירה (e): מֵארץ ישראל, מֵהיום, מֵחדש, מֵראש, מֵעירנו.

ה' הידיעה מנוקדת בד"כ בפתח ואחריו דגש. מאחר שקמץ ופתח נשמעים אותו דבר בימינו, לא אלאה אתכם בכל חוקי הגרוניות אלא רק בחוקי ה-e. כשיש ח' קמוצה (כולל קמץ קטן וחטף קמץ: הֶחֳרָפִים = hekhorafim למי שמתעקש לדבר סופר-נכון), וכשיש ה' או ע' קמוצות ובלתי מוטעמות: הָהר, אבל הֶהָרים. הָעיר, אבל הֶעָרים.

הטעמת מילות יחס:

הטעמה בלתי טבעית היא אחד הדברים המחרפנים ביותר בקריאה בטקסים בבית הספר. זה נשמע ככה: אני מתכבד, להזמין לבמה, את המנהלת, הגברת אורית ליבוביץ'. או בשירים האלה שכותבים להם, שהם קוראים בהטעמה של מילה ראשונה מכל זוג, עם פאוזה אחרי הזוג. לאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!

אז קודם כול: כל כללי ההטעמה (וחוסר ההטעמה) תקפים כל עוד אין הדגשה. מובן שאפשר להטעים את מילת היחס או את אות השימוש אם אני רוצה להדגיש שהלכתי לְבֿית הספר (ולא מִבּית הספר), או אם אורית היא המנהלת ב-הא הידיעה, או אם אני באדום (ולא רמי חרובי).

עדיין לא שמעתי אותיות שימוש מוטעמות, אבל למקרה שמישהו חשב לעשות זאת – בבקשה לא. גם אותיות השימוש וגם מילות היחס הנפרדות הן פרוקליטיות, כלומר אין להן הטעמה משלהן ומבחינת הטעמה הן "נשענות קדימה" על המילה שאחריהן: (אני מתכבד להזמין) את המנהלת שתדבר אל התלמידים על העתיד. מילות היחס עצמן לא מוטעמות. סבבה? סבבה.
(שמעתי צעירים מדברים. כך מסיימים היום טיעונים והוראות).

אגב, הדרך הטובה ביותר לזכור את זה הוא לחשוב איך ואיפה הייתם מטעימים בשיחה טבעית, אילו לא הייתם קוראים מהדף.

טעם המשפט:

טעם המשפט הוא ההברה המוטעמת ביותר במשפט. לכל מילה (או צמד מילים) יש הטעמה, אבל תמיד יש מילה אחרת מוטעמת יותר מהשאר. בדרך כלל זה הפועל (או הנשוא השמני). בעבר ובעתיד זו פחות בעיה בעברית, כי לרוב מוותרים על כינוי הגוף. בהווה בטקסים זה נשמע כך: בערב זה, אנו חוגגים, את סיומן, של שש שנים. זוגות זוגות, ברובם אחד מילה אחת מוטעמת, לא תמיד זו שטבעי להטעים. עכשיו נסו לקרוא את זה רגיל, כאילו זה חלק משיחה נורמלית במשלב קצת גבוה.
הטעם העיקרי במשפט הוא על הפועל: חוגגים. והמשפט כולו (טעם משני במודגש, טעם המשפט במודגש אדום. יש הבדלים גם בין הטעמים המשניים. אולי בפוסט אחר):
בערב זה אנו חוגגים את סיומן של שש שנים.
אני מתכבדת להזמין לבמה את מנהלת בית הספר.
ואם זה אמור להיות שיר ומתחרז, אז זה בכל מקרה מאולץ, אבל עדיין אפשר לקרוא טבעי יותר:
בערב זה אנו חוגגים / את סיומן של שש שנים.

שורה תחתונה: לא להטעים את כינוי הגוף, אלא אם כן זה לצורכי הדגשה. סבבה? סבבה.

בניין הפעיל:

זה אמנם לא היה בטקס אתמול (או שהיה אבל לא שמתי לב מרוב ענייני הטעמה ו-וּלִכבוד), אבל באחד מטקסי יום הזיכרון לא יכולתי לרוות נחת מבתי השרה במקהלה, כי הם שרו (וכן בפלייבק שהקליטו) – שדה זהב דעך באופל ואֶדליק נרות חצב.
גם כשאני מלמדת תלמידים בוגרים יותר את חוקי הכתיב חסר הניקוד, הם לא מבינים למה זה מיוחד שב-*הֶזמין אין י' בהברה הראשונה. תמיד מפתיע אותם לשמוע שזה אמור להיות הִזמין.
על ה-ה' כבר ויתרנו מזמן. כל עוד הם לא מבטאים אותה כ-א' (עיצור סדקי) אלא סתם כשינוי תנועה ללא עיצור, אני עוד יכולה להתגבר. עם שינויים בשפה אין מה לעשות, אבל לפחות בטקסים ובשירה אנחנו מנסים להיות נורמטיביים, אז בבקשה: תנועת הבניין היא i: הִפעיל, הִדליק, הִזמין.
מתי לא? כשיש אות גרונית (לא כולל ר'): הֶאֱזין, הֶחוויר, הֶחשיב, הֶעֱביר.

וטיפ לסיום: 

גם בהרצאות, גם בנאומים, גם בהנחיית טקסים: דמיינו שזאת שיחה רגילה, טבעית.

הטעימו במקומות הטבעיים לכם בדיבור, ולא במקומות שנראים לכם חגיגיים או רשמיים.

כמו כן, אם אתם לא בטוחים לגבי ניקוד אותיות השימוש – חזרו לכלל הבסיסי ואל תנסו לדבר גבוה.

תיקון יתר הוא השגיאה הגרועה ביותר. מבחינה חינוכית – זה נשמע יותר "נכון", ולכן הילדים יחשבו שכך נכון, ומבחינה בלשנית – טוב, מבחינה בלשנית אנחנו לא אומרים גרוע ולא אומרים שגיאה, אבל זה לא חלק מדיבור טבעי. לכן עדיף לשגות בדיבור טבעי מאשר לשגות בתיקוני יתר. עדיף לומר וְלְגְברת (velegveret) מאשר וּלִגברת. אם נשמע לכם מוזר לומר וּבְכַלְכָּלָה, אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. זה לא נכון, אבל זו לפחות "שגיאה" טבעית.

הנאומים שהכי אהבתי אתמול (ואין לי מושג מה הם אמרו. הקשבתי רק לעברית) היו של המורה ברכה בפורום הכיתתי ושל ראש העיר, מר יהודה בן חמו (טעם עיקרי על "דה", טעם משני על "מר" ו"ח"), כי הם פשוט דיברו טבעי בלי לקרוא מהנייר, בלי להתאמץ לדבר נכון ולכן גם בלי תיקוני יתר.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מסיבות). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

עדכונים:
תודה לרפי מוזס על הערותיו.
תודה ליובל פינטר על הקישור לפוסט המועיל והעוד יותר מפורט על אותיות השימוש.

My teaching philosophy

יום שני, 12 במאי, 2014

זאת פילוסופיית ההוראה שלי, כפי ששלחתי עם מועמדות למשרה מסוימת. זה גרם לי לעבור את הסינון הראשוני ולהגיע לשלב הראיון, עדיין לא ידוע אם המשרה שלי או שהיה מישהו עוד יותר תותח ממני. בכל אופן, אם כבר כתבתי אז שווה לחלוק גם אתכם.

תקציר מנהלים: לימודי שפה צריכים להיות כיף, והתלמיד צריך לגלות יותר מאשר ללמוד.
כמו כן, המורה אינו חף מטעויות.

Statement of Teaching Philosophy – Persian teaching
Thamar E. Gindin, PhD.

In Sanskrit literature, the study of Sanskrit language is one of the most difficult tasks in existence, but there is a shortcut: Sometimes, the student only has to realize he already knows Sanskrit from a past life, tap into a dormant memory.

I don't expect my students to know or remember Persian from a past life, but my main goal is to make their experience – as much as possible – one of learning rather than studying; discovering rather than being taught; understanding rather than memorizing.

In almost each one of my classes, there's a part of self-discovery. E.g. on the first class we start with a simple dialog (my name is… what's your name? what's his name? what are their names etc.), then they listen to a similar dialogue, see it written, and analyze the language by themselves: how the letters sound, place and stress of the different components of the sentence; after learning the declined copula, they define the structure (stem + person suffix) themselves, and for "to have" I give them the declined verbs in random order for them to sort; for the perfect subjunctive they get a text abounding in this form, and define it themselves (name and meaning) by its structure.

When teaching a language for beginners, I strive to be as normative as possible, as long as the normative forms are natural. In Persian I adhere to the farhangestān (Persian academy) rules, except when unnatural, e.g. glide consonants for the short copula after ā and u. As we advance, I take a descriptive (what there is) rather than a normative (what should be) approach.

It's important for me to teach students the real, natural language. On the first semester making up or modifying texts is inevitable, but starting from the second semester I give them real texts from the web or sentences I've heard from natural speakers in natural speech (i.e. not examples they gave me but things that came up in conversation). When I do make up sentences or stories (I write my own comic strips), I verify the text with up to 4 native speakers, depending on the complexity of the text.

In language learning, there's an inevitable memorization portion: person suffixes, glide consonants, vocabulary etc. For these, my goal is to make it as pleasurable as possible using songs and games – e.g. Ali Akbar-e Badbakht (Poor Ali Akbar), a small teddy bear that I bring to class for the students to throw at each other while declining verbs or adding possessive suffixes to nouns.

I like using slang or – if the environment allows and with the consent of all the students – "dirty" words to explain phenomena. As a linguist, for me these words are not dirty, they're just as legitimate as straitlaced words – and certainly more interesting. The phonological and morphological phenomena are the same, but because it's funnier and a bit embarrassing, they remember the paradigm better. For word formation and structure, I give them slang or funny words to analyze and define (e.g. the noun of action khoddāfpendāri "considering oneself hot" and their favorite present participle – gušpākkon – Q-tip).

There is also a neurological justification: first, the more neurological paths lead to a piece of information, the easier it is to retrieve it. Secondly, emotional reaction causes the brain to secrete a specific kind of adrenaline which enhances memory. This is why you remember what you did on September 11th 2001, but probably have no recollection of October 11th of the same year.

The other day I gave my 12 year old daughter a short Persian class as we were walking down the street. I taught her a song that she can sing to her baby brother. It's a song I made up with three present-tense verbs in the 2nd sg. I told her the meaning, and we discussed the verbs. She found them on her own – three words with similar structure. She found out the verbs come at the end of the sentence. She noticed they all start with mi- and end in -i. I gave these parts names and explained their function. Then I taught her to decline the verbs in all other persons, and in order for it to be more memorable, I had her decline the slang verbs for "to pass wind (loudly)", "to pass wind (silently)", and "to defecate".

Another way to minimize memorization is by emphasizing word formation. This way, not only do my students avoid memorizing, they don't even consider some words as vocabulary items. E.g. on one of the texts we had the verb sarpiči kard, which the students have never seen before. They do, however, know the noun sar "head" and the verb pičidan "to turn, twist". By the structure of sarpiči they realized the literal meaning was "she turned her head", and with the context, they understood it meant "to refuse".

Another purpose, not directly related to language teaching, is "infecting" them with my love for the culture. When I taught Sanskrit, I used to tell my students mythological tales on various grammatical subjects and had an Indian-food party every year. When I taught Hebrew in Hamburg, we had a Kabbalat Shabbat with the Israeli students. In teaching Persian, we use Taarof in class (e.g. when asking to go to the little Iranist's room) and I invite all the students for a Nowruz (Persian New Year) party with Persian food and a lecture. I show my students that there are people on the other side, even if their regime is now "The enemy". I do that by selecting texts that would demonstrate different sectors of Iranian society and identity: from poetry – both protesting and "benign", to Fars News, Keyhan and Asr-e Iran on one hand, and Radio Farda, Facebook and blogs on the other hand. I strive to refresh my texts every year so as to keep up with current affairs and keep my students – as well as myself – interested and up to date.

In the 21st century, oral and audio skills are no less important than literacy skills. Many of the sources available online include audio. Oral skills are important more for extra-academic purposes: I want my students to talk with Iranians and encourage them to find VC partners on Facebook (sometimes I'm the go-between), though I advise them not to talk about politics. I strive to teach my classes in Persian. With the very advanced students, I end every class with a 10 minute "lecture" by one of the students on a topic of their choice. It comes out quite interesting – we learn about each other's interests – from bats (the animal) to cardiology, and of course allows the students to practice their oral skills.

In our day and age, typing is more relevant than handwriting. This is why on the first class I teach how to install a Persian keyboard, and give typing exercises. Ideally, all assignments have to be submitted typed (preferably digitally – it's better for the environment and for me to keep record). I don't ban paper dictionaries, but don't encourage their use either. The first class of the second semester is dedicated to online and CD dictionaries.

One of the major challenges in a diverse classroom is "not leaving wounded soldiers in the battlefield" on one hand, but not on the expense of the brighter students on the other hand. For weaker students, I offer more exercises, and once in a while I hold a boost-up class for students who need it, with a smaller group, no A or B students allowed, so the weaker students feel more comfortable to ask until they understand. There I also use more slang and dirty words, if the environment allows (this year I had too many religious students and used only mild slang). At the same time I allow the fast learners to rush forward in the book on the first year, I supply them easy-Persian books with audio and exercises (from Iran Language Institute) to do on their spare time, and later translate articles and stories they find on their own. They submit their translations and exercises for me to check and make sure they rush forward in the right direction and don't go astray.

Lastly, I see myself not only as a teacher but also as an educator. The most important thing is to teach my students to think for themselves. They have to know neither I nor any other teacher is infallible. I encourage them to make up new explanations, mnemonics and examples, which I use later with the next generation of students (e.g. from my last course – the difference between subjunctive and indicative moods is the difference between job positions and police "wanted" ads). More importantly, I encourage them to challenge everything I say, find flaws in the theory or offer their own views. My last words on every living-language course are these: "Language is a living being. A language that doesn't change is a dead one. If you see interesting examples of phenomena we've learned – please send them to me to show the next generation. If you find examples contradicting what we've learned here – by all means send them to me. Maybe you've just detected a change or a flaw".

רוצים להיות תלמידים שלי? הנה ההזדמנות שלכם: קורס קיץ מרוכז בפרסית.

הפרתמים מתגיירים כהלכה

יום ראשון, 24 בפברואר, 2013

בהמשך לפוסט הקודם, שבו פיציתי אתכם על השמטת הזירה הלשונית ממעריב ומ-NRG של השבוע, אני מפרסמת את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע (אלה מכם שמקבלים את הפוסטים שלי ברסס קיבלו חלקים ממנו אתמול, כי רק אחרי הפרסום שמתי לב שהעתקתי והדבקתי את אחת הטיוטות המוקדמות). 

מגילת אסתר היא הספר האהוב עליי בכל התנ"ך כולו. לא רק בגלל הסיפור – מין ואלימות זה תמיד מעניין – אלא מכיוון שאפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה על איראן הקדומה, על השפה הפרסית העתיקה, ובכלל על מה שקורה כשלשונות ותרבויות באות במגע. מכיוון שהזירה כאן היא לשונית, נתמקד הפעם במגע בין לשונות, ובמיוחד באופיה של מגילת אסתר כטקסט – כמו שאומרים בפרסית – שמעלה ניחוח של תרגום.

כאשר שפה שואלת מילים משפה אחרת, מתרחשים תהליכי היתוך, כלומר התאמה של המילים לשפה השואלת. המילים הפרסיות במגילת אסתר עברו קודם כול היתוך פונולוגי, כלומר התאמה לחוקים הפונטיים של השפה העברית. הבה נזכיר לעצמנו – מדובר בשפה העברית של לפני כאלפיים שנה, לא לשפה העברית העכשווית. למשל המילה פְרַתַמַה (fra-ראשון, קדימה, tama-הכי), הפכה ל-פַּרְתָּם (מוזכרת רק בצורת הרבים – פַּרְתְּמִים): דגש בבג"ד-כפ"ת בראש מילה, ותנועה בין שני העיצורים הראשונים כדי שחס וחלילה לא יהיה לנו צרור עיצורים.

גם המילה חְ'שַתְ'רַה-פָּאוַן (xšaθra – ממלכה, pāwan – מגן) עברה גיור כהלכה לפני שנכנסה לעברית: את בעיית צרור העיצורים פתרה א' פרוסתטית (לא פרוסטטה, פרוטזה: תומכת, עוזרת לבטא) בתחילת המילה. מאוחר יותר גם השתנה הניקוד. העיצור ת' (θ, כמו th במילה thin) אינו קיים בעברית, ולכן החלפנו אותו ב-ד' שזה הכי קרוב. מה יצא? נכון, אחשדרפן.

שתי המילים, אגב, מופיעות גם בצורתן הפרסית בהתאמה פונולוגית לעברית – פרתמים, אחשדרפנים, וגם כתרגום שאילה, כלומר תרגום מילולי של הביטוי: הפרתמים הם "היושבים ראשונה במלכות" (אסתר א:יד), והאחשדרפנים הם "שרי המדינות" (א:ג). בעברית החדשה יש תרגומי שאילה רבים מגרמנית, למשל קופת חולים (krankenkasse), גן ילדים (kindergarten) ומדעי הרוח  (geistwissenschaft), ואם המילה האחרונה מזכירה ghost, זה לא במקרה.

בנוסף להיתוך פונולוגי – כלומר התאמה לחוקי ההגה של העברית – רוב המילים עברו גם היתוך מורפולוגי, כלומר הן גם נוטות בעברית. להיתוך מורפולוגי יש כמה רמות: בפרק ג' המן מציע להביא עשרת אלפים כיכר כסף אל גנזי המלך. המילה הפרסית ganza "אוצר המלך", נקלטה היטב בשפה העברית, ומכיוון שיש בה שלושה עיצורים, אפשר להטות אותה כפועל – לגנוז, גנז, ובשם הפעולה גניזה. להיתוך מורפולוגי כזה קוראים היתוך מורפולוגי פנימי, כי כבר אי אפשר להפריד בין החלק העברי – המשקל – והחלק הפרסי – השורש.

לשר האוצר, ה-גַנְזַה-בַּרַה (bara "נושא", מאותו שורש כמו הפועל האנגלי to bear), יש לצערו יותר משלושה עיצורים, ולכן המילה גִּזְבָּר נכנסה לעברית, דרך ספר עזרא, רק כשם עצם. ההיתוך המורפולוגי שלה הוא רק חיצוני. כלומר אפשר להוסיף לו צורנים – תחיליות וסיומות – משני צדדיו (הגזברים, כמו האחשדרפנים והפרתמים), אבל הוא לא הפך לשורש נוטה.

גם להיתוך מורפולוגי חיצוני יש שתי רמות: הצורנים שמוסיפים למילה יכולים להיות רק צורני נטייה, למשל יידוע או ריבוי (כמו הפרברים, שתיכף נדבר עליהם), ובדרגת היתוך גבוהה יותר נמצא גם צורני גזירה, כלומר צורנים שיוצרים מילה חדשה, כמו גזברות, פרדסנות ו-דתי.

אכן כן, גם פרבר, פרדס ודת הן מילים פרסיות. פרדס הוא מקום מוקף (פַּרִי=מסביב, כמו פֶּרִי ביוונית) חומה (דַאיסַה), וגם המילה פרבר מתחילה באותו פַּרִי "מסביב", ואחר כך אותו גזע פועל bara "נושא". אלה הם בעצם היישובים שנושאים את העיר מסביב. אותה קידומת עם אותו שורש ביוונית – פֶּרִיפֶרְיָה. דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן, וגם מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל – כלומר החוק. מעניין שהשפה העברית שאלה את המילה "חוק" כדי לתאר מערכת הכוללת גם חוקים וגם אמונות. במגילת אסתר, המילה "דת" מקבלת רק צורני נטייה: "דתֵי פרס ומדי", וגם "ודתיהם שונות מכל עם". בעברית החדשה יש גם "דתִי" ו"דתיוּת", כלומר המילה מקבלת גם צורני גזירה – אבל עדיין ההיתוך המורפולוגי הוא רק חיצוני. אין פועל מהשורש הזה.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. מספר הסברים בלתי-לשוניים ניתנו למשפט הזה, ביניהם – שאחשוורוש השתכנע בנחיצות המבצע והחליט שכדאי אפילו לשלם (אולי כדי לוודא שהדבר יתבצע על הצד הטוב ביותר, כי אם לא משלמים, לרוב מקבלים שירות פחות טוב), ושהמן בעצם מציע אחוזים מהביזה, והכסף הנתון לו הוא העודף מהשלל שיילקח מהיהודים. אבל ההסבר הבלשני הוא פשוט הרבה יותר: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). כאשר יש לנו מר"ן, אנחנו מתרגמים בחזרה לשפת המקור, ובודקים מה באמת היה כתוב שם. אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו – יכול להיות שאין מדובר בתרגום אלא בטקסט שכתב אדם שחשב בפרסית עתיקה, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי, מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני גנזי המלך). צרו קשר פה מימין.

הזירה הלשונית שלא תהיה

יום שישי, 22 בפברואר, 2013

הייתי אמורה להתארח השבוע בזירה הלשונית של רוביק רוזנטל לכבוד פורים.

ברגע האחרון קיצרו את גיליון הדפוס ל-20 עמודים וויתרו על טורי המצוין, ומה שלא מתפרסם בפרינט לא מתפרסם גם באינטרנט. אז הנה בשבילכם בלבד (הפוסט הזה  ערוך לקורא הממוצע. מתישהו בימים הקרובים אפרסם את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע). 

מחבר מגילת אסתר בקי בשפה הפרסית העתיקה, ומכיר לא רק את המילים ואת השמות, אלא גם את האטימולוגיה שלהן, כלומר מאין הן באו. הוא גם סומך על קהל הקוראים שיכיר את המונחים הפרסיים, ולפעמים הוא חושב בפרסית עתיקה במקום בעברית.
הפרסית היא שפה הודו אירופית, כלומר היא חולקת מוצא משותף עם האנגלית, עם הצרפתית, עם הרוסית, עם הגרמנית, ועם רוב לשונות אירופה האחרות (מלבד פינית, הונגרית, אסטונית ובסקית). המשותף בין הלשונות מתגלה בעיקר במספרים (דוֹ = 2, נֹה = 9), באיברי גוף (לַבּ = שפה) ובבני משפחה (מָאדַר = אם, פֶּדַר = אב, בַּרָאדַר = אח. הדוגמאות מפרסית מודרנית). הפרסית המשתקפת בתנ"ך היא פרסית עתיקה, לשונה של האימפריה האח'מנית – ממלכתם של כורש, דריוש, אחשורוש ואחרים. היא השתנתה הרבה במהלך השנים. פרסית של היום דומה לפרסית עתיקה פחות ממה שאנגלית דומה לגרמנית, אבל האיראנים אוהבים לומר שהם מדברים את שפתו של כורש.
במגילת אסתר אפשר למצוא כמה משחקי מילים המעידים על בקיאותו של המחבר בשפה הפרסית: דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק. מחבר המגילת מכיר את האטימולוגיה הזאת, ומציע לנו משחקי מילים כמו "להינתן דת" (ג:יד), "והדת ניתנה בשושן הבירה" (ג:טו). משחקי מילים נוספים עושים שימוש באטימולוגיה של השמות ושתי ו-המן: ושתי – וַהִשְתִי – הטובה ביותר, ועליה נאמר – "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). על המן – ווֹהוּ-מַנַה – המחשבה הטובה – נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו" (ט:כה).
משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. ההסבר הבלשני הוא פשוט מאוד: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא בדיוק "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".
לא רק מר"ן יפה מספקת המגילה, אלא גם תשמו"ץ משובח. תשמו"ץ הוא תרגום שומר משמעות וצליל (מונח שטבע ידידנו גלעד צוקרמן). בפרק ט' מופיע הביטוי "היהודים הפרוזים" (ט:יט). מנקד המקרא, שחי כמה מאות שנים אחרי שהתקדש הטקסט, לא הכיר את המילה פרוזים, ולכן הקרי כאן הוא פְּרָזִים. ההסבר הוא "היושבים בערי הפרזות", כלומר בערים שאין בהן חומה. אבל האם זה הגיוני? הבה נסתכל במילים הרלוונטיות בפסוקים טו-כ בפרק ט: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ … והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת…
כלומר "היהודים הפרוזים" עומד בניגוד ל"היהודים אשר בשושן", ומקביל ל"שאר היהודים אשר במדינות המלך". שושן לא הייתה העיר המבוצרת היחידה באימפריה – אפילו לא בפרס ומדי. לכן פחות הגיוני שיהיה מדובר כאן בערים ללא חומה (ערי פרזות), ויותר הגיוני שיהיה מדובר בשאר מדינות המלך.

המלכים האח'מניים נהגו להתפאר בכתובות הסלע ובכתובות הקיר שלהם בגדולתם. אחשוורוש (חְ'שַיַרְשַא הראשון), בכתובות שהשאיר על חומות פרספוליס, מתפאר, בין השאר, בהיותו "מלך של מדינות עם עמים ממוצאים שונים", ובפרסית עתיקה paruzanānām. אם נוריד את הסיומות הדקדוקיות, נישאר עם פַּרוּזַנַה: paru – רב (יוונית פּוֹלִי) zana – מהשורש של "לידה", אותו שורש של גנטיקה וג'נסיס (סיפור בראשית). תשמו"ץ אמור לשמור גם על משמעות וגם על צליל. פרוזים דומה בצליל לפַּרוּזַנַה. המילה הותאמה למשקל עברי (פָּעוּל), וההסבר "היושבים בערי הפרזות" נועד להסביר את הקשר השמי. היהודים הפרוזים הם היהודים ממוצאים שונים, בניגוד ליהודי שושן.
מחבר מגילת אסתר סומך בדרך כלל על הקוראים שיבינו. הוא אינו מפרש את "הפרתמים" ("היושבים ראשונה במלכות") או את "האחשדרפנים" ("שרי המדינות"), אבל כן מסביר את האטימולוגיה של "הפרוזים". המילה היחידה הנוספת שזקוקה לפירוש במגילת אסתר, היא "פור, הוא הגורל" (ג:ז, ט:כד). יש החושבים ששמו של חג הפורים הוא שאילה משמו של חג נשמות האבות האיראני – פְרַוַרְדִיגָאן (שגם בו יש פ',ו',ר' וסיומת ריבוי), והקישור למילה פור הוא רק תירוץ. לכן גם צריך להסביר את המילה הזאת, שאינה מובנת לרוב הקוראים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף נתון). צרו קשר פה מימין.

סוכנות הידיעות XT מציגה: אתר עברי חדש ומצוין!

יום חמישי, 20 בדצמבר, 2012

תקציר מנהלים: אתר של הרפובליקה האסלאמית בעברית. לא רק התכנים מצחיקים אלא גם השפה. המתרגמים הם ערביים ולא פרסיים – אפשר לדעת לפי השגיאות שלהם:
אין שגיאות יידוע ומין דקדוקי כמו שפרסים עושים, ויש המון שגיאות של ערבים, כמו השמטת "את", ב' במקום פּ, ותרגום מילולי של מבנים ערביים כמו "פועלים להצית" ו"מי שהולכים בעקבותיהם מן המדינות", במשמעות "אלה מן המדינות שהולכות בעקבותיהם".

קשה לנו להחליט איזו מהידיעות לצטט קודם: מחשב אירני מועיל לזקנים מופלגיםטילי פטריות בטורקיה, התבטרות ליברמן או העובדה שציפי לבני עסקה בזנות למען "ישראל".

חברנו נימא תמדן הכיר לנו את אתר החדשות האיראני הזה, שכתוב בעברית, או לפחות מתיימר להיות כתוב בעברית. האתר הזה הוא תחליף מעולה לגוגל טרנסלייט, שלאט אט מפסיק לספק את הסחורה שהתרגלנו אליה – פרצי צחוק בלתי נשלטים.

אממה – השגיאות שלהם הן לא איראניות. גם כאן אלה ערבים שכותבים את הידיעות. כידוע, אני (תמר) אוהבת לזהות את מוצאו של הכותב לפי שגיאותיו, ובניגוד לפרסית ורוסית, ערבית ופרסית הן מספיק רחוקות כדי שלא יהיה ספק.

התבטרות ליברמן היא דוגמה מצוינת לפונולוגיה ערבית (בפרסית יש پ, כלומר פּ דגושה, ולכן הם לא יעשו שגיאות כאלה), אבל יש גם דוגמאות תחביריות.

השגיאות החביבות עליי בפרסית הן שגיאות של יידוע. בפוסט על ההאקר ציינתי שרוסים לא רק משמיטים יידוע, אלא גם משתמשים ביידוע כשלא צריך. פרסים, בניגוד לכך, משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל אינם שוגים בסיתום (מוסיפים a באנגלית שכצריך, ולא ישימו יידוע מיותר בעברית). באתר המדובר אין כמעט שגיאות יידוע, למעט מקומות כמו ההתקוממות שוברת כיפת ברזל, וגם שם – השגיאה לא חוזרת בגוף הידיעה (וברור למה היא נעשתה: "כיפת ברזל" מקבלת יידוע כי זה בעצם שם פרטי, אבל מבחינה מורפולוגית זה לא מיודע).

כמו כן, כמעט אין שם שגיאות של מין דקדוקי, שפרסים עושים על ימין ועל שמאל, כי בפרסית אין מין דקדוקי. גם כשיש, זוהי תוצאה של שגיאת דפוס ("טילי ההתקוממות הפלסטינית שפגעו בעיר הקדוש הכבושה, תל אביב והערים הנוספות": בעיר הקדוש = בעיר הקודש = אלקדס), או של מרחק גדול מדיי בין המילים: "בכמה מדינות באירופה היו תיקים פליליים נגדה בגין מעשי רצח וסחיטה מינית אך הצליחה להסירן הודות ללחצים שהפעילה הממשלה הישראלית" (מתוך הידיעה על ציפי לבני). דברים כאלה יכולים לקרות גם בעברית, לפעמים כתוצאה משינוי מילים בעריכה מאוחרת.

הנה ידיעה מעולה, מתוך נאום המנהיג. הבה נראה כיצד יודעים שערבי כתב אותה ולא איראני:

מנהיג המהפכה האיסלאמית באירן אייתאללה סייד עלי ח'מינאי קבע כי ארה"ב והחוגים הציונים עושים להצית מחלוקות בין המוסלמים משרטטים ומתכננים תוכניות ותכסיסים להביא להפחדת הסונים מהשיעים והשיעים מהסונים ובכך יפגעו באומה האיסלאמית.

עושים להצית מחלוקות – מבנה שאינו קיים בפרסית. תרגום רע מפרסית (או עברית של מישהו שחושב בפרסית) היה יכול להיות משהו כמו "ארה"ב והחוגים הציונים עושים צעדים להצתת מחלוקות", או משהו כזה.
ערביסטית הבית שלנו, מילה ניישטדט, מציינת כי בערבית המבנה یفعل ان (יַפְעַל אן) "פּוֹעֵל ל-" הוא מבנה נפוץ ביותר. גם בעברית, "פועלים להצתת מחלוקות" היה יכול לעבוד יופי, אבל המתרגם בחר את המילים הלא נכונות מהמילון: בערבית אין הבדל בין מקור לבין שם פעולה, ולכן אין הבדל בין "להצית" ו"להצתה". כמו כן, הפועל "יפעל" הוא גם "פּוֹעֵל" וגם "עושה", והם פשוט בחרו את הפועל הפחות מתאים כאן.
סימני הפיסוק הבולטים בהיעדרם – זה מאפיין גם של פרסים. גם המשפטים הבלתי נגמרים.

דבר מוזר: השמטת ו' החיבור. גם בפרסית וגם בערבית יש שימוש עודף ב-ו' החיבור. בפרסית אין הצדקה להשמטת ו' החיבור כאן  (הכוונה ל-ו' החסרה ב"משרטטים", או לחילופין, ". הם"), אבל בערבית זה יכול להיות משפט זיקה אסינדטי – כלומר פסוקית שמתארת את המילה "מחלוקות". מצד שני, הפסוקית הזו היא באה בלי שום התראה מוקדמת. התראה מוקדמת במקום כזה יכלה להיות סימן פיסוק (נקודתיים היה עובד יופי), או, למשל, ", בכך שהם".
"ובכך יפגעו באומה האסלאמית" – תחביר ערבי לגמרי. האמת היא שזה המשפט שהפיל לי את הדוזארי.

השימוש בעתיד בעברית דווקא יכול להיות תרגום של הסוביונקטיב הפרסי, אבל אם כבר תרגמו שמות פועל בתחילת המשפט, היה צריך להמשיך עם שמות פועל גם כאן (אם זה המשך של מה שהם עושים), או לכתוב פסוקית תכלית עם מילית שמקבילה ל"כדי".

קונטרול-טי: דוזארי הוא מטבע של אלפיים דינאר, המטבע שקדם לריאל. שווה ערך ל-20 ריאל, או 2 תומאן של היום. הדולר היום הוא 2500 תומאן, תחשבו לבד כמה זה דוזארי. ונחשו מה היה השימוש הקלסי של הדוזארי. התשובה במהופך: כמו אסימון וכמו פני, זה המטבע שהתשמשו בו בטלפונים ציבוריים, והוא נפל ברגע שהתחברה השיחה. קונטרול-דאבליו.

המנהיג אמר בנאום בו פנה לעולי הרגל במכה היום כי ארה"ב והחוגים הציונים תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור מציתים המחלוקות בסוריה להסיח את דעת ההמונים מהסכנות המאיימות עליהם לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון. המנהיג הדגיש את תמיכת אירן בעם הסורי וממשלתו.

"תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור" דווקא יכול להיות תחביר פרסי. הם מאוד אוהבים "תוך" או "עִם", אבל תראו: חסר "את" וחסרה מילת שעבוד.
פרסים שמדברים עברית אמנם משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל את מילת היחס "את" לא משמיטים, כי בפרסית דווקא יש מילת יחס כזאת (הפוסט-פוזיציה را, שבד"כ מתרגמים אותה "את", ומציינת מושא ישיר מסוים). לפעמים משתמשים ב-"את" לפני מושא ישיר בלתי מיודע, כי בפרסית היא מציינת ספציפיות, ולאו דווקא יידוע. לפעמים לא מטים אותה נכון ("היא מאוד אהבה את אתה", מתוך הסרט געגוע של אפי בנאי) – אבל לא משמיטים אותה.
תיאורי התכלית באים ללא מילת יחס ("כדי"). במקום "כדי להסיח" ו"כדי לנקום" – רק "להסיח" ו"לנקום". בערבית משתמשים במצדר (המקור) עם מילת היחס ל- כדי לציין תיאור תכלית. עד היום אני זוכרת את للعلم و لاتخاذ اللازم מהקורס בצבא. וגם את התרגומים שלנו "לידיעה, לידיעה, לידיעה, לזהירות, לזהירות ולזהירות".
אילו פרסי היה כותב את תיאורי התכלית האלה בשגיאות, הוא לא היה משמיט מילת שעבוד או מילת יחס, והיה משתמש בשם הפעולה (לא בשם הפועל), או בפסוקית עם פועל בעתיד.
קונטרול-טי: בערבית בעצם אין שם פועל כמו בעברית, יש מקור שהוא שם פעולה, ויש מקור נטוי, כלומר מקור עם מילות יחס מסוימות. גם שם הפועל העברי התחיל את דרכו כמקור נטוי. המקור היה, למשל שֶׁבֶת, ואפשר היה להטות אותו עם מילות יחס שונות: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים יא:יט), וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ (מלכים א, טז:יא), וגם להשתמש בו ככה כמו שהוא, כמו ב-הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים– שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד (תהלים קלג:א), הצורה לָשֶׁבֶת, עם מילת היחס ל-, שימשה גם כתיאור תכלית, למשל  וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם, לָשָׁבֶת (במדבר לה:ג), ומכיוון שהייתה הצורה הנפוצה ביותר של המקור, היא הפכה לשם הפועל. קונטרול-דאבליו, ותודה ליובל שהביאני עד הלום.

"לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון" – מילת היחס "על" מתאימה לפועל בערבית, מילת היחס "את" סתם מעידה על אי ידיעת עברית. גם בפרסית וגם בערבית נוקמים ממישהו, בפרסית נוקמים "בשביל" או "בגלל", בערבית נוקמים "על". הדוגמה של בפומט היא (בתרגום מילולי עם מילות היחס המוצרכות): אנחנו ניקח נקמה מח'אמנהאי בשביל הריגת צעירינו.
מה שמוביל אותנו לעוד שגיאה שמקומה ריק (בפרסית, כשאומרים "מקומך ריק" מתכוונים שנעדרת וחסרת לנו): פעלים מורכבים. בפרסית של היום משתמשים בפעלים מורכבים הרבה יותר מאשר בפעלים פשוטים, וברמת השגיאות של האתר הזה, היינו מצפים לפעלים מורכבים למכביר.
שימוש היתר בשמות פעולה במקום בפעלים נוטים, אופייני לשתי השפות.

המנהיג קבע כי הפשעים בסוריה נעשים בידי ארה"ב הציונים ומי שהולכים בעקבותיהם ממדינות שממשיכות לשפוך שמן למדורה. המנהיג הדגיש את התנגדות אירן לכל התערבות זרה בסוריה שכל ריפורמה בה ניתנת רק בידי אזרחיה.

כאן אין יותר מדיי שגיאות, ואלה שיש (לא בדיוק שגיאות – יותר סגנון שלא מתאים לעברית) – משותפות לפרסית ולערבית. למשל "המנהיג הדגיש את התנגדות אירן".

ערביסטית הבית מילה ניישטדט ובקי כאן בתגובות מוסיפות: דווקא המבנה "מי שהולכים בעקבותיהם ממדינות…", שנראה נורמלי בעברית, נראה דווקא כמו מבנה ערבי אהוב, המכונה "ما … مِنْ" (מא מִן) או "مَنْ مِنْ" (מַן מִן). הכוונה היא לא לאנשים מהמדינות האלה שהולכים בעקבות ארה"ב והציונים ממדינות אלה (כפי שאפשר היה להבין מהעברית), אלא לאלה מהמדינות שהולכות בעקבותיהם.

עד כאן ניתוח לשוני. סוכנות הידיעות XT מבקשת להודות שוב לערביסטית הבית מילה ניישטדט.

סבבה. הוכחנו שערבים כותבים את האתר. עכשיו לשאלה החשובה יותר – למה? האם אין מספיק איראנים שיודעים עברית מספיק טוב?

התשובה לכך היא כן ולא. לימודי עברית אסורים באוניברסיטות, ועקרונית אסורים גם לאיראנים שאינם יהודים. אבל ועד יהודי תהראן מפרסם את ספר הלימוד שלו באינטרנט, וגם גויים מורידים אותו ללמידה עצמית. העברית של היהודים באיראן היא טובה יחסית. הנה דוגמה, ובה תוכלו לראות שגם כשיש שגיאות והבדלי סגנון מהעברית שלנו, הם שונים לחלוטין מאלה הערביים.

אז למה בכל זאת לקחו ערבים לכתוב את האתר?

שאלה מצוינת. לפי עדויות של מפגינים מ-2009, אנשי הבסיג' שפיזרו את ההפגנות דיברו ביניהם ערבית (אחד המקורות זיהה אותה כערבית לבנונית). הפקידות הבכירה של הבסיג' הם באמת שותי טרופית איראנים, אבל פעילי השטח הם ערבים. בפומט אומר שגם אנשי הבסיג' שנשלחים לעזור לאסד בסוריה אינם איראנים, כי אם בעיקר עראקים שיעים מהמליציה "צבא המהדי" (جیش المهدی. המהדי – האמאם הנעלם – הוא המשיח השיעי) של מקתדא א-צדר. הם גם תומכים ברפובליקה האסלאמית, וגם דוברים ערבית ילידיים. מעל 60% מאוכלוסיית עראק הם שיעים, ויש שם הרבה יותר תמיכה ברפובליקה האסלאמית מאשר בתוך איראן. בין השאר בגלל כסף.

מכיוון שאין לה מספיק תמיכה מבית, הרפובליקה האסלאמית משתמשת בשיעים במדינות ערב (עראק, סוריה – העלווים, לבנון, בחריין, תימן וכו') כדי לשמר את כוחה – הן בעולם הערבי והן בבית פנימה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף ושימור הכוח). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

מר"נים איראניים – 2

יום שישי, 7 בדצמבר, 2012

לפני מספר שבועות פרסמתי מר"ן איראני ראשון מתוך שלושה יפים במיוחד שמסתובבים באינטרנט. בפעם הראשונה זה היה בלבול בין משחק ילדים לבין פדופיליה ותרגום מילולי מדיי של ביטוי ציורי, והפעם ביטויים ציוריים אחרים.

אני חוזרת ואומרת: לא מצאתי את המקורות – לא של התרגומים ולא של המשפטים המקוריים. מצאתי רק את המר"נים האלה שרצים ברשת. מי שמוצא לי מקורות או תרגומים – יבורך. עד אז – יכול להיות שזה סתם בדיחה חמודה.

והיום יש לנו מר"ן של יו"ר המג'לס (בית הנבחרים) עלי לריג'אני.

משפט מקורי:  با نشان دادن « لولو» ی شورای امنیت، مردم ایران رو به قبله نمی شوند….

בתרגום מדויק: עם הצגת "המפלצת" של מועצת הביטחון, העם האיראני לא נהיה "עם הפנים לכיוון התפילה (מֶכָּה)".

ובתרגום חופשי: גם כשמציגים את "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא מת מפחד.

בתרגום יהודי: גם כשמציגים "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא קורא שמע ישראל.

לולו, המילה שלריג'אני השתמש בה היא לא סתם "מפלצת", אלא מפלצת שמשתמשים בה כדי להפחיד ילדים כדי שיתנהגו כמו שההורים שלהם רוצים: למשל: אם לא תאכל – תבוא לולו ותאכל אותך.

אלט-טאב:

המכשפה – מאת אפרים סידון (שירים רעים לילדים טובים, הוצאת כתר 1991)

ילד אחד היה רזה ולא רצה לאכול.
התרגזה אמו ואמרה בקול:
"אם לא תאכל לא תהיה לי ברירה,
אני אקרא למכשפה נוראה,
שתאכל אותך מיד".
אבל הילד לא פחד –
והאמא הזמינה מכשפה.
באה המכשפה והתחילה לצעוק:
"מה זה, עושים ממני צחוק?
לבוא כל כך מהר ומכל כך רחוק –
בשביל ילד כזה?
קטן ורזה?
אני לא אהיה שבעה מזה!"
ואכלה את האמא.

שיפט-אלט-טאב.

ומה באשר לכיוון התפילה? אדם הנוטה למות, ישכיבוהו וראשו לכיוון מכה. זה יותר טוב למות ככה. אל תנסו בבית. גם שחיטה כשרה חייבת להתבצע כשראשו של הסטייק העתידי לכיוון מכה. כשאומרים שמישהו "שוכב עם הראש לכיוון התפילה", זה אומר שהוא מת, "נשכב עם הראש לכיוון התפילה" זה מתכונן למות, ואם משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, זה אומר שמתכוננים למותו, או שהוא כרגע מת (אם זו אישה – לפני כמה זמן יצא פסק הלכה מצרי שאמר שמרגע זה נותרו 6 שעות שמותר לקיים איתה יחסי מין, אח"כ אסור). בעברית אולי היינו אומרים "לכתוב את ההספד", "לחפור את קברו" או "להכין את החבצלת שלו לפרסום" (הנה עוד משהו שצריך לדעת ז'רגון כדי להבין. בעגה עיתונאית חבצלת היא ידיעה מוכנה שיש על כל אדם שהוא חשוב או מפורסם מספיק, כדי שיהיה מוכן אם ימות ללא התראה מוקדמת).

אלט-טאב: הרופא אמר למוישה שנשאר לו עוד שבוע לחיות. בשלב הזה, אילו משה היה מוסלמי, כבר היו משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, אבל מכיוון שהוא יהודי הוא מקפיד לומר שמע ישראל בזמנים קבועים. ביום השישי מוישה מריח ריח נפלא של שטרודל התפוחים הנפלא של אשתו מתפשט בכל הבית (קונטרול-טי: אני שונאת שטרודל תפוחים, אבל מוישה זה מזרח אירופה, לא מתאים בראוניז. קונטרול דאבליו). הוא קורא לאשתו ומבקש פרוסה קטנה מהעוגה הנפלאה לפני מותו. "לא", פוסקת אשתו. "זה לשבעה". שיפט-אלט-טאב.

בקיצור, מה שעלי לריג'אני רוצה לומר הוא שהאיראנים הם לא ילדים קטנים שאם אומרים להם "תבוא מפלצת ותטיל עליכם סנקציות" הם ישר ימותו מפחד.

ועכשיו – לתרגומים:

תרגום ניוזוויק: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תיראה כמו יצורים שמפחידים את הילדים, העם האיראני לא ישכב בכיוון התפילה של המוסלמים בעולם.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفته است كه اگر شورای امنیت مثل موجوداتی كه بچه ها را می ترسانند ظاهر شود، مردم ایران به سوی قبله مسلمانان جهان دراز نمی كشند).

תרגום אל-פאיס הספרדי: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תראה לאיראנים אפילו משהו מפחיד, העם האיראני לא יישן יותר בכיוון ערב הסעודית.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه اگر شورای امنیت چیز ترسناكی را هم به ایرانیان نشان دهد، باز هم مردم ایران به سوی عربستان سعودی نمی خوابند).

תרגום אומאניטה הצרפתי: עלי לריג'אני אמר ששכיבת האיראנים לכיוון מרכז אמונת המוסלמים תלויה בכך שהם מפחדים/יפחדו מיצורים אגדיים, זה סיפור איראני.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه دراز كشیدن ایرانیان به سوی مركز اعتقادات مسلمانان بستگی به این دارد كه آنها از موجودات افسانه ای بترسند، این یك داستان ایرانی است).

בפעם הבאה המר"ן האחרון (לעת עתה) – אחמדי נז'אד בנושא לולו. הישארו עימנו.

 

רוצים ללמוד פרסית? קורס פרסית מרוכז של אוניברסיטת חיפה, מתקיים בתל אביב ובחיפה בחופשת הקיץ. בואו!

דיון بحث

יום רביעי, 31 באוקטובר, 2012

فارسی

הפוסט הדו-לשוני הנוכחי הוא הכנה לאחד השיעורים הבאים שלי. היום נפגשתי עם עוזר ההוראה שלי ודנו בדרגות יידוע בפרסית והאם יש משהו דומה בעברית, ואנחנו חושבים שעלינו על משהו. אנחנו מנסים לראות מה החוקיות והאם אפשר להקביל אותה לפרסית.

אז ככה:

בעברית יש משפטים שמניים שאם משתמשים בהם באוגד זה נראה כאילו זה לקוח מספר לימוד (העץ הזה הוא גבוה), יש כאלה שבלי אוגד זה נראה כאילו לקוח מספר לימוד (איתמר תלמיד), ויש כאלה שאפשר גם וגם, אבל אנחנו נאמר אותם בסיטואציות שונות (ענתי היא ילדה יפה, ענתי ילדה יפה).

יש לי רעיונות, אבל אני רוצה לשמוע קודם את שלכם.

דונו.

فارسی

این بحث دو زبانه را هم برای یکی از درس های آینده ام انجام میدهم، هم برای نوشتن یک پست بعدی، که مقایسۀ معرفگی گزارۀ فارسی با مال عبری کند.

بحث در بارۀ معرفگی گزاره در جملههای اسمی است، یعنی جملههائی که فعل ربطی دارد و گزارهاش اسم است. (فعل ربطی یعنی است، هستم و…، گزاره مثلاً لغت «کشور کوچکی» در جمله «اسرائیل کشور کوچکی است». یعنی آنکه در بارۀ سوژه گفته میشود.

به فارسی، گزاره میشود معرفه باشد، مثلاً «من دخترِ شما هستم» – «دخترِ شما» معرفه است.
در واقع، «او معلم است» معمولاً he's a teacher ترجمه می
شود، اما از لحاظ دستوری میتواند هم he's the teacher باشد (البته، در زبان امروزی معرفگی بیشتر با ضمیر «آن» یا به زبان معمولی یا پسوند -ـه مشخص میشود).

گزارۀ معرفه مورد بحث نشود.

گزارۀ غیر معرفه دو (سه؟ چهار؟) نوع است:
1. خرما میوه است. (گزاره – میوه – اسمِ جنس است)، پورش ماشین گران است (گزاره – ماشین گران – اسمِ جنس است)
2. خرما یک میوه است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش یک ماشین گران است (گزاره – ماشین گران – نکره است)
3. خرما میوهای است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش ماشین گرانی است (گزاره – ماشین گران – نکره است)
4. خرما یک میوه
ای است. (گزاره – میوه – نکره است)، پورش یک ماشین گرانی است (گزاره – ماشین گران – نکره است)

پرسشهای پیشبحثی: آیا نمونههای 3 و 4 جملهوارۀ پیرو میخواهد (میوه ای است که) یا میتواند جملۀ مستقل باشد؟
اگر باید جمله
وارۀ پیرو داشته باشد، با موضوع یای اشاره قاطی میشود و الان بحث نشود.

آیا تمام این جمله ها طبیعی است؟ منظورم نه دستوری یا ممکن، بلکه طبیعی. در بعضی از موارد، جمله دستوری است، اما مورد استفاده نیست، و بوی کتاب تدریس مقدماتی میدهد.

ادامه:

پرسشهای اصلی:
فرق میان این دو (سه؟ چهار؟) ساختار چیست؟ هر یکی در چه کنتکست استفاده شود؟

دستون درد نکنه!

* دوستانی که مایلند در این بحث شرکت کنند اما ترجیح میدهند که علنی نباشد، میتوانند به من یا از طریق فیسبوک یا با ایمیل یا از طریق این فرم نظر خود را بنویسند.

מר"נים איראניים – 1

יום רביעי, 17 באוקטובר, 2012

זה שיש מר"נים בתרגום מפרסית – זה ברור. ברגע שאמרנו "תרגום", יש פוטנציאל מר"ן. ממש לא מזמן פרסמתי פה מר"ן שהיה יכול לגרום לתקרית דיפלומטית, אילו היו לנו יחסים להרוס עם הרפובליקה האסלאמית. מתרגם בכל מקרה צריך להכיר את התרבות כדי לתרגם נכון. למשל במר"ן היפהפה "אף פעם לא היה לה קווטר פאונדר", כאשר אילו הייתה המתרגמת יודעת שקווטר פאונדר זה מה שקוראים בעברית מק-רויאל, היא הייתה מתרגמת "היא אף פעם לא אכלה קווטר פאונדר". ובנוסף לכל הצרות פרסית היא שפה ציורית יותר מן הממוצע.

מר"ן אחר (הומופוני).

לא קשור, רק הומופוני. מרן עובדיה יוסף. צילום – מיכאל יעקובסון cc-by-sa

אני לא מכירה אף מתרגם שחף ממר"נים, אבל לפעמים זה משעשע במיוחד, כשאתה מסתכל מכיוון שפת המקור.
יש שלושה מר"נים שמסתובבים באתרי חדשות (למשל פה), בפורומים (למשל פה) במיילים, בבלוגים (למשל פה) ובפייסבוק (למשל פה). אפשר ללמוד מהם הרבה על השפה ועל התרבות, וגם להתבאס שהם נותנים רק את התרגום הפרסי של התרגומים ואני לא מצליחה למצוא את המקורות. מי שמוצא לי את התרגומים המקוריים יבורך לעולמי עד (וכמובן יקבל קרדיט וקישור). אז הנה הראשון מביניהם, והאחרים בקרוב.

אחמדי נז'אד נואם

צילום: דניאלה זלצמן cc-by

אחמדי נז'אד אמר: غرب دست از بچه بازی بردارد و با دم شیر بازی نكند.
ולאלה שפחות שולטים בפרסית – "שהמערב יפסיק עם משחקי הילדים ולא ייקח סיכונים מיותרים (הביטוי האיראני הציורי הוא – לא לשחק עם זנב של אריה)".

העיתון הצרפתי לה מאטין תרגם כך: "אחמדי נז'אד אמר שהמערב יפסיק עם הסטיות ועם אונס ילדים, ולא ישחק עם אריות*".
אל-פאיס הספרדי כתב: "נשיא איראן האשים את המערב בהתעללות בילדים ואמר שאסור למועצת הביטחון לשחק עם אריות".
לה קרודוניה איטליה כתב: "אחמדי נז'אד הזהיר את המערביים שאל להם לאנוס ילדים באופן סוטה ולהרוג את האריות".

*בכל התרגומים זה יכול להיות גם "ברזים", אבל לא מצאתי את המקורות. איזה מעפנים…

איך זה קרה?
הביטויים הבעייתיים הם بچه بازی bače bāzi "משחק ילדים", שעשוי להתפרש גם כ"פדופיליה",  והביטוי הציורי "לשחק עם זנב של אריה".

איך "משחק ילדים" הפך לפדופיליה?

כמו צירופי סמיכות עבריים, גם בפרסית צירופי סמיכות יכולים להיות עם כל מיני יחסים בין המילים (כן, כן, הבדיחה הידועה – ממה עושים שמן זית? ממה עושים שמן חמניות? ממה עושים שמן תינוקות?). הצירוף "משחק ילדים" בפרסית יכול להיות גם משחק של ילדים, משחק כמו של ילדים, גם משחק עם ילדים/ בילדים (פדופיליה).
בכלל, בפרסית התפתחה למילה "משחק" משמעות נוספת, מינית. למשל בפוסט שתרגמתי של באבכ איראן באן, תרגמתי "רק כדי להשיג זיון". המקור היה برای دختر بازی یا پسر بازی – מילולית – לשם משחק-בנות או משחק-בנים. הומוסקסואליות היא  همجنسبازی (هم =אותו – جنس = מין – بازی  = משחק) וכו'.

אלט-טאב לדוברי פרסית, כולל תלמידי העבר שלי: הבינוני הפועל بچه باز ، همجنسباز וכו' הוא גזירה לאחור, כי بازی  במקור הוא לא שם פעולה מהסוג של מ. שמני + ג. הווה + ی مصدری. שיפט-אלט-טאב.

העניין עם האריות משעשע, כי אמנם אפשר להבין שאחמדי נז'אד לא מתכוון למשחק אמיתי עם אריות אמיתיים, אבל בפרסית "אריה" הוא סמל לגבורה, והרבה פעמים קוראים לאנשים גיבורים "איש/ה-אריה" (شیرمرد، شیرزن) אם מתרגמים "לשחק עם אריות" במקום "לקחת סיכונים מיותרים" (או כל ביטוי ציורי אחר, כמו "לתחוב את הראש ללוע הארי") זה נראה כאילו הוא אומר "אל תתעסקו איתנו, אנחנו גיבורים", במקום סתם לומר שהם משחקים באש.

למה זה יכול להיות גם ברזים? בפרסית לברז קוראים אריה, כי לברזים הייתה פעם צורה של אריות. במקור זה شیر ِ آب "אריה המים", ובקיצור – אריה. כלומר ברז. ולמי שרוצה עוד להתבלבל – זה גם הומונימי (לפני 1000 שנה רק הומוגרפי) עם "חלב". אז הנה לכם שלוש מילים לאוצר המילים הפרסי שלכם – במילה אחת: שיר (شیر) זה גם ברז, גם אריה וגם חלב. אני מתארת לעצמי שהם כן תרגמו "אריות", כי אילו היו מתרגמים ברז, התרגום הפרסי היה شیر ِ آب.

זה התרגום הפרסי של המר"נים:
لوماتن چنین نقل كرد: « احمدی نژاد گفت كه غرب دست از لجاجت و تجاوز به كودكان بردارد و با شیرها بازی نكند.» نشریه اسپانیایی ال پائیس نیز نوشت: « رئیس جمهور ایران غرب را متهم به كودك آزاری كرد و گفت كه شورای امنیت نباید با شیرها بازی كند.» نشریه لا كرودونیای ایتالیا نیز نوشت: « احمدی نژاد به غربی ها هشدار داد كه نباید با لجبازی به كودكان تجاوز كنند و شیرها را بكشند.»

שני המר"נים האחרים – בעתיד הנראה לעין (כבר יש טיוטה!)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני אריות). ספרו למנהל הרווחה הקרוב לביתכם. יוצרים קשר פה מימין.

רוצים ללמוד פרסית אצלי בבית? הנה ההזדמנות שלכם: לימודי פרסית.