איראן



My teaching philosophy

יום שני, 12 במאי, 2014

זאת פילוסופיית ההוראה שלי, כפי ששלחתי עם מועמדות למשרה מסוימת. זה גרם לי לעבור את הסינון הראשוני ולהגיע לשלב הראיון, עדיין לא ידוע אם המשרה שלי או שהיה מישהו עוד יותר תותח ממני. בכל אופן, אם כבר כתבתי אז שווה לחלוק גם אתכם.

תקציר מנהלים: לימודי שפה צריכים להיות כיף, והתלמיד צריך לגלות יותר מאשר ללמוד.
כמו כן, המורה אינו חף מטעויות.

Statement of Teaching Philosophy – Persian teaching
Thamar E. Gindin, PhD.

In Sanskrit literature, the study of Sanskrit language is one of the most difficult tasks in existence, but there is a shortcut: Sometimes, the student only has to realize he already knows Sanskrit from a past life, tap into a dormant memory.

I don't expect my students to know or remember Persian from a past life, but my main goal is to make their experience – as much as possible – one of learning rather than studying; discovering rather than being taught; understanding rather than memorizing.

In almost each one of my classes, there's a part of self-discovery. E.g. on the first class we start with a simple dialog (my name is… what's your name? what's his name? what are their names etc.), then they listen to a similar dialogue, see it written, and analyze the language by themselves: how the letters sound, place and stress of the different components of the sentence; after learning the declined copula, they define the structure (stem + person suffix) themselves, and for "to have" I give them the declined verbs in random order for them to sort; for the perfect subjunctive they get a text abounding in this form, and define it themselves (name and meaning) by its structure.

When teaching a language for beginners, I strive to be as normative as possible, as long as the normative forms are natural. In Persian I adhere to the farhangestān (Persian academy) rules, except when unnatural, e.g. glide consonants for the short copula after ā and u. As we advance, I take a descriptive (what there is) rather than a normative (what should be) approach.

It's important for me to teach students the real, natural language. On the first semester making up or modifying texts is inevitable, but starting from the second semester I give them real texts from the web or sentences I've heard from natural speakers in natural speech (i.e. not examples they gave me but things that came up in conversation). When I do make up sentences or stories (I write my own comic strips), I verify the text with up to 4 native speakers, depending on the complexity of the text.

In language learning, there's an inevitable memorization portion: person suffixes, glide consonants, vocabulary etc. For these, my goal is to make it as pleasurable as possible using songs and games – e.g. Ali Akbar-e Badbakht (Poor Ali Akbar), a small teddy bear that I bring to class for the students to throw at each other while declining verbs or adding possessive suffixes to nouns.

I like using slang or – if the environment allows and with the consent of all the students – "dirty" words to explain phenomena. As a linguist, for me these words are not dirty, they're just as legitimate as straitlaced words – and certainly more interesting. The phonological and morphological phenomena are the same, but because it's funnier and a bit embarrassing, they remember the paradigm better. For word formation and structure, I give them slang or funny words to analyze and define (e.g. the noun of action khoddāfpendāri "considering oneself hot" and their favorite present participle – gušpākkon – Q-tip).

There is also a neurological justification: first, the more neurological paths lead to a piece of information, the easier it is to retrieve it. Secondly, emotional reaction causes the brain to secrete a specific kind of adrenaline which enhances memory. This is why you remember what you did on September 11th 2001, but probably have no recollection of October 11th of the same year.

The other day I gave my 12 year old daughter a short Persian class as we were walking down the street. I taught her a song that she can sing to her baby brother. It's a song I made up with three present-tense verbs in the 2nd sg. I told her the meaning, and we discussed the verbs. She found them on her own – three words with similar structure. She found out the verbs come at the end of the sentence. She noticed they all start with mi- and end in -i. I gave these parts names and explained their function. Then I taught her to decline the verbs in all other persons, and in order for it to be more memorable, I had her decline the slang verbs for "to pass wind (loudly)", "to pass wind (silently)", and "to defecate".

Another way to minimize memorization is by emphasizing word formation. This way, not only do my students avoid memorizing, they don't even consider some words as vocabulary items. E.g. on one of the texts we had the verb sarpiči kard, which the students have never seen before. They do, however, know the noun sar "head" and the verb pičidan "to turn, twist". By the structure of sarpiči they realized the literal meaning was "she turned her head", and with the context, they understood it meant "to refuse".

Another purpose, not directly related to language teaching, is "infecting" them with my love for the culture. When I taught Sanskrit, I used to tell my students mythological tales on various grammatical subjects and had an Indian-food party every year. When I taught Hebrew in Hamburg, we had a Kabbalat Shabbat with the Israeli students. In teaching Persian, we use Taarof in class (e.g. when asking to go to the little Iranist's room) and I invite all the students for a Nowruz (Persian New Year) party with Persian food and a lecture. I show my students that there are people on the other side, even if their regime is now "The enemy". I do that by selecting texts that would demonstrate different sectors of Iranian society and identity: from poetry – both protesting and "benign", to Fars News, Keyhan and Asr-e Iran on one hand, and Radio Farda, Facebook and blogs on the other hand. I strive to refresh my texts every year so as to keep up with current affairs and keep my students – as well as myself – interested and up to date.

In the 21st century, oral and audio skills are no less important than literacy skills. Many of the sources available online include audio. Oral skills are important more for extra-academic purposes: I want my students to talk with Iranians and encourage them to find VC partners on Facebook (sometimes I'm the go-between), though I advise them not to talk about politics. I strive to teach my classes in Persian. With the very advanced students, I end every class with a 10 minute "lecture" by one of the students on a topic of their choice. It comes out quite interesting – we learn about each other's interests – from bats (the animal) to cardiology, and of course allows the students to practice their oral skills.

In our day and age, typing is more relevant than handwriting. This is why on the first class I teach how to install a Persian keyboard, and give typing exercises. Ideally, all assignments have to be submitted typed (preferably digitally – it's better for the environment and for me to keep record). I don't ban paper dictionaries, but don't encourage their use either. The first class of the second semester is dedicated to online and CD dictionaries.

One of the major challenges in a diverse classroom is "not leaving wounded soldiers in the battlefield" on one hand, but not on the expense of the brighter students on the other hand. For weaker students, I offer more exercises, and once in a while I hold a boost-up class for students who need it, with a smaller group, no A or B students allowed, so the weaker students feel more comfortable to ask until they understand. There I also use more slang and dirty words, if the environment allows (this year I had too many religious students and used only mild slang). At the same time I allow the fast learners to rush forward in the book on the first year, I supply them easy-Persian books with audio and exercises (from Iran Language Institute) to do on their spare time, and later translate articles and stories they find on their own. They submit their translations and exercises for me to check and make sure they rush forward in the right direction and don't go astray.

Lastly, I see myself not only as a teacher but also as an educator. The most important thing is to teach my students to think for themselves. They have to know neither I nor any other teacher is infallible. I encourage them to make up new explanations, mnemonics and examples, which I use later with the next generation of students (e.g. from my last course – the difference between subjunctive and indicative moods is the difference between job positions and police "wanted" ads). More importantly, I encourage them to challenge everything I say, find flaws in the theory or offer their own views. My last words on every living-language course are these: "Language is a living being. A language that doesn't change is a dead one. If you see interesting examples of phenomena we've learned – please send them to me to show the next generation. If you find examples contradicting what we've learned here – by all means send them to me. Maybe you've just detected a change or a flaw".

רוצים להיות תלמידים שלי? הנה ההזדמנות שלכם: קורס קיץ מרוכז בפרסית.

شادباش نوروزی یک دانشجوی اسراییلی

יום שישי, 21 במרץ, 2014

תלמיד שלי כתב, אני רק תרגמתי בעזרתו האדיבה של בפומט (זה המקור העברי). מפיצה ברשות, אך ללא שם התלמיד הביישן.
אמנם אני מלמדת בעיקר שפה, אבל אני משתמשת בטקסטים כדי להמחיש לתלמידים שאיראן אינה אויבת של ישראל. לאיראן ולישראל יש אויב משותף ששמו הרפובליקה האסלאמית (ויש שיאמרו – יש אויב משותף ששמו אינטרסים בינלאומיים שאינם מעוניינים באנשים אלא בהון ובשררה). ברכות נורוז כאלה גורמות לי להרגיש שהצלחתי.

یکی از دانشجویان گرامی دیروز به عبری نوشته، من ترجمه میکنم:
امروز در ایران نوروز 1393 – سال نو ایرانی را – جشن می گیرند. درست در چند ساعت آینده میلیون ها شهروند ایرانی با خانواده های خود دیدار می کنند، می خورند و می آشامند، آواز می خوانند و به همدیگر مهر می ورزند. دور سفره های هفت سین در هزاران خانه، آدم ها به همراه خانواده ها و دوستانشان می نشینند – کسانی که برای هم گرامی هستند، گرد هم می آیند برای گرامیداشت سنتِ باستانیِ یک قوم شگفت انگیز. من با ایشان هیچ وقت همسخن نشده ام و در نتیجه در جشن هایشان شرکت نکرده ام، اما یقین دارم و مطمئنم که در بیشتر خانه ها هیچ برنامه هسته ای و هیچ توطئۀ توسعۀ امپریالیستی وجود نخواهد داشت، مگر تنها آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی بهتر.
کمتر از ماهی دیگر ما هم پای سفره های پسح (عید پاک) خواهیم نشست – و مانند ایشان، ما هم بخوریم و بیاشامیم، آواز بخوانیم و به هم دیگر مهر بورزیم. ما هم یک سنت باستانی یک قوم شگفت انگیز را گرامی خواهیم داشت، و مانند آنها سر بیشتر سفره هایمان غالباً آرزوهای مشترک برای شادی و خوشحالی و زندگی خوب خواهد بود، و نه حیله های «یک دشمن صهیونیستی».
شاید بگویید حرف هایم پیش پا افتاده است و نیز خودم را ساده لوح بنامید. ولی من این باور را انتخاب می کنم که دشمن تنها در ذهن است – هم در ذهن هر یک از ما، و هم در ذهن مجازی که کشورهای ما را رهبری می کند.
بزرگ ترین ترس آنان این است که در واقع و به حقیقت، ما به همین سادگی چنین شبیه به هم هستیم…
ای کاش که همه ما – اسراییلی ها و ایرانیان – همراه هم نوروز پیروز و خجسته داشته باشیم.

Hebrew-Persian Nowruz Greeting by Ars Luminis. www.arsluminis.com

Nowruz piruz. Ars Luminis, cc-by-nc-sa – click for link

היום חוגגים באיראן את הנורוז של שנת 1393 – ראש השנה הפרסי. ממש בשעות הקרובות ייפגשו מיליוני אזרחים איראנים עם בני משפחותיהם, יסעדו, ישירו, ויאהבו. סביב שולחנות הנורוז באלפי בתים ישבו בני אדם, משפחות וחברים – אנשים יקרים זה לזה שמתאגדים ביחד כדי לציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא. מעולם לא דיברתי איתם, ובטח שלא השתתפתי בחגיגות שלהם – אך אני סמוך ובטוח שברוב הבתים לא יהיו תוכניות גרעין זדוניות או מזימות השתלטות אימפריאליסטיות, אלא רק שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים יותר.
בעוד פחות מחודש מהיום נסב אנחנו לשולחן הפסח – וכמוהם, גם אנחנו נסעד, נשיר, ונאהב. גם אנחנו נציין מסורת ארוכת שנים של עם מופלא, וכמוהם, גם על רוב שולחנותינו יהיו בעיקר שאיפות משותפות לאושר ולחיים טובים, ולא קנוניות של "אויב ציוני".
קראו לי נדוש, ואולי אף תמים – אך אני בוחר להאמין שהאויב הוא רק בראש – הן הפיסי של כל אחד מאיתנו, והן זה הוירטואלי שמוביל את המדינות שלנו.
הפחד הכי גדול שלהם הוא העובדה שבעצם, בבסיס, אנחנו פשוט כל כך דומים…
מי ייתן שיהיה לכולנו – ישראלים ואיראניים כאחד – נורוז שמח ומאושר.

רוצים גם להיות תלמידים שלי? יש לכם הזדמנות! ב-13.7 ייפתח באוניברסיטת חיפה קורס קיץ אינטנסיבי ללימוד השפה הפרסית. חודשיים וקצת אני לא יוצאת לכם מהוורידים, בסוף אתם יודעים פרסית וגם יודעים שאיראן לא אויבת של ישראל. לפרטים – המחלקה לשפות זרות, אוניברסיטת חיפה.

לפחות אייתו את שמי נכון

יום שבת, 1 במרץ, 2014

מלשין* רועי שטינמץ:

ראיתי היום פרסום שנטען בו שהנתונים הינם  מתוך עבודת ד"ר שלך ורציתי לברר האמנם, ( כי נראה לי פשוט היסטורית שהדברים אינם נכונים) אביא את מה שנכתב: "תמצית נתונים מתוך עבודת ד"ר של ד"ר תמר עילם גינדין עבודה שעסקה בהשוואה בין מצב היהודים בארצות אשכנז (ארצות נוצריות אירופאיות) ביחס ליהודים בארצות המזרח (ארצות ערביות מוסלמיות) ב2,000 שנות גלות והנתונים מפליאים. 

(כאן מביא רועי ציטוט של דברים שהם אכן מופלאים, אם כי  א גרויסע ביסלע מופרכים. לא אצטט אותם כאן כדי שאף אחד לא יוכל להוציא אותם מהקשרם ולייחס אותם לי. לסקרנים הנה קישור למקור, והנה צילומסך למקרה שיימחק המקור)

רציתי לשאול אם אכן זה כך כי למיטב ידיעתי ההתבוללות באשכנז התחילה לא בזמן שהיו מבודדים אלא רק מזמן האמנסיפציה, מה עוד שבארצות ערב חלו עליהם חוקי עומר ולא היה מותר להם להתבולל,

אז נתחיל מהחדשות הטובות: אני מספיק חשובה כדי שאנשים ייחסו לי דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי. החדשות העוד יותר טובות הוא שמר פצ'ניק איית את שמי נכון. אני גם מרוצה מזה שיש מתנחלים שרוצים לחיות בשלום עם הערבים ומתנגדים לארגון להב"ה. דו קיום זה טוב.

נעבור להעמדת דברים על דיוקם:

א. כותרת עבודת הדוקטור שלי היא "פרסית יהודית קדומה: לשונו של הפירוש לספר יחזקאל, כתב יד פירקוביץ' II 1682". אם לא ברור מהכותרת, העבודה עוסקת בשפה הכתובה של יהודי איראן (יותר נכון: שני דיאלקטים בו זמניים של פרסית יהודית מהמאה ה-10). המשפט היחיד העוסק בפרעות ובהתבוללות נמצא בהקדמה, והוא אומר שיהודי איראן שמרו על זהותם היהודית למרות הרדיפות הקשות. נכון שבאירופה היו רדיפות יותר קשות, אבל לא כתבתי על זה בדוקטורט שלי. ההשוואה היחידה שאולי יש שם בין יהדות איראן ליהדות אשכנז היא בהיקפו של הרכיב העברי – הן כמותו והן רמת ההיתוך שלו. בשני המקרים ביידיש יש הרבה יותר מאשר בפרסית יהודית. במקרה הזה, אגב, היהודים בארצות ערב יותר דומים ליהודים בארצות אשכנז: בערבית יהודית גם יש הרבה יותר רכיב עברי, והוא מהותך יותר לתוך השפה.

באשר למגורים בשכונות של גויים, כתבתי (לא בדוקטורט, במאמרים שונים על פרסית יהודית, למשל בספר הקהילה – איראן בסדרה של מכון בן צבי, ובאנציקלופדיה איראניקה) שבתחילת המאה ה-20 התחילו היהודים לצאת מהמחלה (mahale, ה"גטו"), ואז גם השפה החלה להשתנות. זה רומז שעד המאה ה-20 גרו בשכונות נפרדות.

אם יהיה ביקוש, אני יכולה לבקש מחברתי, עמיתתי ושותפתי לקורסי פנאי אורלי רחימיאן, לכתוב פוסט אורח בנושא התבוללות ורדיפות במהלך ההיסטוריה של יהודי איראן. זאת המומחיות שלה.

ב. אם אנחנו כבר בהעמדת דברים על דיוקם – "המלך השיעי העתיק" זה כמו… כמו… אני לא מצליחה למצוא מקבילה מניחה את הדעת. זה כמו לומר למתנחל (מלהב"ה!) שדוד המלך היה פלסטיני, רק יותר גרוע. אולי כמו לומר למישהו שהוא דור שני לניצולי שואה שדוד המלך היה חבר במפלגה הנציונל סוציאליסטית, ולא להתכוון לכך באופן מטפורי.

חשירשא (אחשוורוש, Xerxes) הראשון, שאתו מזהה המחקר כאחשוורוש של מגילת אסתר,  שלט באימפריה הפרסית בין השנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. בתרגום השבעים ובמקורות יהודיים מסורתיים מאוחרים יותר (כולל ארדשיר-נאמה של שאהין, המשקף מסורות איראניות), המלך במגילת אסתר אינו חשירשא אלא ארתחשסא (ארתחשסתא, Arta-Xerxes), שמם של ארבעה מלכים אחרים. הרלוונטי מהם לסיפורנו הוא ארתחשסא הראשון, בנו של חשירשא, שמלך אחרי אביו ועד 425 לפנה"ס. חלק מהמקורות האלה גם קוראים להמן נוצרי (למשל גרסת יהודי ארם צובא) ומספרים שאסתר ילדה את כורש, סבא של בעלה (או של חמיה, לפי מסורות יהודיות).

מחמד נביא האסלאם היגר ממכה למדינה וייסד את דת האסלאם בשנת 621 לספירה, והשיעה נפרדה מהסונה בעקבות קרב כרבלא, בשנת 680 לספירה. בזמן הזה חשירשא היה מת כבר  1145 שנים, וארתחשסא – 1105 שנים. אם אסתר ילדה את סבא רבא של בעלה, אז אולי הם ידעו משהו שאנחנו לא יודעים על מסע בזמן, ואז אחשוורוש באמת היה יכול להיות שיעי. בכל תרחיש שמתיישב איכשהו עם מה שאנחנו יודעים היום – הוא כנראה היה זורואסטרי: בכל הכתובות שהוא השאיר, הוא מקפיד לציין שאהורה מזדא, האל הזורואסטרי הראשי, נתן לו את הארץ הזאת. כמו כן, היו בשושלת הרבה נישואי אחים ואבות-בנות, שזו מצווה זורואסטרית. עדיין יש חוקרים הסבורים שזו אינה הוכחה מספקת ושאולי יש הסברים אלטרנטיביים, אבל הוא בטח לא יכול היה להשתייך לפלג אסלאמי שנוצר יותר מאלף שנים אחרי מותו.

ולמה זה מקומם? כי האיראנים מאוד גאים בתרבותם ובמורשתם, זו שהאסלאם השחית. עד לא לפני הרבה זמן, העלבון הכי גדול בעבור איראני, היה שיאמרו לו ערבי (גם לערבים חשובה ההפרדה הזאת, וגם הם רוצים שתדעו שהאיראנים אינם חלק מהאומה הערבית). בשנים האחרונות יש מתח גדול מאוד בין האסכולה האיראנית לאסכולה האסלאמית באיראן. נכון שהשכבה השלטת, וכן אלה ששטיפת המוח שלהם הצליחה, הם בראש ובראשונה מוסלמים ורק אחר כך איראנים. אבל לאיראנים חילונים ומשכילים רבים, הכינוי "מוסלמי" גרוע מהכינוי "ערבי". זאת השפעתה של הרפובליקה האסלאמית. לקרוא לאחשוורוש – אחד ממלכי השושלת האח'מנית, שבה מתגאים כל הלאומנים האיראנים – "שיעי", זה חילול הקודש.

אסתר יולדת את כורש והבסיג'ים מפגינים

אסתר יולדת את כורש וקומץ סטודנטים שטופי מוח מפגינים. Xerxes – Ars Luminis cc-by-nc-sa

אגב, התמונה הזאת הופיעה במקור בפוסט שמראה שאפילו האיראנים שטופי המוח – שזהותם קודם כל אסלאמית ומניפים תמונות של ח'מיני וח'אמנהא'י בהפגנת מחאה על "שואת האיראנים" מול קבר "אסתר ומרדכי הרוצחים", ונגד כוונת הציונים להרוס את מסגד אל-אקצא (מה, לא?) – מזהים את עצמם כאיראנים. סליחה על התחביר הפרסי, זה מידבק.

ממשיך רועי ושואל:

ב- האמת שבחיפושי אחר העבודה ראיתי שאת מלמדת פרסית דבר שהגניב אותי
ורציתי לשאול אם ישנה דרך לבחור כמוני (סטודנט, לא לבלשנות) לשלב קורס כזה בפרסית?

כאן התשובה הרבה יותר פשוטה:

בקיץ הקרוב אלמד קורס פרסית אינטנסיבי באוניברסיטת חיפה (עדיין לא נקבע מיקום ומועד מדויק, ייתכן גם מיקום באזור המרכז) ויהיה גם קורס מקוון, שאותו אפשר יהיה ללמוד עצמאית בפחות לחץ. אינטנסיבי זה אומר שנתיים אקדמיות בכ-10 שבועות. כשנדע יותר – אני מבטיחה לפרסם ללא שהות.

* תוספת מאוחרת מאת רועי: אבל למה מלשין?
זו פשוט הייתה התערבות עם חבר. אני טענתי שלא נראה לי סביר שיש מחקר כזה והוא אמר שכנראה אני לא יודע מספיק כמו הד"ר המצוטט, אז החלטתי לבדוק.

רוצים לשמוע עוד?  אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובמגוון נושאים אחרים, לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני העמדת דברים על דיוקם). צרו קשר להזמנת הרצאת העשרה.

 

מהולנד ועד כוש – מגילת אסתר כפי שטרם ראיתם

יום חמישי, 27 בפברואר, 2014

מוטב מאוחר מאשר מאוחר מדיי.
בראשון הקרוב, 2.3.2014 בשעה 20:00, אתם באים לשמוע את ג'קי לוי משוחח עם פרופ' שלום צבר ואיתי על מגילת אסתר. העילה הרשמית היא השקתה של מגילת אסתר מאוירת יפהפיה (וקצת מזוויעה, בעיקר תמונת ברית המילה ההמונית בעקבות "כל עמי הארץ מתייהדים") שנתרמה לאחרונה לספריה על ידי תורם נדיב.
בעצם למה להכביר מילים? הנה ההזמנה. בואו!

השקת מגילת אסתר בספרייה הלאומית בירושלים

הזמנה לאירוע. בואו ושתפו!

וידאו של האירוע אמור לעלות לרשת, ואפרסם אותו גם כאן.

וכמובן, אם אתם רוצים לשמוע עוד – קודם כול, בואו לאירוע. שנית, אם אנחנו כבר בענייני נדיבות – אני נותנת הרצאות העשרה בנושא מגילת אסתר ובנושאים אחרים, במסגרות שמשלמות היטב. העבירו למנהל הרווחה בארגונכם / רכזת התרבות בקיבוצכם הנדיב / אמא של בר המצווה וכו'.

איפה טעינו והלוואי שנטעה עוד.

יום ראשון, 16 ביוני, 2013

תקציר הפרקים הקודמים: כל הפרשנים צפו ניצחון למחמד באקר קאליבאף או לעלי אכבר ולאיתי, או לסעיד ג'לילי. אמרו שאולי יהיה סיבוב שני מול רוחאני, אם יהיו מספיק מצביעים, אבל בסוף ח'אמנהא'י יבחר מישהו שמתאים לו – גם שמרן וגם צייתן (לכן ג'לילי עדיף על קאליבאף, שאולי הרקורד שלו יעלה לו לראש).

אז בניגוד לכל התחזיות של כל המומחים, רוחאני, המתון, ניצח בסיבוב הראשון. וואו.

אז איפה טעינו?
קודם כול, כפי שכתב חברי רז צימט במאמרו המפורט, גם בחירת ח'אתמי ב-1997 וגם נצחון אחמדי נז'אד ב-2005 היו הפתעה מוחלטת. כך שבעצם אילו לא הייתה הפתעה – זה היה מפתיע (דבר שאף אחד לא אמר לפני הבחירות, אבל נו טוב. פרשנים לא בנויים לחזות הפתעות. לכן קוראים להן הפתעות).

שנית – הרי לכם תיאוריית קונספירציה:

1. הדבר שח'אמנהא'י, או בכלל, שלטון הרפובליקה האסלאמית, הכי פחד ממנו לפני הבחירות, היא עוד התקוממות כמו שהייתה לפני 4 שנים, כשהעם הרגיש שגנבו לו את הבחירות. כבר בנובמבר דווח על היערכות לקראת הפרות הסדר אחרי הבחירות.
1. תפקיד הנשיא ברפובליקה האסלאמית הוא לעשות מה שהמנהיג (כלומר ח'אמנהא'י) אומר.
עכשיו תעשו 1+1, ואולי זה גם מה שח'אמנהא'י עשה, ותקבלו שעדיף שהמועמד המתון יחסית יזכה, אפילו בסיבוב הראשון (סיבוב שני זה הרבה כאב ראש. לא חראם?) ואחר כך הוא כבר ממילא יעשה מה שאומרים לו.

עוד אופציה: בימים האחרונים הדיון הסוער ברשתות החברתיות היה בעד ונגד ללכת להצביע. אחד הטיעונים בעד היה שב-2005 אחמדי נז'אד זכה ב-17,000,000 קולות, ושיעור האי-הצבעה עמד על 18,000,000 מיליון קולות. אני לא יודעת אם המספרים מדויקים, אבל לאנשים הייתה הרגשה שצריך להצביע כדי להשפיע. מנגד, אמרו המקטרגים – "ובפעם הקודמת שהצבעת, ספרו את הקול שלך?".
תיאוריית קונספירציה יפה ששמעתי מכמה חברים מתנגדי משטר, וקיבלה גם גושפנקה אקדמית, היא זו: אף אחד לא יצביע לסעיד ג'לילי, כי הוא אפילו לא מבטיח הבטחות שווא. הסיבה היחידה שמריצים אותו לנשיאות ועושים ממנו מועמד מוביל בתחזיות, היא כדי להלחיץ את האזרחים, כי הוא אפס (בני צדר, ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה האסלאמית, שלא החזיק מעמד הרבה זמן, אמר ל-BBC אחרי אישור המועמדים, שבעיניו ג'לילי מסמל את המבוי הסתום שבו נמצאת איראן). דבר זה יוציא אנשים לקלפיות ויעלה את אחוזי ההצבעה. כך יוכלו להגיד שהרבה אנשים הצביעו, ואז כמובן לקבוע את התוצאות בהתאם לרצונו של המנהיג. התיאוריה הזאת יכולה להשלים את הקודמת, או לבוא במקומה. כלומר או שבאמת המנהיג החליט שיותר מתאים לו רוחאני מהסיבות הנ"ל, או שהמוני מצביעים *באמת* הגיעו לקלפיות, והתוצאות לא זויפו.

אגב, בבחירות החופשיות של קבוצת "אנו בוחרים" (שם אנגלי) / "קולנו" (שם פרסי), בראשות גרי קספרוב, בתכנות מהנדסים רוסים ובתמיכת אישים חשובים מכל העולם, אמנם התקבלו תוצאות מדגמיות בלבד (כי למרות הטכנולוגיה המתקדמת ביותר הייתה שם מלחמת סייבר רצינית עם הרפובליקה האסלאמית), אבל רוחאני קיבל פי 2 קולות יותר מכל המועמדים האחרים ביחד. הכוונה למועמדים שאושרו על ידי מועצת שומרי החוקה. בבחירות של "קולנו" היו גם כאלה שנפסלו, כאלה שיושבים בכלא או כאלה שמקום מושבם כלל לא נודע. לפי המדגם הזה, אילו היה סיבוב שני והבחירות באמת היו חופשיות (כלומר מועמדים לא מסוננים) – הסיבוב השני היה צריך להיות בין מיר חסין מוסוי ו… רצ'א פ'הלוי.

אני לא מפרטת יותר מדיי על הסיבות האפשריות לזכייתו של רוחאני, כי צימט כתב את זה ממש טוב, ויש עוד דברים לדווח עליהם. כמו למשל -

מה קורה עכשיו?
בשעות האחרונות, לפי גויא ניוז, יש הפגנות שמחה ברחובות, שחוסמות את צירי התנועה המרכזיים בטהראן.
כוחות הביטחון נוכחים אבל לא מתערבים.

אני לא בטוחה כמה ח'אמנהא'י ישמח לשמוע את הסיסמאות העיקריות שצועקים המפגינים:

"נדא שלנו הייתה קריאה, בקול הגדול ביותר" (משמעות השם "נדא" הוא "קריאה", והם משתמשים באותה מילה פעמיים)
"נדא שלנו / הקריאה שלנו לא מתה, זו הממשלה הזו שמתה" (תגובתי הראשונה: היו מתים. תגובתי השנייה: אני מקווה שהפעם אנחנו, הפרשנים, שוב נתבדה)
"ישוחררו האסירים הפוליטיים"
"יא חסין מיר חסין" (הכוונה למיר חסין מוסוי)
"ישוחררו מיר חסין וכרובי"
"הירוק שהתבוסס בדמו הוא סגול, הוא סגול" (ירוק הוא הצבע של מוסוי, סגול של רוחאני)
"כל מי שעבר כאן – לזכר 88 (=2009)".
"אדון מטאטא רחובות, זרוק את אחמד (=אחמדי נז'אד) לפח" (תרגום חופשי ביותר)
"חרטא ברטא זה אתה" (אתה = אחמדי נז'אד, וחרטא-ברטא זאת התבטאות שלו מלפני כמה שנים)
"בן/בת מולדתי השהיד, קיבלנו בחזרה את קולך (קול של בבחירות)". זה לא בא ליד תמונה, ולכן לא ברור אם זה כללי או מתייחס להרוג/ה מסוימ/ת.
רוחני, זכור שגם עארף צריך להיות (עארף הוא המועמד שפרש כדי לאפשר למחנה המתון לזכות). רפורמות, רפורמות – ניצחון בבחירות"

כמו כן, המפגינים שרים "חברי מבית הספר היסודי" – שיר הסטודנטים ממהומות הסטודנטים שנה לפני בחירת ח'אתמי, שעדיין משמש כשיר אנטי-ממסדי.

הסיסמה המרגשת ביותר בעיניי, אם כי לומר "מרגשת" זה מאוד לא אקדמי, היא "עצמאות, חירות, רפובליקה איראנית". סיסמת המהפכה של 1979 הייתה "עצמאות, חירות, רפובליקה אסלאמית".

הנה גם וידאו באיכות ירודה. הם שרים שם את הסוף של "אי איראן" – ההמנון הבלתי רשמי של איראן. הוא נכתב בשנת 1944 ומעולם לא היה המנון רשמי (כל ארבעת ההמנונות הרשמיים היו קשורים לשלטון מסוים). הוא שימש כהמנון בלתי רשמי בשנה הראשונה אחרי המהפכה האסלאמית, לפני שנכתב ההמנון הראשון של המהפכה. אחרי כ-10 שנים נכתב המנון אחר ל*רפובליקה* האסלאמית, בלי להזכיר מהפכות.

אגב, השורה שאני הכי אוהבת בהמנון המהפכה, היא "תמונת עתידנו היא ציור רצוננו". פחחח.

השיר השני שהם שרים הוא "חברי מבית הספר היסודי".

תוספת אנקדוטלית מאוחרת (כשעתיים אחרי): לפני כחודש חיפשתי לתלמידיי באוניברסיטת ת"א קטעים שגם יהיו אקטואליים וגם יתרגלו מבנה תחבירי מסוים. גיגלתי "בחירות" בפרסית, ואת הפועל הנפוץ ביותר בצורתו המושהית. קיבלתי את המאמר הזה, ראיון עם חסן רוחאני, בבלוג של תומכיו. המאמר עצמו התפרסם ב-22.3.2013.
אני מתרגמת בעבורכם רק את ההקדמה, בתרגום חופשי יחסית.
חסן רוחאני, ראש המרכז האסטרטגי של המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, הוא מהדמויות שבחודשים האחרונים דובר ללא הרף על האפשרות שיתמודדו בבחירות לנשיאות.
אמנם פעילותו המגוונת ונוכחותו המוגברת בזירה המדינית מעידים על כך שהוא מתכונן להתמודד בבחירות הבאות, אבל נראה שהוא טרם קיבל החלטה סופית בעניין. הרפורמיסטים, כמובן, גם לא ממש קיבלו בברכה את ההודעה על התמודדותו של רוחאני. הקיצוניים שבין הרפורמיסטים, ובמיוחד אלה שנטלו חלק משמעותי במהומות 2009, הציבו כבר לפני זמן מה על סדר היום שלהם לעשות רצח אופי לדמויות כמו חסן רוחני, והם מציגים אותו כסוג של רפורמיסט מזויף.

הזרם המדיני הזה לא תומך במועמדותו של חסן רוחאני משלוש סיבות עיקריות:

1. עמדתו של רוחאני בנושא הזרם הרפורמיסטי מעולם לא היו ברורות.

2. חסן רוחאני הוא חבר בקהילת אנשי הדת, וקשור לזרם של השמרנים. לפיכך, החזית הזו (הרפורמיסטית – תע"ג), אינה יכולה לתמוך במועמד שהוא חבר בארגונים שמרניים.

3. אין לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך את קולות הבוחרים.

(סוף תוספת אנקדוטלית מאוחרת)

לסיום – ההפגנות ברחוב מעודדות קצת. אני מקווה שמי שיתבדה זה לא הם אלא אנחנו הפרשנים וחלק מהעם האיראני עצמו, שאומרים שלנשיא ממילא אין כוח, שרוחאני סתם יהיה פנים יותר נחמדות של הרפובליקה האסלאמית כלפי המערב ויוכל למשוך יותר זמן במו"מ בזמן שהצנטריפוגות מסתובבות (בעימות הוא אמר שתוכנית הגרעין משנית בחשיבותה לרווחת התושבים), או שהוא בכלל לא רפורמיסט אלא פונדמנטליסט.
אני מקווה לכתוב בקרוב פוסט נוסף שמסביר למה ואיפה טעינו בנושא הזה, ואיך רוחאני כן הצליח לשפר את מצב זכויות האדם באיראן, קודם כול, ובשלב השני גם את מצבה הבינלאומי (שזה אומר שלום איתנו, ובמקרה כזה, אתם מוזמנים למסיבת הנורוז שלי בטהראן, בתור נספחת התרבות של ישראל).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הפתעות וחלומות). צרו קשר כאן מימין.

ההצגה הכי משעממת בעיר

יום שישי, 7 ביוני, 2013

ב-24 בח'ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, ילך העם האיראני לקלפיות לבחור את הנשיא הבא שלו.

אהמממ… קבלו תיקון:

ב-24 בח'ורדאד, ובתרגום חופשי – ב-14 ביוני, יתקיימו הבחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית.

למה הניסוח הראשון לא מדויק?

מכמה סיבות, אבל הסיבה שלשמה התכנסנו היום היא – אחוזי ההצבעה נמוכים מאוד. כלומר, כן, אנחנו רואים תמונות של אנשים בקלפיות (אין לי מושג מי הם וממתי התמונות), אבל רוב הצעירים לא מצביעים.

גם לזה יש לזה כמה סיבות. אבל למה שאסביר במילים אם אפשר בתמונה הזאת, שמסתובבת במספר עמודים של מתנגדי שלטון בפייסבוק:

במה אתם הייתם בוחרים?

במה אתם הייתם בוחרים?

הכיתוב אומר: בחירה בין רע ורע יותר.
מה הנטייה שלך, ידידי?
1 – רע
2 – רע יותר
3 – אף אחד! אין בחירה בין "רע" ו"רע יותר"

זה מה שקורה כשיש מועצת שומרי החוקה, ששומרת על טוהר הבחירות – כלומר על רשימת מועמדים טהורה ונקייה מאנשים שעלולים לערער את שלטונו של המנהיג העליון – ח'אמנהא'י.

אבל אפילו לו הייתה בחירה אמיתית – גם בעבר זה היה ברור, אבל ב-2009, אם לנקוט לשון ציורית, חא'מנהא'י כבר השתין מהמקפצה. אז אף אחד לא חושב שפתק הבחירות שלו משפיע על משהו. זה מה שחושבים על הקול שלך:

where's my vote?

where's my vote?

הכיתוב אומר: "אנחנו לא משתתפים במינויי הרפובליקה האסלאמית". יש כאן משחק מילים בין אנתח'אבאת – "בחירות" לבין אנתצאבאת – "מינויים".

וכן בתמונה הזאת – בחלק מהעמודים כתוב שעיריית קום קישטה פח זבל כקלפי כדי לעודד אנשים להצביע, וחברים אומרים שזאת תמונה של קלפי מוגדלת, ופשוט יש לה צורה של פח זבל. בכל מקרה, זה מה שקורה עם פתקי ההצבעה.

באדיבות עיריית קום

באדיבות עיריית קום

אבל הסיבה העיקרית לכך שלא משתתפים בבחירות, היא זו:

cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)

cover photo עמוד ילידי שנות החמישים (כלומר 1971-1981)

כיתוב: הקול שלי בבחירות הוא הדרך שלהם (שוב משחק מילים בין ראי – דעה, הצבעה, קול בבחירות – לבין ראה – דרך. כשמדברים על חללים שמתו למען המדינה משתמשים במילה הזאת: הרוגי דרך המולדת).
אני לא מצביע לתלייניהם ולרוצחיהם של בני עמי.

האנשים בתמונה, חלקם חיים אבל רובם כבר לא – כולם מסיבות פוליטיות. נסרין סתודה, שתמונתה מופיעה למטה במרכז, היא עו"ד מומחית בזכויות אדם, ויושבת בכלא על ייצוג מתנגדי משטר. הבחור מימין למטה הוא סתאר בהשתי, בלוגר שכתב נגד המשטר. לפני מספר חודשים באו לעצור אותו ביום שני, וביום רביעי קראו למשפחה שיבואו לקחת את הגופה. ותוכלו למצוא כאן גם את צאנע ז'אלה, שכבר כיכב ב"מהנעשה באיראן" בעבר, שלא בטובתו.

אתמול, בעקבות שאלה שעלתה בהרצאה, שאלתי חבר איך נראות הבחירות: האם יש פתק עם כל השמות ומסמנים אחד, האם יש פתקים נפרדים עם השמות, האם שמים את הפתקים במעטפה או זורקים ככה לקלפי. תשובתו הייתה שהוא הצביע רק פעם אחת, בגיל 16, שזה הגיל המינימלי להצבעה, ומאז לא. לא, לא עושים עם זה בעיות בקבלה למקומות עבודה, זה מיתוס. שאלתי אותו אם הוא יכול לשאול את אחיו או את הוריו, והוא אמר שגם הם לא מצביעים. בני דודים? חברים ללימודים?

אני תמיד חשבתי שרק אנשים שאני מכירה אישית לא מצביעים, מהסיבה האחרונה: הצבעה בבחירות היא מתן לגיטימציה למשטר הרפובליקה האסלאמית. מסתבר שלא. באמת רוב האנשים לא מצביעים, ודווקא מהסיבה השנייה: יש דברים רכים יותר לנגב איתם מאשר פתק ההצבעה שלהם. לדברי אותו חבר, גם אם מישהו מצביע – זאת פדיחה, וכן הוא לא יגלה.

רוצים לשמוע עוד? אני ארחיב על הנושא ביום שלישי הבא, 11.6.2013, ביום עיון שיתקיים במרכז מאיר עזרי באוניברסיטת חיפה. הנה הפוסטר שלו.

יום עיון בחירות במרכז מאיר עזרי

איך קוראים לנשיא הבא של הרפובליקה האסלאמית?

יום שישי, 24 במאי, 2013

השבוע פורסמה רשימת המועמדים הסופית לנשיאות הרפובליקה האסלאמית, אחרי סינון קפדני מטעם מועצת שומרי החוקה. רפסנג'אני ורחים-משאא'י בחוץ, והמועמדים הסופיים הם אנשים שרובכם מעולם לא שמעתם את שמם.

אז הנה המקום גם להסביר איך מבטאים, גם להציג תעתיק מדויק ותעתיק עממי (לשימוש העיתונות, אני מקווה. שלא יחזור סיפור ח'אמנהא'י ואחמדי-נז'אד), וגם קצת על השמות עצמם: מבנה ומשמעות.

מי שרוצה לדעת קצת יותר על האנשים עצמם, הרקע והסיכויים – יש שתי אופציות:
א. אני בטוחה למדיי שבימים הקרובים רז צימט יפרסם מאמר בנושא, ואז יהיה קישור בחלק הראשון של המשפט הזה.
ב. ב-11.5.2013 בשעות אחר הצהריים (כשתהיה שעה מדויקת – אוסיף אותה, ויהיה גם כאן ברולר מצד שמאל) יש שיח מומחים במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, לקראת הבחירות, ובו יציג מיקי סגל את המועמדים ואת סיכוייהם. אני מציגה שם את הזווית העממית – תגובות ברשתות החברתיות לאירועים שהיו ולמועמדים עצמם, ואי הצבעה כאמירה פוליטית, יוסי מנשהוף מדבר על הקשר (המקרי בהחלט) בין בחירות ודמוקרטיה באיראן, וסולי שהוואר מנחה ומסכם. בואו.

אז מי ומי במועמדים?

סעיד ג'לילי – תעתיק לטיני – sayid-e jalili (ההברות המודגשות הן המוטעמות).
קל לראות שזהו שם ערבי. זה לא שאין איראנים עם שמות איראנים, כמו ארש, ראמין ובהראם, אבל כפי שאמרו מספר מנהיגים בשבועות האחרונים – צריך מנהיג שנאמן לעקרונות האסלאם, ושמבין שאנחנו יותר מוסלמים מאשר איראנים. זאת, אגב, אחת הסיבות לפסילתו של רחים-משאא'י, היחיד מבין המועמדים הרציניים שהיה לו שם פרטי פרסי – אספנדיאר.

מה בכל זאת אפשר ללמוד מהשם שלו על השפה הפרסית?

דבר ראשון ההגייה – בפרסית אין גרוניות. האות ע (ع) מבוטאת כ-י' כשהיא באה לפני תנועת i, וחלק ממקורותיי טוענים שגם בסביבות פונטיות אחרות (למשל שמה של השכונה הצפונית סעאדת אבאד נהגה sayādat ābād), אבל לא יצא לי לאמת את הדבר.

תנועת ה-e מקשרת בין השם הפרטי לשם המשפחה, בשמות פרסיים בלבד. כלומר בשמות של איראנים, גם אם כל חלקי השם ערביים. שמה של התנועה היא כסרה-י אצ'אפה kasre-ye ezāfe, ולמעשה היא מקשרת בין כל שני שמות (תואר או עצם) שיש ביניהם יחס של גרעין ולוואי, כלומר כשהשני מתאר את הראשון. בשמות, זהו זכר לתקופה שבה שם משפחה היה פשוט תיאור של האדם: מקצועו, מוצאו (רוב השמות המסתיימים ב-י וגם ב-נז'אד, כמו הנשיא היוצא) או תכונתו.

ה-י' בסוף שם המשפחה היא יאי נסבת, או בעברית י' היחס. היא הופכת את המילה לשם תואר, כמו י' היחס העברית (ר' סעיד הגלילי). י' היחס בפרסית היא התפתחות עצמאית, ולא שאילה מערבית.

השם הוא ערבי, כאמור, אבל גם ערבית היא שפה, ולכן נתרגם: סעיד – מאושר, בר מזל; ג'ליל – נעלה (וגם הגליל).

לעיתונות הכתובה: אין צורך לשנות את התעתיק המדויק. שמרו על סעיד ג'לילי והקפידו לא להוסיף לו א' מיותרת.

לעיתונות המדוברת: שימו לב להטעמה – שני השמות מוטעמים בסופם.

 

ע'לאם עלי חדאד עאדל – תעתיק לטיני – gholam ali-ye hadd-e ādel.

שוב שם שכל מרכיביו ערביים, אבל אני לא מכירה ערביים שקוראים לבניהם בצירופים עם ע'לאם, רק איראנים (עם זאת, אני לא מכירה כל כך הרבה שמות של ערבים). ע'לאם בערבית הוא עֶלֶם, או משרת צעיר. בפרסית נפוצים יחסית שמות המתחילים בע'לאם ואחר כך שם של אחד האמאמים. השם שאני נתקלתי בו הכי הרבה הוא ע'לאם חסין (gholam hossein, נהגה כמילה אחת, יכול להיכתב כמילה אחת או שתיים), ויש גם ע'לאם חסן, ע'לאם רצ'א, ע'לאם עבאס ועוד. השמות האלה בכל מקרה מבוטאים כמילה אחת, אבל יש הבוחרים לכתוב אותה בנפרד ויש הבוחרים לכתוב ביחד. במקרה של חדאד-עאדל, הוא בוחר לכתוב בנפרד, ולכן נכבד את בחירתו. ע'לאם עלי הוא "הנער המשרת של עלי".

עלי הוא שמו של האמאם הראשון, כידוע. למי שדווקא לא היה ידוע לו – לשיעה, כלומר לאסלאם השיעי, יש שנים  עשר אמאמים, שהם יורשיו של הנביא מחמד ע"ה. עלי היה הראשון מביניהם, והאמונה בו יצרה את הקרע בין שני הזרמים העיקריים של האסלאם – השיעה והסונה.

שוב, שימו לב שה-ע בשם עלי אינה גרונית, וכשהוגים את השם כשם אחד – היא אינה נהגית כלל. קצת כמו בעברית, בעצם.

לאות ע' (غ) יש מספר הגיות בפרסית, תלוי בסביבה הפונטית שלה (וכמובן בדיאלקט של הדובר, אבל אנחנו מניחים שהדובר טהראני). כאן ההגייה דומה לערבית, ומזכירה את ה-ר' הישראלית הגרונית, בניגוד ל-ר' האיראנית שהיא מתגלגלת אבל רכה יותר מזו של האיטלקית והספרדית. בעיתונות נוטים לתעתק ע' כ-ג (למשל: ברגותי), אבל לפעמים גם כ-ר. זכורה לי משפחת ע'נימת, שלפני כמה שנים יצאו מתוכה מספר מחבלים. באחד משני העיתונים הגדולים קראו לה רנימת, ובשני – גנימת.

בתעתיק הלטיני של השם חדאד אפשר לראות שבפרסית מקפידים לבטא אותיות כפולות (עם "דגש חזק") ככפולות.

ב-עאדל שוב מופיעה ע שנהגית כמו א' או בכלל לא.

משמעות השם חדאד בערבית ובפרסית היא "נַפָּח", ובפרסית גם "שומר סף". עאדל = צודק (כלומר עושה צדק).

לעיתונות הכתובה: לשם הפרטי אני מתלבטת בין התעתיקים גולאם עלי ו-רולאם עלי, מאותן סיבות שצוינו למעלה (ר פרסית אמנם שונה לגמרי מהאות הזאת, אבל כך גם ג פרסית, שמבוטאת כמו ה-ג שלנו). שם המשפחה – חדאד-עאדל, אם או בלי מקף.

לתקשורת המדוברת: לשים לב שיש רק הטעמה אחת בשם הפרטי (בהברה "לי"), ובשם המשפחה שני החלקים מוטעמים (הכול מלרע – כלומר בסוף המילה).

 

מחסן רצ'איי (בתעתיק הישן – רצ'אא'י) – תעתיק לטיני mohsen-e rezāyi

האמת היא שגם התעתיק הלטיני קצת משקר, כי אותיות גרוניות (א,ה,ח,ע) בשווא אינן מבוטאות כלל, אלא רק מאריכות את התנועה שלפניהן. לכן צריך בעצם להיות mo:sen.

על ההגייה אפשר ללמוד שאמנם פרסית שאלה את הכתב הערבי, אבל חלק גדול מהפונמות הערביות אין בפרסית, והן נהגות כמו פונמות אחרות. למשל ד', ז, צ' ו-ט' (ذ، ز ، ض، ظ) נהגות כולן כ-ז. כמו ה-ע' בשמות של סעיד, גם ה-א' העיצורית (השנייה) בשמו של רצ'אא'י נהגית למעשה כמו י, אבל כאן הגדילה האקדמיה ללשון פרסית לעשות, וקבעה לפני מספר שנים שגם יכתבו אותה כך. אז למעשה התעתיק רצ'אא'י משקף את הכתיב הקדום (וכך גם ח'אמנהא'י, וכל מה שיש בו א' עם צ'ופצ'יק), והתעתיק המדויק האמיתי הוא רצ'איי. ההגייה בכל מקרה אחת.

רצ'איי הוא מישהו שמתייחס לאמאם רצ'א, שפירוש שמו "מרוצה". ולמה יש לו שני י', או א'י? כי אחרי תנועה י' היחס צריכה עיצור מעבר, והעיצור הזה הוא י'.

לעיתונות הכתובה: מוחסן רזאי.

לעיתונות המדוברת: הקפידו על שלוש הברות בשם רֶזָאִי, וכמו כל השמות הפרסיים – ההטעמה היא על ההברה האחרונה בכל שם.

 

חסן רוחאני – תעתיק לטיני – hassan-e rōhāni  או rowhāni. פשוטי העם מבטאים ruhāni.

שוב ערבית, שוב י' היחס.

חסן הוא שמו של אחד האמאמים, ומשמעות השם "יפה".

רוחאני הוא הרכב פרסי-ערבי שבפרסית משמעותו כיום "איש דת", אבל במקור זה פשוט "איש רוח", או "רוחני", כמו בעברית.

 

מחמד-רצ'א עארף – mohammad-re āref

השם הפרטי, מחמד-רצ'א, הוא צירוף שמות של שני אמאמים. לשים לב שזה מבוטא כמילה אחת. מה שעוד מעניין הוא שהשם רצ'א לא מקבל את תנועת ה-e המקשרת.

לא מעניין כל כך, אבל יש לשים לב לכך שזה נחשב שם אחד. בעיקרון, האיראנים נוטים להפריד ולהשתמש רק בשם אחד, אבל בתקשורת מקפידים על שימוש בשני השמות. זה כמו שבעיתון (אני מקווה) לא כותבים "ביבי" אלא "בנימין נתניהו".

עארף – בערבית "יודע", בפרסית "מיסטיקן" (בינוני פועל ערבי של בניין 1. מוכר לישראלים יותר מהביטוי הערבי "אנא עארף?").

בשני השמות האחרונים למדנו גם למה לפעמים מסוכן להסתמך על ידע בערבית כשבאים לקרוא פרסית. קורה לי כל הזמן עם תלמידיי הערביסטים באוניברסיטת ת"א.

דגשים לעיתונות – להשתמש בשני השמות הפרטיים, רצוי עם הטעמה אחת.

מותר לכתוב מוחמד רזא עארף.

 

מחמד-באקר קאליבאף – mohammad-bāgher-e Qālibāf

השם היחיד שיש בו פרסית. ולכן זה כנראה המועמד שאני תומכת בו (וגם צימט, כבר הרבה שנים, אבל מסיבות אחרות).

השם הפרטי, מחמד באקר, הוא שם של אמאם.

מה אנו למדים פונטית? למשל שהאות ק (ق), שמופיעה כמעט אך ורק במילים שאולות מערבית ומטורקית (או במילים משוערבות, כמו כאלי הפרסי שהפך ל-קאלי), נהגית בפרסית בדיוק כמו ע' (غ). גם היא משתנה לפי סביבה פונטית, אבל במקרה כל השמות שאנחנו רואים היום הם עם gh, כלומר הגייתם כמו ר' ישראלית.

אז למה אני לא ממליצה על התעתיק מוחמד בארר ראליבאף? שאלה טובה. מאותה סיבה שלא המלצתי קודם על קלאם עלי. אמנם ההגייה אחת, אבל הכתיב שונה. למה הדבר דומה? להמלצתי לכתוב מוחמד ו-מוחסן, ולא מוהמד ו-מוהסן בהתאמה (או בהתאמה יתרה להגייה הטהראנית – מַמַד ו-מוֹסֵן).

המשמעות הערבית של השם באקר הוא "המפלח, המבקע". אנשי הדת דורשים את שמו באקר אלעלום باقر العلوم "מבקע הידיעות", או "מבקע המדעים". הוא כנראה היה מאוד חכם. אבל כשהילדים האיראנים צריכים ללמוד בע"פ את שמות האמאמים, יש להם טריק לזכור: בָּא (با) בפרסית = עִם. קֶר (قِر) = ריקוד. אני לא יודעת אם זו אגדה אורבנית או קרה באמת, יש סיפור על ילד שהיה צריך להיבחן על שמות 12 האמאמים, ובאמאם החמישי הוא אמר "נו, זה שרוקד". הוא לא קיבל ציון כל כך טוב, וגם אמא שלו נקראה לנזיפה.

קאליבאף הוא בינוני פּוֹעֵל פרסי, מהסוג שיש בו גם פועל וגם מושא הפעולה. קאלי הוא שטיח, ו-באף הוא גזע ההווה של הפועל באפתן (بافتن) – לארוג, לקלוע (צמות, למשל). קאליבאף, אם כן, הוא "אורג שטיחים".

הטהראנים קוראים לו בחיבה "מַמַד ח'אליבאף". ממד הוא קיצור של מחמד, וח'אלי זה "ריק". כלומר הבטחותיו ריקות מתוכן. שקרן, בקיצור.

אלט-טאב: בפרסית לא מדברים על שורשים ועל בניינים אלא על גזעים – ולכל פועל יש גזע עבר וגזע הווה. לפעמים קל לראות את הקשר ביניהם, כמו כאן, לפעמים קשה יותר, למשל בפעלים כמו דאדן (دادن), שגזע ההווה שלו הוא דה (ده), אבל כשיודעים פרסית עתיקה וסנסקריט ומכירים את תהליכי הפונולוגיה האיראנית, אפשר לראות שיש שורש משותף, ויש פעלים שבהם יש סוּפְּלֶצְיָה, כלומר כל אחד מהגזעים בא משורש אחר, כמו הפועל "לראות" – דידן (دیدن) וגזע הווה בין (بین-). באנגלית קיימת סופלציה בפעלים to be, to go. שיפט-אלט-טאב.

לעיתונות: מוחמד-באקר קאליבאף.

שתי הערות חשובות: בעיתונות לא מקצרים שמות!!!! אם שמו מחמד באקר, אז בבקשה לכתוב (ולומר) את שני השמות, לא להתעצל. אני מרשה לכם להטעים כל שם (למרות שהאיראנים לא עושים את זה), אבל זה שם אחד. למיקלאנג'לו אתם לא קוראים מיכאל או מיקל לבד, נכון?

ודבר שני, כבר ראיתי תעתיקים של שם המשפחה שאין המסך סובל. נא להקפיד על קאליבאף, עם ק' ועם א'.

 

מחמד ע'רצ'י – תעתיק לטיני mohammad-e Qarazi

אין הרבה דברים חדשים ללמוד. השם ערבי, ה-י' היא י' היחס. התרגום לעברית קצת מוזר, כי ע'רץ' זה "כוונה", לא במובן תכלית, אלא במובן משמעות. כוונת הדברים.

ההגייה יותר קרובה ל-ק' הערבית/אפגנית, כלומר עיצור ממש, ולא חוכך, כי זה בתחילת מילה (ב-ע'לאם משום מה מבטאים את זה קצת יותר לכיוון החוכך, אבל עדיין יותר "קשה" מ-באקר, למשל), אבל מכיוון שהאות בתעתיק הערבי היא ע', נשתמש ב-ג.

לעיתונות הכתובה: מוחמד גרזי. כאן יש פחות התלבטויות בין ג ו-ר', בגלל הסמיכות ל-ר הפרסית. ררזי נראה מוזר מדיי.

לעיתונות המדוברת: לשים לב למלרע! מרשה לכם לומר (אבל לא לכתוב) קרזי אם אתם רוצים יותר לדייק.

 

עלי-אכבר ולאיתי ali akbar-e velāyati

שוב, עלי אכבר – שם אחד. ערבי. משמעותו "עלי הגדול ביותר". רפסנג'אני כבר כל כך ידוע, שאפילו בעיתונות קוראים לו רק אכבר, אבל ייקח זמן עד ש-ולאיתי יגיע למקום הזה.

ולאיתי – שוב, י' היחס. ולאית – מילה ממוצא ערבי, שמשמעותה "מחוז", כלומר ולאיתי הוא "מחוזי", או "פרובינציאלי".
בשיעה המודרנית ולאית (ערבית ولایة) הוא גם מעמדו של ה-ולי, המנהיג. באיראן המנהיג הוא ולי פקיה, ומשרתו היא ולאית פקיה. אבל זה לא קשור לשם ולאיתי. יכול להיות שאחד מאבות אבותיו של המועמד הנכבד היה שליט מחוז או משהו.

אותן הוראות לעיתונות – להשתמש בשני השמות, הטעמה מלרעית.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני בחירה). צרו קשר פה מימין.

סוכנות הידיעות XT מציגה: מזרחי על שטר חדש

יום שבת, 4 במאי, 2013
מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

מזרחי על שטר ישראלי. כל הכבוד לד"ר מחמוד אחמדי נז'אד!

את התמונה הזאת מצאנו  בדף איראני בשם "אבי ההיסטוריה", דף לאומני – זורואסטרי.

והנה הכיתוב שהולך יחד עם התמונה. בפומט חשב שהם לא מפגרים ואפילו מתנגדיו המרים של הנשיא לא חושבים שיש אמת מאחורי הידיעה. כלומר זה כמו הטיזרים ב-Xnet, שואלים שאלות מפגרות גם אם אין שום שאלה. מצד שני, אולי מי שפרסם את התמונה לא מפגר ומודה שזה פוטושופ, אבל המגיבים חושבים שזו ידיעה אמיתית.

 

הדפסת תמונתו של אחמדי נז'אד על גבי שטרות ישראלים! האם ידיעה זו נכונה?

چاپ عکس احمدی نژاد بر روی اسکناسهای اسراییلی!آیا این خبر صحت دارد ؟‏

זה באמת נכון שאחמדי נז'אד עשה לישראל שירות שאף פוליטיקאי בהיסטוריה של איראן לא עשה… בימים אלה ישראל היא בתפקיד הקרבן באזור, ואם לפני כן סיוע לישראל לא היה באגנדה של הפוליטיקאים המערביים, הרי שעם דבריו של הנשיא האסלאמי הסיוע הזה הפך למטרה ולתוכנית מספר אחת במזרח התיכון…

این واقعا درست است که احمدی نژاد خدمتی به اسرائیل کرد که هیچ دولتمردی در تاریخ ایران نکرده بود …..هم اکنون این کشور نقش قربانی را در منطقه دارد و چنانچه پیش تر کمک به آن در دستور کار دولتمردان غربی نبود با سخنان رئیس جمهور اسلامی به هدف و برنامه نخست در خاورمیانه تبدیل شده است ….

כמובן, העזרה של מר אחמדי נז'אד לא מוגבלת לישראל… הממשלות האחרות, כמו סעודיה, האמירויות, קטר וטורקיה הפיקו את התועלת הגדולה ביותר מהשגיאות המדיניות של איראן… השפעתה של טורקיה באזור התגברה באופן בולט… סעודיה חתמה עם ארה"ב את החוזה הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית העולמית, בסכום של 60 מיליארד דולר… והאמירויות דורשות את האיים התמיד-איראניים, תוך שהם מניחים שהמערב יתמוך בהם… כמובן, אד'רבאיג'אן (אזרביג'אן, בשביל מי שמתעקש) התקדמה בים מזנדראן יותר מזכותה, אפשרה לכמה חברות בינלאומיות להיכנס לטריטוריה של איראן ושל תרכמנסתאן, וזיהמה את הים התמיד-מזנדראני פי 16 מהתקן… ואין צורך לדבר על גביית דמי החסות החוזרת ונשנית של רוסיה ושל סין. אם ארצה לדבר על השירות שעו הפוליטיקאים האיראנים לשאר המדינות, אני יכול לכתוב ספר בן יותר מכרך אחד…

אלט-טאב: שלושת האיים תנב (לקרוא: טוֹמְבּ) הגדול, תנב הקטן ואבו מוסא, ששמו המקורי הוא בּוּם-סַבְּזוּ או בּוּם-סוֹזוּ – "האדמה הירוקה" בלהגים איראניים דרומיים (ההבדל בין שני השמות הוא דיאלקטלי). השם אבו-מוסא הוא חלק מהמזימה לספח אותו לאמירויות.

אלט-טאב-טאב: ים מזנדראן הוא השם האיראני של הים הכספי, השוכן לחוף המחוז הצפוני מזנדראן (כשם שהמפרץ הפרסי שוכן לחוף המחוז הדרומי פארס). שלוש המדינות הגובלות בים הכספי לא חתמו על חוזה המחלק ביניהן את הים הכספי, והנושא עדיין נתון במחלוקת בין המדינות. אד'רבאיג'אן פשוט קבעה עובדה. שיפט-אלט-טאב-טאב.

البته خدمت اقای احمدی نژاد محدود به اسرائیل نبوده …سایر دولتها نظیر عربستان امارات قطر و ترکیه از اشتباهات سیاست ایران بیشترین بهره را بردند …. نفوذ ترکیه در منطقه بشکل چشمگیری افزایش یافته … عربستان بزرگترین قرارداد تاریخ نظامی جهان را به مبلغ 60 میلیارد دلار …. با امریکا بسته و امارات جزایر همیشه ایرانی را با ظن پشتیبانی غرب طلب می کند …. البته آذربایجان هم بیش از حق خود در دریای مازندران پیش رفته و تا محدوده کنترل ایران و ترکمنستان پای شرکتهای چند ملیتی را باز نموده و دریای همیشه مازندران را 16 برابر استاندارد آلوده کرده …… از باج گرفتن های مکرر روسیه و چین نمی شود سخن گفت اگر خدمت دولتمردان ایران به سایر کشورها را بخواهم باز گو کنم قادرم بیش از یک جلد کتاب بنویسم ….

אלט-טאב: לקוראי הפרסית – נכון שכתוב "אי אפשר" نمی شود, אבל הכוונה היא שאין צורך כי כולם יודעים. או אולי שאי אפשר כי יורידו לך את הראש? שיפט-אלט-טאב.

אז מה הידיעה?

خبر چیست ؟

נגיד בנק ישראל (הם קוראים לו שר אוצר-המדינה) הודיע שמשום שכהונתו של אחמדי נז'אד כנשיא איראן מתקרבת לקיצה, ממשלת ישראל, בזכות שירותיו של המשרת הנסתר הזה של ישראל, שירותים שאין להם שיעור, תדפיס שטרות עם תמונתו של אחמדי נז'אד! הוא התייחס בדבריו לחלק מהשירותים הללו.

وزیر خزانه داری اسراییل اعلام کرد با توجه به نزدیکی اتمام دوران ریاست جمهوری احمدی نژاد در ایران ، دولت اسراییل به پاس خدمات بی شمار این خادم پنهان اسراییل ، اقدام به چاپ اسکناسهایی با تصاویر احمدی نژاد خواهد کرد! او در ادامه سخنان خود به بخشی از این خدمات اشاره کرد.

לפי נגיד בנק ישראל, בדיבוריו הקיצוניים ובחשיפת פנים קיצוניות ורושפות נגד ממשלת ישראל ונגד עם ישראל, הצליח אחמדי נז'אד במשך שמונה שנות נשיאותו להגדיל את סכום הסיוע האמריקאי לישראל במיליארדי דולרים, ואף ממשלת ישראל, בהסתמך על דברים אלה ובתירוץ שכל אדמותיה נמצאות בסכנה, הצליחה להשיג את הנשק האמריקאי המתקדם ביותר, שארה"ב לא העמידה עד עכשיו לרשות אף אחת מבנות בריתה.

به گفته وزیر خزانه داری اسراییل ، احمدی نژاد در طول 8 سال ریاست جمهوری خود با به زبان آوردن سخنان افراطی و به ظاهر تند و آتشین علیه دولت و ملت اسراییل توانست مبلغ کمک های مالی آمریکا به این کشور را به میلیاردها دلار افزایش دهد و دولت اسراییل نیز توانست با توسل به این سخنان و با بهانه در خطر بودن تمامیت ارضی خود ، پیشرفته ترین سلاحهای آمریکایی را ؛ که این کشور تا کنون در اختیار سایر متحدان خود قرار نداده است ؛ دریافت نماید.

בתוך כך, התנהגותה של ממשלת אחמדי נז'אד ותמיכתה בקבוצות טרור באזור גרמו לכך שישראל יצאה מראש רשימת האויבים של הערבים, ואיראן התמקמה בראש הרשימה. ודבר זה סייע לממשלת ישראל להשתמש באדמות רבות יותר בשטחים הכבושים כדי לנות התנחלויות, בחסות שתיקת הערבים.
در ضمن رفتارها و حمایت های دولت احمدی نژاد از گروههای تروریست منطقه سبب شد که اسراییل از اولویت دشمنی اعراب خارج شده و ایران در این اولویت قرار بگیرد و این موضوع ؛ به دولت اسراییل کمک کرد تا در سکوت اعراب ، زمین های بیشتری را در سرزمین های اشغالی برای شهرک سازی مورد استفاده قرار دهد.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שטרות של 5000 ש"ח). צרו קשר כאן.

 

סִיזְדַה בֶּדַר שמח!

יום רביעי, 3 באפריל, 2013

כך בירכתי היום את בני בשן בהתארחי שנית בפינת הבורות בתוכניתו המצוינת (אני רואה שהפוסט הקודם שפרסמתי הוא מהאירוח הקודם באותה תוכנית. נשבעת לכם שמאז התחלתי חמש טיוטות נוספות, אבל כולן במצב של או-טו-טו פוסט).

אז כמובטח, כמה מילים על החג (אמנם הברכה הייתה לפני שהתחלנו לשאול שאלות, אבל אילו הייתי מסבירה לו מה החג, זה עדיין היה בניגוד לרוח הפינה), כמה מילים על ההגייה של שם החג, והתשובות לשאלות ששאלתי.

סִיזְדַה בֶּדַר, מילולית "שלוש עשרה החוצה", הוא היום השלושה עשר של השנה החדשה, והיום האחרון של ראש השנה. ביום זה יוצאים לפיקניקים בטבע, כדי לחגוג את האביב.

לפני שנתחיל עם התשובות, מילה על ההגייה שלי של שם החג. גם כשבני אמר שקשה לו לבטא את שם החג, לא ביטאתי אותו במבטא ישראלי, עם ר' ישראלית. זאת מכיוון שה-ר' הפרסית היא משהו בין ר' מתגלגלת לבין ר' אמריקאית לבין ל'. כשאני מלמדת להגות אותה, אני אומרת ללחוש ר' איטלקית. למה אני לא יכולה לומר סיזדה בדר במבטא ישראלי וזהו? כי בפרסית מבטאים ק' ו-ע' (ق ו- غ בהתאמה) כמו ר' ישראלית. כך יצא שכאשר אבא שלי רצה לומר לחבר איראני באנגלית שרומא לא נבנתה ביום אחד, יצא לו ש-קום, העיר קדושה לשיעים, לא נבנתה ביום אחד. על כך ענה לו האיראני – אבל היא תיחרב ביום אחד.

אז לשאלות:

1. מהו ההסבר האנטישמי למנהגי סיזדה בדר?

2. לפי חכמי הדת הזורואסטרית, כמה נמלים צריך להרוג כדי לכפר על חטא ההשתנה בישיבה, וכמה כדי לכפר על חטא ההשתנה בעמידה?

3. מה קרה השנה ב-20.3 בשעה 13:01:56 בדיוק?

4. באילו תנאים יכולה כלה סאסאנית לבטל את הנישואין?

5. מה עושות הרווקות בסיזדה בדר?

6. איך קראו לאבא ואמא של אחשורוש?

7. מי היה הזוג הראשון שקיים מצוות נישואי קרובים מדרגה ראשונה?

והתשובות במהופך (התשובות המלאות – בספרי המצוין, כמובן):

המשך…

אין הבשן למד ואין הבשן מלמד

יום ראשון, 3 במרץ, 2013

התארחתי היום (3.3.2013) בפינת הבּוּרוּת של בני בשן. הכנתי 27 שאלות, צוות התוכנית בחר מתוכן 10, והספקתי לשאול 6.

אני כותבת כאן רק את השאלות ששאלתי (התשובות אחרי הקיפול), כי כנראה אשאל אותו שאלות נוספות בעוד כמה שבועות.

התשובות נמצאות בספרי המצוין, והשיחה המלאה, כולל השאלות שהוא שאל אותי ולא ידעתי (באמת!), בתוכנית של 3.3, בדקה ה-20 בערך.

1. מה משמעות השם "איראן"?

2. באיזה כתב כתובים הטקסטים הקדומים ביותר בפרסית חדשה?

3. איך ירד הדרו של הנביא זרתושטרה (ה-חְוַורְנַה שלו) לעולם המוחשי?

4. איך ברא אהרימן את השדים?

5. אם עשיתי חטא בדרגת תנאפוהל, כמה אני צריכה לשלם כדי לכפר עליו?

6. כמה חטאים צוברת אישה בנידתה שהולכת בגשם?

המשך…