למי קראת הומופון?

הרצאה/הפעלה שנותנת שמות לתופעות לשוניות שגורמות לאי הבנה, ועל הדרך גם הורסת בדיחות:

מה משותף לאישה שנכנסה לבית המרקחת עם חוט וביקשה קרם לחוט, לבין הדוגמנית הערבייה עלילה מסלול?
מה משותף למועצת המדינה הזמנית ולאבא של חבר של בעלי זכרונו לברכה?
מה משותף לספר "יהדות הלכה למעשה" ולפרסומת "יש לנו בירה חדשה"?
ואיך יכול להיות שחולצה מטיילת ליד עין גדי?

בהרצאה אני מגדירה הומופונים, הומוגרפים, הומונימים, דו משמעות תחבירית, ולמתקדמים – משפטי garden path, ואת רוב הדוגמאות אתם נותנים.



לך תדע – פרק ז' / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 25 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה. במשך שנתיים מתפתחת זוגיות נפלאה בין שרון וגל ג', עם הרבה בישולים משותפים. לך תדע – פרק ו'.

בסרט, זה הקטע שמשמיעים שיר רומנטי ומראים אותנו בקטעי חיים: רוכבים על אופניים בפריס, גונדולה בוונציה, מבשלים כמובן, עורכים מלחמות אוכל (לא עשינו את זה – שנינו שונאים לנקות אחר כך – אבל זה נורא מתאים לקטע הזה, לא?), מסעדות – החיים הטובים.

אחרי סיום התואר מצאה את גל עבודה מצוינת ואני כמובן המשכתי הלאה – פרסומים והוראה, וגם הקפדתי ללמוד לפחות בסמינר או בשיעור אחד כל סמסטר כדי לא להתנוון. אם כי התלמידים נהיו יותר ויותר צעירים וכבר לא היה לי ממש על מה לדבר איתם (בעצם כשחושבים על זה, רובם היו בגיל של גל, ועם גל תמיד היה לי על מה לדבר).

קנינו דירה ביחד, לקחנו משכנתא, איחדנו חשבונות ועשינו הסכם ממון וצוואות, למרות שלשנינו היה ברור שלעולם לא ניפרד. את הדירה שיפצנו ושפצרנו והפכנו אותה לדירת חלומות, עם מטבח ענק, סלון שמתאים למסיבות רבות משתתפים ופינת אוכל לשנים עשר איש לפחות. אירחנו כמו מטורפים – כל סופשבוע לפחות ארוחת שחיתות לכמה זוגות קרובים. גם עשינו חדר כושר כמו משוגעים, כדי למנוע הכרסה.

היה גם איזה חודש שכל פעם מי שחזר הביתה ראשון (בדרך כלל אני, אבל ארבע פעמים גל) היה מכין את ארוחת הערב, עורך את השולחן, ומחכה לשני בג'קוזי עם נרות. הפסקנו עם המנהג הזה כי הרגשנו שמרוב רומנטיקה תמידית לא יהיה לנו בסוף איך לציין אירועים מיוחדים.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – פרק ו' / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 18 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה.

בסוף הערב מצד אחד הייתי בעננים – היה שווה לחכות! גם חוש הומור, גם מראה משובב נפש, ולא סתם אדישות כלפי אכילת הנזלת אלא ממש שיתוף פעולה! חששתי שאולי ההרגשה הזאת היא חד צדדית, ולכן לא העזתי לומר שום דבר. וזה בא מגל, ממש לפני שנרדמנו מכורבלים ביחד מתחת לשמיכת קיץ: "שרון, סוף סוף מצאתי אהבה" (ואם בשביל גל זה סוף סוף, מה אני אגיד?).

למחרת כבר העברנו את כל הדברים מהדירה הקודמת של גל. לא שהיו כל כך הרבה, זאת הייתה דירת סטודנטים שבאה מרוהטת, אז זה היה בעיקר בגדים, מחשב וכמה כלי מטבח. החוזה בין כה עמד להסתיים, והם לא עמדו לחדש אותו. בעיות בין שותפים. כרגיל.

בימים הבאים חייתי כמו בתוך חלום, כזה שפוחדים להתעורר ממנו. אבל כשהימים הפכו לשבועות והשבועות לחודשים, הבנתי שזאת כנראה המציאות החדשה. בשנתיים בראשונות (עד סוף התואר של גל) נסענו יחד לאוניברסיטה כל בוקר, ואני עבדתי רוב הזמן בספרייה, עד שנגמר היום של גל ואז חזרנו ביחד. לא היו לנו שום בעיות אתיות עם זה שאני מרצה, כי החוג של גל היה בכלל במדעי החברה ואני במדעי הרוח (פסיכולוגיה ולימודים קלסיים, אם אתם ממש חייבים).

בישלנו ביחד ארוחת ערב – שנינו מבשלים ממש טוב: אני למדתי קצת שֶׁפוּת בין התואר הראשון לשני, כשחשבתי שעם סופוקלס לא הולכים לסופר, ולגל יש כישרון טבעי וניסיון בעבודה במטבח של קייטרינג לפני הצבא. היינו מתפרעים עם מנות בסגנון שלושים וחמישה במאי. המנה החביבה עלינו הייתה עוגת בשר עם מיץ פטל, ופעם גם הגשנו את זה לחברים שלנו והם נורא נהנו. גם אלתרנו מנות כמו מוס חמוצים ופאטה במבה. חשבנו אפילו לכתוב ספר בישול ביחד!

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ה / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 11 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד.

לא שהצלחתי להתרכז באותו יום במאמרים שהבאתי כדי לקרוא בשקט של הספרייה (זה שיש לך דירה לבד זה לא אומר שאפשר להתרכז שם. היתרון של הספריה הוא שאין שם מקרר). גם לא בסמינר. מזל שזה לא היה יום של שיעור שלי, כי ללמד בטוח לא יכולתי. כל הסמינר התכתבתי בקדחתנות עם ניצן – מה היה, מה אעשה, מה יהיה – זה נראה כל כך מבטיח, ועם זאת היו לי כבר אכזבות מכאלה שנראו כמו פוטנציאל למשהו מבטיח וברגע האחרון התברר שרק חיפשו "ידידוּת". או שסתם היו בקטע הלא נכון.

שתים עשרה בלובי. קצת מוזר, פעם ראשונה שיש לי רמזור-דייט. מרוב פרפרים בבטן בקושי הצלחתי להגיד: "שלום. אני שרון".

"נעים מאוד, גל".

ברגע זה ידעתי שזהו זה. גל ג'.

קנינו המבורגר ומיץ (תאנים סגולות על יוגורט – מומלץ!) בפורום התחתון ויצאנו לשבת על הדשא בחוץ. היה יום קריר, אז לא היו הרבה אנשים, אבל גם לא היה גשם, כך שיכולנו לשבת בלי לקום רטובים לגמרי. לי לא היו יותר שיעורים באותו יום, ובספרייה ממילא לא יכולתי להתרכז, ולגל היה שיעור בשתיים וחצי, אבל הזמן עבר כל כך מהר, שהפעם הראשונה שהסתכלנו בשעון הייתה בשלוש ורבע, שזה כבר לא נעים להיכנס לשיעור. פשוט דיברנו ודיברנו ודיברנו, ואחרי שווידאנו שאין אנשים אחרים על הדשא גם אכלנו קצת נזלת לקינוח. בהתחלה היה קצת מוזר, לאכול ככה בנוכחות גל, אבל מהר מאוד התרגלתי וזה היה טבעי, ועד סוף היום – על הספה אצלי מול "מבט" – כבר ידענו פחות או יותר הכל אחד על השני. לגל לא הפריע הפרש הגילים של שבע שנים לטובתי, אז למה שלי יפריע? זה גם לא כל כך הרבה. בין סבא וסבתא שלי היו חמש עשרה שנים, והיא הייתה הרבה יותר צעירה מגל כשהתחתנה.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

החודש הכי מעניין בשנה

יום שבת, 9 באוקטובר, 2010

שואל רזי: זה חשוון או מרחשוון?
תקציר מנהלים: גם וגם.

הסבר מקוצר – חשוון הוא קיצור של מרחשוון, זה נכון. מרחשוון היה קודם, אבל הקיצור חשוון הוא כל כך עתיק, שאי אפשר לומר שהוא פחות "נכון" ממרחשוון. אולי פחות קרוב למקור. אני לא מצליחה למצוא מתי נקרא החודש לראשונה חשוון (בלי מר), אבל בחיפושיי אחר תשובה, מצאתי את הציטוט המשעשע הבא בכתבה על חודש חשוון ב-NRG:

פירוש השם חשוון – על פי המחקר שמו המקורי של החודש היה "ירח שמן" אשר פרושו החודש השמיני. במשך השנים הפך השם למר-חשוון. המסורת היהודית מוסיפה טעם נוסף לקידומת לה "זכה" חודש זה בלבד בלוח השנה הקידומת "מר". בחודש זה אין ימי שמחה ומועד ולכן זכה לתוספת מר.

אז קצת סדר בבלגן. טוב?

אמנם בגן אמרו לנו ש"מר חשוון" הוא אדון חשוון, ובבית הספר הבנו שהוא מר כי אין בו חגים וחופשים. גם לפי המסורת היהודית החודש מר כי חלו בו פורענויות רבות, וזה עוד לפני רצח רבין ביום הולדתי ה-22 (י"א בחשוון. אצלנו סופרים עברי). המתקדמים בינינו למדו שה"מר" של חשוון אינו הטעם המר, אלא ההומונים "מר" שמשמעותו טיפת מים. מר היא מילה יחידאית בתנ"ך, בביטוי כְּמַר מִדְּלִי (ישעיהו מ:טו). והרי בחשוון מתחילים לרדת הגשמים.

עד כאן, גבירותיי ורבותיי, האטימולוגיות העממיות הנפוצות של שם החודש. שמואל חגי מביא אטימולוגיות עממיות נוספות נוספות (ואחת אמיתית) לשם מרחשוון, ולשמו העברי המקורי, "ירח בול".

ועתה – לאמת.
כל האטימולוגיות העממיות, וגם השם המקוצר חשוון, הם תוצאה של מטאנליזה.

באכדית שם החודש היה וַרַח-שַמְנוּ.

בעברית, ו' שמית בתחילת מילה הופכת ל-י'. לכן ولد וַּלַד בערבית מקביל ל-ילד בעברית, ולכן גם ברוב פעלי פ"י (פעלים שפ' הפועל שלהם, כלומר האות הראשונה של השורש, היא י'), יש ו' כאשר פ' הפועל אינה בתחילת מילה. למשל ישב – תושב – הושיב, ילד(ה) – נולד – הוליד. זה קורה רק ברוב פעלי פ"י, כי בחלק מהפעלים פ' הפועל הייתה י' גם במקור, והיא נשארת גם באמצע מילה. למשל ינק – תינוק – היניקה (ו"להיניק". סורי, אבל זאת הצורה התקנית).

ורח, אם כן, הופך בשמית ל-יֶרַח, כלומר חודש.

שמנו – השמיני. כשמתחילים לספור בניסן, הירח השמיני הוא ורח-שמנו (ובתרגום ללטינית – אוקטובר).

חילופי ו-מ נפוצים מאוד בשאילות בין שפות במזרח הקדום. הסיבה היא שהן ו(W) והן מ הן שפתיות, כלומר את שני הצלילים הוגים באמצעות השפתיים ללא שיתוף לשון ושיניים – ורק זרימת האוויר שונה. חילופי ו-מ נמצאים גם בשם החודש כסלו (kislimu, בחודש הבא), ואולי גם בסיוון (יש המפרשים simanu). מחוץ ללוח השנה אפשר למצוא את החילופים האלה בצבע ארגוון (ארמית) – ארגמן, שיש בו המילה הפרסית gaona שבמקור הייתה "שיער", אבל הפכה ל"צבע". אותי הכי הצחיק שזיהו את המלכה ושתי עם האלה העילמית מַשְׁתִי. הסיבה שזה הצחיק אותי היא שכולם מצטטים את אותו ספר, וכשמגיעים למקור, מגלים שהמחבר אומר שאמנם אין אלה כזאת, אבל ניתן לשחזר את השם שלה.

למרות שמי, העילמית שלי לא משהו ואני לא יודעת אם גם בעילמית, כמו בעברית, יש מניעה ל-ו' בתחילת מילה. אז אני לא יודעת אם זה מ-מש מצחיק שהוא שחזר משתי, או שזה פשוט לא יכול היה להיות ושתי.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני להצחיק חנונים). צרו קשר להזמנת הרצאה.

לך תדע – חלק ד / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 4 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'.

נהגים ישראלים, ולפעמים גם נהגות, תמיד מחטטים באף ברמזורים. לפני שאמשיך – זה אולי נראה כסתירה לכל מה שאמרתי עד עכשיו, כי פתאום יש אנשים שמחטטים באף ברמזורים, אבל אל"ף רובם לא אוכלים, שזה החלק העיקרי, ובי"ת הסתכלתם עליהם פעם? בעעעע. הייתם מצפים שברמת הנואשות שלי אני אתפשר, אבל הבררנות – הבררנות. זה לא מספיק שיקבלו אותי כמו שאני, בכלל שירצו אותי, אני מצפה גם לחוש הומור אינטליגנטי וגם לנתונים גופניים ברמה מסוימת ומעלה. כך שלא פלא שעדיין הייתי לבד.

תמיד נזהרתי מאוד שלא לחטט ולאכול ברמזור. רק בנהיגה בדרך מהירה. אבל לפעמים, אתם יודעים, מתפלק. או שיש צורך עז, ואז מסתכלים סביב סביב לבדוק שאף אחד לא מסתכל, ועושים את זה מהר. באחת הפעמים האלה הצורך היה כל כך עז, שאת ההסתכלות סביב עשיתי רק בזמן שהאצבע כבר הייתה בפה. ואז, למרבה הפדיחה, נתקלתי בעיניים שהיו בדיוק עליי. הפרצוף שהיה מחובר לעיניים האלה דווקא די מצא חן בעיני, וזו הייתה פדיחה נוספת. למרבה ההקלה, בפה של אותו פרצוף גם היה תחוב קצה אצבע, ואחרי שנייה אחת שנינו התפקענו מצחוק. כל כך צחקנו, שלא שמנו לב אפילו שהרמזור התחלף, עד שכולם צפצפו לנו. עשינו אחד לשני תנועות של נדבר ברמזור הבא, ונסענו. ברמזור הבא שוב עצרנו מכונית לצד מכונית, הסתבר ששנינו נוסעים לאוניברסיטה – אז קבענו בשתים עשרה בלובי של הספרייה.

המשך בשבוע הבא – אותו יום אותה שעה.

שְׁמוֹנֶה שָׁמֵן ועגול

יום ראשון, 3 באוקטובר, 2010

שואלת רויטל:

מהו מקור המילים שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן, והאם יש קשר למספר שמונה.

עונה תמר:

שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן הן צורות שונות של השורש ש.מ.נ, המקביל לשורש הערבי ס.מ.נ. שֶׁמֶן במשקל סגוליים, המציין לרוב עצמים, שָׁמֵן במשקל פָּעֵל, כמו רעב, ישן, רזה.

פָּעֵל הוא בינוני הווה של פעלי מצב: צורת העבר היא שָׁמַן ובעתיד – יִשְׁמַן.

המספר שמונה נגזר משורש שמי שונה, ומקביל לת'מנייה בערבית.

ה-ש' העברית מקורה בשני עיצורים שמיים שונים, שהתאחדו בעברית. לפעמים היא מקבילה ל-ס ערבית/ש ארמית: שלום-סלאם, שם-אִסם, שלטון-סֻלטאן, ולפעמים ל-ת' בערבית ו-ת בארמית: שלוש-תלת, שור-תורא, שניים-תניין. באיחוד ה-ש' נוצרו שורשים הומונימיים רבים, ביניהם שני השורשים ש.מ.נ.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שולטתתת). צרו קשר להזמנת הרצאה.

שואלת רויטל:

מהו מקור המילים שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן, והאם יש קשר למספר שמונה.

עונה תמר:

שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן הן צורות שונות של השורש ש.מ.נ, המרוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כֵּלים). צרו קשר דרך האתר שלי.קביל לשורש הערבי ס.מ.נ. שֶׁמֶן במשקל סגוליים, המציין לרוב עצמים, שָׁמֵן במשקל פָּעֵל, כמו רעב, ישן, רזה.

פָּעֵל הוא בינוני הווה של פעלי מצב: צורת העבר היא שָׁמַן ובעתיד – יִשְׁמַן.

המספר שמונה נגזר משורש שמי שונה, ומקביל לת'מנייה בערבית. ה-ש' העברית מקורה בשני עיצורים שמיים שונים, שהתאחדו בעברית. לפעמים היא מקבילה ל-ס ערבית/ש ארמית: שלום-סלאם, שם-אִסם, שלטון-סֻלטאן, ולפעמים ל-ת' בערבית ו-ת בארמית: שלוש-תלת, שור-תורא, שניים-תניין.

היאור הוא לא רק נהר במצרים

יום חמישי, 30 בספטמבר, 2010

לפני שבועיים התפרסמה הדורבנה הראשונה שלי. לתוהים איך הצלחתי לקבל פרוטקציית-על ולהכניס דורבנה יום אחרי שהגשתי אותה – זו הייתה דורבנה מוזמנת, ביטוי שאני משתמשת בו זה כ-12 שנים, מאז שהתחתמתי עם אבי ילדיי.

מי שאוהב אותי וטרם חימש, מוזמן לעשות זאת, שכן בימים הראשונים הייתי ב-20 הגדולים ומאז ירדתי משם ואני מתבאסת.

באותה הזדמנות הצעתי עוד שתי דורבנות, אחת מן הסתם תתפרסם מתישהו, והשנייה נפסלה על רקע סיבוכיות יתר בהסבר האטימולוגי.

אז איזה מזל שיש לי גם בלוג משלי!

הדורבנה הייתה בַּיְּאוֹר, ומשמעותה – בהכחשה.

האטימולוגיה עוברת דרך משחק מילים הומופוני באנגלית, שלא ניתן לתרגם אותו לעברית. מארק טוויין טבע את הביטוי ِDenial ain't just a river in Egypt, ואני מוצאת את עצמי משתמשת בו פעמים רבות, גם כי הוא חמוד להפליא וגם כי הוא מתאים לכל כך הרבה סיטואציות.

Denial הוא כמובן הומופון של The Nile.

הדוּגמוֹת שלי היו:

"מה נסגר עם רן? הוא עדיין בארון?"
"הוא לא בארון, הוא בַּיְּאוֹר".

וכן

"כולם יודעים מה אשתו עושה עם כולם, ורק הוא חי לו בַּיְּאוֹר"

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב, גם באנגלית (אם אנחנו כבר בענייני חו"ל). צרו קשר דרך כאן.

לך תדע – חלק ג / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 27 בספטמבר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לפרק א המלא. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לפרק ב' המלא.

גרנו יחד, משק בית משותף והכל – בלי שסודי הנורא יתגלה. ואז, תמיד יש איזה "ואז", יום אחד נתנו לגל לילה חופשי, ובמקום לספר לי ולהכין אותי מראש, היה לגל מין רעיון מוזר שכזה כאילו ללכת לעבודה, ואז להפתיע אותי. כי כמובן שהתלוננתי כל הזמן על זה שאף פעם לא יוצא לנו להיות ביחד בלילות. צריך כיסוי. לא רציתי להעליב את גל ולומר שזה מעולה שבמעולים שאני תמיד לבד בלילה. בקיצור, איך שנשמעו צלילי הסיום של "מבט" הדלת נפתחה, ופרצוף כזה המום לא ראיתי בחיים. גם את גל ב' לא ראיתי יותר. מרוב גועל לראות אותי אפילו לא חילקנו את הרכוש המשותף שצברנו, והכל נשאר אצלי. לא שהיה כל כך הרבה, אבל טלוויזיה, מכונת כביסה – זה גם משהו.

זה היה מזמן. אחר כך כמה שנים לא היה לי קשר מחייב. כמה סטוצים פה ושם, אבל זה אף פעם לא הגיע אפילו לזה שאני אצטרך להתאפק ולתמרן כדי לא להיתפס. אני מקווה שלפחות אחרי שאנשים יקראו את הפסקה השנייה בסיפור הזה, יותר אנשים יהיו פתוחים יותר לעניין. כאילו מה? אתם פתוחים וליברלים בכל מה שקשור בנקבים אחרים של הגוף ומה שעושים איתם, אז מה הבעייה שלכם עם קצת נזלת?!! זה בריא!!! חשבתי גם לפרסם מודעה בשידוכים, אבל התביישתי לפרט את הנכות הקלה שלי. נגיד אם אני אכתוב שיש לי נכות קלה, ואנשים יחשבו שזה פיגור קל או סחיבת רגל, ובסוף יגלו שדווקא יש לי כמה תארים (שזה בעיני החברה מדד לאינטליגנציה), ומבחינת מראה יש לי דווקא מה להציע (עיניים בהירות, שיער חלק וכהה, גובה קצת מעל הממוצע ומשקל – נו, למי אין שניים-שלושה קילו שהוא היה רוצה להוריד). ואז מה? אני אצטרך לספר להם מה "הנכות" שלי?

אז המשכתי בבדידותי המזהרת, עם מערכות יחסים קצרות טווח ביותר בכל פעם שהרגשתי צורך פיסי. אילו ידעתי בילדותי כמה אמא צודקת בקשר לנזלת, אולי הייתי מנסה כן להיפטר מן ההרגל, אבל אז חשבתי שתמיד יהיה לי את גל א', ואחר כך כבר היה מאוחר מדיי.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ב / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 20 בספטמבר, 2010

Last Time on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף.

לפרק המלא

ואז אמא של גל תפסה את אבא של גל על חם עם המזכירה שלו באחד מאותם לילות של "ישיבות מאוחרות במשרד", לקחה את הילדים באישון לילה ועברה לראשון. ומאז לא היה לי קשר עם גל. פשוט נתק מוחלט. ואני לא הבנתי איך יכול להיות שאהבנו כל כך ועכשיו אפילו ציור לא נשאר לי מגל. ומאז לא היה לי עם מי לחלוק את אותם רגעי עונג גנובים, והתחלתי להידרדר.

מגיל ארבע עד גיל עשרים וחמש לא היה לי שום קשר עם גל, ואז הגננת שלנו פרשה לגמלאות ואיכשהו הצליחו לארגן את כל מי שאי פעם היה אצלה בגן למסיבה ענקית. מרגע שקיבלתי את ההזמנה ועד המסיבה – לא הצלחתי לישון. כל הזמן חשבתי מה אני אלבש, ואיך אפגוש את גל, ומה נגיד, ואיך – אולי? הלוואי! – נגמור את הלילה ביחד. אפילו ניקיתי את הדירה שלי!

כן, פגשתי שם את גל. את גל וזוהר וטל שחר. משפחה! גל! מילא להתחתן, אבל ילדים?! והם נראו מאושרים, וזה נראה כל כך אמיתי. ואז היה לי משבר עמוק: לגל כבר יש משפחה, ולי אפילו אין אהבה. מה עשיתי בעשרים וחמש שנותיי? צברתי תארים? בשביל מה זה טוב? אני רוצה משפחה וילדים!

חשבתי אפילו ללכת לפסיכולוג שישכנע אותי שאני בסדר, אבל כנראה אמא צדקה, כי אף אחת ממערכות היחסים שלי לא החזיקה מעמד אחרי מעידות קטנות שבהן נתפסתי בעיצומו של חיטוט. מערכת היחסים שהחזיקה מעמד הכי הרבה זמן הייתה עם גל ב' (זה לא שמות משפחה אלא מספרים סידוריים. כמו מלכים). למה? כי רוב היום אין לי בעיה להחזיק מעמד, אבל לפעמים בלילה מול הטלוויזיה יוצא לי בטעות (או אם אני לבד בבית אז לא בטעות) לחטט ולאכול. אז רוב מערכות היחסים שלי נגמרו בערך כשנגמר "מבט". אבל העבודה של גל ב' הייתה בלילות. אבטחה. כך שכל הערב יכולתי לשבת מול הטלוויזיה בכיף בלי לחשוש שמא מישהו יראה אותי – בפרט גל – וכך במשך שנתיים היה סבבה.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

האנליזה מתה

יום ראשון, 19 בספטמבר, 2010

כשעומר היה בן שלוש, הוא ביקש לתת לענתי את הבובה של הבְּרָה, בגן החיות הוא פחד מהאֵב, והוא אהב להוציא תיקים מהגַז'.

(למי שצריך הסבר: זה ברה, זה אב והתיקים בגז').

אחר הדברים האלה, לימדתי אותו לומר מטאנליזה (הוא היה אומר "מטליזה")  בגיל שלוש. כל הורה דופק את הילדים שלו איך שהוא יודע.

מטא היא קידומת שמשמעותה המקורית מעבר או אחרי — בזמן ובמרחב — והיא מציינת שינוי (למשל מטמורפוזה – שינוי צורה).
אנליזה – אתם יודעים.
במטאנליזה, הדוברים מפרקים זוג מילים באופן שגוי, או מפרקים מילה אחת לשתי מילים.

באנגלית קרו המון מטאנליזות בשמות עצם שמתחילים ב-N, או שמתחילים בתנועה. הדוברים פירשו, למשל, a norange  כ- an orange, ולכן בשמו של התפוז יש N בחלק מהלשונות ההודו אירופיות, ובחלק אחר הוא מתחיל בתנועה. אותו דבר בדיוק קרה גם במילים nadder (נחש ארסי, כיום adder)  ו- napron (סינר, apron). התהליך ההפוך קרה ב-an ekename "שם נוסף, שם חיבה", שהפך ל-nick name, ואף התקצר בימינו ל-nick.

המטאנליזות החביבות עליי הן אלה המשקפות אטימולוגיה עממית משעשעת. והחביבה ביותר מביניהן היא ללא ספק ביטוי הסלנג ראס בן אמו, או ראס בילעינו (בהתאמה: "ראש בן אמו" ו- "ראש יקללהו" או "ראש בעינו" בשגיאה), שמשמעותו "על אפו ועל חמתו". אבל בסלנג.

מקור הביטוי בערבית غصبـًا عنهُ – בתעתיק מדויק ע'צבא (ע'צבן) ענהֻ. מבטאים את זה רַסְבַּן עַנְהוּ (רסבן עם ר' ישראלית, שהיא העיצור הקרוב ביותר ל-غ בערבית). כמו שאפשר לנחש מהתעתיק המדויק, יש לזה קשר לעצבים. בתרגום מילולי, ע'צבן ענהֻ זה בערך "באופן שמעצבן אותו". דוברי הסלנג הישראלי יודעים לבנות ביטויים וקללות בערבית, אבל תואר הפועל הערבי עם סיומת an- הוא פחות מוכר לדוברי עברית, ולכן הם לא חושבים עליו כשהם באים "לנתח" את הביטוי. ראס ו-בן, או ב+אל זה הרבה יותר הגיוני.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני היגיון). צרו קשר להזמנת הרצאה.