"עברית וחיות אחרות" מעניק תעודות עניות.

תקציר מנהלים: מורי היסודי לא יודעים עברית

לפני כחודש, אישר שר החינוך גדעון סער את תוכנית "מילה ברגע": מורי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים יפתחו כל יום לימודים בשיחה של חמש דקות על שיבוש לשוני נפוץ בעברית (במגזר היהודי) או בערבית (במגזר הערבי).

אני לא יודעת איך הערבית של מורי המגזר הערבי, אבל בקשר לתוכנית למגזר היהודי, יש לי רק מילה אחת לומר: פחחחחח.

וכי מי ילמד את ילדינו עברית?

בתי ענתי, בת שבע וחצי ודור חמישי לבלשניות, חזרה מבית הספר עם "מבדק מסכם – המילון". היום אין מבחנים. זה מלחיץ את הנוער. אז עושים להם מבדקים.

פעם לא הייתי עוברת על מבחנים שלהם. רואה את המאה, משבחת ושמה במִחזוּר. מאז שגיליתי שיש שגיאות שהמורים מתעלמים מהן מהם, התחלתי לעבור על מבחנים שלהם בעיון ולתקן בעצמי. גם כמורה וגם כאמא, בעיניי מבחן הוא לא בשביל הציון, אלא הזדמנות לתלמיד ללמוד ולבדוק מה הוא יודע. אם המורים שוגים בבדיקה – האמא צריכה ללמד.

במבחן הזה ענתי לא קיבלה 100 אלא רק כמעט טוב מאוד. תמוה מאוד לבלשנית וילדה מחוננת. אז בדקתי את המבחן בעיון רב יותר, וחשכו עיניי.

כמובן שידעתי עוד מהשנה שעברה שלמורה יש שגיאות בעברית. במייל שהיא שלחה לנו היא כתבה "לגהץ את המעויין על משטח ישר בלי כפלים". מילא מעויין במקום מעוין. אנחנו לא יכולים לצפות מהמורים של ילדינו לדעת את כללי הכתיב חסר הניקוד. אבל כפלים?!!

והבעיה היא לא נקודתית רק של המורה הזאת. כשעומר אמר למורה שלו שאין דבר כזה שמונָה עשרה, היא אמרה "יש, בזכר". ובתחילת השנה קיבלנו הזמנה מהנהלת בית הספר להרצאה שיש לה שם הומופוני נאה, אבל האיות שלה היה "מאלף ועד תף", יעני נישט אהין (טף) נישט אהער (תו, ת"ו, תיו או תי"ו).

אבל המבחן הזה עובר כל גבול. בסוף הפוסט יש תמונה שלו בגודל טבעי, שתוכלו לראות את הזוועה במו עיניכם. לא נגעתי חוץ ממחיקת שם המורה וסימון חיצים.

דרך אגב, זו לא רק המורה של הבת שלי. המורה הזאת סתם איתרע מזלה ללמד בת של בלשנית טַהֲרנית ודיקדוקטטורית ועצבנית. על המבחן כתוב "כיתות ב'", מה שהעלה בי חשד שגם הכיתות האחרות קיבלו את המבחן הזה. אחר כך התברר שזה הרבה יותר חמור.

המורים של היום לא יודעים לנקד, וזה ידוע. מאז שעומר היה בכיתה א' אני מתחרפנת מהטקסטים המנוקדים שנותנים להם. בכיתה א' המורה הייתה שולחת לי את כל הטקסטים במייל לפני הפצה, שאנקד. החל מכיתה ב' שלו, עברנו לבית ספר חדש ואני כבר לא מנקדת. בהתחלה הצעתי ואמרו לי שאי אפשר כי ככה מורידים את זה מהאינטרנט והקבצים שלהם ויזואליים או משהו כזה. או שזה מצולם מקדמת דנא ואין אפשרות לשנות.

החשד הראשוני שלי היה שהמורה הורידה את נוסח המבחן, העילג כשלעצמו, מהאינטרנט, שם הוא היה מנוקד בתוכנה אוטומטית. אחר כך היא עשתה את השינויים שלה, בלי לנקד ובלי לבדוק שזה יוצא עברית. זה מסביר כמה מילים לא מנוקדות (נוספו אחרי שהורידו את נוסח המבחן מהאינטרנט) ושגיאות תחביר גסות כמו אי התאמה ביידוע בהוראה סדר את הרשימה על פי סדר הא"ב חיצוני/ על פי סדר הא"ב פנימי. וגם כמה שגיאות ניקוד משעשעות או מזעזעות (תלוי אם אתם ההורים או סתם צופים מהצד) של הומוגרפים, כמו בַּעֲלִי-חַיִּים במקום בַּעֲלֵי בסעיף ב1 (כמו על הסבונים של פנינה רוזנבלום), מָחַק (פועל) במקום מַחַק (שם עצם) בסעיף ב2, הֶעְתֵּק (שם עצם: עותק) במקום הַעְתֵּק (ציווי של "להעתיק) בסעיפים ב3 ו-ג, פְּרוּשִׂים במקום פֵּרוּשִׁים, לְמִלָּה במקום לַמִּלָּה, פעמיים בסעיף ג (שוב יוצר אי התאמה ביידוע), ו-הַמְּכַנֵּס במקום הַמִּכְנָס, שעוד נגיע אליו בשיא העצבים.

וחוץ מזה, גם התוכנה לא יודעת ממש לנקד, אחרת איך אפשר להסביר את הדגש ב-הָאוֹתִּיוֹת, את המקום הלא נכון של הדגש ב-עכְּבָר, ואת הקמץ ב-חָפֵּשׂ ?

נניח לניקוד. ענתי כבר הסבירה לי שמתעלמים ממנו כדי להבין מה כתוב.

נעבור למבחן ולבדיקתו.

הילדים לומדים היום לסדר מילים לפי א"ב חיצוני (האות הראשונה במילה) ו-א"ב פנימי (האות השנייה והלאה). בסעיף ב' ברור למדיי שהמילים "פנימי" ו"חיצוני" נוספו מאוחר יותר, כי הן לא מנוקדות, ובלי להסתכל מה כתוב קודם. אחרת היו מוסיפים להן יידוע. אבל מה הטעם בכלל בלסדר מילים לפי א"ב פנימי אם לא כולן מתחילות באותה אות?

(דרך אגב, גם בספר הלימוד, כשלומדים א"ב חיצוני ופנימי, יש כתב חידה עם מפה שכל שמות הרחובות בה מתחילים ב-ה' היידוע, חוץ מ"הדרים". ענתי התעקשה שזה שונה מהרחובות האחרים, כי זה באמת שונה, ולכן לא הגיעה לתוצאה שמחברי הספר התכוונו אליה. חכמה מדיי הילדה שלי).

בכל אופן, סידור לפי א"ב פנימי זו הייתה ההוראה, וזה מה שהבת שלי עשתה. חוץ מ-ספר ו-עפרון, שהיו אמורות להיות הפוך, הכול שם מסודר לפי האות השנייה והלאה.

כנראה שהמבחן שהורידו מהאינטרנט בא גם עם פתב"ס (פתרון בית-ספר, כזה שלא צריך לחשוב כשבודקים אלא רק להשוות לפתרון), ושהשאלה המקורית הייתה בשני המקרים לסדר את המילים לפי סדר הא"ב. אחרת איך אתם מסבירים את זה שענתי קיבלה X אחד גדול על כל הסידור שלה, שחוץ מ"עפרון" ו"ספר" היה נכון (טיפשי, אבל לפי ההוראות)?

בסעיף ג' צריך להעתיק את הפירוש הנכון לפי ההקשר.

ב-ג2 ענתי העתיקה את התשובה הנכונה בשגיאות והמורה לא תיקנה לה.

שוין.

לא צריך לפגוע בנפשה הרכה של הילדה ולתקן לה שגיאות כתיב במבחנים שקשורים לשפה.

ב-ג1, היא העתיקה את התשובה הלא נכונה. יש שלושה פירושים ל"קצר": קָצַר מלשון קציר, קָצַר כפועל (היה קצר, כמו קצרה ידה של מערכת החינוך בישראל), ו-קָצָר ההיפך מארוך. מה שענתי העתיקה הוא ההגדרה של הפועל קצר. אמנם הפעם המילה קצר הייתה מנוקדת נכון, כמו שם תואר, אבל הם הרי מתעלמים מהניקוד.

אבל הדבר המזעזע ביותר הוא המשפט ב-ג1.

המכנס החדש שלי קצר.

מילא שזה מנוקד מְכַנֵּס. הכוונה הייתה למִכְנָס.

מִכְנָס?????!!!!!

בעברית תקנית אומרים מכנסיים. מכנס זה בערסית!!

במבחן שקשור לשפה, מלמדים את הילדים שלנו עילגית במקום עברית.

תעודת עניות למערכת החינוך, כבר אמרתי?

נ.ב. ענתי התלוננה השבוע שכבר כמה שבועות אין להם שיעורי שפה. אני צריכה לברר כמה זמן באמת לא היו שיעורי שפה, כי אולי זה רק עיוות בתפיסת הזמן של הילדה שלי, שאמא שלה הכניסה לה לראש ששפה זה חשוב. המנהלת אומרת שלא יכול להיות. אני צריכה לברר.

נ.ג. השערתי הוכחה: אזלת היד (ביטוי ששווה פוסט בפני עצמו) היא של כל מערכת החינוך. זאת לא רק המורה של ענתי. אבל הפוסט יצא ארוך ולכן על כך בפוסט נפרד. מחר.

היום באותיות הנטויות אני רק מבקשת מכם להעתיק ולהדביק את הפוסט הזה ו/או את זה של מחר בבלוגים שלכם. חייבים להעלות את הזוועה הזאת לתודעה. הפוסט של מחר מראה שזה בכל מערכת החינוך ולא רק בכיתה אחת מסוימת.

Sad Sad SadSad sad sad sad

65 תגובות לפוסט ""עברית וחיות אחרות" מעניק תעודות עניות."

  1. אביעד הגיב:

    אולי הגיע הזמן להתקדם ולהיפטר מאבן הריחיים שנקראת ניקוד.
    הניקוד הוא לא יותר מאשר קווים ונקודות שמסמנים ומסמנות את צורת ההגייה כפי שהייתה מקובלת לפני מאות ואלפי שנים, והיום אין לה זכר בשפה הדבורה.
    לבוא בטענות כלפי מורים שאינם יודעים לנקד, זה כמו לבוא בטענות לחייל בסדיר שאינו יודע לקלוע ברוגטקה, או לרופא שאינו מומחה בהקזת דם לשם ריפוי.
    ובעניין בעיית היחיד/רבים. האם מקודד בחפץ עצמו האם הוא משתייך לקבוצת היחידים או לקבוצת הרבים? האם אנחנו קובעים את הקבוצה אליה משתייך אותו מכנס לפי הכמות שלו עצמו או של שני הגלילים אליהם אנחנו מחדירים את הרגליים שלנו בלבישתו? אם בחרתם באופציה השניה, מה תאמרו על חולצה? האם יש לקרוא לחולצה "חולציים" על שם שני הגלילים שאליהם אנחנו מחדירים את ידינו בלבישתה?
    העיסוק הקנטרני הזה בבעיות ניקוד, תקינות השפה וכיו"ב הוא לא יותר מחשש אמיתי מקידמה, והוא שקול לאוננות שאין בסופה הגעה לסיפוק.

  2. מישואית הגיב:

    יקירתי,

    באת לתקן ויצאת מתוקנת, תקני בבקשה

    "כמובן שידעתי עוד משנה שעברה": עוד מ*ה*שנה שעברה
    "לא נגעתי חוץ ממחיקת שם המורה": משפט חסר, יותר מדי חסר
    "ובלי לבדוק שזה יוצא עברית": "יוצא עברית"? יוצא איזה גולה בדיוק?

    מסקנה – אם בארזים מה יגידו איזובים מרזבים וביבים?
    ולא שאני מסכימה לירידת השפה העברית לכביש, אבל אין ספק שהיא קשה גם לילידים.

    ואין ברירה – את הערכים והדיוק עדיין צריך להקנות בבית,
    את הבערכית והכאילואיות והיהיה בסיידריות – הם לומדים ב'בצפר

  3. מישואית הגיב:

    יקירתי,

    באת לתקן ויצאת מתוקנת,
    "כמובן שידעתי עוד משנה שעברה": עוד מהשנה שעברה
    "לא נגעתי חוץ ממחיקת שם המורה וסימון חיצים": משפט חסר, יותר מדי חסר
    "ובלי לבדוק שזה יוצא עברית": "יוצא עברית"? יוצא איזה גולה בדיוק?

    מסקנה – אם בארזים מה יגידו איזוביםומרזבים וביבים?
    ולא שאני מסכימה לירידת השפה העברית לכביש, אבל אין ספק שהיא קשה גם לילידים
    אז חינוך ערכים ודיוק – בבית
    בערכיות כאילואיות וכו' – בבצפר

  4. תמר הגיב:

    @אביעד,
    גם בעיניי עדיף לא לנקד מאשר לנקד לא נכון.
    אם רופא לא יודע להקיז דם, שלא יקיז דם (הם יודעים, רק לא קוראים לזה ככה היום וזה לא לצרכי ריפוי), ואם חייל לא יודע לקלוע ברוגטקה – שלא יקלע ברוגטקה.
    ואם מורה לא יודעת לנקד – שלא תנקד, ושלא תשתמש בתוכנה שהיא לא יכולה לבדוק.
    ומילא כשזה לא נכון בדברים שרק קטנוניים כמוני רואים, אבל כשמנקדים הֶעְתֵּק את ההגדרה, מְכַנֵּס ו-נָח סִדֵּר לְפִי סִדֵּר הא"ב, אני חושבת שאפילו אתה תסכים שיש כאן שגיאה.
    בעניין מכנס ושרווליים – מערכת החינוך אמורה ללמד את הילדים שלנו מה שתקני, והבלשנות אמורה לחקור את מה שיש.

  5. תמר הגיב:

    @מישואית
    שכחת את "כנראה ש-"…
    תיקנתי את "השנה שעברה", את האחרים אני בכל זאת משאירה ככה.
    אני טהרנית עד לגבול מסוים, והגבול הזה משתנה לפי המסגרת:
    לתלמידים, במיוחד ביסודי, צריך להקנות עברית תקנית.
    אמנם בבלוג שלי אני כותבת בשפה תקנית יותר מאשר בבלוגים אחרים, אבל סלנג ומשפטים חסרי מושא (כשברור מה המושא) זה בסדר בעיניי.
    לפני כמה ימים מישהו שאל אותי אם אני באמת מרובעת ושומרת חוק כמו שאני מציגה את עצמי, ואמרתי שלפעמים אני עוברת על מהירות.
    אחר כך חשבתי שלפעמים אני גם עוברת ביודעין על חוקי הכתיב חסר הניקוד, במילים כמו מייד (זה חוק חדש יחסית. כשלימדתי באולפן בשנות התשעים למדנו שזו הצורה התקנית) ייצא, יירד, יילך וכו'.
    וגם "כנראה ש-", וקצת על חוקי התחביר, למשל במשפטים חסרי מושא כשהנמען יכול להסיק מההקשר (בבלוג, לא בפרסומים אקדמיים).
    עבריינית אמיתית.
    דרך אגב, "יוצא איזו (לא איזה) גולה" זה לא ירידה טובה, כי זה שימוש פחות נפוץ של יוצא 🙂
    הכול ברוח טובה. בסך הכול אנחנו באותו צד.

  6. יוסי הגיב:

    מה אומר ומה אמלמל? תוספת היודים בכל מקום כל כך נפוצה שאני כבר לא יודע בעצמי איפה צריך ואיפה לא צריך. ניקוד ד"א הוא דבר מיותר לדעתי ומלכתחילה לא צריך אותו. אבל אם כבר מנקדים אז לפחות שיהיה נכון.
    אם כי דוגמאות הניקוד שיש במאמר די משעשעות (כמו שציינת – אם אין לך ילדים בבית ספר (או הספר)).
    מכנס ד"א זה דווקא נראה לי תיקון מתבקש, כל העניין הזה עם שמות שנשמעים כמו ריבוי אבל הם בעצם לא (מכנסיים, אופניים וכו') הם די מבלבלים. במיוחד כשרוצים לפעמים לדבר על הריבוי ואז פתאום מקבלים "שלושה זוגות אופניים" במקום פשוט "שלושה אופניים".
    אני בעד תהליך פישוט השפה, פחות יוצאי דופן, פחות מושגים מבלבלים.

    בסופו של יום שפה היא סט של מוסכמות (או חוקים לנוקשים מביננו).
    באופן כללי אני תומך בהצמדות לסט מינימלי ופשוט של כללים כדי שנוכל להמשיך לתקשר (אחרת זה סתם נהיה בלאגן). ישנם אנשים עם חוש אסטטי מפותח יותר שנפגעים מכל ה"שגיאות" האלו.
    כל עוד השפה מאפשרת עושר ומגוון של אפשרויות הבעה וצירופים אסטתיים אני תומך בפישוט השפה היומיומית.
    למרות הנאמר – אני כן חושב שצריך להיות עקביים – אם אנחנו מתעקשים ללמד "כללים" ולתת מבחנים וציונים – מן הראוי שנעמוד באותו קריטריון שהגדרנו.
    במיוחד צורם לי הסדר הפנימי והחיצוני – איזו המצאה הזויה זו?
    מה רע בפשוט להגדיר "סדר" ולהסביר מה המשמעות של סידור? למה צריך את ה"פנימי" מול ה"חיצוני" למה האות השניה והלאה הם "פנימיות"? ואם כבר מגדירים סדר "פנימי" אז עוד להכשיל את הילדה כשהיא בבירור עושה את מה שהיה כתוב??
    באיזה כתבה שקראתי פעם מאת פרופסור למתמטיקה כלשהו שגם מלמד ילדים בבית ספר הוא הזכיר את כל עניין "שבר מדומה" ו"מספר מעורב" הוא הסביר שאין שום מובן מתמטי או משמעות אמיתית להפרדה הזו, שהיא לא קיימת בעולם המתמטי ושהיא נמצאת בבתי הספר רק כאמצעי נוסף לסבך ולבלבל את הילדים כדי שיהיה משהו ללמד אותם.
    מישהו מכם שלמד מתמטיקה גבוהה יותר אי פעם נתקל בהפרדה הזו? מישהו אי פעם נתקל בה באיזשהו מקום מחוץ לבתי הספר? מישהו מכם שאין לו ילדים בגיל הרלוונטי בכלל זוכר במה מדובר?

    יש גישה בפיתוח תכנה שאומרת שלפעמים הקוד הקיים כל כך גרוע שעדיף פשוט להרוס ולבנות מחדש – במקרה של מערכת החינוך שלנו אני חושב שצריך להרוס ולבנות משהו אחר.

  7. […] זו, תמר עילם גינדין מתלוננת על רמת העברית של המורים של בתה. אכן מזעזע. המורים […]

  8. משה שרף הגיב:

    "הילדים לומדים היום לסדר מילים לפי א"ב חיצוני ופנימי" ?!
    למה שלא ילמדו לסדר מילים לפי האורך של האותיות או לפי גרמי השמיים במקום? איזה אדיוט חשב שילדים צריכים ללמוד את השטויות האלו?

  9. משה הגיב:

    אם יאמרו לך שזה עולה שתי שקל, לא תדעי כמה עודף מגיע לך? טהרנות השפה תִּלָמֵד בקלות רק מתוך קריאה רבה של חומר טהור, לא מתוך הקשבה למערכת החינוך…

  10. From afar הגיב:

    I apologize for the English, but my computer is limited and using it for Hebrew is too challenging.

    Your example, Tamar, made me sad beyond words.
    Aviad: The nikkud is not just a guide for pronunciation. It contains rich information about a word, its etymology, uses, and subtle meanings. Much of the wealth of the Hebrew language is treasured in its nikkud. It may take years to learn and master it. However, my sense is that the difficulty in learning nikkud is not its inerent difficulty. It is not more challenging than spelling. It seems that the greatest hurdle is teh lack of consistent exposure to correct nikkud. Our children spell correctly (those who do) not because they perfrom weekly disctations but beacuse their eyes are repeatedly exposed to correct spelling. This is far from being the case for nikkud.

    My daughter studied in a Hebrew day school in the US. When I picked her up from school the blackboard would have the same word, say abba, with patakh, patakh; patakh kamatz; kamatz patah; any possibe (or rather impossible) permutation. I will not discuss the dagesh. Needless to say, while my daughter has never misspelled, she has no clue about nikkud.

    I agree with Moshe Seraph. Reading is the answer, and the only answer. Of course, it helps if the teacher knows the material

    But the question of purity is a real one. Langugaes evolve and fighting th eprocess is hopeless and foolish. Ktiv Male, I believe, is a partial and so as for the rest, I second Aviad and Tamar. You do not know Nikkud, Al Tenaked.

    Best regards from the other side of the pond.

  11. From afar הגיב:

    Sorry for messing up the last paragraph in my response. I hit the Send button before I had a chance to edit.

  12. […] עברית וחיות אחרות מעניק תעודות עניות (המבחן של ענתי). […]

  13. ברוריה הגיב:

    שלום לך תמר.

    כמה שמחתי (ונעצבתי) לקרוא את דברייך. אני "סבתא ברוריה" הנודניקית. משתדלת לא להעיר לנכדיי החמודים (אלא מה) אך פה ושם אני עושה זאת. גם נכדתי, כמו ביתך אומרת לי שהמורה שלהם אומרת "חופשי" שמונָה עשרה ועוד כהנה וכהנה פניני לשון.
    אני מבינה שנכנסתי לאתר ישן לא? טוב לסבתא מותר.
    המשיכי בדרכך זו אבל מה יהיה?
    ברוריה

  14. תמר הגיב:

    העיצוב עתיק, אבל האתר פעיל והפוסט שקראת הוא מלפני חודשים ספורים בלבד.
    אני לא יודעת מה יהיה. אולי מתישהו האקדמיה ללשון עברית פשוט תבטל את השפה שאנחנו קוראים לה תקנית.

  15. […] בה מיושן ולא טוב. ומי כמונו, הישראלים, יודעים לזהות חינוך רע כאשר אנחנו נתקלים בו? משום מה, אגב, מעוז (שהוא לבטח אדם […]

כתיבת תגובה