אטימולוגיה



הזירה הלשונית שלא תהיה

יום שישי, 22 בפברואר, 2013

הייתי אמורה להתארח השבוע בזירה הלשונית של רוביק רוזנטל לכבוד פורים.

ברגע האחרון קיצרו את גיליון הדפוס ל-20 עמודים וויתרו על טורי המצוין, ומה שלא מתפרסם בפרינט לא מתפרסם גם באינטרנט. אז הנה בשבילכם בלבד (הפוסט הזה  ערוך לקורא הממוצע. מתישהו בימים הקרובים אפרסם את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע). 

מחבר מגילת אסתר בקי בשפה הפרסית העתיקה, ומכיר לא רק את המילים ואת השמות, אלא גם את האטימולוגיה שלהן, כלומר מאין הן באו. הוא גם סומך על קהל הקוראים שיכיר את המונחים הפרסיים, ולפעמים הוא חושב בפרסית עתיקה במקום בעברית.
הפרסית היא שפה הודו אירופית, כלומר היא חולקת מוצא משותף עם האנגלית, עם הצרפתית, עם הרוסית, עם הגרמנית, ועם רוב לשונות אירופה האחרות (מלבד פינית, הונגרית, אסטונית ובסקית). המשותף בין הלשונות מתגלה בעיקר במספרים (דוֹ = 2, נֹה = 9), באיברי גוף (לַבּ = שפה) ובבני משפחה (מָאדַר = אם, פֶּדַר = אב, בַּרָאדַר = אח. הדוגמאות מפרסית מודרנית). הפרסית המשתקפת בתנ"ך היא פרסית עתיקה, לשונה של האימפריה האח'מנית – ממלכתם של כורש, דריוש, אחשורוש ואחרים. היא השתנתה הרבה במהלך השנים. פרסית של היום דומה לפרסית עתיקה פחות ממה שאנגלית דומה לגרמנית, אבל האיראנים אוהבים לומר שהם מדברים את שפתו של כורש.
במגילת אסתר אפשר למצוא כמה משחקי מילים המעידים על בקיאותו של המחבר בשפה הפרסית: דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק. מחבר המגילת מכיר את האטימולוגיה הזאת, ומציע לנו משחקי מילים כמו "להינתן דת" (ג:יד), "והדת ניתנה בשושן הבירה" (ג:טו). משחקי מילים נוספים עושים שימוש באטימולוגיה של השמות ושתי ו-המן: ושתי – וַהִשְתִי – הטובה ביותר, ועליה נאמר – "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). על המן – ווֹהוּ-מַנַה – המחשבה הטובה – נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו" (ט:כה).
משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. ההסבר הבלשני הוא פשוט מאוד: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא בדיוק "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".
לא רק מר"ן יפה מספקת המגילה, אלא גם תשמו"ץ משובח. תשמו"ץ הוא תרגום שומר משמעות וצליל (מונח שטבע ידידנו גלעד צוקרמן). בפרק ט' מופיע הביטוי "היהודים הפרוזים" (ט:יט). מנקד המקרא, שחי כמה מאות שנים אחרי שהתקדש הטקסט, לא הכיר את המילה פרוזים, ולכן הקרי כאן הוא פְּרָזִים. ההסבר הוא "היושבים בערי הפרזות", כלומר בערים שאין בהן חומה. אבל האם זה הגיוני? הבה נסתכל במילים הרלוונטיות בפסוקים טו-כ בפרק ט: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ … והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת…
כלומר "היהודים הפרוזים" עומד בניגוד ל"היהודים אשר בשושן", ומקביל ל"שאר היהודים אשר במדינות המלך". שושן לא הייתה העיר המבוצרת היחידה באימפריה – אפילו לא בפרס ומדי. לכן פחות הגיוני שיהיה מדובר כאן בערים ללא חומה (ערי פרזות), ויותר הגיוני שיהיה מדובר בשאר מדינות המלך.

המלכים האח'מניים נהגו להתפאר בכתובות הסלע ובכתובות הקיר שלהם בגדולתם. אחשוורוש (חְ'שַיַרְשַא הראשון), בכתובות שהשאיר על חומות פרספוליס, מתפאר, בין השאר, בהיותו "מלך של מדינות עם עמים ממוצאים שונים", ובפרסית עתיקה paruzanānām. אם נוריד את הסיומות הדקדוקיות, נישאר עם פַּרוּזַנַה: paru – רב (יוונית פּוֹלִי) zana – מהשורש של "לידה", אותו שורש של גנטיקה וג'נסיס (סיפור בראשית). תשמו"ץ אמור לשמור גם על משמעות וגם על צליל. פרוזים דומה בצליל לפַּרוּזַנַה. המילה הותאמה למשקל עברי (פָּעוּל), וההסבר "היושבים בערי הפרזות" נועד להסביר את הקשר השמי. היהודים הפרוזים הם היהודים ממוצאים שונים, בניגוד ליהודי שושן.
מחבר מגילת אסתר סומך בדרך כלל על הקוראים שיבינו. הוא אינו מפרש את "הפרתמים" ("היושבים ראשונה במלכות") או את "האחשדרפנים" ("שרי המדינות"), אבל כן מסביר את האטימולוגיה של "הפרוזים". המילה היחידה הנוספת שזקוקה לפירוש במגילת אסתר, היא "פור, הוא הגורל" (ג:ז, ט:כד). יש החושבים ששמו של חג הפורים הוא שאילה משמו של חג נשמות האבות האיראני – פְרַוַרְדִיגָאן (שגם בו יש פ',ו',ר' וסיומת ריבוי), והקישור למילה פור הוא רק תירוץ. לכן גם צריך להסביר את המילה הזאת, שאינה מובנת לרוב הקוראים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף נתון). צרו קשר פה מימין.

מר"נים איראניים – 1

יום רביעי, 17 באוקטובר, 2012

זה שיש מר"נים בתרגום מפרסית – זה ברור. ברגע שאמרנו "תרגום", יש פוטנציאל מר"ן. ממש לא מזמן פרסמתי פה מר"ן שהיה יכול לגרום לתקרית דיפלומטית, אילו היו לנו יחסים להרוס עם הרפובליקה האסלאמית. מתרגם בכל מקרה צריך להכיר את התרבות כדי לתרגם נכון. למשל במר"ן היפהפה "אף פעם לא היה לה קווטר פאונדר", כאשר אילו הייתה המתרגמת יודעת שקווטר פאונדר זה מה שקוראים בעברית מק-רויאל, היא הייתה מתרגמת "היא אף פעם לא אכלה קווטר פאונדר". ובנוסף לכל הצרות פרסית היא שפה ציורית יותר מן הממוצע.

מר"ן אחר (הומופוני).

לא קשור, רק הומופוני. מרן עובדיה יוסף. צילום – מיכאל יעקובסון cc-by-sa

אני לא מכירה אף מתרגם שחף ממר"נים, אבל לפעמים זה משעשע במיוחד, כשאתה מסתכל מכיוון שפת המקור.
יש שלושה מר"נים שמסתובבים באתרי חדשות (למשל פה), בפורומים (למשל פה) במיילים, בבלוגים (למשל פה) ובפייסבוק (למשל פה). אפשר ללמוד מהם הרבה על השפה ועל התרבות, וגם להתבאס שהם נותנים רק את התרגום הפרסי של התרגומים ואני לא מצליחה למצוא את המקורות. מי שמוצא לי את התרגומים המקוריים יבורך לעולמי עד (וכמובן יקבל קרדיט וקישור). אז הנה הראשון מביניהם, והאחרים בקרוב.

אחמדי נז'אד נואם

צילום: דניאלה זלצמן cc-by

אחמדי נז'אד אמר: غرب دست از بچه بازی بردارد و با دم شیر بازی نكند.
ולאלה שפחות שולטים בפרסית – "שהמערב יפסיק עם משחקי הילדים ולא ייקח סיכונים מיותרים (הביטוי האיראני הציורי הוא – לא לשחק עם זנב של אריה)".

העיתון הצרפתי לה מאטין תרגם כך: "אחמדי נז'אד אמר שהמערב יפסיק עם הסטיות ועם אונס ילדים, ולא ישחק עם אריות*".
אל-פאיס הספרדי כתב: "נשיא איראן האשים את המערב בהתעללות בילדים ואמר שאסור למועצת הביטחון לשחק עם אריות".
לה קרודוניה איטליה כתב: "אחמדי נז'אד הזהיר את המערביים שאל להם לאנוס ילדים באופן סוטה ולהרוג את האריות".

*בכל התרגומים זה יכול להיות גם "ברזים", אבל לא מצאתי את המקורות. איזה מעפנים…

איך זה קרה?
הביטויים הבעייתיים הם بچه بازی bače bāzi "משחק ילדים", שעשוי להתפרש גם כ"פדופיליה",  והביטוי הציורי "לשחק עם זנב של אריה".

איך "משחק ילדים" הפך לפדופיליה?

כמו צירופי סמיכות עבריים, גם בפרסית צירופי סמיכות יכולים להיות עם כל מיני יחסים בין המילים (כן, כן, הבדיחה הידועה – ממה עושים שמן זית? ממה עושים שמן חמניות? ממה עושים שמן תינוקות?). הצירוף "משחק ילדים" בפרסית יכול להיות גם משחק של ילדים, משחק כמו של ילדים, גם משחק עם ילדים/ בילדים (פדופיליה).
בכלל, בפרסית התפתחה למילה "משחק" משמעות נוספת, מינית. למשל בפוסט שתרגמתי של באבכ איראן באן, תרגמתי "רק כדי להשיג זיון". המקור היה برای دختر بازی یا پسر بازی – מילולית – לשם משחק-בנות או משחק-בנים. הומוסקסואליות היא  همجنسبازی (هم =אותו – جنس = מין – بازی  = משחק) וכו'.

אלט-טאב לדוברי פרסית, כולל תלמידי העבר שלי: הבינוני הפועל بچه باز ، همجنسباز וכו' הוא גזירה לאחור, כי بازی  במקור הוא לא שם פעולה מהסוג של מ. שמני + ג. הווה + ی مصدری. שיפט-אלט-טאב.

העניין עם האריות משעשע, כי אמנם אפשר להבין שאחמדי נז'אד לא מתכוון למשחק אמיתי עם אריות אמיתיים, אבל בפרסית "אריה" הוא סמל לגבורה, והרבה פעמים קוראים לאנשים גיבורים "איש/ה-אריה" (شیرمرد، شیرزن) אם מתרגמים "לשחק עם אריות" במקום "לקחת סיכונים מיותרים" (או כל ביטוי ציורי אחר, כמו "לתחוב את הראש ללוע הארי") זה נראה כאילו הוא אומר "אל תתעסקו איתנו, אנחנו גיבורים", במקום סתם לומר שהם משחקים באש.

למה זה יכול להיות גם ברזים? בפרסית לברז קוראים אריה, כי לברזים הייתה פעם צורה של אריות. במקור זה شیر ِ آب "אריה המים", ובקיצור – אריה. כלומר ברז. ולמי שרוצה עוד להתבלבל – זה גם הומונימי (לפני 1000 שנה רק הומוגרפי) עם "חלב". אז הנה לכם שלוש מילים לאוצר המילים הפרסי שלכם – במילה אחת: שיר (شیر) זה גם ברז, גם אריה וגם חלב. אני מתארת לעצמי שהם כן תרגמו "אריות", כי אילו היו מתרגמים ברז, התרגום הפרסי היה شیر ِ آب.

זה התרגום הפרסי של המר"נים:
لوماتن چنین نقل كرد: « احمدی نژاد گفت كه غرب دست از لجاجت و تجاوز به كودكان بردارد و با شیرها بازی نكند.» نشریه اسپانیایی ال پائیس نیز نوشت: « رئیس جمهور ایران غرب را متهم به كودك آزاری كرد و گفت كه شورای امنیت نباید با شیرها بازی كند.» نشریه لا كرودونیای ایتالیا نیز نوشت: « احمدی نژاد به غربی ها هشدار داد كه نباید با لجبازی به كودكان تجاوز كنند و شیرها را بكشند.»

שני המר"נים האחרים – בעתיד הנראה לעין (כבר יש טיוטה!)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני אריות). ספרו למנהל הרווחה הקרוב לביתכם. יוצרים קשר פה מימין.

רוצים ללמוד פרסית אצלי בבית? הנה ההזדמנות שלכם: לימודי פרסית.

המדאן אינה שושן

יום חמישי, 14 ביוני, 2012

ביום שני האחרון, 11.6.2012, התקיימו באוניברסיטת ת"א טקס חנוכת אוסף חביב לוי והגן הפרסי בספריית וינר, ומיד אחריו כנס בנושא יהודי איראן, לרגל אותו אירוע. הנה אני מרצה על תרומתה של הפרסית היהודית לחקר הבלשנות האיראנית. המשך…

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

בפרדסים ובשדות (הסמנטיים)

יום שישי, 27 באפריל, 2012

שואל רוני הפנר:

היי תמר, קיבלתי שאלה לאתר (השפה העברית) על מקור המילה פרדס. באתרי כתוב "מקום מוקף חומה שבו צדים בעלי חיים לשם הנאה (pairi – להקיף; daêza – חומה)". כך נכתב גם בספרך (המצוין ;-)). לעומת זאת, בוויקיפדיה האנגלית  ובמילון האטימולוגי מפרשים את המילה daêza לא כחומה אלא כ"לעשות". אני משער שמדובר ברבדים שונים של הפרסית או של האיראנית, אבל אשמח להסבר או לתיקון אם צריך.

ברשותכם, אני פשוט מקפסטת את שלוש התשובות (כמו בזמר, אבל לא) עם מינימום עריכה.

תשובה א:

מוזר מאוד. אין לי מושג מאיפה הם לקחו את המשמעות של "לעשות". זה פועל שונה לגמרי.
אבל מכיוון שאני חייבת לוודא כל ערעור על מה שאני יודעת, בדקתי גם עם שלושה חברים שלי, קנט, ברתולומיי ושרוו (עם שֶׁרְווֹ יש לי גם קשר אישי כי הוא חי, את קנט וברתולומיי הכרתי רק בתור ספרים).
קנט וברתולומיי גורסים ש- daēza באווסטית זה "קיר/חומה, ביצור, מצודה", ומקביל לסנסקריט dehī, יוונית teixos, פרסית עתיקה didā, פרסית חדשה diz, אנגלית dike, ditch. שרוו מתרגם pari-daēza בתור surrounding wall.

אלט-טאב: פרסית היא קבוצת דיאלקטים דרום מערבית, ואחד ההבדלים הפונטיים הבולטים בינה לבין דיאלקטים איראנים אחרים, היא גורלו האכזר של העיצור הפרוטו-הודו-אירופי המכונה "g עם כובע", כלומר g חיכית, הנכתבת כ-ĝ. בדיאלקטים מדיים העיצור הזה הופך ל-z, ובפרסית ל-d. בסנסקריט, אם היה נישוף (כלומר ĝh*), העיצור הפך ל-h, ואילו g חיכית בלתי מנושפת (כלומר ĝ*), היא הפכה ל-j. יום אחד עוד אכתוב (או ששחר שירץ יכתוב, זוכרת לך שהבטחת!) את הפוסט המיוחל על שפות קנטום וסטם. בינתיים מי שמעניין אותו יכול לקרוא גם בפוסט על הקשר בין "אישה" ו"להכות" בפרסית.
בפרסית עתיקה המילה ל"חומה" היא didā או dayada, אבל כבר בפרסית עתיקה יש שאילות מלשונות מֶדִיּוֹת, כלומר דיאלקטים שדוברו במָדַי, ובכלל לשונות שאינן דרום מערביות. המילה הגיעה ללשונותינו ואף נקלטה בפרסית (אפשר לדעת לפי פרסית חדשה diz/dez – دز), בצורתה המדית.  שיפט-אלט-טאב.

תשובה ב:

נו, בוויקיפדיה גם כתוב שאין תיעוד למקבילה בפרסית עתיקה, ויש באחת הכתובות של ארתחשסתא השני בשושן. שם המילה היא paradayada והיא מתורגמת pleasant retreat.

תשובה ג:

ותוספת אחרונה להיום – אני מבינה עכשיו למה ויקיפדיה כתבו "לעשות". כי באטימונליין הם כתבו "(to make, form (a wall". כלומר זה פועל שמתייחס לבניית *קירות/חומות* בלבד, ושם העצם daeza הוא כנראה חומה בנויה או קיר בנוי (בניגוד לצוק, אולי).
זו דוגמה טובה לתלמידים שלי כשאני מדברת על ערכיות: הנה פועל שמשמעותו "ליצור", אבל הוא מקבל רק משלימים מהשדה הסמנטי המצומצם-עד-מאוד "קיר". אה, בעצם יש כזה בעברית: לבנות. אין לי מושג למה הם העדיפו את "ליצור".

אחרי שכתבתי לרוני הלכתי להתחקות עוד קצת אחר שורשי הפועל הזה ונגזרותיו, ומסתבר שבשפות אחרות זה לא רק לקירות, אלא לכל דבר שיוצרים מחומר (חימר) או מבצק (המילה dough היא מאותו שורש), שכולל לישה ועיצוב, אולי. בסנסקריט, למשל, המילה "גוף" גם באה מאותו שורש – deha. שזה קצת מוזר, כי אני לא מכירה מיתוסי בריאה הודיים שמדברים על יצירת הגוף מחומר, אבל אולי זה בגלל החלודה שהעליתי בנושא.

העשרה – הנה המשפט מהכתובת של ארתחשסתא השני בשושן (A2Sd):

vasnā(t) ahura-mazdāhā(h) imām hadiš tya(t) jivadiy paradayadām adam akunavam

בחסדו של אהורה מזדא, זה הארמון שאני בניתי בחיי כבית-קיט נעים (ומוגן, שכן הוא מוקף חומה…)

ולמקרה שיתקנו בוויקיפדיה, הנה צילומסך מפליל:

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כי לרוב לא בנושאי פונולוגיה הודו-אירופית…). ספרו למנהל הרווחה ו/או לרכז התרבות הקרוב אליכם, וצרו קשר → פה מימין.
ביום שלישי 1.5.2012 אני משתתפת ביריד הספרות האיראנית בחולון. מי שיש לו כבר ספרי המצוין יכול לבוא לקבל חתימה חינם, מי שאין לו יוכל לרכוש ולקבל חתימה חינם, ואפשר גם לקנות ספרים של אחרים (אם אספיק להדפיס תחתיות אטימולוגיות עד אז, שכן הן אזלו – יהיו גם).
ביום שני 21.5.2012 אני גם משתתפת בבוקר חשיפה של מרצים של גילמור הפקות. מנהלי רווחה, רכזי תרבות וכו' –  צרו קשר → פה מימין לפרטים נוספים.

"ספרי המצוין" על שום מה?

יום שלישי, 10 באפריל, 2012

שירלי שני הביעה את שביעות רצונה מכך שאיני נחתומה לפרנסתי. זאת מכיוון שאני קוראת לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית בשם "ספרי המצוין".
המשך…

האמרכל במרכול.

יום רביעי, 4 בינואר, 2012

מה הקשר בין אמרכל לבין מרכול?
לכאורה אין קשר:
אמרכל הוא מנהל אדמיניסטרטיבי, או בהגדרה המדויקת יותר של מילון מעות:

הממונה על תליכי העזר הבאים להבטיח את הפעולה הסדירה של עבודת היחידה, כגון ניהול ענייני העובדים, מזכירות, גזברות, משק וכד'. (בלועזית: אדמינסטרטור).

ולמה קוראים לו אמרכל? כי הוא אומר הכול. נו, ברור.

מרכול הוא סופרמרקט, כלומר סוג מתקדם מאוד של רוֹכְלוּת.
היום מרכולים הם סופרמרקטים, אבל בשנות השבעים מרכול היה פשוט שם נרדף למכולת. המורה בכיתה ד' הסבירה לנו ש-מַכֹּלֶת בא מ-מרכולת, שבא מאותו שורש – ר.כ.ל, ולא הייתה מאושרת ממני בכל העולם.

גם אמרכל לא תמיד היה מנהל אדמיניסטרטיבי בגופים גדולים (בגופים קטנים קוראים לזה מזכירה, וסליחה , ובגופים בינוניים – מנהל משא"ן). במקור זהו תפקיד בבית המקדש, ובתלמוד הירושלמי קוראים לו… מַרְכֹּל.

הו, רגע. לעצור. מה קורה פה?

נתחיל לעקוב דווקא מהסוף, כי זה הכי קל. איך מרכול הפך מתפקיד במקדש לסופרמרקט?
והתשובה: בדיוק באותה דרך שבה הפכו "רהיטים" מקורות הגג לשם כולל לדברים האלה שיש בבית, בדרך כלל לא מזיזים אותם, ואפשר לערום עליהם בגדים ו/או ניירות. ובדיוק באותו אופן שבו הפך אקדח מאבן טובה לכלי נשק, ובדיוק באותו אופן שבו הפך חשמל מ… המממ… משהו כזה מופלא, לכוח האלקטרי. הייתה מילה בעברית שכבר לא הייתה שימושית (ואפילו אם בית המקדש יקום שוב, אפשר יהיה לחזור לגרסה ב-א'), והיה מושג שהיה צריך בשבילו מילה בעברית. אמנם בהתחלה שימשה המילה מרכול כמילה נרדפת לחנות מכולת, אבל שימו לב שהיא נכנסה יותר לשימוש (אמרתי יותר! לא אמרתי הרבה) כתחליף למילה זרה.

אלט-טאב: אחד התלמידים שלי ציין בפניי השבוע שמכיוון שאפילו זה אף אילו, ואילו זה אם לוּ, אז אפילו אם זה בעצם אף אם אם אם. נראה כמו הומוגרף של קללה עסיסית. שיפט-אלט-טאב.

במקרה של אקדח, הצטרף לכך גם הדמיון לשורש שמי קיים, או במילותיו של אליעזר בן יהודה (מתוך ההגדרה במילונו): "הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השורש קדח". אקדח הוא חלול, כלומר יש בו קֶדַח (יו, המילה הזאת עושה אותי צעירה ב-20 שנה! קדח הקנה, חרירית פרפרית). במקרה של מרכול, לא רק שהשורש ר.כ.ל מתאים מאוד, אלא שבספר יחזקאל (כד:כז) מופיעה גם המילה מַרְכֻלְתֵּךְ, שמגיעה באמת מאותו שורש, ומשמעותה "בַּשּׁוּק שלך", שזה כמו מרכול, אבל לפני 2500 שנה. בשני המקרים, לא מדובר בתשמו"ץ (תרגום שומר משמעות וצליל, מונח של גלעד צוקרמן. אני לא מאמינה שזאת הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג הזה את המילה הזאת!), כי א. המשמעות השתנתה לגמרי בעקבות הצליל, ו-ב. זה לא ממש תרגום.

אלט-טאב: הבחירה במילה חשמל לתיאור הכוח האלקטרי מבוססת על תרגומי מקרא קדומים, והבחירה ברהיטים – מבוססת על ההקשר שבו מופיעה המילה במקרא: קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים (שיר השירים א:יז, ברותים = ברושים)

בזאת סיימנו עם רשתות השיווק, אפשר לעבור לתלמודים.

תפקיד האמרכל בבית המקדש לא היה שונה בהרבה מתפקידיו בארגונים גדולים היום. והאטימולוגיה?
מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כולא (הוריות יג:א). בתרגום חופשי לעברית – רב חסדא אומר: זה שאומר – או מצווה – הכול. זאת האטימולוגיה המתבקשת, והיא כל כך מתבקשת שאחר כך גזרו לפיה את הסיומת -כָּל, המבוטאת kal כמו ב-אמרכָּל, אבל מתפרשת כקיצור של "כללי". הסיומת משמשת, למשל, בראשי התיבות מנכ"ל ו-מזכ"ל. גם במילה אמרגן יש אנלוגיה לאמרכל, אם כי כאן מדובר בתחדיש רב מקורי: כלומר מלבד אנלוגיה לאמרכל, יש כאן גם הלחם מתוחכם של אמן ו-מארגן.

הגרסה של התלמוד הירושלמי, מרכול, היא ללא א'. התלמוד הירושלמי נוטה להוריד א' תחילית, בין אם פרוסתטית – כלומר כזו שנוספה רק כדי להקל על ההגייה, ובין אם אטימולוגית – כלומר כזו שהיא חלק מהמילה. ואם מורידים את ה-א' – צריך אטימולוגיה חדשה. ואכן – בכמה מקומות בתלמוד הירושלמי מופיעה האטימולוגיה הבאה (הדוגמה היא מתוך מסכת שבת, סב:ב): תני רבי חייה, ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. שזה בעצם אותו דבר כמו קודם: הוא מטיל מרות על כולם.

כאן באמת מדובר בתשמו"ץ, כי התרגום שומר לא רק על הצליל אלא גם על המשמעות.

אלט-טאב: צוקרמן מבחין בין תשמו"ץ לבין תצלול מתושמץ. ההבדל הוא בכוונה: תשמו"ץ הוא יצירה מכוונת שמשתמשת בשורש קיים ובמילה זרה. תצלול מתושמץ זה כמו אלתר-נתיב, או נייר תועלת, כלומר קודם שאלו את המילה כמות שהיא, ואז נתנו לה אטימולוגיה בשפה השואלת (במקרה הזה – עברית). בשני המקרים לאטימולוגיה העממית יש חשיבות עצומה ביצירת מילים חדשות. במקרים רבים לא ניתן לדעת אם האטימולוגיה העממית הייתה חלק מתהליך יצירת המילה, או אטימולוגיה אד-הוק למילה שכבר נשאלה. לכן השם תשמו"ץ משמש לרוב לתיאור שני התהליכים. שיפט-אלט-טאב.

ולמה אני טוענת שזה תשמו"ץ ולא האטימולוגיה המקורית?
שאלה מצוינת. התפקיד הפרסי hamara-kara, מילולית "עושה חשבון", נשאל גם לשפות אחרות, כתיאור של תפקיד בחצר המלך. לא ברור מה בדיוק, אבל זה כנראה כלכלי. הוא מופיע לראשונה במסמך בבלי מתקופת דריוש הראשון (עלה לשלטון ב-י' בתשרי 521 לפנה"ס). האטימולוגיה הפרסית הרבה יותר פשוטה, מבוססת על מילים מוכרות בתוך מבנה סדיר, ואין צורך להסביר אותה.

נשאר רק חוב אחד קטן: המכולת. מה הצטערתי לגלות שבמקור זה בכלל לא היה קשור לרוכלות, אלא למוצרי מזון, כלומר *מַאֲכֹלֶת, כפי שאפשר להבין מההקשר כאן: וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית (מל"א, ה:כה). הדבר היחיד שעדיין מזין את תקוותי לשורש ר-כ-ל הוא הדגש ב-כ', כי זה דבר ש-א' עושה הרבה פחות מ-ר'.

רוצים לשמוע עוד? ביום חמישי 12.1.2012 בשעה 16:00 אני נותנת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים את ההרצאה אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, והאולם חייב להיות מלא. לכן גם המחיר הוא על גבול ההלצה – 20 ש"ח לנפש. בואו, הפיצו ותבוא הברכה על ראשכם. פרטים נוספים בעמוד ההרצאות הפתוחות.

(אלט-טאב: הידעתם? קישור למילה "כאן" לא עוזר בכלל לקידום בגוגל. אלט F4).

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה?

יום שבת, 12 בנובמבר, 2011

קיבלתי שאלה בפייסבוק:

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה לארכיון המדינה?

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה לארכיון המדינה?

שם הסברתי ממש בקטנה, פה קצת אטימולוגיה + סיבות פוליטיות-היסטוריות למה צריך לשמור על גנזך ועוד שאלה קטנה.

המילה "גַּנְזָךְ" מופיעה כבר בתנ"ך, כ-גַנְזַכָּ֧יו (דבה"י א, כח:יא). ganza בפרסית עתיקה הוא אוצר המלך. גם המילה הזאת מופיעה בתנ"ך, למשל במגילת אסתר (ג:ט):  וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. בתוספת סיומת הקטנה ka, אנו מקבלים ganzaka ובעברית – גנזך. לאיש שנושא (bears) את אוצר המלך קראו ganza-bara, ואלינו הוא הגיע כמובן כ-גזבר. בספר עזרא (א:ח) מוזכר מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר.

אלט-טאב: השם מתרדת הגיע עד לימינו בשינויים קלים, והוא עכשיו מֶהְרְדָאד. שיפט-אלט-טאב.

מה שמעניין בעיניי במילה גַּנְזָךְ היא שכולם מבטאים אותה גִּנְזָךְ. התהליך שבו A הפכה ל-I בהברה סגורה בלתי מוטעמת נקרא הידקקות, והוא קיים גם במילים השאולות פִּתְגָּם ו-גִּזְבָּר. מה שיפה הוא שבמילה גנזך התהליך קרה רק בעברית החדשה, אלפיים שנה ויותר אחרי שהמילה נשאלה לעברית. אני יודעת שבלשן לא אמור לומר יפה על תהליך, אבל אני מוקסמת מכך שתהליכים כה קדומים עדין עובדים.

מבחינת הרגשת הדוברים, מילים זרות שחדרו לעברית דרך התנ"ך הן חלק אינטרגלי מהשפה. לכן המילה גנזך נחשבת עברית. בעברית השורש ג.נ.ז קיבל משמעות שונה מזו המקורים, ובמקום שמירת כסף וחפצי ערך, הוא מציין שמירת מסמכים וניירות (ע"ע גניזה בבית כנסת).

המילה ארכיון, לעומת זאת, חדרה מאוחר יותר, וכבר מרגישים שהיא לא עברית. היא באה מהבסיס ארכי-, שקשור ביוונית לראשית, או להתחלה: גם מבחינת זמן (ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה) וגם מבחינת חשיבות (ארכיבישוף, ארכי-פושע).

ביוונית אַרְכֵיוֹן (archeion, ἀρχεῖον) זה דווקא לא גנזך אלא עירייה, בית משפט גבוה או משכן כלשהו של מכובדים. זוהי צורת היחיד. צורת הרבים ארכֵיה (archeia, ἀρχεῖα) היא שם המקום שבו מחזיקים את המסמכים הציבוריים, כלומר, בעצם, ארכיון.

והסיבות ההיסטוריות: הפרסים היו יותר טובים אלינו מאשר היוונים. לפחות בזיכרון הקולקטיבי היהודי. כורש היה משיח, ולפי המסורת של יהודי איראן, הוא בנה של אסתר (יש עם זה בעיה כרונולוגית קלה, אבל שום דבר שקפל זמן לא יכול לפתור).

והשאלה: בשביל מה לשנות בכלל ממילה שנתפסת כעברית למילה שנתפסת כְּלֹא-עברית?

אני יודעת שזה לא ממש קשור, אבל אם התחלתי בצילומסך, הרשו לי לסיים בתמונה נוספת, הפעם הזמנה, למי שפספס:

השקת "הטוב, הרע והעולם" בתל אביב.

השקת "הטוב, הרע והעולם" בתל אביב.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני אוצר המלך). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם או צרו קשר להזמנת הרצאה.

12 שאלות במחיר 5

יום רביעי, 26 באוקטובר, 2011

ביום רביעי שעבר התפרסמו חמש שאלות איתי במוסף הארץ ספרים לרגל צאת ספרי המצוין הטוב, הרע והעולם, מסע לאיראן הטרום-אסלאמית. במקור היו שתים עשרה שאלות שעניתי עליהן בחפרנות, ומתוכן זיקקו את חמש השאלות שהתפרסמו.

אז הנה לפניכם הגרסה המלאה. לקח לי זמן כי אני מפרסמת רק אחרי רשות בכתב מהעורך.

1. מדוע אמר חסן נסראללה ב-2009 לא קיימת תרבות איראנית וציוויליזציה איראנית?

זהו חלק מתוך נאום לציבור תומכיו בלבנון. לפי העיתוי ולפי המשך הנאום, הוא אמר את זה כדי להביע תמיכה במשטר באיראן אחרי ההפגנות שהיו ב-2009 (בעקבות זיוף הבחירות). הוא הסביר שאיראן היום היא רפובליקה אסלאמית, מייסדיה הם מצאצאי הנביא והתרבות שלה היא תרבות מוסלמית-ערבית. מבחינתו זאת הייתה מחמאה וראשי הרפובליקה האסלאמית היו רוצים אף הם שהתושבים ישכחו את המורשת האיראנית וידבקו במורשת האסלאמית. יש מתח גדול מאוד בין הגאווה האיראנית בת 2500 השנים, המשותפת לכל העם, לבין האסלאם הקיצוני, שרבים מבני העם מסתייגים ממנו. ההתבטאות הזאת הקימה לנצראללה אויבים רבים בקרב עם האיראני. אסור לומר לאיראני שהוא ערבי! מבחינה אתנית, האיראנים אינם ערבים כי אם ארים, והם גאים מאוד במורשתם הקדומה.

2. איזו דת היתה שלטת באיראן עד להשתלטות האסלאם?

הדת העיקרית הייתה הדת הזורואסטרית, דתו של הנביא זרתושטרה. זרתושטרה גדל כנראה בדת שממנה התפתח ההינדואיזם של היום, אבל הוא הפך את האלים (deva, מאותו שורש של divine), שהם אנושיים עם חולשות, שנאות וכעסים, לשדים שהם רע טהור, ולישות האלוהית הראשית, שהיא טוב טהור, הוא קרא בשם שבו נקראים השדים ההודים (asura). חוץ מהחלפת התפקידים בין טובים ורעים, הוא גם העביר אותם מהמימד הגשמי למימד הרוחני בלבד, וזיקק את הטוב ואת הרוע שלהם. רק בעולם הגשמי רע יכול להתערבב עם טוב, כדי להזיק לו. הקהילה הזורואסטרית הגדולה ביותר נמצאת כיום בהודו, ושני הזורואסטרים המפורסמים של דורנו הם זובין מהטה ופרדי מרקורי. היו גם דתות קטנות יותר, כמו הדת המניכאית, שלה מוקדש פרק אחד בספר, וכת מיתרה.

3. מה היה היחס לנשים באיראן הקדומה?

נהוג לתאר את הדת הזורואסטרית במונח האנכרוניסטי "פמיניסטית". זה נכון יחסית לאחיותיהן במדינות אחרות, אבל אני עדיין שמחה שאני חיה כאן ועכשיו. נשים יכלו להיות בעלות רכוש, לנהל את רכוש המשפחה, לסחור, להשכיר, ללמוד לימודי דת ולנהל טקסי דת לעצמן ולנשים אחרות. מבחינה דתית לנשים ולגברים יש בדיוק אותן חובות ואותן זכויות, מלבד חובות הנידה שמן הסתם גברים לא זכו לקיימן. מלבד סוג נישואין אחד – לקרוב משפחה מדרגה ראשונה (אב, אח, אולי גם בן) – הסכמת הכלה היא הכרחית לנישואין. הסכמת האב – לא תמיד. האישה אמנם נחשבה לרכוש הגבר, אבל אב או בעל יכול היה לתת לאישה אפוטרופסות על עצמה, אם היא מעל גיל 15. מצד שני, לאישה בנידתה אסור אפילו לראות את השמש, בנישואין ללא הסכמת האפוטרופוס ל"בעל" אין מחויבות לאישה ולילדים, והיו כמובן הציפיות הרגילות מנשים – לרצות את בעליהן, ללדת – ולא פחות חשוב – להיניק.

4. אילו השפעות איראניות את מזהה בשפה העברית?

אוצר המילים הפרסי של הישראלי המצוי גדול בהרבה ממה שנהוג לחשוב. בהרצאות שלי אנשים תמיד מתפלאים לגלות שהמילים דת, זמן וגנזך הן מילים פרסיות. המילים האלה (ועוד רבות אחרות) נשאלו מפרסית עתיקה כבר בתקופת התנ"ך, ומבחינת הדוברים המילים האלה הן חלק טבעי מהשפה. בתקופת התלמוד דיברו באיראן פרסית אמצעית, והעברית הייתה מתה למדיי. מילים מפרסית אמצעית נשאלו בעיקר דרך ארמית וערבית קלסית, אל המשלב הגבוה של העברית: גושפנקה ("מגן אצבע קטן", כלומר טבעת חותם), פוזמק (בגד לרגל), בוסתן (מקום הניחוח). רוב המילים שנשאלו מפרסית חדשה הגיעו אלינו דרך שפות אחרות, והדוברים מזהים שהן זרות, או סלנג: קרחנה, מפרסית "בית חרושת", דרך טורקית וערבית "בית בושת", פיג'מה, שהיא במקור "בגד לרגל" והגיעה דרך הינדי ואנגלית, בלגן, במקור "מרפסת" או "עליית גג" שהגיעה דרך רוסית, ועוד רבות וטובות.

5. כחוקרת איראן / כאיראניסטית איזה איראן את מכירה?

מלבד איראן הקדומה, שאליה אני לוקחת אתכם בספר, אני נמצאת בקשר גם עם איראנים בני המאה ה-21. אני מקפידה מאוד להבחין בין איראן לבין הרפובליקה האסלאמית, וכך גם רוב האיראנים. ההפגנות האחרונות, בפברואר, היו בדרישה לדמוקרטיה חילונית. במחאה לקחו חלק גם משוררים ואנשי רוח, וסרטונים של משוררים שקוראים משיריהם (שכתובים בשפה קלאסית) פופולריים מאוד ביו-טיוב. בכלל, לא בכל בית אפשר למצוא קראן, אבל כמעט בכל בית תמצאו את ספר השירים של חאפט', המשורר הלאומי בן המאה הארבע עשרה, ואנשים מצטטים ממנו בעל-פה. רוב האיראנים חילונים, והשלטון הפך רבים מהם לאנטי-מוסלמים. גיליתי (בדרך הקשה) שלא רק שאסור לומר לאיראני שהוא ערבי (האיראנים הם ארים, לא ערבים), אלא שאיראנים רבים נעלבים גם כשאומרים להם שהם מוסלמים. אבל גם בין הדתיים יש סובלנים: בראש השנה פרסמתי בבלוג שלי ברכת שנה טובה מתומכיו של איתאללה – כלומר איש דת בכיר ביותר – שנמק בכלא בגלל תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה.

6. איך הפכת לחוקרת פרסית עתיקה ואיראניסטית?

אני באה ממשפחה של בלשניות, אבל בניגוד לקודמותיי  שעסקו בעברית, אני תמיד חיפשתי שפות שאף אחד לא מדבר. בתיכון הייתה לי חברה שעלתה מאיראן וכל הזמן הייתי מתחקרת אותה, דווקא על החיים במלחמה. בצבא הכול התחבר: אמנם למדתי ערבית בקורס, אבל בכל רגע פנוי הלכתי לפרסים ולמדתי את השפה שלהם. מכיוון שרציתי משהו יותר אזוטרי מפרסית מודרנית, החלטתי ללכת לכיוון של פרסית עתיקה. כבר בראיון שלי לפני תחילת ה-BA בבלשנות הצהרתי שאני כאן כדי ללמוד פרסית עתיקה עם פרופ' שאול שקד. לשון ותרבות הם שני דברים בלתי נפרדים, ומתוך קריאת טקסטים בשפות איראניות שונות התאהבתי גם בתרבות.

7. עד כמה הושפעה הדת היהודית מאיראן הטרום איסלאמית?

הושפעה מאוד, משתי סיבות: אחת – האיראנים אינם עובדים צלמים. כל האלים שלהם הם במימד הרוחני, ובעיקרון הם מאמינים רק באל אחד. העוזרים שלו נבראו מאורו כמו שמדליקים לפיד מלפיד. זאת אותה אש. הסיבה השנייה היא שהאיראנים היו יותר נחמדים אלינו מאשר המצרים או הבבלים, ולראיה – כורש נתן לנו לחזור לישראל ולבנות את בית המקדש. קיבלנו מהם אמונות כמו השטן כישות רעה, את המלאכים ואת השדים, את העולם הבא – גן עדן וגיהנום ויום הדין, אחרית הימים והמשיח. מבחינת מנהגים – נשות ישראל הוסיפו לעצמן את שבעת הנקיים – שבעה ימים נוספים בין תום הווסת לבין ההיטהרות במקווה – כדי להיות צדיקות כמו האיראניות (כך לפחות אמרו לגברים).

8. מה נשאר היום באיראן מכל זה?

קודם כול גאווה גדולה על העבר המפואר. זה כולל שמירה קנאית על שם המפרץ – הפרסי, לא הערבי חלילה, שימוש בשמות פרטיים מהמיתולוגיה, שימוש בלוח השנה הזורואסטרי: למרות שזוהי רפובליקה אסלאמית, לוח השנה הרשמי המשמש גם במסמכים רשמיים של השלטון, הוא לוח שנה שמשי ששמות החודשים בו הם שמות של אלוהויות זורואסטריות (תחילת הספירה – מההיג'רה מחמד או מכורש). מבחינת רבים מהם, איראן היא מדינה כבושה. האסלאם כבש אותה לפני 1300 שנים. אבל גם האסלאם הושפע מהדת הזורואסטרית: באסלאם השיעי, שהתפתח באזור השפעה איראני,יש דמות של משיח שאינה קיימת באסלאם הסוני. לאחמדינז'אד יש התבטאויות בסגנון "הנה המשיח בא", ועל רקע הנטיות המשיחיות שלו (בין השאר), יש היום מתיחות גדולה בינו לבין המנהיג העליון עלי ח'אמנהא'י. מנהג הנישואין הזמניים בשיעה – נישואין שיכולים להימשך כמה חודשים או כמה שעות – מבוסס על מנהג זורואסטרי, אבל בעוד שבשיעה נועדו הנישואין הזמניים לסיפוק יצרים בלבד, בדת הזורואסטרית המטרה הייתה למקסם את פוטנציאל הילודה של האישה.

9. למה הטוב הרע והעולם?

הדת הזורואסטרית, דת איראן הקדומה, מאמינה שבראשית היה רק עולם רוחני ובו האל הטוב אהורה-מזדא, והרוח הרעה אנגרה-מניו. מאחר שטוב ורע אינם יכולים להתערבב במימד הרוחני, הם בנו את העולם שלנו כזירת קרב. טוב ורע יכולים להתערבב – ולכן להילחם – רק במימד הגשמי, ותפקידנו כבני אדם הוא להביא לנצחון הטוב על הרע. לשם כך עלינו להקפיד על טומאה וטהרה ולא רק לא לפגוע באלמנטים המקודשים, אלא ממש להגן עליהם.כל אלמנט מקודש מסמל גם תכונה נעלה מופשטת, ועל שתיהן אחראית אותה ישות אלוהית. למשל האש היא כל תכונותיו של הצדיק, ופגיעה באש כמוה כפגיעה בצדק. פגיעה באש זה לא רק לכבות אותה, אלא גם לאפשר לה להיטמא – בגופה של מת, בחרקים ובכל מה שנשר מהגוף (הפרשות, שערות וכו'). אם נדאג לרווחתן של כל הישויות האלוהיות – במעשים טובים כלפי ייצוגיהן הגשמיים, ובמחשבות טובות ובמילים טובות שייטיבו עם ייצוגיהן הרוחניים – נביא לאחרית הימים, ואז שם הספר יוכל להיות רק "הטוב".

10. למה איראן שימשה כר לצמיחת כתות אסלאמיות מיסטיות?

הדת הזורואסטרית הייתה הדת הראשונה שהיה בה עולם רוחני מפותח שיש לו מקבילות בעולם הגשמי. לעומת האלים ההודים, האנושיים, האלים האיראנים הם מופשטים והם טוב טהור. השדים הם רע טהור. הדת הזורואסטרית מתאפיינת בהפרדה מחד ובקשר בל יינתק מאידך, בין הגשמי לרוחני. הדת גם מפרידה בחדות – אפילו באובססיביות – בין טוב ורע, אור וחושך, טהרה וטומאה, אמת ושקר. זאת מכיוון שתפקיד האדם בעולם הוא להביא לנצחון הטוב על הרע ולאחרית הימים. לפי הדת הזאת כל מעשה שאנחנו עושים בעולם משפיע ישירות על עולם האלים, כל מחשבה ורגש שלנו משפיעים על העולם הגשמי, והשדים כל הזמן נמצאים מסביבנו ומנסים להעביר אותנו לצד שלהם ו/או לפגוע בנו ובאלמנטים המקודשים. גם ליהודי איראן יש יותר אמונות טפלות, קמעות וכו' מאשר לקהילות אחרות.

11. אילו דעות מוטעות חשוב לך לתקן בקשר לאיראן?

בואו נתחיל בשיוך אתני. כשמזמינים אותי לדבר על איראן במסגרת "העולם הערבי" אני שמחה שמזמינים אותי, אבל איראן לא שייכת לעולם הערבי אלא לעולם האסלאם, וגם מזה אסתייג תכף. האיראנים אינם ערבים מבחינה אתנית, כי אם ארים. משמעות השם "איראן" היא "ארצם של הארים". האם זה אומר שהאיראנים הם סוג של גרמנים? לא ממש. הארים האמיתיים הם ההודים והאיראנים. הגרמנים אימצו לעצמם את התואר הזה, אבל הם לא ארים. נכון שהם חולקים מוצא משותף – הודו אירופי – אבל ארים הם לא. מבחינת השיוך הדתי – איראנים רבים – אולי אפילו הרוב – הם חילונים. הרבה מהם אומרים ש"הערבים הרסו לנו את המדינה", ומתכוונים לכיבוש האסלאמי במאה השביעית לספירה. כן כן, קשה לדמיין, אבל עד לפני קצת יותר מ-1300 שנים איראן לא הייתה מוסלמית, ולפני 1400 שנים בכלל לא היה אסלאם. איראנים רבים, גם אם נולדו למשפחות מוסלמיות, טוענים שהם אינם מוסלמים. חלקם ממירים את דתם וחלקם מגדירים את עצמם "בני בלי דת". איראנים שיצא לי לדבר איתם או לשמוע אותם, כועסים על המעורבות של איראן בסכסוך באזורנו, כי זה לא שלהם וזה ממומן מכספי המיסים שלהם במקום להשקיע בתוך איראן. אחת מסיסמאות האופוזיציה היא "לא עזה, לא לבנון – נשמתי קודש לאיראן" (בפרסית זה נשמע יותר טוב). האם זה אומר שאיראנים הם קמצנים? גם לא. למעשה, איראנים הם כן סוחרים טובים ויודעים לנהל את כספם היטב, אבל כחברים וכמארחים הם מאוד מאוד נדיבים. בתוך איראן הסטריאוטיפ של קמצן חל על יהודים ואצפהאנים בלבד. אך הידעתם? הקהילה הפרסית בעולם תורמת לישראל יותר כסף מכל קהילה אחרת!

12. איך מתוך כל המחשבות הטובות, המילים הטובות והמעשים הטובים צמח כזה אסלאם פונדמנטליסטי?

למה יש כזה אסלאם פונדמנטליסטי היום?

באיראן תמיד היו רגשות דתיים חזקים, גם אם חלק גדול מהעם היה חילוני. למעשה, כל המהפכות המשמעותיות התחילו באנשי הדת. המהפכה האסלאמית הייתה ריאקציה לשאה. השאה שאף להדגיש את הפן ההודו אירופי, המערבי, על חשבון הפן הדתי. כפי שהיום יש משמרות צניעות ברחובות, בתקופת השאה היו משמרות אי-צניעות. זאת אומרת שהיו תולשים רעלות ברחוב. האנשים שחוללו את המהפכה והפילו את השאה לא הבינו לקראת מה הם הולכים, והיום רובם מתחרטים על כך. גם דתיים רבים, כי שם המשחק הוא כבר מזמן לא דתיות, אלא תמיכה במשטר, והעובדה היא שיש גם אנשי דת בכירים ביותר שנמקים בכלא, למשל האיתאללה חסין כאט'מיני ברוג'רדי, שתומך בהפרדת הדת מהמדינה. מה שמחזיק את המשטר הנוכחי הוא לא רגשות דתיים בקרב העם, אלא הפחד מכלא אווין הידוע לשמצה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני יותר כסף מכל קהילה אחרת). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

על מה מדברים בלשנים

יום שבת, 24 בספטמבר, 2011

יש לי ניוזלטר בשם "רגע של פרסית" שאני שולחת לתפוצת פרסיסטים, כי הוא נוגע בסוגיות לשוניות ותחביריות שיבריחו את קוראי הבלוג. אבל את השיחה האלמותית שקיימתי עם שלושה בלשנים איראנים בטיולנו לאורך נהר יפה באירופה, אני חייבת לחלוק גם איתכם. אני כבר לא זוכרת איך הגענו לנושא, שהוא: פופקורן / פלוֹצים.

מה הקשר בין פופקורן לפלוצים, תשאלו?

ובכן: בפרסית פופקורן זה צ'וֹסֶ פִיל, והמשמעות המילולית היא פלוץ של פיל.

chosse fil چش فیل

چس فیل. פיל מפליץ פופקורן. איור: עילי אקהאוס, בן 11 וחצי.

דבר אחד נראה לי מוזר: בפרסית יש שתי מילים לפלוץ, שתיהן אונומטופואטיות, כלומר נשמעות כמו ההגדרה שלהן. המילים הן צ'וֹס ו-גוּז. שתיהן מתחילות בפוצץ (יש פיצוץ בפה) ומסתיימות בשורק (שיכול להימשך כל עוד יש לכם נשימה), וההבדל ביניהן הוא בקוליוּת של העיצורים. אתם יכולים להבין בעצמכם איזה מונח מתייחס לאיזה סוג, ואם אתם עדיין לא יכולים להבין בעצמכם, בדקו איזה מהם אפשר לומר בלחישה ואיזה לא.

בעיניי אם כבר פלוץ של פיל, הייתי מצפה שפופקורן יופק על ידי גוז ולא על ידי צ'וס.
ניסיתי לבדוק אם זה רק אני או שגם אחרים חושבים כך והעליתי סקר בפייסבוק, אבל אנשים ענו תשובות מתחכמות וזה עצבן אותי, אז הורדתי אותו. אשמח אם תכתבו בדיון מה דעתכם בנידון. מסקר שערכתי אישית בין אנשים שלא מכירים את המילה הפרסית (כולם בנים, בני 11-39) 4 אמרו רועש ו-2 אמרו שקט. זה לא סטטיסטיקה.

בכל אופן, מאוד הפריע לי שפופקורן מופק על ידי צ'וֹסֶ פִיל ולא על ידי גוּזֶ פִיל.

چس فیل. פלוץ של פיל נוסף

چس فیل. צ'וס פיל - "פופקורן" בפרסית. איור - עומר עילם, בן 11.

במהלך הדיון לימדתי את חבריי את מילות הסלנג הילדותי יוסוף וטרומפלדור (עדיין משתמשים בהן? האם הן היו בכלל אי פעם בשימוש מחוץ לגדרה?), ולמדתי את המונחים המקבילים בכורדית (לא לישן דידן, שהיא הארמית שמדוברת על ידי רוב הכורדים היהודים, אלא דיאלקטים שמדוברים על ידי כורדים מוסלמים באיראן, בעראק ובטורקיה), שהם ts ו- tr בהתאמה. לא בטוחה איך כותבים.

אז הנה מה שלמדתי מחבריי המלומדים: צ'וס פיל זה בעצם שיבוש של צ'סטרפילד (בפרסית מבטאים במלרע), שזה שמה של חברה אמריקאית, שהייתה החברה הראשונה שמכרה פופקורן באיראן. מאחר שצ'סטרפילד זה קצת ארוך, הילידים "תרגמו" את זה למילה שהם יכולים להבין ושיש לה איזשהו קשר, גם אם ציורי משהו. ענתי הייתה עושה את זה כל הזמן כשהיא הייתה קטנה. בגיל שנה היא עמדה על הספה, עומר רצה לעבור ואמר לה סליחה, והיא חזרה "שלי אחד". היה בכי גדול ומריבה ענקית.

צ'וס זאת מילה קצת גסה, ויש הורים שלא מסכימים שהילדים שלהם יאמרו אותה. בבתים כאלה גם לא קוראים לפופקורן צ'וס פיל אלא שֶׁכּוּפֶה, מילולית "לבלוב, פריחה". זה גם שם של בת.

לאחת הבלשניות יש חברה ששמה שכופה.

שואלים את החברה: איך קוראים לך?

והיא עונה: שמי שכופה, אבל בבית קוראים לי צ'וס פיל.

סיפור אמיתי

(או שלא).