ארכיון פוסטים עם התג "אישי"



מדור פרסומי לקראת פברואר-מרץ

יום שני, 19 בנובמבר, 2012

והפעם, בלי בושה – פרסומת נטו (טוב, כמעט. מתחת לתמונות אני גם מסבירה את הרציונל העיצובי).

הרגישו חופשי לחלוק עם כל מנהל רווחה ומשאבי אנוש, רכז תרבות או מנהל מסגרת פנאי מתוקצבת אחרת הנקרה בדרככם (גם רכזות, נו. הזכר הוא בלתי מסומן וכולל את כוווווווולם).

התמונה מחולקת כאן כי PDF אי אפשר לאמבד, וקובץ ויזואלי אפשר לקשר רק קישור אחד. הקליקו כדי לראות את ה-PDF השלם, המהמם והמקושר (אני קצת מאוהבת בעיצוב הזה אז תסלחו לי שאני משתמשת במילים נחותות כמו "מהמם", ותודו שזה עדיף על "מדהים"). לוקח לו המון זמן להיטען, אז בינתיים אתם יכולים להקליק על התמונות האלה ולראות קצת קטעי וידאו.

תמר - תעשי לי ילד! הרצאה בנושא פונדקאות ליום המשפחה וליום האישה

מגילת אסתר - היה או לא היה? הרצאה לפורים.

הרצאה ליום האישה - מעמד האישה באיראן (העכשווית, הקדומה או שתיהן)

להזמנת הרצאות נא לפנות לגילת אביב - ייצוג, תוכן והפקה.

צילום ועיצוב גרפי - xerxes - ars luminis

את קסרקסס המעצב מצאתי במקרה, או יותר נכון הוא מצא אותי בפייסבוק, אחרי הראיון אצל מנשה אמיר בקול ישראל בפרסית. הרבה איראנים הודו לי על ספרי המצוין ועל כך שאני מסבירה לישראלים שאיראן והרפובליקה האסלאמית הן שתי ישויות שונות לחלוטין. לאות תודה והוקרה הוא עיצב לי את הלוגו, שאתם רואים בתמונה הרביעית מתוך החמש. אחר כך הוא גם עיצב לי תמונת קאבר לפייסבוק, גם היא בסגנון איראני. ואז לראשונה ביקשתי בעצמי עיצוב. מסגרת בסגנון איראני, שתלך טוב עם הלוגו האיראני שלי. כשהראיתי לו את המוצר המוגמר הוא התחלחל וביקש לעצב את הכול מהתחלה. הוא כן השתמש בפונט שאני בחרתי, גוטמן ארם, וגם במיקומי התמונות בתוך הטקסט. את תמונת הפונדקאות (תמונה שלי עם חיה מתוך הסרט) הוא החליף בתמונה חדשה שלי – עדכנית (מלפני כחודש), בלי פוטושופ אבל גם בלי משקפיים, את ההתלבטות שלי לגבי התמונה של מגילת אסתר הוא פתר בדרך יצירתית (זה בפסקה הבאה, ואת התמונה של אום אל-ליזה הוא השאיר, כי היא משקפת לא רק את מעמד האישה באיראן אלא בכלל את מה שקורה באיראן היום: המונה ליזה מסמלת את העם האיראני, שהוא שוחר חופש ומחובר למערב, והשלטון כופה עליו את האסלאם, שאינו מתאים לו.

ועכשיו לתמונה של מגילת אסתר:

אני התלבטתי בין שתי תמונות: אחת תמונה קלסית של אסתר יולדת את כורש מתוך ארדשיר-נאמה, סאגה בפרסית יהודית קלסית שכתב המשורר שאהין, בן המאה ה-14. השנייה – תמונה אקטואלית של ההפגנות מול קבר אסתר ומרדכי לפני כשנתיים.

קסרקסס פתר לי את ההתלבטות, ויצר עוד תמונת מחאה פוליטית:

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

נראה כאילו הם מפגינים נגד כורש, נכון?

זה בדיוק המסר שקסרקסס רצה להעביר (אגב, למי שעדיין לא יודע – קסרקסס הוא שמו היווני של אחשוורוש). הרפובליקה האסלאמית שואפת למחוק לא רק את ישראל, אלא גם את איראן. זאת הקדומה. כבר מחקו אותה מספרי ההיסטוריה שנלמדים בבי"ס, במשרד הפנים – אמנם השמועה שלא מאפשרים לרשום ילדים בשם כורש אינה נכונה, אבל הדיווחים אומרים שכאשר מבקשים לרשום ילד בשם פרסי כמו ג'משיד או פ'רויז, ובמיוחד שם של מלך מן העבר, כמו ח'שיאר (אחשוורוש), כורש, דריוש וכו' – הפקידים ממליצים ושואלים למה לא לתת לילד שם יותר יפה כמו עלי או מחמד.

ובנושא הספציפי של אסתר יולדת את כורש: יש כבר אח'ונדים (מה שקוראים בעברית איתאללות, או אייטולות בכתיב פונטי), שמטיפים ואומרים שהמלכים האח'מניים היו יהודים – מיישרים קו בעצם עם המיתוס היהודי הזה – בקטע של דה-לגיטימציה לאיראן הקדומה, אבל לדעתי זה דווקא אומר שאיראן צריכה להיות חלק ממדינת ישראל.

אלט-טאב: המיתוס היהודי אפשרי רק אם האח'מנים ידעו את סודות הזמן, כי כורש עלה לשלטון כ-80 שנה לפני אחשוורוש. מזכיר לי שבאחד המבחנים נתתי לתלמידים שלי שאלת בונוס לכתוב משפטי יאיר לפיד, ואחד מהם כתב שיאיר לפיד איבד את בתוליו לפני אבא שלו. שיפט-אלט-טאב.

רוצים לשמוע עוד? העבירו את הפוסט הזה למי שאחראי אצלכם על הרצאות העשרה מתוקצבות היטב (חוגי בית זה דרך הצור-קשר שלי, חברות דרך גילת שהמייל שלה נמצא בקישור לתמונה הרביעית). נתראה בפברואר-מרץ בעונת השיא, ואפשר תמיד להזמין אותי גם באמצע השנה. שפה ואיראן קיימות כל השנה.

איראן זה כאן!

יום שני, 24 בספטמבר, 2012

זאת הכותרת שהציעו כמה וכמה מחבריי באופן עצמאי, אז היא נבחרה. אני לא חושבת שזה מדויק, ותיכף אפרט למה. אבל קודם תקציר מנהלים:

באיראן שעון החורף התחיל יום לפני ישראל, והם לא מבינים למה עושים מזה עניין גדול.

השבוע חלה הסערה הקבועה המתחוללת בין דתיים לחילונים סביב מועד הזזת מחוגי השעון לאחור. הפלגות כגון מתעללים באזרחי ישראל, לפידים מול בית אלי ישי, ויאיר לפיד כותב בפייסבוק "היום בשעה שתיים בלילה תתרחש תופעת טבע נדירה – במקום שהחורף יביא את החושך, החושך יביא את החורף. הקדמת שעון החורף היא התעללות מכוערת ברוב אזרחי ישראל המתרחשת רק מסיבה אחת: כי הם יכולים". לפי וואינט, אחד מנושאי הלפידים גם אמר: "באנו לכאן להאיר את עיניו ואוזניו של אלי ישי ולספר לו שזה אבסורד מוחלט שישראל תעבור לשעון חורף בספטמבר, חודשיים לפני שאר העולם".

אז חדשות, חברים. לא לפני כל העולם. באיראן שעון החורף התחיל יום לפני.

לפני שאתם מתנפלים על האיראנים, דעו לכם שלוח השנה שלהם הכי מדויק בעולם (למי שרוצה חפירה רצינית בנושא, מומלץ לעיין בפרק 9 בספרי המצוין), ושאין שום קשר בין תזמון שעון החורף לבין דת האסלאם, או כל דת אחרת – אלא אך ורק לאסטרונומיה.

בעקבות שתי שאלות מצוינות של בז רוזנטל, חקרתי קצת ומצאתי ששעון הקיץ באיראן מתחיל באחד בפַֿרְוַרְדִין, היום הראשון של השנה שהוא גם היום הראשון של האביב: אם השתוות היום והלילה, כלומר השוויון האביבי, חל לפני 12 בצהריים – אחד בפרוורדין הוא יום השוויון, ואם השוויון האביבי חל אחרי 12 בצהריים – זה יום אחרי. שעון הקיץ מסתיים ב-31 בחודש שַׁהְרִיוַר, שהוא, הפלא ופלא, היום האחרון של הקיץ. יום אחר כך, ב-21 או ב-22 בספטמבר (השנה זה היה 22), חל השוויון הסתווי ומתחיל חודש מֶהְר.

האם יש דיון סביב זה? אז זהו שלגמרי לא. חברים איראנים ששאלתי בנושא לא הבינו את השאלה בכלל.

בעבר היה דיון, אבל לא סביב מועד השעון – זה ברור: שתי עונות שעון קיץ – כשהיום ארוך מהלילה, ושתי עונות שעון חורף – כשהלילה ארוך מן היום (אז זהו, מר לפיד, שהחושך כן מביא את החורף. זה הקטע של חורף: כשהימים מתקצרים העולם מתקרר מחצית הכדור הרלוונטית מתקררת, ונהיה חורף. אבל בגלל שלוקח לעולם מחצית הכדור זמן להתקרר, זה לא קורה מייד. בדיוק כמו הקיץ אבל הפוך). הדיון היה האם בכלל לקיים שעון חורף. שעון הקיץ הונהג לראשונה באיראן בתקופת השאה, ואז כן היה דיון סוער בין דתיים וחילוניים. הדתיים התנגדו לעצם הרעיון של הזזת מחוגי השעון, כי הם ראו במעשה זה התערבות במעשה האלוקי. החילונים, מן הסתם, אהבו את הימים הארוכים ואת החיסכון בחשמל.
עם המהפכה האסלאמית אכן בוטל שעון הקיץ ונתנו לאללה להזיז את מחוגי השעון כרגיל, אך אחרי כ-10 שנים, כשח'מיני מת ורפסנג'אני נבחר לנשיאות (הוא לא החליף את ח'מיני. ח'אמנהאי החליף את ח'מיני אבל הוא היה פחות דומיננטי בהתחלה, ובעולם עד היום הנשיא הוא "הפנים של הרפובליקה האסלאמית" במקום בעל הכוח האמיתי), החזירו את שעון הקיץ. אחרי 15 שנים, באספנד 1384 (החודש האחרון בשנה, פברואר-מרץ 2006), בוטל שעון הקיץ במחטף, כי אין באמת הוכחות שזה חוסך בחשמל, אבל מהר מאוד צצו הוכחות כאלה (הכול כתוב, אבל אין לי כוח לכל הרבה מספרים. מי שממש מעניין אותו יכול לקרוא כאן. מי שלא מצליח לקרוא, מוזמן ללמוד פרסית בזמנו החופשי), והיו גם דיונים על שינוי תקופת שעון הקיץ. בסופו של דבר, במרדאד 1386 (אוגוסט 2007) הוחלט ונחתם ונקבע בספר החוקים, ששעון הקיץ יתחיל באחד בפרוורדין בשעה 24:00 ויסתיים בשלושים ואחד בשהריוור בשעה 00:00 (אם תשימו לב היטב, יש פה רמאות קלה, גנבו יום מכל קצה של שעון הקיץ), ובא לציון גואל.

זהו. מאז אין דיונים. אבל גם כשהיו, זה היה על האם ולא על מתי, ובטח לא על דתיים שרוצים לצום. החודש שבו הם צמים הרי נע ונד על פני השנה. בשנים האחרונות זה בשיא הקיץ – כלומר באוגוסט – והוא דווקא זוחל לכיוון הימים הארוכים. בעסה להם.

מצאתי דבר אחד שחשבתי שאולי מתקשר לנושא, באחד העמודים של הבדיחות:

לא מצחיק. מפייסבוק.

מתוך עמוד הפייסבוק ضایع ترین و مسخره ترین عکس ها . . .


1 במֶהְר זה שבת.
יום לפני כן זה שישי. 
עכשיו דמיינו את השקיעה של 31 בשהריוור
(גם אם קשה לדמיין את זה).
פרצוף ששווה-לראות, של ילידי שנות השבעים (מקביל לשנות התשעים שלנו – תע"ג).

שאלתי חבר איראני למה זה מצחיק, והוא הסביר לי, וזה לא.

אחד במהר הוא גם היום הראשון של הסתיו וגם היום הראשון של שנת הלימודים. יום שבת הוא יום העבודה הראשון בשבוע, ויום שישי, בהתאמה, הוא היום האחרון של הסופ"ש (חמישי הוא כמו שישי אצלנו – חלק מהמקומות פתוחים חצי יום וחלק, כמו משרדי ממשלה כמובן, סגורים). השקיעה ביום שישי היא הזמן הכי מבאס, כי זה אומר שהסופ"ש נגמר ומחר מתחיל שבוע עבודה. גם היום האחרון של החופש הגדול זה היום הכי מבאס בשנה, ועכשיו תחשבו שבאותה שקיעה זה גם סוף החופש הגדול וגם סוף הסופ"ש.

אני חושבת שילידי שנות ה-70 (כלומר 90) צוחקים כי רובם כבר סיימו תיכון, ואמנם גם באוניברסיטות שנת הלימודים נפתחת באחד במהר, אבל מי שבאוניברסיטה רוצה להיות שם ומי שבתיכון פחות.

בקיצור, לא מצחיק.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (בד"כ יותר מצחיקות מהתמונה הזאת). ספרו למנהל הרווחה הקרוב לביתכם. יוצרים קשר פה מימין.

שני מכתבים מאיראן / עלי ועבאס

יום שלישי, 21 באוגוסט, 2012

לפני מספר ימים, קישרתי בפייסבוק לפוסט של ריצ'רד סילברסטין, הכולל תרגום לפרסית של העצומה הקוראת לטייסים לסרב פקודה לתקוף באיראן. קיבלתי כמה תגובות, חלקן בפרטי וחלקן בתגובות לפוסט. שתיים מהן. הוספתי רק הערות מתבקשות, וגם ההדגשות הן שלי.

עלי (שם בדוי):
רוב שלומות וברכות לגברת תמר
קראתי את התרגום שקישרת, וזה היה כתוב היטב.
אני לא מכיר את האווירה התרבותית, החברתית והמדינית שם (בישראל), אבל עניין קטן אחד עולה מהאופן שבו אנימבין את איראן, שאולי אנשים טובים ממני כבר התייחסו אליו (או: אולי אנשים כבר התייחסו אליו באופן טוב יותר ממני), והוא זה:
תקיפה ישראלית באיראן היא בדיוק מה שהמשטר מקווה לו, ובעבורו זו תהיה מתנה, שתחזק את הימשכותו ואת הישארותו באיראן. במקרה של תקיפה, ישראל תחזק את האויב המשותף שלה ושל העם האיראני, ותגרום לכך שיגייסו חיילים אפילו מבין הערבים, הסונים שכרגע יש להם בעיות עם הממשלה הנוכחית שלנו (בגלל אופן החשיבה המשותף של המצביאים), ושישראל תאבד את החברות/אהבה של העם האיראני, ותיכנס למחשבותיו ולזכרונו ההיסטורי של העם האיראני בתור מי שתקף את המים ואת האדמה של איראן (מים ואדמה – הולך ביחד כשמתארים את האהבה למולדת – תע"ג), וגם חיזק את האויב הפנימי של העם.

זה מכתב ארוך. יש לי חברים שעובדים במערכת הממשלתית, בדרגים בינוניים ולפעמים גם גבוהים. דיברתי איתם רבות על נושאים כאלה, ושאלתי על הסיבה לעוינות המטופשת וחסרת הבסיס שלהם לישראל. אבל כשהבאתי טיעונים מהידע המועט שלי, שלמעשה לנו ולישראל יש אויב משותף באזור, ויותר אינטרסים אסטרטגיים משותפים, לא היה להם מה לענות לי!
בהתחלה בכל פעם כשדיברתי איתם הם היו מתעצבנים, אבל אחד החברים המשותפים שלי איתם היה מספר לי שהם מאוד הושפעו מהשיחות איתי, ואפילו במשחקי המחשב הם בוחרים את נבחרת ישראל בתור הנבחרת האהובה עליהם!

הדבר הטוב ביותר שיערער את המשטר הנוכחי הוא קשרים וחברות, כדי שההיכרות ההדדית תהפוך מאותה תמונה מפלצתית ששני הצדדים בנו זה לזה, לאמונה נכונה וחברית. דבר זה, בתנאים הנוכחיים, הַבְּשֵׁלִים מאוד, יגרום לעריקה (מילולית: זליגה) של הרבה מאוד מתומכי המשטר.

כפי שאמרתי, זה היה נאום ארוך מאוד, ואני לא רוצה להאריך דברים ולגמור את סבלנותך.
הווי בריאה ושמחה.

אלט טאב: עלי זנג'אני כבר הפך לשם בדוי גנרי בבלוג. זה לא אותו עלי זנג'אני כמו בפוסטים הקודמים. שיפט-אלט-טאב.

עבאס:

לדעתי לישראל אין שום דרך חוץ מהשמדת היכולת הגרעינית של איראן, אבל הדרך לפתור את זה היא לא מלחמה ותקיפה צבאית מצד ישראל. ישראל צריכה לתמוך באופוזיציה האמיתית של איראן. כמובן לא באופוזיציה מעשה ידיה של הממשלה כמו מפלגת הירוקים (מוסוי, כרובי, הרפורמיסטים של הממשלה וכו' – סוגריים במקור, תע"ג), אלא אנשים שבאמת שואפים לביטול עצם העיקרון של ולאית פקיה (מנהיג-דתי עליון – תע"ג).
ישראל, כמובן, אינה אחראית לשינוי הממשל באיראן, אבל כל סכום שהיא רוצה להוציא לשם מלחמה עם איראן – היא יכולה להשקיע לשינוי המשטר באיראן.

היו גם תגובות נגד, כמו: "זוהי רק מלחמה פסיכולוגית של הרפובליקה האסלאמית נגד העם בישראל. אל תקשיבו למילות השווא האלה. התחשבו באינטרסים שלכם".

עלי ועבאס הם שני אנשים פרטיים, שמייצגים דעה אחת בציבוריות האיראנית.
בדיונים אחרים שהיו בחודשים האחרונים היו גם איראנים שקראו לישראל להפציץ את איראן – חלקם חושבים שזה הכרחי מכיוון שפצצת אטום במזרח התיכון, ולא משנה איפה, תשמיד את כל האזור. איראנים נוספים שמבקשים שהמערב יפציץ את איראן, חושבים שבכך הם ייוושעו משלטון המולות. אחד מהם כתב לי "אתם צריכים להציל את העם האיראני כמו שכורש הציל אתכם".
עכשיו אני עושה משהו שאינני נוטה לעשות – נוקטת עמדה:
אני מסכימה יותר עם עלי ועם עבאס. מומחים גדולים ממני כבר אמרו שתקיפה באיראן יכולה לעכב את הפצצה הגרעינית אבל לא למנוע אותה. כמו כן, אם המערב יתקוף, זה יהיה כדי לפגוע בתשתיות הגרעין, לא כדי להציל את העם. המערב הרי לא שם $%& על העם האיראני. זה משתקף גם במדיניות הסנקציות. המשטר עוקף את הסנקציות בדרכיו היצירתיות, אבל האזרחים נפגעים גם נפגעים: כספם מאבד מערכו, הם אינם יכולים לקנות עוף או ביצים, רבים אינם יכולים לקבל טיפול רפואי הולם כי אין ציוד, ויש 2-3 תאונות תעופה בשנה, כי אין חלפים. ואם לחזור לתגובות אחרות שקיבלתי נגד תקיפה – אחד החברים אמר שאיראן פשוט לא תוכל להתאושש מחורבן נוסף.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על ההשקעה הרצויה). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.
כמו כן, מכתבים נוספים של עבאס ושל עלי מחכים שאתרגם אותם בעבורכם. מקווה לעשות זאת בזמן הקרוב.

טקסטים מקוריים:

עלי:
با سلام و درود بانو تامار

ترجمه ای را که فرموده بودید خواندم و متن بسیار خوبی بود
من جو فرهنگی و اجتماعی و سیاسی آنجا ( اسرائیل) را نمیشناسم
اما یک مطلب کوچک هم بنظر من میرسد با توجه به درکی که از ایران دارم که احتمالا" افرادی بهتر از من نیز با آن اشاره کرده اند و آن اینست:
حمله اسرائیل به ایران دقیقا" همان چیزی است رژیم آرزوی آنرا دارد و این برای آن یک هدیه خواهد بود تا دوام و بقای خود را در ایران تقویت کند و در صورت حمله اسرایل دشمن مشترک خود و مردم ایران را تقویت کرده و نیز موجب میشود تا حتی از میان اعراب سنی مذهب که هم اکنون با حکومت فعلی ما مشکل دارند سرباز گیری کنند (بابت نوعی تفکر مشترک جنگ سالار) و در عوض اسرایل دوستی مردم ایران را از دست خواهد داد و به عنوان یک مهاجم به آب و خاک ایران که دشمن داخلی مردم را نیز تقویت کرده در ذهن و خاطرات تاریخی مردم ایران جای گیرد

سخن بسیار طولانیست من دوستانی دارم که در سیستم حکومتی کار میکنند و در رده های میانی و گاهی هم با لا هستند بارها با آنها در اینگونه مسایل حرف زدم و دلیل دشمنی بیمورد و احمقانه آنها را با اسراییل پرسیده ام اما وقتی با دانش اندک خودم دلیل می آوردم که اتفاقا" ما و اسراییل در منطقه دشمن مشترک داریم و منافع استراتژیک مشترک بیشتری داریم هیچ جوابی نداشتند به من بدهند!
اوایل که صحبت میکردم عصبانی میشدند اما یکی از دوستان مشترک من با آنها میگفت بعد از صحبت های تو آنها شدیدا" تهت تاثیر قرار گرفته اند و حتی در بازی های کامپیوتری تیم اسرایل را به عنوان تیم محبوب خود انتخاب میکنند!

بهترین چیزی که رژیم فعلی را متزلزل خواهد کرد بر قراری ارتباط و دوستی است تا شناخت متقابل از هم آن تصویر هیولا گونه که دو طرف از هم ساخته اند به یک باور درست و دوستانه تبدیل شود و این در شرایط بسیار مساعد فعلی ریزش بسیار فراوانی از هواداران رژیم را موجب خواهد شد

همانطور که عرض کردم سخن بسیار زیاد و طولانیست و نمیخواهم حوصله شما را با زیاده گویی سر بیاورم
سلامت و شاد باشید

עבאס:

به نظر من اسرائیل راهی جز تخریب توان هسته ای ایران ندارد، لیکن راه حل آن جنگ و حمله نظامی از سوی اسرائیل نیست.
بلکه باید از اپوزیسیون واقعی ایران، البته نه از اپوزیسیون ساخت دست حکومت مانند حزب سبز (موسوی و خاتمی و اصلاح طلبان حکومتی و …)، بلکه از کسانی که واقعا خواستار نابودی اصل ولایت فقیه هستند، حمایت نماید.
البته اسرائیل مسئول تغییر حکومت در ایران نیست، ولی هر چه می خواهد برای جنگ با ایران هزینه کند، می تواند برای تغییر رژیم ایران هزینه نماید.

מאזיאר: این فقط جنگ روانی ج ا با مردم اسرا ئیل است. به این حرفهای بیخود گوش ندید منافع را در نظر بگیرید.

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

להסתיר חברים בפייסבוק – למה ואיך.

יום שני, 28 במאי, 2012

למה אני מסתירה את רשימת החברים שלי בפייסבוק?
יש מספר סיבות לכך.  המשך…

תרגום עם שערות ברגליים

יום שלישי, 15 במאי, 2012

עד לפני כמה חודשים לא עסקתי בתרגום לפרסית. מפרסית לעברית דווקא יצא לי לתרגם, לפעמים מדויק ולפעמים טנטטיבי, גם בפוסטים כאן באתר (עלי זנג'אניעבאס טבאטבאא'י, באבכ איראן-באן, והשנטובה של תומכי ברוג'רדי), וגם בשביל הפוסטים של מהנעשה באיראן בחדר 404.

לפני כמה חודשים שאלה אותי אחותי היקרה אם אני זמינה לפרויקט תרגום קצר ודחוף שקשור בפרסית. משהו של חבר של חבר, היא לא ידעה לומר לי בדיוק. אני עד היום מודה לה על הקישור הזה.

מדובר במחקר פורץ-דרך שיזם וערך יובל פורת, יועץ אסטרטגי פוליטי שבין הפרויקטים המוכרים שלו אפשר למצוא את הקמפיין הכתום נגד ההתנתקות, ואת ההצבעה למפלגת הגמלאים כתחליף לפתק לבן. באתר המחקר יש רשימת תודות ארוכה, אבל אין ספק שהשותפים הפעילים ביותר  – שמולם גם התבצע חלק גדול מהעבודה שלי – היו גל לין ויעל שטרן, סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר האיראני מתבסס על מחקר בינלאומי של פרופ' שלום שוורץ, פסיכולוג בין-תרבותי ואבי תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים (theory of basic human values). שוורץ היה שותף פעיל ופיקח גם על המחקר הזה. מלבד זאת השתתפו במחקר אנשי אקדמיה, מומחים לניהול פרויקטים, וגם ישראלים ילידי איראן, שהיו הסוקרים.

במאמר שפרסם יובל בוול-סטריט ג'ורנל אתמול, הוא מסביר שהמוטיבציה שלו היא שכולם מדברים על פוליטיקה ועל התחמשות גרעינית, ושוכחים שיש גם עם איפשהו. משהו זניח, שמונים מיליון איש. בהרצאות שלי שואלים אותי המון על התפלגות העם – איך אני יודעת כמה באמת תומכים בשלטון וכמה מתנגדים לו. את הנתונים האלה באמת אי אפשר למדוד. אבל המחקר הזה מודד בפעם הראשונה את מוכנותם של האיראנים לדמוקרטיה, וייחודו בכך שהוא אינו שואל ישירות על נכונותו של הנסקר לדמוקרטיה (כאילו שאיראני ממוצע יאמר שהוא תומך בדמוקרטיה כשמתקשרים אליו ממספר חסוי), אלא על מערכת הערכים שלו: יחס למסורת, מה יגידו, קונפורמיות, יצירתיות, צורך בביטחון אישי וחברתי, ועוד. כל זאת בהשוואה לשישים וארבע מדינות אחרות בשני מאגרי מידע שונים.

מכיוון שהמחקר א ביסלע רגיש, הוא התנהל כמבצע צבאי סודי: המתרגמים והסוקרים (רובם שדרנים או עובדים ב-רדיס-אין, תחנת רדיו פרסי שמשדרת מחולון, וכולם מתנדבים) וכמובן הנסקרים – יודעים שהם משתתפים במחקר חשוב על איראן בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אבל לא מה מטרותיו הסופיות. כדי לשמור על בטחון הנסקרים ולמסך את מקור השיחות, השאלונים היו אנונימיים ושיחות הטלפון לא זוהו כמגיעות מישראל.

גם לחצי הזמנים הזכירו מבצעים צבאיים, כמו אותו לילה בלתי נשכח שבו תרגמנו בשיחת ועידה תלת לשונית – שני מתרגמים, יובל ואני הקטנה (אילו זה היה פרסית, הייתי כותבת עכשיו שלוש שורות של דברי הצטנעות. כמה שיותר דברי הצטנעות כך האדם בעצם יותר חשוב) – משתים עשרה בלילה ועד שהיינו צריכים ללכת לעבודה וללימודים בבוקר, ויובל היה צריך ללכת ולתת לסוקרים את השאלונים. עמיתיי בטח זוכרים את אותו בוקר (זה היה בחנוכה, אם אני לא טועה), כי הייתי בעננים אחרי לילה של תרגום, כמו שהייתי בצעירותי אחרי לילות ללא שינה מסיבות אחרות. הסיבה העיקרית לכך הייתה הסוביונקטיב.

המתרגם הדגול אברהם שלונסקי (שבגללו ג'ולייט של שייקספיר היא יוליה עד עצם היום הזה) אמר שתרגום הוא כמו אישה: או שהיא יפה, או שהיא נאמנה. נעזוב את עניין השוביניזם ואת מידת האמיתות לגבי נשים – בתרגום נאמנות בהחלט באה על חשבון יופי ולהיפך. אבל יש פרמטר נוסף, שאולי נכלל ביופי אבל לא בהכרח, והוא הטבעיות והזרימה.

מכיוון שהמחקר משווה בין נתונים מכמה עשרות מדינות, השאלון היה צריך להיתרגם באופן המדויק ביותר. אם מתרגמים לא מדויק, אפשר לטעון שההבדלים בין האומות השונות נעוצים בשאלונים השונים ולא באמת בערכים השונים שלהן. עם זאת, מכיוון שמדובר בסקר טלפוני והסוקרים הציגו את עצמם כסטודנטים איראנים, היה חשוב שהשאלון יישמע כמה שיותר טבעי ומובן. השיטה שנוקט שוורץ בשאלונים שלו היא תרגום מאנגלית לשפת היעד, ואחר כך תרגום בחזרה לאנגלית (על ידי מתרגם אחר שלא ראה את המקור), השוואה בין התרגום החוזר לאנגלית לבין המקור האנגלי + הערות של שוורץ עצמו, ואז הצעות שיפור בתרגום לשפת היעד, וחזרה למתרגם הראשון לתיקונים והערות נוספות. ואז נותנים את זה למתרגם שלישי, וכך הלאה עד שמתקבלת גרסה נאמנה לגמרי למקור, ועם זאת טבעית.

המרתון הלילי התחיל כך: "אין לנו זמן לעשות את הפינג-פונג במייל. יש לך איזה חצי שעה לדבר ישירות עם המתרגם (פרויז ברח'ורדאר, גם הוא שדרן ברדיס-אין)?"
"כן, שנייה. אני יכולה להעלות גם את המתרגם הנוסף על הקו"?
הוא המשיך בהתבטאויות כמו "איך אני נהנה!  מי מזמין פיצה?", והסתיים ,לצערם של כל הצדדים, ב"טוב, אני צריך להתקלח, לשתות קפה ולצאת לעמל יומי".

במרתון הזה עבדנו על כמה עשרות שאלות בלבד, מהגרסה החמישית של התרגום לאותו שאלון. סדר העדיפויות (שאני ניסחתי, למען האמת) היה: נאמנות הכי חשוב, זרימה או טבעיות במקום השני אבל אי אפשר בלעדיה, ויופי במקום השלישי. היו מקרים שוויתרנו על יופי, אבל לא על הטבעיות. אם לחזור לאנלוגיה של שלונסקי, עשינו תרגום נאמן עם שערות ברגליים.

אחת הבעיות הגדולות בתרגום – מכל שפה לכל שפה, היא שלעיתים קרובות המתרגם – גם אם הוא מתרגם לשפת אמו – מושפע מהשפה שממנה הוא מתרגם. זה יכול להתבטא במר"נים, או בזוועות תרגום כמו שימוש יתר בסביל/פעיל ובשמות פעולה (המשפט הידוע שלי בעברית הוא "שאיפתנו היא הימנעות משימוש בשמות פעולה". פרסית מתה עליהם. או בתחביר פרסי – בפרסית הם אהובים), בשימוש בצורות פועל לא מתאימות, או במשפטים באורך שאינו מתאים לשפה (ארוכים בעברית, קצרים בפרסית). הנה דוגמה של תרגום מפרסית לעברית, שהתחלתי עליו פוסט לפני איזה שנתיים ומתישהו בטח גם אפרסמהו (תודה למיכאל זילברמן על הסריקה).

דוגמה לתרגום נאמן מדיי. קליק להגדלה.

אחת הבעיות בתרגום היא אוצר מילים. בתרגום נאמן משפה עם מנטליות מערבית, כמו עברית או אנגלית, לשפה עם מנטליות מזרחית כמו פרסית או ערבית, יש גם בעיה של מספר מילים. בצבא כל כך הושפענו מהערבית, שהיינו אומרים גם אחד לשני "לידיעה, לידיעה ולידיעה" או "לזהירות, לזהירות ולזהירות". כל המתרגמים הילידיים תרגמו הרבה מהמילים הבודדות לשתי מילים שונות שאומרות פחות או יותר אתו דבר. במקרים כאלה, לפי הוראת פרופ' שוורץ, בחרנו מילה אחת. אבל לפעמים יש ממש בעיה של היקף המשמעויות של המילה. היו מילים שהתעכבנו עליהם שעה, כי התרגום הראשוני לפרסית מקיף רק חלק מהמשמעויות של הפועל באנגלית, ויש לו משמעויות נוספות שאין לפועל האנגלי. כאן אני בעיקר הקשבתי ופתחתי כמה מילונים מקוונים בו זמנית. למשל לפועל הפשוט "להבין" יש שלושה תרגומים שונים בפרסית. אחד מהם הוא תהליכי, בסגנון "נפל לי האסימון" או "גיליתי ש-", אחד משקף יותר מצב, מודעות למשמעות של משהו, ואחד משקף הזדהות עם אדם. את הפועל הזה תרגמנו בצורות שונות במקומות שונים. יש דוגמה מצוינת ומכוונת באחת הפרסומות לשיחות טלפון לחו"ל, שבה המתקשר הישראלי מכנה את שופט הכדורגל judge (באנגלית שופט כדורגל יהיה referee). להשתמש בשתי מילים כדי להביע רעיון אחד היה מוצא אחרון, רק אם לא הגענו למילה בודדת אחרי המון חשיבה.

במקרים אחרים, שהם קשים יותר, ההבדל הוא לא באוצר המילים אלא במורפולוגיה ובתחביר. אלה מקרים שבהם צריך להיות פחות נאמן כדי להיות טבעי.

כאן גיליתי שדווקא לדובר לא ילידי יש יתרון. למשל: בעברית יש שתי דרגות יידוע: מיודע ולא מיודע. בפרסית יש ארבע: מיודע (הספר, הגזר); שם קיבוצי, שמתורגם בד"כ כרבים לא מיודע (אני אוהבת לקרוא ספרים), אבל לפעמים גם ביחיד לא מיודע (אני אלרגית לפאפאיה), או אפילו ביחיד מיודע (הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם); ושתי דרגות סיתום – שזה ההיפך מיידוע: מסותם כלשהו כאשר כן ידוע לנו כמה (או לפחות אם יחיד או רבים) ואנחנו מתייחסים אליהם כפרטים ולא כקבוצה, ומסותם מסוים כאשר מדובר על פרט מסוים (אני רוצה לקנות ספר – יכול להיות מסוים או לא).   בחלק מהמקומות התרגום הראשוני היה נכון, אבל בחלק היה צריך להחליף – בעיקר בין שם קיבוצי ורבים מסותם, ובין שני המסותמים. דוגמה מעברית ואנגלית תהיה לתרגם לאנגלית את "הטלוויזיה קלקלה את הנוער" בתור the television corrupts the youth. משפט שדובר אנגלית ילידי יזהה מייד כתרגום לא טבעי.

מקום נוסף שבו היה יתרון לכך שאני חושבת בחוקים, הוא בשימוש בצורות פועל. היה משפט אחד שעבדנו עליו איזה שעה, ובכל פעם שינינו משהו אחר כדי שיהיה מדויק כמה שיותר. בסוף, אחרי שהגענו לגרסה סופית, ביקשתי לשאול את שני שותפיי הדוברים הילידיים שאלה אחרונה: می شود یا بشود؟ אי אפשר לתרגם את זה לעברית, כי בעברית אין סוביונקטיב. סוביונקטיב היא צורת פועל שאחד מתפקידיה בפרסית הוא להביע פעולות ברמת העיקרון, בניגוד להבעת פעולה קונקרטית. התרגום הראשוני שלנו היה לצורת פועל שמביעה פעולה קונקרטית, ואכן ברגע ששמעו הדוברים הילידיים את המשפט בסוביונקטיב, נשמעה ברחבי הסקייפ אנחת רווחה – הגענו לתרגום המדויק ביותר.

בתרגום האתר והמאמר, העדפנו יופי על פני היצמדות למקור, כל עוד המסר והנתונים נשארים בעינם. וכמובן שיישמע טבעי ולא מתורגם. שם צירפנו משפטים כדי שיהיו יותר ארוכים, כי כל המרבה הרי זה משובח. כשצירפנו את המשפטים הפכנו את המשפטים הראשונים לתיאור עם שם פעולה (במקום: השאלה מציגה אדם ושואלת עד כמה אתה דומה לו – השאלה, תוך הצגת אדם, שאלה עד כמה אתה דומה לו), הפכנו את "אני" ל"צד זה" (בהתחלה חשבנו לכתוב "המושפל הזה", אבל זה היה מוגזם בהתחשב בכך שהכותב ישראלי, בכל זאת), והמון משפטים פעילים בגוף ראשון הפכו לסבילים, כי פרסית גם אוהבת הצטנעות, וגם אוהבת סביל.

הפרויקט נתן לי ביטחון לתרגם גם לפרסית (בינתיים היו השאלון, שהוא ז'אנר אחד, האתר והמאמר, שהם אקדמיים-פופולריים, וחוזה בנקאי שלא קשור לפרויקט הזה, דרך ליצ'י תרגומים). בינתיים עם עורך ילידי צמוד. בכל ז'אנר בהתחלה העורך מתקן לי המון, ולקראת הסוף כבר לא. הרבה פעמים הוא צוחק עליי כשאני משתמשת בביטויים שהם אסלאמיים בהקשרים לגמרי לא אסלאמיים. זה משהו שאני עדיין צריכה להבין – יש מילים שמשתמשים בהן רק בהקשרים אסלאמיים ולא בהקשרים אחרים, כמו למשל בַּנְדֶה, מילולית "עבד", שאני מכירה אותו כגוף ראשון יחיד (במקום "אני", "צד זה" או "המושפל הזה"), ומסתבר שזה רק אסלאמיסטיים אומרים. או פועל מיוחד שמשמעותו "לצאת למקום מסוים", ובהתחלה כשהייתי אומרת לחברים האיראנים הילידיים שלי שאני יוצאת להרצאה, הם היו צוחקים שעה, עד שאחד מהם הסביר לי שזה פועל שמשתמשים בו רק ליציאה למקומות קדושים, ואסלאמיסטיים גם משתמשים בו ליציאה למקום מסוים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אפרופו חוזים בנקאיים). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

הגיג בנושא פונדקאות

יום שני, 16 באפריל, 2012

פרסמתי אותו בפייסבוק והוא התקבל כל כך יפה, שהחלטתי שמן הראוי לחלוק אותו גם עם מתי המעט שעדיין אין להם פייסבוק (או שסתם פספסו אותו על הקיר שלי). וגם שלוש תגובות נבחרות.

הגיג מפייסבוק

להקליק לגודל מלא

לראות את כל 42 התגובות 

בדרך כלל אני לא מוחקת תגובות, אבל הפעם מחקתי תגובה אחת – לא בגלל הביקורת שהוא מתח (תגובה נפוצה גם בהרצאות) אלא בגלל הניסוח הדוחה. התגובה הייתה על כך שאני מתייחסת לזה כאילו זה כלום.
אבל זה כל העניין! גם לבוא לתהליך מראש בהלך רוח מסוים כדי לא להיקשר, וגם להמשיך בעבודה מנטלית לאורך כל ההריון. הפחד היחיד שלי היה להיקשר, ובזכות הגישה הזאת, זה אכן לא קרה. כאשר נשים שהציעו להן להיות פונדקאיות מתקשרות אליי להתייעץ אם כדאי, הדבר הראשון שאני שואלת אותן הוא אם הן נקשרו בהריון השני. אם כן – הן עלולות להיקשר לעובר, וכל הכסף שבעולם לא שווה את זה.

אלט-טאב: נא לא להתקשר אליי אם אתם זוג שצריך פונדקאית. אני לא יכולה לעזור לכם והלוואי שהיה לי זמן לשמוע את כל הסיפור שלכם, אבל אין לי. ב"צור קשר" שלי יש שלושה קישורים למקומות שבהם כן יכולים לעזור לכם. שיפט-אלט-טאב.

בעצם אלט-F4 (לא, אל תנסו עכשיו! זה סוגר את הדפדפן).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שאלות מיוחדות). ספרו למנהל הרווחה ו/או לרכז התרבות הקרוב אליכם, וצרו קשר → פה מימין.
ביום שני 14.5.2012 אני גם משתתפת בבוקר חשיפה של מרצים של גילמור הפקות. מנהלי רווחה, רכזי תרבות וכו' –  צרו קשר → פה מימין לפרטים נוספים.

והיום בפינת הביזאר

יום ראשון, 15 באפריל, 2012

אני ברוסית.

הייתי מספרת לכם על מה דיברנו, אבל אני ממש לא יודעת.

זאת הייתה חוויה מאוד מוזרה. המנחה דיבר, באוזן המתרגמת הסימולטנית, אני מסתכלת עליו ומנסה להתעניין בו אבל להקשיב לה. לא בטוחה שעניתי לשאלות שהוא שאל, אבל דוברי רוסית אומרים שזה לא כל כך משנה כי דיברתי מהר והיא לא הספיקה לתרגם אותי בדיוק. המשך…

"ספרי המצוין" על שום מה?

יום שלישי, 10 באפריל, 2012

שירלי שני הביעה את שביעות רצונה מכך שאיני נחתומה לפרנסתי. זאת מכיוון שאני קוראת לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית בשם "ספרי המצוין".
המשך…

איך אפשר לאהוב בלי להכיר? הזמנה + הצעת הגשה

יום שני, 26 במרץ, 2012

לפני הכול עליי לומר: מהפכת האהבה שסחפה את העולם בשבוע שעבר וממשיכה להכות גלים, היא בעיניי אחד הדברים הכי יפים שהיו כאן – גם כאן באינטרנט וגם כאן בעולם הפיזי – בשנים האחרונות. אני מקווה שפושפין המכינה לאמנות תרוויח מזה גם חומרית בעולם הזה, אבל ללא ספק את שכרם האמיתי יקבלו רוני אדרי ומיכל טמיר בהיכל ההיסטוריה ובגן העדן.

כמו כל דבר שמצליח, גם על הקמפיין הזה יש ביקורת, והיא משני סוגים עיקריים. המשך…