בשנת 2011, כאשר התחילו להתגלע מתחים בין המנהיג העליון עלי ח'אמנהא'י לבין הנשיא מחמוד אחמדינז'אד, הואשם אחמדינז'אד, בין השאר, בכך שאינו תומך באסכולה האסלאמית אלא באסכולה האיראנית. ולראיה – הוא הילל את כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית במאה השישית לפני הספירה.

כורש לא היה מוסלמי.

למעשה, ממלכת פרס האיראנית הייתה מרכזן של שתי אימפריות גדולות זמן רב לפני הולדת נביא האסלאם, ותרבותה של איראן הטרום-אסלאמית השפיעה על היהדות ודרכה על הנצרות ועל תרבויות אחרות בעולם.
ספר זה פורש את סיפורה של איראן הטרום-אסלאמית, נוגע מעט בהיסטוריה והרבה בנושאי דת ותרבות: נלווה את הארים בהגיעם לארצם-של-הארים, היא איראן, ונעקוב אחר התפתחות לשונם; נלווה את זרתושטרה מרגע היווצרותו, דרך היוולדו ועד מותו; נגלה אחת ולתמיד למה אנחנו כאן, ומכיוון שאנחנו חייבים לדעת גם מה יָצא לנו מזה, נעסוק גם בקשר היהודי: השפעות איראניות על היהדות, השפעות על העברית, ופרק מיוחד על מגילת אסתר.

כאשר מתוודעים לשורשים, אפשר להבין טוב יותר את היותה של איראן כר לצמיחתם של זרמים אסלאמיים מיסטיים דוגמת הצופיים ודוגמת "הזרם הסוטה", הגורם בימי פרסום הספר למשבר בין אחמדינז'אד לח'אמנהא'י; אפשר להבין מאפיינים של האסלאם השיעי כגון מנהג הנישואין הזמניים, את הנטייה האיראנית העכשווית לסווג כל דבר וכל אדם כטוב או כרע כמעט ללא גוני אפור ואת סירובם של שחיינים איראניים להיכנס לבריכה יחד עם שחיינים ישראלים.