כן!

למה המילה "לא" דומה בין שפות דומות, ואילו המילה "כן" שונה בד"כ?
ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר לבלשנות איראנית ומרצה בנושאים שונים

שואל dagmuzar@ המילה כנה (כן, אמיתי) קיימת בעברית או שזה שיבוש?

תקציר מנהלים: הצורה התקנית היא כֵּן, כמו עֵר. המילה כֵּנֶה קיימת רק בשפה המדוברת, כנראה כדי לבדל מההיפך של "לא".

יש האומרים שיש קשר בין השניים ויש אומרים שלא.

המילה כןלא היא חדשה יחסית בכל השפות, ויש עוד שני "כֵּן" במילון.

המילה כֵּן במשמעות אמיתי, גלוי לב (בנקבה כֵּנָה), נגזרת מהשורש כ.ו.ן – להיות יציב, לייסד או לייצב (תלוי בבניין), שאנחנו מכירים מהפעלים להכין, לְכוֹנֵן, וגם מהנפעל נָכוֹן (שיש לו בסיס).

חלק מהחוקרים רואים את כן ההיפך מלא כאותה מילה (שנאמר, אמת ויציב), וחלק אחר (משכנע יותר, לטעמי) רואים בה חלק ממערכת הכינויים הרומזים בשמית, בדיוק כמו המילה כך, וגם מאותו יסוד kā, שהפך בענף הכנעני ל-כֹּה (זוכרים את המעתק הכנעני?) אבל נשאר כָּה בככה שהתקצר ל-כך, ובאֵיכָה שהתקצר ל-אֵיך, ובצורה המורחבת כָּאן.

אפשר לראות שכן=כך, או זה, בביטויים כמו לכן, על כן, אף על פי כן, ובעברית מקראית "ויעשו כן", "יהי כן" וגם בביטויים כמו אכן.

בשפות קדומות רבות לא הייתה מילה לכן, וכן הייתה מילה ללא. כשאנחנו רוצים לתאר או ליצור מציאות, אין שום סיבה להשתמש ב"כן", אלא רק לשלול פעלים. רק מאוחר יותר כשהתחילו עם שאלות כן-לא, היה צורך להמציא גם מילה ל"כן", אבל זה היה בשלב שבו השפות כבר נפרדו.

זאת הסיבה שהמילה לא דומה בשפות שמיות – ערבית, ארמית, אכדית לָא (שוב המעתק הכנעני: תנועת ה-ā נשארה בלָאו, באֶלָּא ובאוּלַי, שבא מ-"או לא"), אבל בכל שפה יש מילה אחרת (אם בכלל) לכן.

גם בשפות הודו אירופיות, המילה לא דומה בכל השפות (no, non, niet', na וכו') ול-כן יש מילים שונות לגמרי: Yes, oui, da, si, bale, tatheti ועוד (שתי האחרונות הן פרסית וסנסקריט בהתאמה).

לדעתי הסיבה שבפיהם של רוב הישראלים שם התואר הוא כֵּנֶה במקום כֵּן, היא כדי לבדל אותו מההומונים כן שהוא ההיפך מ-לא. בתארים אחרים, כמו ער-ערה, שבהם אין בלבול בין צורת הזכר לבין מילה אחרת בשפה – אף אחד לא חושב לומר עֵרֶה במקום עֵר. כמו כן, יש כאן אנלוגיה לתארים כמו גֵּא/גֵּאֶה, נָאֶה, שבאים משורשים שמסתיימים ב-ה (ג.א.ה, נ.א.ה).

במילון מצאתי עוד שני פירושים למילה כן: אחד הוא וריאנט של כַּן (מאותו שורש – משהו יציב), והשני הוא מילה יחידאית בתנ"ך – הזכר של כִּנָּה, שהיא בעצמה גזירה לאחור משם המין כִּנִּים, אבל זה נושא לפוסט שונה לגמרי.

רוצים לשמוע עוד?

כן!

יופי, כי אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב. צרו קשר דרך כאן.

 

שתפו את הפוסט:

Facebook
WhatsApp
Twitter
Telegram
Email
Print

כתיבת תגובה

עוד פוסטים

לייק?

"נסתדר עם תנועות ידיים?" לא בטוח. על הומוקינים בין-לשוניים. ראו הוזהרתם.

קרא עוד »