איה זמנהוף מֻעַלֵּם



לך תדע – הסוף / איה זמנהוף מעלם

יום שני, 8 בנובמבר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה. במשך שנתיים מתפתחת זוגיות נפלאה בין שרון וגל ג', עם הרבה בישולים משותפים. לך תדע – פרק ו'. המשך זוגיות מופלאה לך תדע – פרק ז. לאחר ארבע שנים גל ושרון, במאמץ להקים משפחה, פותחים בהליכי אימוץ, דבר הגורם להתרחקות ביניהם, ששרון לא רואה. לך תדע – פרק ח'.

במקור, איה כתבה סוף אחד.

ברשותכם, אביא כאן את שלושת הסופים האפשריים, לבחירת הגולשים:

סוף א:

אז אולי זה היה נכון, מה שגל אמר כשעזב.

ועכשיו בגיל שלושים וחמש אני שוב לבד, והדבר היחיד שנשאר לי מגל זה שאני מקפלת תחתונים.

סוף ב:

אז אולי זה היה נכון, מה שגל אמרה כשעזבה.

ועכשיו בגיל שלושים וחמש אני שוב לבד, והדבר היחיד שנשאר לי מגל זה שאני מקפל תחתונים.

סוף ג:

אז אולי זה היה נכון, מה שגל אמר כשעזב.

ועכשיו בגיל שלושים וחמש אני שוב לבד, והדבר היחיד שנשאר לי מגל זה שאני מקפל תחתונים.

אני מקווה מאוד שקוראיי הנאמנים עדיין איתי אחרי כל המגעילות, וכמו כן ששמתם לב להומוגרפיה במהלך כל הסיפור ולא תהיתם מה הקשר לבלוג ולאתר.

לך תדע – פרק ח' / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 1 בנובמבר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה. במשך שנתיים מתפתחת זוגיות נפלאה בין שרון וגל ג', עם הרבה בישולים משותפים. לך תדע – פרק ו'. המשך זוגיות מופלאה לך תדע – פרק ז.

אחרי יום השנה הרביעי להיווסדנו התחלנו לדבר על משפחה. מסיבות שונות ומגוונות החלטנו על אימוץ. נפגשנו עם כמה זוגות שאימצו, התחלנו ממש להתעניין בניירת ואף פצחנו בהליכי אימוץ. התור לאימוץ תינוק נורא ארוך ומערימים מיליוני קשיים. ואיך שהפקידים מסתכלים עליך בעוינות מהולה ברחמים… היה די ברור שזה חסר סיכוי. אז חשבנו לאמץ ילד וילדה כבר גדולים. שוב נפגשנו עם כמה זוגות שאימצו … היה מתיש, אבל לנגד עינינו הייתה המטרה – משפחה.

ההורים היו מאוד בעד. אמא שלי לא יודעת על הקטע של הנזלת. היא עדיין חושבת שנגמלתי מזה אחרי גל א'. אני תוהה אם היא הייתה אוהבת את גל אותו דבר גם אם היא הייתה יודעת שזה מה שהיינו עושים ביחד כל ערב אחרי "מבט" או, אם יש אורחים, אחרי שהאורחים הולכים. לדעתי כן, והיא גם הייתה ממשיכה לאהוב אותי. היא עמדה כבר בדברים קשים יותר, ובכבוד.

החלק הזה, של האימוץ, או בכלל של ילדים, הוא החלק השוחק של כל מערכת יחסים, ואם עוברים את זה – אפשר לעבור הכל. אבל אולי זה עדיין לא התאים לגל בגיל עשרים ושש. אולי ההתלהבות הייתה רק מצדי ומצד גל היה פשוט שיתוף פעולה כדי לא להשבית לי את השמחה. אולי אם לא הייתי כל כך בתוך העניין של האימוץ הייתי רואה את ההתרחקות. אבל אפילו עכשיו, במבט לאחור אני לא רואה שהייתה התרחקות.

סוף בשבוע הבא – אותו יום אותה שעה.

לך תדע – פרק ז' / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 25 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה. במשך שנתיים מתפתחת זוגיות נפלאה בין שרון וגל ג', עם הרבה בישולים משותפים. לך תדע – פרק ו'.

בסרט, זה הקטע שמשמיעים שיר רומנטי ומראים אותנו בקטעי חיים: רוכבים על אופניים בפריס, גונדולה בוונציה, מבשלים כמובן, עורכים מלחמות אוכל (לא עשינו את זה – שנינו שונאים לנקות אחר כך – אבל זה נורא מתאים לקטע הזה, לא?), מסעדות – החיים הטובים.

אחרי סיום התואר מצאה את גל עבודה מצוינת ואני כמובן המשכתי הלאה – פרסומים והוראה, וגם הקפדתי ללמוד לפחות בסמינר או בשיעור אחד כל סמסטר כדי לא להתנוון. אם כי התלמידים נהיו יותר ויותר צעירים וכבר לא היה לי ממש על מה לדבר איתם (בעצם כשחושבים על זה, רובם היו בגיל של גל, ועם גל תמיד היה לי על מה לדבר).

קנינו דירה ביחד, לקחנו משכנתא, איחדנו חשבונות ועשינו הסכם ממון וצוואות, למרות שלשנינו היה ברור שלעולם לא ניפרד. את הדירה שיפצנו ושפצרנו והפכנו אותה לדירת חלומות, עם מטבח ענק, סלון שמתאים למסיבות רבות משתתפים ופינת אוכל לשנים עשר איש לפחות. אירחנו כמו מטורפים – כל סופשבוע לפחות ארוחת שחיתות לכמה זוגות קרובים. גם עשינו חדר כושר כמו משוגעים, כדי למנוע הכרסה.

היה גם איזה חודש שכל פעם מי שחזר הביתה ראשון (בדרך כלל אני, אבל ארבע פעמים גל) היה מכין את ארוחת הערב, עורך את השולחן, ומחכה לשני בג'קוזי עם נרות. הפסקנו עם המנהג הזה כי הרגשנו שמרוב רומנטיקה תמידית לא יהיה לנו בסוף איך לציין אירועים מיוחדים.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – פרק ו' / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 18 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד. הפגישה עולה יפה, הפרשי השנים אינם מפריעים, ועד סוף היום כבר ברור שזה זה. לך תדע – פרק ה.

בסוף הערב מצד אחד הייתי בעננים – היה שווה לחכות! גם חוש הומור, גם מראה משובב נפש, ולא סתם אדישות כלפי אכילת הנזלת אלא ממש שיתוף פעולה! חששתי שאולי ההרגשה הזאת היא חד צדדית, ולכן לא העזתי לומר שום דבר. וזה בא מגל, ממש לפני שנרדמנו מכורבלים ביחד מתחת לשמיכת קיץ: "שרון, סוף סוף מצאתי אהבה" (ואם בשביל גל זה סוף סוף, מה אני אגיד?).

למחרת כבר העברנו את כל הדברים מהדירה הקודמת של גל. לא שהיו כל כך הרבה, זאת הייתה דירת סטודנטים שבאה מרוהטת, אז זה היה בעיקר בגדים, מחשב וכמה כלי מטבח. החוזה בין כה עמד להסתיים, והם לא עמדו לחדש אותו. בעיות בין שותפים. כרגיל.

בימים הבאים חייתי כמו בתוך חלום, כזה שפוחדים להתעורר ממנו. אבל כשהימים הפכו לשבועות והשבועות לחודשים, הבנתי שזאת כנראה המציאות החדשה. בשנתיים בראשונות (עד סוף התואר של גל) נסענו יחד לאוניברסיטה כל בוקר, ואני עבדתי רוב הזמן בספרייה, עד שנגמר היום של גל ואז חזרנו ביחד. לא היו לנו שום בעיות אתיות עם זה שאני מרצה, כי החוג של גל היה בכלל במדעי החברה ואני במדעי הרוח (פסיכולוגיה ולימודים קלסיים, אם אתם ממש חייבים).

בישלנו ביחד ארוחת ערב – שנינו מבשלים ממש טוב: אני למדתי קצת שֶׁפוּת בין התואר הראשון לשני, כשחשבתי שעם סופוקלס לא הולכים לסופר, ולגל יש כישרון טבעי וניסיון בעבודה במטבח של קייטרינג לפני הצבא. היינו מתפרעים עם מנות בסגנון שלושים וחמישה במאי. המנה החביבה עלינו הייתה עוגת בשר עם מיץ פטל, ופעם גם הגשנו את זה לחברים שלנו והם נורא נהנו. גם אלתרנו מנות כמו מוס חמוצים ופאטה במבה. חשבנו אפילו לכתוב ספר בישול ביחד!

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ה / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 11 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד.

לא שהצלחתי להתרכז באותו יום במאמרים שהבאתי כדי לקרוא בשקט של הספרייה (זה שיש לך דירה לבד זה לא אומר שאפשר להתרכז שם. היתרון של הספריה הוא שאין שם מקרר). גם לא בסמינר. מזל שזה לא היה יום של שיעור שלי, כי ללמד בטוח לא יכולתי. כל הסמינר התכתבתי בקדחתנות עם ניצן – מה היה, מה אעשה, מה יהיה – זה נראה כל כך מבטיח, ועם זאת היו לי כבר אכזבות מכאלה שנראו כמו פוטנציאל למשהו מבטיח וברגע האחרון התברר שרק חיפשו "ידידוּת". או שסתם היו בקטע הלא נכון.

שתים עשרה בלובי. קצת מוזר, פעם ראשונה שיש לי רמזור-דייט. מרוב פרפרים בבטן בקושי הצלחתי להגיד: "שלום. אני שרון".

"נעים מאוד, גל".

ברגע זה ידעתי שזהו זה. גל ג'.

קנינו המבורגר ומיץ (תאנים סגולות על יוגורט – מומלץ!) בפורום התחתון ויצאנו לשבת על הדשא בחוץ. היה יום קריר, אז לא היו הרבה אנשים, אבל גם לא היה גשם, כך שיכולנו לשבת בלי לקום רטובים לגמרי. לי לא היו יותר שיעורים באותו יום, ובספרייה ממילא לא יכולתי להתרכז, ולגל היה שיעור בשתיים וחצי, אבל הזמן עבר כל כך מהר, שהפעם הראשונה שהסתכלנו בשעון הייתה בשלוש ורבע, שזה כבר לא נעים להיכנס לשיעור. פשוט דיברנו ודיברנו ודיברנו, ואחרי שווידאנו שאין אנשים אחרים על הדשא גם אכלנו קצת נזלת לקינוח. בהתחלה היה קצת מוזר, לאכול ככה בנוכחות גל, אבל מהר מאוד התרגלתי וזה היה טבעי, ועד סוף היום – על הספה אצלי מול "מבט" – כבר ידענו פחות או יותר הכל אחד על השני. לגל לא הפריע הפרש הגילים של שבע שנים לטובתי, אז למה שלי יפריע? זה גם לא כל כך הרבה. בין סבא וסבתא שלי היו חמש עשרה שנים, והיא הייתה הרבה יותר צעירה מגל כשהתחתנה.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ד / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 4 באוקטובר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'.

נהגים ישראלים, ולפעמים גם נהגות, תמיד מחטטים באף ברמזורים. לפני שאמשיך – זה אולי נראה כסתירה לכל מה שאמרתי עד עכשיו, כי פתאום יש אנשים שמחטטים באף ברמזורים, אבל אל"ף רובם לא אוכלים, שזה החלק העיקרי, ובי"ת הסתכלתם עליהם פעם? בעעעע. הייתם מצפים שברמת הנואשות שלי אני אתפשר, אבל הבררנות – הבררנות. זה לא מספיק שיקבלו אותי כמו שאני, בכלל שירצו אותי, אני מצפה גם לחוש הומור אינטליגנטי וגם לנתונים גופניים ברמה מסוימת ומעלה. כך שלא פלא שעדיין הייתי לבד.

תמיד נזהרתי מאוד שלא לחטט ולאכול ברמזור. רק בנהיגה בדרך מהירה. אבל לפעמים, אתם יודעים, מתפלק. או שיש צורך עז, ואז מסתכלים סביב סביב לבדוק שאף אחד לא מסתכל, ועושים את זה מהר. באחת הפעמים האלה הצורך היה כל כך עז, שאת ההסתכלות סביב עשיתי רק בזמן שהאצבע כבר הייתה בפה. ואז, למרבה הפדיחה, נתקלתי בעיניים שהיו בדיוק עליי. הפרצוף שהיה מחובר לעיניים האלה דווקא די מצא חן בעיני, וזו הייתה פדיחה נוספת. למרבה ההקלה, בפה של אותו פרצוף גם היה תחוב קצה אצבע, ואחרי שנייה אחת שנינו התפקענו מצחוק. כל כך צחקנו, שלא שמנו לב אפילו שהרמזור התחלף, עד שכולם צפצפו לנו. עשינו אחד לשני תנועות של נדבר ברמזור הבא, ונסענו. ברמזור הבא שוב עצרנו מכונית לצד מכונית, הסתבר ששנינו נוסעים לאוניברסיטה – אז קבענו בשתים עשרה בלובי של הספרייה.

המשך בשבוע הבא – אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ג / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 27 בספטמבר, 2010

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לפרק א המלא. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לפרק ב' המלא.

גרנו יחד, משק בית משותף והכל – בלי שסודי הנורא יתגלה. ואז, תמיד יש איזה "ואז", יום אחד נתנו לגל לילה חופשי, ובמקום לספר לי ולהכין אותי מראש, היה לגל מין רעיון מוזר שכזה כאילו ללכת לעבודה, ואז להפתיע אותי. כי כמובן שהתלוננתי כל הזמן על זה שאף פעם לא יוצא לנו להיות ביחד בלילות. צריך כיסוי. לא רציתי להעליב את גל ולומר שזה מעולה שבמעולים שאני תמיד לבד בלילה. בקיצור, איך שנשמעו צלילי הסיום של "מבט" הדלת נפתחה, ופרצוף כזה המום לא ראיתי בחיים. גם את גל ב' לא ראיתי יותר. מרוב גועל לראות אותי אפילו לא חילקנו את הרכוש המשותף שצברנו, והכל נשאר אצלי. לא שהיה כל כך הרבה, אבל טלוויזיה, מכונת כביסה – זה גם משהו.

זה היה מזמן. אחר כך כמה שנים לא היה לי קשר מחייב. כמה סטוצים פה ושם, אבל זה אף פעם לא הגיע אפילו לזה שאני אצטרך להתאפק ולתמרן כדי לא להיתפס. אני מקווה שלפחות אחרי שאנשים יקראו את הפסקה השנייה בסיפור הזה, יותר אנשים יהיו פתוחים יותר לעניין. כאילו מה? אתם פתוחים וליברלים בכל מה שקשור בנקבים אחרים של הגוף ומה שעושים איתם, אז מה הבעייה שלכם עם קצת נזלת?!! זה בריא!!! חשבתי גם לפרסם מודעה בשידוכים, אבל התביישתי לפרט את הנכות הקלה שלי. נגיד אם אני אכתוב שיש לי נכות קלה, ואנשים יחשבו שזה פיגור קל או סחיבת רגל, ובסוף יגלו שדווקא יש לי כמה תארים (שזה בעיני החברה מדד לאינטליגנציה), ומבחינת מראה יש לי דווקא מה להציע (עיניים בהירות, שיער חלק וכהה, גובה קצת מעל הממוצע ומשקל – נו, למי אין שניים-שלושה קילו שהוא היה רוצה להוריד). ואז מה? אני אצטרך לספר להם מה "הנכות" שלי?

אז המשכתי בבדידותי המזהרת, עם מערכות יחסים קצרות טווח ביותר בכל פעם שהרגשתי צורך פיסי. אילו ידעתי בילדותי כמה אמא צודקת בקשר לנזלת, אולי הייתי מנסה כן להיפטר מן ההרגל, אבל אז חשבתי שתמיד יהיה לי את גל א', ואחר כך כבר היה מאוחר מדיי.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע – חלק ב / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 20 בספטמבר, 2010

Last Time on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף.

לפרק המלא

ואז אמא של גל תפסה את אבא של גל על חם עם המזכירה שלו באחד מאותם לילות של "ישיבות מאוחרות במשרד", לקחה את הילדים באישון לילה ועברה לראשון. ומאז לא היה לי קשר עם גל. פשוט נתק מוחלט. ואני לא הבנתי איך יכול להיות שאהבנו כל כך ועכשיו אפילו ציור לא נשאר לי מגל. ומאז לא היה לי עם מי לחלוק את אותם רגעי עונג גנובים, והתחלתי להידרדר.

מגיל ארבע עד גיל עשרים וחמש לא היה לי שום קשר עם גל, ואז הגננת שלנו פרשה לגמלאות ואיכשהו הצליחו לארגן את כל מי שאי פעם היה אצלה בגן למסיבה ענקית. מרגע שקיבלתי את ההזמנה ועד המסיבה – לא הצלחתי לישון. כל הזמן חשבתי מה אני אלבש, ואיך אפגוש את גל, ומה נגיד, ואיך – אולי? הלוואי! – נגמור את הלילה ביחד. אפילו ניקיתי את הדירה שלי!

כן, פגשתי שם את גל. את גל וזוהר וטל שחר. משפחה! גל! מילא להתחתן, אבל ילדים?! והם נראו מאושרים, וזה נראה כל כך אמיתי. ואז היה לי משבר עמוק: לגל כבר יש משפחה, ולי אפילו אין אהבה. מה עשיתי בעשרים וחמש שנותיי? צברתי תארים? בשביל מה זה טוב? אני רוצה משפחה וילדים!

חשבתי אפילו ללכת לפסיכולוג שישכנע אותי שאני בסדר, אבל כנראה אמא צדקה, כי אף אחת ממערכות היחסים שלי לא החזיקה מעמד אחרי מעידות קטנות שבהן נתפסתי בעיצומו של חיטוט. מערכת היחסים שהחזיקה מעמד הכי הרבה זמן הייתה עם גל ב' (זה לא שמות משפחה אלא מספרים סידוריים. כמו מלכים). למה? כי רוב היום אין לי בעיה להחזיק מעמד, אבל לפעמים בלילה מול הטלוויזיה יוצא לי בטעות (או אם אני לבד בבית אז לא בטעות) לחטט ולאכול. אז רוב מערכות היחסים שלי נגמרו בערך כשנגמר "מבט". אבל העבודה של גל ב' הייתה בלילות. אבטחה. כך שכל הערב יכולתי לשבת מול הטלוויזיה בכיף בלי לחשוש שמא מישהו יראה אותי – בפרט גל – וכך במשך שנתיים היה סבבה.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

לך תדע (ביידיש זה נשמע יותר טוב) / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

יום שני, 13 בספטמבר, 2010

"עברית וחיות אחרות" גאה לארח שוב את משוררת הבית, ועכשיו גם סופרת – איה זמנהוף מעלם.

פרק א – לבעלי קיבה חזקה.

שברון הלב הראשון שלי: גל א'. אומרים שילדים בני ארבע עדיין לא מספיק מפותחים רגשית בשביל שברון לב, אבל אני הייתי שונה: כבר בגיל שלוש, כשילדים עדיין לא מאמינים להורים שלהם כשאלה מספרים להם שהם גם היו ילדים – כבר אז ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה עם מלא מלא מלא ילדים. זה לא בשלות רגשית? גל. בגיל ארבע כבר היה לי ברור שמצאתי לי נשמה תאומה ושנהיה ביחד עד קץ הימים. הבנאדם היחיד שקיבל אותי כמו שאני. שעות היינו יושבים יחד ואוכלים נזלת. כל אחד את של עצמו, כמובן.

רגע, רגע, רגע, לפני שאתם שופטים אותי תקראו את ההסבר עד הסוף: אם אלוהים – או הטבע, תלוי במה אתם מאמינים – היה רוצה שלא נאכל נזלת, הוא היה עושה אותה מסריחה או סתם לא טעימה. והיא נורא טעימה. במיוחד כשחולים והיא סמיכה. וזה בריא. באמת! מה יכול להיות לא בריא בתאי דם לבנים מתים? יש מלחמה בגוף שלנו ונהרגים לנו תאי דם לבנים. אז הדרך הכי טובה לחדש את המלאי היא לספק חומרי גלם חדשים – ובנזלת יש את זה. הרבה חלבונים. וזה גם דיאטטי. נראה לי.

הבעיה היא שזה לא מקובל חברתית. אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי "שרוני, בסוף לא יישארו לך חברים". וזה נראה לי די משונה, כי להורים שלי היו מלא חברים מבוגרים שהיו מחטטים באף. אז חשבתי שאולי יש דרך מסוימת שזה כן מקובל לחטט באף, והייתי מנסה לחקות אותם, אבל אמא – שעברה על זה לסדר היום כשמדובר היה בחברים שלה – לא יכלה לסבול את זה כשאני הייתי עושה את אותו דבר. אז למדתי לחטט באף ולאכול נזלת רק בסתר. או עם גל.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.

שיר הומופוני נוגה.

יום שלישי, 15 בדצמבר, 2009

אמנם הייתה רק תגובה אחת בבלוג עצמו, אבל השיר הקודם של איה זמנהוף מעלם היה הפוסט שקיבלתי עליו הכי הרבה תגובות מחוץ לבלוג.

ולכן היא חוזרת, והפעם שיר הומופוני נוגה על פרידה ואכזבה (או שיר הומו-phony, נו, גאה, על פְּרֶה-דַע ואַח, זָבָה). מימין שיר רגיל, משמאל זרם תודעה.

עברית וחיות אחרות שוב גאה לארח את סופרת ומשוררת המגירה איה זמנהוף מֻעַלֵּם, כל הזכויות שמורות.

אָז מָה, נִכּוּר. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הַזְּמָן, עִקּוּר

בֶּאֱמֶת רָצִיתִי. לֹא עָזַר.                                  בְּהֵה מֵת. רָץ אִטִּי. לֹעַ זָר.

לֹא הָיָה פֵייר, אֲפִלּוּ יוֹתֵר.                               לוֹ, הַיָּפֶה, רַף עִלּוּי הוֹתֵר.

אַהֲבָה הִיא לְחַלָּשִׁים, תּוֹעִים.                            אָהָה, וַי לְךָ, לָשׁ עִם תּוֹהִים.

יָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה מִמֵּילֶא לֹא תַחְלִיט.                      יָדַע, נוּ. שָׁתָה מִמֵּי לְלֹא תַּכְלִית.

פַּרְנָסָה כָּל אֵלֵיךָ, אַתָּה שַׁרְלְטָן.                         פָּר נָשָׂא קוֹל אֵלֵיךָ, עַתָּה שָׁר לְתַן.

כָּל אוֹהֲבֵיךָ זַכִּים, אַמִּיצִים.                                קוֹלוֹ עָבֶה, חָזָק עִם הַמִּיצִים.

הֶבֶל הֲבָלִים הַכּוֹל הֶבֶל.                                   אֶבֶל, אֲבָל עִם הַקּוֹל לֵב-אֵל.

שוב תודה לאיה זמנהוף מעלם, אני מקווה שהיא תשוב.

ובכל מקרה, בקרוב ובנפרד פוסט שמסביר מה אפשר ללמוד מהשירים של איה על השפה שאנחנו דוברים.