עבאס טבאטבאא'י



שני מכתבים מאיראן / עלי ועבאס

יום שלישי, 21 באוגוסט, 2012

לפני מספר ימים, קישרתי בפייסבוק לפוסט של ריצ'רד סילברסטין, הכולל תרגום לפרסית של העצומה הקוראת לטייסים לסרב פקודה לתקוף באיראן. קיבלתי כמה תגובות, חלקן בפרטי וחלקן בתגובות לפוסט. שתיים מהן. הוספתי רק הערות מתבקשות, וגם ההדגשות הן שלי.

עלי (שם בדוי):
רוב שלומות וברכות לגברת תמר
קראתי את התרגום שקישרת, וזה היה כתוב היטב.
אני לא מכיר את האווירה התרבותית, החברתית והמדינית שם (בישראל), אבל עניין קטן אחד עולה מהאופן שבו אנימבין את איראן, שאולי אנשים טובים ממני כבר התייחסו אליו (או: אולי אנשים כבר התייחסו אליו באופן טוב יותר ממני), והוא זה:
תקיפה ישראלית באיראן היא בדיוק מה שהמשטר מקווה לו, ובעבורו זו תהיה מתנה, שתחזק את הימשכותו ואת הישארותו באיראן. במקרה של תקיפה, ישראל תחזק את האויב המשותף שלה ושל העם האיראני, ותגרום לכך שיגייסו חיילים אפילו מבין הערבים, הסונים שכרגע יש להם בעיות עם הממשלה הנוכחית שלנו (בגלל אופן החשיבה המשותף של המצביאים), ושישראל תאבד את החברות/אהבה של העם האיראני, ותיכנס למחשבותיו ולזכרונו ההיסטורי של העם האיראני בתור מי שתקף את המים ואת האדמה של איראן (מים ואדמה – הולך ביחד כשמתארים את האהבה למולדת – תע"ג), וגם חיזק את האויב הפנימי של העם.

זה מכתב ארוך. יש לי חברים שעובדים במערכת הממשלתית, בדרגים בינוניים ולפעמים גם גבוהים. דיברתי איתם רבות על נושאים כאלה, ושאלתי על הסיבה לעוינות המטופשת וחסרת הבסיס שלהם לישראל. אבל כשהבאתי טיעונים מהידע המועט שלי, שלמעשה לנו ולישראל יש אויב משותף באזור, ויותר אינטרסים אסטרטגיים משותפים, לא היה להם מה לענות לי!
בהתחלה בכל פעם כשדיברתי איתם הם היו מתעצבנים, אבל אחד החברים המשותפים שלי איתם היה מספר לי שהם מאוד הושפעו מהשיחות איתי, ואפילו במשחקי המחשב הם בוחרים את נבחרת ישראל בתור הנבחרת האהובה עליהם!

הדבר הטוב ביותר שיערער את המשטר הנוכחי הוא קשרים וחברות, כדי שההיכרות ההדדית תהפוך מאותה תמונה מפלצתית ששני הצדדים בנו זה לזה, לאמונה נכונה וחברית. דבר זה, בתנאים הנוכחיים, הַבְּשֵׁלִים מאוד, יגרום לעריקה (מילולית: זליגה) של הרבה מאוד מתומכי המשטר.

כפי שאמרתי, זה היה נאום ארוך מאוד, ואני לא רוצה להאריך דברים ולגמור את סבלנותך.
הווי בריאה ושמחה.

אלט טאב: עלי זנג'אני כבר הפך לשם בדוי גנרי בבלוג. זה לא אותו עלי זנג'אני כמו בפוסטים הקודמים. שיפט-אלט-טאב.

עבאס:

לדעתי לישראל אין שום דרך חוץ מהשמדת היכולת הגרעינית של איראן, אבל הדרך לפתור את זה היא לא מלחמה ותקיפה צבאית מצד ישראל. ישראל צריכה לתמוך באופוזיציה האמיתית של איראן. כמובן לא באופוזיציה מעשה ידיה של הממשלה כמו מפלגת הירוקים (מוסוי, כרובי, הרפורמיסטים של הממשלה וכו' – סוגריים במקור, תע"ג), אלא אנשים שבאמת שואפים לביטול עצם העיקרון של ולאית פקיה (מנהיג-דתי עליון – תע"ג).
ישראל, כמובן, אינה אחראית לשינוי הממשל באיראן, אבל כל סכום שהיא רוצה להוציא לשם מלחמה עם איראן – היא יכולה להשקיע לשינוי המשטר באיראן.

היו גם תגובות נגד, כמו: "זוהי רק מלחמה פסיכולוגית של הרפובליקה האסלאמית נגד העם בישראל. אל תקשיבו למילות השווא האלה. התחשבו באינטרסים שלכם".

עלי ועבאס הם שני אנשים פרטיים, שמייצגים דעה אחת בציבוריות האיראנית.
בדיונים אחרים שהיו בחודשים האחרונים היו גם איראנים שקראו לישראל להפציץ את איראן – חלקם חושבים שזה הכרחי מכיוון שפצצת אטום במזרח התיכון, ולא משנה איפה, תשמיד את כל האזור. איראנים נוספים שמבקשים שהמערב יפציץ את איראן, חושבים שבכך הם ייוושעו משלטון המולות. אחד מהם כתב לי "אתם צריכים להציל את העם האיראני כמו שכורש הציל אתכם".
עכשיו אני עושה משהו שאינני נוטה לעשות – נוקטת עמדה:
אני מסכימה יותר עם עלי ועם עבאס. מומחים גדולים ממני כבר אמרו שתקיפה באיראן יכולה לעכב את הפצצה הגרעינית אבל לא למנוע אותה. כמו כן, אם המערב יתקוף, זה יהיה כדי לפגוע בתשתיות הגרעין, לא כדי להציל את העם. המערב הרי לא שם $%& על העם האיראני. זה משתקף גם במדיניות הסנקציות. המשטר עוקף את הסנקציות בדרכיו היצירתיות, אבל האזרחים נפגעים גם נפגעים: כספם מאבד מערכו, הם אינם יכולים לקנות עוף או ביצים, רבים אינם יכולים לקבל טיפול רפואי הולם כי אין ציוד, ויש 2-3 תאונות תעופה בשנה, כי אין חלפים. ואם לחזור לתגובות אחרות שקיבלתי נגד תקיפה – אחד החברים אמר שאיראן פשוט לא תוכל להתאושש מחורבן נוסף.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על ההשקעה הרצויה). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.
כמו כן, מכתבים נוספים של עבאס ושל עלי מחכים שאתרגם אותם בעבורכם. מקווה לעשות זאת בזמן הקרוב.

טקסטים מקוריים:

עלי:
با سلام و درود بانو تامار

ترجمه ای را که فرموده بودید خواندم و متن بسیار خوبی بود
من جو فرهنگی و اجتماعی و سیاسی آنجا ( اسرائیل) را نمیشناسم
اما یک مطلب کوچک هم بنظر من میرسد با توجه به درکی که از ایران دارم که احتمالا" افرادی بهتر از من نیز با آن اشاره کرده اند و آن اینست:
حمله اسرائیل به ایران دقیقا" همان چیزی است رژیم آرزوی آنرا دارد و این برای آن یک هدیه خواهد بود تا دوام و بقای خود را در ایران تقویت کند و در صورت حمله اسرایل دشمن مشترک خود و مردم ایران را تقویت کرده و نیز موجب میشود تا حتی از میان اعراب سنی مذهب که هم اکنون با حکومت فعلی ما مشکل دارند سرباز گیری کنند (بابت نوعی تفکر مشترک جنگ سالار) و در عوض اسرایل دوستی مردم ایران را از دست خواهد داد و به عنوان یک مهاجم به آب و خاک ایران که دشمن داخلی مردم را نیز تقویت کرده در ذهن و خاطرات تاریخی مردم ایران جای گیرد

سخن بسیار طولانیست من دوستانی دارم که در سیستم حکومتی کار میکنند و در رده های میانی و گاهی هم با لا هستند بارها با آنها در اینگونه مسایل حرف زدم و دلیل دشمنی بیمورد و احمقانه آنها را با اسراییل پرسیده ام اما وقتی با دانش اندک خودم دلیل می آوردم که اتفاقا" ما و اسراییل در منطقه دشمن مشترک داریم و منافع استراتژیک مشترک بیشتری داریم هیچ جوابی نداشتند به من بدهند!
اوایل که صحبت میکردم عصبانی میشدند اما یکی از دوستان مشترک من با آنها میگفت بعد از صحبت های تو آنها شدیدا" تهت تاثیر قرار گرفته اند و حتی در بازی های کامپیوتری تیم اسرایل را به عنوان تیم محبوب خود انتخاب میکنند!

بهترین چیزی که رژیم فعلی را متزلزل خواهد کرد بر قراری ارتباط و دوستی است تا شناخت متقابل از هم آن تصویر هیولا گونه که دو طرف از هم ساخته اند به یک باور درست و دوستانه تبدیل شود و این در شرایط بسیار مساعد فعلی ریزش بسیار فراوانی از هواداران رژیم را موجب خواهد شد

همانطور که عرض کردم سخن بسیار زیاد و طولانیست و نمیخواهم حوصله شما را با زیاده گویی سر بیاورم
سلامت و شاد باشید

עבאס:

به نظر من اسرائیل راهی جز تخریب توان هسته ای ایران ندارد، لیکن راه حل آن جنگ و حمله نظامی از سوی اسرائیل نیست.
بلکه باید از اپوزیسیون واقعی ایران، البته نه از اپوزیسیون ساخت دست حکومت مانند حزب سبز (موسوی و خاتمی و اصلاح طلبان حکومتی و …)، بلکه از کسانی که واقعا خواستار نابودی اصل ولایت فقیه هستند، حمایت نماید.
البته اسرائیل مسئول تغییر حکومت در ایران نیست، ولی هر چه می خواهد برای جنگ با ایران هزینه کند، می تواند برای تغییر رژیم ایران هزینه نماید.

מאזיאר: این فقط جنگ روانی ج ا با مردم اسرا ئیل است. به این حرفهای بیخود گوش ندید منافع را در نظر بگیرید.

איראן וישראל (תקציר) / עבאס טבאטבאא'י

יום חמישי, 24 בנובמבר, 2011

עבאס טבאטבאא'י שלח לי מייל אישי בעקבות שאלה שפרסמתי בפייסבוק על יחסי איראן-ישראל. כשביקשתי ממנו לפרסם במייל הוא אישר לפרסם בשמו, ואף שלח לי גרסה ארוכה ומפורטת יותר, שאפרסם מאוחר יותר, כשאסיים לתרגמה. להלן המייל הקצר יותר.

החברה האיראנית היא חברה מסובכת מאוד. בתחומים רבים, האנשים פועלים ללא בחירה והולכים חיש מהר אחרי הזרם.

אתן לך דוגמה: בשנת 1978, אילו מישהו היה עורך סקר באיראן, 90% מהאנשים היו אומרים שהם מסכימים עם ממשלת השאה.

אבל בשנת 1979 כ-20% מהאנשים, ואולי פחות, לא ידעו (שום דבר), ובשל חוסר מודעות ובעקבות שקרים שהאכילו אותם, זרמו לרחובות והתקוממו נגד השלטון הקודם בתקווה לעתיד טוב יותר. 70% מהעם רק התבוננו, או שהיו נייטרליים. בסוף אותה התקוממות, נפל שלטון השאה ובשנת 1980 נערך משאל עם שקרי, שבו 98% מהעם – כולל יהודים ולא-מוסלמים (אחרים) תמכו בהקמת רפובליקה אסלאמית.

שינויים קיצוניים כאלה שקורים בְּחברה תוך פחות משנתיים ומסכנים בכך את גורלה, הם אסון לאותה חברה. החברה הזאת לא יכלה להיות חברה בריאה ומציאותית.

המסקנה הכללית שאני מסיק מהאירועים האלה היא אותה מסקנה שהסיקו מלומדים וסוציולוגים אחרים, מערביים ונייטרליים: "החלק הפעיל והאקטיבי באומה האיראנית הוא אמוציונלי מאוד וניתן להוליך אותו שולל בקלות. אפשר לרתום אותם לכל זרם".

משטר חכם הדת גם יודע את הדברים האלה, ועד עתה ניצל אותם היטב לטובתו. במשך 33 השנים האלה נוצרה קבוצה מתוך העם האיראני, שפועלת ללא מחשבה כלל ומתוך חוסר מודעות. הם עושים כל מה שהממשלה רוצה. רובם היו אנשים טובים, שוחרי זכויות וצדק, אבל עכשיו, אחרי שהולכו שולל, הם רואים בשלטון חכם הדת את התגלמות הצדק ואת שליח האלוהים. דוגמה לכך היא יום קדס העולמי (יום ירושלים), שמוציא לרחוב בו כ-10% מהעם כדי לצעוק סיסמאות נגד ישראל, בזמן שהם לא יודעים שום דבר על ישראל ואינם מכירים את עם ישראל ואת מדיניות ממשלת ישראל. דוגמה לכך היא הבסיג', שהיו קבוצה של צעירים רודפי תהילה ושוחרי צדק, אבל עכשיו הפכו לקבוצה יומרנית, לזרוע של משטר הדיכוי ולטרוריסטים.

לכן איני יודע איזה חלק מהחברה האיראנית יגבר על האחרים אחרי שתתחיל מתחמה עם ישראל. אבל בטוח ש-70% מהאנשים באיראן מודאגים. היי בטוחה שיותר מ-60% מהעם האיראני מאשימים את איראן. כולם יודעים ששלטון חכם הדת גורר את העם לעבר מלחמה. עלינו להתאחד עם עם ישראל נגד משטר חכם הדת המטפח טרוריסטים, ולהציל את איראן.

אבל יותר מ-70% מהעם כלל אינם נוקטים צד כלל, ורוצים לחיות בשלום עם כל העולם. הם מכירים את ישראל באופן פורמלי, אבל גם אם הם אומרים משהו על ישראל, זה יותר בגלל העיתונות האיראנית שמפרסמת תעמולה נגד ישראל. לדעתי ממשלת ישראל חייבת לעשות מאמצים לאיין את המשטר הסרטני הזה של חכם הדת מתוך איראן, והדרך היחידה היא להשתמש באותם 70% מהעם האיראני נגד הממשלה. צריך למצוא הנהגה שתארגן את אותם 70% נגד הממשלה, ותפיל את הממשלה כדי שיהיה שלום במזרח התיכון ובעולם. מנהיג זה אינו יכול להיות אדם שיש או שהיו לו מהלכים בשלטון, או ששיתף איתם פעולה. אלא הוא חייב להיות אדם רודף שלום ומתנגד לשלטון הדת, ותומך אמיתי בהפרדת הדת מהמדינה.

אלט-טאב: בפרסית, סֶכּוּלָאר (سکولار) הוא מישהו שתומך בהפרדת הדת מהמדינה. לאו דווקא חילוני באורחות חייו. שיפט-אלט-טאב

עבאס טבאטבאא'י הוא איראני גולה, לוחם זכויות אדם וחסיד של האיתאללה ברוג'רדי (הוא הלשין לי על ברכת השנטובה ואף העביר להם את התרגום שלי). 

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני רעיונות מהפכניים). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם או צרו קשר להזמנת הרצאה.