שנת השפה העברית



שער המרה כפול

יום שלישי, 19 באפריל, 2011

תקציר מנהלים:
קטעים עם גוגל טרנסלייט.
לתרגם משפה שאינה אנגלית לשפה אחרת שאינה אנגלית זה כמו לשלם זלוטי בישראכרט. משלמים גם את שער ההמרה הגבוה זלוטי>דולר וגם את השער הגבוה דולר>שקל.
הקורא המצוי מעדיף חוסר היגיון סמנטי (במשמעות) על פני חוסר היגיון תחבירי או תחביר מתוחכם מדיי.

כלכליסט ציטט השבוע את עופר שושן, מנכ"ל OHT שאמר (לכאורה) שגוגל טרנסלייט לא מושלם.

צחקתי שעה.

מכירים את התרגום שמסתובב עכשיו ברשת, של Veni, vidi, vici "באתי ראיתי אני כבשה"?
אז קודם כול ירים את ידו מי שבקריאה ראשונה לא קרא "אֲנִי כִּבְשָׂה".

אורן צור מסביר בבלוגו "מדע בזיוני" שזה בעצם "אני כָּבְשָׁה", ולמה. הוא מראה שם גם שאם מנסים כל מילה בנפרד, מקבלים: אני בא / ראיתי / הרחוב של. ובמשפט שלם בלי פסיקים, מקבלים עוד תוצאה משתי קודמותיה: "באתי, ראיתי את הרחוב של". בשלב זה "אני כבשה" מתחיל להיראות הגיוני. ובהערות כתוב שמוזר שתרגמו את "אני בא" בהווה במקום בעבר.

Google Translate הוא תמיד מזעזע, גם אם אחת השפות היא אנגלית. וכשלא – יש שער המרה כפול. נכון כשנוסעים לחו"ל ומשלמים בכרטיס אשראי או מושכים מזומנים במטבע שאינו אירו או דולר, אז צריך לשלם גם את שער ההמרה לאירו/דולר וגם את שער ההמרה דולר/אירו לשקל? אז אותו דבר בתרגום: קודם כול יש שגיאות התרגום משפת המקור לאנגלית, ואחר כך השגיאות מאנגלית לשפת היעד.

הדוגמה האהובה עליי (מתוך שיר האהבה "סולטן הלבבות" سلطان قلبها) היא פרסית یه دل می گه نرم نرم. בתרגום אנושי צמוד, זה יוצא "לב אחד אומר "לא אלך, לא אלך", ובתרגום חופשי "חלק ממני רוצה להישאר". בפוסט שבקישורים הסברתי למה התרגום לאנגלית יוצא "I shit a software application". כשמתרגמים מפרסית לעברית, שוב משלמים הפרשי שערים, ויוצא "אני חרא יישום תוכנה".

ההערה של אורן על "אני בא" = הווה, וגם הקריאה הראשונית של כולנו (הבה נודה) "אֲנִי כִּבְשָׂה" זה כבר שער המרה שלישי: המוח שלנו. אילו היה מתורגם "אני באת", או "אני כבשת", היינו מבינים יותר טוב שמדובר בפועל בעבר בגוף לא נכון. אבל בלי ניקוד יש הומוגרפיה בין כִּבְשָׂה ו-כָּבְשָׁה, ו-בָּא (הווה יחיד) ו-בָּא (עבר נסתר) הם הומונימים גם עם ניקוד, ומסתבר שהמוח שלנו, הפילטר השלישי, מעדיף היגיון תחבירי על פני היגיון סמנטי. "אני כבשה" ו"אני בא" יכולים להיות משפטים הגיוניים לחלוטין בעברית בהקשרים אחרים. גם במשפטי חולצה עובד אותו פילטר – אמנם התחביר של המשפטים האלה תקין בדרך כלל, אבל הוא לא התחביר הפשוט יותר (אילו היו כותבים "מטיילת חולצה" במקום "חולצה מטיילת", כל המשפט היה יותר מובן, אבל הרבה פחות כיפי).

החלטתי לבדוק את התיאוריה הזאת: האם זה באמת מקרה של שער המרה כפול, או שגוגל טרנסלייט ממש לא יודע מהחיים שלו? תרגמתי כל מיני צירופים של I came ופעלים נוספים, והנה התוצאה:

גוגל טרנסלייט המלך

ועוד:

we came to class תורגם "באנו בכיתה".

she came to class – היא באה לכיתה.

he came to class – הוא בא לכיתה.

came to class – הגיע לכיתה.

ב-"I came" אני מניחה שמדובר בעבר נסתר, כי ההצעות להחלפה הם "באה, הגיע, באו, הגיעו". מצד שני, גם האופציות להחלפת "רואה" הן בעבר, ושם הצורה בעברית היא חד משמעית. אני מניחה שיש גם עניין סטטיסטי, אבל לגמרי לא ברור לי העניין עם I came to class "אני באה" (שזה גם עבר, כי האפשרויות האחרות הם "בא, הגיע, באו הגיעו"). אולי מישהו שמבין באלגוריתם של גוגל טרנסלייט יכול לעזור כאן. או שזה באמת בגלל שגוגל טרנסלייט לומד מכל מלמדיו, ולרוב מלמדיו יש כוונות זדון.

ולעניין שער ההמרה הכפול – זאת הייתה התוצאה כשניסיתי לתרגם משפה אחת שהפועל בה מבחין גופמספר לשפה אחרת שהפועל בה מבחין גופמספר. הנטייה היא עבר, הווה (ספרותית) הווה (מדוברת). סדר הגופים כמו בהטייה המקובלת בעברית.

Double exchage rate. The wonders of Google Translate

Double exchage rate. The wonders of Google Translate (click to enlarge).y

ולפני סיום – האתר המענג והממכר ביותר שמבוסס על גוגל טרנסלייט – ליפנית. קוראים לו Translation party. תודה לאורי שהכיר לי את האתר הזה, וגם תכנת בזמנו משהו דומה עם שפות אחרות (הקישור נוסף בעקבות ההערה של אורי לפוסט), אבל יידיש-אלבנית יוצא הרבה פחות מצחיק, למרות שערי ההמרה הכפולים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כיף). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 12 באפריל, 2011 בשעה 20:06 תחת הקט

תן עוד סמבוסק!

יום רביעי, 6 באפריל, 2011

שואלת סמדר:

ה'סמבוסק' הוא יחיד או רבים? מאיפה ה-ק' צצה לה פתאום?

אז קודם כול, סמבוסק הוא יחיד, ושנית – תודה שהפנית אותי למילה המופלאה הזאת!

הקשר בין סמבוסק לסמוסה מזכיר את הקשר בין פיג'מה לפוזמק:

פיג'מה, פוזמק, אטימולוגיה, מילים פרסיות בעברית, מילים מפרסית, תחתיות לכוסות

פיג'מה, מסדרת התחתיות האטימולוגיות. צילום רקע - מרטין פטיט (Martin Pettitt (cc-by

אלט-טאב: לפוזמק יש גם אטימולוגיה מתחרה, pati-mōk עם הקידומת pati שקיימת גם במילים הפרסיות פתגם ו-פתשגן, ומציינת תנועה לְעֶבֵר- , ושם העצם mōk "נעל". אבל לי לא ידוע על t שנשאלה לעברית כ-ז', וגם אם זה מפרסית אמצעית ובוטא כבר פַּיְמוֹג, אין הסבר ל-ז'. לעומת זאת j  הופכת באופן סדיר ל-ז' במילים שנשאלו לעברית לפני העת החדשה, למשל זמן. שיפט-אלט-טאב.

ובחזרה לכיסני הבצק הממולאים. בטורקיה ובאסיה התיכונה קוראים לכיסן סַמְסָה ובהודו סַמוֹסָה. samosa הוא אחד הערכים היחידים בוויקיפדיה שיש להם שתי מקבילות עבריות על מונח אנגלי אחד, כי אצלנו מפרידים בין סוגי כיסנים.

סמוסה סמבוסק ויקיפדיה

צילומסך מוויקיפדיה, samosa.

לפי כל המקורות (שכולם מסתמכים על The Oxford Companion to Food), מקור המאפה באסיה התיכונה, אבל שמו בכל המקומות בא מפרסית.  בפרסית אמצעית בוטא השם sambōsag או sambūsag. רוב המילים הפרסיות שנשאלו לערבית, נשאלו מפרסית אמצעית. בערבית ספרותית, וגם בחלק גדול מהדיאלקטים המדוברים, אין g ולכן מילים פרסית שמסתיימות ב-g נשאלו לערבית ב-j או ב-q: برنامج – בַּרְנָאמַג', בערבית ישראלית בַּרְנָאמֶז' – "תוכנית", פרסית אמצעית barnāmag,  بتدق- בֻּנְדֻק, פרסית אמצעית pondig "אגוד", فسطق – פֻסְטֻק, פרסית אמצעית pistag. בימי הביניים מתועדות בערבית הצורות سنبوسج סנבוסג', سنبوسک סנבוסכ, سنبوسق ו-סנבוסק – כך שאין ספק שהשם הערבי הוא שאילה מפרסית אמצעית. בערבית של היום קיימות רק הצורות ב-כּ וב-ק.

אלט-טאב: האיות -נב- הוא הדרך הרגילה בפרסית לכתוב מילים שיש בהן -מב-, למשל تنبل תנבל – מבוטא תַמְבַּל – עצלן. המילה טמבל לעברית הגיעה דרך טורקית ולדינו, שם המשמעות היא עדיין עצלן. ייתכן שהייתה גם השפעה של dumbbell האנגלי, "משקולת", ובהשאלה "אידיוט". שיפט-אלט-טאב

הסיומת ag- הפכה בפרסית חדשה ל-a-, ובדיאלקט טהראני e-. לכן לפיסטוק קוראים בפרסית חדשה פֶּסְתֶה ולתוכנית בַּרְנָאמֶה. ובגד הוא גָ'אמֶה.יש גם מילים מעטות שנשאלו לערבית מהפרסית החדשה, והן כבר ב-a בסוף, למשל کارخانه כָּארְחָ'אנֶה "בית חרושת, מפעל" (כאר = עבודה, ח'אנה = בית), שנשאל לערבית דרך תורכית כ- کرخانه כַּרְחָ'אנַה, סוג מסוים מאוד של מפעל, והגיע לסלנג העברי כ-קרחנה, "מסיבת טראנס וסמים בשלבה האינטנסיבי" (הגדרה של רוביק רוזנטל ממילון הסלנג), ובהשאלה – "טירוף".

גם הסמבוסק הפך בפרסית חדשה ל-סַמְבּוּסֶה (ō ארוכה הפכה ברוב להגי הפרסית החדשה ל-u, בהשפעת הכתב הערבי). זה בהגייה טהראנית. המילים הפרסיות שנשאלו ללשונות הודו, נשאלו מאוחר יותר מאשר המילים הערביות, ולפי ההגייה סָמוֹסָה אפשר להניח שזה היה בזמן שבו הסיומת ag- כבר הפכה ל-e/a-, אבל ה-ō עדיין לא השתנתה, או שזה מדיאלקט שבו נשארה תנועת ō.

רגע. זה קצת מוזר. מילא שאין לי אטימולוגיה הגיונית לסמבוסג. אני לא מכירה את כל המילים בשפה. אבל בדרך כלל כאשר יש התאמים בין מילים עם הצרור -מב- לבין מילים עם אחד מהעיצורים האלה, הצורה עם העיצור האחד היא המקורית. לדוגמה שַׁמְבֶּה (פרסית "שבת"), סמבטיון מ-שַׁבָּת העברית, ו-רַמְבְּלַס הספרדית, שהיא בעצם עיר תאומה של רַמְלָה הערבית, עיר החולות, או בעברית – חולון. וגם camera הלטינית שהפכה בצרפתית ל-chambre ומשם באנגלית ל-chamber. זה קורה גם עם צרורות אחרים, למשל דרמשק ונבוכדנרצר, שמות אלטרנטיביים ופחות נפוצים לדמשק ונבוכדנצר. ואם אתם רוצים יידיש – אז מנחם, מנ'ל שהפך למנדל, ושיינה שהפכה בדיוק באותו תהליך לשיינדל. אז אמנם הסמבוסק מתועד בערבית כבר במאה התשיעית והסמוסה מתועדת בהודו רק מהמאה ה-13, אבל הרבה יותר קל להסביר את התפתחות כל השמות מסַמוֹסָה מאשר מ-סַמְבּוֹסַג או מ-סַמְסָה.

תוספת g- לא אטימולוגית בסוף מילה המסתיימת בתנועה בפרסית אמצעית זה דבר ידוע ומוכר. למשל תפילת ה-אָשְם ווֹהוּ (שמה האווסטי של התפילה) נקראת בפרסית אמצעית אָשֶם ווֹהוּג, ובהומור של איראניסטים ספציפיים קוראים גם ל-Yahoo יָאהוּג (חלק מהחוקרים הם אנשים מאוד מסורתיים שעדיין משתמשים ביאהו). לכן אין זה מן הנמנע שהפרסית האמצעית הוסיפה את ה-g הלא אטימולוגית בסוף, וממנה נשאל השם לערבית.

אני מתארת לעצמי שאם לי הפוסט עשה תיאבון, אז גם לכם. לכן ביקשתי מגלי לופו אלטרץ, הכוהנת הקטנטנה של הבישול הבריא, מתכון בריא לסמבוסק. גילוי נאות: אני בוגרת חמש מסדנאות הבישול הבריא של גלי, ולמרות שיש לי ספריית בישול נאה למדיי, אני מבשלת רק מהדפים שלה. אז הנה:

סמבוסק תרד

המצרכים לבצק:
1/2 ק"ג קמח מלא (רצוי שטיבל 6 )
1 כף שמרים יבשים
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1/4 כוס שמן קנולה
1/2 1 כוסות מים חמימים

המצרכים למלית:
צרור גדול של תרד תורכי או מנגולד (עלים בלבד)
צרור גדול של בצל ירוק
1 כף שמן זית
1/3 כפית מלח
פלפל שחור טחון טרי
מעט שמן זית לליטוף הסמבוסק

הכנה:
1. בקערת המיקסר מערבבים את כל חומרי הבצק מלבד המים החמימים אשר אותם מוסיפים בהדרגה, (ייתכן שלא תידרש כל הכמות). ללוש כשמונה דקות.
2. לשמן את פני הבצק בקערה, לעטוף את הקערה בשקית ניילון ולאטום. להניח לתפיחה כשעתיים.
3. לשטוף היטב את עלי התרד או המנגולד, להניח בווק גדול ולאדות מהר עד הקטנת הנפח ויציאת הנוזלים. לצנן, לסחוט ולקצוץ בסכין.
4. לקצוץ דק את הבצל הירוק ולערבב עם התרד בתנועות מעיכה על מנת להוריד מעט מנפחו, לתבל בשמן מלח ופלפל.
5. לחלק את הבצק לכדורים (בגודל כדור פינג פונג), לרדד כל כדור לעיגול, למלא בכפית מלית גדושה, לסגור לחצי עיגול ולהדק קצוות בקיפולים או עם מזלג.
6. להניח על גבי תבנית עם נייר אפיה, ללטף את הסמבוסק עם שמן זית.
7. לאפות ב190 מעלות עד שמשחים בתחתית, כרבע שעה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תן עוד). צרו קשר להזמנת הרצאה.

ואם אתם רוצים לבשל עוד, זה דף מתכוני הבריאות באתר של גלי. יש שם גם עוגה על שמי.

לייק?

יום שבת, 26 במרץ, 2011

כשהייתי תלמידת ישיבה בת 14 בישיבה תיכונית דווסטשסטר, היה לי — כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם — פטור משיעורי עברית. או נכון יותר– הייתי פטורה מללמוד עברית, ובמקום זאת לקחתי על עצמי (או קיבלתי, אני כבר לא זוכרת) ללמד כמה תלמידות שבאו ללא רקע בכלל. אחד המשחקים האהובים על התלמידות האלה היה שרשרות המילים. הבה נ ראה איך וורדפרס יתמודד עם הכיווניות:

she is היא, he is הוא, who is מי, and me is אני.

כלב is dog and דג is fish.

זה היה מאוד מצחיק בעיניהן, ואני לא אתפלא אם זה הדבר היחיד שהן זוכרות מעברית עכשיו. אני יכולה לשאול לפחות אחת מהן, שהיא חברה שלי היום בפייסבוק.

במסגרת ההרצאה/הפעלת הסטנד-אפ למי קראת הומופון, אני מדברת על הומופונים (מילים/פונמות/ביטויי שהגייתן זהה, כמו השיר הידוע אנא אלי, שמור נעליו), הומוגרפים (מילים שהאיות שלהן זהה, למשל אני אתגבר ) והומונימים (מילים שנכתבות ונהגות באופן זהה, למשל אציל), ולאחרונה כתבתי גם על הומוקלידים וסלוהומוקלידים, שזאת הומואיות של העת החדשה.

בשפת סימנים מדברים על תנועות בסיסיות בתור פונמות, ולמסמנים זהים למסומנים שונים, קוראים הומופונים. כך רוצים הבלשנים של שפת הסימנים להדגיש שגם לשפה שלהם יש אבני בניין כמו לשפות דבורות – לשפת סימנים יש גם מורפולוגיה וגם תחביר. בעיניי השימוש ב-phone כדי לתאר את האלמנט הבסיסי של שפה שאין בה צליל, דווקא עושה לה עוול ומוחק את הייחודיות שלה. אני בעד לחזור ולקרוא לאלמנטים הבסיסיים קִינֶמוֹת, kineme, מלשון תנועה (כמו אנרגיה קינטית, וגם כמו cinema). המונח קינמה מתאים גם לשפת סימנים, וגם לתנועות מוסכמות של קהילת השומעים.

כמו בלשונות דבורות, הומוקינים בשפת סימנים יכולים לסמן שתי מילים שונות באותה שפה, למשל אפור ו"איראן", "רווק" וקריית שמונה בשפת סימנים ישראלית – תודה לד"ר עירית מאיר, ההדגמות מתוך סיינפדיה האנציקלופדיה לשפת סימנים.

הם יכולים גם להיות בין שתי שפות סימנים שונות, למשל "חבר" בשפת סימנים הולנדית = "לסבית" בשס"י, "סטודנט" ו"מעניין" בשפת סימנים בריטית הם הומוקינים של "משוגע" ו"חרמן" בשס"י, בהתאמה. ותודה לאורנה לוי על הדוגמות.

קבלו נא את התנצלותי הכנה על כך שאין תמונות או סרטונים לחלקים המעניינים. זה פוסט שתכננתי לכתוב המון זמן והוא נדחה כי אני מתעצלת להקליט סרטוני וידאו. אז החלטתי לפרסם בלי – וזהו. אולי פעם בעתיד אפרסם פוסט וידאו עם כל ההסברים.

ויש גם הומוקינים של שומעים. לפעמים אני תוהה איך איראנים מרגישים כשהם עושים לייק בפייסבוק. אני חייבת לשאול אותם פעם. כי

Like button

הקינמה הזאת באיראן מביעה בדיוק את אותו הדבר כמו

הקינמה הזאת בארה"ב ובאירופה (up yours cursor by mhalon, cc-by-nc-nd)

אז אם אתם מתארחים בבית איראני ורוצים להביע שביעות רצון, איך כדאי לעשות זאת בלי להעליב את המארחים (שזו בדיוק הדרך שבה אני גיליתי את ההומוקיניה הזאת)? באמצעות הקינמה הזאת:

LIKE, WAIT, UP YOURS

הומוקין. מעובד מעבודה של Crystal Campbell cc-by

שמשמעותה באיראן "מעולה!", בישראל "רק רגע!" ובאיטליה – על האיטלקית קיבלתי הסבר מפורט מחברי ועמיתי ד"ר דומניקו אגוסטיני:

1) if you shake the hand it means: "Ma cosa vuoi?" (aval ma atta rotse?) but it is not a friendly behavior. In fact, in Italy instead  hearing "Ma cosa vuoi?" in this case you could hear "Ma che cazzo vuoi?" (cazzo is a rude way to say penis, zayn)

2) If you give a turning mouvement to the hand it means in friendly way "sei stupido? or sei fesso?" (are you stupid? or are you cloven?)

3) During a speech you can associate this gesture with the words "Significa" (it means) or "voglio dire" (I want to say).

4) If you are listening to a friend, but you can get the real and main meaning of his talk, you can have this gesture for saying "Allora? or Quindi?" (so?).

אז הפעם לסיום מסר פרקטי, כדי להביא את השלום: בפעם הבאה שאתם חושבים "לא נורא שאנחנו לא מדברים אותה שפה, אפשר להסתדר יופי עם תנועות ידיים" – תחשבו פעמיים. OK?

צילום: Joost J. Bakker IJmuiden cc-by

יום האישה שמח (פחחח)

יום שבת, 12 במרץ, 2011

לכבוד יום האישה, פרסמתי השבוע בוואינט טור על האפליה לכאורה בשפה העברית, שמסכם עבור קוראי וואינט כמה פוסטים שכתבתי בעבר על מין דקדוקי + פוסטי המצוין במקום התנצלות. קיבלתי כמה תגובות שהתגובה שלי עליהן שווה פוסט, וברשותכם אני מרכזת אותן כאן. כמו כן, אחרי ששלחתי את הפוסט שמעתי בגלי צה"ל או בגלגל"צ תשדיר שירות שהעליב אותי עד עמקי נשמתי הנשית, וגם אותו אחלוק כאן בסוף.

אני מודעת לכך שפרופילו של הקורא הממוצע בבלוג (רציתי "פרופיל קורא הבלוג הממוצע" אבל זה יצא תלת משמעות תחבירית) שונה במקצת מזה של קוראי וואינט, אבל חשוב גם לדעת מה העם חושב על השפה, שזה כמעט, אבל לא ממש, שונה לחלוטין ממה שמקובל לחשוב במקומותינו.

אז בואו נתחיל בתגובה מספר אחת.

כותב mano1963  מרעננה: השפה עברית היא פרימיטיבית, ומפרט:

זכר נקבה לחפצים……
נותנת מידע מיותר ומסתירה מידע חשוב
דקדוק לא מדויק
פעלים יוצאים מן הכלל
בכלל התפתחות התקשורת הקפיאה את התפתחות השפות
חבל
השפה צריכה להיות משהוא דינמי משהוא שמשתנה ומשתפר. עם הזמן
האונבירסטאות הדפוס התקשורת והחיבור בן מרחקים גדולים בעולם
לא מאפשר לשפה להתפתח

לידיעתם של כל הטהרנים, ולידיעתו של הפרופסור גלעד צוקרמן — יש מי שחושב שהשפה שלנו לא מתפתחת.

אז ככה: השפה דווקא מתפתחת כל הזמן, או כמו שקוראים לכך הטהרנים שבינינו – השפה מתקלקלת כל הזמן.
דווקא כל הדברים שציינת מאפשרים לשפה להתפתח מהר יותר, בעיקר האינטרנט, כי הוא נותן במה לשפה המדוברת, ה"מקולקלת" – כלומר להתפתחות של השפה המקורית. פעם כל דבר מודפס היה עובר הגהה ועריכת לשון, כדי להתאים לחוקי העברית. היום אין דין ואין דיין, ואפילו בלשנים נכבדים כמוני, שמחזיקים מעצמם טהרנים, חוטאים במבני תחביר מבישים כגון "כמובן ש-", בכתיב בלתי חוקי בעליל כמו "מייד" ובשילוב סלנג ומילים זרות בבלוגיהם. שלא לדבר על ת' השימוש, שאינה תקנית בעברית (אלא אם אתה בר כוכבא), אבל מככבת בטוקבקים.

כפי שאתה מציין, כאשר שפות מתפתחות אכן יש נטייה לאבד צורות פועל יוצאות מן הכלל – והעברית הישראלית המדוברת אכן מאבדת לצערנו את צורות ה-פָּעֵל בבינוניים שנתפסים כפועל. בבינוניים שנתפסים כשם תואר, כמו רעב, שמן, רזה וצמא – זה לא קורה. הפועל יָשֵׁן הוא נפוץ יותר, ולכן טועים בו פחות, אבל לצערנו (או לשמחתך) יש מספיק אנשים שאומרים יושנת, ובהקשר זה אני חייבת להזכיר את מבחן היושנת המבריק מספרה של ימימה עברון "שני חדרים בצפון הישן". גם הפועל יכול בעבר מתיישר, לצערנו, עם נטיית הפעלים האחרים.

בַּגְּזָרוֹת הציבור עדיין אינו מחזיר עטרה ליושנה, אבל אולי זה לא מה שהעם "רוצה" (חוץ ממשויה).

בנוגע למתן מידע לא רלוונטי, אני מניחה שאתה מתכוון למינה של הבננה. באשר להסתרת מידע חשוב – האם אתה מציע שבנוסף לזכר, נקבה וסתמי יהיו עוד שני מינים – אחד להבעת מין מעורב ואחד להבעת מין לא ידוע? יש שפות, כמו גרמנית ויידיש, שבהן יש כינוי גוף שמציין אנושי לא ספציפי (מען, man), אבל גם שם שמות התואר, למשל, יהיו במין הלא מסומן, כלומר זכר.

(התייחסתי למנו כזכר כי אני לא יודעת מה מינו. אם את בת, את יכולה לכתוב לי ואתקן בהתאם).

מגיבה מספר שבע כתבה: אני לא נקבה, אני אישה, די כבר לקרוא לנו נקבות.

ומפרטת:

מספיק כבר לקרוא לנו נקבות- מסומנות על ידי הנקב שלנו. אנחנו לא רק זכרים ונקבות אלא נשים וגברים ובני אדם- השפה משעתקת תפיסות דטרמיניסטיות מהותניות. לא צריך להתנצל בפני אף אחד אבל גם לא צריך להיבהל מלהשתמש בשפה באופן שהולם את עמדותינו. השפה היא לא תוצר חיצוני לפרט או לתרבות אלא נבנית על ידה/ו ולכן נתונה לפרשנות ושינוי. אי אפשר לדבר על מה השפה עושה- אלא על מי מייצר את השפה וכיצד.

ובכן, עמך הסליחה, אך נקבה הוא מיננו הטבעי והדקדוקי, והטור מתייחס למין דקדוקי בשפה. כמו כן, יש נקבות שאינן נשים עדיין, וגם אליהן מתייחסים בזכר אם לא יודעים מה מין העובר, אם מדברים על תינוק באופן כללי, או על ילדים ונוער.  האם את חושבת שגם זכרים צריכים להיעלב כשמשתמשים במילה "זכר" לתיאור מינם הטבעי והדקדוקי, או שזה בסדר?

היעלבותך מביאה אותי להיעלבותי האישית – שאולי את דווקא רואה אותה כדבר חיובי: תשדירי השירות בגלגלצ (אולי זה גל"צ, אני לא זוכרת) הפונים לנשים בלבד. כאשר אני שומעת תשדיר שירות או פרסומת בלשון זכר, יחיד או רבים, אני מרגישה שפונים גם אליי, וזאת עוד לפני שידעתי להגדיר את הזכר כמין הבלתי מסומן. לעומת זאת, כשאני שומעת את התשדירים בגלגל"צ שאומרים "מה את עשית היום כדי למנוע את הקטל בכבישים", או "ליד מעברי חצייה היזהרי כפליים" (לא ניסוח מדויק, אבל זה המין), אני ישר חושבת שאלה תשדירים סקסיסטיים שפונים רק לנשים ולא לגברים – הפעם כן לנשים ולא לעוברים, תינוקות וילדים – ומייד נעלבת: מה, הם רומזים שנשים נוהגות פחות טוב? נא בעין, תקראו את הסטיסטיקות ותראו שאת תשדירי השירות צריך לְמַעֵן, אם כבר, אז ספציפית לגברים. וכמו שציינתי בטורי המצוין, כאשר בעבר היו הוראות הפעלה בלשון נקבה – זה העיד על שוביניזם הרבה יותר מאשר ההוראות עוקפות-המין המקובלות כיום.

אז בואו ניקח דברים בפרופורציות, ואם אנחנו רוצות להתרעם על אפליה – הבה נתמקד באפליה שלנו במקומות העבודה, בכך שגבר מקבל על אותה עבודה בדיוק שכר גבוה יותר, ולא על כך שהמזכרים של הבוס כתובים בלשון זכר במקום שכל עובד/ת  יוכל/תוכל לבחור את מינו/ה בין כל הקווים הנטויים.

ודבר אחרון – בעברית אפשר לעקוף את המין הדקדוקי בכתב. כאשר תרגמתי עם ירון שהרבני את התבנית Tarsky לעברית עבור האתר של מר צים, כתבנו את כל הודעות השגיאה בלשון שאפשר לקרוא אותה בשני המינים. הייתי מפנה כאן לסיפורים שאפשר לקרוא בשני אופנים, אבל זה קצת מחרב את הפואנטה בסוף, אז תצטרכו למצוא אותם בעצמכם.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תשלום נאה לנשים). צרו קשר להזמנת הרצאה.

פלאסידו דומינגו ויעקב אבינו בבית? / יאיר פלדמן

יום שלישי, 18 בינואר, 2011

צפוי שפוליטיקאים שלא צלחו את מכשול הבחירות, יאמרו שאם זהו רצון העם, עכשיו הם יילכו לעשות לבֵיתם. הראשון לדבר על כך היה יעקב אבינו שאמר ללָבָן: "וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי". יש מי שפירש זאת שהתכוון כי לאחר שעָבד את לבן, עליו לעשות לביתו – ורש"י פירש: "עכשיו אין עושין לצרכַי אלא בּנַי וצריך אני להיות עושה גם אני עימהם לסמכן".
כך או כך, בּית הוא הדבר המציין יותר מכל את השייכות. כך "בּיתי הוא מבצרי" וכך homepage דף-הבית באתרי אינטרנט. אותו תחום, זה של אתרי האינטרנט, משתמש במילה domain כדי לציין בעלות על "כתובת" של אתר, ויש לזה קשר ישיר למילה הלטינית domus שפירושה בית.
ה- domus הביא ליצירת ה- dominium שפירושו בעלות, וזו הרי מהות ה- domain האינטרנטי. מכאן נגזר למשל condominium שהוא בעלות משותפת (ובלשוננו: בית משותף), וגם ה- domestic כדי לציין מקומי, פנימי (כמו domestic flights , טיסות-פנים).
ה- domus – שאנחנו מכירים אותו גם בגלגולו הכנסייתי, למשל ה- duomo של מילאנו – הוא הבית שממנו נגזרה המילה הלטינית לאדון – dominus (חִשבו על הביטוי העברי אדון-הבית). ברומנית, שפה ששימרה היטב את הלטינית, אדון (כמו mister באנגלית) הוא domnul . אין פלא שה- dominus השליט, האדון, הוא מאוד דומיננטי, כמובן מאותו שורש. ומדינה שיש לה בעלויות ונכסים, כמו האימפריה הבריטית בשעתה, שלטה על דומיניונים בכל העולם. קנדה, למשל, היא עד היום דומיניון של הכתר הבריטי. ואם כבר אנחנו בבריטניה, נחזור ל- domus , הבית, שהפך
ל- Millenium Dome , אותו מבנה חדשני שהוקם בלונדון לרגל חגיגות המילניום והזכיר לנו שבעבר, מילה זו יוחדה בעיקר למבנים כיפתיים, לפני שהיתה לשם מועדון בדרום תל אביב.
ומיהו האדון הנישא מכולם? כמובן, היושב במרומים. ולכן, הצירוף AD אחרי תאריכים מציין שנים שאחרי ישו, והן anno domini כלומר שנת האדון, בניגוד ל- BC שהוא Before Christ. ובלוח השנה רישומו של אותו אדון הוא לא רק בשנים, אלא בכל שבוע. היום הראשון בשבוע היה בעבר סתם יום ראשון, כמו יום שני ויום שלישי. אבל, לאחר מכן, בלשונות מסויימות (כמו באנגלית) החלו לקרוא לימים על שם איתני הטבע, ולכן ליום א' הוצמדה השמש והוא נקרא Sunday . ואילו בלשונות אחרות, בעיקר אלה הלטיניות, יום א' קיבל את שמו של אלוהים: ה- dominus , האל השליט, התגלגל ל- Domenica באיטלקית, Dimanche בצרפתית ו- Domingo בספרדית.

דום פריניון, אטימולוגיה, שנת השפה העברית

דום פריניון - האיש והפקק

ומדוע זכה יום א' להתקדש על ידי הנוצרים ולהפוך ל- die domini , יום האל? מפני שעל פי הברית החדשה, ביום זה קם ישו לתחייה. אבל בתחילה, כאשר הזהות הנוצרית לא היתה מגובשת, יום האלוהים נחוג דווקא בשבת, כמו יהודים טובים, ורק כמאה שנים אחרי ישו, ההתכנסויות הדתיות של הנוצרים עברו ליום א'. יום ראשון זה נתן את שמו לרבים וטובים – החל מזמר האופרה פלאסידו דומינגו, עבור דרך הנזירים הדומיניקנים שמייסד מסדרם היהDomingo de Guzman (Santo Domingo) במאה ה-17 – וכלה בשמפניה המבעבעת Dom Pérignon הקרוייה על שם נזיר צרפתי בשם זה שחי בין השנים 1638-1715, ופרסומו לא בא לו הודות למעשי צדקה או חסידות מיוחדים, אלא עקב כך ש-47 שנים מחייו הקדיש להשבחת המוצר ולחקר תרומתו של פקק השעם.
ומה אומרת מדאם על כל זה? כן, גם dame וגם madame וגם mademoiselle – גבירה, גברתי ועלמתי – נגזרות לשונית מן השורש dem שפירושו בית, או משק בית. כך שפגשנו את כולם: גם את האדון וגם את הגברת והעלמה – וכולם בבית.

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.

צוקרמן וגינדין מתראיינים

יום שלישי, 18 בינואר, 2011

השבוע זכיתי בכבוד להיות "הבלשן שמביאים כקונטרה לגלעד צוקרמן".
זה עמוד התוכנית, ואנחנו בחלק השני של פרק 582
המסקנה העיקרית מהראיון הזה: ממחר דיאטה.

ביידיש זה נשמע יותר טוב

יום שבת, 15 בינואר, 2011

מכירים את הבדיחות האלה שאי אפשר לתרגם?

שני חברים נפגשים בבית קפה, מדברים ונחמד, אבל חסרה קצת אווירה.
אז אחד מהם מוציא מהתיק פסנתרן קטן, שם אותו ליד, והפסנתרן מנגן וממש נחמד.
השני מתלהב: יו! זה פסנתרן אמיתי אבל מיניאטורי! מאיפה לך?
אומר הראשון: יש מכשפה אחת ביער שמגשימה משאלות.
החבר לוקח את הכתובת של המכשפה, הולך אליה, מבקש מיליון דולר.
כשהוא יוצא מבית המכשפה, הוא רואה ברווזים מאופק עד אופק.
חוזר לחבר שלו, אומר לו: החברה שלך, המכשפה, היא לא שומעת כל כך טוב, נכון?
עונה החבר: אתה באמת חושב שהייתי מבקש פסנתרן בגודל 30 ס"מ?

ותודה לגיסי היקר שסיפר לי את הבדיחה הזו.
ועכשיו להיפך הגמור: בדיחה שאפשר להבין גם בלי להבין את המילים. קבלו את אחותי ואת גיסי:

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני צחוקים). צרו קשר דרך כאן

כספית עוברת לסוחר / יאיר פלדמן

יום שבת, 1 בינואר, 2011

יש קשר, מילולי וגם ענייני-מעשי, בין סוחרים ובין כסף. וכפי שנראה, הם מאוד אוהבים כסף חי, כזה שמתגלגל מצד לצד.

הסוחר וגם הרוכל הולכים, נעים סחור-סחור, כדי להציע את מרכולתם. לכן השורש סחר משמש גם במשמעות של תנועה (כגון סחרחרה, קרוּסלה) וגם במובן של מסחר. כשהוא עוסק במכירה, הסוחר יכול להיות סיטונאי – מילה שמקורה יוונית, שם sitones הוא מי שקונה תבואה וסוחר בה – או קמעונאי, כשהמקור הארמי הוא קִמעא, מעט. כנראה יש קשר בין קמעא לבין קומץ וקמצוץ שלוקחים ביד קמוצה, והיא שנתנה את שמה לקמצן.

מרקורי. אטימולוגיה, כספית, רגע של טריוויה.

מרקורי רץ

הסוחרים נעים אם כן בדרכים, והם זקוקים למי שיגן עליהם, וכזהו האל מֶרְקוּרְיוּס מן המיתולוגיה הרומית, מקבילו של הֶרְמֶס בזו היוונית, שהוא פטרונם של הסוחרים – ושל הגנבים. שמו קשור למילה הלטינית merx שפירושה סחורה, וממנה נגזרו מאוחר יותר commerce (מסחר), merchant (סוחר), וגם market ובנק מרכנתיל – כולם, ועוד אחרים, מאותו שורש. מרקוריוס היה קודם כל שליח של האלים, וככזה, שמו הונצח בעולם המסחר שם תמצאו אותו לא מעט, על סנדליו המכוּנָפים, בסמלי חברות העוסקות בהובלה, שילוח וכדומה (בתמונה – חברת משלוחי פרחים), וגם במותגים שונים, של מכונית למשל.

אבל, מהירותו וניידותו הביאו להנצחתו בשני תחומים אחרים, מעניינים לא פחות: על שמו נקרא כוכב חמה (לא לבלבל עם השמש!) שהוא כוכב-הלכת הקרוב ביותר לשמש. הוא זה הממהר ביותר להופיע ולהסתלק משמי הלילה, ונראה מצדדיה השונים של השמש, ולכן קראו לכוכב הזה Mercury. וכאילו לא די בכך שזכה להיות "כוכב נולד", גם קראו על שמו את המתכת הידועה בעברית בשם כַּסְפִּית, מפני שזו המתכת היחידה שהיא נוזלית ו"מתגלגלת" בצורתה הטבעית, ואך טבעי היה לייחס לה את שמו של האל הנייד והמהיר. כך נוצר במאה ה-14 החיבור בין גרמי השמיים ובין המתכות: השמש נקשר לזהב, הירח לכסף, המאדים (מארס) האדום שוייך לברזל, והכספית שנקראה גם quicksilver שויכה לכוכב חמה (מרקורי).

והשפה העברית של אותם ימים, גם היא קישרה בין מתכת הכסף לתכונתה של המתכת האחרת, כספית בלשון ימינו, להיות גם דומה לכסף וגם להיות "מתרוצצת" – וקראו לה "כסף חי". וכך מצטטים מפי אחד המקובלים: "והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומתהווים בארץ בכוח תנועתם שם ז' מתכות, ואמנם סדרם כך: כסף זהב נחושת בדיל עופרת כסף חי (כספית) ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת".

וחכמינו ידעו עוד כמה דברים על טבעם של הסוחרים, האוהבים כסף בכלל, וכסף חי בפרט. הנה מה שכותב ר' עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה במסכת כלים, העוסקת בכלי המדידה הנקרא קנה-מאזניים: "הרמאים עושין אותו חלול ומניחין בחללו כסף חי, וכששוקלין מטין בקנה מעט והולך הכסף חי לצד הדבר הנשקל ומכביד ומכריעו". במילים אחרות: לקנה החלול הכניסו כספית שתכונתה להתגלגל בקלות, וכשמטים את הקנה מעט, משקלה מתווסף למשקל הסחורה הנשקלת.

ואם כספית, ובאנגלית Mercury, מהיכן קיבלה את הסימן המדעי Hg בטבלת-היסודות? מחיבור של שתי מילים יווניות, שמבטאות היטב את "נזילות" המתכת: hydr (מים) + argyros (מתכת כסף).

הכובען המטורף, שנת השפה העברית

הכובען המטורף

ומילה אחת של זהירות: עשוּ כסף, ושיהיה לכם לבריאות – אבל עם כספית היזהרו: ראו מה קרה לכובען המטורף בספר על אליס בארץ הפלאות, אשר ככל הנראה לקה במחלה המקצועית של הכובענים, שנשמו אדי כספית בעת בישול הלֶבֶד ששימש לייצור הכובעים, בתמיסה של כספית חנקתית. ואם לא תיזהרו, ידבק בכם הביטוי האנגלי mad as a hatter – המקביל של משוגע, או משיגענע – שזה בדיוק מקורו ההיסטורי.

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.

סדר חייב להיות(?)

יום שלישי, 21 בדצמבר, 2010

שואל ארז:

מדוע בשפות מסויימות (למשל אנגלית) מופיע שם התואר לפני שם העצם (BIG DOG) ולעומת זאת בשפות אחרות (למשל עברית) הסדר הוא הפוך (כלב גדול) ?

עונה תמר:

זה הרבה יותר מסובך מזה…
בפרסית, למשל, שם התואר יכול לבוא לפני שם העצם בלי שום דבר (سفید کتاب – ספר לבן), או אחרי שם העצם עם תנועת E ביניהם (کتابِ سفید).
ובשפות כמו סנסקריט, שיש בהן יחסות, לא משנה הסדר שלהם והם אפילו לא חייבים להיות צמודים, כל עוד יש להם סיומת שמעידה על התאמה במין, מספר ויחסה.
בקיצור – התשובה היא "ככה". מכיוון שברוב השפות העתיקות לא הייתה משמעות לסדר, המוסכמות נקבעו בשלב מאוחר יחסית, ולכן בכל שפה יש מוסכמות אחרות.

הורסים לנו את השפה! / משויה בן משואל

יום חמישי, 16 בדצמבר, 2010

היום מארח הבלוג טַהֲרָן מלפני חמשתלפים שנה, בערך. הפוסט תורגם לעברית לשם נוחות, מלבד המילים שטהרננו מדבר עליהן, שמופיעות בגופן מודגש.

אשבח את האלים כיאה לפוסט שהובא מכתבים עתיקים. יסלחו לי השמיים על הפולניות, על אף שפולניה טרם הומצאה.

הכנענים האלה, פשוט הורסים לנו את השפה. והנוער – אפילו מיטב הנוער – מתקלקל ומדבר כמוהם. והסופרים של עמי כנען – העברים, הפניקים, המואבים ודומיהם – כותבים כמו שהם מדברים, כלומר בשגיאות כתיב איומות, תצילינה העיניים.

כמשל אביא את בניין התפעל. בניין כליל יופי, מקושט בדגש ובמוספיות למכביר. לא אבין מה כל כך קשה להם לבטא הִתְסַכֵּל כמו שצריך. אכן, צריך לעצור את שטף הדיבור כדי להפריד בין ה-ת' ל-ס', אולם אנה ימהרו כל כך? ויהיו משכלים את האותיות ויאמרו הסתכל במקום התסכל. נו שוין. אבל למפונקים האלה גם קשה לומר הִתְצַדֵּק, מכיוון שה-צ' היא נחצית וה-ת' אינה נחצית. ולכן יאמרו הטצדק, וגם זאת קשתה עליהם, ויהיו משכלים את האותיות גם כאן ויאמרו הצטדק. טפו! ומילא שמבטאים הצטדק – הם אפילו כותבים ככה! נקרו את עיניי שככה רואות! שלא לדבר על הזוועה החיה, הכנענים והצעירים שמבטאים הזדקן במקום הִתְזַקֵּן הישן והטוב. מבין אני שקשה עליהם ההגייה, ויהיו זקוקים לרווח קט בין ה-ת' ל-ז' כדי להכין את פיהם להגה הקולי ולשורק שאחרי פוצץ, אבל גם אם אינכם יכולים לבטא – האינכם יכולים עדיין לכתוב נכון? למען ידעו הדורות הבאים כיצד הייתה השפה באמת?

הצטדק והזדמן הן רעות קטנות לעומת מה שעשו למילים כמו הִתְדַּקֵּק. אין הם מבטאים עוד את ה-ת' כלל ועיקר. כה התדמתה היא לאות שאחריה, עד שנבלעה בה כליל ולא נודע כי בא אל קרבה, ויכתבו הִדַּקֵּק. וכך כותבים גם הסופרים! וכיצד נוכל לצפות מילדינו לדעת את השפה הנכונה אם אפילו סופריהם אינם יודעים כיצד לאיית נכון את המילים?!

וכל זאת בגזרת השלמים! וכי [… הכתב משובש]

ואם לא די בשגיאותיהם המזעזעות במערכת הפועל, אי יכולתם להתמודד עם הברות קמוצות (כלומר עם תנועת a ארוכה) בכלל מורידה אותי ביגון שאולה. בהברה מוטעמת, יבטאו הם תנועה זו ממש כ-ō במקום כקמץ, שהוא בין a ל-o. מה זה פה, יידיש? במקום שלָם אומרים הם שלוֹם, במקום שלָש אומרים הם שלוֹש, וסיומת הרבות שלהם אינה -את כי אם -וֹת, וכך הם גם כותבים, ירחם השם!

ובולעים הם הברות ותנועות, ובמהרם לדבר כבר אינם יכולים לבטא את תנועת הקמץ כאשר ירחק טעם המילה מן ההברה הקמוצה. בחלק מהמקומות יחטפוהו ויהפכו את קָצִיר הַחִטִּים ל-קְצִיר חִטִּי ואת ה-כָּחֻלִּים ל-כְּחֻלִּים, ובחלק מהמקומות יקצרוהו וידגשו העיצור שאחריו למען החזק ההברה, ויהפוך צָדִיק לצַדִּיק, אך לפחות נשאר הוא צדיק גם בצורות הרבים והנסמך, בזכות קיצור התנועה. אך יחידו של ה-כָּחֻל, רחמנא לצלן, הפך ל-כָּחֹל, ותתארך ותונמך התנועה בהברה המוטעמת.

וכך יהפכו גם הזָנָבָאת לזְנָבוֹת. אבוי! כי גם בטא ביטאו בצורות שונות את אותה תנועה במרחקים שונים מן הטעם, וגם ציינו זאת בכתב לדיראון עולם!

וקצרה לשונם מִבַּטֵּא שווא באותיות גרוניות, או מדגוש אותן. ויבטאו גרוניות שוואיות בתנועה הקרובה אליהן, כגון צָהֳרַיִם (sohorayim) במקום צֻהְרַיִם (suhrayim), ויאריכו התנועה הקודמת לאות דגושה במקום לשים בה דגש כגון תֵּאֵר, או יוותרו על הדגש מבלי לפצות בתנועה, כגון מִהֵר. דברים כאלה לאוזניי הם כציפורני אצבעות על לוח ירוק של כיתה בעוד כחמשת אלפי שנים.

רבים ורעים הם השינויים המתרחשים בלשוננו ללא הרף, רעה אף יותר כתיבתם של הסופרים, המחקה את הדיבור הקלוקל. תופעות מעטות מניתי כאן, וכל צורה קלוקלת שהעליתי בקולמוסי עלתה לי ביגון וביאוש רב. אשב נא לי בצד עכשיו, שהרי ממילא לא יאזינו לדבריי, ואשתה לי תה פושר בחושך בלי סוודר.

*טוב, מודה. זה לא באמת פוסט אורח של טהרן מלפני חמשתלפים שנה. ולקחתי לעצמי חרות מסוימת בכתיבה. ערבבתי עברית מכל מיני משלבים ושכבות, התופעות המתוארות בפוסט לא התרחשו כולן באותו זמן (אבל כולן התרחשו! וזה לא כל התופעות. אם תאהבו נארח אותו שוב), וחלק מהדוגמות שלי הן עם מילים שלא מופיעות בתנ"ך. זיוף מסמכים זה כיף גדול!