גלי צה"ל



הפגנות דֵי 1396 באיראן: סיכום השבוע שלי בתקשורת

יום שישי, 5 בינואר, 2018

ביום ראשון שלפני גל המהומות, התארחתי בגיקונומי והסברתי למה אין הפגנות באיראן. ואז…

יום חמישי 28.12.2017, 7 בחודש דֵי 2576/1396
כאן 11, חדשות הערב, כתבתו של איתמר מאירי:

בשבת ראיתי שצימט התותח כפרה עליו חורך את התקשורת ואליי אף אחד לא מתקשר, אז סִנדלתי את עצמי להתחיל את הפודקאסט שאני מתכננת כבר כמה חודשים. אבל ברוך השם, לצימט יש רק גוף אחד שיכול להיות רק במקום אחד בזמן אחד, ולכן גם אנחנו האיראניסטים האחרים בארץ קיבלנו קצת צומי.
בצאת השבת כבר נקבעו לי כמה אייטמים ליום ראשון, אבל הבטחתי ולכן קיימתי: העליתי פיילוט במוצ"ש, והקלטתי עם עידו קינן פרק יותר מקצועי ביום שלישי, ואנחנו עדיין עורכים אותו. קישור יינתן ברגע שיעלה.

האמת, מהר מאוד הגעתי למצב שגם אני לא ממש עוקבת (וגם חולה, אבל בנס גדול השתעלתי רק בשידור אחד, בשאר שתיתי מים חמים). אבל תודה לאל עדי עומרי מהמשרד של נירשמן ריכזה לי את כל (או לפחות רוב) השיחות שהיו לי בתקשורת. מביאה לכם אותם לפי סדר כרונולוגי, למיטב זכרוני…
יום ראשון: 31.12.2017, 10 בחודש דֵי 2576/1396.

השבוע התחיל בשיחה עם דודו ארז בשלושה שיודעים בכאן תרבות (זה כל השעתיים, אני מתחילה בערך ב-1:17:10)

אולפן וואינט עם אטילה שומפלבי:

גלי ישראל, תוכנית הבוקר עם שרון גל (הקלטות אני לא מאמבדת)

רדיו 103fm, התוכנית של בן כספית ואריה אלדד

אולפן וואלה! חדשות, עם יעקב אילון

כאן 11, "ערב ערב" עם דב גילהר:

יום שני, 11 בדי, 1.1.2018

מה בוער עם רזי ברקאי ובועז ביסמוט ♥ 

כאן ב', "סדר יום" עם קרן נויבך

קול הגליל העליון 

כאן 11, "העולם היום" עם מואב ורדי:

ערוץ i24, "דה רנדאון":

ויהודית יחזקאלי פרסמה ראיון איתי בבלוג העיתונאים.

יום שלישי 2.1.2018, 12 בדי 2576/1306
חדשות הבוקר של רשת, ניב רסקין 

>

חזרתי משם כל כך מתוסכלת אבל מאופרת כל כך יפה, שישר העליתי את הווידאו לייב הזה בפייסבוק:

בצהריים הייתי שוב ב-i24News, בתוכנית Daily Dose, אבל אני לא מוצאת וידאו של זה 🙁

יום רביעי 13 בדי, 3.1.2018

 כשהגעתי בשלישי בבוקר לערוץ 12, פגשתי את צימט, שהלך לאורומיה בערוץ 10. יום אחר כך אני הלכתי לאורומיה [אני כותבת את זה ככה כי זה משעשע אותי ואת כל מי שקצת מכיר את איראן – אורומיה היא עיר בצפון מערב איראן שהייתה בה גם קהילה יהודית גדולה, דוברת לישן דידן (כורדית)], ושם גם השתעלתי בשידור חי. אני עדיין חיה, אבל בלי אספקה סדירה של מים חמים אני משתעלת כאילו אין מחר.

אור הלר ומירי נבו בתוכנית הבוקר של ערוץ 10:

 
במונית בדרך הביתה גם דיברתי עם אבי רצון ברדיו ירושלים.
באותו יום התפרסמה כתבתה של סיגל בן דוד במגזין של מעריב שתרמתי לה כמה הגיגים.
וגם עדכנתי שוב את קרן נויבך בסדר יום ברשת ב'
והסברתי ליעל דן בגלי צה"ל למה כולם צריכים לסתום
בצהריים ערכתי תדרוך טלפוני בשיחת ועידה לעיתונאים זרים במסגרת Media Center. קיבלתי רשות לשתף איתכם את ההקלטה!
(דלגו על חמש הדקות הראשונות, זה רק כניסה של העיתונאים ל"חדר" שיחת הוועידה והצגה עצמית של כל אחד. האקשן מתחיל ב-5:02)
מהתדרוך הזה יצאו כמה כתבות מגניבות בשפות זרות:
אנגלית (ג'רוזלם פוסט)
אנגלית (דויטשה וולה)
צרפתית
והכי מגניב – אינדונזית!
יום חמישי, 14 בדי, 4.1.2018
נפתח בשיחה עם גיל בשלושה שיודעים בכאן תרבות
המשיך בשיחה עם אילה חסון ב-103fm, במונית להקלטת ראיון ברשת CBN, שאעלה כאן כשישודר ששודר יום לאחר מכן (באותה נסיעה גם דיברתי עם איריס מזור מישראל היום, אקשר כשיתפרסם).
נחשו מה עשיתי במונית בדרך הביתה?
מי שניחש שישנתי – צדק.
בצהריים דיברתי עם רדיו אמצע הדרך, 90fm וזחלתי למיטה לעוד כמה שעות.
במהלך השבוע התקשרו גם בערך מכל כלי תקשורת כדי לבקש ממני לשדך להם איראנים שמשתתפים בהפגנות, כדי לראיין אותם בעילום שם ועם עיוות קול. הסברתי להם שאני לא מעמידה חברים שלי בכזאת סכנה, כי לרפובליקה האסלאמית יש (או לפחות השמועה אומרת שיש, כבר כמה שנים) הטכנולוגיה לשחזר את הקול המקורי. ברוב התוכניות פשוט ניסו למצוא מישהו אחר שישדך, אבל יערה מיומן החוץ של גל"צ הבינה שלא כדאי להעמיד אנשים בסכנה, ולכן היא העבירה לי שאלות שהעברתי לחבר ותרגמתי. נתתי להם לבחור בעצמם את השם הבדוי…
שידרו את זה ביומן הצהריים של גלי צה"ל ביום חמישי.
וגם היכו אותי בתור מומחית בסטטוס קוו בגל"צ, באותו יום.
ראיון סקייפ שנעשה ביום הראשון של ההפגנות בנושא לכאורה אחר לגמרי, נכלל במאמר מעניין ביותר של שירה פרנקל, שהתפרסם כעבור שבוע בניו יורק טיימס.
היום, יום שישי 15 בדֵי, 5.1.2018 קצרתי את פירות העבודה של הימים הקודמים:
הראיון ב-CBN פורסם גם באתר שלהם (הכותרת שבחרו היא בדיחה ידועה…), וגם כאייטם שני ב- Jerusalem Dateline, שזה כבוד ממש גדול 🙂
מאמר שכתבתי להארץ על תפיסות נכונות ושגויות בגל ההפגנות האחרון. הנה גם בפרינט:
 WhatsApp Image 2018-01-05 at 10.37.25
אין לי כבר קול לראיונות או יכולת לדבר משפט שלם בלי להשתעל כדי לעשות עוד לייב בפייסבוק, אז אעדכן שההפגנות עקרונית דוכאו, אבל קריאות להפגנות ממשיכות להתפרסם בערוצי הטלגרם של מתנגדי המשטר. בנוסף, יש גל של סרטים שבהם אנשי בסיג' שורפים את התעודות שלהם. זה מעודד שהבסיג' עובר צד, אבל א – זה לא כולם, ב – בסיג' זה ממילא לרוב אנשים פשוטים שמצטרפים למועדון הטבות. בהפגנות החלושות של 2011, השהיד הראשון היה חבר הבסיג' באוניברסיטה שלו ולכן שותי הטרופית טענו שהוא מהצד שלהם, אבל הוריו ומתנגדי המשטר אמרו שהוא היה מהצד של המפגינים.
זהו, יש עוד ראיון ביום שני אצל גל גבאי ובן כספית, ועוד כמה דברים שאמורים להתפרסם, אני אעדכן כאן באותו פוסט כדי לא להציף.

אם אחיה, זאת אומרת.

 

8.1.2018 רז צימט ואני עושים סדר עם גל גבאי.

רוצים לשמוע עוד? באוזניים? יש לי פודקאסט! רוצים לשמוע אותי בהרצאה? הרצאות לחיילים ולמסגרות של צעירים תאבי ידע אפשר להזמין דרך המרכז האקדמי שלם, והרצאות למסגרות שמשלמות היטב אפשר להזמין דרך אצלי – חוויה עם ערך.

שובו של אחמדי-נז'אד? לא בקרוב.

יום רביעי, 28 בספטמבר, 2016

אמש ביקש נתנאל מגלצ שאקליט קטע פרשנות קצר על הודעתו של אחמדי-נז'אד שלא יתמודד בבחירות הקרובות. הוא אמר שישדרו את זה "אם לא יהיו חדשות רעות הלילה", אבל כידוע היו. לא שלי היה ידוע. עם נחיתה קשה מחו"ל וילדים חולים בבית, לא כל כך התעדכנתי במה שקורה, וכשיובל בר ביקש שאכתוב למעריב קטע אקטואלי, כתבתי את זה, בלי לשאול על איזו אקטואליה, כי היה לי ברור. רק אחרי ששלחתי הבנתי שמה שרצו זה מה אומרים על מותו של פרס בתקשורת האיראנית. וכך נודע לי שפרס נפטר הלילה. כשתתפנה הזירה התקשורתית לדברים שאינם פרס, החדשות האלה כבר יהיו מעופשות. אז הנה השנקל שלי בנושא (התאמתי את השפה לבלוג, כלומר קצת פחות מעונבת ממאמר לעיתונות).

השבוע הגיעה לסיומה חרושת השמועות על התמודדותו האפשרית של אחמדי-נז'אד בבחירות 1396 (2017 למניין הגויים) לנשיאות הרפובליקה האסלאמית. האמת היא שיותר משהופתעתי מהידיעה הזאת, הפתיעו אותי השמועות עצמן, על שובו של אחמדי-נז'אד. נתקלתי בהן לראשונה לפני למעלה משנה כשחיפשתי טקסטים מעניינים למבחני בית בקורס פרסית, והן התעצמו מאוד בחודשים האחרונים. זה הפתיע אותי כי אחמדי-נז'אד היה אחד הנשיאים השנואים ביותר על העם, לפחות אם לשפוט מהביקורת ברשתות החברתיות, והקדנציה האחרונה שלו הסתיימה בטונים מאוד צורמים גם בינו לבין המנהיג העליו סייד עלי חא'מנהא'י. על היחסים העיבו שלושה דברים עיקריים: נטייתו המשיחית של אחמדי-נז'אד (נכון שגם ח'אמנהא'י עקרונית מאמין בביאת האמאם הנעלם, אבל לא בטווח המיידי, ובטח שהוא לא מעוניין כרגע בבלגן שאמור לשרור פה לפני בואו), הנטיה שלו לפאר את התרבות הפרסית העתיקה על חשבון התרבות האסלאמית, ומעשים שהעידו שתואר הנשיאות קצת עלה לו לראש: הוא התחיל למנות שרים על דעת עצמו, לפטר שרים, לפתוח ולסגור משרדי ממשלה וכיו"ב פעולות שנשיא אינו אמור לעשות על דעת עצמו. הנשיא הוא להיות ראש הרשות המבצעת, ותפקידו לבצע את מה שהמנהיג אומר לו.
יתרה מזו, לפני הבחירות הקודמות התראיינו אנשי דת בכירים רבים בעיתונות, בלי להגיד שמות של מועמדים ספציפיים, והסבירו מדוע אסור שאספנדיאר רחים-משאא'י – מחותנו ומקורבו של אחמדי-נז'אד – ייבחר. רחים-משאא'י נפסל במוקדמות ולא זכה להיות בין המתמודדים הסופיים.

ב"מוקדמות" אני מתכוונת למועצת שומרי החוקה. מועצת שומרי החוקה היא הגוף שמסנן מבין האזרחים שהגישו מועמדות את הבודדים שיתמודדו לבסוף, והוא מסנן אותם לפי האינטרס של המשטר, כלומר של המנהיג. השבוע, אחרי חרושת שמועות מטורפת, כאמור, הודיע המנהיג שהוא אכן נפגש עם אחמדי-נז'אד ואמר לו שאין בעיה שיגיש מועמדות – אחרי הכול זו מדינה דמוקרטית – אבל הנשיאות שלו היא לא אינטרס של המשטר או של המנהיג. זה בערך כמו לומר: תגיש מועמדות, סבבה, אבל מועצת שומרי החוקה כנראה לא תעביר אותך. וגם אם כן – כנראה לא תיבחר.

מאז מותו של ח'מיני ושינוי שיטת הממשל, לא היה נשיא איראני אחד שלא נבחר לכהונה נוספת. כולל הבחירה החוזרת של אחמדי-נז'אד עצמו ב-2009, שהבעירה את המהפכה הירוקה, או יותר מדויק – את ניסיון המהפכה. כמו בארץ, אי אפשר להיבחר ליותר משתי קדנציות רצופות (שלא כמו בארץ, הקדנציות הן בנות 4 שנים בדיוק). מותר לחזור אחרי תקופת צינון מחוץ לארמון הנשיאות. פעמיים ניסה נשיא לשעבר להתמודד, בשתי הפעמים זה היה רפסנג'אני. פעם אחת מול אחמדי נז'אד בסיבוב הראשון שלו ב-2005, ובפעם השנייה בבחירות האחרונות, שם נפסל בשלב מועצת שומרי החוקה.

אז מה יקרה עכשיו? אין לדעת. מאז האביב הערבי בתחום המזרחנות בכלל, ומאז בחירות 2012 באיראן בפרט, עלינו להיות זהירים וענווים בכל הקשור לנבואות. מצד אחד, יש לרוחאני אויבים רבים מימין (השמרנים) ומשמאל, יש אכזבה מתוצאות שיחות הגרעין – הסרת החרם לא הייתה מספיק מהירה ומורגשת כפי שציפו האזרחים, ויש הצופים שמכיוון שהשיג את מטרתו (של המנהיג, קרי, הסרת הסנקציות) בקדנציה הראשונה, ח'אמנהא'י לא יאפשר לו קדנציה שנייה. מצד שני, אם לא ייבחר הנשיא לקדנציה שנייה – בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית – הדבר יכול להוות טלטלה גדולה, שהמשטר אינו מעוניין בה כרגע, וכרגע אין במחנה השמרנים מועמד אטרקטיבי מספיק כדי להוות תחרות ראויה לרוחאני.

הישארו איתנו, יהיה מעניין עד הרגע האחרון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר "מעניין עד הרגע האחרון"). צרו קשר כאן. אם אתם צעירים מבריקים ועדיין אין לכם תואר ראשון, בואו ללמוד במרכז האקדמי שלם, ואם אתם רוצים אותי גם אצלכם בתוכנית או בעיתון, צרו קשר עם עדי ממשרד יחסי הציבור של ניר הירשמן

סִיזְדַה בֶּדַר שמח!

יום רביעי, 3 באפריל, 2013

כך בירכתי היום את בני בשן בהתארחי שנית בפינת הבורות בתוכניתו המצוינת (אני רואה שהפוסט הקודם שפרסמתי הוא מהאירוח הקודם באותה תוכנית. נשבעת לכם שמאז התחלתי חמש טיוטות נוספות, אבל כולן במצב של או-טו-טו פוסט).

אז כמובטח, כמה מילים על החג (אמנם הברכה הייתה לפני שהתחלנו לשאול שאלות, אבל אילו הייתי מסבירה לו מה החג, זה עדיין היה בניגוד לרוח הפינה), כמה מילים על ההגייה של שם החג, והתשובות לשאלות ששאלתי.

סִיזְדַה בֶּדַר, מילולית "שלוש עשרה החוצה", הוא היום השלושה עשר של השנה החדשה, והיום האחרון של ראש השנה. ביום זה יוצאים לפיקניקים בטבע, כדי לחגוג את האביב.

לפני שנתחיל עם התשובות, מילה על ההגייה שלי של שם החג. גם כשבני אמר שקשה לו לבטא את שם החג, לא ביטאתי אותו במבטא ישראלי, עם ר' ישראלית. זאת מכיוון שה-ר' הפרסית היא משהו בין ר' מתגלגלת לבין ר' אמריקאית לבין ל'. כשאני מלמדת להגות אותה, אני אומרת ללחוש ר' איטלקית. למה אני לא יכולה לומר סיזדה בדר במבטא ישראלי וזהו? כי בפרסית מבטאים ק' ו-ע' (ق ו- غ בהתאמה) כמו ר' ישראלית. כך יצא שכאשר אבא שלי רצה לומר לחבר איראני באנגלית שרומא לא נבנתה ביום אחד, יצא לו ש-קום, העיר קדושה לשיעים, לא נבנתה ביום אחד. על כך ענה לו האיראני – אבל היא תיחרב ביום אחד.

אז לשאלות:

1. מהו ההסבר האנטישמי למנהגי סיזדה בדר?

2. לפי חכמי הדת הזורואסטרית, כמה נמלים צריך להרוג כדי לכפר על חטא ההשתנה בישיבה, וכמה כדי לכפר על חטא ההשתנה בעמידה?

3. מה קרה השנה ב-20.3 בשעה 13:01:56 בדיוק?

4. באילו תנאים יכולה כלה סאסאנית לבטל את הנישואין?

5. מה עושות הרווקות בסיזדה בדר?

6. איך קראו לאבא ואמא של אחשורוש?

7. מי היה הזוג הראשון שקיים מצוות נישואי קרובים מדרגה ראשונה?

והתשובות במהופך (התשובות המלאות – בספרי המצוין, כמובן):

המשך…

אין הבשן למד ואין הבשן מלמד

יום ראשון, 3 במרץ, 2013

התארחתי היום (3.3.2013) בפינת הבּוּרוּת של בני בשן. הכנתי 27 שאלות, צוות התוכנית בחר מתוכן 10, והספקתי לשאול 6.

אני כותבת כאן רק את השאלות ששאלתי (התשובות אחרי הקיפול), כי כנראה אשאל אותו שאלות נוספות בעוד כמה שבועות.

התשובות נמצאות בספרי המצוין, והשיחה המלאה, כולל השאלות שהוא שאל אותי ולא ידעתי (באמת!), בתוכנית של 3.3, בדקה ה-20 בערך.

1. מה משמעות השם "איראן"?

2. באיזה כתב כתובים הטקסטים הקדומים ביותר בפרסית חדשה?

3. איך ירד הדרו של הנביא זרתושטרה (ה-חְוַורְנַה שלו) לעולם המוחשי?

4. איך ברא אהרימן את השדים?

5. אם עשיתי חטא בדרגת תנאפוהל, כמה אני צריכה לשלם כדי לכפר עליו?

6. כמה חטאים צוברת אישה בנידתה שהולכת בגשם?

המשך…

מגילת אסתר – היה או לא היה? (9)

יום שישי, 26 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות; שושן הבירה היא מקום אמיתי; משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס; זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב; מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה; יש משחקי מילים במגילת אסתר; יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות האלים; או העתקת חגים

אחד הטיעונים המחלישים ביותר את אמינות המגילה כסיפור היסטורי, הוא השוואה של נוסח המסורה – כלומר הנוסח העברי המצוי בידינו כיום – עם תרגום השבעים.

תרגום השבעים הוא התרגום הקדום ביותר של התנ"ך לשפה אירופית – יוונית. שמו ניתן לו מכיוון שתרגמו אותו שבעים חכמים. לפי האגדה ישב כל אחד מהם במקום נפרד, וכולם הגיעו לאותו נוסח. שבעים יהודים שמסכימים – ברור שזו אגדה.

מכל מקום, תרגום מגילת אסתר ליוונית נעשה מתוך נוסח השונה מנוסח המסורה בכמה וכמה נקודות: יש בו תוספות כמו חלום מרדכי ותפילת אסתר, אבל הדבר המעניין לצורך הדיון באמינות הוא שמותיהם של חלק מהשחקנים. למשל המלך בנוסח היווני אינו כסרכסס, אלא ארתא-כסרכסס. זהו שמם של ארבעה מלכים אחרים מהשושלת האח'מנית, הידועים בעברית כארתחשסתא, בפרסית עתיקה   arta-xšaça, ובפרסית אמצעית וחדשה ארדשיר. אחשורוש מזוהה עם ארדשיר גם במסורת יהודי איראן, המשתקפת באפוס השירי ארדשיר נאמה של המשורר הפרסי-יהודי שאהין, וגם בתרגום של יהדות ארם צובא (חלב) לערבית יהודית שם המלך הוא אלאזדשירי. משמעות השם בפרסית עתיקה היא בערך "מלכיצדק".

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית קדומה.

מבחינה ספרותית – ז'אנר סיפורי החצר – אינטריגות בחצר המלך (בגתן ותרש), ובת המיעוטים שעולה לגדולה, אהוב ומוכר בכל התקופות, ולכן אין זה ממש משנה על איזה מלך מספרים את זה, העיקר הסיפור. מין ואלימות תמיד מכרו. מבחינה היסטורית, יש כאן בעיה גדולה, כי אם הסיפור התקיים במציאות – בתקופת איזו מלך הוא התרחש?

שם אחר ששונה מעט בנוסח היווני הוא שמו של המן, או ליתר דיוק כינויו: בנוסח המסורה המן בן המדתא הוא אגגי, ובתרגום השבעים כינויו bougaios. מכיוון שהמילה baga משמעותה "אל", ניתן להניח ש-bougaios הוא תואר דתי כלשהו. בנוסח החלבּי התואר הוא אלנצראני – הנוצרי. להיותו של המן אגגי יש חשיבות ספרותית ו"היסטורית" בסגירת מעגלים עם סיפורי מקרא אחרים, והוא גם הסיבה שמגילת אסתר זכתה להיכלל בנוסח המסורה: על המלחמה בעמלק להיזכר גם בתורה, גם בנביאים (סיפור שאול ואגג) וגם בכתובים – במגילת אסתר.

ראינו שמגילת אסתר משקפת נאמנה את הלכות החצר ומנהגי המלכות, והמחבר בקי גם ברזי השפה הפרסית העתיקה. יש המזהים את המלך אחשורוש עם המלך חשירש (כסרכסס) הראשון, ורואים במגילת אסתר סיפור תיעודי על מקרה היסטורי אמיתי. מנגד, יש חוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של סיפור מלחמות האלים. ומוצאים פגמים שונים באמינות ההיסטורית, בעיקר בהשוואת גרסאות עם נוסחים אחרים של אותו סיפור.

האם מגילת אסתר היא אגדה שהייתה באמת, או פיקציה דוקומנטרית?

כל עוד לא יסתיימו החפירות הארכיאולוגיות בסוזא, היא שושן הבירה – והמשטר הנוכחי אינו מאפשר חפירות – כנראה שלעולם לא נדע.

זהו, חברים, נגמר. צאו, תתחפשו ותחגגו! (ואל תשכחו לספר בשיחות סלון על מה שאתם יודעים עכשיו על מגילת אסתר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שיחות סלון). צרו קשר כאן.

מזוהה אחשורוש עם ארדשיר

מגילת אסתר – היה או לא היה? (7)

יום ראשון, 14 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. "מגילת אסתר – היה או לא היה?" היא ההרצאה שהתחלתי איתה את הקריירה, ובמשך מספר שנים ההרצאה היחידה שלי. עכשיו מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה אליה נולדו כל ההרצאות האחרות, הבלשניות והאיראניסטיות, לימות השנה.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

משחקי מילים במגילת אסתר

הפוסט הקודם הסתיים בגילוי הסנסציוני שהמן נקרא בשמו של האל האיראני ווהו-מנה, "המחשבה הטובה". יש חוקרים הרואים במגילת אסתר מעין "גיור" של מלחמות האלים, כאשר האלים הבבליים אשתר ומרדוך מנצחים את ווהו-מנה, או את האל העילמי הֻמבן.

במספר מקומות קראתי שהמלחמה היא נגד האלים העילמיים הומבן ו-מַשְתִי, שהגיעה לעברית כ-ושתי. חילופי ו' ו-מ' הם נפוצים וסדירים וידועים וזה בסדר גמור. יצאתי, אם כן, לחפש מיהם אותם אלים. את הומבן מצאתי בקלות, ואילו את משתי מצאתי רק במאמרים על מגילת אסתר. התחקות אחר מקורה של משתי הביא אותי למאמר מתחילת המאה ה-20 שבו מציע החוקר את התיאוריה שאלה האלים הומבן ומשתי, ואומר שאמנם אין תיעוד לאלה כזאת, אבל אפשר לשחזר את שמה מ-ושתי.

שוין.

ווהו-מנה. הוא משלנו, וגם לפי משחקי המילים על שמו מדובר באל האיראני.

אשתר היא אלת האהבה והפריון הבבלית, וכמו אסתר המקראית גם היא שולטת בגברים שמסביבה ביד רמה. ניתן לקרוא מקצת מעלילותיה בספרה של ש.שפרה המילים ככישוף והכישוף שבמילים בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. שמה של אשתר הוא שם פרסי, ומשמעותו כוכב (בפרסית עתיקה stāra, כמו star באנגלית. ה-א' היא פרוסתטית, כמובן). האלה אשתר אכן מזוהה עם כוכב – כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס. בתרגום שני  מקושר השם אסתר ישירות לכוכב: "נקרא שמה אסתר כשם כוכב נגה".

דבר נוסף המשותף לאלות פריון בעת העתיקה – כלומר בבבל, ביוון וברומא – הוא הקשר לצמח ההדס. באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myrtilia או Myreta, על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי – Myrtus. כזכור, שמה העברי של אסתר המלכה הוא הדסה, וכאן נסגר סופית המעגל שבו חוברת אסתר המלכה לאלות אהבה ופריון.

מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, נחגג בפרס ובבבל חג בשם סקה, שבו חוגגים את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 8.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים אלוהיים). צרו קשר כאן.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (6)

יום חמישי, 11 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה

מקרים של "לשון נופל על לשון" שמחברים את המילה או את השם הפרסי עם מילים עבריות שקשורות למשמעות הראשונית של השם – מעידים על כך שהמחבר ידע לא רק את המילים, אלא גם את מקורותיהן.

למשל המילה דת: המילה הפרסית העתיקה היא dāta, במשמעות דומה למילה הלטינית ל"נתונים". דאתה הוא נתון – כלומר מה שניתן. מהשורש ההודו-אירופי dā/do, הנמצא גם בבסיס המילה הלטינית/אנגלית donation – תרומה, והמילה היוונית דורון – מתנה. מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק, ולכן משמעות המילה דאתה בפרסית עתיקה היא גם מה שניתן, וגם חוק. בפרסית חדשה עד עצם היום הזה המילה דאד משמעותה גם "נתן" וגם "חוק".

מחבר מגילת אסתר כנראה מודע לאטימולוגיה של המילה דת, ומחבר אותה לפועל "לתת": פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה (ג:יד, ח:יג), וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (ג:טו, ח:יד), וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן (ד:ח), וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן (ט:יד).

לשמה של ושתי שני פירושים אפשריים: vaštī בפרסית עתיקה היא הנחשקת, ו-vahištī היא הטובה ביותר. לפי הפירוש השני, ניתן למצוא עדות לבקיאות מחבר המגילה בשפה הפרסית, בעצת ממוכן לאחשורוש "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה" (א:יט). והישתי היא הטובה ביותר, אבל אסתר טובה עוד יותר.

העובדה כי הניסוח כמעט זהה לדברי שמואל לשאול "קרע י'י את ממלכוּת ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממֶך" (שמ"א טו:כח), וההקבלה בין סיפור המגילה לבין סיפור שאול ואגג, אין בהן כדי לגרוע מחשיבות הצמדת המשמעויות, וזאת בשל קישור המשפט דווקא לשם ושתי (ולא, למשל, למרדכי, שסוגר את המעגל שפתח שאול ויורש אחר כך את בית המן ותפקידו).

מקרה נוסף של "לשון נופל על לשון" – לשם המן מספר פירושים אפשריים, כולם כוללים את האלמנט manah "רוח, מחשבה, דעת" – מילה המקבילה ללטינית mens ולאנגלית mind. פירוש אחד הוא hama-manah "בעל אותה דעה" – שם נפלא ליועץ מלכותי. המילה hama מקבילה ליוונית homo– ולאנגלית same. זהו גם האלמנט הראשון בשמו של אבי המן – המדתא. המה-דאתה הוא בעל אותה דת, כלומר בעל אותו חוק.

הפירושים האחרים לשמו של המן כוללים את היסוד "טוב": hu-manah "בעל המחשבה הטובה", או vohu-manah "הרוח הטובה" – שמו של האל הטוב השני בחשיבותו בדת הזורואסטרית, היא דת איראן הקדומה. תמיכה למשמעות "הרוח הטובה" או "המחשבה הטובה", ניתן למצוא במשחקי מילים המתארים את מזימתו של המן: להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים (ח,ג); להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי (ח,ה); כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם (ט,כד); ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו (ט,כה).

לשם השוואה – כאשר מדובר בבגתן ותרש, נאמר "ביקשו לשלוח יד במלך אחשורוש" (ב:כא, ו:ב).

פירוש שמו של המן מביא אותנו באלגנטיות לחלק השני של ההרצאה, שבו נברר מדוע למרות כל הדיוקים ההיסטוריים, יש חוקרים הסבורים כי מדובר באגדה או במשל. אבל זה בעוד שלושה ימים (כן כן, יש לנו המון חומר להספיק)

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 7

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מחשבה טובה). צרו קשר כאן.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (5)

יום שישי, 5 בפברואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.

מלבד בקיאות גדולה בהלכות החצר, מפגין מחבר המגילה גם שליטה ברזי השפה הפרסית העתיקה. השימוש במונחי שלטון מפרסית עתיקה אינו מפתיע, משום שאלה המונחים שהיו שגורים בפי כל: אחשדרפנים, פתגם, דת, פרתמים וכו'. לעומת זאת ישנן עדויות לכך שהסופר אפילו חשב בפרסית עתיקה, והכיר לא רק את המילים אלא גם משמעויותיהן המקוריות:

בפרק ג פסוק יא, אחרי שהמן מציע לאחשורוש כסף כדי לחסל את היהודים, אומר לו אחשורוש "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כרצונך".

סליחה?! עם כל הכבוד, מדובר כאן במלך פרסי, ופרסים יודעים לנהל את כספם קצת יותר טוב מזה. מציעים לך כסף ואתה נותן במקום לקחת?!

קיימת הפרשנות המקובלת, שאחשורוש כל כך השתכנע בנחיצות המבצע, שהוא הסכים לשלם כדי שזה יבוצע על הצד הטוב ביותר.זה, תסלחו לי, פירוש הגננת. פרסים אמנם אינם קמצנים כפי שנוהגים לומר עליהם (מישהו פעם נכנס לבית פרסי ויצא רעב? אז זהו), אבל הם כן יודעים לנהל את הכסף שלהם מעולה. אז אין דבר כזה שמציעים לך כסף + משהו שאתה רוצה ואתה תיתן כסף במקום לקחת. פשוט אין.

חוקרים אחרים גורסים כי אוצר המלך היה מרוקן ביותר אחרי מלחמותיו עם היוונים ומשתאותיו הפזרניים, ומה שהמן הציע הוא לתת למלך עשרת אלפים כיכר כסף מתוך כל הביזה. המלך בסך הכל אומר – keep the change.

אבל אם מתרגמים את המשפט לפרסית עתיקה, מסתבר שאין שום צורך להסביר: בפרסית עתיקה "הכסף נתון לך" יהיה ardatam tava dātam, וזו הדרך הנורמלית והמקובלת ביותר בפרסית עתיקה לומר "אתה נתת את הכסף". זהו פשוט תרגום צמוד מדיי למקור הפרסי. גבירותיי ורבותיי, המר"ן הראשון בעולם (טוב, אולי לא הראשון, אבל אחד המפורסמים בספר הכי מפורסם).

מבנה כזה נקרא מבנה אֶרְגָטִיבִי, והוא אופייני מאוד לפרסית עתיקה ועוד יותר לפרסית אמצעית. הוא שווה פוסט נפרד, אבל בגדול (מאוד) – מבנה ארגטיבי מתאפיין בכך שהפועַל מתאים לא לפועֵל אלא למושא הפעולה. הפועֵל יופיע בצורה של מושא עקיף (עשוי לי = אני עשיתי, קנוי לי = אני קניתי וכו'). אני מחזיקה את עצמי לא לפרט עוד.

מבנה ארגטיבי נוסף במגילת אסתר הוא "וגם למחר אני קרוא לה" – כלומר "וגם למחר היא קראה לי". מקרה זה אינו גורם להרמות גבה, שכן המשמעות המקורית נשארת גם במבנה הארגטיבי.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית.

אסתר המלכה יולדת את כורש. איור לכתב יד של ארדשיר נאמה (הכולל את סיפור מגילת אסתר) בפרסית יהודית.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 6.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני לקרוא לי). מגילת אסתר היא הרצאה לפורים, ויש גם הרצאות לימות השנה.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (4)

יום שבת, 30 בינואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. ההרצאה לפורים בנושא מגילת אסתר היא ההרצאה שאיתה התחלתי את הקריירה שלי, וההרצאה שאני הכי אוהבת עד עצם היום הזה.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

במהלך המשתה, אחשורוש מקבל את ההחלטה לגרש את ושתי אחרי ששתה כדת במשך חצי שנה.  על פניו זה נראה כחוסר אחריות משווע. אבל למעשה מדובר בתהליך קבלת ההחלטות הרגיל שיש בו אפילו קצת חוכמה: המלך חייב לקבל החלטות כשהוא שיכור ולאשר אותן בפיכחות, או להיפך.

דבר נוסף שנראה לקוראים של היום כאות לטיפשותו של אחשורוש, ובעצם מעיד על בקיאות המחבר בהלכות החצר: המלך אינו יודע קרוא וכתוב. הוא מצווה שיכתבו בספר הזכרונות, הוא מצווה שיקראו לו מספר הזכרונות. זאת משום שבימי קדם קריאה וכתיבה לא היו נחלת הכלל, אלא חלק מהכשרתם המקצועית של אנשים שתפקידם היה לכתוב ולקרוא. מי שכתב ספרים היה סופר, ומי שכתב שטרות היה שוטר (בהרצאות, כאן מגיע הקטע שאני מוודאת שאין שוטרים בקהל ומספרת את בדיחת הקרש הידועה על השוטרים שהולכים בזוגות).

כאשר המלך היה רוצה לשלוח פתשגן, כלומר איגרת כתובה, לכל המדינות, הוא היה מכתיב את פתגמיו – כלומר מסריו – בלשונו. במקרה הזה – פרסית עתיקה. הסופרים היו כותבים את המסר בארמית, כי זו הייתה שפת האימפריה הקודמת, ובכל המחוזות כבר היו סופרים שידעו ארמית ואת שפת המקום. הסופרים בכל מקום היו מקבלים את הפתשגן, קוראים בעיניהם את המסר בארמית, ובקול רם בשפת המקום. לכן, כאשר נאמר "למדינה ומדינה ככתבה ולעם ועם כלשונו", נראה לכאורה שמדובר בחוסר בקיאות של המחבר בהלכות החצר. אך עצם הזכרת העניין מעיד על כך שהדבר לא היה רגיל, ואולי מצביע על חשיבותו העליונה של המסר.

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 5.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני דברים לא רגילים). ההרצאה בנושא מגילת אסתר היא בעיקר לפורים, אבל יש גם לימות השנה.

מגילת אסתר – היה או לא היה? (3)

יום ראשון, 24 בינואר, 2010

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. היום מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי.

בתיאור המשתה נאמר ש"השתייה כדת – אין אונס". המילה דת היא מילה פרסית עתיקה שמשמעותה "חוק", ועוד נדון בה בהמשך. הביטוי "השתייה כדת" מעיד על כך שהשתייה הייתה החוק. וידוע על כך שהיו גביעים ענקיים – וכשאני אומרת ענקיים אני מתכוונת לגודל של דלי בינוני – והחוק היה שחייבים לסיים את כל היין.

את הביטוי "אין אונס" אפשר לפרש בשתי דרכים שונות. ברובד הקדום של העברית, משמעות המילה אונס היא עושק, גזל. ולכן "אין אונס" משמעותה "אין מונע". השתייה היא החוק ולא מונעים מאף אחד את קיום החוק הזה. אפשרות שנייה היא במשמעות של היום – שנכנסה לשימוש בימי בית שני – להכריח. ואכן ידוע שאמנם השתייה הייתה החוק, אבל באחרויותו של המלך היה להימנע מאכיפת החוק – כלומר לא לאנוס אנשים לשתות – אם הדבר עלול להזיק להם.

במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי הייררכיה: למגדול ועד קטן: החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ה', שבו המן מבקש מאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם (דרך אגב, בשום מקום לא מסופר שהמן התכוון שמרדכי יוביל אותו). fratama הפך לפַּרְתָּם מכיוון שבעברית קלסית לא תיתכן פ' רפה בראש מילה, וגם לא צרור עיצורים בראש מילה. לכן ה-פ' דגושה, והוסיפו לה תנועה (הניקוד נוסף למקרא הרבה אחרי כתיבתו).

דבר נוסף שאפשר לגלות מקריאה מדוקדקת במגילה הוא שלא כל אחד היה יכול לראות את פני המלך. כאשר המלך חפץ להביא את ושתי לפני השרים, הוא קורא לשבעת הסריסים "המשרתים את פני המלך אחשורוש", וכאשר המלך קורא לשבעת השרים כדי להיוועץ מה לעשות במלכה הסוררת, הם מתוארים כ"שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת".

המלך אמנם הזמין מקורבים מדרגות שונות – או בלשון המגילה – לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו:  חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו + לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן  – אבל רוב האנשים האלה לא יכלו לראות את פני המלך. אילו כל אחד היה יכול לראות את פני המלך, היו עלולים להתנקש בחייו. המלך שאף להימנע מכך – אי אפשר להאשים אותו – ולכן אמנם הזמין את כל העם, אך בזמן שכולם חגגו, נהג לשבת מאחורי פרגוד ולהסתודד עם הקרובים לו.

הקרובים היו השרים היועצים, או המשרתים. משרתי המלך הקרובים נקראים במילה האכדית סריס. נהוג לחשוב שהמילה סריס באה מהפועל לסרס, אך בעצם הדבר הפוך. בעולם העתיק ידוע גם על סריסים שהיו אבות לילדים.

המילה האכדית היא שָּ-רֵישִ. הפירוש המילולי הוא "אצל הראש" (אכדית היא שפה שמית. המילה ריש מקבילה ל-ראש העברי). המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר. ולפעמים, בעיקר אם המשרת הוא אצל הראש של המלכה – כדאי לערוך מספר שינויים מבניים בגופו, כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו יותר.

הסירוס, אם כן, הוא מנגזרות התפקיד. הפועל נגזר משם העצם "סריס". דבר דומה קרה במילה היוונית eune-oxo, שעברה לאנגלית כ-eunuch. משמעות הצירוף היווני היא "שומר המיטה".

לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 4.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משתאות). העבירו לחברים שיש להם חוג בית עם תקציב נאה, שיזמינו הרצאה לפורים.