אטימולוגיה עממית



מגילת אסתר: מאחורי המסכה – ההרצאה (חלק ד' ואחרון)

יום ראשון, 19 באפריל, 2015

חלקה הרביעי והאחרון של ההרצאה שנתתי לשותפים לדרך בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ב

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ג

והנה חלק ד' ואחרון (16:04 דקות)

זה לא עד סוף ההרצאה, כי מתישהו פשוט נגמר הזיכרון במצלמה.
(וגם ההרצאה לא מקיפה הכול. כי אי אפשר. בשביל זה יש הספר מגילת אסתר: מאחורי המסכה).

והנה מספר תמונות סטילס מההרצאה לתומכים בירושלים, שהתקיימה בבית משפחת אברמי (בקישור, חפשו "איראן", וגלו למה שירלי התנדבה לארח אותנו).

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. בית משפחת אברמי לפני.

בית משפחת אברמי לפני.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

מגילת אסתר - מאחורי המסכה: הרצאה לתומכים בירושלים. גוהר מסעדה פרסית

בתמונה: שותפים לדרך מאזינים בעניין + ירקות חתוכים + ח'ורשט אלו + אש רשתה (מהמסעדה הפרסית גוהר בכפר סבא).

רוצים גם לשמוע ולטעום? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מימון), ואפשר לשלב עם אוכל – מטעימות ועד סעודה מגוהר – מסעדה פרסית. צרו קשר פה מימין.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ג)

יום ראשון, 12 באפריל, 2015

חלקה השלישי של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה של עשהאל, ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון, ולכן יש כמה דקות רווח בין החלק הקודם לחלק הנוכחי.

והנה חלק ג' (38:37 דקות)

והנה
חלק ד' ואחרון – בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים

יום שישי, 27 במרץ, 2015

לטובת הכלל, מתחילה היום להעלות את ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה.
ההרצאה התקיימה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א (מההרצאה בירושלים, אבוי, אין לי וידאו!)

כמה מילים למי שמחפש מקום להרצאה או להופעה אינטימית בת"א:
אם הקהל שלכם הוא עד 50-60 איש ואתם לא צריכים מקום נגיש לנכים – מקום לשבט זה ה-מקום. המקום פשוט נעים. זה הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים לחדר. היה לי גם נעים לעבוד מול שחף (מקום) ועדן (כיבוד) בתהליך ההזמנה. החנייה בשפע (לפחות בשעות הערב), המחירים ללא השוואה למקומות אחרים בת"א שביררתי בהם – בקיצור, אני יצאתי מרוצה. מאוד. וגם הקהל. וגם נשאר לי תקציב לכיבוד ולעוד הרצאה בירושלים.
מכיוון שהיו לי אורחים דתיים, תיאמתי עם עדן ירקות ופירות חתוכים מיבול נכרי, אבל בד"כ מזמינים קייטרינג או כיבוד טבעוני מ"הבר-קיימא" למטה (טבעוני זה לא אוטומטית כשר. המסעדה עובדת בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות), ומותר לאורחים לקנות אוכל במסעדה ולהעלות לאולם.

זהו. ועכשיו – להרצאה!
תודה לעשהאל על הצילום. חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה שלו (ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון אז יש כמה דקות רווח).
חלק א' (37:40 דקות)

והנה עופר צ'יזיק מדגמן בגדים של אנשי דת שיעי שאינו מצאצאי הנביא, ושני ספרים מצוינים.

הטוב הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, עופר צ'יזיק, איש דת שיעי, פורים, אחשוורוש, המן, אסתר, ושתי

עופר צ'יזיק מדגמן בגדי אח'ונד (איש דת) שיעי שאינו מצאצאי הנביא, וספרים מצוינים על איראן.

חלק ב – בשבוע הבא (אבל מי שממש במתח יכול לחפש אותו בעצמו ביו-טיוב).

אטימולוגיה עממית – הרצאה מהבוידעם

יום רביעי, 9 ביולי, 2014

יו, פתאום גיליתי את זה. מתברר שזה אחד הנצפים שלי (כי זה של אסף ואהוד).

איזה כיף להיזכר!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני כיף). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

האמרכל במרכול.

יום רביעי, 4 בינואר, 2012

מה הקשר בין אמרכל לבין מרכול?
לכאורה אין קשר:
אמרכל הוא מנהל אדמיניסטרטיבי, או בהגדרה המדויקת יותר של מילון מעות:

הממונה על תליכי העזר הבאים להבטיח את הפעולה הסדירה של עבודת היחידה, כגון ניהול ענייני העובדים, מזכירות, גזברות, משק וכד'. (בלועזית: אדמינסטרטור).

ולמה קוראים לו אמרכל? כי הוא אומר הכול. נו, ברור.

מרכול הוא סופרמרקט, כלומר סוג מתקדם מאוד של רוֹכְלוּת.
היום מרכולים הם סופרמרקטים, אבל בשנות השבעים מרכול היה פשוט שם נרדף למכולת. המורה בכיתה ד' הסבירה לנו ש-מַכֹּלֶת בא מ-מרכולת, שבא מאותו שורש – ר.כ.ל, ולא הייתה מאושרת ממני בכל העולם.

גם אמרכל לא תמיד היה מנהל אדמיניסטרטיבי בגופים גדולים (בגופים קטנים קוראים לזה מזכירה, וסליחה , ובגופים בינוניים – מנהל משא"ן). במקור זהו תפקיד בבית המקדש, ובתלמוד הירושלמי קוראים לו… מַרְכֹּל.

הו, רגע. לעצור. מה קורה פה?

נתחיל לעקוב דווקא מהסוף, כי זה הכי קל. איך מרכול הפך מתפקיד במקדש לסופרמרקט?
והתשובה: בדיוק באותה דרך שבה הפכו "רהיטים" מקורות הגג לשם כולל לדברים האלה שיש בבית, בדרך כלל לא מזיזים אותם, ואפשר לערום עליהם בגדים ו/או ניירות. ובדיוק באותו אופן שבו הפך אקדח מאבן טובה לכלי נשק, ובדיוק באותו אופן שבו הפך חשמל מ… המממ… משהו כזה מופלא, לכוח האלקטרי. הייתה מילה בעברית שכבר לא הייתה שימושית (ואפילו אם בית המקדש יקום שוב, אפשר יהיה לחזור לגרסה ב-א'), והיה מושג שהיה צריך בשבילו מילה בעברית. אמנם בהתחלה שימשה המילה מרכול כמילה נרדפת לחנות מכולת, אבל שימו לב שהיא נכנסה יותר לשימוש (אמרתי יותר! לא אמרתי הרבה) כתחליף למילה זרה.

אלט-טאב: אחד התלמידים שלי ציין בפניי השבוע שמכיוון שאפילו זה אף אילו, ואילו זה אם לוּ, אז אפילו אם זה בעצם אף אם אם אם. נראה כמו הומוגרף של קללה עסיסית. שיפט-אלט-טאב.

במקרה של אקדח, הצטרף לכך גם הדמיון לשורש שמי קיים, או במילותיו של אליעזר בן יהודה (מתוך ההגדרה במילונו): "הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השורש קדח". אקדח הוא חלול, כלומר יש בו קֶדַח (יו, המילה הזאת עושה אותי צעירה ב-20 שנה! קדח הקנה, חרירית פרפרית). במקרה של מרכול, לא רק שהשורש ר.כ.ל מתאים מאוד, אלא שבספר יחזקאל (כד:כז) מופיעה גם המילה מַרְכֻלְתֵּךְ, שמגיעה באמת מאותו שורש, ומשמעותה "בַּשּׁוּק שלך", שזה כמו מרכול, אבל לפני 2500 שנה. בשני המקרים, לא מדובר בתשמו"ץ (תרגום שומר משמעות וצליל, מונח של גלעד צוקרמן. אני לא מאמינה שזאת הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג הזה את המילה הזאת!), כי א. המשמעות השתנתה לגמרי בעקבות הצליל, ו-ב. זה לא ממש תרגום.

אלט-טאב: הבחירה במילה חשמל לתיאור הכוח האלקטרי מבוססת על תרגומי מקרא קדומים, והבחירה ברהיטים – מבוססת על ההקשר שבו מופיעה המילה במקרא: קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים (שיר השירים א:יז, ברותים = ברושים)

בזאת סיימנו עם רשתות השיווק, אפשר לעבור לתלמודים.

תפקיד האמרכל בבית המקדש לא היה שונה בהרבה מתפקידיו בארגונים גדולים היום. והאטימולוגיה?
מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כולא (הוריות יג:א). בתרגום חופשי לעברית – רב חסדא אומר: זה שאומר – או מצווה – הכול. זאת האטימולוגיה המתבקשת, והיא כל כך מתבקשת שאחר כך גזרו לפיה את הסיומת -כָּל, המבוטאת kal כמו ב-אמרכָּל, אבל מתפרשת כקיצור של "כללי". הסיומת משמשת, למשל, בראשי התיבות מנכ"ל ו-מזכ"ל. גם במילה אמרגן יש אנלוגיה לאמרכל, אם כי כאן מדובר בתחדיש רב מקורי: כלומר מלבד אנלוגיה לאמרכל, יש כאן גם הלחם מתוחכם של אמן ו-מארגן.

הגרסה של התלמוד הירושלמי, מרכול, היא ללא א'. התלמוד הירושלמי נוטה להוריד א' תחילית, בין אם פרוסתטית – כלומר כזו שנוספה רק כדי להקל על ההגייה, ובין אם אטימולוגית – כלומר כזו שהיא חלק מהמילה. ואם מורידים את ה-א' – צריך אטימולוגיה חדשה. ואכן – בכמה מקומות בתלמוד הירושלמי מופיעה האטימולוגיה הבאה (הדוגמה היא מתוך מסכת שבת, סב:ב): תני רבי חייה, ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. שזה בעצם אותו דבר כמו קודם: הוא מטיל מרות על כולם.

כאן באמת מדובר בתשמו"ץ, כי התרגום שומר לא רק על הצליל אלא גם על המשמעות.

אלט-טאב: צוקרמן מבחין בין תשמו"ץ לבין תצלול מתושמץ. ההבדל הוא בכוונה: תשמו"ץ הוא יצירה מכוונת שמשתמשת בשורש קיים ובמילה זרה. תצלול מתושמץ זה כמו אלתר-נתיב, או נייר תועלת, כלומר קודם שאלו את המילה כמות שהיא, ואז נתנו לה אטימולוגיה בשפה השואלת (במקרה הזה – עברית). בשני המקרים לאטימולוגיה העממית יש חשיבות עצומה ביצירת מילים חדשות. במקרים רבים לא ניתן לדעת אם האטימולוגיה העממית הייתה חלק מתהליך יצירת המילה, או אטימולוגיה אד-הוק למילה שכבר נשאלה. לכן השם תשמו"ץ משמש לרוב לתיאור שני התהליכים. שיפט-אלט-טאב.

ולמה אני טוענת שזה תשמו"ץ ולא האטימולוגיה המקורית?
שאלה מצוינת. התפקיד הפרסי hamara-kara, מילולית "עושה חשבון", נשאל גם לשפות אחרות, כתיאור של תפקיד בחצר המלך. לא ברור מה בדיוק, אבל זה כנראה כלכלי. הוא מופיע לראשונה במסמך בבלי מתקופת דריוש הראשון (עלה לשלטון ב-י' בתשרי 521 לפנה"ס). האטימולוגיה הפרסית הרבה יותר פשוטה, מבוססת על מילים מוכרות בתוך מבנה סדיר, ואין צורך להסביר אותה.

נשאר רק חוב אחד קטן: המכולת. מה הצטערתי לגלות שבמקור זה בכלל לא היה קשור לרוכלות, אלא למוצרי מזון, כלומר *מַאֲכֹלֶת, כפי שאפשר להבין מההקשר כאן: וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית (מל"א, ה:כה). הדבר היחיד שעדיין מזין את תקוותי לשורש ר-כ-ל הוא הדגש ב-כ', כי זה דבר ש-א' עושה הרבה פחות מ-ר'.

רוצים לשמוע עוד? ביום חמישי 12.1.2012 בשעה 16:00 אני נותנת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים את ההרצאה אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו, והאולם חייב להיות מלא. לכן גם המחיר הוא על גבול ההלצה – 20 ש"ח לנפש. בואו, הפיצו ותבוא הברכה על ראשכם. פרטים נוספים בעמוד ההרצאות הפתוחות.

(אלט-טאב: הידעתם? קישור למילה "כאן" לא עוזר בכלל לקידום בגוגל. אלט F4).

מזל שכבר אין סודות

יום שלישי, 12 באפריל, 2011

ענת לב אדלר שאלה אותי על האטימולוגיה של המילה מזל, בעברית ובשפות אחרות, במסגרת תחקיר לספרה "סוד המזל". הספר נע בין הפרקטי לבין הטריוויה, ובין האקדמי לבין המיסטי. החלק שלי נמצא, כמובן, ברבעון של אקדמי וטריוויה.

הנה הוא, עבורכם, מקוצר במקומות שבהם פירשתי לקהל הרחב, ומורחב במקומות שבהם מצאתי לנכון לחפור רק לכם:

מזל, מאיזה שורש?

הסברה הרווחת היא ששורש המילה מזל הוא נ.ז.ל, אבל זוהי אטימולוגיה עממית. הקישור בין המילה מזל לשורש נ.ז.ל נעשה משום שהמזל נוזל, יורד על האדם, ללא שליטתו, או מפני שהוא משתנה כל הזמן, כנוזל המשנה את צורתו.

אבל מסתבר שהפעם היחידה שבה מוזכרת המילה מזל בתנ"ך (מלכים ב' כג:ה) אינה במשמעות המזל הטוב שיורד על האדם, או המזל שהוא מנת חלקו, אלא בהקשר של עבודת כוכבים ומזלות, של המזל האסטרולוגי אליו משתייך האדם. הסיבה: בתנ"ך אין מתייחסים למזל כאל משהו הניתן לשליטתו של האדם, ולראייה קבעו חז"ל כי "ישראל הוא מעל למזל" (ולכן "אין מזל לישראל" לא אומר שאנחנו חסרי מזל אלא שאנחנו מעליו).

אז מה בכל זאת גלגולה הלשוני של המילה מזל?

השפה האכדית מכנה עצם שעומד במקומו בלי לזוז "מַזַלְתוּ" או "מַזַזְתוּ", כאשר הכוונה היא גם לגרמי השמים ולכוכבים, שמצבם קבוע בשמיים.

מאותו שורש, של משהו שקבוע למקומו ואינו זז, אנו מכירים את המילה "מזוזה", במובן המשקוף העומד הקבוע של הדלת. עם הזמן, אגב, נוצר מצב לשוני בו המילה מזוזה מתייחסת לכלי הקודש הקבוע על המשקוף, כלומר לקלף שנמצא בתוך בית המזוזה.

"מזזתו" ו"מזלתו", אם כן, במשמעות של משהו קבוע. משהו שאינו זז ממקומו.

בלטינית המילה מזל היא "פורטונה", אנגלית fortune, כאשר הכוונה היא לפורטונה, אלת המזל הרומית. בלטינית fors = מזל. כאשר המילה אינה נושא המשפט, צורת הבסיס (שאליה מצטרפות היחסות) היא -fort, למשל fortis = של המזל.

השורש ההודו-אירופי של המילה fors, הוא bher*, "לשאת". השורש עבר שינויים שונים בענפים השונים של ההודו אירופית: סנסקריט bh(a)r, בלשונות האיראניות bar, אנגלית to bear. הצורה היוונית היא pher, וגם בלטינית הפכה בד"כ הפונמה הפרוטו-הודו-אירופית bh* ל-f.

מזל הוא משהו שאתה נושא עמך. שורש אחר בסנסקריט המשמש בהוראת "נשיאה" הוא dh(a)r, וממנו נגזרת הדהרמה, שהיא גם הדבר שנושא, או תומך, בקיום העולם. אם כל אחד יעשה מה שהוא אמור לעשות לפי הדהרמה שלו – העולם יתנהל כהלכה. דהרמה היא בעצם גם המשא שכל אחד מאיתנו נולד איתו, בהתאם למין, להשתייכות המעמדית, לגיל וכו', וכך גם היא מתקשרת למזל בהקשר של נשיאה.

השורש ההודו אירופי bher* משמש גם לנשיאת משא וגם לנישואין. המילה אישה (wife) בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, היא bharyā, והיא נגזרת מאותו שורש הודו אירופי. מילים אחרות שחדרו לעברית עם אותו שורש הן פרבר (פרסית עתיקה pari-bara) ופריפריה (יוונית) – אותה מילה בשפות שונות. מה שנושא (את העיר) מסביב. גם הסיומת של המילה גזבר באה מאותו שורש – שר האוצר נושא את גנזי המלך.

סוד המזל, ענת לב-אדלר, ספר מתנה

זה הספר (ואם תקליקו, תגיעו לעמוד שלו באתר ההוצאה)

למילה fortis בלטינית יש הומונים שמשמעותו "חזק", שצורתו הקדומה יותר היא forctis, כנראה מהשורש ההודו-אירופי bhrgh* שפירושו "להיות גבוה", שזהו אחד המאפיינים העיקריים של מבצר חזק (אנגלית fort). מאותו שורש הודו אירופי נוצר berg הגרמני, "הר", וכן שמות משפחה ושמות מקומות שמסתיימים ב-burg/berg.

באנגלית, מזל הוא LUCK והוא קשור אטימולוגית ל-GLÜCK הגרמני, שעבר ליידיש כ"גליק".

המילה הערבית למזל היא חט' (حظ), מהשורש השמי המקביל לעברית ח.צ.ה או ח.צ.צ. לחצות כאן במשמעות לחלק, שכן המזל הוא מנת חלקו של האדם בעולם.

צירופים עם המילה העברית מזל – בעצם צירופים שמשמעותם ביש גדא – חדרו ללשונות אירופה דרך לשונות היהודים: יידיש שלימזל, באיותים שונים, קיימת גם במילון האנגלי. החלק הראשון של המילה, שלימפּ, הוא "רע, לא נכון" בגרמנית של ימי הביניים. בספרדית של ימי הביניים מתועדת המילה desmazalado, גם כן "ביש גדא", שחדרה דרך הלדינו.

המילה גד, דרך אגב, היא שמו של אל המזל השמי הקדום, והיא מתייחסת בדרך כלל רק למזל טוב.

וזה הקישור לקובץ ה-Pdf של החלק האטימולוגי בספר, למי שרוצה לראות איך נראית אטימולוגיה מעוצבת (וגם להשוות בין הפוסט לבין מה שכתבתי לספר…)

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני fortune). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.

ישוע מצטלם היטב / יאיר פלדמן

יום שלישי, 30 בנובמבר, 2010

המסע בעולם המילים לוקח אותנו מבריאת העולם ומיֵשוע הנוצרי – ועד למצלמה שמנציחה קונצרט של מוסיקה קאמרית.

אייקון של אייקון

איקונין

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ" מספר לנו ספר בראשית על מעשיו של בורא-עולם ביום הששי לבריאה. צֶלֶם הוא דמות, ובמקור כנראה משהו שנחתך מתוך, כמו פֶּסֶל שהוא משהו שגוּלַף, פוּסַל. בלשונות האיזור, שורש דומה משמש לציון תמונה, צורה. מכאן נגזרה המילה המודרנית צַלְמִית כדי לציין icon – מילה שאנחנו מכירים גם מהשימוש העברי איקונין, תמונה, וגם דמיון, מן היוונית eikonokon שהיא עצמה נגזרת מהמילה eikos שפירושה דומה, שווה. כך שהאייקונים שיש לנו בשולחן העבודה של המחשב קשורים מילולית לאיקונות של הקדושים בכנסיה המזרחית.
מעניין, כי המילה צלם שימשה במעשה הבריאה, ולכן אנו אומרים "בצלם אלוהים", אבל ספר מלכים מספר: "וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-מִזְבְּחֹתָו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב". השימוש הרווח של המילה הוא דווקא זה המצוי בביטוי "צלם בהיכל", שמציין משהו לא ראוי במקום קדוש. המשנה מספרת על חמשת הדברים הרעים שקרו בשבעה עשר בתמוז, שנקבע לכן כיום תענית, ואלה הם: "נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".
ועוד: המילה צלם משמשת לעיתים קרובות במשמעות של צלָב, או של ישוע הצלוב. מילון בן-יהודה מספר כי יהודי אוסטריה, הונגריה וגרמניה הדרומית נהגו להשתמש בקיצור המילה צֶל, כדי לציין מטבע קטנה מסומנת בצורת צלב, ה- Kreuzer – הלא הוא אחיו המילולי של הקרוזֵירו הברזילאי.
איש-הלשון דוד ילין, בן דורו של אליעזר בן-יהודה ושותפו להקמת ועד הלשון העברית, חידש מן הצלם, הדמות – את המצלמה ואת הצילום.

מצלמה, לשכה אפלה, קמרה אובסקורה, הרצאות העשרה, עברית, אטימולוגיה, שנת השפה העברית

לשכה אפלה

ובאנגלית, מצלמה היא camera – שהיא בעצם חדר, ובספרים ישנים עוד אפשר למצוא התייחסות ל"סבתא" של המצלמה, מעין קופסה צבועה שחור מבפנים ומצויידת בעדשה, שיכלה להטיל, להציג, תמונות של עצמים. ה"מכונה" הזו נקראהcamera obscura (כשמו של בית הספר לצילום) שתורגמה שם ל"לִשְׁכָּה אפֵלָה", כלומר חדר חשוך. וגם ל-camera יש מקור מעניין, ואפילו קשר למילה עברית. ה- camera – שנהפכה באנגלית ל- chamber – היא במקור חדר שיש לו מבנה של קשת. והקשת הזו היא camurus בלטינית – כן, בדיוק מאותו שורש ובאותו מובן של המילה העברית קָמוּר.
החדר לא חייב להיות קמור, אבל הוא תמיד חדר, ומכאן המוזיקה הקאמרית והתיאטרון הקאמרי – כמנוגדים למוזיקה המחייבת תזמורת גדולה ולתיאטרון גדול. ולכן, chamberlain (התפקיד, לא שם המשפחה) הוא חדרן, אבל למעשה קרוב יותר למה שאנחנו מכנים איש-החצר, כלומר נאמן הבית, ובדרך כלל גם הממונה על האוצר. באיטלקית, cameriere הוא מלצר.
ואת הסיבוב מסיימים שוב בשפה העברית, עם סיפור מעניין וכלל לא בדוק: באנגליה של לפני מאות שנים היה מוסד שנקרא star-chamber שבו ישב אחד מבתי המשפט של הממלכה. למקור שמו היו גרסאות שונות, כולל זה שתקרת המקום היתה מקושטת בכוכבים. והנה, המשפטן האנגלי בן המאה ה-18 ויליאם בלקסטון שתיאר את תולדות מערכת המשפט, כותב לא פחות ולא יותר שמקור השם אינו star, כוכב – אלא שיבוש של המילה העברית שְׁטָר, מסמך חוקי. מסמכים כאלה היו היהודים חייבים להפקיד במקום מסויים. תחילה קראו למקום chamber starr על שם השטר – ואח"כ הושמטה r אחת מהמילה, וקיבלנו star, כוכב, שעם הזמן תורגם לצרפתית ונשכח מקורו. נכון? ה- English Dictionary Oxford מתייחס לכך בביטול.

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן

יאיר פלדמן, עיתונאי ואיש פרסום בעברו, והיום עוסק בדברים המהנים באמת: נגרות, מוזיקה, השגחה על הנכד – וכתיבת "רגע של טריוויה" שהוא משגר בדוא"ל מדי שבוע לידידיו, ובו הוא מתחקה אחר מקורן של מילים בעברית ובשפות אחרות, והקשרים ביניהן. בכל שבוע, המסע הזה לוקח אותו ואת הקוראים למחוזות אחרים, וכדרכם של מסעות, הדרך חשובה ומהנה לא פחות – ואולי אף יותר – מן היעד.

מה אוכלים האושפיזין?

יום ראשון, 26 בספטמבר, 2010

השבוע קיבלתי מייל משמח מיאקים מפורום השפה העברית:

אני משתתף פעיל בפורום השפה העברית, ומדי פעם עמיתיי מַפנים שואלים-תוהים שונים אל הבלוג שלך לקבלת מענה על סוגיות שונות.
הבוקר קראתי ב"הארץ" מאמר מאת שאול שקד על מ"י קיסטר, שלימד את שקד בהיותו בן 14 בריאלי שבחיפה. אני למדתי אצל קיסטר בראשית שנות השישים בגבעת רם, י-ם.
כילד אני זוכר את שכניי ממוצא בוכרי-פרסי אוכלים אושפילואו כמאכל תאווה כשהם חופנים אותו בידיהם מן הכֵּרה המרכזית, כשהאורז ניגר מפיותיהם והם מצקצקים בהנאה.
ושאֵלתי היא אם תוכלי לומר לי אם יש איזשהו קשר אטימולוגי או אחר בין המאכל לבין אושפיז/ אושפיזין.
תודה וחג שמח
יאקים.

התשובה היא שאין קשר, אבל מה שיותר חשוב – השאלה הזאת גרמה לי לבחון מחדש את הקשר בין אושפיזין ואשפוז לבין המטבח הפרסי.
מה שידעתי על בטוח:
1. אָשְפַּזִי (آسپزی) בפרסית זה "בישול". אשפזח'אנה (آشپزخانه) הוא המטבח.
2. יש קשר בין אושפיזין ואשפוז. אותו קשר קיים גם בין hospital ו-hospitality.
3. המילים האלה גם קשורות אחת לשנייה (נתון שעלול להיות מופרך בכל רגע).
4. אני הייתי בטוחה גם בקשר בין אשפוז העברי לבין אשפזי הפרסי, אבל אז…

אָש (آش) בפרסית זה תבשיל. פלאו, בפרסית פֹּלוֹ (پلو) הוא סוג מסוים של תבשיל – אורז עם תחתית פריכה (בארץ בד"כ תפוחי אדמה) ודברים טובים בפנים. פז (پز) זה גזע ההווה של הפועל לבשל. אשפז (آشپز) זה טבח, או מילולית "מבשל תבשילים" ו-אשפזי (آشپزی) הוא שם הפעולה הנגזר מ"טבח", כלומר "בישול".

המממ…
עד עכשיו הייתי בטוחה ש"בישול" קשור לאירוח, אבל עכשיו בדקתי גם במילונים של פרסית אמצעית ועתיקה. בפרסית אמצעית יש אָש כ"תבשיל", יש פַּז כגזע ההווה של "לבשל", אבל אין צירוף של השניים. המילה ל"מלון, אכסניה" היא בכלל aspinj, ואינה קשורה לבישול. לא מצאתי את המילה במילון האיראנית העתיקה ובמילון הפרסית העתיקה, אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת שם אלא רק שברתולומיי (בעל מילון האיראנית העתיקה) היה, איך לומר, אדם מיוחד ובעל עולם פנימי עשיר.

לפי קליין, המילה אושפיזין הגיעה מארמית, והמילה הארמית היא שאילה מיוונית hospition, לטינית hospitium. אני צריכה לבדוק האם אני מסכימה איתו. במקומות אחרים אני לגמרי לא מסכימה איתו בענייני מילים שאולות מפרסית.

Ruthus, גם הוא מהפורום, שלח לי תחקיר מקיף שערך בעקבות שאלתו של יאקים, והוא מגיע למסקנה שה-אוש ב-אושפלאו בכלל לא קשור ל-אש. בפרסית יש אָשפֹּלוֹ (آشپلو), ולכן אני חושבת שה-אוש ב-אושפלאו הוא כן אותו אש כמו ב"אשפזי" בישול.
מה שבטוח – בקשר לשאלתו של יאקים שנינו מגיעים לאותה מסקנה: התשובה היא "לא". אין קשר בין אושפלאו לבין אושפיזין.

אבל… נראה שחטאתי באטימולוגיה עממית בקישור בין אושפיזין לבין אשפזי. אני מבטיחה לחקור הלאה את תולדות המילה אספינג' (אכסניה) כדי לברר אחת ולתמיד מי שאל ממי ובאילו נסיבות.
אם המילה הלטינית/יוונית אכן גזורה מ-ghost* "אורח" + potis, הרי שאצטרך לבחון את כל הקשר בין המילים מחדש.
אני מפרסמת את הרשומה עכשיו, למרות שהמחקר עדיין לא הסתיים, כי הנושא מתאים לסוכות, ואני לא חושבת שתהיה לי תשובה לפני סוף החג.
אם אני לא כותבת המשך, הרגישו חופשי לנדנד לי.

חג שמח וכשר לכולם, תודה ליאקים על הניעור המחשבתי, ותודה לכל פורום השפה העברית על השרשור ובכלל על קיומכם.
ולאור הדיונים המעמיקים בפורום, אני מבטיחה לכתוב בהקדם גם על שמות המשפחה שלי (יכול להיות נחמד ליום הולדתי. בשנה שעברה כתבתי על שמי הפרטי…).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני להזכיר אותי). צרו קשר דרך כאן.

האנליזה מתה

יום ראשון, 19 בספטמבר, 2010

כשעומר היה בן שלוש, הוא ביקש לתת לענתי את הבובה של הבְּרָה, בגן החיות הוא פחד מהאֵב, והוא אהב להוציא תיקים מהגַז'.

(למי שצריך הסבר: זה ברה, זה אב והתיקים בגז').

אחר הדברים האלה, לימדתי אותו לומר מטאנליזה (הוא היה אומר "מטליזה")  בגיל שלוש. כל הורה דופק את הילדים שלו איך שהוא יודע.

מטא היא קידומת שמשמעותה המקורית מעבר או אחרי — בזמן ובמרחב — והיא מציינת שינוי (למשל מטמורפוזה – שינוי צורה).
אנליזה – אתם יודעים.
במטאנליזה, הדוברים מפרקים זוג מילים באופן שגוי, או מפרקים מילה אחת לשתי מילים.

באנגלית קרו המון מטאנליזות בשמות עצם שמתחילים ב-N, או שמתחילים בתנועה. הדוברים פירשו, למשל, a norange  כ- an orange, ולכן בשמו של התפוז יש N בחלק מהלשונות ההודו אירופיות, ובחלק אחר הוא מתחיל בתנועה. אותו דבר בדיוק קרה גם במילים nadder (נחש ארסי, כיום adder)  ו- napron (סינר, apron). התהליך ההפוך קרה ב-an ekename "שם נוסף, שם חיבה", שהפך ל-nick name, ואף התקצר בימינו ל-nick.

המטאנליזות החביבות עליי הן אלה המשקפות אטימולוגיה עממית משעשעת. והחביבה ביותר מביניהן היא ללא ספק ביטוי הסלנג ראס בן אמו, או ראס בילעינו (בהתאמה: "ראש בן אמו" ו- "ראש יקללהו" או "ראש בעינו" בשגיאה), שמשמעותו "על אפו ועל חמתו". אבל בסלנג.

מקור הביטוי בערבית غصبـًا عنهُ – בתעתיק מדויק ע'צבא (ע'צבן) ענהֻ. מבטאים את זה רַסְבַּן עַנְהוּ (רסבן עם ר' ישראלית, שהיא העיצור הקרוב ביותר ל-غ בערבית). כמו שאפשר לנחש מהתעתיק המדויק, יש לזה קשר לעצבים. בתרגום מילולי, ע'צבן ענהֻ זה בערך "באופן שמעצבן אותו". דוברי הסלנג הישראלי יודעים לבנות ביטויים וקללות בערבית, אבל תואר הפועל הערבי עם סיומת an- הוא פחות מוכר לדוברי עברית, ולכן הם לא חושבים עליו כשהם באים "לנתח" את הביטוי. ראס ו-בן, או ב+אל זה הרבה יותר הגיוני.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני היגיון). צרו קשר להזמנת הרצאה.