מלפפונים מהפרדס

מלפפונים מהפרדס – מילים עבריות מכל הגָלויות

וגם

מהן המילים – מילים ופזמונות מכל הגָלויות

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין בהרצאה שמוקדש באהבה לכל העדות. על מקורותיהן של מילים בלשונותיהן של עדות ישראל (והגויים) – מילים שאותן אנו מכירים מהעברית החדשה, ועל מילים חדשות בעברית. כולם יהיו שם: הפראייר, הפוסטמה, המניוק (לא מה שאתם חושבים – הרבה יותר גרוע או יותר טוב) ועוד.

אפשרי גם כמופע המשולב "מהן המילים", עם הזמר דדי בר שלום – דדי והילד.

אפשרות לשילוב שחקנית או מספרת סיפורים.

התאמה למגזרים ומקצועות:

לסוכני ביטוח: מה הקשר בין שיבוב וחקירה?

לאנשי היי-טק: מה הקשר בין דת ו-data?

לאנשי פיננסים: מאין בא הביטוי "נייר ערך"? ועוד ועוד ועוד…



מזל שכבר אין סודות

יום שלישי, 12 באפריל, 2011

ענת לב אדלר שאלה אותי על האטימולוגיה של המילה מזל, בעברית ובשפות אחרות, במסגרת תחקיר לספרה "סוד המזל". הספר נע בין הפרקטי לבין הטריוויה, ובין האקדמי לבין המיסטי. החלק שלי נמצא, כמובן, ברבעון של אקדמי וטריוויה.

הנה הוא, עבורכם, מקוצר במקומות שבהם פירשתי לקהל הרחב, ומורחב במקומות שבהם מצאתי לנכון לחפור רק לכם:

מזל, מאיזה שורש?

הסברה הרווחת היא ששורש המילה מזל הוא נ.ז.ל, אבל זוהי אטימולוגיה עממית. הקישור בין המילה מזל לשורש נ.ז.ל נעשה משום שהמזל נוזל, יורד על האדם, ללא שליטתו, או מפני שהוא משתנה כל הזמן, כנוזל המשנה את צורתו.

אבל מסתבר שהפעם היחידה שבה מוזכרת המילה מזל בתנ"ך (מלכים ב' כג:ה) אינה במשמעות המזל הטוב שיורד על האדם, או המזל שהוא מנת חלקו, אלא בהקשר של עבודת כוכבים ומזלות, של המזל האסטרולוגי אליו משתייך האדם. הסיבה: בתנ"ך אין מתייחסים למזל כאל משהו הניתן לשליטתו של האדם, ולראייה קבעו חז"ל כי "ישראל הוא מעל למזל" (ולכן "אין מזל לישראל" לא אומר שאנחנו חסרי מזל אלא שאנחנו מעליו).

אז מה בכל זאת גלגולה הלשוני של המילה מזל?

השפה האכדית מכנה עצם שעומד במקומו בלי לזוז "מַזַלְתוּ" או "מַזַזְתוּ", כאשר הכוונה היא גם לגרמי השמים ולכוכבים, שמצבם קבוע בשמיים.

מאותו שורש, של משהו שקבוע למקומו ואינו זז, אנו מכירים את המילה "מזוזה", במובן המשקוף העומד הקבוע של הדלת. עם הזמן, אגב, נוצר מצב לשוני בו המילה מזוזה מתייחסת לכלי הקודש הקבוע על המשקוף, כלומר לקלף שנמצא בתוך בית המזוזה.

"מזזתו" ו"מזלתו", אם כן, במשמעות של משהו קבוע. משהו שאינו זז ממקומו.

בלטינית המילה מזל היא "פורטונה", אנגלית fortune, כאשר הכוונה היא לפורטונה, אלת המזל הרומית. בלטינית fors = מזל. כאשר המילה אינה נושא המשפט, צורת הבסיס (שאליה מצטרפות היחסות) היא -fort, למשל fortis = של המזל.

השורש ההודו-אירופי של המילה fors, הוא bher*, "לשאת". השורש עבר שינויים שונים בענפים השונים של ההודו אירופית: סנסקריט bh(a)r, בלשונות האיראניות bar, אנגלית to bear. הצורה היוונית היא pher, וגם בלטינית הפכה בד"כ הפונמה הפרוטו-הודו-אירופית bh* ל-f.

מזל הוא משהו שאתה נושא עמך. שורש אחר בסנסקריט המשמש בהוראת "נשיאה" הוא dh(a)r, וממנו נגזרת הדהרמה, שהיא גם הדבר שנושא, או תומך, בקיום העולם. אם כל אחד יעשה מה שהוא אמור לעשות לפי הדהרמה שלו – העולם יתנהל כהלכה. דהרמה היא בעצם גם המשא שכל אחד מאיתנו נולד איתו, בהתאם למין, להשתייכות המעמדית, לגיל וכו', וכך גם היא מתקשרת למזל בהקשר של נשיאה.

השורש ההודו אירופי bher* משמש גם לנשיאת משא וגם לנישואין. המילה אישה (wife) בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, היא bharyā, והיא נגזרת מאותו שורש הודו אירופי. מילים אחרות שחדרו לעברית עם אותו שורש הן פרבר (פרסית עתיקה pari-bara) ופריפריה (יוונית) – אותה מילה בשפות שונות. מה שנושא (את העיר) מסביב. גם הסיומת של המילה גזבר באה מאותו שורש – שר האוצר נושא את גנזי המלך.

סוד המזל, ענת לב-אדלר, ספר מתנה

זה הספר (ואם תקליקו, תגיעו לעמוד שלו באתר ההוצאה)

למילה fortis בלטינית יש הומונים שמשמעותו "חזק", שצורתו הקדומה יותר היא forctis, כנראה מהשורש ההודו-אירופי bhrgh* שפירושו "להיות גבוה", שזהו אחד המאפיינים העיקריים של מבצר חזק (אנגלית fort). מאותו שורש הודו אירופי נוצר berg הגרמני, "הר", וכן שמות משפחה ושמות מקומות שמסתיימים ב-burg/berg.

באנגלית, מזל הוא LUCK והוא קשור אטימולוגית ל-GLÜCK הגרמני, שעבר ליידיש כ"גליק".

המילה הערבית למזל היא חט' (حظ), מהשורש השמי המקביל לעברית ח.צ.ה או ח.צ.צ. לחצות כאן במשמעות לחלק, שכן המזל הוא מנת חלקו של האדם בעולם.

צירופים עם המילה העברית מזל – בעצם צירופים שמשמעותם ביש גדא – חדרו ללשונות אירופה דרך לשונות היהודים: יידיש שלימזל, באיותים שונים, קיימת גם במילון האנגלי. החלק הראשון של המילה, שלימפּ, הוא "רע, לא נכון" בגרמנית של ימי הביניים. בספרדית של ימי הביניים מתועדת המילה desmazalado, גם כן "ביש גדא", שחדרה דרך הלדינו.

המילה גד, דרך אגב, היא שמו של אל המזל השמי הקדום, והיא מתייחסת בדרך כלל רק למזל טוב.

וזה הקישור לקובץ ה-Pdf של החלק האטימולוגי בספר, למי שרוצה לראות איך נראית אטימולוגיה מעוצבת (וגם להשוות בין הפוסט לבין מה שכתבתי לספר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני fortune). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

תן עוד סמבוסק!

יום רביעי, 6 באפריל, 2011

שואלת סמדר:

ה'סמבוסק' הוא יחיד או רבים? מאיפה ה-ק' צצה לה פתאום?

אז קודם כול, סמבוסק הוא יחיד, ושנית – תודה שהפנית אותי למילה המופלאה הזאת!

הקשר בין סמבוסק לסמוסה מזכיר את הקשר בין פיג'מה לפוזמק:

פיג'מה, פוזמק, אטימולוגיה, מילים פרסיות בעברית, מילים מפרסית, תחתיות לכוסות

פיג'מה, מסדרת התחתיות האטימולוגיות. צילום רקע - מרטין פטיט (Martin Pettitt (cc-by

אלט-טאב: לפוזמק יש גם אטימולוגיה מתחרה, pati-mōk עם הקידומת pati שקיימת גם במילים הפרסיות פתגם ו-פתשגן, ומציינת תנועה לְעֶבֵר- , ושם העצם mōk "נעל". אבל לי לא ידוע על t שנשאלה לעברית כ-ז', וגם אם זה מפרסית אמצעית ובוטא כבר פַּיְמוֹג, אין הסבר ל-ז'. לעומת זאת j  הופכת באופן סדיר ל-ז' במילים שנשאלו לעברית לפני העת החדשה, למשל זמן. שיפט-אלט-טאב.

ובחזרה לכיסני הבצק הממולאים. בטורקיה ובאסיה התיכונה קוראים לכיסן סַמְסָה ובהודו סַמוֹסָה. samosa הוא אחד הערכים היחידים בוויקיפדיה שיש להם שתי מקבילות עבריות על מונח אנגלי אחד, כי אצלנו מפרידים בין סוגי כיסנים.

סמוסה סמבוסק ויקיפדיה

צילומסך מוויקיפדיה, samosa.

לפי כל המקורות (שכולם מסתמכים על The Oxford Companion to Food), מקור המאפה באסיה התיכונה, אבל שמו בכל המקומות בא מפרסית.  בפרסית אמצעית בוטא השם sambōsag או sambūsag. רוב המילים הפרסיות שנשאלו לערבית, נשאלו מפרסית אמצעית. בערבית ספרותית, וגם בחלק גדול מהדיאלקטים המדוברים, אין g ולכן מילים פרסית שמסתיימות ב-g נשאלו לערבית ב-j או ב-q: برنامج – בַּרְנָאמַג', בערבית ישראלית בַּרְנָאמֶז' – "תוכנית", פרסית אמצעית barnāmag,  بتدق- בֻּנְדֻק, פרסית אמצעית pondig "אגוד", فسطق – פֻסְטֻק, פרסית אמצעית pistag. בימי הביניים מתועדות בערבית הצורות سنبوسج סנבוסג', سنبوسک סנבוסכ, سنبوسق ו-סנבוסק – כך שאין ספק שהשם הערבי הוא שאילה מפרסית אמצעית. בערבית של היום קיימות רק הצורות ב-כּ וב-ק.

אלט-טאב: האיות -נב- הוא הדרך הרגילה בפרסית לכתוב מילים שיש בהן -מב-, למשל تنبل תנבל – מבוטא תַמְבַּל – עצלן. המילה טמבל לעברית הגיעה דרך טורקית ולדינו, שם המשמעות היא עדיין עצלן. ייתכן שהייתה גם השפעה של dumbbell האנגלי, "משקולת", ובהשאלה "אידיוט". שיפט-אלט-טאב

הסיומת ag- הפכה בפרסית חדשה ל-a-, ובדיאלקט טהראני e-. לכן לפיסטוק קוראים בפרסית חדשה פֶּסְתֶה ולתוכנית בַּרְנָאמֶה. ובגד הוא גָ'אמֶה.יש גם מילים מעטות שנשאלו לערבית מהפרסית החדשה, והן כבר ב-a בסוף, למשל کارخانه כָּארְחָ'אנֶה "בית חרושת, מפעל" (כאר = עבודה, ח'אנה = בית), שנשאל לערבית דרך תורכית כ- کرخانه כַּרְחָ'אנַה, סוג מסוים מאוד של מפעל, והגיע לסלנג העברי כ-קרחנה, "מסיבת טראנס וסמים בשלבה האינטנסיבי" (הגדרה של רוביק רוזנטל ממילון הסלנג), ובהשאלה – "טירוף".

גם הסמבוסק הפך בפרסית חדשה ל-סַמְבּוּסֶה (ō ארוכה הפכה ברוב להגי הפרסית החדשה ל-u, בהשפעת הכתב הערבי). זה בהגייה טהראנית. המילים הפרסיות שנשאלו ללשונות הודו, נשאלו מאוחר יותר מאשר המילים הערביות, ולפי ההגייה סָמוֹסָה אפשר להניח שזה היה בזמן שבו הסיומת ag- כבר הפכה ל-e/a-, אבל ה-ō עדיין לא השתנתה, או שזה מדיאלקט שבו נשארה תנועת ō.

רגע. זה קצת מוזר. מילא שאין לי אטימולוגיה הגיונית לסמבוסג. אני לא מכירה את כל המילים בשפה. אבל בדרך כלל כאשר יש התאמים בין מילים עם הצרור -מב- לבין מילים עם אחד מהעיצורים האלה, הצורה עם העיצור האחד היא המקורית. לדוגמה שַׁמְבֶּה (פרסית "שבת"), סמבטיון מ-שַׁבָּת העברית, ו-רַמְבְּלַס הספרדית, שהיא בעצם עיר תאומה של רַמְלָה הערבית, עיר החולות, או בעברית – חולון. וגם camera הלטינית שהפכה בצרפתית ל-chambre ומשם באנגלית ל-chamber. זה קורה גם עם צרורות אחרים, למשל דרמשק ונבוכדנרצר, שמות אלטרנטיביים ופחות נפוצים לדמשק ונבוכדנצר. ואם אתם רוצים יידיש – אז מנחם, מנ'ל שהפך למנדל, ושיינה שהפכה בדיוק באותו תהליך לשיינדל. אז אמנם הסמבוסק מתועד בערבית כבר במאה התשיעית והסמוסה מתועדת בהודו רק מהמאה ה-13, אבל הרבה יותר קל להסביר את התפתחות כל השמות מסַמוֹסָה מאשר מ-סַמְבּוֹסַג או מ-סַמְסָה.

תוספת g- לא אטימולוגית בסוף מילה המסתיימת בתנועה בפרסית אמצעית זה דבר ידוע ומוכר. למשל תפילת ה-אָשְם ווֹהוּ (שמה האווסטי של התפילה) נקראת בפרסית אמצעית אָשֶם ווֹהוּג, ובהומור של איראניסטים ספציפיים קוראים גם ל-Yahoo יָאהוּג (חלק מהחוקרים הם אנשים מאוד מסורתיים שעדיין משתמשים ביאהו). לכן אין זה מן הנמנע שהפרסית האמצעית הוסיפה את ה-g הלא אטימולוגית בסוף, וממנה נשאל השם לערבית.

אני מתארת לעצמי שאם לי הפוסט עשה תיאבון, אז גם לכם. לכן ביקשתי מגלי לופו אלטרץ, הכוהנת הקטנטנה של הבישול הבריא, מתכון בריא לסמבוסק. גילוי נאות: אני בוגרת חמש מסדנאות הבישול הבריא של גלי, ולמרות שיש לי ספריית בישול נאה למדיי, אני מבשלת רק מהדפים שלה. אז הנה:

סמבוסק תרד

המצרכים לבצק:
1/2 ק"ג קמח מלא (רצוי שטיבל 6 )
1 כף שמרים יבשים
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1/4 כוס שמן קנולה
1/2 1 כוסות מים חמימים

המצרכים למלית:
צרור גדול של תרד תורכי או מנגולד (עלים בלבד)
צרור גדול של בצל ירוק
1 כף שמן זית
1/3 כפית מלח
פלפל שחור טחון טרי
מעט שמן זית לליטוף הסמבוסק

הכנה:
1. בקערת המיקסר מערבבים את כל חומרי הבצק מלבד המים החמימים אשר אותם מוסיפים בהדרגה, (ייתכן שלא תידרש כל הכמות). ללוש כשמונה דקות.
2. לשמן את פני הבצק בקערה, לעטוף את הקערה בשקית ניילון ולאטום. להניח לתפיחה כשעתיים.
3. לשטוף היטב את עלי התרד או המנגולד, להניח בווק גדול ולאדות מהר עד הקטנת הנפח ויציאת הנוזלים. לצנן, לסחוט ולקצוץ בסכין.
4. לקצוץ דק את הבצל הירוק ולערבב עם התרד בתנועות מעיכה על מנת להוריד מעט מנפחו, לתבל בשמן מלח ופלפל.
5. לחלק את הבצק לכדורים (בגודל כדור פינג פונג), לרדד כל כדור לעיגול, למלא בכפית מלית גדושה, לסגור לחצי עיגול ולהדק קצוות בקיפולים או עם מזלג.
6. להניח על גבי תבנית עם נייר אפיה, ללטף את הסמבוסק עם שמן זית.
7. לאפות ב190 מעלות עד שמשחים בתחתית, כרבע שעה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תן עוד). צרו קשר להזמנת הרצאה.

ואם אתם רוצים לבשל עוד, זה דף מתכוני הבריאות באתר של גלי. יש שם גם עוגה על שמי.

ישוע מצטלם היטב / יאיר פלדמן

יום שלישי, 30 בנובמבר, 2010

המסע בעולם המילים לוקח אותנו מבריאת העולם ומיֵשוע הנוצרי – ועד למצלמה שמנציחה קונצרט של מוסיקה קאמרית.

אייקון של אייקון

איקונין

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ" מספר לנו ספר בראשית על מעשיו של בורא-עולם ביום הששי לבריאה. צֶלֶם הוא דמות, ובמקור כנראה משהו שנחתך מתוך, כמו פֶּסֶל שהוא משהו שגוּלַף, פוּסַל. בלשונות האיזור, שורש דומה משמש לציון תמונה, צורה. מכאן נגזרה המילה המודרנית צַלְמִית כדי לציין icon – מילה שאנחנו מכירים גם מהשימוש העברי איקונין, תמונה, וגם דמיון, מן היוונית eikonokon שהיא עצמה נגזרת מהמילה eikos שפירושה דומה, שווה. כך שהאייקונים שיש לנו בשולחן העבודה של המחשב קשורים מילולית לאיקונות של הקדושים בכנסיה המזרחית.
מעניין, כי המילה צלם שימשה במעשה הבריאה, ולכן אנו אומרים "בצלם אלוהים", אבל ספר מלכים מספר: "וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-מִזְבְּחֹתָו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב". השימוש הרווח של המילה הוא דווקא זה המצוי בביטוי "צלם בהיכל", שמציין משהו לא ראוי במקום קדוש. המשנה מספרת על חמשת הדברים הרעים שקרו בשבעה עשר בתמוז, שנקבע לכן כיום תענית, ואלה הם: "נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".
ועוד: המילה צלם משמשת לעיתים קרובות במשמעות של צלָב, או של ישוע הצלוב. מילון בן-יהודה מספר כי יהודי אוסטריה, הונגריה וגרמניה הדרומית נהגו להשתמש בקיצור המילה צֶל, כדי לציין מטבע קטנה מסומנת בצורת צלב, ה- Kreuzer – הלא הוא אחיו המילולי של הקרוזֵירו הברזילאי.
איש-הלשון דוד ילין, בן דורו של אליעזר בן-יהודה ושותפו להקמת ועד הלשון העברית, חידש מן הצלם, הדמות – את המצלמה ואת הצילום.

מצלמה, לשכה אפלה, קמרה אובסקורה, הרצאות העשרה, עברית, אטימולוגיה, שנת השפה העברית

לשכה אפלה

ובאנגלית, מצלמה היא camera – שהיא בעצם חדר, ובספרים ישנים עוד אפשר למצוא התייחסות ל"סבתא" של המצלמה, מעין קופסה צבועה שחור מבפנים ומצויידת בעדשה, שיכלה להטיל, להציג, תמונות של עצמים. ה"מכונה" הזו נקראהcamera obscura (כשמו של בית הספר לצילום) שתורגמה שם ל"לִשְׁכָּה אפֵלָה", כלומר חדר חשוך. וגם ל-camera יש מקור מעניין, ואפילו קשר למילה עברית. ה- camera – שנהפכה באנגלית ל- chamber – היא במקור חדר שיש לו מבנה של קשת. והקשת הזו היא camurus בלטינית – כן, בדיוק מאותו שורש ובאותו מובן של המילה העברית קָמוּר.
החדר לא חייב להיות קמור, אבל הוא תמיד חדר, ומכאן המוזיקה הקאמרית והתיאטרון הקאמרי – כמנוגדים למוזיקה המחייבת תזמורת גדולה ולתיאטרון גדול. ולכן, chamberlain (התפקיד, לא שם המשפחה) הוא חדרן, אבל למעשה קרוב יותר למה שאנחנו מכנים איש-החצר, כלומר נאמן הבית, ובדרך כלל גם הממונה על האוצר. באיטלקית, cameriere הוא מלצר.
ואת הסיבוב מסיימים שוב בשפה העברית, עם סיפור מעניין וכלל לא בדוק: באנגליה של לפני מאות שנים היה מוסד שנקרא star-chamber שבו ישב אחד מבתי המשפט של הממלכה. למקור שמו היו גרסאות שונות, כולל זה שתקרת המקום היתה מקושטת בכוכבים. והנה, המשפטן האנגלי בן המאה ה-18 ויליאם בלקסטון שתיאר את תולדות מערכת המשפט, כותב לא פחות ולא יותר שמקור השם אינו star, כוכב – אלא שיבוש של המילה העברית שְׁטָר, מסמך חוקי. מסמכים כאלה היו היהודים חייבים להפקיד במקום מסויים. תחילה קראו למקום chamber starr על שם השטר – ואח"כ הושמטה r אחת מהמילה, וקיבלנו star, כוכב, שעם הזמן תורגם לצרפתית ונשכח מקורו. נכון? ה- English Dictionary Oxford מתייחס לכך בביטול.

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.

החודש הכי מעניין בשנה

יום שבת, 9 באוקטובר, 2010

שואל רזי: זה חשוון או מרחשוון?
תקציר מנהלים: גם וגם.

הסבר מקוצר – חשוון הוא קיצור של מרחשוון, זה נכון. מרחשוון היה קודם, אבל הקיצור חשוון הוא כל כך עתיק, שאי אפשר לומר שהוא פחות "נכון" ממרחשוון. אולי פחות קרוב למקור. אני לא מצליחה למצוא מתי נקרא החודש לראשונה חשוון (בלי מר), אבל בחיפושיי אחר תשובה, מצאתי את הציטוט המשעשע הבא בכתבה על חודש חשוון ב-NRG:

פירוש השם חשוון – על פי המחקר שמו המקורי של החודש היה "ירח שמן" אשר פרושו החודש השמיני. במשך השנים הפך השם למר-חשוון. המסורת היהודית מוסיפה טעם נוסף לקידומת לה "זכה" חודש זה בלבד בלוח השנה הקידומת "מר". בחודש זה אין ימי שמחה ומועד ולכן זכה לתוספת מר.

אז קצת סדר בבלגן. טוב?

אמנם בגן אמרו לנו ש"מר חשוון" הוא אדון חשוון, ובבית הספר הבנו שהוא מר כי אין בו חגים וחופשים. גם לפי המסורת היהודית החודש מר כי חלו בו פורענויות רבות, וזה עוד לפני רצח רבין ביום הולדתי ה-22 (י"א בחשוון. אצלנו סופרים עברי). המתקדמים בינינו למדו שה"מר" של חשוון אינו הטעם המר, אלא ההומונים "מר" שמשמעותו טיפת מים. מר היא מילה יחידאית בתנ"ך, בביטוי כְּמַר מִדְּלִי (ישעיהו מ:טו). והרי בחשוון מתחילים לרדת הגשמים.

עד כאן, גבירותיי ורבותיי, האטימולוגיות העממיות הנפוצות של שם החודש. שמואל חגי מביא אטימולוגיות עממיות נוספות נוספות (ואחת אמיתית) לשם מרחשוון, ולשמו העברי המקורי, "ירח בול".

ועתה – לאמת.
כל האטימולוגיות העממיות, וגם השם המקוצר חשוון, הם תוצאה של מטאנליזה.

באכדית שם החודש היה וַרַח-שַמְנוּ.

בעברית, ו' שמית בתחילת מילה הופכת ל-י'. לכן ولد וַּלַד בערבית מקביל ל-ילד בעברית, ולכן גם ברוב פעלי פ"י (פעלים שפ' הפועל שלהם, כלומר האות הראשונה של השורש, היא י'), יש ו' כאשר פ' הפועל אינה בתחילת מילה. למשל ישב – תושב – הושיב, ילד(ה) – נולד – הוליד. זה קורה רק ברוב פעלי פ"י, כי בחלק מהפעלים פ' הפועל הייתה י' גם במקור, והיא נשארת גם באמצע מילה. למשל ינק – תינוק – היניקה (ו"להיניק". סורי, אבל זאת הצורה התקנית).

ורח, אם כן, הופך בשמית ל-יֶרַח, כלומר חודש.

שמנו – השמיני. כשמתחילים לספור בניסן, הירח השמיני הוא ורח-שמנו (ובתרגום ללטינית – אוקטובר).

חילופי ו-מ נפוצים מאוד בשאילות בין שפות במזרח הקדום. הסיבה היא שהן ו(W) והן מ הן שפתיות, כלומר את שני הצלילים הוגים באמצעות השפתיים ללא שיתוף לשון ושיניים – ורק זרימת האוויר שונה. חילופי ו-מ נמצאים גם בשם החודש כסלו (kislimu, בחודש הבא), ואולי גם בסיוון (יש המפרשים simanu). מחוץ ללוח השנה אפשר למצוא את החילופים האלה בצבע ארגוון (ארמית) – ארגמן, שיש בו המילה הפרסית gaona שבמקור הייתה "שיער", אבל הפכה ל"צבע". אותי הכי הצחיק שזיהו את המלכה ושתי עם האלה העילמית מַשְׁתִי. הסיבה שזה הצחיק אותי היא שכולם מצטטים את אותו ספר, וכשמגיעים למקור, מגלים שהמחבר אומר שאמנם אין אלה כזאת, אבל ניתן לשחזר את השם שלה.

למרות שמי, העילמית שלי לא משהו ואני לא יודעת אם גם בעילמית, כמו בעברית, יש מניעה ל-ו' בתחילת מילה. אז אני לא יודעת אם זה מ-מש מצחיק שהוא שחזר משתי, או שזה פשוט לא יכול היה להיות ושתי.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני להצחיק חנונים). צרו קשר להזמנת הרצאה.

(א) פרוסתטית ללא א' פרוסתטית

יום שישי, 1 באוקטובר, 2010

שואל אסף שגיא

אני זוכר שאומרים "אפלטון" ולא "פלטון" בגלל כלל בעברית שאומר שמילה לא יכולה להתחיל ברצף שני עיצורים. לפי הכלל הזה גם לא אמורים להגיד "פרוטזה", אלא "אפרוטזה". נכון?

אז יופי, זה בלועזית. אבל יש מילה עברית – "קרושה" (כמו רגל קרושה). מה קרה לדור שלנו?!

עונה תמר:

לדור שלנו קרו שני דברים:

א – אנחנו מסתדרים נהדר עם צרור עיצורים בתחילת מילה, ולכן אין צורך באותה "פרוטזה" פונטית, שנקראת א' פרוסתטית. אנו אומרים ספורט, סטייק, ספגטי, פרוטזה ו-(א') פרוסתטית.

ב- פעמים רבות אנו מבטאים שווא נע כשווא נח. ההגייה המקורית הייתה kerusha, begadim, serefa.

היאור הוא לא רק נהר במצרים

יום חמישי, 30 בספטמבר, 2010

לפני שבועיים התפרסמה הדורבנה הראשונה שלי. לתוהים איך הצלחתי לקבל פרוטקציית-על ולהכניס דורבנה יום אחרי שהגשתי אותה – זו הייתה דורבנה מוזמנת, ביטוי שאני משתמשת בו זה כ-12 שנים, מאז שהתחתמתי עם אבי ילדיי.

מי שאוהב אותי וטרם חימש, מוזמן לעשות זאת, שכן בימים הראשונים הייתי ב-20 הגדולים ומאז ירדתי משם ואני מתבאסת.

באותה הזדמנות הצעתי עוד שתי דורבנות, אחת מן הסתם תתפרסם מתישהו, והשנייה נפסלה על רקע סיבוכיות יתר בהסבר האטימולוגי.

אז איזה מזל שיש לי גם בלוג משלי!

הדורבנה הייתה בַּיְּאוֹר, ומשמעותה – בהכחשה.

האטימולוגיה עוברת דרך משחק מילים הומופוני באנגלית, שלא ניתן לתרגם אותו לעברית. מארק טוויין טבע את הביטוי ِDenial ain't just a river in Egypt, ואני מוצאת את עצמי משתמשת בו פעמים רבות, גם כי הוא חמוד להפליא וגם כי הוא מתאים לכל כך הרבה סיטואציות.

Denial הוא כמובן הומופון של The Nile.

הדוּגמוֹת שלי היו:

"מה נסגר עם רן? הוא עדיין בארון?"
"הוא לא בארון, הוא בַּיְּאוֹר".

וכן

"כולם יודעים מה אשתו עושה עם כולם, ורק הוא חי לו בַּיְּאוֹר"

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב, גם באנגלית (אם אנחנו כבר בענייני חו"ל). צרו קשר דרך כאן.

מה אוכלים האושפיזין?

יום ראשון, 26 בספטמבר, 2010

השבוע קיבלתי מייל משמח מיאקים מפורום השפה העברית:

אני משתתף פעיל בפורום השפה העברית, ומדי פעם עמיתיי מַפנים שואלים-תוהים שונים אל הבלוג שלך לקבלת מענה על סוגיות שונות.
הבוקר קראתי ב"הארץ" מאמר מאת שאול שקד על מ"י קיסטר, שלימד את שקד בהיותו בן 14 בריאלי שבחיפה. אני למדתי אצל קיסטר בראשית שנות השישים בגבעת רם, י-ם.
כילד אני זוכר את שכניי ממוצא בוכרי-פרסי אוכלים אושפילואו כמאכל תאווה כשהם חופנים אותו בידיהם מן הכֵּרה המרכזית, כשהאורז ניגר מפיותיהם והם מצקצקים בהנאה.
ושאֵלתי היא אם תוכלי לומר לי אם יש איזשהו קשר אטימולוגי או אחר בין המאכל לבין אושפיז/ אושפיזין.
תודה וחג שמח
יאקים.

התשובה היא שאין קשר, אבל מה שיותר חשוב – השאלה הזאת גרמה לי לבחון מחדש את הקשר בין אושפיזין ואשפוז לבין המטבח הפרסי.
מה שידעתי על בטוח:
1. אָשְפַּזִי (آسپزی) בפרסית זה "בישול". אשפזח'אנה (آشپزخانه) הוא המטבח.
2. יש קשר בין אושפיזין ואשפוז. אותו קשר קיים גם בין hospital ו-hospitality.
3. המילים האלה גם קשורות אחת לשנייה (נתון שעלול להיות מופרך בכל רגע).
4. אני הייתי בטוחה גם בקשר בין אשפוז העברי לבין אשפזי הפרסי, אבל אז…

אָש (آش) בפרסית זה תבשיל. פלאו, בפרסית פֹּלוֹ (پلو) הוא סוג מסוים של תבשיל – אורז עם תחתית פריכה (בארץ בד"כ תפוחי אדמה) ודברים טובים בפנים. פז (پز) זה גזע ההווה של הפועל לבשל. אשפז (آشپز) זה טבח, או מילולית "מבשל תבשילים" ו-אשפזי (آشپزی) הוא שם הפעולה הנגזר מ"טבח", כלומר "בישול".

המממ…
עד עכשיו הייתי בטוחה ש"בישול" קשור לאירוח, אבל עכשיו בדקתי גם במילונים של פרסית אמצעית ועתיקה. בפרסית אמצעית יש אָש כ"תבשיל", יש פַּז כגזע ההווה של "לבשל", אבל אין צירוף של השניים. המילה ל"מלון, אכסניה" היא בכלל aspinj, ואינה קשורה לבישול. לא מצאתי את המילה במילון האיראנית העתיקה ובמילון הפרסית העתיקה, אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת שם אלא רק שברתולומיי (בעל מילון האיראנית העתיקה) היה, איך לומר, אדם מיוחד ובעל עולם פנימי עשיר.

לפי קליין, המילה אושפיזין הגיעה מארמית, והמילה הארמית היא שאילה מיוונית hospition, לטינית hospitium. אני צריכה לבדוק האם אני מסכימה איתו. במקומות אחרים אני לגמרי לא מסכימה איתו בענייני מילים שאולות מפרסית.

Ruthus, גם הוא מהפורום, שלח לי תחקיר מקיף שערך בעקבות שאלתו של יאקים, והוא מגיע למסקנה שה-אוש ב-אושפלאו בכלל לא קשור ל-אש. בפרסית יש אָשפֹּלוֹ (آشپلو), ולכן אני חושבת שה-אוש ב-אושפלאו הוא כן אותו אש כמו ב"אשפזי" בישול.
מה שבטוח – בקשר לשאלתו של יאקים שנינו מגיעים לאותה מסקנה: התשובה היא "לא". אין קשר בין אושפלאו לבין אושפיזין.

אבל… נראה שחטאתי באטימולוגיה עממית בקישור בין אושפיזין לבין אשפזי. אני מבטיחה לחקור הלאה את תולדות המילה אספינג' (אכסניה) כדי לברר אחת ולתמיד מי שאל ממי ובאילו נסיבות.
אם המילה הלטינית/יוונית אכן גזורה מ-ghost* "אורח" + potis, הרי שאצטרך לבחון את כל הקשר בין המילים מחדש.
אני מפרסמת את הרשומה עכשיו, למרות שהמחקר עדיין לא הסתיים, כי הנושא מתאים לסוכות, ואני לא חושבת שתהיה לי תשובה לפני סוף החג.
אם אני לא כותבת המשך, הרגישו חופשי לנדנד לי.

חג שמח וכשר לכולם, תודה ליאקים על הניעור המחשבתי, ותודה לכל פורום השפה העברית על השרשור ובכלל על קיומכם.
ולאור הדיונים המעמיקים בפורום, אני מבטיחה לכתוב בהקדם גם על שמות המשפחה שלי (יכול להיות נחמד ליום הולדתי. בשנה שעברה כתבתי על שמי הפרטי…).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני להזכיר אותי). צרו קשר דרך כאן.

יש בינינו כִּימיה

יום שבת, 15 במאי, 2010

תקציר מנהלים:
במילים שאולות, פ' שומרת על הדגש המקורי (או הרפיון המקורי) ללא קשר לסביבה הפונטית העברית.

האות כ' אמורה לנהוג לפי כללי העברית, אם כי גם לאקדמיה יש הרהורי חרטה.
ואם המילה אמורה להתחיל ב-ב' רפויה, פשוט משתמשים ב-ו'.

כמה מכם שאלו אותי על הסלוגן של המיזם החדש שלי. למי שעדיין לא יודע ולא מכיר – קוראים לנו מַר צִים וַחֲבוּרָתוֹ, והסלוגן שלנו הוא מרצים בְּפִּינְצֶטָה להרצאות שוות (זה אותו קישור, אני סתם מתאמנת ב-SEO). העיקרון שלנו הוא שחוגי בית ומועדוני לקוחות משלמים מחיר אחיד פר הרצאה, ומקבלים גם מרצים מתחילים ולכן זולים יחסית, וגם מרצים יקרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל.

אבל על זה תקראו באתר של מר צים וחבורתו. וגם תפיצו את הקישור על הדרך.

<a href=

אני רציתי לדבר על בְּפִּינְצֶטָה. כמה מכם שאלו על ה-פ' הדגושה אחרי ב' השימוש.

ובכן, חברים, פינצטה אינה מילה עברית. וככזאת, היא אינה מצייתת לחוקי העברית. כשם שאיננו אומרים פּלאפל גם כשה-פ' היא בראש מילה, כך הדגש בפּינצטה נשאר גם כשהיא אחרי אות שימוש שוואית, שאינה מצריכה דגש חזק אחריה: לְפּינצטה, כְּפּינצטה, בְּפּינצטה, וְפִּינצטה וּפִּינצטה.

אלה שכן אומרים פּלאפל. וגם זחוק, ושום, וחילבה

אמנם סבתא שלי, שתזכה לחיים טובים וארוכים, נוהגת לומר "הוא עובד בְּבַנְק", אבל זה תיקון יתר – היפר קורקציה. הצורה התקנית היא בְּבַּנק, כי בנק אינו מילה עברית. כשהייתי קטנה נהגנו לומר פּסטיבל, ואני חושבת שיש עוד כאלה שאומרים כך, אבל זהו גם תיקון יתר, או יישור לפי חוקי השפה העברית. יצא לי גם לשמוע את ההגייה פִּילוסופיה, וכשהייתי בחטיבת הביניים היה ילד אחד בשם אורי, שלאבא שלו קראו פּוטו, כי על חנות הצילום שלו היה שלט פוטו.

ההבדל בין תיקון יתר לבין יישור הוא שתיקון יתר נעשה מתוך מחשבה וכנגד מה שטבעי, והוא אופייני יותר דווקא למשכילים. ואילו היישור הוא תהליך טבעי שקורה בשפה. כתבתי על זה בynet השבוע בהקשר של עומל-עומלת שתופס לאט לאט את מקומו של הצמד התקני עָמֵל-עֲמֵלָה.

בימי קדם מילים נשאלו בשינויים פונטיים שהיו הכרחיים על מנת לשלב אותם בעברית. למשל הפרתמים ממגילת אסתר מגיעים מפרסית עתיקה fratama "הכי ראשון", אבל fra הוא גם צרור עיצורים בתחילת מילה וגם מתחיל ב-פ' רפויה, שאינה אפשרית בעברית של אותה תקופה. לכן היה צריך לשבור את הצרור ולדגוש את ה-פ: פַּרְתמים. העברית של היום יכולה להתמודד גם עם צרור עיצורים וגם עם עיצור רפוי בתחילת מילה, וגם עם אות בגד כפת דגושה אחרי אות שימוש שוואית.

לפני שנים רבות, בני בגין רץ לראשות הממשלה. כמעט הצבעתי לו, כי הוא היה המועמד היחיד שאמר וּבְכַלְכָּלָה. כל האחרים אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. חוקי ההגה של העברית החדשה, הישראלית, המדוברת, שונים מאוד מחוקי העברית הקלסית. רק אני, סבתא בתיה ובני בגין עוד שומרים על החוק*. בסוף הצבעתי לו רק בסקר באוניברסיטה, אבל לא בקלפי.

במקרה של פ' אין בעיה, כי בכל הלשונות שהעברית שאלה מהן יש הבחנה ברורה בין P לבין F, בין π לבין Φ, או בין ف לבין پ (בערבית יש רק ف, אבל אף אחד לא מבלבל אותה עם פּ).

גם במקרה של B-V אין בעיה, גם בגלל ההבחנה הברורה בשפות השונות, וגם כי העברית שאלה מילים ב-B כ-בּ, ומילים המתחילות ב-V כ-ו'.

אבל האות כ' עושה שמח בשם כולן. בכלל, הייצוג של העיצורים X (=כֿ) ו-K במילים שאולות הוא שמח. בעברית קלסית יש ח שהיא גרונית, ק שהיא נחצית, והאלופונים הווילוניים כֿ ו-כּ. אלופונים הם ביצועים שונים של אותה פונמה בסביבות שונות, ואם אתם ממש רוצים לדעת מה זה הווילון, תכניסו את האצבע לפה ותיגעו בחך הרך, למעלה בפנים. מרגישים שזה וילון? זהו. ושם נוגעת הלשון כשמבטאים כּ, וכמעט נוגעת כשמבטאים כֿ.

בעברית חדשה ח ו-כֿ הן הומופוניות, וכך גם כּ ו-ק. האלופונים כּ ו-כֿ כבר אינם "מצייתים" לחוקי העברית הקלסית, וניתן לשמוע יותר ויותר לְכַּבּוֹת, לְכּוּדִים, ו-כְתְבִי (lekabot, lekudim, xtevi). אני משתדלת בכל כוחי להיות פה תארנית ולא להעביר אל הכתב את הזעזוע העמוק שלי מצורות כאלה.

ולתוך המערכת הזאת, על כל המתח בין עברית קלסית לחדשה, נכנסות מילים זרות. פעם היו כותבים בעברית טכסט, סכסית ו-חימיה. היום האיותים האלה נראים מוזרים. אבל אלכסנדר זה בסדר. אילו היו כותבים אלקסנדר זה היה מוזר.

העיצור היווני χ (חִי) נהגה ביוונית כ-כֿ. מילים יווניות המתחילות בחי, נשאלו ללשונות אירופה ב-ch. כאשר נקבעו כללי ההגייה של העברית החדשה, הם נקבעו לפי השפות שדיברו מחדשי השפה: רוסית, פולנית, גרמנית. בעיקר פולנית. פאול וקסלר בכלל טוען שעברית היא פולנית עם אוצר מילים עברי (אבל עדיין בהגייה פולנית), ובלקסיקון הלועזי-עברי שלו, המילים הלועזיות מובאות בצורתן הפולנית.

אלט-טאב זוכרים לפני כמה שנים, היה מתמודד בכספת שקיבל שאלת נכון/לא נכון. השאלה הייתה: המילה פוטוסינתזה מקורה בשפה זו. התשובה הייתה פולנית. המתמודד אמר לא נכון, ואיבד את כל כספו. אני מייד שאלתי אם היועץ הלשוני שלהם הוא פאול וקסלר, ואכן כאשר התוכנית הותקפה בתקשורת מכל עבר, הם הביאו את פאול וקסלר להגנתם. אז פוטוסינתזה מקורה ביוונית, אבל הדרך שבה אנחנו מבטאים את המילה היא כמו בפולנית. שיפט-אלט-טאב.

בפולנית, כמו ביוונית, ch מבוטאת כ-כֿ, ולכן מילים המתחילות ב-ch בוטאו בהתחלה ב-כֿ ופעמים אף נכתבו ב-ח', כמו חימיה. כֿאוס, כֿריזמה, כֿרומוזומים, כֿירורגיה, כֿוראוגרפיה – עם תחיית השפה העברית כולן נהגו ב-כֿ רפה (ומאותו כֿורה – ריקוד – קיבלנו גם את ההורָה, ההיא עם הה', הורה). אבל מאז שהיינו פולנים עברו כמה שנים, וכמה שפות נוספות השתלטו על לשוננו, החזקה מביניהן היא אנגלית אמריקאית. ובאנגלית – מכל הדיאלקטים – מבטאים ch כ-כּ. כּאוס (האמת היא שאם כבר אז קֵייאַס), כּריזמה, כּוריאוגרפי, כּרומוסומס וכו'. במקרה של המילה כימיה, לא רק שבאנגלית זה נשמע כ-K, מקור המילה הוא ערבי ושם זה ב-ک (כּ).

אני תמיד הקפדתי לבטא את המילים האלה כמו ביוונית (כלומר בפולנית), אבל לפני זמן מה, בעקבות דיון בטוויטר, פתחתי את המילונים שלי, וגיליתי להוותי שכל המילים היווניות ב-χ מתחילות בעברית ב-כ' דגושה.

שאלתי את רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון עברית: "הכצעקתה?"
וזאת תשובתה:

יש החלטה יְשָנה בדבר העיצור כ  (ch היוונית) בלבד: מאחר שיש לו פנים של כֿ ופנים של כּ בלשונות אירופה, הוחלט להכפיפו לכללי ריפוי ודיגוש כ העברית: כּירורגייה – בכֿירורגייה. לא כן פ, ב: פֿילוסופיה, פּסימי, פֿדיחה (סתם…)
ואולם כימיה – קל וחומר דגוש – בגלל המקור הערבי – אלכימיה.
עכשיו יש הרהורי חרטה באקדמיה על עניין דו-פניות הכ"ף, אבל לפי שעה אין שינוי רשמי. הנטייה כרגע לומר כֿירורגייה, כֿוריאוגרפיה – רפה כנהוג בדיבור. אינני בטוחה שכימיה תיגרר אף היא עם השינוי.

לא יודעת למה, אבל זה מזכיר לי קצת את קרב המוחות בנסיכה הקסומה.

ובחזרה לפינצטה: היום אני מבקשת מכל מי שאוהב אותי, את הכתיבה שלי ו/או את ההרצאות שלי, להפיץ את הקישור www.hamartsim.com לכל מי שעשוי להתעניין בבלוג שיש לנו שם, וכמובן לכל מי שאתם מכירים שהוא חבר בחוג בית או מרכז מועדון הרצאות (מועדוני גמלאים וכו') שמשלם היטב. קישורים מבלוגים ומפורומים גם יתקבלו בברכה, במיוחד אם הקישור הוא של המילים הרצאות או מרצים. ותבוא הברכה על ראשכם.

*לכל החבר'ה מפורום לשון עברית – אני יודעת. גם אתם. זאת הייתה בדיחה ואני מאושרת שיש עוד מופרעים כמוני וכמו בני.

כאילו דה

יום שבת, 10 באפריל, 2010

תקציר מנהלים: בביטויים מארמית ה-ד- מחוברת למילה: ריבית דריבית, דרבנן, דאורייתא. במילים מלטינית ובנותיה דה היא מילה נפרדת: דה פקטו, דה יורה, טור דה פראנס.
יוצא דופן – דה לפני תווית יידוע, למשל איטלקית דלה della "של ה-".
הישראלים מתבלבלים כי לשתי הקידומות יש משמעות "של" (בנוסף למשמעויות אחרות).

פוסט אחרון (אני חושבת) במסגרת פסטיבל הריבית של עברית וחיות אחרות. הראשון היה טור על ריבית ב-ynet כלכלה, השני היה פוסט על ההבדל בין נשך לבין ריבית (תקציר מנהלים: הדעות חלוקות).

והפעם – יאיר דקל ויעקב לקס הלשינו למדור התיקונים של עידו קינן על כתבה באתרא דמרקר מ-26.3.2010, שבה נכתב גם בגוף הכתבה וגם במסגרת הנאה:

ריבית דה ריבית

התיקון הראשון היה כבר בתגבובים לכתבה: ריבית דריבית הוא ביטוי שנשאל מארמית כמות שהוא, גם המילה ריבית וגם ד-, ארמית "של" או "ש-". מכיוון שטעם המצות עדיין בפינו, הדוגמה היא מביעור החמץ, כי יש שם הרבה ד-: כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל ולהווי הפקר כעפרא דארעא. כל שאור וחמץ שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר (של) הארץ. ריבית דריבית היא ריבית של הריבית.

דֶה, שנכתב בנפרד, הוא מילת היחס הלטינית "מ-", ובצרפתית, בספרדית ובאיטלקית גם "של" (כשחושבים על זה, זה במידה מסוימת התפתחות של מ-). דה פקטו – מילולית "מהעובדה" (לטינית) קרם דה לה קרם – השמנת של השמנת (צרפתית), טור דה פראנס וכו'. באיטלקית ובספרדית, כאשר מילת היחס de באה לפני תווית היידוע la, המילים מתחברות, ולכן נכון לתעתק אותה כ-ד בלבד: Pizza della casa פיצה דלה קזה. גם בצרפתית יש שינויים פונטיים.

אבל ארמית נכתבת באותן אותיות כמו עברית, וה-ד בה תמיד, אבל תמיד מחוברת למילה שאחריה, ולכן אין לתעתק אותה כמילה נפרדת דה.

ועכשיו נהיה לרגע בלשנים תארנים, ובמקום לתקן (כלומר בנוסף…) נבדוק למה זה קורה.

גם ל-ד- הארמי וגם ל-דה הלטיני יש משמעות משותפת: של. שתי השפות משמשות במשלב גבוה יחסית. הדוברים לא תמיד יודעים איזה ביטוי מגיע מאיזו שפה. יתרה מזו, בניגוד לרוב קוראי הבלוג הזה, רוב הדוברים בכלל לא חושבים מאיזו שפה מגיע כל ביטוי. הישראלי הממוצע, אולי קצת מעל הממוצע כי הוא מכיר ביטויים גבוהים, יודע שלפעמים כותבים דה ולפעמים ד-. הוא גם יודע שבעברית יש מילות יחס ומיליות רבות שניתן לכתוב אותן ביותר מצורה אחת: מן=מ-, אשר=ש-, אל=ל-. מכאן הוא מסיק (וכל זה בלי לחשוב על זה, כן?) שגם דה ו-ד- זאת אותה מילת יחס, וניתן לכתוב אותה בשתי הצורות. זה שגם התקשורת ומבחן גוגל מראים שאפשר גם ככה וגם ככה, לא ממש משפר את המצב.

אמנם הפוסט הזה מתפרסם בעקבות הלשנות על דה מארקר (הבדיחה עם הארמית מיצתה את עצמה, נכון?), אבל המציאות כרגיל הרבה יותר עצובה. תודה לאלי שהסב את תשומת ליבי לכך שזה לא המקום היחיד שבו משתמשים בביטוי. ליתר דיוק יש 283 דפים ברשת שבהם כתוב ריבית דה ריבית.

אלט-טאב: בחיפוש הראשוני בגוגל כתוב 19,300 מופעים, אבל כשמנסים ללכת עד הסוף, מגיעים ל-131 תוצאות בלבד, ובחיפוש עם התוצאות הדומות מאוד – 283. המספרים שמופיעים למעלה בחיפוש בגוגל משמעותיים בערך כמו הנקודות בשל מי השורה הזאת.

גיליתי את זה כשגיגלתי את עצמי. "תמר עילם גינדין" עם מרכאות, נכון לרגע זה, יש 144,000 תוצאות (206, או 1000 עגול עם התוצאות הדומות מאוד, ותודה לדורבנות). בלי מרכאות יש כ-2970 תוצאות (220, 1000). לא אלאה אתכם עם "תמר עילם", אבל אני חושבת המסר הובן. שיפט-אלט-טאב.

יש 26 מקומות שבהם מופיעים זה לצד זה "ריבית דריבית" ו"ריבית דה ריבית" (בחיפוש הראשוני כתוב 509). ברוב המקומות זה נובע מחוסר תשומת לב, או פשוט מחוסר ידע, אבל בחלקם זה כדי לתקן את המעוות:  גלעד סרי לוי בתגובה לעדו מרוז ב"לחיות אבל אחרת", העכבר ששתק ב"פרש" וגם כמה תגבובים, לכתבה הזאת בדה-מארקר (זה דה שונה לחלוטין. לא היום) ולכתבה של רמי שטיירמן בגלובס, מ-2007.

הפוסט הוא בעקבות ריבית דריבית, אבל חיפוש קצר בגוגל מעלה גם דפקטו (אני לא עוברת על כל התוצאות. חלק הן משחק מילים על דֶפֶקט, אבל חלק בלתי מבוטל זה בעצם דה פקטו, לפעמים לצד דיורה, שאמור כמובן להיות דה יוּרֶה), וגם שארל דגול (דה גול), טור דפרנס ו(מצוות, שליח, קדיש) דה-רבנן (דרבנן). ואפילו קצת דה-אורייתא. נקודת האור הקטנה שלנו היא שהצורות האלה הן עדיין במיעוט.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כלכלה). צרו קשר להזמנת הרצאה.

ריבית דה ריבית

יום חמישי, 8 באפריל, 2010

תקציר מנהלים: יש האומרים שאין הבדל בין נשך וריבית, יש האומרים שנשך זה ריבית שנלקחת מראש, ויש האומרים שנשך זאת ריבית קצוצה.
כולם צודקים.

ביום שישי שעבר התפרסם הטור השני שלי ב-ynet כלכלה, והפעם על המילה ריבית, השאולה מארמית, ועל המילה התנ"כית נשך.

לפני הכול – תודה ליחזקאל וליובל על הייעוץ בעניינים הלכתיים.

היו 54 תגובות ב-30 דיונים, מהם 3 או 4 תשובות שלי ורק אחת (למיטב ידיעתי) של חברה שלי. אני מה-זה מרוצה.
בתגבובים התפתח דיון בנושא ההבדל בין נשך וריבית ששווה להתעכב עליו קצת. מי שמאמין לי ולא צריך דוגמאות, פשוט תדלגו על הקטעים המצוטטים.

המילה ריבית אינה קיימת במקרא, אלא רק בתרגומי מקרא לארמית, שם היא מתרגמת את המילה נשך, למשל

לָא תְּרַבֵּי לַאֲחוּךְ, רִבִּית כְּסַף רִבִּית עֲבוּר:  רִבִּית, כָּל מִדָּעַם דְּמִתְרַבֵּי, שמתרגם את לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל:  נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ (דברים כג:כ).

בתרגום האנגלי החדש של אותו פסוק, המילה נשך היא interest ומופיעה גם המילה loan, ובתרגום קינג ג'יימס, התרגום הראשון של התנ"ך לאנגלית, משתמשים במילה usury.

התרגום הארמי שאני משתמשת בו הוא תרגום אונקלוס מאתר מכון ממרא, והתרגומים האנגליים, הן ה-New Revised Standard Version והן תרגום קינג ג'יימס לקוחים מאורמוס.

אייל מרמת ישי ואבנר כותבים שנשך הוא ריבית שנקבעת מראש, וארז גורס שהמילה נשך באה לתאר ריבית נשכנית מופרזת, וכיום יש אפילו הגדרה משפטית למה שיוגדר ריבית נשך שאינה חוקית. לדוגמה 10% לשנה ייחשב ריבית. אולם 10% ליום תיחשב ריבית נשך שאינה חוקית. לדבריו, ההבדל מצוי גם בשפות אחרות. לדוגמה ריבית באנגלית היא interest וריבית נשך הינה usury.

הבה נראה איך כולם צודקים:

כאשר מופיעות המילים מרבית ותרבית לצד המילה נשך, הן מתורגמות כריבית, בעוד שנשך מתורגמת כחיבֻליא. חבל בעברית מקראית הוא משכון, וחיבליא בארמית היא מילה נרדפת לריבית, הפעם מהפן שכובל את הלווה. בתרגום האנגלי החדש, מרבית ותרבית הן profit ונשך, בהתאמה לדברי אייל, הוא interest taken in advance. בתרגום קינג ג'יימס נשך מתורגם usury, ומרבית ותרבית מתורגמות increase.

דברים כה:לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, מתורגם לָא תִּסַּב מִנֵּיהּ חִיבֻלְיָא וְרִבִּיתָא,
באנגלית חדשה Do not take interest in advance or otherwise make a profit from them
ובאנגלית ארכאית Take thou no usury of him, or increase

והפסוק הבא, דברים כה:לז
אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ, יָת כַּסְפָּךְ–לָא תִּתֵּין לֵיהּ, בְּחִיבֻלְיָא; וּבְרִבִּיתָא, לָא תִּתֵּין מֵיכְלָךְ
אנגלית חדשה You shall not lend them your money at interest taken in advance, or provide them food at a profit
ארכאית Thou shalt not give him thy money upon usury, nor lend him thy victuals for increase

באנגלית ארכאית המילה היא אכן usury, אבל המילה interest כלל לא מופיעה בהקשרים של ריבית. ההגדרה המילונית של usury היא אכן ריבית מטורפת, אבל זה בימינו. הפירוש הארכאי הוא פשוט ריבית, וקינג ג'יימס כתוב בשפה ארכאית. אני חושבת שהמחוקק העברי המודרני החליט להשתמש במילה נשך לתיאור ריבית לא הגיונית, כי המילה עצמה נשמעת הרבה יותר שלילית מאשר סתם ריבית.

התרגום בגרסה החדשה הוא תרגום חדש יותר, והפרשנות – כאשר נשך מוצב מול ריבית – תומכת בדברי אייל ואבנר. אבל כאשר נשך ניצב לבד, הוא מתורגם כ-interest בלי קשר לזמן הגבייה ולזמן הפרעון.

מירי מרמת אביב הפנתה למאמר של עו"ד טל שרון על משכנתאות וריבית. לקראת סוף המאמר מצטט עו"ד שרון את הרמב"ם, מתוך ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה פרק ד. הרמב"ם אומר "נשך ומרבית אחד הוא", ואחר כך עובר להשתמש במילה ריבית.

למי שתהה, המילה usury אכן באה מהפועל "להשתמש", ו-interest בלטינית זה "זה באמצע" (inter – בין, באמצע, est=is).

יופי. כולם יצאו צודקים.

הכותרת היא דווקא לא נכונה, אבל 529 מילים זה כבר מספיק לפוסט אחד, אז מבטיחה לכתוב עליה מייד ולפרסם בעוד 3 ימים (זה טוב גם כדי שלא ייראה כאילו אני יורדת על אתרא דמרקר באותו פוסט שאני משבחת את הטור הבלשני הנפלא של ynet כלכלה).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מינוח עסקי). צרו קשר להזמנת הרצאה.