מבוא לבלשנות – קורס מקוון

10 באוגוסט, 2020

בפרוס הקורונה, השקתי שלושה קורסים/סדרות הרצאות בזום, שאחרי הקורונה אוכל גם לתת בתור קורסים פרונטליים (או שוב בתור קורסים מקוונים). אמרתי שאני פותחת את הקורסים עם מספר משתתפים גדול מאפס, ולשמחתי בכל הקורסים היה מספר כזה של משתתפים 🙂

בימי ראשון לקחתי את החבר'ה לסיור ערי בירה באיראן, בימי שלישי מבוא לבלשנות, ובימי חמישי מסע לאיראן הטרום אסלאמית, שאני עוד צריכה להעלות את כל ההרצאות שלו ליו-טיוב ולאתר.

לטובת התלמידים, הנה כל ההרצאות מרוכזות. מי שלא היה תלמיד רשום בקורס יכול לראות את הרצאת המבוא (אחת המסקנות מההרצאה הזו הייתה להשתמש בשיעורי הקורס במצגות במקביל לקובץ טיוטה)

 

 

ותלמידי הקורס יכולים לראות כאן את כל השיעורים:

שיעור 1 – מהי שפה, ואיך ולמה חוקרים אותה?

שיעור 2 – התפתחות שפות והתפתחות הכתב

שיעור 3 – פונולוגיה א

שיעור 4 – פונולוגיה ב

שיעור 5 – מורפולוגיה

שיעור 6 – תחביר א

שיעור 7 – תחביר ב

שיעור 8 – סמנטיקה

שיעור 9 – לשונות במגע

שיעור 10 – פרגמטיקה

שיעור 11 – למי קראת הומופון?!

שיעור 12 – העברית – מאין ולאן

 

רוצים לשמוע עוד? המליצו למסגרת לימודי הפנאי הקרובה לביתכם וללבכם על ההרצאות, הקורסים והסדרות שלי, בזום או פרונטלית אחרי הקורונה! יוצרים קשר פה מימין. 

סיור ערי בירה באיראן

7 ביוני, 2020

כידוע לכול (ואם לא ידוע אז עכשיו אני מיידעת), יש לי אירוע פייסבוק בשם סיור ערי בירה באיראן, שפתחתי ב-2016 והיה אמור לצאת באפריל 2020. הוא נדחה בשל הקורונה לאפריל 2021, ואם לא יהיה שלום אז נדחה בעוד שנה כל פעם, אבל אני ממש מקווה שכבר יהיה שלום.

ממש לפני הקורונה, כשעדיין לא שיערנו שזה מה שיקרה, נתתי הרצאה בנופש-עבודה מרוכז של משרד עורכי דין גדול, והבקשה הייתה שיהיה קצת מהכול: גם נופים, גם אקטואליה, גם היסטוריה, גם תרבות… הרשו לי לעשות את זה קצת יותר משעה וחצי, ומכיוון שאלה אנשים מאוד חכמים, הרשו לי גם לרוץ בחומר. כך נולדה ההרצאה "סיור ערי בירה באיראן" (המליצו המליצו! המשלמים היטב מוזמנים להזמין הרצאה אצל אנסטסיה).

בפרוס עלינו הקורונה, פתחתי שלושה קורסים מקוונים, ואחד מהם היה סדרת הרצאות באותו שם. הקורסים האחרים הם מבוא לבלשנות ואיראן הטרום אסלאמית, והם יקבלו פוסטים משלהם. 12 מפגשים בני שעה (רובם יצאו יותר, עד שעה וחצי) שבהם יכולתי לפרט בלי לרוץ. היה מהמם, ונשארו לי מצגות וזכרונות לסדרת הרצאות שגם אותה אפשר להזמין אצל אנסטסיה! בעיניי היא יותר טובה מהרצאה בודדת, כי אפשר להעמיק ולא סתם לרוץ.

הרצאת המבוא (כמה התקדמתי מאז בשימוש בזום!) הייתה פתוחה לכול והיא פתוחה גם לכם:

 

ההרצאות האחרות פתוחות רק לתלמידי הקורס. מי שלא שמע על הסדרה בזמן ורוצה לרכוש גישה לסדרה או להרצאות בודדות בה, צרו קשר פה מימין.

יום 1 – נוחתים בטהראן 

יום 1 – נוחתים בטהראן (קליק על התמונה מוביל לווידאו)

יום 2 – אצפהאן (דרך קם)

יום 2 – אצפהאן (דרך קם)

יום 3 – יזד, בירת המדבר

יום 3 – יזד, בירת המדבר

יום 4 – קברות המלכים 

יום 5 – מתעצלים בשיראז

שיראז – בירת השירה הפרסית

יום 6 – שושן הבירה

יום 6 – שושן הבירה

יום 7 – המדאן: אחמתא, בירתא די במדי מדינתא

יום 7 – המדאן

יום 8 – תבריז: הכול בגלל ילד ג'ינג'י בן 14

יום 8 – תבריז

יום 9 – קזוין 

יום 9 – קזוין

יום 10 – משהד

יום 10 – משהד

יום 11 – נחים ואוכלים 

יום 11 – נחים ואוכלים

יום 12 – גנים ושאפינג בתהראן

יום אחרון בתהראן – גנים ושאפינג

 

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאה במקומות שמשלמים היטב. מוזמנים להזמין הרצאה אצל אנסטסיה! חוץ מזה יש לי עוד הרצאות ביו-טיוב ובווימאו, גגלו ותיהנו! מוזמנים כמובן גם לפודקסט איראניום מועשר, הפחות פעיל, ומי שאוהב את הפעילות שלי ורוצה להביע את הערכתו, מוזמן לקנות לי קפה או לתמוך באופן קבוע בפטריאון שלי.

עידן ותמר לומדים אכדית

16 באפריל, 2020

לפני למעלה מעשר שנים, סיפרתי לכם שבהיותי נערה רכה בשנים עם שיער ארוך עד הברכיים קלוע לצמה עד לירכיים, נאלצתי לבחור בחירה קשה אך ברורה: ללמוד סנסקריט או אכדית, כי אי אפשר ביחד.

זה נכון, סנסקריט לוקחת את כל הזמן והנשמה, אבל הפנטזיה ללמוד אכדית נשארה בירכתי התודעה.

מי שיער שמי שיגשים לי את הפנטזיה הזאת היה בזמן אותו ראיון גורלי לחוג לבלשנות, עדיין בשא"ש. ושכדי להגשים אותה נצטרך מגיפה כלל עולמית.

וכך זה התחיל:

עידן ארץ עף על אכדית

וכמה-זמן-שלוקח-להוריד-ספר-מאתר-אקדמיה אחר כך, כבר התחלנו את הפרק הראשון.

בינתיים גם שאלתי את ד"ר אלנתן וייסרט מהאוניברסיטה העברית על ספרי לימוד, וגיליתי שיש כמה ספרי לימוד, על אף אחד מהם הוא לא ממש יכול להמליץ בלב שלם (ולבקש מאנשים את הדפים שהם מלמדים מהם כדי ללמוד בעצמי זה משהו שאני שונאת שעושים לי ולכן לא עושה לחבריי).

הלכנו על הספר של היונגרד, שאפשר להוריד חינם מאתר אקדמיה, כדי שתוכלו להצטרף אלינו בקלות אם תבחרו. ממילא הספר הוא רק כדי שיהיה איזשהו מבנה, את ההסברים אני מסבירה בתור בלשנית. ענבל סאמט גילתה לנו שיש לאוניברסיטת שיקגו מילון אכדי שאפשר לרכוש בנייר או להוריד חינם, ואלעד אהרון עוזר לנו עם בדיקת שיעורי הבית.

אז קבלו: עידן ארץ וד"ר תמר עילם גינדין לומדים אכדית ביחד (פוסט מתעדכן, אני מקווה, עם קישורים לכל הסרטים בסדרה). מוזמנים להוריד את הספר ולהצטרף אלינו…

שיעורים 1+2: הסברים כלליים, מין מספר ויחסה במערכת השם האכדית, המשפט השמני באכדית, חפירות של תמר על בלשנות שמית משווה ובלשנות בכלל (טוב, זה יש בעצם בכל הפרקים).

שיעורי הבית של שיעור 2:

שיעור 3: השורש השמי – יו, כמה הם חופרים! פעלים בבניין קל (אמ;לק: באכדית מה שהמורות שלנו ללשון קוראות "עתיד" וד"ר נורית דקל קוראת בצדק "מודאלי", זה באכדית העבר הבלתי מסומן. עוד יותר מבלבל ש"הוא+היא" זאת אותה צורה, "אתם+אתן" זו אותה צורה, אבל "הם" ו"הן" אלה צורות שונות), קצת פונולוגיה אכדית, וכמובן בלשנות עברית, שמית וכללית.

שיעורי הבית של שיעור 3, שבבדיקתם קיבלנו עזרה מאלעד אהרון:

 

שיעור 4: נטיית שם התואר באכדית, טיפ טיפה פונולוגיה אכדית (לעומת עברית), ושם תואר גזור פועל, כי אילו היו כותבים "בינוני פעול" זה היה מקצר לנו את השיעור בחצי, וחבל. וכמובן בלשנות שמית משווה וזה.

שיעורי בית של שיעור 4:

פרק 5 – מפגש הגאים: נחי פ"נ, מקומות נוספים שיש בהם אסימילציה מלאה של נ', אסימילציה מלאה של דנטלים וחלקית של שורקים לפני ת. וקצת על מילות יחס מוצרכות של פעלים. והרבה הפרעות של אורצ'וק…

שיעורי בית של פרק 5:

פרק 6:

גם אתם שמתם לב שיו-טיוב יותר אוהב את עידן? כל ההצעות של ה-thumbnails רק איתו! ואני לא פחות חופרת!
בכל מקרה, קבלו צ'ופר:

שיעורי בית של פרק 6

יאי, סוף סוף פרק שאני ב-thumbnail!

 

פרק 7

שיעורי בית של פרק 7

 

פרק 8

סליחה על העיכובים, עברו עלינו כמה שבועות אינטנסיביים ונוצר צוואר-בקבוק עריכתי (מכל שיעור יורדת לפחות חצי שעה של דברים בטלים ואני צועקת על הילד)

שיעורי בית של פרק 8

פרק 9

הפוך על הפוך

2 בפברואר, 2020

טיפאני שלם שאלה:

עניתי כל כך יפה, שאני חייבת לשתף גם כאן, כי בפייסבוק דברים הולכים לאיבוד בקלות. ואם גם ייתנו לי עוד דוגמאות בעד ונגד ויהיה לי משהו יותר מדויק לומר, אני אוכל פשוט לעדכן את הפוסט.

אז ככה:

אמ;לק: מה שקרה כאן הוא אליפסיס של אותו פועל בדגם ערכיות שונה. לא קביל בז'אנר הזה.

ובארוך ובלשון בני אדם:
נוריד מהשולחן: כן, יש גם דו-משמעות משעשעת כי לא מבינים אם האח הפך או מישל הפך (צריך לקרוא את הכתבה כדי לדעת שזה האח, להלן גדי).

הדבר החשוב:
כאשר פועל אמור לחזור במשפט, אפשר ולפעמים גם רצוי ויפה, להשמיט אותו. אליפסיס (או אליפסה, אבל זה מבלבל מדיי) זה שם שעושה יותר רושם, אבל הוא פשוט אומר "השמטה".

למשל: "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואותי כי יש לי משקפיים" (אמיתי, אגב).
יכולתי לומר "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואורצ'וק אוהב אותי כי יש לי משקפיים", אבל זה יוצא סתם מסורבל. הפועל הוא אותו פועל, הוא מצריך נושא ומושא ישיר. הפועל והנושא הם אותו דבר, רק המושא הישיר ותיאורי הסיבה מתחלפים, אז באמת שאין צורך (אילו לא היו תיאורי סיבה אז אפילו לא היה צורך להסביר את זה).

הכותב רצה לומר: היא פגשה את גדי, שהפך לבעלה, והפך אותה למפתחת גוף.

הבעיה העיקרית כאן היא שלפועל "הפך" יש יותר מדגם ערכיות אחד, וכדי להשמיט את הפועל במופע השני שלו, צריך שזה לא יהיה רק אותו פועל אלא גם אותו דגם ערכיות (אלא אם כן זו שירה/קומדיה, ואז אפשר לעשות את זה בכוונה. משחקים שונים עם דגמי ערכיות יכולים לשמש בתור אמצעים ספרותיים נהדרים, פחות עובדים בעיתונות).

נשמע פשוט?

نتیجه تصویری برای VIZZINI WAIT UNTIL I GET GOING"

 

דגם ערכיות של פועל מורכב משלוש שכבות:
1. מספר המשלימים המוצרכים (משלים מוצרך הוא משלים שהפועל לא שלם בלעדיו. יכולים להיות גם משלימים שהם תיאורים, אפשר להשמיט אותם חופשי והמשפט עדיין יהיה תקין תחבירית. בד"כ המידע המעניין נמצא שם, כי אם לא חייבים לומר את זה אז צריכה להיות סיבה תוכנית ולא רק תחבירית).
2. סוגי המשלימים: נושא יש כמעט תמיד (אני מדברת עכשיו על עברית. בפרסית יש גם פעלים עם ערכיות 0, ואני מכירה לפחות אחד כזה גם בלטינית), נשוא שמני, או מושאים, שגם הם מתחלקים לסוגים, אבל לא עכשיו בבקשה (רק אציין שאני לא נותנת לתלמידים שלי לכתוב "מושא עקיף", כי אי אפשר לדעת ככה איך להשתמש בפועל. תכתבו "מושא ל-", "מושא ב-" וכו'. מה מילת היחס המוצרכת. זה חשוב!)
3. שדות סמנטיים של המשלימים.

הפועל האהוב עליי להדגמת כל הפרמטרים האלה (לא מספיק מספר, צריך סוג, לא מספיק סוג צריך שדה סמנטי) הוא "לרדת". שהרי אין דין "לרדת על גלידה" כ"לרדת על יוסי", ואין דין "לרדת לקומה שבע" כ… טוב, הבנתם.

בואו ניקח את הפועל "הפך":
הוא יכול לבוא עם מושא ישיר: היא הפכה את הכּוֹס (אומרים שזה עוזר למצוא דברים).
הוא יכול לבוא עם נשוא שמני, בלי מילת יחס כמו בדוגמה האהובה על מורים לעברית "שערה הפך לבן", או עם "ל-": גדי הפך לבעלה של איזבל (לא נכנסת כרגע האם שתי הצורות אפשריות באותה מידה ואיפה, אני צריכה עוד להפוך בזה, אבל נראה לי שהתשובה מסתתרת אי שם בפוסט עתיק שלי בשם קשים חיי הנשואים).
והוא יכול לבוא עם מושא ישיר ומושא פרדיקטיבי (זרמו איתי, תבינו מהדוגמה) כמו ב "גדי (נושא) הפך את איזבל (מושא ישיר) לבאדי בילדרית (מושא פרדיקטיבי)".

אליפסיס לא יכול להתקיים כאשר דגמי הערכיות כל כך שונים (אשמח לדוגמאות שדווקא כן, משירה או מקומדיה כדי להמחיש, או לא משירה/קומדיה כדי למצוא נקודות חולשה ולפתח את התיאוריה). גם אם זה אותו מספר משלימים אבל הם לא באותו תפקיד תחבירי, למשל "*גדי חיפש את הנשמה התאומה שלו מלא מלא מלא זמן, בסוף הוא הפך כוס ולבעלה של איזבל", ועל אחת כמה וכמה אם אפילו מספר המשלימים שונה "*גדי הפך לבעלה ואותה לבאדי בילדרית").

"היא ירדה ארבעים קומות ועל גלידה". גם לא עובד. מה עם "ירדנו על חומוס ועל המלצר?" נראה לי שזה עובר. אבל האם זה בגלל שהדבר היחיד ששונה בדגם הערכיות זה השדה הסמנטי, או שזה בכל מקרה יוצא קומי משהו?

בקיצור, תנו לי דוגמות נגד כדי שאוכל להגיע להגדרות מדויקות יותר, וגם דוגמות בעד, כדי לעשות לי נעים באגו.

חפירות משנה: יכול להיות שנשמיט משלים מוצרך אם ברור מההקשר או מִיֶּדַע כללי, ולפעמים אפשר להתווכח אם זו השמטה שכולם מבינים, או כבר דגם חדש. למשל אם אומרים על מישהו בלי שום הקשר ש"הוא התחיל להתשמש בגיל 14" בלי לומר להשתמש במה – ברור מהידע הכללי במה הוא השתמש. אז אפשר לומר שזה דגם נוסף (להשתמש עם משלים מוצרך אחד – נושא אנושי, או להשתמש הרגיל, כאשר "בסמים" ברור מההקשר). או "הוא חש ת'צמו", ואפילו "הוא חש" (עוד אומרים או שזה היה רק בתקופה שהדמות הרלוונטית הייתה בטלוויזיה?)

עוד משחק נאה עם דגם ערכיות שאפשר להשתמש בו בתור אמצעי ספרותי, הוא החלפה של השדה הסמנטי. המקרה הידוע ביותר של זה הוא האנשה – פועל שמצריך נושא אנושי מקבל נושא דומם, כמו "הסבון בכה מאוד". וגם להיפך, כשהמושא אמור להיות כלי או דומם ומחליפים אותו באדם, מעצימים את ההשפלה. כמו: "הם השתמשו בו" (שכבר הפך לדגם שגור).

אז לסיכום:
דגם ערכיות כולל:
1. מספר משלימים מוצרכים
2. סוגיהם
3. השדות הסמנטיים שלהם

אליפסיס (aka אליפסה, השמטה) של הפועל עובדת רק כאשר זה אותו דגם, אבל בשירה או בקומדיה מותר דברים שנוגדים את ההיגיון התחבירי.

 

נ.ב. עדכון מהתגובה של גדי טרוני לפוסט המקורי: כשהם נפגשו היא כבר הייתה באדי בילדרית, אז אפילו התוכן לא נכון 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

אז מה אתם אומרים? להמשיך להעתיק לכאן כל פעם שיש לי סטטוס חופר בנושא רלוונטי? זו יכולה להיות דרך קלה להחיות את הבלוג…

רוצים לשמוע עוד? אם טרם סיימתם את הפודקסט שלי, אז הנה איראניום מועשר והנה איראן בקטן. ואם אתם רוצים לשמוע אותי בלייב, שזה ממש כדאי, אז המליצו למנהלת הרווחה/רכזת התרבות הקרובה אליכם או לכל מסגרת אחרת שמשלמת היטב, להתקשר לאנסטסיה ולהזמין הרצאות שלי. יש לי עוד הרצאות בנושא שפה בכלל ועברית בפרט, הרצאות בנושא איראן, הרצאות בנושא פונדקאות, הרצאה בנושא אוטיזם (הרצאה שאסור לקחת ברצינות!), הרצאה בנושא ביטחון רשת (על ההאקרים האיראנים שפרצו אליי. הרבה יותר משכנע מהרצאת קב"ט ולא פחות מלמד!), ועוד כל מיני. 

אני שוקלת אם לפתח גם את ההרצאה "לימונדה מלימונים" ולפתוח אותה לקהל הרחב. נתתי אותה פעם אחת בקבוצה הסגורה הבועטות בישבן – קבוצת דרבון הדדי והעצמה לעשייה עסקית והגשמת חלומות, והיה מעולה, אבל זה קצת חורג מהמיתוג שלי. אם כי גם בהרצאה על פונדקאות אני מדברת על יצירת מציאות ועל חשיבה מחוץ לקופסה, אז אולי…

אקדמיה ביער – קורסים שלי בירושלים

28 באוקטובר, 2019

בת דודתי השוקולטיירית המהממת יערה קלמנוביץ', המוכרת יותר כיערה-קקאו מיער הקקאו, החלטנו לפצוח בשיתוף פעולה נועז, ולקיים קורסים שלי אצלה במפעל יער הקקאו בתלפיות, אחרי שעות העבודה.

אז קבלו את…

אקדמיה ביער!

שלושה קורסי העשרה ביער הקקאו, פועלי צדק 2, אולם 317, תלפיות, ירושלים.

יער הקקאו זה כאן (אפשר לחפש גם ב-WAZE או בגוגלמפס בעצמכם)

הקורסים יתקיימו בימי שני בשעות אחה"צ/ערב, בכל אחד 10 מפגשים של 90 דקות. תיכף סילבוסים, קודם זמנים:

16:30-18:00 איראן הטרום אסלאמית

18:30-20:00 בלשנות 101

20:30-22:00 מהנעשה באיראן.

ההרשמה תהיה בין 3-14.11 דרך קמפיין הדסטארט שנמצא כאן: אקדמיה ביער – הפיילוט.

הרשמה דרך הדסטארט אומרת שכרטיס האשראי שלכם מחויב רק אחרי שהקמפיין מגיע ליעדו, כלומר רק כאשר בטוח שהקורסים אכן נפתחים.

סילבוסים (אפשר להירשם לקורס אחד, לשניים או לשלושתם, אפשר גם הרצאות בודדות – הכול יהיה בקמפיין)

איראן – תרבות והיסטוריה (16:30-18:00)

איראן - תרבות והיסטוריה: סילבוס.

שיעור – תאריך

1
2.12

מי אתם האיראנים? היסטוריה מוקדמת + נופים ומראות מאיראן של היום

2
9.12

מאין באנו? בריאת העולם על פי הדת הזורואסטרית

3
16.12

ממיתולוגיה להיסטוריה – 3000 השנים הראשונות לקיום העולם

4
30.12

לאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים ליתן דין וחשבון? אחרית הימים האישית והעולמית לפי הדת הזורואסטרית

5
6.1

נפלאות השפה הפרסית + שירה פרסית קלסית

6
13.1

יהודי איראן

7
20.1

היסטוריה של המאה ה-19-20 ביעף

8
27.1

דגל איראן והשירים הלאומיים של איראן (מהמנון קאג'אר ועד ההמנון הנוכחי)

9
3.2

מגילת אסתר – היה או לא היה?

10
10.2

אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו

 

בלשנות (18:30-20:00)

שיעור ותאריך

(רוב הסיכויים שלא נספיק את כל הנושאים בכל שיעור, אבל זו השאיפה)

1
2.12

מבוא: הפלא הקרוי שפה, langue et parole, היסטוריה של חקר השפה – מפאניני ועד צוקרמן (אולי מפאניני ועד צ'ומסקי), גישות וסיבות לחקר השפה (סינכרוני ודיאכרוני, תארנות לעומת טהרנות; כדי שהאלים יבינו, לצורכי לימוד, תיעוד שפות נכחדות, החייאת שפות ועוד), מהי שפה.

תחומי חקר השפה [לקסיקולוגיה, אטימולוגיה, בלשנות היסטורית, סטרוקטוקלית לעומת גנרטיבית (יכול להיות שיעור שלם או קורס שלם), דקדוק: אורתוגרפיה, פונולוגיה, מורפולוגיה, תחביר.

2
9.12

איך נוצרות שפות: תיאוריית העץ ותיאוריית הגלים, "עצלות הדובר", פונקציות הקשר על פי רומן יאקובסון.

התפתחות הא"ב, סוגי א"ב (מפיקטוגרמות ליתדות להפשטות לשאילות), סדר האותיות במערכות הא"ב השונות (זה לא ממש חקר שפה. זה סתם מגניב).

3
16.12

פונולוגיה: פונולוגיה לעומת פונטיקה, הבדלים בין שפות (מקרה הקיצון של הפונמה r), מאפיינים (קוליות, מקום חיתוך, אופן חיתוך, נישוף, טונאליות), טרפז התנועות, תכונות מבחינות וזוגות מינימליים בשפות שונות, תפיסת פונמות/אלופונים כפונקציה של קיום ההבחנה בשפה (סיפורים: האיראני שלימד אותי גרוזינית, הזמרת ששרה בשפה זרה "אתה חרא", האוהד שקילל במקום לעודד). סוגי חילוף בין אלופונים (מותנה, חופשי, תפוצה משלימה), מבני הברות בשפות שונות (סיפור: ענתי וצרורות העיצורים).
הקשר לאורתוגרפיה [בקצה אחד צרפתית עם הסופיות השקטות ואנגלית – למשל kghotibgh (fish) ובקצה השני סנסקריט שהיא הכי מדויקת]. אסימילציה ודיסימילציה: סנדהי פנימי וחיצוני וביטויו בכתיב + הסיפור על המלך שזרק על המלכה ממתקים. הגדרות: תנועות, עיצורים, תנועות למחצה, דיפתונגים, פונמה, אלופון.

4
30.12

מורפולוגיה: שפות מפרידות, מדביקות ונוטות (דוגמאות), צורני גזירה וצורני נטייה, חלקי דיבר וקטגוריות דקדוקיות, הבדלים בין קטגוריות ודרכי הבעה בשפות שונות – השוואה בין עברית, אנגלית ושפות שיש בהן קטגוריות שאין "לנו" או ש"חסרות" בהן קטגוריות (איך מסתדרים?). מין, מספר, יידוע, יחסה, גוף, זמן, voice, מודוס, אספקט, אקציונסארט, (דוגמה קיצונית: מבנה הפועל בבסקית).

5
6.1

תחביר : הקשר בין מורפולוגיה לתחביר (ציר החופש/פיצוי: ככל שהמורפולוגיה עשירה יותר, סדר המילים חופשי יותר, דוגמאות משפות שונות) המימד הסינטגמטי לעומת המימד הפרדיגמטי.
משפט לעומת מבע; תמה ורמה, נושא לוגי לעומת נושא תחבירי, נושא ופרדיקט, גרעינים ומשלימים, ערכיות הפועל (כולל ארגטיביות וחג"מים), וערכיות של חלקי דיבר אחרים, פסוקיות; גישות בניתוח: תבניתית לעומת צ'ומסקיאנית, יחסים בין משפטים, מבנה עומק ומבנה שטח.

6
13.1

סמנטיקה: מסמן-מסומן-רפרנט, תבנית-תמנית; גישות בסמנטיקה: מאגית, רפרנציאלית, סטרוקטורלית; מילים ורגש (עשוי להכיל מילים גסות, האם צריך אישור או להימנע מחומר לימודי?), מעתקים סמנטיים: מטונימיה, מטאפורה, אליפסה, שאילת משמעות (דוגמה יפה: פוסטמה). שדות סמנטיים, ניתוח סמנטי: דנוטטיבי, קולוקטיבי, קונוטטיבי. אידיומטיות וניבים (דוגמה: "יש לו עין מלוחה").

7
20.1

פרגמטיקה: יש לך שעון?

8
27.1

אלה שהורסים בדיחות: הומופונים, הומוגרפים, הומונימים, פוליסמיה, ערכיות הפועל ועוד.

9
3.2

לשונות במגע: דרכי שאילה ורמות היתוך

10
10.2

העברית – מאין ולאן? (או: השגיאות של היום הם החוקים של מחר)

 

מהנעשה באיראן (20:30-22:00)

(זו שקופיות ישנה. בקורס נראה מה נשתנה)

בניגוד לקורסים האחרים, כאן האירועים האקטואליים יכתיבו את נושאי העומק בכל פגישה. כל פגישה תכלול כמה נושאים, והיבטים שונים של הנושאים השונים יופיעו בכמה פגישות.

בין השאר נשאל: האם הרפובליקה האסלאמית היא דמוקרטיה? נברר את מבנה השלטון: מי נגד מי וכמה כמה? נדון במעמד האישה באיראן לאורך השנים, בדמוגרפיה ובמה שנקרא "הצעירים", בזכויות אדם, באיכות הסביבה, בלהט"בים, במיעוטים אתניים ודתיים, באמנות (מוסיקה, קולנוע, ספרות ועוד), ברשתות החברתיות, בתופעות כמו בריחה מהדת ובריחה מהאסלאם, במהפכה האסלאמית, ועוד. ויש גם מבט לעתיד…

 

תשובות לשאלות נפוצות:

  1. כן, הקורסים ייפתחו רק אם תהיה מספיק הרשמה.
  2. כן, זה הכול או כלום, מימון צולב, סבסוד הדדי – איך שתרצו לקרוא לזה: המימון הוא לכל שלושת הקורסים.
  3. לא צריך להירשם לכל השלושה. אפשר לבחור להירשם לקורס אחד, לשני קורסים או לשלושה קורסים.
  4. עדיף כמובן להגיע בגופכם, אבל אפשר יהיה להשתתף בקורס גם באופן מקוון.
  5. תהיה אפשרות להרצאה בודדת.
  6. אם אתם צריכים ויזה לירושלים אז אפשר גם אחה"צ שלם עם כל שלושת הקורסים.
  7. יש גם אופציה של כל שלוש ההרצאות ביום הראשון ואז להחליט באיזה קורס רוצים להמשיך.
  8. כי ככה.
  9. לא, מה שמתיש אותי זה הנסיעות. ההרצאות דווקא מעלות אדרנלין.
  10. אז אפשר לשאול בתגובות…

 

 

אסתר לא הייתה יהודייה? רגע, אסתר הייתה?

20 במרץ, 2019

*** עדכון: בעקבות מחאתי שינו את הכותרת. תודה!!!***

הכותרת המתוקנת. תודה!

אז התראיינתי לוואינט. בגדול, מעט מאוד גופי תקשורת משלמים על ראיון או על כתיבת תוכן (ב-14 שנות רומן עם התקשורת לא נזקקתי ליותר מיד אחת כדי למנות את המקרים שזה קרה). אני עושה את זה בשמחה לשם יח"צ, כי באמת ככל שיותר אנשים נחשפים לתוכן שלי ואליי, כך יותר אנשים קונים את ספריי, מאזינים לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן, תומכים בפועלי באופן קבוע או קונים לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, עולה הסיכוי שגופים שמשלמים היטב ייחשפו אליי ויזמינו הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

ואין ספק ש-YNET זה אחלה יח"צ (זכור לטוב טורי הקבוע ב-YNET כלכלה מלפני כ-10 שנים, שהביא לי הרבה פרנסה). אבל!

מה שקרה הפעם הוא ש-YNET שמו את הראיון איתי בחלק הסגור למנויים בלבד! נכון, חודש ראשון זה חינם (כך אמרה העורכת כשהבעתי את תרעומתי), אבל זה בכל זאת הרשמה לאתר, ואפילו אני לא עשיתי את זה! וחוץ מזה גם נתנו כותרת שאני לא אומרת! הכותרת היא "אסתר לא הייתה יהודייה", ומי שלא נותן לוואינט את הפרטים שלו, חושב שאני אמרתי את זה!

הקליקו כדי להגיע למאמר

מה שאני אומרת הוא שאשתו המתועדת של אחשוורוש, אמסטריס בת הותאנה, לא הייתה יהודייה. בקיצור, אחרי שלא אמרו לי (וליצחק טסלר, שהופתע כמוני!) שזה הולך להיות תוכן מוגבל למנויים, ואחרי שנתנו לי כותרת שמוציאה אותי עאמה, נראה לי אֶתִי לחלוטין לתקן את הפדיחה המקצועית ולתת לכם גישה לחומר כקובץ PDF (גם ככה אם חודש ראשון זה חינם והייתם עושים מנוי ומבטלים מיד אז הייתה לכם גישה אליו, נכון? זה מה שהם בעצם רוצים לומר).

אז בבקשה: אסתר בהקשר אקטואלי – שיחה שלי עם יצחק טסלר ל-YNET

(ההרצאה נועדה במקור לקדם את ההרצאה שנתתי בבית אבי-חי ב-10.3, שאני לא נותנת כאן קישור ישיר לווידאו שלה, כי אני רוצה להעלות את האודיו בתור הפרק של 25.3 באיראניום מועשר)

רוצים לשמוע עוד ו/או להביע את הערכתכם? רכשו את ספריי המצוינים – מגילת אסתר מאחורי המסכה, גיבורים מלכים ודרקונים – מיתולוגיה איראנית לכל גיל, והטוב הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית. האזינו לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן! ואתם מוזמנים גם לתמוך בפועלי באופן קבוע או לקנות לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, המליצו למנהלות הרווחה שלכם ולרכזי התרבות ביישובכם להזמין ממני הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

מאחורי הקלעים של הרומן ההיסטורי "המלכה"

28 באוקטובר, 2018

לפתע חשבתי שאולי לא כולם יודעים שיש לי עכשיו קמפיין הדסטארט למימון הספר המרגש הבא – המלכה.

הוא מרגש אותי מכמה סיבות – קודם כול אני כבר שנה וחצי לומדת לכתוב סיפור. כלומר לנסח אני יודעת, וגם להעביר רעיון, וגם לתרגם. אבל לפתח דמויות ועלילה וזה? לא ניסיתי אפילו. עד שמעיין אשכולי (אשף כתיבה, אבי הביטוי "חוק הדתיים השלובים", מתסריטאי סרוגים, רחוב סומסום ועוד דברים מגניבים) הציע לי לכתוב איתו ביחד את הרומן ההיסטורי שלו, שעד מהרה (אחרי כשנה של כתיבה, האמת) הפך לטרילוגיה, שממש השבוע החלטנו שתתקרא "האפדאנה", על שם חצר המלך החיצונה. לכל אחד מהכרכים אנחנו קוראים על שם שתי הדמויות הראשיות – דמות יהודית ודמות של גוי – שעוברות טרנספורמציה בספר.

אלט-טאב: הנה משהו שלמדתי ממעיין. עלילה זה סבבה, אבל צריכה להיות גם טרנספורמציה. למשל בנסיכה הקסומה, מי עובר טרנספורמציה? ווסטלי עובר אותה מחוץ לעינינו ובתחילת הסיפור, אז זה לא הוא. הנסיכה נורית, בינינו, לא עוברת שום טרנספורמציה. ווסטלי וויל סייב מי זה לא נחשב טרנספורמציה. אז מי?
ניחשתם?
נכון! הילד! פרד סאוואג' בסיפור המסגרת.
לא יודעת עליכם, אבל לי זה היה אסימון מהמם.
שיפט-אלט-טאב (איזה סלנג עתיק יומין, אבל אני עדיין לא יודעת מה קיצורי המקש של מעברי לשוניות. יוצא לי לפעמים בטעות ואני לא מצליחה לשחזר).

אז הנה סרטון הקמפיין שלנו. אנחנו מאוד אוהבים אותו:

תהליך העבודה שונה מאשר עבודה על ספר עיון שכותבים לבד, קודם כול מכיוון שאנחנו כותבים ביחד, אז גם הקצב אטי יותר כי לא כותבים באמצע הלילה או כשמתפנה זמן, אלא בוקר שלם פעם-פעמיים בשבוע בקביעה מראש בזמן שהילדים במסגרות. לפעמים גם שיחות טלפון בזמן שאני בנסיעות מפה לשם משם לפה (פוגע מאוד בהתקדמותי בהאזנה לפודקסטים!)

למדתי ממעיין המון על תהליך הכתיבה, אתם תוכלו לשמוע את זה בפרק של איראניום מועשר שעולה מחר בערב, ואת ההתחלה של פרק א' תוכלו לשמוע בפרק שיעלה מחרתיים באיראן בקטן (הקישורים ייערכו אחרי שיעלו הפרקים). וכך גיליתם, אם עדיין לא ידעתם, שיש לי שני פודקסטים…

ואם אתם בענייני פודקסטים, אז מעיין ואני היינו האורחים בפרק הראשון של ההסכת החדש קול אשחר החופשית של גל אמיר! ויש גם ראיון קצר ומופרע עם מעיין עם הופעת אורח שלי,

אלט-טאב: פודקסט, פודקאסט, או הֶסְכֵּת בעברית, למי שלא יודע, הוא מעין תוכנית רדיו אונליינית. מרגע שעולה פרק הוא זמין להאזנה בכל זמן ובכל מקום, דרך הדפדפן או דרך אפליקציית פודקסטים. שיפט-אלט-טאב.

אז הנה עוד ספוילר, שנותן הצצה גם לאחת מטכניקות הכתיבה שלי ושל מעיין, וגם לתהליך העבודה שלי ושל יובל קפלן על ספרים בהוצאת זרש: אנחנו משתילים בדיחות כדי להצחיק אחד את השני, ומקווים שנזכור למחוק/לערוך את כולן לפני שהספר יוצא לאור.

אז הספוילר הבא, מתוך פרק 7 "המשתה". זו גרסה לפני עריכה ראשונה (ומן הסתם לפני קריאת בטא). עם המון ניסוחים לא אפויים ובדיחות פנימיות שלא יישארו בספר המוגמר, כי זה לא סוג ההומור של הספר:

שנת שלוש למלך אחשוורוש, חודש אדר (מרץ 483).

"הדסה… הדסה… קומי"

הלחישות של חוורנה לא העירו את הדסה והיה עליו לטלטל אותה קלות. היא התעוררה בבהלה.

"מה קרה?! איפה אבא? איפה מרדוכא?!"

"כולם בסדר. אל תדאגי. הם היו צריכים למהר למחנה להכין את החיילים למקרה שיהיו מהומות. אביך שלח אותי לפה להודיע לאמך שהוא לא חוזר ושלא תצאו מהבית בימים הקרובים".

"אמרת לה?"

"כן, אבל רציתי גם לומר לך שלום. אף אחד לא יודע מה יקרה מחר."

חוורנה הבין את מקומו בלבה של הדסה. לבה היה נתון למרדוכא, ובחוורנה ראתה חבר ואח. אמנם יותר מאשר משרת, אולם פחות ממה שהיה רוצה. במהלך החודשים האחרונים בילו יחד בשושן בכל זמן פנוי. הוא עדיין קיווה בסתר לבו שהיא תחייך אליו את החיוך ששמרה למרדוכא, אבל במצב העניינים הנוכחי, הסתפק בכל שביב תשומת לב שיכול היה לקבל ממנה.

"מה יקרה מחר? מה קרה הלילה? מה קרה אחרי שאמא ואני הלכנו?"

"המלך גירש את המלכה".

"מהההההההההההההההההההההההההההההההה???????????????????????????????"

הדסה התיישבה במיטתה, עירנית לגמרי.

"את אמה-סטרי? ה-והישתי? הטובה מכולן?"

חוורנה הנהן בלא מילים.

"נווווווווווווווווווו, פרטים פרטים!" דחקה בו הדסה וניערה אותו בסקרנות מהולה בכעס מעושה.

"אחרי שהלכתן ממשתה המלך, התחילו להגיע כל מיני נשים בתלבושות מוזרות."

"כן כן, הפילגשים והמחוללות. הן באות כטוב לבם של הגברים ביין, כשהנשים המהוגנות הולכות לחדרים."

"הן באמת לא היו מהוגנות! בקושי לבושות, וחלק מהן גם נתנו לכל אחד לגעת בהן. היית צריכה לראות איך מרדוכא שלח ידיו כמו אחרון הפרסים!"

משהו במבטה של הדסה נרתע, אך היא מיד התעשתה: "אבא שלי ומרדוכא אוכלים שם כמעט כל יום כי הם משריו ועבדיו של המלך. גם הפילגשים והמחוללות מגיעות כל יום. אני ואתה ואמא באנו כי היה משתה מיוחד לכל העם הנמצאים בשושן. אתה יכול בבקשה להגיע לסיפור עצמו?"

חוורנה שמח לראות את השינויים במבטה, והחליט להמשיך לסובב את הסכין:

"נכון, זה לא מיוחד שמרדוכא מתנהג כמו הפרסים. כמו שהוא שותה מיין המלך ומתגאל בפת-בג המלך."

"בגלל זה המלך גירש את המלכה? מה הקשר?" הדסה התחילה לאבד סבלנות. היא גלגלה עיניים בייאוש, ואז נאנחה ונעצה אותן בחוורנה בציפייה.

"פתאום שמענו רחשים מהאזור שקרוב לפרגוד המלך וגל של התלחשויות לא ברורות. אנשים התחילו לקום מהכריות ולהתקרב לפרגודים. מרדוכא וחלק מהמפקדים האחרים מיד שלחו אותנו – את הנערים – לרוץ ולברר מה קרה. נדחפנו בין המתגודדים וניסינו לשמוע מה אומרים. אחד החברים שלי שמע ראשון שמישהו אמר שהמלך גירש את המלכה."

הדסה פערה עיניה: "לא יכול להיות!"

"זה בדיוק מה שאני חשבתי! נדחפתי עוד יותר קדימה כדי לשמוע את המבוגרים המתלחשים ולהטות אוזן למה שקורה בשולחנות הקרובים לפרגוד. אנשים באמת אמרו שהמלך גירש את אמה-סטרי!"

"למה שהמלך ירצה לגרש את הטובה ביותר?!"

"הם דיברו על כך שהוא גם השפיל את השרים שלו, ובעיקר את הותאנה אבי אמה-סטרי. כולם אמרו שהוא בטח לא יעבור על כך בשתיקה".

"ברגע שהבנתי שזה נכון, חזרתי מהר לספר לאדוני, לאביך. הוא ומרדוכא הסתכלו אחד על השני, ומיד קמו בלי לדבר בכלל, והתחילו לרוץ מהר. הם הלכו ישירות למחנה, ושלחו אותי לומר לכן להסתגר בבית ולהתכונן, עלולות להיות מהומות."

הדסה קפצה מיצועה, חולפת על פניו של חוורנה המופתע, ורצה מהר לחדר הישיבה, שם כבר ישבה אמה, לבנה כסיד.

"אמא, אבל המלך יכול לעשות מה שהוא רוצה, למה אבא אומר שיכולות להיות מהומות?"

"אני מקווה שאת צודקת," חיבקה אותה טליה בחזקה, "אבל חיל המשמר של המלך צריך להיות מוכן לכל תרחיש."

"גם אני אשמח להבין מה התרחיש שחוששים ממנו," אמר חוורנה, שעמד עתה בפתח חדר הישיבה.

"המלכה אמה-סטרי, הטובה ביותר, היא בתו של השר הותאנה, אחד משבעת אצילי פרס ומדי," הסבירה טליה. "הסכם כרות בין בית המלוכה לבין בתי האצילים שעזרו לדאריוהוש הגדול, אביו של המלך חשיארשא, לשבת על כס המלכות. לפי ההסכם הזה המלכה הראשית חייבת לבוא מאחד משבעת בתי האצולה. הותאנה הוא לא רק אחד האצילים. הוא זה שבזכותו ובזכות בתו הגדולה פאידימה קרה הכול, והוא ויתר מראש על המלוכה. היה זה אך טבעי שחשיארשא בן דאריוהוש יישא לאשה את בתו הצעירה של הותאנה. לגרש אותה בעת הזאת זה מעשה שלא ייעשה. אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה מאחורי הפרגוד, איך השרים בכלל אפשרו לדבר כזה לקרות."

"אז אבא מפחד שעכשיו השרים ינסו למרוד? בגלל זה הוא הלך לחיילים שלו?"

"בדיוק."

חוורנה היטיב את חרבו על ירכו. "עליי לחזור אל אדוני. שמורנה על עצמכן ואל תצאו עד שנגיע עם חדשות מרגיעות."

החרב לא עזבה את ירכו של חוורנה בימים הבאים – ידו האחת עושה במלאכה ואחת מחזקת בנשק. כך גם הנערים האחרים: איש חרבו אסורה על מתניו ועושים במלאכתם – מבשלים, מנקים, ומבצעים שליחויות ברחבי העיר. וכך גם החיילים ומפקדיהם: ביום הם שומרים על הסדר בעיר ומפגינים נוכחות, וגם בלילה אין הם פושטים בגדיהם, אוכלים וישנים כשחרבם על ירכם, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, איש ונערו.

 

והעיר שושן נבוכה, והעיר שושן רוחשת. ובכל הבתים בחדרי חדרים, ובמחנות הצבא סביב מפות האוכל, ולמרגלות מדרגות הארמון המובילות אל שער המלך, ובסמטאות השוק ובקרב הכובסות על שפת נהר ההו-אספה – רוחשות התלחשויות ותוססות כבשר על מחבת לוהטת: מה קרה שם במשתה?

אביחיל פקד על חוורנה להאזין ולצותת ולנסות לשמוע כל רמיזה על התקוממות ממשמשת. אך אוזניו הכרויות של חוורנה שומעות רק את חרושת השמועות וההשערות: "המלך דרש מהמלכה להופיע בעירום בפני השרים", "אלה הרהורי לבך, ידידי, או של חלק אחר בגופך! המלך לעולם לא ייתן פקודה שתשפיל אותו עצמו"; "אומרים שזה היועץ החדש, שאמר לו לגרש את והישתי. ווהו מנה. הוא אפילו אינו פרסי!" "זה מה שרוצים שנחשוב. המלך היה צריך להעמיד את רואי פניו במקומם לפני צאתו ליוון, הם התערבו יותר מדיי בענייני הממלכה. אולי הוא אפילו ביקש מווהו-מנה לתת לו את העצה הזו בדיוק!" "אינך מבין דבר! המלך מכבד את הבטחות אביו. זוהי נקמה במלכה עצמה! בשל קנאתה נאלץ המלך להרוג את אחיו מאב אחד ומאם אחת"; "המלך רוצה מלכה צעירה יותר, הוא חומד את ארטוונטי אשת בנו דאריוהוש". "אבל הוא לא חייב להפוך אותה למלכה כדי להכניסה למיטתו, כפי שכולם יודעים."

אך על התקוממות לא שמע חוורנה דבר.

אחת התשורות בקמפיין היא גישה לכל הטיוטות שלנו (אנחנו שומרים טיוטות משלבים שונים) אחרי שהספר כבר על המדפים, אם אהבתם את כל השטויות שאנחנו מכניסים באמצע 🙂

ויש גם תשורות נוספות, כולל הרצאות שלי במחיר של בעלת הבית השתגעה (ספרו לוועדת התרבות ביישוב שלכם ולמנהלת הרווחה שלכם!), והרצאות מרתקות של מעיין על מיתולוגיה יהודית, וגם כמה מכירות פומביות שנפרסם במהלך השבוע (מיתון אמצע קמפיין, חייבים ליצור קצת עניין) עם פריטי אספנות של מעיין לגיקים מביני עניין, ויצירות זכוכית שלי.

המכירה הפומבית על הקערות נמצאת כאן

רוצים לקרוא עוד? יש ספר שלם מהטוב הזה! רוצים לשמוע עוד? הזמינו אותנו להרצאה דרך הקמפיין! מוזמנים להצטרף אלינו לדרך, ולהביא גם חברים! המלכה – רומן היסטורי. מתפרסם בזכותך.

 

מסר מהפונדקאיות: תנו לנו לבחור!

29 ביולי, 2018

כתבה שכמעט התפרסמה (אחרי קיצור מסיבי) באחד מאתרי החדשות הגדולים, אבל בסוף לא. שזה לא נורא, כי גם הקמפיין המתואר בסוף, שמסתיים הערב, ננטש יומיים לפני הסוף מחוסר עניין לציבור.

בשבוע האחרון, מוצאות את עצמן הפונדקאיות תחת מתקפה חסרת תקדים בשם ההגנה על זכויות האדם. משווים אותן לעובדות תעשיית המין, משווים את התהליך שעברו לסחר באיברים, ורוצים לאסור על נשים נוספות לעבור את התהליך, שרוב הפונדקאיות בקבוצה הסודית "רק פונדקאיות" בפייסבוק מתארות כחיובי ומעצים. שוחחנו עם כמה נציגות מהקבוצה, וקיבלנו דרכן גם מסר קצר וחד משמעי בשם כל הקבוצה:

תנו לנו לבחור!

רבקה שגיא (36), גרה בתקוע, נשואה ליאיר ואמא לשלושה ועוד אחד בדרך. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות ועוד אחד בהנדסת חשמל ומחשבים, עובדת בתכנות בחברה ירושלמית, מרצה על חווייתה כפונדקאית, מתנדבת בעמותה בשם "לדעת לבחור נכון" ומתנדבת בוועד המנהל בישוב שלה.

דנה עמרמי (36), אימא לתומר בן 8 וטליה בת 6 נשואה לעפרי. מעצבת גרפית עצמאית, ומרצה ברחבי הארץ על מסע הפונדקאות שלה – פונדקאות לחיים. בשעות הפנאי משחקת כדורשת בנבחרת מאמאנט ("וזה, אגב, הדבר שהיה הכי חסר לי במהלך ההיריון של הפונדקאות").

תמר עילם גינדין (45), אם לשלושה, בעלת דוקטורט בבלשנות איראנית, מומחית לאיראן, חוקרת במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, ומלמדת במרכז האקדמי שלם. בימים כתיקונם בונה גשרים בין עם ישראל לעם האיראני ופוקחת עיניים בשני הצדדים לגלות שבצד השני יש בני אדם. היא מרצה בנושא איראן, כותבת ספרים ובעלת שני פודקסטים: איראניום מועשר ואיראן בקטן. מתנדבת בפרויקט סירי לידה כפר סבא ("מסיבות דומות לפונדקאות: אני אוהבת לבשל ואין מספיק מי שיאכל בבית")

 

להיות פונדקאית זו לא החלטה טריוויאלית. איך החלטת ואיך הנעת את התהליך?

דנה: כשטליה הייתה בת שנה וחצי ובנינו את ביתנו, נפלה אצלי ההבנה, שלא רק שאני זוכה לבנות בית, יש לי גם שני ילדים בריאים ומקסימים, ההריונות שלי היו תקינים, הלידות היו קלות, והרגשתי שכל זה ביחד  זו זכות גדולה, עצומה, ממ

דנה עמרמי, פונדקאית במיל. מרצה בנושא פונדקאות

דנה עמרמי, פונדקאית במיל.

ש לא מובנת מאליה. הבנתי שיש פה טוב, יש פה חיים, יש מתנה שאני קיבלתי, ועכשיו כשאני לא רוצה עוד ילדים משלי, זה הזמן להיות שותפה להענקת חיים ולבניית משפחה חדשה עבור אחרים שהמסלול שלהם להורות הוא מורכב ומאתגר יותר. ההחלטה הזו שלי קיבלה חיזוק נוסף מההבנה הכואבת שמדינת ישראל אינה מאפשרת לאחי הצעיר, שפחות או יותר באותה תקופה יצא מהארון, להביא לעולם ילד בהליך פונדקאות. יחד עם בן זוגי החלטנו שאנחנו יוצאים למסע הזה באמונה שעשיית טוב יכולה רק להצמיח עוד טוב. פגשנו זוג מקסים והחיבור היה מידיי, הם הפכו למשפחה. אחרי שסיימנו יחד את ההליך הבירוקרטי התחלנו בהכנות לשתילת העוברים.

 

רבקה: שמעתי מחברה שאחיה ואשתו התחתנו בידיעה שיהיו זקוקים לפונדקאות והם מחפשים פונדקאית. ברגע שהבנתי שהחוק שונה וגם כאישה נשואה אוכל לעשות את זה, יצרתי איתם קשר ויצאנו למסע. נפגשנו אני ואישי עם ההורים, בהמשך הדרך בהריון ההורים פגשו גם את הילדים שלנו אנחנו פגשנו את המשפחה המורחבת שלהם, אחים והורים, נפגשנו הרבה לאורך התהליך כדי להכיר גם מעבר להקשר של הפונדקאות, ואנחנו שומרים על קשר חם גם היום שנתיים וחצי אחרי הלידה

תמר: הכרתי זוג שהיה צריך פונדקאית ונורא רציתי לעזור להם, אבל בדיוק עשיתי לביתי, ועד שילדתי את בתי ענתי, הם כבר היו בהריון עם מישהי אחרת. אבל הרעיון לא עזב אותי. ההריונות שלי קלים וכיפיים, ואחרי הלידה השנייה, שהייתה בשיטת קיי, אמרתי וואללה גם לידה יכולה להיות כיף. המודעה שפרסמתי בפורום נעמ"ת אומרת הכול: רוצה עוד הריון, אבל את כל המשאבים הכלכליים והנפשיים שיש ברשותי אני רוצה לתת לילדים שכבר יש לי. אם יש לך בעיה הפוכה – אני רוצה להיות הפונדקאית שלך". אחרי כמעט שנתיים של ביורוקרטיה – הריתי בניסיון ראשון. בזמן שהיינו בוועדה חשבתי שזה נורא ואיום כל ההתערבות הזאת, היום אני מבינה שהם רוצים לוודא שהאישה כשירה ומוכנה ומתאימה לפונדקאות וזה נראה לי ממש חשוב.

 

אבל לא יכול שהכול ורוד. איזה קטע קשה אתן זוכרות?

דנה: שבוע אחרי השתילה התחילו דימומים, ולמרות שעדיין לא ידענו אם יש היריון, בהתייעצות עם הרופא המטפל הוחלט שאקבל זריקות לחיזוק ההיריון. אחרי שבוע כשבדיקות הדם הראו על בטא גבוהה, היה ברור שיש הריון, שני עוברים נקלטו. המשכתי לקבל זריקות במשך חודש וחצי מידי יום, מה שהחליש אותי מאוד וגרם לי לתפקוד ממש ירוד. אני זוכרת את עצמי שוכבת על הספה בסלון, ורואה מהצד איך החיים מתקיימים, כמו בסרט נע מול עיניי. בן זוגי היה באותם ימים, לשמחתי, בין עבודות, והוא לקח פיקוד מלא על הילדים והבית. כשהסתיים שלב הזריקות נשמתי לרווחה, זו הקלה גדולה ומידית  וחזרתי לתפקד. מה שלא ידעתי זה שהמשבר הבא היה כבר ממש מעבר לפינה.

רבקה שריג, פונדקאית בדימוס

רבקה שריג, פונדקאית בדימוס

רבקה: התהליך של הפונדקאות הוא הליך מורכב ורגיש, הוא דורש סבלנות רבה במסע שיש בו הרבה חוסר וודאות, ציפיות, חששות, יש בו מצב מאוד ייחודי שבו עובר של זוג הורים נמצא ברחם של אישה אחרת, יש בזה חוסר אונים מובנה, ויכולים להיווצר קונפליקטים לגבי ההתנהלות הנכונה, להבנתי בהקשר כל כך רגיש יש חשיבות מכרעת לפרשנות של התהליך בעיני הצדדים, אם אנשים חושבים שמדובר בחוזה של הענקת "שירות" אז יכולים להיווצר מצבים לא נעימים של כפיה על התנהלות מצד ההורים כלפי הפונדקאית, אם ההבנה היא שמדובר בתהליך של נתינה והכסף משמש רק כפיצוי אז במקרה שיש קונפליקטים הם יעלו לשיחה וליבון בין הצדדים תוך כבוד ורגישות לעמדות שני הצדדים.
חוויה שהייתה לי קצת קשה, באחת הבדיקות המוקדמות הרגשתי שהרופא לא רואה אותי כל כך כאדם אלא רק כרחם, כשחזרתי הביתה ושיתפתי את האיש שלי הוא אמר שרופאים הרבה פעמים רואים את המטופלים כמו קייס רפואי ולא בצורה אישית, זה שם את הדברים בקונטקסט יותר רחב והדגיש לי את הפגיעות שלי בתהליך, החשש שלי להיתפס כאובייקט בתהליך הזה. הנראות היא בעיני מפתח קריטי לתהליך טוב ומספק, לראות את ההורים כאנשים עם קושי מורכב ולהבין את הצרכים והרצונות שלהם ומנגד לראות את הפונדקאית על הצרכים, ההעדפות והבחירות שלה, תהליך טוב הוא תהליך שבו יש קשר מכבד ואכפתי בין הצדדים, שיש שותפות במסע הזה ולא היררכיה או ניכור.  
תמר: גם לי היה קטע שהרופאים ביחידת ה-IVF לא הכירו בקיומי, לא נתנו לי תוצאות של בדיקות, אמרו רק לחיה מה אני צריכה לעשות ("כשאני מקבלת מחזור אני מתקשרת אלייך ואת מפסיקה גלולות". "אבל אני לא לוקחת גלולות כבר שמונה שנים!") ולא הסכימו לענות לי על שאלות בקשר לפרוצדורות שעושים לי. אבל הקטע הקשה שלי היה כשחיה ביקשה שאוותר על הרופאה הפרטית שסיכמנו עליה, ד"ר קלריס נהרי, כי היא (חיה) חוסכת להשתלת כליה. פתאום נבהלתי – זה לא רק האחריות של להביא נשמה לחיים לא פשוטים (את הקושי הזה פתרתי עם עצמי עוד לפני ההריון), אלא שיכול להיות שאני גוזרת את דינה למוות כי ילד עולה יותר מ-500 ש"ח בחודש. העליתי את זה בפניה ושאלתי אותה אם היא מודעת לזה ואם היא רוצה שאפסיק את ההורמונים התומכים ואפיל. בסוף זה הסתדר.
דנה: בשבוע 16 התחילו צירים של ממש, לא עברה שעה והתחיל דימום רציני. אחרי לחץ של ממש ופחד, שמא אני עוברת הפלה התבשרנו בבית החולים שעובר אחד נפל, הצירים ממשיכים ולכן הרופאה פקדה עליי "חמישה ימים במאוזן, את חייבת לנוח", כך אמרה וכך היה.

כשיצאנו מבית החולים התקשרתי לאם המיועדת, ובבכי אמרתי לה: "אני בוכה בכי של הקלה, אל תיבהלי. עובר אחד נפל, השני בסדר גמור, הרופאה אמרה שהוא חזק. אני אנוח חמישה ימים. אני אשמור עליו".

בהיריון של פונדקאות יש אחריות שהיא הרבה יותר גדולה, דווקא בגלל שההיריון הזה הוא לא באמת שלך. את שומרת על הדבר היקר מכל למישהו אחר. מישהו שהיריון, ילד ומשפחה בשבילו זו משאלת לב, וכשזה כבר קורה ואת שותפה לחלום, את מרגישה שהפקידו אצלך אוצר.

חמישה ימים של מנוחה עשו את שלהם וההיריון המשיך כמו כל הריון אחר.

 

טענה שעולה הרבה בהקשר של הפונדקאות זה שיכולים להיות מחירים רגשיים גדולים לפרידה מהתינוק שנשאת ברחם במשך תשעה חודשים, מה את מרגישה לגבי הטענה הזאת?

דנה: דבר שאני נוהגת לומר למי שמתלבטת הוא שאם וכאשר היא תהיה במקום השלם, השאלה: "לא פחדת שיהיה לך קשה למסור את התינוק?" בכלל לא תהיה שם, כי זה יהיה לה ברור שזה לא התינוק שלה, כפי שזה היה ברור לי. לאורך כל הדרך ידעתי שאני רק החממה בשבילו, בית גידול עד שיצא לאוויר העולם היישר להורים שכל-כך מחכים לבואו. הכאב היחיד שהיה בדרך הוא כאב ההחמצה עבור האם על מה שנבצר ממנה לחוות בתהליך ההיריון. אני זוכרת שבכל תזוזה של העובר, אמרתי לעצמי (והרבה פעמים גם לו…), "כמה חבל שאימא שלך לא כאן כדי להרגיש אותך, אבל אני כאן כדי לשמור עליך, ובקרוב אתה תצא ישר לזרועותיה." חשתי כאב על האם שאינה יכולה לחוות את העובר שלה זז ומתפתח לו אי שם במעמקי הרחם, אבל גם שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לעשות את זה למענה ולהעניק לה חיים ומשפחה.

תמר עילם גינדין צילום טום לנגפורד

היי, זאת אני! צילום: טום לנגפורד

תמר: קודם כול נכנסתי לתהליך רק אחרי ההריון השני, שבו הבנתי שאם יש לי משהו יותר חשוב בחוץ (כמו ילד מתוק שהייתי מאוהבת בו מרגע שהופיע הפס השני על המקל ועד היום, כשהוא לפני גיוס), אז אני לא נקשרת למה שבפנים. לענתי נקשרתי רק כשראיתי אותה לראשונה והוצאתי אותה מהאסלה (הנקייה!) של מיון יולדות בשתי ידיי, אבל בבטן לא נקשרתי. אז ידעתי שאני מסוגלת. בנוסף לכך נקטתי אמצעי הרחקה כמו לא ללכת לבדיקות עם אולטרסאונד לבד, לחזק את הקשר בין חיה לבין התינוק גם בליטופי בטן אבל גם באוזניות סקייפ על הבטן. בתוכנית הלידה הדגשתי שאני לא רוצה לראות אותו תחת השפעת אוקסיטוצין, ואני בכלל לא משתמשת בפועל "למסור" או "לתת" אלא להחזיר. קיבלתי עובר למשמורת, החזרתי תינוק. אני זוכרת את עצמי בשבועות שאחרי הלידה מתפעלת מההחלמה המהירה והקלה, כשאין תינוק לקום אליו בלילה. ראיתי אותו פעם ראשונה בברית, וואללה לא שלי. אנחנו מתראים פעם בכמה שנים והוא מותק של ילד, אבל לא שלי.

רבקה: זו הטענה שעלתה הכי הרבה מצד אנשים שפגשתי בתהליך ומאידך חששות לגבי הפרידה מהתינוק זה דבר שלא הטריד אותי לרגע לא לפני ולא תוך כדי, כל כך היה ברור לי שאני לא האמא שלו שלא חשתי כל רצון לשמור עליו, כן רציתי אחרי הלידה לראות אותו ולחבק אותו, בכל זאת נשאתי אותו באהבה במהלך ההריון ונקשרתי אליו, אבל אין בעיני קשר בין ההתקשרות הזאת להתקשרות של הורות, אני היום בהריון עצמי וגם בהריונות לפני הפונדקאות הייתי קשורה באופן אחר לעובר וגם עסוקה הרבה ביום שאחרי הלידה, ההתקשרות ההורית לילד אחרי הלידה היא בעיני תוצאה משמעותית של התודעה שלנו לגבי האחריות כלפיו, לא הייתה לי תחושת מסירה אלא החזרה וגם הקלה גדולה שהחלק שלי במסע המרגש והמקסים הזה תם ואין עלי אחריות הורית כלפי הילד המתוק הזה.
אני משערת שאם יש תהליך שבו מתרחש ניכור מההורים כלפי הפונדקאית אז ייתכן שזה יכול להקרין על קושי בפרידה, קושי בהחזרת התינוק להורים שאין בהם אמון, הדבר דומה מאוד בעיני למטפלת, אם יש קשר טוב עם ההורים אז יש שמחה בכך שהם באו לאסוף את הילד, אם יש מתח וניכור אז ייתכן שיש לזה השלכות גם על חווית ההריון וגם על הפרידה.

אחת הטענות נגד התרת פונדקאות בישראל לזוגות גברים, היא שזה יעלה את הביקוש בזמן שההיצע יישאר אותו דבר, וזה ייקר את התהליך וידחף זוגות סטרייטים לעשות פונדקאות בחו"ל, שם פחות שומרים על זכויות אדם. ראיתי הצעה באחת הרשתות החברתיות לערוך הגרלה אם לא יהיה מספיק לכולם.

דנה: בעיניי זו טענה מקוממת. תנו לנו להחליט, לא מקובלת עליי בשום צורה האפליה הזו. קודם כל תרחיבו את החוק גם לזוגות להטב"ים. יש נשים שהיו מוכנות להיות פונדקאיות רק עבור זוגות להטב"ים יש כאלה שלא יבחרו בכך, ויש כאלו שזה לא באמת משנה להן. אני מאמינה שברגע שהחוק יורחב תהיינה עוד פונדקאיות, המודעות עולה ואיתה גם מספר הנשים שבוחרות להיות פונדקאיות. מניסיוני האישי ומהיכרותי עם אחרות, הועדה בישראל עושה עבודה מצוינת בבחינת כל מקרה לגופו, ובבדיקת הפונדקאית ומניעיה. אני מציעה שכולנו ניתן  לוועדה את הקרדיט, שתדע לעשות את הסינון כראוי ולשמור על הפונדקאיות. אני ושכמותי, שבוחרות להיות פונדקאיות, לא זקוקות להגנת הצדקנים. אנחנו מסוגלות להחליט בעצמנו מה טוב לנו. ההגרלה מבקשת ליצור עיוות שבו אתן ליד הגורל להחליט במקומי עם מי נכון לי לעבור את התהליך. זה בעיניי סחר. אני אעבור את התהליך עם מי שאני אבחר לעבור אותו, איש לא יחליט בשבילי.

רבקה: הרעיון של מדרג זכאות או הגרלה מתייחס אל הפונדקאיות כאיזשהו משאב שמדינה מעניקה ויש פה טעות פטאלית. הפונדקאיות הן נשים שבוחרות לעשות תהליך עם זוגות מסויימים, אין שום סבירות לחלק אותן כאילו מדובר בסחורה, בתהליך הזה אחד הדברים הקריטיים ביותר הוא כימיה וקשר טוב עם ההורים, וזה חייב להיעשות על ידי בחירה של שני הצדדים זה בזה. תנו לנשים לבחור עם מי הן רוצות לעשות תהליך פונדקאות, האם הן מעדיפות לעשות רק עבור זו זוג שזה הילד הראשון שלו (יש נשים שמעדיפות) או עבור זוגות שכבר יש להם ילדים, האם הן מעדיפות לעשות זאת עבור זוג הומואים או סטרייטים, מי שצריך להכריע לגבי זה הן הנשים שמוכנות לעבור עבורם את התהליך ולא המדינה. לגבי החשש שזוגות סטרייטים יזלגו למקומות שבהם אין רגולציה, אין לי אלא להצטער על זה, אני חושבת שעל כל אחד מוטלת האחריות שלא להיות שותף בתהליך שתיתכן בו פגיעה פיזית או נפשית בזולת, הסיפורים לגבי אוקראינה ממש מזעזעים אותי, הסכמים בהם לא נותנים לאישה לראות בכלל את הילד שילדה, אני חושבת שיכולה להיווצר פה בעיה אבל זה לא מצדיק את האפליה הקיימת היום בחוק והפתרון הוא היענות יותר גדולה של נשים לעשות את הפלא הזה, תוך ביסוס ההקשר שלו כתהליך של תרומה מהחי ולא של סחר.

תמר: קשה לי להחליט מה יותר מקומם אותי בהנחות היסוד כאן. קודם כול, אנחנו לא סחורה. בישראל פונדקאות היא מערכת יחסים, לא מגרילים אותנו ואין עניין של ביקוש והצע אלא של קליק. אני מאמינה שאם כל הצדקנים שמשווים אותנו לעובדות בתעשיית המין ורוצים להגן עלינו מפני סכנות שהם מדמיינים כי אנחנו לא יודעות כלום – אם כל אלה יסתמו ויבינו שאנחנו נשים בוגרות ושקולות שמבינות מה אנחנו עושות – אולי יותר נשים יחליטו להיות פונדקאיות וגם מה שאתם קוראים "היצע" יעלה. כשאני הייתי פונדקאית לפני 12 שנה, זמן החיפוש הממוצע היה שנתיים, ועכשיו הוא כארבעה חודשים. זה אומר שיש יותר מודעות ופחות סטיגמה (לפחות עד השבוע) ויותר נשים בוחרות לתת את המתנה הזאת לזוג חשוך ילדים. שנית, לדחוף הומואים להפר זכויות אדם זה בסדר? אגב, זה נחלת העבר. ממילא המדינות שבהן הפונדקאות היא באמת מסחרית ובלתי אנושית כבר סגורות בפני זוגות חד מיניים.

 

האם היית ממליצה לנשים אחרות להיות פונדקאיות?

רבקה: בעיני יש פה פוטנציאל לחוויה מאוד מספקת ומשמעותית, אם מישהי פונה אלי אז הדבר החשוב לי ביותר זה להפנות אותה לנשים שאני מעריכה שמלוות תהליכי פונדקאות או לסוכנויות שאני מעריכה, אני חושבת שיש חשיבות מכרעת לאנשים שעוברים איתם את התהליך על החוויה שיוצאים איתה בסוף. ויש סוכנויות שצריך להתרחק מהן כי יש להן חלק באובייקטיביזציה של הפונדקאית והן עלולות לגרום לנזקים רגשיים גדולים.

דנה: מאז שנכנסתי לתהליך יצא לי לשוחח עם המון נשים שמתלבטות עם זה. לאף אחת מהן לא יעצתי להיות פונדקאית. סיפרתי להן בפרטי פרטים על החוויה שלי, ואמרתי להן שכדי להיכנס לתהליך הן צריכות להיות חזקות ושלמות ולבחור היטב את הזוג 'שלהן', כי יש חשיבות מכרעת גם לשאלה עם מי עוברים את התהליך הזה. זה מסע משותף.

תמר: סליחה, זו שוב שאלה ממש טיפשית. פונדקאות לא מתאימה לכל אחת, ולא כל אחת מתאימה להיות פונדקאית. הייתי קודם כול שואלת אותה אם היא נקשרה לילד בהריון השני, כדי לדעת אם היא עלולה להיקשר לעובר, שזו בעיניי הסכנה הכי גדולה. אחר כך גם הייתי שואלת אותה על ההריונות שלה ומוודאת שהיא כשירה לעמוד ב"זוגיות" מאוד מגוננת עם זוג מאוד לחוץ, שהדבר היקר להם ביותר נמצא אצלה בבטן ולהם אין שליטה. ואז הייתי מחליטה אם להמליץ לה או לא. אם היא כמוני, אז בטח.

 

מה המסר העיקרי שלך לאנשים שמשווים פונדקאות לסחר באיברים, לסחר בבני אדם ולתעשיית המין?

תמר: לגבי סחר באיברים, אני משתגעת מזה שאני מדברת עם אנשים ומסבירה להם והם מתעקשים שאני השכרתי את רחמי. איזה להשכיר? תתפלאו, הוא נשאר בתוך הגוף שלי כל הזמן. מההורמונים שהופרשו ממנו ובשבילו – אני התמסטלתי. כפי שחיה ואני הסברנו לכל מי שאפשר – הרחם שלי, ההריון שלי, התינוק שלה. היה ברור גם לי וגם לחיה שהגוף הוא שלי. הרשיתי לה ללטף לי את הבטן ולבשל לי דברים בריאים. לגבי ניצול, דבר שעולה לא מעט, אני לפעמים הרגשתי שאני זו שמנצלת את החולשה שלה – אישה חולה שכמהה לילד – כדי לספק את הצורך שלי בעוד הריון ולידה בלי "לשאת בתוצאות". ועוד קיבלתי ממנה כסף על זה! אבל אם להיות רציניים לרגע, ברגע שיש הריון, הכוח במשוואה הזאת הוא בידי הפונדקאית. הדבר הכי יקר להם נמצא אצלי ואין להם שליטה מלאה על זה. שמעתי שמועות על פונדקאיות שסחטו הורים בשלב הזה, אני לא מכירה אישית מקרים כאלה. אבל זה אפשרי. ולגבי תעשיית המין – נו באמת. למה לא משווים אותנו לספורטאים? או לדוגמניות? גם הם מקבלים כסף ונותנים שירות עם הגוף שלהם. תנו לנו את הקרדיט שאנחנו יודעות מה טוב בשבילנו, תנו לנו לבחור! ואם חסר לכם מאבק למען אוכלוסייה מוחלשת שמסכנת את עצמה בשביל כסף – פועלי בניין. באמת.

דנה: זו השוואה נוראית. אולי זה נכון למדינות עולם שלישי. אני רוצה שיידעו שבמדינת ישראל המצב הוא אחר לחלוטין, שהפונדקאיות מגיעות ממקום שלם, ממקום של נתינה, ממקום של בחירה ואהבה. הן רוצות בתהליך, הן מתרגשות ממנו ומועצמות ממנו, ולכן גם הן מבקשות שישאירו להן את הבחירה עם מי לעבור את המסע הזה.

בכלל, תפסיקו עם ההתנשאות הזאת, כאילו אלה אתם שצריכים לחשוב בשבילן מה טוב להן ולמה הן בוחרות לעבור את המסע הזה. הן נשים חזקות, הן נשים עם תפיסת עולם מגובשת ועם אג'נדה ברורה של נתינה ואהבת חינם. הן ממש לא זקוקות להגנה ובטח לא לרחמים שלכם. ודבר אחרון: הגיע הזמן שכולם יבינו שהכסף שפונדקאיות מקבלות לעולם לא יכול להיות שכר טרחה, אלא הוא רק בגדר פיצוי על התקופה ועל כל מה שהן עוברות במהלכה.

אתם באמת לא מצליחים לראות שאין בעולם כולו שכר הולם על חסד כזה?

רבקה: לגבי ההשוואה לתעשיית המין יש פה כשלים מאוד רבים, שתי נקודות שוני עיקריות בעיני:

האחת – שורדות זנות מתארות בעיה מהותית שקשורה לזנות ויוצרת את הפגיעה, יחסי מין בלי משיכה לאורך זמן יוצרים פגיעה עמוקה ומתמשכת לרוב הנשים העוסקות בכך, אין שום בסיס להשוואה בהקשר של פונדקאות, נשיאת הריון היא לא תהליך שבמהות שלו הוא פוגעני, בפרט אין שום מימד של אובדן אוטונומיה על הגוף שגדולה מהריון עצמי (זה רלוונטי רק לישראל, יש תהליכים בחו"ל שבהם בהחלט תיתכן פגיעה עמוקה בהקשר הזה).

ההיבט השני קשור למציאות של הזנות, המציאות היום של הזנות היא מציאות בה רוב הנשים העוסקות בכך נמצאות במצוקה נפשית, הרבה מהן מדרדרות לסמים, היציאה מהתעשייה כמעט בלתי אפשרית והנזקים שמצטברים לאורך זמן הופכים להיות בלתי הפיכים, המצב של הפונדקאות לא קשור לזה בשום פרמטר שהוא. בקיצור זו בעיני השוואה מופרכת ושטחית, זה שיש פה נשים ואברי רביה וכסף לא יוצר דמיון בין התהליכים.
לגבי ההשוואה לסחר באברים בעיני יש פה דיון הרבה יותר משמעותי ומורכב, אני אישית חושבת שפונדקאות אינה נופלת מתרומת כליה מבחינת המורכבות ומערכות הסיכונים אליהם נכנסים, נכון שאחרי תרומת כליה האדם נשאר בלי אחת מהכליות שלו ואילו אחרי היריון לכאורה הפריון נשאר אבל בעיני הקריטריון הרלוונטי הוא לא זה אלא מכלול הסיכונים הבריאותיים שהאדם לוקח על עצמו כשהוא נכנס לתהליך כזה. בעיני גם בהריון יש סיכון לתוצאות לא פשוטות ביניהן אפשרות לאובדן פריון, סכרת לכל החיים, פגיעות ברצפת האגן, סיבוכים מקיסרי ועוד ועוד. במובן הזה אני רואה את תהליך הפונדקאות כשייך לעולם התרומה מהחי (אמנם בשני המקרים – תרומת כליה והריון הסיכון באופן רציונלי לא גבוה מנסיעה סטנדרטית בכביש אבל כן קיימים סיכונים).
ועם זאת כמו שהיום מעוגן בחוק פיצוי כלכלי גם לתורמי כליה או ביציות ראוי בעיני שיהיה פיצוי ראוי עבור פונדקאות, כיום המדינה לא שותפה בכלל לפיצוי הזה וכולו נופל על ההורים.
למרות שהשיקול הכלכלי לא היה בכלל מעורב בהחלטה שלי (כשהחלטתי להיכנס לתהליך לא ידעתי האם יש פיצוי ומה הגובה שלו) בעיני מדובר בפיצוי הוגן על קשיים פיזיים משמעותיים שכלולים בהריון, הבעיה העיקרית עם הפיצוי שהוא יכול להתפרש לפעמים על ידי ההורים כקניה או השכרה של בעלות על אוטונומיה או התנהלות של הפונדקאית, לפעמים יש לזה השלכות על כל מערכת היחסים עם ההורים כמו ניכור כלפי הפונדקאית, ניתוק הקשר ישר אחרי הלידה ועוד דברים שבעיני יכולים ליצור קשיים רגשיים.
לכן בעיני יש יתרון לכך שהגבילו בתיקון החדש את סכום הפיצוי, באיזשהו אופן זה מוציא את מנגנון השוק מהמשוואה ואני מקווה גם שזה יתן יותר כוח לפונדקאיות שמגיעות ממוטיביציה כלכלית לבחור בהורים מיטיבים שיהיה להן טוב לעבור איתם את התהליך ולאו דווקא באלו שמשלמים יותר וגם מקווה שמצד ההורים יהיה ברור שאין פה סחר או קניין אלא סכום פיצוי סטנדרטי.
בסופו של דבר בתהליך הזה בעיקר צריך להיות בני אדם, כאלה שמוכנים לראות את הזולת, להוקיר טובה, להיות רגישים, להיכנס לדיאלוג אפילו אם לפעמים זה מאתגר, להיעזר בליווי ובגישור אם יש צורך ובגדול לפעול ממקום של כבוד ואכפתיות.  

תמר: יש ארצות בחו"ל שבהן היחס פחות אנושי. בקבוצות פונדקאות שאני חברה בהן אנחנו מזדעזעות מסיפורים מאוקראינה, למשל. מצד שני, הייתי רוצה לדבר עם פונדקאית משם לפני שאני שופטת, כמו שהייתי רוצה שיקשיבו לנו לפני ששופטים.

 

לפני סיום, ספרי לנו קטע מצחיק מהתהליך

רבקה: האיש שלי מוהל, ההורים ביקשו ממנו למול את הבן שלהם, שזה היה רגע מאוד מרגש, אחד השכנים שלנו אמר אחרי הברית שהיתה פה הובלה פלוס התקנה.

תמר: חיה מפיקת אירועים. כשהייתי בחודש שביעי, הייתה לה ישיבה על אירוע שהתקיים שלושה חודשים מאוחר יותר, והיא הודיעה ללקוח שהיא תהיה בחופשת לידה. הוא הסתכל עליה מכף רגל ועד ראש ואמר: לא רואים עלייך! היא אמרה לו: אצלי זה הכול בת..ת! והוא האמין לה!

רבקה: יש לי עוד אחד! פעם אחרי בדיקה ניגשנו יחד למזכירה בקופת החולים וביקשתי אישור להביא למשרד. אחרי האישור עבורי היא שאלה מי זו לידי ואמרתי "האמא". היא לא הצליחה להבין איך ייתכן שהאישה הצעירה הזאת היא אמא שלי…

דנה: בני הזוג 'שלי' כבר היו הורים לילד אחד בגיל של טליה שלנו. כשסיפרנו לילדים שלנו על ההיריון כדי לחבר אותם לתחושות, סיפרנו גם על הילד שלהם, שנמצא בבית וכל-כך מחכה שיהיה לו אח או אחות. תומר, בני הבכור, לא השתכנע ושאל: "אמא, אבל למה הוא רוצה שיהיה לו אח?" אנחנו כמובן צחקנו על כך שנראה שמבחינתו טליה לא ממש הצדיקה עד כה את קיומה 😉

 

בכל הסערה של השבוע האחרון, איישו הפונדקאיות את הקווים הקדמיים, וקולם של ההורים כמעט לא נשמע.

שאלנו את ניצן ארזי-גולן מדוע. ניצן נשואה + 2, את אורי ילדה בלידה רגילה, שלאחריה נפגעה רירית הרחם שלה. אחרי טיפולי פריון ממושכים הרימו הרופאים ידיים, וגילי נולדה בתהליך פונדקאות שני בארץ, לאחר שהראשון לא צלח.
בעקבות המסע הארוך והמאתגר שעברה, הקימה ניצן את מעשה בראשית – בית לפונדקאות ופוריות, המעניק ליווי, ייעוץ ותמיכה לנשים וזוגות מתחילת הדרך ועד לאחר הלידה.
אז ניצן, איפה קולם של ההורים?
"למרבית האנשים שלא מכירים את תחום הפונדקאות יש איזשהו נרטיב מאוד מסוים בנוגע לעולם הזה, שבא לידי ביטוי בתקופה האחרונה ואותו אנחנו פוגשים באמצעי התקשורת. הוא מנוגד למציאות הקיימת, ולכן גם מאוד מקומם. הרשת מוצפת באמירות קשות ובוטות, בבורות גדולה שמעוררת כעס, תסכול ואצל מרבית הזוגות גורמת גם לריחוק גדול, פשוט כדי להגן על עצמם במצב הזה".
עד כאן גם הפונדקאיות מהנהנות. "גם לנו נמאס להגיב כל הזמן לאנשים שלא באמת רוצים לשמוע".

ניצן ושי עם הפונדקאית סבטלנה. צילום: נירית, סטודיו במיה

ניצן ושי עם הפונדקאית סבטלנה. צילום: נירית, סטודיו במיה

ניצן מוסיפה: "העמדה הרגשית של ההורים המיועדים בנוגע לתחום הפונדקאות היא מאוד רגישה ועשויה להיות גם פגיעה. לפונדקאות מגיעים בדרך-כלל לאחר מסע ארוך ומאתגר שכרוך בקושי ובכאב עצום (גופני ורגשי).
פונדקאות זו הדרך עבורם להגשים את כמיהתם לילד, ולכן הפונדקאית נתפסת אצלם דווקא כאישה בעלת כוח שנושאת את הדבר היקר ביותר עבורם. בישראל במרבית המקרים מתפתחים יחסים קרובים וכשקיים קשר רגשי הוא חזק הרבה יותר מכל קשר חוזי שנחתם על הנייר.
לאחר שמבינים את הנושא, ומכירים בכך שקיימים יחסים רגישים ומורכבים, מתבהרת גם ההבנה שאין פה ניצול, אלא דווקא מצב הפוך של הדדיות."

מכיוון שכמעט כל פונדקאית מקבוצת הפייסבוק הסודית שומעת את הטיעון "אבל את לא מקרה מייצג", יזמה תמר פודקסט בשם המקורי "את לא מקרה מייצג", בהנחייתה ובהפקת חברת פודקסטיקו. הפודקסט נמצא כעת בקמפיין-בזק למימון המונים (ימים אחרונים מתוך קמפיין בן שבוע). חברות הקבוצה, ביניהן רבקה ודנה, וגם אימהות פונדקאות, ביניהן ניצן, הצטרפו ותרמו תשורות. בין ההרצאות בקמפיין ובין המרואיינות בהסכת יש גם פונדקאית עם סיפור פחות טוב, אך היא לא הסכימה להתראיין מכיוון שבעבר הוצאו דבריה מהקשרם והיא הוצגה כאישה מוחלשת המתנגדת לכל עניין הפונדקאות, בזמן שהיא עצמה אינה תופסת את עצמה כך ומובן שאינה מציגה את עצמה כך.

מטרת הפודקסט היא להביא כמה שיותר קולות אותנטיים – בלי סינון לפי אגנדה – מכל הצדדים בתהליך פונדקאות, כולל הילדים שנולדו, אחיהם וילדי הפונדקאית, כדי לתת בסיס יותר מהימן לדיון הציבורי המתנהל בנושא, דיון שרוב הטיעונים בו מבוססים במקרה הטוב על דו"ח מלפני כ-10 שנים (תמר: כתוב שהייתה רק ד"ר אחת, היום אנחנו כבר שלוש או ארבע), ובמקרה הרע על דמיונם של המתדיינים.

זה יעזור?

תמר: לפי הודעות שאני מקבלת בפרטי, כבר השבוע הצלחתי בסיפור שלי לפקוח כמה עיניים ולגרום לכמה אנשים לחשוב על דעותיהם מחדש. אלה שיודעים כבר הכול ולא רוצים לתת לעובדות להפריע להם – הם לא בדיוק קהל היעד שלי.

רוצים לשמוע עוד? תתמכו בקמפיין! יש לכם עד יום שלישי.

[[עדכון: אחרי 5 ימים, אלפי חשיפות, רבבות נאצות ו-93 תמיכות, הבנתי שאין עניין לציבור – זה אחד היתרונות של קמפיין הדסטארט: הוא בודק אם יש שוק. התכוונתי להשקיע זמן שאין לי בשביל מטרה שחשובה לי, אני לא הולכת להשקיע גם כסף שאין לי בשביל מוצר שבסוף לא יהיה לו ביקוש. אז מאתמול אני לא עושה בו כלום, כמו החזרת עוברים בלי תמיכה הורמונלית. אם כן נראה לכם חשוב אתם מוזמנים לתמוך, ממילא כרטיס האשראי לא מחויב רק אם מגיעים ל-100%. אני מפרסמת את המאמר הזה בכל זאת, כי עבדתי עליו שלושה ימים אז שיהיה למי שכן מעניין]]

אבל לישראל אין נוצות!

15 באפריל, 2018

תקציר מנהלים:
סולמיתג חדש בטוויטר של שונאי ישראל, שמבוסס על משחק ילדים.
בסרטון של רשות השידור שמסביר את המשחק יש כתוביות באנגלית.

אללה יוסתור.
אני מסבירה את שגיאות התרגום שאפשר להסביר.


בימים האחרונים נפוץ בטוויטר האיראני הסולמיתג #اسرائیل_پر (אסראא'יל פ'ר). לא כל כך הבנתי מה הוא אומר בדיוק, אבל הבנתי שהוא מדבר על השמדת ישראל. הנה כמה ציוצים לדוגמה.

את הצירוף پر (פ'ר) בפרסית אפשר לקרוא בשני אופנים: פֹּר (porr) – "מלא", או פַּר (par) נוצה, וגם גזע ההווה של הפועל "לעוף, לקפוץ".
אז שאלתי את האינפורמנט שלי מה זה אומר: האם זה פֹּר "מלא"? הכוונה היא שימיה של ישראל מלאו? קיצרו לנו את הדדליין מ-22 שנים (ב-2015 התחילו לספור לנו לאחור 25 שנים) לעכשיו?

אז זהו שלא. מתברר שיש משחק ילדים כזה, בשם کلاغ – پر (כַּלָאע' – פַּ'ר) "עורב – עוף", שמשחקים אותו כך: כולם שמים אצבע על השולחן או על הרצפה, "מנחה" המשחק אומר "עורב – עוף!" וכולם מרימים אצבעות. "דרור – עוף!" וכולם מרימים אצבעות. וכן הלאה עם שמות ציפורים, ואז הוא אומר, למשל "חתול – עוף!" ומרים את האצבע. מי מהשחקנים האחרים שמרים אצבע – נפסל. ואז אומרים:

کلاغ – پر، گنجشک – پر. گربه؟ گربه که پر نداره! هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره!

כלומר: "עורב – עוּף! דרור – עוּף! חתול? לחתול הרי אין נוצות! מי שהרים את ידו "נשרף", אין לו מושג!"
בפרסית זה נשמע יותר טוב, כי "נוצות" ו"עוּף" זאת אותה מילה.

אחרי שהבנתי את זה, צייצתי (אני עושה את זה לעתים נדירות למדיי) כך:
עורב – עוף! דרור – עוף! ישראל? לישראל הרי אין נוצות! מי שהשתמש בסולמיתג #ישראל_עופי "נשרף", אין לו מושג!

אה, אופס. יש לי שם תקלדה במילה "דרור"…

הנה סרטון חמוד שהכינו ברשות השידור של המדאן כדי להדגים את המשחק. הוא באיכות מאוד ירודה, אבל לא מצאתי אותו עם הכתוביות בשום מקום אחר.

קודם תראו, אחר כך תראו שוב ותקראו את הכתוביות שמסבירות את המשחק, ואז לא תבינו כלום. ואז תחזרו הנה לקרוא קצת על התרגום. נראה לי שלא השתמשו בגוגל טרנסלייט אלא שזה תרגום אנושי, אבל זה אחד המקרים הנדירים שבהם מתרגם אנושי הוא יותר גרוע מגוגל טרנסלייט… גוגל טרנסלייט מאוד השתפר בשנים האחרונות (הסרטון הועלה ב-1391, שזה לפני 5-6 שנים), אז אני לא יודעת לומר כמה מהטעויות הן משם וכמה של המתרגם, אבל בהחלט יש שם טעויות שלא היו קורות בתרגום מכונה.

כתובית: cast photo to stand.
הטקסט המקורי (מופיע מתחת לסרטון): بازیگران گرد می نشینند – השחקנים יושבים במעגל.
איך? נראה לי ש-cast זה "השחקנים", אין לי מושג איך הגיעו ל-photo ומ"יושבים" ל"לעמוד", ולכן הגעתי למסקנה שזה מתרגם אנושי כושל. לדוברים לא ילידיים זה די טבעי להתבלבל בין "לשבת" ו"לעמוד". גוגל טרנסלייט דווקא מתרגם: actors sit round.

כתובית: One Person can start to read the Avesta.
הטקסט המקורי: یک نفر اوستا می شود که شروع به خواندن می کند –
תרגום: מישהו אחד נבחר ל"מנחה", והוא מתחיל לשיר.
כיצד? אוסתא בפרסית הוא הומוגרף של שתי מילים: אָוֶסְתָא – האווסטה, ספר הקודש של הדת הזורואסטרית (זה התרגום), או אוּסְתָא – הגייה עממית של אוסתאד (מורה, היום: פרופסור), במשמעות בוס, או במשחק – זה שמנחה את המשחק (זה שאומר "הרצל אמר", למשל).
בפרסית הפועל "לקרוא" משמש גם לשירה, תפילה ולימוד, כאשר ההבדל הוא לפי השדה הסמנטי של המושא (לקרוא שיר = לשיר, לקרוא תפילה = להתפלל, לקרוא מתמטיקה = ללמוד).
גוגל טרנסלייט מתרגם עכשיו: One person gets an Avesta who starts to read

כתובית: When the name of a bird of the rest of the members have to say enjoyed "full"
טקסט מקורי: وقتی اسم پرنده ای را می برد بقیه اعضا باید بگویند " پر"
תרגום: כשהוא (=המנחה) אומר שם של ציפור, שאר המשתתפים צריכים לומר "עוּף!"
התרגום פה יחסית בסדר, רק שתי בעיות…
– אין לי מושג מאיפה הקריצו את enjoyed
– אין לי מושג למה החליטו ש"שאר המשתתפים" יהיה לוואי של "שם של ציפור". כשהמילים מופיעות רצוף, אפשר להתבלבל. אבל כאן מפרידים בין "ציפור" לבין "השאר" צורן סיתום (זה ההיפך מיידוע), מילת היחס של מושא ישיר מסוים (זוהי פוסט-פוזיציה ולכן מופיעה אחרי המושא הישיר), ופועל. צריך מתרגם ממש גרוע בשביל לעשות דבר כזה…
גוגל טרנסלייט מתרגם: When the bird's name is given, the rest of the members must say "full" (היידוע הוא בגלל שהם לא למדו אצלי שמילת היחס של המושא הישיר המסוים, לאו דווקא מציינת יידוע).

כתובית: If you take the bird does not pause the nominal
טקסט מקורי: اگر اسمی که می برد پرنده نباشد مکث می کنند.
תרגום: אם השם שהוא מציין אינו ציפור, הם עושים פאוזה (כלומר: לא אומרים כלום).
הא? כיצד?! התחביר המוזר לגמרי, וזה שתרגמו בגוף שני, מעיד שוב שזה מתרגם אנושי גרוע ולא תרגום מכונה. הפועל take הוא מכיוון שהמרכיב הפועלי בפועל המורכב "לנקוב בשם" בפרסית הוא פועל שאחת ממשמעויותיו הנפוצות היא "לקחת". והשאר – סלט עם אותם מרכיבים של המשפט המקורי, בתיבול ובסדר שונים לחלוטין…

כתובית: Later poetry sings:
הטקסט המקורי: بعد شعر می خوانند:
אחר כך הם שרים/מדקלמים:
WTF?! אפילו במשפט כל כך פשוט המתרגם הצליח להחליף תפקידים ולתרגם רבים כיחיד?!

כתובית: No one has any k that is filled with burned slipping
הטקסט המקורי: پر نداره هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره (אני אפילו לא בטוחה שזה המשפט שזה מנסה לתרגם…)
תרגום: אין לו נוצות! כל מי שהרים את ידו "נשרף" – אין לו מושג!
אז filled מתרגם את پر, שהוא כאן במשמעות "נוצה", אבל ההומוגרף הנפוץ יותר הוא "מלא". אבל כל השאר, וואללה אין לי מושג איך הגיעו לזה.

כתובית: The crow – Full. Sparrow – Full. CAT? A cat that has no fill
הטקסט המקורי: کلاغ – پر – گنجشک – پر – گربه؟ – گربه كه پر نداره
תרגום: עורב – עוּף! דרור – עוּף! חתול? לחתול הרי אין נוצות!
אנחנו יודעים כבר מקודם שהתרגום של "עוּף" כ"מלא" ושל "נוצות" כ"מילוי" הוא בגלל ההומוגרף پر (פ'ר). ה-that התמוה באמצע הוא תרגום של که (כה, ke) שבאמת משמשת בדרך כלל לשעבוד, אבל יש לה עוד שימושים שלא חופפים לעברית/אנגלית, שאחד מהם נקרא "כֶּה רטורי" – שנפוץ במיוחד במדוברת, בא במקום השני במשפט או בסופו (או בשניהם), ומשמש להדגשה, כמו "הרי".

כתובית: Each k that has burnt 50 no
טקסט מקורי: هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره
תרגום: כל מי שהרים את ידו – נשרף, אין לו מושג.
ואין לי מושג איך הגיעו לתרגום הזה.

והנה הסרטון באיכות יותר גבוהה, אבל בלי הגוגל טרנסלייט

השבוע האזנתי לוובינר עסקי שלא אנקוב בשמו כי אני הולכת לומר עליו משהו לא כל כך טוב… בוובינר דיברו, בין השאר, על תרגום לאנגלית (של דברים שאמורים להיות ייצוגיים, לא רוצה לפרט כדי לא להסגיר פרטים), ואמרו שמחיר התרגום משתנה, תלוי אם זה מתרגם מקצועי או סטודנט שמחלטר. אז אני לא אומרת שכל הסטודנטים שמחלטרים הם גרועים. חלקם טובים מאוד (אני רוצה לחשוב שאני הייתי טובה גם כסטודנטית), אבל בכל זאת כדאי לעשות בדיקת איכות ולא רק לבדוק מחירים. סבא רבא שלי נהג לומר "אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול", ונראה לי שלגבי תרגום זה עוד יותר נכון.

מזמן לא כתבתי פוסט של בלשנות חופרת, אני מקווה שהיה מעניין!

רוצים לשמוע עוד?
קודם כול, אתם מוזמנים ביותר לפודקאסטים שלי! מומלץ תוך כדי נהיגה, פעילות גופנית יבשתית, שטיפת כלים ועבודות בית אחרות.
איראניום מועשר – פודקאסט עצמאי יחד עם עידו קינן, פרקים של 40-80 דקות (השבוע עלה פרק 9 על שינדלר האיראני, ובשבוע הקרוב יעלה פרק 10 על אינדוקטרינציית ילדים בזמן מלחמת איראן-עראק, עם שרונה מזליאן-לוי)
איראן בקטן – מיני-פודקאסט חדש ברדיו תל אביב, פרקים של 10-14 דקות. שלושת הפרקים הראשונים עסקו בראש השנה, והשבוע מתחילים טיול באיראן.
להזמין הרצאות שלי זה דרך אנסטסיה, ורק אם יש תקציב מאוד יפה. אם אין לכם תקציב ממש יפה, כתבו לי דרך הצור קשר כאן מימין, ואמליץ לכם על אחרים (לאנסטסיה גם יש מרצים בתקציבים נמוכים יותר).
אם אתם רוצים להביע את הערכתכם לתכנים שלי, אתם מוזמנים לרכוש ספרים באתר הוצאת זרש ולהמליץ לאחרים לעשות אותו דבר, ואפשר גם סתם לקנות לי קפה.

ניוזלטר של נספחת התרבות בטהראן, 2048

9 באפריל, 2018

בשביעי של פסח, פרסם מקור ראשון גיליון שלם של אוטופיות ל-2048. בז'אנר נתנו לנו יד חופשית, ואני בחרתי בניוזלטר.

ניוזלטר אביב 2048 מנספחת התרבות של ישראל באיראן החופשית (זאת אני)

למי שרוצה לדעת איך היה לפני העריכה: האמת היא שהעריכה הייתה מאוד קלה, אבל נו, OCD.

פיצלו פסקה שהייתה אמורה להיות אחת (נראה לי שחוץ ממני אף אחד לא שם לב); את כותרת המשנה לא נתנו לי לערוך לפני העימוד, אחרת היה כתוב טהראן עם א'; קצת קיצצו באירועי האביב, אבל באמת היו שם המון אירועים…

אז כל מי ששוקל להיעלב שלא הכנסתי אותו ללוח אירועי האביב – זה לא אני, זה הקיצוצים!

את אחד האירועים השאירו, אבל שינו את שם הדוברת, אולי כי חשבו שהתבלבלתי, אז יצא שאורלי נוי מופיעה פעמיים, שזה מעולה כי היא באמת המתרגמת הכי טובה בעולם מפרסית לעברית. ויצא שהיא ממש משתפת פעולה עם מדינת ישראל, שזה שיא האוטופיה.

וגם הפכו לי "מועדוני גייז" ל"מועדונים", אבל זה מלכתחילה היה בדיקת גבולות. בכל זאת מקור ראשון…

תודה לישי פלג על ההזדמנות לחלום בפומבי!