פרסית



شادباش نوروزی یک دانشجوی اسراییلی

יום שישי, 21 במרץ, 2014

תלמיד שלי כתב, אני רק תרגמתי בעזרתו האדיבה של בפומט (זה המקור העברי). מפיצה ברשות, אך ללא שם התלמיד הביישן.
אמנם אני מלמדת בעיקר שפה, אבל אני משתמשת בטקסטים כדי להמחיש לתלמידים שאיראן אינה אויבת של ישראל. לאיראן ולישראל יש אויב משותף ששמו הרפובליקה האסלאמית (ויש שיאמרו – יש אויב משותף ששמו אינטרסים בינלאומיים שאינם מעוניינים באנשים אלא בהון ובשררה). ברכות נורוז כאלה גורמות לי להרגיש שהצלחתי.

یکی از دانشجویان گرامی دیروز به عبری نوشته، من ترجمه میکنم:
امروز در ایران نوروز 1393 – سال نو ایرانی را – جشن می گیرند. درست در چند ساعت آینده میلیون ها شهروند ایرانی با خانواده های خود دیدار می کنند، می خورند و می آشامند، آواز می خوانند و به همدیگر مهر می ورزند. دور سفره های هفت سین در هزاران خانه، آدم ها به همراه خانواده ها و دوستانشان می نشینند – کسانی که برای هم گرامی هستند، گرد هم می آیند برای گرامیداشت سنتِ باستانیِ یک قوم شگفت انگیز. من با ایشان هیچ وقت همسخن نشده ام و در نتیجه در جشن هایشان شرکت نکرده ام، اما یقین دارم و مطمئنم که در بیشتر خانه ها هیچ برنامه هسته ای و هیچ توطئۀ توسعۀ امپریالیستی وجود نخواهد داشت، مگر تنها آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی بهتر.
کمتر از ماهی دیگر ما هم پای سفره های پسح (عید پاک) خواهیم نشست – و مانند ایشان، ما هم بخوریم و بیاشامیم، آواز بخوانیم و به هم دیگر مهر بورزیم. ما هم یک سنت باستانی یک قوم شگفت انگیز را گرامی خواهیم داشت، و مانند آنها سر بیشتر سفره هایمان غالباً آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی خوب خواهد بود، و نه حیله های «یک دشمن صهیونیستی».
شاید بگویید حرف هایم پیش پا افتاده است و نیز خودم را ساده لوح بنامید. ولی من این باور را انتخاب می کنم که دشمن تنها در ذهن است – هم در ذهن هر یک از ما، و هم در ذهن مجازی که کشورهای ما را رهبری می کند.
بزرگ ترین ترس آنان این است که در واقع و به حقیقت، ما به همین سادگی چنین شبیه به هم هستیم…
ای کاش که همه ما – اسراییلی ها و ایرانیان – همراه هم نوروز پیروز و خجسته داشته باشیم.

Hebrew-Persian Nowruz Greeting by Ars Luminis. www.arsluminis.com

Nowruz piruz. Ars Luminis, cc-by-nc-sa – click for link

היום חוגגים באיראן את הנורוז של שנת 1393 – ראש השנה הפרסי. ממש בשעות הקרובות ייפגשו מיליוני אזרחים איראנים עם בני משפחותיהם, יסעדו, ישירו, ויאהבו. סביב שולחנות הנורוז באלפי בתים ישבו בני אדם, משפחות וחברים – אנשים יקרים זה לזה שמתאגדים ביחד כדי לציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא. מעולם לא דיברתי איתם, ובטח שלא השתתפתי בחגיגות שלהם – אך אני סמוך ובטוח שברוב הבתים לא יהיו תוכניות גרעין זדוניות או מזימות השתלטות אימפריאליסטיות, אלא רק שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים יותר.
בעוד פחות מחודש מהיום נסב אנחנו לשולחן הפסח – וכמוהם, גם אנחנו נסעד, נשיר, ונאהב. גם אנחנו נציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא, וכמוהם, גם על רוב שולחנותינו יהיו בעיקר שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים, ולא קנוניות של "אויב ציוני".
קראו לי נדוש, ואולי אף תמים – אך אני בוחר להאמין שהאויב הוא רק בראש – הן הפיסי של כל אחד מאיתנו, והן זה הוירטואלי שמוביל את המדינות שלנו.
הפחד הכי גדול שלהם הוא העובדה שבעצם, בבסיס, אנחנו פשוט כל כך דומים…
מי ייתן שיהיה לכולנו – ישראלים ואיראניים כאחד – נורוז שמח ומאושר.

רוצים גם להיות תלמידים שלי? יש לכם הזדמנות! ב-13.7 ייפתח באוניברסיטת חיפה קורס קיץ אינטנסיבי ללימוד השפה הפרסית. חודשיים וקצת אני לא יוצאת לכם מהוורידים, בסוף אתם יודעים פרסית וגם יודעים שאיראן לא אויבת של ישראל. לפרטים – המחלקה לשפות זרות, אוניברסיטת חיפה.

לפחות אייתו את שמי נכון

יום שבת, 1 במרץ, 2014

מלשין* רועי שטינמץ:

ראיתי היום פרסום שנטען בו שהנתונים הינם  מתוך עבודת ד"ר שלך ורציתי לברר האמנם, ( כי נראה לי פשוט היסטורית שהדברים אינם נכונים) אביא את מה שנכתב: "תמצית נתונים מתוך עבודת ד"ר של ד"ר תמר עילם גינדין עבודה שעסקה בהשוואה בין מצב היהודים בארצות אשכנז (ארצות נוצריות אירופאיות) ביחס ליהודים בארצות המזרח (ארצות ערביות מוסלמיות) ב2,000 שנות גלות והנתונים מפליאים. 

(כאן מביא רועי ציטוט של דברים שהם אכן מופלאים, אם כי  א גרויסע ביסלע מופרכים. לא אצטט אותם כאן כדי שאף אחד לא יוכל להוציא אותם מהקשרם ולייחס אותם לי. לסקרנים הנה קישור למקור, והנה צילומסך למקרה שיימחק המקור)

רציתי לשאול אם אכן זה כך כי למיטב ידיעתי ההתבוללות באשכנז התחילה לא בזמן שהיו מבודדים אלא רק מזמן האמנסיפציה, מה עוד שבארצות ערב חלו עליהם חוקי עומר ולא היה מותר להם להתבולל,

אז נתחיל מהחדשות הטובות: אני מספיק חשובה כדי שאנשים ייחסו לי דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי. החדשות העוד יותר טובות הוא שמר פצ'ניק איית את שמי נכון. אני גם מרוצה מזה שיש מתנחלים שרוצים לחיות בשלום עם הערבים ומתנגדים לארגון להב"ה. דו קיום זה טוב.

נעבור להעמדת דברים על דיוקם:

א. כותרת עבודת הדוקטור שלי היא "פרסית יהודית קדומה: לשונו של הפירוש לספר יחזקאל, כתב יד פירקוביץ' II 1682". אם לא ברור מהכותרת, העבודה עוסקת בשפה הכתובה של יהודי איראן (יותר נכון: שני דיאלקטים בו זמניים של פרסית יהודית מהמאה ה-10). המשפט היחיד העוסק בפרעות ובהתבוללות נמצא בהקדמה, והוא אומר שיהודי איראן שמרו על זהותם היהודית למרות הרדיפות הקשות. נכון שבאירופה היו רדיפות יותר קשות, אבל לא כתבתי על זה בדוקטורט שלי. ההשוואה היחידה שאולי יש שם בין יהדות איראן ליהדות אשכנז היא בהיקפו של הרכיב העברי – הן כמותו והן רמת ההיתוך שלו. בשני המקרים ביידיש יש הרבה יותר מאשר בפרסית יהודית. במקרה הזה, אגב, היהודים בארצות ערב יותר דומים ליהודים בארצות אשכנז: בערבית יהודית גם יש הרבה יותר רכיב עברי, והוא מהותך יותר לתוך השפה.

באשר למגורים בשכונות של גויים, כתבתי (לא בדוקטורט, במאמרים שונים על פרסית יהודית, למשל בספר הקהילה – איראן בסדרה של מכון בן צבי, ובאנציקלופדיה איראניקה) שבתחילת המאה ה-20 התחילו היהודים לצאת מהמחלה (mahale, ה"גטו"), ואז גם השפה החלה להשתנות. זה רומז שעד המאה ה-20 גרו בשכונות נפרדות.

אם יהיה ביקוש, אני יכולה לבקש מחברתי, עמיתתי ושותפתי לקורסי פנאי אורלי רחימיאן, לכתוב פוסט אורח בנושא התבוללות ורדיפות במהלך ההיסטוריה של יהודי איראן. זאת המומחיות שלה.

ב. אם אנחנו כבר בהעמדת דברים על דיוקם – "המלך השיעי העתיק" זה כמו… כמו… אני לא מצליחה למצוא מקבילה מניחה את הדעת. זה כמו לומר למתנחל (מלהב"ה!) שדוד המלך היה פלסטיני, רק יותר גרוע. אולי כמו לומר למישהו שהוא דור שני לניצולי שואה שדוד המלך היה חבר במפלגה הנציונל סוציאליסטית, ולא להתכוון לכך באופן מטפורי.

חשירשא (אחשוורוש, Xerxes) הראשון, שאתו מזהה המחקר כאחשוורוש של מגילת אסתר,  שלט באימפריה הפרסית בין השנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. בתרגום השבעים ובמקורות יהודיים מסורתיים מאוחרים יותר (כולל ארדשיר-נאמה של שאהין, המשקף מסורות איראניות), המלך במגילת אסתר אינו חשירשא אלא ארתחשסא (ארתחשסתא, Arta-Xerxes), שמם של ארבעה מלכים אחרים. הרלוונטי מהם לסיפורנו הוא ארתחשסא הראשון, בנו של חשירשא, שמלך אחרי אביו ועד 425 לפנה"ס. חלק מהמקורות האלה גם קוראים להמן נוצרי (למשל גרסת יהודי ארם צובא) ומספרים שאסתר ילדה את כורש, סבא של בעלה (או של חמיה, לפי מסורות יהודיות).

מחמד נביא האסלאם היגר ממכה למדינה וייסד את דת האסלאם בשנת 621 לספירה, והשיעה נפרדה מהסונה בעקבות קרב כרבלא, בשנת 680 לספירה. בזמן הזה חשירשא היה מת כבר  1145 שנים, וארתחשסא – 1105 שנים. אם אסתר ילדה את סבא רבא של בעלה, אז אולי הם ידעו משהו שאנחנו לא יודעים על מסע בזמן, ואז אחשוורוש באמת היה יכול להיות שיעי. בכל תרחיש שמתיישב איכשהו עם מה שאנחנו יודעים היום – הוא כנראה היה זורואסטרי: בכל הכתובות שהוא השאיר, הוא מקפיד לציין שאהורה מזדא, האל הזורואסטרי הראשי, נתן לו את הארץ הזאת. כמו כן, היו בשושלת הרבה נישואי אחים ואבות-בנות, שזו מצווה זורואסטרית. עדיין יש חוקרים הסבורים שזו אינה הוכחה מספקת ושאולי יש הסברים אלטרנטיביים, אבל הוא בטח לא יכול היה להשתייך לפלג אסלאמי שנוצר יותר מאלף שנים אחרי מותו.

ולמה זה מקומם? כי האיראנים מאוד גאים בתרבותם ובמורשתם, זו שהאסלאם השחית. עד לא לפני הרבה זמן, העלבון הכי גדול בעבור איראני, היה שיאמרו לו ערבי (גם לערבים חשובה ההפרדה הזאת, וגם הם רוצים שתדעו שהאיראנים אינם חלק מהאומה הערבית). בשנים האחרונות יש מתח גדול מאוד בין האסכולה האיראנית לאסכולה האסלאמית באיראן. נכון שהשכבה השלטת, וכן אלה ששטיפת המוח שלהם הצליחה, הם בראש ובראשונה מוסלמים ורק אחר כך איראנים. אבל לאיראנים חילונים ומשכילים רבים, הכינוי "מוסלמי" גרוע מהכינוי "ערבי". זאת השפעתה של הרפובליקה האסלאמית. לקרוא לאחשוורוש – אחד ממלכי השושלת האח'מנית, שבה מתגאים כל הלאומנים האיראנים – "שיעי", זה חילול הקודש.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש וקומץ סטודנטים שטופי מוח מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

אגב, התמונה הזאת הופיעה במקור בפוסט שמראה שאפילו האיראנים שטופי המוח – שזהותם קודם כל אסלאמית ומניפים תמונות של ח'מיני וח'אמנהא'י בהפגנת מחאה על "שואת האיראנים" מול קבר "אסתר ומרדכי הרוצחים", ונגד כוונת הציונים להרוס את מסגד אל-אקצא (מה, לא?) – מזהים את עצמם כאיראנים. סליחה על התחביר הפרסי, זה מידבק.

ממשיך רועי ושואל:

ב- האמת שבחיפושי אחר העבודה ראיתי שאת מלמדת פרסית דבר שהגניב אותי
ורציתי לשאול אם ישנה דרך לבחור כמוני (סטודנט, לא לבלשנות) לשלב קורס כזה בפרסית?

כאן התשובה הרבה יותר פשוטה:

בקיץ הקרוב אלמד קורס פרסית אינטנסיבי באוניברסיטת חיפה (עדיין לא נקבע מיקום ומועד מדויק, ייתכן גם מיקום באזור המרכז) ויהיה גם קורס מקוון, שאותו אפשר יהיה ללמוד עצמאית בפחות לחץ. אינטנסיבי זה אומר שנתיים אקדמיות בכ-10 שבועות. כשנדע יותר – אני מבטיחה לפרסם ללא שהות.

* תוספת מאוחרת מאת רועי: אבל למה מלשין?
זו פשוט הייתה התערבות עם חבר. אני טענתי שלא נראה לי סביר שיש מחקר כזה והוא אמר שכנראה אני לא יודע מספיק כמו הד"ר המצוטט, אז החלטתי לבדוק.

רוצים לשמוע עוד?  אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובמגוון נושאים אחרים, לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני העמדת דברים על דיוקם). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

מהולנד ועד כוש – מגילת אסתר כפי שטרם ראיתם

יום חמישי, 27 בפברואר, 2014

מוטב מאוחר מאשר מאוחר מדיי.
בראשון הקרוב, 2.3.2014 בשעה 20:00, אתם באים לשמוע את ג'קי לוי משוחח עם פרופ' שלום צבר ואיתי על מגילת אסתר. העילה הרשמית היא השקתה של מגילת אסתר מאוירת יפהפיה (וקצת מזוויעה, בעיקר תמונת ברית המילה ההמונית בעקבות "כל עמי הארץ מתייהדים") שנתרמה לאחרונה לספריה על ידי תורם נדיב.
בעצם למה להכביר מילים? הנה ההזמנה. בואו!

השקת מגילת אסתר בספרייה הלאומית בירושלים

הזמנה לאירוע. בואו ושתפו!

וידאו של האירוע אמור לעלות לרשת, ואפרסם אותו גם כאן.

וכמובן, אם אתם רוצים לשמוע עוד – קודם כול, בואו לאירוע. שנית, אם אנחנו כבר בענייני נדיבות – אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובנושאים אחרים, במסגרות שמשלמות היטב. העבירו למנהל הרווחה בארגונכם / רכזת התרבות בקיבוצכם הנדיב / אמא של בר המצווה וכו'.

איך קוראים לנשיא הבא של הרפובליקה האסלאמית?

יום שישי, 24 במאי, 2013

השבוע פורסמה רשימת המועמדים הסופית לנשיאות הרפובליקה האסלאמית, אחרי סינון קפדני מטעם מועצת שומרי החוקה. רפסנג'אני ורחים-משאא'י בחוץ, והמועמדים הסופיים הם אנשים שרובכם מעולם לא שמעתם את שמם.

אז הנה המקום גם להסביר איך מבטאים, גם להציג תעתיק מדויק ותעתיק עממי (לשימוש העיתונות, אני מקווה. שלא יחזור סיפור ח'אמנהא'י ואחמדי-נז'אד), וגם קצת על השמות עצמם: מבנה ומשמעות.

מי שרוצה לדעת קצת יותר על האנשים עצמם, הרקע והסיכויים – יש שתי אופציות:
א. אני בטוחה למדיי שבימים הקרובים רז צימט יפרסם מאמר בנושא, ואז יהיה קישור בחלק הראשון של המשפט הזה.
ב. ב-11.5.2013 בשעות אחר הצהריים (כשתהיה שעה מדויקת – אוסיף אותה, ויהיה גם כאן ברולר מצד שמאל) יש שיח מומחים במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, לקראת הבחירות, ובו יציג מיקי סגל את המועמדים ואת סיכוייהם. אני מציגה שם את הזווית העממית – תגובות ברשתות החברתיות לאירועים שהיו ולמועמדים עצמם, ואי הצבעה כאמירה פוליטית, יוסי מנשהוף מדבר על הקשר (המקרי בהחלט) בין בחירות ודמוקרטיה באיראן, וסולי שהוואר מנחה ומסכם. בואו.

אז מי ומי במועמדים?

סעיד ג'לילי – תעתיק לטיני – sayid-e jalili (ההברות המודגשות הן המוטעמות).
קל לראות שזהו שם ערבי. זה לא שאין איראנים עם שמות איראנים, כמו ארש, ראמין ובהראם, אבל כפי שאמרו מספר מנהיגים בשבועות האחרונים – צריך מנהיג שנאמן לעקרונות האסלאם, ושמבין שאנחנו יותר מוסלמים מאשר איראנים. זאת, אגב, אחת הסיבות לפסילתו של רחים-משאא'י, היחיד מבין המועמדים הרציניים שהיה לו שם פרטי פרסי – אספנדיאר.

מה בכל זאת אפשר ללמוד מהשם שלו על השפה הפרסית?

דבר ראשון ההגייה – בפרסית אין גרוניות. האות ע (ع) מבוטאת כ-י' כשהיא באה לפני תנועת i, וחלק ממקורותיי טוענים שגם בסביבות פונטיות אחרות (למשל שמה של השכונה הצפונית סעאדת אבאד נהגה sayādat ābād), אבל לא יצא לי לאמת את הדבר.

תנועת ה-e מקשרת בין השם הפרטי לשם המשפחה, בשמות פרסיים בלבד. כלומר בשמות של איראנים, גם אם כל חלקי השם ערביים. שמה של התנועה היא כסרה-י אצ'אפה kasre-ye ezāfe, ולמעשה היא מקשרת בין כל שני שמות (תואר או עצם) שיש ביניהם יחס של גרעין ולוואי, כלומר כשהשני מתאר את הראשון. בשמות, זהו זכר לתקופה שבה שם משפחה היה פשוט תיאור של האדם: מקצועו, מוצאו (רוב השמות המסתיימים ב-י וגם ב-נז'אד, כמו הנשיא היוצא) או תכונתו.

ה-י' בסוף שם המשפחה היא יאי נסבת, או בעברית י' היחס. היא הופכת את המילה לשם תואר, כמו י' היחס העברית (ר' סעיד הגלילי). י' היחס בפרסית היא התפתחות עצמאית, ולא שאילה מערבית.

השם הוא ערבי, כאמור, אבל גם ערבית היא שפה, ולכן נתרגם: סעיד – מאושר, בר מזל; ג'ליל – נעלה (וגם הגליל).

לעיתונות הכתובה: אין צורך לשנות את התעתיק המדויק. שמרו על סעיד ג'לילי והקפידו לא להוסיף לו א' מיותרת.

לעיתונות המדוברת: שימו לב להטעמה – שני השמות מוטעמים בסופם.

 

ע'לאם עלי חדאד עאדל – תעתיק לטיני – gholam ali-ye hadd-e ādel.

שוב שם שכל מרכיביו ערביים, אבל אני לא מכירה ערביים שקוראים לבניהם בצירופים עם ע'לאם, רק איראנים (עם זאת, אני לא מכירה כל כך הרבה שמות של ערבים). ע'לאם בערבית הוא עֶלֶם, או משרת צעיר. בפרסית נפוצים יחסית שמות המתחילים בע'לאם ואחר כך שם של אחד האמאמים. השם שאני נתקלתי בו הכי הרבה הוא ע'לאם חסין (gholam hossein, נהגה כמילה אחת, יכול להיכתב כמילה אחת או שתיים), ויש גם ע'לאם חסן, ע'לאם רצ'א, ע'לאם עבאס ועוד. השמות האלה בכל מקרה מבוטאים כמילה אחת, אבל יש הבוחרים לכתוב אותה בנפרד ויש הבוחרים לכתוב ביחד. במקרה של חדאד-עאדל, הוא בוחר לכתוב בנפרד, ולכן נכבד את בחירתו. ע'לאם עלי הוא "הנער המשרת של עלי".

עלי הוא שמו של האמאם הראשון, כידוע. למי שדווקא לא היה ידוע לו – לשיעה, כלומר לאסלאם השיעי, יש שנים  עשר אמאמים, שהם יורשיו של הנביא מחמד ע"ה. עלי היה הראשון מביניהם, והאמונה בו יצרה את הקרע בין שני הזרמים העיקריים של האסלאם – השיעה והסונה.

שוב, שימו לב שה-ע בשם עלי אינה גרונית, וכשהוגים את השם כשם אחד – היא אינה נהגית כלל. קצת כמו בעברית, בעצם.

לאות ע' (غ) יש מספר הגיות בפרסית, תלוי בסביבה הפונטית שלה (וכמובן בדיאלקט של הדובר, אבל אנחנו מניחים שהדובר טהראני). כאן ההגייה דומה לערבית, ומזכירה את ה-ר' הישראלית הגרונית, בניגוד ל-ר' האיראנית שהיא מתגלגלת אבל רכה יותר מזו של האיטלקית והספרדית. בעיתונות נוטים לתעתק ע' כ-ג (למשל: ברגותי), אבל לפעמים גם כ-ר. זכורה לי משפחת ע'נימת, שלפני כמה שנים יצאו מתוכה מספר מחבלים. באחד משני העיתונים הגדולים קראו לה רנימת, ובשני – גנימת.

בתעתיק הלטיני של השם חדאד אפשר לראות שבפרסית מקפידים לבטא אותיות כפולות (עם "דגש חזק") ככפולות.

ב-עאדל שוב מופיעה ע שנהגית כמו א' או בכלל לא.

משמעות השם חדאד בערבית ובפרסית היא "נַפָּח", ובפרסית גם "שומר סף". עאדל = צודק (כלומר עושה צדק).

לעיתונות הכתובה: לשם הפרטי אני מתלבטת בין התעתיקים גולאם עלי ו-רולאם עלי, מאותן סיבות שצוינו למעלה (ר פרסית אמנם שונה לגמרי מהאות הזאת, אבל כך גם ג פרסית, שמבוטאת כמו ה-ג שלנו). שם המשפחה – חדאד-עאדל, אם או בלי מקף.

לתקשורת המדוברת: לשים לב שיש רק הטעמה אחת בשם הפרטי (בהברה "לי"), ובשם המשפחה שני החלקים מוטעמים (הכול מלרע – כלומר בסוף המילה).

 

מחסן רצ'איי (בתעתיק הישן – רצ'אא'י) – תעתיק לטיני mohsen-e rezāyi

האמת היא שגם התעתיק הלטיני קצת משקר, כי אותיות גרוניות (א,ה,ח,ע) בשווא אינן מבוטאות כלל, אלא רק מאריכות את התנועה שלפניהן. לכן צריך בעצם להיות mo:sen.

על ההגייה אפשר ללמוד שאמנם פרסית שאלה את הכתב הערבי, אבל חלק גדול מהפונמות הערביות אין בפרסית, והן נהגות כמו פונמות אחרות. למשל ד', ז, צ' ו-ט' (ذ، ز ، ض، ظ) נהגות כולן כ-ז. כמו ה-ע' בשמות של סעיד, גם ה-א' העיצורית (השנייה) בשמו של רצ'אא'י נהגית למעשה כמו י, אבל כאן הגדילה האקדמיה ללשון פרסית לעשות, וקבעה לפני מספר שנים שגם יכתבו אותה כך. אז למעשה התעתיק רצ'אא'י משקף את הכתיב הקדום (וכך גם ח'אמנהא'י, וכל מה שיש בו א' עם צ'ופצ'יק), והתעתיק המדויק האמיתי הוא רצ'איי. ההגייה בכל מקרה אחת.

רצ'איי הוא מישהו שמתייחס לאמאם רצ'א, שפירוש שמו "מרוצה". ולמה יש לו שני י', או א'י? כי אחרי תנועה י' היחס צריכה עיצור מעבר, והעיצור הזה הוא י'.

לעיתונות הכתובה: מוחסן רזאי.

לעיתונות המדוברת: הקפידו על שלוש הברות בשם רֶזָאִי, וכמו כל השמות הפרסיים – ההטעמה היא על ההברה האחרונה בכל שם.

 

חסן רוחאני – תעתיק לטיני – hassan-e rōhāni  או rowhāni. פשוטי העם מבטאים ruhāni.

שוב ערבית, שוב י' היחס.

חסן הוא שמו של אחד האמאמים, ומשמעות השם "יפה".

רוחאני הוא הרכב פרסי-ערבי שבפרסית משמעותו כיום "איש דת", אבל במקור זה פשוט "איש רוח", או "רוחני", כמו בעברית.

 

מחמד-רצ'א עארף – mohammad-re āref

השם הפרטי, מחמד-רצ'א, הוא צירוף שמות של שני אמאמים. לשים לב שזה מבוטא כמילה אחת. מה שעוד מעניין הוא שהשם רצ'א לא מקבל את תנועת ה-e המקשרת.

לא מעניין כל כך, אבל יש לשים לב לכך שזה נחשב שם אחד. בעיקרון, האיראנים נוטים להפריד ולהשתמש רק בשם אחד, אבל בתקשורת מקפידים על שימוש בשני השמות. זה כמו שבעיתון (אני מקווה) לא כותבים "ביבי" אלא "בנימין נתניהו".

עארף – בערבית "יודע", בפרסית "מיסטיקן" (בינוני פועל ערבי של בניין 1. מוכר לישראלים יותר מהביטוי הערבי "אנא עארף?").

בשני השמות האחרונים למדנו גם למה לפעמים מסוכן להסתמך על ידע בערבית כשבאים לקרוא פרסית. קורה לי כל הזמן עם תלמידיי הערביסטים באוניברסיטת ת"א.

דגשים לעיתונות – להשתמש בשני השמות הפרטיים, רצוי עם הטעמה אחת.

מותר לכתוב מוחמד רזא עארף.

 

מחמד-באקר קאליבאף – mohammad-bāgher-e Qālibāf

השם היחיד שיש בו פרסית. ולכן זה כנראה המועמד שאני תומכת בו (וגם צימט, כבר הרבה שנים, אבל מסיבות אחרות).

השם הפרטי, מחמד באקר, הוא שם של אמאם.

מה אנו למדים פונטית? למשל שהאות ק (ق), שמופיעה כמעט אך ורק במילים שאולות מערבית ומטורקית (או במילים משוערבות, כמו כאלי הפרסי שהפך ל-קאלי), נהגית בפרסית בדיוק כמו ע' (غ). גם היא משתנה לפי סביבה פונטית, אבל במקרה כל השמות שאנחנו רואים היום הם עם gh, כלומר הגייתם כמו ר' ישראלית.

אז למה אני לא ממליצה על התעתיק מוחמד בארר ראליבאף? שאלה טובה. מאותה סיבה שלא המלצתי קודם על קלאם עלי. אמנם ההגייה אחת, אבל הכתיב שונה. למה הדבר דומה? להמלצתי לכתוב מוחמד ו-מוחסן, ולא מוהמד ו-מוהסן בהתאמה (או בהתאמה יתרה להגייה הטהראנית – מַמַד ו-מוֹסֵן).

המשמעות הערבית של השם באקר הוא "המפלח, המבקע". אנשי הדת דורשים את שמו באקר אלעלום باقر العلوم "מבקע הידיעות", או "מבקע המדעים". הוא כנראה היה מאוד חכם. אבל כשהילדים האיראנים צריכים ללמוד בע"פ את שמות האמאמים, יש להם טריק לזכור: בָּא (با) בפרסית = עִם. קֶר (قِر) = ריקוד. אני לא יודעת אם זו אגדה אורבנית או קרה באמת, יש סיפור על ילד שהיה צריך להיבחן על שמות 12 האמאמים, ובאמאם החמישי הוא אמר "נו, זה שרוקד". הוא לא קיבל ציון כל כך טוב, וגם אמא שלו נקראה לנזיפה.

קאליבאף הוא בינוני פּוֹעֵל פרסי, מהסוג שיש בו גם פועל וגם מושא הפעולה. קאלי הוא שטיח, ו-באף הוא גזע ההווה של הפועל באפתן (بافتن) – לארוג, לקלוע (צמות, למשל). קאליבאף, אם כן, הוא "אורג שטיחים".

הטהראנים קוראים לו בחיבה "מַמַד ח'אליבאף". ממד הוא קיצור של מחמד, וח'אלי זה "ריק". כלומר הבטחותיו ריקות מתוכן. שקרן, בקיצור.

אלט-טאב: בפרסית לא מדברים על שורשים ועל בניינים אלא על גזעים – ולכל פועל יש גזע עבר וגזע הווה. לפעמים קל לראות את הקשר ביניהם, כמו כאן, לפעמים קשה יותר, למשל בפעלים כמו דאדן (دادن), שגזע ההווה שלו הוא דה (ده), אבל כשיודעים פרסית עתיקה וסנסקריט ומכירים את תהליכי הפונולוגיה האיראנית, אפשר לראות שיש שורש משותף, ויש פעלים שבהם יש סוּפְּלֶצְיָה, כלומר כל אחד מהגזעים בא משורש אחר, כמו הפועל "לראות" – דידן (دیدن) וגזע הווה בין (بین-). באנגלית קיימת סופלציה בפעלים to be, to go. שיפט-אלט-טאב.

לעיתונות: מוחמד-באקר קאליבאף.

שתי הערות חשובות: בעיתונות לא מקצרים שמות!!!! אם שמו מחמד באקר, אז בבקשה לכתוב (ולומר) את שני השמות, לא להתעצל. אני מרשה לכם להטעים כל שם (למרות שהאיראנים לא עושים את זה), אבל זה שם אחד. למיקלאנג'לו אתם לא קוראים מיכאל או מיקל לבד, נכון?

ודבר שני, כבר ראיתי תעתיקים של שם המשפחה שאין המסך סובל. נא להקפיד על קאליבאף, עם ק' ועם א'.

 

מחמד ע'רצ'י – תעתיק לטיני mohammad-e Qarazi

אין הרבה דברים חדשים ללמוד. השם ערבי, ה-י' היא י' היחס. התרגום לעברית קצת מוזר, כי ע'רץ' זה "כוונה", לא במובן תכלית, אלא במובן משמעות. כוונת הדברים.

ההגייה יותר קרובה ל-ק' הערבית/אפגנית, כלומר עיצור ממש, ולא חוכך, כי זה בתחילת מילה (ב-ע'לאם משום מה מבטאים את זה קצת יותר לכיוון החוכך, אבל עדיין יותר "קשה" מ-באקר, למשל), אבל מכיוון שהאות בתעתיק הערבי היא ע', נשתמש ב-ג.

לעיתונות הכתובה: מוחמד גרזי. כאן יש פחות התלבטויות בין ג ו-ר', בגלל הסמיכות ל-ר הפרסית. ררזי נראה מוזר מדיי.

לעיתונות המדוברת: לשים לב למלרע! מרשה לכם לומר (אבל לא לכתוב) קרזי אם אתם רוצים יותר לדייק.

 

עלי-אכבר ולאיתי ali akbar-e velāyati

שוב, עלי אכבר – שם אחד. ערבי. משמעותו "עלי הגדול ביותר". רפסנג'אני כבר כל כך ידוע, שאפילו בעיתונות קוראים לו רק אכבר, אבל ייקח זמן עד ש-ולאיתי יגיע למקום הזה.

ולאיתי – שוב, י' היחס. ולאית – מילה ממוצא ערבי, שמשמעותה "מחוז", כלומר ולאיתי הוא "מחוזי", או "פרובינציאלי".
בשיעה המודרנית ולאית (ערבית ولایة) הוא גם מעמדו של ה-ולי, המנהיג. באיראן המנהיג הוא ולי פקיה, ומשרתו היא ולאית פקיה. אבל זה לא קשור לשם ולאיתי. יכול להיות שאחד מאבות אבותיו של המועמד הנכבד היה שליט מחוז או משהו.

אותן הוראות לעיתונות – להשתמש בשני השמות, הטעמה מלרעית.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני בחירה). צרו קשר פה מימין.

סוכנות הידיעות XT מציגה: מזרחי על שטר חדש

יום שבת, 4 במאי, 2013
מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

את התמונה הזאת מצאנו  בדף איראני בשם "אבי ההיסטוריה", דף לאומני – זורואסטרי.

והנה הכיתוב שהולך יחד עם התמונה. בפומט חשב שהם לא מפגרים ואפילו מתנגדיו המרים של הנשיא לא חושבים שיש אמת מאחורי הידיעה. כלומר זה כמו הטיזרים ב-Xnet, שואלים שאלות מפגרות גם אם אין שום שאלה. מצד שני, אולי מי שפרסם את התמונה לא מפגר ומודה שזה פוטושופ, אבל המגיבים חושבים שזו ידיעה אמיתית.

 

הדפסת תמונתו של אחמדי נז'אד על גבי שטרות ישראלים! האם ידיעה זו נכונה?

چاپ عکس احمدی نژاد بر روی اسکناسهای اسراییلی!آیا این خبر صحت دارد ؟‏

זה באמת נכון שאחמדי נז'אד עשה לישראל שירות שאף פוליטיקאי בהיסטוריה של איראן לא עשה… בימים אלה ישראל היא בתפקיד הקרבן באזור, ואם לפני כן סיוע לישראל לא היה באגנדה של הפוליטיקאים המערביים, הרי שעם דבריו של הנשיא האסלאמי הסיוע הזה הפך למטרה ולתוכנית מספר אחת במזרח התיכון…

این واقعا درست است که احمدی نژاد خدمتی به اسرائیل کرد که هیچ دولتمردی در تاریخ ایران نکرده بود …..هم اکنون این کشور نقش قربانی را در منطقه دارد و چنانچه پیش تر کمک به آن در دستور کار دولتمردان غربی نبود با سخنان رئیس جمهور اسلامی به هدف و برنامه نخست در خاورمیانه تبدیل شده است ….

כמובן, העזרה של מר אחמדי נז'אד לא מוגבלת לישראל… הממשלות האחרות, כמו סעודיה, האמירויות, קטר וטורקיה הפיקו את התועלת הגדולה ביותר מהשגיאות המדיניות של איראן… השפעתה של טורקיה באזור התגברה באופן בולט… סעודיה חתמה עם ארה"ב את החוזה הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית העולמית, בסכום של 60 מיליארד דולר… והאמירויות דורשות את האיים התמיד-איראניים, תוך שהם מניחים שהמערב יתמוך בהם… כמובן, אד'רבאיג'אן (אזרביג'אן, בשביל מי שמתעקש) התקדמה בים מזנדראן יותר מזכותה, אפשרה לכמה חברות בינלאומיות להיכנס לטריטוריה של איראן ושל תרכמנסתאן, וזיהמה את הים התמיד-מזנדראני פי 16 מהתקן… ואין צורך לדבר על גביית דמי החסות החוזרת ונשנית של רוסיה ושל סין. אם ארצה לדבר על השירות שעו הפוליטיקאים האיראנים לשאר המדינות, אני יכול לכתוב ספר בן יותר מכרך אחד…

אלט-טאב: שלושת האיים תנב (לקרוא: טוֹמְבּ) הגדול, תנב הקטן ואבו מוסא, ששמו המקורי הוא בּוּם-סַבְּזוּ או בּוּם-סוֹזוּ – "האדמה הירוקה" בלהגים איראניים דרומיים (ההבדל בין שני השמות הוא דיאלקטלי). השם אבו-מוסא הוא חלק מהמזימה לספח אותו לאמירויות.

אלט-טאב-טאב: ים מזנדראן הוא השם האיראני של הים הכספי, השוכן לחוף המחוז הצפוני מזנדראן (כשם שהמפרץ הפרסי שוכן לחוף המחוז הדרומי פארס). שלוש המדינות הגובלות בים הכספי לא חתמו על חוזה המחלק ביניהן את הים הכספי, והנושא עדיין נתון במחלוקת בין המדינות. אד'רבאיג'אן פשוט קבעה עובדה. שיפט-אלט-טאב-טאב.

البته خدمت اقای احمدی نژاد محدود به اسرائیل نبوده …سایر دولتها نظیر عربستان امارات قطر و ترکیه از اشتباهات سیاست ایران بیشترین بهره را بردند …. نفوذ ترکیه در منطقه بشکل چشمگیری افزایش یافته … عربستان بزرگترین قرارداد تاریخ نظامی جهان را به مبلغ 60 میلیارد دلار …. با امریکا بسته و امارات جزایر همیشه ایرانی را با ظن پشتیبانی غرب طلب می کند …. البته آذربایجان هم بیش از حق خود در دریای مازندران پیش رفته و تا محدوده کنترل ایران و ترکمنستان پای شرکتهای چند ملیتی را باز نموده و دریای همیشه مازندران را 16 برابر استاندارد آلوده کرده …… از باج گرفتن های مکرر روسیه و چین نمی شود سخن گفت اگر خدمت دولتمردان ایران به سایر کشورها را بخواهم باز گو کنم قادرم بیش از یک جلد کتاب بنویسم ….

אלט-טאב: לקוראי הפרסית – נכון שכתוב "אי אפשר" نمی شود, אבל הכוונה היא שאין צורך כי כולם יודעים. או אולי שאי אפשר כי יורידו לך את הראש? שיפט-אלט-טאב.

אז מה הידיעה?

خبر چیست ؟

נגיד בנק ישראל (הם קוראים לו שר אוצר-המדינה) הודיע שמשום שכהונתו של אחמדי נז'אד כנשיא איראן מתקרבת לקיצה, ממשלת ישראל, בזכות שירותיו של המשרת הנסתר הזה של ישראל, שירותים שאין להם שיעור, תדפיס שטרות עם תמונתו של אחמדי נז'אד! הוא התייחס בדבריו לחלק מהשירותים הללו.

وزیر خزانه داری اسراییل اعلام کرد با توجه به نزدیکی اتمام دوران ریاست جمهوری احمدی نژاد در ایران ، دولت اسراییل به پاس خدمات بی شمار این خادم پنهان اسراییل ، اقدام به چاپ اسکناسهایی با تصاویر احمدی نژاد خواهد کرد! او در ادامه سخنان خود به بخشی از این خدمات اشاره کرد.

לפי נגיד בנק ישראל, בדיבוריו הקיצוניים ובחשיפת פנים קיצוניות ורושפות נגד ממשלת ישראל ונגד עם ישראל, הצליח אחמדי נז'אד במשך שמונה שנות נשיאותו להגדיל את סכום הסיוע האמריקאי לישראל במיליארדי דולרים, ואף ממשלת ישראל, בהסתמך על דברים אלה ובתירוץ שכל אדמותיה נמצאות בסכנה, הצליחה להשיג את הנשק האמריקאי המתקדם ביותר, שארה"ב לא העמידה עד עכשיו לרשות אף אחת מבנות בריתה.

به گفته وزیر خزانه داری اسراییل ، احمدی نژاد در طول 8 سال ریاست جمهوری خود با به زبان آوردن سخنان افراطی و به ظاهر تند و آتشین علیه دولت و ملت اسراییل توانست مبلغ کمک های مالی آمریکا به این کشور را به میلیاردها دلار افزایش دهد و دولت اسراییل نیز توانست با توسل به این سخنان و با بهانه در خطر بودن تمامیت ارضی خود ، پیشرفته ترین سلاحهای آمریکایی را ؛ که این کشور تا کنون در اختیار سایر متحدان خود قرار نداده است ؛ دریافت نماید.

בתוך כך, התנהגותה של ממשלת אחמדי נז'אד ותמיכתה בקבוצות טרור באזור גרמו לכך שישראל יצאה מראש רשימת האויבים של הערבים, ואיראן התמקמה בראש הרשימה. ודבר זה סייע לממשלת ישראל להשתמש באדמות רבות יותר בשטחים הכבושים כדי לנות התנחלויות, בחסות שתיקת הערבים.
در ضمن رفتارها و حمایت های دولت احمدی نژاد از گروههای تروریست منطقه سبب شد که اسراییل از اولویت دشمنی اعراب خارج شده و ایران در این اولویت قرار بگیرد و این موضوع ؛ به دولت اسراییل کمک کرد تا در سکوت اعراب ، زمین های بیشتری را در سرزمین های اشغالی برای شهرک سازی مورد استفاده قرار دهد.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שטרות של 5000 ש"ח). צרו קשר כאן.

 

סִיזְדַה בֶּדַר שמח!

יום רביעי, 3 באפריל, 2013

כך בירכתי היום את בני בשן בהתארחי שנית בפינת הבורות בתוכניתו המצוינת (אני רואה שהפוסט הקודם שפרסמתי הוא מהאירוח הקודם באותה תוכנית. נשבעת לכם שמאז התחלתי חמש טיוטות נוספות, אבל כולן במצב של או-טו-טו פוסט).

אז כמובטח, כמה מילים על החג (אמנם הברכה הייתה לפני שהתחלנו לשאול שאלות, אבל אילו הייתי מסבירה לו מה החג, זה עדיין היה בניגוד לרוח הפינה), כמה מילים על ההגייה של שם החג, והתשובות לשאלות ששאלתי.

סִיזְדַה בֶּדַר, מילולית "שלוש עשרה החוצה", הוא היום השלושה עשר של השנה החדשה, והיום האחרון של ראש השנה. ביום זה יוצאים לפיקניקים בטבע, כדי לחגוג את האביב.

לפני שנתחיל עם התשובות, מילה על ההגייה שלי של שם החג. גם כשבני אמר שקשה לו לבטא את שם החג, לא ביטאתי אותו במבטא ישראלי, עם ר' ישראלית. זאת מכיוון שה-ר' הפרסית היא משהו בין ר' מתגלגלת לבין ר' אמריקאית לבין ל'. כשאני מלמדת להגות אותה, אני אומרת ללחוש ר' איטלקית. למה אני לא יכולה לומר סיזדה בדר במבטא ישראלי וזהו? כי בפרסית מבטאים ק' ו-ע' (ق ו- غ בהתאמה) כמו ר' ישראלית. כך יצא שכאשר אבא שלי רצה לומר לחבר איראני באנגלית שרומא לא נבנתה ביום אחד, יצא לו ש-קום, העיר קדושה לשיעים, לא נבנתה ביום אחד. על כך ענה לו האיראני – אבל היא תיחרב ביום אחד.

אז לשאלות:

1. מהו ההסבר האנטישמי למנהגי סיזדה בדר?

2. לפי חכמי הדת הזורואסטרית, כמה נמלים צריך להרוג כדי לכפר על חטא ההשתנה בישיבה, וכמה כדי לכפר על חטא ההשתנה בעמידה?

3. מה קרה השנה ב-20.3 בשעה 13:01:56 בדיוק?

4. באילו תנאים יכולה כלה סאסאנית לבטל את הנישואין?

5. מה עושות הרווקות בסיזדה בדר?

6. איך קראו לאבא ואמא של אחשורוש?

7. מי היה הזוג הראשון שקיים מצוות נישואי קרובים מדרגה ראשונה?

והתשובות במהופך (התשובות המלאות – בספרי המצוין, כמובן):

המשך…

הפרתמים מתגיירים כהלכה

יום ראשון, 24 בפברואר, 2013

בהמשך לפוסט הקודם, שבו פיציתי אתכם על השמטת הזירה הלשונית ממעריב ומ-NRG של השבוע, אני מפרסמת את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע (אלה מכם שמקבלים את הפוסטים שלי ברסס קיבלו חלקים ממנו אתמול, כי רק אחרי הפרסום שמתי לב שהעתקתי והדבקתי את אחת הטיוטות המוקדמות). 

מגילת אסתר היא הספר האהוב עליי בכל התנ"ך כולו. לא רק בגלל הסיפור – מין ואלימות זה תמיד מעניין – אלא מכיוון שאפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה על איראן הקדומה, על השפה הפרסית העתיקה, ובכלל על מה שקורה כשלשונות ותרבויות באות במגע. מכיוון שהזירה כאן היא לשונית, נתמקד הפעם במגע בין לשונות, ובמיוחד באופיה של מגילת אסתר כטקסט – כמו שאומרים בפרסית – שמעלה ניחוח של תרגום.

כאשר שפה שואלת מילים משפה אחרת, מתרחשים תהליכי היתוך, כלומר התאמה של המילים לשפה השואלת. המילים הפרסיות במגילת אסתר עברו קודם כול היתוך פונולוגי, כלומר התאמה לחוקים הפונטיים של השפה העברית. הבה נזכיר לעצמנו – מדובר בשפה העברית של לפני כאלפיים שנה, לא לשפה העברית העכשווית. למשל המילה פְרַתַמַה (fra-ראשון, קדימה, tama-הכי), הפכה ל-פַּרְתָּם (מוזכרת רק בצורת הרבים – פַּרְתְּמִים): דגש בבג"ד-כפ"ת בראש מילה, ותנועה בין שני העיצורים הראשונים כדי שחס וחלילה לא יהיה לנו צרור עיצורים.

גם המילה חְ'שַתְ'רַה-פָּאוַן (xšaθra – ממלכה, pāwan – מגן) עברה גיור כהלכה לפני שנכנסה לעברית: את בעיית צרור העיצורים פתרה א' פרוסתטית (לא פרוסטטה, פרוטזה: תומכת, עוזרת לבטא) בתחילת המילה. מאוחר יותר גם השתנה הניקוד. העיצור ת' (θ, כמו th במילה thin) אינו קיים בעברית, ולכן החלפנו אותו ב-ד' שזה הכי קרוב. מה יצא? נכון, אחשדרפן.

שתי המילים, אגב, מופיעות גם בצורתן הפרסית בהתאמה פונולוגית לעברית – פרתמים, אחשדרפנים, וגם כתרגום שאילה, כלומר תרגום מילולי של הביטוי: הפרתמים הם "היושבים ראשונה במלכות" (אסתר א:יד), והאחשדרפנים הם "שרי המדינות" (א:ג). בעברית החדשה יש תרגומי שאילה רבים מגרמנית, למשל קופת חולים (krankenkasse), גן ילדים (kindergarten) ומדעי הרוח  (geistwissenschaft), ואם המילה האחרונה מזכירה ghost, זה לא במקרה.

בנוסף להיתוך פונולוגי – כלומר התאמה לחוקי ההגה של העברית – רוב המילים עברו גם היתוך מורפולוגי, כלומר הן גם נוטות בעברית. להיתוך מורפולוגי יש כמה רמות: בפרק ג' המן מציע להביא עשרת אלפים כיכר כסף אל גנזי המלך. המילה הפרסית ganza "אוצר המלך", נקלטה היטב בשפה העברית, ומכיוון שיש בה שלושה עיצורים, אפשר להטות אותה כפועל – לגנוז, גנז, ובשם הפעולה גניזה. להיתוך מורפולוגי כזה קוראים היתוך מורפולוגי פנימי, כי כבר אי אפשר להפריד בין החלק העברי – המשקל – והחלק הפרסי – השורש.

לשר האוצר, ה-גַנְזַה-בַּרַה (bara "נושא", מאותו שורש כמו הפועל האנגלי to bear), יש לצערו יותר משלושה עיצורים, ולכן המילה גִּזְבָּר נכנסה לעברית, דרך ספר עזרא, רק כשם עצם. ההיתוך המורפולוגי שלה הוא רק חיצוני. כלומר אפשר להוסיף לו צורנים – תחיליות וסיומות – משני צדדיו (הגזברים, כמו האחשדרפנים והפרתמים), אבל הוא לא הפך לשורש נוטה.

גם להיתוך מורפולוגי חיצוני יש שתי רמות: הצורנים שמוסיפים למילה יכולים להיות רק צורני נטייה, למשל יידוע או ריבוי (כמו הפרברים, שתיכף נדבר עליהם), ובדרגת היתוך גבוהה יותר נמצא גם צורני גזירה, כלומר צורנים שיוצרים מילה חדשה, כמו גזברות, פרדסנות ו-דתי.

אכן כן, גם פרבר, פרדס ודת הן מילים פרסיות. פרדס הוא מקום מוקף (פַּרִי=מסביב, כמו פֶּרִי ביוונית) חומה (דַאיסַה), וגם המילה פרבר מתחילה באותו פַּרִי "מסביב", ואחר כך אותו גזע פועל bara "נושא". אלה הם בעצם היישובים שנושאים את העיר מסביב. אותה קידומת עם אותו שורש ביוונית – פֶּרִיפֶרְיָה. דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן, וגם מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל – כלומר החוק. מעניין שהשפה העברית שאלה את המילה "חוק" כדי לתאר מערכת הכוללת גם חוקים וגם אמונות. במגילת אסתר, המילה "דת" מקבלת רק צורני נטייה: "דתֵי פרס ומדי", וגם "ודתיהם שונות מכל עם". בעברית החדשה יש גם "דתִי" ו"דתיוּת", כלומר המילה מקבלת גם צורני גזירה – אבל עדיין ההיתוך המורפולוגי הוא רק חיצוני. אין פועל מהשורש הזה.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. מספר הסברים בלתי-לשוניים ניתנו למשפט הזה, ביניהם – שאחשוורוש השתכנע בנחיצות המבצע והחליט שכדאי אפילו לשלם (אולי כדי לוודא שהדבר יתבצע על הצד הטוב ביותר, כי אם לא משלמים, לרוב מקבלים שירות פחות טוב), ושהמן בעצם מציע אחוזים מהביזה, והכסף הנתון לו הוא העודף מהשלל שיילקח מהיהודים. אבל ההסבר הבלשני הוא פשוט הרבה יותר: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). כאשר יש לנו מר"ן, אנחנו מתרגמים בחזרה לשפת המקור, ובודקים מה באמת היה כתוב שם. אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו – יכול להיות שאין מדובר בתרגום אלא בטקסט שכתב אדם שחשב בפרסית עתיקה, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי, מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני גנזי המלך). צרו קשר פה מימין.

הזירה הלשונית שלא תהיה

יום שישי, 22 בפברואר, 2013

הייתי אמורה להתארח השבוע בזירה הלשונית של רוביק רוזנטל לכבוד פורים.

ברגע האחרון קיצרו את גיליון הדפוס ל-20 עמודים וויתרו על טורי המצוין, ומה שלא מתפרסם בפרינט לא מתפרסם גם באינטרנט. אז הנה בשבילכם בלבד (הפוסט הזה  ערוך לקורא הממוצע. מתישהו בימים הקרובים אפרסם את החלקים שירדו בעריכה, כי החלטתי שהם קצת אקדמיים מדיי וקצת כבדים לקורא הממוצע). 

מחבר מגילת אסתר בקי בשפה הפרסית העתיקה, ומכיר לא רק את המילים ואת השמות, אלא גם את האטימולוגיה שלהן, כלומר מאין הן באו. הוא גם סומך על קהל הקוראים שיכיר את המונחים הפרסיים, ולפעמים הוא חושב בפרסית עתיקה במקום בעברית.
הפרסית היא שפה הודו אירופית, כלומר היא חולקת מוצא משותף עם האנגלית, עם הצרפתית, עם הרוסית, עם הגרמנית, ועם רוב לשונות אירופה האחרות (מלבד פינית, הונגרית, אסטונית ובסקית). המשותף בין הלשונות מתגלה בעיקר במספרים (דוֹ = 2, נֹה = 9), באיברי גוף (לַבּ = שפה) ובבני משפחה (מָאדַר = אם, פֶּדַר = אב, בַּרָאדַר = אח. הדוגמאות מפרסית מודרנית). הפרסית המשתקפת בתנ"ך היא פרסית עתיקה, לשונה של האימפריה האח'מנית – ממלכתם של כורש, דריוש, אחשורוש ואחרים. היא השתנתה הרבה במהלך השנים. פרסית של היום דומה לפרסית עתיקה פחות ממה שאנגלית דומה לגרמנית, אבל האיראנים אוהבים לומר שהם מדברים את שפתו של כורש.
במגילת אסתר אפשר למצוא כמה משחקי מילים המעידים על בקיאותו של המחבר בשפה הפרסית: דת – פרסית עתיקה דָּאתַה "נתון", כלומר מה שניתן. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק. מחבר המגילת מכיר את האטימולוגיה הזאת, ומציע לנו משחקי מילים כמו "להינתן דת" (ג:יד), "והדת ניתנה בשושן הבירה" (ג:טו). משחקי מילים נוספים עושים שימוש באטימולוגיה של השמות ושתי ו-המן: ושתי – וַהִשְתִי – הטובה ביותר, ועליה נאמר – "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). על המן – ווֹהוּ-מַנַה – המחשבה הטובה – נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו" (ט:כה).
משפט השבוע שלנו הוא תשובתו של אחשוורוש להמן: כאשר המן מציע לאחשורוש כסף תמורת הרשות לטבוח ביהודים, אחשוורוש נותן לו תשובה שנראית תמוהה: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (ג:יא). מציעים לו כסף והוא נותן במקום לקחת? מוזר. ההסבר הבלשני הוא פשוט מאוד: מדובר כאן במר"ן, כלומר בשגיאת תרגום (המונח מר"ן נקרא על שם תרגום אומלל של שם השחקן "כריסטיאן סלייטר" כ"מניח רעפים נוצרי"). אמנם המקור הפרסי אינו מול עינינו, אבל אפשר לשחזר בקלות: הכסף – אַרְדַתַם (אותו שורש של אַרְגֶנְטוּם הלטיני), לך – תַוַה (tava), נתון – דָאתַם, בדיוק כמו המילה דת. אבל בפרסית עתיקה, ardatam tava dātam זה לא בדיוק "הכסף נתון לך", אלא בעצם "הכסף נתון על ידיך". כלומר "אתה נתת את הכסף". אחשוורוש פשוט אומר להמן – אתה נתת את הכסף – אתה יכול לעשות ביהודים כטוב בעיניך. השימוש ב"לעשות" בתור ציווי מוכר גם הוא משלבים מוקדמים של השפה הפרסית. אגב, גם כאשר המן מתפאר שאסתר הזמינה אותו שנית, הוא משתמש באותו מבנה: "וגם למחר אני קרוא לה" (ה:יב), כלומר "אני קרוא (מוזמן) על ידיה".
לא רק מר"ן יפה מספקת המגילה, אלא גם תשמו"ץ משובח. תשמו"ץ הוא תרגום שומר משמעות וצליל (מונח שטבע ידידנו גלעד צוקרמן). בפרק ט' מופיע הביטוי "היהודים הפרוזים" (ט:יט). מנקד המקרא, שחי כמה מאות שנים אחרי שהתקדש הטקסט, לא הכיר את המילה פרוזים, ולכן הקרי כאן הוא פְּרָזִים. ההסבר הוא "היושבים בערי הפרזות", כלומר בערים שאין בהן חומה. אבל האם זה הגיוני? הבה נסתכל במילים הרלוונטיות בפסוקים טו-כ בפרק ט: וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ … והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן… הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת…
כלומר "היהודים הפרוזים" עומד בניגוד ל"היהודים אשר בשושן", ומקביל ל"שאר היהודים אשר במדינות המלך". שושן לא הייתה העיר המבוצרת היחידה באימפריה – אפילו לא בפרס ומדי. לכן פחות הגיוני שיהיה מדובר כאן בערים ללא חומה (ערי פרזות), ויותר הגיוני שיהיה מדובר בשאר מדינות המלך.

המלכים האח'מניים נהגו להתפאר בכתובות הסלע ובכתובות הקיר שלהם בגדולתם. אחשוורוש (חְ'שַיַרְשַא הראשון), בכתובות שהשאיר על חומות פרספוליס, מתפאר, בין השאר, בהיותו "מלך של מדינות עם עמים ממוצאים שונים", ובפרסית עתיקה paruzanānām. אם נוריד את הסיומות הדקדוקיות, נישאר עם פַּרוּזַנַה: paru – רב (יוונית פּוֹלִי) zana – מהשורש של "לידה", אותו שורש של גנטיקה וג'נסיס (סיפור בראשית). תשמו"ץ אמור לשמור גם על משמעות וגם על צליל. פרוזים דומה בצליל לפַּרוּזַנַה. המילה הותאמה למשקל עברי (פָּעוּל), וההסבר "היושבים בערי הפרזות" נועד להסביר את הקשר השמי. היהודים הפרוזים הם היהודים ממוצאים שונים, בניגוד ליהודי שושן.
מחבר מגילת אסתר סומך בדרך כלל על הקוראים שיבינו. הוא אינו מפרש את "הפרתמים" ("היושבים ראשונה במלכות") או את "האחשדרפנים" ("שרי המדינות"), אבל כן מסביר את האטימולוגיה של "הפרוזים". המילה היחידה הנוספת שזקוקה לפירוש במגילת אסתר, היא "פור, הוא הגורל" (ג:ז, ט:כד). יש החושבים ששמו של חג הפורים הוא שאילה משמו של חג נשמות האבות האיראני – פְרַוַרְדִיגָאן (שגם בו יש פ',ו',ר' וסיומת ריבוי), והקישור למילה פור הוא רק תירוץ. לכן גם צריך להסביר את המילה הזאת, שאינה מובנת לרוב הקוראים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף נתון). צרו קשר פה מימין.

ערב חדש – התחקיר המלא

יום חמישי, 21 בפברואר, 2013

הערב אני מתראיינת בערב חדש על מגילת אסתר (בעת קריאת שורות אלה: התראיינתי), ומכיוון שהשאלות בתחקיר מתאימות להרבה יותר מאייטם בודד, אני מניחה שלא הכול יופיע. אז הנה לכם התחקיר המלא ששלחתי, לפי השאלות של התחקירנית דנה ירקצי.

תוספת מאוחרת: הנה הווידאו. פעם ראשונה בלי משקפיים.

מגילת אסתר- אמת או בדיה?

הו וואו, זה הנושא של כל ההרצאה, ולפעמים אני נותנת הרצאה שלמה "מגילת אסתר – מסמך היסטורי", ועוד אחת – "מגילת אסתר – סיפור בדיוני". השורה התחתונה היא שאנחנו לא יודעים. אפשר לדעת שמחבר המגילה בקי מאוד בהלכות החצר ובשפה הפרסית העתיקה, נוטע את הסיפור בחצרו של מלך אמיתי, אבל אין הוכחות לסיפור מחוץ למגילה. יש חוקרים שבטוחים שזהו סיפור אמיתי, ויש חוקרים שאומרים שזה בסך הכול "גיור" של מלחמות האלים, אשתר ומרדוך נגד האל האיראני ווהו-מנה.

איזה גרסאות יש למגילת אסתר?
הגרסה של תרגום השבעים (התרגום הקדום ביותר של התנ"ך ליוונית) היא קצת שונה מהגרסה שבידינו. המלך אינו אחשוורוש (קסרקסס) אלא ארתחשסתא (ארתא-קסרקסס), המן אינו אגגי אלא "בוגאיוס" (כנראה תואר דתי כלשהו), יש תפילה של אסתר, חלום של מרדכי, ועוד כמה הבדלים קטנים.

"ארדשיר נאמה", שנכתב בפרסית יהודית קלאסית על ידי המשורר שאהין, גם מזהה את אחשוורוש עם ארדשיר (ארתחשסתא) במקום עם ח'שאיאר (אחשוורוש בפרסית חדשה), ושם הוא גם מספר שאסתר ילדה את כורש (בספר ההיסטוריה – סבא של אחשוורוש, אבי אמו).

מגילת אסתר היא הספר היחיד שלא נמצא במגילות קומראן, אבל יש שם סיפור שמורי ורבי פרופ' שאול שקד קורא לו "מגילת פרוטו-אסתר", ובו סיפור על אינטריגות בחצר המלך (עם סיפור בנוסח בגתן ותרש, אבל בלי יהודייה שמצילה את עמה), ומילים פרסיות.

בספר איראני אנטישמי משנות ה-30 של המאה הקודמת, מצאתי נוסח שמבוסס על מגילת אסתר שלנו + כמה פסוקים בקוראן שאומרים שהיהודים שקרנים. לכן בואו נספר לכם מה באמת היה. לפי הנוסח הזה, מרדכי הוא השר ששיכר את אחרוורוש (ח'שאיאר שאה) ושכנע אותו לזרוק את ושתי ולקחת את אסתר. המן רק ביקש "להגלות את היהודים" (איך מגלים מאימפריה?) משום שגדל לחצם על שאר תושבי האימפריה. ואז אסתר ומרדכי רצחו 77,000 איראנים.
לפני שנתיים-שלוש היו הפגנות של סטודנטים בסיג'ים מול קבר מרדכי ואסתר בהמדאן שדרשו, בהתבסס על הסיפור הזה, להוריד את המילה "זיארתגאה", מקום עלייה לרגל, מהשלט של קבר מרדכי ואסתר, ולהוציא אותו מרשימת אתרי המורשת. ההפגנות הצליחו, המילה הורדה מהשלט, אבל אחר כך בעקבות מחאה של אנשי המדאן (גם המוסלמים), הוחזרה המילה והחזירו את האתר לרשימת אתרי המורשת. זה כבר נעשה בלי שום רעש תקשורתי, אני יודעת על זה ממקורות פרטיים.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

האם יש למגילת אסתר בסיס היסטורי?
כמובן. מחבר מגילת אסתר מכיר היטב את הלכות החצר: למשל הישיבה בשורות "למגדול ועד קטון" כאשר "היושבים ראשונה במלכות", הם השרים החשובים ביותר (פרתמים = הכי ראשונים, הכי קדימה), זה שהמלך מקבל החלטות בשכרות, חשיבות הריח (מתמודדות תחרות "מלכה נולדת" הושרו חצי שנה במרינדה!), שמו של המלך אחשוורוש, השם מרדוקה שהיה שמם של כמה פקידים בתקופה ההיא (אנחנו יודעים מחפירות ארכיאולוגיות), זה שיש שרים שאינם איראנים – יהודי ואגגי – מתאים לפלורליזם של האח'מנים, זה שלא כולם יכולים לראות את פני המלך (ולכן יש "רואי פני המלך" ו"המשרתים את פני המלך").
גם העובדה שבשושן יש בירה (מבצר) ועיר (העיר שושן) – כך באמת הייתה בנויה העיר.
כמו כן, מחבר המגילה משתמש במילים מפרסית עתיקה ששימשו את השלטון של אותה תקופה (אחשדרפנים, פתגם, דת, גנזי המלך).

מה הזוית האיראנית למגילת אסתר?
שוב, זה נושא להרצאה שלמה 🙂
בגדול – מנהגי החצר, מונחי השלטון, וגם השפעות על התחביר של מגילת אסתר. למשל השימוש המופרז בסביל (להינתן דת, נמכרנו אני ועמי ועוד), ובמיוחד במבנים שקוראים להם ארגטיביים, למשל "אני קרוא לה" במקום "היא קראה אותי", ו"הכסף נתון לך" במקום "אתה נתת את הכסף".
מחבר מגילת אסתר מכיר לא רק את המילים אלא גם את פירושיהן. לכן לפעמים הוא אומר "פרתמים" ולפעמים "היושבים ראשונה במלכות", לפעמים "אחשדרפנים" ולפעמים "שרי המדינות", והוא משחק עם אטימולוגיות, למשל "והדת ניתנה, להינתן דת" ("דת", חוק, היא משהו שניתן), וגם משחקי מילים על השמות המן – "המחשבה הטובה" – ו-ושתי, "הטובה ביותר".
גם המספר שבע שחוזר כל כך הרבה, הוא מספר טיפולוגי חשוב מאוד בדת הזורואסטרית. גם שם יש שבעה טובים ושבעה רעים.

איזה שושלת שלטה באיראן בתקופת מגילת אסתר ועל איזה תקופה אנחנו מדברים?
השושלת האח'מנית, ששלטה באיראן (וברוב העולם העתיק) מהמאה ה-6-4 לפנה"ס. אחשוורוש מזוהה עם המלך ח'שירשא הראשון, ששלט בין השנים 486-465 לפנה"ס, והיוונים קוראים לו קסרקסס. ח'שירשא השני שלט רק שנה אחת, ומגילת אסתר מתחילה רק בשנת שלוש למלכו.

מה מחשיד את הסיפור כאגדה ?
דבר ראשון זה שאין תיעוד לסיפור מחוץ לתנ"ך. וזאת בזמן שההיסטוריונים היוונים לא פספסו שום הזדמנות ללכלך על הפרסים, וזה לכלוך רציני, שמלך מרשה לעמו לטבוח במיעוט ואח"כ מרשה למיעוט לטבוח בעמים האחרים.
חוץ מזה יש גם קצת בעיות כרונולוגיות, כמו למשל זה שמרדכי גלה עם גלות יכניה, שהייתה יותר מ-100 שנה לפני סיפור המגילה, התכתבות של אסתר עם החכמים שהחליטו אילו ספרים ייכנסו לאסופת ספרי המקרא, שהייתה כ-500 שנה אחרי האירועים.
בתרגום השבעים מסופר על מלך אחר, והכינוי של המן הוא אחר (אגגי חשוב מאוד כדי לסגור מעגל עם סיפורי תנ"ך אחרים). חלק מהשמות במגילה לא הגיוני שהורים ייתנו לילדיהם, למשל זרש – זריצ'ה – שד הזקנה, גם תרש הוא שם של שד, וגם פרמשתא, בנו השביעי של המן, הוא שם מביך.
שמות הדמויות הראשיות, חוץ מהמלך, שהוא שם היסטורי, הם שמות של אלים: אשתר ומרדוך, האלים הבבליים (אשתר היא אלת האהבה, ואלות האהבה היו מזוהות גם עם ההדס, ולכן שמה העברי הדסה), נגד האל האיראני ווהו-מנה.

האם יש ממצאים ארכיאולוגיים שמבססים את סיפור מגילת אסתר?
סורי, לא.
בשושן יש תל מוזנח, אני לא יודעת כמה ממצאים יש בו, ובשום מקום בכתבי אחשוורוש הוא לא כתב משהו שמזכיר את האירוע הזה. אבל הרפובליקה האסלאמית לא חופרת, אז אולי אחרי נפילתה יתחדשו החפירות וימצאו משהו…

כמה יהודים חיים היום באיראן? בשושן?
באיראן כמה עשרות אלפים. זוהי הקהילה היהודית השנייה בגודלה במזרח התיכון.

בשושן לא חי אף אחד, זהו תל ארכיאולוגי. יהודי המדאן מזהים את המדאן עם שושן, אבל המדאן הייתה בירה אחרת של המלכים האח'מניים (שושן הייתה בירת החורף, המדאן – אקבטנה או הנגמתנה – הייתה בירת הקיץ).
בהמדאן, שבה נמצא גם קבר מרדכי ואסתר (זה לא ממצא ארכיאולוגי, ולא בטוח שמי שקבור שם זה מרדכי ואסתר), יש מעט מאוד יהודים היום – משהו כמו חמש משפחות.

האם באיראן יודעים על המגילה? איך מתייחסים אליה?
על דגל ישראל ששרפו בהפגנה הנ"ל, כתוב "הולוכאסת 77000 איראני".
אבל זו ההתייחסות של האנטישמים. חבר אוהב-ישראל כתב לי שהוא אוהב את אחשוורוש יותר מכל המלכים כי בתקופתו ניצלו היהודים.
רוב האיראנים לא מכירים את הסיפור, אבל כולם מכירים את הסיפור של כורש. אני מקבלת לפעמים הודעות בפייסבוק מאנשים (לא תמיד חברים שלי) שאומרים "כורש הציל אתכם – עכשיו תורכם להציל אותנו".

על ההרצאה ביום רביעי: 

27.2 בשעה 18:00, פורום איראן באוניברסיטת ת"א, גילמן 133. הכניסה חופשית.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים מלכותיים). צרו קשר כאן.

סוכנות הידיעות XT מציגה: אתר עברי חדש ומצוין!

יום חמישי, 20 בדצמבר, 2012

תקציר מנהלים: אתר של הרפובליקה האסלאמית בעברית. לא רק התכנים מצחיקים אלא גם השפה. המתרגמים הם ערביים ולא פרסיים – אפשר לדעת לפי השגיאות שלהם:
אין שגיאות יידוע ומין דקדוקי כמו שפרסים עושים, ויש המון שגיאות של ערבים, כמו השמטת "את", ב' במקום פּ, ותרגום מילולי של מבנים ערביים כמו "פועלים להצית" ו"מי שהולכים בעקבותיהם מן המדינות", במשמעות "אלה מן המדינות שהולכות בעקבותיהם".

קשה לנו להחליט איזו מהידיעות לצטט קודם: מחשב אירני מועיל לזקנים מופלגיםטילי פטריות בטורקיה, התבטרות ליברמן או העובדה שציפי לבני עסקה בזנות למען "ישראל".

חברנו נימא תמדן הכיר לנו את אתר החדשות האיראני הזה, שכתוב בעברית, או לפחות מתיימר להיות כתוב בעברית. האתר הזה הוא תחליף מעולה לגוגל טרנסלייט, שלאט אט מפסיק לספק את הסחורה שהתרגלנו אליה – פרצי צחוק בלתי נשלטים.

אממה – השגיאות שלהם הן לא איראניות. גם כאן אלה ערבים שכותבים את הידיעות. כידוע, אני (תמר) אוהבת לזהות את מוצאו של הכותב לפי שגיאותיו, ובניגוד לפרסית ורוסית, ערבית ופרסית הן מספיק רחוקות כדי שלא יהיה ספק.

התבטרות ליברמן היא דוגמה מצוינת לפונולוגיה ערבית (בפרסית יש پ, כלומר פּ דגושה, ולכן הם לא יעשו שגיאות כאלה), אבל יש גם דוגמאות תחביריות.

השגיאות החביבות עליי בפרסית הן שגיאות של יידוע. בפוסט על ההאקר ציינתי שרוסים לא רק משמיטים יידוע, אלא גם משתמשים ביידוע כשלא צריך. פרסים, בניגוד לכך, משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל אינם שוגים בסיתום (מוסיפים a באנגלית שכצריך, ולא ישימו יידוע מיותר בעברית). באתר המדובר אין כמעט שגיאות יידוע, למעט מקומות כמו ההתקוממות שוברת כיפת ברזל, וגם שם – השגיאה לא חוזרת בגוף הידיעה (וברור למה היא נעשתה: "כיפת ברזל" מקבלת יידוע כי זה בעצם שם פרטי, אבל מבחינה מורפולוגית זה לא מיודע).

כמו כן, כמעט אין שם שגיאות של מין דקדוקי, שפרסים עושים על ימין ועל שמאל, כי בפרסית אין מין דקדוקי. גם כשיש, זוהי תוצאה של שגיאת דפוס ("טילי ההתקוממות הפלסטינית שפגעו בעיר הקדוש הכבושה, תל אביב והערים הנוספות": בעיר הקדוש = בעיר הקודש = אלקדס), או של מרחק גדול מדיי בין המילים: "בכמה מדינות באירופה היו תיקים פליליים נגדה בגין מעשי רצח וסחיטה מינית אך הצליחה להסירן הודות ללחצים שהפעילה הממשלה הישראלית" (מתוך הידיעה על ציפי לבני). דברים כאלה יכולים לקרות גם בעברית, לפעמים כתוצאה משינוי מילים בעריכה מאוחרת.

הנה ידיעה מעולה, מתוך נאום המנהיג. הבה נראה כיצד יודעים שערבי כתב אותה ולא איראני:

מנהיג המהפכה האיסלאמית באירן אייתאללה סייד עלי ח'מינאי קבע כי ארה"ב והחוגים הציונים עושים להצית מחלוקות בין המוסלמים משרטטים ומתכננים תוכניות ותכסיסים להביא להפחדת הסונים מהשיעים והשיעים מהסונים ובכך יפגעו באומה האיסלאמית.

עושים להצית מחלוקות – מבנה שאינו קיים בפרסית. תרגום רע מפרסית (או עברית של מישהו שחושב בפרסית) היה יכול להיות משהו כמו "ארה"ב והחוגים הציונים עושים צעדים להצתת מחלוקות", או משהו כזה.
ערביסטית הבית שלנו, מילה ניישטדט, מציינת כי בערבית המבנה یفعل ان (יַפְעַל אן) "פּוֹעֵל ל-" הוא מבנה נפוץ ביותר. גם בעברית, "פועלים להצתת מחלוקות" היה יכול לעבוד יופי, אבל המתרגם בחר את המילים הלא נכונות מהמילון: בערבית אין הבדל בין מקור לבין שם פעולה, ולכן אין הבדל בין "להצית" ו"להצתה". כמו כן, הפועל "יפעל" הוא גם "פּוֹעֵל" וגם "עושה", והם פשוט בחרו את הפועל הפחות מתאים כאן.
סימני הפיסוק הבולטים בהיעדרם – זה מאפיין גם של פרסים. גם המשפטים הבלתי נגמרים.

דבר מוזר: השמטת ו' החיבור. גם בפרסית וגם בערבית יש שימוש עודף ב-ו' החיבור. בפרסית אין הצדקה להשמטת ו' החיבור כאן  (הכוונה ל-ו' החסרה ב"משרטטים", או לחילופין, ". הם"), אבל בערבית זה יכול להיות משפט זיקה אסינדטי – כלומר פסוקית שמתארת את המילה "מחלוקות". מצד שני, הפסוקית הזו היא באה בלי שום התראה מוקדמת. התראה מוקדמת במקום כזה יכלה להיות סימן פיסוק (נקודתיים היה עובד יופי), או, למשל, ", בכך שהם".
"ובכך יפגעו באומה האסלאמית" – תחביר ערבי לגמרי. האמת היא שזה המשפט שהפיל לי את הדוזארי.

השימוש בעתיד בעברית דווקא יכול להיות תרגום של הסוביונקטיב הפרסי, אבל אם כבר תרגמו שמות פועל בתחילת המשפט, היה צריך להמשיך עם שמות פועל גם כאן (אם זה המשך של מה שהם עושים), או לכתוב פסוקית תכלית עם מילית שמקבילה ל"כדי".

קונטרול-טי: דוזארי הוא מטבע של אלפיים דינאר, המטבע שקדם לריאל. שווה ערך ל-20 ריאל, או 2 תומאן של היום. הדולר היום הוא 2500 תומאן, תחשבו לבד כמה זה דוזארי. ונחשו מה היה השימוש הקלסי של הדוזארי. התשובה במהופך: כמו אסימון וכמו פני, זה המטבע שהתשמשו בו בטלפונים ציבוריים, והוא נפל ברגע שהתחברה השיחה. קונטרול-דאבליו.

המנהיג אמר בנאום בו פנה לעולי הרגל במכה היום כי ארה"ב והחוגים הציונים תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור מציתים המחלוקות בסוריה להסיח את דעת ההמונים מהסכנות המאיימות עליהם לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון. המנהיג הדגיש את תמיכת אירן בעם הסורי וממשלתו.

"תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור" דווקא יכול להיות תחביר פרסי. הם מאוד אוהבים "תוך" או "עִם", אבל תראו: חסר "את" וחסרה מילת שעבוד.
פרסים שמדברים עברית אמנם משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל את מילת היחס "את" לא משמיטים, כי בפרסית דווקא יש מילת יחס כזאת (הפוסט-פוזיציה را, שבד"כ מתרגמים אותה "את", ומציינת מושא ישיר מסוים). לפעמים משתמשים ב-"את" לפני מושא ישיר בלתי מיודע, כי בפרסית היא מציינת ספציפיות, ולאו דווקא יידוע. לפעמים לא מטים אותה נכון ("היא מאוד אהבה את אתה", מתוך הסרט געגוע של אפי בנאי) – אבל לא משמיטים אותה.
תיאורי התכלית באים ללא מילת יחס ("כדי"). במקום "כדי להסיח" ו"כדי לנקום" – רק "להסיח" ו"לנקום". בערבית משתמשים במצדר (המקור) עם מילת היחס ל- כדי לציין תיאור תכלית. עד היום אני זוכרת את للعلم و لاتخاذ اللازم מהקורס בצבא. וגם את התרגומים שלנו "לידיעה, לידיעה, לידיעה, לזהירות, לזהירות ולזהירות".
אילו פרסי היה כותב את תיאורי התכלית האלה בשגיאות, הוא לא היה משמיט מילת שעבוד או מילת יחס, והיה משתמש בשם הפעולה (לא בשם הפועל), או בפסוקית עם פועל בעתיד.
קונטרול-טי: בערבית בעצם אין שם פועל כמו בעברית, יש מקור שהוא שם פעולה, ויש מקור נטוי, כלומר מקור עם מילות יחס מסוימות. גם שם הפועל העברי התחיל את דרכו כמקור נטוי. המקור היה, למשל שֶׁבֶת, ואפשר היה להטות אותו עם מילות יחס שונות: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים יא:יט), וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ (מלכים א, טז:יא), וגם להשתמש בו ככה כמו שהוא, כמו ב-הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים– שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד (תהלים קלג:א), הצורה לָשֶׁבֶת, עם מילת היחס ל-, שימשה גם כתיאור תכלית, למשל  וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם, לָשָׁבֶת (במדבר לה:ג), ומכיוון שהייתה הצורה הנפוצה ביותר של המקור, היא הפכה לשם הפועל. קונטרול-דאבליו, ותודה ליובל שהביאני עד הלום.

"לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון" – מילת היחס "על" מתאימה לפועל בערבית, מילת היחס "את" סתם מעידה על אי ידיעת עברית. גם בפרסית וגם בערבית נוקמים ממישהו, בפרסית נוקמים "בשביל" או "בגלל", בערבית נוקמים "על". הדוגמה של בפומט היא (בתרגום מילולי עם מילות היחס המוצרכות): אנחנו ניקח נקמה מח'אמנהאי בשביל הריגת צעירינו.
מה שמוביל אותנו לעוד שגיאה שמקומה ריק (בפרסית, כשאומרים "מקומך ריק" מתכוונים שנעדרת וחסרת לנו): פעלים מורכבים. בפרסית של היום משתמשים בפעלים מורכבים הרבה יותר מאשר בפעלים פשוטים, וברמת השגיאות של האתר הזה, היינו מצפים לפעלים מורכבים למכביר.
שימוש היתר בשמות פעולה במקום בפעלים נוטים, אופייני לשתי השפות.

המנהיג קבע כי הפשעים בסוריה נעשים בידי ארה"ב הציונים ומי שהולכים בעקבותיהם ממדינות שממשיכות לשפוך שמן למדורה. המנהיג הדגיש את התנגדות אירן לכל התערבות זרה בסוריה שכל ריפורמה בה ניתנת רק בידי אזרחיה.

כאן אין יותר מדיי שגיאות, ואלה שיש (לא בדיוק שגיאות – יותר סגנון שלא מתאים לעברית) – משותפות לפרסית ולערבית. למשל "המנהיג הדגיש את התנגדות אירן".

ערביסטית הבית מילה ניישטדט ובקי כאן בתגובות מוסיפות: דווקא המבנה "מי שהולכים בעקבותיהם ממדינות…", שנראה נורמלי בעברית, נראה דווקא כמו מבנה ערבי אהוב, המכונה "ما … مِنْ" (מא מִן) או "مَنْ مِنْ" (מַן מִן). הכוונה היא לא לאנשים מהמדינות האלה שהולכים בעקבות ארה"ב והציונים ממדינות אלה (כפי שאפשר היה להבין מהעברית), אלא לאלה מהמדינות שהולכות בעקבותיהם.

עד כאן ניתוח לשוני. סוכנות הידיעות XT מבקשת להודות שוב לערביסטית הבית מילה ניישטדט.

סבבה. הוכחנו שערבים כותבים את האתר. עכשיו לשאלה החשובה יותר – למה? האם אין מספיק איראנים שיודעים עברית מספיק טוב?

התשובה לכך היא כן ולא. לימודי עברית אסורים באוניברסיטות, ועקרונית אסורים גם לאיראנים שאינם יהודים. אבל ועד יהודי תהראן מפרסם את ספר הלימוד שלו באינטרנט, וגם גויים מורידים אותו ללמידה עצמית. העברית של היהודים באיראן היא טובה יחסית. הנה דוגמה, ובה תוכלו לראות שגם כשיש שגיאות והבדלי סגנון מהעברית שלנו, הם שונים לחלוטין מאלה הערביים.

אז למה בכל זאת לקחו ערבים לכתוב את האתר?

שאלה מצוינת. לפי עדויות של מפגינים מ-2009, אנשי הבסיג' שפיזרו את ההפגנות דיברו ביניהם ערבית (אחד המקורות זיהה אותה כערבית לבנונית). הפקידות הבכירה של הבסיג' הם באמת שותי טרופית איראנים, אבל פעילי השטח הם ערבים. בפומט אומר שגם אנשי הבסיג' שנשלחים לעזור לאסד בסוריה אינם איראנים, כי אם בעיקר עראקים שיעים מהמליציה "צבא המהדי" (جیش المهدی. המהדי – האמאם הנעלם – הוא המשיח השיעי) של מקתדא א-צדר. הם גם תומכים ברפובליקה האסלאמית, וגם דוברים ערבית ילידיים. מעל 60% מאוכלוסיית עראק הם שיעים, ויש שם הרבה יותר תמיכה ברפובליקה האסלאמית מאשר בתוך איראן. בין השאר בגלל כסף.

מכיוון שאין לה מספיק תמיכה מבית, הרפובליקה האסלאמית משתמשת בשיעים במדינות ערב (עראק, סוריה – העלווים, לבנון, בחריין, תימן וכו') כדי לשמר את כוחה – הן בעולם הערבי והן בבית פנימה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף ושימור הכוח). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.