האוניברסיטה המשודרת



"ספרי המצוין" על שום מה?

יום שלישי, 10 באפריל, 2012

שירלי שני הביעה את שביעות רצונה מכך שאיני נחתומה לפרנסתי. זאת מכיוון שאני קוראת לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית בשם "ספרי המצוין".
המשך…

המן, ושתי מרדכי ואחשורוש

יום שלישי, 17 בינואר, 2012

הלל גרשוני ראיין אותי בג'יטוק על ספרי המצוין ועל איראן בכלל, ויצא מזה ראיון מקסים ב"בשבע". יום אחד גם ניפגש בחיים האמיתיים.
מה שמעניין באמת, הוא שמהראיון הזה בעיתון שלא חשבתי שהוא מהנפוצים, קיבלתי יותר תגובות מכל פרסום אחר במדיה העבריים.

המייל של אשר אפרתי מנתיבות העלה שאלות מעניינות מכדי להשאיר אותן בין שנינו. אני מצרפת אותו כלשונו ועונה על כל שאלה במקומה:

ב"ה

ד"ר תמר עילם גינדין, השלום והברכה.

קראתי את הראיון איתך בעיתון "בשבע" ואני רוצה להפנות אליך כמה שאלות והבהרות.

מרדכי ואחשורוש. מיהו אחשורוש של המגילה? האם זהו אחשורוש שהובס ע"י היוונים בקרב סלמיס בשנת 480 לפני הספירה? איך זה מסתדר עם הקביעה של המגילה שמרדכי הוגלה מירושלים בשנת 597? מרדכי אמור להיות בזמן המגילה ישיש מופלג. לפי מה שלמדתי, סדר מלכי פרס הוא: כורש, כנבוזי, דריוש (של קרב מרתון) אחשורוש ואתחשסתא(הבוס של נחמיה). איך כל אלה מסתדרים?

הו וואו. פרה פרה.
אחשורוש של המגילה אכן מזוהה עם ח'שירשא (xšayārša) הראשון, המכונה ביוונית קסרקסס, שמלך משנת 486 ועד 465 לפנה"ס. אני פחות מתעניינת בקרבות, אבל 480 לפנה"ס זה בקדנציה שלו. ח'שירשא השני פשוט לא מלך מספיק זמן (המגילה מתרחשת משנת שלוש ועד שנת שתים עשרה למלכו).

הגיל של מרדכי הוא אחת הסיבות לכך שהחוקרים מטילים ספק בהיסטוריות של המגילה. יש דברים נוספים: ההתכתבות של אסתר עם החכמים במסכת מגילה כחמש מאות שנה אחר הדברים האלה, האמונה של יהודי איראן שאסתר היא שילדה את כורש (שהקים את האימפריה הפרסית ב-539 לפנה"ס), ועוד. לא דיברתי על כך בראיון, אבל יש פרק שלם בספר שמוקדש למגילת אסתר (הקישור הוא לפרק כפי שפורסם בבלוג לפני כשנתיים).

סדר מלכי פרס הוא:

כורש השני (כורש הגדול. השושלת התחילה עוד קודם, וכורש הראשון היה מלך מקומי).
כנבוזי השני
ברדייה (שם פרסי)/סמרדיס (שם יווני). לפי דריווש ולפי היוונים, זה לא היה ברדייה האמיתי אלא גאומטה המגו שהתחזה אליו.
דריווש הראשון (הגדול)
אחשורוש הראשון (מזוהה עם אחשורוש ממגילת אסתר)
ארתחשסתא הראשון
אחשורוש השני (מלך פחות משנה)
סוגדיאנוס השני (זה שמו הלטיני)
דריווש השני
ארתחשסתא השני
ארתחשסתא השלישי
ארתחשסתא הרביעי
דריווש השלישי

ואז בא אלכסנדר מוקדון, המכונה "המקולל" וזה היה סוף האימפריה הפרסית הראשונה.

2. הזר- 1000 . בהונגרית אלף זה אֶזֶר, האם יש איזה קשר?

למיטב ידיעתי לא. אין קשר גנטי בין הונגרית ופרסית, ומספרים בדרך נשארים בשפת המקור. אבל אני יכולה לבדוק עם יודעי הונגרית, אולי בכל זאת הייתה כאן שאילה.

3. צורת הסביל. המעט שאני יודע בגרמנית , הצורה הזו די נפוצה. קראתי את הספר – הספר נקרא לי. לא הבנתי מה משמעות הקביעה "הכסף נתון לך" האם משמעותו אתה תתן לי את הכסף?

המשמעות היא "אתה נתת את הכסף". כשהמן אומר "וגם למחר אני קרוא לה" זה לא מבלבל, כי אנחנו חושבים שהוא נקרא אליה, וזה די קרוב ל"היא קראה לי". הבעיה היא שהפועל "לתת" מקבל מושא ב-"ל". כלומר מי שמקבל את הכסף מופיע עם מילת היחס "ל-". וכאן נוצרה הדו-משמעות:
הספר נקרא לי = אני קראתי את הספר.
הכסף ניתן (=נתון) לך = אתה נתת את הכסף.
המבנה אותו מבנה, אבל מילת היחס המוצרכת של הפועל "לתת" יצרה אי הבנה שדרשה תלי תלים של פרשנויות.

ושתי. מן המעט שאני יודע בפרסית, בזכות הורי אשתי, בהשטיה זה גן עדן , ובהשאלה בית העלמין, שער הכניסה לגן עדן . מה הקשר בין זה לושתי.

vahištī – הטובה ביותר. צורת הנקבה של vahišta.
vahišta-axw, שהתקצר אחר כך ל-vahišt והפך בפרסית חדשה ל-behešt – הקיום הנעלה ביותר, הקיום הטוב ביותר – כינוי לגן העדן.

אודה לך אם תוכלי להאיר את עיני בנושא.

תודה על השאלות!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני לתת את הכסף). העבירו למנהל הרווחה שלכם, לרכז התרבות או סתם למי שמארגן את מסיבת החנונים השנה, שיזמינו הרצאה לפורים.

12 שאלות במחיר 5

יום רביעי, 26 באוקטובר, 2011

ביום רביעי שעבר התפרסמו חמש שאלות איתי במוסף הארץ ספרים לרגל צאת ספרי המצוין הטוב, הרע והעולם, מסע לאיראן הטרום-אסלאמית. במקור היו שתים עשרה שאלות שעניתי עליהן בחפרנות, ומתוכן זיקקו את חמש השאלות שהתפרסמו.

אז הנה לפניכם הגרסה המלאה. לקח לי זמן כי אני מפרסמת רק אחרי רשות בכתב מהעורך.

1. מדוע אמר חסן נסראללה ב-2009 לא קיימת תרבות איראנית וציוויליזציה איראנית?

זהו חלק מתוך נאום לציבור תומכיו בלבנון. לפי העיתוי ולפי המשך הנאום, הוא אמר את זה כדי להביע תמיכה במשטר באיראן אחרי ההפגנות שהיו ב-2009 (בעקבות זיוף הבחירות). הוא הסביר שאיראן היום היא רפובליקה אסלאמית, מייסדיה הם מצאצאי הנביא והתרבות שלה היא תרבות מוסלמית-ערבית. מבחינתו זאת הייתה מחמאה וראשי הרפובליקה האסלאמית היו רוצים אף הם שהתושבים ישכחו את המורשת האיראנית וידבקו במורשת האסלאמית. יש מתח גדול מאוד בין הגאווה האיראנית בת 2500 השנים, המשותפת לכל העם, לבין האסלאם הקיצוני, שרבים מבני העם מסתייגים ממנו. ההתבטאות הזאת הקימה לנצראללה אויבים רבים בקרב עם האיראני. אסור לומר לאיראני שהוא ערבי! מבחינה אתנית, האיראנים אינם ערבים כי אם ארים, והם גאים מאוד במורשתם הקדומה.

2. איזו דת היתה שלטת באיראן עד להשתלטות האסלאם?

הדת העיקרית הייתה הדת הזורואסטרית, דתו של הנביא זרתושטרה. זרתושטרה גדל כנראה בדת שממנה התפתח ההינדואיזם של היום, אבל הוא הפך את האלים (deva, מאותו שורש של divine), שהם אנושיים עם חולשות, שנאות וכעסים, לשדים שהם רע טהור, ולישות האלוהית הראשית, שהיא טוב טהור, הוא קרא בשם שבו נקראים השדים ההודים (asura). חוץ מהחלפת התפקידים בין טובים ורעים, הוא גם העביר אותם מהמימד הגשמי למימד הרוחני בלבד, וזיקק את הטוב ואת הרוע שלהם. רק בעולם הגשמי רע יכול להתערבב עם טוב, כדי להזיק לו. הקהילה הזורואסטרית הגדולה ביותר נמצאת כיום בהודו, ושני הזורואסטרים המפורסמים של דורנו הם זובין מהטה ופרדי מרקורי. היו גם דתות קטנות יותר, כמו הדת המניכאית, שלה מוקדש פרק אחד בספר, וכת מיתרה.

3. מה היה היחס לנשים באיראן הקדומה?

נהוג לתאר את הדת הזורואסטרית במונח האנכרוניסטי "פמיניסטית". זה נכון יחסית לאחיותיהן במדינות אחרות, אבל אני עדיין שמחה שאני חיה כאן ועכשיו. נשים יכלו להיות בעלות רכוש, לנהל את רכוש המשפחה, לסחור, להשכיר, ללמוד לימודי דת ולנהל טקסי דת לעצמן ולנשים אחרות. מבחינה דתית לנשים ולגברים יש בדיוק אותן חובות ואותן זכויות, מלבד חובות הנידה שמן הסתם גברים לא זכו לקיימן. מלבד סוג נישואין אחד – לקרוב משפחה מדרגה ראשונה (אב, אח, אולי גם בן) – הסכמת הכלה היא הכרחית לנישואין. הסכמת האב – לא תמיד. האישה אמנם נחשבה לרכוש הגבר, אבל אב או בעל יכול היה לתת לאישה אפוטרופסות על עצמה, אם היא מעל גיל 15. מצד שני, לאישה בנידתה אסור אפילו לראות את השמש, בנישואין ללא הסכמת האפוטרופוס ל"בעל" אין מחויבות לאישה ולילדים, והיו כמובן הציפיות הרגילות מנשים – לרצות את בעליהן, ללדת – ולא פחות חשוב – להיניק.

4. אילו השפעות איראניות את מזהה בשפה העברית?

אוצר המילים הפרסי של הישראלי המצוי גדול בהרבה ממה שנהוג לחשוב. בהרצאות שלי אנשים תמיד מתפלאים לגלות שהמילים דת, זמן וגנזך הן מילים פרסיות. המילים האלה (ועוד רבות אחרות) נשאלו מפרסית עתיקה כבר בתקופת התנ"ך, ומבחינת הדוברים המילים האלה הן חלק טבעי מהשפה. בתקופת התלמוד דיברו באיראן פרסית אמצעית, והעברית הייתה מתה למדיי. מילים מפרסית אמצעית נשאלו בעיקר דרך ארמית וערבית קלסית, אל המשלב הגבוה של העברית: גושפנקה ("מגן אצבע קטן", כלומר טבעת חותם), פוזמק (בגד לרגל), בוסתן (מקום הניחוח). רוב המילים שנשאלו מפרסית חדשה הגיעו אלינו דרך שפות אחרות, והדוברים מזהים שהן זרות, או סלנג: קרחנה, מפרסית "בית חרושת", דרך טורקית וערבית "בית בושת", פיג'מה, שהיא במקור "בגד לרגל" והגיעה דרך הינדי ואנגלית, בלגן, במקור "מרפסת" או "עליית גג" שהגיעה דרך רוסית, ועוד רבות וטובות.

5. כחוקרת איראן / כאיראניסטית איזה איראן את מכירה?

מלבד איראן הקדומה, שאליה אני לוקחת אתכם בספר, אני נמצאת בקשר גם עם איראנים בני המאה ה-21. אני מקפידה מאוד להבחין בין איראן לבין הרפובליקה האסלאמית, וכך גם רוב האיראנים. ההפגנות האחרונות, בפברואר, היו בדרישה לדמוקרטיה חילונית. במחאה לקחו חלק גם משוררים ואנשי רוח, וסרטונים של משוררים שקוראים משיריהם (שכתובים בשפה קלאסית) פופולריים מאוד ביו-טיוב. בכלל, לא בכל בית אפשר למצוא קראן, אבל כמעט בכל בית תמצאו את ספר השירים של חאפט', המשורר הלאומי בן המאה הארבע עשרה, ואנשים מצטטים ממנו בעל-פה. רוב האיראנים חילונים, והשלטון הפך רבים מהם לאנטי-מוסלמים. גיליתי (בדרך הקשה) שלא רק שאסור לומר לאיראני שהוא ערבי (האיראנים הם ארים, לא ערבים), אלא שאיראנים רבים נעלבים גם כשאומרים להם שהם מוסלמים. אבל גם בין הדתיים יש סובלנים: בראש השנה פרסמתי בבלוג שלי ברכת שנה טובה מתומכיו של איתאללה – כלומר איש דת בכיר ביותר – שנמק בכלא בגלל תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה.

6. איך הפכת לחוקרת פרסית עתיקה ואיראניסטית?

אני באה ממשפחה של בלשניות, אבל בניגוד לקודמותיי  שעסקו בעברית, אני תמיד חיפשתי שפות שאף אחד לא מדבר. בתיכון הייתה לי חברה שעלתה מאיראן וכל הזמן הייתי מתחקרת אותה, דווקא על החיים במלחמה. בצבא הכול התחבר: אמנם למדתי ערבית בקורס, אבל בכל רגע פנוי הלכתי לפרסים ולמדתי את השפה שלהם. מכיוון שרציתי משהו יותר אזוטרי מפרסית מודרנית, החלטתי ללכת לכיוון של פרסית עתיקה. כבר בראיון שלי לפני תחילת ה-BA בבלשנות הצהרתי שאני כאן כדי ללמוד פרסית עתיקה עם פרופ' שאול שקד. לשון ותרבות הם שני דברים בלתי נפרדים, ומתוך קריאת טקסטים בשפות איראניות שונות התאהבתי גם בתרבות.

7. עד כמה הושפעה הדת היהודית מאיראן הטרום איסלאמית?

הושפעה מאוד, משתי סיבות: אחת – האיראנים אינם עובדים צלמים. כל האלים שלהם הם במימד הרוחני, ובעיקרון הם מאמינים רק באל אחד. העוזרים שלו נבראו מאורו כמו שמדליקים לפיד מלפיד. זאת אותה אש. הסיבה השנייה היא שהאיראנים היו יותר נחמדים אלינו מאשר המצרים או הבבלים, ולראיה – כורש נתן לנו לחזור לישראל ולבנות את בית המקדש. קיבלנו מהם אמונות כמו השטן כישות רעה, את המלאכים ואת השדים, את העולם הבא – גן עדן וגיהנום ויום הדין, אחרית הימים והמשיח. מבחינת מנהגים – נשות ישראל הוסיפו לעצמן את שבעת הנקיים – שבעה ימים נוספים בין תום הווסת לבין ההיטהרות במקווה – כדי להיות צדיקות כמו האיראניות (כך לפחות אמרו לגברים).

8. מה נשאר היום באיראן מכל זה?

קודם כול גאווה גדולה על העבר המפואר. זה כולל שמירה קנאית על שם המפרץ – הפרסי, לא הערבי חלילה, שימוש בשמות פרטיים מהמיתולוגיה, שימוש בלוח השנה הזורואסטרי: למרות שזוהי רפובליקה אסלאמית, לוח השנה הרשמי המשמש גם במסמכים רשמיים של השלטון, הוא לוח שנה שמשי ששמות החודשים בו הם שמות של אלוהויות זורואסטריות (תחילת הספירה – מההיג'רה מחמד או מכורש). מבחינת רבים מהם, איראן היא מדינה כבושה. האסלאם כבש אותה לפני 1300 שנים. אבל גם האסלאם הושפע מהדת הזורואסטרית: באסלאם השיעי, שהתפתח באזור השפעה איראני,יש דמות של משיח שאינה קיימת באסלאם הסוני. לאחמדינז'אד יש התבטאויות בסגנון "הנה המשיח בא", ועל רקע הנטיות המשיחיות שלו (בין השאר), יש היום מתיחות גדולה בינו לבין המנהיג העליון עלי ח'אמנהא'י. מנהג הנישואין הזמניים בשיעה – נישואין שיכולים להימשך כמה חודשים או כמה שעות – מבוסס על מנהג זורואסטרי, אבל בעוד שבשיעה נועדו הנישואין הזמניים לסיפוק יצרים בלבד, בדת הזורואסטרית המטרה הייתה למקסם את פוטנציאל הילודה של האישה.

9. למה הטוב הרע והעולם?

הדת הזורואסטרית, דת איראן הקדומה, מאמינה שבראשית היה רק עולם רוחני ובו האל הטוב אהורה-מזדא, והרוח הרעה אנגרה-מניו. מאחר שטוב ורע אינם יכולים להתערבב במימד הרוחני, הם בנו את העולם שלנו כזירת קרב. טוב ורע יכולים להתערבב – ולכן להילחם – רק במימד הגשמי, ותפקידנו כבני אדם הוא להביא לנצחון הטוב על הרע. לשם כך עלינו להקפיד על טומאה וטהרה ולא רק לא לפגוע באלמנטים המקודשים, אלא ממש להגן עליהם.כל אלמנט מקודש מסמל גם תכונה נעלה מופשטת, ועל שתיהן אחראית אותה ישות אלוהית. למשל האש היא כל תכונותיו של הצדיק, ופגיעה באש כמוה כפגיעה בצדק. פגיעה באש זה לא רק לכבות אותה, אלא גם לאפשר לה להיטמא – בגופה של מת, בחרקים ובכל מה שנשר מהגוף (הפרשות, שערות וכו'). אם נדאג לרווחתן של כל הישויות האלוהיות – במעשים טובים כלפי ייצוגיהן הגשמיים, ובמחשבות טובות ובמילים טובות שייטיבו עם ייצוגיהן הרוחניים – נביא לאחרית הימים, ואז שם הספר יוכל להיות רק "הטוב".

10. למה איראן שימשה כר לצמיחת כתות אסלאמיות מיסטיות?

הדת הזורואסטרית הייתה הדת הראשונה שהיה בה עולם רוחני מפותח שיש לו מקבילות בעולם הגשמי. לעומת האלים ההודים, האנושיים, האלים האיראנים הם מופשטים והם טוב טהור. השדים הם רע טהור. הדת הזורואסטרית מתאפיינת בהפרדה מחד ובקשר בל יינתק מאידך, בין הגשמי לרוחני. הדת גם מפרידה בחדות – אפילו באובססיביות – בין טוב ורע, אור וחושך, טהרה וטומאה, אמת ושקר. זאת מכיוון שתפקיד האדם בעולם הוא להביא לנצחון הטוב על הרע ולאחרית הימים. לפי הדת הזאת כל מעשה שאנחנו עושים בעולם משפיע ישירות על עולם האלים, כל מחשבה ורגש שלנו משפיעים על העולם הגשמי, והשדים כל הזמן נמצאים מסביבנו ומנסים להעביר אותנו לצד שלהם ו/או לפגוע בנו ובאלמנטים המקודשים. גם ליהודי איראן יש יותר אמונות טפלות, קמעות וכו' מאשר לקהילות אחרות.

11. אילו דעות מוטעות חשוב לך לתקן בקשר לאיראן?

בואו נתחיל בשיוך אתני. כשמזמינים אותי לדבר על איראן במסגרת "העולם הערבי" אני שמחה שמזמינים אותי, אבל איראן לא שייכת לעולם הערבי אלא לעולם האסלאם, וגם מזה אסתייג תכף. האיראנים אינם ערבים מבחינה אתנית, כי אם ארים. משמעות השם "איראן" היא "ארצם של הארים". האם זה אומר שהאיראנים הם סוג של גרמנים? לא ממש. הארים האמיתיים הם ההודים והאיראנים. הגרמנים אימצו לעצמם את התואר הזה, אבל הם לא ארים. נכון שהם חולקים מוצא משותף – הודו אירופי – אבל ארים הם לא. מבחינת השיוך הדתי – איראנים רבים – אולי אפילו הרוב – הם חילונים. הרבה מהם אומרים ש"הערבים הרסו לנו את המדינה", ומתכוונים לכיבוש האסלאמי במאה השביעית לספירה. כן כן, קשה לדמיין, אבל עד לפני קצת יותר מ-1300 שנים איראן לא הייתה מוסלמית, ולפני 1400 שנים בכלל לא היה אסלאם. איראנים רבים, גם אם נולדו למשפחות מוסלמיות, טוענים שהם אינם מוסלמים. חלקם ממירים את דתם וחלקם מגדירים את עצמם "בני בלי דת". איראנים שיצא לי לדבר איתם או לשמוע אותם, כועסים על המעורבות של איראן בסכסוך באזורנו, כי זה לא שלהם וזה ממומן מכספי המיסים שלהם במקום להשקיע בתוך איראן. אחת מסיסמאות האופוזיציה היא "לא עזה, לא לבנון – נשמתי קודש לאיראן" (בפרסית זה נשמע יותר טוב). האם זה אומר שאיראנים הם קמצנים? גם לא. למעשה, איראנים הם כן סוחרים טובים ויודעים לנהל את כספם היטב, אבל כחברים וכמארחים הם מאוד מאוד נדיבים. בתוך איראן הסטריאוטיפ של קמצן חל על יהודים ואצפהאנים בלבד. אך הידעתם? הקהילה הפרסית בעולם תורמת לישראל יותר כסף מכל קהילה אחרת!

12. איך מתוך כל המחשבות הטובות, המילים הטובות והמעשים הטובים צמח כזה אסלאם פונדמנטליסטי?

למה יש כזה אסלאם פונדמנטליסטי היום?

באיראן תמיד היו רגשות דתיים חזקים, גם אם חלק גדול מהעם היה חילוני. למעשה, כל המהפכות המשמעותיות התחילו באנשי הדת. המהפכה האסלאמית הייתה ריאקציה לשאה. השאה שאף להדגיש את הפן ההודו אירופי, המערבי, על חשבון הפן הדתי. כפי שהיום יש משמרות צניעות ברחובות, בתקופת השאה היו משמרות אי-צניעות. זאת אומרת שהיו תולשים רעלות ברחוב. האנשים שחוללו את המהפכה והפילו את השאה לא הבינו לקראת מה הם הולכים, והיום רובם מתחרטים על כך. גם דתיים רבים, כי שם המשחק הוא כבר מזמן לא דתיות, אלא תמיכה במשטר, והעובדה היא שיש גם אנשי דת בכירים ביותר שנמקים בכלא, למשל האיתאללה חסין כאט'מיני ברוג'רדי, שתומך בהפרדת הדת מהמדינה. מה שמחזיק את המשטר הנוכחי הוא לא רגשות דתיים בקרב העם, אלא הפחד מכלא אווין הידוע לשמצה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני יותר כסף מכל קהילה אחרת). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

مصاحبه با آقای منشه آمیر

יום שלישי, 20 בספטמבר, 2011

ببخشید، باید یه لحظه به خوانندگان عادیم هم توضیح بدهم:

ראיון רדיופוני שלי מקול ישראל בפרסית, עם מנשה אמיר. זהו חלק מהיח"צ לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית, שיצא לאחרונה ואתם קונים אותו לכולם מתנה לחג. לתרגום לעברית / לאנגלית – לחצו על CC (בינתיים רק לסרטון הראשון, בקרוב גם לשני).
בעקבות השידור הזה קיבלתי המון תגובות חמות מאיראנים בכל העולם. היה מרגש. באמת.
(למטה תרגמתי כמה מהתגובות שקיבלתי ישירות במייל ובפייסבוק, ותגובות מדף האינטרנט הרלוונטי בעמוד של קול ישראל בפרסית)

بخش اول مصاحبۀ رادیوئی من با منشه آمیر از صدای اسرائیل که اولاً در 24 شهریور پخش شده. در این مصاحبه با آقای آمیر از ایران باستان تعریف میکنم و هم راجع به نادانی اسرائیلیان از تاریخ قدیمی ایران، واژه های فارسی در زبان عبری و تاریخ زبان فارسی صحبت میکنیم.

(اگر کلیپ درست امبد نشد، این لینکهای مستقیم است: بخش اول، بخش دوم.

بخش دوم

با اجازه، کامنتهایتان بعبری ترجمه خواهم کرد، برای طرفداران وفادارم که عبری زبانند.

با دوستی و امید صلح و آزادی.

תרגום טנטטיבי של חלק מהתגובות שקיבלתי מאיראנים ברחבי העולם (כולל "בפנים"). אתם כבר תבינו בעצמכם מה אישי ומה מדף הפייסבוק של קול ישראל:

"הראיון שלך נגמר זה עתה ואני מיד כותבת לך. היה מעולה, סוף הדרך. אני שמחה שהודעת לי. הידע שהעברת היה מעניין מאוד וחשוב. אני מקווה שסוכנויות ידיעות נוספות בפרסית גם יוכלו לראיין אותך. האיראנים חייבים לדעת כמה את אוהבת את איראן ואת האיראנים, ולהעריך את זה. אני עצמי, שאני איראנית, משבחת אותך…"

"השיחה עם הדוקטור הייתה מאוד יפה. היא מדברת על איראן בכנות, באהבה ובאופן מעורר אהבה. תודה אינסופית על אהבתה".

"שלומות, ותודה על הראיון הנעים לאוזן (קשה לתרגם: שכדאי לשמוע, שנעים לשמוע) עם הגברת ד"ר גינדין.
דבריה היו שלמים ומקיפים מאוד, ומראים שיש לה ידע ‏יוצא מן הכלל שלה שלה בנושא הספרות הפרסית הקדומה של איראן והקשרים הקרובים של השפה העברית והשפה הפרסית.
היא ציינה שליהודי איראן היה חלק חשוב בהפצת השפה הפרסית, ואני נזכרתי בסלימאן חיים המנוח, שחיבר, למשל, מילונים אנגלי-פרסי ופרסי-אנגלי במאה הקודמת, ובדרך זו עשה שירות עצום לחברה האיראנית ולתרבות איראן, וגם במאות שלפני כן, בתקופה האילח'אנית המונגולית, ח'ואג'ה רשיד א-דין פצ'ל אללה היה ראש השרים, ועשה שירות גדול למדע ולתרבות הפצועה של איראן.
גם בעשורים הקודמים, מר (פרופ' – תע"ג) נצר המנוח ערך מחקרים רבים באיסוף תעודות של איראנים ושל יהודי איראן.
אני מקווה שעם כינון דמוקרטיה וחופש באיראן ושלום במזרח התיכון, האומה האיראנית והאומה הישראלית יתקרבו זו לזו יותר, וייערכו מחקרים רבים יותר בנושא יחסי הגומלין התרבותיים בין תרבות איראן והתרבות העברית".

"שלומות ליקירים ולעובדי רדיו ישראל. הזמנת הגברת ד"ר גינדין והראיון עמה היו מעניינים מאוד, וגם המבטא החמוד שלה (יש לי בעיה – או שאני עושה מבטא טוב או שאני מדברת שוטף. צריכה להתאמן יותר. תע"ג). אם יהיו לכם בעתיד יותר אורחים בתחום הזה, זה יאפשר לחשוף (השתמש במילה אשכאר, כמו אשכרה) יותר לציבור הרחב את שורשי הידידות והאחווה ששררו בין שתי המדינות מקדמת דנא. למשל באיראן יש הרבה אנשים שעולים לקבריהם של דניאל הנביא, אסתר המלכה וחבקוק הנביא, אבל לא יודעים את העבר ההיסטורי (שלהם). אם תהיה יותר פעילות בנושא הזה, זה יבליט את האהבה שהייתה בעבר בין שתי האומות, והעם האיראני יסור מעל המולות הקיצוניים. "שלום" "

"הקשבתי לראיון שלך בקול ישראל. למדתי המון. את די מדהימה. כבוד להכיר אותך".

"נהנינו מאוד מהתוכנית איתך הערב ברדיו ישראל והידע והמידע שלך בנושא הספרות הפרסית מלפני אלפי שנים ועד עכשיו מראה על גאונות ועל התמדה בנושא ההתמחות שלך".

מים מים בששון

יום ראשון, 24 ביולי, 2011

השחיין האיראני מחמד עלירצ'אא'י (محمد علیرضائی mohammad Alirezā'i) שוב נסע עד סין ואז ויתר על ייצוג מדינתו בתחרויות בינלאומיות, ובלבד שלא ייכנס לבריכה עם שחיין ישראלי. כלומר גם הפעם הוא לא הרגיש טוב. היום זה היה גל נבו באליפות העולם בשנגחאי, בפעם הקודמת זה היה מיקי מלול ברומא, והפעם המפורסמת ביותר הייתה מול תום בארי באולימפיאדת בייג'ינג. ב-BBC בפרסית מצאתי שגם השחיין מחמד בידאריאן סירב להיכנס עם ישראלים לבריכה בקרואטיה, אבל במקור ישראלי היה כתוב שהוא שחה גם שחה.

בטמקא היה כתוב שבמשחה נגד תום בארי הוא הודה בסוף שזה לא באמת היה קלקול קיבה אלא "הזדהות עם מאבקו הצודק של העם הפלסטיני", אבל אולי התבלבלו שם עם הג'ודוקא קל המשקל ארש מיר-אסמאעילי שפרש ממוקדמות אתונה 2004  כדי לא ללכת מכות עם אודי וקס. אני חושבת שהוא דווקא היה צריך יותר להשתדל במכות ולהזדהות עם המאבק בזירה, אבל הוא לא שאל אותי.
על כל פנים, ההבדל העיקרי בין ג'ודו לבין שחייה היא שבג'ודו התחרות היא פנים אל פנים ויש מגע ממש בין המתאבקים, בעוד שבשחייה (וגם בקליעה למטרה) הם ענפי ספורט שאינם "פנים אל פנים" ולכן המדיניות הרשמית של התאחדות הספורט של הרפובליקה האסלאמית היא לא למנוע מספורטאיה להתחרות מול ישראלים בענפים אלה.

ולמה זה רלוונטי לבלוג שלי?

שאלה מצוינת.

בגלל המים.

יהודי איראן סבלו מגזירות גם בתקופות שהייתה הפרדה בין דת ומדינה. במאות ה-19 וה-20 אפילו קראו לזה "חוקי נַגֶ'ס", כלומר חוקי הטמא. היהודים נחשבו טמאים, ואחת הגזירות הייתה שאסור ליהודים ללכת בחוץ בגשם. כי אם טיפת גשם שנגעה ביהודי תיקווה אחר כך בשלולית ומוסלמי ידרוך באותה שלולית – הוא ייטמא, וחבל.

בדת הזורואסטרית, הדת ששלטה באיראן לפני האסלאם, היה חוק דומה (לא קראו לזה גזירה, קראו לזה הלכה) לגבי נידה: אישה בנידתה שהולכת בגשם צוברת חמישה עשר חטאים מסוג תנאפוהל על כל טיפת גשם שנוגעת בה. חטא תנאפוהל הוא החטא הכבד ביותר לפני בן-מוות, ומי שרוצה לדעת יותר על סוגי חטאים, חומרתם, שוויים הכספי ודוגמאות לחטאים מכל סוג, ייאלץ לקרוא את ספרי המצוין "הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית" שיראה אור בתחילת אוגוסט אי"ה. המים, בדת איראן הקדומה, תופסים טומאה בקלות וגם מעבירים טומאה ולכן חשוב מאוד גם להוציא גופות וחלקיהן מהמים, אלא אם כן יורד גשם.

ביהדות המים הם "מכשירי טומאה", כלומר דברים שאינם יכולים להיטמא כשהם יבשים, יכולים להיטמא כשהם נרטבים בשבעה נוזלים, שאחד מהם הוא מים (ותודה לאבי גולד על פריט המידע הזה). וגם לכך יש מקבילה זורואסטרית – בחוקי הטומאה מקפידים מאוד לציין שבדרך לחדר הנידות יש לפזר חול יבש, והנידה, כדי להיות מספיק טהורה כדי להיטהר בשתן פרים, צריכה להיטהר קודם כול בחול יבש. וחשוב שהחול יהיה יבש, אחרת היא מטמאת גם אותו וחבל.

הדת הזורואסטרית השפיעה על האסלאם גם דרך היהדות, אבל הדתות נתקלו שוב ישירות באיראן במאות ה-7-12, כאשר האיראנים, זורואסטרים ברובם, קיבלו עליהם את דת האסלאם ומאוחר יותר את האמונה השיעית. בהשקה שתהיה באוניברסיטת ת"א בנובמבר (פרטים כשיהיה תאריך), הדגש יהיה על איך שההיסטוריה והתרבות הקדומה מסבירות גם הלכי רוח ותהליכים שקורים היום. בירושלים נדבר יותר על השפעות על היהדות. יהיה שווה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שווה). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (9)

יום שישי, 26 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות; שושן הבירה היא מקום אמיתי; משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס; זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב; מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה; יש משחקי מילים במגילת אסתר; יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים; או העתקת חגים

אחד הטיעונים המחלישים ביותר את אמינות המגילה כסיפור היסטורי, הוא השוואה של נוסח המסורה – כלומר הנוסח העברי המצוי בידינו כיום – עם תרגום השבעים.

תרגום השבעים הוא התרגום הקדום ביותר של התנ"ך לשפה אירופית – יוונית. שמו ניתן לו מכיוון שתרגמו אותו שבעים חכמים. לפי האגדה ישב כל אחד מהם במקום נפרד, וכולם הגיעו לאותו נוסח. שבעים יהודים שמסכימים – ברור שזו אגדה.

מכל מקום, תרגום מגילת אסתר ליוונית נעשה מתוך נוסח השונה מנוסח המסורה בכמה וכמה נקודות: יש בו תוספות כמו חלום מרדכי ותפילת אסתר, אבל הדבר המעניין לצורך הדיון באמינות הוא שמותיהם של חלק מהשחקנים. למשל המלך בנוסח היווני אינו כסרכסס, אלא ארתא-כסרכסס. זהו שמם של ארבעה מלכים אחרים מהשושלת האח'מנית, הידועים בעברית כארתחשסתא, בפרסית עתיקה   arta-xšaça, ובפרסית אמצעית וחדשה ארדשיר. אחשורוש מזוהה עם ארדשיר גם במסורת יהודי איראן, המשתקפת באפוס השירי ארדשיר נאמה של המשורר הפרסי-יהודי שאהין, וגם בתרגום של יהדות ארם צובא (חלב) לערבית יהודית שם המלך הוא אלאזדשירי. משמעות השם בפרסית עתיקה היא בערך "מלכיצדק".

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

מבחינה ספרותית – ז'אנר סיפורי החצר – אינטריגות בחצר המלך (בגתן ותרש), ובת המיעוטים שעולה לגדולה, אהוב ומוכר בכל התקופות, ולכן אין זה ממש משנה על איזה מלך מספרים את זה, העיקר הסיפור. מין ואלימות תמיד מכרו. מבחינה היסטורית, יש כאן בעיה גדולה, כי אם הסיפור התקיים במציאות – בתקופת איזו מלך הוא התרחש?

שם אחר ששונה מעט בנוסח היווני הוא שמו של המן, או ליתר דיוק כינויו: בנוסח המסורה המן בן המדתא הוא אגגי, ובתרגום השבעים כינויו bougaios. מכיוון שהמילה baga משמעותה "אל", ניתן להניח ש-bougaios הוא תואר דתי כלשהו. בנוסח החלבּי התואר הוא אלנצראני – הנוצרי. להיותו של המן אגגי יש חשיבות ספרותית ו"היסטורית" בסגירת מעגלים עם סיפורי מקרא אחרים, והוא גם הסיבה שמגילת אסתר זכתה להיכלל בנוסח המסורה: על המלחמה בעמלק להיזכר גם בתורה, גם בנביאים (סיפור שאול ואגג) וגם בכתובים – במגילת אסתר.

ראינו שמגילת אסתר משקפת נאמנה את הלכות החצר ומנהגי המלכות, והמחבר בקי גם ברזי השפה הפרסית העתיקה. יש המזהים את המלך אחשורוש עם המלך חשירש (כסרכסס) הראשון, ורואים במגילת אסתר סיפור תיעודי על מקרה היסטורי אמיתי. מנגד, יש חוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של סיפור מלחמות האלים. ומוצאים פגמים שונים באמינות ההיסטורית, בעיקר בהשוואת גרסאות עם נוסחים אחרים של אותו סיפור.

האם מגילת אסתר היא אגדה שהייתה באמת, או פיקציה דוקומנטרית?

כל עוד לא יסתיימו החפירות הארכיאולוגיות בסוזא, היא שושן הבירה – והמשטר הנוכחי אינו מאפשר חפירות – כנראה שלעולם לא נדע.

זהו, חברים, נגמר. צאו, תתחפשו ותחגגו! (ואל תשכחו לספר בשיחות סלון על מה שאתם יודעים עכשיו על מגילת אסתר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שיחות סלון). צרו קשר כאן.

מזוהה אחשורוש עם ארדשיר

מגילת אסתר – היה או לא היה? (7)

יום ראשון, 14 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. "מגילת אסתר – היה או לא היה?" היא ההרצאה שהתחלתי איתה את הקריירה, ובמשך מספר שנים ההרצאה היחידה שלי. עכשיו מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה אליה נולדו כל ההרצאות האחרות, הבלשניות והאיראניסטיות, לימות השנה.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

משחקי מילים במגילת אסתר

הפוסט הקודם הסתיים בגילוי הסנסציוני שהמן נקרא בשמו של האל האיראני ווהו-מנה, "המחשבה הטובה". יש חוקרים הרואים במגילת אסתר מעין "גיור" של מלחמות האלים, כאשר האלים הבבליים אשתר ומרדוך מנצחים את ווהו-מנה, או את האל העילמי הֻמבן.

במספר מקומות קראתי שהמלחמה היא נגד האלים העילמיים הומבן ו-מַשְתִי, שהגיעה לעברית כ-ושתי. חילופי ו' ו-מ' הם נפוצים וסדירים וידועים וזה בסדר גמור. יצאתי, אם כן, לחפש מיהם אותם אלים. את הומבן מצאתי בקלות, ואילו את משתי מצאתי רק במאמרים על מגילת אסתר. התחקות אחר מקורה של משתי הביא אותי למאמר מתחילת המאה ה-20 שבו מציע החוקר את התיאוריה שאלה האלים הומבן ומשתי, ואומר שאמנם אין תיעוד לאלה כזאת, אבל אפשר לשחזר את שמה מ-ושתי.

שוין.

ווהו-מנה. הוא משלנו, וגם לפי משחקי המילים על שמו מדובר באל האיראני.

אשתר היא אלת האהבה והפריון הבבלית, וכמו אסתר המקראית גם היא שולטת בגברים שמסביבה ביד רמה. ניתן לקרוא מקצת מעלילותיה בספרה של ש.שפרה המילים ככישוף והכישוף שבמילים בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. שמה של אשתר הוא שם פרסי, ומשמעותו כוכב (בפרסית עתיקה stāra, כמו star באנגלית. ה-א' היא פרוסתטית, כמובן). האלה אשתר אכן מזוהה עם כוכב – כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס. בתרגום שני  מקושר השם אסתר ישירות לכוכב: "נקרא שמה אסתר כשם כוכב נגה".

דבר נוסף המשותף לאלות פריון בעת העתיקה – כלומר בבבל, ביוון וברומא – הוא הקשר לצמח ההדס. באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myrtilia או Myreta, על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי – Myrtus. כזכור, שמה העברי של אסתר המלכה הוא הדסה, וכאן נסגר סופית המעגל שבו חוברת אסתר המלכה לאלות אהבה ופריון.

מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, נחגג בפרס ובבבל חג בשם סקה, שבו חוגגים את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 8.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים אלוהיים). צרו קשר כאן.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (6)

יום חמישי, 11 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

מקרים של "לשון נופל על לשון" שמחברים את המילה או את השם הפרסי עם מילים עבריות שקשורות למשמעות הראשונית של השם – מעידים על כך שהמחבר ידע לא רק את המילים, אלא גם את מקורותיהן.

למשל המילה דת: המילה הפרסית העתיקה היא dāta, במשמעות דומה למילה הלטינית ל"נתונים". דאתה הוא נתון – כלומר מה שניתן. מהשורש ההודו-אירופי dā/do, הנמצא גם בבסיס המילה הלטינית/אנגלית donation – תרומה, והמילה היוונית דורון – מתנה. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק, ולכן משמעות המילה דאתה בפרסית עתיקה היא גם מה שניתן, וגם חוק. בפרסית חדשה עד עצם היום הזה המילה דאד משמעותה גם "נתן" וגם "חוק".

מחבר מגילת אסתר כנראה מודע לאטימולוגיה של המילה דת, ומחבר אותה לפועל "לתת": פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה (ג:יד, ח:יג), וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (ג:טו, ח:יד), וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן (ד:ח), וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן (ט:יד).

לשמה של ושתי שני פירושים אפשריים: vaštī בפרסית עתיקה היא הנחשקת, ו-vahištī היא הטובה ביותר. לפי הפירוש השני, ניתן למצוא עדות לבקיאות מחבר המגילה בשפה הפרסית, בעצת ממוכן לאחשורוש "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). והישתי היא הטובה ביותר, אבל אסתר טובה עוד יותר.

העובדה כי הניסוח כמעט זהה לדברי שמואל לשאול "קרע י'י את ממלכוּת ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממֶך" (שמ"א טו:כח), וההקבלה בין סיפור המגילה לבין סיפור שאול ואגג, אין בהן כדי לגרוע מחשיבות הצמדת המשמעויות, וזאת בשל קישור המשפט דווקא לשם ושתי (ולא, למשל, למרדכי, שסוגר את המעגל שפתח שאול ויורש אחר כך את בית המן ותפקידו).

מקרה נוסף של "לשון נופל על לשון" – לשם המן מספר פירושים אפשריים, כולם כוללים את האלמנט manah "רוח, מחשבה, דעת" – מילה המקבילה ללטינית mens ולאנגלית mind. פירוש אחד הוא hama-manah "בעל אותה דעה" – שם נפלא ליועץ מלכותי. המילה hama מקבילה ליוונית homo– ולאנגלית same. זהו גם האלמנט הראשון בשמו של אבי המן – המדתא. המה-דאתה הוא בעל אותה דת, כלומר בעל אותו חוק.

הפירושים האחרים לשמו של המן כוללים את היסוד "טוב": hu-manah "בעל המחשבה הטובה", או vohu-manah "הרוח הטובה" – שמו של האל הטוב השני בחשיבותו בדת הזורואסטרית, היא דת איראן הקדומה. תמיכה למשמעות "הרוח הטובה" או "המחשבה הטובה", ניתן למצוא במשחקי מילים המתארים את מזימתו של המן: להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים (ח,ג); להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי (ח,ה); כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם (ט,כד); ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו (ט,כה).

לשם השוואה – כאשר מדובר בבגתן ותרש, נאמר "ביקשו לשלוח יד במלך אחשורוש" (ב:כא, ו:ב).

פירוש שמו של המן מביא אותנו באלגנטיות לחלק השני של ההרצאה, שבו נברר מדוע למרות כל הדיוקים ההיסטוריים, יש חוקרים הסבורים כי מדובר באגדה או במשל. אבל זה בעוד שלושה ימים (כן כן, יש לנו המון חומר להספיק)

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 7

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מחשבה טובה). צרו קשר כאן.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (5)

יום שישי, 5 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מלבד בקיאות גדולה בהלכות החצר, מפגין מחבר המגילה גם שליטה ברזי השפה הפרסית העתיקה. השימוש במונחי שלטון מפרסית עתיקה אינו מפתיע, משום שאלה המונחים שהיו שגורים בפי כל: אחשדרפנים, פתגם, דת, פרתמים וכו'. לעומת זאת ישנן עדויות לכך שהסופר אפילו חשב בפרסית עתיקה, והכיר לא רק את המילים אלא גם משמעויותיהן המקוריות:

בפרק ג פסוק יא, אחרי שהמן מציע לאחשורוש כסף כדי לחסל את היהודים, אומר לו אחשורוש "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כרצונך".

סליחה?! עם כל הכבוד, מדובר כאן במלך פרסי, ופרסים יודעים לנהל את כספם קצת יותר טוב מזה. מציעים לך כסף ואתה נותן במקום לקחת?!

קיימת הפרשנות המקובלת, שאחשורוש כל כך השתכנע בנחיצות המבצע, שהוא הסכים לשלם כדי שזה יבוצע על הצד הטוב ביותר.זה, תסלחו לי, פירוש הגננת. פרסים אמנם אינם קמצנים כפי שנוהגים לומר עליהם (מישהו פעם נכנס לבית פרסי ויצא רעב? אז זהו), אבל הם כן יודעים לנהל את הכסף שלהם מעולה. אז אין דבר כזה שמציעים לך כסף + משהו שאתה רוצה ואתה תיתן כסף במקום לקחת. פשוט אין.

חוקרים אחרים גורסים כי אוצר המלך היה מרוקן ביותר אחרי מלחמותיו עם היוונים ומשתאותיו הפזרניים, ומה שהמן הציע הוא לתת למלך עשרת אלפים כיכר כסף מתוך כל הביזה. המלך בסך הכל אומר – keep the change.

אבל אם מתרגמים את המשפט לפרסית עתיקה, מסתבר שאין שום צורך להסביר: בפרסית עתיקה "הכסף נתון לך" יהיה ardatam tava dātam, וזו הדרך הנורמלית והמקובלת ביותר בפרסית עתיקה לומר "אתה נתת את הכסף". זהו פשוט תרגום צמוד מדיי למקור הפרסי. גבירותיי ורבותיי, המר"ן הראשון בעולם (טוב, אולי לא הראשון, אבל אחד המפורסמים בספר הכי מפורסם).

מבנה כזה נקרא מבנה אֶרְגָטִיבִי, והוא אופייני מאוד לפרסית עתיקה ועוד יותר לפרסית אמצעית. הוא שווה פוסט נפרד, אבל בגדול (מאוד) – מבנה ארגטיבי מתאפיין בכך שהפועַל מתאים לא לפועֵל אלא למושא הפעולה. הפועֵל יופיע בצורה של מושא עקיף (עשוי לי = אני עשיתי, קנוי לי = אני קניתי וכו'). אני מחזיקה את עצמי לא לפרט עוד.

מבנה ארגטיבי נוסף במגילת אסתר הוא "וגם למחר אני קרוא לה" – כלומר "וגם למחר היא קראה לי". מקרה זה אינו גורם להרמות גבה, שכן המשמעות המקורית נשארת גם במבנה הארגטיבי.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 6.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני לקרוא לי). מגילת אסתר היא הרצאה לפורים, ויש גם הרצאות לימות השנה.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (4)

יום שבת, 30 בינואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. ההרצאה לפורים בנושא מגילת אסתר היא ההרצאה שאיתה התחלתי את הקריירה שלי, וההרצאה שאני הכי אוהבת עד עצם היום הזה.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

במהלך המשתה, אחשורוש מקבל את ההחלטה לגרש את ושתי אחרי ששתה כדת במשך חצי שנה.  על פניו זה נראה כחוסר אחריות משווע. אבל למעשה מדובר בתהליך קבלת ההחלטות הרגיל שיש בו אפילו קצת חוכמה: המלך חייב לקבל החלטות כשהוא שיכור ולאשר אותן בפיכחות, או להיפך.

דבר נוסף שנראה לקוראים של היום כאות לטיפשותו של אחשורוש, ובעצם מעיד על בקיאות המחבר בהלכות החצר: המלך אינו יודע קרוא וכתוב. הוא מצווה שיכתבו בספר הזכרונות, הוא מצווה שיקראו לו מספר הזכרונות. זאת משום שבימי קדם קריאה וכתיבה לא היו נחלת הכלל, אלא חלק מהכשרתם המקצועית של אנשים שתפקידם היה לכתוב ולקרוא. מי שכתב ספרים היה סופר, ומי שכתב שטרות היה שוטר (בהרצאות, כאן מגיע הקטע שאני מוודאת שאין שוטרים בקהל ומספרת את בדיחת הקרש הידועה על השוטרים שהולכים בזוגות).

כאשר המלך היה רוצה לשלוח פתשגן, כלומר איגרת כתובה, לכל המדינות, הוא היה מכתיב את פתגמיו – כלומר מסריו – בלשונו. במקרה הזה – פרסית עתיקה. הסופרים היו כותבים את המסר בארמית, כי זו הייתה שפת האימפריה הקודמת, ובכל המחוזות כבר היו סופרים שידעו ארמית ואת שפת המקום. הסופרים בכל מקום היו מקבלים את הפתשגן, קוראים בעיניהם את המסר בארמית, ובקול רם בשפת המקום. לכן, כאשר נאמר "למדינה ומדינה ככתבה ולעם ועם כלשונו", נראה לכאורה שמדובר בחוסר בקיאות של המחבר בהלכות החצר. אך עצם הזכרת העניין מעיד על כך שהדבר לא היה רגיל, ואולי מצביע על חשיבותו העליונה של המסר.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 5.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני דברים לא רגילים). ההרצאה בנושא מגילת אסתר היא בעיקר לפורים, אבל יש גם לימות השנה.