ברוכים הבאים לאתר של ד"ר תמר עילם גינדין 📖 חדש! הניוזלטר שלי בכל חמישי 16:00 – לחצו כאן להרשמה
ד"ר לבלשנות איראנית ומרצה בנושאים שונים
הטור השבוע בוואינט עסק בדירות, דירים, מדורות, כדורים וכיוצא באלה דברים עגולים. קיבלתי בעקבותיו, גם בתגובות וגם במייל, כמה שאלות והערות שמגיע להן פוסט, אז
הלל גרשוני פרסם בתחילת השבוע שעבר פוסט בשם אביב? אין עונה כזו, שם הוא מעלה טענה שגם אני תמיד טוענת: בארץ שלנו יש רק חורף
שואל דורי: איך זה שהריבוי של בכור הוא בכורים, אבל אומרים מכת בכורות? ועל אותו משקל, קבר-קברים, אבל בית קברות? בעקבות החיפוש הממצה שעשיתי (שתי
מכירים את הבדיחות האלה שאי אפשר לתרגם? שני חברים נפגשים בבית קפה, מדברים ונחמד, אבל חסרה קצת אווירה. אז אחד מהם מוציא מהתיק פסנתרן קטן,
שואלת אמא של: כשמישהו אומר יכל, זה מעצבן אותי. אומרים יכלה, אבל בזכר אומרים יכול. כדי להדגיש את העבר, אני אומרת היה יכול. מצד שני
שואלת רויטל: מהו מקור המילים שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן, והאם יש קשר למספר שמונה. עונה תמר: שָׁמֵן ו-שֶׁמֶן הן צורות שונות של השורש ש.מ.נ, המקביל לשורש הערבי
בסיכומו של פוסט-אתמול, הגענו למסקנה שמין הוא חסר משמעות, בעיקר בדוממים, אבל בשפות מסוימות גם מין של בני אדם יכול להיות סתמי. למשל תינוקות וילדים
בכל יום חמישי ב-16:00 פותחים את סוף השבוע עם פוסט אסקפיסטי על איראן, וכשיש לי זמן ויש אקטואליה בוערת, גם פותחים את השבוע ביום ראשון עם צרות של אחרים.
כל הזכויות שמורות לד"ר תמר עילם גינדין, 2024
