סנסקריט



שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

מי היה קודם?

יום שבת, 2 באוקטובר, 2010

שואל ינשוף:

איך בדיוק תומכים האינדולוגים בתאוריה שמתעליינת על הפרסית הקדומה ו"מכפיפה" אותה לסנסקריט? האם הדיאכרוניה אכן לצידם?ו

עונה תמר:

דבר ראשון, לכל עם ברור שהוא היה כאן קודם. יש המון הוכחות לכך שההודים היו כאן ראשונים – עובדה, כל השפות האירופיות דומות לסנסקריט, ישוע המשיח נקרא בשמו של קרישנה הפוחז, ושיטת הספירה כולל הצורות של הספרות, היא המצאה הודית עתיקת יומין. אם תשווה את צורות הספרות בערבית ובעולם המערבי (הספרות שאנחנו משתמשים בהן) לספרות בכתב ההודי, תגלה שזה המקור, וממנו התפתחו הספרות השונות.

דיאכרוניה? כמובן.

הַוֶּדוֹת, כתבי הקודש ההודים הקדומים, מתארות(מתארים?) אירועים אסטרונומיים שקרו עוד לפני הפלישה הארית להודו, ומתוארכים ל-4000-2500 לפנה"ס. לשונן של הוודות, הנקראת וֶדִית, היא הצורה הקדומה ביותר של סנסקריט, ואחת השפות הקשות ביותר שקראתי. כמו סנסקריט, אבל בלי היגיון. זה בערך כמו עברית תנ"כית עבור עולה חדש שלמד רק עברית מודרנית.

אלט-טאב: התלבטתי באיזה מין לתרגם את המילה ודות. עצם השימוש בצורת הרבים ודות הוא משעשע, כי  זוהי גזירה עברית. בסנסקריט וֶדָה זה זכר, וברבים – vedās / vedāḥ. אלט-טאב: נתתי כאן שתי צורות רבים, כי עקרונית הצורה הבסיסית מסתיימת ב-S, אבל אם זה בסוף משפט או לפני P, זה הופך ל-ḥ, וכך מופיעה צורת הרבים בטבלאות הנטייה. שיפט-אלט-טאב. דוברי עברית, ואני בתוכם, מתייחסים לוודות בנקבה ואף יוצרים צורת ריבוי נקבית עברית. כי ככה זה בעברית – מסתיים ב-A? נקבה. וברבים – וֹת. שיפט-אלט-טאב.

האָוֶסְטָה, כתבי הקודש האיראנים הקדומים, אינה מתארת (אינם מתארים? מה קורה לי היום עם התמורות האלה? מה עושים כשהתמורה שונה במין ובמספר מהגרעין שלה?) אירועים אסטרונומיים שאנו יכולים לזהות, אבל לפי תיאורים אחרים מקובל להניח שהחלק הקדום שלה התחבר בתחילת תקופת הברונזה. אבל לך תדע מתי הגיעה הברונזה לערבות דרום רוסיה, המקום שבו ממקמים בד"כ את זרתושטרה. זה מן הסתם מאוחר יותר מאשר האירועים האסטרונומיים המתוארים בוודות, אבל זה שמשפה מסוימת שרדו כתבים (ליתר דיוק יצירות. גם האווסטה וגם הוודות הועלו על הכתב אחרי כמה אלפי שנים של מסירה בע"פ) עתיקים יותר מאשר משפה אחרת, עדיין אינו מוכיח את קדימותה בזמן. רק את תיעודה העתיק יותר.

גם קדמות טיפולוגית של שפה – כלומר שפה שמראה מאפיינים ארכאיים יותר משפה אחרת – אינה מעידה בהכרח על קדמות כרונולוגית. די להשוות את המחזות של שייקספיר לעיתון שיצא אתמול בברלין כדי להבין זאת. גרמנית בת זמננו שמרה על מאפיינים ארכאיים יותר מאשר אנגלית של המאה ה-16. אותה השוואה, דרך אגב, ניתן לעשות גם בין התנ"ך לבין העיתון שיצא אתמול בקהיר, או בין הדיאלקטים של חברון ושל שכם.

התיאור האמין ביותר, אם כן, הוא שפרסית עתיקה (הצעירה מבין שלוש השפות – סנסקריט, אווסטית ופרסית, מתועדת החל מהמאה ה-6 לפנה"ס), אווסטית וסנסקריט הם דיאלקטים של אותה שפה. ניתן לשחזר את השפה הפרוטו-הודו-איראנית (פרוטו-ארית), וכן את הפרוטו-איראנית, שממנה התפתחו האווסטית והפרסית. הפרוטו-איראנית כבר שונה מהוֹדית, וברור שלא נוצרה ממנה. לפרוטו-איראנית יש מאפיינים שהיא חולקת עם שפות הודו-אירופיות אחרות (למשל רוסית) וסנסקריט מראה מאפיינים שונים. משלוש השפות, השפה הקרובה ביותר לפרוטו-הודו-איראנית היא אווסטית, והרחוקה ממנה ביותר היא פרסית עתיקה. אבל אי אפשר לומר שסנסקריט, או פרסית עתיקה, התפתחו מאווסטית. אפילו שני הדיאלקטים של האווסטית לא התפתחו אחד מהשני.

אז למה ההודים טוענים שסנסקריט הייתה קודם?

ראשית, בסנסקריט יש הרבה יותר טקסטים – לאין ערוך יותר מאשר באווסטית ובפרסית עתיקה. כמו כן, לסנסקריט יש דקדוק מסודר שנכתב על ידי המדקדק ההודי הנערץ פאניני, במאה הרביעית לפנה"ס. לשם השוואה, לאווסטית ולפרסית עתיקה נכתבו דקדוקים רק על ידי זרים, במאה ה-20. לכן מי שרוצה ללמוד פרסית עתיקה ו/או אווסטית, מוטב לו ללמוד קודם סנסקריט, ואז השפות האיראניות העתיקות זה פשוט ללמוד כמה מעתקים פשוטים ולקרוא שוטף. אם יבקשו הקוראים, אולי אכתוב גם פוסט עם דוּגמוֹת, אבל אני חוששת שזה יהיה קצת מסובך וטכני.

אבל כל זה, כידוע, שטויות. השפה הראשונה בעולם הייתה עברית. זו השפה שדיבר אלוהים עם אדם וחווה בגן עדן. וכולם מכירים את הניסוי הידוע, שאם מגדלים תינוקות ללא שפה, השפה שהם מתחילים לדבר ביניהם היא עברית. אל תנסו את זה בבית!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שפות). צרו קשר להזמנת הרצאה.

התאמה מינית

יום רביעי, 29 בספטמבר, 2010

בסיכומו של פוסט-אתמול, הגענו למסקנה שמין הוא חסר משמעות, בעיקר בדוממים, אבל בשפות מסוימות גם מין של בני אדם יכול להיות סתמי. למשל תינוקות וילדים (ונערות צעירות) בגרמנית, ואפילו חבר בסנסקריט (זה לא היה כתוב שם. צריך קצת לחדש, לא?). ויש שפות, כמו פרסית אמצעית, שאין בהן בכלל מין דקדוקי (בפרסית חדשה יש קצת, אבל לא כפי שאנחנו תופסים מין דקדוקי. פוסט אחר).

אז למה בכלל צריך מין?

ובכן – הבה נחזור מספר שנים אחורה, נאמר 3000 שנה להודו הקדומה. בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, סדר המילים במשפט הפשוט הוא גמיש ביותר, ובוודית – הדיאלקט הקדום שלה – אקראי לחלוטין, או יותר נכון – תלוי במשקל השיר ולא בתחביר המשפט. ואני מתכוונת שזה ברמה כזאת ששם התואר יכול להיות מופרד משם העצם שאותו הוא מתאר על ידי מספר מילים עצום ורב. ואפילו כינוי הרמז "זה", שמשמש בסנסקריט גם ליידוע, יכול להופיע במקום אקראי כלשהו. במשפטים מורכבים ומאוחים (זה רק אני שתמיד חושבת שהם מעוכים?) או במשפטים עם בינוניים יש קצת יותר משמעות לסדר, אבל זה עדיין הרבה פחות מאשר בשפות שאנחנו רגילים אליהן.

אז איך בכל זאת יודעים איזו מילה הולכת עם איזו מילה ומה התפקיד התחבירי של כל אחת מהמילים? לפי המין, המספר והיחסה של המילה. מין ומספר אנחנו יודעים, כי גם בעברית יש זכר ונקבה, יחיד ורבים. בסנסקריט יש להוסיף סתמי (מין) וזוגי (מספר). על יחסות כתבתי כאן מספר פעמים. למשל בפוסט הזה, על שחיקה מורפולוגית של שפה. יחסה היא סיומת של שם העצם המעידה על תפקידו התחבירי במשפט. לוואים שהם כינויים (זה, איזה, כלשהו וכו') או שמות תואר, מקבלים אותה יחסה כמו הגרעינים שלהם – כלומר כמו שמות העצם שהם מתארים. מכיוון שהקשר בין לוואי לגרעין מובע באמצעות התאמת מין, מספר ויחסה – אין צורך בקרבה "פיזית" בין המילים במשפט.

אינדולוגים נוהגים לומר שפרסית עתיקה היא דיאלקט של סנסקריט, אבל זוהי גישה אינדוצנטרית שאנחנו לא מסכימים איתה גם כי היא מעליבה, אבל בעיקר כי היא לא נכונה. פרסית עתיקה וסנסקריט הן דיאלקטים של אותה שפה, וזה בכלל לא אותו דבר. אם תרצו ארחיב על כך מתישהו.

בפרסית עתיקה, כמו בסנסקריט, היו מינים, מספרים ויחסות, אבל כבר בפרסית אמצעית, המתועדת החל מהמאה ה-3 לספירה, הכול אבד מלבד המספר – יחיד ורבים. בפרסית חדשה אפילו זה לא עובד בדיוק כמו אצלנו. למשל אם יש שם עצם ללא סיומות, ניתן לתרגם אותו כיחיד מיודע או כרבים בלתי מיודע.

לכן בפרסית סדר המילים במשפט חשוב ביותר. שם התואר, למשל, יבוא צמוד לשם העצם שאותו הוא מתאר. בעברית אפשר לומר "חבר המועצה המסואב" ואפשר לומר "חבר המועצה המסואבת": התאמת המין מאפשרת לדעת למי מתייחס שם התואר, וכך אין חובה להצמיד אותו לשם העצם. בפרסית, אם החבר מסואב, התואר יבוא מייד אחרי המילה "חבר", ואם המועצה מסואבת – שם התואר יבוא אחריה.

בעברית נוצרת דו משמעות תחבירית רק אם שני אברי הסמיכות הם באותו מין, וכך נוצרים צירופים שהם מקור להנאה צרופה, כגון "פרת דודתי השמנה", האהוב על מורות ללשון באשר הן, "מכנסי גברים שחורים", "מרק כרוב סיני" וכמובן "מועצת המדינה הזמנית". ניתן, כמובן, לפתור את הדו-משמעות אם מפרקים את הסמיכות: המועצה הזמנית של המדינה — או המועצה של המדינה הזמנית, מרק מכרוב סיני — או מרק סיני מכרוב, וכולי וכולי.

מקום נוסף שבו התאמת המין חשובה בעברית, היא בלוואי מצב (הנקרא גם תיאור מצב): "היא הביטה בו צוחקת" לעומת "היא הביטה בו צוחק". בשפות עם יחסות, המילה "צוחק/ת" גם משנה את היחסה בהתאם למי שהיא מתארת – נושא המשפט או מושא הפועל.

באנגלית, למשל, אין התאמת מין. אמנם בכינויים יש מין דקדוקי (he, she, it), אבל אין לו למה להתאים.  בחלק מהמקרים התחביר יהיה נוקשה יותר מאשר בעברית, ובחלק פשוט יהיו יותר מקרים של דו משמעות. במקרים של לוואי מצב יש פסיק משמעותי: he saw her crying – הוא ראה אותה בוכָה, לעומת he saw her, crying – הוא ראה אותה בוכֶה.  במקרה של פרת דודתי השמנה יהיה הבדל ברור בין my fat aunt's cow (הדודה שמנה) לבין my aunt's fat cow (הפרה שמנה), אבל בשיר black magic woman עדיין לא ברור האם זוהי אשת קסם שחורה או אשת קסם שחור.

אלט-טאב: בעברית לא יאמרו התאמה מינית על התאמת מין דקדוקי. הפרסית אוהבת להשתמש בשמות תואר – מהנדס חשמלי, מסיבה עיתונאית, שיחה טלפונית – והעברית מעדיפה צירופי סמיכות: שיחת טלפון, מסיבת עיתונאים, מהנדס חשמל. אבל אני עדיין קצת חושבת בפרסית, וחוצמזה אתם כבר מכירים אותי – אני צריכה כותרת מטעה. שיפט-אלט-טאב.

אחרית דבר על אחרית הימים האיראנית: באחרית הימים האיראנית, העקוב יהיה למישור, כל בני האדם יקומו לתחייה בגיל 25, לא יהיה צורך באכילה לשם הישרדות אבל יהיה מותר לאכול לשם הנאה, לא יהיה צורך ברבייה, אבל מין יהיה מותר לשם הנאה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הנאה). צרו קשר דרך כאן.

המלצות הגולשים

יום שישי, 25 בדצמבר, 2009

גם עברית וגם חיה אחרת:

אלה איילון שלחה לי קישור לבלוג של יעל רגב, לפוסט נפלא ועצבני בשם כל אחד צריך בסוף למות.

מה שעוד יפה, זה שהפוסט עוסק בעברית ושם הבלוג הוא אפילו עז.

השורה התחתונה של הפוסט: "נפטר" זה לא רק ליהודים. גם גויים וחיות נפטרים.

רק צריך לפתוח מילון ו/או להתקשר לאקדמיה ללשון עברית.

אישה נעלה נעלה נעלה, נעלה את הדלת בפני בעלה.

איתמר ק. שלח לי קישור לבלוג של רונן קידר, לפוסט קצר על מבע הומופוני שרונן מצא באינדקס למדריך יוון שהוא מתרגם עכשיו:

sea kayaking, see kayaking,

רונן מצטט שם גם מבעים נפלאים המורכבים מהומונימים, כמו למשל: לבנים לבנים – לבנים לבנים. לבנים שחורים – לבנים שחורים.

(באפריקאאנס זה נשמע הרבה פחות טוב).

עד ההשראה

את הפוסט של יובל פינטר על סמיכויות ואת זה על ניתוח שגוי של סמיכות גיליתי בעצמי כבר מזמן. בהשראתו התחלתי לכתוב פוסט שעוסק בדקדוק הודי קלסי ועל חלוקת הסמיכויות לקַרְמַה-דְהָארַיַה לסוגיה, תַת-פֻּרֻשַה, בַּהֻ-וְרִיהִי ודְוַנְדְוַה. אבל עד שתהיה לי השראה להמשיך אותו כבר יהיה לפחות סוף מרץ. אז בינתיים תתענגו על הגיגים דומים אלפיים חמש מאות שנים אחרי.

תודה לכל המסבים את תשומת ליבי, כאמור, זמן הוא אמנם מילה פרסית, אבל אין לי מספיק ממנו כדי למצוא את כל הדברים האלה בעצמי.

זמן. צילומי רקע - סטיבן דה פולו, מסינייט(?) (Steven Depolo (cc-by), Macinate (cc-by

זמן. צילומי רקע - סטיבן דה פולו, מסינייט(?) (Steven Depolo (cc-by), Macinate (cc-by