ארכיון פוסטים עם התג "בלשנות"



גלגל סובב בעולם.

יום שישי, 24 באוגוסט, 2012

נתחיל בתיאור סינכרוני של תופעה אחת בעברית מדוברת, נעבור לתיאור דיאכרוני, ונסיים בנימה אישית ובסיפור שכבר סיפרתי.

סיומות הקניין בעברית מדוברת – תיאור סינכרוני

מורפולוגיה:

סיומות הקניין בעברית בת זמננו הן, בעיקרון:

גוף                  יחיד (ז//נ)                רבים
ראשון             -שְׁלִי                               -שְׁלָנוּ
שני                 -שְׁךָ//-שְׁלָךְ/-שַׁךְ            -שְכֶם
שלישי             -שְׁלוֹ/-שְׁלָה                     -שְׁלָאֵם/-שְׁלָם

סיומת השייכות אינה מיידעת תמיד. יש מילים שבהן מוצרכת תווית היידוע אַ- (עברית ספרותית: ה-) לפני הבסיס כדי ליידע את הצירוף, למשל אַבַּיִצְ'לִי (בית), ויש מילים שבהן היא מנועה (דוֹצְ'לִי, חַבְרָשְׁלִי – יכולים להיות מיודעים או לא מיודעים).

ההבחנה בין שתי הקבוצות היא סמנטית – בשמות בני משפחה וחברים אין תווית יידוע עם סיומת קניין, גם אם הדבר יוצר חוסר בהירות באשר ליידוע.

פונולוגיה:

סיומות הקניין אינן מוטעמות, והן גוררות שינויים פונטיים בסוף שם העצם שאליו הן נוספות, ולפעמים אף מתרכבות איתו. לתופעה של שינויים בעקבות מפגש הגאים, קוראים סַנְדְהִי. זה מונח שהוטבע לפני כ-2500 שנה על ידי בלשן-העל ההודי פאניני. תופעות הסנדהי הן:

– מילה המסתיימת בעיצור בלתי קולי (פוצץ או חוכך) – העיצור מאבד את קוליותו לפני הסיומת.
למשל:
אַגַב (נכתב: הגב) – אַגַפְשְׁלִי, אַגַפְשְׁךָ וכו'.
אַגַג  (נכתב: הגג) – אַגַקְשְׁלִי, אַגַקְשְׁךָ וכו'.
בּוּבּ – בּוּפְּשְׁלִי.
חָבֵר – חָבֵכְשְׁלִי, חָבֵכְשְׁךָ וכו'.

– בשורקים וב-ל' חלה הידמות מלאה ל-ש' של הסיומת. בשורקים לרוב מוכפלת ה-ש', וב-ל' אין הכפלה.
אַנַאַל (הנעל) – אַנַאַשְׁלִי, אַנַאַשְׁךָ וכו'. ana'ašli.
אַתַפּוּז (התפוז) – אַתַפּוּשְּׁלִי (עם תשלום דגש: atapuššli, לפעמים אפילו הידמות חלקית – איבוד קוליות בלבד – במקום הידמות מלאה: atapusšli אַתַּפּוּסְשְׁלי).
אַבּוֹס (הבוס) – אַבּוֹשְּׁלִי aboššli.
אַרַאַש (הרעש) – אַרַאַשְּׁכֶם araašxem.

– מילה המסתיימת בפוצץ שיני (ד/ת) או בעיצור מחוכך שיני (צ) – הפוצץ האחרון של שם העצם מתרכב עם העיצור הראשון של הסיומת, ליצירת צ'.
למשל:
בַּת –  בַּצְ'לִי, בַּצְ'לָנוּ, בַּצְ'ךָ, בַּצְ'לָךְ/בַּצַ'ךְ, בַּצְ'כֶם, בַּצְ'לוֹ, בַּצְ'לָה, בַּצְ'לָאֵם/בַּצְ'לָם
דוד – דוֹצְ'לִי, דוֹצְ'ךָ וכו'.
אַבּוֹץ (הבוץ) – אַבּוֹצְ'ךָ וכו'.

– במילים המסתיימות בתנועה, יכולות לקרות מספר תופעות:

א. נשילת תנועה סופית בלתי מוטעמת, אם אינה מבחינה זכר-נקבה, ואם נשילת התנועה אינה יוצרת צרור ארוך מדיי (שלושה עיצורים. העיצור המחוכך צ' נחשב לשניים מבחינה פונטית). למשל:
אַבָּא – אַפְּשְׁלִי, אַפְּשְׁך וכו'.
אִמָּא – אִמְשְלִי, אִמְשְׁךָ וכו'.

אבל:
דוֹדָה – דוֹדָשְׁלִי, כדי להבחין מ-דוֹצְ'לִי בזכר.
סַפְתָא (נכתב סָבְתָא) – סַפְתָשְׁלִי, כי *סַפְצְ'לִי יוצר צרור ארוך מדיי.
כאשר נאמרת המילה "אמשך" כקללה, מבטאים את הדגש ב-מ'. ברגע שה-מ' מוכפלת, הצרור ארוך מדיי ותנועת ה-A נשארת: אִמָּשְׁךָ (immašxa לעומת imšxa).

ב. חיטוף ההברה שלפני האחרונה.

חֲבֵרָה – חַבְרַשְׁלְי.

היסטוריה:

שימו לב לדמיון למילת היחס "של" בנטייה. זהו אכן מקורה של הסיומת, אולם בעוד שמילת היחס "של" בנטייה מוטעמת, יש בה תנועת סגול ב-ש' והיא משמשת בעיקר כנשוא (הספר הזה שלי!), סיומת השייכות אינה מוטעמת, אין בה תנועה ב-ש', והיא משמשת כלוואי (אַפְּשְׁלי, דוֹצְ'לִי וכו').

גלגל סובב בעולם

אני מניחה שאת סיומות הקניין בעברית הספרותית – אלה שמצטרפות לשם עצם ללא יידוע ובעצם מיידעות אותו – כולכם מכירים. אני גם בטוחה למדיי שמעטים מביניכם גם משתמשים בהן למילים שאינן "אח" או "אחות".

גם הסיומות האלה היו כנראה במקור כינויים עצמאיים, שעקב שחיקה פונטית נצמדו לסופי המילים והפכו לצורן, כלומר חלק מהמילה שנושא משמעות משלו, אך אין לו קיום עצמאי.

מילת היחס "של" היא מאוחרת יחסית.
היא התחילה את דרכה כצירוף "אשר ל-": וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ שָׁלוֹם (בתרגום לעברית מדוברת – כל מה ששלך. שמואל א, כה:ו), שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה (שיר השירים א:א).
אחר כך התקצרה המילה "אשר" והפכה לתחילית ש-, והצירוף "אשר ל-" הפך ל"שֶׁלְּ-": מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה (שיר השירים ג:ז). מילת היחס ל- יכולה לבוא גם בנטייה: אשר לי > שלי:  כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי (שיר השירים א:ו).

בעברית בתר מקראית, כלומר העברית של המשנה ושל התלמוד, מילת היחס "של" כבר משמשת באופן סדיר, למשל:

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע: (אבות ה:י)

שימו לב שכאן המילה כבר מאבדת את המשמעות "אשר" ומבטאת קניין בלבד ("אשר לי אשר לי" – לא עובד. המשמעות היא "אשר לי שייך לי", או "מה ששייך לי – שייך לי").

בעברית בת זמננו, הדוברים שוב התעצלו. הפעם העצלות הייתה להשתמש במורפולוגיה המתוחכמת של כינויי הקניין. למה להשתמש בכינוי קניין חבור – מורפולוגי (כלומר סיומת השייכות), כשאפשר להשתמש במילת יחס נפרדת? וכך "אבי" הוחלף ב"אבא שלי", ו"ספרי" ב"הספר שלי".

מילת היחס "של" יכולה לשמש הן כלוואי קניין (זה הספר שלי) והן כנשוא שמני (הספר הוא שלי), אבל במדוברת נעשתה הבחנה בין הנשוא השמני, שהוא מוטעם ולכן שומר על כל התנועות שלו, לבין הלוואי, שהוא אֶנְקְלִיטִי (כלומר אין לו הטעמה משלו אלא הוא "נשען" על המילה שלפניו), ולכן איבד את התנועה ב-ש, ובעצם… הפך לסיומת. סיומת כל כך מתוחכמת, שהיא גורמת לשינויים גם במילה שלפניה.

כך שהתחלנו בכינויים שנצמדו בגלל שחיקה פונטית, איבדנו אותם במדוברת בגלל העדפת מבנה תחבירי (אבא שלי) על מבנה מורפולוגי (אבי), אבל המבנה התחבירי – שוב בגלל שחיקה פונטית – הפך שוב למבנה מורפולוגי, ומילת היחס "של" הפכה לצורן.

מה זה זה?

הפוסט הזה נכתב מידע אישי ולא ממחקר מעמיק הכולל הקלטות של דוברים רבים ופענוחן. לכן אני גם מפרסמת אותו כאן ולא בכתב עת מדעי מכובד. הוא מתאר משלב מסוים בשלב שפה מסוים, וברור שלא כולם מדברים כך (עדיין). כמו כן, יכול להיות שיש דברים שלא הבחנתי בהם, ואתם מוזמנים להעיר, להוסיף ולתקן.
אבל אולי יום אחד זו תהיה הנורמה, ואולי יום אחד תתקבל החלטה אמיצה במיוחד – להפריד בין השפה התקנית לשפה המדוברת. זה יעשה לשתיהן טוב.

הרעיון לכתוב את הפוסט הזה עלה לי אחרי עיון בקטע בשם "פוגים" שהתפרסם ללא קרדיט בכמה מקומות ברשת ומחוצה לה (אשמח לדעת מי כתב ולתת לו קרדיט ראוי. נא הלשינו). זה הקטע:

פוגים..
פמחת, אבשלי בילי מלן פוגים למייתי מזטוב-חנתי תכולשורים ולופרתי לאמא.
אז תקשרתי לדודו ואולויה בבית למאואלך עם דוצ'לו אאירה.
אז ירתי לחוב ותמינירואה? באימשלי-דודו ודודצ'לו.
ואואושלי: בו תרמה איביולי! דוברמן גור! ואניאוסלו: זובתך מכלבים. בונשחק פוגים.
אז דודסלי: בתורזה ממי! בונלכיתו לביצ'לו ונשחקיתו.
אזלכנו לביצ'לדודו ושחקנו אמא כלב.

הקטע נראה עילג, אבל הוא בסך הכול משקף את השפה המדוברת. בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, מפגש הגאים – סנדהי – מתבטא גם בכתב. בעצם גם העברית שלנו מתעדת בכתב שינויים פונטיים שקרו בעקבות מפגש הגאים, אבל רק אלה שקרו לפני שהתנ"ך הועלה על הכתב זכו גם להיות נורמטיביים. משויה בן משואל כתב על זה פוסט אורח זועם מתישהו.

אילו עברית בת זמננו הייתה נכתבת כמו סנסקריט – כלומר באמת כפי שהיא מבוטאת, אז הקטע "פוגים" (אבל עם ניקוד) היה תקני, וקטע כמו "פעם אחת אבא שלי הביא לי מלאן פוגים למה הייתי מה זה טוב – הכנתי את כל השיעורים ולא הפרעתי לאמא" – היה נחשב עילג, כי הכותב, או הדובר, אינו יודע את כללי הסנדהי. האלים, דעו לכם, יבינו את תפילותיכם ואת בקשותיכם רק אם הסנדהי יהיה תקני.

ונסיים בסיפור שהבאתי כבר בעבר, בפוסט על הומונימים:

יום אחד השתעשע המלך עם נשותיו בבריכה והשפריץ עליהן מים. אחת המלכות התעייפה וביקשה ממנו: modakair mām paripadyatām. המלך מיהר למלא את מבוקשה, ציווה שיביאו ממתקי שומשום, וזרק אותם עליה משל הייתה נער בר מצווה.

לעגה לו המלכה: האינך מכיר את חוקי הסנדהי? ביקשתי שלא (mā) יושפרצו (paripadyatām) עליי (mām) מים (udakair), ואתה השפרצת עליי ממתקים (modakair).

המלך כל כך התפדח והתבאס, שהפסיק לאכול ולשתות ונפל למשכב.

בהמשך הסיפור המלך מבקש ללמוד סנסקריט, אבל מהר, כי למלכים אין סבלנות ללמוד 12 שנים.

המשך מתישהו 🙂

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מלכים). צרו קשר להזמנת הרצאה.

זמן גורלי

יום שני, 30 ביולי, 2012

תקציר מנהלים: צריך ללמוד פרסית.
וגם: חיים ומוות ביד המתרגם. 

והפעם – שתי שאלות במכה אחת, כואבת.

מדי פעם שואלים אותי תלמידיי: בשביל מה זה טוב ללמוד זמ"א-למה (זמן-מודוס-אספקט ולמה השתמשו דווקא בזמ"א הזה)?

היום שאל אותי אבישי עברי: את יכולה לאשר או להפריך אחד משני התרגומים המוצעים כאן לנאום אחמדינז'אד?
עד שראיתי את השאלה, כבר עלתה הכתבה בלאטמה, בשם הטיית האישור של ערוץ 2, אבל התשובה בכל זאת שווה פוסט.

(ועוד לפני שהתפרסם הפוסט – ריצ'רד סילברסטין גם פרסם את הפדיחה)

אז קודם כול קצת רקע:
מדובר בנאומו של ד"ר אחמדי-נז'אד אחרי הפיצוץ בבורגס. לפי חדשות ערוץ 2, אחמדי-נז'אד התרברב ש:

אויביו המרים של העם האירני והמהפכה האסלאמית גייסו את מרב כוחותיהם כדי לפגוע בנו. הם אומנם הצליחו להכות בנו לא פעם, אבל זכו בתגובה למהלומה חזקה הרבה יותר.

כפי שקורה פעמים רבות, כל כלי תקשורת שינה קצת את הניסוח, ומפה לשם יצא שאחמדי-נז'אד לקח אחריות על / התפאר בפיגוע בבורגס. הבלוגר נימא שיראזי עלה על הטעות, שלא לומר על ההטעיה, ואמר שכבוד הנשיא בכלל דיבר בטקס של יום המסגד הבינלאומי ולא הזכיר בכלל את בורגס. את התיאורים שלו הוא אמר בזמן עתיד, ולכן לא ייתכן שהוא התכוון לפיגוע בבורגס, ושהתקשורת הישראלית סתם עוינת וממציאה דברים שיתיישבו עם מה שהיא ממילא חושבת.

לדוברים, הנה הקישור לטסקט המלא של הנאום, וללא דוברים, הנה תרגום גרוע למדיי לאנגלית (עם שגיאות שאופייניות לפרסים)

זה החלק הרלוונטי בנאום:

دشمنان با تسلط بر همه مراکز اقتصاد و قدرت در دنيا به صورت شبانه روزي و لحظه اي عليه جمهوري اسلامي اقدام مي کنند و دولت نيز پا به پاي آنها به مقابله برخاسته و اگر هر ضربه اي وارد کنند، ضربه اي دريافت مي کنند كه معمولاً ضربه دريافتي آنها سنگينتر از ضربه اي است که وارد کرده اند.

והנה תרגום גרוע שלי (גרוע במובן שהוא כל כך נאמן, שהוא יוצא לא טבעי בעברית).
ואם זה לא מספיק לא-ברור, הוספתי גם הערות דקדוקיות בקשר לזמ"א-למה של הפעלים, וגם בקשר להיעדר זמ"א של מילת המריבה. זה בהערות שוליים, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

האויבים, תוך שליטה על כל מרכזי הכלכלה והכוח בעולם, מסביב לשעון ובכל רגע נוקטים צעדים נגד הרפובליקה האסלאמית, והממשלה גם בעקבותיהם קמה להתמודדות. ואם הם יביאו כל מַכָּה, הם מקבלים מכה, שבד"כ המכה המתקבלת שלהם היא כבדה יותר מהמכה שהם הביאו.

זהירות – מעכשיו זה חפירות כבדות ביותר, עם מינוח מקצועי והכול. מי שכואב לו לקרוא דברים כאלה יכול לדלג לשורה התחתונה, זאת שלפני שאני מבקשת מכם להעביר את האתר שלי למחלקת הרווחה בחברה שלכם או למחלקת התרבות ביישובכם.

́

נוקטים צעדים (اقدام مي کنند):
הווה אינדיקטיב, כלומר מתאר פעולה במציאות (של הדובר), שמתרחשת במציאות באופן הרגלי או ממושך, או שתתרחש בעתיד. במקרה הזה מדובר בהווה שהוא גם הרגלי וגם ממושך, כי הוא כל דקה, מסביב לשעון.

́

קמה להתמודדות (به مقابله برخاسته):
בינוני פעול (perfect passive participle). לבינוני פעול יכולים להיות שלושה תפקידים:
– הוא יכול להיות שם תואר (מצב שהוא תוצאה של פעולה). במקרים כאלה נתרגם אותו כבינוני פעול או כפסוקית, אבל זה לא המצב פה, כי המקום במשפט אינו מתאים לשם תואר.
– הוא יכול להיות פועל מושהה, אבל זה לא המצב פה, כי אין לנו פועל נוטה בהמשך שמתייחס לאותו נושא.
– הוא יכול גם להיות חלק מצורת פועל מורכבת (סביל או אספקט מושלם), שנשמט ממנו פועל העזר. הזמ"א הנפוץ ביותר במקרים כאלה הוא הווה מושלם, וזה בדיוק מה שקורה כאן. הווה מושלם מתאר פעולה שהחלה בעבר וממשיכה בהווה, או מצב שבו פעולה הושלמה. כלומר לא את הפעולה עצמה אלא את המצב שנוצר בעקבותיה.

́

יביאו כל מַכָּה (هر ضربه اي وارد کنند):
משפט תנאי עם סוביונקטיב לא מושלם הוא בד"כ תנאי קיים (כלומר או שכן או שלא) המתייחס להווה או לעתיד, אבל הוא יכול להיות גם תנאי מדומה (כלומר בטוח כן) שמתייחס למצב תיאורטי, היפותטי או כללי, ולא למקרה ספציפי. זה לדעתי המקרה פה, אבל זה יכול להיות גם תנאי קיים. כלומר הוא לא יודע אם הם יביאו מכה או לא.

́

מקבלים מכה (ضربه اي دريافت مي کنند):
הווה אינדיקטיב. התוצאה של התנאי, ולא משנה אם הוא קיים או מדומה, היא המכה. זה יכול להיות במשמעות של הווה הרגלי – אם הם מכים הם מקבלים מכה. כך זה מתורגם (רע) באתר של הנשיא. זה יכול להיות גם עתיד (אם הם יכו הם יקבלו מכה), כפי שתרגם זאת נימא שיראזי. נחשו מה זה לא יכול להיות?
נכון. עבר, כפי שתרגמו את זה בערוץ 2.

́

המכה המתקבלת שלהם (ضربۀ دریافتی آنها):
הפועל הקודם היה ברור, והנה עוד מילת מריבה, ו… אי אפשר לדעת.
دریافتی היא בינוני סביל מסוג נדיר יחסית: שם פעולה + י' נסבת. במקרה הזה שם הפעולה הוא מקור מקוצר, שנראה כמו גזע עבר ולכן זה מבלבל. בד"כ עושים את זה עם שמות פעולה ערביים. דוגמאות מתוך השיר האהוב עליי כוללות: موفقیت تضمینی – הצלחה מובטחת, داروهای تقلبی – תרופות מזויפות, صنایع تصنعی – תעשיות מלאכותיות.
בכל מקרה, זוהי צורה שיכולה לדבר על משהו שכבר התקבל, או על משהו שמתקבל באופן שוטף או בכל פעם. במקרים כאלה נחפש את תיאור הזמן: "בדרך כלל". מסקנה – הוא לא מדבר על פיגוע ספציפי! אילו הייתי מתרגמת את זה לעברית נורמלית, הייתי אומרת "בדרך כלל, המכה שהם מקבלים כואבת יותר מהמכה שנתנו". אפשר גם "בדרך כלל, המכה שהם קיבלו כואבת יותר מהמכה שהם נתנו", אבל גם כאן, אנחנו מתרגמים לעברית בעבר, אבל בעצם, כמו שאמרה נורית דקל בקישור שנתתי בהתחלה – זה לא זמן עבר אלא אספקט מושלם. כלומר אם אנחנו מסתכלים *כל פעם* על שתי המכות אחרי שהן קרו, בדרך כלל המכה שקיבלו יותר כואבת מהמכה שנתנו.

́

היא (است):
הווה אינדיקטיב. מן הסתם הווה הרגלי.

́

המכה שהם הביאו (ضربه اي که وارد کرده اند)
– הווה מושלם, כלומר עבר עם השלכות להווה. זה אומר שבכל פעם המכה שהמערב מביא על איראן קודמת למכה שהוא מקבל מאיראן.

שורה תחתונה?
זה אולי לא עתיד, אבל בטח לא עבר. אחמדי-נז'אד לא מדבר על פיגוע ספציפי אלא על חוקי טבע כלליים.
נימא שיראזי צודק, התקשורת עוינת, וחשוב להבין את מערכת הפועל (כולל בינוניים) לעומק.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (לצערכם לא על נושאים כאלה אלא על נושאים כמו מגילת אסתר, מהנעשה באיראן ובלשנות לעם). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

ואם אתם דוברי עברית ורוצים ללמוד אצלי פרסית – הנה ההזדמנות שלכם: לימודי פרסית.

שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

יום שני, 11 ביוני, 2012

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה! המשך…

תרגום עם שערות ברגליים

יום שלישי, 15 במאי, 2012

עד לפני כמה חודשים לא עסקתי בתרגום לפרסית. מפרסית לעברית דווקא יצא לי לתרגם, לפעמים מדויק ולפעמים טנטטיבי, גם בפוסטים כאן באתר (עלי זנג'אניעבאס טבאטבאא'י, באבכ איראן-באן, והשנטובה של תומכי ברוג'רדי), וגם בשביל הפוסטים של מהנעשה באיראן בחדר 404.

לפני כמה חודשים שאלה אותי אחותי היקרה אם אני זמינה לפרויקט תרגום קצר ודחוף שקשור בפרסית. משהו של חבר של חבר, היא לא ידעה לומר לי בדיוק. אני עד היום מודה לה על הקישור הזה.

מדובר במחקר פורץ-דרך שיזם וערך יובל פורת, יועץ אסטרטגי פוליטי שבין הפרויקטים המוכרים שלו אפשר למצוא את הקמפיין הכתום נגד ההתנתקות, ואת ההצבעה למפלגת הגמלאים כתחליף לפתק לבן. באתר המחקר יש רשימת תודות ארוכה, אבל אין ספק שהשותפים הפעילים ביותר  – שמולם גם התבצע חלק גדול מהעבודה שלי – היו גל לין ויעל שטרן, סטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. המחקר האיראני מתבסס על מחקר בינלאומי של פרופ' שלום שוורץ, פסיכולוג בין-תרבותי ואבי תיאוריית הערכים האנושיים הבסיסיים (theory of basic human values). שוורץ היה שותף פעיל ופיקח גם על המחקר הזה. מלבד זאת השתתפו במחקר אנשי אקדמיה, מומחים לניהול פרויקטים, וגם ישראלים ילידי איראן, שהיו הסוקרים.

במאמר שפרסם יובל בוול-סטריט ג'ורנל אתמול, הוא מסביר שהמוטיבציה שלו היא שכולם מדברים על פוליטיקה ועל התחמשות גרעינית, ושוכחים שיש גם עם איפשהו. משהו זניח, שמונים מיליון איש. בהרצאות שלי שואלים אותי המון על התפלגות העם – איך אני יודעת כמה באמת תומכים בשלטון וכמה מתנגדים לו. את הנתונים האלה באמת אי אפשר למדוד. אבל המחקר הזה מודד בפעם הראשונה את מוכנותם של האיראנים לדמוקרטיה, וייחודו בכך שהוא אינו שואל ישירות על נכונותו של הנסקר לדמוקרטיה (כאילו שאיראני ממוצע יאמר שהוא תומך בדמוקרטיה כשמתקשרים אליו ממספר חסוי), אלא על מערכת הערכים שלו: יחס למסורת, מה יגידו, קונפורמיות, יצירתיות, צורך בביטחון אישי וחברתי, ועוד. כל זאת בהשוואה לשישים וארבע מדינות אחרות בשני מאגרי מידע שונים.

מכיוון שהמחקר א ביסלע רגיש, הוא התנהל כמבצע צבאי סודי: המתרגמים והסוקרים (רובם שדרנים או עובדים ב-רדיס-אין, תחנת רדיו פרסי שמשדרת מחולון, וכולם מתנדבים) וכמובן הנסקרים – יודעים שהם משתתפים במחקר חשוב על איראן בתחום הפסיכולוגיה החברתית, אבל לא מה מטרותיו הסופיות. כדי לשמור על בטחון הנסקרים ולמסך את מקור השיחות, השאלונים היו אנונימיים ושיחות הטלפון לא זוהו כמגיעות מישראל.

גם לחצי הזמנים הזכירו מבצעים צבאיים, כמו אותו לילה בלתי נשכח שבו תרגמנו בשיחת ועידה תלת לשונית – שני מתרגמים, יובל ואני הקטנה (אילו זה היה פרסית, הייתי כותבת עכשיו שלוש שורות של דברי הצטנעות. כמה שיותר דברי הצטנעות כך האדם בעצם יותר חשוב) – משתים עשרה בלילה ועד שהיינו צריכים ללכת לעבודה וללימודים בבוקר, ויובל היה צריך ללכת ולתת לסוקרים את השאלונים. עמיתיי בטח זוכרים את אותו בוקר (זה היה בחנוכה, אם אני לא טועה), כי הייתי בעננים אחרי לילה של תרגום, כמו שהייתי בצעירותי אחרי לילות ללא שינה מסיבות אחרות. הסיבה העיקרית לכך הייתה הסוביונקטיב.

המתרגם הדגול אברהם שלונסקי (שבגללו ג'ולייט של שייקספיר היא יוליה עד עצם היום הזה) אמר שתרגום הוא כמו אישה: או שהיא יפה, או שהיא נאמנה. נעזוב את עניין השוביניזם ואת מידת האמיתות לגבי נשים – בתרגום נאמנות בהחלט באה על חשבון יופי ולהיפך. אבל יש פרמטר נוסף, שאולי נכלל ביופי אבל לא בהכרח, והוא הטבעיות והזרימה.

מכיוון שהמחקר משווה בין נתונים מכמה עשרות מדינות, השאלון היה צריך להיתרגם באופן המדויק ביותר. אם מתרגמים לא מדויק, אפשר לטעון שההבדלים בין האומות השונות נעוצים בשאלונים השונים ולא באמת בערכים השונים שלהן. עם זאת, מכיוון שמדובר בסקר טלפוני והסוקרים הציגו את עצמם כסטודנטים איראנים, היה חשוב שהשאלון יישמע כמה שיותר טבעי ומובן. השיטה שנוקט שוורץ בשאלונים שלו היא תרגום מאנגלית לשפת היעד, ואחר כך תרגום בחזרה לאנגלית (על ידי מתרגם אחר שלא ראה את המקור), השוואה בין התרגום החוזר לאנגלית לבין המקור האנגלי + הערות של שוורץ עצמו, ואז הצעות שיפור בתרגום לשפת היעד, וחזרה למתרגם הראשון לתיקונים והערות נוספות. ואז נותנים את זה למתרגם שלישי, וכך הלאה עד שמתקבלת גרסה נאמנה לגמרי למקור, ועם זאת טבעית.

המרתון הלילי התחיל כך: "אין לנו זמן לעשות את הפינג-פונג במייל. יש לך איזה חצי שעה לדבר ישירות עם המתרגם (פרויז ברח'ורדאר, גם הוא שדרן ברדיס-אין)?"
"כן, שנייה. אני יכולה להעלות גם את המתרגם הנוסף על הקו"?
הוא המשיך בהתבטאויות כמו "איך אני נהנה!  מי מזמין פיצה?", והסתיים ,לצערם של כל הצדדים, ב"טוב, אני צריך להתקלח, לשתות קפה ולצאת לעמל יומי".

במרתון הזה עבדנו על כמה עשרות שאלות בלבד, מהגרסה החמישית של התרגום לאותו שאלון. סדר העדיפויות (שאני ניסחתי, למען האמת) היה: נאמנות הכי חשוב, זרימה או טבעיות במקום השני אבל אי אפשר בלעדיה, ויופי במקום השלישי. היו מקרים שוויתרנו על יופי, אבל לא על הטבעיות. אם לחזור לאנלוגיה של שלונסקי, עשינו תרגום נאמן עם שערות ברגליים.

אחת הבעיות הגדולות בתרגום – מכל שפה לכל שפה, היא שלעיתים קרובות המתרגם – גם אם הוא מתרגם לשפת אמו – מושפע מהשפה שממנה הוא מתרגם. זה יכול להתבטא במר"נים, או בזוועות תרגום כמו שימוש יתר בסביל/פעיל ובשמות פעולה (המשפט הידוע שלי בעברית הוא "שאיפתנו היא הימנעות משימוש בשמות פעולה". פרסית מתה עליהם. או בתחביר פרסי – בפרסית הם אהובים), בשימוש בצורות פועל לא מתאימות, או במשפטים באורך שאינו מתאים לשפה (ארוכים בעברית, קצרים בפרסית). הנה דוגמה של תרגום מפרסית לעברית, שהתחלתי עליו פוסט לפני איזה שנתיים ומתישהו בטח גם אפרסמהו (תודה למיכאל זילברמן על הסריקה).

דוגמה לתרגום נאמן מדיי. קליק להגדלה.

אחת הבעיות בתרגום היא אוצר מילים. בתרגום נאמן משפה עם מנטליות מערבית, כמו עברית או אנגלית, לשפה עם מנטליות מזרחית כמו פרסית או ערבית, יש גם בעיה של מספר מילים. בצבא כל כך הושפענו מהערבית, שהיינו אומרים גם אחד לשני "לידיעה, לידיעה ולידיעה" או "לזהירות, לזהירות ולזהירות". כל המתרגמים הילידיים תרגמו הרבה מהמילים הבודדות לשתי מילים שונות שאומרות פחות או יותר אתו דבר. במקרים כאלה, לפי הוראת פרופ' שוורץ, בחרנו מילה אחת. אבל לפעמים יש ממש בעיה של היקף המשמעויות של המילה. היו מילים שהתעכבנו עליהם שעה, כי התרגום הראשוני לפרסית מקיף רק חלק מהמשמעויות של הפועל באנגלית, ויש לו משמעויות נוספות שאין לפועל האנגלי. כאן אני בעיקר הקשבתי ופתחתי כמה מילונים מקוונים בו זמנית. למשל לפועל הפשוט "להבין" יש שלושה תרגומים שונים בפרסית. אחד מהם הוא תהליכי, בסגנון "נפל לי האסימון" או "גיליתי ש-", אחד משקף יותר מצב, מודעות למשמעות של משהו, ואחד משקף הזדהות עם אדם. את הפועל הזה תרגמנו בצורות שונות במקומות שונים. יש דוגמה מצוינת ומכוונת באחת הפרסומות לשיחות טלפון לחו"ל, שבה המתקשר הישראלי מכנה את שופט הכדורגל judge (באנגלית שופט כדורגל יהיה referee). להשתמש בשתי מילים כדי להביע רעיון אחד היה מוצא אחרון, רק אם לא הגענו למילה בודדת אחרי המון חשיבה.

במקרים אחרים, שהם קשים יותר, ההבדל הוא לא באוצר המילים אלא במורפולוגיה ובתחביר. אלה מקרים שבהם צריך להיות פחות נאמן כדי להיות טבעי.

כאן גיליתי שדווקא לדובר לא ילידי יש יתרון. למשל: בעברית יש שתי דרגות יידוע: מיודע ולא מיודע. בפרסית יש ארבע: מיודע (הספר, הגזר); שם קיבוצי, שמתורגם בד"כ כרבים לא מיודע (אני אוהבת לקרוא ספרים), אבל לפעמים גם ביחיד לא מיודע (אני אלרגית לפאפאיה), או אפילו ביחיד מיודע (הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם); ושתי דרגות סיתום – שזה ההיפך מיידוע: מסותם כלשהו כאשר כן ידוע לנו כמה (או לפחות אם יחיד או רבים) ואנחנו מתייחסים אליהם כפרטים ולא כקבוצה, ומסותם מסוים כאשר מדובר על פרט מסוים (אני רוצה לקנות ספר – יכול להיות מסוים או לא).   בחלק מהמקומות התרגום הראשוני היה נכון, אבל בחלק היה צריך להחליף – בעיקר בין שם קיבוצי ורבים מסותם, ובין שני המסותמים. דוגמה מעברית ואנגלית תהיה לתרגם לאנגלית את "הטלוויזיה קלקלה את הנוער" בתור the television corrupts the youth. משפט שדובר אנגלית ילידי יזהה מייד כתרגום לא טבעי.

מקום נוסף שבו היה יתרון לכך שאני חושבת בחוקים, הוא בשימוש בצורות פועל. היה משפט אחד שעבדנו עליו איזה שעה, ובכל פעם שינינו משהו אחר כדי שיהיה מדויק כמה שיותר. בסוף, אחרי שהגענו לגרסה סופית, ביקשתי לשאול את שני שותפיי הדוברים הילידיים שאלה אחרונה: می شود یا بشود؟ אי אפשר לתרגם את זה לעברית, כי בעברית אין סוביונקטיב. סוביונקטיב היא צורת פועל שאחד מתפקידיה בפרסית הוא להביע פעולות ברמת העיקרון, בניגוד להבעת פעולה קונקרטית. התרגום הראשוני שלנו היה לצורת פועל שמביעה פעולה קונקרטית, ואכן ברגע ששמעו הדוברים הילידיים את המשפט בסוביונקטיב, נשמעה ברחבי הסקייפ אנחת רווחה – הגענו לתרגום המדויק ביותר.

בתרגום האתר והמאמר, העדפנו יופי על פני היצמדות למקור, כל עוד המסר והנתונים נשארים בעינם. וכמובן שיישמע טבעי ולא מתורגם. שם צירפנו משפטים כדי שיהיו יותר ארוכים, כי כל המרבה הרי זה משובח. כשצירפנו את המשפטים הפכנו את המשפטים הראשונים לתיאור עם שם פעולה (במקום: השאלה מציגה אדם ושואלת עד כמה אתה דומה לו – השאלה, תוך הצגת אדם, שאלה עד כמה אתה דומה לו), הפכנו את "אני" ל"צד זה" (בהתחלה חשבנו לכתוב "המושפל הזה", אבל זה היה מוגזם בהתחשב בכך שהכותב ישראלי, בכל זאת), והמון משפטים פעילים בגוף ראשון הפכו לסבילים, כי פרסית גם אוהבת הצטנעות, וגם אוהבת סביל.

הפרויקט נתן לי ביטחון לתרגם גם לפרסית (בינתיים היו השאלון, שהוא ז'אנר אחד, האתר והמאמר, שהם אקדמיים-פופולריים, וחוזה בנקאי שלא קשור לפרויקט הזה, דרך ליצ'י תרגומים). בינתיים עם עורך ילידי צמוד. בכל ז'אנר בהתחלה העורך מתקן לי המון, ולקראת הסוף כבר לא. הרבה פעמים הוא צוחק עליי כשאני משתמשת בביטויים שהם אסלאמיים בהקשרים לגמרי לא אסלאמיים. זה משהו שאני עדיין צריכה להבין – יש מילים שמשתמשים בהן רק בהקשרים אסלאמיים ולא בהקשרים אחרים, כמו למשל בַּנְדֶה, מילולית "עבד", שאני מכירה אותו כגוף ראשון יחיד (במקום "אני", "צד זה" או "המושפל הזה"), ומסתבר שזה רק אסלאמיסטיים אומרים. או פועל מיוחד שמשמעותו "לצאת למקום מסוים", ובהתחלה כשהייתי אומרת לחברים האיראנים הילידיים שלי שאני יוצאת להרצאה, הם היו צוחקים שעה, עד שאחד מהם הסביר לי שזה פועל שמשתמשים בו רק ליציאה למקומות קדושים, ואסלאמיסטיים גם משתמשים בו ליציאה למקום מסוים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אפרופו חוזים בנקאיים). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.

בפרדסים ובשדות (הסמנטיים)

יום שישי, 27 באפריל, 2012

שואל רוני הפנר:

היי תמר, קיבלתי שאלה לאתר (השפה העברית) על מקור המילה פרדס. באתרי כתוב "מקום מוקף חומה שבו צדים בעלי חיים לשם הנאה (pairi – להקיף; daêza – חומה)". כך נכתב גם בספרך (המצוין ;-)). לעומת זאת, בוויקיפדיה האנגלית  ובמילון האטימולוגי מפרשים את המילה daêza לא כחומה אלא כ"לעשות". אני משער שמדובר ברבדים שונים של הפרסית או של האיראנית, אבל אשמח להסבר או לתיקון אם צריך.

ברשותכם, אני פשוט מקפסטת את שלוש התשובות (כמו בזמר, אבל לא) עם מינימום עריכה.

תשובה א:

מוזר מאוד. אין לי מושג מאיפה הם לקחו את המשמעות של "לעשות". זה פועל שונה לגמרי.
אבל מכיוון שאני חייבת לוודא כל ערעור על מה שאני יודעת, בדקתי גם עם שלושה חברים שלי, קנט, ברתולומיי ושרוו (עם שֶׁרְווֹ יש לי גם קשר אישי כי הוא חי, את קנט וברתולומיי הכרתי רק בתור ספרים).
קנט וברתולומיי גורסים ש- daēza באווסטית זה "קיר/חומה, ביצור, מצודה", ומקביל לסנסקריט dehī, יוונית teixos, פרסית עתיקה didā, פרסית חדשה diz, אנגלית dike, ditch. שרוו מתרגם pari-daēza בתור surrounding wall.

אלט-טאב: פרסית היא קבוצת דיאלקטים דרום מערבית, ואחד ההבדלים הפונטיים הבולטים בינה לבין דיאלקטים איראנים אחרים, היא גורלו האכזר של העיצור הפרוטו-הודו-אירופי המכונה "g עם כובע", כלומר g חיכית, הנכתבת כ-ĝ. בדיאלקטים מדיים העיצור הזה הופך ל-z, ובפרסית ל-d. בסנסקריט, אם היה נישוף (כלומר ĝh*), העיצור הפך ל-h, ואילו g חיכית בלתי מנושפת (כלומר ĝ*), היא הפכה ל-j. יום אחד עוד אכתוב (או ששחר שירץ יכתוב, זוכרת לך שהבטחת!) את הפוסט המיוחל על שפות קנטום וסטם. בינתיים מי שמעניין אותו יכול לקרוא גם בפוסט על הקשר בין "אישה" ו"להכות" בפרסית.
בפרסית עתיקה המילה ל"חומה" היא didā או dayada, אבל כבר בפרסית עתיקה יש שאילות מלשונות מֶדִיּוֹת, כלומר דיאלקטים שדוברו במָדַי, ובכלל לשונות שאינן דרום מערביות. המילה הגיעה ללשונותינו ואף נקלטה בפרסית (אפשר לדעת לפי פרסית חדשה diz/dez – دز), בצורתה המדית.  שיפט-אלט-טאב.

תשובה ב:

נו, בוויקיפדיה גם כתוב שאין תיעוד למקבילה בפרסית עתיקה, ויש באחת הכתובות של ארתחשסתא השני בשושן. שם המילה היא paradayada והיא מתורגמת pleasant retreat.

תשובה ג:

ותוספת אחרונה להיום – אני מבינה עכשיו למה ויקיפדיה כתבו "לעשות". כי באטימונליין הם כתבו "(to make, form (a wall". כלומר זה פועל שמתייחס לבניית *קירות/חומות* בלבד, ושם העצם daeza הוא כנראה חומה בנויה או קיר בנוי (בניגוד לצוק, אולי).
זו דוגמה טובה לתלמידים שלי כשאני מדברת על ערכיות: הנה פועל שמשמעותו "ליצור", אבל הוא מקבל רק משלימים מהשדה הסמנטי המצומצם-עד-מאוד "קיר". אה, בעצם יש כזה בעברית: לבנות. אין לי מושג למה הם העדיפו את "ליצור".

אחרי שכתבתי לרוני הלכתי להתחקות עוד קצת אחר שורשי הפועל הזה ונגזרותיו, ומסתבר שבשפות אחרות זה לא רק לקירות, אלא לכל דבר שיוצרים מחומר (חימר) או מבצק (המילה dough היא מאותו שורש), שכולל לישה ועיצוב, אולי. בסנסקריט, למשל, המילה "גוף" גם באה מאותו שורש – deha. שזה קצת מוזר, כי אני לא מכירה מיתוסי בריאה הודיים שמדברים על יצירת הגוף מחומר, אבל אולי זה בגלל החלודה שהעליתי בנושא.

העשרה – הנה המשפט מהכתובת של ארתחשסתא השני בשושן (A2Sd):

vasnā(t) ahura-mazdāhā(h) imām hadiš tya(t) jivadiy paradayadām adam akunavam

בחסדו של אהורה מזדא, זה הארמון שאני בניתי בחיי כבית-קיט נעים (ומוגן, שכן הוא מוקף חומה…)

ולמקרה שיתקנו בוויקיפדיה, הנה צילומסך מפליל:

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כי לרוב לא בנושאי פונולוגיה הודו-אירופית…). ספרו למנהל הרווחה ו/או לרכז התרבות הקרוב אליכם, וצרו קשר → פה מימין.
ביום שלישי 1.5.2012 אני משתתפת ביריד הספרות האיראנית בחולון. מי שיש לו כבר ספרי המצוין יכול לבוא לקבל חתימה חינם, מי שאין לו יוכל לרכוש ולקבל חתימה חינם, ואפשר גם לקנות ספרים של אחרים (אם אספיק להדפיס תחתיות אטימולוגיות עד אז, שכן הן אזלו – יהיו גם).
ביום שני 21.5.2012 אני גם משתתפת בבוקר חשיפה של מרצים של גילמור הפקות. מנהלי רווחה, רכזי תרבות וכו' –  צרו קשר → פה מימין לפרטים נוספים.

"ספרי המצוין" על שום מה?

יום שלישי, 10 באפריל, 2012

שירלי שני הביעה את שביעות רצונה מכך שאיני נחתומה לפרנסתי. זאת מכיוון שאני קוראת לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית בשם "ספרי המצוין".
המשך…

פיילוט לפרויקט הצל מילה: אנפילאות

יום שלישי, 20 באוקטובר, 2009

מילון אוקספורד העלה אתר בשם savethewords, שמטרתו להחזיר מילים נשכחות לשימוש שוטף.

אליעד עמר זרק לי כפפה – להרים פרויקט דומה בעברית.

אמנם זה לא יהיה עם סאונד ואפקטים ויזואליים מגניבים כמו באתר האנגלי, אבל כן יהיו מילים בפסיכומטרית ואולי גם שיתוף פעולה עם גורמים נוספים. הפורמט עדיין לא מגובש, אז אם יש הצעות הן יתקבלו בברכה (גם הצעות למילים).

אחד הרעיונות הוא שבמילים שאין בהן צורך (כי יש כבר מילה אחרת או כי החפץ/מצב כבר לא קיים במציאות של היום), נציע את המילה לגולשי דורבנות כדי שידביקו לה משמעות חדשה.

לרגל הפתיחה החגיגית נתחיל במילה שנכללה ברשימת מאה המילים היפות של גולשי הגלוב:

אנפילאות

בעברית — נעלי בית.

ביוונית — נעלי לֶבֶד.

הפתעת היום – ה-א' היא לא פרוסתטית כי אם אטימולוגית!

En= בתוך, pilos = לֶבֶד.

מכיוון שיש כבר "נעלי בית", ולבד קצת יצא מהאופנה, הצעתי לדורבנות להשתמש במילה אנפילאות עבור נעלי הבית הענקיות האלה בצורת חיות.

אנפילאות

אנפילאות

מודה שיש כאן גם משחק מילים על "פיל", שאותו קיבלנו בכלל מפרסית (ככה זה בפרסית: פִּיל, ובהשפעת הערבית גם פֿיל. העם טוען שמערבית אלפֿיל נשאל השם ללשונות אירופה כ-elephant, אבל המילונים האטימולוגיים שברשותי מתעלמים מכך בתוקף ומתעקשים להיצמד לשפות עתיקות יותר כמו יוונית elephas – שנהב, פיל. עם זאת, לא ברור מאין זה הגיע לשם).

מבוא לתרבות איראן הקדומה (2)

יום שני, 31 באוגוסט, 2009

מתוך המבוא לסדרה "תרבות איראן הקדומה" ששודרה באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

לחלק א

סיפורנו מתחיל לפני אלפי שנים. כמה אלפים – אף אחד לא יודע בדיוק. השבטים שהיום אנו קוראים להם הודו-אירופים, ישבו במקום שאינו הודו ואינו אירופה. ככל הנראה בערבות הדרומיות של ברית המועצות לשעבר. ואז קבוצה מהם, שנקראה השבטים האריים, החלה לנדוד דרומה. השבטים האריים נקראו בלשונם אַרְיַה. משמעות המילה אריה – אציל. המילה נגזרת מהמילה ארי – אורח. כלומר  מכניסי אורחים.

   
במאה העשרים נעשה שימוש לא נכון במונח ארים לציון גזע אחר לגמרי שלא הצטיין בהכנסת אורחים. הגרמנים אינם ארים מבחינה אתנית, למרות שהיטלר אכן שאל את השם מהשבטים האריים, ומסיבה זו איראן גם תמכה בגרמניה במלחמת העולם השנייה. הדברים המשותפים לגרמנים ולאיראנים – אכזריות יצירתית, שמשתקפת בכתבי ההיסטוריונים היווניים ועד לגזרות על היהודים במאות השש עשרה והתשע עשרה; שאיפה לדיוק, שמשתקפת בלוח השנה הפרסי, שהוא המדויק מכל לוחות השנה; ואהבת חוקים שמשתקפת בשפע ספרי ההלכה מהתקופה הסאסאנית, ובאה לידי ביטוי גם בתקופת המהפכה האסלאמית במאה העשרים.
   

השבטים הארים נדדו דרומה. חלק המשיכו עוד דרומה להודו, וחלק נדדו מערבה, למקום שהם קראו לו (ארצם) של הארים, ובלשונם – אָרְיָאנָאם. השם התקצר עם השנים, הפך בפרסית אמצעית ל-אֵיראן, ובפרסית חדשה ל-איראן. משמעות השם, אם כן – ארצם של הארים.
   

בהודו ניתן לראות את התקדמות הפלישה הארית ההיסטורית בעיניים: ככל שמצפינים בתת היבשת, האנשים בהירים יותר ותווי הפנים שלהם דומים יותר לשלנו, בני המערב. ככל שמדרימים, האנשים כהים יותר ותווי הפנים שלהם שונים. בנוסף לכך, ניתן לשמוע את ההבדלים בין הלשונות המדוברות בצפון הודו, שהן ממוצא הודו אירופי וניתן לזהות בהן מילים כמו אב, אם ואח – לבין לשונות הדרום, שהן דראווידיות – כלומר הלשונות שדוברו בהודו במקור, לפני הפלישה הארית מצפון.
   

ארצם של הארים, הלא היא איראן, משתרעת הרבה מעבר לגבולות איראן המדינית של היום. מבחינה לשונית, אתנית ותרבותית, איראן מגיעה מסין ואפגאנסתאן [זוהי פשרה בין התעתיק המדויק והמזעזע אפע'אנסתאן לבין התעתיק המקובל והמזעזע אפגניסטן] במזרח ועד עראק במערב, ועד לקווקז ולבוכרה בצפון.
ניתן לעקוב אחר מסלול הנדידה ואחר תפוצתם של הארים גם במחקר לשוני וגם בניתוח גנטי. תפוצתן של מוטציות גנטיות שונות מעידה על מסלולי נדידה המתאימים לתפוצת השפות.
  

להמשך

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני איראן הקדומה). צרו קשר דרך האתר שלי

מבוא לתרבות איראן הקדומה (1)

יום שבת, 22 באוגוסט, 2009

באביב האחרון שודר באוניברסיטה המשודרת הקורס שלי על תרבות איראן הקדומה.

למרבה הבעסה, הסמסטר אינו יכול להימשך לנצח, ועם סיום הסמסטר הסתיים גם הקורס.

הספר יתפרסם ברגע שמשרד הביטחון ימצא הוצאה לאור, ובינתיים אני מגישה לקוראיי היקרים את הטיוטה הראשונית של ההרצאה הראשונה בסדרה (מה שיתפרסם בספר יהיה מן הסתם בין הגרסה הזו לתמליל ההרצאה ששודרה).

הוספתי כמה קישורים, והערות למתקדמים בסוגריים מרובעים, ומכיוון שזה ארוך באופן בלתי אינטרנטי בעליל, אני מפצלת ואפרסם בהמשכים.

איראן.
האסוציאציות הראשונות שעולות בראשו של הישראלי הממוצע הן טילים, נשק בלתי קונבנציונלי, איום, אחמדינז'אד, ואסלאם קיצוני.
איראן לא תמיד הייתה כזאת.
עד לפני שלושים שנה בלבד הייתה איראן מדינה חילונית פתוחה למערב שדת רוב תושביה, במקרה, אסלאם שיעי.
ואם נלך עוד אחורה בזמן, כשמוחמד הנביא לעתיד רק למד לזחול, איראן הסאסאנית כבר הייתה אימפריה עם השפעה תרבותית ולשונית בלתי מבוטלת על העמים שסביבה ובתוכה, כולל עם ישראל. הייתה לה ספרות ענפה, בעיקר בתחום הדתי: חוקים ומיתולוגיה.
ואם נמשיך ונחזור בזמן, איראן האָחִ'מֶנִית – זו שמלכיה נזכרים במקרא –  שלטה מהודו ועד כוש יותר מאלף שנים לפני הולדת נביא האסלאם.
ואפילו היום, אמנם איראן היא מדינה מוסלמית קיצונית וגאה, אך לוח השנה הרשמי שלפיו נוהגים משרדים ממשלתיים ועיתונים, הוא לוח זורואסטרי ששמות החודשים בו הם שמות אלוהויות איראניות עתיקות. וכאשר ניסו השלטונות המוסלמים לאסור על חגיגות ראש השנה הפרסי, העם פשוט לא שעה לפקודותיהם. חלק מהמנהגים שונו בעקבות גזירות האסלאם, אך העם לא ויתר על חגו. אפילו המשטר האסלאמי של אחרי המהפכה לא הצליח למנוע את חגיגות ראש השנה כשאלה חלו בזמן העַשוראא – יום האבל המרכזי של השיעים.
אתייחס לכך ביתר פירוט בהרצאה על לוח השנה ועל ראש השנה הפרסי.
יתרה מזו: במאה העשרים, במסגרת מחלוקת סביב שמו של המפרץ רב הנפט אשר לחוף מחוז פארס, הוצע לשנות את שמו של המפרץ הפרסי ל"המפרץ האסלאמי". האיראנים לא הסכימו בשום אופן.  המצב נשאר כזה שארצות ערב קוראות למפרץ "המפרץ הערבי" ובאיראן קוראים לו "המפרץ הפרסי".
ואוי ואבוי למי שיאמר שפרסי וערבי זה אותו דבר.
מיהם, אם כן,  האיראנים?
הרצאה זו תעסוק במוצאם האתני של האיראנים ובקשר שלהם לעמים אחרים (הודו, עמי אירופה), תסקור במבט-על את הלשון, הדת וההיסטוריה של איראן הטרום אסלאמית, ותעמוד אחת ולתמיד על הקשרים וההבדלים בין איראן לפרס.

המשך ב-31.8

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה  במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני איראן הקדומה). צרו קשר דרך האתר שלי.

עוד שישה שבועות למנאייק, איזה בעסה.

יום שלישי, 21 ביולי, 2009

דבר ראשון, יודעת כל אם עברייה שהכותרת נכונה.

אבל בלשנית הבית שלכם כמובן לא אומרת דברים בגלל המשמעות שלהם אלא בגלל האטימולוגיה.

והיום פוסט אנאלי במיוחד.

החופש הגדול. עוד שישה שבועות למנאייק. אני חושבת שגם הילדים שלי סופרים, כי הם לא אוהבים שאמא שלהם הופכת למפלצת.

בואו נעשה סדר בבלגן (מילה פרסית).

בלגן. תחתית אטימולוגית מהסדרה הוויזואלית. cc-by

 

מנייאק (קרי manayek) ו-מניוק. מניאק – אין קשר, סתם נשמע דומה ומשמש בעברית למטרות דומות.

יש אגדה אורבנית שטרם הספקתי לאמת, שגורסת שאיש אחד כינה את חברו מניוק. טוב, אולי לא חברו, כי הלה הגיש נגדו תביעת דיבה על השימוש במילה מניוק. חש הנתבע לבקש את עזרת האקדמיה ללשון עברית, באמרו: תגידו לו! מניוק זה כמו מניאק, כולה משוגע. מה קרה?

ובכן, אמרה לו האקדמיה ללשון עברית, אז זהו שלא. מניאק בלשונות אירופה זה משוגע, מלשון מאניה.

אבל מניוק זה סיפור אחר לגמרי. מניוק זה מערבית. זוהי צורת מפעול , כלומר בינוני פעול. כמו מבסוט, מסטול, מברוכ וגם מפרום.

זהו המפעול של הפועל נָאכָּ, שפירושו, איך לומר בעדינות, קיים משכב זכר. לכן מניוק הוא מי שהתקיים בו משכב זכר, ולכן תביעת הדיבה אכן מוצדקת.

אשאיר לעצמי את דעתי האישית בנוגע לכך שהחברה שלנו רואה במשכב זכר עילה מוצדקת לתביעת דיבה ואילו משוגע זה צבאבה (ערבית צבאבה – משהו אהוב, רצוי, מצוין).

צורת הפעיל של הפועל היא נאכ בעבר, ובהווה נָא'אִכּ, אבל אנו הישראלים המצאנו את המנאייק, צורה שלא קיימת בערבית אבל גם היא סוג של בינוני פועל. אז כשאנחנו קוראים למשטרה צבאית מנאייק, זה בגלל שהוא *#&*##()* אותנו. וגם בעוד שישה שבועות ייגמר ה-()*&*$^*! הזה ששמו החופש הגדול.

איך זה קשור לבעסה?

ובכן, בערבית יש פועל בַּעְבַּסַ, שמשמעותו "תחב את אצבעו לפי הטבעת של-", ויש אפילו פתגם – כשהאריה זקן, יבעבסהו התן.

יש כאלה שעבורם זה צבאבה, אבל עבור חלק אחר מהאנשים (כנראה קובעי הטון בשפה), זה לא נעים, ולכן המילה בעסה קיבלה משמעות שלילית.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני צבאבה). צרו קשר דרך האתר שלי.