רגע של פרסית



תרגום עם שערות ברגליים

יום שלישי, 15 במאי, 2012

עד לפני כמה חודשים לא עסקתי בתרגום לפרסית. מפרסית לעברית דווקא יצא לי לתרגם, לפעמים מדויק ולפעמים טנטטיבי, גם בפוסטים כאן באתר (עלי זנג'אניעבאס טבאטבאא'י, באבכ איראן-באן, והשנטובה של תומכי ברוג'רדי), וגם בשביל הפוסטים של מהנעשה באיראן בחדר 404.

לפני כמה חודשים שאלה אותי אחותי היקרה אם אני זמינה לפרויקט תרגום קצר ודחוף שקשור בפרסית. משהו של חבר של חבר, היא לא ידעה לומר לי בדיוק. אני עד היום מודה לה על הקישור הזה.

מדובר במחקר פורץ-דרך שיזם וערך יובל פורת, יועץ אסטרטגי פוליטי שבין הפרויקטים המוכרים שלו אפשר למצוא את הקמפיין הכתום נגד ההתנתקות, ואת ההצבעה למפלגת הגמלאים כתחליף לפתק לבן. באתר המחקר יש רשימת תודות ארוכה, אבל אין ספק שהשותפים הפעילים ביותר  – שמולם גם התבצע חלק גדול מהעבודה שלי – היו גל לין ויעל שטרן, סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר האיראני מתבסס על מחקר בינלאומי של פרופ' שלום שוורץ, פסיכולוג בין-תרבותי ואבי תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים (theory of basic human values). שוורץ היה שותף פעיל ופיקח גם על המחקר הזה. מלבד זאת השתתפו במחקר אנשי אקדמיה, מומחים לניהול פרויקטים, וגם ישראלים ילידי איראן, שהיו הסוקרים.

במאמר שפרסם יובל בוול-סטריט ג'ורנל אתמול, הוא מסביר שהמוטיבציה שלו היא שכולם מדברים על פוליטיקה ועל התחמשות גרעינית, ושוכחים שיש גם עם איפשהו. משהו זניח, שמונים מיליון איש. בהרצאות שלי שואלים אותי המון על התפלגות העם – איך אני יודעת כמה באמת תומכים בשלטון וכמה מתנגדים לו. את הנתונים האלה באמת אי אפשר למדוד. אבל המחקר הזה מודד בפעם הראשונה את מוכנותם של האיראנים לדמוקרטיה, וייחודו בכך שהוא אינו שואל ישירות על נכונותו של הנסקר לדמוקרטיה (כאילו שאיראני ממוצע יאמר שהוא תומך בדמוקרטיה כשמתקשרים אליו ממספר חסוי), אלא על מערכת הערכים שלו: יחס למסורת, מה יגידו, קונפורמיות, יצירתיות, צורך בביטחון אישי וחברתי, ועוד. כל זאת בהשוואה לשישים וארבע מדינות אחרות בשני מאגרי מידע שונים.

מכיוון שהמחקר א ביסלע רגיש, הוא התנהל כמבצע צבאי סודי: המתרגמים והסוקרים (רובם שדרנים או עובדים ב-רדיס-אין, תחנת רדיו פרסי שמשדרת מחולון, וכולם מתנדבים) וכמובן הנסקרים – יודעים שהם משתתפים במחקר חשוב על איראן בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אבל לא מה מטרותיו הסופיות. כדי לשמור על בטחון הנסקרים ולמסך את מקור השיחות, השאלונים היו אנונימיים ושיחות הטלפון לא זוהו כמגיעות מישראל.

גם לחצי הזמנים הזכירו מבצעים צבאיים, כמו אותו לילה בלתי נשכח שבו תרגמנו בשיחת ועידה תלת לשונית – שני מתרגמים, יובל ואני הקטנה (אילו זה היה פרסית, הייתי כותבת עכשיו שלוש שורות של דברי הצטנעות. כמה שיותר דברי הצטנעות כך האדם בעצם יותר חשוב) – משתים עשרה בלילה ועד שהיינו צריכים ללכת לעבודה וללימודים בבוקר, ויובל היה צריך ללכת ולתת לסוקרים את השאלונים. עמיתיי בטח זוכרים את אותו בוקר (זה היה בחנוכה, אם אני לא טועה), כי הייתי בעננים אחרי לילה של תרגום, כמו שהייתי בצעירותי אחרי לילות ללא שינה מסיבות אחרות. הסיבה העיקרית לכך הייתה הסוביונקטיב.

המתרגם הדגול אברהם שלונסקי (שבגללו ג'ולייט של שייקספיר היא יוליה עד עצם היום הזה) אמר שתרגום הוא כמו אישה: או שהיא יפה, או שהיא נאמנה. נעזוב את עניין השוביניזם ואת מידת האמיתות לגבי נשים – בתרגום נאמנות בהחלט באה על חשבון יופי ולהיפך. אבל יש פרמטר נוסף, שאולי נכלל ביופי אבל לא בהכרח, והוא הטבעיות והזרימה.

מכיוון שהמחקר משווה בין נתונים מכמה עשרות מדינות, השאלון היה צריך להיתרגם באופן המדויק ביותר. אם מתרגמים לא מדויק, אפשר לטעון שההבדלים בין האומות השונות נעוצים בשאלונים השונים ולא באמת בערכים השונים שלהן. עם זאת, מכיוון שמדובר בסקר טלפוני והסוקרים הציגו את עצמם כסטודנטים איראנים, היה חשוב שהשאלון יישמע כמה שיותר טבעי ומובן. השיטה שנוקט שוורץ בשאלונים שלו היא תרגום מאנגלית לשפת היעד, ואחר כך תרגום בחזרה לאנגלית (על ידי מתרגם אחר שלא ראה את המקור), השוואה בין התרגום החוזר לאנגלית לבין המקור האנגלי + הערות של שוורץ עצמו, ואז הצעות שיפור בתרגום לשפת היעד, וחזרה למתרגם הראשון לתיקונים והערות נוספות. ואז נותנים את זה למתרגם שלישי, וכך הלאה עד שמתקבלת גרסה נאמנה לגמרי למקור, ועם זאת טבעית.

המרתון הלילי התחיל כך: "אין לנו זמן לעשות את הפינג-פונג במייל. יש לך איזה חצי שעה לדבר ישירות עם המתרגם (פרויז ברח'ורדאר, גם הוא שדרן ברדיס-אין)?"
"כן, שנייה. אני יכולה להעלות גם את המתרגם הנוסף על הקו"?
הוא המשיך בהתבטאויות כמו "איך אני נהנה!  מי מזמין פיצה?", והסתיים ,לצערם של כל הצדדים, ב"טוב, אני צריך להתקלח, לשתות קפה ולצאת לעמל יומי".

במרתון הזה עבדנו על כמה עשרות שאלות בלבד, מהגרסה החמישית של התרגום לאותו שאלון. סדר העדיפויות (שאני ניסחתי, למען האמת) היה: נאמנות הכי חשוב, זרימה או טבעיות במקום השני אבל אי אפשר בלעדיה, ויופי במקום השלישי. היו מקרים שוויתרנו על יופי, אבל לא על הטבעיות. אם לחזור לאנלוגיה של שלונסקי, עשינו תרגום נאמן עם שערות ברגליים.

אחת הבעיות הגדולות בתרגום – מכל שפה לכל שפה, היא שלעיתים קרובות המתרגם – גם אם הוא מתרגם לשפת אמו – מושפע מהשפה שממנה הוא מתרגם. זה יכול להתבטא במר"נים, או בזוועות תרגום כמו שימוש יתר בסביל/פעיל ובשמות פעולה (המשפט הידוע שלי בעברית הוא "שאיפתנו היא הימנעות משימוש בשמות פעולה". פרסית מתה עליהם. או בתחביר פרסי – בפרסית הם אהובים), בשימוש בצורות פועל לא מתאימות, או במשפטים באורך שאינו מתאים לשפה (ארוכים בעברית, קצרים בפרסית). הנה דוגמה של תרגום מפרסית לעברית, שהתחלתי עליו פוסט לפני איזה שנתיים ומתישהו בטח גם אפרסמהו (תודה למיכאל זילברמן על הסריקה).

דוגמה לתרגום נאמן מדיי. קליק להגדלה.

אחת הבעיות בתרגום היא אוצר מילים. בתרגום נאמן משפה עם מנטליות מערבית, כמו עברית או אנגלית, לשפה עם מנטליות מזרחית כמו פרסית או ערבית, יש גם בעיה של מספר מילים. בצבא כל כך הושפענו מהערבית, שהיינו אומרים גם אחד לשני "לידיעה, לידיעה ולידיעה" או "לזהירות, לזהירות ולזהירות". כל המתרגמים הילידיים תרגמו הרבה מהמילים הבודדות לשתי מילים שונות שאומרות פחות או יותר אתו דבר. במקרים כאלה, לפי הוראת פרופ' שוורץ, בחרנו מילה אחת. אבל לפעמים יש ממש בעיה של היקף המשמעויות של המילה. היו מילים שהתעכבנו עליהם שעה, כי התרגום הראשוני לפרסית מקיף רק חלק מהמשמעויות של הפועל באנגלית, ויש לו משמעויות נוספות שאין לפועל האנגלי. כאן אני בעיקר הקשבתי ופתחתי כמה מילונים מקוונים בו זמנית. למשל לפועל הפשוט "להבין" יש שלושה תרגומים שונים בפרסית. אחד מהם הוא תהליכי, בסגנון "נפל לי האסימון" או "גיליתי ש-", אחד משקף יותר מצב, מודעות למשמעות של משהו, ואחד משקף הזדהות עם אדם. את הפועל הזה תרגמנו בצורות שונות במקומות שונים. יש דוגמה מצוינת ומכוונת באחת הפרסומות לשיחות טלפון לחו"ל, שבה המתקשר הישראלי מכנה את שופט הכדורגל judge (באנגלית שופט כדורגל יהיה referee). להשתמש בשתי מילים כדי להביע רעיון אחד היה מוצא אחרון, רק אם לא הגענו למילה בודדת אחרי המון חשיבה.

במקרים אחרים, שהם קשים יותר, ההבדל הוא לא באוצר המילים אלא במורפולוגיה ובתחביר. אלה מקרים שבהם צריך להיות פחות נאמן כדי להיות טבעי.

כאן גיליתי שדווקא לדובר לא ילידי יש יתרון. למשל: בעברית יש שתי דרגות יידוע: מיודע ולא מיודע. בפרסית יש ארבע: מיודע (הספר, הגזר); שם קיבוצי, שמתורגם בד"כ כרבים לא מיודע (אני אוהבת לקרוא ספרים), אבל לפעמים גם ביחיד לא מיודע (אני אלרגית לפאפאיה), או אפילו ביחיד מיודע (הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם); ושתי דרגות סיתום – שזה ההיפך מיידוע: מסותם כלשהו כאשר כן ידוע לנו כמה (או לפחות אם יחיד או רבים) ואנחנו מתייחסים אליהם כפרטים ולא כקבוצה, ומסותם מסוים כאשר מדובר על פרט מסוים (אני רוצה לקנות ספר – יכול להיות מסוים או לא).   בחלק מהמקומות התרגום הראשוני היה נכון, אבל בחלק היה צריך להחליף – בעיקר בין שם קיבוצי ורבים מסותם, ובין שני המסותמים. דוגמה מעברית ואנגלית תהיה לתרגם לאנגלית את "הטלוויזיה קלקלה את הנוער" בתור the television corrupts the youth. משפט שדובר אנגלית ילידי יזהה מייד כתרגום לא טבעי.

מקום נוסף שבו היה יתרון לכך שאני חושבת בחוקים, הוא בשימוש בצורות פועל. היה משפט אחד שעבדנו עליו איזה שעה, ובכל פעם שינינו משהו אחר כדי שיהיה מדויק כמה שיותר. בסוף, אחרי שהגענו לגרסה סופית, ביקשתי לשאול את שני שותפיי הדוברים הילידיים שאלה אחרונה: می شود یا بشود؟ אי אפשר לתרגם את זה לעברית, כי בעברית אין סוביונקטיב. סוביונקטיב היא צורת פועל שאחד מתפקידיה בפרסית הוא להביע פעולות ברמת העיקרון, בניגוד להבעת פעולה קונקרטית. התרגום הראשוני שלנו היה לצורת פועל שמביעה פעולה קונקרטית, ואכן ברגע ששמעו הדוברים הילידיים את המשפט בסוביונקטיב, נשמעה ברחבי הסקייפ אנחת רווחה – הגענו לתרגום המדויק ביותר.

בתרגום האתר והמאמר, העדפנו יופי על פני היצמדות למקור, כל עוד המסר והנתונים נשארים בעינם. וכמובן שיישמע טבעי ולא מתורגם. שם צירפנו משפטים כדי שיהיו יותר ארוכים, כי כל המרבה הרי זה משובח. כשצירפנו את המשפטים הפכנו את המשפטים הראשונים לתיאור עם שם פעולה (במקום: השאלה מציגה אדם ושואלת עד כמה אתה דומה לו – השאלה, תוך הצגת אדם, שאלה עד כמה אתה דומה לו), הפכנו את "אני" ל"צד זה" (בהתחלה חשבנו לכתוב "המושפל הזה", אבל זה היה מוגזם בהתחשב בכך שהכותב ישראלי, בכל זאת), והמון משפטים פעילים בגוף ראשון הפכו לסבילים, כי פרסית גם אוהבת הצטנעות, וגם אוהבת סביל.

הפרויקט נתן לי ביטחון לתרגם גם לפרסית (בינתיים היו השאלון, שהוא ז'אנר אחד, האתר והמאמר, שהם אקדמיים-פופולריים, וחוזה בנקאי שלא קשור לפרויקט הזה, דרך ליצ'י תרגומים). בינתיים עם עורך ילידי צמוד. בכל ז'אנר בהתחלה העורך מתקן לי המון, ולקראת הסוף כבר לא. הרבה פעמים הוא צוחק עליי כשאני משתמשת בביטויים שהם אסלאמיים בהקשרים לגמרי לא אסלאמיים. זה משהו שאני עדיין צריכה להבין – יש מילים שמשתמשים בהן רק בהקשרים אסלאמיים ולא בהקשרים אחרים, כמו למשל בַּנְדֶה, מילולית "עבד", שאני מכירה אותו כגוף ראשון יחיד (במקום "אני", "צד זה" או "המושפל הזה"), ומסתבר שזה רק אסלאמיסטיים אומרים. או פועל מיוחד שמשמעותו "לצאת למקום מסוים", ובהתחלה כשהייתי אומרת לחברים האיראנים הילידיים שלי שאני יוצאת להרצאה, הם היו צוחקים שעה, עד שאחד מהם הסביר לי שזה פועל שמשתמשים בו רק ליציאה למקומות קדושים, ואסלאמיסטיים גם משתמשים בו ליציאה למקום מסוים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אפרופו חוזים בנקאיים). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

על מה מדברים בלשנים

יום שבת, 24 בספטמבר, 2011

יש לי ניוזלטר בשם "רגע של פרסית" שאני שולחת לתפוצת פרסיסטים, כי הוא נוגע בסוגיות לשוניות ותחביריות שיבריחו את קוראי הבלוג. אבל את השיחה האלמותית שקיימתי עם שלושה בלשנים איראנים בטיולנו לאורך נהר יפה באירופה, אני חייבת לחלוק גם איתכם. אני כבר לא זוכרת איך הגענו לנושא, שהוא: פופקורן / פלוֹצים.

מה הקשר בין פופקורן לפלוצים, תשאלו?

ובכן: בפרסית פופקורן זה צ'וֹסֶ פִיל, והמשמעות המילולית היא פלוץ של פיל.

chosse fil چش فیل

چس فیل. פיל מפליץ פופקורן. איור: עילי אקהאוס, בן 11 וחצי.

דבר אחד נראה לי מוזר: בפרסית יש שתי מילים לפלוץ, שתיהן אונומטופואטיות, כלומר נשמעות כמו ההגדרה שלהן. המילים הן צ'וֹס ו-גוּז. שתיהן מתחילות בפוצץ (יש פיצוץ בפה) ומסתיימות בשורק (שיכול להימשך כל עוד יש לכם נשימה), וההבדל ביניהן הוא בקוליוּת של העיצורים. אתם יכולים להבין בעצמכם איזה מונח מתייחס לאיזה סוג, ואם אתם עדיין לא יכולים להבין בעצמכם, בדקו איזה מהם אפשר לומר בלחישה ואיזה לא.

בעיניי אם כבר פלוץ של פיל, הייתי מצפה שפופקורן יופק על ידי גוז ולא על ידי צ'וס.
ניסיתי לבדוק אם זה רק אני או שגם אחרים חושבים כך והעליתי סקר בפייסבוק, אבל אנשים ענו תשובות מתחכמות וזה עצבן אותי, אז הורדתי אותו. אשמח אם תכתבו בדיון מה דעתכם בנידון. מסקר שערכתי אישית בין אנשים שלא מכירים את המילה הפרסית (כולם בנים, בני 11-39) 4 אמרו רועש ו-2 אמרו שקט. זה לא סטטיסטיקה.

בכל אופן, מאוד הפריע לי שפופקורן מופק על ידי צ'וֹסֶ פִיל ולא על ידי גוּזֶ פִיל.

چس فیل. פלוץ של פיל נוסף

چس فیل. צ'וס פיל - "פופקורן" בפרסית. איור - עומר עילם, בן 11.

במהלך הדיון לימדתי את חבריי את מילות הסלנג הילדותי יוסוף וטרומפלדור (עדיין משתמשים בהן? האם הן היו בכלל אי פעם בשימוש מחוץ לגדרה?), ולמדתי את המונחים המקבילים בכורדית (לא לישן דידן, שהיא הארמית שמדוברת על ידי רוב הכורדים היהודים, אלא דיאלקטים שמדוברים על ידי כורדים מוסלמים באיראן, בעראק ובטורקיה), שהם ts ו- tr בהתאמה. לא בטוחה איך כותבים.

אז הנה מה שלמדתי מחבריי המלומדים: צ'וס פיל זה בעצם שיבוש של צ'סטרפילד (בפרסית מבטאים במלרע), שזה שמה של חברה אמריקאית, שהייתה החברה הראשונה שמכרה פופקורן באיראן. מאחר שצ'סטרפילד זה קצת ארוך, הילידים "תרגמו" את זה למילה שהם יכולים להבין ושיש לה איזשהו קשר, גם אם ציורי משהו. ענתי הייתה עושה את זה כל הזמן כשהיא הייתה קטנה. בגיל שנה היא עמדה על הספה, עומר רצה לעבור ואמר לה סליחה, והיא חזרה "שלי אחד". היה בכי גדול ומריבה ענקית.

צ'וס זאת מילה קצת גסה, ויש הורים שלא מסכימים שהילדים שלהם יאמרו אותה. בבתים כאלה גם לא קוראים לפופקורן צ'וס פיל אלא שֶׁכּוּפֶה, מילולית "לבלוב, פריחה". זה גם שם של בת.

לאחת הבלשניות יש חברה ששמה שכופה.

שואלים את החברה: איך קוראים לך?

והיא עונה: שמי שכופה, אבל בבית קוראים לי צ'וס פיל.

סיפור אמיתי

(או שלא).