עברית



הענבלים הגדולים יהדהדו בהמון צלילים

יום שלישי, 27 במרץ, 2018

ירעם נתניהו הפנה את תשומת לבנו לידיעה הבאה שהתפרסמה באחד העיתונים המודפסים:

והנה גם השיר. סבלתי בשבילכם את כל הטכנו המזעזע הזה כדי לומר לכם שהמשפט הרלוונטי מתחיל ב-1:24 (למה צריך להפוך כל מה שטוב לטכנו שאי אפשר לשמוע? מצד שני, עדן בן זקן מתוקה ושיתוף הפעולה בין שתי הזמרות עובד ממש יפה. אותו שיתוף פעולה עם העיבוד המקורי של השיר היה יכול להיות ממש

יפה. ובואו לא נדבר על הבית הנוסף, זה מביך)

אז חוץ מזה שהיה כדאי שלחגיגות השבעים היה ייעוץ לשון מקצועי מלכתחילה, בואו נדבר על תיקון השגיאה.

ההמון כמילה עצמאית המתארת הרבה אנשים, מנוקד כך: הָמוֹן.

הצירוף "המון צלילים" במשמעות "צלילים רבים" הוא סמיכות, ולכן ה-ה' נחטפת, כלומר ניקודה משתנה לחטף פתח: הֲמוֹן צְלִילִים.

מכיוון ש-ה' של הָמון קמוצה ובלתי מוטעמת, ניקודה של ה' הידיעה יהיה הֶ: הֶהמון. אז "הענבלים הגדולים יהדהדו בֶּהָמון צלילים" בעצם אומר שהם יהדהדו צלילים בתוך ההמון.

אם זוהי סמיכות, ומן הסתם לא מיודעת – כלומר הענבלים הגדולים יהדהדו בצלילים רבים, הניקוד יהיה: "הענבלים הגדולים יהדהדו בַּהֲמון צלילים".

הידיעה דיברה על קמץ ושווא. אין כאן קמץ בכלל, ושווא עקרונית היה יכול להיות לפני "הָמון" אם הוא לא מיודע, אבל כשמדברים על הֶהָמוֹן, הוא תמיד מיודע.

אז אם הידיעה לא ציטטה את שמרית אור הפוך לגמרי (וזה קורה, מצ"ב צילום מתנ"ך שטיינזלץ, שנותן לי כבוד ויקר, אבל אומר בדיוק ההיפך ממה שאני אומרת במגילת אסתר – מאחורי המסכה

), הרי שעדן היא זו שמבטאת נכון.

אני כמעט בטוחה שזה לא היה בכוונה. גם אני עד לרגע קריאת הידיעה לא הבנתי שמדובר בהדהוד צלילים בתוך ההמון, גם כי אני מכירה את כללי ניקוד אותיות השימוש, וגם בגלל הלחן, שמקשר את "המון" ל"צלילים".

אבל מה שיצא כאן יפה, זה שבהפוך על הפוך, הפרשנות השגויה בהגייה של עברית מדוברת, היא ההגייה של הפרשנות הנכונה בעברית תקנית.

אה, מעולה. אז לא צריך ייעוץ לשוני. חזל"ש.

כתיבה נייטרלית מגדרית

יום רביעי, 23 באוגוסט, 2017

פוסט פרקטי, לשם שינוי.

אני קוראת בימים אלה שוב את ספרה של כנרת יפרח מיקרו קופי: המדריך המלא. יש לה שם הרבה תובנות מאוד מאוד מועילות, מתישהו גם איישם את כולן באתרים שלי…

אחד הפרקים נקרא "זכר ונקבה במיקרו קופי בעברית", והוא דווקא גרם לי לטפוח לעצמי על השכם בגאווה, כי לכתוב בשפה נייטרלית מגדרית זה אחד האתגרים החביבים עליי. נייטרלית מגדרית זה אומר בלי לוכסנים ובלי נקודות באמצע מילה (אחד המנהגים הנלוזים בעיניי. מה כבר ההבדל מלוכסן?) וכמובן בלי סיומותים מגוחכימות. אמנם זכר הוא המין הבלתי מסומן בעברית ויכול לפנות גם לנקבה, אבל אתגר הנייטרליות המגדרית הוא כיפי, ומתקבל הרבה יותר טוב מאשר חינוך להבנת כללי השפה.

אז אני רוצה לשתף אותך בכמה טריקים של השפה הכתובה (שמת לב מה עשיתי פה?) כדי שגם לך יהיה קל לכתוב בשפה נייטרלית מגדרית.

רוב ההוראות באתרים הן בגוף שני יחיד (רבים זה ממילא לא מסומן מגדרים), אז הבה נתמקד בו. למרבה הצער, רוב הטיפים כאן עובדים רק בשפה כתובה ולא בשפה דבורה.

  1. שמת לב שבעברית בלי ניקוד, צורות העבר נראות אותו דבר ל"את" ו"אתה"? ולראייה – איך קראת את הפעלים במשפט הזה? שימוש בלשון עבר הוא הטריק הכי פשוט. ונא לא להגיד לי עכשיו שעבר יכול לשמש רק לעבר. מה שאנחנו קוראים צורת עבר הוא בעצם אספקט מושלם, ואפשר להשתמש בו גם לזמנים אחרים. למשל: "אחרי שעברת את הכיכר, כדאי לך להתחיל לחפש חנייה".
  2. גם בכינוי החבור (שנייה, תיכף דוגמאות שיסבירו לך יותר טוב מכל הסבר מילולי) אין הבדל בין "את" ו"אתה": מה שמך? כתובתך, מספר הטלפון שלך, אני מאמינה בך, אני אוהבת אותך וכו'.
    הבעיה היא במילות יחס שנוטות כרבים, כי עליך זה זכר ו-עלייך זה נקבה. במקרים כאלה אני נוטה לרמות, כי תכל'ס, כמה אנשים יש שגם מפריעה להם שפה בלתי נייטרלית מגדרית וגם יודעים את כללי הכתיב חסר הניקוד? אז לי זה נראה כמו שנשמעת שריטת ציפורניים על לוח גירים, אבל לרוב הקוראים זה סבבה.
  3. חלק מהפעלים בהווה בגזרת נחי ל"י/ל"ה הם נייטרליים מגדרית, אבל יהיה עליך למצוא פתרונות יצירתיים להשמטת כינוי הגוף. אחד הפתרונות הוא שאלה: רוצה להשתמש בפעלים נייטרליים מגדרית? רואה איך עשיתי את זה?
  4. חג"מים (ביטויים חסרי גוף ומספר) ומבנים עקיפים: מילים כמו "כדאי, מותר, אסור, צריך, אפשר" וכו' יכולות לבוא גם ללא ציון גוף, אבל כשמציינים את הגוף, ברוב המקרים עושים זאת על ידי "לך", שהוא נייטרלי מגדרית: כדאי לך, מותר לך, אסור לך… במקרים של "צריך" ו"אפשר" צריך להשתמש בכינוי גוף. במקרים כאלה יש באפשרותך להשתמש בביטויים אחרים שאומרים אותו דבר. אני סומכת על היצירתיות שלך בנושא 🙂
  5. אפשר להפוך כמעט כל ביטוי פעלי לחג"מ אם משתמשים בצורות סבילות או לחילופין בצורות גרימה: במקום "תיכף תבינ/י" – תיכף אביא דוגמאות שיסבירו לך יותר טוב מכל הסבר מילולי (שמת לב? כתבתי כך לפני כמה סעיפים). ידוע לך שהשפה העברית מאוד גמישה בקטעים האלה.
  6. יאללה, אני מאתגרת אותך לכתוב עכשיו פוסט נייטרלי מגדרית בגוף שני יחיד (או בגופה שנייה יחידה). בבלוג שלך, ברשתות החברתיות או סתם בתגובה כאן למטה. מרשה לך לתייג אותי ו/או לקשר לפוסט!

והנה קישור לסיפור שעצם קישורו לפוסט הזה עושה לו ספוילר ענקי.

נ.ב. יקיר הבלוג ירון שהרבני, מוסיף:

כיוון שאני מאמץ את הגישה הזאת למעלה מעשור, יש מיזמים רבים בקוד פתוח שמתורגמים ככה, למשל: Ubuntu, Firefox, LibreOffice, VLC Media Player, GNOME, Wine (software), Twitter (לא במאת האחוזים אם כי אהרוני ואני מאוד הקפדנו) ויש עוד מגוון שהם קצת פחות ידועים.

שמת לב שאני כבר לא מפצירה בך להזמין אותי להרצאות? אני כבר כמעט לא מרצה, וכשכן אז רק במסגרות שמשלמות ממש ממש יפה, אבל מאוד אשמח לביקורך באתר של הוצאת זרש. בטח יהיה שם איזה ספר או שניים או שלושה או ארבעה שימצאו חן בעיניך…

It's all about Rosh Hashana!

יום שישי, 11 בספטמבר, 2015

פוסט זה בעברית: ראש השנה – כל השנה!

My grandfather Shlomo Harari, RIP, used to say that Purim and Kippurim are the same holiday, because both are "pretend holidays": in Purim the Jews pretend to be Goyim (gentiles), and in Kippurim the "Goyim" pretend to be good Jews.

Little did he know, the link between Purim and Kippurim goes way beyond jokes. In fact, it goes thousands of years into the past. In this short series of articles, we will see that these two holidays share deep roots, beliefs, myths and even historical events in the ancient near east. Moreover, Hanukkah, Passover and the Mimuna spring from the same roots, as do New Year events in Islam, New Season holidays in Christianity and other holidays in other cultures. And it's all about New Year's.

Masechet Rosh Hashana says there are four New Years and four judgment days. The names of the Jewish (i.e. Babylonian) months also indicate at least two beginning points: Tishrei (Akkadian Tishritu) means "a beginning", while Marheshvan originates in Akkadian Waraḥ-Shamnu – the eighth month (w-m changes are routine in word-borrowings in the ancient near east, as both are labial – pronounced using the lips) – i.e. a count that begins in the ancient New Year in the month of Nissan.

As a matter of fact, the Tishrei New Year is just as ancient. The vernal (spring) equinox – Nissan – is a symbolic New Year. Nature wakes up, the trees begin to bloom, the days become longer than the nights, the weather is already/still pleasant. It's the national New Near for the Israelites, because in Passover we became a nation. The Mishna tells us it's the New Year for kings: We cannot begin the count of each king's years from the day of coronation, because each king will have a different new year, after several years we won't remember the exact date, and chaos is soon to follow. The solution is that regardless of the coronation date, the king's next year begins in Nissan. Even if he was crowned in Adar. But an agricultural new year in Nissan would be useless, because it would mean that in a Sabbath year, first we won't be allowed to reap what we've sown in the autumn, and then it would be prohibited to sew for next year. The natural and agricultural New Year begins in the autumn, that is, in Tishrei. Two of the judgement days mentioned in the Mishna are in Tishrei: Rosh Hashana is the personal judgement day, and Sukkot is the first judgement day for nature: Will there be enough rain? The other natural judgement days are the other pilgrimage festivals – Passover in Nissan – Will there be enough wheat? And Shavuot in Sivan: Will there be enough fruit?

The New Year has always been a source of excitement as well as fear. In our times it's mostly excitement (or depression), summing-up, intospection and New Year resolutions, but some of us remember the slightly superstitious fear before 5784, Hebrew תשמ"ד which spelled "will be destroyed") and before December 21st 2012 because of the Aztec prophecy, as well as the allegedly rational fear before the year 2000. In the ancient world the new year was also a mix of fear and excitement. Fortunes are about to be decided; the individual, the community and sometimes the whole world – is in danger. This is why we Jews do things we don't normally do throughout the month of Elul and to a greater extent on the first ten days of the year, culminating in Yom Kippur: getting up before dawn for Slichot during these forty days, and fasting on Yom Kippur, when the usual Jewish holiday is about "they tried to kill us, we won, let's eat!".

Let's take a closer look at the last statement. Does this description fit all the holidays? Not really. Sukkot, Shavuot and Tu Bishvat are about eating, but without the hating, though we did see the Mishna regards Sukkot and Shavuot as judgement days (and Tu Bishvat as a New Year). The "they tried to kill us we won" holidays are conveniently located around solstices and equinoxes: The solar, or lunisolar New Year usually begins with a new season: around the spring or autumn equinox (March and September 21st, give or take a day), or around a solstice (December or June 22nd±1 – winter or summer depends on hemisphere). In simpler words – Sun years (whether their months are based on the moon, like the Jewish year, or arbitrary like the Gregorian calendar) usually begin around the longest day or night of the year, or around the time when day and night are equal.

The Midrash tells us that Hanukkah was actually created on the first Kislev of existence, when Adam saw the days are getting shorter and shorter, and feared the world would come to an end (the world is in danger!). He fasted for 8 days (which is something he didn't normally do), and the days began to get longer: the world was saved! The Maccabis chose Kislev 25th because that was the day the Greeks desecrated the temple, and the Greeks chose that day probably because it is connected to the rebirth of the Sun and a time of light holidays all around the globe (the story of the little pot of oil, by the way, is first documented some 200 years after the events and is not flawless). In the Maccabis' story too, the Jews are in danger – spiritual danger – and there had to be a great massacre in order to save the day. If an 8 day holiday of light starting on the 25th of the month sounds familiar, it is because this was also the birth date of the Sun god in pagan Europe, and when the emperor Constantine wanted to make Christianity more appealing, he identified Jesus with the Sun God (and gave him a halo, later copied unto other saints).

Want to read more? crowdfund the English (and Persian) version of The Book of Esther, Unmasked. This article is based on parts of chapter 9 of The Book of Esther, Unmasked. Want to hear more? Invite me to a well-paid lecture. During the crowdfunding campaign – that is, until October 16th, there are serious discounts on lectures as well, so you may want to take advantage of that.

Next time: All Holidays are High! On the "they tried to kill us, we won, let's eat" paradigm of Jewish holidays. (will be linked when published)

***

Before you ask: This article series is licensed cc-by-sa. You may quote or republish it without explicit permission, as long as you give the following credit to the writer, Thamar E. Gindin (including links) + a link to the original article, and allow others to do the same.

Thamar E. Gindin is a faculty member in Shalem College in Jerusalem, researcher at the Ezri Center for Iran and Persian Gulf center in Haifa University, lecturer and author of The Good, the Bad and the World, a Journey to Pre-Islamic Iran (Hebrew) and The Book of Esther, Unmasked (Hebrew, English and Persian). This article is based on the 9th chapter of The Book of Esther, Unmasked.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – ההרצאה (חלק ד' ואחרון)

יום ראשון, 19 באפריל, 2015

חלקה הרביעי והאחרון של ההרצאה שנתתי לשותפים לדרך בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ב

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ג

והנה חלק ד' ואחרון (16:04 דקות)

זה לא עד סוף ההרצאה, כי מתישהו פשוט נגמר הזיכרון במצלמה.
(וגם ההרצאה לא מקיפה הכול. כי אי אפשר. בשביל זה יש הספר מגילת אסתר: מאחורי המסכה).

והנה מספר תמונות סטילס מההרצאה לתומכים בירושלים, שהתקיימה בבית משפחת אברמי (בקישור, חפשו "איראן", וגלו למה שירלי התנדבה לארח אותנו).

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. בית משפחת אברמי לפני.

בית משפחת אברמי לפני.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

מגילת אסתר - מאחורי המסכה: הרצאה לתומכים בירושלים. גוהר מסעדה פרסית

בתמונה: שותפים לדרך מאזינים בעניין + ירקות חתוכים + ח'ורשט אלו + אש רשתה (מהמסעדה הפרסית גוהר בכפר סבא).

רוצים גם לשמוע ולטעום? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מימון), ואפשר לשלב עם אוכל – מטעימות ועד סעודה מגוהר – מסעדה פרסית. צרו קשר פה מימין.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ג)

יום ראשון, 12 באפריל, 2015

חלקה השלישי של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה של עשהאל, ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון, ולכן יש כמה דקות רווח בין החלק הקודם לחלק הנוכחי.

והנה חלק ג' (38:37 דקות)

והנה
חלק ד' ואחרון – בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ב)

יום שבת, 4 באפריל, 2015

כמובטח, חלקה השני של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום!

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את חלק א' – הנה קישור: מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

והנה חלק ב' (33:05 דקות)

והנה תמונה שלי מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2 עם מגילת אסתר: מאחורי המסכה.

"מגילת אסתר - מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

"מגילת אסתר – מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

חלק ג' בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים

יום שישי, 27 במרץ, 2015

לטובת הכלל, מתחילה היום להעלות את ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה.
ההרצאה התקיימה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א (מההרצאה בירושלים, אבוי, אין לי וידאו!)

כמה מילים למי שמחפש מקום להרצאה או להופעה אינטימית בת"א:
אם הקהל שלכם הוא עד 50-60 איש ואתם לא צריכים מקום נגיש לנכים – מקום לשבט זה ה-מקום. המקום פשוט נעים. זה הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים לחדר. היה לי גם נעים לעבוד מול שחף (מקום) ועדן (כיבוד) בתהליך ההזמנה. החנייה בשפע (לפחות בשעות הערב), המחירים ללא השוואה למקומות אחרים בת"א שביררתי בהם – בקיצור, אני יצאתי מרוצה. מאוד. וגם הקהל. וגם נשאר לי תקציב לכיבוד ולעוד הרצאה בירושלים.
מכיוון שהיו לי אורחים דתיים, תיאמתי עם עדן ירקות ופירות חתוכים מיבול נכרי, אבל בד"כ מזמינים קייטרינג או כיבוד טבעוני מ"הבר-קיימא" למטה (טבעוני זה לא אוטומטית כשר. המסעדה עובדת בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות), ומותר לאורחים לקנות אוכל במסעדה ולהעלות לאולם.

זהו. ועכשיו – להרצאה!
תודה לעשהאל על הצילום. חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה שלו (ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון אז יש כמה דקות רווח).
חלק א' (37:40 דקות)

והנה עופר צ'יזיק מדגמן בגדים של אנשי דת שיעי שאינו מצאצאי הנביא, ושני ספרים מצוינים.

הטוב הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, עופר צ'יזיק, איש דת שיעי, פורים, אחשוורוש, המן, אסתר, ושתי

עופר צ'יזיק מדגמן בגדי אח'ונד (איש דת) שיעי שאינו מצאצאי הנביא, וספרים מצוינים על איראן.

חלק ב – בשבוע הבא (אבל מי שממש במתח יכול לחפש אותו בעצמו ביו-טיוב).

אטימולוגיה עממית – הרצאה מהבוידעם

יום רביעי, 9 ביולי, 2014

יו, פתאום גיליתי את זה. מתברר שזה אחד הנצפים שלי (כי זה של אסף ואהוד).

איזה כיף להיזכר!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כיף). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

כֵּיצַד נִקְרָא בִּמְסִבַּת הַסִּיּוּם

יום רביעי, 25 ביוני, 2014

תקציר מנהלים:
ו' החיבור נהגית בשורוק (U) לפני שווא ולפני אותיות בומפ.
ל' היא לא אות בומפ.
אותיות השימוש כ-ל-ב נהגות בחיריק לפני שווא.
חיריק ≠ שווא (ראו חוקי ו' החיבור).
מילות היחס בעברית אינן מוטעמות.
כשמילת היחס מתייחס ליותר מדבר אחד, חוזרים עליה.
הטעם העיקרי במשפט הוא על הפועל.
לא על נושאי הפעלים.
בניין הִפעיל. בחיריק.

אמש נערכה מסיבת הסיום של כיתות ו' בבית הספר של ענתי. האוויר היה רווי אהבה, תודות והכרת טובה, בתוך הצוות, בין הצוות לבין הילדים לבין הוועד (בית ספרי ושכבתי) לבין ראש העיר, הרבה התרגשות שהילדים שלנו מסיימים ו', וחידושי טכנולוגיה שלא היו בזמננו – כל ההורים יכלו לראות את ההצגה כי רובה הייתה בווידאו על מסכים גדולים (אילו היו מוותרים על התאורה המהבהבת שכמעט גרמה לי התקף אפילפטי, החלק הזה היה יכול להיות מושלם). אפילו הריקודים בין לבין היו הרבה יותר מעניינים ממה שציפיתי, גם כשענתי לא השתתפה בהם.
לפני ההצגה היו נאומים וברכות בפורום שכבתי (כשעה), ואחריה בפורום כיתתי (כחצי שעה). רוב הדוברים הקפידו להגות ו' שרוקה (u) לפני האות ל', ואני ביליתי את רוב השעתיים האלה ברטינות חרישיות מסוג "וְלִכְבוֹד", "וְלִגְבֶרֶת". הילדים, שקיבלו הוראה "תחשבו שהקהל הוא עולה חדש ותדברו לאט", הקפידו להטעים את כל מילות היחס.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לכתוב כאן קובץ הוראות קצרצר, כולל הסברים. משרד החינוך, מוסדותיו, מנהלים ומורים – אנא השתמשו בו. כמו בכל התכנים בבלוג שלי, אין צורך לבקש רשות, רק לתת קרדיט וקישור. קרייני גל"צ ושדרניו – החלק על "ל' היא לא אות בומפ" הוא גם בשבילכם.

ו' החיבור:

הניקוד הרגיל של ו' החיבור הוא שווא (e). במקרים של חוסר ודאות, חזרו למקור.

ו' החיבור תנוקד בשורוק (וּ – u) לפני אותיות בומפ, כי אותיות בומפ הן שפתיות (בטאו אותן ושימו לב שהשפתיים משתתפות בהפקת העיצור, לעומת עיצורים אחרים, שבהם משתתפים איברים אחרים בפה – שיניים, לשון, לוע). וּבית הספר, וּמנהלת בית הספר, וּוֶרֶד, וּפתיחת שנת הלימודים.

ו' החיבור תנוקד בשורוק גם לפני שווא בכל אות (למעט י', אבל זה בפסקה הבאה):
וּגְברת, וּלְדבר, וּלְהזמין, וּלְהִזָּהֵר, וּלְהתרגש.
זה אומר שאם זו לא אות בומפ (ולא י') והיא אינה מנוקדת בשווא – ו' החיבור נשארת בשווא!
וְלִגברת, וְלִפתוח, ‏‏וְלִכבוד.
הסיבה שאני נותנת דוגמות ב-ל' היא שזוהי האות שנוטים לשגות בה הכי הרבה. מן הסתם כי בכל הבניינים חוץ מבניין פעל (קל) שמות הפועל מתחילים ב-ל' שוואית והם כל כך נפוצים, עד שֶׁמּוֹרים, מנהלים וקריינים נוטים לנקוט תיקון יתר, או יישור פרדיגמה, וְלִשכוח שלא בכל המקרים יש צורך ב-ו' שרוקה.

כאשר ו' החיבור מופיעה לפני י' שוואית, נוצר חיריק מלא. במילים אחרות, ה-י' הופכת לתנועה של ה-ו': וִירושלים, וִיהודה בן חמו.

אותיות השימוש כ-ל-ב:

מה שמשותף לאותיות השימוש וכלב הוא שהניקוד הבסיסי שלהן הוא שווא, ואין אחריהן דגש (קו מעל האות = אות רפֿה. אין בה דגש): בְּפֿוֹעל, לְבָֿנים וּלְבָֿנוֹת, ככֹֿל הילדים. שימו לב ש-ו' החיבור לפני "לבנות" שרוקה, כי ה-ל' בשווא.
אם המילה שאחריהן מיודעת, הן מקבלות את תנועת ה' היידוע וגם את הדגש שלה: בַּפּוֹעַל, לַבָּנים וְלַבָּנות, כַּכָּתוב. כאן ו' החיבור לפני "לבנות" שוואית, כי ה-ל' מנוקדת בפתח.

לפני שווא, אותיות כלב מנוקדות בחיריק: כִּתְמול-שלשום, בִּבְרכה, לִגְברת, לִכְבוד (ולכן גם לִשְמור). מאחר שחיריק אינו שווא, ו' החיבור במקרים האלה תהיה שוואית ("רגילה"): וְכִתְמול שלשום, וּבִבְרכה, וְלִגְברת, וְלִכְבוד.

אם אנחנו כבר באותיות שימוש, בואו נעשה סדר מהיר גם באותיות מה (ש' לא עושה בעיות, אז נדלג עליה).
מ' השימוש מנוקדת בחיריק ואחריו דגש: מִבּית הספר, מִכּאן, מִפּתיחת שנת הלימודים.
אם היא באה לפני אות גרונית (האח רע), היא מנוקדת בצירה (e): מֵארץ ישראל, מֵהיום, מֵחדש, מֵראש, מֵעירנו.

ה' הידיעה מנוקדת בד"כ בפתח ואחריו דגש. מאחר שקמץ ופתח נשמעים אותו דבר בימינו, לא אלאה אתכם בכל חוקי הגרוניות אלא רק בחוקי ה-e. כשיש ח' קמוצה (כולל קמץ קטן וחטף קמץ: הֶחֳרָפִים = hekhorafim למי שמתעקש לדבר סופר-נכון), וכשיש ה' או ע' קמוצות ובלתי מוטעמות: הָהר, אבל הֶהָרים. הָעיר, אבל הֶעָרים.

הטעמת מילות יחס:

הטעמה בלתי טבעית היא אחד הדברים המחרפנים ביותר בקריאה בטקסים בבית הספר. זה נשמע ככה: אני מתכבד, להזמין לבמה, את המנהלת, הגברת אורית ליבוביץ'. או בשירים האלה שכותבים להם, שהם קוראים בהטעמה של מילה ראשונה מכל זוג, עם פאוזה אחרי הזוג. לאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!

אז קודם כול: כל כללי ההטעמה (וחוסר ההטעמה) תקפים כל עוד אין הדגשה. מובן שאפשר להטעים את מילת היחס או את אות השימוש אם אני רוצה להדגיש שהלכתי לְבֿית הספר (ולא מִבּית הספר), או אם אורית היא המנהלת ב-הא הידיעה, או אם אני באדום (ולא רמי חרובי).

עדיין לא שמעתי אותיות שימוש מוטעמות, אבל למקרה שמישהו חשב לעשות זאת – בבקשה לא. גם אותיות השימוש וגם מילות היחס הנפרדות הן פרוקליטיות, כלומר אין להן הטעמה משלהן ומבחינת הטעמה הן "נשענות קדימה" על המילה שאחריהן: (אני מתכבד להזמין) את המנהלת שתדבר אל התלמידים על העתיד. מילות היחס עצמן לא מוטעמות. סבבה? סבבה.
(שמעתי צעירים מדברים. כך מסיימים היום טיעונים והוראות).

אגב, הדרך הטובה ביותר לזכור את זה הוא לחשוב איך ואיפה הייתם מטעימים בשיחה טבעית, אילו לא הייתם קוראים מהדף.

טעם המשפט:

טעם המשפט הוא ההברה המוטעמת ביותר במשפט. לכל מילה (או צמד מילים) יש הטעמה, אבל תמיד יש מילה אחרת מוטעמת יותר מהשאר. בדרך כלל זה הפועל (או הנשוא השמני). בעבר ובעתיד זו פחות בעיה בעברית, כי לרוב מוותרים על כינוי הגוף. בהווה בטקסים זה נשמע כך: בערב זה, אנו חוגגים, את סיומן, של שש שנים. זוגות זוגות, ברובם אחד מילה אחת מוטעמת, לא תמיד זו שטבעי להטעים. עכשיו נסו לקרוא את זה רגיל, כאילו זה חלק משיחה נורמלית במשלב קצת גבוה.
הטעם העיקרי במשפט הוא על הפועל: חוגגים. והמשפט כולו (טעם משני במודגש, טעם המשפט במודגש אדום. יש הבדלים גם בין הטעמים המשניים. אולי בפוסט אחר):
בערב זה אנו חוגגים את סיומן של שש שנים.
אני מתכבדת להזמין לבמה את מנהלת בית הספר.
ואם זה אמור להיות שיר ומתחרז, אז זה בכל מקרה מאולץ, אבל עדיין אפשר לקרוא טבעי יותר:
בערב זה אנו חוגגים / את סיומן של שש שנים.

שורה תחתונה: לא להטעים את כינוי הגוף, אלא אם כן זה לצורכי הדגשה. סבבה? סבבה.

בניין הפעיל:

זה אמנם לא היה בטקס אתמול (או שהיה אבל לא שמתי לב מרוב ענייני הטעמה ו-וּלִכבוד), אבל באחד מטקסי יום הזיכרון לא יכולתי לרוות נחת מבתי השרה במקהלה, כי הם שרו (וכן בפלייבק שהקליטו) – שדה זהב דעך באופל ואֶדליק נרות חצב.
גם כשאני מלמדת תלמידים בוגרים יותר את חוקי הכתיב חסר הניקוד, הם לא מבינים למה זה מיוחד שב-*הֶזמין אין י' בהברה הראשונה. תמיד מפתיע אותם לשמוע שזה אמור להיות הִזמין.
על ה-ה' כבר ויתרנו מזמן. כל עוד הם לא מבטאים אותה כ-א' (עיצור סדקי) אלא סתם כשינוי תנועה ללא עיצור, אני עוד יכולה להתגבר. עם שינויים בשפה אין מה לעשות, אבל לפחות בטקסים ובשירה אנחנו מנסים להיות נורמטיביים, אז בבקשה: תנועת הבניין היא i: הִפעיל, הִדליק, הִזמין.
מתי לא? כשיש אות גרונית (לא כולל ר'): הֶאֱזין, הֶחוויר, הֶחשיב, הֶעֱביר.

וטיפ לסיום: 

גם בהרצאות, גם בנאומים, גם בהנחיית טקסים: דמיינו שזאת שיחה רגילה, טבעית.

הטעימו במקומות הטבעיים לכם בדיבור, ולא במקומות שנראים לכם חגיגיים או רשמיים.

כמו כן, אם אתם לא בטוחים לגבי ניקוד אותיות השימוש – חזרו לכלל הבסיסי ואל תנסו לדבר גבוה.

תיקון יתר הוא השגיאה הגרועה ביותר. מבחינה חינוכית – זה נשמע יותר "נכון", ולכן הילדים יחשבו שכך נכון, ומבחינה בלשנית – טוב, מבחינה בלשנית אנחנו לא אומרים גרוע ולא אומרים שגיאה, אבל זה לא חלק מדיבור טבעי. לכן עדיף לשגות בדיבור טבעי מאשר לשגות בתיקוני יתר. עדיף לומר וְלְגְברת (velegveret) מאשר וּלִגברת. אם נשמע לכם מוזר לומר וּבְכַלְכָּלָה, אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. זה לא נכון, אבל זו לפחות "שגיאה" טבעית.

הנאומים שהכי אהבתי אתמול (ואין לי מושג מה הם אמרו. הקשבתי רק לעברית) היו של המורה ברכה בפורום הכיתתי ושל ראש העיר, מר יהודה בן חמו (טעם עיקרי על "דה", טעם משני על "מר" ו"ח"), כי הם פשוט דיברו טבעי בלי לקרוא מהנייר, בלי להתאמץ לדבר נכון ולכן גם בלי תיקוני יתר.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מסיבות). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

עדכונים:
תודה לרפי מוזס על הערותיו.
תודה ליובל פינטר על הקישור לפוסט המועיל והעוד יותר מפורט על אותיות השימוש.

כללי הכתיב חסר הניקוד לפי שמיעה

יום ראשון, 2 בפברואר, 2014

כשחתמתי על הסכם ממון עם אבי ילדיי הגדולים (להלן ש.), הדיון היה משהו כזה:

ש: למה היא מקבלת את הבית?

אני: פה לא צריך להיות י'.

אחת השגיאות שהכי מחרפנות אותי הן שגיאות של כתיב מלא או חסר מדיי. הבעיה עם כללי הכתיב חסר הניקוד כפי שהם מופיעים באתר האקדמיה ללשון העברית (אוקטובר 2013), היא שהם בנויים על כללי הכתיב המנוקד. זה אומר שצריך קודם כול לדעת לנקד, ורק אחר כך אפשר לכתוב בלי ניקוד. אבל מה לעשות שרוב האנשים (כולל מורים) לא יודעים לנקד, והדור הצעיר (שלמורים שלו היה נקדן אוטומטי) אפילו לא יודע לקרוא עם ניקוד?

לכן, לשירות הציבור, אני מביאה כאן את כללי הכתיב חסר הניקוד, לחסרי רקע בניקוד. זה מתוך פרק הרש"ע (רגע של עברית) בקורסים שאני מלמדת.

יש מעט מאוד נקודות שמתפספסות בצורה זו (בעיקר חטף-קמצים למיניהם), ואשמח להצעות ייעול בנקודות האלה.

אז ככה:

1. כללי הכתיב חסר הניקוד אינם תמיד כתיב מלא או חסר, אלא הם משלבים את שני סוגי הכתיב.
מפאת קוצר הזמן והמקום, ומכיוון שאיננו מצפים מהתוצר הממוצע של מערכת החינוך הישראלית לדעת את כללי הניקוד ופונולוגיה עברית היסטורית, אנחנו נתייחס למה שהדובר שומע ולא לדקדוק היסטורי (למשל דגש חזק לא ייחשב לסוגר הברה).

שימו לב:
• שמות פרטיים אינם חייבים לציית לכללי הכתיב חסר הניקוד או לכל חוק אחר. בבואנו לאיית שמות פרטיים, נאיית אותם כפי שמאיית האדם: יעקב או יעקוב, אייל או איל, אדווה או אדוה, גלעד או גילעד.
• כל אות הכתובה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב חסר הניקוד: הוא, היא, ביצים, אבותיו.

לפני שנמשיך, תזכורת למספר מושגים פונולוגיים בסיסיים. מי שמכיר את המושגים יכול לדלג הלאה.

עיצור (consonant) – הגה (צליל דיבור) שיש בו חסימה מלאה או חלקית של האוויר. בעברית – כל האותיות מלבד אהו"י (שיכולות להיות גם עיצורים וגם אימות קריאה)

תנועה (vowel) – הגה שיש בו זרימה חופשית של האוויר. מסומן בעברית על ידי ניקוד (למעט שווא נח) ועל ידי אותיות אהו"י בתפקידן כאימות קריאה.

אם קריאה – אות המציינת תנועה, ולא עיצור.

הברה – רצף הגאים שבמרכזו תנועה. לפני התנועה ואחריה יכולים להיות עיצורים.

הרבה פתוחה – הברה המסתיימת בתנועה.

הברה סגורה – הברה המסתיימת בעיצור אחד או יותר.

טעם / הטעמה – הדגשה של אחת ההברות במילה יותר מהאחרות.

הברה מוטעמת – ההברה המודגשת במילה.

הברה בלתי מוטעמת  (לא מוטעמת) – הברה שאינה מודגשת במילה.

1.1 סימון התנועות
1.1.1 במילים לועזיות
תנועת a אינה מצוינת במילים לועזיות: פופולרי, רנדומלי, נורמלי. גם אם WORD טוען אחרת.
תוספת שלי: בתעתוק מילים משפות שיש בהן הבדל בין a (קצרה) ו-ā (ארוכה) – כן נוסיף א: איראן, אסלאם, קאמה (סוטרה).

תנועות i, o, u מצוינות באם קריאה תמיד: מיליון, היסטוריה, אופטימי.

1.1.2 במילים עבריות
1.1.2.1. תנועת u מסומנת תמיד ב-ו': קופסה, דוגמה, הופצץ, פוקסס.

1.1.2.2. בתנועת i ו-o
הכלל המוביל הוא: סלב

הברה סגורה לא מוטעמת – בלי אם קריאה.

 

זאת אומרת שבכל מקום שבו ההברה פתוחה ו/או מוטעמת – יש אם קריאה (י' או ו' בהתאם לתנועה).

למשל:

סלב שדווקא יש לו י' בשם (אפילו 3) צילום: Nicole de Castro cc-by-sa

סלב שדווקא יש לו י' בשם (אפילו 3)
צילום: Nicole de Castro cc-by-sa

הזמין – ההברה הראשונה סגורה ולא מוטעמת (סלב), ההברה השנייה מוטעמת ולכן יש י'.
משפחה – אין י' כי ההברה סגורה ולא מוטעמת.
טיפש – ההברה הראשונה פתוחה, ולכן יש י'*.
ישראלי – ההברה האחרונה גם פתוחה וגם מוטעמת, ולכן יש י'.
תיכנס, ייכנס, להיכנס – הברות פתוחות – יש אם קריאה*.
שימו לב: מילות יחס והמילית "אם" אינן מוטעמות, ולכן אינן מקבלות אם קריאה: "מן", "עם", וכמובן "אם".
כלל הסלב נכון גם לגבי תנועת o:
חכמה – בלי ו' (חוכמה) כי ההברה סגורה ולא מוטעמת.
מתכון – ההברה מוטעמת ולכן יש ו'.
בוקר (תחילת היום) – ההברה פתוחה ומוטעמת ולכן יש ו'.
בוקר (קאובוי) – ההברה אינה מוטעמת, אבל היא פתוחה ולכן יש ו'.

החוק המקורי לגבי תנועת o הוא: כאשר יש חטף קמץ או קמץ קטן הנשמרים לאורך כל הנטייה – אין אם קריאה.

* כן, אני יודעת שמבחינת העברית הקלסית אלה הברות סגורות. אבל דובר העברית הממוצע לא חושב על דגשים כסוגרי הברה. אמרנו שהכללים כאן הם לפי שמיעה.

שני מקומות נוספים שאין בהם ו' כאם קריאה:
– כאשר יש שתי תנועות o רצופות שהשנייה בהן היא אות גרונית: מחרת, צהריים.
– כאשר יש אם קריאה אחרת: ראש, איפה, פה, תאמר.

שימו לב:
כאשר המילה "כל/כול" היא נסמך – היא נחשבת לא מוטעמת ואין בה אם קריאה: כל הילדים, כל הכבוד (כי כאן, לפחות מבחינה היסטורית, המילה כל היא בלתי מוטעמת).
כאשר המילה מופיעה מחוץ לצירוף סמיכות או כסומך – היא מוטעמת ולכן יש בה ו: הכול בסדר, יודע כול.

1.1.2.2.1. צורת היסוד היא הקובעת
הצורה הקובעת לגבי כל הנטייה היא צורת הבסיס – כלומר הצורה הבלתי מסומנת ביותר. בפועל זו תהיה צורת גוף שלישי זכר יחיד (לכל זמן בנפרד), בתואר זכר יחיד, ובשם העצם – צורת היחיד. גם בתארים או בשמות שנגזרו ממילים אחרות – הצורה הקובעת היא צורת הבסיס.
למשל: טיפש > טיפשים, טיפשות, טיפשי – למרות ששומעים בהם הברה סגורה.
קיבל > קיבלה, קיבלו.
פועל > פועלי, חומר > חומרי, זיכרון > זיכרונות, אמת > אמתי, לב > לבי, בת > בתי וכו'.
מילות יחס: מן > מפרס, ממקומות רבים, מזמן; את > אתי, אתך, אתנו; עם > עמי, עמך, עמנו.

לשאלתכם "מה עושים במקרה של דו משמעות?"
אם הניקוד לא ברור מההקשר, אפשר לנקד חלקית. למשל עִמי לעומת עַמי. נכון שכאן אנחנו מסתכנים בניקוד לא נכון, שהוא דבר עוד יותר מעצבן מאשר כתיב מלא מדיי או חסר מדיי, אבל זה עניין לכמה פוסטים נפרדים.

כיצד מנקדים? אם יש לכם ווינדוס – קאפס לוק, ואז שיפט ושורת המספרים למעלה + \. נסו ותיהנו.
1.1.2.2.2. יוצאי דופן
יוצאים מן הכלל: בניין הפעיל בגזרת פ"נ: הפיל, הציע ללא י', כמו הזמין, הפליא;
(חפ"נ חפי"צ. חפי"צ הם פעלים המתחילים ב-יצ ואז אחת האותיות של "רק עגבת". מתנהגים כמו חסרי פ"נ).
המילה הנה – גם בנטייה: הנו, הנני.

לפני יו (yu/yo) אין י' כאם קריאה: דיון, ציון, מיון, נטיות.

1.1.2.3 תנועת e
ככלל, תנועת e אינה מצוינת בכתיב חסר הניקוד: אזור, ממד, בררה.
תנועת e תסומן ב-י :
– כאשר היא תוצאה של הנמכת תנועה (i>e) בהשפעת עיצור גרוני, כאשר בנטייה (משקל או בניין) יש י:
שיגעון <=> תיאבון; טיפש <=> קירח, חירש; סידור <=> בירור; תישבר <=> תיעצר.

("ואיך נדע אם הייתה הנמכת תנועה?" שואל התלמיד.
ובכן, קודם כול אחרי התנועה חייב להיות עיצור גרוני.
אין? מעולה. זה לא.
אם יש עיצור גרוני – לבדוק אם אתם מכירים מילים דומות משדה סמנטי דומה, אבל בלי גרוניות ועם i במקום של ה-e)

– בשמות פועל של בניין הפעיל בגזרת נחי פ"נ: היכרות, הישג, היצע.
גם כאן צורת הבסיס היא הקובעת: הישג > הישגיות.
– מילים ממשקל פֵּלָה שאינן נגזרות מצורת זכר ושיש בהן תנועת e בכל צורותיהן:
תיבה, זיעה (אבל לא מאה, כי ב-מאתיים אין תנועת e, ולא עדה, כי יש קורח ועדתו, למשל).

1.1.2.4 תנועת a סופית במילים שאולות מארמית

לא בדיוק כללי הכתיב חסר הניקוד, אבל דעו לכם ש-דוגמה, קופסה, כורסה, טיוטה, משכנתה, סיסמה ועוד מילים שנולדו בארמית או עברו דרכה והתאזרחו בעברית – נכתבות ב-ה' בסוף. הריבוי התקני הוא דוגמות, כורסות, סיסמות.

1.2 סימון י' ו-ו' עיצוריות

הכלל הגובר על כל הכללים האחרים: לא מכפילים י' או ו' עיצורית אם הדבר יגרום לרצף של יותר משתי י' או ו'. הדוגמה הקלסית, ובערך היחידה: וּוָווֹ = וווו uvavo – כל אחת מה-ו'ים מציינת עיצור/תנועה נפרדת.
1.2.1 י' או ו' עיצורית אינה מוכפלת בתחילת מילה
ילד, יער, ירח, ורד, ותיק, ועד.

1.2.2. בסוף מילה
בסוף מילה חד הברתית – אין הכפלה: קו, צו, שי, די.
בסוף מילה עם יותר מהברה אחת – נוספת י': עכשיו, סתיו, עליי, ספריי (sfaray).

שימו לב שבמילים עבריות בצירוף ey, ה-י' נחשבת חלק מתנועת צירה מלא, ולכן נכתבת רק פעם אחת: תשרי, ספרי לימוד, כל נדרי.
במילים לועזיות זהו עיצור, ולכן – ספריי (spray), היי (Hey = Hi), גיי (gay).

1.2.3. באמצע מילה – י' או ו' עיצורית מוכפלות 
איילה, שוויון, לוויין, שיירה.

ועכשיו כמה יוצאי דופן:

1.2.3.1. ו' עיצורית מוכפלת ו-י' עיצורית אינה מוכפלת:
– אחרי אותיות השימוש (משה וכלב): היער, שיצא, מוויכוח, לוועד, מירושלים, כוורד וכו'.
– לפני אם קריאה אחרת, או אחריה: מצוין, מאיה (שם פרטי), ראיה (re'aya), תקווה, ציווי.

חוץ מאשר…

1.2.3.1.1 צירופים של iy או yi
מסומנים בשני י' = אחד לתנועה ואחד לעיצור: ראייה (re'iya), חיים.

חוץ מאשר…

1.2.3.1.1.1 חריג: בצירופים iyu/iyo
יש רק י' אחת: דיון, מיון, ציון (ציוּן), ציון (ציוֹן).

 

תודות: לעשהאל ולאחותו על ההשראה, ליובל אברמי על הסלב, לנעם צ. על יאיר לפיד ולמזל כהן על העגבת.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הכפלות). צרו קשר פה מימין.