איראן



מגילת אסתר: מאחורי המסכה – ההרצאה (חלק ד' ואחרון)

יום ראשון, 19 באפריל, 2015

חלקה הרביעי והאחרון של ההרצאה שנתתי לשותפים לדרך בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ב

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק ג

והנה חלק ד' ואחרון (16:04 דקות)

זה לא עד סוף ההרצאה, כי מתישהו פשוט נגמר הזיכרון במצלמה.
(וגם ההרצאה לא מקיפה הכול. כי אי אפשר. בשביל זה יש הספר מגילת אסתר: מאחורי המסכה).

והנה מספר תמונות סטילס מההרצאה לתומכים בירושלים, שהתקיימה בבית משפחת אברמי (בקישור, חפשו "איראן", וגלו למה שירלי התנדבה לארח אותנו).

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. בית משפחת אברמי לפני.

בית משפחת אברמי לפני.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה - הרצאה לתומכים בירושלים. עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

עוד מעט תשמעו דברים שכבר קראתם

מגילת אסתר - מאחורי המסכה: הרצאה לתומכים בירושלים. גוהר מסעדה פרסית

בתמונה: שותפים לדרך מאזינים בעניין + ירקות חתוכים + ח'ורשט אלו + אש רשתה (מהמסעדה הפרסית גוהר בכפר סבא).

רוצים גם לשמוע ולטעום? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מימון), ואפשר לשלב עם אוכל – מטעימות ועד סעודה מגוהר – מסעדה פרסית. צרו קשר פה מימין.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ג)

יום ראשון, 12 באפריל, 2015

חלקה השלישי של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום.

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את שני החלקים הראשונים – הרי הם:
מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה של עשהאל, ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון, ולכן יש כמה דקות רווח בין החלק הקודם לחלק הנוכחי.

והנה חלק ג' (38:37 דקות)

והנה
חלק ד' ואחרון – בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים (חלק ב)

יום שבת, 4 באפריל, 2015

כמובטח, חלקה השני של ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א.

תודה לעשהאל על הצילום!

מי שרוצה להתחיל מהתחלה וטרם ראה את חלק א' – הנה קישור: מגילת אסתר: מאחורי המסכה – חלק א

והנה חלק ב' (33:05 דקות)

והנה תמונה שלי מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2 עם מגילת אסתר: מאחורי המסכה.

"מגילת אסתר - מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

"מגילת אסתר – מאחורי המסכה", מאחורי הקלעים של תוכנית הבוקר של ערוץ 2, פורים תשע"ה.

חלק ג' בשבוע הבא.

מגילת אסתר: מאחורי המסכה – הרצאה לתומכים

יום שישי, 27 במרץ, 2015

לטובת הכלל, מתחילה היום להעלות את ההרצאה שנתתי לתומכים בקמפיין מימון ההמונים של מגילת אסתר: מאחורי המסכה.
ההרצאה התקיימה ביום שלישי 10.3.2015 במקום לשבט בת"א (מההרצאה בירושלים, אבוי, אין לי וידאו!)

כמה מילים למי שמחפש מקום להרצאה או להופעה אינטימית בת"א:
אם הקהל שלכם הוא עד 50-60 איש ואתם לא צריכים מקום נגיש לנכים – מקום לשבט זה ה-מקום. המקום פשוט נעים. זה הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים לחדר. היה לי גם נעים לעבוד מול שחף (מקום) ועדן (כיבוד) בתהליך ההזמנה. החנייה בשפע (לפחות בשעות הערב), המחירים ללא השוואה למקומות אחרים בת"א שביררתי בהם – בקיצור, אני יצאתי מרוצה. מאוד. וגם הקהל. וגם נשאר לי תקציב לכיבוד ולעוד הרצאה בירושלים.
מכיוון שהיו לי אורחים דתיים, תיאמתי עם עדן ירקות ופירות חתוכים מיבול נכרי, אבל בד"כ מזמינים קייטרינג או כיבוד טבעוני מ"הבר-קיימא" למטה (טבעוני זה לא אוטומטית כשר. המסעדה עובדת בשבת ולכן אין לה תעודת כשרות), ומותר לאורחים לקנות אוכל במסעדה ולהעלות לאולם.

זהו. ועכשיו – להרצאה!
תודה לעשהאל על הצילום. חיתוך הסרטים הוא לפי גחמותיה הפרטיות של המצלמה שלו (ובין 2 ל-3 התחלפו כרטיסי הזיכרון אז יש כמה דקות רווח).
חלק א' (37:40 דקות)

והנה עופר צ'יזיק מדגמן בגדים של אנשי דת שיעי שאינו מצאצאי הנביא, ושני ספרים מצוינים.

הטוב הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, עופר צ'יזיק, איש דת שיעי, פורים, אחשוורוש, המן, אסתר, ושתי

עופר צ'יזיק מדגמן בגדי אח'ונד (איש דת) שיעי שאינו מצאצאי הנביא, וספרים מצוינים על איראן.

חלק ב – בשבוע הבא (אבל מי שממש במתח יכול לחפש אותו בעצמו ביו-טיוב).

My teaching philosophy

יום שני, 12 במאי, 2014

זאת פילוסופיית ההוראה שלי, כפי ששלחתי עם מועמדות למשרה מסוימת. זה גרם לי לעבור את הסינון הראשוני ולהגיע לשלב הראיון, עדיין לא ידוע אם המשרה שלי או שהיה מישהו עוד יותר תותח ממני. בכל אופן, אם כבר כתבתי אז שווה לחלוק גם אתכם.

תקציר מנהלים: לימודי שפה צריכים להיות כיף, והתלמיד צריך לגלות יותר מאשר ללמוד.
כמו כן, המורה אינו חף מטעויות.

Statement of Teaching Philosophy – Persian teaching
Thamar E. Gindin, PhD.

In Sanskrit literature, the study of Sanskrit language is one of the most difficult tasks in existence, but there is a shortcut: Sometimes, the student only has to realize he already knows Sanskrit from a past life, tap into a dormant memory.

I don't expect my students to know or remember Persian from a past life, but my main goal is to make their experience – as much as possible – one of learning rather than studying; discovering rather than being taught; understanding rather than memorizing.

In almost each one of my classes, there's a part of self-discovery. E.g. on the first class we start with a simple dialog (my name is… what's your name? what's his name? what are their names etc.), then they listen to a similar dialogue, see it written, and analyze the language by themselves: how the letters sound, place and stress of the different components of the sentence; after learning the declined copula, they define the structure (stem + person suffix) themselves, and for "to have" I give them the declined verbs in random order for them to sort; for the perfect subjunctive they get a text abounding in this form, and define it themselves (name and meaning) by its structure.

When teaching a language for beginners, I strive to be as normative as possible, as long as the normative forms are natural. In Persian I adhere to the farhangestān (Persian academy) rules, except when unnatural, e.g. glide consonants for the short copula after ā and u. As we advance, I take a descriptive (what there is) rather than a normative (what should be) approach.

It's important for me to teach students the real, natural language. On the first semester making up or modifying texts is inevitable, but starting from the second semester I give them real texts from the web or sentences I've heard from natural speakers in natural speech (i.e. not examples they gave me but things that came up in conversation). When I do make up sentences or stories (I write my own comic strips), I verify the text with up to 4 native speakers, depending on the complexity of the text.

In language learning, there's an inevitable memorization portion: person suffixes, glide consonants, vocabulary etc. For these, my goal is to make it as pleasurable as possible using songs and games – e.g. Ali Akbar-e Badbakht (Poor Ali Akbar), a small teddy bear that I bring to class for the students to throw at each other while declining verbs or adding possessive suffixes to nouns.

I like using slang or – if the environment allows and with the consent of all the students – "dirty" words to explain phenomena. As a linguist, for me these words are not dirty, they're just as legitimate as straitlaced words – and certainly more interesting. The phonological and morphological phenomena are the same, but because it's funnier and a bit embarrassing, they remember the paradigm better. For word formation and structure, I give them slang or funny words to analyze and define (e.g. the noun of action khoddāfpendāri "considering oneself hot" and their favorite present participle – gušpākkon – Q-tip).

There is also a neurological justification: first, the more neurological paths lead to a piece of information, the easier it is to retrieve it. Secondly, emotional reaction causes the brain to secrete a specific kind of adrenaline which enhances memory. This is why you remember what you did on September 11th 2001, but probably have no recollection of October 11th of the same year.

The other day I gave my 12 year old daughter a short Persian class as we were walking down the street. I taught her a song that she can sing to her baby brother. It's a song I made up with three present-tense verbs in the 2nd sg. I told her the meaning, and we discussed the verbs. She found them on her own – three words with similar structure. She found out the verbs come at the end of the sentence. She noticed they all start with mi- and end in -i. I gave these parts names and explained their function. Then I taught her to decline the verbs in all other persons, and in order for it to be more memorable, I had her decline the slang verbs for "to pass wind (loudly)", "to pass wind (silently)", and "to defecate".

Another way to minimize memorization is by emphasizing word formation. This way, not only do my students avoid memorizing, they don't even consider some words as vocabulary items. E.g. on one of the texts we had the verb sarpiči kard, which the students have never seen before. They do, however, know the noun sar "head" and the verb pičidan "to turn, twist". By the structure of sarpiči they realized the literal meaning was "she turned her head", and with the context, they understood it meant "to refuse".

Another purpose, not directly related to language teaching, is "infecting" them with my love for the culture. When I taught Sanskrit, I used to tell my students mythological tales on various grammatical subjects and had an Indian-food party every year. When I taught Hebrew in Hamburg, we had a Kabbalat Shabbat with the Israeli students. In teaching Persian, we use Taarof in class (e.g. when asking to go to the little Iranist's room) and I invite all the students for a Nowruz (Persian New Year) party with Persian food and a lecture. I show my students that there are people on the other side, even if their regime is now "The enemy". I do that by selecting texts that would demonstrate different sectors of Iranian society and identity: from poetry – both protesting and "benign", to Fars News, Keyhan and Asr-e Iran on one hand, and Radio Farda, Facebook and blogs on the other hand. I strive to refresh my texts every year so as to keep up with current affairs and keep my students – as well as myself – interested and up to date.

In the 21st century, oral and audio skills are no less important than literacy skills. Many of the sources available online include audio. Oral skills are important more for extra-academic purposes: I want my students to talk with Iranians and encourage them to find VC partners on Facebook (sometimes I'm the go-between), though I advise them not to talk about politics. I strive to teach my classes in Persian. With the very advanced students, I end every class with a 10 minute "lecture" by one of the students on a topic of their choice. It comes out quite interesting – we learn about each other's interests – from bats (the animal) to cardiology, and of course allows the students to practice their oral skills.

In our day and age, typing is more relevant than handwriting. This is why on the first class I teach how to install a Persian keyboard, and give typing exercises. Ideally, all assignments have to be submitted typed (preferably digitally – it's better for the environment and for me to keep record). I don't ban paper dictionaries, but don't encourage their use either. The first class of the second semester is dedicated to online and CD dictionaries.

One of the major challenges in a diverse classroom is "not leaving wounded soldiers in the battlefield" on one hand, but not on the expense of the brighter students on the other hand. For weaker students, I offer more exercises, and once in a while I hold a boost-up class for students who need it, with a smaller group, no A or B students allowed, so the weaker students feel more comfortable to ask until they understand. There I also use more slang and dirty words, if the environment allows (this year I had too many religious students and used only mild slang). At the same time I allow the fast learners to rush forward in the book on the first year, I supply them easy-Persian books with audio and exercises (from Iran Language Institute) to do on their spare time, and later translate articles and stories they find on their own. They submit their translations and exercises for me to check and make sure they rush forward in the right direction and don't go astray.

Lastly, I see myself not only as a teacher but also as an educator. The most important thing is to teach my students to think for themselves. They have to know neither I nor any other teacher is infallible. I encourage them to make up new explanations, mnemonics and examples, which I use later with the next generation of students (e.g. from my last course – the difference between subjunctive and indicative moods is the difference between job positions and police "wanted" ads). More importantly, I encourage them to challenge everything I say, find flaws in the theory or offer their own views. My last words on every living-language course are these: "Language is a living being. A language that doesn't change is a dead one. If you see interesting examples of phenomena we've learned – please send them to me to show the next generation. If you find examples contradicting what we've learned here – by all means send them to me. Maybe you've just detected a change or a flaw".

רוצים להיות תלמידים שלי? הנה ההזדמנות שלכם: קורס קיץ מרוכז בפרסית.

شادباش نوروزی یک دانشجوی اسراییلی

יום שישי, 21 במרץ, 2014

תלמיד שלי כתב, אני רק תרגמתי בעזרתו האדיבה של בפומט (זה המקור העברי). מפיצה ברשות, אך ללא שם התלמיד הביישן.
אמנם אני מלמדת בעיקר שפה, אבל אני משתמשת בטקסטים כדי להמחיש לתלמידים שאיראן אינה אויבת של ישראל. לאיראן ולישראל יש אויב משותף ששמו הרפובליקה האסלאמית (ויש שיאמרו – יש אויב משותף ששמו אינטרסים בינלאומיים שאינם מעוניינים באנשים אלא בהון ובשררה). ברכות נורוז כאלה גורמות לי להרגיש שהצלחתי.

یکی از دانشجویان گرامی دیروز به عبری نوشته، من ترجمه میکنم:
امروز در ایران نوروز 1393 – سال نو ایرانی را – جشن می گیرند. درست در چند ساعت آینده میلیون ها شهروند ایرانی با خانواده های خود دیدار می کنند، می خورند و می آشامند، آواز می خوانند و به همدیگر مهر می ورزند. دور سفره های هفت سین در هزاران خانه، آدم ها به همراه خانواده ها و دوستانشان می نشینند – کسانی که برای هم گرامی هستند، گرد هم می آیند برای گرامیداشت سنتِ باستانیِ یک قوم شگفت انگیز. من با ایشان هیچ وقت همسخن نشده ام و در نتیجه در جشن هایشان شرکت نکرده ام، اما یقین دارم و مطمئنم که در بیشتر خانه ها هیچ برنامه هسته ای و هیچ توطئۀ توسعۀ امپریالیستی وجود نخواهد داشت، مگر تنها آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی بهتر.
کمتر از ماهی دیگر ما هم پای سفره های پسح (عید پاک) خواهیم نشست – و مانند ایشان، ما هم بخوریم و بیاشامیم، آواز بخوانیم و به هم دیگر مهر بورزیم. ما هم یک سنت باستانی یک قوم شگفت انگیز را گرامی خواهیم داشت، و مانند آنها سر بیشتر سفره هایمان غالباً آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی خوب خواهد بود، و نه حیله های «یک دشمن صهیونیستی».
شاید بگویید حرف هایم پیش پا افتاده است و نیز خودم را ساده لوح بنامید. ولی من این باور را انتخاب می کنم که دشمن تنها در ذهن است – هم در ذهن هر یک از ما، و هم در ذهن مجازی که کشورهای ما را رهبری می کند.
بزرگ ترین ترس آنان این است که در واقع و به حقیقت، ما به همین سادگی چنین شبیه به هم هستیم…
ای کاش که همه ما – اسراییلی ها و ایرانیان – همراه هم نوروز پیروز و خجسته داشته باشیم.

Hebrew-Persian Nowruz Greeting by Ars Luminis. www.arsluminis.com

Nowruz piruz. Ars Luminis, cc-by-nc-sa – click for link

היום חוגגים באיראן את הנורוז של שנת 1393 – ראש השנה הפרסי. ממש בשעות הקרובות ייפגשו מיליוני אזרחים איראנים עם בני משפחותיהם, יסעדו, ישירו, ויאהבו. סביב שולחנות הנורוז באלפי בתים ישבו בני אדם, משפחות וחברים – אנשים יקרים זה לזה שמתאגדים ביחד כדי לציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא. מעולם לא דיברתי איתם, ובטח שלא השתתפתי בחגיגות שלהם – אך אני סמוך ובטוח שברוב הבתים לא יהיו תוכניות גרעין זדוניות או מזימות השתלטות אימפריאליסטיות, אלא רק שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים יותר.
בעוד פחות מחודש מהיום נסב אנחנו לשולחן הפסח – וכמוהם, גם אנחנו נסעד, נשיר, ונאהב. גם אנחנו נציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא, וכמוהם, גם על רוב שולחנותינו יהיו בעיקר שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים, ולא קנוניות של "אויב ציוני".
קראו לי נדוש, ואולי אף תמים – אך אני בוחר להאמין שהאויב הוא רק בראש – הן הפיסי של כל אחד מאיתנו, והן זה הוירטואלי שמוביל את המדינות שלנו.
הפחד הכי גדול שלהם הוא העובדה שבעצם, בבסיס, אנחנו פשוט כל כך דומים…
מי ייתן שיהיה לכולנו – ישראלים ואיראניים כאחד – נורוז שמח ומאושר.

רוצים גם להיות תלמידים שלי? יש לכם הזדמנות! ב-13.7 ייפתח באוניברסיטת חיפה קורס קיץ אינטנסיבי ללימוד השפה הפרסית. חודשיים וקצת אני לא יוצאת לכם מהוורידים, בסוף אתם יודעים פרסית וגם יודעים שאיראן לא אויבת של ישראל. לפרטים – המחלקה לשפות זרות, אוניברסיטת חיפה.

לפחות אייתו את שמי נכון

יום שבת, 1 במרץ, 2014

מלשין* רועי שטינמץ:

ראיתי היום פרסום שנטען בו שהנתונים הינם  מתוך עבודת ד"ר שלך ורציתי לברר האמנם, ( כי נראה לי פשוט היסטורית שהדברים אינם נכונים) אביא את מה שנכתב: "תמצית נתונים מתוך עבודת ד"ר של ד"ר תמר עילם גינדין עבודה שעסקה בהשוואה בין מצב היהודים בארצות אשכנז (ארצות נוצריות אירופאיות) ביחס ליהודים בארצות המזרח (ארצות ערביות מוסלמיות) ב2,000 שנות גלות והנתונים מפליאים. 

(כאן מביא רועי ציטוט של דברים שהם אכן מופלאים, אם כי  א גרויסע ביסלע מופרכים. לא אצטט אותם כאן כדי שאף אחד לא יוכל להוציא אותם מהקשרם ולייחס אותם לי. לסקרנים הנה קישור למקור, והנה צילומסך למקרה שיימחק המקור)

רציתי לשאול אם אכן זה כך כי למיטב ידיעתי ההתבוללות באשכנז התחילה לא בזמן שהיו מבודדים אלא רק מזמן האמנסיפציה, מה עוד שבארצות ערב חלו עליהם חוקי עומר ולא היה מותר להם להתבולל,

אז נתחיל מהחדשות הטובות: אני מספיק חשובה כדי שאנשים ייחסו לי דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי. החדשות העוד יותר טובות הוא שמר פצ'ניק איית את שמי נכון. אני גם מרוצה מזה שיש מתנחלים שרוצים לחיות בשלום עם הערבים ומתנגדים לארגון להב"ה. דו קיום זה טוב.

נעבור להעמדת דברים על דיוקם:

א. כותרת עבודת הדוקטור שלי היא "פרסית יהודית קדומה: לשונו של הפירוש לספר יחזקאל, כתב יד פירקוביץ' II 1682". אם לא ברור מהכותרת, העבודה עוסקת בשפה הכתובה של יהודי איראן (יותר נכון: שני דיאלקטים בו זמניים של פרסית יהודית מהמאה ה-10). המשפט היחיד העוסק בפרעות ובהתבוללות נמצא בהקדמה, והוא אומר שיהודי איראן שמרו על זהותם היהודית למרות הרדיפות הקשות. נכון שבאירופה היו רדיפות יותר קשות, אבל לא כתבתי על זה בדוקטורט שלי. ההשוואה היחידה שאולי יש שם בין יהדות איראן ליהדות אשכנז היא בהיקפו של הרכיב העברי – הן כמותו והן רמת ההיתוך שלו. בשני המקרים ביידיש יש הרבה יותר מאשר בפרסית יהודית. במקרה הזה, אגב, היהודים בארצות ערב יותר דומים ליהודים בארצות אשכנז: בערבית יהודית גם יש הרבה יותר רכיב עברי, והוא מהותך יותר לתוך השפה.

באשר למגורים בשכונות של גויים, כתבתי (לא בדוקטורט, במאמרים שונים על פרסית יהודית, למשל בספר הקהילה – איראן בסדרה של מכון בן צבי, ובאנציקלופדיה איראניקה) שבתחילת המאה ה-20 התחילו היהודים לצאת מהמחלה (mahale, ה"גטו"), ואז גם השפה החלה להשתנות. זה רומז שעד המאה ה-20 גרו בשכונות נפרדות.

אם יהיה ביקוש, אני יכולה לבקש מחברתי, עמיתתי ושותפתי לקורסי פנאי אורלי רחימיאן, לכתוב פוסט אורח בנושא התבוללות ורדיפות במהלך ההיסטוריה של יהודי איראן. זאת המומחיות שלה.

ב. אם אנחנו כבר בהעמדת דברים על דיוקם – "המלך השיעי העתיק" זה כמו… כמו… אני לא מצליחה למצוא מקבילה מניחה את הדעת. זה כמו לומר למתנחל (מלהב"ה!) שדוד המלך היה פלסטיני, רק יותר גרוע. אולי כמו לומר למישהו שהוא דור שני לניצולי שואה שדוד המלך היה חבר במפלגה הנציונל סוציאליסטית, ולא להתכוון לכך באופן מטפורי.

חשירשא (אחשוורוש, Xerxes) הראשון, שאתו מזהה המחקר כאחשוורוש של מגילת אסתר,  שלט באימפריה הפרסית בין השנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. בתרגום השבעים ובמקורות יהודיים מסורתיים מאוחרים יותר (כולל ארדשיר-נאמה של שאהין, המשקף מסורות איראניות), המלך במגילת אסתר אינו חשירשא אלא ארתחשסא (ארתחשסתא, Arta-Xerxes), שמם של ארבעה מלכים אחרים. הרלוונטי מהם לסיפורנו הוא ארתחשסא הראשון, בנו של חשירשא, שמלך אחרי אביו ועד 425 לפנה"ס. חלק מהמקורות האלה גם קוראים להמן נוצרי (למשל גרסת יהודי ארם צובא) ומספרים שאסתר ילדה את כורש, סבא של בעלה (או של חמיה, לפי מסורות יהודיות).

מחמד נביא האסלאם היגר ממכה למדינה וייסד את דת האסלאם בשנת 621 לספירה, והשיעה נפרדה מהסונה בעקבות קרב כרבלא, בשנת 680 לספירה. בזמן הזה חשירשא היה מת כבר  1145 שנים, וארתחשסא – 1105 שנים. אם אסתר ילדה את סבא רבא של בעלה, אז אולי הם ידעו משהו שאנחנו לא יודעים על מסע בזמן, ואז אחשוורוש באמת היה יכול להיות שיעי. בכל תרחיש שמתיישב איכשהו עם מה שאנחנו יודעים היום – הוא כנראה היה זורואסטרי: בכל הכתובות שהוא השאיר, הוא מקפיד לציין שאהורה מזדא, האל הזורואסטרי הראשי, נתן לו את הארץ הזאת. כמו כן, היו בשושלת הרבה נישואי אחים ואבות-בנות, שזו מצווה זורואסטרית. עדיין יש חוקרים הסבורים שזו אינה הוכחה מספקת ושאולי יש הסברים אלטרנטיביים, אבל הוא בטח לא יכול היה להשתייך לפלג אסלאמי שנוצר יותר מאלף שנים אחרי מותו.

ולמה זה מקומם? כי האיראנים מאוד גאים בתרבותם ובמורשתם, זו שהאסלאם השחית. עד לא לפני הרבה זמן, העלבון הכי גדול בעבור איראני, היה שיאמרו לו ערבי (גם לערבים חשובה ההפרדה הזאת, וגם הם רוצים שתדעו שהאיראנים אינם חלק מהאומה הערבית). בשנים האחרונות יש מתח גדול מאוד בין האסכולה האיראנית לאסכולה האסלאמית באיראן. נכון שהשכבה השלטת, וכן אלה ששטיפת המוח שלהם הצליחה, הם בראש ובראשונה מוסלמים ורק אחר כך איראנים. אבל לאיראנים חילונים ומשכילים רבים, הכינוי "מוסלמי" גרוע מהכינוי "ערבי". זאת השפעתה של הרפובליקה האסלאמית. לקרוא לאחשוורוש – אחד ממלכי השושלת האח'מנית, שבה מתגאים כל הלאומנים האיראנים – "שיעי", זה חילול הקודש.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש וקומץ סטודנטים שטופי מוח מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

אגב, התמונה הזאת הופיעה במקור בפוסט שמראה שאפילו האיראנים שטופי המוח – שזהותם קודם כל אסלאמית ומניפים תמונות של ח'מיני וח'אמנהא'י בהפגנת מחאה על "שואת האיראנים" מול קבר "אסתר ומרדכי הרוצחים", ונגד כוונת הציונים להרוס את מסגד אל-אקצא (מה, לא?) – מזהים את עצמם כאיראנים. סליחה על התחביר הפרסי, זה מידבק.

ממשיך רועי ושואל:

ב- האמת שבחיפושי אחר העבודה ראיתי שאת מלמדת פרסית דבר שהגניב אותי
ורציתי לשאול אם ישנה דרך לבחור כמוני (סטודנט, לא לבלשנות) לשלב קורס כזה בפרסית?

כאן התשובה הרבה יותר פשוטה:

בקיץ הקרוב אלמד קורס פרסית אינטנסיבי באוניברסיטת חיפה (עדיין לא נקבע מיקום ומועד מדויק, ייתכן גם מיקום באזור המרכז) ויהיה גם קורס מקוון, שאותו אפשר יהיה ללמוד עצמאית בפחות לחץ. אינטנסיבי זה אומר שנתיים אקדמיות בכ-10 שבועות. כשנדע יותר – אני מבטיחה לפרסם ללא שהות.

* תוספת מאוחרת מאת רועי: אבל למה מלשין?
זו פשוט הייתה התערבות עם חבר. אני טענתי שלא נראה לי סביר שיש מחקר כזה והוא אמר שכנראה אני לא יודע מספיק כמו הד"ר המצוטט, אז החלטתי לבדוק.

רוצים לשמוע עוד?  אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובמגוון נושאים אחרים, לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני העמדת דברים על דיוקם). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

מהולנד ועד כוש – מגילת אסתר כפי שטרם ראיתם

יום חמישי, 27 בפברואר, 2014

מוטב מאוחר מאשר מאוחר מדיי.
בראשון הקרוב, 2.3.2014 בשעה 20:00, אתם באים לשמוע את ג'קי לוי משוחח עם פרופ' שלום צבר ואיתי על מגילת אסתר. העילה הרשמית היא השקתה של מגילת אסתר מאוירת יפהפיה (וקצת מזוויעה, בעיקר תמונת ברית המילה ההמונית בעקבות "כל עמי הארץ מתייהדים") שנתרמה לאחרונה לספריה על ידי תורם נדיב.
בעצם למה להכביר מילים? הנה ההזמנה. בואו!

השקת מגילת אסתר בספרייה הלאומית בירושלים

הזמנה לאירוע. בואו ושתפו!

וידאו של האירוע אמור לעלות לרשת, ואפרסם אותו גם כאן.

וכמובן, אם אתם רוצים לשמוע עוד – קודם כול, בואו לאירוע. שנית, אם אנחנו כבר בענייני נדיבות – אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובנושאים אחרים, במסגרות שמשלמות היטב. העבירו למנהל הרווחה בארגונכם / רכזת התרבות בקיבוצכם הנדיב / אמא של בר המצווה וכו'.

איפה טעינו והלוואי שנטעה עוד.

יום ראשון, 16 ביוני, 2013

תקציר הפרקים הקודמים: כל הפרשנים צפו ניצחון למחמד באקר קאליבאף או לעלי אכבר ולאיתי, או לסעיד ג'לילי. אמרו שאולי יהיה סיבוב שני מול רוחאני, אם יהיו מספיק מצביעים, אבל בסוף ח'אמנהא'י יבחר מישהו שמתאים לו – גם שמרן וגם צייתן (לכן ג'לילי עדיף על קאליבאף, שאולי הרקורד שלו יעלה לו לראש).

אז בניגוד לכל התחזיות של כל המומחים, רוחאני, המתון, ניצח בסיבוב הראשון. וואו.

אז איפה טעינו?
קודם כול, כפי שכתב חברי רז צימט במאמרו המפורט, גם בחירת ח'אתמי ב-1997 וגם נצחון אחמדי נז'אד ב-2005 היו הפתעה מוחלטת. כך שבעצם אילו לא הייתה הפתעה – זה היה מפתיע (דבר שאף אחד לא אמר לפני הבחירות, אבל נו טוב. פרשנים לא בנויים לחזות הפתעות. לכן קוראים להן הפתעות).

שנית – הרי לכם תיאוריית קונספירציה:

1. הדבר שח'אמנהא'י, או בכלל, שלטון הרפובליקה האסלאמית, הכי פחד ממנו לפני הבחירות, היא עוד התקוממות כמו שהייתה לפני 4 שנים, כשהעם הרגיש שגנבו לו את הבחירות. כבר בנובמבר דווח על היערכות לקראת הפרות הסדר אחרי הבחירות.
1. תפקיד הנשיא ברפובליקה האסלאמית הוא לעשות מה שהמנהיג (כלומר ח'אמנהא'י) אומר.
עכשיו תעשו 1+1, ואולי זה גם מה שח'אמנהא'י עשה, ותקבלו שעדיף שהמועמד המתון יחסית יזכה, אפילו בסיבוב הראשון (סיבוב שני זה הרבה כאב ראש. לא חראם?) ואחר כך הוא כבר ממילא יעשה מה שאומרים לו.

עוד אופציה: בימים האחרונים הדיון הסוער ברשתות החברתיות היה בעד ונגד ללכת להצביע. אחד הטיעונים בעד היה שב-2005 אחמדי נז'אד זכה ב-17,000,000 קולות, ושיעור האי-הצבעה עמד על 18,000,000 מיליון קולות. אני לא יודעת אם המספרים מדויקים, אבל לאנשים הייתה הרגשה שצריך להצביע כדי להשפיע. מנגד, אמרו המקטרגים – "ובפעם הקודמת שהצבעת, ספרו את הקול שלך?".
תיאוריית קונספירציה יפה ששמעתי מכמה חברים מתנגדי משטר, וקיבלה גם גושפנקה אקדמית, היא זו: אף אחד לא יצביע לסעיד ג'לילי, כי הוא אפילו לא מבטיח הבטחות שווא. הסיבה היחידה שמריצים אותו לנשיאות ועושים ממנו מועמד מוביל בתחזיות, היא כדי להלחיץ את האזרחים, כי הוא אפס (בני צדר, ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה האסלאמית, שלא החזיק מעמד הרבה זמן, אמר ל-BBC אחרי אישור המועמדים, שבעיניו ג'לילי מסמל את המבוי הסתום שבו נמצאת איראן). דבר זה יוציא אנשים לקלפיות ויעלה את אחוזי ההצבעה. כך יוכלו להגיד שהרבה אנשים הצביעו, ואז כמובן לקבוע את התוצאות בהתאם לרצונו של המנהיג. התיאוריה הזאת יכולה להשלים את הקודמת, או לבוא במקומה. כלומר או שבאמת המנהיג החליט שיותר מתאים לו רוחאני מהסיבות הנ"ל, או שהמוני מצביעים *באמת* הגיעו לקלפיות, והתוצאות לא זויפו.

אגב, בבחירות החופשיות של קבוצת "אנו בוחרים" (שם אנגלי) / "קולנו" (שם פרסי), בראשות גרי קספרוב, בתכנות מהנדסים רוסים ובתמיכת אישים חשובים מכל העולם, אמנם התקבלו תוצאות מדגמיות בלבד (כי למרות הטכנולוגיה המתקדמת ביותר הייתה שם מלחמת סייבר רצינית עם הרפובליקה האסלאמית), אבל רוחאני קיבל פי 2 קולות יותר מכל המועמדים האחרים ביחד. הכוונה למועמדים שאושרו על ידי מועצת שומרי החוקה. בבחירות של "קולנו" היו גם כאלה שנפסלו, כאלה שיושבים בכלא או כאלה שמקום מושבם כלל לא נודע. לפי המדגם הזה, אילו היה סיבוב שני והבחירות באמת היו חופשיות (כלומר מועמדים לא מסוננים) – הסיבוב השני היה צריך להיות בין מיר חסין מוסוי ו… רצ'א פ'הלוי.

אני לא מפרטת יותר מדיי על הסיבות האפשריות לזכייתו של רוחאני, כי צימט כתב את זה ממש טוב, ויש עוד דברים לדווח עליהם. כמו למשל –

מה קורה עכשיו?
בשעות האחרונות, לפי גויא ניוז, יש הפגנות שמחה ברחובות, שחוסמות את צירי התנועה המרכזיים בטהראן.
כוחות הביטחון נוכחים אבל לא מתערבים.

אני לא בטוחה כמה ח'אמנהא'י ישמח לשמוע את הסיסמאות העיקריות שצועקים המפגינים:

"נדא שלנו הייתה קריאה, בקול הגדול ביותר" (משמעות השם "נדא" הוא "קריאה", והם משתמשים באותה מילה פעמיים)
"נדא שלנו / הקריאה שלנו לא מתה, זו הממשלה הזו שמתה" (תגובתי הראשונה: היו מתים. תגובתי השנייה: אני מקווה שהפעם אנחנו, הפרשנים, שוב נתבדה)
"ישוחררו האסירים הפוליטיים"
"יא חסין מיר חסין" (הכוונה למיר חסין מוסוי)
"ישוחררו מיר חסין וכרובי"
"הירוק שהתבוסס בדמו הוא סגול, הוא סגול" (ירוק הוא הצבע של מוסוי, סגול של רוחאני)
"כל מי שעבר כאן – לזכר 88 (=2009)".
"אדון מטאטא רחובות, זרוק את אחמד (=אחמדי נז'אד) לפח" (תרגום חופשי ביותר)
"חרטא ברטא זה אתה" (אתה = אחמדי נז'אד, וחרטא-ברטא זאת התבטאות שלו מלפני כמה שנים)
"בן/בת מולדתי השהיד, קיבלנו בחזרה את קולך (קול של בבחירות)". זה לא בא ליד תמונה, ולכן לא ברור אם זה כללי או מתייחס להרוג/ה מסוימ/ת.
רוחני, זכור שגם עארף צריך להיות (עארף הוא המועמד שפרש כדי לאפשר למחנה המתון לזכות). רפורמות, רפורמות – ניצחון בבחירות"

כמו כן, המפגינים שרים "חברי מבית הספר היסודי" – שיר הסטודנטים ממהומות הסטודנטים שנה לפני בחירת ח'אתמי, שעדיין משמש כשיר אנטי-ממסדי.

הסיסמה המרגשת ביותר בעיניי, אם כי לומר "מרגשת" זה מאוד לא אקדמי, היא "עצמאות, חירות, רפובליקה איראנית". סיסמת המהפכה של 1979 הייתה "עצמאות, חירות, רפובליקה אסלאמית".

הנה גם וידאו באיכות ירודה. הם שרים שם את הסוף של "אי איראן" – ההמנון הבלתי רשמי של איראן. הוא נכתב בשנת 1944 ומעולם לא היה המנון רשמי (כל ארבעת ההמנונות הרשמיים היו קשורים לשלטון מסוים). הוא שימש כהמנון בלתי רשמי בשנה הראשונה אחרי המהפכה האסלאמית, לפני שנכתב ההמנון הראשון של המהפכה. אחרי כ-10 שנים נכתב המנון אחר ל*רפובליקה* האסלאמית, בלי להזכיר מהפכות.

אגב, השורה שאני הכי אוהבת בהמנון המהפכה, היא "תמונת עתידנו היא ציור רצוננו". פחחח.

השיר השני שהם שרים הוא "חברי מבית הספר היסודי".

תוספת אנקדוטלית מאוחרת (כשעתיים אחרי): לפני כחודש חיפשתי לתלמידיי באוניברסיטת ת"א קטעים שגם יהיו אקטואליים וגם יתרגלו מבנה תחבירי מסוים. גיגלתי "בחירות" בפרסית, ואת הפועל הנפוץ ביותר בצורתו המושהית. קיבלתי את המאמר הזה, ראיון עם חסן רוחאני, בבלוג של תומכיו. המאמר עצמו התפרסם ב-22.3.2013.
אני מתרגמת בעבורכם רק את ההקדמה, בתרגום חופשי יחסית.
חסן רוחאני, ראש המרכז האסטרטגי של המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, הוא מהדמויות שבחודשים האחרונים דובר ללא הרף על האפשרות שיתמודדו בבחירות לנשיאות.
אמנם פעילותו המגוונת ונוכחותו המוגברת בזירה המדינית מעידים על כך שהוא מתכונן להתמודד בבחירות הבאות, אבל נראה שהוא טרם קיבל החלטה סופית בעניין. הרפורמיסטים, כמובן, גם לא ממש קיבלו בברכה את ההודעה על התמודדותו של רוחאני. הקיצוניים שבין הרפורמיסטים, ובמיוחד אלה שנטלו חלק משמעותי במהומות 2009, הציבו כבר לפני זמן מה על סדר היום שלהם לעשות רצח אופי לדמויות כמו חסן רוחני, והם מציגים אותו כסוג של רפורמיסט מזויף.

הזרם המדיני הזה לא תומך במועמדותו של חסן רוחאני משלוש סיבות עיקריות:

1. עמדתו של רוחאני בנושא הזרם הרפורמיסטי מעולם לא היו ברורות.

2. חסן רוחאני הוא חבר בקהילת אנשי הדת, וקשור לזרם של השמרנים. לפיכך, החזית הזו (הרפורמיסטית – תע"ג), אינה יכולה לתמוך במועמד שהוא חבר בארגונים שמרניים.

3. אין לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך את קולות הבוחרים.

(סוף תוספת אנקדוטלית מאוחרת)

לסיום – ההפגנות ברחוב מעודדות קצת. אני מקווה שמי שיתבדה זה לא הם אלא אנחנו הפרשנים וחלק מהעם האיראני עצמו, שאומרים שלנשיא ממילא אין כוח, שרוחאני סתם יהיה פנים יותר נחמדות של הרפובליקה האסלאמית כלפי המערב ויוכל למשוך יותר זמן במו"מ בזמן שהצנטריפוגות מסתובבות (בעימות הוא אמר שתוכנית הגרעין משנית בחשיבותה לרווחת התושבים), או שהוא בכלל לא רפורמיסט אלא פונדמנטליסט.
אני מקווה לכתוב בקרוב פוסט נוסף שמסביר למה ואיפה טעינו בנושא הזה, ואיך רוחאני כן הצליח לשפר את מצב זכויות האדם באיראן, קודם כול, ובשלב השני גם את מצבה הבינלאומי (שזה אומר שלום איתנו, ובמקרה כזה, אתם מוזמנים למסיבת הנורוז שלי בטהראן, בתור נספחת התרבות של ישראל).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הפתעות וחלומות). צרו קשר כאן מימין.

ההצגה הכי משעממת בעיר

יום שישי, 7 ביוני, 2013

ב-24 בח'ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, ילך העם האיראני לקלפיות לבחור את הנשיא הבא שלו.

אהמממ… קבלו תיקון:

ב-24 בח'ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, יתקיימו הבחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית.

למה הניסוח הראשון לא מדויק?

מכמה סיבות, אבל הסיבה שלשמה התכנסנו היום היא – אחוזי ההצבעה נמוכים מאוד. כלומר, כן, אנחנו רואים תמונות של אנשים בקלפיות (אין לי מושג מי הם וממתי התמונות), אבל רוב הצעירים לא מצביעים.

גם לזה יש לזה כמה סיבות. אבל למה שאסביר במילים אם אפשר בתמונה הזאת, שמסתובבת במספר עמודים של מתנגדי שלטון בפייסבוק:

במה אתם הייתם בוחרים?

במה אתם הייתם בוחרים?

הכיתוב אומר: בחירה בין רע ורע יותר.
מה הנטייה שלך, ידידי?
1 – רע
2 – רע יותר
3 – אף אחד! אין בחירה בין "רע" ו"רע יותר"

זה מה שקורה כשיש מועצת שומרי החוקה, ששומרת על טוהר הבחירות – כלומר על רשימת מועמדים טהורה ונקייה מאנשים שעלולים לערער את שלטונו של המנהיג העליון – ח'אמנהא'י.

אבל אפילו לו הייתה בחירה אמיתית – גם בעבר זה היה ברור, אבל ב-2009, אם לנקוט לשון ציורית, חא'מנהא'י כבר השתין מהמקפצה. אז אף אחד לא חושב שפתק הבחירות שלו משפיע על משהו. זה מה שחושבים על הקול שלך:

where's my vote?

where's my vote?

הכיתוב אומר: "אנחנו לא משתתפים במינויי הרפובליקה האסלאמית". יש כאן משחק מילים בין אנתח'אבאת – "בחירות" לבין אנתצאבאת – "מינויים".

וכן בתמונה הזאת – בחלק מהעמודים כתוב שעיריית קום קישטה פח זבל כקלפי כדי לעודד אנשים להצביע, וחברים אומרים שזאת תמונה של קלפי מוגדלת, ופשוט יש לה צורה של פח זבל. בכל מקרה, זה מה שקורה עם פתקי ההצבעה.

באדיבות עיריית קום

באדיבות עיריית קום

אבל הסיבה העיקרית לכך שלא משתתפים בבחירות, היא זו:

cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)

cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)

כיתוב: הקול שלי בבחירות הוא הדרך שלהם (שוב משחק מילים בין ראי – דעה, הצבעה, קול בבחירות – לבין ראה – דרך. כשמדברים על חללים שמתו למען המדינה משתמשים במילה הזאת: הרוגי דרך המולדת).
אני לא מצביע לתלייניהם ולרוצחיהם של בני עמי.

האנשים בתמונה, חלקם חיים אבל רובם כבר לא – כולם מסיבות פוליטיות. נסרין סתודה, שתמונתה מופיעה למטה במרכז, היא עו"ד מומחית בזכויות אדם, ויושבת בכלא על ייצוג מתנגדי משטר. הבחור מימין למטה הוא סתאר בהשתי, בלוגר שכתב נגד המשטר. לפני מספר חודשים באו לעצור אותו ביום שני, וביום רביעי קראו למשפחה שיבואו לקחת את הגופה. ותוכלו למצוא כאן גם את צאנע ז'אלה, שכבר כיכב ב"מהנעשה באיראן" בעבר, שלא בטובתו.

אתמול, בעקבות שאלה שעלתה בהרצאה, שאלתי חבר איך נראות הבחירות: האם יש פתק עם כל השמות ומסמנים אחד, האם יש פתקים נפרדים עם השמות, האם שמים את הפתקים במעטפה או זורקים ככה לקלפי. תשובתו הייתה שהוא הצביע רק פעם אחת, בגיל 16, שזה הגיל המינימלי להצבעה, ומאז לא. לא, לא עושים עם זה בעיות בקבלה למקומות עבודה, זה מיתוס. שאלתי אותו אם הוא יכול לשאול את אחיו או את הוריו, והוא אמר שגם הם לא מצביעים. בני דודים? חברים ללימודים?

אני תמיד חשבתי שרק אנשים שאני מכירה אישית לא מצביעים, מהסיבה האחרונה: הצבעה בבחירות היא מתן לגיטימציה למשטר הרפובליקה האסלאמית. מסתבר שלא. באמת רוב האנשים לא מצביעים, ודווקא מהסיבה השנייה: יש דברים רכים יותר לנגב איתם מאשר פתק ההצבעה שלהם. לדברי אותו חבר, גם אם מישהו מצביע – זאת פדיחה, וכן הוא לא יגלה.

רוצים לשמוע עוד? אני ארחיב על הנושא ביום שלישי הבא, 11.6.2013, ביום עיון שיתקיים במרכז מאיר עזרי באוניברסיטת חיפה. הנה הפוסטר שלו.

יום עיון בחירות במרכז מאיר עזרי