אורלי רוט



"בר כוכבא היה גיבור"? / ד"ר אורלי רוט

יום שבת, 21 במאי, 2011

ביום חמישי השבוע כתבה אורלי רוט סטטוס זועם בפייסבוק על הדרך שבה מציגים לילדי ישראל הרכים את מרד בר כוכבא. בעקבות זאת ביקשתי ממנה פוסט, והרי פוסט משובח ביותר לל"ג בעומר. חג שמח!

ביום חמישי חזרה בתי, תלמידת כתה א' בבי"ס ממלכתי ברמת גן, וחלקה עימי את השיעור על ל"ג בעומר שהתקיים בכתה. הדמות המרכזית עליה נסב השיעור הייתה בר-כוכבא, ותוכן השיעור ומסקנותיו – בר כוכבא היה טוב וגיבור, הוא הציל את היהודים וניצח את הרומאים (ביחד עם רבי עקיבא).

כל המכיר משהו בהסטוריה היהודית יודע, שאין כל קשר בין מסקנת השיעור אותו למדה בתי, כנראה ביחד עם תלמידים נוספים בישראל, ובין המציאות.

במציאות, מרד בר-כוכבא היה מרד חסר שבב של סיכוי מול האימפריה הרומית, שהתרחש בין השנים 136-132 לספירה. מי שרוצה להבין מה היה גודלה ועוצמתה של האימפריה הרומית, מוזמן לקרוא קצת. על גודל צבאה, צי לוחמיה, צי אוניותיה, הנשק שבידה, וכן הלאה.

האם בר-כוכבא היה טוב וגיבור, או קיצוני-משיחיסט, על זה אפשר לנהל ויכוח (מאוד מעניין, ועל כך בהמשך), אבל על תוצאות המרד, אי אפשר להתווכח.

אז לידיעת מורתה של בתי ולידיעת הגורם במשרד החינוך שכתב את הדף ממנו הקריאה: תוצאת המרד היתה אחת הקטסטרופות הגדולות שידע העם היהודי. מאות אלפי יהודים נטבחו או נהרגו, והיישוב היהודי הוחרב כמעט כולו. המסורת היהודית טוענת ל-450,000 הרוגים. כל תלמידיו של רבי עקיבא, דור שלם של תלמידי חכמים, הושמד.

אלט טאב: אגב, אחת הסיבות שמעלה העולם החרדי לסירובו להתגייס לצה"ל במקום ללמוד בישיבות קשורה לתוצאות אותו מרד. זהו נסיון לשחזר ולהחזיר לעולם היהודי דור שלם של תלמידי חכמים שאבד לו. שיפט-אלט-טאב.

הלאה. כתוצאה מהמרד הושתו על הישוב היהודי גזירות שמד. האוכלוסיה היהודית לא התאוששה מתוצאות המרד ועם סיומו, היהודים לא היו עוד רוב בפלשתינה. עד מתי? – תנחשו.

תיאור נורא של תוצאות המרד מופיע במדרש איכה רבה:

נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה – רחוקה הייתה מן הים מיל. וכרם גדול היה לו לאדרינוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום…"

שנו: שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל… אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. ר' אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת…

אם כך, מדוע ללמד את תלמידי ישראל שמדובר בניצחון? זה כמעט סוג של הכחשת שואה.

המיתוס של בר-כוכבא לא נולד במשרד החינוך היום, אם כי ניתן היה לצפות שהוא כבר ייעלם. תולדות המיתוס קשורות באתוס הציוני. הציונות, שרצתה לבסס דמות של יהודי חדש, לא עוד היהודי הגלותי הפסיבי וכו', אלא יהודי אמיץ, גיבור, שלוקח את גורלו בידיו, שנלחם על ריבונותו, שחותר לקראת עצמאותו ושיכול לכל אשר יעמוד מולו.

הציונות פנתה אל ההיסטוריה היהודית מתוך מטרה למצוא דמויות או סיטואציות שיכולות לבסס את האתוס החדש ולהעצים אותו. דמויות כאלה הם, בראש ובראשונה המכבים, והם מצוינים. סיטואציה כזו היא סיפור מצדה – שהציונות הפכה אותו לאתוס מרכזי (זוכרים איפה היו משביעים חיילים?) למרות שאם תחשבו עליו, זהו בעצם סיפור בעייתי מאוד (בחירה בהתאבדות קולקטיבית), אבל הציונות בחרה בו במודע תוך התמקדות בהיבטים המסוימים שהיתה מעוניינת בהם (ראו להלן: אמיץ, גיבור, לוקח את גורלו לידיו וכו…). הלאה. מרד גטו ורשה. הציונות אינה מתמקדת בסיפורי גבורה אחרים (מחתרת יהודית, פרטיזנים, בחירה בחיים בתנאים של תת-קיום) אלא במרד גטו ורשה. סיפור של גבורה, אך של גבורה חסרת-סיכוי. ההתמקדות במרד גטו ורשה נובעת מאותם מניעים. גם בסיפור הזה מצויים האלמנטים שהציונות רוצה להתמקד בהם ביצירת האתוס הציוני ודמות היהודי החדש. סיפור נוסף – טרומפלדור ותל-חי. מישהו זוכר שפעם היו מציינים את יום י"א באדר? שימו לב, סיפור של גבורה בעלת מאפיינים דומים מאוד לסיטואציות הקודמות שתיארתי.

אלא שבינתיים זז משהו בתודעה ההיסטורית. כתוצאה מכך שכבר יש מדינה, וצבא, ותחושה של נורמליות, התפתחה איזושהי רפלקסיה היסטורית, לפחות חלקית. החלו לדבר על יום השואה והגבורה, החלו לדבר על הגבורה של אלו ששרדו בתנאים לא-תנאים, ולא רק על מרד גטו-ורשה, השבעת החיילים היא בכותל – אם אני לא טועה, י"א באדר נמחק מהמפה, ואפשר כבר לדבר על סיפור מצדה כסיפור של התאבדות שיכולה גם לעורר חוסר-נוחות ולא רק הערצה. אני בטוחה שאני מדברת על מגזרים מסוימים, ויש מגזרים בהם הצורך באתוס הציוני הותיק רק מתחדד ומתחדש לאור המציאות הפוליטית העכשווית.

אז עכשיו אחזור לבר-כוכבא. בישראל של שנת 2011 אפשר להסתכל על הערך בגוגל ולראות באמת מה קרה שם. אפשר כבר לנטוש את האינדוקטרינציה.

רוצים לתת משמעות לל"ג בעומר? אתם יכולים לדבר על המורכבות שהייתה באותה תקופה (אלה שרצו להילחם ואלה שלא), ילדים יכולים להבין את זה. אתם יכולים לדבר איתם על כך שלפעמים גם פעולה מרצון טוב יכולה להביא לאסון. אתם יכולים פשוט ללמד אותם פרק בהיסטוריה היהודית (אם לימדתם את כיתה א על השואה, על אנטיוכוס, על פרעה ועל כל היתר, אפשר ללמד אותם גם על זה).

עם הילדים הגדולים יותר אפשר לעלות שלב. אפשר ללמד אותם היסטוריה באופן מורכב ועשיר יותר. אפשר לדבר על הדמיון בין הפילוג הפוליטי בעם אז והיום. אפשר ללמד על בית הלל ובית שמאי (זה רלבנטי לנושא של בר-כוכבא, למי שלא יודע), אפשר ללמד על רבי עקיבא, מעבר לטלנובלה עם רחל וכלבא שבועא. אפשר ללמד על שמעון-בר-יוחאי, ועוד המון נושאים עשירים, עמוקים, מרתקים וחשובים שקשורים להיסטוריה ולתרבות היהודית.

אפשר לעלות כיתה, ולנהל דיון אולי בכלל לבטל את החג הזה, ולחשוף אותם לוויכוח שקיים – גם ובעיקר היום – באשר לאופן שבו מציינים אותו.

אז תפסיקו למרוח את המוח של הבת שלי, עם יתר ילדי ישראל, בגיבובי שטויות ובעיוותים היסטוריים. מחיקת היישוב היהודי בארץ ישראל וטבח של 450,000 בני אדם אינם נחשבים כניצחון, על פי שום קנה מידה.

אורלי רוט היא ד"ר למחשבת ישראל ובעלת תואר ראשון במשפטים.

רוצים לשמוע עוד? ד"ר רוט מרצה בנושאי הגות יהודית ובנושאים הקשורים למשפט וחברה בישראל, במסגרות פרטיות, ארגוניות, אקדמיות ואקדמיות למחצה. והיא מרתקת.