Ynet



אסתר לא הייתה יהודייה? רגע, אסתר הייתה?

יום רביעי, 20 במרץ, 2019

*** עדכון: בעקבות מחאתי שינו את הכותרת. תודה!!!***

הכותרת המתוקנת. תודה!

אז התראיינתי לוואינט. בגדול, מעט מאוד גופי תקשורת משלמים על ראיון או על כתיבת תוכן (ב-14 שנות רומן עם התקשורת לא נזקקתי ליותר מיד אחת כדי למנות את המקרים שזה קרה). אני עושה את זה בשמחה לשם יח"צ, כי באמת ככל שיותר אנשים נחשפים לתוכן שלי ואליי, כך יותר אנשים קונים את ספריי, מאזינים לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן, תומכים בפועלי באופן קבוע או קונים לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, עולה הסיכוי שגופים שמשלמים היטב ייחשפו אליי ויזמינו הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

ואין ספק ש-YNET זה אחלה יח"צ (זכור לטוב טורי הקבוע ב-YNET כלכלה מלפני כ-10 שנים, שהביא לי הרבה פרנסה). אבל!

מה שקרה הפעם הוא ש-YNET שמו את הראיון איתי בחלק הסגור למנויים בלבד! נכון, חודש ראשון זה חינם (כך אמרה העורכת כשהבעתי את תרעומתי), אבל זה בכל זאת הרשמה לאתר, ואפילו אני לא עשיתי את זה! וחוץ מזה גם נתנו כותרת שאני לא אומרת! הכותרת היא "אסתר לא הייתה יהודייה", ומי שלא נותן לוואינט את הפרטים שלו, חושב שאני אמרתי את זה!

הקליקו כדי להגיע למאמר

מה שאני אומרת הוא שאשתו המתועדת של אחשוורוש, אמסטריס בת הותאנה, לא הייתה יהודייה. בקיצור, אחרי שלא אמרו לי (וליצחק טסלר, שהופתע כמוני!) שזה הולך להיות תוכן מוגבל למנויים, ואחרי שנתנו לי כותרת שמוציאה אותי עאמה, נראה לי אֶתִי לחלוטין לתקן את הפדיחה המקצועית ולתת לכם גישה לחומר כקובץ PDF (גם ככה אם חודש ראשון זה חינם והייתם עושים מנוי ומבטלים מיד אז הייתה לכם גישה אליו, נכון? זה מה שהם בעצם רוצים לומר).

אז בבקשה: אסתר בהקשר אקטואלי – שיחה שלי עם יצחק טסלר ל-YNET

(ההרצאה נועדה במקור לקדם את ההרצאה שנתתי בבית אבי-חי ב-10.3, שאני לא נותנת כאן קישור ישיר לווידאו שלה, כי אני רוצה להעלות את האודיו בתור הפרק של 25.3 באיראניום מועשר)

רוצים לשמוע עוד ו/או להביע את הערכתכם? רכשו את ספריי המצוינים – מגילת אסתר מאחורי המסכה, גיבורים מלכים ודרקונים – מיתולוגיה איראנית לכל גיל, והטוב הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית. האזינו לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן! ואתם מוזמנים גם לתמוך בפועלי באופן קבוע או לקנות לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, המליצו למנהלות הרווחה שלכם ולרכזי התרבות ביישובכם להזמין ממני הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

האמרכל במרכול.

יום רביעי, 4 בינואר, 2012

מה הקשר בין אמרכל לבין מרכול?
לכאורה אין קשר:
אמרכל הוא מנהל אדמיניסטרטיבי, או בהגדרה המדויקת יותר של מילון מעות:

הממונה על תליכי העזר הבאים להבטיח את הפעולה הסדירה של עבודת היחידה, כגון ניהול ענייני העובדים, מזכירות, גזברות, משק וכד'. (בלועזית: אדמינסטרטור).

ולמה קוראים לו אמרכל? כי הוא אומר הכול. נו, ברור.

מרכול הוא סופרמרקט, כלומר סוג מתקדם מאוד של רוֹכְלוּת.
היום מרכולים הם סופרמרקטים, אבל בשנות השבעים מרכול היה פשוט שם נרדף למכולת. המורה בכיתה ד' הסבירה לנו ש-מַכֹּלֶת בא מ-מרכולת, שבא מאותו שורש – ר.כ.ל, ולא הייתה מאושרת ממני בכל העולם.

גם אמרכל לא תמיד היה מנהל אדמיניסטרטיבי בגופים גדולים (בגופים קטנים קוראים לזה מזכירה, וסליחה , ובגופים בינוניים – מנהל משא"ן). במקור זהו תפקיד בבית המקדש, ובתלמוד הירושלמי קוראים לו… מַרְכֹּל.

הו, רגע. לעצור. מה קורה פה?

נתחיל לעקוב דווקא מהסוף, כי זה הכי קל. איך מרכול הפך מתפקיד במקדש לסופרמרקט?
והתשובה: בדיוק באותה דרך שבה הפכו "רהיטים" מקורות הגג לשם כולל לדברים האלה שיש בבית, בדרך כלל לא מזיזים אותם, ואפשר לערום עליהם בגדים ו/או ניירות. ובדיוק באותו אופן שבו הפך אקדח מאבן טובה לכלי נשק, ובדיוק באותו אופן שבו הפך חשמל מ… המממ… משהו כזה מופלא, לכוח האלקטרי. הייתה מילה בעברית שכבר לא הייתה שימושית (ואפילו אם בית המקדש יקום שוב, אפשר יהיה לחזור לגרסה ב-א'), והיה מושג שהיה צריך בשבילו מילה בעברית. אמנם בהתחלה שימשה המילה מרכול כמילה נרדפת לחנות מכולת, אבל שימו לב שהיא נכנסה יותר לשימוש (אמרתי יותר! לא אמרתי הרבה) כתחליף למילה זרה.

אלט-טאב: אחד התלמידים שלי ציין בפניי השבוע שמכיוון שאפילו זה אף אילו, ואילו זה אם לוּ, אז אפילו אם זה בעצם אף אם אם אם. נראה כמו הומוגרף של קללה עסיסית. שיפט-אלט-טאב.

במקרה של אקדח, הצטרף לכך גם הדמיון לשורש שמי קיים, או במילותיו של אליעזר בן יהודה (מתוך ההגדרה במילונו): "הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השורש קדח". אקדח הוא חלול, כלומר יש בו קֶדַח (יו, המילה הזאת עושה אותי צעירה ב-20 שנה! קדח הקנה, חרירית פרפרית). במקרה של מרכול, לא רק שהשורש ר.כ.ל מתאים מאוד, אלא שבספר יחזקאל (כד:כז) מופיעה גם המילה מַרְכֻלְתֵּךְ, שמגיעה באמת מאותו שורש, ומשמעותה "בַּשּׁוּק שלך", שזה כמו מרכול, אבל לפני 2500 שנה. בשני המקרים, לא מדובר בתשמו"ץ (תרגום שומר משמעות וצליל, מונח של גלעד צוקרמן. אני לא מאמינה שזאת הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג הזה את המילה הזאת!), כי א. המשמעות השתנתה לגמרי בעקבות הצליל, ו-ב. זה לא ממש תרגום.

אלט-טאב: הבחירה במילה חשמל לתיאור הכוח האלקטרי מבוססת על תרגומי מקרא קדומים, והבחירה ברהיטים – מבוססת על ההקשר שבו מופיעה המילה במקרא: קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים (שיר השירים א:יז, ברותים = ברושים)

בזאת סיימנו עם רשתות השיווק, אפשר לעבור לתלמודים.

תפקיד האמרכל בבית המקדש לא היה שונה בהרבה מתפקידיו בארגונים גדולים היום. והאטימולוגיה?
מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כולא (הוריות יג:א). בתרגום חופשי לעברית – רב חסדא אומר: זה שאומר – או מצווה – הכול. זאת האטימולוגיה המתבקשת, והיא כל כך מתבקשת שאחר כך גזרו לפיה את הסיומת -כָּל, המבוטאת kal כמו ב-אמרכָּל, אבל מתפרשת כקיצור של "כללי". הסיומת משמשת, למשל, בראשי התיבות מנכ"ל ו-מזכ"ל. גם במילה אמרגן יש אנלוגיה לאמרכל, אם כי כאן מדובר בתחדיש רב מקורי: כלומר מלבד אנלוגיה לאמרכל, יש כאן גם הלחם מתוחכם של אמן ו-מארגן.

הגרסה של התלמוד הירושלמי, מרכול, היא ללא א'. התלמוד הירושלמי נוטה להוריד א' תחילית, בין אם פרוסתטית – כלומר כזו שנוספה רק כדי להקל על ההגייה, ובין אם אטימולוגית – כלומר כזו שהיא חלק מהמילה. ואם מורידים את ה-א' – צריך אטימולוגיה חדשה. ואכן – בכמה מקומות בתלמוד הירושלמי מופיעה האטימולוגיה הבאה (הדוגמה היא מתוך מסכת שבת, סב:ב): תני רבי חייה, ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. שזה בעצם אותו דבר כמו קודם: הוא מטיל מרות על כולם.

כאן באמת מדובר בתשמו"ץ, כי התרגום שומר לא רק על הצליל אלא גם על המשמעות.

אלט-טאב: צוקרמן מבחין בין תשמו"ץ לבין תצלול מתושמץ. ההבדל הוא בכוונה: תשמו"ץ הוא יצירה מכוונת שמשתמשת בשורש קיים ובמילה זרה. תצלול מתושמץ זה כמו אלתר-נתיב, או נייר תועלת, כלומר קודם שאלו את המילה כמות שהיא, ואז נתנו לה אטימולוגיה בשפה השואלת (במקרה הזה – עברית). בשני המקרים לאטימולוגיה העממית יש חשיבות עצומה ביצירת מילים חדשות. במקרים רבים לא ניתן לדעת אם האטימולוגיה העממית הייתה חלק מתהליך יצירת המילה, או אטימולוגיה אד-הוק למילה שכבר נשאלה. לכן השם תשמו"ץ משמש לרוב לתיאור שני התהליכים. שיפט-אלט-טאב.

ולמה אני טוענת שזה תשמו"ץ ולא האטימולוגיה המקורית?
שאלה מצוינת. התפקיד הפרסי hamara-kara, מילולית "עושה חשבון", נשאל גם לשפות אחרות, כתיאור של תפקיד בחצר המלך. לא ברור מה בדיוק, אבל זה כנראה כלכלי. הוא מופיע לראשונה במסמך בבלי מתקופת דריוש הראשון (עלה לשלטון ב-י' בתשרי 521 לפנה"ס). האטימולוגיה הפרסית הרבה יותר פשוטה, מבוססת על מילים מוכרות בתוך מבנה סדיר, ואין צורך להסביר אותה.

נשאר רק חוב אחד קטן: המכולת. מה הצטערתי לגלות שבמקור זה בכלל לא היה קשור לרוכלות, אלא למוצרי מזון, כלומר *מַאֲכֹלֶת, כפי שאפשר להבין מההקשר כאן: וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית (מל"א, ה:כה). הדבר היחיד שעדיין מזין את תקוותי לשורש ר-כ-ל הוא הדגש ב-כ', כי זה דבר ש-א' עושה הרבה פחות מ-ר'.

רוצים לשמוע עוד? ביום חמישי 12.1.2012 בשעה 16:00 אני נותנת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים את ההרצאה אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, והאולם חייב להיות מלא. לכן גם המחיר הוא על גבול ההלצה – 20 ש"ח לנפש. בואו, הפיצו ותבוא הברכה על ראשכם. פרטים נוספים בעמוד ההרצאות הפתוחות.

(אלט-טאב: הידעתם? קישור למילה "כאן" לא עוזר בכלל לקידום בגוגל. אלט F4).

בשולי משבר הנדל"ן

יום חמישי, 26 במאי, 2011

הטור השבוע בוואינט עסק בדירות, דירים, מדורות, כדורים וכיוצא באלה דברים עגולים.

קיבלתי בעקבותיו, גם בתגובות וגם במייל, כמה שאלות והערות שמגיע להן פוסט, אז הנה:

חן מלינג, סגן מנהל מוזיאון הרכבת, סיפר לי שברכבת ישראל משתמשים עד עצם היום הזה בפועל לדייר. בלילה בלילה בנום כל הכפר, מדיירת רכבת ישראל את הרכבות שאינן פעילות בקווי דיור. בעיניי זה נפלא.

חן, וגם המורי הזקן מעין הזהו, שהגיב לתגובה 3, הזכירו לי שגם מטוסים גרים בדירים. תת קרקעיים אמנם, אבל דירים. דת"קים בלשון החיל. כל הכבוד לצה"ל!

שני נושאים שחסכתי בהם לקוראי וואינט, אבל אם אתם פה אז לכם זה בטח כן מעניין:

דור בבילוגיה הוא כל דבר שמסודר בעיגול במישור אחד. יכול להיות דור עלים:

צמח עם מלא מלא דורי עלים.

צמח עם מלא מלא דורי עלים. צילום: Matthew Veenker cc-by (קליק לפליקר שלו)

עלי הגביע מסודרים בד"כ בדורים, ועלי הכותרת יכולים להיות מסודרים בדור אחד או יותר.

פרח עם שלושה דורי עלים

אירוס כלשהו. עלי הכותרת מסודרים בשלושה דורים. צילום - דניאל ר. בלום cc-by-sa (קליק לעמוד הפליקר שלו)

שימו לב שיש כאן שלושה דורי עלים ולא שניים. שלושת העלים עם הכתם הצהוב ושלושת העלים עם הנקודות החומות הם לא באותו מישור. אלה שני דורים שונים.
ותודה לאמא שלי, הבוטניקאית המהוללה ד"ר אסתר גינדין, על ההסברים ועל הסבלנות, ועל כך שהביאה אותי עד הלום.

רפי מתגובה 7 שאל האם "דאר" בערבית זה לא דת, ואם דאר אל אסלאם זה לא דת האסלאם. אז לא. דאר זה מקום, משכן, בית. הביטוי דאר אל-אסלאם אינו מתייחס לדת האסלאם, אלא לארצות האסלאם – כלומר לארצות שבהם יש למוסלמים חופש דת. יש עוד דארים חוץ מדאר אל-סלאם ודאר אל-חרב: יש דאר אל-כֻּפר, שזה מונח שכבר לא כל כך משתמשים בו. מחמד השתמש בו לתאר את המצב במכה בין הִג'רתו לבין חזרתו.
חשוב לציין שדאר אל-חרב הן ארצות של כופרים שגובלות בדאר אל-אסלאם. יש גם ארצות של כופרים שאינן גובלות בדאר אל-אסלאם, ולא צריך להכריז עליהן מלחמה (כלומר, עד שכל מדינות דאר אל-חרב שבדרך ייכבשו, ואז הן יהפכו בעצמן לדאר אל-חרב). כדי לא לאכול חרב לנצח, הומצאו גם דאר אל-הֻדנה, דאר א-דעוה, דאר אל-אמן ודאר אל-עהד, שכולם מונחים המתארים מדינות של כופרים שאין איתן מלחמה.  אפשר לקרוא על כך בהרחבה בוויקיפדיה, למשל.

אהוד מתגובה 17 הוסיף שדת זה חוק בפרסית ושמכאן בא datum – "נתון" בלטינית וברבים data. אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם – הפרסית והלטינית לא שאלו זו מזו אלא התפתחו מאותה שפה שנקראת היום פרוטו-הודו-אירופית. גם בפרסית עתיקה dāta הוא נתון – כלומר מה שניתן, והייתה התפתחות סמנטית נוספת: מה שניתן על ידי המלך או על ידי האל הוא החוק. עד היום dād יכול להיות גם חוק, בצירופים מסוימים, וגם הפועל "הוא נתן". יש הגוזרים את dāta  בכלל משורש אחר שהתאחד בפרסית עם "לתת", והוא השורש "להניח, לשים". בדומה ל-lay – law.

אסף (תגובה 12) שאל אם יש עוד מילים שנוצרו כמו כדור, שהיה במקור כ+דור, כלומר כמו עיגול. "הכל זהב" ענה לו שגם כלום הוא כמו לום, כלומר כמו קצה הציפורן. בעצם גם כמו מורכב מ-כ' השימוש + מו = גוף, עצם (the very): במו ידיו – בעצם ידיו. בידיו עצמן.
ואם נעבור לרגע לקצה השני של העברית – לסלנג הישראלי הבועט, ימבה (צעירים עדיין משתמשים ב-ימבה?) התחיל מ"ים של", המשיך ב"ים + בַּ-", למשל "יש לי ים בַּעבודה", "יש לו ים בַּכסף", והפך למילה בפני עצמה, עד כדי כך ששמעתי אפילו "ימבה של" (אני חושבת שזה היה "ימבה של דוגמאות").

מספר 15 שאל אם יש קשר לבנדורה, והתשובה היא שלא: בנדורה זאת שאילה מאיטלקית pomodoro, "תפוח זהב", אבל ייתכן מאוד שבעצם "תפוח האהבה" (צרפתית pomme d'amour). גם עגבנייה היא פרי העגבים. אליעזר בן יהודה מאוד לא אהב את המילה והציע בַּדּוֹרָה, עברות של "בנדורה" הערבי, שבא כנראה מ"תפוח האהבה", שתורגם לעברית כפרי העגבים, שאליעזר בן יהודה לא אהב, והרי לנו מעגל אינסופי נוסף.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני אהבה). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

יום האישה שמח (פחחח)

יום שבת, 12 במרץ, 2011

לכבוד יום האישה, פרסמתי השבוע בוואינט טור על האפליה לכאורה בשפה העברית, שמסכם עבור קוראי וואינט כמה פוסטים שכתבתי בעבר על מין דקדוקי + פוסטי המצוין במקום התנצלות. קיבלתי כמה תגובות שהתגובה שלי עליהן שווה פוסט, וברשותכם אני מרכזת אותן כאן. כמו כן, אחרי ששלחתי את הפוסט שמעתי בגלי צה"ל או בגלגל"צ תשדיר שירות שהעליב אותי עד עמקי נשמתי הנשית, וגם אותו אחלוק כאן בסוף.

אני מודעת לכך שפרופילו של הקורא הממוצע בבלוג (רציתי "פרופיל קורא הבלוג הממוצע" אבל זה יצא תלת משמעות תחבירית) שונה במקצת מזה של קוראי וואינט, אבל חשוב גם לדעת מה העם חושב על השפה, שזה כמעט, אבל לא ממש, שונה לחלוטין ממה שמקובל לחשוב במקומותינו.

אז בואו נתחיל בתגובה מספר אחת.

כותב mano1963  מרעננה: השפה עברית היא פרימיטיבית, ומפרט:

זכר נקבה לחפצים……
נותנת מידע מיותר ומסתירה מידע חשוב
דקדוק לא מדויק
פעלים יוצאים מן הכלל
בכלל התפתחות התקשורת הקפיאה את התפתחות השפות
חבל
השפה צריכה להיות משהוא דינמי משהוא שמשתנה ומשתפר. עם הזמן
האונבירסטאות הדפוס התקשורת והחיבור בן מרחקים גדולים בעולם
לא מאפשר לשפה להתפתח

לידיעתם של כל הטהרנים, ולידיעתו של הפרופסור גלעד צוקרמן — יש מי שחושב שהשפה שלנו לא מתפתחת.

אז ככה: השפה דווקא מתפתחת כל הזמן, או כמו שקוראים לכך הטהרנים שבינינו – השפה מתקלקלת כל הזמן.
דווקא כל הדברים שציינת מאפשרים לשפה להתפתח מהר יותר, בעיקר האינטרנט, כי הוא נותן במה לשפה המדוברת, ה"מקולקלת" – כלומר להתפתחות של השפה המקורית. פעם כל דבר מודפס היה עובר הגהה ועריכת לשון, כדי להתאים לחוקי העברית. היום אין דין ואין דיין, ואפילו בלשנים נכבדים כמוני, שמחזיקים מעצמם טהרנים, חוטאים במבני תחביר מבישים כגון "כמובן ש-", בכתיב בלתי חוקי בעליל כמו "מייד" ובשילוב סלנג ומילים זרות בבלוגיהם. שלא לדבר על ת' השימוש, שאינה תקנית בעברית (אלא אם אתה בר כוכבא), אבל מככבת בטוקבקים.

כפי שאתה מציין, כאשר שפות מתפתחות אכן יש נטייה לאבד צורות פועל יוצאות מן הכלל – והעברית הישראלית המדוברת אכן מאבדת לצערנו את צורות ה-פָּעֵל בבינוניים שנתפסים כפועל. בבינוניים שנתפסים כשם תואר, כמו רעב, שמן, רזה וצמא – זה לא קורה. הפועל יָשֵׁן הוא נפוץ יותר, ולכן טועים בו פחות, אבל לצערנו (או לשמחתך) יש מספיק אנשים שאומרים יושנת, ובהקשר זה אני חייבת להזכיר את מבחן היושנת המבריק מספרה של ימימה עברון "שני חדרים בצפון הישן". גם הפועל יכול בעבר מתיישר, לצערנו, עם נטיית הפעלים האחרים.

בַּגְּזָרוֹת הציבור עדיין אינו מחזיר עטרה ליושנה, אבל אולי זה לא מה שהעם "רוצה" (חוץ ממשויה).

בנוגע למתן מידע לא רלוונטי, אני מניחה שאתה מתכוון למינה של הבננה. באשר להסתרת מידע חשוב – האם אתה מציע שבנוסף לזכר, נקבה וסתמי יהיו עוד שני מינים – אחד להבעת מין מעורב ואחד להבעת מין לא ידוע? יש שפות, כמו גרמנית ויידיש, שבהן יש כינוי גוף שמציין אנושי לא ספציפי (מען, man), אבל גם שם שמות התואר, למשל, יהיו במין הלא מסומן, כלומר זכר.

(התייחסתי למנו כזכר כי אני לא יודעת מה מינו. אם את בת, את יכולה לכתוב לי ואתקן בהתאם).

מגיבה מספר שבע כתבה: אני לא נקבה, אני אישה, די כבר לקרוא לנו נקבות.

ומפרטת:

מספיק כבר לקרוא לנו נקבות- מסומנות על ידי הנקב שלנו. אנחנו לא רק זכרים ונקבות אלא נשים וגברים ובני אדם- השפה משעתקת תפיסות דטרמיניסטיות מהותניות. לא צריך להתנצל בפני אף אחד אבל גם לא צריך להיבהל מלהשתמש בשפה באופן שהולם את עמדותינו. השפה היא לא תוצר חיצוני לפרט או לתרבות אלא נבנית על ידה/ו ולכן נתונה לפרשנות ושינוי. אי אפשר לדבר על מה השפה עושה- אלא על מי מייצר את השפה וכיצד.

ובכן, עמך הסליחה, אך נקבה הוא מיננו הטבעי והדקדוקי, והטור מתייחס למין דקדוקי בשפה. כמו כן, יש נקבות שאינן נשים עדיין, וגם אליהן מתייחסים בזכר אם לא יודעים מה מין העובר, אם מדברים על תינוק באופן כללי, או על ילדים ונוער.  האם את חושבת שגם זכרים צריכים להיעלב כשמשתמשים במילה "זכר" לתיאור מינם הטבעי והדקדוקי, או שזה בסדר?

היעלבותך מביאה אותי להיעלבותי האישית – שאולי את דווקא רואה אותה כדבר חיובי: תשדירי השירות בגלגלצ (אולי זה גל"צ, אני לא זוכרת) הפונים לנשים בלבד. כאשר אני שומעת תשדיר שירות או פרסומת בלשון זכר, יחיד או רבים, אני מרגישה שפונים גם אליי, וזאת עוד לפני שידעתי להגדיר את הזכר כמין הבלתי מסומן. לעומת זאת, כשאני שומעת את התשדירים בגלגל"צ שאומרים "מה את עשית היום כדי למנוע את הקטל בכבישים", או "ליד מעברי חצייה היזהרי כפליים" (לא ניסוח מדויק, אבל זה המין), אני ישר חושבת שאלה תשדירים סקסיסטיים שפונים רק לנשים ולא לגברים – הפעם כן לנשים ולא לעוברים, תינוקות וילדים – ומייד נעלבת: מה, הם רומזים שנשים נוהגות פחות טוב? נא בעין, תקראו את הסטיסטיקות ותראו שאת תשדירי השירות צריך לְמַעֵן, אם כבר, אז ספציפית לגברים. וכמו שציינתי בטורי המצוין, כאשר בעבר היו הוראות הפעלה בלשון נקבה – זה העיד על שוביניזם הרבה יותר מאשר ההוראות עוקפות-המין המקובלות כיום.

אז בואו ניקח דברים בפרופורציות, ואם אנחנו רוצות להתרעם על אפליה – הבה נתמקד באפליה שלנו במקומות העבודה, בכך שגבר מקבל על אותה עבודה בדיוק שכר גבוה יותר, ולא על כך שהמזכרים של הבוס כתובים בלשון זכר במקום שכל עובד/ת  יוכל/תוכל לבחור את מינו/ה בין כל הקווים הנטויים.

ודבר אחרון – בעברית אפשר לעקוף את המין הדקדוקי בכתב. כאשר תרגמתי עם ירון שהרבני את התבנית Tarsky לעברית עבור האתר של מר צים, כתבנו את כל הודעות השגיאה בלשון שאפשר לקרוא אותה בשני המינים. הייתי מפנה כאן לסיפורים שאפשר לקרוא בשני אופנים, אבל זה קצת מחרב את הפואנטה בסוף, אז תצטרכו למצוא אותם בעצמכם.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תשלום נאה לנשים). צרו קשר להזמנת הרצאה.

vunuekhsho!

יום חמישי, 2 בדצמבר, 2010

כשעומר היה בן שנה, נסענו לארצות הברית לשנתיים. הייתה לו שם או-פר פיליפינית נפלאה, שלמדה עברית די מהר, וגם הייתה מלמדת אותו כל מה שיכלה. ומכיוון שהיינו בארה"ב וקנינו את הצעצועים בארה"ב. וכך קרה שאותיות הספוג — שהיו הצעצוע האהוב עליו באמבטיה — לימדו אותו (בעזרת האו-פר, כמובן) את שמות האותיות באנגלית לפני שידע את האותיות בעברית. ל-M ול-W היה קורא באותו שם – לפעמים אֶם ולפעמים דַבִּיוּ, אבל תמיד אותו דבר. כשראה b,d,p,q הוא קרא לכולן פִּי, כי כך נראית האות P באותיות גדולות. שזה די הגיוני, אם תחשבו על זה. כי אם כל החיות המצוירות למטה הן פיל, אז למה ש-b,d,p,q לא יהיו אותה אות?

פיל, הומקלידים, הרצאות העשרה, הרצאות, מרצה, מרצים, חוג בית, חוגי בית, יום עיון, ימי עיון

פיל, פיל, פיל ופיל. צילום מקורי - בריאן סנלסון

בגיל שנתיים הוא התחיל ללכת לגן, ושם מלמדים אותיות רק מגיל שלוש, אז הוא שכח את כל האותיות שידע. אחר כך כבר חזרנו לארץ. כשעומר רק למד להקליד, זה היה על הלפטופ שקניתי בארה"ב, ומכיוון שאני ממילא מקלידה עיוור, לא טרחתי להדביק אותיות עבריות על המקשים. וכך קרה שעומר למד את האותיות האנגליות בפעם השנייה מהמקשים, והפעם הוא למד אותן לפי האותיות העבריות שחולקות איתן מקש. פעם הוא כתב לענתי "משפחה" על הלוח שלהם, באנגלית. זה נראה כך: VָHָPְAHִN VָJָPְAHִN, (תדמיינו שכל סימן ניקוד נמצא מתחת לאות שמימינו).

יש חסרונות רבים לארבע שפות במחשב אחד, בעיקר כשאני מנסה לכתוב מייל בפרסית, לנהל צ'אט בעברית, ובחלון אחר לכתוב משהו באנגלית. נראה לי שחצי מזמני הולך על אלט-שיפטים, כאשר אני כמעט תמיד מצליחה לעשות אחד יותר מדיי, ואז כמובן צריך עוד פעם שלושה אלט-שיפטים כדי להגיע לשפה הנכונה. אבל גם פשוטי העם, שיש להם רק שתי שפות במקלדת, מכירים את התופעה: אתם מתחילים להקליד כתובת, ובמקום WWW יוצא לכם "'. נכון? לא סתם החבר'ה קוראים לוואינט טמקא. זה גם כבר נמצא באצבעות, וגם מסתדר יותר טוב באתרים שאין להם RLE, כמו טוויטר. וטמקא עצמם הגדילו לעשות, והם קוראים לפוסקאסט שלהם טמקאסט. (טמקא זה בעצם מארמית. הייתי כותבת את האטימולוגיה שהמצאתי זה עתה, אבל זה יוצא קצת גס).

אפילו בגוגל הבינו שלפעמים מקלידים בעברית במקום באנגלית, או להיפך, ולכן כשאתם מחפשים מילה בעברית, גוגל מציע לכם את אותה הקלדה באנגלית. למשל גרוע – drug, או אשפוז-tapuz, מורן ו-nuri (שזאת לא בדיוק מילה, אבל ידידי אורי קורא לפעמים לידידתו מורן "נורי").

התופעה קיימת כבר זמן מה, ולמיטב ידיעתי אין לה שם מדעי, אז הנה: מדובר בהומוקלידים. מיוונית הומו = אותו same + קליד.

המילה קליד קיימת רק בעברית חדשה. קליין טוען שזה מארמית אַקְלִידָא, שבא מהצורה האקוזטיבית (צורת המושא הישיר) של המילה "מפתח" ביוונית. "מפתח" ביוונית זה kleis, ו"את המפתח" זה kleida. לדעתי הרבה יותר הגיוני שהארמית שאלה את המילה מהשפה הפרסית, שהייתה הרבה יותר קרובה אליה. בפרסית חדשית מפתח זה kelid. בפרסית אמצעית, שהיא זו שרלוונטית לארמית, קיימת הצורה kilēl, אבל אפשר להניח שאם היום אומרים kelid אז הייתה גם צורה kilēd או אולי אפילו klīd. ה-א' בארמית היא א' פרוסתטית, כי הארמים — כמו העברים הקדמונים — לא ידעו לבטא צרור עיצורים בתחילת מילה.

מכל מקום, הומוקלידים הם שתי מילים שמקלידים אותן אותו דבר. המונח הלועזי, homokleids בטוח בא מיוונית…

יש גם הומוקלידים בין עברית לפרסית. החביב עליי הוא כן – به (=טוב, או קריאה שמעידה על שביעות רצון. בד"כ به به به).

סוג מסוים מאוד של הומוקלידים הם סֶלוֹהומוקלידים, כלומר הומוקלידים בסלולרי. כשכותבים הודעות ב-T9. למשל אגיע ו-גביע, שחר ו-תחת, אפרת ו-אפשר, תמר ו-רמת, ענת ו-עמר (אבל עומר שלי הוא עם ו', שזה סלוהומוקליד של עונש). יש המון דוגמות לסלוהומוקלידים, וכמו שבטח שמתם לב, בעוד שהומוקלידים רגילים – מקלדתיים – הם רק בין שפות, סלוהומוקלידים יכולים להיות בתוך אותה שפה.

בעקבות ההומוקלידים, המצאתי גם שם של לקות שאני לוקה בה (יש לי כמה) – דיסקלידיה. זה כשרוצים להקליד משהו אחד ויוצא משהו אחר. דיסקלידיה הוא שם ההפרעה, שלוקים בה בעיקר אנשים שמקלידים הרבה. יש לזה הסבר נוירולוגי פשוט למדיי – זוהי התניה: כאשר מופעל נתיב עצבי פעמים רבות, תאי העצב שבו "לומדים" לתקשר יותר ביעילות. האקסונים, כלומר החלקים שמשחררים את המוליכים העצביים, מייצרים ומשחררים יותר חומר אל המרחב שבין העצבים, שנקרא סינפסה, ואילו הדנדריטים – כלומר החלקים בתא העצב שקולטים את המוליכים העצביים – מגדילים את שטח הפנים שלהם כך שיוכלו לקלוט יותר חומר בפחות זמן. וכך קורה שכל פעולה שעושים בפעם הראשונה לוקחת המון זמן, וככל שמשתמשים בנתיב העצבי יותר כך הוא מתייעל, ובסוף הוא פועל ממש ממש מהר. ואם הנתיב העצבי פועל מהר מדיי, נוצרות תופעות כמו דיסקלידיה.

המילים שביניהם מתבלבלים הלוקים בדיסקלידיה, נקראות דיסקלידים. למשל כשאני רוצה להקליד "הרצה" תמיד יוצא לי "הרצאה" ואני צריכה לחזור ולמחוק את ה-א'. לכן, לפחות אצלי, הרצאה היא דיסקליד של הרצה (אבל לא להיפך!).

אלט-טאב: יצא לי השנה הרבה פעמים לכתוב את אותו מייל – "תודה על פנייתך, כפי שבוודאי קראת בעמוד הבית ובעמוד גיוס מרצים חדשים, אנו נמצאים בשנת הרצה (תמיד, אבל תמיד מתוקן מ-הרצאה) ואיננו מגייסים מרצים חדשים עד אפריל 2011" (למי שאינו עוקב – זהו מייל התשובה הקבוע למרצים שרוצים להצטרף לחבורתו של מר צים ואינם טורחים לקרוא את עמוד הבית ואת דף גיוס המרצים החדשים).שיפט-אלט-טאב.

דיסקלידים ידועים נוספים – זמן ו-שמן, אפרת ו-אפשר – יובל (לא פינטר. החייל האלמוני) מספר שלפני שנים למנהלת הקהילות בתפוז (כלומר ב-אשפוז) קראו אפרת, וכולם "קראו" לה, כלומר הקלידו לה אפשרת במקום. יש גם הרבה אנשים שכבר שנים כותבים בלי שגיאות כתיב, אבל בהקלדה מתבלבל להם "אם" ו-"עם" (אני חושבת שתמיד "עם" הוא דיסקליד של "אם" ולא להיפך, כי הוא יותר נפוץ). אצלי בערך כל מילה שמתחילה ב-TH הופכת ל-THMR בדרך למה שהיא צריכה להיות באמת.

עכשיו תורכם: עוד דוגמאות להומוקלידים, דיסקלידים וסלוהומוקלידים.

עשרה בלירה

יום שישי, 17 בספטמבר, 2010

היום התפרסם בבלשנות כלכלית ב-ynet חצי מטור ששלחתי בנושא שקלים ולירות

שקל ישן

שקל ישן. צילום - Yonidebest, ויקימדיה.

המאמר התחיל בשקל (בקצרה, כי  כבר כתבתי על זה בעבר), ועבר מהר מאוד ללירה. זה היה ממש מעניין, ואז נקטע. אולי היה קצת מסובך מדיי בעיני העורכים. קורה. אבל לקוראי "עברית וחיות אחרות" יש רף אחר, אז הנה החלק שקוצץ בעריכה, כולל קצת חפיפה, כדי שיהיה הגיוני גם בנפרד:

למה קוראים ללירה הישראלית על שם הלירה שטרלינג, אם באנגלית בכלל לא קוראים למטבע לירה אלא פאונד, ולא שטרלינג אלא סטרלינג?

שאלה מצוינת. ההגייה שטרלינג היא הגיית השם Sterling בגרמנית, ומכיוון שבין מחדשי השפה העברית היו יקים רבים, אימצנו את ההגייה הגרמנית.

באשר לפאונד – השפה האנגלית שייכת לענף הגרמאני של משפחת הלשונות ההודו אירופית. pound, במקור, הוא בכלל מידת משקל, שקיימת גם בשפות גרמאניות אחרות, עתיקות וחדשות: הולנדית pond, גרמנית pfund, גותית pund ועוד. גם בענפים אחרים של משפחת הלשונות ההודו אירופית יש מידת משקל בשם זה, למשל רוסית ופולנית פוּנט. ברוב השפות גם שמו של מטבע הליש"ט זהה ליחידת המשקל. סימנו של הפאונד כמידת משקל הוא lb, והקשר בין פאונד ו-lb הוא גם הקשר בין פאונד ולירה.

לירה ישראלית

לירה ישראלית. צילום - Yonidebest, ויקישיתוף.

מקור השם פאונד בכל השפות הוא בביטוי הלטיני libra pundo, כלומר "ליברה במשקל(ו)". שמה המקורי של מידת המשקל היה ליברה בלטינית ו-ליטרה ביוונית, וכפי שקורה לעיתים קרובות, השם שהשתרש הוא דווקא החלק הטפל של הביטוי ולא החלק העיקרי. מהשם ליברה נגזר שם המטבע האיטלקי (לפני היות האירו) – לירה. והשם לירה הוא זה שאומץ על ידי המושבות הבריטיות. זהו תרגום ישיר של פאונד, ואכן במילון וובסטר אחת ההגדרות של פאונד היא "המטבע הקודם של ישראל". מידת המשקל, אגב, משתנה לפי המדינה, התקופה והדבר שאותו מודדים. בארצות הברית, למשל, פאונד זהב אינו שוקל כמו פאונד קמח. הראשון שווה לכ-373 גר' והשני לכ-453 גר'. הליברה הרומית הקדומה שעל שמה נקרא הפאונד, הייתה כ-327 גר'.

ומה הקשר בין מידת משקל לבין יחידת כסף? בדיוק אותו קשר כמו שקל כסף. והקשר אינו מסתיים כאן: במקור, היה המטבע האנגלי שווה פאונד (373 גר') של מטבעות פֶּנִי מכסף, כ-240 מטבעות כאלה. מטבעות הפני נקראו סטרלינג על שם ההטבעה שהייתה עליהם, והם לא היו עשויים כסף טהור. מכיוון שכסף טהור הוא רך מדיי, רוב כלי הכסף ותכשיטי הכסף שאנו מכירים עשויים מסגסוגת המכילה 92.5% כסף. הסגסוגת נקראת על שם מטבע הסטרלינג, והמטבע נקרא כך, כנראה, על שם הכוכבים הקטנים (סטאר "כוכב" + סיומת הקטנה -לינג) שהוטבעו עליו.

סימן האימות הישראלי לכסף סטרלינג כולל, מלבד מילים ומספרים, את סמל שלושת הרימונים. סמל שלושת הרימונים הוא הסמל שהוטבע גם על חלק משקלי הכסף בתקופת המרד הגדול (66-70 לספירה), והקשישים שבינינו עוד זוכרים את אותו הסמל ממטבע הלירה הישראלית. על צדו השני של אותו מטבע הופיע גביע העומר. אותו זוכרים חלקנו ממטבע השקל הישן, שהוחלף בדמי ימיו, לפני עשרים וחמש שנה, בשקל החדש.

שקל כסף מתקופת המרד הגדול

מטבע מתקופת המרד הגדול. CNG coins cc-by-sa. בצד של גביע העומר כתוב "שקל ישראל", ו-שג, כלומר שנת 3. בצד השני כתוב "ירושלים הקדושה"

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (24 מיליון לירות + מע"מ). צרו קשר להזמנת הרצאה.

עוד מעט נפט למדורה / יאיר פלדמן

יום שני, 2 באוגוסט, 2010

בעקבות טור הבלשנות הכלכלית שעסק במילה נפט, קיבלתי מייל מיאיר פלדמן, שאני מביאה אותו כלשונו.

ליאיר יש מעין ניוזלטר בשם "רגע של טריוויה" שבו הוא מספר על מקורות מילים ועל קשרים בין מילים. אם תרצו, אני יכולה לארח אותו פה באופן קבוע.

תמר שלום,

נהניתי לקרוא על הנפט ומקורותיו, ואני שמח להוסיף לך מה שכתבתי באחד הגיליונות המוקדמים של "רגע של טריוויה".

שבת שלום.

תן לי 50 ליטר גז, בבקשה!

לא נראה לכם משונה שהנוהג ברכב "נותן גז" כדי להאיץ את המכונית, או שהוא נוהג ב"פול גז" – בשעה שברכב שלו אין בכלל גז, והוא בעצם צורך דלק נוזלי? ובאמת, אין שם גז, אלא בנזין, אבל כיוון שהאמריקאים קוראים gasoline לנוזל שאנחנו מכירים כבנזין – יצא שתחנת תידלוק בארה"ב היא gas station , והנהגים שלנו "נותנים גז".

והגז מנין? מקורו ב"כאוס" היווני, שהיה במקור כינוי ל"מקום ריק", גלגולו של התוהו ובוהו המוכר לנו מן התנ"ך. היוונים הקדמונים (שוב הם אורחים ב"רגע"!) נתנו שם זה לריק העולמי, ולימים הדביקו המדענים את השם למצב הצבירה של חומרים שונים, שאינו מוצק ולא נוזלי. עם הזמן הודבק השם לתערובת גזים דליקים, לאחר מכן לגאז הרדמה וגם לגאז רעיל (ששימש במלחמות).

אגב, גם לנפט המוכר לנו האמריקאים אינם קוראים נפט אלא קרוסין, שם שבא (איך לא?) מהמילה היוונית keros שפירושה שעווה. מכאן cire, שעווה בצרפתית, והוותיקים זוכרים את שירה של פראנס גאל שזכה ב-1965באירוויזיוןPoupée de cire, poupée de son – בובת שעווה, בובת קש.

נפט היא מילה מעניינת מאוד, שמוזכרת כבר בקוראן כשמן לבערה, ואפילו – בתלמוד שלנו, ויש לה גלגולים בערבית ובארמית. מסכת שבת התלמודית העוסקת בנוזלים שמותר להשתמש בהם להדלקה, אומרת כך:

מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?

את הנפט מכירים גם כפטרול או petroleum  שהוא בעצם צירוף של שתי מילים petro (אבן, או סלע – זוכרים את מקדשי פטרה בירדן החצובים בסלע, באבן?) ו-oleum (שהוא שמן, ומכאן oil) – וביחד: סלע+שמן. ואכן בספרים ה"עתיקים" (אלה שנכתבו בשנות ה-40 ו-50 של המאה הקודמת, ז"א לפני משהו כמו 60 שנה בסה"כ…) נפט נקרא שמן-אדמה או שמן-סלעים.

אז כמה נקנה? 50 ליטר? המילה ליטר באה במקורה מן המילה היוונית litra שממנה נגזר למשל הביטוי "ליטרת בשר" שמקורו תלמודי, והיום משמש בעיקר כדי לתאר את החלק שמישהו תובע לעצמו.  והליטרה הזו היא קרובת משפחה של הליברה (מידת משקל שמסומנת על האריזות כ-Lb , שאותה אנחנו מכירים גם כ"פאונד", בערך חצי ק"ג) . כמידת שקילה היא גם היתה קרובה לציין מאזניים, ולכן LIBRA הוא השם הלועזי של מזל מאזניים – וגם equilibrium (שיווי משקל, באנגלית) הוא בעצם איזון (equal) של ליברות.

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.

לפי הקצב

יום שישי, 18 ביוני, 2010

איזה כיף,ynet פרסמו רק שני שלישים מהחומר ששלחתי להם, אז אני יכולה להדביק פה את השאר.
בתחילת השבוע ביקשו שהטור השבועי יעסוק בקצבאות, בגלל קצבת האברכים שקוצצה.
למרבה ההפתעה, הם השאירו את החלקים היותר בלשניים – פונולוגיה ומורפולוגיה, וקיצצו את החלק הסמנטי, שהם יותר אוהבים בדרך כלל. זה דווקא נחמד, כי לאט לאט אני מכניסה יותר ויותר בלשנות לתוך הטורים 🙂

אז הרי לכם החלק הסמנטי:

סמנטיקה: קַצָּב קָצַב קֶצֶב.

השורש קצב מתייחס לחיתוך, ולקביעה באמצעות חיתוך: הקצב חותך בשר, בדרך כלל לפי המשקל שנקצב על ידי הלקוח.

המילה קֶצֶב מופיעה במקרא במשמעות "צורה", בדרך כלל צורה שווה, קבועה: מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים (מל"א ו:כה) כָּזֹאת עָשָׂה, אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת:  מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה (מל"א ז:לז). גם בשיר השירים, כאשר המשורר מתאר את שיני אהובתו כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה (שה"ש ד:ב), הכוונה היא לעדר כבשים, כנראה (כי במקום אחר הוא כותב כעדר הרחלות), שכולן נראות אותו דבר – שוב – יש להן צורה זהה – או במילותיו, שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם.

שינוי המשמעות מתבנית או צורה לריתמוס הוא מאוחר יחסית. בימי הביניים קצב היה מידה קצובה, ורק בעברית החדשה החלו להשתמש במילה קצב כדי לתאר מהירות. אבל גם כאן, נשארת המידה הידועה והקבועה.

הפועל לקצוב מופיע רק פעם אחת, במשמעות לחתוך, או לקצץ:

וַיִּקְצָב-עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁמָּה, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל (מל"ב ו:ו). גם היום משתמשים בפועל לקצוב כלחתוך, או לקצר, בדרך כלל בביטוי "קצב את עונשו". כאשר הנשיא קוצב את עונשו של פושע, הוא אינו קובע אותו אלא מקצץ, או מקצר, כלומר חותך אותו.

יונה הנביא מתפלל: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם (יונה ב:ז). כאן המשמעות הרבה פחות ברורה, ויש החושבים שהכוונה היא בכלל לקצווי הרים.

בהגדרות השונות השתמשתי כאן בשורשים רבים המתחילים ב-קצ-: לקצר, לקצוב, לקצץ, קצוות. קיימת תיאוריה שלפיה השורש השמי המקורי היה דו-עיצורי, והאות השלישית נוספה מאוחר יותר. שתי האותיות הראשונות נותנות משמעות כללית, והאות השלישית ממקדת ומחדדת. אמנם בעברית שורשים רבים המתחילים ב-קצ– קשורים לחיתוך – גם כשמקציעים עץ חותכים אותו – אבל ה-צ העברית מקורה בשלושה עיצורים שמיים שונים, ולמרבה הצער בשורשים העבריים המתחילים ב-קצ– מופיעות בערבית ובארמית סוגים שונים של צ.

עד כאן מה שכתבתי לוואינט (בשינויי סדר קלים ביותר), ועכשיו אני מוסיפה רק בשבילכם את השורש הדו-עיצורי המפורסם ביותר (והמשכנע ביותר) בעברית – השורש פ.ר. חשבו על כל השורשים שאתם מכירים שמתחילים ב-פ.ר – מה המשותף לכולם?

(מי שיודע את התשובה מקודם – נא לא לגלות).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על תקציב). צרו קשר או קשרו אותי עם חוגים רלוונטיים, רכזי תרבות ומנהלי רווחה להזמנת הרצאה.

שינוי המשמעות מתבנית או צורה לריתמוס הוא מאוחר יחסית. בימי הביניים קצב היה מידה קצובה, ורק בעברית החדשה החלו להשתמש במילה קצב כדי לתאר מהירות. אבל גם כאן, נשארת המידה הידועה והקבועה.

יש בינינו כִּימיה

יום שבת, 15 במאי, 2010

תקציר מנהלים:
במילים שאולות, פ' שומרת על הדגש המקורי (או הרפיון המקורי) ללא קשר לסביבה הפונטית העברית.

האות כ' אמורה לנהוג לפי כללי העברית, אם כי גם לאקדמיה יש הרהורי חרטה.
ואם המילה אמורה להתחיל ב-ב' רפויה, פשוט משתמשים ב-ו'.

כמה מכם שאלו אותי על הסלוגן של המיזם החדש שלי. למי שעדיין לא יודע ולא מכיר – קוראים לנו מַר צִים וַחֲבוּרָתוֹ, והסלוגן שלנו הוא מרצים בְּפִּינְצֶטָה להרצאות שוות (זה אותו קישור, אני סתם מתאמנת ב-SEO). העיקרון שלנו הוא שחוגי בית ומועדוני לקוחות משלמים מחיר אחיד פר הרצאה, ומקבלים גם מרצים מתחילים ולכן זולים יחסית, וגם מרצים יקרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל.

אבל על זה תקראו באתר של מר צים וחבורתו. וגם תפיצו את הקישור על הדרך.

<a href=

אני רציתי לדבר על בְּפִּינְצֶטָה. כמה מכם שאלו על ה-פ' הדגושה אחרי ב' השימוש.

ובכן, חברים, פינצטה אינה מילה עברית. וככזאת, היא אינה מצייתת לחוקי העברית. כשם שאיננו אומרים פּלאפל גם כשה-פ' היא בראש מילה, כך הדגש בפּינצטה נשאר גם כשהיא אחרי אות שימוש שוואית, שאינה מצריכה דגש חזק אחריה: לְפּינצטה, כְּפּינצטה, בְּפּינצטה, וְפִּינצטה וּפִּינצטה.

אלה שכן אומרים פּלאפל. וגם זחוק, ושום, וחילבה

אמנם סבתא שלי, שתזכה לחיים טובים וארוכים, נוהגת לומר "הוא עובד בְּבַנְק", אבל זה תיקון יתר – היפר קורקציה. הצורה התקנית היא בְּבַּנק, כי בנק אינו מילה עברית. כשהייתי קטנה נהגנו לומר פּסטיבל, ואני חושבת שיש עוד כאלה שאומרים כך, אבל זהו גם תיקון יתר, או יישור לפי חוקי השפה העברית. יצא לי גם לשמוע את ההגייה פִּילוסופיה, וכשהייתי בחטיבת הביניים היה ילד אחד בשם אורי, שלאבא שלו קראו פּוטו, כי על חנות הצילום שלו היה שלט פוטו.

ההבדל בין תיקון יתר לבין יישור הוא שתיקון יתר נעשה מתוך מחשבה וכנגד מה שטבעי, והוא אופייני יותר דווקא למשכילים. ואילו היישור הוא תהליך טבעי שקורה בשפה. כתבתי על זה בynet השבוע בהקשר של עומל-עומלת שתופס לאט לאט את מקומו של הצמד התקני עָמֵל-עֲמֵלָה.

בימי קדם מילים נשאלו בשינויים פונטיים שהיו הכרחיים על מנת לשלב אותם בעברית. למשל הפרתמים ממגילת אסתר מגיעים מפרסית עתיקה fratama "הכי ראשון", אבל fra הוא גם צרור עיצורים בתחילת מילה וגם מתחיל ב-פ' רפויה, שאינה אפשרית בעברית של אותה תקופה. לכן היה צריך לשבור את הצרור ולדגוש את ה-פ: פַּרְתמים. העברית של היום יכולה להתמודד גם עם צרור עיצורים וגם עם עיצור רפוי בתחילת מילה, וגם עם אות בגד כפת דגושה אחרי אות שימוש שוואית.

לפני שנים רבות, בני בגין רץ לראשות הממשלה. כמעט הצבעתי לו, כי הוא היה המועמד היחיד שאמר וּבְכַלְכָּלָה. כל האחרים אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. חוקי ההגה של העברית החדשה, הישראלית, המדוברת, שונים מאוד מחוקי העברית הקלסית. רק אני, סבתא בתיה ובני בגין עוד שומרים על החוק*. בסוף הצבעתי לו רק בסקר באוניברסיטה, אבל לא בקלפי.

במקרה של פ' אין בעיה, כי בכל הלשונות שהעברית שאלה מהן יש הבחנה ברורה בין P לבין F, בין π לבין Φ, או בין ف לבין پ (בערבית יש רק ف, אבל אף אחד לא מבלבל אותה עם פּ).

גם במקרה של B-V אין בעיה, גם בגלל ההבחנה הברורה בשפות השונות, וגם כי העברית שאלה מילים ב-B כ-בּ, ומילים המתחילות ב-V כ-ו'.

אבל האות כ' עושה שמח בשם כולן. בכלל, הייצוג של העיצורים X (=כֿ) ו-K במילים שאולות הוא שמח. בעברית קלסית יש ח שהיא גרונית, ק שהיא נחצית, והאלופונים הווילוניים כֿ ו-כּ. אלופונים הם ביצועים שונים של אותה פונמה בסביבות שונות, ואם אתם ממש רוצים לדעת מה זה הווילון, תכניסו את האצבע לפה ותיגעו בחך הרך, למעלה בפנים. מרגישים שזה וילון? זהו. ושם נוגעת הלשון כשמבטאים כּ, וכמעט נוגעת כשמבטאים כֿ.

בעברית חדשה ח ו-כֿ הן הומופוניות, וכך גם כּ ו-ק. האלופונים כּ ו-כֿ כבר אינם "מצייתים" לחוקי העברית הקלסית, וניתן לשמוע יותר ויותר לְכַּבּוֹת, לְכּוּדִים, ו-כְתְבִי (lekabot, lekudim, xtevi). אני משתדלת בכל כוחי להיות פה תארנית ולא להעביר אל הכתב את הזעזוע העמוק שלי מצורות כאלה.

ולתוך המערכת הזאת, על כל המתח בין עברית קלסית לחדשה, נכנסות מילים זרות. פעם היו כותבים בעברית טכסט, סכסית ו-חימיה. היום האיותים האלה נראים מוזרים. אבל אלכסנדר זה בסדר. אילו היו כותבים אלקסנדר זה היה מוזר.

העיצור היווני χ (חִי) נהגה ביוונית כ-כֿ. מילים יווניות המתחילות בחי, נשאלו ללשונות אירופה ב-ch. כאשר נקבעו כללי ההגייה של העברית החדשה, הם נקבעו לפי השפות שדיברו מחדשי השפה: רוסית, פולנית, גרמנית. בעיקר פולנית. פאול וקסלר בכלל טוען שעברית היא פולנית עם אוצר מילים עברי (אבל עדיין בהגייה פולנית), ובלקסיקון הלועזי-עברי שלו, המילים הלועזיות מובאות בצורתן הפולנית.

אלט-טאב זוכרים לפני כמה שנים, היה מתמודד בכספת שקיבל שאלת נכון/לא נכון. השאלה הייתה: המילה פוטוסינתזה מקורה בשפה זו. התשובה הייתה פולנית. המתמודד אמר לא נכון, ואיבד את כל כספו. אני מייד שאלתי אם היועץ הלשוני שלהם הוא פאול וקסלר, ואכן כאשר התוכנית הותקפה בתקשורת מכל עבר, הם הביאו את פאול וקסלר להגנתם. אז פוטוסינתזה מקורה ביוונית, אבל הדרך שבה אנחנו מבטאים את המילה היא כמו בפולנית. שיפט-אלט-טאב.

בפולנית, כמו ביוונית, ch מבוטאת כ-כֿ, ולכן מילים המתחילות ב-ch בוטאו בהתחלה ב-כֿ ופעמים אף נכתבו ב-ח', כמו חימיה. כֿאוס, כֿריזמה, כֿרומוזומים, כֿירורגיה, כֿוראוגרפיה – עם תחיית השפה העברית כולן נהגו ב-כֿ רפה (ומאותו כֿורה – ריקוד – קיבלנו גם את ההורָה, ההיא עם הה', הורה). אבל מאז שהיינו פולנים עברו כמה שנים, וכמה שפות נוספות השתלטו על לשוננו, החזקה מביניהן היא אנגלית אמריקאית. ובאנגלית – מכל הדיאלקטים – מבטאים ch כ-כּ. כּאוס (האמת היא שאם כבר אז קֵייאַס), כּריזמה, כּוריאוגרפי, כּרומוסומס וכו'. במקרה של המילה כימיה, לא רק שבאנגלית זה נשמע כ-K, מקור המילה הוא ערבי ושם זה ב-ک (כּ).

אני תמיד הקפדתי לבטא את המילים האלה כמו ביוונית (כלומר בפולנית), אבל לפני זמן מה, בעקבות דיון בטוויטר, פתחתי את המילונים שלי, וגיליתי להוותי שכל המילים היווניות ב-χ מתחילות בעברית ב-כ' דגושה.

שאלתי את רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון עברית: "הכצעקתה?"
וזאת תשובתה:

יש החלטה יְשָנה בדבר העיצור כ  (ch היוונית) בלבד: מאחר שיש לו פנים של כֿ ופנים של כּ בלשונות אירופה, הוחלט להכפיפו לכללי ריפוי ודיגוש כ העברית: כּירורגייה – בכֿירורגייה. לא כן פ, ב: פֿילוסופיה, פּסימי, פֿדיחה (סתם…)
ואולם כימיה – קל וחומר דגוש – בגלל המקור הערבי – אלכימיה.
עכשיו יש הרהורי חרטה באקדמיה על עניין דו-פניות הכ"ף, אבל לפי שעה אין שינוי רשמי. הנטייה כרגע לומר כֿירורגייה, כֿוריאוגרפיה – רפה כנהוג בדיבור. אינני בטוחה שכימיה תיגרר אף היא עם השינוי.

לא יודעת למה, אבל זה מזכיר לי קצת את קרב המוחות בנסיכה הקסומה.

ובחזרה לפינצטה: היום אני מבקשת מכל מי שאוהב אותי, את הכתיבה שלי ו/או את ההרצאות שלי, להפיץ את הקישור www.hamartsim.com לכל מי שעשוי להתעניין בבלוג שיש לנו שם, וכמובן לכל מי שאתם מכירים שהוא חבר בחוג בית או מרכז מועדון הרצאות (מועדוני גמלאים וכו') שמשלם היטב. קישורים מבלוגים ומפורומים גם יתקבלו בברכה, במיוחד אם הקישור הוא של המילים הרצאות או מרצים. ותבוא הברכה על ראשכם.

*לכל החבר'ה מפורום לשון עברית – אני יודעת. גם אתם. זאת הייתה בדיחה ואני מאושרת שיש עוד מופרעים כמוני וכמו בני.

ריבית דה ריבית

יום חמישי, 8 באפריל, 2010

תקציר מנהלים: יש האומרים שאין הבדל בין נשך וריבית, יש האומרים שנשך זה ריבית שנלקחת מראש, ויש האומרים שנשך זאת ריבית קצוצה.
כולם צודקים.

ביום שישי שעבר התפרסם הטור השני שלי ב-ynet כלכלה, והפעם על המילה ריבית, השאולה מארמית, ועל המילה התנ"כית נשך.

לפני הכול – תודה ליחזקאל וליובל על הייעוץ בעניינים הלכתיים.

היו 54 תגובות ב-30 דיונים, מהם 3 או 4 תשובות שלי ורק אחת (למיטב ידיעתי) של חברה שלי. אני מה-זה מרוצה.
בתגבובים התפתח דיון בנושא ההבדל בין נשך וריבית ששווה להתעכב עליו קצת. מי שמאמין לי ולא צריך דוגמאות, פשוט תדלגו על הקטעים המצוטטים.

המילה ריבית אינה קיימת במקרא, אלא רק בתרגומי מקרא לארמית, שם היא מתרגמת את המילה נשך, למשל

לָא תְּרַבֵּי לַאֲחוּךְ, רִבִּית כְּסַף רִבִּית עֲבוּר:  רִבִּית, כָּל מִדָּעַם דְּמִתְרַבֵּי, שמתרגם את לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ, נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל:  נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ (דברים כג:כ).

בתרגום האנגלי החדש של אותו פסוק, המילה נשך היא interest ומופיעה גם המילה loan, ובתרגום קינג ג'יימס, התרגום הראשון של התנ"ך לאנגלית, משתמשים במילה usury.

התרגום הארמי שאני משתמשת בו הוא תרגום אונקלוס מאתר מכון ממרא, והתרגומים האנגליים, הן ה-New Revised Standard Version והן תרגום קינג ג'יימס לקוחים מאורמוס.

אייל מרמת ישי ואבנר כותבים שנשך הוא ריבית שנקבעת מראש, וארז גורס שהמילה נשך באה לתאר ריבית נשכנית מופרזת, וכיום יש אפילו הגדרה משפטית למה שיוגדר ריבית נשך שאינה חוקית. לדוגמה 10% לשנה ייחשב ריבית. אולם 10% ליום תיחשב ריבית נשך שאינה חוקית. לדבריו, ההבדל מצוי גם בשפות אחרות. לדוגמה ריבית באנגלית היא interest וריבית נשך הינה usury.

הבה נראה איך כולם צודקים:

כאשר מופיעות המילים מרבית ותרבית לצד המילה נשך, הן מתורגמות כריבית, בעוד שנשך מתורגמת כחיבֻליא. חבל בעברית מקראית הוא משכון, וחיבליא בארמית היא מילה נרדפת לריבית, הפעם מהפן שכובל את הלווה. בתרגום האנגלי החדש, מרבית ותרבית הן profit ונשך, בהתאמה לדברי אייל, הוא interest taken in advance. בתרגום קינג ג'יימס נשך מתורגם usury, ומרבית ותרבית מתורגמות increase.

דברים כה:לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, מתורגם לָא תִּסַּב מִנֵּיהּ חִיבֻלְיָא וְרִבִּיתָא,
באנגלית חדשה Do not take interest in advance or otherwise make a profit from them
ובאנגלית ארכאית Take thou no usury of him, or increase

והפסוק הבא, דברים כה:לז
אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ, יָת כַּסְפָּךְ–לָא תִּתֵּין לֵיהּ, בְּחִיבֻלְיָא; וּבְרִבִּיתָא, לָא תִּתֵּין מֵיכְלָךְ
אנגלית חדשה You shall not lend them your money at interest taken in advance, or provide them food at a profit
ארכאית Thou shalt not give him thy money upon usury, nor lend him thy victuals for increase

באנגלית ארכאית המילה היא אכן usury, אבל המילה interest כלל לא מופיעה בהקשרים של ריבית. ההגדרה המילונית של usury היא אכן ריבית מטורפת, אבל זה בימינו. הפירוש הארכאי הוא פשוט ריבית, וקינג ג'יימס כתוב בשפה ארכאית. אני חושבת שהמחוקק העברי המודרני החליט להשתמש במילה נשך לתיאור ריבית לא הגיונית, כי המילה עצמה נשמעת הרבה יותר שלילית מאשר סתם ריבית.

התרגום בגרסה החדשה הוא תרגום חדש יותר, והפרשנות – כאשר נשך מוצב מול ריבית – תומכת בדברי אייל ואבנר. אבל כאשר נשך ניצב לבד, הוא מתורגם כ-interest בלי קשר לזמן הגבייה ולזמן הפרעון.

מירי מרמת אביב הפנתה למאמר של עו"ד טל שרון על משכנתאות וריבית. לקראת סוף המאמר מצטט עו"ד שרון את הרמב"ם, מתוך ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה פרק ד. הרמב"ם אומר "נשך ומרבית אחד הוא", ואחר כך עובר להשתמש במילה ריבית.

למי שתהה, המילה usury אכן באה מהפועל "להשתמש", ו-interest בלטינית זה "זה באמצע" (inter – בין, באמצע, est=is).

יופי. כולם יצאו צודקים.

הכותרת היא דווקא לא נכונה, אבל 529 מילים זה כבר מספיק לפוסט אחד, אז מבטיחה לכתוב עליה מייד ולפרסם בעוד 3 ימים (זה טוב גם כדי שלא ייראה כאילו אני יורדת על אתרא דמרקר באותו פוסט שאני משבחת את הטור הבלשני הנפלא של ynet כלכלה).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מינוח עסקי). צרו קשר להזמנת הרצאה.