ראש השנה

נורוז – ראש השנה הפרסי

פוסטים קשורים:



דג הזהב והבעיה האיראנית / רז צימט

יום שני, 15 במרץ, 2010

בחנוכה ביקרנו בחוות הדגים בשורשים (מקום מגניב לסיורים. למדתי המון). לא רצינו לקנות דגים, כי אני קוטלת דגים ידועה, אבל נורית מהחוה שכנעה אותי שאם מטפלים בהם נכון, יש יכוי שהם ישרדו עד נורוז, הוא ראש השנה הפרסי. אני לא עושה בדיוק מה שהיא אומרת (להחליף חצי מהמים כל שבוע זה מעל לכוחותיי), אבל הדגים שורדים יפה. הראשון מת אחרי חודש, שזה כבר הישג, השני לפני כחודש, ועכשיו אני במרוץ נגד הזמן: האם דג הזהב האחרון ימות לפני ראש השנה הפרסי או שמא יזכה לקשט לנו את שולחן החג?

רז צימט מרגיע:

לקראת ה"נורוז": הויכוח על השימוש בדגי-זהב על שולחן החג

דג הזהב נחשב לאחד מסמלי ראש-השנה האיראני (נורוז, Nowruz) המצוין ב-21 במרץ ומשפחות איראניות רבות נוהגות להניח על שולחן סעודת ערב החג צנצנת ובה לפחות דג-זהב אחד כסמל לחיים מאושרים.
המנהג לעשות שימוש בדגי-זהב במהלך הנורוז עורר השנה, עם זאת, ביקורת והתנגדות באיראן. בכיר במחלקת איכות הסביבה בעיריית טהראן הביע השבוע התנגדות למכירת דגי-זהב בשווקים לקראת הנורוז ולשימוש בהם. לדבריו, מוחזקים דגים אלה בתנאים בלתי-ראויים ועלולים לגרום למחלות שונות ולפיכך מכירתם, קנייתם והשימוש בהם אינם מאושרים על-ידי רשויות איכות הסביבה (פארס, 6 מרץ).
גם אתר החדשות "פרדא" פירסם השבוע מאמר ובו הסתייגות חד-משמעית מהשימוש בדגי-זהב לצרכי החג. מחבר המאמר, חסין עבירי גלפאיגאני (Hossein Abiri Golpayegani), מנה מספר סיבות כנגד השימוש בדגי-זהב כסמל בסעודת החג: סיבה היסטורית: לדבריו, השימוש בדג-זהב במסגרת סעודת הנורוז לא היה מקובל עד לפני כמאה שנים ואין כל עדות לשימוש בדג זה כסמל לנורוז בעבר. מדובר במנהג שמקורו בסין והגיע לאיראן רק במהלך המאה העשרים במקביל לתחילת יבוא התה מסין; סיבה בריאותית: הדג עלול להעביר את חיידק הסלמונלה; סיבה פסיכולוגית: מותו בטרם-עת של דג הזהב עלול בחלק מהמקרים להשפיע לרעה על ילדים קטנים ואף לגרום לטראומה בקרב ילדים ולפגוע בבריאותם הנפשית; סיבה דתית: העברתם של דגי הזהב ממקום מחייתם הטבעי למקום צר וקטן והחזקתם בתנאים בלתי-ראויים במשך ימי החג עלולה להביא למותם וכתוצאה מכך לזיהום האווירה בבית וכן גורמת לצער בעלי-חיים האסור על-פי ההלכה; סיבה כלכלית: מחירו של דג-זהב הוא כעשרת אלפים תומאן (כ-10 דולרים) והמשפחות האיראניות מוציאות במהלך ימי החג בממוצע כ-20 מיליארד תומאן (כ-20 מיליון דולרים) לצורך רכישת דגי-זהב, שממילא אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן. למען השם, שלמות הילדים והשמירה על איכות הסביבה יש להימנע, איפוא, משימוש בדגי-זהב כפריט בסעודת החג (פרדא, 2 מרץ).

פורסם גם ב"זרקור לאיראן" מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור.

רוצים לשמוע עוד? יש לי הרצאה בנושא ראש השנה הפרסי ביום חמישי 18.3 בסמינר הקיבוצים. פרטים פה משמאל למעלה. ואפשר להזמין אותי להרצאת העשרה במסגרות שמשלמות היטב (אפרופו 20 מיליארד תומאן). יצירת קשר זה פה מימין בצד.

משאלות לשנה החדשה

יום רביעי, 10 במרץ, 2010

העולם, כידוע, הוא ביצה.

הביצה הזאת נמצאת על קרנו של שור.

בשבת הקרובה, 20.3.2010, בשעה 07:32:13, יעביר השור בעדינות רבה את הביצה לקרנו השנייה, ותתחיל שנת 1389 לפי הספירה האסלאמית, או 2569 לפי ספירת הגולים. המסלמים סופרים מההג'רה של מחמד, ומתנגדי השלטון — מעלייתו לשלטון של כורש הגדול, בשנת 559 לפני הספירה.

הסרטון הבא הוא מתוך הרצאת 10 דקות שנתתי בעסקים עושים עסקים רמה"ש לפני ראש השנה היהודי. בהרצאה אני מתבלבלת קצת. כורש זה הנכון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מצלצלים). שנה טובה!

מתמטיקה למפגרים ונצרות לפגנים

יום חמישי, 31 בדצמבר, 2009

תקציר מנהלים: פוסט זה מפריך את הטענה שמיליארדי אנשים לא יכולים לטעות.

המילניום השני הסתיים ב-31.12.2000

העשור הראשון של האלף השלישי יסתיים ב-31.12.2010

ויום ההולדת של ישוע הנוצרי הוא פיקציה.

שלום ילדים.

היום ננפץ מספר מיתוסים נפוצים.

ראשית הבה נדבר על ישוע הנוצרי. ישוע נולד בשנת 4 לפנה"ס, ואולי גם קודם. לא ידוע בדיוק, אבל אם הוא חי בשלהי תקופת הורדוס והורדוס נרצח בשנה הרביעית לפני הספירה. הספירה הנוכחית, שהיא כאילו ללידת ישוע, התחילה בשנת 525 לספירה (זאת הייתה כאילו השנה ה-525 אבל בעצם השנה הראשונה שספרו באמת).

לא ידוע מה תאריך הלידה המדויק שלו. העדות המוקדמת ביותר לחגיגות יום הולדתו ב-25 בדצמבר הן משנת 354 לספירה (יש גם כתבים יותר קדומים, אבל אותנטיותם מוטלת בספק). תאריכים אחרים שחגגו לו בהם יומולדת הם 6 בינואר ו-25 במרץ (תחילת האביב). אז מה הקשר ל-25 בדצמבר? זהו יום הולדתו של אל השמש הפגני. ולראָיה – אז הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך.קונסטנטינוס, שהחליט לנצר אימפריה שלמה, היה צריך למצוא דרך לחבב עליהם את ישוע, וזאת על ידי זיהויו עם אל השמש. זה גם מקורה של ההילה מסביב לראשו.

(הסיבה שאני בכל זאת אוהבת את 25.12 כתאריך הלידה של ישוע, היא שאחד באפריל זה בערך 9 חודשים לפני כן).

אז גם כריסמס וגם הספירה זה פיקציה, אבל זאת הספירה, וזה מה יש.

שנית, אחת ולתמיד בואו נדבר בגלוי על הספירה. אני מסכמת פה ויכוחים עקרים וחסרי תוחלת שניהלתי בסוף שנת 1999, וגם עכשיו כשכולם מסכמים את העשור ואני בין הבודדים שצועקים שהעשור עדיין לא מסתיים.

קודם עניין של מינוח: השנה עכשיו היא 2009 לַספירה. בעוד דקה יהיה 2010 לַספירה. הספירה עדיין לא הסתיימה, ולכן אין דבר כזה אחרי הספירה (איזה מוזר של"אחרי הספירה" יש 13900 תוצאות בגוגל, ול"בבילון אחרי הספירה" יש כ-44600).

2009 היא השנה ה-2009 לספירה.

1999 הייתה השנה ה-1999 לספירה.

2000 הייתה השנה ה-2000 לספירה, כלומר המילניום השני הסתיים בסוף השנה. כל אלה שחגגו בתחילתה בעצם חגגו את החלפת הקידומת ולא את סוף המילניום. האמת, אם כבר עצבנות מינוחים – עצבן אותי גם שקראו ל-1.1.2000 "המילניום". 2000 הייתה שנה אחת. מילניום זה 1000 שנים.

לכל החכמים שאומרים שמתחילים לספור מאפס, שנים סופרים בשנה טבעית, לא בספירה של גיקים. אפס זה נקודה, מילימטר ימינה או שמאלה זה כבר פלוס או מינוס. היום הראשון לספירה, באופן תיאורטי (כי כזכור הספירה החלה רק בשנת 525 לספירה), היה אחד בינואר של השנה הראשונה לספירה, או במספרים 1.1.00001. היום שלפניו, כמובן תיאורטית, היה 31.12 של השנה האחרונה לפני הספירה (1 לפנה"ס).

השנה הראשונה לספירה הסתיימה ב-31.12.00001.

העשור הראשון לספירה הסתיים ב-31.12.00010.

המאה הראשונה לספירה הסתיימה ב-31.12.000100.

משום מה, כשמגיעים למאות, העולם המערבי מחונך ונחמד ומבין שהמאה ה-20 הייתה בשנים שמתחילות דווקא ב-19, והמאה ה-21 היא עכשיו, כשהקידומת היא 20. אבל האמריקאים האיטלקים התחילו עם הנוהג הנפסד הזה לכנות שנים לפי הקידומת שלהם: The 1900's זה 1900-1999, בעוד שהמאה העשרים היא 1901-2000. וכמובן שנות ה-20, 30, 70, 90, שסופרים לפי הקידומת, למרות שהעשור העשירי של המאה ה-20 התחיל ב-1991 והסתיים ב-2000.

(אני חושבת שזה האמריקאים. מתאים להם. אבל לא היה לי איפה לבדוק. מישהו יודע?)

לכן מה שמסתיים בעוד דקה הוא שנות האפסיים, ולא העשור הראשון של המאה ה-21 (והקישור הוא הראשון מבין 54,800 תוצאות). העשור יסתיים בעוד שנה בדיוק.

אני, דרך אגב, אסכם את העשור בסוף יוּני 2010. עשור להיותי אמא זה הרבה יותר משמעותי מאשר ספירה (שגויה או נכונה) שמתחילה בתאריך לידה פיקטיבי של ילד של מישהי אחרת.

(הערה לחסרי הומור, אם יש: הקוראים שלי רחוקים מלהיות מפגרים, אבל מדהים איך מתמטיקאים ואנשי מחשבים גאונים מפסיקים בשלב מסוים להבין את העולם הטבעי. בכל מיני לוחות חדשים שהמציאו אובר חכמים – ההומוגרף בכוונה – יש שנת אפס).

ראש השנה בעדה שלי

יום שלישי, 15 בספטמבר, 2009

העולם הוא כידוע ביצה. הביצה הזו סובבת סביב צירה על קרנו של שור. ב-20.3.2009 בשעה 13:44:30 בערך, התעייף השור והעביר את הביצה לקרנו השנייה. הוא עשה זאת בעדינות רבה. כל כך רבה, שכדי להבחין בתזוזה צריך היה להסתכל על ביצה שניצבת על ראי. בשנייה שבה הקפיץ השור את הביצה מקרן אחת לשנייה – זזה הביצה מעט, והתחילה שנת 1388 או 2568, תלוי לפי איזו ספירה.

השנייה שבה מעביר השור את הביצה מקרן אחת לשנייה ידועה בעולם כנקודת השוויון האביבי, אז חוצה השמש את קו המשווה ("עוברת מדגים לטלה") והיום והלילה משתווים רשמית.

הפוסט הזה אף הוא מעובד ומקוצץ מתוך ההרצאה באוניברסיטה המשודרת שעסקה בלוח השנה ובראש השנה של ידידינו האיראנים. לא לדאוג, אני מדברת כאן רק על מנהג וחצי מני רבים, השארתי מספיק חומר למרץ. ההערות בסוגריים מרובעים הן הבונוס שלי לקוראי הבלוג.

נורוז, ראש השנה הפרסי, מילולית "יום חדש", הוא אמנם חג זורואסטרי, אך הוא נחגג באיראן ובגולה על ידי בני כל הדתות. זהו חג אביב קלסי החוגג את ההתחדשות, הפריון והאופטימיות לקראת השנה החדשה.

השלטון האסלאמי ניסה מספר פעמים לטרפד את החגיגות על ידי גזירות שונות, אך תמיד נמצאה דרך לחגוג בכל זאת. בשל הגזירות במשך השנים עברו החג ומנהגיו שינויים רבים, ולכן רוב מנהגיו כיום הם מנהגים חדשים יחסית.

אחד המנהגים שנראה עתיק הוא סופרה-י הפת סין: שולחן ערוך ועליו שבעה דברים שמתחילים באות סין (س) ומסמלים דברים שאנו מאחלים לעצמנו לשנה החדשה, סינים נפוצים הם: שום (סִיר سیر) מסמל בריאות, יקינטון, תפוח ונבטים מסמלים פוריות והתחדשות (סֹמְבֹּל سنبل, סִיבּ سیب ו-סַבְּזֶה سبزه בהתאמה), חומץ (סֶרְכֶּה سرکه) מסמל סבלנות ואריכות ימים, גרגרי שַׁבָּר (סֶפַּנְד سپند או אֶסְפַנְד اسفند), בד"כ במבער קטורת, להבעיר מייד אחרי כניסת השנה החדשה, פרי הלוטוס (סֶנְגֶ'ד سنجد), דייסת חיטה (סָאמָאנוּ سامانو) [שני האחרונים היו על סופרה-י הפת סין שלי רק כשהייתי בארה"ב ויכולתי לקנות אותם במכולת הפרסית מול הבית. הסאמאנו מגעיל ברמות, ופרי הלוטוס קצת דומה בטעמו לדוֹמִים, אבל פחות עסיסי. עם שניהם לא היה לי מה לעשות אחרי החג], ממתק הנקרא סוֹהָאן (sowhān سوهان), תבלין הסומאק, שצבעו האדום מסמל חיים ובריאות. ובעדה שלנו איך אפשר בלי מטבעות  (סֶכֶּה سکـّه) שמסמלים עושר, כמובן.
בנוסף לשבעת הסינים, מניחים על המפה גם ראי, שיכפיל את כל הטוב של השנה החדשה, שני פמוטים עם נרות (במקור – נרות כמספר ילדי המשפחה), מיכל זכוכית עם דג זהב, ביצים צבועות, חלב במיכל, ספר חשוב – יש המניחים את הקוראן, לרוב זהו ספר השירים של המשורר הלאומי חאפט' (מבוטא הָאפֶז), בפרסית דיואן-י חאפט' (دیوان ِ حافظ), ולפעמים ספר המלכים הפרסי, השאה נאמה. בדרך כלל מספר איזוגי של ביצים או ביצים כמספר בני הבית. אבי הבית אמור לאכול את הביצים האלה בסוף החגיגה.

[במכולת הפרסית מול הבית בארה"ב, תמיד לפני נורוז היו להם דגי זהב במיכל ענק, שנהיה מגעיל ומלוכלך תוך ימים בודדים. נורא ריחמתי על הדגים שם. קניתי שלושה לנורוז שלי והם היו עמידים במיוחד. בד"כ מתים לי תוך יומיים ולכן אני קונה אותם ממש ביום האחרון. אלה החזיקו מעמד כמעט שבוע, כולל אחד שקפץ מהאקווריום לשטיח ונשאר בחיים]

מפת שבעת הסינים בתחנת הרכבת ג’ואדיה בתהראן. צילום - גולדן שהאב.

השולחן בכללותו מזכיר את שבע הישויות הרוחניות המקודשות – האמשה ספנטה [שהוזכרו בהרצאה קודמת. כל ישות כזאת מייצגת תכונה נעלה וגם אלמנט בטבע]. כל אחד מהם מיוצג על השולחן: הבורא, המגולם על ידי האדם, מיוצג על ידי הביצים שמניינן כמניין בני הבית, הצדק, אַשַׁה, מיוצג על ידי האש בפמוטים [אין קשר אטימולוגי בין אֵש ואַשַׁה], מלכות הצדק מיוצגת על ידי מטבעות המתכת, היקינטון והצמחים האחרים מסמלים גם את השלמות, שמגולמת במים, וגם את האלמוות, שמגולמת בצמחים. הבקר ומגנו – הרוח הטובה ווֹהוּ מַנַהּ – מיוצגים על ידי מיכל חלב שנמצא גם הוא על השולחן, והאדמה, שמגלמת את הדבקות הקדושה – סְפְּנְטַה אַרְמַאיטִי – מיוצגת על ידי זרעי ה-סֶפַּנד (נקרא גם אֶסְפַנְד, אבל זה לא מתחיל ב-ס), שגם נקראים בחלק משמה, ועל ידי השום, המסמל את תכונות הריפוי שלה. פריטים אחרים בשולחן החג מייצגים אלוהויות משניות.
הדבר החשוב הוא ששבעת הדברים יחלו באות סין, ולכן בארצות הברית יש גם המניחים סטייק (setek), סלט (sālād) וספגטי (sepāgeti) – ותמיד ניתן לטעון שהסטייק מייצג את הספנטה "הרוח הטובה", ווהו-מנה, שהוא מגן הבקר, והסלט והספגטי את האלמוות, אמרטט, המגנה על הצמחים [לא שהיא הגנה עליהם הפעם…]. באחת ממסיבות הנורוז שערכתי חסר לנו סין אחד, ושמנו שעון סייקו – סָאעַת-י סֶייקוֹ (ساعتِ سیکو), שמסמל את שינויי הזמן.

נקודה ראויה לציון היא שמנהג מפת שבעת הסינים אינו קיים בקרב עמים הקרובים בתרבותם לעם האיראני, כמו האפגאנים, התאג'יכים, הארמנים והכורדים. יתרה מזו, אפילו הזורואסטרים אינם פורשים מפה כזו, למרות שברור שהמנהג מבוסס על מסורת זורואסטרית.
אחת התיאוריות הנפוצות היא שבמקור היו שבעה דברים המתחילים באות ש' שהיו מביאים למקדש או מניחים על שולחן החג. לפי בית שיר מאוחר יחסית, היו אלה דבש, חלב, יין, סוכר, נר, ענפי אֶשְׁכְּרוֹעַ [אל תשאלו אותי מה זה, חיפשתי במילון. גם שַׁבָּר מקודם] ופירות. בפרסית – šahd o šir o šarāb o šikkar-e nāb; šam‘ o šamšād o šāya” . בשל גזרות האסלאם שאסרו על ההפת שין – שבעת השינים, הפכו אותם להפת סין.

סברה נוספת היא שהפת סין – שבעת הסינים – הוא שיבוש של הפת סיני – שבעה מגשי מתכת. בתקופה הסאסאנית (האימפריה הפרסית השנייה, מהמאה השלישית ועד הכיבוש האסלאמי) היו מברכים את השנה החדשה באמצעות הנבטת שבעה סוגי זרעים על שבעה עמודים, ועל שולחן הנורוז היו מגשים עם שבעה ענפים של ירקות, וכיכר לחם עשויה משבעה סוגי דגן.

למעשה, נראה שזוהי מסורת חדשה יחסית – כל כך חדשה שהיא אינה מתועדת בתיאורי הנורוז של תיירים והיסטוריונים בני המאה התשע עשרה. יש התייחסויות לשביעיות אחרות – שתילת שבעה פרחים שמתחילים ב-ס, מגש עם שבעה סוגי פירות –  אבל לא סופרה-י הפת סין.

פרט מתוך שולחן ההפת-סין במסיבת נורוז בביתנו, מרץ 2006. צילום - עומר עילם, כמעט בן 6 באותו זמן. cc-by

עם האביב והפריון באות גם משאלות הפריון של הנשים במשפחה. רק נשים רשאיות להכין את דייסת החיטה, הסאמאנו, ובמהלך הכנתה מביעות הרווקות משאלה למצוא בעלים טובים והנשואות ללדת ילדים טובים. מאכל זה קשור גם לכוכב נגה ולאלת האהבה והפריון אַנָאהִיד.

הדת הזורואסטרית, דת איראן הקדומה, היא דת אקולוגית, והנה הוכחה נוספת המתקשרת גם לשאיפת הפריון של הנשים: הסַבְּזֶה, הנבטים שהונבטו לפני החג והונחו על שולחן החג, קמלים. היום השלושה עשר לאחר נורוז הוא יום המכונה "שלוש עשרה החוצה", או בפרסית סִיזְדַה בֶּדַר. ביום זה כל העם יוצא לפיקניקים בגנים, והרווקות לוקחות את זר הנבטים שקמלו, ומשליכות אותן לנהר באמרן:
סָאלֶ-י דִיגַר חָ'אנֶה-יֶ שׁוֹהַר בַּצֶ'ה בַּקַל בַּרָאן: "בשנה הבאה בבית הבעל, נושאת ילד על הידיים".
אמן.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משאלות). צרו קשר דרך מכאן.

אם אתם רוצים לשמוע עוד הרבה, ולא רק ממני, וגם לחוות – בסופ"ש נורוז השנה (18-20.3.2010) יתקיים סופ"ש הרצאות שלי ושל המרצה המעולה דיוויד ניסן ואורחים נוספים. כמובן שאפרסם פרטים בבלוג ברגע שיהיו.

כמה ימים יש בשנה עברית?

יום שבת, 12 בספטמבר, 2009

חגיגות ראש השנה התחילו עם בלשנות חופרת (הראש השנה שלי עולה על הכול), ממשיכות בזה בפוסט אטימולוגי עם טאץ' של יהדות ומתמטיקה, ובפוסט הבא תהיה גם סוכריה איראנית (למרות שהם ממש גרועים במתוקים).

נתחיל באטימולוגיה: סרטון טרי טרי ישר מהבוידעם –  מתוך התוכנית העולם הבוקר, ערוץ 2 לפני שנה.

 ונמשיך בנושא היהדותי-מתמטי שהתחלתי לדבר עליו בפינה הטלוויזיונית אך לא סיימתי. את הדברים שלהלן למדתי בשיעור "מועדי ישראל, תלמוד, הלכה ומנהג" באוניברסיטת בר אילן אצל הרב ד"ר חיים בורגנסקי, שגם עבר על הפוסט לפני פרסומו והעמיד מספר דברים על דיוקם.

 בשנה עברית לא מעוברת לא תמיד יש 354 ימים. לפעמים יש 353 או 355. חשוון וכסלו הם חודשים מודולריים. עקרונית בחשוון יש 29 ימים ובכסלו 30, אבל אם צריך מקצרים את כסלו או מאריכים את חשוון.

ומתי צריך?

יש כמה סיבות, שתי הנפוצות ביותר הן:

לא אָד"וּ ראש – ראש השנה לא יחול בימים א, ד, ו.

למה?

כי אם הוא יחול ביום ד' או ו', יום כיפור יהיה ביום ו' או א' בהתאמה, כלומר יום לפני או אחרי שבת.

הפרסייה-הפולנייה שבי ישר חושבת: אם זה יום א' – מה, נאכל סעודה מפסקת קרה? ואם זה ביום ו – מתי נבשל לשבת?

אבל הרב אומר שחשוב מכך, אם מישהו מת ביום הראשון של השבתון (יום כיפור שחל בשבת או יום ו' שחל לפני יום כיפור), האם הוא יצטרך לחכות לקבורה 48 שעות בחום של ספטמבר? אני יודעת שקשה לדמיין, אבל זה היה לפני שהמציאו את המזגן וחדרי הקירור. גועל נפש, שלא לדבר על הטומאה. בחגים לא היתה בעיה כזו כיוון שהיו קוברים על ידי גויים, אולם לא בשבתון חמור כמו שבת או יו"כ.

לא לעניין.

אם ראש השנה יחול ביום א', הושענה רבה תחול בשבת, ואז אסור יהיה לחבוט ערבות (כי זאת מלאכה). ומה זה הושענה רבה בלי חבטת ערבות? זה כמו חתונה בלי בורקס בשנות השבעים, או בלי סושי בשנות האלפיים. והרב אומר שההשוואה לבורקס לא ממש מדויקת – זה יותר כמו רבע עוף.

בכל מקרה, לא לעניין.

מה עושים?

מוסיפים יום לחשוון בשנה שלפני. אמנם ראש השנה יהיה יום לאחר מולד הירח, אבל לפחות נוכל לקבור את מתינו לפני שימיתו אותנו (וגם לאכול טוב לפני ואחרי יום כיפור), וכמובן לחבוט ערבות כאוות נפשנו בהושענה רבה.

בשנה עם ל' בחשוון, יהיו 355 ימים.

כדי לקזז את היום המיותר, נוריד יום מכסלו של השנה החדשה, ולכן יהיו בה 353 ימים.

חוק שני – מולד זקן בל תדרוש.

רבן גמליאל היה זה שהכניס את שיטת הלוח המחושב. עד אז ראש החודש היה נקבע על ידי עדים שראו את הירח, או שעברו 30 יום מראש החודש הקודם – המאוחר מביניהם (כי לפעמים יש עננים, אז מה, נעשה חודש של 60 יום בגלל שלא ראו את הירח? לא לעניין).

בלוח המחושב, יודעים מראש מתי יהיה מולד הירח, ולפי זה קובעים לוח שנה עוד לפני שהתחילה השנה.

רבן גמליאל גם ידע לחקור את העדים באיזו שעה ראו את הירח ומה הייתה צורתו, כדי להיות בטוח שלא עובדים עליו (כן, אנשים היו עושים את זה. זאת הייתה אחת הסיבות להחלת הלוח המחושב, אם כי לא העיקרית שבהן).

מולד זקן הוא מולד שחל אחרי חצות היום. במקרה כזה, לא רואים את הירח החדש בשמיים, או שרואים אותו לזמן מאוד קצר. מילא בראש חודש רגיל, אבל בראש השנה – אנשים באו בטענות שאמרו שהתחילה השנה החדשה, אבל בצאתם מתפילת ראש השנה הם לא ראו שום ירח. לכן, בתשרי בלבד, אם מולד הירח היה לאחר חצות היום, דוחים את ראש החודש ליום הבא.

מה עושים?

כמובן – מוסיפים יום לחשוון בשנה שלפני, ומקזזים יום מכסלו בשנה שאחרי.

שואל הקורא המתחכם:

ומה אם יש מולד זקן ביום ג'? נדחה ליום ד'? אבל הרי לא אד"ו ראש!

לא לעניין.

נכון.

במקרה כזה, נוסיף יום גם לחשוון של השנה הקודמת, וגם לחשוון של השנה שלפניה, וראש השנה יהיה יומיים לאחר מולד הירח. זה עדיף על ראש שנה כשעדיין לא רואים את הירח, או על יום כיפור שמייד אחריו נכנסת שבת.

ואז נקזז ימים משני הכִּסְלֵוִים הבאים (רק אם לא יהיה צורך בעוד דחייה, כמובן…).

ולכן, למרות שמחזור העיבור (השנים המעוברות) חוזר על עצמו כל 19 שנים, התאריך העברי והתאריך הלועזי לא תמיד מתאחדים ביומולדת 19. ילידי 1973 יודעים היטב על מה אני מדברת. גם הילדים של החורף (שזאת אני) וגם הילדים של הקיץ. היה לנו יומולדת מאוחד בגיל 11 ובגיל 30, ובגיל 19 זה היה יום אחרי יום.

לתדהמתי גיליתי השנה שהבן שלי דומה לי גם בזה: היה לו (ולכל בני כיתתו חוץ מאחד שהוא יליד 1999) יומולדת מאוחד בגיל 8. אבל לו יהיה גם בגיל 19. בדקתי.

שתהיה לכולנו שנה טובה,

עם אושר, אור ואהבה,

שגשוג, אושר, פריחה והתגשמות רוב המשאלות (צריך להשאיר משהו לשנה הבאה).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנתהרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני חגיגות). צרו קשר דרך האתר שלי

הראש השנה שלי עולה על הכול!

יום ראשון, 6 בספטמבר, 2009

בדרכי חזרה מהמכולת, תפס את עיני השלט הבא:

ראש השנה, רבי נחמן מברסלב

לוח מודעות בכפר סבא, צילום: תמר עילם גינדין cc-by.

אוף, אילו רק הייתי מבינה את שפת הברסלבים הייתי יכולה לכתוב עליה פוסט משגע.

אבל בינתיים – הראש השנה שלי עולה על הכל. כה מצוין. בהתחלה חשבתי לשלוח לעידו קינן, אבל אז החלטתי להלאים את התמונה לטובת פוסט בלשנות-חופרת חגיגי לכבוד ראש השנה.

נכון שיש כאן שגיאה תחבירית צורמת ומזעזעת. מילא שאנשים מיידעים את הנסמך (המילה הראשונה) במקום את הסומך (המילה השנייה) בצירופי סמיכות: העורך-דין (ואני חושבת שזה כבר אפילו תקני, למרבה הצער), התיבת דואר, הסַמָּל מחלקה. אבל כאן יש יידוע בשתי המילים!

במחשבה שנייה, אני אמורה להיות בלשנית דסקרפטיבית ולא נורמטיבית, כלומר לתאר את מה שיש ולא לומר איך צריך. וזה ממש קשה למי שלימדה שש שנים באולפן עברית ובאה משושלת מפוארת של בלשניות נורמטיביות: סבתא רבתא שלי, מנוחתה עדן, גדלה בבית דובר יידיש ולימדה צרפתית בדמשק. לסבתא שלי תיבדל תזכה תיבדל לחיים טובים וארוכים יש תואר שני בלשון עברית, דודה שלי מנהלת את היחידה להוראת עברית באוניברסיטה העברית, ושני בני דודים נוספים שלי גם הם מורים לעברית. אבל אני לוקחת נשימה עמוקה ובמקום להזדעזע מהיידוע, אני מתחקה אחר הסיבות.

בפוסט על מין באינטרנט, נגעתי גם קצת בעניין היידוע: אמרתי שהאינטרנט כמעט תמיד מיודע, אבל שמות של אתרים הם שמות פרטיים ולכן לא מקבלים ה' היידוע: טוויטר, פייסבוק וכו'. עוד אני מלהגת, והנה ראיתי טוויט שמשתמש ב"הטוויטר" וזה נראה בסדר לחלוטין!

מתי אנחנו מיידעים ומתי לא?

בעצם אנחנו מיידעים בשתי קיצוניויות שונות (קי-צו-ני-יו-יות. מילה מוזרה).

טוויטר ופייסבוק הם שמות פרטיים – זה יכול להיות שם פרטי של האתר או של החברה – ושמות פרטיים לא מיידעים: טוויטר מסרה כי היא מגיבה למתקפה, פייסבוק הודיעה על ירידה ברווחים (שם פרטי של חברה); טוויטר נתון תחת עומס כבד, פייסבוק קרס היום (שם פרטי של אתר); פייסבוק הודיעו על פיצ’ר חדש, טוויטר ביטלו את האפשרות לראות תגובות של זרים (שם פרטי של ישות שכוללת את האתר וגם את החברה). כל הדוגמאות של אבנר, מהתגובות ל"מין באינטרנט".

אבל אנחנו כן יכולים לומר "אליעד עמר הוא הטוויטר הכי טוב שאני מכיר" (מישל דור, ynet), וכמעט בכל אתר ובלוג יש קישור שכותרתו "הטוויטר שלי" או "הטוויטר של…". כלומר במקרה שמדובר בחשבון טוויטר, כזה שיש כמה מיליונים אחרים כמוהו, ניתן ואף צריך ליידע אותו כאשר התחביר דורש יידוע (עקרונית שם מיודע הוא שם שגם הדובר וגם הנמען יודעים על מה מדובר).

שימו לב שגם כאשר מדובר בשם פרטי של אדם או של מקום, עקרונית לא מיידעים – ישראל תקפה את שוודיה, צביה תקפה את אלדד (תאמינו לי). אבל אם יש כמה פנים לאותו אדם/מקום, או כמה אנשים עם אותו שם – אומרים (אמנם בשפה תת-תקנית אבל אנחנו פה דסקרפטיביים) "את עם הירושלים שלך", "זה העומר היחיד שפגשתי שהוא לא חתיך", "אני הדוד אוחיון הכי חזק בגוגל" (דוד אוחיון, וגם בתשובה שלי יש יידוע על שם פרטי) וכו'. ובשמות של אתרים – האם טוויטר הוא הפייסבוק החדש? (מייקל אמיר). במקרים אלה גם האנגלית מיידעת: Twitter is the new Facebook, I'm the strongest David Ohayon on Google, אבל שימו לב שגוגל לא מיודע).

עד כאן על יידוע שם פרטי כאשר מדובר באחד מתוך כמה.

לפעמים מיידעים שם עצם גם כשלא מתכוונים למקרה מסוים של שם העצם אלא דווקא לקונספט. לא נתקלתי בזה עם שמות פרטיים של אנשים ומקומות, אבל כן בביטויים כמו "ההיסטוריה חוזרת", "הטלוויזיה משחיתה את הנוער", וגם "הדוד ובעלו גילו את הטוויטר". במקרים כאלה, האנגלית בדרך כלל לא מיידעת: it's History returning, Television ruins our kids etc. המקרה של "האינטרנט" קצת יותר מסובך, כי זה לא ממש שם פרטי, אבל כשאומרים "האינטרנט הוא זולל זמן ידוע, זה גם נכנס לדעתי לקטגוריה הזאת כי באנגלית נאמר Internet is a huge time consumer. במשפט הבא אני לא הייתי מיידעת את טוויטר, אבל כאמור, אנחנו פה מסבירים את המציאות ולא מכתיבים כללים. לדעתי זהו מקרה של "הטוויטר" כתופעה ולא בתור שמו הפרטי של האתר: "סטודנט תל אביבי ראה את ההשפעה של הטוויטר בניסיון ההפיכה באירן והחליט שגם כאן בישראל אפשר להשתמש בטוויטר למטרות נעלות. אלון ניר שולח בשמכם תפילות מהעולם כולו לכותל – כל עוד הן לא עולות על 140 תווים" (עמית ולדמן, מקו).

ראש השנה זה כבר לא סתם צירוף סמיכות מיודע. ראש השנה הוא שם של חג. שם פרטי. וכל אחד חוגג אותו אחרת, כלומר יש כמה ישויות כאלה. לכן, לדעתי, כותב השלט הוסיף ה' היידוע לפני "ראש השנה" כמו שמוסיפים יידוע לפני שמות פרטיים של חגים אחרים: "לכבוד מה? לכבוד החנוכה", "הפסח הזה אנחנו בעפרה". אז גם "הראש השנה שלי עולה על הכול" (השארתי את השגיאה אבל תיקנתי את הכתיב המלא. בכל זאת נצר לשושלת של בלשניות נורמטיביות).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני חגיגות). צרו קשר דרך האתר שלי.