גינדין עצבנית



לפחות אייתו את שמי נכון

יום שבת, 1 במרץ, 2014

מלשין* רועי שטינמץ:

ראיתי היום פרסום שנטען בו שהנתונים הינם  מתוך עבודת ד"ר שלך ורציתי לברר האמנם, ( כי נראה לי פשוט היסטורית שהדברים אינם נכונים) אביא את מה שנכתב: "תמצית נתונים מתוך עבודת ד"ר של ד"ר תמר עילם גינדין עבודה שעסקה בהשוואה בין מצב היהודים בארצות אשכנז (ארצות נוצריות אירופאיות) ביחס ליהודים בארצות המזרח (ארצות ערביות מוסלמיות) ב2,000 שנות גלות והנתונים מפליאים. 

(כאן מביא רועי ציטוט של דברים שהם אכן מופלאים, אם כי  א גרויסע ביסלע מופרכים. לא אצטט אותם כאן כדי שאף אחד לא יוכל להוציא אותם מהקשרם ולייחס אותם לי. לסקרנים הנה קישור למקור, והנה צילומסך למקרה שיימחק המקור)

רציתי לשאול אם אכן זה כך כי למיטב ידיעתי ההתבוללות באשכנז התחילה לא בזמן שהיו מבודדים אלא רק מזמן האמנסיפציה, מה עוד שבארצות ערב חלו עליהם חוקי עומר ולא היה מותר להם להתבולל,

אז נתחיל מהחדשות הטובות: אני מספיק חשובה כדי שאנשים ייחסו לי דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי. החדשות העוד יותר טובות הוא שמר פצ'ניק איית את שמי נכון. אני גם מרוצה מזה שיש מתנחלים שרוצים לחיות בשלום עם הערבים ומתנגדים לארגון להב"ה. דו קיום זה טוב.

נעבור להעמדת דברים על דיוקם:

א. כותרת עבודת הדוקטור שלי היא "פרסית יהודית קדומה: לשונו של הפירוש לספר יחזקאל, כתב יד פירקוביץ' II 1682". אם לא ברור מהכותרת, העבודה עוסקת בשפה הכתובה של יהודי איראן (יותר נכון: שני דיאלקטים בו זמניים של פרסית יהודית מהמאה ה-10). המשפט היחיד העוסק בפרעות ובהתבוללות נמצא בהקדמה, והוא אומר שיהודי איראן שמרו על זהותם היהודית למרות הרדיפות הקשות. נכון שבאירופה היו רדיפות יותר קשות, אבל לא כתבתי על זה בדוקטורט שלי. ההשוואה היחידה שאולי יש שם בין יהדות איראן ליהדות אשכנז היא בהיקפו של הרכיב העברי – הן כמותו והן רמת ההיתוך שלו. בשני המקרים ביידיש יש הרבה יותר מאשר בפרסית יהודית. במקרה הזה, אגב, היהודים בארצות ערב יותר דומים ליהודים בארצות אשכנז: בערבית יהודית גם יש הרבה יותר רכיב עברי, והוא מהותך יותר לתוך השפה.

באשר למגורים בשכונות של גויים, כתבתי (לא בדוקטורט, במאמרים שונים על פרסית יהודית, למשל בספר הקהילה – איראן בסדרה של מכון בן צבי, ובאנציקלופדיה איראניקה) שבתחילת המאה ה-20 התחילו היהודים לצאת מהמחלה (mahale, ה"גטו"), ואז גם השפה החלה להשתנות. זה רומז שעד המאה ה-20 גרו בשכונות נפרדות.

אם יהיה ביקוש, אני יכולה לבקש מחברתי, עמיתתי ושותפתי לקורסי פנאי אורלי רחימיאן, לכתוב פוסט אורח בנושא התבוללות ורדיפות במהלך ההיסטוריה של יהודי איראן. זאת המומחיות שלה.

ב. אם אנחנו כבר בהעמדת דברים על דיוקם – "המלך השיעי העתיק" זה כמו… כמו… אני לא מצליחה למצוא מקבילה מניחה את הדעת. זה כמו לומר למתנחל (מלהב"ה!) שדוד המלך היה פלסטיני, רק יותר גרוע. אולי כמו לומר למישהו שהוא דור שני לניצולי שואה שדוד המלך היה חבר במפלגה הנציונל סוציאליסטית, ולא להתכוון לכך באופן מטפורי.

חשירשא (אחשוורוש, Xerxes) הראשון, שאתו מזהה המחקר כאחשוורוש של מגילת אסתר,  שלט באימפריה הפרסית בין השנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. בתרגום השבעים ובמקורות יהודיים מסורתיים מאוחרים יותר (כולל ארדשיר-נאמה של שאהין, המשקף מסורות איראניות), המלך במגילת אסתר אינו חשירשא אלא ארתחשסא (ארתחשסתא, Arta-Xerxes), שמם של ארבעה מלכים אחרים. הרלוונטי מהם לסיפורנו הוא ארתחשסא הראשון, בנו של חשירשא, שמלך אחרי אביו ועד 425 לפנה"ס. חלק מהמקורות האלה גם קוראים להמן נוצרי (למשל גרסת יהודי ארם צובא) ומספרים שאסתר ילדה את כורש, סבא של בעלה (או של חמיה, לפי מסורות יהודיות).

מחמד נביא האסלאם היגר ממכה למדינה וייסד את דת האסלאם בשנת 621 לספירה, והשיעה נפרדה מהסונה בעקבות קרב כרבלא, בשנת 680 לספירה. בזמן הזה חשירשא היה מת כבר  1145 שנים, וארתחשסא – 1105 שנים. אם אסתר ילדה את סבא רבא של בעלה, אז אולי הם ידעו משהו שאנחנו לא יודעים על מסע בזמן, ואז אחשוורוש באמת היה יכול להיות שיעי. בכל תרחיש שמתיישב איכשהו עם מה שאנחנו יודעים היום – הוא כנראה היה זורואסטרי: בכל הכתובות שהוא השאיר, הוא מקפיד לציין שאהורה מזדא, האל הזורואסטרי הראשי, נתן לו את הארץ הזאת. כמו כן, היו בשושלת הרבה נישואי אחים ואבות-בנות, שזו מצווה זורואסטרית. עדיין יש חוקרים הסבורים שזו אינה הוכחה מספקת ושאולי יש הסברים אלטרנטיביים, אבל הוא בטח לא יכול היה להשתייך לפלג אסלאמי שנוצר יותר מאלף שנים אחרי מותו.

ולמה זה מקומם? כי האיראנים מאוד גאים בתרבותם ובמורשתם, זו שהאסלאם השחית. עד לא לפני הרבה זמן, העלבון הכי גדול בעבור איראני, היה שיאמרו לו ערבי (גם לערבים חשובה ההפרדה הזאת, וגם הם רוצים שתדעו שהאיראנים אינם חלק מהאומה הערבית). בשנים האחרונות יש מתח גדול מאוד בין האסכולה האיראנית לאסכולה האסלאמית באיראן. נכון שהשכבה השלטת, וכן אלה ששטיפת המוח שלהם הצליחה, הם בראש ובראשונה מוסלמים ורק אחר כך איראנים. אבל לאיראנים חילונים ומשכילים רבים, הכינוי "מוסלמי" גרוע מהכינוי "ערבי". זאת השפעתה של הרפובליקה האסלאמית. לקרוא לאחשוורוש – אחד ממלכי השושלת האח'מנית, שבה מתגאים כל הלאומנים האיראנים – "שיעי", זה חילול הקודש.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש וקומץ סטודנטים שטופי מוח מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

אגב, התמונה הזאת הופיעה במקור בפוסט שמראה שאפילו האיראנים שטופי המוח – שזהותם קודם כל אסלאמית ומניפים תמונות של ח'מיני וח'אמנהא'י בהפגנת מחאה על "שואת האיראנים" מול קבר "אסתר ומרדכי הרוצחים", ונגד כוונת הציונים להרוס את מסגד אל-אקצא (מה, לא?) – מזהים את עצמם כאיראנים. סליחה על התחביר הפרסי, זה מידבק.

ממשיך רועי ושואל:

ב- האמת שבחיפושי אחר העבודה ראיתי שאת מלמדת פרסית דבר שהגניב אותי
ורציתי לשאול אם ישנה דרך לבחור כמוני (סטודנט, לא לבלשנות) לשלב קורס כזה בפרסית?

כאן התשובה הרבה יותר פשוטה:

בקיץ הקרוב אלמד קורס פרסית אינטנסיבי באוניברסיטת חיפה (עדיין לא נקבע מיקום ומועד מדויק, ייתכן גם מיקום באזור המרכז) ויהיה גם קורס מקוון, שאותו אפשר יהיה ללמוד עצמאית בפחות לחץ. אינטנסיבי זה אומר שנתיים אקדמיות בכ-10 שבועות. כשנדע יותר – אני מבטיחה לפרסם ללא שהות.

* תוספת מאוחרת מאת רועי: אבל למה מלשין?
זו פשוט הייתה התערבות עם חבר. אני טענתי שלא נראה לי סביר שיש מחקר כזה והוא אמר שכנראה אני לא יודע מספיק כמו הד"ר המצוטט, אז החלטתי לבדוק.

רוצים לשמוע עוד?  אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובמגוון נושאים אחרים, לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני העמדת דברים על דיוקם). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

סוכנות הידיעות XT: ד"ר אחמדי-נז'אד, תירגע.

יום ראשון, 21 באוקטובר, 2012

תמר ובפומט משיקים בזאת את סוכנות הידיעות XT. זוהי סוכנות ידיעות פרטית קטנטנה, ובה אנחנו מביאים דברים משולי החדשות ומפרשנים. סוכנות הידיעות שלנו אינה מתחרה בשום אופן בזרקור לאיראן של חברנו ד"ר רז צימט, שעוסקת בחדשות ממש, ומומלץ ביותר לכל מי שרוצה לדעת אילו דברים חשובים קורים ברפובליקה האסלאמית. היא גם לא מתחרה בטור המצוין מהנעשה באיראן בחדר 404, שבו  אנחנו מתמקדים בתגובות הקהל ברשת. הסוכנות היא חלק מהקטגוריה מהנעשה באיראן בבלוג הזה.

אז בואו נתחיל.

אתמול פרסם האתר גויא ניוז כמה פנינים של נשיא הרפובליקה האסלאמית, ד"ר מחמוד אחמדי-נז'אד, מתוך ראיון בטלוויזיה הכווייתית.

ד"ר אחמדי-נז'אד בעיקר חזר שם על דברים שהשמיע בניו יורק – הן בנאומו באו"ם (שאתרגם בהזדמנות קרובה, כי העיתונות לקחה ממנו רק את הדברים הרעים ויש שם גם הרבה קטעים מעולים) והן בראיונות שונים שנתן בטלוויזיה. כותרת הידיעה חוזרת על דברים שאמר בקטע הזה (הווידאו השני בידיעה), ואנחנו רוצים להתרכז בהם.

הכותרת אומרת ככה:

احمدی نژاد: ایران با تمدن ۷ هزار ساله را نمی‌توان با تحریم ساقط کرد

ובעברית – אחמדי נז'אד: אי אפשר להפיל את איראן, עם הציוויליזציה בת 7000 השנה, באמצעות סנקציות.

אז ד"ר אחמדי נז'אד, קודם כול תירגע.

"אם חדל האישים הזה יילך או ימות, שום דבר לא ישתפר. אל תתלו את כל בעיות המדינה על צוואר העגל הזה. הבעיה הבסיסית של איראן והאיראנים היא הרפובליקה האסלאמית". באבכ איראן-באן (כִּתבו את שמו בשדה החיפוש פה משמאל)

אחמדי-נז'אד. מתוך דף הפייסבוק "שנות החמישים" (~שנות השבעים שלנו)

א. אף אחד לא רוצה להפיל את איראן. איראן היא לא אויבת של המערב ולא אויבת של ישראל. לאיראן, למערב ולישראל יש אויב משותף, שקוראים לו הרפובליקה האסלאמית. הנה, תקרא פה משמאל את מה שכתב עליך באבכ איראן-באן. כמו שאומרים אלה שלא יודעים מקורות של ביטויים – כל מילה בסלע.

אלט-טאב: אני עיוורת צדדים, אבל וורדפרס אמרה לי שזה מיושר לשמאל. אם זה מיושר לימין, אז זה בגלל שגם וורדפרס עיוורת צדדים. שיפט-אלט-טאב.

מה שנכון, לצערנו, הוא שהסנקציות פוגעות באיראן ובעם האיראני יותר משהן פוגעות ברפובליקה האסלאמית.

ב, וזה מתקשר ל-א, אתה מסתכן מאוד, אתה יודע. הרפובליקה האסלאמית תחת נשיאותך החליטה למחוק את איראן הקדומה מספרי הלימוד. השמועה טוענת שגם אסור לרשום יותר תינוקות בשם כורש, אבל זה לא מאומת. מה שכן מאומת (לפחות לגבי שנות ה-80-90), הוא שבבתי הספר שלכם הייתה שטיפת מוח לא רק נגדנו הציונים חסרי התרבות (אגב, בזה שאנחנו חסרי תרבות אני מסכימה איתך לגמרי), אלא גם נגד איראן הטרום אסלאמית. כל מה שלפני האסלאם הוא איכס וטאבו ולא נכון. אתה יודע שהאסלאם קיים רק כ-1400 שנה, נכון? ואתה יודע ש-7000 זה יותר מ-1400 ואתה כאילו אומר בזה שאיראן לא תמיד הייתה אסלאמית, כן? ואתה יודע שהרפובליקה האסלאמית קיימת אפילו פחות זמן מהישות הציונית, נכון? ואתה יודע שרבים מבני עמך קוראים לה "הכיבוש הערבי השני"?

האמת, ההתבטאות הזאת גורמת לי (תמר בלבד) טיפה לסמפט אותך. כי היא מעידה על תמיכה באסכולה האיראנית, בניגוד לאסכולה האסלאמית – שתי האסכולות היריבות ברפובליקה האסלאמית של איראן (חברים איראנים, כולל בפומט, אוסרים עליי לקרוא למדינה ככה. הם אומרים שאין שום קשר בין הרפובליקה האסלאמית לבין איראן). ואנחנו יודעים שכבר הסתבכת בעבר בגלל תמיכה באסכולה האיראנית.

ג. וזה גם מתקשר ל-ב', המממ… אין לומר זאת בעדינות. איראן בגבולותיה הנוכחיים לא קיימת 7000 שנה. נכון שרק בשנות ה-30 של המאה ה-20 השתנה שם המדינה באופן רשמי כלפי חוץ, אבל האיראנים תמיד קראו לעצמם איראנים. אבל הם לא תמיד ישבו במקום שקוראים לו איראן. אני מניחה שאתה יודע, אבל אם לא אז אתה מוזמן לקרוא את ההקדמה לספרי המצוין שהתפרסמה פה בבלוג גם כסדרת פוסטים, משמעות השם איראן היא "(ארצם) של הארים", או באווסטית/פרסית עתיקה/סנסקריט – a(i)ryānām (להלן – אריאנאם). אז כן, הארים, ומן הסתם גם צורת הגֶנִיטִיב-רבים אריאנאם היו קיימים כבר לפני המון זמן – קצת קשה לקבוע זמן מדויק כי רוב הטקסטים עברו בע"פ מדור לדור, אבל טקסטים הודים (כן, אדוני הנשיא, הודים) קדומים מתעדים אירועים אסטרונומיים שאכן קרו לפני 5000 ויש אומרים 7000 שנה. שים לב. הודים. צאצאי הארים הם ההודים והאיראנים, ובתקופה ההיא רוב הסיכויים שהארים לא חיו בכלל בטריטוריה שבין הים הכספי למפרץ הפרסי.́

אלט-טאב: גניטיב-רבים = "של" + רבים. גניטיב היא יחסת הקניין, בעיקרון, ויחסה היא סיומת של שם העצם שמעידה על תפקידו במשפט. שיפט-אלט-טאב.

האווסטה – כתבי הקודש של הדת הזורואסטרית, זאת שהייתה לפני האסלאם, אתה יודע – הועלתה על הכתב מאוד מאוחר, אבל רוב החוקרים משערים שהיא נכתבה בזמן שהוא בסביבות 1000-1400 לפנה"ס, במקום שהוא בסביבות "ערבות רוסיה הדרומית" או משהו כזה. לא באיראן המדינית של היום. התיעוד הקדום ביותר לשם "איראן" בטריטוריה שבה נמצאת איראן המדינית של היום (כלומר הרפובליקה האסלאמית, איראן של שושלת פהלווי, של השושלת הקג'ארית שקדמה לה, של הצפוים וכו') הוא כתובות דריווש בבהיסתון, מהמאה השישית לפנה"ס. האיראנים מן הסתם הגיעו לשם קודם, אבל 4500 שנה קודם? אנחנו ממש לא בטוחים.

כמו כן, אתה יודע שאיראן האתנית והלשונית משתרעת הרבה מעבר לאיראן המדינית, וכאן אנחנו חוזרים ל-א' – החרם הוא לא נגד כל איראן, אלא רק נגד הרפובליקה האסלאמית, השוכנת באיראן המדינית הנוכחית. למיטב ידיעתנו אין חרם על אפגנסתאן (אפע'אנסתאן בשבילך, אבל הקוראים שלי רגילים לאפגניסטן, אז הלכתי על משהו באמצע), פאכסתאן (פקיסטן), בח'ארא (בוכרה) כרדסתאן (כורדיסטן) על כל חלקיה וחלקים נבחרים מהקווקז ומעראק. כל אלה חלקים מאיראן הגדולה, שהיא קדומה ביותר, אבל לא בטוח שקיימת 7000 שנה. החרם הוא רק על הרפובליקה האסאלמית. תקן אותנו אם אנחנו טועים.

רוצים לשמוע עוד? הידיעות של סוכנות XT הן חלק מההרצאה "מהנעשה באיראן", וגם מההרצאה שונאים – סיפור אהבה: איראן והאסלאם (אותה קטגוריה בבלוג), וכידוע – אני נותנת הרצאות העשרה בכל מקום שבו משלמים היטב. יוצרים קשר פה משמאל (אולי מהשמאל השני, אם כבר מדברים על עיוורון צדדים. איפה שכתוב "צור קשר").

 

אחמדינז'אד אינו היטלר

יום שישי, 28 באוקטובר, 2011

היום התפרסמה במוסף השבת כתבה של נחום ברנע שעסקה בכוונה של ביבי וברק לתקוף את מתקני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית עוד לפני החורף (אלט-טאב: באיראן כבר קר וגשום ובחלק מהמקומות כבר היה שלג. שיפט-אלט-טאב). זה לא שאני קוראת עיתונים. סתם מנויה על תיקון עולם לפוסטים שעוסקים באיראן. וכרגיל אני נתפסת לזוטות. המשוואה שביבי ניסח בתחילת הקדנציה שלו שאחמדינז'אד = היטלר.

אז חדשות, ביבי: הוא לא. זה לא שהוא חסיד אומות עולם, אוהב ישראל ורודף שלום. ממש לא. אבל אין לו שום כוח. מאז שהוא התחיל לעשות דברים על דעת עצמו בלי רשות או הוראה מח'אמנהא'י, וגם בגלל השפעת "הזרם הסוטה" עליו – כלומר אמונות שלו שלא תואמות את הדוקטרינה האסלאמית של השלטון (פרטים בפוסט אורח של רז צימט ביום שני, שווה לחכות) – רבים מתומכיו, שבשנה שעברה עוד היו בצמרת השלטון, נמצאים עכשיו בכלא. חלקם בקבר, למשל האיש החזק ביותר באיראן. לשעבר.

הסכסוך בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י

הסכסוך בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י, מתוך הבלוג "דמוקטטורה"

ביולי שאלתי את פרשננו עלי זנג'אני (שם בדוי) מה חושבים באיראן על הסכסוך בצמרת. הנה התשובה, בתרגום טנטטיבי למדיי. המקור הפרסי נמצא כאן. כל הסוגריים שלי אלא אם כן צוין אחרת. הסוגריים העגולים במקור, המרובעים שלי [תודה, אלעזר, על ההצעה].

העימות בין ח'אמנהא'י לאחמדינז'אד הפך עכשיו למשבר השלטוני הגדול ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית. ח'אמנהא'י הורה למתנגדי אחמדינז'אד לסמן כמטרות את תומכי הנשיא שהם בעלי עמדות בכירות – ניהוליות וביצועיות – אבל לא להתעסק איתו עצמו. עכשיו לא רק המנהיגות הרוחנית הגבירה את לחצה על אחמדינז'אד ותומכיו, אלא גם גופים ממשלתיים אחרים ממשיכים ללא הפסקה לתקוף את תומכי אחמדינז'אד תחת שלטון המנהיג העליון [ולי פקיה – המנהיג האסלאמי העליון. עלי ח'אמנהא'י].
חברי המג'לס (בית הנבחרים) חושבים על בחירתם המחודשת בחודש אספנד [מרץ] הבא, ועסוקים בלְרַצּוֹת את המנהיג העליון כדי לקבל את חוות הדעת החיובית של מועצת שומרי החוקה כדי לעבור את סינון ה"סמכות לאשר" [כלומר כדי שמועצת שומרי החוקה תאשר את השתתפותם בבחירות הבאות]. הם מתחרים ביניהם בהתקפות על אחמדינז'אד.
הם הצליחו לגרום להתפטרותו תוך זמן קצר של הסגן החדש של שר החוץ, שמונה לתפקיד בפקודת אחמדינז'אד, ומאה מהם חתמו על מכתב המזמן את אחמדינז'אד למג'לס כדי לתת תשובות בעניין אדישותו לתקנות המג'לס. גם הרשות השופטת, שרואה את השירות למנהיג העליון ואת הציות לו כעומדים מעל כל חוק, לא ישבה בחיבוק ידיים ותרמה את חלקה בתפיסה ומעצר של תומכי אחמדינז'אד. בימים האחרונים הושלכו לכלא כמה מהם [מתומכי אחמדינז'אד], כמו סגן שר החוץ שפרש. מנגנון "לקיחת ההודאות" של הרפובליקה האסלאמית החל לפעול נגדם מיד.
עקירת חברי "הזרם הסוטה", שתמשיך אולי עד למעצר משאא'י [יועצו, מקורבו ומחותנו של הנשיא, והמואשם העיקרי בהשפעות "הזרם הסוטה" עליו], למעשה מנשלת את אחמדינז'אד מהזרועות הביצועיות שלו, והופכות אותו לנשיא ללא כוח. אחמדינז'אד יכול, כמובן, להישאר בתפקידו באופן מעשי (זו גם הבחירה המתבקשת של חא'מנהא'י), אבל חוץ מלהוציא לפועל את ההחלטות של ח'אמנהא'י לא ייצא ממנו שום דבר. אין לו צוות משל עצמו שהוא יכול לקדם בעזרתו את התוכניות של עצמו, ואין לו היכולת לעמוד בפני המנהיג העליון.
מכתב הזימון מחברי המג'לס עבר בינתיים בשקט, אבל המכתב הזה יהיה כמו חרב דמוקלס שתלויה מעל ראשו כדי להזכיר לו תמיד את הסכנות בהתנגדות להחלטות המנהיג העליון ולבקשות האולגרכיה הרוחנית, והוא תמיד ייזהר ממנה. כלומר בין אם אחמדינז'אד יישאר נשיא ובין אם לאו, לא יהיה לו יותר תפקיד משפיע בזירת ניהול המדינה בשנתיים הקרובות. אם הוא יישאר, הוא יהיה נשיא חסר כוח, ואם יתפטר – הוא ייצא לגמרי מזירת ניהול המדינה.
שנתיים אחרי הונאת הבחירות השערורייתית ביותר בתולדות איראן, שגרמה להפגנות הרחוב הגדולות ביותר מאז המהפכה, והמחיר הכבד שהטילו שלטונו של עלי ח'אמנהא'י והוא עצמו על העם האיראני – בדיכוי, בהרג, בכליאה, בעינויים, ובהוצאות להורג – על מנת להעלות את מחמוד אחמדינז'אד לנשיאות, עכשיו השלטון (בצוות של ח'אמנהא'י ואנשי הרוח השולטים) גייס את כל כוחותיו כדי לקצץ כליל את כנפיו של אותו נשיא, ולהכפיף אותו למרותו.
אבל במאבקי הכוח שהתהוו עכשיו בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י לא יהיה מנצח (באף אחד משני צדי המאבק). החלשתו ותבוסתו של אחמדי נז'אד במאבק הזה, פירושם יהיה החלשתו ותבוסתו של האדם שהשקיע הכי הרבה בתמיכה בו, והאיש הזה הוא לא אחר מאשר עלי ח'אמנהא'י. במילים אחרות, יהיה אשר יהיה סופו של המאבק, הרפובליקה האסלאמית תהיה המפסידה הסופית בו.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני בשורות טובות). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

But it was on the 'net!

יום שלישי, 2 באוגוסט, 2011

Tal Ofer sent me a link to this viral video and asked for my scholarly opinion on minutes 10-12. They basically say that elohim (Hebrew "God", but literally "gods") as well as the name of the Lord, i.e. Jehovah, are both masculine and feminine in Hebrew.

Direct link, in case the embedding doesn't work.

Tal, just as you thought, it's – well – crap. And you don't even have to be a linguist to know that. Just to be the Hebrew speaker you are. But when given a task – I excavate (that's a literal translation of Hebrew slang "to go on and on about something").

So this is my scholarly opinion:

The common literal translation of בראשית ברא אלוהים (Gen 1:1) is "In the beginning God creates.

NO!!!!!!! It's "created", and although I know it, I've checked both King James and the two New Revised Standard Versions (NRSV) – both the American one and the Anglicized edition. Thank you Oremus.

And thanks for quoting "the Hebraic translation, found in the Zohar" (penultimate stress, by the way: Zohar, not Zohar). According to the video, it is "with wisdom, Elohim creates". I've had the Zohar since 2004 and so far it only served for protection – against all sorts of evil forces, I guess, but also against falling bookshelves: 23 Zohar volumes on the lower shelves stabilize them. And whaddaya know – the English translation of the Zohar (vol. I p. 155) also says "In the Beginning Elohim created". ED. Past tense. And "in the beginning". Not "in wisdom". This is from the English translation of the Zohar, because the Aramaic quotes the Hebrew.

I've googled up "in wisdom Elohim creates" and found 6 occurences, the most credible of which was in gnosticteachings.org, which, as its name tells, is not exactly subjective nor scholarly.

This interpretation (to be distinguished from translation!) of בראשית ברא אלוהים Berešit bara elohim is based on Prov. 3:19 יְהוָה–בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה – The Lord by wisdom hath founded the earth; by understanding hath he established the heavens. The present tense is not justified in any way.

00:10:07 "The Feminine form of el (אל) is eloah (אלה), and means "Goddess". Elohim is plural, thus means Gods and Goddesses".

OMG, where do I start?
El is certainly "a god". The feminine is indeed written אלה, but pronounced ela. The he (ה) at the end of ela is a mater lectionis, i.e. it serves to mark the vowel a at the end of the word. It originates from ancient Semitic t, and goes back to t when not in final position, e.g. elat-hamazal "the goddess of fortune". It's also t in ancient Semitic languages such as Ugaritic and Akkadian. That's the feminine marker.
In Eloah the he is consonantal, i.e. it represents the consonant h. That's why its plural is elohim. The a before the h is not etymological, but rather a "stolen" vowel that facilitates the pronunciation of a vowelless laryngeal consonant (that is, it was supposed to be *eloh, but Hebrew can't pronounce that, so the a was added before the h). That's why it "disappears" before suffixes beginning with a vowel, such as the (masculine) plural –im.
I'm sorry, but there's no feminine marker there. Eloah is definitely masculine, and the consonantal h is also found in Arabic ilah and allah (as in la ilah illa 'llah – there is no god but allah).

The etymologies of el and eloah are subject to long debate, so with your permission, I'll omit them here.

Conclusion (10:30): God is established in the first words of the Bible as androgenous, containing both male and female.

How do you reach a (well, sort of) plausible conclusion with an argument that is long, wrong and not-so-strong? Here's how: The masculine in Hebrew is the unmarked gender. It means that if we don't know who we're talking about we use the masculine, e.g. "whoever forgot" in Hebrew would be מי ששכח, the verb in the 3rd sg. masc. When referring to a plural of unknown or mixed gender, we use the masculine. Thus when we say elim in Hebrew, the literal translation is "Gods", but it also includes Goddesses (surprise! it also happens in English! When referring to the Greek Gods or the Hindu Gods, the Goddesses are included. It's magic!). However, Hebrew Elohim is always referred to as masculine singular – we can know this by verb and adjective agreement (verbs and adjectives referring to the Lord are always masc. sg.), but it's no doubt a morphological plural.

ca. 10:50-11:00 The word Elohim referes to angels – the governors of creation, which are both masculine and feminine –

I know it's not an academic response, but — WTF?

Even in Zoroastrianism, that had much influence on Judaism and esoteric teachings in the West, the elements are identified with deities, but one supreme god created them all.

11:20 ff. In the Bible, the angel who oversaw the creation of Humanity is called Ja-hovah – Elohim (the narrator says Ja-hovah, the writing says Jehovah)

I hope our religious people don't hear you. Angels appeared in the Jewish faith much later, only after the contact with the Zoroastrian religion in the first-temple exile. Nowhere in the Bible will you find Elohim or Jehovah as the name of an angel (Angel, by the way, both the Greek word and the pre-exilic meaning of the Hebrew word it translates – מלאך – mal'akh, is originally "a messenger, an envoy").

11:40 Jehovah is another important name of God, not to be confused with Jahveh.

AND

12:00 Yod, or ya, can be translated as "male" or "phallus" – Adam.  (WTF?)

The name of the letter yod comes from Hebrew (Semitic) yad, meaning hand, and that was the form of the letter in ancient times. The connection between yad and phallus is – well, you're adults. You know. But girls do it too. The only connection I see between the letter yod and masculinity is that the Y chromosome is tiny, like the letter yod. But I don't think the ancients knew that, and the letter yod was not this small when the name YHWH came into being.

Hava or Heve, is female, mother, uterus – Eve. (double WTF).

Oh, I get it. English accent. You can't distinguish ḥet (ח) from he (ה). Well: Eve's name in Hebrew is חוה, transcribed in English as Hava, but actually pronounced in Modern Hebrew khava (Kh like German ch when it doesn't follow i or e) and in Ancient Hebrew probably ḥawa ( is the laryngeal h, that is deeper in the throat, as in Arabic Muhammad). It comes from the root חוה/חיה ḥwh/ḥyh from which also comes "life". And yes, women give life, that's why in so many languages "woman" comes from the same root as "creation" (Latin genesis, genetics – Greek gynaecology).

But the name YHWH comes from the root הוה/היה hwh/hyh, with the letter he (like good old English h), which means "to be". YHWH thus means something like "he exists" (Modern Hebrew "he will be"). It is sometimes pronounced Yahweh, and no one can really know how it's supposed to be pronounced, because vocalization is much later than the ancient inscriptions. In the Massoretic Bible it usually receives the same vocalization as the word that's supposed to be pronounced instead of it: Jehovah like Adonay, Jehovih like Elohim. Yahveh may be closer to the original pronunciation of the verb.

Even the name Jahovah contains both masculine and feminine forces.

Ummmm… no. It's a 3rd sg. masculine verb. Sorry.

Bottom lines, people:

1. The fact that something was on the net doesn't make it true. The Hebrew readers among you can read this article by Avishai Ivri on Latma website (this is what Latma makes for English speakers).

2. I don't know what it is that you were trying to prove, and I didn't watch further or before. But if you want to convince, use facts that are correct, or at least such that not many people would identify as complete BS.

Alt-tab: Six months ago an expert on spinal problems said that if I don't get surgery for my two lower vertebrae, hemiplegia will be mine (being cripple waist down, no control or sensation including sex and excretions). L5-S1 disc rupture is something I was completely ignorant about, but I do have some body-mind background. His speech about the non-existence of body-mind connection and lack of possibility to influence bodily processes by the mind, actually saved me from surgery:  I didn't believe anything else he said and got all sorts of alternative treatment + second and third opinions from his peers that said I'm not candidate for operation, and need not worry more than the next person. Shift-Alt-Tab.

I'm a linguist, but you only have to know basic Hebrew to understand your Hebrew arguments are, well, wrong, and once I know the part I understand is wrong, I won't listen to anything else you have to say.

Wanna hear more? I give enrichment lectures wherever they pay well. This is my Contact form.

טול קורה מבין עיניך

יום שישי, 12 במרץ, 2010

הייקו מנהלים:

מורים מעלים

מבחנים ברשתות

נורא ואיום

עברית וחיות אחרות הגיע לעיתון הארץ!

לפני כחודש קיטרתי כאן על מבחן של ענתי, ועל מבחנים באתר קישורן של הסתדרות המורים.

תזכורת:

עברית וחיות אחרות מעניק תעודות עניות (המבחן של ענתי).

קווים למותה של העברית (מבחנים באינטרנט באופן כללי).

ימימה עברון כתבה על התופעה במוסף הארץ של 5.3, ובהארץ אונליין העתיקו והדביקו, אבל בלי ניקוד ובלי לבדוק שזה יוצא הגיוני.

זה היה לפני שבוע, וכמעט כל הטוקבקים יורדים על זה שזה לא מנוקד, אבל הם עדיין לא ניקדו. נראה לי שהם כבר לא יעשו זאת.

קצת מצחיק שאייטם שעוסק במבחנים שֶׁמּוֹרִים נותנים לתלמידים בלי להגיה, מתפרסם בכלי תקשורת ציבורי ללא הגהה. ועד יותר מצחיק שאפשר לתקן את זה בלי בעיה ולא עושים את זה כבר שבוע.

עידו קינן הכין לי קובץ השוואה (כשמקליקים הוא גדל)

מימין - מוסף הארץ של 5.3.2010. משמאל - אותו קטע בהארץ אונליין

ומי שיכול לקשר אותי לגדעון סער יבורך. יש לי הרבה מה להציע לו. אם באמת חשובה לו העברית.

קווים למותה של העברית

יום שני, 8 בפברואר, 2010

תקציר מנהלים: אבולוציה של מבחני שפה לכיתה ב': המתאים פחות הוא השורד.

אמש פרסמתי פוסט עצוב עצוב עצוב על מצב העברית של מורי ישראל.

בפוסט העליתי השערות בנוגע למבחן המחפיר שהביאה הילדה הביתה (מחפיר למערכת החינוך, לא לילדה. לה יש קצת שגיאות, אבל איך אפשר לצפות שלא יהיו אם זאת רמת החינוך). ואז – – –

חיפשתי ברשת ומצאתי!

אני מרגישה גאה כמדען שהשערתו אוששה. בבלשנות זה לא קורה הרבה, שמוצאים ממצאים חדשים שמאששים תיאוריה. בפעם האחרונה, לדעתי, זה קרה עם חיתית (על זה – בפוסט על עיצורים גרוניים בהודו אירופית).

מצד שני, זאת גאווה מהולה בעצב עמוק, אולי כמו של רופא שמאבחן מחלה נדירה, חמקמקה וחשוכת מרפא.

ההשערות מהפוסט העצבני על המבחן של ענתי, אומתו על ידי האתר הנורא הזה: קוראים לו קישורן – קישורים לחומרי למידה. הוא שייך להסתדרות המורים בישראל.

האתר – כשמו כן הוא. כל מורה יכולה להעלות בו מבחנים וחומרי למידה שלה, לשימושן הבלתי-מושכל של המורות האחרות, שלא טורחות לקרוא ולבדוק (אבל לפעמים כן משנות משהו כדי שיהיה עוד יותר עילג). או אולי פשוט אין להן הכלים לקרוא ולבדוק.

הקבצים בקישורן הם בפורמט זיפ, שדורש התעסקות מיותרת. לכן העליתי את הקבצים גם כאן. אם יש כאן הפרת זכויות יוצרים, העירו לי ואוריד אותם. במחשב שלי הם נשארים לדראון עולם, למקרה הבלתי סביר שיורידו אותם גם מקישורן.

חשדתי שהמילים "חיצוני" ו-"פנימי" נוספו מאוחר יותר, ואמרתי גם שלא הגיוני לבקש לסדר מילים שמתחילות באותיות שונות לפי א"ב פנימי.

אז הנה שני המבחנים שההכלאה ביניהם הולידה את המוטציה החדשה שענתי הייתה צריכה להתמודד איתה:

במבחן הראשון של נטע וליבנת (אני מכבדת את הדרך שבה כל אדם מאיית את שמו), שאינו מנוקד, אכן מבקשים לסדר כל קבוצת מילים לפי סדר הא"ב. זה הגיוני.

במבחן של שלי, יש שתי קבוצות מילים: אחת – אותה קבוצה של נטע וליבנת, לסידור לפי א"ב חיצוני, ועוד קבוצה, של מילים שכולן מתחילות ב-מ, לסידור לפי א"ב פנימי. זה יותר הגיוני (יש שגיאות ניקוד מעטות, אין לי כוח עכשיו. בסך הכול מבחן סביר).

האב הקדמון של המבחן של ענתי הוא המבחן השני של נטע, בלי ליבנת. המבחן כבר מנוקד, עם כל השגיאות שהיו במבחן של ענתי, ונוספו המילים "חיצוני" ו"פנימי", בלי ניקוד ובלי יידוע, ובלי היגיון במקרה של א"ב פנימי.

במבחן החוזר של נטע, המילים "פנימי" ו"חיצוני" כן מנוקדות, אבל עדיין לא מיודעות. וסידור הא"ב הפנימי הוא עדיין למילים שמתחילות באותיות שונות. שגיאת הניקוד הזוכה הפעם היא ללא ספק

נָח סִדֵּר אֶת הַחַיּוֹת לְפִי סַדֵּר הא"ב.

המשפט עם הַמְּכַנֵּס לא נמצא באתר הזה. לא יודעת אם הוא מקורי של המורה של ענתי או שהוא סתם ממקור אחר.

בקובץ מבדק מסכם בנושא מילון, שמיועד לכיתה ג', הבקשה לסדר לפי סדר פנימי היא אכן של מילים שמתחילות באותה אות. חוץ מ"היגידים" במקום "היגדים" ועוד משפט אחד, אין שם דברים מזעזעים במיוחד. אבל המשפט האחד הזה ממש גורם לי לרצות להשליך את עצמי אל הירקון בייאוש:

גיל הבטיחה  לרון שתתקשר אליה כשתגיעה הבייתה.

הפעם אני רצינית לשם שינוי.

זוהי בושה, חרפה, כלימה ואף פדיחה לעם שזאת הרמה של מוריו, ושזה האתר שממנו הם מורידים את המבחנים שלהם. ולמי שחושב שהמורים האלה יכולים ללמד את התלמידים עברית. אני לא מדברת על נטע, ולא על אתי, ולא על ליבנת ולא על המורה של ענתי. זאת מערכת החינוך בישראל.

פרופ' גלעד צוקרמן, אין לך מה לדאוג. הילדים שלנו לא ילמדו עברית בבית הספר. אין להם ממי.

מר גדעון סער, צור קשר. יש לי רעיונות.

"עברית וחיות אחרות" מעניק תעודות עניות.

יום ראשון, 7 בפברואר, 2010

תקציר מנהלים: מורי היסודי לא יודעים עברית

לפני כחודש, אישר שר החינוך גדעון סער את תוכנית "מילה ברגע": מורי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים יפתחו כל יום לימודים בשיחה של חמש דקות על שיבוש לשוני נפוץ בעברית (במגזר היהודי) או בערבית (במגזר הערבי).

אני לא יודעת איך הערבית של מורי המגזר הערבי, אבל בקשר לתוכנית למגזר היהודי, יש לי רק מילה אחת לומר: פחחחחח.

וכי מי ילמד את ילדינו עברית?

בתי ענתי, בת שבע וחצי ודור חמישי לבלשניות, חזרה מבית הספר עם "מבדק מסכם – המילון". היום אין מבחנים. זה מלחיץ את הנוער. אז עושים להם מבדקים.

פעם לא הייתי עוברת על מבחנים שלהם. רואה את המאה, משבחת ושמה במִחזוּר. מאז שגיליתי שיש שגיאות שהמורים מתעלמים מהן מהם, התחלתי לעבור על מבחנים שלהם בעיון ולתקן בעצמי. גם כמורה וגם כאמא, בעיניי מבחן הוא לא בשביל הציון, אלא הזדמנות לתלמיד ללמוד ולבדוק מה הוא יודע. אם המורים שוגים בבדיקה – האמא צריכה ללמד.

במבחן הזה ענתי לא קיבלה 100 אלא רק כמעט טוב מאוד. תמוה מאוד לבלשנית וילדה מחוננת. אז בדקתי את המבחן בעיון רב יותר, וחשכו עיניי.

כמובן שידעתי עוד מהשנה שעברה שלמורה יש שגיאות בעברית. במייל שהיא שלחה לנו היא כתבה "לגהץ את המעויין על משטח ישר בלי כפלים". מילא מעויין במקום מעוין. אנחנו לא יכולים לצפות מהמורים של ילדינו לדעת את כללי הכתיב חסר הניקוד. אבל כפלים?!!

והבעיה היא לא נקודתית רק של המורה הזאת. כשעומר אמר למורה שלו שאין דבר כזה שמונָה עשרה, היא אמרה "יש, בזכר". ובתחילת השנה קיבלנו הזמנה מהנהלת בית הספר להרצאה שיש לה שם הומופוני נאה, אבל האיות שלה היה "מאלף ועד תף", יעני נישט אהין (טף) נישט אהער (תו, ת"ו, תיו או תי"ו).

אבל המבחן הזה עובר כל גבול. בסוף הפוסט יש תמונה שלו בגודל טבעי, שתוכלו לראות את הזוועה במו עיניכם. לא נגעתי חוץ ממחיקת שם המורה וסימון חיצים.

דרך אגב, זו לא רק המורה של הבת שלי. המורה הזאת סתם איתרע מזלה ללמד בת של בלשנית טַהֲרנית ודיקדוקטטורית ועצבנית. על המבחן כתוב "כיתות ב'", מה שהעלה בי חשד שגם הכיתות האחרות קיבלו את המבחן הזה. אחר כך התברר שזה הרבה יותר חמור.

המורים של היום לא יודעים לנקד, וזה ידוע. מאז שעומר היה בכיתה א' אני מתחרפנת מהטקסטים המנוקדים שנותנים להם. בכיתה א' המורה הייתה שולחת לי את כל הטקסטים במייל לפני הפצה, שאנקד. החל מכיתה ב' שלו, עברנו לבית ספר חדש ואני כבר לא מנקדת. בהתחלה הצעתי ואמרו לי שאי אפשר כי ככה מורידים את זה מהאינטרנט והקבצים שלהם ויזואליים או משהו כזה. או שזה מצולם מקדמת דנא ואין אפשרות לשנות.

החשד הראשוני שלי היה שהמורה הורידה את נוסח המבחן, העילג כשלעצמו, מהאינטרנט, שם הוא היה מנוקד בתוכנה אוטומטית. אחר כך היא עשתה את השינויים שלה, בלי לנקד ובלי לבדוק שזה יוצא עברית. זה מסביר כמה מילים לא מנוקדות (נוספו אחרי שהורידו את נוסח המבחן מהאינטרנט) ושגיאות תחביר גסות כמו אי התאמה ביידוע בהוראה סדר את הרשימה על פי סדר הא"ב חיצוני/ על פי סדר הא"ב פנימי. וגם כמה שגיאות ניקוד משעשעות או מזעזעות (תלוי אם אתם ההורים או סתם צופים מהצד) של הומוגרפים, כמו בַּעֲלִי-חַיִּים במקום בַּעֲלֵי בסעיף ב1 (כמו על הסבונים של פנינה רוזנבלום), מָחַק (פועל) במקום מַחַק (שם עצם) בסעיף ב2, הֶעְתֵּק (שם עצם: עותק) במקום הַעְתֵּק (ציווי של "להעתיק) בסעיפים ב3 ו-ג, פְּרוּשִׂים במקום פֵּרוּשִׁים, לְמִלָּה במקום לַמִּלָּה, פעמיים בסעיף ג (שוב יוצר אי התאמה ביידוע), ו-הַמְּכַנֵּס במקום הַמִּכְנָס, שעוד נגיע אליו בשיא העצבים.

וחוץ מזה, גם התוכנה לא יודעת ממש לנקד, אחרת איך אפשר להסביר את הדגש ב-הָאוֹתִּיוֹת, את המקום הלא נכון של הדגש ב-עכְּבָר, ואת הקמץ ב-חָפֵּשׂ ?

נניח לניקוד. ענתי כבר הסבירה לי שמתעלמים ממנו כדי להבין מה כתוב.

נעבור למבחן ולבדיקתו.

הילדים לומדים היום לסדר מילים לפי א"ב חיצוני (האות הראשונה במילה) ו-א"ב פנימי (האות השנייה והלאה). בסעיף ב' ברור למדיי שהמילים "פנימי" ו"חיצוני" נוספו מאוחר יותר, כי הן לא מנוקדות, ובלי להסתכל מה כתוב קודם. אחרת היו מוסיפים להן יידוע. אבל מה הטעם בכלל בלסדר מילים לפי א"ב פנימי אם לא כולן מתחילות באותה אות?

(דרך אגב, גם בספר הלימוד, כשלומדים א"ב חיצוני ופנימי, יש כתב חידה עם מפה שכל שמות הרחובות בה מתחילים ב-ה' היידוע, חוץ מ"הדרים". ענתי התעקשה שזה שונה מהרחובות האחרים, כי זה באמת שונה, ולכן לא הגיעה לתוצאה שמחברי הספר התכוונו אליה. חכמה מדיי הילדה שלי).

בכל אופן, סידור לפי א"ב פנימי זו הייתה ההוראה, וזה מה שהבת שלי עשתה. חוץ מ-ספר ו-עפרון, שהיו אמורות להיות הפוך, הכול שם מסודר לפי האות השנייה והלאה.

כנראה שהמבחן שהורידו מהאינטרנט בא גם עם פתב"ס (פתרון בית-ספר, כזה שלא צריך לחשוב כשבודקים אלא רק להשוות לפתרון), ושהשאלה המקורית הייתה בשני המקרים לסדר את המילים לפי סדר הא"ב. אחרת איך אתם מסבירים את זה שענתי קיבלה X אחד גדול על כל הסידור שלה, שחוץ מ"עפרון" ו"ספר" היה נכון (טיפשי, אבל לפי ההוראות)?

בסעיף ג' צריך להעתיק את הפירוש הנכון לפי ההקשר.

ב-ג2 ענתי העתיקה את התשובה הנכונה בשגיאות והמורה לא תיקנה לה.

שוין.

לא צריך לפגוע בנפשה הרכה של הילדה ולתקן לה שגיאות כתיב במבחנים שקשורים לשפה.

ב-ג1, היא העתיקה את התשובה הלא נכונה. יש שלושה פירושים ל"קצר": קָצַר מלשון קציר, קָצַר כפועל (היה קצר, כמו קצרה ידה של מערכת החינוך בישראל), ו-קָצָר ההיפך מארוך. מה שענתי העתיקה הוא ההגדרה של הפועל קצר. אמנם הפעם המילה קצר הייתה מנוקדת נכון, כמו שם תואר, אבל הם הרי מתעלמים מהניקוד.

אבל הדבר המזעזע ביותר הוא המשפט ב-ג1.

המכנס החדש שלי קצר.

מילא שזה מנוקד מְכַנֵּס. הכוונה הייתה למִכְנָס.

מִכְנָס?????!!!!!

בעברית תקנית אומרים מכנסיים. מכנס זה בערסית!!

במבחן שקשור לשפה, מלמדים את הילדים שלנו עילגית במקום עברית.

תעודת עניות למערכת החינוך, כבר אמרתי?

נ.ב. ענתי התלוננה השבוע שכבר כמה שבועות אין להם שיעורי שפה. אני צריכה לברר כמה זמן באמת לא היו שיעורי שפה, כי אולי זה רק עיוות בתפיסת הזמן של הילדה שלי, שאמא שלה הכניסה לה לראש ששפה זה חשוב. המנהלת אומרת שלא יכול להיות. אני צריכה לברר.

נ.ג. השערתי הוכחה: אזלת היד (ביטוי ששווה פוסט בפני עצמו) היא של כל מערכת החינוך. זאת לא רק המורה של ענתי. אבל הפוסט יצא ארוך ולכן על כך בפוסט נפרד. מחר.

היום באותיות הנטויות אני רק מבקשת מכם להעתיק ולהדביק את הפוסט הזה ו/או את זה של מחר בבלוגים שלכם. חייבים להעלות את הזוועה הזאת לתודעה. הפוסט של מחר מראה שזה בכל מערכת החינוך ולא רק בכיתה אחת מסוימת.

Sad Sad SadSad sad sad sad

מתמטיקה למפגרים ונצרות לפגנים

יום חמישי, 31 בדצמבר, 2009

תקציר מנהלים: פוסט זה מפריך את הטענה שמיליארדי אנשים לא יכולים לטעות.

המילניום השני הסתיים ב-31.12.2000

העשור הראשון של האלף השלישי יסתיים ב-31.12.2010

ויום ההולדת של ישוע הנוצרי הוא פיקציה.

שלום ילדים.

היום ננפץ מספר מיתוסים נפוצים.

ראשית הבה נדבר על ישוע הנוצרי. ישוע נולד בשנת 4 לפנה"ס, ואולי גם קודם. לא ידוע בדיוק, אבל אם הוא חי בשלהי תקופת הורדוס והורדוס נרצח בשנה הרביעית לפני הספירה. הספירה הנוכחית, שהיא כאילו ללידת ישוע, התחילה בשנת 525 לספירה (זאת הייתה כאילו השנה ה-525 אבל בעצם השנה הראשונה שספרו באמת).

לא ידוע מה תאריך הלידה המדויק שלו. העדות המוקדמת ביותר לחגיגות יום הולדתו ב-25 בדצמבר הן משנת 354 לספירה (יש גם כתבים יותר קדומים, אבל אותנטיותם מוטלת בספק). תאריכים אחרים שחגגו לו בהם יומולדת הם 6 בינואר ו-25 במרץ (תחילת האביב). אז מה הקשר ל-25 בדצמבר? זהו יום הולדתו של אל השמש הפגני. ולראָיה – אז הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך.קונסטנטינוס, שהחליט לנצר אימפריה שלמה, היה צריך למצוא דרך לחבב עליהם את ישוע, וזאת על ידי זיהויו עם אל השמש. זה גם מקורה של ההילה מסביב לראשו.

(הסיבה שאני בכל זאת אוהבת את 25.12 כתאריך הלידה של ישוע, היא שאחד באפריל זה בערך 9 חודשים לפני כן).

אז גם כריסמס וגם הספירה זה פיקציה, אבל זאת הספירה, וזה מה יש.

שנית, אחת ולתמיד בואו נדבר בגלוי על הספירה. אני מסכמת פה ויכוחים עקרים וחסרי תוחלת שניהלתי בסוף שנת 1999, וגם עכשיו כשכולם מסכמים את העשור ואני בין הבודדים שצועקים שהעשור עדיין לא מסתיים.

קודם עניין של מינוח: השנה עכשיו היא 2009 לַספירה. בעוד דקה יהיה 2010 לַספירה. הספירה עדיין לא הסתיימה, ולכן אין דבר כזה אחרי הספירה (איזה מוזר של"אחרי הספירה" יש 13900 תוצאות בגוגל, ול"בבילון אחרי הספירה" יש כ-44600).

2009 היא השנה ה-2009 לספירה.

1999 הייתה השנה ה-1999 לספירה.

2000 הייתה השנה ה-2000 לספירה, כלומר המילניום השני הסתיים בסוף השנה. כל אלה שחגגו בתחילתה בעצם חגגו את החלפת הקידומת ולא את סוף המילניום. האמת, אם כבר עצבנות מינוחים – עצבן אותי גם שקראו ל-1.1.2000 "המילניום". 2000 הייתה שנה אחת. מילניום זה 1000 שנים.

לכל החכמים שאומרים שמתחילים לספור מאפס, שנים סופרים בשנה טבעית, לא בספירה של גיקים. אפס זה נקודה, מילימטר ימינה או שמאלה זה כבר פלוס או מינוס. היום הראשון לספירה, באופן תיאורטי (כי כזכור הספירה החלה רק בשנת 525 לספירה), היה אחד בינואר של השנה הראשונה לספירה, או במספרים 1.1.00001. היום שלפניו, כמובן תיאורטית, היה 31.12 של השנה האחרונה לפני הספירה (1 לפנה"ס).

השנה הראשונה לספירה הסתיימה ב-31.12.00001.

העשור הראשון לספירה הסתיים ב-31.12.00010.

המאה הראשונה לספירה הסתיימה ב-31.12.000100.

משום מה, כשמגיעים למאות, העולם המערבי מחונך ונחמד ומבין שהמאה ה-20 הייתה בשנים שמתחילות דווקא ב-19, והמאה ה-21 היא עכשיו, כשהקידומת היא 20. אבל האמריקאים האיטלקים התחילו עם הנוהג הנפסד הזה לכנות שנים לפי הקידומת שלהם: The 1900's זה 1900-1999, בעוד שהמאה העשרים היא 1901-2000. וכמובן שנות ה-20, 30, 70, 90, שסופרים לפי הקידומת, למרות שהעשור העשירי של המאה ה-20 התחיל ב-1991 והסתיים ב-2000.

(אני חושבת שזה האמריקאים. מתאים להם. אבל לא היה לי איפה לבדוק. מישהו יודע?)

לכן מה שמסתיים בעוד דקה הוא שנות האפסיים, ולא העשור הראשון של המאה ה-21 (והקישור הוא הראשון מבין 54,800 תוצאות). העשור יסתיים בעוד שנה בדיוק.

אני, דרך אגב, אסכם את העשור בסוף יוּני 2010. עשור להיותי אמא זה הרבה יותר משמעותי מאשר ספירה (שגויה או נכונה) שמתחילה בתאריך לידה פיקטיבי של ילד של מישהי אחרת.

(הערה לחסרי הומור, אם יש: הקוראים שלי רחוקים מלהיות מפגרים, אבל מדהים איך מתמטיקאים ואנשי מחשבים גאונים מפסיקים בשלב מסוים להבין את העולם הטבעי. בכל מיני לוחות חדשים שהמציאו אובר חכמים – ההומוגרף בכוונה – יש שנת אפס).

אז היה כתוב בעיתון.

יום שני, 21 בדצמבר, 2009

תגובה ל"ללמוד פרסית בישראל זה כמעט בלתי אפשרי" (הארץ, 18.12.2009), עם הכותב האורח רז צימט.

תקציר מנהלים: פחחחח.

תלמידי המצטיין עמרי ואחותי המסורה מיכל, כל אחד בנפרד, שלחו לי קישורים לכתבה שהתפרסמה ביום שישי 18.12.2009 בעיתון הארץ, שכותרתה ללמוד פרסית בישראל זה כמעט בלתי אפשרי. בכתבה מרואיין ד"ר רונן כהן, שלמד פרסית בחו"ל כי בארץ זה בלתי אפשרי. התוצאה של הדוקטורט שלו היא ספר עם 1400 מילים בפרסית, שהארץ מגדיר אותו "מילון".את הביקורת (הלא-משהו) שיש לי על הכתבה פרסמתי בעין השביעית. כאן אני רוצה להרחיב קצת בכמה נושאים שלא הגעתי אליהם שם, או שנגעתי בהם בקצרה, וגם לארח את ידידי רז צימט מהמכון ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א, שמבין קצת יותר ממני בשיעה.

הביקורת היא ביקורת ראשונית, על הכתבה בלבד. אם יהיה לי מה להוסיף אחרי שאקרא את הספר, אכתוב פוסט נפרד. לא הצלחתי ליצור קשר עם ד"ר כהן (בעיה לחפש ברשתות חברתיות עם שם משפחה כזה, והוא אינו מופיע במדריך הטלפונים של המרכז האוניברסיטאי אריאל בחוג לישראל במזרח התיכון). מניסיוני האישי כמרואיינת וכקוראת עיתונים, זה שהיה כתוב בעיתון לא אומר שד"ר כהן אכן אמר את הדברים. לכן התגובה כאן היא רק על הכתבה עצמה.

"השיח הציבורי בעניין איראן רדוד ושטחי ומסתכם בעיקר בהיבט הבטחוני". נכון (אם כי ד"ר כהן מתמקד בתרבות עכשווית ואני יותר בעניין השורשים).

אני מקווה מאוד שהרצאות ההעשרה שלי, סדרת ההרצאות "איראן – מאחשורוש ועד אחמדינז'אד" בשיתוף דיוויד ניסן או אורלי רחימיאן, וגם הבלוג שלי – מעשירים את התדמית של איראן.

הפסקה שהכי קוממה אותי היא זאת:

לפני כעשור, כשניגש ד"ר רונן כהן לכתוב דוקטורט על איראן המודרנית, הוא מצא רק ספר לימוד אחד לשפה הפרסית, שחובר 30 שנה לפני כן בידי פרופ' אמנון נצר ז"ל, מהאוניברסיטה העברית. יחסי האיבה בין המדינות מנעו מכהן להסתייע באנשי אקדמיה איראנים, אך בסוף הוא הסתדר: נסע לאירופה, נחשף לספרות איראנית, קרא מאות בלוגים איראניים ודיבר עם כותביהם, והצליח לזהות את צמד המלים האהוב על התקשורת הישראלית: סהאמגינה איראני – האיום האיראני.

הבה נספור כמה שטויות יש כאן:

1.אם ד"ר כהן למד באירופה, זה אומר שהוא יודע לפחות שפה אירופית אחת. אני מהמרת על אנגלית או צרפתית (דרך אגב, למה לא כותבים איפה באירופה הוא קיבל את הדוקטורט?) אם מה שהוא חיפש הוא ספר לימוד, אפשר למצוא בספריות אוניברסיטאיות בארץ את ספרי הלימוד של גרנוט וינדפוהר (Windfuhr) ושל ת'קסטון (Thackston) באנגלית ושל ז'ילבר לזר (Lazard) בצרפתית.

2. אם ד"ר כהן חפץ להסתייע באנשי אקדמיה, למה ישר ללכת לאנשי אקדמיה איראניים? לפני עשור פרופ' אמנון נצר וד"ר שרה סרודי מנוחתם עדן עוד היו בין החיים. פרופ' דוד ירושלמי האגדי, וד"ר יוליה רובנוביץ' המצוינת, ייבדלו לחיים ארוכים, לימדו כבר כמה שנים באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטה העברית בהתאמה. היום יש פרסית גם בבר-אילן, בחיפה ובבן גוריון, אבל אני לא יודעת אם היה לפני עשור.

3. לקרוא בלוגים אפשר גם מהארץ. גם אני עושה את זה. גם להתכתב עם הבלוגרים עקרונית אפשר, אבל לטובתם באמת עדיף מ-IP אירופי (או שאני סתם פרנואידית).

4. אין דבר כזה סהאמגינה איראני. פירטתי על זה בעין השביעית.

ארבע שטויות סך הכול.

עכשיו הבה נדבר על המספר 1400:

סיפרתי לתלמידים שלי על מילון של 1400 מילים והם צחקו, כי הם יודעים יותר והם רק באמצע שנה א'. 1400 מילים זה לא מילון אלא אולי גלוסר. גלוסר כולל אוצר מילים מצומצם של טקסט מסוים או קבוצת טקסטים. מילון כולל, או מתיימר לכלול, את כל המילים בשפה. בפרסית יש א ביסלע יותר מ-1400 מילים. הספר נראה מרשים (כריכה קשה עם צילום!), אבל מילון הוא לא. וגם העובדה שיש בו 150 עמודים – כלומר משהו כמו 10 מילים בעמוד – מעידה על כך שמילון זה לא.

גם ההתבטאות הבאה נראתה לי תמוהה:

במשך 1,400 שנה השיעה חיה כדת אנוסה, והיא פיתחה שיטות הטעיה גם באמצעות השפה. יש בפרסית המון מלים שנושאות מסרים סמויים, והאיראנים משחקים במשחק הזה נהדר

נראה לי שמישהו עשה קופי-פייסט למספר המילים, כי האסלאם עצמו עדיין לא קיים 1400 שנה, אלא אם כן סופרים בשנות ירח מוסלמיות, שאין בהן עיבור כמו בשנה היהודית (השנה הפרסית היא שנת שמש, ומניין השנים הוא מההג'רה של מחמד. השנה הנוכחית היא 1388). והשיעה החלה אחרי מותו של מחמד. כמו כן, כל שפה נושאת מסרים סמויים, ופתגמים הם חכמים בכל שפה. אני לא חושבת שפרסית מצטיינת בכך יותר מהממוצע, וגם אם כן – לא נראה לי שזה מפני שהשיעים היו אנוסים אלא בגלל הנטייה שלהם (שהיא ירושה זורואסטרית) לרוחניות, למאגיה ולחוכמת הנסתר (וכאן אני שוב מסכימה עם ד"ר כהן שהישראלים לא מודעים לפן הזה של אויבם המר). אני לא יודעת למה מתכוון ד"ר כהן ב"מילים שנושאות מסרים סמויים" ולכן אני לא יכולה לומר אם זה משהו חדש, אם זה בכלל מיוחד, אם זה אכן שיעי או משהו שמקורו באיראן הטרום אסלאמית.

מכיוון שאני לא סמכות בענייני כל מה שקשור לאקטואליה (והתקופה האסלאמית זה כבר מ-מש חדש בשבילי), שאלתי את רז צימט, עמית מחקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב שהוא מומחה לאיראן של היום. להלן תגובתו המלומדת (גם לתגובה שלי). כמעט לא נגעתי (הערות שלי בסוגריים מרובעים):

ראשית – אני מאוד לא אוהב את השימוש ב"אנוסים" לגבי השיעים. אני לא מומחה עד כדי כך להיסטוריה שיעית, אבל השימוש במונח "אנוסים" אינו מדוייק לטעמי האישי לתיאור המצב של השיעים במהלך רוב ההיסטוריה. השיעים הופלו לרעה ונרדפו במהלך חלקים נרחבים בהיסטוריה שלהם, אבל אין זה אומר שהיה ניסיון לאלץ את השיעים לאמץ את הסונה בכוח (למרות שהיו כאלה ניסיונות). אני מעדיף להשתמש ברדיפת השיעים ולא באינוסם שמכוון למשהו מאוד ספציפי, שלא תמיד היה. מאחר שהתרבות הפוליטית השיעית הושפעה מרדיפת השיעים ולאו דווקא מניסיונות לאנסם להמיר את דתם (כמובן שגם המרת דת אינה מדוייקת בהקשר הזה) – עדיף להימנע בכלל מהשימוש ב"אנוסים" במקרה הזה.
1400 שנה אכן מתייחס  לשנות הירח. אנחנו עכשיו בשנת 1431  לספירה המוסלמית.  קשה לומר מתי בדיוק השיעה התחילה – כי למעשה הפילוג החל מייד לאחר מות הנביא, אבל הגיבוש היותר משמעותי אכן החל בקרב כרבלאא', 680 לספירה.
בכל מקרה – לא הייתי אומר כאמור שהשיעה הייתה דת אנוסה, אלא שהשיעים נרדפו לאורך רוב ההיסטוריה שלהם. גם בתקופה העת'מאנית השיעים נרדפו במידה זו או אחרת, ולכן לא מדובר על תופעה שהיתה רק בראשית השיעה (ולעיתים קרובות גם קשה להבחין בין רדיפות לבין אפליה ממוסדת וכו').
גם הטיעון שבאיראן השיעים תמיד היו רוב אינו נכון כמובן. האיראנים אימצו את השיעה רק במהלך המאה ה-16 בתקופת השושלת הצפוית, ולכן לכאורה –  השפה הפרסית שכמובן התפתחה קודם לכן בהחלט עשויה היתה לבטא את הרדיפות הללו [תגובה להנחה המוטעית שלי שאיראן האסלאמית תמיד הייתה שיעית ושהרדיפות היו רק בהתחלה. מצד שני, אם הרוב לא שיעים, אז השיעה לא אמורה להשפיע עד כדי כך על השפה הכללית].

כדי לסכם את עמדתי הייתי אומר כך:
1. זה נכון שהשיעים נרדפו או  לכל הפחות  הופלו לרעה במהלך רוב ההיסטוריה המוסלמית וברוב המקומות בהם הם חיו.
2. אין ספק שהרדיפות של השיעים השפיעו על תפישת עולמם, על התפתחות האמונה השיעית ועל התרבות הפוליטית של השיעים. גם תפישת ה"תקיה" (הסתרת הדת) התפתחה לאור המציאות הזו של רדיפות.
3. לא הייתי פוסל שהנרדפות השיעית השפיעה לא רק על התרבות הפוליטית השיעית אלא גם על היבטים נוספים, כגון שפה.
4. אף על-פי כן צריך להיזהר מלייחס כל דבר שקורה באיראן או אצל השיעים לתחושת הנרדפות הזו. כך, למשל, יש תיזה שגורסת שהאיראנים מסתירים את תוכנית הגרעין הצבאית שלהם כחלק מה"תקיה". אני חושב שכאן יש כבר הפרזה שגובלת בתיאוריות קונספירציה למיניהן. אין ספק, שהתרבות הפוליטית השיעית (וזה כמובן נכון לא רק לגבי איראן אלא גם לגבי הנהגות שיעיות במקומות אחרים, כגון חזבאללה ועיראק) הושפעה ומושפעת מהמציאות הפוליטית שבה השיעים חיו ופעלו במשך שנים, אבל לא צריך לייחס כל דבר לעניין הזה. כך, למשל, ברור לחלוטין שההתנהלות של ההנהגה האיראנית כיום מושפעת במידה רבה מגורמים נוספים, שאינם קשורים לשיעה, כגון: לאומיות איראנית, אינטרסים פוליטיים וכיו"ב.
5. הדבר המשמעותי הוא ביחס לשפה. לא הייתי שולל אומנם שקיימת השפעה של המציאות הפוליטית של נרדפות על התפתחות השפה, אבל:
א. צריך לזכור שהשפה הפרסית התפתחה במידה רבה עוד לפני השיעה, שכאמור הגיעה לאיראן רק במאה ה-16.
ב. התפתחות של שפה אינה קשורה כמובן רק למציאות פוליטית או לתהליכים פוליטיים והיסטוריים אלא למגוון גורמים אחרים.

6. הערה נוספת – יש קווי דמיון רבים (ואני כאמור לא מומחה כזה גדול לא לשיעה ובוודאי לא לזורואסטריות) בין השיעה לבין הזורואסטריות (אני יודע שאורי גולדברג עוסק הרבה בדבר הזה), ולכן קשה מאוד לומר האם ההשפעה על השפה מגיעה מהכיוון השיעי או מהכיוון הזורואסטרי. אני נוטה לייחס חשיבות רבה יותר להשפעה הזורואסטרית, פשוט – כי היא זו שהיתה דומיננטית לאורך רוב ההיסטוריה שבה הפרסית התפתחה.

תודה לרז צימט, ונראה לי שאורי גולדברג הוא החוקר הבא שאני צריכה להכיר.

ובחזרה לעניינים שאני מבינה בהם: בהנחה שד"ר כהן אכן יודע פרסית היטב, אני מדמיינת אותו תולש את שערותיו בחוסר אונים למראה הציטוטים החסרים והבלתי מנוקדים בכתבה.

דושמאן דאנא אז נאדאן דוסת מתורגם בהארץ כ"עדיף אויב חכם מחבר טיפש",אבל בפרסית כתוב רק אויב חכם מחבר טיפש. אני מניחה שזה העיתונאי שהשמיט את בה באמצע המשפט (למי שרוצה לדעת איך לבטא – došman-e dānā beh az nādān dust, למי שרוצה לדעת איך לכתוב – دشمن دانا به از نادان دوست، ולדוברי פרסית שמחפשים את האוגד – בפתגמים לא חייבים).

הפתגם הלא כל כך נפוץ (מצאתי בגוגל רק ארבעה מופעים, כולם מאותו אתר) اندک دان بسیار گو است אַנְדַכּ דָאן בֶּסִיָאר גוּ אַסְת מצוטט בכתבה כ- אַנְדַכּ דָאן בֶּסִיָאר גֹּפְתְ (שיניתי רק את התעתיק למדויק, זו שריטה שלי), האפשרי אך לא קיים (שוב, מבחן גוגל). הפעם קשה לי יותר להאשים את הכַּתָּב, כי זה שיבוש של מי שיודע פרסית – גזע עבר במקום גזע הווה. האמת, אחלה פתגמים יש שם, ולא רק בפרסית. וגם המטרה של האתר נעלה. כמה פתגמים פרסיים שהיו באותו מקבץ עם הנ"ל: "האדם מוצא את הכסף ולא הכסף את האדם", "כשיש שני טבחים, או שהאוכל מלוח מדיי או שאין בו מלח בכלל", "היום הוא המחר שציפית לו אתמול" ועוד. http://www.lightandwisdom.com – פתגמים מכל הדתות ובכמה שפות (כלומר אנגלית ופרסית).

אישה יפה היא באמת זִיבָּא, אבל זהו לא שם העצם "אישה יפה" אלא שם התואר "יפָה" שמתייחס רק לנשים. בד"כ ליופי קורן כמו של כלה ביום חתונתה.

חיפשתי בגוגל נומגסתאר בכל האיותים שעלו על דעתי שכוללים את המילה סתאר "כוכב" (נמגסתאר, נומגסתאר, נאמגסתאר) ולא מצאתי. אני מניחה שהכוונה הייתה ל-נָאמְגֹסְתַר "פרוּשׂ-שם" (ששמו פרוש בכל מקום). מצאתי את המילה בגוגל, יש לה 125 מופעים, אבל לפחות בעמוד הראשון זה בעיקר שם משפחה ולא "סלב". לדברי האינפורמנטים שלי (איראנים גולים מלוס אנג'לס), נאמגסתר זה באמת מפורסם, אבל זאת מילה מיושנת מאוד שכמעט אינה נמצאת בשימוש. היום משתמשים במילים הערביות.

כאמור, אני צריכה לקרוא את הספר לפני שאגבש עליו דעה אמיתית, אבל לפי כל המילים המובאות בכתבה, נראה לי שהמקורות של ד"ר כהן הם טהרנים – כלומר אנשים שאומרים מה צריך להיות בשפה במקום מה באמת יש (מי שקורא מספיק את הבלוג שלי יודע שגם אני חוטאת בטהרנות, בכל השפות, אבל זה רגשי ולא מדעי). בפרסית, יותר מ-50% מאוצר המילים הוא ערבי. כל המילים שמופיעות בקטע הן מילים פרסיות, כאשר בד"כ (חוץ מהמקרה של זיבא), המילים השימושיות יותר הן ערביות: תהדיד "איום", משהור או מערוף "סלב". זה אפילו לא כמו שמישהו יכתוב מילון עברי (עם 1400 מילים) ויכתוב ידוען במקום סלב. נכון שגם אצלנו אף אחד לא משתמש במילה העברית ידוען, אבל בעברית סלב נחשב סלנג, ובפרסית המילים הערביות הן חלק אינטגרלי מהשפה. וחוצמזה, אם בוחרים 1400 מילים לייצג את התרבות האיראנית – אני לא בטוחה ש"סלב" כל כך חשוב. אבל זאת רק אני.

מדי פעם אני מקבלת מחברים רשימות מילים של טהרנים: טבלאות ובהן המילים הפרסיות המקוריות ש"צריכות" להחליף את המילים הערביות המשמשות בפרסית. אני אוהבת את הרשימות האלה. אני מכירה בהן יותר את הצד הפרסי מאשר את צד השימושי, כי הפרסית האמצעית שלי הרבה יותר טובה מהערבית.

הכתבה מסתיימת ב-"אמנם מי שזורק מלים בשפה שהוא לא מבין הוא קצת "צ'אחאן" (חנטריש)" ועם זה אני מסכימה לגמרי. מצד שני, גם המילה חנטריש מקורה בפרסית – אדם בעל זקן (רִיש) נראה חכם, רציני ומיושב, ואם הוא מתנהג לא בהתאם, הוא עושה צחוק (חַ'נְדֶה) מהזקן שלו. הצירוף ריש+ח'נדה או הטיות אחרות של הפועל לצחוק (ח'נדידן) מופיעות בספרות וגם במילון, גם כ"לעשות צחוק מהזקן" וגם כ"לצחוק על הזקן של מישהו".

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר מדברים על שינוי תפיסה בקשר לאיראן). צרו קשר דרך כאן.

נ. ב. אחת התגבובים לכתבה היה: הטיל האיראני החדש נקרא מושק mushaq. עד כמה שידוע לי זה כינוי חיבה לעכבר, ז"א עכברון. מוש mush בפרסית זה עכבר, עם הסיומת aq זה הופך mushaq. מעניין אותי אם יש לזה פירוש אחר…. (זה ממשיך).

אז דבר ראשון, זה לא mushaq (موشق) אלא mushak (موشک). יש הבדל משמעותי בהגייה בין ק (q، ق), שהיא נחצית, כלומר כמו מבטא עראקי, לבין כּ (k، ک) שהיא כמו ה-כּ הרגילה שלנו.

דבר שני, נכון ש-מוש זה עכבר ו-ak- היא סיומת הקטנה (לא aq-), אבל יש לזה גם פירוש אחר. מוּשַׁכּ בפרסית זה "טיל". זה כמו שבתגבוב בעיתון של צוררים יכתבו This is so funny, the name of the new Israeli missile is Theel (כתבתי ב-th כדי שתהיה גם שגיאה בתעתיק).

נ.ג. מישהו פרסם בתגבובים שם גם המלצה על ההרצאות שלי, זה החמיא לי והביך אותי בעת ובעונה אחת. החמיא כי תמיד טוב לקרוא דברים טובים על עצמך, הביך כי מישהו עוד עלול לחשוב שאני כתבתי את זה. אז תודה למי שכתב.

נ.ד. היום בארוחת צהריים עם חברותיי הפרסיות, אמרה סופי שאת הפתגם došman-e dānā beh az nādān dust מבטאים došman-e dānā beh az nādān-e dust. גוגל מסכים חצי איתי וחצי איתה, מה שאומר שהגרסה שלה גם קיימת. כטהרנית פרסית הזדעדעתי עד עמקי נשמתי, ותלמידיי יודעים למה (לוואי לפני גרעין!). אני בהתייעצויות עם קולגה שהוא גם דובר ילידי וגם בלשן איך יכול לקרות דבר נורא כזה, אבל חוששת שזה יעניין רק איזה שניים מקוראי הבלוג ולכן אכתוב את התשובה שלו כתגובה לפוסט הזה.

נ.ה. לפני כשנתיים, אחרי ששודר הסרט הדוקומנטרי על הפונדקאות שלי, עשיתי שגיאה גסה והתראיינתי למקומון אצל כתב שהוא משורר. הכתבה הייתה בהשראת הראיון ואפילו לא ממש מבוססת עליו. תוך כדי קריאה שאלתי את עצמי מי זאת הפוסטמה הזאת שמראיינים. באחד הקטעים שהכי הוצאו מהקשרם, הכתב שאל אותי: אבל אומרים שהריון זה קשה", ומייד חשב בליבו: "אני גבר, מה אני יודע". עניתי לו: יש נשים שקשה להן ויש נשים שקל להן. ההריונות שלי קלים ואני לא היחידה. אחת התגובות שקיבלתי הכי הרבה מנשים ששמעו שאני פונדקאית היא "אני כל כך מקנאת בך, גם אני רוצה להיות בהריון!".
בכתבה זה נראה כך:

אבל אומרים שהריון זה קשה.
אז אומרים, מה גברים מבינים? ההריונות שלי קלים, נשים מקנאות בי.

בפרסית יש צורת פועל מיוחדת שאם משתמשים בה אז אפשר לדעת שהכותב לא עומד 100% מאחורי מה שכתוב. לכל אורך הפוסט לא אמרתי "ד"ר רונן כהן אמר", כי בעברית אין ההבחנה בין گفته است "אמר לכאורה" לבין گفت "אמר". בספרים קוראים לצורה המיוחדת פועל מרוחק, אני קוראת לזה כסת"ח. לא בטוח שהוא אמר שום דבר מהדברים האלה, הדבר היחיד שבטוח הוא שזה היה בעיתון.

Woe to the eyes that thus see

יום שישי, 18 בדצמבר, 2009

Executive Summary: "Thou shall not" is WRONG! either "you shall" or "Thou shalt".

As of last night, one of the trending topics on Twitter was the inarticulate "Thou Shall Not".

Twitter Trending Topics 20091217

Twitter Trending Topics 20091217

The sadder thing is that Google has  463,000 results for "Thou Shall Not". Thank the Lord "Thou Shalt Not" still has more (1,990,000), but I feel these data call for a post about English, and this time also in English, as a service to the public.

Guys, saying "thou shall not" is comparable to "I has", or "she have", ok?

In many languages, the verb has to agree with the subject. That means that the verb expresses not only the action, but also the person (first, second, third), number (singular or plural) and in some forms in some languages also the gender of the grammatical subject.

In Modern English, the verb in the present distinguishes only 3rd person singular (ends with s) from all others: I have, you (sg.) have, she has, we have, you (pl.) have, they have. In the past there is no distinction whatsoever: I, you, she, we, you, they – all had. In Hebrew some forms also distinguish gender: e.g. at amart you (sg. f.) said vs. ata amarta you (sg. m.) said. In Russian the past is actually a participial form, that is, it's partly verb and partly nominal (i.e. noun or adjective). So all feminine singulars would end in -a, neuters in -o and masculine singulars with zero: ona byla "she was", vs. on byl "he was", eto bylo "it was" (Dear Lord, forgive my transcription, it's for non-Cyrillic-readers).

The only English verb that distinguishes more than just 3rd sg. is the copula, that is, the verb "to be":

In the present we have I am, you (sg.) are, he/she/it is, and we/you(pl.)/they are.

Believe it or not, Old English had more distinctions than most English speakers can even imagine, both in the verb system and in the nominal system. One day I may write about that.

In any case, not only Old and Middle English but also Archaic New English, has the pronoun thou for 2nd sg., distinct from you, which served for 2nd pl. or as a respectful form for the singular (like usted in Spanish, vous in French, vy in Russian, shomā in Persian). When the subject is thou, the verb agrees with it and ends with -t (art, shalt, hast). When the subject is you, the verb agrees with it and appears in the plural form (are, shall, have).

As it so often happens, the respectful form you took over, and familiar thou was abandoned except in archaic or very high-register (high level of language) uses.The funny thing is, now Thou is considered more respectful than you. The other funny thing is the speakers do feel the need for number distinction in the second person, which gave rise to forms like you guys, y'all, and youse.

I shan't delve into ye, thee, thine and thy right now. I think ye have had enough for one post. To sum it up, the verb should agree with the subject, so if you're using archaic thou, the verb should agree with thou, not with the plural you: Thou art, thou hast, thou shalt ; you are, you have, you shall.

P.S. This lack of agreement occurs also with other verbs, but to a lesser extent: "Thou are": 108,000 results vs. 4,970,000 for "Thou art"; "Thou have": 343,000 results vs. 4,000,000 for "Thou hast".

P.P.S. Come to think of it, this post has added a couple of more results to the search "Thou Shall not", which it denunciates. Maybe at least some of the other results are not so ineloquent after all.

P.P.P.S. I know as a descriptivist I shouldn't use judgmental terminology like "wrong" and "sad", but deep down I'm just a normativist and things like that are literally painful.

Wanna hear more? I give enrichment lectures wherever they pay well. This is my Contact form.