שאלות הגולשים



הפוך על הפוך

יום ראשון, 2 בפברואר, 2020

טיפאני שלם שאלה:

עניתי כל כך יפה, שאני חייבת לשתף גם כאן, כי בפייסבוק דברים הולכים לאיבוד בקלות. ואם גם ייתנו לי עוד דוגמאות בעד ונגד ויהיה לי משהו יותר מדויק לומר, אני אוכל פשוט לעדכן את הפוסט.

אז ככה:

אמ;לק: מה שקרה כאן הוא אליפסיס של אותו פועל בדגם ערכיות שונה. לא קביל בז'אנר הזה.

ובארוך ובלשון בני אדם:
נוריד מהשולחן: כן, יש גם דו-משמעות משעשעת כי לא מבינים אם האח הפך או מישל הפך (צריך לקרוא את הכתבה כדי לדעת שזה האח, להלן גדי).

הדבר החשוב:
כאשר פועל אמור לחזור במשפט, אפשר ולפעמים גם רצוי ויפה, להשמיט אותו. אליפסיס (או אליפסה, אבל זה מבלבל מדיי) זה שם שעושה יותר רושם, אבל הוא פשוט אומר "השמטה".

למשל: "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואותי כי יש לי משקפיים" (אמיתי, אגב).
יכולתי לומר "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואורצ'וק אוהב אותי כי יש לי משקפיים", אבל זה יוצא סתם מסורבל. הפועל הוא אותו פועל, הוא מצריך נושא ומושא ישיר. הפועל והנושא הם אותו דבר, רק המושא הישיר ותיאורי הסיבה מתחלפים, אז באמת שאין צורך (אילו לא היו תיאורי סיבה אז אפילו לא היה צורך להסביר את זה).

הכותב רצה לומר: היא פגשה את גדי, שהפך לבעלה, והפך אותה למפתחת גוף.

הבעיה העיקרית כאן היא שלפועל "הפך" יש יותר מדגם ערכיות אחד, וכדי להשמיט את הפועל במופע השני שלו, צריך שזה לא יהיה רק אותו פועל אלא גם אותו דגם ערכיות (אלא אם כן זו שירה/קומדיה, ואז אפשר לעשות את זה בכוונה. משחקים שונים עם דגמי ערכיות יכולים לשמש בתור אמצעים ספרותיים נהדרים, פחות עובדים בעיתונות).

נשמע פשוט?

نتیجه تصویری برای VIZZINI WAIT UNTIL I GET GOING"

 

דגם ערכיות של פועל מורכב משלוש שכבות:
1. מספר המשלימים המוצרכים (משלים מוצרך הוא משלים שהפועל לא שלם בלעדיו. יכולים להיות גם משלימים שהם תיאורים, אפשר להשמיט אותם חופשי והמשפט עדיין יהיה תקין תחבירית. בד"כ המידע המעניין נמצא שם, כי אם לא חייבים לומר את זה אז צריכה להיות סיבה תוכנית ולא רק תחבירית).
2. סוגי המשלימים: נושא יש כמעט תמיד (אני מדברת עכשיו על עברית. בפרסית יש גם פעלים עם ערכיות 0, ואני מכירה לפחות אחד כזה גם בלטינית), נשוא שמני, או מושאים, שגם הם מתחלקים לסוגים, אבל לא עכשיו בבקשה (רק אציין שאני לא נותנת לתלמידים שלי לכתוב "מושא עקיף", כי אי אפשר לדעת ככה איך להשתמש בפועל. תכתבו "מושא ל-", "מושא ב-" וכו'. מה מילת היחס המוצרכת. זה חשוב!)
3. שדות סמנטיים של המשלימים.

הפועל האהוב עליי להדגמת כל הפרמטרים האלה (לא מספיק מספר, צריך סוג, לא מספיק סוג צריך שדה סמנטי) הוא "לרדת". שהרי אין דין "לרדת על גלידה" כ"לרדת על יוסי", ואין דין "לרדת לקומה שבע" כ… טוב, הבנתם.

בואו ניקח את הפועל "הפך":
הוא יכול לבוא עם מושא ישיר: היא הפכה את הכּוֹס (אומרים שזה עוזר למצוא דברים).
הוא יכול לבוא עם נשוא שמני, בלי מילת יחס כמו בדוגמה האהובה על מורים לעברית "שערה הפך לבן", או עם "ל-": גדי הפך לבעלה של איזבל (לא נכנסת כרגע האם שתי הצורות אפשריות באותה מידה ואיפה, אני צריכה עוד להפוך בזה, אבל נראה לי שהתשובה מסתתרת אי שם בפוסט עתיק שלי בשם קשים חיי הנשואים).
והוא יכול לבוא עם מושא ישיר ומושא פרדיקטיבי (זרמו איתי, תבינו מהדוגמה) כמו ב "גדי (נושא) הפך את איזבל (מושא ישיר) לבאדי בילדרית (מושא פרדיקטיבי)".

אליפסיס לא יכול להתקיים כאשר דגמי הערכיות כל כך שונים (אשמח לדוגמאות שדווקא כן, משירה או מקומדיה כדי להמחיש, או לא משירה/קומדיה כדי למצוא נקודות חולשה ולפתח את התיאוריה). גם אם זה אותו מספר משלימים אבל הם לא באותו תפקיד תחבירי, למשל "*גדי חיפש את הנשמה התאומה שלו מלא מלא מלא זמן, בסוף הוא הפך כוס ולבעלה של איזבל", ועל אחת כמה וכמה אם אפילו מספר המשלימים שונה "*גדי הפך לבעלה ואותה לבאדי בילדרית").

"היא ירדה ארבעים קומות ועל גלידה". גם לא עובד. מה עם "ירדנו על חומוס ועל המלצר?" נראה לי שזה עובר. אבל האם זה בגלל שהדבר היחיד ששונה בדגם הערכיות זה השדה הסמנטי, או שזה בכל מקרה יוצא קומי משהו?

בקיצור, תנו לי דוגמות נגד כדי שאוכל להגיע להגדרות מדויקות יותר, וגם דוגמות בעד, כדי לעשות לי נעים באגו.

חפירות משנה: יכול להיות שנשמיט משלים מוצרך אם ברור מההקשר או מִיֶּדַע כללי, ולפעמים אפשר להתווכח אם זו השמטה שכולם מבינים, או כבר דגם חדש. למשל אם אומרים על מישהו בלי שום הקשר ש"הוא התחיל להתשמש בגיל 14" בלי לומר להשתמש במה – ברור מהידע הכללי במה הוא השתמש. אז אפשר לומר שזה דגם נוסף (להשתמש עם משלים מוצרך אחד – נושא אנושי, או להשתמש הרגיל, כאשר "בסמים" ברור מההקשר). או "הוא חש ת'צמו", ואפילו "הוא חש" (עוד אומרים או שזה היה רק בתקופה שהדמות הרלוונטית הייתה בטלוויזיה?)

עוד משחק נאה עם דגם ערכיות שאפשר להשתמש בו בתור אמצעי ספרותי, הוא החלפה של השדה הסמנטי. המקרה הידוע ביותר של זה הוא האנשה – פועל שמצריך נושא אנושי מקבל נושא דומם, כמו "הסבון בכה מאוד". וגם להיפך, כשהמושא אמור להיות כלי או דומם ומחליפים אותו באדם, מעצימים את ההשפלה. כמו: "הם השתמשו בו" (שכבר הפך לדגם שגור).

אז לסיכום:
דגם ערכיות כולל:
1. מספר משלימים מוצרכים
2. סוגיהם
3. השדות הסמנטיים שלהם

אליפסיס (aka אליפסה, השמטה) של הפועל עובדת רק כאשר זה אותו דגם, אבל בשירה או בקומדיה מותר דברים שנוגדים את ההיגיון התחבירי.

 

נ.ב. עדכון מהתגובה של גדי טרוני לפוסט המקורי: כשהם נפגשו היא כבר הייתה באדי בילדרית, אז אפילו התוכן לא נכון 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

אז מה אתם אומרים? להמשיך להעתיק לכאן כל פעם שיש לי סטטוס חופר בנושא רלוונטי? זו יכולה להיות דרך קלה להחיות את הבלוג…

רוצים לשמוע עוד? אם טרם סיימתם את הפודקסט שלי, אז הנה איראניום מועשר והנה איראן בקטן. ואם אתם רוצים לשמוע אותי בלייב, שזה ממש כדאי, אז המליצו למנהלת הרווחה/רכזת התרבות הקרובה אליכם או לכל מסגרת אחרת שמשלמת היטב, להתקשר לאנסטסיה ולהזמין הרצאות שלי. יש לי עוד הרצאות בנושא שפה בכלל ועברית בפרט, הרצאות בנושא איראן, הרצאות בנושא פונדקאות, הרצאה בנושא אוטיזם (הרצאה שאסור לקחת ברצינות!), הרצאה בנושא ביטחון רשת (על ההאקרים האיראנים שפרצו אליי. הרבה יותר משכנע מהרצאת קב"ט ולא פחות מלמד!), ועוד כל מיני. 

אני שוקלת אם לפתח גם את ההרצאה "לימונדה מלימונים" ולפתוח אותה לקהל הרחב. נתתי אותה פעם אחת בקבוצה הסגורה הבועטות בישבן – קבוצת דרבון הדדי והעצמה לעשייה עסקית והגשמת חלומות, והיה מעולה, אבל זה קצת חורג מהמיתוג שלי. אם כי גם בהרצאה על פונדקאות אני מדברת על יצירת מציאות ועל חשיבה מחוץ לקופסה, אז אולי…

שובו של אחמדי-נז'אד? לא בקרוב.

יום רביעי, 28 בספטמבר, 2016

אמש ביקש נתנאל מגלצ שאקליט קטע פרשנות קצר על הודעתו של אחמדי-נז'אד שלא יתמודד בבחירות הקרובות. הוא אמר שישדרו את זה "אם לא יהיו חדשות רעות הלילה", אבל כידוע היו. לא שלי היה ידוע. עם נחיתה קשה מחו"ל וילדים חולים בבית, לא כל כך התעדכנתי במה שקורה, וכשיובל בר ביקש שאכתוב למעריב קטע אקטואלי, כתבתי את זה, בלי לשאול על איזו אקטואליה, כי היה לי ברור. רק אחרי ששלחתי הבנתי שמה שרצו זה מה אומרים על מותו של פרס בתקשורת האיראנית. וכך נודע לי שפרס נפטר הלילה. כשתתפנה הזירה התקשורתית לדברים שאינם פרס, החדשות האלה כבר יהיו מעופשות. אז הנה השנקל שלי בנושא (התאמתי את השפה לבלוג, כלומר קצת פחות מעונבת ממאמר לעיתונות).

השבוע הגיעה לסיומה חרושת השמועות על התמודדותו האפשרית של אחמדי-נז'אד בבחירות 1396 (2017 למניין הגויים) לנשיאות הרפובליקה האסלאמית. האמת היא שיותר משהופתעתי מהידיעה הזאת, הפתיעו אותי השמועות עצמן, על שובו של אחמדי-נז'אד. נתקלתי בהן לראשונה לפני למעלה משנה כשחיפשתי טקסטים מעניינים למבחני בית בקורס פרסית, והן התעצמו מאוד בחודשים האחרונים. זה הפתיע אותי כי אחמדי-נז'אד היה אחד הנשיאים השנואים ביותר על העם, לפחות אם לשפוט מהביקורת ברשתות החברתיות, והקדנציה האחרונה שלו הסתיימה בטונים מאוד צורמים גם בינו לבין המנהיג העליו סייד עלי חא'מנהא'י. על היחסים העיבו שלושה דברים עיקריים: נטייתו המשיחית של אחמדי-נז'אד (נכון שגם ח'אמנהא'י עקרונית מאמין בביאת האמאם הנעלם, אבל לא בטווח המיידי, ובטח שהוא לא מעוניין כרגע בבלגן שאמור לשרור פה לפני בואו), הנטיה שלו לפאר את התרבות הפרסית העתיקה על חשבון התרבות האסלאמית, ומעשים שהעידו שתואר הנשיאות קצת עלה לו לראש: הוא התחיל למנות שרים על דעת עצמו, לפטר שרים, לפתוח ולסגור משרדי ממשלה וכיו"ב פעולות שנשיא אינו אמור לעשות על דעת עצמו. הנשיא הוא להיות ראש הרשות המבצעת, ותפקידו לבצע את מה שהמנהיג אומר לו.
יתרה מזו, לפני הבחירות הקודמות התראיינו אנשי דת בכירים רבים בעיתונות, בלי להגיד שמות של מועמדים ספציפיים, והסבירו מדוע אסור שאספנדיאר רחים-משאא'י – מחותנו ומקורבו של אחמדי-נז'אד – ייבחר. רחים-משאא'י נפסל במוקדמות ולא זכה להיות בין המתמודדים הסופיים.

ב"מוקדמות" אני מתכוונת למועצת שומרי החוקה. מועצת שומרי החוקה היא הגוף שמסנן מבין האזרחים שהגישו מועמדות את הבודדים שיתמודדו לבסוף, והוא מסנן אותם לפי האינטרס של המשטר, כלומר של המנהיג. השבוע, אחרי חרושת שמועות מטורפת, כאמור, הודיע המנהיג שהוא אכן נפגש עם אחמדי-נז'אד ואמר לו שאין בעיה שיגיש מועמדות – אחרי הכול זו מדינה דמוקרטית – אבל הנשיאות שלו היא לא אינטרס של המשטר או של המנהיג. זה בערך כמו לומר: תגיש מועמדות, סבבה, אבל מועצת שומרי החוקה כנראה לא תעביר אותך. וגם אם כן – כנראה לא תיבחר.

מאז מותו של ח'מיני ושינוי שיטת הממשל, לא היה נשיא איראני אחד שלא נבחר לכהונה נוספת. כולל הבחירה החוזרת של אחמדי-נז'אד עצמו ב-2009, שהבעירה את המהפכה הירוקה, או יותר מדויק – את ניסיון המהפכה. כמו בארץ, אי אפשר להיבחר ליותר משתי קדנציות רצופות (שלא כמו בארץ, הקדנציות הן בנות 4 שנים בדיוק). מותר לחזור אחרי תקופת צינון מחוץ לארמון הנשיאות. פעמיים ניסה נשיא לשעבר להתמודד, בשתי הפעמים זה היה רפסנג'אני. פעם אחת מול אחמדי נז'אד בסיבוב הראשון שלו ב-2005, ובפעם השנייה בבחירות האחרונות, שם נפסל בשלב מועצת שומרי החוקה.

אז מה יקרה עכשיו? אין לדעת. מאז האביב הערבי בתחום המזרחנות בכלל, ומאז בחירות 2012 באיראן בפרט, עלינו להיות זהירים וענווים בכל הקשור לנבואות. מצד אחד, יש לרוחאני אויבים רבים מימין (השמרנים) ומשמאל, יש אכזבה מתוצאות שיחות הגרעין – הסרת החרם לא הייתה מספיק מהירה ומורגשת כפי שציפו האזרחים, ויש הצופים שמכיוון שהשיג את מטרתו (של המנהיג, קרי, הסרת הסנקציות) בקדנציה הראשונה, ח'אמנהא'י לא יאפשר לו קדנציה שנייה. מצד שני, אם לא ייבחר הנשיא לקדנציה שנייה – בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית – הדבר יכול להוות טלטלה גדולה, שהמשטר אינו מעוניין בה כרגע, וכרגע אין במחנה השמרנים מועמד אטרקטיבי מספיק כדי להוות תחרות ראויה לרוחאני.

הישארו איתנו, יהיה מעניין עד הרגע האחרון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר "מעניין עד הרגע האחרון"). צרו קשר כאן. אם אתם צעירים מבריקים ועדיין אין לכם תואר ראשון, בואו ללמוד במרכז האקדמי שלם, ואם אתם רוצים אותי גם אצלכם בתוכנית או בעיתון, צרו קשר עם עדי ממשרד יחסי הציבור של ניר הירשמן

איראן זה כאן!

יום שני, 24 בספטמבר, 2012

זאת הכותרת שהציעו כמה וכמה מחבריי באופן עצמאי, אז היא נבחרה. אני לא חושבת שזה מדויק, ותיכף אפרט למה. אבל קודם תקציר מנהלים:

באיראן שעון החורף התחיל יום לפני ישראל, והם לא מבינים למה עושים מזה עניין גדול.

השבוע חלה הסערה הקבועה המתחוללת בין דתיים לחילונים סביב מועד הזזת מחוגי השעון לאחור. הפלגות כגון מתעללים באזרחי ישראל, לפידים מול בית אלי ישי, ויאיר לפיד כותב בפייסבוק "היום בשעה שתיים בלילה תתרחש תופעת טבע נדירה – במקום שהחורף יביא את החושך, החושך יביא את החורף. הקדמת שעון החורף היא התעללות מכוערת ברוב אזרחי ישראל המתרחשת רק מסיבה אחת: כי הם יכולים". לפי וואינט, אחד מנושאי הלפידים גם אמר: "באנו לכאן להאיר את עיניו ואוזניו של אלי ישי ולספר לו שזה אבסורד מוחלט שישראל תעבור לשעון חורף בספטמבר, חודשיים לפני שאר העולם".

אז חדשות, חברים. לא לפני כל העולם. באיראן שעון החורף התחיל יום לפני.

לפני שאתם מתנפלים על האיראנים, דעו לכם שלוח השנה שלהם הכי מדויק בעולם (למי שרוצה חפירה רצינית בנושא, מומלץ לעיין בפרק 9 בספרי המצוין), ושאין שום קשר בין תזמון שעון החורף לבין דת האסלאם, או כל דת אחרת – אלא אך ורק לאסטרונומיה.

בעקבות שתי שאלות מצוינות של בז רוזנטל, חקרתי קצת ומצאתי ששעון הקיץ באיראן מתחיל באחד בפַֿרְוַרְדִין, היום הראשון של השנה שהוא גם היום הראשון של האביב: אם השתוות היום והלילה, כלומר השוויון האביבי, חל לפני 12 בצהריים – אחד בפרוורדין הוא יום השוויון, ואם השוויון האביבי חל אחרי 12 בצהריים – זה יום אחרי. שעון הקיץ מסתיים ב-31 בחודש שַׁהְרִיוַר, שהוא, הפלא ופלא, היום האחרון של הקיץ. יום אחר כך, ב-21 או ב-22 בספטמבר (השנה זה היה 22), חל השוויון הסתווי ומתחיל חודש מֶהְר.

האם יש דיון סביב זה? אז זהו שלגמרי לא. חברים איראנים ששאלתי בנושא לא הבינו את השאלה בכלל.

בעבר היה דיון, אבל לא סביב מועד השעון – זה ברור: שתי עונות שעון קיץ – כשהיום ארוך מהלילה, ושתי עונות שעון חורף – כשהלילה ארוך מן היום (אז זהו, מר לפיד, שהחושך כן מביא את החורף. זה הקטע של חורף: כשהימים מתקצרים העולם מתקרר מחצית הכדור הרלוונטית מתקררת, ונהיה חורף. אבל בגלל שלוקח לעולם מחצית הכדור זמן להתקרר, זה לא קורה מייד. בדיוק כמו הקיץ אבל הפוך). הדיון היה האם בכלל לקיים שעון חורף. שעון הקיץ הונהג לראשונה באיראן בתקופת השאה, ואז כן היה דיון סוער בין דתיים וחילוניים. הדתיים התנגדו לעצם הרעיון של הזזת מחוגי השעון, כי הם ראו במעשה זה התערבות במעשה האלוקי. החילונים, מן הסתם, אהבו את הימים הארוכים ואת החיסכון בחשמל.
עם המהפכה האסלאמית אכן בוטל שעון הקיץ ונתנו לאללה להזיז את מחוגי השעון כרגיל, אך אחרי כ-10 שנים, כשח'מיני מת ורפסנג'אני נבחר לנשיאות (הוא לא החליף את ח'מיני. ח'אמנהאי החליף את ח'מיני אבל הוא היה פחות דומיננטי בהתחלה, ובעולם עד היום הנשיא הוא "הפנים של הרפובליקה האסלאמית" במקום בעל הכוח האמיתי), החזירו את שעון הקיץ. אחרי 15 שנים, באספנד 1384 (החודש האחרון בשנה, פברואר-מרץ 2006), בוטל שעון הקיץ במחטף, כי אין באמת הוכחות שזה חוסך בחשמל, אבל מהר מאוד צצו הוכחות כאלה (הכול כתוב, אבל אין לי כוח לכל הרבה מספרים. מי שממש מעניין אותו יכול לקרוא כאן. מי שלא מצליח לקרוא, מוזמן ללמוד פרסית בזמנו החופשי), והיו גם דיונים על שינוי תקופת שעון הקיץ. בסופו של דבר, במרדאד 1386 (אוגוסט 2007) הוחלט ונחתם ונקבע בספר החוקים, ששעון הקיץ יתחיל באחד בפרוורדין בשעה 24:00 ויסתיים בשלושים ואחד בשהריוור בשעה 00:00 (אם תשימו לב היטב, יש פה רמאות קלה, גנבו יום מכל קצה של שעון הקיץ), ובא לציון גואל.

זהו. מאז אין דיונים. אבל גם כשהיו, זה היה על האם ולא על מתי, ובטח לא על דתיים שרוצים לצום. החודש שבו הם צמים הרי נע ונד על פני השנה. בשנים האחרונות זה בשיא הקיץ – כלומר באוגוסט – והוא דווקא זוחל לכיוון הימים הארוכים. בעסה להם.

מצאתי דבר אחד שחשבתי שאולי מתקשר לנושא, באחד העמודים של הבדיחות:

לא מצחיק. מפייסבוק.

מתוך עמוד הפייסבוק ضایع ترین و مسخره ترین عکس ها . . .


1 במֶהְר זה שבת.
יום לפני כן זה שישי. 
עכשיו דמיינו את השקיעה של 31 בשהריוור
(גם אם קשה לדמיין את זה).
פרצוף ששווה-לראות, של ילידי שנות השבעים (מקביל לשנות התשעים שלנו – תע"ג).

שאלתי חבר איראני למה זה מצחיק, והוא הסביר לי, וזה לא.

אחד במהר הוא גם היום הראשון של הסתיו וגם היום הראשון של שנת הלימודים. יום שבת הוא יום העבודה הראשון בשבוע, ויום שישי, בהתאמה, הוא היום האחרון של הסופ"ש (חמישי הוא כמו שישי אצלנו – חלק מהמקומות פתוחים חצי יום וחלק, כמו משרדי ממשלה כמובן, סגורים). השקיעה ביום שישי היא הזמן הכי מבאס, כי זה אומר שהסופ"ש נגמר ומחר מתחיל שבוע עבודה. גם היום האחרון של החופש הגדול זה היום הכי מבאס בשנה, ועכשיו תחשבו שבאותה שקיעה זה גם סוף החופש הגדול וגם סוף הסופ"ש.

אני חושבת שילידי שנות ה-70 (כלומר 90) צוחקים כי רובם כבר סיימו תיכון, ואמנם גם באוניברסיטות שנת הלימודים נפתחת באחד במהר, אבל מי שבאוניברסיטה רוצה להיות שם ומי שבתיכון פחות.

בקיצור, לא מצחיק.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (בד"כ יותר מצחיקות מהתמונה הזאת). ספרו למנהל הרווחה הקרוב לביתכם. יוצרים קשר פה מימין.

זמן גורלי

יום שני, 30 ביולי, 2012

תקציר מנהלים: צריך ללמוד פרסית.
וגם: חיים ומוות ביד המתרגם. 

והפעם – שתי שאלות במכה אחת, כואבת.

מדי פעם שואלים אותי תלמידיי: בשביל מה זה טוב ללמוד זמ"א-למה (זמן-מודוס-אספקט ולמה השתמשו דווקא בזמ"א הזה)?

היום שאל אותי אבישי עברי: את יכולה לאשר או להפריך אחד משני התרגומים המוצעים כאן לנאום אחמדינז'אד?
עד שראיתי את השאלה, כבר עלתה הכתבה בלאטמה, בשם הטיית האישור של ערוץ 2, אבל התשובה בכל זאת שווה פוסט.

(ועוד לפני שהתפרסם הפוסט – ריצ'רד סילברסטין גם פרסם את הפדיחה)

אז קודם כול קצת רקע:
מדובר בנאומו של ד"ר אחמדי-נז'אד אחרי הפיצוץ בבורגס. לפי חדשות ערוץ 2, אחמדי-נז'אד התרברב ש:

אויביו המרים של העם האירני והמהפכה האסלאמית גייסו את מרב כוחותיהם כדי לפגוע בנו. הם אומנם הצליחו להכות בנו לא פעם, אבל זכו בתגובה למהלומה חזקה הרבה יותר.

כפי שקורה פעמים רבות, כל כלי תקשורת שינה קצת את הניסוח, ומפה לשם יצא שאחמדי-נז'אד לקח אחריות על / התפאר בפיגוע בבורגס. הבלוגר נימא שיראזי עלה על הטעות, שלא לומר על ההטעיה, ואמר שכבוד הנשיא בכלל דיבר בטקס של יום המסגד הבינלאומי ולא הזכיר בכלל את בורגס. את התיאורים שלו הוא אמר בזמן עתיד, ולכן לא ייתכן שהוא התכוון לפיגוע בבורגס, ושהתקשורת הישראלית סתם עוינת וממציאה דברים שיתיישבו עם מה שהיא ממילא חושבת.

לדוברים, הנה הקישור לטסקט המלא של הנאום, וללא דוברים, הנה תרגום גרוע למדיי לאנגלית (עם שגיאות שאופייניות לפרסים)

זה החלק הרלוונטי בנאום:

دشمنان با تسلط بر همه مراکز اقتصاد و قدرت در دنيا به صورت شبانه روزي و لحظه اي عليه جمهوري اسلامي اقدام مي کنند و دولت نيز پا به پاي آنها به مقابله برخاسته و اگر هر ضربه اي وارد کنند، ضربه اي دريافت مي کنند كه معمولاً ضربه دريافتي آنها سنگينتر از ضربه اي است که وارد کرده اند.

והנה תרגום גרוע שלי (גרוע במובן שהוא כל כך נאמן, שהוא יוצא לא טבעי בעברית).
ואם זה לא מספיק לא-ברור, הוספתי גם הערות דקדוקיות בקשר לזמ"א-למה של הפעלים, וגם בקשר להיעדר זמ"א של מילת המריבה. זה בהערות שוליים, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

האויבים, תוך שליטה על כל מרכזי הכלכלה והכוח בעולם, מסביב לשעון ובכל רגע נוקטים צעדים נגד הרפובליקה האסלאמית, והממשלה גם בעקבותיהם קמה להתמודדות. ואם הם יביאו כל מַכָּה, הם מקבלים מכה, שבד"כ המכה המתקבלת שלהם היא כבדה יותר מהמכה שהם הביאו.

זהירות – מעכשיו זה חפירות כבדות ביותר, עם מינוח מקצועי והכול. מי שכואב לו לקרוא דברים כאלה יכול לדלג לשורה התחתונה, זאת שלפני שאני מבקשת מכם להעביר את האתר שלי למחלקת הרווחה בחברה שלכם או למחלקת התרבות ביישובכם.

́

נוקטים צעדים (اقدام مي کنند):
הווה אינדיקטיב, כלומר מתאר פעולה במציאות (של הדובר), שמתרחשת במציאות באופן הרגלי או ממושך, או שתתרחש בעתיד. במקרה הזה מדובר בהווה שהוא גם הרגלי וגם ממושך, כי הוא כל דקה, מסביב לשעון.

́

קמה להתמודדות (به مقابله برخاسته):
בינוני פעול (perfect passive participle). לבינוני פעול יכולים להיות שלושה תפקידים:
– הוא יכול להיות שם תואר (מצב שהוא תוצאה של פעולה). במקרים כאלה נתרגם אותו כבינוני פעול או כפסוקית, אבל זה לא המצב פה, כי המקום במשפט אינו מתאים לשם תואר.
– הוא יכול להיות פועל מושהה, אבל זה לא המצב פה, כי אין לנו פועל נוטה בהמשך שמתייחס לאותו נושא.
– הוא יכול גם להיות חלק מצורת פועל מורכבת (סביל או אספקט מושלם), שנשמט ממנו פועל העזר. הזמ"א הנפוץ ביותר במקרים כאלה הוא הווה מושלם, וזה בדיוק מה שקורה כאן. הווה מושלם מתאר פעולה שהחלה בעבר וממשיכה בהווה, או מצב שבו פעולה הושלמה. כלומר לא את הפעולה עצמה אלא את המצב שנוצר בעקבותיה.

́

יביאו כל מַכָּה (هر ضربه اي وارد کنند):
משפט תנאי עם סוביונקטיב לא מושלם הוא בד"כ תנאי קיים (כלומר או שכן או שלא) המתייחס להווה או לעתיד, אבל הוא יכול להיות גם תנאי מדומה (כלומר בטוח כן) שמתייחס למצב תיאורטי, היפותטי או כללי, ולא למקרה ספציפי. זה לדעתי המקרה פה, אבל זה יכול להיות גם תנאי קיים. כלומר הוא לא יודע אם הם יביאו מכה או לא.

́

מקבלים מכה (ضربه اي دريافت مي کنند):
הווה אינדיקטיב. התוצאה של התנאי, ולא משנה אם הוא קיים או מדומה, היא המכה. זה יכול להיות במשמעות של הווה הרגלי – אם הם מכים הם מקבלים מכה. כך זה מתורגם (רע) באתר של הנשיא. זה יכול להיות גם עתיד (אם הם יכו הם יקבלו מכה), כפי שתרגם זאת נימא שיראזי. נחשו מה זה לא יכול להיות?
נכון. עבר, כפי שתרגמו את זה בערוץ 2.

́

המכה המתקבלת שלהם (ضربۀ دریافتی آنها):
הפועל הקודם היה ברור, והנה עוד מילת מריבה, ו… אי אפשר לדעת.
دریافتی היא בינוני סביל מסוג נדיר יחסית: שם פעולה + י' נסבת. במקרה הזה שם הפעולה הוא מקור מקוצר, שנראה כמו גזע עבר ולכן זה מבלבל. בד"כ עושים את זה עם שמות פעולה ערביים. דוגמאות מתוך השיר האהוב עליי כוללות: موفقیت تضمینی – הצלחה מובטחת, داروهای تقلبی – תרופות מזויפות, صنایع تصنعی – תעשיות מלאכותיות.
בכל מקרה, זוהי צורה שיכולה לדבר על משהו שכבר התקבל, או על משהו שמתקבל באופן שוטף או בכל פעם. במקרים כאלה נחפש את תיאור הזמן: "בדרך כלל". מסקנה – הוא לא מדבר על פיגוע ספציפי! אילו הייתי מתרגמת את זה לעברית נורמלית, הייתי אומרת "בדרך כלל, המכה שהם מקבלים כואבת יותר מהמכה שנתנו". אפשר גם "בדרך כלל, המכה שהם קיבלו כואבת יותר מהמכה שהם נתנו", אבל גם כאן, אנחנו מתרגמים לעברית בעבר, אבל בעצם, כמו שאמרה נורית דקל בקישור שנתתי בהתחלה – זה לא זמן עבר אלא אספקט מושלם. כלומר אם אנחנו מסתכלים *כל פעם* על שתי המכות אחרי שהן קרו, בדרך כלל המכה שקיבלו יותר כואבת מהמכה שנתנו.

́

היא (است):
הווה אינדיקטיב. מן הסתם הווה הרגלי.

́

המכה שהם הביאו (ضربه اي که وارد کرده اند)
– הווה מושלם, כלומר עבר עם השלכות להווה. זה אומר שבכל פעם המכה שהמערב מביא על איראן קודמת למכה שהוא מקבל מאיראן.

שורה תחתונה?
זה אולי לא עתיד, אבל בטח לא עבר. אחמדי-נז'אד לא מדבר על פיגוע ספציפי אלא על חוקי טבע כלליים.
נימא שיראזי צודק, התקשורת עוינת, וחשוב להבין את מערכת הפועל (כולל בינוניים) לעומק.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (לצערכם לא על נושאים כאלה אלא על נושאים כמו מגילת אסתר, מהנעשה באיראן ובלשנות לעם). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

ואם אתם דוברי עברית ורוצים ללמוד אצלי פרסית – הנה ההזדמנות שלכם: לימודי פרסית.

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

בפרדסים ובשדות (הסמנטיים)

יום שישי, 27 באפריל, 2012

שואל רוני הפנר:

היי תמר, קיבלתי שאלה לאתר (השפה העברית) על מקור המילה פרדס. באתרי כתוב "מקום מוקף חומה שבו צדים בעלי חיים לשם הנאה (pairi – להקיף; daêza – חומה)". כך נכתב גם בספרך (המצוין ;-)). לעומת זאת, בוויקיפדיה האנגלית  ובמילון האטימולוגי מפרשים את המילה daêza לא כחומה אלא כ"לעשות". אני משער שמדובר ברבדים שונים של הפרסית או של האיראנית, אבל אשמח להסבר או לתיקון אם צריך.

ברשותכם, אני פשוט מקפסטת את שלוש התשובות (כמו בזמר, אבל לא) עם מינימום עריכה.

תשובה א:

מוזר מאוד. אין לי מושג מאיפה הם לקחו את המשמעות של "לעשות". זה פועל שונה לגמרי.
אבל מכיוון שאני חייבת לוודא כל ערעור על מה שאני יודעת, בדקתי גם עם שלושה חברים שלי, קנט, ברתולומיי ושרוו (עם שֶׁרְווֹ יש לי גם קשר אישי כי הוא חי, את קנט וברתולומיי הכרתי רק בתור ספרים).
קנט וברתולומיי גורסים ש- daēza באווסטית זה "קיר/חומה, ביצור, מצודה", ומקביל לסנסקריט dehī, יוונית teixos, פרסית עתיקה didā, פרסית חדשה diz, אנגלית dike, ditch. שרוו מתרגם pari-daēza בתור surrounding wall.

אלט-טאב: פרסית היא קבוצת דיאלקטים דרום מערבית, ואחד ההבדלים הפונטיים הבולטים בינה לבין דיאלקטים איראנים אחרים, היא גורלו האכזר של העיצור הפרוטו-הודו-אירופי המכונה "g עם כובע", כלומר g חיכית, הנכתבת כ-ĝ. בדיאלקטים מדיים העיצור הזה הופך ל-z, ובפרסית ל-d. בסנסקריט, אם היה נישוף (כלומר ĝh*), העיצור הפך ל-h, ואילו g חיכית בלתי מנושפת (כלומר ĝ*), היא הפכה ל-j. יום אחד עוד אכתוב (או ששחר שירץ יכתוב, זוכרת לך שהבטחת!) את הפוסט המיוחל על שפות קנטום וסטם. בינתיים מי שמעניין אותו יכול לקרוא גם בפוסט על הקשר בין "אישה" ו"להכות" בפרסית.
בפרסית עתיקה המילה ל"חומה" היא didā או dayada, אבל כבר בפרסית עתיקה יש שאילות מלשונות מֶדִיּוֹת, כלומר דיאלקטים שדוברו במָדַי, ובכלל לשונות שאינן דרום מערביות. המילה הגיעה ללשונותינו ואף נקלטה בפרסית (אפשר לדעת לפי פרסית חדשה diz/dez – دز), בצורתה המדית.  שיפט-אלט-טאב.

תשובה ב:

נו, בוויקיפדיה גם כתוב שאין תיעוד למקבילה בפרסית עתיקה, ויש באחת הכתובות של ארתחשסתא השני בשושן. שם המילה היא paradayada והיא מתורגמת pleasant retreat.

תשובה ג:

ותוספת אחרונה להיום – אני מבינה עכשיו למה ויקיפדיה כתבו "לעשות". כי באטימונליין הם כתבו "(to make, form (a wall". כלומר זה פועל שמתייחס לבניית *קירות/חומות* בלבד, ושם העצם daeza הוא כנראה חומה בנויה או קיר בנוי (בניגוד לצוק, אולי).
זו דוגמה טובה לתלמידים שלי כשאני מדברת על ערכיות: הנה פועל שמשמעותו "ליצור", אבל הוא מקבל רק משלימים מהשדה הסמנטי המצומצם-עד-מאוד "קיר". אה, בעצם יש כזה בעברית: לבנות. אין לי מושג למה הם העדיפו את "ליצור".

אחרי שכתבתי לרוני הלכתי להתחקות עוד קצת אחר שורשי הפועל הזה ונגזרותיו, ומסתבר שבשפות אחרות זה לא רק לקירות, אלא לכל דבר שיוצרים מחומר (חימר) או מבצק (המילה dough היא מאותו שורש), שכולל לישה ועיצוב, אולי. בסנסקריט, למשל, המילה "גוף" גם באה מאותו שורש – deha. שזה קצת מוזר, כי אני לא מכירה מיתוסי בריאה הודיים שמדברים על יצירת הגוף מחומר, אבל אולי זה בגלל החלודה שהעליתי בנושא.

העשרה – הנה המשפט מהכתובת של ארתחשסתא השני בשושן (A2Sd):

vasnā(t) ahura-mazdāhā(h) imām hadiš tya(t) jivadiy paradayadām adam akunavam

בחסדו של אהורה מזדא, זה הארמון שאני בניתי בחיי כבית-קיט נעים (ומוגן, שכן הוא מוקף חומה…)

ולמקרה שיתקנו בוויקיפדיה, הנה צילומסך מפליל:

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כי לרוב לא בנושאי פונולוגיה הודו-אירופית…). ספרו למנהל הרווחה ו/או לרכז התרבות הקרוב אליכם, וצרו קשר → פה מימין.
ביום שלישי 1.5.2012 אני משתתפת ביריד הספרות האיראנית בחולון. מי שיש לו כבר ספרי המצוין יכול לבוא לקבל חתימה חינם, מי שאין לו יוכל לרכוש ולקבל חתימה חינם, ואפשר גם לקנות ספרים של אחרים (אם אספיק להדפיס תחתיות אטימולוגיות עד אז, שכן הן אזלו – יהיו גם).
ביום שני 21.5.2012 אני גם משתתפת בבוקר חשיפה של מרצים של גילמור הפקות. מנהלי רווחה, רכזי תרבות וכו' –  צרו קשר → פה מימין לפרטים נוספים.

הגיג בנושא פונדקאות

יום שני, 16 באפריל, 2012

פרסמתי אותו בפייסבוק והוא התקבל כל כך יפה, שהחלטתי שמן הראוי לחלוק אותו גם עם מתי המעט שעדיין אין להם פייסבוק (או שסתם פספסו אותו על הקיר שלי). וגם שלוש תגובות נבחרות.

הגיג מפייסבוק

להקליק לגודל מלא

לראות את כל 42 התגובות 

בדרך כלל אני לא מוחקת תגובות, אבל הפעם מחקתי תגובה אחת – לא בגלל הביקורת שהוא מתח (תגובה נפוצה גם בהרצאות) אלא בגלל הניסוח הדוחה. התגובה הייתה על כך שאני מתייחסת לזה כאילו זה כלום.
אבל זה כל העניין! גם לבוא לתהליך מראש בהלך רוח מסוים כדי לא להיקשר, וגם להמשיך בעבודה מנטלית לאורך כל ההריון. הפחד היחיד שלי היה להיקשר, ובזכות הגישה הזאת, זה אכן לא קרה. כאשר נשים שהציעו להן להיות פונדקאיות מתקשרות אליי להתייעץ אם כדאי, הדבר הראשון שאני שואלת אותן הוא אם הן נקשרו בהריון השני. אם כן – הן עלולות להיקשר לעובר, וכל הכסף שבעולם לא שווה את זה.

אלט-טאב: נא לא להתקשר אליי אם אתם זוג שצריך פונדקאית. אני לא יכולה לעזור לכם והלוואי שהיה לי זמן לשמוע את כל הסיפור שלכם, אבל אין לי. ב"צור קשר" שלי יש שלושה קישורים למקומות שבהם כן יכולים לעזור לכם. שיפט-אלט-טאב.

בעצם אלט-F4 (לא, אל תנסו עכשיו! זה סוגר את הדפדפן).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שאלות מיוחדות). ספרו למנהל הרווחה ו/או לרכז התרבות הקרוב אליכם, וצרו קשר → פה מימין.
ביום שני 14.5.2012 אני גם משתתפת בבוקר חשיפה של מרצים של גילמור הפקות. מנהלי רווחה, רכזי תרבות וכו' –  צרו קשר → פה מימין לפרטים נוספים.

"ספרי המצוין" על שום מה?

יום שלישי, 10 באפריל, 2012

שירלי שני הביעה את שביעות רצונה מכך שאיני נחתומה לפרנסתי. זאת מכיוון שאני קוראת לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית בשם "ספרי המצוין".
המשך…

המן, ושתי מרדכי ואחשורוש

יום שלישי, 17 בינואר, 2012

הלל גרשוני ראיין אותי בג'יטוק על ספרי המצוין ועל איראן בכלל, ויצא מזה ראיון מקסים ב"בשבע". יום אחד גם ניפגש בחיים האמיתיים.
מה שמעניין באמת, הוא שמהראיון הזה בעיתון שלא חשבתי שהוא מהנפוצים, קיבלתי יותר תגובות מכל פרסום אחר במדיה העבריים.

המייל של אשר אפרתי מנתיבות העלה שאלות מעניינות מכדי להשאיר אותן בין שנינו. אני מצרפת אותו כלשונו ועונה על כל שאלה במקומה:

ב"ה

ד"ר תמר עילם גינדין, השלום והברכה.

קראתי את הראיון איתך בעיתון "בשבע" ואני רוצה להפנות אליך כמה שאלות והבהרות.

מרדכי ואחשורוש. מיהו אחשורוש של המגילה? האם זהו אחשורוש שהובס ע"י היוונים בקרב סלמיס בשנת 480 לפני הספירה? איך זה מסתדר עם הקביעה של המגילה שמרדכי הוגלה מירושלים בשנת 597? מרדכי אמור להיות בזמן המגילה ישיש מופלג. לפי מה שלמדתי, סדר מלכי פרס הוא: כורש, כנבוזי, דריוש (של קרב מרתון) אחשורוש ואתחשסתא(הבוס של נחמיה). איך כל אלה מסתדרים?

הו וואו. פרה פרה.
אחשורוש של המגילה אכן מזוהה עם ח'שירשא (xšayārša) הראשון, המכונה ביוונית קסרקסס, שמלך משנת 486 ועד 465 לפנה"ס. אני פחות מתעניינת בקרבות, אבל 480 לפנה"ס זה בקדנציה שלו. ח'שירשא השני פשוט לא מלך מספיק זמן (המגילה מתרחשת משנת שלוש ועד שנת שתים עשרה למלכו).

הגיל של מרדכי הוא אחת הסיבות לכך שהחוקרים מטילים ספק בהיסטוריות של המגילה. יש דברים נוספים: ההתכתבות של אסתר עם החכמים במסכת מגילה כחמש מאות שנה אחר הדברים האלה, האמונה של יהודי איראן שאסתר היא שילדה את כורש (שהקים את האימפריה הפרסית ב-539 לפנה"ס), ועוד. לא דיברתי על כך בראיון, אבל יש פרק שלם בספר שמוקדש למגילת אסתר (הקישור הוא לפרק כפי שפורסם בבלוג לפני כשנתיים).

סדר מלכי פרס הוא:

כורש השני (כורש הגדול. השושלת התחילה עוד קודם, וכורש הראשון היה מלך מקומי).
כנבוזי השני
ברדייה (שם פרסי)/סמרדיס (שם יווני). לפי דריווש ולפי היוונים, זה לא היה ברדייה האמיתי אלא גאומטה המגו שהתחזה אליו.
דריווש הראשון (הגדול)
אחשורוש הראשון (מזוהה עם אחשורוש ממגילת אסתר)
ארתחשסתא הראשון
אחשורוש השני (מלך פחות משנה)
סוגדיאנוס השני (זה שמו הלטיני)
דריווש השני
ארתחשסתא השני
ארתחשסתא השלישי
ארתחשסתא הרביעי
דריווש השלישי

ואז בא אלכסנדר מוקדון, המכונה "המקולל" וזה היה סוף האימפריה הפרסית הראשונה.

2. הזר- 1000 . בהונגרית אלף זה אֶזֶר, האם יש איזה קשר?

למיטב ידיעתי לא. אין קשר גנטי בין הונגרית ופרסית, ומספרים בדרך נשארים בשפת המקור. אבל אני יכולה לבדוק עם יודעי הונגרית, אולי בכל זאת הייתה כאן שאילה.

3. צורת הסביל. המעט שאני יודע בגרמנית , הצורה הזו די נפוצה. קראתי את הספר – הספר נקרא לי. לא הבנתי מה משמעות הקביעה "הכסף נתון לך" האם משמעותו אתה תתן לי את הכסף?

המשמעות היא "אתה נתת את הכסף". כשהמן אומר "וגם למחר אני קרוא לה" זה לא מבלבל, כי אנחנו חושבים שהוא נקרא אליה, וזה די קרוב ל"היא קראה לי". הבעיה היא שהפועל "לתת" מקבל מושא ב-"ל". כלומר מי שמקבל את הכסף מופיע עם מילת היחס "ל-". וכאן נוצרה הדו-משמעות:
הספר נקרא לי = אני קראתי את הספר.
הכסף ניתן (=נתון) לך = אתה נתת את הכסף.
המבנה אותו מבנה, אבל מילת היחס המוצרכת של הפועל "לתת" יצרה אי הבנה שדרשה תלי תלים של פרשנויות.

ושתי. מן המעט שאני יודע בפרסית, בזכות הורי אשתי, בהשטיה זה גן עדן , ובהשאלה בית העלמין, שער הכניסה לגן עדן . מה הקשר בין זה לושתי.

vahištī – הטובה ביותר. צורת הנקבה של vahišta.
vahišta-axw, שהתקצר אחר כך ל-vahišt והפך בפרסית חדשה ל-behešt – הקיום הנעלה ביותר, הקיום הטוב ביותר – כינוי לגן העדן.

אודה לך אם תוכלי להאיר את עיני בנושא.

תודה על השאלות!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני לתת את הכסף). העבירו למנהל הרווחה שלכם, לרכז התרבות או סתם למי שמארגן את מסיבת החנונים השנה, שיזמינו הרצאה לפורים.

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה?

יום שבת, 12 בנובמבר, 2011

קיבלתי שאלה בפייסבוק:

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה לארכיון המדינה?

האם לשנות את שמו של גנזך המדינה לארכיון המדינה?

שם הסברתי ממש בקטנה, פה קצת אטימולוגיה + סיבות פוליטיות-היסטוריות למה צריך לשמור על גנזך ועוד שאלה קטנה.

המילה "גַּנְזָךְ" מופיעה כבר בתנ"ך, כ-גַנְזַכָּ֧יו (דבה"י א, כח:יא). ganza בפרסית עתיקה הוא אוצר המלך. גם המילה הזאת מופיעה בתנ"ך, למשל במגילת אסתר (ג:ט):  וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. בתוספת סיומת הקטנה ka, אנו מקבלים ganzaka ובעברית – גנזך. לאיש שנושא (bears) את אוצר המלך קראו ganza-bara, ואלינו הוא הגיע כמובן כ-גזבר. בספר עזרא (א:ח) מוזכר מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר.

אלט-טאב: השם מתרדת הגיע עד לימינו בשינויים קלים, והוא עכשיו מֶהְרְדָאד. שיפט-אלט-טאב.

מה שמעניין בעיניי במילה גַּנְזָךְ היא שכולם מבטאים אותה גִּנְזָךְ. התהליך שבו A הפכה ל-I בהברה סגורה בלתי מוטעמת נקרא הידקקות, והוא קיים גם במילים השאולות פִּתְגָּם ו-גִּזְבָּר. מה שיפה הוא שבמילה גנזך התהליך קרה רק בעברית החדשה, אלפיים שנה ויותר אחרי שהמילה נשאלה לעברית. אני יודעת שבלשן לא אמור לומר יפה על תהליך, אבל אני מוקסמת מכך שתהליכים כה קדומים עדין עובדים.

מבחינת הרגשת הדוברים, מילים זרות שחדרו לעברית דרך התנ"ך הן חלק אינטרגלי מהשפה. לכן המילה גנזך נחשבת עברית. בעברית השורש ג.נ.ז קיבל משמעות שונה מזו המקורים, ובמקום שמירת כסף וחפצי ערך, הוא מציין שמירת מסמכים וניירות (ע"ע גניזה בבית כנסת).

המילה ארכיון, לעומת זאת, חדרה מאוחר יותר, וכבר מרגישים שהיא לא עברית. היא באה מהבסיס ארכי-, שקשור ביוונית לראשית, או להתחלה: גם מבחינת זמן (ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה) וגם מבחינת חשיבות (ארכיבישוף, ארכי-פושע).

ביוונית אַרְכֵיוֹן (archeion, ἀρχεῖον) זה דווקא לא גנזך אלא עירייה, בית משפט גבוה או משכן כלשהו של מכובדים. זוהי צורת היחיד. צורת הרבים ארכֵיה (archeia, ἀρχεῖα) היא שם המקום שבו מחזיקים את המסמכים הציבוריים, כלומר, בעצם, ארכיון.

והסיבות ההיסטוריות: הפרסים היו יותר טובים אלינו מאשר היוונים. לפחות בזיכרון הקולקטיבי היהודי. כורש היה משיח, ולפי המסורת של יהודי איראן, הוא בנה של אסתר (יש עם זה בעיה כרונולוגית קלה, אבל שום דבר שקפל זמן לא יכול לפתור).

והשאלה: בשביל מה לשנות בכלל ממילה שנתפסת כעברית למילה שנתפסת כְּלֹא-עברית?

אני יודעת שזה לא ממש קשור, אבל אם התחלתי בצילומסך, הרשו לי לסיים בתמונה נוספת, הפעם הזמנה, למי שפספס:

השקת "הטוב, הרע והעולם" בתל אביב.

השקת "הטוב, הרע והעולם" בתל אביב.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני אוצר המלך). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם או צרו קשר להזמנת הרצאה.