אינטרנט



הצצה לספר הבא — מיתולוגיה איראנית לכל גיל

יום ראשון, 6 בנובמבר, 2016

לכבוד יום הולדתי אני נותנת לכם מתנה – דוגמית מתוך מיתולוגיה איראנית לכל גיל. קמפיין מימון המונים מתנהל כרגע (עד 17.11.2016) בהדסטארט, ומתנת היומולדת הכי טובה תהיה תמיכתכם והפצתכם!

זהאכ. איור - ענת עילם. מתוך ספר מיתולוגיה איראנית לכל גיל.

זהאכ. איור – ענת עילם. מתוך ספר מיתולוגיה איראנית לכל גיל.

זַהָאכּ
הָיֹה הָיָה בְּאֶרֶץ עֲרָב מֶלֶךְ טוֹב לֵב, יְשַׁר דֶּרֶךְ וִירֵא שָׁמַיִם בְּשֵׁם מַרְדָאס. מַרְדָאס הָיָה טוֹב וּמֵיטִיב לְכָל בְּנֵי הָאָדָם וְגַם לְבַעֲלֵי הַחַיִּים, וְהֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ אַהֲבָה.

לְמַרְדָאס הָיָה בֵּן בְּשֵׁם זַהָאכּ. זַהָאכּ הָיָה אַמִּיץ אַךְ קַל דַעַת, וְלִבּוֹ כֹּה מָלֵא תַּאֲוַת גַּדְלוּת עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ מָקוֹם אֲפִלּוּ לְטִפַּת אַהֲבָה. יוֹמָם וָלַיְלָה הִתְאַמֵּן בְּסַיִף כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִגְבֹּר עַל כָּל יָרִיב.

יוֹם אֶחָד עִם שַׁחַר, בָּא אֵלָיו אֶבְּלִיס, הַשָּׂטָן, מְחֻפָּשׂ לְאִישׁ זָקֵן וְטוֹב לֵב.

אָמַר אֶבְּלִיס לְזַהָאכּ: "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת סוֹד הַכּוֹחַ, וּבִיכָלְתִּי לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה הָעוֹלָם. אַךְ תְּחִלָּה עָלֶיךָ לִכְרׂת אִתִּי בְּרִית. הַבְטַח לִי שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁאֹמַר לְךָ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ זוֹהֵר כַּחַמָּה! הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִהְיֶה לְמַמְלַכְתְּךָ. אָדָם וּבְהֵמָה, עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם יָסוּרוּ לְמָרוּתְךָ."

הַצָּעִיר קַל הַדַּעַת וּתְאֵב הַכּוֹחַ לֹא הִסֵּס לְרֶגַע וְעָנָה: "נִשְׁבָּע אֲנִי שֶׁאֶשְׁמַע לַעֲצָתְךָ, אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ, וְלֹא אֲסַפֵּר לְאַף אֶחָד אֶת סוֹדוֹתֶיךָ. עֲשֵׂה אוֹתִי לַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה הָעוֹלָם!"

שָׂמַח אֶבְּלִיס בְּלִבּוֹ וְאָמַר לְזַהָאכּ: "הַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הָעוֹמֶדֶת בְּפָנֶיךָ הִיא אָבִיךָ. הַזָּקֵן מַאֲרִיךְ יָמִים וְתוֹפֵס בָּעוֹלָם מָקוֹם שֶׁשַּׁיָּךְ לְךָ, וּבֵינְתַיִם נְעוּרֶיךָ חוֹלְפִים וְאַתָּה מְבַזְבֵּז אֶת זְמַנְךָ. לָמָּה לְבַיִת אֶחָד שְׁנֵי מַנְהִיגִים? עֲרֹף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אָבִיךָ הֶעָשִׁיר! כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה כִּדְבָרַי, תַּהֲפֹךְ לְמֶלֶךְ רָם וּלְשַׁלִּיט עֶלְיוֹן."

זַהָאכּ חָשַׁב עַל דַּם אָבִיו וְלִבּוֹ נִמְלָא כְּאֵב. הוּא אָמַר לְאֶבְּלִיס: "זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה! תֵּן לִי עֵצָה אַחֶרֶת!"
מִתְבָּרֵר שֶׁאֲפִלּוּ בִּנְסִיכִים קַלֵּי דַעַת וּתְאֵבֵי גַּדְלוּת מִתְקַיֶּמֶת מִדַּת כִּבּוּד אָב. אִישׁ חָכָם אֶחָד אָמַר לִי פַּעַם שֶׁאֲפִלּוּ בֵּן סוֹרֵר, שֶׁהוֹפֵךְ לְחַיַּת טֶרֶף, לֹא יִשְׁלַח יָד בְּנֶפֶש אָבִיו. וְאִם שָׁלַח – יֵשׁ לְבָרֵר אֶת הָעִנְיָן עִם הָאֵם.

הֵשִׁיב לוֹ אֶבְּלִיס: "אִם תָּפֵר אֶת פְּקוּדָתִי עַתָּה, יִוָּדַע שִׁמְךָ בְּכָל הָעוֹלָם כְּאָדָם הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹת. עַד סוֹף יָמֵיךָ תִּבְעַר נִשְׁמָתְךָ בְּאֵשׁ הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לִי וְתִּשָּׂרֵף בִּלְהָבוֹת הַבְּרִית שֶׁכָּרַתְנוּ. הַשְּׁבוּעָה וְהַבְּרִית יִשָּׁאֲרוּ כְּאוֹת קַיִן עַל מִצְחֲךָ, אָבִיךּ יִשָּׁאֵר שַׁלִּיט אָהוּב וּמָעֳרָךְ, וּמְנַת חֶלְקְךָ תִהְיֶה בּוּז וְהַשְׁפָּלָה."

נְסִיךְ עֲרָב נָפַל בַּפַּח שֶׁטָּמַן לוֹ אֶבְּלִיס. "אֱמֹר נָא לִי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת," בִּקֵּש. "אֵינִי רוֹצֶה לְהָפֵר בְּרִית שֶׁכָּרַתִּי!"
אֶבְּלִיס אָמַר: "אַל חָשָׁשׁ. יָדֵיךָ יְשָּׁאֲרוּ נְקִיּוֹת. עָלֶיךָ רַק לְהַסְכִּים. אֶת הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ הַשְׁאֵר לִי."
זַהָאכּ שָׁתַק.

לַמֶּלֶךְ מַרְדָאס טוֹב הַלֵּב הָיָה בֻּסְתָּן מְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ. בַּלֵּילוֹת הָיָה יוֹצֵא לְגַנּוֹ כְּדֵי לִרְחֹץ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת גּוּפוֹ בִּבְרֵכָה בְּפִנַּת סֵתֶר בַּגַּן, וּלְהִטָּהֵר לִקְרַאת עֲבוֹדַת הָאֵל. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, כָּרָה אֶבְּלִיס בּוֹר עָמֹק בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶך, כִּסָּה אוֹתוֹ בִּזְרָדִים וְיִשֵּׁר אֶת הָאֲדָמָה מֵעָלָיו. כְּשֶׁשָּׂם מַרְדָאס פָּנָיו אֶל הַגִּנָּה בְּדַרְכּוֹ לַטָּהֳרָה הַלֵּילִית, נָפַל לַבּוֹר, שָׁבַר אֶת מִפְרַקְתּוֹ וָמֵת.

וְכָךְ, בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, יָשַׁב זַהָאכּ עַל כֵּס אָבִיו, וְשָׂם עַל רֹאשׁוֹ אֶת כֶּתֶר הָעַרְבִים.

אֶבְּלִיס הַמְּחֻפָּשׂ לְזָּקֵן נֶעֱלַם, אַךְ הִמְשִׁיךְ לַעֲקֹב, לְחַכּוֹת לִשְׁעַת כֹּשֶׁר וּלְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת.

יוֹם אֶחָד הוֹפִיעַ בִּפְנֵי זַהָאכּ אִישׁ צָעִיר וַחֲלַק לָשׁוֹן, וְהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּיוֹעֵץ חָכַם וּמְנֻסֶּה. הוּא פָּנָה אֶל זַהָאכּ, הִרְעִיף עָלָיו שְׁבָחִים וּמַחְמָאוֹת, וּבְסוֹף דְּבָרָיו הוֹסִיף וְאָמַר: "טַבָּח אֲנֹכִי וּשְׁמִי הוֹלֵךְ לְפָנַי. אִם תִּמְצָאֵנִי רָאוּי לְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶך, קָחֵנִי נָא אֶל מִטְבְּחֵי אַרְמוֹנְךָ!"
זַהָאכּ, שֶׁלא יָדַע שֶׁאֶבְּלִיס הוּא הָעוֹמֵד לְפָנָיו, נִשְבָּה בִּדִבְרֵי הַחֲלָקוֹת, וְהֵאִיר לוֹ פָּנִים. הוּא קִבֵּל אֶת הַצָּעָתוֹ בִּבְרָכָה, נָתַן לוֹ אֶת מַפְתְחוֹת מִטְבַּח הַמֶּלֶךְ, מִנָּה אוֹתוֹ לַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְהִפְקִידוֹ עַל מַאֲכָלָיו.

עֲלֵיכֶם לָדַעַת שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן, בְּנֵי הָאָדָם עֲדַיִן לֹא גִּלּוּ אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים. לָכֵן לֹא עָבַר זְמַן רַב עַד שֶׁהַטַּבָּח שָׁבָה אֶת לִבּוֹ וְאֶת בִּטְנוֹ שֶׁל זַהָאכּ. הוּא גִּלָּה לוֹ אֶת סוֹד אֲכִילַת הַבָּשָׂר, כִּשֵּׁף אוֹתוֹ בְּמַטְעַמָּיו וְהָפַךְ אוֹתוֹ לְבֵן עֲרֻבָּה שֶׁל מַאֲכָלָיו, כִּי אַף אֶחָד אַחֵר עֲדַיִן לֹא יָדַע לְהָכִין מַאֲכָלִים כָּאֵלֶּה.

תְּחִלָּה הִגִּישׁ לוֹ חֶלְמוֹן בֵּיצָה. הַחֶלְמוֹן חִזֵּק אֶת זַהָאכּ וְעָשָׂה אוֹתוֹ בָּרִיא כְּשׁוֹר. הוּא אָכַל וְהִתְעַנֵּג, שָׂמַח וְהִתְמוֹגֵג, וְשִׁבֵּחַ אֶת הַטַּבָּח. וְכָךְ אָמַר אֶבְּלִיס הַנַּכְלוּלִי: "יְחִי מַלְכִּי הָרָם! שְׂמַח, מַלְכִּי, כִּי גַּם מָחָר אֲבַשֵּׁל לְךָ מַטְעַמִּים כָּאֵלֶּה. שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לִבְרִיאוּת וּלְעֹנֶג!" וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה חָשַׁב אֶבְּלִיס אֵיזֶה מַאֲכָל מֵזִין, טָעִים וּמַפְתִיעַ יָכִין לְזַהָאכּ מָחָר כְּדֵי לְהַדֵּק אֶת אֲחִיזָתוֹ בְּלֵב הַמֶּלֶךְ.

לְמָחֳרָת הִתְקִין סְעוּדָה מִמַּטְעַמֵּי חוֹגְלוֹת וּפַסְיוֹנִים, וּמֶלֶךְ הָעַרְבִים שָׁלַח יָדוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַבָּשָׂר, אָכַל וְהִתְעַנֵּג, שָׂמַח וְהִתְמוֹגֵג, וְהַעֲרָצָתוֹ לַטַּבָּח הִתְעַצְּמָה שִׁבְעָתַיִם.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָרַךְ אֶבְּלִיס הַטַּבָּח מַפָּה עֲמוּסָה בְּמַעֲדַנֵּי עוֹף וְטָלֶה, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הֵכִין מַאֲכָלִים מִנֶּתַח גַּב שֶׁל עֵגֶל צָעִיר, מֻשְׁרֶה בְּזַעֲפְרָן וּבְמֵי וְרָדִים, בְּיַיִן יָשָׁן נוֹשָׁן וּבְמוּשְׁק טָהוֹר.

זַהָאכּ הוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַמַּטְעַמִּים, הֵבִיאָהּ אֶל פִּיו, אָכַל – וְאוֹרוּ עֵינָיו. הוּא נִמְלָא הַפְתָּעָה וְתַדְהֵמָה מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל הַטַּבָּח וְאָמַר לוֹ כָּךְ: "טַבָּחִי הַטּוֹב! רוֹצֶה אֲנִי לִגְמֹל לְךָ עַל מַאֲכָלֶיךָ הַטּוֹבִים וְהַמַּבְרִיאִים. אֱמֹר לִי מַה מִשְׁאַלְתְּךָ, וָתֵעַשׂ!"

עָנָה הַטַּבָּח: "מַלְכִּי הָרָם, מִי יִתֵּן וְתִחְיֶה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְאֹשֶׁר וְשִׁלְטוֹנְךָ יִכּוֹן לָעַד. לִבִּי מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ. נִשְׁמָתִי מְלֵאָה בְּמַרְאֵה פָּנֶיךָ. אֶחָד וְיָחִיד הוּא רְצוֹנִי: לִהְיוֹת קָרוֹב לְמַלְכִּי. וְאָמְנָם אֵין מַעֲמָדִי רָם מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁיְּצַוֶּה הַמֶּלֶךְ שֶׁאֲנַשֵׁק אֶת כְּתֵפָיו, שֶׁאָנִיחַ עֲלֵיהֶן אֶת רֹאשִׁי וְאֶת פָּנַי…"

זַהָאכּ לֹא יָדַע, כַּמּוּבָן, מִיהוּ טַבָּחוֹ בֶּאֱמֶת וּמַהֵן מַטְרוֹתָיו הַנִּסְתָּרוֹת. הוּא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו וְאָמַר לוֹ: "מִשְׁאַלְתְּךָ תִּתְגַּשֵּׁם. מַגִּיעַ לְךָ אַף יוֹתֵר מִכָּךְ!" וְנָתַן אֶת הַפְּקֻדָּה.

אַךְ נָשַׁק אֶבְּלִיס לִשְׁתֵי כִּתְפֵי הַמֶּלֶך, וְהִנֵּה נֶעֱלַם הַטַּבָּח הַצָּעִיר וְנָמוֹג אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.

וְאָז קָרָה דָּבָר שֶׁאַף אָדָם בָּעוֹלָם לֹא רָאָה כָּמוֹהוּ וְלֹא יָכֹל לַחֲזוֹתוֹ: שְׁנֵי נְחָשִׁים שְׁחוֹרִים הֵחֵלוּ לִצְמֹחַ מִתּוֹךְ שְׁתֵי כְּתֵפָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ נָשַׁק לוֹ אֶבְּלִיס. הַמֶּלֶךְ כִּמְעַט הִתְעַלֵּף מֵהַהַפְתָּעָה וּמִכְּאֵבֵי הַתֹּפֶת. הוּא נִסָּה בְּכָל מְאוֹדוֹ לְסַלֵּק אֶת שְׁנֵי הַנְּחָשִׁים מִכְּתֵפָיו, אַךְ לַשָּׁוְא. בְּכָל פַּעַם שֶׁגָּדַע אוֹתָם הַמֶּלֶךְ בְּחַרְבּוֹ, צָמְחוּ שְׁנֵי נְחָשִׁים שְׁחוֹרִים חֲדָשִׁים מִכְּתֵפָיו, כַּעֲנָפִים רַעֲנָנִים שֶׁל עֵץ.

הַמֶּלֶךְ כִּנֵּס אֶת בְּכִירֵי הָרוֹפְאִים מִכָּל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה. הֵם יָעֲצוּ עֵצוֹת, חִבְּלוּ תַּחְבּוּלוּת, נִסּוּ נִסְיוֹנוֹת – אַךְ אַף אֶחָד לֹא מָצָא מַרְפֵּא לַבְּעָיָה, וְהַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ לִסְבֹּל כְּאֵבֵי תֹּפֶת.

וְאָז הוֹפִיעַ אֶבְּלִיס בַּשְּׁלִישִׁית, הַפַּעַם כְּרוֹפֵא. עָטָה אֲרֶשֶׁת פָּנִים חֲכָמָה וּרְצִינִית, נִגַּשׁ לְזַהָאכּ וְאָמַר: "לְקִיּוּמָם שֶׁל הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ תַּכְלִית. הַשְׁאֵר אוֹתָם, כִּי יִקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֶה, אֵין לִפְגֹּעַ בָּהֶם. כְּדֵי לְהַשְׁקִיטָם, יֵשׁ לְהַאֲכִילָם. כָּל פִּתְרוֹן אַחֵר אָסוּר בְּתַכְלִית הָאִסּוּר, וְגַם לֹא יַעֲזֹר. מַאֲכָלָם הוּא מוֹחַ שֶׁל בְּנֵי אָדָם. אַל תִּתֵּן לָהֶם דָּבָר לֶאֱכֹל מִלְבַד זֹאת, פֶּן יָמוּתוּ."

רְאֶה מֶה עָשָׂה אֶבְּלִיס וּמַה בִּקֵּש בִּדְבָרָיו אֵלֶּה! אֵיזֶה מְחִיר עַל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם לְשַׁלֵּם כְּדֵי לְחַלֵּץ מִצָּרָה אָדָם אֶחָד, קַל דַעַת וּבַעַל שְׂרָרָה.

***

דמותו של זהאכ, בן האנוש שהופך למפלצת, הוא התפתחות של הדרקון דַהָאג, שפגשנו בסיפורים הקודמים. בתקופה הטרום-אסלאמית מתואר דהאג כבבלי, כי אלה היו הרָעים באותו זמן. בזמנו של פרדוסי, הרעים הם הערבים, ולכן גם זהאכ מוצג כנסיך ערבי. מעניין לראות שבסיפורנו האיראנים הם אלה שמזמינים את זהאכ לשלוט עליהם, למרות שהוא מטיל אימה על נתיניו – בדיוק כפי שרוב האיראנים קיבלו בברכה את הכיבוש האסאלמי החל מהמאה השביעית לספירת הנוצרים, קבלה שפרדוסי מותח עליה ביקורת גלויה וסמויה.
"זַהָאכּ" היא הגיית השם בפרסית בת זמננו – ההגייה שנבחרה לכל השמות בספר. שמו של זַהָאכּ נכתב, בתעתיק מדויק, צ'חאכ (ضحاک). זוהי הגייה של השם דַהָאג במבטא ערבי מוגזם, וכנראה כך חשב דובר פרסית מהמאה ה-10 שערבי יהגה את השם.
זהאכ מתואר בסיפור גם כ"בעל מראה הדרקון", "בעל גוף של דרקון" ואפילו "הדרקון". המילה הפרסית לדרקון, עד עצם היום הזה, היא אֶזְ'דֶהָא – מהשם אָז'-י דַהָאג – "הדרקון דהאג" מהסיפור הקודם. חדי הזיכרון שביניכם בוודאי זוכרים שהמילה אז'י "דרקון" מתייחסת במקור לנחש. טשטוש הגבול הסמנטי (עירוב המשמעויות) בין נחש לבין דרקון עדיין משתקף בסיפורו של זהאכ.
חוט מקשר נוסף שעובר בין הסיפורים מהתקופות השונות, הוא ריבוי הישויות בגוף אחד. בסיפור הטרום-אסלאמי, פרידון לא הצליח להרוג את דהאג כי בכל פעם שכרת איבר מגופו האיבר הפך ליצור אופל בפני עצמו. הצמחת המפלצות מהכתפיים מופיעה כבר בדָאדִסְתָאן יִ דֵינִיג, טקסט מאוחר יחסית בפרסית אמצעית, הקודם לפרדוסי בכמאה שנים. שם מתואר דַהָאג כמי ש"מעצם הכתף שלו צומח השד 'שקר' בצורת דרקון".

רוצים לקרוא על נייר? הנה גרסת PDF של סיפורו של זהאכ, יפה ומעומדת להדפסה על נייר (הדפיסו את העמוד הראשון לרוחב, ואת העמודים הבאים לאורך או שניים בעמוד לרוחב). ואם אתם רוצים לשתף בפייסבוק אז הא לכם.
רוצים לקרוא עוד? תמכו בקמפיין מימון ההמונים של ספר מיתולוגיה איראנית, כדי שהספר יצא לאור! התומכים בפרויקט לא רק צוברים קארמה טובה, אלא גם עוזרים לי לקבל החלטות בקבוצת פייסבוק סגורה.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה בכל מקום שמשלמים בו היטב! במסגרת קמפיין מימון ההמונים יש תשורה של הרצאות במחירים נמוכים יותר, אז שווה להזמין לחוג בית או למסיבה בתשלום מראש דרך הקמפיין. ואם חשק לבבכם בכרטיס בודד – כשעוברים את ה-100% בעזרת אוהרמזד, כל 25% הם רף שפותח הרצאה לתומכים (כן, חינם חינם, כמו בקמפיין של מגילת אסתר מאחורי המסכה) באזור נוסף בארץ: ב-125% תהיה הרצאה באזור השרון או ת"א, ב-150% בירושלים, ב-175% בחיפה, אבל כשם שאי אפשר להגיע לירושלים בלי לעבור בכרבלא, כך אי אפשר להגיע ל-125% בלי לעבור ב-100%. ואנחנו לא שם ויש עוד קצת פחות משבועיים. אז תמכו, והפצירו גם בחבריכם לתמוך!

חיים טופול מספר מיתולוגיה איראנית

יום שישי, 28 באוקטובר, 2016

יש לי קמפיין מימון ההמונים חדש, לספר מיתולוגיה איראנית לכל הגילים!

הוא רץ כרגע בהדסטארט (עד 17.12.2016), ויהיה בו משהו לכל גיל: שיר מחורז וציור לצביעה לבני 3-120 (בתי ענתי מאיירת), הסיפור עצמו מנוקד לבני 6-120, ומכיוון שאני לא יכולה בלי – מידע נוסף, בתיבת טקסט בלתי מנוקדת, למי שרוצה לדעת לא רק את הסיפור אלא גם על הסיפור.

התשורה הפיצית ביותר בקמפיין היא ספרון קטון ובו סיפור אחד, מחורז כולו. בסוף יש גם עמוד עם מידע על הסיפור, אבל בסרטון שלהלן חיים טופול מספר רק את הסיפור (הצובעים לדוגמה הם בני 3-79).

בספר המלא הסיפור יהיה בפרוזה ועם יותר פרטים, שלא היה להם מקום בספרון. הנה קטע אחד כזה (מתוך סרטון הקמפיין)

ואחת התשורות, שעדיין לא נלקחה למרות שלדעתי היא בין השוות, היא גישה אל מאחורי הקלעים. בסרטוני מאחורי הקלעים אראה את תהליך העבודה שלי ושל ענתי, כולל קטעים שנשארו על רצפת חדר העריכה או ששיניתי כי השפה הייתה נמוכה מדיי, או סתם לא ראויה. כמו הקטע הקצר הזה על הסנונית:

רוצים לשמוע עוד? הרצאות פתוחות בנושא מיתולוגיה איראנית ובנושאים אחרים מופיעים למעלה בצד ימין (או שמאל. הצד הזה > ). אפשר גם להזמין אותי אליכם לסלון או לחברה – אני מרצה בכל מקום שמשלם היטב. יוצרים איתי קשר פה מימין (או משמאל. הצד הזה < ).
כדי שתוכלו לקחת את הסיפורים איתכם לכל מקום וגם להשכיל קצת אחרי כל סיפור, קמפיין מימון המונים מתנהל ממש בימים אלה בהדסטארט. אם כולם יחכו לקנות את הספר כשהוא ייצא למדפים, הוא לא ייצא לאור… אם רק אתם תחכו, אז מילא שעל המדפים תצטרכו לשלם יותר (בערך 50% יותר לספר המלא). אתם לא תהיו חלק מפורום מקבלי ההחלטות בנושאים כמו שם הספר ואיור הכריכה! וגם, אם נגיע בלעדיכם ל-125% לפחות, לא תקבלו הזמנות חינם להרצאות פתוחות לתומכים בלבד אחרי סיום הקמפיין. זהו. יותר פולנית מזה לא הצלחתי. הולכת לנוח לבד בחושך בלי סוודר.

שובו של אחמדי-נז'אד? לא בקרוב.

יום רביעי, 28 בספטמבר, 2016

אמש ביקש נתנאל מגלצ שאקליט קטע פרשנות קצר על הודעתו של אחמדי-נז'אד שלא יתמודד בבחירות הקרובות. הוא אמר שישדרו את זה "אם לא יהיו חדשות רעות הלילה", אבל כידוע היו. לא שלי היה ידוע. עם נחיתה קשה מחו"ל וילדים חולים בבית, לא כל כך התעדכנתי במה שקורה, וכשיובל בר ביקש שאכתוב למעריב קטע אקטואלי, כתבתי את זה, בלי לשאול על איזו אקטואליה, כי היה לי ברור. רק אחרי ששלחתי הבנתי שמה שרצו זה מה אומרים על מותו של פרס בתקשורת האיראנית. וכך נודע לי שפרס נפטר הלילה. כשתתפנה הזירה התקשורתית לדברים שאינם פרס, החדשות האלה כבר יהיו מעופשות. אז הנה השנקל שלי בנושא (התאמתי את השפה לבלוג, כלומר קצת פחות מעונבת ממאמר לעיתונות).

השבוע הגיעה לסיומה חרושת השמועות על התמודדותו האפשרית של אחמדי-נז'אד בבחירות 1396 (2017 למניין הגויים) לנשיאות הרפובליקה האסלאמית. האמת היא שיותר משהופתעתי מהידיעה הזאת, הפתיעו אותי השמועות עצמן, על שובו של אחמדי-נז'אד. נתקלתי בהן לראשונה לפני למעלה משנה כשחיפשתי טקסטים מעניינים למבחני בית בקורס פרסית, והן התעצמו מאוד בחודשים האחרונים. זה הפתיע אותי כי אחמדי-נז'אד היה אחד הנשיאים השנואים ביותר על העם, לפחות אם לשפוט מהביקורת ברשתות החברתיות, והקדנציה האחרונה שלו הסתיימה בטונים מאוד צורמים גם בינו לבין המנהיג העליו סייד עלי חא'מנהא'י. על היחסים העיבו שלושה דברים עיקריים: נטייתו המשיחית של אחמדי-נז'אד (נכון שגם ח'אמנהא'י עקרונית מאמין בביאת האמאם הנעלם, אבל לא בטווח המיידי, ובטח שהוא לא מעוניין כרגע בבלגן שאמור לשרור פה לפני בואו), הנטיה שלו לפאר את התרבות הפרסית העתיקה על חשבון התרבות האסלאמית, ומעשים שהעידו שתואר הנשיאות קצת עלה לו לראש: הוא התחיל למנות שרים על דעת עצמו, לפטר שרים, לפתוח ולסגור משרדי ממשלה וכיו"ב פעולות שנשיא אינו אמור לעשות על דעת עצמו. הנשיא הוא להיות ראש הרשות המבצעת, ותפקידו לבצע את מה שהמנהיג אומר לו.
יתרה מזו, לפני הבחירות הקודמות התראיינו אנשי דת בכירים רבים בעיתונות, בלי להגיד שמות של מועמדים ספציפיים, והסבירו מדוע אסור שאספנדיאר רחים-משאא'י – מחותנו ומקורבו של אחמדי-נז'אד – ייבחר. רחים-משאא'י נפסל במוקדמות ולא זכה להיות בין המתמודדים הסופיים.

ב"מוקדמות" אני מתכוונת למועצת שומרי החוקה. מועצת שומרי החוקה היא הגוף שמסנן מבין האזרחים שהגישו מועמדות את הבודדים שיתמודדו לבסוף, והוא מסנן אותם לפי האינטרס של המשטר, כלומר של המנהיג. השבוע, אחרי חרושת שמועות מטורפת, כאמור, הודיע המנהיג שהוא אכן נפגש עם אחמדי-נז'אד ואמר לו שאין בעיה שיגיש מועמדות – אחרי הכול זו מדינה דמוקרטית – אבל הנשיאות שלו היא לא אינטרס של המשטר או של המנהיג. זה בערך כמו לומר: תגיש מועמדות, סבבה, אבל מועצת שומרי החוקה כנראה לא תעביר אותך. וגם אם כן – כנראה לא תיבחר.

מאז מותו של ח'מיני ושינוי שיטת הממשל, לא היה נשיא איראני אחד שלא נבחר לכהונה נוספת. כולל הבחירה החוזרת של אחמדי-נז'אד עצמו ב-2009, שהבעירה את המהפכה הירוקה, או יותר מדויק – את ניסיון המהפכה. כמו בארץ, אי אפשר להיבחר ליותר משתי קדנציות רצופות (שלא כמו בארץ, הקדנציות הן בנות 4 שנים בדיוק). מותר לחזור אחרי תקופת צינון מחוץ לארמון הנשיאות. פעמיים ניסה נשיא לשעבר להתמודד, בשתי הפעמים זה היה רפסנג'אני. פעם אחת מול אחמדי נז'אד בסיבוב הראשון שלו ב-2005, ובפעם השנייה בבחירות האחרונות, שם נפסל בשלב מועצת שומרי החוקה.

אז מה יקרה עכשיו? אין לדעת. מאז האביב הערבי בתחום המזרחנות בכלל, ומאז בחירות 2012 באיראן בפרט, עלינו להיות זהירים וענווים בכל הקשור לנבואות. מצד אחד, יש לרוחאני אויבים רבים מימין (השמרנים) ומשמאל, יש אכזבה מתוצאות שיחות הגרעין – הסרת החרם לא הייתה מספיק מהירה ומורגשת כפי שציפו האזרחים, ויש הצופים שמכיוון שהשיג את מטרתו (של המנהיג, קרי, הסרת הסנקציות) בקדנציה הראשונה, ח'אמנהא'י לא יאפשר לו קדנציה שנייה. מצד שני, אם לא ייבחר הנשיא לקדנציה שנייה – בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית – הדבר יכול להוות טלטלה גדולה, שהמשטר אינו מעוניין בה כרגע, וכרגע אין במחנה השמרנים מועמד אטרקטיבי מספיק כדי להוות תחרות ראויה לרוחאני.

הישארו איתנו, יהיה מעניין עד הרגע האחרון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר "מעניין עד הרגע האחרון"). צרו קשר כאן. אם אתם צעירים מבריקים ועדיין אין לכם תואר ראשון, בואו ללמוד במרכז האקדמי שלם, ואם אתם רוצים אותי גם אצלכם בתוכנית או בעיתון, צרו קשר עם עדי ממשרד יחסי הציבור של ניר הירשמן

It's all about Rosh Hashana!

יום שישי, 11 בספטמבר, 2015

פוסט זה בעברית: ראש השנה – כל השנה!

My grandfather Shlomo Harari, RIP, used to say that Purim and Kippurim are the same holiday, because both are "pretend holidays": in Purim the Jews pretend to be Goyim (gentiles), and in Kippurim the "Goyim" pretend to be good Jews.

Little did he know, the link between Purim and Kippurim goes way beyond jokes. In fact, it goes thousands of years into the past. In this short series of articles, we will see that these two holidays share deep roots, beliefs, myths and even historical events in the ancient near east. Moreover, Hanukkah, Passover and the Mimuna spring from the same roots, as do New Year events in Islam, New Season holidays in Christianity and other holidays in other cultures. And it's all about New Year's.

Masechet Rosh Hashana says there are four New Years and four judgment days. The names of the Jewish (i.e. Babylonian) months also indicate at least two beginning points: Tishrei (Akkadian Tishritu) means "a beginning", while Marheshvan originates in Akkadian Waraḥ-Shamnu – the eighth month (w-m changes are routine in word-borrowings in the ancient near east, as both are labial – pronounced using the lips) – i.e. a count that begins in the ancient New Year in the month of Nissan.

As a matter of fact, the Tishrei New Year is just as ancient. The vernal (spring) equinox – Nissan – is a symbolic New Year. Nature wakes up, the trees begin to bloom, the days become longer than the nights, the weather is already/still pleasant. It's the national New Near for the Israelites, because in Passover we became a nation. The Mishna tells us it's the New Year for kings: We cannot begin the count of each king's years from the day of coronation, because each king will have a different new year, after several years we won't remember the exact date, and chaos is soon to follow. The solution is that regardless of the coronation date, the king's next year begins in Nissan. Even if he was crowned in Adar. But an agricultural new year in Nissan would be useless, because it would mean that in a Sabbath year, first we won't be allowed to reap what we've sown in the autumn, and then it would be prohibited to sew for next year. The natural and agricultural New Year begins in the autumn, that is, in Tishrei. Two of the judgement days mentioned in the Mishna are in Tishrei: Rosh Hashana is the personal judgement day, and Sukkot is the first judgement day for nature: Will there be enough rain? The other natural judgement days are the other pilgrimage festivals – Passover in Nissan – Will there be enough wheat? And Shavuot in Sivan: Will there be enough fruit?

The New Year has always been a source of excitement as well as fear. In our times it's mostly excitement (or depression), summing-up, intospection and New Year resolutions, but some of us remember the slightly superstitious fear before 5784, Hebrew תשמ"ד which spelled "will be destroyed") and before December 21st 2012 because of the Aztec prophecy, as well as the allegedly rational fear before the year 2000. In the ancient world the new year was also a mix of fear and excitement. Fortunes are about to be decided; the individual, the community and sometimes the whole world – is in danger. This is why we Jews do things we don't normally do throughout the month of Elul and to a greater extent on the first ten days of the year, culminating in Yom Kippur: getting up before dawn for Slichot during these forty days, and fasting on Yom Kippur, when the usual Jewish holiday is about "they tried to kill us, we won, let's eat!".

Let's take a closer look at the last statement. Does this description fit all the holidays? Not really. Sukkot, Shavuot and Tu Bishvat are about eating, but without the hating, though we did see the Mishna regards Sukkot and Shavuot as judgement days (and Tu Bishvat as a New Year). The "they tried to kill us we won" holidays are conveniently located around solstices and equinoxes: The solar, or lunisolar New Year usually begins with a new season: around the spring or autumn equinox (March and September 21st, give or take a day), or around a solstice (December or June 22nd±1 – winter or summer depends on hemisphere). In simpler words – Sun years (whether their months are based on the moon, like the Jewish year, or arbitrary like the Gregorian calendar) usually begin around the longest day or night of the year, or around the time when day and night are equal.

The Midrash tells us that Hanukkah was actually created on the first Kislev of existence, when Adam saw the days are getting shorter and shorter, and feared the world would come to an end (the world is in danger!). He fasted for 8 days (which is something he didn't normally do), and the days began to get longer: the world was saved! The Maccabis chose Kislev 25th because that was the day the Greeks desecrated the temple, and the Greeks chose that day probably because it is connected to the rebirth of the Sun and a time of light holidays all around the globe (the story of the little pot of oil, by the way, is first documented some 200 years after the events and is not flawless). In the Maccabis' story too, the Jews are in danger – spiritual danger – and there had to be a great massacre in order to save the day. If an 8 day holiday of light starting on the 25th of the month sounds familiar, it is because this was also the birth date of the Sun god in pagan Europe, and when the emperor Constantine wanted to make Christianity more appealing, he identified Jesus with the Sun God (and gave him a halo, later copied unto other saints).

Want to read more? crowdfund the English (and Persian) version of The Book of Esther, Unmasked. This article is based on parts of chapter 9 of The Book of Esther, Unmasked. Want to hear more? Invite me to a well-paid lecture. During the crowdfunding campaign – that is, until October 16th, there are serious discounts on lectures as well, so you may want to take advantage of that.

Next time: All Holidays are High! On the "they tried to kill us, we won, let's eat" paradigm of Jewish holidays. (will be linked when published)

***

Before you ask: This article series is licensed cc-by-sa. You may quote or republish it without explicit permission, as long as you give the following credit to the writer, Thamar E. Gindin (including links) + a link to the original article, and allow others to do the same.

Thamar E. Gindin is a faculty member in Shalem College in Jerusalem, researcher at the Ezri Center for Iran and Persian Gulf center in Haifa University, lecturer and author of The Good, the Bad and the World, a Journey to Pre-Islamic Iran (Hebrew) and The Book of Esther, Unmasked (Hebrew, English and Persian). This article is based on the 9th chapter of The Book of Esther, Unmasked.

הספר שכולם חיכו לו

יום ראשון, 25 בינואר, 2015

אחרי שנים רבות של הרצאות על מגילת אסתר מזווית של חוקרת איראן הקדומה, שבסופן אתם באים ושואלים האם יש ספר או מתי יצא הספר, סוף סוף זה קורה. ואם אתם לא בפייסבוק ולא קרובי משפחה שלי מדרגה ראשונה ושנייה, אז יכול להיות שטרם שמעתם. אז הנה…

אתם מוזמנים להיות שותפים שלי לדרך ולתמוך בקמפיין מימון המונים שהעליתי לרשת ביום ראשון האחרון. תוך קצת פחות מ-60 שעות מההשקה עבר הקמפיין את ה-100%, ומאז הוא תקוע, כי אנשים חושבים ש-100% זה המקסימום. חשוב להבין שבמימון המונים, 100% זה לא המקסימום אלא המינימום. זה מבטיח שהפרויקט יוצא לדרך ושיש כיסוי להוצאת המהדורה הראשונית.

מכיוון שאת כל הפרטים תראו בדף הקמפיין, אני בוחרת להסביר כאן את הווידאו לאלה שתרבות דיגיטלית זרה להם (הווידאו גם יישאר כאן לדראון עולם, גם אחרי שאחליף את הווידאו בדף הפרויקט עצמו).

הווידאו מבוסס על ממים. ממים הם תבניות קבועות שנושאות מטען תרבותי, בפרט תמונות שמשמשות בסיס לבדיחות. אני לא מתכוונת לתת כאן סקירה של כל הממים, הקשריהם וכו', אבל הנה אותו סיפור עם הדמויות המקוריות (את המם של "הילד הזה הוא אני" אני מניחה שכבר זיהיתם):

ספר בעקבות הרצאה לפורים על מגילת אסתר

מם "הילד הזה הוא אני". נראה לי שאתם מכירים.

 

ספר בעקבות הרצאה על מגילת אסתר

קמפיין מימון המונים לצורך הוצאת ספר על מגילת אסתר

One does not simply meme

מגילת אסתר מימון המונים ספר הרצאה פורים

מגילת אסתר מימון המונים ספר הרצאה פורים

מגילת אסתר מימון המונים ספר הרצאה פורים

שימו לב בסרטון שענתי הוסיפה לי גם את הלוגו של ערוץ 4.

קמפיין מימון המונים ספר על מגילת אסתר

קמפיין מימון המונים ספר על מגילת אסתר

מגילת אסתר מימון המונים ספר הרצאה פורים

מם "האיש המעניין ביותר בעולם". תמיד מתחיל ב"לא תמיד אני…" וממשיך ב"אבל כשכן…"

קמפיין מימון המונים ספר על מגילת אסתר

overly attached girlfriend מימון המונים להוצאת ספר על מגילת אסתר

מם החברה האובססיבית

מגילת אסתר ספר הרצאה פורים מימון המונים

 

אח"כ כבר שמתי את הממים המקוריים.

רוצים לקרוא עוד? הנה כל הפוסטים בנושא מגילת אסתר. רוצים לשמוע עוד? כדאי לכם להזמין את ההרצאה דרך קמפיין מימון ההמונים של אסתר – מאחורי המסכה, כי המחירים שם יותר טובים. תמכתם? איזה יופי! הפיצו הלאה למי שעדיין לא שמע ועשוי להתעניין, ותבוא הברכה על ראשיכם.

סוכנות הידיעות XT מציגה: מזרחי על שטר חדש

יום שבת, 4 במאי, 2013
מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

את התמונה הזאת מצאנו  בדף איראני בשם "אבי ההיסטוריה", דף לאומני – זורואסטרי.

והנה הכיתוב שהולך יחד עם התמונה. בפומט חשב שהם לא מפגרים ואפילו מתנגדיו המרים של הנשיא לא חושבים שיש אמת מאחורי הידיעה. כלומר זה כמו הטיזרים ב-Xnet, שואלים שאלות מפגרות גם אם אין שום שאלה. מצד שני, אולי מי שפרסם את התמונה לא מפגר ומודה שזה פוטושופ, אבל המגיבים חושבים שזו ידיעה אמיתית.

 

הדפסת תמונתו של אחמדי נז'אד על גבי שטרות ישראלים! האם ידיעה זו נכונה?

چاپ عکس احمدی نژاد بر روی اسکناسهای اسراییلی!آیا این خبر صحت دارد ؟‏

זה באמת נכון שאחמדי נז'אד עשה לישראל שירות שאף פוליטיקאי בהיסטוריה של איראן לא עשה… בימים אלה ישראל היא בתפקיד הקרבן באזור, ואם לפני כן סיוע לישראל לא היה באגנדה של הפוליטיקאים המערביים, הרי שעם דבריו של הנשיא האסלאמי הסיוע הזה הפך למטרה ולתוכנית מספר אחת במזרח התיכון…

این واقعا درست است که احمدی نژاد خدمتی به اسرائیل کرد که هیچ دولتمردی در تاریخ ایران نکرده بود …..هم اکنون این کشور نقش قربانی را در منطقه دارد و چنانچه پیش تر کمک به آن در دستور کار دولتمردان غربی نبود با سخنان رئیس جمهور اسلامی به هدف و برنامه نخست در خاورمیانه تبدیل شده است ….

כמובן, העזרה של מר אחמדי נז'אד לא מוגבלת לישראל… הממשלות האחרות, כמו סעודיה, האמירויות, קטר וטורקיה הפיקו את התועלת הגדולה ביותר מהשגיאות המדיניות של איראן… השפעתה של טורקיה באזור התגברה באופן בולט… סעודיה חתמה עם ארה"ב את החוזה הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית העולמית, בסכום של 60 מיליארד דולר… והאמירויות דורשות את האיים התמיד-איראניים, תוך שהם מניחים שהמערב יתמוך בהם… כמובן, אד'רבאיג'אן (אזרביג'אן, בשביל מי שמתעקש) התקדמה בים מזנדראן יותר מזכותה, אפשרה לכמה חברות בינלאומיות להיכנס לטריטוריה של איראן ושל תרכמנסתאן, וזיהמה את הים התמיד-מזנדראני פי 16 מהתקן… ואין צורך לדבר על גביית דמי החסות החוזרת ונשנית של רוסיה ושל סין. אם ארצה לדבר על השירות שעו הפוליטיקאים האיראנים לשאר המדינות, אני יכול לכתוב ספר בן יותר מכרך אחד…

אלט-טאב: שלושת האיים תנב (לקרוא: טוֹמְבּ) הגדול, תנב הקטן ואבו מוסא, ששמו המקורי הוא בּוּם-סַבְּזוּ או בּוּם-סוֹזוּ – "האדמה הירוקה" בלהגים איראניים דרומיים (ההבדל בין שני השמות הוא דיאלקטלי). השם אבו-מוסא הוא חלק מהמזימה לספח אותו לאמירויות.

אלט-טאב-טאב: ים מזנדראן הוא השם האיראני של הים הכספי, השוכן לחוף המחוז הצפוני מזנדראן (כשם שהמפרץ הפרסי שוכן לחוף המחוז הדרומי פארס). שלוש המדינות הגובלות בים הכספי לא חתמו על חוזה המחלק ביניהן את הים הכספי, והנושא עדיין נתון במחלוקת בין המדינות. אד'רבאיג'אן פשוט קבעה עובדה. שיפט-אלט-טאב-טאב.

البته خدمت اقای احمدی نژاد محدود به اسرائیل نبوده …سایر دولتها نظیر عربستان امارات قطر و ترکیه از اشتباهات سیاست ایران بیشترین بهره را بردند …. نفوذ ترکیه در منطقه بشکل چشمگیری افزایش یافته … عربستان بزرگترین قرارداد تاریخ نظامی جهان را به مبلغ 60 میلیارد دلار …. با امریکا بسته و امارات جزایر همیشه ایرانی را با ظن پشتیبانی غرب طلب می کند …. البته آذربایجان هم بیش از حق خود در دریای مازندران پیش رفته و تا محدوده کنترل ایران و ترکمنستان پای شرکتهای چند ملیتی را باز نموده و دریای همیشه مازندران را 16 برابر استاندارد آلوده کرده …… از باج گرفتن های مکرر روسیه و چین نمی شود سخن گفت اگر خدمت دولتمردان ایران به سایر کشورها را بخواهم باز گو کنم قادرم بیش از یک جلد کتاب بنویسم ….

אלט-טאב: לקוראי הפרסית – נכון שכתוב "אי אפשר" نمی شود, אבל הכוונה היא שאין צורך כי כולם יודעים. או אולי שאי אפשר כי יורידו לך את הראש? שיפט-אלט-טאב.

אז מה הידיעה?

خبر چیست ؟

נגיד בנק ישראל (הם קוראים לו שר אוצר-המדינה) הודיע שמשום שכהונתו של אחמדי נז'אד כנשיא איראן מתקרבת לקיצה, ממשלת ישראל, בזכות שירותיו של המשרת הנסתר הזה של ישראל, שירותים שאין להם שיעור, תדפיס שטרות עם תמונתו של אחמדי נז'אד! הוא התייחס בדבריו לחלק מהשירותים הללו.

وزیر خزانه داری اسراییل اعلام کرد با توجه به نزدیکی اتمام دوران ریاست جمهوری احمدی نژاد در ایران ، دولت اسراییل به پاس خدمات بی شمار این خادم پنهان اسراییل ، اقدام به چاپ اسکناسهایی با تصاویر احمدی نژاد خواهد کرد! او در ادامه سخنان خود به بخشی از این خدمات اشاره کرد.

לפי נגיד בנק ישראל, בדיבוריו הקיצוניים ובחשיפת פנים קיצוניות ורושפות נגד ממשלת ישראל ונגד עם ישראל, הצליח אחמדי נז'אד במשך שמונה שנות נשיאותו להגדיל את סכום הסיוע האמריקאי לישראל במיליארדי דולרים, ואף ממשלת ישראל, בהסתמך על דברים אלה ובתירוץ שכל אדמותיה נמצאות בסכנה, הצליחה להשיג את הנשק האמריקאי המתקדם ביותר, שארה"ב לא העמידה עד עכשיו לרשות אף אחת מבנות בריתה.

به گفته وزیر خزانه داری اسراییل ، احمدی نژاد در طول 8 سال ریاست جمهوری خود با به زبان آوردن سخنان افراطی و به ظاهر تند و آتشین علیه دولت و ملت اسراییل توانست مبلغ کمک های مالی آمریکا به این کشور را به میلیاردها دلار افزایش دهد و دولت اسراییل نیز توانست با توسل به این سخنان و با بهانه در خطر بودن تمامیت ارضی خود ، پیشرفته ترین سلاحهای آمریکایی را ؛ که این کشور تا کنون در اختیار سایر متحدان خود قرار نداده است ؛ دریافت نماید.

בתוך כך, התנהגותה של ממשלת אחמדי נז'אד ותמיכתה בקבוצות טרור באזור גרמו לכך שישראל יצאה מראש רשימת האויבים של הערבים, ואיראן התמקמה בראש הרשימה. ודבר זה סייע לממשלת ישראל להשתמש באדמות רבות יותר בשטחים הכבושים כדי לנות התנחלויות, בחסות שתיקת הערבים.
در ضمن رفتارها و حمایت های دولت احمدی نژاد از گروههای تروریست منطقه سبب شد که اسراییل از اولویت دشمنی اعراب خارج شده و ایران در این اولویت قرار بگیرد و این موضوع ؛ به دولت اسراییل کمک کرد تا در سکوت اعراب ، زمین های بیشتری را در سرزمین های اشغالی برای شهرک سازی مورد استفاده قرار دهد.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שטרות של 5000 ש"ח). צרו קשר כאן.

 

סוכנות הידיעות XT מציגה: אתר עברי חדש ומצוין!

יום חמישי, 20 בדצמבר, 2012

תקציר מנהלים: אתר של הרפובליקה האסלאמית בעברית. לא רק התכנים מצחיקים אלא גם השפה. המתרגמים הם ערביים ולא פרסיים – אפשר לדעת לפי השגיאות שלהם:
אין שגיאות יידוע ומין דקדוקי כמו שפרסים עושים, ויש המון שגיאות של ערבים, כמו השמטת "את", ב' במקום פּ, ותרגום מילולי של מבנים ערביים כמו "פועלים להצית" ו"מי שהולכים בעקבותיהם מן המדינות", במשמעות "אלה מן המדינות שהולכות בעקבותיהם".

קשה לנו להחליט איזו מהידיעות לצטט קודם: מחשב אירני מועיל לזקנים מופלגיםטילי פטריות בטורקיה, התבטרות ליברמן או העובדה שציפי לבני עסקה בזנות למען "ישראל".

חברנו נימא תמדן הכיר לנו את אתר החדשות האיראני הזה, שכתוב בעברית, או לפחות מתיימר להיות כתוב בעברית. האתר הזה הוא תחליף מעולה לגוגל טרנסלייט, שלאט אט מפסיק לספק את הסחורה שהתרגלנו אליה – פרצי צחוק בלתי נשלטים.

אממה – השגיאות שלהם הן לא איראניות. גם כאן אלה ערבים שכותבים את הידיעות. כידוע, אני (תמר) אוהבת לזהות את מוצאו של הכותב לפי שגיאותיו, ובניגוד לפרסית ורוסית, ערבית ופרסית הן מספיק רחוקות כדי שלא יהיה ספק.

התבטרות ליברמן היא דוגמה מצוינת לפונולוגיה ערבית (בפרסית יש پ, כלומר פּ דגושה, ולכן הם לא יעשו שגיאות כאלה), אבל יש גם דוגמאות תחביריות.

השגיאות החביבות עליי בפרסית הן שגיאות של יידוע. בפוסט על ההאקר ציינתי שרוסים לא רק משמיטים יידוע, אלא גם משתמשים ביידוע כשלא צריך. פרסים, בניגוד לכך, משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל אינם שוגים בסיתום (מוסיפים a באנגלית שכצריך, ולא ישימו יידוע מיותר בעברית). באתר המדובר אין כמעט שגיאות יידוע, למעט מקומות כמו ההתקוממות שוברת כיפת ברזל, וגם שם – השגיאה לא חוזרת בגוף הידיעה (וברור למה היא נעשתה: "כיפת ברזל" מקבלת יידוע כי זה בעצם שם פרטי, אבל מבחינה מורפולוגית זה לא מיודע).

כמו כן, כמעט אין שם שגיאות של מין דקדוקי, שפרסים עושים על ימין ועל שמאל, כי בפרסית אין מין דקדוקי. גם כשיש, זוהי תוצאה של שגיאת דפוס ("טילי ההתקוממות הפלסטינית שפגעו בעיר הקדוש הכבושה, תל אביב והערים הנוספות": בעיר הקדוש = בעיר הקודש = אלקדס), או של מרחק גדול מדיי בין המילים: "בכמה מדינות באירופה היו תיקים פליליים נגדה בגין מעשי רצח וסחיטה מינית אך הצליחה להסירן הודות ללחצים שהפעילה הממשלה הישראלית" (מתוך הידיעה על ציפי לבני). דברים כאלה יכולים לקרות גם בעברית, לפעמים כתוצאה משינוי מילים בעריכה מאוחרת.

הנה ידיעה מעולה, מתוך נאום המנהיג. הבה נראה כיצד יודעים שערבי כתב אותה ולא איראני:

מנהיג המהפכה האיסלאמית באירן אייתאללה סייד עלי ח'מינאי קבע כי ארה"ב והחוגים הציונים עושים להצית מחלוקות בין המוסלמים משרטטים ומתכננים תוכניות ותכסיסים להביא להפחדת הסונים מהשיעים והשיעים מהסונים ובכך יפגעו באומה האיסלאמית.

עושים להצית מחלוקות – מבנה שאינו קיים בפרסית. תרגום רע מפרסית (או עברית של מישהו שחושב בפרסית) היה יכול להיות משהו כמו "ארה"ב והחוגים הציונים עושים צעדים להצתת מחלוקות", או משהו כזה.
ערביסטית הבית שלנו, מילה ניישטדט, מציינת כי בערבית המבנה یفعل ان (יַפְעַל אן) "פּוֹעֵל ל-" הוא מבנה נפוץ ביותר. גם בעברית, "פועלים להצתת מחלוקות" היה יכול לעבוד יופי, אבל המתרגם בחר את המילים הלא נכונות מהמילון: בערבית אין הבדל בין מקור לבין שם פעולה, ולכן אין הבדל בין "להצית" ו"להצתה". כמו כן, הפועל "יפעל" הוא גם "פּוֹעֵל" וגם "עושה", והם פשוט בחרו את הפועל הפחות מתאים כאן.
סימני הפיסוק הבולטים בהיעדרם – זה מאפיין גם של פרסים. גם המשפטים הבלתי נגמרים.

דבר מוזר: השמטת ו' החיבור. גם בפרסית וגם בערבית יש שימוש עודף ב-ו' החיבור. בפרסית אין הצדקה להשמטת ו' החיבור כאן  (הכוונה ל-ו' החסרה ב"משרטטים", או לחילופין, ". הם"), אבל בערבית זה יכול להיות משפט זיקה אסינדטי – כלומר פסוקית שמתארת את המילה "מחלוקות". מצד שני, הפסוקית הזו היא באה בלי שום התראה מוקדמת. התראה מוקדמת במקום כזה יכלה להיות סימן פיסוק (נקודתיים היה עובד יופי), או, למשל, ", בכך שהם".
"ובכך יפגעו באומה האסלאמית" – תחביר ערבי לגמרי. האמת היא שזה המשפט שהפיל לי את הדוזארי.

השימוש בעתיד בעברית דווקא יכול להיות תרגום של הסוביונקטיב הפרסי, אבל אם כבר תרגמו שמות פועל בתחילת המשפט, היה צריך להמשיך עם שמות פועל גם כאן (אם זה המשך של מה שהם עושים), או לכתוב פסוקית תכלית עם מילית שמקבילה ל"כדי".

קונטרול-טי: דוזארי הוא מטבע של אלפיים דינאר, המטבע שקדם לריאל. שווה ערך ל-20 ריאל, או 2 תומאן של היום. הדולר היום הוא 2500 תומאן, תחשבו לבד כמה זה דוזארי. ונחשו מה היה השימוש הקלסי של הדוזארי. התשובה במהופך: כמו אסימון וכמו פני, זה המטבע שהתשמשו בו בטלפונים ציבוריים, והוא נפל ברגע שהתחברה השיחה. קונטרול-דאבליו.

המנהיג אמר בנאום בו פנה לעולי הרגל במכה היום כי ארה"ב והחוגים הציונים תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור מציתים המחלוקות בסוריה להסיח את דעת ההמונים מהסכנות המאיימות עליהם לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון. המנהיג הדגיש את תמיכת אירן בעם הסורי וממשלתו.

"תוך שיתוף פעולה עם סוכניהם באזור" דווקא יכול להיות תחביר פרסי. הם מאוד אוהבים "תוך" או "עִם", אבל תראו: חסר "את" וחסרה מילת שעבוד.
פרסים שמדברים עברית אמנם משמיטים יידוע על ימין ועל שמאל, אבל את מילת היחס "את" לא משמיטים, כי בפרסית דווקא יש מילת יחס כזאת (הפוסט-פוזיציה را, שבד"כ מתרגמים אותה "את", ומציינת מושא ישיר מסוים). לפעמים משתמשים ב-"את" לפני מושא ישיר בלתי מיודע, כי בפרסית היא מציינת ספציפיות, ולאו דווקא יידוע. לפעמים לא מטים אותה נכון ("היא מאוד אהבה את אתה", מתוך הסרט געגוע של אפי בנאי) – אבל לא משמיטים אותה.
תיאורי התכלית באים ללא מילת יחס ("כדי"). במקום "כדי להסיח" ו"כדי לנקום" – רק "להסיח" ו"לנקום". בערבית משתמשים במצדר (המקור) עם מילת היחס ל- כדי לציין תיאור תכלית. עד היום אני זוכרת את للعلم و لاتخاذ اللازم מהקורס בצבא. וגם את התרגומים שלנו "לידיעה, לידיעה, לידיעה, לזהירות, לזהירות ולזהירות".
אילו פרסי היה כותב את תיאורי התכלית האלה בשגיאות, הוא לא היה משמיט מילת שעבוד או מילת יחס, והיה משתמש בשם הפעולה (לא בשם הפועל), או בפסוקית עם פועל בעתיד.
קונטרול-טי: בערבית בעצם אין שם פועל כמו בעברית, יש מקור שהוא שם פעולה, ויש מקור נטוי, כלומר מקור עם מילות יחס מסוימות. גם שם הפועל העברי התחיל את דרכו כמקור נטוי. המקור היה, למשל שֶׁבֶת, ואפשר היה להטות אותו עם מילות יחס שונות: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים יא:יט), וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ (מלכים א, טז:יא), וגם להשתמש בו ככה כמו שהוא, כמו ב-הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים– שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד (תהלים קלג:א), הצורה לָשֶׁבֶת, עם מילת היחס ל-, שימשה גם כתיאור תכלית, למשל  וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם, לָשָׁבֶת (במדבר לה:ג), ומכיוון שהייתה הצורה הנפוצה ביותר של המקור, היא הפכה לשם הפועל. קונטרול-דאבליו, ותודה ליובל שהביאני עד הלום.

"לנקום את הממשל בסוריה על התמודדתו בציונים ותמיכתו בהתקוממות בפלסטינה ובלבנון" – מילת היחס "על" מתאימה לפועל בערבית, מילת היחס "את" סתם מעידה על אי ידיעת עברית. גם בפרסית וגם בערבית נוקמים ממישהו, בפרסית נוקמים "בשביל" או "בגלל", בערבית נוקמים "על". הדוגמה של בפומט היא (בתרגום מילולי עם מילות היחס המוצרכות): אנחנו ניקח נקמה מח'אמנהאי בשביל הריגת צעירינו.
מה שמוביל אותנו לעוד שגיאה שמקומה ריק (בפרסית, כשאומרים "מקומך ריק" מתכוונים שנעדרת וחסרת לנו): פעלים מורכבים. בפרסית של היום משתמשים בפעלים מורכבים הרבה יותר מאשר בפעלים פשוטים, וברמת השגיאות של האתר הזה, היינו מצפים לפעלים מורכבים למכביר.
שימוש היתר בשמות פעולה במקום בפעלים נוטים, אופייני לשתי השפות.

המנהיג קבע כי הפשעים בסוריה נעשים בידי ארה"ב הציונים ומי שהולכים בעקבותיהם ממדינות שממשיכות לשפוך שמן למדורה. המנהיג הדגיש את התנגדות אירן לכל התערבות זרה בסוריה שכל ריפורמה בה ניתנת רק בידי אזרחיה.

כאן אין יותר מדיי שגיאות, ואלה שיש (לא בדיוק שגיאות – יותר סגנון שלא מתאים לעברית) – משותפות לפרסית ולערבית. למשל "המנהיג הדגיש את התנגדות אירן".

ערביסטית הבית מילה ניישטדט ובקי כאן בתגובות מוסיפות: דווקא המבנה "מי שהולכים בעקבותיהם ממדינות…", שנראה נורמלי בעברית, נראה דווקא כמו מבנה ערבי אהוב, המכונה "ما … مِنْ" (מא מִן) או "مَنْ مِنْ" (מַן מִן). הכוונה היא לא לאנשים מהמדינות האלה שהולכים בעקבות ארה"ב והציונים ממדינות אלה (כפי שאפשר היה להבין מהעברית), אלא לאלה מהמדינות שהולכות בעקבותיהם.

עד כאן ניתוח לשוני. סוכנות הידיעות XT מבקשת להודות שוב לערביסטית הבית מילה ניישטדט.

סבבה. הוכחנו שערבים כותבים את האתר. עכשיו לשאלה החשובה יותר – למה? האם אין מספיק איראנים שיודעים עברית מספיק טוב?

התשובה לכך היא כן ולא. לימודי עברית אסורים באוניברסיטות, ועקרונית אסורים גם לאיראנים שאינם יהודים. אבל ועד יהודי תהראן מפרסם את ספר הלימוד שלו באינטרנט, וגם גויים מורידים אותו ללמידה עצמית. העברית של היהודים באיראן היא טובה יחסית. הנה דוגמה, ובה תוכלו לראות שגם כשיש שגיאות והבדלי סגנון מהעברית שלנו, הם שונים לחלוטין מאלה הערביים.

אז למה בכל זאת לקחו ערבים לכתוב את האתר?

שאלה מצוינת. לפי עדויות של מפגינים מ-2009, אנשי הבסיג' שפיזרו את ההפגנות דיברו ביניהם ערבית (אחד המקורות זיהה אותה כערבית לבנונית). הפקידות הבכירה של הבסיג' הם באמת שותי טרופית איראנים, אבל פעילי השטח הם ערבים. בפומט אומר שגם אנשי הבסיג' שנשלחים לעזור לאסד בסוריה אינם איראנים, כי אם בעיקר עראקים שיעים מהמליציה "צבא המהדי" (جیش المهدی. המהדי – האמאם הנעלם – הוא המשיח השיעי) של מקתדא א-צדר. הם גם תומכים ברפובליקה האסלאמית, וגם דוברים ערבית ילידיים. מעל 60% מאוכלוסיית עראק הם שיעים, ויש שם הרבה יותר תמיכה ברפובליקה האסלאמית מאשר בתוך איראן. בין השאר בגלל כסף.

מכיוון שאין לה מספיק תמיכה מבית, הרפובליקה האסלאמית משתמשת בשיעים במדינות ערב (עראק, סוריה – העלווים, לבנון, בחריין, תימן וכו') כדי לשמר את כוחה – הן בעולם הערבי והן בבית פנימה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כסף ושימור הכוח). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

מר"נים איראניים – 2

יום שישי, 7 בדצמבר, 2012

לפני מספר שבועות פרסמתי מר"ן איראני ראשון מתוך שלושה יפים במיוחד שמסתובבים באינטרנט. בפעם הראשונה זה היה בלבול בין משחק ילדים לבין פדופיליה ותרגום מילולי מדיי של ביטוי ציורי, והפעם ביטויים ציוריים אחרים.

אני חוזרת ואומרת: לא מצאתי את המקורות – לא של התרגומים ולא של המשפטים המקוריים. מצאתי רק את המר"נים האלה שרצים ברשת. מי שמוצא לי מקורות או תרגומים – יבורך. עד אז – יכול להיות שזה סתם בדיחה חמודה.

והיום יש לנו מר"ן של יו"ר המג'לס (בית הנבחרים) עלי לריג'אני.

משפט מקורי:  با نشان دادن « لولو» ی شورای امنیت، مردم ایران رو به قبله نمی شوند….

בתרגום מדויק: עם הצגת "המפלצת" של מועצת הביטחון, העם האיראני לא נהיה "עם הפנים לכיוון התפילה (מֶכָּה)".

ובתרגום חופשי: גם כשמציגים את "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא מת מפחד.

בתרגום יהודי: גם כשמציגים "מפלצת" מועצת הביטחון, העם האיראני לא קורא שמע ישראל.

לולו, המילה שלריג'אני השתמש בה היא לא סתם "מפלצת", אלא מפלצת שמשתמשים בה כדי להפחיד ילדים כדי שיתנהגו כמו שההורים שלהם רוצים: למשל: אם לא תאכל – תבוא לולו ותאכל אותך.

אלט-טאב:

המכשפה – מאת אפרים סידון (שירים רעים לילדים טובים, הוצאת כתר 1991)

ילד אחד היה רזה ולא רצה לאכול.
התרגזה אמו ואמרה בקול:
"אם לא תאכל לא תהיה לי ברירה,
אני אקרא למכשפה נוראה,
שתאכל אותך מיד".
אבל הילד לא פחד –
והאמא הזמינה מכשפה.
באה המכשפה והתחילה לצעוק:
"מה זה, עושים ממני צחוק?
לבוא כל כך מהר ומכל כך רחוק –
בשביל ילד כזה?
קטן ורזה?
אני לא אהיה שבעה מזה!"
ואכלה את האמא.

שיפט-אלט-טאב.

ומה באשר לכיוון התפילה? אדם הנוטה למות, ישכיבוהו וראשו לכיוון מכה. זה יותר טוב למות ככה. אל תנסו בבית. גם שחיטה כשרה חייבת להתבצע כשראשו של הסטייק העתידי לכיוון מכה. כשאומרים שמישהו "שוכב עם הראש לכיוון התפילה", זה אומר שהוא מת, "נשכב עם הראש לכיוון התפילה" זה מתכונן למות, ואם משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, זה אומר שמתכוננים למותו, או שהוא כרגע מת (אם זו אישה – לפני כמה זמן יצא פסק הלכה מצרי שאמר שמרגע זה נותרו 6 שעות שמותר לקיים איתה יחסי מין, אח"כ אסור). בעברית אולי היינו אומרים "לכתוב את ההספד", "לחפור את קברו" או "להכין את החבצלת שלו לפרסום" (הנה עוד משהו שצריך לדעת ז'רגון כדי להבין. בעגה עיתונאית חבצלת היא ידיעה מוכנה שיש על כל אדם שהוא חשוב או מפורסם מספיק, כדי שיהיה מוכן אם ימות ללא התראה מוקדמת).

אלט-טאב: הרופא אמר למוישה שנשאר לו עוד שבוע לחיות. בשלב הזה, אילו משה היה מוסלמי, כבר היו משכיבים אותו עם הראש לכיוון התפילה, אבל מכיוון שהוא יהודי הוא מקפיד לומר שמע ישראל בזמנים קבועים. ביום השישי מוישה מריח ריח נפלא של שטרודל התפוחים הנפלא של אשתו מתפשט בכל הבית (קונטרול-טי: אני שונאת שטרודל תפוחים, אבל מוישה זה מזרח אירופה, לא מתאים בראוניז. קונטרול דאבליו). הוא קורא לאשתו ומבקש פרוסה קטנה מהעוגה הנפלאה לפני מותו. "לא", פוסקת אשתו. "זה לשבעה". שיפט-אלט-טאב.

בקיצור, מה שעלי לריג'אני רוצה לומר הוא שהאיראנים הם לא ילדים קטנים שאם אומרים להם "תבוא מפלצת ותטיל עליכם סנקציות" הם ישר ימותו מפחד.

ועכשיו – לתרגומים:

תרגום ניוזוויק: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תיראה כמו יצורים שמפחידים את הילדים, העם האיראני לא ישכב בכיוון התפילה של המוסלמים בעולם.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفته است كه اگر شورای امنیت مثل موجوداتی كه بچه ها را می ترسانند ظاهر شود، مردم ایران به سوی قبله مسلمانان جهان دراز نمی كشند).

תרגום אל-פאיס הספרדי: עלי לריג'אני אמר שאם מועצת הביטחון תראה לאיראנים אפילו משהו מפחיד, העם האיראני לא יישן יותר בכיוון ערב הסעודית.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه اگر شورای امنیت چیز ترسناكی را هم به ایرانیان نشان دهد، باز هم مردم ایران به سوی عربستان سعودی نمی خوابند).

תרגום אומאניטה הצרפתי: עלי לריג'אני אמר ששכיבת האיראנים לכיוון מרכז אמונת המוסלמים תלויה בכך שהם מפחדים/יפחדו מיצורים אגדיים, זה סיפור איראני.

(ובפרסית – علی لاریجانی گفت كه دراز كشیدن ایرانیان به سوی مركز اعتقادات مسلمانان بستگی به این دارد كه آنها از موجودات افسانه ای بترسند، این یك داستان ایرانی است).

בפעם הבאה המר"ן האחרון (לעת עתה) – אחמדי נז'אד בנושא לולו. הישארו עימנו.

 

רוצים ללמוד פרסית? קורס פרסית מרוכז של אוניברסיטת חיפה, מתקיים בתל אביב ובחיפה בחופשת הקיץ. בואו!

סוכנות הידיעות XT: גרמניה מתנצלת

יום שישי, 30 בנובמבר, 2012

תקציר מנהלים: נסרין סתודה שובתת רעב 43 ימים,
תומכיה הפגינו מול שגרירות הרפובליקה האסלאמית בברלין וחדרו לשגרירות,
גרמניה התנצלה בפני הרפובליקה האסלאמית,
וכל זאת בדיווח עם תחביר מהמם.

נסרין סתודה, עו"ד זכויות אדם איראנית, שובתת רעב בכלא אוין כבר 43 ימים. הסיבה שהיא בכלא – היא הגנה על יותר מדיי מתנגדי משטר. הסיבה שהיא שובתת רעב – בתה בת ה-12 גילתה שיש נגדה צו עיכוב יציאה מהרפובליקה האסלאמית, בגלל הפעילות של אמא שלה (שנמצאת בכלא, כאמור).

הנה סרטון שעשו על שביתת הרעב שלה:

לפי דף האירוע בבאלאתרין, שלשום (28.11.2012) הפגינו גולים ופליטים איראנים מול שגרירות הרפובליקה האסלאמית בברלין, במחאה על תנאי מאסרה של נסרין סתודה ובדרישה לשחרר אותה. חלקם תקפו את השגרירות באבנים ובצבע, ועשרה מהם אף טיפסו על סולם, נכנסו לחצר השגרירות, הורידו את דגל הרפובליקה האסלאמית, וניסו לקרוא סיסמאות בזכות נסרין סתודה.
משטרת גרמניה עצרה את העשרה, ושר החוץ הגרמני התנצל בפני עמיתו האיראני.

פרשנות בפומט: כשהם מאפשרים לרפובליקה האסלאמית לרצוח את מתנגדיה על אדמת גרמניה, אף אחד לא מתנצל בפני העם האיראני. אבל כשתומכים של פעילת זכויות אדם ששובתת רעב דורשים את זכויותיה – עוצרים אותם ומתנצלים בפני הרפובליקה האסלאמית. הכוונה היא להסכם שארגוני המודיעין של שתי המדינות (הרפובליקה האסלאמית וגרמניה) הודו בו, שאפשר למרגלים של שתי המדינות לפעול זו על אדמתה של זו. במקרה של הרפובליקה האסלאמית, נגד אזרחיה השוהים בגרמניה. עקרונית גם הגרמנים יכלו לרגל נגד גרמנים השוהים באיראן, אבל הגרמנים לא נוטים להתנקש באזרחיהם, למיטב ידיעתנו. הסכם זה אפשר את רצח מתנגדי המשטר במסעדת מיקונוס בברלין.

רדיו פרדא מדווח על האירוע בלי לציין שההפגנה הייתה למען שחרור נסרין סתודה, ואומר שאף ארגון לא לקח על עצמו את האירוע, אבל סוכנות הידיעות פארס, המקורבת למשמרות המהפכה (הגוף השולט דה-פקטו ברפובליקה האסלאמית) הזדרזה לייחס אותו, על סמך "מקור מוסמך", למג'אהדין ח'לק, ולמחבלים הקשורים למשטר הציוני.
לפי מקור זה, המפגינים נשאו שלטים המוחים נגד תמיכתה של הרפובליקה האסלאמית בעזה ובעם הפלסטיני.

מכיוון שלא היינו שם ולא מצאנו תמונות, אנחנו לא יודעים אם ההפגנה הייתה למען שחרור נסרין סתודה, נגד התמיכה בעזה או גם וגם. מה שאנחנו כן יודעים הוא שגם אם נכון שהמפגינים מחו נגד התמיכה בעזה ובפלסטינים, זה עדיין לא עושה אותם פעילים של המשטר הציוני. העם האיראני כועס על המשטר שלו שתומך בחמאס ובחזבאללה לא בגלל נקיטת עמדה כזו או אחרת בסכסוך הישראלי-פלסטיני. העם האיראני כועס שמבזבזים את כספי המסים שלו על מלחמה שאינה קשורה אליו, על בתי ספר בעזה (זה באמת מה שאומרים להם, וחלק מאמינים!) ועל שיקום ההריסות בלבנון, בזמן שנפגעי רעידת האדמה באזרבייג'אן שוכנים בחורף באוהלים מאולתרים וקופאים למוות בשלג, כי לא שיקמו את האזור שלהם, ובכפרים הנידחים באיראן ילדים לומדים בבית ספר שבו יושבים על אבנים תחת כיפת השמיים.
הצביעות הגדולה היא שאותם שוכני אוהלים ותלמידי מסלעות הם בד"כ מוסלמים אדוקים הרבה יותר מהלבנונים, אבל שוין. הם לא נלחמים באף אחד בשביל הרפובליקה האסלאמית.

נפגעי רעידת האדמה באוהלים בשלג, לבנון מקבלת סיוע.

תרגום: אנשי ורזקאן באוהלים תחת השלג – סיוע של 40 מיליון דולר בלא תמורה של הרפובליקה האסלאמית ללבנון לשם בניית סכרים וכורים. מתוך עמוד הפייסבוק של "שנות החמישים".

על התמיכה באסד זועמים האיראנים גם בגלל בזבוז הכספים (ואין כספים. גם לאנשים שלא איבדו את ביתם ברעידת אדמה אין כסף לבשר, למשל), וגם בגלל שהכספים האלה הולכים על טבח עם. העם האיראני – עכשיו אנחנו מדברים על העם האיראני, לא על השלטון האסלאמי – העם האיראני השיעי ברובו תומך בעם הסורי הסוני במלחמתו נגד השליט העלווי (עלווים הם זרם של השיעה שמאמין בעלי). זאת למרות האיבה ההדדית בין איראנים וערבים, בין שיעים וסונים. זה מראה עד כמה העם האיראני מתעב את המדיניות של הרפובליקה האסלאמית.
אגב, את ההפגנות באיראן עצמה דיכאו אנשים בלבוש אזרחי (לכן לא בטוח לאיזה מכוחות הביטחון הם משתייכים), שלדברי מפגינים, דיברו ביניהם בערבית בניב לבנוני. כשאני (תמר) מספרת את כל הדברים הללו בהרצאות אקטואליה, שואלים אותי אז איך זה שאיראנים כן מסכימים לדכא הפגנות של סוריה בשם המשטר שלהם. התשובה, לפי בפומט – ראשי כוח קֹדס (חלק של משמרות המהפכה שהוא למעשה עצמאי) הם אמנם איראנים, אבל החיילים הם שכירי חרב ערבים, אפגנים, ובעיקר ערבים שיעים עראקים. הם מדכאים את ההפגנות גם באיראן וגם בסוריה.

עכשיו תמר לבד:

אני חייבת רגע של פרסית, כי בידיעה ברדיו פרדא היה משפט מעלף ביופיו. מי שכאן בשביל אקטואליה ולא בשביל פרסית, יכול לעבור לפרסומות (ולהפיץ בין מנהלי משא"ן, רווחה ותרבות!)

به گزارش خبرگزاری ايسنا، وزير امور خارجه ايران نيز در گفت و گو خواستار محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت» شده و گفته است: «انتظار ما از دولت و پليس آلمان اين بود که با توجه به هشدارهای قبلی سفارت از وقوع چنين حادثه‌ای جلوگيری نموده و وظيفه خود را به خوبی انجام می‌داد.»

יש כאן שני דברים נפלאים: אחד משפט עם לוואי(מושא) ארוך ארוך ארוך ארוך ובאמצעו הסגר, והשני – מודוס אי ריאלי על ציפייה שלא התממשה.

בואו נתחיל דווקא מהשני, כי הוא יותר פשוט:

שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית אומר:

انتظار ما از دولت و پليس آلمان اين بود که با توجه به هشدارهای قبلی سفارت از وقوع چنين حادثه‌ای جلوگيری نموده و وظيفه خود را به خوبی انجام می‌داد.

"אנחנו ציפינו שממשלת גרמניה ומשטרתה ימנעו אירועים כאלה ויבצעו את חובתם היטב".

או מילולית: הציפייה שלנו מהממשלה והמשטרה של גרמניה הייתה שלאור התרעותיה הקודמות של השגרירות, היו מונעים מקרים כאלה ומבצעים את חובתם היטב.

הוא משתמש במודוס אי-ריאלי כדי להביע את העובדה שהציפייה לא התממשה. האספקט הוא לא מושלם, כי בזמן שהם ציפו, זה עדיין לא קרה.

וזה החלק הראשון של המשפט היפהפה הזה (תתעלמו מהפסיק, הוא בסך הכול אומר שאי אצ'אפה. לא שאתם אמורים לנשום במקום הזה).

وزير امور خارجه ايران نيز در گفت و گو خواستار محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت» شده

שר החוץ של איראן דרש בשיחה גם שיעמידו לדין את הגורמים המעורבים בפעולה זו, שאותה הוא כינה "מכוערת".

לטובת הבלשנים שאינם דוברי פרסית – תרגום מילה מילה: השר (של) עניינים (של) חוץ (של) איראן גם בשיחה רוצה/מבקש (של) העמדה-לדין (של) גורמים (אשר) מעורבים בזה הצעד לאמירה שלו "מכוער" נהיה.

תראו איזה יופי: הפועל כאן הוא خواستار شدن, פועל מורכב שהמרכיב השמני שלו הוא בינוני פועל + شدن. בינוני פועל + شدن מביע פעולה אקטיבית. מילולית: נהיה רוצה. אותו מרכיב שמני עם המרכיב הפועלי بودن יביע מצב: خواستار بودن = לִרצות ("היה רוצה", לעומת "נהיה רוצה").

מבנה הבינוני הפועל הוא גזע עבר + ار – מבנה שהוא בעצם ג'וקר ולא פרודוקטיבי: לא פרודוקטיבי – כלומר לא יוצרים ממנו מילים חדשות. מה שיש יש. ג'וקר – כלומר יש מהמבנה הזה גם בינוני פועל, כמו خواستار "מבקש, רוצה"، خریدار "קונה", גם בינוני פעול, כמו گرفتار "שבוי, עסוק", וגם שם פעולה, כמו ساختار "מבנה"، گفتار "אמירה"، کردار "מעשה".

המושא של הפועל הוא: محاکمه عوامل دخيل در اين اقدام به گفته وی، «زشت». מבחינה תחבירית הוא הלוואי של המרכיב השמני, אבל מבחינה הגיונית הוא מושא של הפעל המורכב כולו. אבל זה לא מה שמיוחד פה, כי לזה אנחנו כבר רגילים. מה שגרם לי להזיל ריר על המשפט הזה היה ההסגר באמצע הלוואי(מושא) הזה. התרגום המילולי של הלוואי(מושא): העמדה לדין של גורמים המעורבים בצעד זה, ה-לדבריו- "מכוער" (יש אצ'אפה על اقدام, תודה ששאלתם).

נכון משפט מהמם?

מי שהגיע עד לפה – آفرین! ועכשיו גם אתם יכולים לעבור לפרסומות.

מדור פרסומי לקראת פברואר-מרץ

יום שני, 19 בנובמבר, 2012

והפעם, בלי בושה – פרסומת נטו (טוב, כמעט. מתחת לתמונות אני גם מסבירה את הרציונל העיצובי).

הרגישו חופשי לחלוק עם כל מנהל רווחה ומשאבי אנוש, רכז תרבות או מנהל מסגרת פנאי מתוקצבת אחרת הנקרה בדרככם (גם רכזות, נו. הזכר הוא בלתי מסומן וכולל את כוווווווולם).

התמונה מחולקת כאן כי PDF אי אפשר לאמבד, וקובץ ויזואלי אפשר לקשר רק קישור אחד. הקליקו כדי לראות את ה-PDF השלם, המהמם והמקושר (אני קצת מאוהבת בעיצוב הזה אז תסלחו לי שאני משתמשת במילים נחותות כמו "מהמם", ותודו שזה עדיף על "מדהים"). לוקח לו המון זמן להיטען, אז בינתיים אתם יכולים להקליק על התמונות האלה ולראות קצת קטעי וידאו.

תמר - תעשי לי ילד! הרצאה בנושא פונדקאות ליום המשפחה וליום האישה

מגילת אסתר - היה או לא היה? הרצאה לפורים.

הרצאה ליום האישה - מעמד האישה באיראן (העכשווית, הקדומה או שתיהן)

להזמנת הרצאות נא לפנות לגילת אביב - ייצוג, תוכן והפקה.

צילום ועיצוב גרפי - xerxes - ars luminis

את קסרקסס המעצב מצאתי במקרה, או יותר נכון הוא מצא אותי בפייסבוק, אחרי הראיון אצל מנשה אמיר בקול ישראל בפרסית. הרבה איראנים הודו לי על ספרי המצוין ועל כך שאני מסבירה לישראלים שאיראן והרפובליקה האסלאמית הן שתי ישויות שונות לחלוטין. לאות תודה והוקרה הוא עיצב לי את הלוגו, שאתם רואים בתמונה הרביעית מתוך החמש. אחר כך הוא גם עיצב לי תמונת קאבר לפייסבוק, גם היא בסגנון איראני. ואז לראשונה ביקשתי בעצמי עיצוב. מסגרת בסגנון איראני, שתלך טוב עם הלוגו האיראני שלי. כשהראיתי לו את המוצר המוגמר הוא התחלחל וביקש לעצב את הכול מהתחלה. הוא כן השתמש בפונט שאני בחרתי, גוטמן ארם, וגם במיקומי התמונות בתוך הטקסט. את תמונת הפונדקאות (תמונה שלי עם חיה מתוך הסרט) הוא החליף בתמונה חדשה שלי – עדכנית (מלפני כחודש), בלי פוטושופ אבל גם בלי משקפיים, את ההתלבטות שלי לגבי התמונה של מגילת אסתר הוא פתר בדרך יצירתית (זה בפסקה הבאה, ואת התמונה של אום אל-ליזה הוא השאיר, כי היא משקפת לא רק את מעמד האישה באיראן אלא בכלל את מה שקורה באיראן היום: המונה ליזה מסמלת את העם האיראני, שהוא שוחר חופש ומחובר למערב, והשלטון כופה עליו את האסלאם, שאינו מתאים לו.

ועכשיו לתמונה של מגילת אסתר:

אני התלבטתי בין שתי תמונות: אחת תמונה קלסית של אסתר יולדת את כורש מתוך ארדשיר-נאמה, סאגה בפרסית יהודית קלסית שכתב המשורר שאהין, בן המאה ה-14. השנייה – תמונה אקטואלית של ההפגנות מול קבר אסתר ומרדכי לפני כשנתיים.

קסרקסס פתר לי את ההתלבטות, ויצר עוד תמונת מחאה פוליטית:

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

נראה כאילו הם מפגינים נגד כורש, נכון?

זה בדיוק המסר שקסרקסס רצה להעביר (אגב, למי שעדיין לא יודע – קסרקסס הוא שמו היווני של אחשוורוש). הרפובליקה האסלאמית שואפת למחוק לא רק את ישראל, אלא גם את איראן. זאת הקדומה. כבר מחקו אותה מספרי ההיסטוריה שנלמדים בבי"ס, במשרד הפנים – אמנם השמועה שלא מאפשרים לרשום ילדים בשם כורש אינה נכונה, אבל הדיווחים אומרים שכאשר מבקשים לרשום ילד בשם פרסי כמו ג'משיד או פ'רויז, ובמיוחד שם של מלך מן העבר, כמו ח'שיאר (אחשוורוש), כורש, דריוש וכו' – הפקידים ממליצים ושואלים למה לא לתת לילד שם יותר יפה כמו עלי או מחמד.

ובנושא הספציפי של אסתר יולדת את כורש: יש כבר אח'ונדים (מה שקוראים בעברית איתאללות, או אייטולות בכתיב פונטי), שמטיפים ואומרים שהמלכים האח'מניים היו יהודים – מיישרים קו בעצם עם המיתוס היהודי הזה – בקטע של דה-לגיטימציה לאיראן הקדומה, אבל לדעתי זה דווקא אומר שאיראן צריכה להיות חלק ממדינת ישראל.

אלט-טאב: המיתוס היהודי אפשרי רק אם האח'מנים ידעו את סודות הזמן, כי כורש עלה לשלטון כ-80 שנה לפני אחשוורוש. מזכיר לי שבאחד המבחנים נתתי לתלמידים שלי שאלת בונוס לכתוב משפטי יאיר לפיד, ואחד מהם כתב שיאיר לפיד איבד את בתוליו לפני אבא שלו. שיפט-אלט-טאב.

רוצים לשמוע עוד? העבירו את הפוסט הזה למי שאחראי אצלכם על הרצאות העשרה מתוקצבות היטב (חוגי בית זה דרך הצור-קשר שלי, חברות דרך גילת שהמייל שלה נמצא בקישור לתמונה הרביעית). נתראה בפברואר-מרץ בעונת השיא, ואפשר תמיד להזמין אותי גם באמצע השנה. שפה ואיראן קיימות כל השנה.