אטימולוגיה



יום הולדת שמח לחסן רוחאני! زادروزت خجسته آقای روحانی!

יום שישי, 11 בנובמבר, 2016

به فارسی بخوانید

תקציר מנהלים:
1. אבא של חסן רוחאני זייף את תאריך הלידה שלו.
2. הנשיא עצמו שינה את שם משפחתו משם פרסי לשם אסלאמי
2א. אבל אולי זה לא אומר שהוא בוגד, ויש הוכחות במיתולוגיה האיראנית.
3. תמכו בקמפיין מימון ההמונים שלי לספר מיתולוגיה איראנית לכל גיל!
4. ואם כבר תמכתם, תפיצו (בעצם גם אם לא).

בשנים הראשונות של הבלוג פרסמתי ביום ההולדת שלי פוסטים על ה-TH בשמי הפרטי ועל שם משפחתי המַטְרוֹנִימִי. היום אני עושה דבר דומה עם חסן רוחאני. ההצדקה לכך היא קצת עקומה ואולי מבלבלת, אז מי שרוצה יכול לדלג פסקה אחת ולעבור ישר לאנקדוטה, או אפילו ישר לחלק המעניין על שינוי שמו.

לפי תעודת הזהות שלו (ואם תחפשו בוויקיפדיה אז גם שם), רוחאני נולד ב-12.11.1948. השנה 12.11 יוצא י"א בחשוון, שזה יום ההולדת שלי. זה הקשר אליי.
אבל ב-1948 זה היה י' בחשוון. אז הנה ההצדקה העברית.
ההצדקה היותר מוצדקת היא לפי הלוח האיראני: מכיוון שהלוח האיראני הוא סופר מדויק, השנים שיש בהן 366 ימים לא מתאימות בדיוק נמרץ לאלה של הלוח הגרגוריאני, ולכן השנה יום ההולדת שלו האיראני שלו — 21 בחודש אָבָּאן — חל היום.
(בגלל הבדלים דקים בעיבור השנים הלועזיות והאיראניות, בשנים שיש בהן 29 בפברואר, התאריך האיראני זז יום אחד אחורה בלוח הלועזי, בד"כ עד 28 בפברואר הבא, אבל לפעמים רק עד ראש השנה הפרסי, החל ב-20/21 במרץ. השנה התאריך זז לכל השנה, וב-1948 רק עד ראש השנה. משהו עם חוסר דיוק של עיבּורֵי שנים לועזיות).

האנקדוטה המעניינת היא שלדברי אמו הוא בכלל לא נולד ב-21 בחודש אָבָּאן, אלא ב-9 בחודש דֵי. אז למה אבא שלו רשם לו תאריך לידה שהוא חודש וחצי לפני?

קודם כול, איך זה אפשרי: כי באיראן, לפחות בזמן ההוא, מוציאים תעודת לידה ותעודת זהות לפי דברי האב, ולא מבקשים הוכחות כגון תדפיס לידה מבית חולים. יצא לי כבר לקבל תעודות לידה/זהות של משפחה שלמה שרצתה לדעת מתי ימי ההולדת שלהם, ויצא שילדה שנולדה באביב הייתה רשומה בסתיו, ואחותה היא זו שנולדה בסתיו (התאריכים שונו על מנת להגן על פרטיות משפחת יצחקזאדה).

אלט-טאב: מציאת תאריך יום הולדת על סמך צילום טוב של תעודה כלשהי זה שירות שאני נותנת בשביל הנשמה וצבירת קארמה טובה, אז אם יש לכם מישהו שנולד באיראן ולא יודע מתי יום ההולדת שלו – הביאוהו הלום. שיפט-אלט-טאב.

חסן רוחאני מראה לכם את תעודת הזהות שלו עם התאריך המזויף

חסן רוחאני מראה לכם את תעודת הזהות שלו עם התאריך המזויף

יש הרבה הורים שרושמים את בניהם בתאריך יותר מאוחר, כדי לדחות להם את הגיוס לצבא. אבל כאן מדובר בחודש וחצי קודם ומשפחה שלא בדיוק משתמטת מחובתה הלאומית. אז מה קורה פה? הפתרון הוא בלוח המוסלמי: רוחאני לא ב-10 בחודש מחרם, הידוע יותר בשם עאשוראא' — אלא ב-28 בחודש צפר (רוב האיראנים גם לא יודעים איזה חודש מוסלמי זה, אבל רוחאני כנראה בא ממשפחה מאוד דתית). כלומר אבא שלו חיפש תאריך לידה יותר משמעותי, ובחר ביום הקדוש ביותר בשנה. על המשמעות של היום העשירי בשנה ועל תזמון אירועים או שינוי התאריך בספרי ההיסטוריה, כבר כתבתי במגילת אסתר מאחורי המסכה, אז בואו נעבור למה שעדיין לא כתבתי…

***

 

אז איך אמרת שקוראים לך?

לאחיו של חסן רוחאני קוראים חֹסֵין פֶרֶידוּן. חסן וחסין הם שמות של שני אמאמים, שזה מאוד חמוד אבל לא קשור לאיראן הקדומה. מה שחשוב הוא ששם משפחתו הקודם של חסן רוחאני הוא פרידון. עם המהפכה הוא שינה את שמו לרוחאני. זה לא סתם שינוי משם פרסי לשם ערבי, זה שינוי משם איראני שמופיע כבר באווסטה, כתבי הקודש הזורואסטריים — משם של מלך מיתולוגי שהציל את איראן מהדרקון הנורא דהאכה / דהאג / מהמלך המפלצתי זַהָאכּ (גרסות מתקופות שונות לאותו סיפור, שתיהן יופיעו במיתולוגיה איראנית לכל גיל) — לשם ערבי שמשמעותו בפרסית "איש דת". זה מראה לכם איפה הנאמנות שלו.

האמנם?

אז קודם כול, במיתולוגיה האיראנית באופן כללי, וגם במיתולוגיות אחרות, מאוד קשה להרוג דרקונים מבחוץ. ולכן ברוב הסיפורים הורגים אותם מבפנים או דרך נקודות תורפה (הנבל אפרסיאב הוא בן אנוש, אבל טבל במעיין החיים של זרתושטרה ולכן אי אפשר לפגוע בו. אבל הוא עצם עיניים ולכן משם אפשר לחדור ולהרוג). בחלק מסיפורי ההריגה מבפנים נותנים להם לאכול חומרים רעילים או נפיצים, בחלק נותנים להם לבלוע את הטובים כדי להרוג אותם מבפנים בחרב — בשלב מאוחר יותר הדרקון הופך לטירה מבוצרת והדרך לנצח היא להיכנס אליה בעורמה, ע"ע הסוס הטרויאני, וסיפור ארדשיר והתולעת. אז אולי, רק אולי שינוי השם הוא דרך להיכנס אל תוך הדרקון כדי להרוג אותו מבפנים?

על פרידון עצמו גם מסופר שכאשר שלושת בניו חזרו מתימן עם נשותיהם הטריות, הוא התחפש לדרקון כדי לנסות אותם ולראות איך כדאי לקרוא להם (!) לאיזה מהם כדאי להוריש איזה חלק מהעולם. אז אמנם רוחאני לא מנסה אף אחד (אלא אם כן יש לכם רעיון את מי הוא כן מנסה), אבל אולי שינוי השם הוא רק תחפושת?

בכל מקרה, פרידון אמנם הציל את איראן מדהאג באופן זמני, אבל לא הרג אותו. בסיפור המאוחר יותר, מלאך בא אליו ואומר לו שלא הגיע זמנו של זהאכ למות, אז הוא רק כולא אותו בהר דמאונד. בסיפור המוקדם יותר, הוא לא הצליח להרוג אותו, כי בכל פעם שכרת איבר מגופו (ניסה מבחוץ, חחח טעות של מתחילים), האיבר הכרות קיבל חיים משלו בתור מפלצת חדשה. בסוף באו האלים ואמרו — תרגיע, בקצב הזה עוד תמלא את הארץ מפלצות. אז הוא רק כבל אותו וכלא אותו בהר דמאונד, עד כאלף שנים לפני אחרית הימים.

אני לא יודעת אם אתם מודעים לכך, אבל רוחאני, עם כל הרצון הטוב, לא ממש מצליח להרוג את הדרקון: מאז שהושבע כנשיא התגבר קצב ההוצאות להורג. אני לא חושבת שיש לו שליטה על זה, אבל יכול להיות שזה איתות מהשלטון האמיתי (ח'אמנהא'י, נו) לעם שלא יחשבו שאם הצליחו לבחור נשיא מתון (יחסית, יחסית, אחרי סינון של מועצת שומרי החוקה) אז הם יכולים לצפות לשלטון יותר מתון. רוחאני התבטא נגד אכיפה אלימה מדיי של חוקי החג'אב והגיע להסכם עם המערב בנוגע להסרת הסנקציות. התגובה של השלטון הייתה החמרה באכיפת החג'אב ונאומים של פוליטיקאים ואנשי דת בכירים יותר ובכירים פחות נגד חדירת ההשפעה המערבית. עכשיו יש דיבורים על כך שהוא יהיה הנשיא הראשון בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית שאינו נבחר לכהונה שנייה (חפשו את התמונה מלמעלה בגוגל תמונות בפרסית. ההצעה המילולית היא "נשיא של קדנציה אחת"). ידידי ועמיתי רז צימט מעריך שאלה דיבורים של נצים מימין אבל שגם לשלטון עצמו אין אינטרס להחליף את הנשיא אחרי קדנציה אחת, כי זה עלול לעורר סערה לא רצויה. אני מקווה שהוא צודק, כי סך הכול רוחאני הוא נשיא הרבה יותר טוב מקודמו: יש לו פרסית מובנת ומשובחת והוא משתמש במבנים תחביריים יפים שאני יכולה לתת לתלמידים שלי.

אלט-טאב: אני לא יודעת אם יש לחסן ולחסין עוד 10 אחים עם שמות אמאמים. אמא שלי מספרת שבשכונת ילדותה הייתה משפחה דתית שההורים בה תכננו 12 בנים ולקרוא להם על שם 12 שבטי ישראל. כשעזבו את השכונה היו להם 10 ילדים — 8 בנות ו-2 בנים. שיפט-אלט-טאב.

רוצים לקרוא עוד מיתולוגיה איראנית ואת הסיפורים המלאים? תמכו בקמפיין מימון ההמונים של ספר המיתולוגיה האיראנית לכל גיל. אפשר גם להזמין אותי להרצאה בכל מקום שמשלם היטב. יוצרים קשר פה משמאל. השמאל השני. <<< שם <<<

***

زادروزت خجسته آقای روحانی

زادروز حجت الاسلام والمسلمین حسن روحانی را شادباش می‌گویم (با اینکه به گفتۀ مادر خودشان، اصلا در نهم دیماه به دنیا آمده اند)!

 

***

نام تو، تاریخ تو، مردان کوی‌ات – جاودانه

نام پیشین جناب آقای روحانی فریدون است. در سخنرانی‌هایی که برای شنوندگان اسراییلی برگزار می‌کنم، به این نکته اشاره می‌کنم که پس از انقلاب اسلامی نام خانوادگی خودشان را نه تنها از یک نام فارسی به یک نام عربی تغییر داده اند، بلکه از نام یک شاه پهلوانی که ایران را از دست دهاگ (به پارسی میانه) / ضحاک نجات داد، به یک نام عربی که معنی آن به زبان فارسی «آخوند» است. بعداً به شنوندگان می‌گویم که از زمانی که به رياست جمهوري برگزيد شد، اعدام‌ها خیلی بیشتر شده، الان خودتان بفهمید وفاداری‌اش کجاست.

اما نکته اینکه در هفته‌های اخیر، با خواندن اسطورۀ ایرانی به پارسی میانه و شاه‌نامه و مقاله‌های اسطوره‌شناسی برای کتاب آینده‌ام – اسطورۀ ایرانی برای عبری زبان‌ها – متوجه شدم که قياس اين دو فريدون تامل بسيار بيشتری می‌خواهد.

اولاً اینکه در بیشتر اسطوره‌ها اژدها را نمی‌شود از بیرون کشت. باید از درون کشته شود. در برخی داستان‌ها به اژدها خوراکی انفجاری می دهند و يا اينكه قهرمان اسطوره اجازه می‌دهد كه توسط اژدها بلعيده شود، تا بتواند اژدها را با شمشیر از درون بکشد. این تغییر نام می‌تواند به عنوان "نفوذ به درون اژدها" تعبير شود. يعني نفوذ در گعده آخوندها.

دوماً* خود فریدون اسطوره‌ای (که در اَوِستا «ثرایتاونا» نام دارد)، برای آزمودن پسرانش، به شمايل اژدها در می‌آيد. یعنی این می‌تواند نمایشی بیش نباشد.

سوماً* و به نظر من از همه مهم‌تر – فریدون اسطوره‌ای، با اینکه ایران را از دست دهاگ/ضحاک نجات می‌دهد، دهاگ/ضحاک را نمی‌کشد: در شاه‌نامه فرشته می‌آید و می‌گوید زمانش هنوز نرسیده است، و در داستان‌های پیش‌اسلامی هر وقت فریدون یک قسمتی از دهاگ می‌بُرّد، این قسمت خودش یک هستی ناپاک می‌شود، و ایزدان می‌ترسند که اگر ادامه بدهد، زمین پر از خرفستر (موجودات اهریمنی) ‌شود. بنابراین دهاگ را محکم می‌بندد و در کوه دماوند اسیرش می‌کند.

روحانی هم، هر چند که میانه‌رو به نظر می رسند، اما اعدام‌های روزافزون – که کار رهبری است، و اینکه بعد از مصاحبه‌ای که گفتند که نباید حجاب را به این شدت اجبار کنند – برخورد گشت ارشاد با زنان بدحجاب تشدید یافت. و بعد از برجام همه آخوندها و سیاستمداران سخنرانی‌هایی علیه نفوذ فرهنگ غرب کرده اند. یعنی تلاش برای کاهش قدرت این اژدها باعث افزایش قدرت شده است…

یعنی این فریدون، حتی اگر فریدون با پوشش باشند، نمی‌توانند اژدهای اسلامی را بکشد، اما شاید بتوانند آن را در دماوند اسیر کنند تا ظهور گرشاسپِ سامان (به پارسی میانه: سامان کرساسپ).

ضمنا برای آقای روحانی بهترین ها را آرزو می کنم. فارسسی‌شان از فارسی رییس‌جمهور سابق خیلی بهتر و صحیح‌تر و واضح‌تر و قابل فهم است، و ساختار های نحوی که ازش استفاده می کنند برای خودم و دانشجویانم خیلی جالب است. بوس بوس.

** معلوم است که «دوما» به لحاظ دستوری اشتباه است اما در گفتار رایجه و من به همین خاطر عاشق این ساختم: پسوند عربی با واژۀ فارسی.

Today, 2537 years ago

יום רביעי, 23 בספטמבר, 2015

On the 10th of Tishrei 522 BCE, Darius the Achaemenid – later to be known as Darius the Great – killed the impostor king Gaumata/Bardiya/Smerdis and ascended to the throne. We know the basics of the story from Darius' own account, a trilingual cuneiform inscription in Behistun, Iran, and more details from Herodotus' account, some 100 years later. So what's the story?

According to Dārayavahuš (Darius) himself, after the death of Kurauš (Cyrus) the great, the founder of the great Achaemenid (Persian) empire, Cyrus' son Kambujiya (Cambyses) ascended to the throne. He killed his brother and heir, Bardiya (Smerdis), but nobody knew that. Then he went to Egypt. A man by the name Gaumata the Magu* lied to the people saying he was Bardiya, and took the kingdom from Kambujiya. Then Kambujiya died by his own hand. Most people didn't know that the king is an impostor, and he killed everyone who might have told. Dārayavahuš describes him as an awful king, full of lies, who did horrible things and was greatly feared. Then, on the 10th of Bagayadi (Tishrei)**, Dārayavahuš, who shared common ancestry with Cyrus, with the help of six other Persians, slew Gaumata and returned the empire to its legitimate rulers – the Achaemenids.

The Behistun Inscription of Darius the Great

The Behistun Inscription of Darius the Great. Photo: Aryobazan, cc-by-sa

Some 100 years later, Herodotus elaborates and gives us some more juicy details. Note that 100 years are enough time for myths to develop (Hey, with the internet today we see even 100 hours are more than enough for hoax to become fact), and that the distance is not only in time but also in space (Greece vs. Persia), culture and sides (Herodotus wasn't very fond of us, Persians).

Herodotus doesn't give different names to Bardiya and Gaumata, but calls them both Smerdis. He tells us the reason Cambyses slew Smerdis is a dream that warned him about Smerdis usurping the throne. Then Cambyses went to Egypt to smash a rebellion, and when the false Smerdis took over, he realized his mistake – the dream had warned him of Smerdis the Magus, a Mede*! He wanted to go back to Susa right away to re-seize the kingship, but in Syria he had an accident: when he mounted his horse, his sword wounded his thigh and the wound was severely infected. When he realized he was dying, he gathered the Persian nobles who were with him, and told them that a Mede named Smerdis usurped the throne and pretends to be Smerdis the Achaemenid. This means the Medes are taking over again, putting the Persian's sovereignty and freedom in grave danger. Cambyses died, the servant who did the actual slaying denied it – he had no one to back him up now – and the nobles were not sure what was now true and what was false.

Then one of the Persian nobles, namely Otanes (Persian Hutāna), tried to find out the truth: He noticed the present Smerdis never goes out in public or invites people over to his palace, two things which Achaemenid kings did on a daily basis. Maybe he didn't want anyone to see him and realize he's not the real Smerdis? Otanes' daughter (we only have her Greek name – Phaedyme) was married to Cambyses, and when Smerdis usurped the throne, he also usurped Cambyses' wives. So Otanes had someone in the king's harem whom he could ask! Of course, he couldn't talk to her directly, so he sent her message from the city gates through a eunuch. He told her that he suspects Smerdis is not the son of Cyrus but a Mede with the same name.

He asked her: Is the man you're sleeping with Smerdis the son of Cyrus or another man?

She said – I can't tell the difference, I've never seen the son of Cyrus (or maybe I've only seen him).

He said: Atossa (Persian Hutausa), Cyrus' daughter, is also one of the wives whom Smerdis usurped (or inherited) from Cambyses. Ask her, she surely knows what her brother looks like!

Phaedyme replied: But he separated us! We no longer live in one house, each of us has her separate quarters!

This, of course, gets Otanes even more suspicious. Now, Smerdis the Mede had no ears, because Cyrus had cut them off as punishment for some offense. So Otanes tells his daughter: When your turn comes to sleep with the king, wait until he falls asleep and feel for his ears. If he has ears – all is well. If he has no ears – well, we know who he is. And he shouldn't get away with usurping the throne and sleeping with a noble girl such as youself. Who knows? Perhaps you have come to royal dignity for just such a time as this.

The girl says: It's very dangerous! If he wakes up and realizes I was feeling for his ears, he'll understand what I'm up to and kill me! But I will do it nevertheless, and if I perish, I perish.

Then Otanes gathers six other Persian nobles, the last one to join was Darius the Achaemenid, and they kill Smerdis. And his men. And all the other Medes they could get their hands on. And they run in the streets with the Mede's heads in their hands calling for all Persians to kill Medes. This event was celebrated at least until the 4th century CE, as a holiday called in Greek Magophonia (the Persian name is not known). The only custom we know of this holiday, is that Medes should not get out of their homes on that holiday.

The seven then decide a monarchy would be the best way to rule, choose Darius as the next king (it was a contest and he cheated), and agree that the other six would have the privilege of free access to the king, and their families would only marry one another. Darius marries Atossa (Hutausa), the daughter of Cyrus, and together they are the proud parents of Xerxes, Persian Xšayārša, Hebrew Achashverosh (Ahasuerus). He, in turn, marries Otanes' daughter Amestris. Some identify her with Queen Esther, but she's definitely not Jewish and not chosen in any way similar to that described in the Scroll of Esther.

However, if this story reminds you of that of Esther – a girl talks to her older relative through a eunuch, risks herself and saves her people and then there's a great massacre and the false king dies (Haman has the signet ring, that's king-like) – that's no coincidence. If you happen to be Shiite, you may associate the tenth day of the year with another great massacre – that of Karbala – where a representative of God – Imam Hossein – was slain. All these holidays draw on the same Near Eastern New Year myths and customs, but that's a whole 'nother story.

* Magu is a religious title, but it doesn't seem to mean this here. Herodotus says the impostor Smerdis was a Mede – from Media. Media was the empire that preceded the Persian one, and the Achaemenid kings always mention "Persia, Media and the other provinces". In fact, Cyrus' mother was a Median princess, but that should be a separate post.

** Bagayadi is the month parallel to Tishrei. The meaning of the name is "worshipping God". Apparently, other nations also had High Holidays during this month, because it’s a proper time to ask God, or the gods, for a prosperous year, i.e. good rain. Baga, "God" or "god" shares common roots with Russian bog, "God". This is the first element in the name of the city baga-dāta, the city given, laid or created (dāta, cp. Latin data "givens") by God. This city is known to-day by the name Baghdad, and hopefully if and when peace is achieved in our area, it could be a twin city of Netanya in Israel, with the same meaning.

Thamar Eilam Gindin is an Iranist and a linguist, and author and a lecturer. She received her PhD in Iranian linguistics, and now serves as a faculty member in the Middle Eastern department in Shalem College in Jerusalem and a research fellow in the Ezri Center for Iran and Persian Gulf Research in Haifa University. Besides academic books and articles, she's the proud author of The Good, the Bad and the World – A Journey to Pre-Islamic Iran (Hebrew only), and The Book of Esther Unmasked (Hebrew, soon in English and Persian).

This post is adapted from The Book of Esther Unmasked. Order your English/Hebrew/Persian copy today, and help Iranians get a free PDF. Or at least help me spread the word! Crowdfunding campaign ends October 16th.

It's all about Rosh Hashana!

יום שישי, 11 בספטמבר, 2015

פוסט זה בעברית: ראש השנה – כל השנה!

My grandfather Shlomo Harari, RIP, used to say that Purim and Kippurim are the same holiday, because both are "pretend holidays": in Purim the Jews pretend to be Goyim (gentiles), and in Kippurim the "Goyim" pretend to be good Jews.

Little did he know, the link between Purim and Kippurim goes way beyond jokes. In fact, it goes thousands of years into the past. In this short series of articles, we will see that these two holidays share deep roots, beliefs, myths and even historical events in the ancient near east. Moreover, Hanukkah, Passover and the Mimuna spring from the same roots, as do New Year events in Islam, New Season holidays in Christianity and other holidays in other cultures. And it's all about New Year's.

Masechet Rosh Hashana says there are four New Years and four judgment days. The names of the Jewish (i.e. Babylonian) months also indicate at least two beginning points: Tishrei (Akkadian Tishritu) means "a beginning", while Marheshvan originates in Akkadian Waraḥ-Shamnu – the eighth month (w-m changes are routine in word-borrowings in the ancient near east, as both are labial – pronounced using the lips) – i.e. a count that begins in the ancient New Year in the month of Nissan.

As a matter of fact, the Tishrei New Year is just as ancient. The vernal (spring) equinox – Nissan – is a symbolic New Year. Nature wakes up, the trees begin to bloom, the days become longer than the nights, the weather is already/still pleasant. It's the national New Near for the Israelites, because in Passover we became a nation. The Mishna tells us it's the New Year for kings: We cannot begin the count of each king's years from the day of coronation, because each king will have a different new year, after several years we won't remember the exact date, and chaos is soon to follow. The solution is that regardless of the coronation date, the king's next year begins in Nissan. Even if he was crowned in Adar. But an agricultural new year in Nissan would be useless, because it would mean that in a Sabbath year, first we won't be allowed to reap what we've sown in the autumn, and then it would be prohibited to sew for next year. The natural and agricultural New Year begins in the autumn, that is, in Tishrei. Two of the judgement days mentioned in the Mishna are in Tishrei: Rosh Hashana is the personal judgement day, and Sukkot is the first judgement day for nature: Will there be enough rain? The other natural judgement days are the other pilgrimage festivals – Passover in Nissan – Will there be enough wheat? And Shavuot in Sivan: Will there be enough fruit?

The New Year has always been a source of excitement as well as fear. In our times it's mostly excitement (or depression), summing-up, intospection and New Year resolutions, but some of us remember the slightly superstitious fear before 5784, Hebrew תשמ"ד which spelled "will be destroyed") and before December 21st 2012 because of the Aztec prophecy, as well as the allegedly rational fear before the year 2000. In the ancient world the new year was also a mix of fear and excitement. Fortunes are about to be decided; the individual, the community and sometimes the whole world – is in danger. This is why we Jews do things we don't normally do throughout the month of Elul and to a greater extent on the first ten days of the year, culminating in Yom Kippur: getting up before dawn for Slichot during these forty days, and fasting on Yom Kippur, when the usual Jewish holiday is about "they tried to kill us, we won, let's eat!".

Let's take a closer look at the last statement. Does this description fit all the holidays? Not really. Sukkot, Shavuot and Tu Bishvat are about eating, but without the hating, though we did see the Mishna regards Sukkot and Shavuot as judgement days (and Tu Bishvat as a New Year). The "they tried to kill us we won" holidays are conveniently located around solstices and equinoxes: The solar, or lunisolar New Year usually begins with a new season: around the spring or autumn equinox (March and September 21st, give or take a day), or around a solstice (December or June 22nd±1 – winter or summer depends on hemisphere). In simpler words – Sun years (whether their months are based on the moon, like the Jewish year, or arbitrary like the Gregorian calendar) usually begin around the longest day or night of the year, or around the time when day and night are equal.

The Midrash tells us that Hanukkah was actually created on the first Kislev of existence, when Adam saw the days are getting shorter and shorter, and feared the world would come to an end (the world is in danger!). He fasted for 8 days (which is something he didn't normally do), and the days began to get longer: the world was saved! The Maccabis chose Kislev 25th because that was the day the Greeks desecrated the temple, and the Greeks chose that day probably because it is connected to the rebirth of the Sun and a time of light holidays all around the globe (the story of the little pot of oil, by the way, is first documented some 200 years after the events and is not flawless). In the Maccabis' story too, the Jews are in danger – spiritual danger – and there had to be a great massacre in order to save the day. If an 8 day holiday of light starting on the 25th of the month sounds familiar, it is because this was also the birth date of the Sun god in pagan Europe, and when the emperor Constantine wanted to make Christianity more appealing, he identified Jesus with the Sun God (and gave him a halo, later copied unto other saints).

Want to read more? crowdfund the English (and Persian) version of The Book of Esther, Unmasked. This article is based on parts of chapter 9 of The Book of Esther, Unmasked. Want to hear more? Invite me to a well-paid lecture. During the crowdfunding campaign – that is, until October 16th, there are serious discounts on lectures as well, so you may want to take advantage of that.

Next time: All Holidays are High! On the "they tried to kill us, we won, let's eat" paradigm of Jewish holidays. (will be linked when published)

***

Before you ask: This article series is licensed cc-by-sa. You may quote or republish it without explicit permission, as long as you give the following credit to the writer, Thamar E. Gindin (including links) + a link to the original article, and allow others to do the same.

Thamar E. Gindin is a faculty member in Shalem College in Jerusalem, researcher at the Ezri Center for Iran and Persian Gulf center in Haifa University, lecturer and author of The Good, the Bad and the World, a Journey to Pre-Islamic Iran (Hebrew) and The Book of Esther, Unmasked (Hebrew, English and Persian). This article is based on the 9th chapter of The Book of Esther, Unmasked.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – ההרצאה (חלק ד' ואחרון)

יום ראשון, 19 באפריל, 2015

חלקה הרביעי והאחרון של ההרצאה שנתתי לשותפים לדרך בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ב

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ג

והנה חלק ד' ואחרון (16:04 דקות)

זה לא עד סוף ההרצאה, כי מתישהו פשוט נגמר הזיכרון במצלמה.
(וגם ההרצאה לא מקיפה הכול. כי אי אפשר. בשביל זה יש הספר מגילת אסתר: מאחורי המסכה).

והנה מספר תמונות סטילס מההרצאה לתומכים בירושלים, שהתקיימה בבית משפחת אברמי (בקישור, חפשו "איראן", וגלו למה שירלי התנדבה לארח אותנו).

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. בית משפחת אברמי לפני.

בית משפחת אברמי לפני.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

מגילת אסתר - מאחורי המסכה: הרצאה לתומכים בירושלים. גוהר מסעדה פרסית

בתמונה: שותפים לדרך מאזינים בעניין + ירקות חתוכים + ח'ורשט אלו + אש רשתה (מהמסעדה הפרסית גוהר בכפר סבא).

רוצים גם לשמוע ולטעום? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מימון), ואפשר לשלב עם אוכל – מטעימות ועד סעודה מגוהר – מסעדה פרסית. צרו קשר פה מימין.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ג)

יום ראשון, 12 באפריל, 2015

חלקה השלישי של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה של עשהאל, ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון, ולכן יש כמה דקות רווח בין החלק הקודם לחלק הנוכחי.

והנה חלק ג' (38:37 דקות)

והנה
חלק ד' ואחרון – בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ב)

יום שבת, 4 באפריל, 2015

כמובטח, חלקה השני של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום!

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את חלק א' – הנה קישור: מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

והנה חלק ב' (33:05 דקות)

והנה תמונה שלי מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2 עם מגילת אסתר: מאחורי המסכה.

"מגילת אסתר - מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

"מגילת אסתר – מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

חלק ג' בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים

יום שישי, 27 במרץ, 2015

לטובת הכלל, מתחילה היום להעלות את ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה.
ההרצאה התקיימה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א (מההרצאה בירושלים, אבוי, אין לי וידאו!)

כמה מילים למי שמחפש מקום להרצאה או להופעה אינטימית בת"א:
אם הקהל שלכם הוא עד 50-60 איש ואתם לא צריכים מקום נגיש לנכים – מקום לשבט זה ה-מקום. המקום פשוט נעים. זה הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים לחדר. היה לי גם נעים לעבוד מול שחף (מקום) ועדן (כיבוד) בתהליך ההזמנה. החנייה בשפע (לפחות בשעות הערב), המחירים ללא השוואה למקומות אחרים בת"א שביררתי בהם – בקיצור, אני יצאתי מרוצה. מאוד. וגם הקהל. וגם נשאר לי תקציב לכיבוד ולעוד הרצאה בירושלים.
מכיוון שהיו לי אורחים דתיים, תיאמתי עם עדן ירקות ופירות חתוכים מיבול נכרי, אבל בד"כ מזמינים קייטרינג או כיבוד טבעוני מ"הבר-קיימא" למטה (טבעוני זה לא אוטומטית כשר. המסעדה עובדת בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות), ומותר לאורחים לקנות אוכל במסעדה ולהעלות לאולם.

זהו. ועכשיו – להרצאה!
תודה לעשהאל על הצילום. חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה שלו (ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון אז יש כמה דקות רווח).
חלק א' (37:40 דקות)

והנה עופר צ'יזיק מדגמן בגדים של אנשי דת שיעי שאינו מצאצאי הנביא, ושני ספרים מצוינים.

הטוב הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, עופר צ'יזיק, איש דת שיעי, פורים, אחשוורוש, המן, אסתר, ושתי

עופר צ'יזיק מדגמן בגדי אח'ונד (איש דת) שיעי שאינו מצאצאי הנביא, וספרים מצוינים על איראן.

חלק ב – בשבוע הבא (אבל מי שממש במתח יכול לחפש אותו בעצמו ביו-טיוב).

מהולנד ועד כוש

יום שישי, 2 בינואר, 2015

אני פותחת רשמית את עונת הפורים בווידאו של אירוע שהיה בערב גשום וסוער אחד בשנה שעברה בספרייה הלאומית בירושלים. אירוע השקתה של מגילת אסתר מאוירת מהולנד.
לא יודעת מה איתכם, אני נהניתי מכל רגע ומכל אחד מהמשתתפים האחרים, גם על הבמה וגם במטבחון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תורמים נדיבים). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

אטימולוגיה עממית – הרצאה מהבוידעם

יום רביעי, 9 ביולי, 2014

יו, פתאום גיליתי את זה. מתברר שזה אחד הנצפים שלי (כי זה של אסף ואהוד).

איזה כיף להיזכר!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כיף). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

הפרתמים מתגיירים כהלכה

יום ראשון, 24 בפברואר, 2013

בהמשך לפוסט הקודם, שבו פיציתי אתכם על השמטת הזירה הלשונית ממעריב ומ-NRG של השבוע, אני מפרסמת את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע (אלה מכם שמקבלים את הפוסטים שלי ברסס קיבלו חלקים ממנו אתמול, כי רק אחרי הפרסום שמתי לב שהעתקתי והדבקתי את אחת הטיוטות המוקדמות). 

מגילת אסתר היא הספר האהוב עליי בכל התנ"ך כולו. לא רק בגלל הסיפור – מין ואלימות זה תמיד מעניין – אלא מכיוון שאפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה על איראן הקדומה, על השפה הפרסית העתיקה, ובכלל על מה שקורה כשלשונות ותרבויות באות במגע. מכיוון שהזירה כאן היא לשונית, נתמקד הפעם במגע בין לשונות, ובמיוחד באופיה של מגילת אסתר כטקסט – כמו שאומרים בפרסית – שמעלה ניחוח של תרגום.

כאשר שפה שואלת מילים משפה אחרת, מתרחשים תהליכי היתוך, כלומר התאמה של המילים לשפה השואלת. המילים הפרסיות במגילת אסתר עברו קודם כול היתוך פונולוגי, כלומר התאמה לחוקים הפונטיים של השפה העברית. הבה נזכיר לעצמנו – מדובר בשפה העברית של לפני כאלפיים שנה, לא לשפה העברית העכשווית. למשל המילה פְרַתַמַה (fra-ראשון, קדימה, tama-הכי), הפכה ל-פַּרְתָּם (מוזכרת רק בצורת הרבים – פַּרְתְּמִים): דגש בבג"ד-כפ"ת בראש מילה, ותנועה בין שני העיצורים הראשונים כדי שחס וחלילה לא יהיה לנו צרור עיצורים.

גם המילה חְ'שַתְ'רַה-פָּאוַן (xšaθra – ממלכה, pāwan – מגן) עברה גיור כהלכה לפני שנכנסה לעברית: את בעיית צרור העיצורים פתרה א' פרוסתטית (לא פרוסטטה, פרוטזה: תומכת, עוזרת לבטא) בתחילת המילה. מאוחר יותר גם השתנה הניקוד. העיצור ת' (θ, כמו th במילה thin) אינו קיים בעברית, ולכן החלפנו אותו ב-ד' שזה הכי קרוב. מה יצא? נכון, אחשדרפן.

שתי המילים, אגב, מופיעות גם בצורתן הפרסית בהתאמה פונולוגית לעברית – פרתמים, אחשדרפנים, וגם כתרגום שאילה, כלומר תרגום מילולי של הביטוי: הפרתמים הם "היושבים ראשונה במלכות" (אסתר א:יד), והאחשדרפנים הם "שרי המדינות" (א:ג). בעברית החדשה יש תרגומי שאילה רבים מגרמנית, למשל קופת חולים (krankenkasse), גן ילדים (kindergarten) ומדעי הרוח  (geistwissenschaft), ואם המילה האחרונה מזכירה ghost, זה לא במקרה.

בנוסף להיתוך פונולוגי – כלומר התאמה לחוקי ההגה של העברית – רוב המילים עברו גם היתוך מורפולוגי, כלומר הן גם נוטות בעברית. להיתוך מורפולוגי יש כמה רמות: בפרק ג' המן מציע להביא עשרת אלפים כיכר כסף אל גנזי המלך. המילה הפרסית ganza "אוצר המלך", נקלטה היטב בשפה העברית, ומכיוון שיש בה שלושה עיצורים, אפשר להטות אותה כפועל – לגנוז, גנז, ובשם הפעולה גניזה. להיתוך מורפולוגי כזה קוראים היתוך מורפולוגי פנימי, כי כבר אי אפשר להפריד בין החלק העברי – המשקל – והחלק הפרסי – השורש.

לשר האוצר, ה-גַנְזַה-בַּרַה (bara "נושא", מאותו שורש כמו הפועל האנגלי to bear), יש לצערו יותר משלושה עיצורים, ולכן המילה גִּזְבָּר נכנסה לעברית, דרך ספר עזרא, רק כשם עצם. ההיתוך המורפולוגי שלה הוא רק חיצוני. כלומר אפשר להוסיף לו צורנים – תחיליות וסיומות – משני צדדיו (הגזברים, כמו האחשדרפנים והפרתמים), אבל הוא לא הפך לשורש נוטה.

גם להיתוך מורפולוגי חיצוני יש שתי רמות: הצורנים שמוסיפים למילה יכולים להיות רק צורני נטייה, למשל יידוע או ריבוי (כמו הפרברים, שתיכף נדבר עליהם), ובדרגת היתוך גבוהה יותר נמצא גם צורני גזירה, כלומר צורנים שיוצרים מילה חדשה, כמו גזברות, פרדסנות ו-דתי.

אכן כן, גם פרבר, פרדס ודת הן מילים פרסיות. פרדס הוא מקום מוקף (פַּרִי=מסביב, כמו פֶּרִי ביוונית) חומה (דַאיסַה), וגם המילה פרבר מתחילה באותו פַּרִי "מסביב", ואחר כך אותו גזע פועל bara "נושא". אלה הם בעצם היישובים שנושאים את העיר מסביב. אותה קידומת עם אותו שורש ביוונית – פֶּרִיפֶרְיָה. דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן, וגם מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל – כלומר החוק. מעניין שהשפה העברית שאלה את המילה "חוק" כדי לתאר מערכת הכוללת גם חוקים וגם אמונות. במגילת אסתר, המילה "דת" מקבלת רק צורני נטייה: "דתֵי פרס ומדי", וגם "ודתיהם שונות מכל עם". בעברית החדשה יש גם "דתִי" ו"דתיוּת", כלומר המילה מקבלת גם צורני גזירה – אבל עדיין ההיתוך המורפולוגי הוא רק חיצוני. אין פועל מהשורש הזה.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. מספר הסברים בלתי-לשוניים ניתנו למשפט הזה, ביניהם – שאחשוורוש השתכנע בנחיצות המבצע והחליט שכדאי אפילו לשלם (אולי כדי לוודא שהדבר יתבצע על הצד הטוב ביותר, כי אם לא משלמים, לרוב מקבלים שירות פחות טוב), ושהמן בעצם מציע אחוזים מהביזה, והכסף הנתון לו הוא העודף מהשלל שיילקח מהיהודים. אבל ההסבר הבלשני הוא פשוט הרבה יותר: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). כאשר יש לנו מר"ן, אנחנו מתרגמים בחזרה לשפת המקור, ובודקים מה באמת היה כתוב שם. אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו – יכול להיות שאין מדובר בתרגום אלא בטקסט שכתב אדם שחשב בפרסית עתיקה, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי, מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני גנזי המלך). צרו קשר פה מימין.