הודו



מזל שכבר אין סודות

יום שלישי, 12 באפריל, 2011

ענת לב אדלר שאלה אותי על האטימולוגיה של המילה מזל, בעברית ובשפות אחרות, במסגרת תחקיר לספרה "סוד המזל". הספר נע בין הפרקטי לבין הטריוויה, ובין האקדמי לבין המיסטי. החלק שלי נמצא, כמובן, ברבעון של אקדמי וטריוויה.

הנה הוא, עבורכם, מקוצר במקומות שבהם פירשתי לקהל הרחב, ומורחב במקומות שבהם מצאתי לנכון לחפור רק לכם:

מזל, מאיזה שורש?

הסברה הרווחת היא ששורש המילה מזל הוא נ.ז.ל, אבל זוהי אטימולוגיה עממית. הקישור בין המילה מזל לשורש נ.ז.ל נעשה משום שהמזל נוזל, יורד על האדם, ללא שליטתו, או מפני שהוא משתנה כל הזמן, כנוזל המשנה את צורתו.

אבל מסתבר שהפעם היחידה שבה מוזכרת המילה מזל בתנ"ך (מלכים ב' כג:ה) אינה במשמעות המזל הטוב שיורד על האדם, או המזל שהוא מנת חלקו, אלא בהקשר של עבודת כוכבים ומזלות, של המזל האסטרולוגי אליו משתייך האדם. הסיבה: בתנ"ך אין מתייחסים למזל כאל משהו הניתן לשליטתו של האדם, ולראייה קבעו חז"ל כי "ישראל הוא מעל למזל" (ולכן "אין מזל לישראל" לא אומר שאנחנו חסרי מזל אלא שאנחנו מעליו).

אז מה בכל זאת גלגולה הלשוני של המילה מזל?

השפה האכדית מכנה עצם שעומד במקומו בלי לזוז "מַזַלְתוּ" או "מַזַזְתוּ", כאשר הכוונה היא גם לגרמי השמים ולכוכבים, שמצבם קבוע בשמיים.

מאותו שורש, של משהו שקבוע למקומו ואינו זז, אנו מכירים את המילה "מזוזה", במובן המשקוף העומד הקבוע של הדלת. עם הזמן, אגב, נוצר מצב לשוני בו המילה מזוזה מתייחסת לכלי הקודש הקבוע על המשקוף, כלומר לקלף שנמצא בתוך בית המזוזה.

"מזזתו" ו"מזלתו", אם כן, במשמעות של משהו קבוע. משהו שאינו זז ממקומו.

בלטינית המילה מזל היא "פורטונה", אנגלית fortune, כאשר הכוונה היא לפורטונה, אלת המזל הרומית. בלטינית fors = מזל. כאשר המילה אינה נושא המשפט, צורת הבסיס (שאליה מצטרפות היחסות) היא -fort, למשל fortis = של המזל.

השורש ההודו-אירופי של המילה fors, הוא bher*, "לשאת". השורש עבר שינויים שונים בענפים השונים של ההודו אירופית: סנסקריט bh(a)r, בלשונות האיראניות bar, אנגלית to bear. הצורה היוונית היא pher, וגם בלטינית הפכה בד"כ הפונמה הפרוטו-הודו-אירופית bh* ל-f.

מזל הוא משהו שאתה נושא עמך. שורש אחר בסנסקריט המשמש בהוראת "נשיאה" הוא dh(a)r, וממנו נגזרת הדהרמה, שהיא גם הדבר שנושא, או תומך, בקיום העולם. אם כל אחד יעשה מה שהוא אמור לעשות לפי הדהרמה שלו – העולם יתנהל כהלכה. דהרמה היא בעצם גם המשא שכל אחד מאיתנו נולד איתו, בהתאם למין, להשתייכות המעמדית, לגיל וכו', וכך גם היא מתקשרת למזל בהקשר של נשיאה.

השורש ההודו אירופי bher* משמש גם לנשיאת משא וגם לנישואין. המילה אישה (wife) בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, היא bharyā, והיא נגזרת מאותו שורש הודו אירופי. מילים אחרות שחדרו לעברית עם אותו שורש הן פרבר (פרסית עתיקה pari-bara) ופריפריה (יוונית) – אותה מילה בשפות שונות. מה שנושא (את העיר) מסביב. גם הסיומת של המילה גזבר באה מאותו שורש – שר האוצר נושא את גנזי המלך.

סוד המזל, ענת לב-אדלר, ספר מתנה

זה הספר (ואם תקליקו, תגיעו לעמוד שלו באתר ההוצאה)

למילה fortis בלטינית יש הומונים שמשמעותו "חזק", שצורתו הקדומה יותר היא forctis, כנראה מהשורש ההודו-אירופי bhrgh* שפירושו "להיות גבוה", שזהו אחד המאפיינים העיקריים של מבצר חזק (אנגלית fort). מאותו שורש הודו אירופי נוצר berg הגרמני, "הר", וכן שמות משפחה ושמות מקומות שמסתיימים ב-burg/berg.

באנגלית, מזל הוא LUCK והוא קשור אטימולוגית ל-GLÜCK הגרמני, שעבר ליידיש כ"גליק".

המילה הערבית למזל היא חט' (حظ), מהשורש השמי המקביל לעברית ח.צ.ה או ח.צ.צ. לחצות כאן במשמעות לחלק, שכן המזל הוא מנת חלקו של האדם בעולם.

צירופים עם המילה העברית מזל – בעצם צירופים שמשמעותם ביש גדא – חדרו ללשונות אירופה דרך לשונות היהודים: יידיש שלימזל, באיותים שונים, קיימת גם במילון האנגלי. החלק הראשון של המילה, שלימפּ, הוא "רע, לא נכון" בגרמנית של ימי הביניים. בספרדית של ימי הביניים מתועדת המילה desmazalado, גם כן "ביש גדא", שחדרה דרך הלדינו.

המילה גד, דרך אגב, היא שמו של אל המזל השמי הקדום, והיא מתייחסת בדרך כלל רק למזל טוב.

וזה הקישור לקובץ ה-Pdf של החלק האטימולוגי בספר, למי שרוצה לראות איך נראית אטימולוגיה מעוצבת (וגם להשוות בין הפוסט לבין מה שכתבתי לספר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני fortune). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

תן עוד סמבוסק!

יום רביעי, 6 באפריל, 2011

שואלת סמדר:

ה'סמבוסק' הוא יחיד או רבים? מאיפה ה-ק' צצה לה פתאום?

אז קודם כול, סמבוסק הוא יחיד, ושנית – תודה שהפנית אותי למילה המופלאה הזאת!

הקשר בין סמבוסק לסמוסה מזכיר את הקשר בין פיג'מה לפוזמק:

פיג'מה, פוזמק, אטימולוגיה, מילים פרסיות בעברית, מילים מפרסית, תחתיות לכוסות

פיג'מה, מסדרת התחתיות האטימולוגיות. צילום רקע - מרטין פטיט (Martin Pettitt (cc-by

אלט-טאב: לפוזמק יש גם אטימולוגיה מתחרה, pati-mōk עם הקידומת pati שקיימת גם במילים הפרסיות פתגם ו-פתשגן, ומציינת תנועה לְעֶבֵר- , ושם העצם mōk "נעל". אבל לי לא ידוע על t שנשאלה לעברית כ-ז', וגם אם זה מפרסית אמצעית ובוטא כבר פַּיְמוֹג, אין הסבר ל-ז'. לעומת זאת j  הופכת באופן סדיר ל-ז' במילים שנשאלו לעברית לפני העת החדשה, למשל זמן. שיפט-אלט-טאב.

ובחזרה לכיסני הבצק הממולאים. בטורקיה ובאסיה התיכונה קוראים לכיסן סַמְסָה ובהודו סַמוֹסָה. samosa הוא אחד הערכים היחידים בוויקיפדיה שיש להם שתי מקבילות עבריות על מונח אנגלי אחד, כי אצלנו מפרידים בין סוגי כיסנים.

סמוסה סמבוסק ויקיפדיה

צילומסך מוויקיפדיה, samosa.

לפי כל המקורות (שכולם מסתמכים על The Oxford Companion to Food), מקור המאפה באסיה התיכונה, אבל שמו בכל המקומות בא מפרסית.  בפרסית אמצעית בוטא השם sambōsag או sambūsag. רוב המילים הפרסיות שנשאלו לערבית, נשאלו מפרסית אמצעית. בערבית ספרותית, וגם בחלק גדול מהדיאלקטים המדוברים, אין g ולכן מילים פרסית שמסתיימות ב-g נשאלו לערבית ב-j או ב-q: برنامج – בַּרְנָאמַג', בערבית ישראלית בַּרְנָאמֶז' – "תוכנית", פרסית אמצעית barnāmag,  بتدق- בֻּנְדֻק, פרסית אמצעית pondig "אגוד", فسطق – פֻסְטֻק, פרסית אמצעית pistag. בימי הביניים מתועדות בערבית הצורות سنبوسج סנבוסג', سنبوسک סנבוסכ, سنبوسق ו-סנבוסק – כך שאין ספק שהשם הערבי הוא שאילה מפרסית אמצעית. בערבית של היום קיימות רק הצורות ב-כּ וב-ק.

אלט-טאב: האיות -נב- הוא הדרך הרגילה בפרסית לכתוב מילים שיש בהן -מב-, למשל تنبل תנבל – מבוטא תַמְבַּל – עצלן. המילה טמבל לעברית הגיעה דרך טורקית ולדינו, שם המשמעות היא עדיין עצלן. ייתכן שהייתה גם השפעה של dumbbell האנגלי, "משקולת", ובהשאלה "אידיוט". שיפט-אלט-טאב

הסיומת ag- הפכה בפרסית חדשה ל-a-, ובדיאלקט טהראני e-. לכן לפיסטוק קוראים בפרסית חדשה פֶּסְתֶה ולתוכנית בַּרְנָאמֶה. ובגד הוא גָ'אמֶה.יש גם מילים מעטות שנשאלו לערבית מהפרסית החדשה, והן כבר ב-a בסוף, למשל کارخانه כָּארְחָ'אנֶה "בית חרושת, מפעל" (כאר = עבודה, ח'אנה = בית), שנשאל לערבית דרך תורכית כ- کرخانه כַּרְחָ'אנַה, סוג מסוים מאוד של מפעל, והגיע לסלנג העברי כ-קרחנה, "מסיבת טראנס וסמים בשלבה האינטנסיבי" (הגדרה של רוביק רוזנטל ממילון הסלנג), ובהשאלה – "טירוף".

גם הסמבוסק הפך בפרסית חדשה ל-סַמְבּוּסֶה (ō ארוכה הפכה ברוב להגי הפרסית החדשה ל-u, בהשפעת הכתב הערבי). זה בהגייה טהראנית. המילים הפרסיות שנשאלו ללשונות הודו, נשאלו מאוחר יותר מאשר המילים הערביות, ולפי ההגייה סָמוֹסָה אפשר להניח שזה היה בזמן שבו הסיומת ag- כבר הפכה ל-e/a-, אבל ה-ō עדיין לא השתנתה, או שזה מדיאלקט שבו נשארה תנועת ō.

רגע. זה קצת מוזר. מילא שאין לי אטימולוגיה הגיונית לסמבוסג. אני לא מכירה את כל המילים בשפה. אבל בדרך כלל כאשר יש התאמים בין מילים עם הצרור -מב- לבין מילים עם אחד מהעיצורים האלה, הצורה עם העיצור האחד היא המקורית. לדוגמה שַׁמְבֶּה (פרסית "שבת"), סמבטיון מ-שַׁבָּת העברית, ו-רַמְבְּלַס הספרדית, שהיא בעצם עיר תאומה של רַמְלָה הערבית, עיר החולות, או בעברית – חולון. וגם camera הלטינית שהפכה בצרפתית ל-chambre ומשם באנגלית ל-chamber. זה קורה גם עם צרורות אחרים, למשל דרמשק ונבוכדנרצר, שמות אלטרנטיביים ופחות נפוצים לדמשק ונבוכדנצר. ואם אתם רוצים יידיש – אז מנחם, מנ'ל שהפך למנדל, ושיינה שהפכה בדיוק באותו תהליך לשיינדל. אז אמנם הסמבוסק מתועד בערבית כבר במאה התשיעית והסמוסה מתועדת בהודו רק מהמאה ה-13, אבל הרבה יותר קל להסביר את התפתחות כל השמות מסַמוֹסָה מאשר מ-סַמְבּוֹסַג או מ-סַמְסָה.

תוספת g- לא אטימולוגית בסוף מילה המסתיימת בתנועה בפרסית אמצעית זה דבר ידוע ומוכר. למשל תפילת ה-אָשְם ווֹהוּ (שמה האווסטי של התפילה) נקראת בפרסית אמצעית אָשֶם ווֹהוּג, ובהומור של איראניסטים ספציפיים קוראים גם ל-Yahoo יָאהוּג (חלק מהחוקרים הם אנשים מאוד מסורתיים שעדיין משתמשים ביאהו). לכן אין זה מן הנמנע שהפרסית האמצעית הוסיפה את ה-g הלא אטימולוגית בסוף, וממנה נשאל השם לערבית.

אני מתארת לעצמי שאם לי הפוסט עשה תיאבון, אז גם לכם. לכן ביקשתי מגלי לופו אלטרץ, הכוהנת הקטנטנה של הבישול הבריא, מתכון בריא לסמבוסק. גילוי נאות: אני בוגרת חמש מסדנאות הבישול הבריא של גלי, ולמרות שיש לי ספריית בישול נאה למדיי, אני מבשלת רק מהדפים שלה. אז הנה:

סמבוסק תרד

המצרכים לבצק:
1/2 ק"ג קמח מלא (רצוי שטיבל 6 )
1 כף שמרים יבשים
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1/4 כוס שמן קנולה
1/2 1 כוסות מים חמימים

המצרכים למלית:
צרור גדול של תרד תורכי או מנגולד (עלים בלבד)
צרור גדול של בצל ירוק
1 כף שמן זית
1/3 כפית מלח
פלפל שחור טחון טרי
מעט שמן זית לליטוף הסמבוסק

הכנה:
1. בקערת המיקסר מערבבים את כל חומרי הבצק מלבד המים החמימים אשר אותם מוסיפים בהדרגה, (ייתכן שלא תידרש כל הכמות). ללוש כשמונה דקות.
2. לשמן את פני הבצק בקערה, לעטוף את הקערה בשקית ניילון ולאטום. להניח לתפיחה כשעתיים.
3. לשטוף היטב את עלי התרד או המנגולד, להניח בווק גדול ולאדות מהר עד הקטנת הנפח ויציאת הנוזלים. לצנן, לסחוט ולקצוץ בסכין.
4. לקצוץ דק את הבצל הירוק ולערבב עם התרד בתנועות מעיכה על מנת להוריד מעט מנפחו, לתבל בשמן מלח ופלפל.
5. לחלק את הבצק לכדורים (בגודל כדור פינג פונג), לרדד כל כדור לעיגול, למלא בכפית מלית גדושה, לסגור לחצי עיגול ולהדק קצוות בקיפולים או עם מזלג.
6. להניח על גבי תבנית עם נייר אפיה, ללטף את הסמבוסק עם שמן זית.
7. לאפות ב190 מעלות עד שמשחים בתחתית, כרבע שעה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תן עוד). צרו קשר להזמנת הרצאה.

ואם אתם רוצים לבשל עוד, זה דף מתכוני הבריאות באתר של גלי. יש שם גם עוגה על שמי.

הודו לגָנֶש כי טוב / טל רשף

יום חמישי, 21 בינואר, 2010

יש בה משהו מרתק בהודו, ויותר מזה.

במשך שנים היא שם, לא מפריעה לאיש, לא שולחת משלחות חקר אל הג'ונגל, לא מסעי כיבוש צבאיים, מסתפקת בשלה, אמנם עומדת על דעתה מול פולשים, אך לא ממהרת לקבוע סדרי עולם.

מדוע זה כך? האם בגלל שסדר העולם היחידי הוא סדרו של היחיד? הודו היא המדינה הצנועה ועם זאת האינדובידואליסטית ביותר שאני מכיר.

שלושה אלים במחיר אחד

שלושה אלים במחיר אחד

כששואלים אותי אך להגדיר את תרבותה של הודו, אני נדרש אל שני סיפורים מאלפים שחקוקים בזכרוני.

הראשון הוא מתוך ספרו הקלאסי של עזריאל קרליבך: 'הודו – יומן דרכים', המספר כיצד, כאשר הגיע להודו לראשונה, לקח אותו ידיד הודי לאולם הקולנוע לראות יחד סרט אמריקאי. הסרט, כך הוא מתאר, היה מלודרמה של שנות ה-40 המהללת את החלום האמריקאי, הגיבור של הסרט, אדם צעיר, מגיע אל העיר הגדולה, חי בתחילה בביבים, מוצא עבודה כנער שליח, עובד קשה, מתקדם, מקבל תפקיד ניהולי זוטר, אחריו תפקיד בכיר יותר, מתחבב על המנהל הכללי, נושא את ביתו, נכנס להנהלת החברה ונהיה בסוף הסרט לשותף שלו וחתנו ואדם עשיר ביותר. עם תום הסרט, כשהם יוצאים אל רחובות העיר הודית, הולכים בין אנשים הישנים בחוסר כל על המדרכה כשהם נזהרים שלא לדרוך עליהם, שואל אותו הידיד ההודי: אמור נא לי מר קרליבך, אתם, שם במערב, לעולם אינכם שבעים?

הסיפור השני, אף הוא מקרה שהיה, התרחש בתחילת שנות ה-60. הנשיא האמריקאי של אותן שנים, ג'ון קנדי, הגה רעיון מקורי, לאפשר לבוגרי אוניברסיטאות בארה"ב להמיר את השירות הצבאי שלהם בשירות במדינות עולם שלישי, על מנת לסייע להן ולהביא אל עמיהן מהידע שרכשו. הוא קרא לכך: 'צבא השלום'. באותו זמן הוא פגש את נהרו, ראש ממשלת הודו של אותה תקופה, ושמח לחלוק איתו את הרעיון ולשאול לחוות דעתו. נהרו בהחלט התרשם מכך לחיוב ואמר לו: רעיון צבא השלום הוא רעיון מצוין, אשמח מאוד אם אלפי בחורים אמריקאים צעירים יגיעו אלינו, יחיו אצלנו יחד עם בני עמנו. יהיה להם הרבה מה לגלות וללמוד.

במקום שבו אנו סבורים שהבנו איך פועלת המחשבה ההודית היא באה ומפתיעה אותנו, ומה שמעניין יותר מכל הוא, שבמחשבה שנייה אותה הפתעה שקיבלנו מהחשיבה ההודית נשמעת לנו בעצם הגיונית ואף צפויה.

הודו, כפי שציינתי בתחילה, מעולם לא ניסתה לכבוש ארצות אחרות ולהשליט את תרבותה על אחרים, למרות שבמשך דורות רבים התקיימה בה תרבות חזקה ועשירה, ולתושביה חסרו לעיתים מרחב ומשאבים. המחשבה ההודית לא מחפשת פתרונות בחוץ אלא בפנים. כן, זה נכון במישור המעשי ובמישור הסמלי גם יחד. זה נכון ליחיד וזה נכון לחברה, ואף למדינה בכללותה.

ולמרות כל אלה הולכת הודו בימים אלה וכובשת לה שטחים חדשים. לא, אין אלה שטחים הנמדדים בקילומטרים רבועים, אך היא כובשת לה מקום גדל והולך בתרבות העולם. האדם הפשוט כיום בישראל או בקליפורניה יודע לא מעט מלים בהודית: נירוונה, בודהה, שַקטי, שאנטי, טנטרה. חודרים לשפה בינלאומית גם שמות של מאכלים אך בעיקר מושגים מהעולם הרוחני. זה הגיוני: כמאמן אני מסביר לא פעם למתאמנים שלי שהתוצאות שלהן תגענה במקום שבו הם ישקיעו את מירב המאמצים שלהם. זה נכון לאדם היחיד, אבל זה גם נכון לחברה. הודו, העולם התרבותי האדיר הזה, בניגוד לתרבויות אחרות, השקיעה במשך אלפי שנים את מרצה בהתבוננות פנימה, והתוצאות הגיעו, כמובן: אורח החיים היומיומי בהודו המאופיין במבט מתמיד פנימה, שונה מכל דבר אחר שאנו מכירים. ההתפתחות הפנימית הזאת שולחת אדוות בכל העולם המודרני, אפשר לפגוש אותן היום בכל פסטיבל אלטרנטיבי, הניו אייג' מלא מהן והודו הולכת ונכנסת הלאה גם אל המיינסטרים של עולם התרבות המערבי.

מה שנחשף מהודו לקהל הרחב עד כה היה לטעמי רק קצהו של הקרחון, או קצהו של הפיל. יש בתרבות שלה תכנים רלוונטיים לחיינו: כך למשל תפישת הגאולה, הנותנת את המפתח לכך בידיו של היחיד בלי צורך בעזרת שמיים, היכולת להתמזג עם ההוויה הכללית של הקיום, ההבנה העמוקה של נפש האדם, ההבנה העמוקה של השפה ואיך שהיא מעצבת את מחשבתנו, והקריאה לקבלתו של  הזולת, קריאה המבוטאת על ידי אנשים דוגמת מהאטמה גנדי, הדלאי למה הטיבטי, והמשורר כביר.

הקריאה לקבלתו של הזולת משולבת בהפניית המבט פנימה שאותה הזכרתי. מספרים עליו, על המשורר כביר, ששמע כי קדוש מוסלמי עומד לבוא לבקרו, הוא מיהר לקשור חזיר לדלת ביתו והמתין. כשהגיע הקדוש, ראה את החזיר, נפנה לאחור בכעס והחל הולך משם, נעמד כביר וקרא לו: אתה הולך כי החזיר טמא בעיניך, ואני אומר כי הכעס שאתה חש כעת מטמא יותר מכל חיה שהעולם ברא.

כן, יש בה משהו מרתק בהודו, ויותר מזה, יש בה כלים לחיינו היום.

מהמטעם המרתק הזה יהיה לי העונג, החל מחודש מרץ, להעביר בפקולטה לחלקאות ברחובות (לימודי חוץ) את סדרת ההרצאות הודו – תרבות ושפה, יחד עם תמר, שהעניקה לי את הזכות לכתוב כאן בבלוג שלה.

טל רשף הוא מרצה לתרבויות והיסטוריה, מאמן אישי ומורה לאימון.
הוא מבטא בעבודתו גישת איש רנסאנס של שאיפה להכיר תחומי ידע רבים ככל האפשר, ויישום של כל אלה במשימות החיים שלנו: ההשתלבות בעולם וההגשמה העצמית.

אוי הכביסה

יום רביעי, 30 בדצמבר, 2009

פולני אחד מתלונן בפני אשתו שהיא אף פעם לא נאנחת בזמן סקס.
אומרת האישה: אתה רוצה אנחות? לא ידעתי שזה מה שצריך! רק תגיד. בפעם הבאה תגיד לי מתי ואני איאנח.
מגיע רגע האמת. האישה כל כמה שניות שואלת את בעלה: עכשיו? עכשיו להיאנח? עכשיו? עכשיו?
בסוף הוא נותן את האות, והיא נאנחת: אוי הכביסה, אוי הבישולים, אוי הנקיונות…

ליאור לוין זכה בחידון שערכתי בטוויטר בבוקר דכאוני במיוחד, ובחר כפרס לינק למאמר מעניין עם טאץ' של יידיש ופולנית, וכשהצעתי פוסט על מין – ביקש גם משהו על מילים שאומרים בחדר המיטות.

בניגוד לדימוי הפריג'ידי משהו שלנו הפולניות (אני גם 100% פולנייה וגם 100% פרסייה), דווקא הפולנית היא מהמורכבות והעשירות מבחינה מינית. והכוונה למין דקדוקי, כמובן.

ברוב השפות שלמדתי יש בין מין אחד לשלושה:
באנגלית אין בכלל הבחנת מין, חוץ מכינויי הגוף שבהם יש שלושה מינים בגוף שלישי יחיד (he, she, it).
בפרסית אין הבדל בין "הוא" ו-"היא", אבל יש הבדל בין "הוא/היא" לבין "זה".
ההבדלים בין מין אנושי לסתמי מתבטאים גם בצורת הרבים ובתחביר, ועניין הגבול בין המינים הוא מורכב: למשל אנחנו הציונים מקבלים סיומת רבים של מין סתמי (صهیونیست ها לעומת ایرانیـان), אבל מבחינה תחבירית מתנהגים כאנושיים (הפועל יהיה ברבים, לעומת מזלגות שמקבלים פועל ביחיד).
ברוב השפות שמכבדות את עצמן – והכוונה לסנסקריט, גרמנית, רוסית, ליטאית, יוונית קלסית וכיוצא באלה – יש שלושה מינים: זכר, נקבה וסתמי. לא שיש התאמה של אחד לאחד בין המין הטבעי למין הדקדוקי של מילה. מארק טוויין מלין על השפה הגרמנית המזעזעת במסה בשם The Awful German Language. אחד הדברים שכל כך נוראים בעיניו בשפה הגרמנית היא האי-התאמה בין מין דקדוקי למין טבעי. כדוגמה הוא מביא את הדיאלוג הבא:
גרטשן: וילהלם, איפה הסלק?
וילהלם: היא הלכה למטבח.
גרטשן: והיכן הנערה הבריטית הנאה והמוצלחת?
וילהלם: זה הלך לאופרה.
(אלט טאב הומופוני: בצעירותי הייתי בטוחה שבשיר "בערוגת הגינה" יש טובים ורעים: זאת הסלק רעה)

גם בשפות אחרות שבהן יש הבדלים כאלה במין דקדוקי, לא כל מה שסתמי הוא אכן לא אנושי. באנגלית בריטית, למשל, חיות הם it, וגם בני אדם קטנים: עובּרים, תינוקות, ילדים. אמריקאית כבר מתאימה את המין הדקדוקי למין הטבעי. בסנסקריט יכולות להיות מילים נקביות וזכריות לאותו מסומן דומם (ולמי שמרים גבה – ירח ולבנה), ולעומת זאת אחת המילים ל"חבר" היא במין סתמי (mitram).

בפולנית יש ארבעה מינים ביחיד ושני מינים ברבים. איחוד מינים ברבים גם הוא דבר שאנחנו מכירים משפות אחרות: באנגלית ההבחנה בין שלושת המינים קיימת רק ביחיד. ברבים כולם they. גם בגרמנית הבחנת המין היא רק ביחיד וברבים יש צורה יחידה.
אבל איך מחלקים את העולם לארבעה מינים?
או:
זכר אנושי (וירילי), זכר לא אנושי (באחת הטבלאות ראיתי גם הבחנה בין חי ודומם), נקבה וסתמי. שמות נקביים יכולים להיות חיים או לא.
ברבים יש וירילי (זכר אנושי) וכל השאר, כלומר גברים בצד אחד, נשים, סוסים וצלחות בצד השני.

במה מתבטאים הבדלי המין? בגדול – כמו אצלנו בעברית: בסיומות שונות לשם העצם, ובהתאמה בין שם לבין התואר שלו ובמקרים מסוימים גם לצורות פועל. בפולנית (כמו ברוסית ובסנסקריט רק עם עוד מין) תוסיפו לזה גם יחסות, כלומר סיומות שמעידות על התפקיד התחבירי של השם במשפט. למשל "ספר" בפולנית זה KSIĄŻKA (נקבה, כמובן). זו צורת הבסיס וזו הצורה אם זה נושא המשפט. אבל אם אני רוצה לומר "קראתי את הספר", זה יהיה KSIĄŻKĘ, ו"של הספר" זה KSIĄŻKI.
בשביל מה זה טוב? מין, דקדוקי או טבעי, הוא דרך שלנו לחלק ולקטלג את העולם. המין הדקדוקי הוא אחת הקטגוריות של השם (שם העצם או שם התואר) ולפעמים של הפועל, שעוזרת לנו להבין מי בעד מי במשפט. למשל למי מתייחס לוואי המצב בכל אחד מהמשפטים הבאים?
הקשבתי לו צוחקת לעומת הקשבתי לו צוחק.

ועכשיו קצת אטימולוגיות של מילים מחדר המיטות.

אוי הכביסה: המילה כביסה באה במפתיע מהשורש השמי כ.ב.ס. היום אנחנו משתמשים יותר בפועל בבניין פיעל (כיבס), אבל בשם הפעולה של בניין פעל (כביסה). קיים גם הפועל בבניין פעל (כָּבַס, אולי יותר מוכר בצורה כובסת) ושם הפעולה בבניין פיעל – כיבוס, שמשמש בעיקר במשמעויות המטאפוריות – כיבוס מילים, כיבוס כסף. המילה כביסה היא במקור שם הפעולה בלבד, ולא השם של הבגדים שאותם יש לכבס. הבגדים הם כְּבָסִים, אבל אני חושבת שרק סבתא שלי, תזכה לחיים טובים וארוכים ילידת הארץ בעלת תואר שני בלשון עברית, תולה כבסים.

בשפות שמיות אחרות משמעות השורש היא ללחוץ, לדרוך, קשור ל-כ.ב.ש. כדי להבין את הקשר בין כביסה ללחיצה, צריך לחזור אחורה איזה מאה שנה ולהיזכר בקרש הכביסה ואיך היה צריך למעוך ולשפשף את הכביסה על הקרש. אלוהים, תודה על מכונת הכביסה. ארנסט קליין מקשר את השורש כ.ב.ש גם ל-כ.פ.ש (להכפיש זה בעצם "לדרוך" על השם של מישהו) וגם ל-ג.ב.ש, אבל לא הבנתי איך (אולי כי גביש מתגבש כשמופעל עליו לחץ? אולי קשור איכשהו ל-stonewash؟).

אוי הבישולים: גם השורש ב.ש.ל קיים בכמה בניינים: בָּשַׁל הוא פועל עומד, ושימו לב שמכיוון שזהו פועל (שינוי) מצב, הבינוני שלו הוא פָּעֵל ולא פּוֹעֵל (בָּשֵׁל ולא *בּוֹשֵׁל). היום אנחנו משתמשים יותר ב-הבשיל עבור פירות ו-התבשל עבור תבשילים מעשה ידי אדם. בניין פעל נשאר כמעט רק לתיאור המצב. ואם כבר בישולים, אני חייבת לקשר לאתר של גלי לופו אלטרץ, האישה ששמה ארוך ממנה. עברתי אצלה כמה סדנאות בישול קל בריא וטעים וגם ראיינתי אותה לטיים אאוט ילדים, לכתבה שעל הפדיחה שבה אספר מתישהו בפוסט נפרד.

אוי הניקיונות: השורש השמי נ.ק.י/נ.ק.ה קשור לטוהר – פיזי או רוחני – ובשפות מסוימות גם לפולחן. מה שיפה בפועל לנקות הוא שיש לו שני שמות פעולה: ניקיון – מצב וגם פעולה כללית. ניקוי – פעולה יותר ספציפית: אנחנו שומרים על הניקיון (מצב), ובמסגרת הנקיונות הכלליים אנחנו דואגים לניקוי רצפות, ניקוי חלונות, ומשמשים בחומרי ניקוי. בענייני משפט אנחנו מדברים על נקיון כפיים (מצב), אבל ניקוי החשוד מכל אשמה.

הדבר שהכי הצחיק אותי במילה נקי היא שיש לה וריאנט (צורה נוספת) נָקִיא, שההומוגרף המפורסם שלו הוא לא ממש נקי.

אוי זאת אונומטופיאה שאנחנו מומחים בה. אין לי מושג איך מסתדרים בלעדיה בשפות אחרות. Alas ו-woe פשוט לא עושים את אותה עבודה.

ולסיום סיומת:
פולני אחד אומר לחברו:
– אני חושב שאשתי מתה.
– מה זאת אומרת חושב?
– תראה, הסקס אותו דבר, אבל הכלים בכיור מצטברים…

רוצים לשמוע עוד?
לא?
אני בכלל לא נעלבת!
אבל אם מתישהו תלמדו להעריך את כל המאמצים שאני עושה עבורכם ותרצו לסדר לי הרצאות העשרה  באחד ממגוון הנושאים שלי, בחברות, בארגונים ובמסגרות פרטיות שמשלמות טוב, אתם יכולים להפנות אותם לכאן.

המלצות הגולשים

יום שישי, 25 בדצמבר, 2009

גם עברית וגם חיה אחרת:

אלה איילון שלחה לי קישור לבלוג של יעל רגב, לפוסט נפלא ועצבני בשם כל אחד צריך בסוף למות.

מה שעוד יפה, זה שהפוסט עוסק בעברית ושם הבלוג הוא אפילו עז.

השורה התחתונה של הפוסט: "נפטר" זה לא רק ליהודים. גם גויים וחיות נפטרים.

רק צריך לפתוח מילון ו/או להתקשר לאקדמיה ללשון עברית.

אישה נעלה נעלה נעלה, נעלה את הדלת בפני בעלה.

איתמר ק. שלח לי קישור לבלוג של רונן קידר, לפוסט קצר על מבע הומופוני שרונן מצא באינדקס למדריך יוון שהוא מתרגם עכשיו:

sea kayaking, see kayaking,

רונן מצטט שם גם מבעים נפלאים המורכבים מהומונימים, כמו למשל: לבנים לבנים – לבנים לבנים. לבנים שחורים – לבנים שחורים.

(באפריקאאנס זה נשמע הרבה פחות טוב).

עד ההשראה

את הפוסט של יובל פינטר על סמיכויות ואת זה על ניתוח שגוי של סמיכות גיליתי בעצמי כבר מזמן. בהשראתו התחלתי לכתוב פוסט שעוסק בדקדוק הודי קלסי ועל חלוקת הסמיכויות לקַרְמַה-דְהָארַיַה לסוגיה, תַת-פֻּרֻשַה, בַּהֻ-וְרִיהִי ודְוַנְדְוַה. אבל עד שתהיה לי השראה להמשיך אותו כבר יהיה לפחות סוף מרץ. אז בינתיים תתענגו על הגיגים דומים אלפיים חמש מאות שנים אחרי.

תודה לכל המסבים את תשומת ליבי, כאמור, זמן הוא אמנם מילה פרסית, אבל אין לי מספיק ממנו כדי למצוא את כל הדברים האלה בעצמי.

זמן. צילומי רקע - סטיבן דה פולו, מסינייט(?) (Steven Depolo (cc-by), Macinate (cc-by

זמן. צילומי רקע - סטיבן דה פולו, מסינייט(?) (Steven Depolo (cc-by), Macinate (cc-by

הורות אלטרנטיבית מהודו הקדומה ועד ישראל 2006

יום חמישי, 26 בנובמבר, 2009

מצד אחד לפרסם סרטון של ראיון איתי על פונדקאות זה קצת לרמות את קוראיי הנאמנים, כי אין כאן בלשנות (רק קצת סמנטיקה), ומצד שני זה בכל זאת בלוג פרסומי-מסחרי וההרצאה "תמר, תעשי לי ילד!" היא אחת ההרצאות שאני מתפרנסת ממנה הכי טוב.

כששואלים אותי מה הקשר בין איראן לפונדקאות, אני מספרת שהאבא של התינוק הוא פרסי, ונותנת את הדיאלוג שהיה ביני לבין המשפחה שלו בברית (בפרסית עם מבטא משובח). אבל בבלוג זה פחות עובד, אז אספר איך פונדקאות קשורה לעיסוק האקדמי שלי בכל זאת – להודו ואיראן הקדומות. הסרטון בסוף, כי הוא קצת רחב וזה מפריע לכל הווידג'טים כאן בצד.

פונדקאות לשמה לא קיימת באיראן הקדומה, אבל יש מוסד שאפשר לראותו כ"הורות אלטרנטיבית". כשגבר נפטר ללא יורש זכר, אשתו מחויבת להעמיד לו יורש חוקי – עד כאן דומה לייבום ביהדות – אבל ביהדות הילד הוא צאצא לאותה משפחה שיירש את רכוש המנוח, ובנו החוקי של אביו הביולוגי – אחיו או דודנו הקרוב של המנוח. באיראן הקדומה האב הביולוגי יכול להיות כל אחד, והילד הוא היורש החוקי והצאצא החוקי של אביו החוקי בלבד (כלומר בעלה המנוח של אמו). אם האב הביולוגי רוצה שהילד יהיה גם שלו – הוא צריך לאמץ אותו.
נשמע מסובך? חכו חכו לסדרת הפוסטים על מעמד האישה ודיני ירושה באיראן הקדומה.

עכשיו אפשר לשים את הסרטון באין מפריע, ואחריו – הקישור המדהים!!!! הבלתי ייאמן!!!!! ועוד תארים שהולכים נפלא עם סימני קריאה!!!!!!
להודו הקדומה.

ותודה שחזרתם אלינו.
הדבר המגניב באמת הוא שילד הפונדקאות המפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית –

שהיה ילד הפונדקאות השני בהיסטוריה האנושית (הראשון היה אחיו הגדול בַּלַרָאמה, אבל הוא פחות מפורסם) —

וזה היה באלף הרביעי לפני הספירה —

הוא לא אחר מאשר —-

האל קרישנה.

קרישנה הוא התגלמות (סנסקריט avatara, כן כן, אותה מילה) של וישנו. דודו של קרישנה, המלך קַמְסַה,קיבל נבואה שילדה השמיני של אחותו דוואקי יהרוג אותו. מה עשה? מה שעושה כל מלך הגיוני: כלא את אחותו ואת בעלה, והרג את כל הילדים שנולדו להם. האלים הבינו שתנאים כאלה הם לא אופטימליים לגידול אל, והעבירו את קרישנה העובר מרחמה של דוואקי לרחמה של ישודא. ישודא הרתה, ילדה וגידלה את קרישנה, וכלל לא ידעה שהיא פונדקאית ושהילד אל. כל ההבדל הוא שבשנות האלפיים, הרופאים משחקים את האלים ומדלגים על תחנה אחת – רחמה של האם האמיתית.

(זאת הגרסה האהובה עליי ללידתו, זו המופיעה בספר סנסקריט – מבוא לשפת האלים. יש גם גרסה שאומרת שרק בלראמה היה ילד פונדקאות ואילו קרישנה נולד לאמו ומייד הועבר לישודא לאומנה, אבל תודו שזאת גרסה פחות שווה).

רוצים לשמוע עוד? בטח שאתם רוצים. הבמה פתוחה לכל שאלה שיש לכם בנושא הליך הפונדקאות האישי שלי. מי שמעוניין בידע פרקטי כדי לעבור את התהליך בעצמו יקליק על הקישור המתאים: פונדקאות עצמאית, או פונדקאות דרך מרכז. ומצטערת, במשך שלוש השנים האחרונות פנו אליי עשרות זוגות לעזרה ורק פונדקאית אחת, ששידכתי לה זוג מהמשפחה שלי. אני לא יכולה לעזור בנושא זה.

וכמובן שחוץ מזה אני גם נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני ההרצאה הכי מפרנסת שלי). צרו קשר כאן.

איך אומרים סוכה בעברית?

יום שישי, 9 באוקטובר, 2009

תלוי מאיזו שפה מתרגמים.

сука (סוּקַה במלעיל) ברוסית זה כלבה, בשתי המשמעויות. ממש כמו bitch.

בצרפתית sous-cas זה תת-מקרה (המצאתי ואז בדקתי בגוגל שֶׁקַּיָּם…)

בספרדית su ka זה "ה-K שלך"

בסנסקריט sukha (סוּקְהַה) זה אושר, אבל רק ביחסת ה-ווקטיב (vocative) ובמבנה סמיכות.

ובלשון בני אדם – בסנסקריט יש יחסות, כלומר סיומות של שם העצם בהתאם לתפקיד התחבירי במשפט. ווקטיב היא יחסת הַפְּנִיָּה. כלומר אם אני רוצה לתפוס את תשומת ליבו של האושר, אומר לו: "הו, אושר!" או בערבית – "יא אושר!". ובסנסקריט – sukha (כשה-a כתובה כקצרה אבל מבוטאת דווקא ממש ארוכה. זה דקדוק סנסקריטי למתקדמים).

במבנים שדומים למבנה הסמיכות השֵמי, רק האיבר האחרון נוטה ב(מין) מספר ויחסה, והאיברים הראשונים נשארים בצורת הגזע – במקרה הזה sukha.

הסיבה שאני מרשה לעצמי לומר ש-sukha הוא הוֹמוֹפון של סוכה, היא שבעברית אין הבדל בין פוצצים מנושפים (סנסקריט k) ובלתי מנושפים (סנסקריט kh), ובעצם הדרך הרגילה שבה אנחנו הוגים את הפוצצים היא המנושפת (שימו יד לפני הפה בזמן שאתם אומרים בְּ, גְ, דְ, כְּ, פְּ, תְ ותראו שיוצא אוויר).

הומופונים הם שני מבעים שנשמעים אותו דבר (הומו = אותו, פון = צליל). החל משתי אותיות, או פונמות שנשמעות אותו דבר, דרך מילה, משפט ועד שיר שלם.

הומופונים יכולים להיות בשפות שונות, כמו בדוגמה של סוכה. ואני תמיד תוהה איך דוברי אנגלית מתייחסים לאנשים ומקומות עם שמות גסים כמו אופקים, מביכים כמו מורן, או טיפשיים כמו אור (ראיתי את השם הזה בכל כך הרבה איותים. הכי יפה זה Ore והכי טיפשי – שלא ראיתי אבל היה יכול להיות הלצה נאה, זה Oar), דרור ו-דור. דווקא  נמרוד זה בסדר אם זאת רק הגייה. הבעיה מתחילה רק כשכותבים אותו באנגלית ומבטאים בהתאם.

אפיטף למשורר של דורי מנור הוא שיר הומופוני שלם שניתן לקרוא אותו גם בעברית וגם בצרפתית, עם משמעויות דכאוניות שונות בכל שפה.

הומופונים יכולים להיות גם באותה שפה, למשל night ו-knight באנגלית (ג'יי קיי רולינג משחקת על זה עם ה-knight bus בהארי פוטר). לפעמים שורשים הומופוניים יוצרים שגיאות כתיב מביכות כמו קמח טופח, מִתְבָּל, לְטַבֵּל – כולם מהספר בישול בבית היהודי של חנה דוידוף שנמכר בחנויות תבלינים ב-25 ש"ח (הניקוד שלי). מתכונים משובחים אבל חסכו על עריכת לשון וזה מורגש מאוד.

שגיאה הומופונית נפוצה גם בעיתונות היא "רוכש כבוד". הנתון העצוב של היום – בעת כתיבת שורות אלה, גוגל מוצא 3030 "רוכש כבוד" ו-7850 "רוחש כבוד". כמובן שכבוד אפשר גם לרכּוש, שנאמר: האסלאם רוחש כבוד לאלוהים ורוכש כבוד מאלוהים, אבל עיתונאים יקרים, שפה זה הכלי שלכם! למדו לאיית על מנת לרכּוש כבוד, אם אתם רוצים שגם יודעי קרוא וכתוב ירחשו לכם כבוד.

בכפר סבא יש חנות לכלים חד פעמיים, ששמה החיים הכָּלים. מי שהעניק לחנות את שמה חשב (אולי לא במילים האלה) על כך ש-כָּלים הוא הומוגרף של כֵּלים והומופון של קַלִּים, אבל הוא לא חשב שיש למילה גם משמעות בפני עצמה, שלא כל כך מתאימה לחנות שמיועדת למסיבות (אני מנסה לחשוב אם זה מתאים לעסק אחר כלשהו שלא קשור בתנטולוגיה).

מבעים הומופוניים יכולים להיות מורכבים גם ממספר מילים, דבר שיכול לגרום לאי הבנות משעשעות כמו "אחימאיר אבא 28" = "הכי מהירה בַּ-28" (יובל פינטר בדגש קל), ולעיתים משפטים הומופוניםי יכולים לגרום לאי הבנות טרגיות, כמו באיור הבא (שמצאתי בפוסט שלם שמוקדש להומופונים במדע בזיוני)

אי הבנה של הומונימים יכולה גם לגרום לאסון. מתוך shoeboxblog.com, מפורסם ברשות.

מפורסם ברשות מתוך www.shoeboxblog.com, כל הזכויות שמורות.

ואיך אפשר לדבר על הומופונים בלי להזכיר את אבטיח הזכור לטוב, אתר שלם של אי הבנות בשירים. בחלק זה סתם דומה (למשל בעיר בגשם צפה לה גופה אחת), אבל לרוב אפשר לדבר ממש על הומופוניה, כמו ב"שישו את ירושלים, גיל הוא בא! גיל הוא בא! קולו עבה: אהההה.

כאשר הומופונים (שני מבעים שנשמעים אותו דבר) הם גם הומוגרפים (כלומר נכתבים אותו דבר), אפשר לקרוא להם הומונימים (שיש להם אותו שם). למשל קלס ו-קלס שהתארחו כאן לא מזמן. גם את (חפירה) ואת (תעשה טובה תעביר לי את המלח), נעים (בגב) ונעים (בכביש) – הייתה פעם אפילו תוכנית בגלגלצ עם לילך ברנע ששמה היה נעים בדיוק מסיבה זו. וגם עִבְרִי – שיכול להיות גם ציווי ליחידה (עִברי את הכביש) וגם שם תואר (שיר עברי). גם ההומונימים האלה כיכבו פעם בשם של תוכנית בגלגלצ.

בסנסקריט, קוראים בדיוק כפי שכותבים, ולכן כל ההומופונים הם גם הומוגרפים, כלומר הומונימים. בסנסקריט קוראים לזה śleśa (מהשורש של "לשמוע", אותו שורש הודו אירופי כמו קֶלֶס). שְלֶשָה היא אמצעי ספרותי נפוץ, בעיקר בשירה. שיר שלם יכול להיקרא בשתי דרכים שונות לגמרי. לסוגה הזאת קוראים במחקר בשם הסקסי bitextual poetry (אני חושבת שפרופ' יגאל ברונר המציא את המונח, כשכתב על זה את הדוקטורט שלו). גם במחזות, הליצן והמלך יכולים לדבר אחד עם השני כך שכל אחד אומר ומבין משהו אחר לגמרי. הדוגמה האהובה עליי מהרצאתו של פרופ' ברונר בנושא – אני רוצה אח קטן.

והדוגמה הקלסית למשפט הומונימי, שאני נותנת תמיד לתלמידיי בקורסי תחביר מתקדם – חולצה מטיילת ליד עין גדי (אני מבקשת מהם לצייר את הסיטואציה. אלה מהם שחושבים שאני מתחכמת, מציירים חולצה מטיילת ליד עין של גדי). בדגש קל קוראים למשפטים הומונימיים שכאלה משפטי חולצה. אחד מספרי השירותים החביבים עליי הוא Anguished English של ריצ'רד לדרר, ובו אוסף תקיפות על השפה האנגלית, כולל כותרות עיתונאיות הומונימיות, דוגמת Eye drops off shelf.

וההומונים האהוב עליי מהספרות הסנסקריטית:

יום אחד השתעשע המלך עם נשותיו בבריכה והשפריץ עליהן מים.

אחת המלכות התעייפה וביקשה ממנו: modakair mām paripadyatām

המלך מיהר למלא את מבוקשה, ציווה שיביאו ממתקי שומשום, וזרק אותם עליה משל הייתה נער בר מצווה.

המלכה לעגה לו: האינך מכיר את חוקי הצטרפות ההגאים בשפה? ביקשתי שלא (mā) יושפרצו (paripadyatām) עליי (mām) מים (udakair), ואתה השפרצת עליי ממתקים (modakair)*.

המלך כל כך התפדח והתבאס, שהפסיק לאכול ולשתות ונפל למשכב.

המשך בהזדמנות.

***

מוזמנים לכתוב לי כאן עוד הומונימים, הומוגרפים או הומופונים. שולח ההומונים/גרף/פון (באותה שפה או בין-לשוני) הארוך ביותר או היפה ביותר יזכה בסט תחתיות אטימולוגיות לכוסות. (באמת! יש דבר כזה, תשאלו את הקורא ירון שהרבני שזכה בסט כזה על הערה שמצאה חן בעיניי).

סנסקריט, שפת האלים

יום ראשון, 16 באוגוסט, 2009

בהיותי נערה רכה בשנים עם שיער ארוך עד הברכיים קלוע לצמה עד לירכיים, התלבטתי קשות בבחירת דרכי האקדמית.

נרשמתי (והתקבלתי) לעתודה, אני חושבת שזה היה למשפטים ו/או הנדסה כימית, אבל הלכתי לצבא. בקבע התחלתי ללמוד כימיה-מתמטיקה, אבל הצבא לא נתן לי לצאת למעבדות כי לא הגשתי את הטופס בזמן. אז פרשתי. כשהשתחררתי ניסיתי להתקבל לבצלאל, אבל למזלי לא התקבלתי (היו לי שותפות מבצלאל. לא הייתי מחזיקה מעמד שם שבוע – הם לא ישנים!). במקביל, נרשמתי ללימודי הבלשנות.

בראיון הכניסה לחוג לבלשנות, עם פרופ' אריאל שישה הלוי, אמרתי, ילדה נחושה בת 21 עם צמה ארוכה, שאני כאן (באוניברסיטה העברית) כדי ללמוד פרסית עתיקה עם פרופ' שאול שקד שרק שמעתי את שמו, אבל כבר ידעתי שאני רוצה לדעת כל מה שהוא יודע. חוץ מזה, רציתי לעשות גם מכינה באכדית.

פרופ' שקד היה בשבתון, אבל שישה אמר שממילא לפני שלומדים פרסית עתיקה צריך ללמוד סנסקריט. ואי אפשר ללמוד סנסקריט ואכדית ביחד. הבחירה הייתה ברורה, אבל עד היום אני עדיין מפנטזת לפעמים ללמוד אכדית מעבר למילים שהגיעו לעברית, כמו תרנגול, סריס ואדריכל.

וכך התחלתי ללמוד את שפת האלים עם מהא-גורו פרופ' דוד שולמן והמתרגל ד"ר יוחנן גרינשפון. זה היה השיעור הראשון שלי באוניברסיטה, ילדה דעתנית בת 21 עם צמה ארוכה ארוכה ארוכה, עם המון אנשים גדולים בני 27 ואפילו 30, שהגיעו לסנסקריט אחרי תארים "פרקטיים". והתאהבתי. בשפה, ואפילו בתכנים של הטקסטים שקראתי. יום אחד כשיהיה לי מספיק אומץ, אכתוב גם על הדקדוק הסנסקריטי.

בשנה ג' של ה-BA הסתפרתי קארה מעל הכתפיים. חלק מהבנים לא שמו לב שהסתפרתי, ואחרים לא זיהו אותי בכלל.

במהלך השנה הזו היה לי שילוב של מזל, חוצפה ומרפקים, ובגיל 24, ברגע שסיימתי את ה-BA התחלתי ללמד סנסקריט באוניברסיטת ת"א.

הייתה רק תלמידה אחת בכיתה שהייתה יותר צעירה ממני.

זאת הייתה השפה שהכי אהבתי ללמד, בשיטות שלי. זה הסתיים כשנסעתי לארה"ב וכשחזרתי התחלף כמעט כל הסגל וכבר לא רצו אותי.

אבל מספיק עליי, בואו נדבר על מילים בסנסקריט שאתם מכירים.

נתחיל בקטנה:

המילה גדול היא mahā. מהא-ראג'ה – מלך גדול. מהא-גורו – מורה גדול. ואנחנו, תלמידי הסנסקריט, המצאנו גם את מהא-בעסה.

גורו, כמו שבטח הבנתם, זה מורה, וראג'ה מלך. עוד אחזור לראג'ה בפוסט עתידי.

על המילה יוגה, שמשמעותה רתימה, כבר כתבתי בפוסט קודם.

משמעות שמה של האלה פארוותי היא בת ההר. parvata – הר, pārvatī – בת ההר. פארוותי היא אשתו של שיוה, ובניגוד לאלים המערביים, הם כן משחקים בקובייה ומי שמרמה יותר טוב מנצח (לא מאמינים? קראו בספרם של דוד שולמן ודון הנדלמן God Inside Out: Shiva's game of Dice).

פארוותי היא בת ההר. ההר הספציפי שהוא משכן השלג: hīma – שלג, ālaya – מִשְׁכָּן. ובמחובר – הימאליה.

צ'קרה זה גלגל, והצ'קרות בגוף אכן מסתובבות כמו גלגלים (כך אומרים). על הקשר ל-wheel  יהיה פוסט נפרד, יחד עם ראג'ה שממחיש את אותה תופעה בפונולוגיה הודו אירופית.

אווטרה avatara היא התגלמות של אל על פני האדמה. למשל קרישנה ובודהה הם אווטרות של וישנו. זהו שם פעולה של פועל המורכב מקידומת ava "למטה" והשורש tr "לחצות" (מצד אל צד, כמו שחוצים נהר, לא לחלק לחצי). בהינדי המילה היא avatar ואתם מכירים אותה מהסלנג המטא-אינטרנטי.

המילה האחרונה לפוסט זה מסבירה תופעה תרבותית מסוימת, שמשפיעה גם על האיזון בטבע.

נפתח בשיר:

סנסקריט נמר ויאגרה - שיר מתוך "מבוא לשפת האלים"

כשאני רואה נמר או שד במדבר
אין בי פחד
כמו זה שנכנס בי
כשאני רואה כסיל מתקרב

תרגום: דוד שולמן. מתוך סנסקריט – מבוא לשפת האלים

חדי העין בוודאי הבחינו במילה vyāghra, שמשמעותה נמר.

והקשר לשם שאתם מכירים?

לנמרים יש עצם בפין, והם יכולים לעשות את זה כמה מאות פעמים ביום, ובמקורות אחרים מצאתי התייחסות לזה כפעם אחת שנמשכת שלושה ימים. אני לא מספיק זואולוגית כדי להבין בזה, אבל בתור בת למשפחת היונקים זה נראה לי די הרבה.

לכל החתוליים יש עצם בפין, אבל משום מה דווקא זו של הנמר קנתה לעצמה שם כמעורר תאווה ומרפא אין-אונות. וזה גם עובד, כמו רוב התרופות שסומכים עליהן (חברה שלי שעשתה סטאז' בחדר מיון אמרה לי שהתרופה שנותנים שם הכי הרבה היא פלצבו, אבל זה בלטינית אז גם זה יחכה לפוסט אחר). עצם הפין של נמר עולה כמה מאות אלפי דולרים, ומי שממש מתעניין יכול לגגל Tiger penis bone ולמצוא מתכונים ועובדות מעניינות.

***

כשיודעים את האטימולוגיה של מילים זה מצד אחד כיף, ומצד שני מעצבן. כי עכשיו קשה לי לשמוע אנשים שקוראים לאלה פרוואתי במקום פארוותי או להר הימלאיה במקום הימאליה (והם הרוב). וגם מעצבן אותי שקראו למקבילה הנשית שיאגרה. הנקבה של ויאגרה היא vyāghrī.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כֵּלים). צרו קשר דרך האתר שלי.