מהנעשה באיראן

שונאים – סיפור אהבה, איראן והאסלאם — הרצאה אקטואלית (יחסית אליי…) על יחסם של האיראנים לדת האסלאם ותפקידה של הדת בתהליכים חברתיים ופוליטיים באיראן.
מהנעשה באיראן — הרצאה כל כך אקטואלית שאני לא יכולה לומר לכם מה יהיה הנושא המדויק. על הנושאים החמים ברשתות החברתיות באותו שבוע, וקצת אנקדוטות משבועות אחרים.
מבוסס, בין השאר, על סדרת הפוסטים "מהנעשה באיראן" שהתחילה בחדר 404 וממשיכה לסירוגין כאן ושם.



אקדמיה ביער – קורסים שלי בירושלים

יום שני, 28 באוקטובר, 2019

בת דודתי השוקולטיירית המהממת יערה קלמנוביץ', המוכרת יותר כיערה-קקאו מיער הקקאו, החלטנו לפצוח בשיתוף פעולה נועז, ולקיים קורסים שלי אצלה במפעל יער הקקאו בתלפיות, אחרי שעות העבודה.

אז קבלו את…

אקדמיה ביער!

שלושה קורסי העשרה ביער הקקאו, פועלי צדק 2, אולם 317, תלפיות, ירושלים.

יער הקקאו זה כאן (אפשר לחפש גם ב-WAZE או בגוגלמפס בעצמכם)

הקורסים יתקיימו בימי שני בשעות אחה"צ/ערב, בכל אחד 10 מפגשים של 90 דקות. תיכף סילבוסים, קודם זמנים:

16:30-18:00 איראן הטרום אסלאמית

18:30-20:00 בלשנות 101

20:30-22:00 מהנעשה באיראן.

ההרשמה תהיה בין 3-14.11 דרך קמפיין הדסטארט שנמצא כאן: אקדמיה ביער – הפיילוט.

הרשמה דרך הדסטארט אומרת שכרטיס האשראי שלכם מחויב רק אחרי שהקמפיין מגיע ליעדו, כלומר רק כאשר בטוח שהקורסים אכן נפתחים.

סילבוסים (אפשר להירשם לקורס אחד, לשניים או לשלושתם, אפשר גם הרצאות בודדות – הכול יהיה בקמפיין)

איראן – תרבות והיסטוריה (16:30-18:00)

איראן - תרבות והיסטוריה: סילבוס.

שיעור – תאריך

1
2.12

מי אתם האיראנים? היסטוריה מוקדמת + נופים ומראות מאיראן של היום

2
9.12

מאין באנו? בריאת העולם על פי הדת הזורואסטרית

3
16.12

ממיתולוגיה להיסטוריה – 3000 השנים הראשונות לקיום העולם

4
30.12

לאן אנו הולכים ולפני מי אנו עתידים ליתן דין וחשבון? אחרית הימים האישית והעולמית לפי הדת הזורואסטרית

5
6.1

נפלאות השפה הפרסית + שירה פרסית קלסית

6
13.1

יהודי איראן

7
20.1

היסטוריה של המאה ה-19-20 ביעף

8
27.1

דגל איראן והשירים הלאומיים של איראן (מהמנון קאג'אר ועד ההמנון הנוכחי)

9
3.2

מגילת אסתר – היה או לא היה?

10
10.2

אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו

 

בלשנות (18:30-20:00)

שיעור ותאריך

(רוב הסיכויים שלא נספיק את כל הנושאים בכל שיעור, אבל זו השאיפה)

1
2.12

מבוא: הפלא הקרוי שפה, langue et parole, היסטוריה של חקר השפה – מפאניני ועד צוקרמן (אולי מפאניני ועד צ'ומסקי), גישות וסיבות לחקר השפה (סינכרוני ודיאכרוני, תארנות לעומת טהרנות; כדי שהאלים יבינו, לצורכי לימוד, תיעוד שפות נכחדות, החייאת שפות ועוד), מהי שפה.

תחומי חקר השפה [לקסיקולוגיה, אטימולוגיה, בלשנות היסטורית, סטרוקטוקלית לעומת גנרטיבית (יכול להיות שיעור שלם או קורס שלם), דקדוק: אורתוגרפיה, פונולוגיה, מורפולוגיה, תחביר.

2
9.12

איך נוצרות שפות: תיאוריית העץ ותיאוריית הגלים, "עצלות הדובר", פונקציות הקשר על פי רומן יאקובסון.

התפתחות הא"ב, סוגי א"ב (מפיקטוגרמות ליתדות להפשטות לשאילות), סדר האותיות במערכות הא"ב השונות (זה לא ממש חקר שפה. זה סתם מגניב).

3
16.12

פונולוגיה: פונולוגיה לעומת פונטיקה, הבדלים בין שפות (מקרה הקיצון של הפונמה r), מאפיינים (קוליות, מקום חיתוך, אופן חיתוך, נישוף, טונאליות), טרפז התנועות, תכונות מבחינות וזוגות מינימליים בשפות שונות, תפיסת פונמות/אלופונים כפונקציה של קיום ההבחנה בשפה (סיפורים: האיראני שלימד אותי גרוזינית, הזמרת ששרה בשפה זרה "אתה חרא", האוהד שקילל במקום לעודד). סוגי חילוף בין אלופונים (מותנה, חופשי, תפוצה משלימה), מבני הברות בשפות שונות (סיפור: ענתי וצרורות העיצורים).
הקשר לאורתוגרפיה [בקצה אחד צרפתית עם הסופיות השקטות ואנגלית – למשל kghotibgh (fish) ובקצה השני סנסקריט שהיא הכי מדויקת]. אסימילציה ודיסימילציה: סנדהי פנימי וחיצוני וביטויו בכתיב + הסיפור על המלך שזרק על המלכה ממתקים. הגדרות: תנועות, עיצורים, תנועות למחצה, דיפתונגים, פונמה, אלופון.

4
30.12

מורפולוגיה: שפות מפרידות, מדביקות ונוטות (דוגמאות), צורני גזירה וצורני נטייה, חלקי דיבר וקטגוריות דקדוקיות, הבדלים בין קטגוריות ודרכי הבעה בשפות שונות – השוואה בין עברית, אנגלית ושפות שיש בהן קטגוריות שאין "לנו" או ש"חסרות" בהן קטגוריות (איך מסתדרים?). מין, מספר, יידוע, יחסה, גוף, זמן, voice, מודוס, אספקט, אקציונסארט, (דוגמה קיצונית: מבנה הפועל בבסקית).

5
6.1

תחביר : הקשר בין מורפולוגיה לתחביר (ציר החופש/פיצוי: ככל שהמורפולוגיה עשירה יותר, סדר המילים חופשי יותר, דוגמאות משפות שונות) המימד הסינטגמטי לעומת המימד הפרדיגמטי.
משפט לעומת מבע; תמה ורמה, נושא לוגי לעומת נושא תחבירי, נושא ופרדיקט, גרעינים ומשלימים, ערכיות הפועל (כולל ארגטיביות וחג"מים), וערכיות של חלקי דיבר אחרים, פסוקיות; גישות בניתוח: תבניתית לעומת צ'ומסקיאנית, יחסים בין משפטים, מבנה עומק ומבנה שטח.

6
13.1

סמנטיקה: מסמן-מסומן-רפרנט, תבנית-תמנית; גישות בסמנטיקה: מאגית, רפרנציאלית, סטרוקטורלית; מילים ורגש (עשוי להכיל מילים גסות, האם צריך אישור או להימנע מחומר לימודי?), מעתקים סמנטיים: מטונימיה, מטאפורה, אליפסה, שאילת משמעות (דוגמה יפה: פוסטמה). שדות סמנטיים, ניתוח סמנטי: דנוטטיבי, קולוקטיבי, קונוטטיבי. אידיומטיות וניבים (דוגמה: "יש לו עין מלוחה").

7
20.1

פרגמטיקה: יש לך שעון?

8
27.1

אלה שהורסים בדיחות: הומופונים, הומוגרפים, הומונימים, פוליסמיה, ערכיות הפועל ועוד.

9
3.2

לשונות במגע: דרכי שאילה ורמות היתוך

10
10.2

העברית – מאין ולאן? (או: השגיאות של היום הם החוקים של מחר)

 

מהנעשה באיראן (20:30-22:00)

(זו שקופיות ישנה. בקורס נראה מה נשתנה)

בניגוד לקורסים האחרים, כאן האירועים האקטואליים יכתיבו את נושאי העומק בכל פגישה. כל פגישה תכלול כמה נושאים, והיבטים שונים של הנושאים השונים יופיעו בכמה פגישות.

בין השאר נשאל: האם הרפובליקה האסלאמית היא דמוקרטיה? נברר את מבנה השלטון: מי נגד מי וכמה כמה? נדון במעמד האישה באיראן לאורך השנים, בדמוגרפיה ובמה שנקרא "הצעירים", בזכויות אדם, באיכות הסביבה, בלהט"בים, במיעוטים אתניים ודתיים, באמנות (מוסיקה, קולנוע, ספרות ועוד), ברשתות החברתיות, בתופעות כמו בריחה מהדת ובריחה מהאסלאם, במהפכה האסלאמית, ועוד. ויש גם מבט לעתיד…

 

תשובות לשאלות נפוצות:

  1. כן, הקורסים ייפתחו רק אם תהיה מספיק הרשמה.
  2. כן, זה הכול או כלום, מימון צולב, סבסוד הדדי – איך שתרצו לקרוא לזה: המימון הוא לכל שלושת הקורסים.
  3. לא צריך להירשם לכל השלושה. אפשר לבחור להירשם לקורס אחד, לשני קורסים או לשלושה קורסים.
  4. עדיף כמובן להגיע בגופכם, אבל אפשר יהיה להשתתף בקורס גם באופן מקוון.
  5. תהיה אפשרות להרצאה בודדת.
  6. אם אתם צריכים ויזה לירושלים אז אפשר גם אחה"צ שלם עם כל שלושת הקורסים.
  7. יש גם אופציה של כל שלוש ההרצאות ביום הראשון ואז להחליט באיזה קורס רוצים להמשיך.
  8. כי ככה.
  9. לא, מה שמתיש אותי זה הנסיעות. ההרצאות דווקא מעלות אדרנלין.
  10. אז אפשר לשאול בתגובות…

 

 

אסתר לא הייתה יהודייה? רגע, אסתר הייתה?

יום רביעי, 20 במרץ, 2019

*** עדכון: בעקבות מחאתי שינו את הכותרת. תודה!!!***

הכותרת המתוקנת. תודה!

אז התראיינתי לוואינט. בגדול, מעט מאוד גופי תקשורת משלמים על ראיון או על כתיבת תוכן (ב-14 שנות רומן עם התקשורת לא נזקקתי ליותר מיד אחת כדי למנות את המקרים שזה קרה). אני עושה את זה בשמחה לשם יח"צ, כי באמת ככל שיותר אנשים נחשפים לתוכן שלי ואליי, כך יותר אנשים קונים את ספריי, מאזינים לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן, תומכים בפועלי באופן קבוע או קונים לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, עולה הסיכוי שגופים שמשלמים היטב ייחשפו אליי ויזמינו הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

ואין ספק ש-YNET זה אחלה יח"צ (זכור לטוב טורי הקבוע ב-YNET כלכלה מלפני כ-10 שנים, שהביא לי הרבה פרנסה). אבל!

מה שקרה הפעם הוא ש-YNET שמו את הראיון איתי בחלק הסגור למנויים בלבד! נכון, חודש ראשון זה חינם (כך אמרה העורכת כשהבעתי את תרעומתי), אבל זה בכל זאת הרשמה לאתר, ואפילו אני לא עשיתי את זה! וחוץ מזה גם נתנו כותרת שאני לא אומרת! הכותרת היא "אסתר לא הייתה יהודייה", ומי שלא נותן לוואינט את הפרטים שלו, חושב שאני אמרתי את זה!

הקליקו כדי להגיע למאמר

מה שאני אומרת הוא שאשתו המתועדת של אחשוורוש, אמסטריס בת הותאנה, לא הייתה יהודייה. בקיצור, אחרי שלא אמרו לי (וליצחק טסלר, שהופתע כמוני!) שזה הולך להיות תוכן מוגבל למנויים, ואחרי שנתנו לי כותרת שמוציאה אותי עאמה, נראה לי אֶתִי לחלוטין לתקן את הפדיחה המקצועית ולתת לכם גישה לחומר כקובץ PDF (גם ככה אם חודש ראשון זה חינם והייתם עושים מנוי ומבטלים מיד אז הייתה לכם גישה אליו, נכון? זה מה שהם בעצם רוצים לומר).

אז בבקשה: אסתר בהקשר אקטואלי – שיחה שלי עם יצחק טסלר ל-YNET

(ההרצאה נועדה במקור לקדם את ההרצאה שנתתי בבית אבי-חי ב-10.3, שאני לא נותנת כאן קישור ישיר לווידאו שלה, כי אני רוצה להעלות את האודיו בתור הפרק של 25.3 באיראניום מועשר)

רוצים לשמוע עוד ו/או להביע את הערכתכם? רכשו את ספריי המצוינים – מגילת אסתר מאחורי המסכה, גיבורים מלכים ודרקונים – מיתולוגיה איראנית לכל גיל, והטוב הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית. האזינו לפודקסטיי איראניום מועשר ואיראן בקטן! ואתם מוזמנים גם לתמוך בפועלי באופן קבוע או לקנות לי קפה באופן חד פעמי. וכמובן, המליצו למנהלות הרווחה שלכם ולרכזי התרבות ביישובכם להזמין ממני הרצאות העשרה מהממות (את זה עושים דרך אנסטסיה).

אבל לישראל אין נוצות!

יום ראשון, 15 באפריל, 2018

תקציר מנהלים:
סולמיתג חדש בטוויטר של שונאי ישראל, שמבוסס על משחק ילדים.
בסרטון של רשות השידור שמסביר את המשחק יש כתוביות באנגלית.

אללה יוסתור.
אני מסבירה את שגיאות התרגום שאפשר להסביר.


בימים האחרונים נפוץ בטוויטר האיראני הסולמיתג #اسرائیل_پر (אסראא'יל פ'ר). לא כל כך הבנתי מה הוא אומר בדיוק, אבל הבנתי שהוא מדבר על השמדת ישראל. הנה כמה ציוצים לדוגמה.

את הצירוף پر (פ'ר) בפרסית אפשר לקרוא בשני אופנים: פֹּר (porr) – "מלא", או פַּר (par) נוצה, וגם גזע ההווה של הפועל "לעוף, לקפוץ".
אז שאלתי את האינפורמנט שלי מה זה אומר: האם זה פֹּר "מלא"? הכוונה היא שימיה של ישראל מלאו? קיצרו לנו את הדדליין מ-22 שנים (ב-2015 התחילו לספור לנו לאחור 25 שנים) לעכשיו?

אז זהו שלא. מתברר שיש משחק ילדים כזה, בשם کلاغ – پر (כַּלָאע' – פַּ'ר) "עורב – עוף", שמשחקים אותו כך: כולם שמים אצבע על השולחן או על הרצפה, "מנחה" המשחק אומר "עורב – עוף!" וכולם מרימים אצבעות. "דרור – עוף!" וכולם מרימים אצבעות. וכן הלאה עם שמות ציפורים, ואז הוא אומר, למשל "חתול – עוף!" ומרים את האצבע. מי מהשחקנים האחרים שמרים אצבע – נפסל. ואז אומרים:

کلاغ – پر، گنجشک – پر. گربه؟ گربه که پر نداره! هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره!

כלומר: "עורב – עוּף! דרור – עוּף! חתול? לחתול הרי אין נוצות! מי שהרים את ידו "נשרף", אין לו מושג!"
בפרסית זה נשמע יותר טוב, כי "נוצות" ו"עוּף" זאת אותה מילה.

אחרי שהבנתי את זה, צייצתי (אני עושה את זה לעתים נדירות למדיי) כך:
עורב – עוף! דרור – עוף! ישראל? לישראל הרי אין נוצות! מי שהשתמש בסולמיתג #ישראל_עופי "נשרף", אין לו מושג!

אה, אופס. יש לי שם תקלדה במילה "דרור"…

הנה סרטון חמוד שהכינו ברשות השידור של המדאן כדי להדגים את המשחק. הוא באיכות מאוד ירודה, אבל לא מצאתי אותו עם הכתוביות בשום מקום אחר.

קודם תראו, אחר כך תראו שוב ותקראו את הכתוביות שמסבירות את המשחק, ואז לא תבינו כלום. ואז תחזרו הנה לקרוא קצת על התרגום. נראה לי שלא השתמשו בגוגל טרנסלייט אלא שזה תרגום אנושי, אבל זה אחד המקרים הנדירים שבהם מתרגם אנושי הוא יותר גרוע מגוגל טרנסלייט… גוגל טרנסלייט מאוד השתפר בשנים האחרונות (הסרטון הועלה ב-1391, שזה לפני 5-6 שנים), אז אני לא יודעת לומר כמה מהטעויות הן משם וכמה של המתרגם, אבל בהחלט יש שם טעויות שלא היו קורות בתרגום מכונה.

כתובית: cast photo to stand.
הטקסט המקורי (מופיע מתחת לסרטון): بازیگران گرد می نشینند – השחקנים יושבים במעגל.
איך? נראה לי ש-cast זה "השחקנים", אין לי מושג איך הגיעו ל-photo ומ"יושבים" ל"לעמוד", ולכן הגעתי למסקנה שזה מתרגם אנושי כושל. לדוברים לא ילידיים זה די טבעי להתבלבל בין "לשבת" ו"לעמוד". גוגל טרנסלייט דווקא מתרגם: actors sit round.

כתובית: One Person can start to read the Avesta.
הטקסט המקורי: یک نفر اوستا می شود که شروع به خواندن می کند –
תרגום: מישהו אחד נבחר ל"מנחה", והוא מתחיל לשיר.
כיצד? אוסתא בפרסית הוא הומוגרף של שתי מילים: אָוֶסְתָא – האווסטה, ספר הקודש של הדת הזורואסטרית (זה התרגום), או אוּסְתָא – הגייה עממית של אוסתאד (מורה, היום: פרופסור), במשמעות בוס, או במשחק – זה שמנחה את המשחק (זה שאומר "הרצל אמר", למשל).
בפרסית הפועל "לקרוא" משמש גם לשירה, תפילה ולימוד, כאשר ההבדל הוא לפי השדה הסמנטי של המושא (לקרוא שיר = לשיר, לקרוא תפילה = להתפלל, לקרוא מתמטיקה = ללמוד).
גוגל טרנסלייט מתרגם עכשיו: One person gets an Avesta who starts to read

כתובית: When the name of a bird of the rest of the members have to say enjoyed "full"
טקסט מקורי: وقتی اسم پرنده ای را می برد بقیه اعضا باید بگویند " پر"
תרגום: כשהוא (=המנחה) אומר שם של ציפור, שאר המשתתפים צריכים לומר "עוּף!"
התרגום פה יחסית בסדר, רק שתי בעיות…
– אין לי מושג מאיפה הקריצו את enjoyed
– אין לי מושג למה החליטו ש"שאר המשתתפים" יהיה לוואי של "שם של ציפור". כשהמילים מופיעות רצוף, אפשר להתבלבל. אבל כאן מפרידים בין "ציפור" לבין "השאר" צורן סיתום (זה ההיפך מיידוע), מילת היחס של מושא ישיר מסוים (זוהי פוסט-פוזיציה ולכן מופיעה אחרי המושא הישיר), ופועל. צריך מתרגם ממש גרוע בשביל לעשות דבר כזה…
גוגל טרנסלייט מתרגם: When the bird's name is given, the rest of the members must say "full" (היידוע הוא בגלל שהם לא למדו אצלי שמילת היחס של המושא הישיר המסוים, לאו דווקא מציינת יידוע).

כתובית: If you take the bird does not pause the nominal
טקסט מקורי: اگر اسمی که می برد پرنده نباشد مکث می کنند.
תרגום: אם השם שהוא מציין אינו ציפור, הם עושים פאוזה (כלומר: לא אומרים כלום).
הא? כיצד?! התחביר המוזר לגמרי, וזה שתרגמו בגוף שני, מעיד שוב שזה מתרגם אנושי גרוע ולא תרגום מכונה. הפועל take הוא מכיוון שהמרכיב הפועלי בפועל המורכב "לנקוב בשם" בפרסית הוא פועל שאחת ממשמעויותיו הנפוצות היא "לקחת". והשאר – סלט עם אותם מרכיבים של המשפט המקורי, בתיבול ובסדר שונים לחלוטין…

כתובית: Later poetry sings:
הטקסט המקורי: بعد شعر می خوانند:
אחר כך הם שרים/מדקלמים:
WTF?! אפילו במשפט כל כך פשוט המתרגם הצליח להחליף תפקידים ולתרגם רבים כיחיד?!

כתובית: No one has any k that is filled with burned slipping
הטקסט המקורי: پر نداره هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره (אני אפילו לא בטוחה שזה המשפט שזה מנסה לתרגם…)
תרגום: אין לו נוצות! כל מי שהרים את ידו "נשרף" – אין לו מושג!
אז filled מתרגם את پر, שהוא כאן במשמעות "נוצה", אבל ההומוגרף הנפוץ יותר הוא "מלא". אבל כל השאר, וואללה אין לי מושג איך הגיעו לזה.

כתובית: The crow – Full. Sparrow – Full. CAT? A cat that has no fill
הטקסט המקורי: کلاغ – پر – گنجشک – پر – گربه؟ – گربه كه پر نداره
תרגום: עורב – עוּף! דרור – עוּף! חתול? לחתול הרי אין נוצות!
אנחנו יודעים כבר מקודם שהתרגום של "עוּף" כ"מלא" ושל "נוצות" כ"מילוי" הוא בגלל ההומוגרף پر (פ'ר). ה-that התמוה באמצע הוא תרגום של که (כה, ke) שבאמת משמשת בדרך כלל לשעבוד, אבל יש לה עוד שימושים שלא חופפים לעברית/אנגלית, שאחד מהם נקרא "כֶּה רטורי" – שנפוץ במיוחד במדוברת, בא במקום השני במשפט או בסופו (או בשניהם), ומשמש להדגשה, כמו "הרי".

כתובית: Each k that has burnt 50 no
טקסט מקורי: هر كی كه دستش بالاست سوخته خبر نداره
תרגום: כל מי שהרים את ידו – נשרף, אין לו מושג.
ואין לי מושג איך הגיעו לתרגום הזה.

והנה הסרטון באיכות יותר גבוהה, אבל בלי הגוגל טרנסלייט

השבוע האזנתי לוובינר עסקי שלא אנקוב בשמו כי אני הולכת לומר עליו משהו לא כל כך טוב… בוובינר דיברו, בין השאר, על תרגום לאנגלית (של דברים שאמורים להיות ייצוגיים, לא רוצה לפרט כדי לא להסגיר פרטים), ואמרו שמחיר התרגום משתנה, תלוי אם זה מתרגם מקצועי או סטודנט שמחלטר. אז אני לא אומרת שכל הסטודנטים שמחלטרים הם גרועים. חלקם טובים מאוד (אני רוצה לחשוב שאני הייתי טובה גם כסטודנטית), אבל בכל זאת כדאי לעשות בדיקת איכות ולא רק לבדוק מחירים. סבא רבא שלי נהג לומר "אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול", ונראה לי שלגבי תרגום זה עוד יותר נכון.

מזמן לא כתבתי פוסט של בלשנות חופרת, אני מקווה שהיה מעניין!

רוצים לשמוע עוד?
קודם כול, אתם מוזמנים ביותר לפודקאסטים שלי! מומלץ תוך כדי נהיגה, פעילות גופנית יבשתית, שטיפת כלים ועבודות בית אחרות.
איראניום מועשר – פודקאסט עצמאי יחד עם עידו קינן, פרקים של 40-80 דקות (השבוע עלה פרק 9 על שינדלר האיראני, ובשבוע הקרוב יעלה פרק 10 על אינדוקטרינציית ילדים בזמן מלחמת איראן-עראק, עם שרונה מזליאן-לוי)
איראן בקטן – מיני-פודקאסט חדש ברדיו תל אביב, פרקים של 10-14 דקות. שלושת הפרקים הראשונים עסקו בראש השנה, והשבוע מתחילים טיול באיראן.
להזמין הרצאות שלי זה דרך אנסטסיה, ורק אם יש תקציב מאוד יפה. אם אין לכם תקציב ממש יפה, כתבו לי דרך הצור קשר כאן מימין, ואמליץ לכם על אחרים (לאנסטסיה גם יש מרצים בתקציבים נמוכים יותר).
אם אתם רוצים להביע את הערכתכם לתכנים שלי, אתם מוזמנים לרכוש ספרים באתר הוצאת זרש ולהמליץ לאחרים לעשות אותו דבר, ואפשר גם סתם לקנות לי קפה.

ניוזלטר של נספחת התרבות בטהראן, 2048

יום שני, 9 באפריל, 2018

בשביעי של פסח, פרסם מקור ראשון גיליון שלם של אוטופיות ל-2048. בז'אנר נתנו לנו יד חופשית, ואני בחרתי בניוזלטר.

ניוזלטר אביב 2048 מנספחת התרבות של ישראל באיראן החופשית (זאת אני)

למי שרוצה לדעת איך היה לפני העריכה: האמת היא שהעריכה הייתה מאוד קלה, אבל נו, OCD.

פיצלו פסקה שהייתה אמורה להיות אחת (נראה לי שחוץ ממני אף אחד לא שם לב); את כותרת המשנה לא נתנו לי לערוך לפני העימוד, אחרת היה כתוב טהראן עם א'; קצת קיצצו באירועי האביב, אבל באמת היו שם המון אירועים…

אז כל מי ששוקל להיעלב שלא הכנסתי אותו ללוח אירועי האביב – זה לא אני, זה הקיצוצים!

את אחד האירועים השאירו, אבל שינו את שם הדוברת, אולי כי חשבו שהתבלבלתי, אז יצא שאורלי נוי מופיעה פעמיים, שזה מעולה כי היא באמת המתרגמת הכי טובה בעולם מפרסית לעברית. ויצא שהיא ממש משתפת פעולה עם מדינת ישראל, שזה שיא האוטופיה.

וגם הפכו לי "מועדוני גייז" ל"מועדונים", אבל זה מלכתחילה היה בדיקת גבולות. בכל זאת מקור ראשון…

תודה לישי פלג על ההזדמנות לחלום בפומבי!

 

מעבר לזמן – עם אהרון ברנע

יום ראשון, 25 במרץ, 2018

אז התכנסתי עם אהרל'ה ברנע במרתפי הכנסת כדי לדבר על מה שאני יודעת לדבר עליו הכי טוב.

זה כנראה היה ממש טוב, כי אנשים מצאו לנכון לחפש את מספר הטלפון שלי ולהתקשר אליי כדי לספר לי כמה הם נהנו ומה דעתם על כל מיני דברים שכבר כתבתי עליהם ספרים, כי כנראה יש לי המון זמן פנוי ואני אוהבת לדבר בטלפון (אני לא! אל תתקשרו טלפונית! כמו שאמר דדי שי – אני שונאת שאנשים מתקשרים בזמן לא מתאים, למשל בזמן אחרי שהמציאו את האימייל!)

בקיצור, תראו. היה מספיק ארוך כדי להכניס גם אגנדה אישית 🙂

ואם אתם אוהבים לשמוע ולראות אותי וטרם קניתם את ספריי, אז הנה לינק להוצאת זרש, המפיצה את כל כתבי תע"ג, והנה גם קישור להסכת העצמאי איראניום מועשר, ולינק למיני-פודקאסט איראן בקטן ברדיו תל אביב (הם לא אוהבים שם את המילה הסכת…).

ואם אתם רוצים לראות אותי מרצה בגודל טבעי ויש לכם אחלה תקציב, אז קובעים אצל אנסטסיה, כי אני מסננת 97.63% מהטלפונים.

שנה טובה וחגים שמחים!

הפגנות דֵי 1396 באיראן: סיכום השבוע שלי בתקשורת

יום שישי, 5 בינואר, 2018

ביום ראשון שלפני גל המהומות, התארחתי בגיקונומי והסברתי למה אין הפגנות באיראן. ואז…

יום חמישי 28.12.2017, 7 בחודש דֵי 2576/1396
כאן 11, חדשות הערב, כתבתו של איתמר מאירי:

בשבת ראיתי שצימט התותח כפרה עליו חורך את התקשורת ואליי אף אחד לא מתקשר, אז סִנדלתי את עצמי להתחיל את הפודקאסט שאני מתכננת כבר כמה חודשים. אבל ברוך השם, לצימט יש רק גוף אחד שיכול להיות רק במקום אחד בזמן אחד, ולכן גם אנחנו האיראניסטים האחרים בארץ קיבלנו קצת צומי.
בצאת השבת כבר נקבעו לי כמה אייטמים ליום ראשון, אבל הבטחתי ולכן קיימתי: העליתי פיילוט במוצ"ש, והקלטתי עם עידו קינן פרק יותר מקצועי ביום שלישי, ואנחנו עדיין עורכים אותו. קישור יינתן ברגע שיעלה.

האמת, מהר מאוד הגעתי למצב שגם אני לא ממש עוקבת (וגם חולה, אבל בנס גדול השתעלתי רק בשידור אחד, בשאר שתיתי מים חמים). אבל תודה לאל עדי עומרי מהמשרד של נירשמן ריכזה לי את כל (או לפחות רוב) השיחות שהיו לי בתקשורת. מביאה לכם אותם לפי סדר כרונולוגי, למיטב זכרוני…
יום ראשון: 31.12.2017, 10 בחודש דֵי 2576/1396.

השבוע התחיל בשיחה עם דודו ארז בשלושה שיודעים בכאן תרבות (זה כל השעתיים, אני מתחילה בערך ב-1:17:10)

אולפן וואינט עם אטילה שומפלבי:

גלי ישראל, תוכנית הבוקר עם שרון גל (הקלטות אני לא מאמבדת)

רדיו 103fm, התוכנית של בן כספית ואריה אלדד

אולפן וואלה! חדשות, עם יעקב אילון

כאן 11, "ערב ערב" עם דב גילהר:

יום שני, 11 בדי, 1.1.2018

מה בוער עם רזי ברקאי ובועז ביסמוט ♥ 

כאן ב', "סדר יום" עם קרן נויבך

קול הגליל העליון 

כאן 11, "העולם היום" עם מואב ורדי:

ערוץ i24, "דה רנדאון":

ויהודית יחזקאלי פרסמה ראיון איתי בבלוג העיתונאים.

יום שלישי 2.1.2018, 12 בדי 2576/1306
חדשות הבוקר של רשת, ניב רסקין 

>

חזרתי משם כל כך מתוסכלת אבל מאופרת כל כך יפה, שישר העליתי את הווידאו לייב הזה בפייסבוק:

בצהריים הייתי שוב ב-i24News, בתוכנית Daily Dose, אבל אני לא מוצאת וידאו של זה 🙁

יום רביעי 13 בדי, 3.1.2018

 כשהגעתי בשלישי בבוקר לערוץ 12, פגשתי את צימט, שהלך לאורומיה בערוץ 10. יום אחר כך אני הלכתי לאורומיה [אני כותבת את זה ככה כי זה משעשע אותי ואת כל מי שקצת מכיר את איראן – אורומיה היא עיר בצפון מערב איראן שהייתה בה גם קהילה יהודית גדולה, דוברת לישן דידן (כורדית)], ושם גם השתעלתי בשידור חי. אני עדיין חיה, אבל בלי אספקה סדירה של מים חמים אני משתעלת כאילו אין מחר.

אור הלר ומירי נבו בתוכנית הבוקר של ערוץ 10:

 
במונית בדרך הביתה גם דיברתי עם אבי רצון ברדיו ירושלים.
באותו יום התפרסמה כתבתה של סיגל בן דוד במגזין של מעריב שתרמתי לה כמה הגיגים.
וגם עדכנתי שוב את קרן נויבך בסדר יום ברשת ב'
והסברתי ליעל דן בגלי צה"ל למה כולם צריכים לסתום
בצהריים ערכתי תדרוך טלפוני בשיחת ועידה לעיתונאים זרים במסגרת Media Center. קיבלתי רשות לשתף איתכם את ההקלטה!
(דלגו על חמש הדקות הראשונות, זה רק כניסה של העיתונאים ל"חדר" שיחת הוועידה והצגה עצמית של כל אחד. האקשן מתחיל ב-5:02)
מהתדרוך הזה יצאו כמה כתבות מגניבות בשפות זרות:
אנגלית (ג'רוזלם פוסט)
אנגלית (דויטשה וולה)
צרפתית
והכי מגניב – אינדונזית!
יום חמישי, 14 בדי, 4.1.2018
נפתח בשיחה עם גיל בשלושה שיודעים בכאן תרבות
המשיך בשיחה עם אילה חסון ב-103fm, במונית להקלטת ראיון ברשת CBN, שאעלה כאן כשישודר ששודר יום לאחר מכן (באותה נסיעה גם דיברתי עם איריס מזור מישראל היום, אקשר כשיתפרסם).
נחשו מה עשיתי במונית בדרך הביתה?
מי שניחש שישנתי – צדק.
בצהריים דיברתי עם רדיו אמצע הדרך, 90fm וזחלתי למיטה לעוד כמה שעות.
במהלך השבוע התקשרו גם בערך מכל כלי תקשורת כדי לבקש ממני לשדך להם איראנים שמשתתפים בהפגנות, כדי לראיין אותם בעילום שם ועם עיוות קול. הסברתי להם שאני לא מעמידה חברים שלי בכזאת סכנה, כי לרפובליקה האסלאמית יש (או לפחות השמועה אומרת שיש, כבר כמה שנים) הטכנולוגיה לשחזר את הקול המקורי. ברוב התוכניות פשוט ניסו למצוא מישהו אחר שישדך, אבל יערה מיומן החוץ של גל"צ הבינה שלא כדאי להעמיד אנשים בסכנה, ולכן היא העבירה לי שאלות שהעברתי לחבר ותרגמתי. נתתי להם לבחור בעצמם את השם הבדוי…
שידרו את זה ביומן הצהריים של גלי צה"ל ביום חמישי.
וגם היכו אותי בתור מומחית בסטטוס קוו בגל"צ, באותו יום.
ראיון סקייפ שנעשה ביום הראשון של ההפגנות בנושא לכאורה אחר לגמרי, נכלל במאמר מעניין ביותר של שירה פרנקל, שהתפרסם כעבור שבוע בניו יורק טיימס.
היום, יום שישי 15 בדֵי, 5.1.2018 קצרתי את פירות העבודה של הימים הקודמים:
הראיון ב-CBN פורסם גם באתר שלהם (הכותרת שבחרו היא בדיחה ידועה…), וגם כאייטם שני ב- Jerusalem Dateline, שזה כבוד ממש גדול 🙂
מאמר שכתבתי להארץ על תפיסות נכונות ושגויות בגל ההפגנות האחרון. הנה גם בפרינט:
 WhatsApp Image 2018-01-05 at 10.37.25
אין לי כבר קול לראיונות או יכולת לדבר משפט שלם בלי להשתעל כדי לעשות עוד לייב בפייסבוק, אז אעדכן שההפגנות עקרונית דוכאו, אבל קריאות להפגנות ממשיכות להתפרסם בערוצי הטלגרם של מתנגדי המשטר. בנוסף, יש גל של סרטים שבהם אנשי בסיג' שורפים את התעודות שלהם. זה מעודד שהבסיג' עובר צד, אבל א – זה לא כולם, ב – בסיג' זה ממילא לרוב אנשים פשוטים שמצטרפים למועדון הטבות. בהפגנות החלושות של 2011, השהיד הראשון היה חבר הבסיג' באוניברסיטה שלו ולכן שותי הטרופית טענו שהוא מהצד שלהם, אבל הוריו ומתנגדי המשטר אמרו שהוא היה מהצד של המפגינים.
זהו, יש עוד ראיון ביום שני אצל גל גבאי ובן כספית, ועוד כמה דברים שאמורים להתפרסם, אני אעדכן כאן באותו פוסט כדי לא להציף.

אם אחיה, זאת אומרת.

 

8.1.2018 רז צימט ואני עושים סדר עם גל גבאי.

רוצים לשמוע עוד? באוזניים? יש לי פודקאסט! רוצים לשמוע אותי בהרצאה? הרצאות לחיילים ולמסגרות של צעירים תאבי ידע אפשר להזמין דרך המרכז האקדמי שלם, והרצאות למסגרות שמשלמות היטב אפשר להזמין דרך אצלי – חוויה עם ערך.

אז תרגמתי לכם סרט איראני…

יום שני, 13 בנובמבר, 2017

כשזהר זקס מ"מדברים בסרט" שאל על איזה סרט איראני ארצה לדבר איתם, היה ברור לי שלא אלך על אחד המפורסמים, כמו פרספוליס (המדויק), 300 (הבלתי מדויק) או אחד מזוכי האוסקר – שכל אחד מהם נפלא ומעניין בפני עצמו, אבל.

הסרט "הצ'ק", מ-2012, לא זכה להצלחה כבירה ואפילו רוב האיראנים לא מכירים אותו. אבל הוא משקף באופן נפלא את החברה האיראנית, וגם קצת את הצנזורה, אבל על זה לא הספקנו לדבר בפודקאסט.
את הכתוביות כתבתי בעצמי, ונעזרתי קצת בעורך איראני במקומות שדיברו בהם מהר מדיי…

אז תראו את הסרט (אם אתם דוברים ילידיים ויש לי פדיחות תרגום, אמרו לי בבקשה בפרטי. תרגום משמע זה לא הצד החזק שלי, ואין כתוביות בפרסית)

ותקשיבו לפודקאסט מדברים בסרט, פרק 28 ובשבוע הבא גם פרק 29, שבו אני מדברת עם זהר זקס ודין לנגזם על איראן ועל החיים עצמם.

רוצים לשמוע עוד? גגלו או חפשו ביו-טיוב "תמר עילם גינדין". אני קצת פרשתי מהרצאות לעת עתה, למעט מסגרות של צעירים איכותיים שרוצים הרצאה דרך המרכז האקדמי שלם. ואולי בסייעתא דמזדא יהיה לי עוד מעט פודקאסט משל עצמי, כרגע אני בשלב ההתארחות והלמידה, ואני לא מתחילה שום פודקאסט לפני שאני משיקה סוף סוף את קורס הפרסית המקוון שלי, זה שאני כבר חודשים עומדת בו על המקפצה ואומרת "שלוש ארבע ו-".

יום הולדת שמח לחסן רוחאני! زادروزت خجسته آقای روحانی!

יום שישי, 11 בנובמבר, 2016

به فارسی بخوانید

תקציר מנהלים:
1. אבא של חסן רוחאני זייף את תאריך הלידה שלו.
2. הנשיא עצמו שינה את שם משפחתו משם פרסי לשם אסלאמי
2א. אבל אולי זה לא אומר שהוא בוגד, ויש הוכחות במיתולוגיה האיראנית.
3. תמכו בקמפיין מימון ההמונים שלי לרכשו אתספר מיתולוגיה איראנית לכל גיל!
4. ואם כבר רכשתם – המליצו לאחרים! תמכתם, תפיצו (בעצם גם אם לא).

בשנים הראשונות של הבלוג פרסמתי ביום ההולדת שלי פוסטים על ה-TH בשמי הפרטי ועל שם משפחתי המַטְרוֹנִימִי. היום אני עושה דבר דומה עם חסן רוחאני. ההצדקה לכך היא קצת עקומה ואולי מבלבלת, אז מי שרוצה יכול לדלג פסקה אחת ולעבור ישר לאנקדוטה, או אפילו ישר לחלק המעניין על שינוי שמו.

לפי תעודת הזהות שלו (ואם תחפשו בוויקיפדיה אז גם שם), רוחאני נולד ב-12.11.1948. השנה 12.11 יוצא י"א בחשוון, שזה יום ההולדת שלי. זה הקשר אליי.
אבל ב-1948 זה היה י' בחשוון. אז הנה ההצדקה העברית.
ההצדקה היותר מוצדקת היא לפי הלוח האיראני: מכיוון שהלוח האיראני הוא סופר מדויק, השנים שיש בהן 366 ימים לא מתאימות בדיוק נמרץ לאלה של הלוח הגרגוריאני, ולכן השנה יום ההולדת שלו האיראני שלו — 21 בחודש אָבָּאן — חל היום.
(בגלל הבדלים דקים בעיבור השנים הלועזיות והאיראניות, בשנים שיש בהן 29 בפברואר, התאריך האיראני זז יום אחד אחורה בלוח הלועזי, בד"כ עד 28 בפברואר הבא, אבל לפעמים רק עד ראש השנה הפרסי, החל ב-20/21 במרץ. השנה התאריך זז לכל השנה, וב-1948 רק עד ראש השנה. משהו עם חוסר דיוק של עיבּורֵי שנים לועזיות).

האנקדוטה המעניינת היא שלדברי אמו הוא בכלל לא נולד ב-21 בחודש אָבָּאן, אלא ב-9 בחודש דֵי. אז למה אבא שלו רשם לו תאריך לידה שהוא חודש וחצי לפני?

קודם כול, איך זה אפשרי: כי באיראן, לפחות בזמן ההוא, מוציאים תעודת לידה ותעודת זהות לפי דברי האב, ולא מבקשים הוכחות כגון תדפיס לידה מבית חולים. יצא לי כבר לקבל תעודות לידה/זהות של משפחה שלמה שרצתה לדעת מתי ימי ההולדת שלהם, ויצא שילדה שנולדה באביב הייתה רשומה בסתיו, ואחותה היא זו שנולדה בסתיו (התאריכים שונו על מנת להגן על פרטיות משפחת יצחקזאדה).

אלט-טאב: מציאת תאריך יום הולדת על סמך צילום טוב של תעודה כלשהי זה שירות שאני נותנת בשביל הנשמה וצבירת קארמה טובה, אז אם יש לכם מישהו שנולד באיראן ולא יודע מתי יום ההולדת שלו – הביאוהו הלום. שיפט-אלט-טאב.

חסן רוחאני מראה לכם את תעודת הזהות שלו עם התאריך המזויף

חסן רוחאני מראה לכם את תעודת הזהות שלו עם התאריך המזויף

יש הרבה הורים שרושמים את בניהם בתאריך יותר מאוחר, כדי לדחות להם את הגיוס לצבא. אבל כאן מדובר בחודש וחצי קודם ומשפחה שלא בדיוק משתמטת מחובתה הלאומית. אז מה קורה פה? הפתרון הוא בלוח המוסלמי: רוחאני לא בא לעולם ב-10 בחודש מחרם, הידוע יותר בשם עאשוראא' — אלא ב-28 בחודש צפר (רוב האיראנים גם לא יודעים איזה חודש מוסלמי זה, אבל רוחאני כנראה בא ממשפחה מאוד דתית). כלומר אבא שלו חיפש תאריך לידה יותר משמעותי, ובחר ביום הקדוש ביותר בשנה. על המשמעות של היום העשירי בשנה ועל תזמון אירועים או שינוי התאריך בספרי ההיסטוריה, כבר כתבתי במגילת אסתר מאחורי המסכה, אז בואו נעבור למה שעדיין לא כתבתי…

***

 

אז איך אמרת שקוראים לך?

לאחיו של חסן רוחאני קוראים חֹסֵין פֶרֶידוּן. חסן וחסין הם שמות של שני אמאמים, שזה מאוד חמוד אבל לא קשור לאיראן הקדומה. מה שחשוב הוא ששם משפחתו הקודם של חסן רוחאני הוא פרידון. עם המהפכה הוא שינה את שמו לרוחאני. זה לא סתם שינוי משם פרסי לשם ערבי, זה שינוי משם איראני שמופיע כבר באווסטה, כתבי הקודש הזורואסטריים — משם של מלך מיתולוגי שהציל את איראן מהדרקון הנורא דהאכה / דהאג / מהמלך המפלצתי זַהָאכּ (גרסות מתקופות שונות לאותו סיפור, שתיהן יופיעו במיתולוגיה איראנית לכל גיל) — לשם ערבי שמשמעותו בפרסית "איש דת". זה מראה לכם איפה הנאמנות שלו.

האמנם?

אז קודם כול, במיתולוגיה האיראנית באופן כללי, וגם במיתולוגיות אחרות, מאוד קשה להרוג דרקונים מבחוץ. ולכן ברוב הסיפורים הורגים אותם מבפנים או דרך נקודות תורפה (הנבל אפרסיאב הוא בן אנוש, אבל טבל במעיין החיים של זרתושטרה ולכן אי אפשר לפגוע בו. אבל הוא עצם עיניים ולכן משם אפשר לחדור ולהרוג). בחלק מסיפורי ההריגה מבפנים נותנים להם לאכול חומרים רעילים או נפיצים, בחלק נותנים להם לבלוע את הטובים כדי להרוג אותם מבפנים בחרב — בשלב מאוחר יותר הדרקון הופך לטירה מבוצרת והדרך לנצח היא להיכנס אליה בעורמה, ע"ע הסוס הטרויאני, וסיפור ארדשיר והתולעת. אז אולי, רק אולי שינוי השם הוא דרך להיכנס אל תוך הדרקון כדי להרוג אותו מבפנים?

על פרידון עצמו גם מסופר שכאשר שלושת בניו חזרו מתימן עם נשותיהם הטריות, הוא התחפש לדרקון כדי לנסות אותם ולראות איך כדאי לקרוא להם (!) לאיזה מהם כדאי להוריש איזה חלק מהעולם. אז אמנם רוחאני לא מנסה אף אחד (אלא אם כן יש לכם רעיון את מי הוא כן מנסה), אבל אולי שינוי השם הוא רק תחפושת?

בכל מקרה, פרידון אמנם הציל את איראן מדהאג באופן זמני, אבל לא הרג אותו. בסיפור המאוחר יותר, מלאך בא אליו ואומר לו שלא הגיע זמנו של זהאכ למות, אז הוא רק כולא אותו בהר דמאונד. בסיפור המוקדם יותר, הוא לא הצליח להרוג אותו, כי בכל פעם שכרת איבר מגופו (ניסה מבחוץ, חחח טעות של מתחילים), האיבר הכרות קיבל חיים משלו בתור מפלצת חדשה. בסוף באו האלים ואמרו — תרגיע, בקצב הזה עוד תמלא את הארץ מפלצות. אז הוא רק כבל אותו וכלא אותו בהר דמאונד, עד כאלף שנים לפני אחרית הימים.

אני לא יודעת אם אתם מודעים לכך, אבל רוחאני, עם כל הרצון הטוב, לא ממש מצליח להרוג את הדרקון: מאז שהושבע כנשיא התגבר קצב ההוצאות להורג. אני לא חושבת שיש לו שליטה על זה, אבל יכול להיות שזה איתות מהשלטון האמיתי (ח'אמנהא'י, נו) לעם שלא יחשבו שאם הצליחו לבחור נשיא מתון (יחסית, יחסית, אחרי סינון של מועצת שומרי החוקה) אז הם יכולים לצפות לשלטון יותר מתון. רוחאני התבטא נגד אכיפה אלימה מדיי של חוקי החג'אב והגיע להסכם עם המערב בנוגע להסרת הסנקציות. התגובה של השלטון הייתה החמרה באכיפת החג'אב ונאומים של פוליטיקאים ואנשי דת בכירים יותר ובכירים פחות נגד חדירת ההשפעה המערבית. עכשיו יש דיבורים על כך שהוא יהיה הנשיא הראשון בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית שאינו נבחר לכהונה שנייה (חפשו את התמונה מלמעלה בגוגל תמונות בפרסית. ההצעה המילולית היא "נשיא של קדנציה אחת"). ידידי ועמיתי רז צימט מעריך שאלה דיבורים של נצים מימין אבל שגם לשלטון עצמו אין אינטרס להחליף את הנשיא אחרי קדנציה אחת, כי זה עלול לעורר סערה לא רצויה. אני מקווה שהוא צודק, כי סך הכול רוחאני הוא נשיא הרבה יותר טוב מקודמו: יש לו פרסית מובנת ומשובחת והוא משתמש במבנים תחביריים יפים שאני יכולה לתת לתלמידים שלי.

אלט-טאב: אני לא יודעת אם יש לחסן ולחסין עוד 10 אחים עם שמות אמאמים. אמא שלי מספרת שבשכונת ילדותה הייתה משפחה דתית שההורים בה תכננו 12 בנים ולקרוא להם על שם 12 שבטי ישראל. כשעזבו את השכונה היו להם 10 ילדים — 8 בנות ו-2 בנים. שיפט-אלט-טאב.

רוצים לקרוא עוד מיתולוגיה איראנית ואת הסיפורים המלאים? תמכו בקמפיין מימון ההמונים של ספר המיתולוגיה האיראנית לכל גיל. אפשר גם להזמין אותי להרצאה בכל מקום שמשלם היטב. יוצרים קשר פה משמאל. השמאל השני. <<< שם <<<

***

زادروزت خجسته آقای روحانی

زادروز حجت الاسلام والمسلمین حسن روحانی را شادباش می‌گویم (با اینکه به گفتۀ مادر خودشان، اصلا در نهم دیماه به دنیا آمده اند)!

 

***

نام تو، تاریخ تو، مردان کوی‌ات – جاودانه

نام پیشین جناب آقای روحانی فریدون است. در سخنرانی‌هایی که برای شنوندگان اسراییلی برگزار می‌کنم، به این نکته اشاره می‌کنم که پس از انقلاب اسلامی نام خانوادگی خودشان را نه تنها از یک نام فارسی به یک نام عربی تغییر داده اند، بلکه از نام یک شاه پهلوانی که ایران را از دست دهاگ (به پارسی میانه) / ضحاک نجات داد، به یک نام عربی که معنی آن به زبان فارسی «آخوند» است. بعداً به شنوندگان می‌گویم که از زمانی که به رياست جمهوري برگزيد شد، اعدام‌ها خیلی بیشتر شده، الان خودتان بفهمید وفاداری‌اش کجاست.

اما نکته اینکه در هفته‌های اخیر، با خواندن اسطورۀ ایرانی به پارسی میانه و شاه‌نامه و مقاله‌های اسطوره‌شناسی برای کتاب آینده‌ام – اسطورۀ ایرانی برای عبری زبان‌ها – متوجه شدم که قياس اين دو فريدون تامل بسيار بيشتری می‌خواهد.

اولاً اینکه در بیشتر اسطوره‌ها اژدها را نمی‌شود از بیرون کشت. باید از درون کشته شود. در برخی داستان‌ها به اژدها خوراکی انفجاری می دهند و يا اينكه قهرمان اسطوره اجازه می‌دهد كه توسط اژدها بلعيده شود، تا بتواند اژدها را با شمشیر از درون بکشد. این تغییر نام می‌تواند به عنوان "نفوذ به درون اژدها" تعبير شود. يعني نفوذ در گعده آخوندها.

دوماً* خود فریدون اسطوره‌ای (که در اَوِستا «ثرایتاونا» نام دارد)، برای آزمودن پسرانش، به شمايل اژدها در می‌آيد. یعنی این می‌تواند نمایشی بیش نباشد.

سوماً* و به نظر من از همه مهم‌تر – فریدون اسطوره‌ای، با اینکه ایران را از دست دهاگ/ضحاک نجات می‌دهد، دهاگ/ضحاک را نمی‌کشد: در شاه‌نامه فرشته می‌آید و می‌گوید زمانش هنوز نرسیده است، و در داستان‌های پیش‌اسلامی هر وقت فریدون یک قسمتی از دهاگ می‌بُرّد، این قسمت خودش یک هستی ناپاک می‌شود، و ایزدان می‌ترسند که اگر ادامه بدهد، زمین پر از خرفستر (موجودات اهریمنی) ‌شود. بنابراین دهاگ را محکم می‌بندد و در کوه دماوند اسیرش می‌کند.

روحانی هم، هر چند که میانه‌رو به نظر می رسند، اما اعدام‌های روزافزون – که کار رهبری است، و اینکه بعد از مصاحبه‌ای که گفتند که نباید حجاب را به این شدت اجبار کنند – برخورد گشت ارشاد با زنان بدحجاب تشدید یافت. و بعد از برجام همه آخوندها و سیاستمداران سخنرانی‌هایی علیه نفوذ فرهنگ غرب کرده اند. یعنی تلاش برای کاهش قدرت این اژدها باعث افزایش قدرت شده است…

یعنی این فریدون، حتی اگر فریدون با پوشش باشند، نمی‌توانند اژدهای اسلامی را بکشد، اما شاید بتوانند آن را در دماوند اسیر کنند تا ظهور گرشاسپِ سامان (به پارسی میانه: سامان کرساسپ).

ضمنا برای آقای روحانی بهترین ها را آرزو می کنم. فارسسی‌شان از فارسی رییس‌جمهور سابق خیلی بهتر و صحیح‌تر و واضح‌تر و قابل فهم است، و ساختار های نحوی که ازش استفاده می کنند برای خودم و دانشجویانم خیلی جالب است. بوس بوس.

** معلوم است که «دوما» به لحاظ دستوری اشتباه است اما در گفتار رایجه و من به همین خاطر عاشق این ساختم: پسوند عربی با واژۀ فارسی.

שובו של אחמדי-נז'אד? לא בקרוב.

יום רביעי, 28 בספטמבר, 2016

אמש ביקש נתנאל מגלצ שאקליט קטע פרשנות קצר על הודעתו של אחמדי-נז'אד שלא יתמודד בבחירות הקרובות. הוא אמר שישדרו את זה "אם לא יהיו חדשות רעות הלילה", אבל כידוע היו. לא שלי היה ידוע. עם נחיתה קשה מחו"ל וילדים חולים בבית, לא כל כך התעדכנתי במה שקורה, וכשיובל בר ביקש שאכתוב למעריב קטע אקטואלי, כתבתי את זה, בלי לשאול על איזו אקטואליה, כי היה לי ברור. רק אחרי ששלחתי הבנתי שמה שרצו זה מה אומרים על מותו של פרס בתקשורת האיראנית. וכך נודע לי שפרס נפטר הלילה. כשתתפנה הזירה התקשורתית לדברים שאינם פרס, החדשות האלה כבר יהיו מעופשות. אז הנה השנקל שלי בנושא (התאמתי את השפה לבלוג, כלומר קצת פחות מעונבת ממאמר לעיתונות).

השבוע הגיעה לסיומה חרושת השמועות על התמודדותו האפשרית של אחמדי-נז'אד בבחירות 1396 (2017 למניין הגויים) לנשיאות הרפובליקה האסלאמית. האמת היא שיותר משהופתעתי מהידיעה הזאת, הפתיעו אותי השמועות עצמן, על שובו של אחמדי-נז'אד. נתקלתי בהן לראשונה לפני למעלה משנה כשחיפשתי טקסטים מעניינים למבחני בית בקורס פרסית, והן התעצמו מאוד בחודשים האחרונים. זה הפתיע אותי כי אחמדי-נז'אד היה אחד הנשיאים השנואים ביותר על העם, לפחות אם לשפוט מהביקורת ברשתות החברתיות, והקדנציה האחרונה שלו הסתיימה בטונים מאוד צורמים גם בינו לבין המנהיג העליו סייד עלי חא'מנהא'י. על היחסים העיבו שלושה דברים עיקריים: נטייתו המשיחית של אחמדי-נז'אד (נכון שגם ח'אמנהא'י עקרונית מאמין בביאת האמאם הנעלם, אבל לא בטווח המיידי, ובטח שהוא לא מעוניין כרגע בבלגן שאמור לשרור פה לפני בואו), הנטיה שלו לפאר את התרבות הפרסית העתיקה על חשבון התרבות האסלאמית, ומעשים שהעידו שתואר הנשיאות קצת עלה לו לראש: הוא התחיל למנות שרים על דעת עצמו, לפטר שרים, לפתוח ולסגור משרדי ממשלה וכיו"ב פעולות שנשיא אינו אמור לעשות על דעת עצמו. הנשיא הוא להיות ראש הרשות המבצעת, ותפקידו לבצע את מה שהמנהיג אומר לו.
יתרה מזו, לפני הבחירות הקודמות התראיינו אנשי דת בכירים רבים בעיתונות, בלי להגיד שמות של מועמדים ספציפיים, והסבירו מדוע אסור שאספנדיאר רחים-משאא'י – מחותנו ומקורבו של אחמדי-נז'אד – ייבחר. רחים-משאא'י נפסל במוקדמות ולא זכה להיות בין המתמודדים הסופיים.

ב"מוקדמות" אני מתכוונת למועצת שומרי החוקה. מועצת שומרי החוקה היא הגוף שמסנן מבין האזרחים שהגישו מועמדות את הבודדים שיתמודדו לבסוף, והוא מסנן אותם לפי האינטרס של המשטר, כלומר של המנהיג. השבוע, אחרי חרושת שמועות מטורפת, כאמור, הודיע המנהיג שהוא אכן נפגש עם אחמדי-נז'אד ואמר לו שאין בעיה שיגיש מועמדות – אחרי הכול זו מדינה דמוקרטית – אבל הנשיאות שלו היא לא אינטרס של המשטר או של המנהיג. זה בערך כמו לומר: תגיש מועמדות, סבבה, אבל מועצת שומרי החוקה כנראה לא תעביר אותך. וגם אם כן – כנראה לא תיבחר.

מאז מותו של ח'מיני ושינוי שיטת הממשל, לא היה נשיא איראני אחד שלא נבחר לכהונה נוספת. כולל הבחירה החוזרת של אחמדי-נז'אד עצמו ב-2009, שהבעירה את המהפכה הירוקה, או יותר מדויק – את ניסיון המהפכה. כמו בארץ, אי אפשר להיבחר ליותר משתי קדנציות רצופות (שלא כמו בארץ, הקדנציות הן בנות 4 שנים בדיוק). מותר לחזור אחרי תקופת צינון מחוץ לארמון הנשיאות. פעמיים ניסה נשיא לשעבר להתמודד, בשתי הפעמים זה היה רפסנג'אני. פעם אחת מול אחמדי נז'אד בסיבוב הראשון שלו ב-2005, ובפעם השנייה בבחירות האחרונות, שם נפסל בשלב מועצת שומרי החוקה.

אז מה יקרה עכשיו? אין לדעת. מאז האביב הערבי בתחום המזרחנות בכלל, ומאז בחירות 2012 באיראן בפרט, עלינו להיות זהירים וענווים בכל הקשור לנבואות. מצד אחד, יש לרוחאני אויבים רבים מימין (השמרנים) ומשמאל, יש אכזבה מתוצאות שיחות הגרעין – הסרת החרם לא הייתה מספיק מהירה ומורגשת כפי שציפו האזרחים, ויש הצופים שמכיוון שהשיג את מטרתו (של המנהיג, קרי, הסרת הסנקציות) בקדנציה הראשונה, ח'אמנהא'י לא יאפשר לו קדנציה שנייה. מצד שני, אם לא ייבחר הנשיא לקדנציה שנייה – בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית – הדבר יכול להוות טלטלה גדולה, שהמשטר אינו מעוניין בה כרגע, וכרגע אין במחנה השמרנים מועמד אטרקטיבי מספיק כדי להוות תחרות ראויה לרוחאני.

הישארו איתנו, יהיה מעניין עד הרגע האחרון.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר "מעניין עד הרגע האחרון"). צרו קשר כאן. אם אתם צעירים מבריקים ועדיין אין לכם תואר ראשון, בואו ללמוד במרכז האקדמי שלם, ואם אתם רוצים אותי גם אצלכם בתוכנית או בעיתון, צרו קשר עם עדי ממשרד יחסי הציבור של ניר הירשמן

טהראן, רחוב המהפכה

יום שישי, 8 בינואר, 2016

מזל טוב! אחרי חבלי לידה ארוכים, ראה השבוע אור הספר טהראן, רחוב המהפכה (בפרסית: "המוסר של דרי שדרות המהפכה") מאת אמיר צ'הלתן. תרגמה מפרסית אורלי נוי, ערך חיים פסח.  אני קיבלתי לידיי את כתב היד (המצוין) בפרסית, כדי לכתוב עליו אחרית דבר. טרם קראתי את הגרסה העברית, אבל מהיכרותי עם התרגומים של אורלי זהו כנראה תרגום מוֹפתי שאמליץ עליו לתלמידיי.

אני מביאה כאן את אחרית הדבר, מינוס הספוילרים. אחרית הדבר המלאה נמצאת, כמובן, בספר.
תקראו אותו, הוא שווה.

עטיפת הספר "טהראן, שדרות המהפכה" מאת אמיר צ'הלתן. תרגמה: אורלי נוי.

עטיפת הספר "טהראן, רחוב המהפכה" מאת אמיר צ'הלתן. תרגמה: אורלי נוי.

פתאח,המספר בגוף ראשון בעלילה זו, מתחיל להעלות את זיכרונותיו מהתקופה שקדמה למהפכה, ופורש טפח מהרקע החברתי של אותם הימים: אנו לומדים שעל אף שהמדובר בתקופת השאה והפתיחות למערב, רבים רעבים ללחם. כמו כן אנו למדים שהחברה עדיין דבקה בכללי המוסר המסורתיים כגון הצדקת גירוש בת מבית הוריה אם נכנסה להיריון ללא נישואין. בזיכרונותיו של פתאח מתקופת המהפכה הוא מספר על אביו המאמץ שנהרג במהומות בימיה הראשונים של המהפכה, עוד טרם פרצה המלחמה, כיצד הוא ואמו אימצו את הזהות האסלאמית החדשה, ואיך,כפועל יוצא מכך החלו לטפס בסולם החברתי.

אחר כך מסופר על שנות השמונים, שנותיה הראשונות של הרפובליקה האסלאמית: מלחמת איראן-עראק ברקע, אך אינה בולטת בעלילה: האזכור היחיד למלחמה הוא בהצטרפותה של האם לכוחות הסיוע. בינתיים פתאח מקדם את עצמו כשהוא מצטרף לכנופיית בריונים המציקים לכל מי שמקיים אורח חיים חילוני בפומבי: נערים ונערות הנפגשים ברחוב ומאזינים למוסיקה מערבית, או נשים שאינן מקפידות על חג'אב – כיסוי ראש אסלאמי.

בהווה של הסיפור, היעדרם המוחלט של אזכורי אינטרנט וטלפונים סלולריים, ואפילו תיאור פני העיר – למשל הרמזור שליד הלונה-פארק, שהתחלף בשנות האלפיים במחלף ענק על חשבון הלונה -פארק, מעיד על כך שעלילת הספר מתרחשת בשנות התשעים של המאה הקודמת, בתקופת הנשיאות של רפסנג'אני או של ח'אתמי (האינטרנט הגיע לאיראן בשנות התשעים, אבל הפך נפוץ בתחילת שנות האלפיים). בתקופה ההיא המלחמה הסתיימה. ח'מיני מת. סיד עלי ח'אמנהא'י התמנה לתפקיד המנהיג העליון, בכוונה לרוקן את התפקיד מתוכן ולהעביר את כל הסמכויות לידי הנשיא, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני. בתחילת העשור, רפסנג'אני הוא מי שמנהל את המדינה, אבל ח'אמנהא'י, באמצעות סדרת חוקים שהעביר, מרחיב אט אט את סמכויות המנהיג, והופך כל-יכול שאינו מחויב בדין וחשבון. הנשיא הבא אחריו, סיד מחמד ח'אתמי, הוא כבר בובה של ח'אמנהא'י: תוכנית הגרעין והסנקציות טרם עלו אז, ולמרות הבטחותיו של הנשיא החדש להעניק חופש ביטוי וחרויות אחרות, הדבר לא היה בידיו והעם האיראני נשאב עמוק יותר ויותר לתוך משטר דיקטטורי. עיקר תרומתו של רפסנג'אני, שהשאירה חותמה עד היום, היא בהתעשרות מעטים מקרב נאמני המשטר על חשבון השכבות האחרות בחברה.

שמו של הספר בתרגום העברי נבחר בעצה אחת עם המחבר, אך הכותרת הפרסית בכתב היד של הספר (שנאסר להפצה באיראן) היא – "המוסר של דרי שדרות המהפכה".
שדרות המהפכה, אחד מצירי התנועה הראשיים של טהראן, שנקרא לפני כן שדרות שאה רזא, מסמלות, כמובן, את איראן אחרי המהפכה האסלאמית – הסיפור מתאר את הידרדרות אמות המידה של המוסר באיראן של הרפובליקה האסלאמית. כזכור, אחת הסיבות לפרוץ המהפכה האסלאמית הייתה השחיתות והמוסר הירוד בקרב השלטונות ומקורביהם, ושאיפתו של העם לחברה צודקת ולשלטון הוגן. השם "שדרות המהפכה" – של השדרה הקיימת במציאות – הוא בעצמו שם אירוני, כי הוא מציין את ציר התנועה המרכזי בעיר בכיוון מזרח-מערב, בעוד שסיסמת הרפובליקה האסלאמית הצעירה הייתה: "לא מזרחי, לא מערבי. רפובליקה אסלאמית "(בפרסית זה נשמע יותר טוב).

אחת התוצאות של המהפכה האסלאמית הייתה התמורה בריבוד החברתי: רוב העשירים שעשו את הונם לפני המהפכה ברחו מאיראן, מיעוטם הוצאו להורג. מעמד הביניים נעלם כלא היה: מי שהמזל שיחק לו הוצא להורג, הרוב איבדו את כל רכושם. בני השכבות הנמוכות צברו הון ועוצמה והפכו בעצמם לבני המעמד העליון והבינוני הגבוה. באיראן היום קיימים פערים חברתיים-כלכליים עמוקים בין עשירים לעניים, בעיה דחופה שאינה זוכה לטיפול.

כאמור, פתאח, המספר והדמות הראשית בעלילה, הוא "מתעשר חדש", מאלה שהמהפכה שיפרה את מעמדם הכלכלי-חברתי לאין ערוך. הוא מייצג את אותם הטיפוסים שמנצלים כל מצב על מנת להתקדם חברתית וכלכלית: לפני המהפכה היה שליח של חנות אלכוהול. במהלך המהפכה, כשהמפגינים מחריבים את חנות האלכוהול שבה הוא עובד, הוא מחליט להתחבר לשורפים. אף שהוא עצמו נולד מחוץ למסגרת נישואים, בעקבות המהפכה הוא מצטרף לבסיג' (אז – מליציה של מתנדבים המקבלים הטבות מהשלטון, היום חלק ממשמרות המהפכה) ומציק לנערים ולנערות שמקיימים "יחסים בלתי הלכתיים", בדיוק כאלה שהביאו אותו לעולם. הוא רוצה להפריד בין הזמרת גוגוש לבין בעלה לשם סיפוק מאווייו הפרטיים – משאלה שאין לה אחיזה במציאות, אבל הוא מתעקש ומנסה בכל זאת בסיועו של מאשאללה (שספק קיים במציאות, ספק פרי דמיונו של פתאח). עיקר עיסוקו הוא כ"רופא" על אף שכלל לא הוכשר לכך וכל ניסיונו בתחום הרפואה מסתכם בניקיון חדרי ניתוח. הוא צובר את עושרו מניתוחי איחוי קרום הבתולין, מעשה המנוגד למוסר הדתי והאזרחי: בניגוד לכללי הדת, הוא מסייע במעשיו אלה ללקוחות שחטאו וקיימו יחסי מין לפני הנישואין, ובניגוד לכללי המוסר האזרחי, הוא מסייע להן לרמות את מי שמתעתד לשאתן לאישה באמונה שהן עדיין בתולות .

מוסטפא גם הוא תוצר של המהפכה ופועל במסגרתה. הוא מענה אסירים ועצירים בכלא אווין הידוע לשמצה, ומצטיין בעבודתו. הרמה המוסרית שלו משתקפת בעיקר ביחסו לשכנה ולבתה [ספוילר – צונזר].

אין כל התייחסות לזהותה הפוליטית של שהרזאד. על פי המתואר ככל הנראה אין לה כל דעה פוליטית, אבל דמותה מדגימה היטב את המתח השורר בחברה האיראנית בין המסורת לבין הקִדמה. מחד, ככל הנראה היא קיימה יחסי מין, ובכך בחרה במתירנות מערבית מודרנית. מאידך היא רוצה להציג את עצמה כבתולה ונערה מסורתית, בכוונה להינשא לנער מסורתי. גם היא משקרת כדי להשיג את מטרתה. מהשתלשלות האירועים בסיפור ניכר שהיא אוהבת את מוסטפא, אך לא די כדי לומר לו את האמת. היא מעדיפה לעבור ניתוח ולהתחזות לבתולה.

חשוב להבין שמדד האמת והשקר בחברה האיראנית השיעית שונה מהמערב. על פי האמרה הידועה, הפרסי אומר ההיפך ממה שהוא חושב ועושה ההיפך ממה שהוא אומר, אבל זה לא אומר שמה שהוא עושה זה לא ההיפך ממה שהוא חושב. אמת ושקר זה לא שחור ולבן, ויש גם גוני ביניים.

באיראן הטרום-אסלאמית שקר נחשב לחטא חמור, ואחד השמות הנרדפים לחוטא היה עוד מימי קדם – "שקרן". כמה מכתובות הסלע של דריוש, המלך הנזכר גם בתנ"ך, מסתיימות במלים "ישמור אהורה מזדא על הארץ הזאת מרעב, משקר ומאויב". אבל באסלאם השיעי פיקוח נפש דוחה את חטא השקר ("תקיה") וההגדרה של פיקוח נפש כוללנית ביותר. זוהי גם אחת הסיבות שלמערב קשה לנהל משא ומתן עם מנהיגי הרפובליקה האסלאמית: מנקודת ראותם של המנהיגים,הסרת החרם היא בגדר פיקוח נפש. האם ההבטחות שלהם לצמצום פרויקט הגרעין הן מעין "תקיה"? האם הבטחת נישואי הבת בתנאים טובים אינו נחשב פיקוח נפש?

מלבד תקיה, שקר המותר על פי השריעה, יש דרגה נוספת בין אמת לשקר, שנקראת "תעארֹף", מה שאנחנו נוהגים לכנות בשם "שקרים לבנים" או "שקרים מקובלים" מטעמי נימוס. למשל, אם אני מספרת שעשיתי דבר כלשהו בלעדיכם (הלכתי לסרט, אכלתי במסעדה וכו'), הנימוס מחייב שאומר שחסרתם לי, אפילו אם כלל לא העליתי אתכם בדעתי. לפעמים יש המתכוונים לכך באמת, ואז התשובה ל"חסרת לנו" אמורה להיות "החברים במקומי". בתגובה יש להתעקש שאף אחד לא היה במקומכם, ו"מקומכם הוריק" – כלומר צמחו בו עשבים מרוב ריקנות. כשאני רוצה לסיים שיחת טלפון כי אני ממהרת או שיש לי דברים אחרים לעשות, אני אומרת "טוב, לא אטריד אותך יותר". הצד השני צריך לומר "לא, את לא מטרידה כלל", ולסיים את השיחה במהירות האפשרית – אחרי חמש דקות של ברכות ושלומות ואיחולים זה לזה ולבני המשפחה. מספרים על אירופאי שהיה נשוי לאיראנית ופגש את בני משפחתה בפעם הראשונה בלעדיה, במסגרת נסיעת עבודה. בטרם הלך הדריכה אותו אשתו שקוד ההתנהגות האיראני מחייב לסרב בפעם הראשונה שמציעים לו אוכל. הם יתעקשו, ורק אחרי ה"תעארף" (אותו דיאלוג שבו ברור ששני הצדדים אינם מתכוונים לדבריהם, אבל כללי הטקס מחייבים) הרב, עליו להתרצות ולאכול. הם יתנצלו על כך שהאוכל אינו די טעים או אינו מספיק, ואבוי לו אם הוא יסכים איתם. בני המשפחה, מצדם הודרכו על ידי שכן שהכיר את התרבות האירופית , והסביר שלאלה, האירופים אין תעארף, ואם האירופי אומר שהוא לא רוצה לאכול ואתם מתעקשים – זה מתפרש אצלו כלחץ. למותר לציין שהאירופי שהגיע רעב ככלב הלך לישון רעב.

בסיפור שלנו כמעט כולם משקרים. אמות מידה מוסריות נוכל למצוא רק אצל סבו של מוסטפא, צופי באמונתו, כלומר, משתייך לפלג האסלאמי המיסטי המושפע מאוד מהדת הקדומה של איראן, דוגל באי-אלימות ובאהבה לאל ולכל ברואיו. הזרם הצופי קם כמחאה על שחיתות השלטונות שעיוותו את רוח האסלאם בהתאם לאינטרסים שלהם. הדבר היה לפני מעל לאלף שנה, אבל זוהי גם ההאשמה השגורה כלפי הרפובליקה האסלאמית כיום: הרפובליקה האסלאמית קמה על בסיס מספר עקרונות, שאחד מהם הוא ההתנהלות לפי חוקי האסלאם. אבל כבר בתקופתו של ח'מיני התגלעו הסדקים. אחד החוקים הראשונים ששונו היה התרת משחק השחמט,המשחק האהוב על המנהיגוהאסור על פי חוקי האסלאם. אחד החוקים האחרים שהוחלט ל"תקן" ומאז משפיע על מהלך חייו של כל איראני, היה בהענקת התואר "איאתאללה" לעלי ח'אמנהא'י כדי להכשיר את מינויו כמנהיג העליון. זאת על אף שלא עמד בתנאי הבסיסי הנדרש לתואר זה – כתיבת ספר הלכה. כמה מהאיאתאללות שתמכו במינוי, תירצו את עמדתם כך: ספר ההלכה, אמרו, נועד לכך שחסידיו יידעו מהי דעתו בנושאים שונים, ומכיוון שדעתו בדיוק כדעת ח'מיני – די בכך שכל מי שמבקש ללמוד את דעותיו יסתפק בקריאת ספרו של ח'מיני.

העלילה כולה עומדת בסימן דואליות ומתח: התלבטותה של שהרזאד בין שני הגברים והתנהלותן של הדמויות השונות ממחישות היטב את המתח הקיים בחברה האיראנית בין קִדמה לבין מסורת. יחסי המינים הם הנושא שבו מגיע המתח הזה לשיאו, ובעיניים מערביות – לגיחוך, אך דואליות ופרדוקסים קיימים גם בתחומים אחרים.

בתחום הפוליטי – "דמוקרטיה דתית": אמנם יש בחירות חופשיות וכל אחד רשאי להציג את מועמדותו לנשיאות, אבל ועדה המכונה "מועצת שומרי החוקה" מסננת את רוב המועמדים ומותירה רק את מי שמתאים בעיני המנהיג. וכך, כמו בתוכניות ריאליטי, הבחירה החופשית מתקיימת רק בשלב האחרון. השנה 1393 על פי הלוח הפרסי (2014-5) הוכרזה כשנת התרבות והכלכלה האסלאמית, והוחלט על ניהול אסלאמי של כלכלת המדינה, אך איש אינו יודע מה משמעות הניהול המסוים הזה. פרדוקס מתחום אחר – מצד אחד, מספר הפליטים הנמלטים מאיראן הוא מהגבוהים בעולם, ומצד שני איראן היא מהמדינות המובילות בעולם בקליטת פליטים, ומשמשת מקלט לכ-800,000 מבקשי מקלט, רובם אפגאנים ועראקים. בתוך תחומי המדינה הממשלה רודפת מוסלמים סונים, וגם שיעים אם הם חסידי איאתאללה שאינו מקובל עליה, ומצד שני – מחוץ לתחומי המדינה מסייעת למדינות סוניות ולמדינות מעורבות (שיעיות-סוניות) שאינן מקפידות באכיפת כללי הצניעות האסלאמית.

באיראן קיים פער מעמדי עצום, המתבטא גם בסיפור, למשל כשמשווים את פתאח למשפחתה של שהרזאד. סתירה נוספת מתחום הכלכלה, שקיימת גם בישראל: אמנם הדת אוסרת על ריבית (נשך), אך מתירה לבנקים לגבות ריבית. בישראל הפתרון הוא הלכתי – החוק חל רק על אנשים ולא על גופים, באיראן הפתרון סמנטי פשוט: הריבית של הבנקים מכונה "רווח בנקאי". בתחום הכלכלי-פוליטי –ממשלת איראן מחזיקה בכלל "עניי עירך אחרונים" וכך, בשעה שפליטי רעידת האדמה בצפון המדינה ישבו באוהלים בשלג שישה חודשים אחרי שאיבדו את בתיהם, העבירה הממשלה סיוע כספי נכבד למדינות אחרות, בנות ברית פוליטיות.

בד בבד עם הקִדמה הטכנולוגית, החברה האיראנית עדיין דבקה באמונות טפלות רבות שמקורן באיראן הטרום אסלאמית: שימוש נרחב בקטורת לטיהור, בצמח האספנד (שנקרא על שם האלה "דבקות קדושה", המזוהה עם היסוד המקודש אדמה ועם פריון) ובקמעות הגנה, ובמיוחד – ניסיונות לניבוי העתיד. סבו של מוסטפא עושה "אסתח'ארה" – הוא פותח את הקראן בפסוק אקראי כדי לחזות את העתיד – והוא כמובן צודק. ניסיונות לחיזוי העתיד כוללים גם "פאל-י חאפט'"(fāl-e hāfez) – פתיחה אקראית של ספר השירים של חאפט', המשורר הלאומי, כדי לקבל תשובה מוצפנת לשאלה שמעסיקה את השואל. בפארקים ובקרנות הרחוב קבצנים מוכרים קלפי פאל-י חאפט'. בראש השנה יש המאזינים בחשאי – בדרך כלל מאזינות – לשיחות העוברים ושבים, ועל פי השיחה שלהם חוזים מה יתרחש בשנה הקרובה. ניתן להביע משאלה עם ריסים שנשרו, וגם אם מצליחים לתפוס "סבא" של סביון שעף באוויר ולנשוף בו.

חלק מהפרדוקסים המתוארים כאן, ופרדוקסים אחרים, מתוארים בשיר "אהבת המהירות" של להקת הרוק האיראנית הגולה "קיוסק". למעשה, לפעמים יש גם יתרונות בפרדוקסים של המסורת מול הקדמה. כך למשל פיצה קורמה סבזי, שהיא מאכל מערבי מודרני ביסודו אך עם תוספת שהיא סמל המטבח הפרסי המסורתי, הפכה לשילוב שזכה בתחרויות קולינריה בינלאומיות.

הפרדוקס בין המסורת לקדמה מתבטא בעלילה, בין היתר, ביחסים בין שני המינים ובכל הנוגע למעמד האישה. מצד אחד, מעמד האישה באיראן טוב בהרבה ממעמדן של אחיותיה בארצות האסלאם האחרות. למשל, אם אישה נוהגת ללא כיסוי ראש הולם, מורידים את רכבה מהכביש ומציגים עליו שלט :"רכב זה הורד מהכביש בשל חוסר צניעותה של הנהגת". אי אפשר לומר דבר כזה על ערב הסעודית.

נשים איראניות ממלאות תפקידים בכירים בממשל ובתנועות ההתנגדות לו, באקדמיה, שם יש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים, בתעשייה, בכלכלה, בספורט ואפילו בביטחון. רובנו מכירים את התמונות הויראליות של הרעולות החמושות שעושות סנפלינג, המכונות בלשון הצעירים – "פאטי קומנדו": פאטי, קיצור של פאטֶמֶה, הוא שם גנרי למוסלמית אדוקה. אמו של פתאח הייתה "פאטי קומנדו" לפני שהלכה לסייע בחזית. היום לוחמות משמשות בעיקר במקומות שבהם צריך להפעיל כוח נגד נשים, כמו פיזור הפגנות ומשמרות צניעות.
מילת נשים אסורה באיראן על פי חוקי המדינה והשיעה, והמעטים שעוברים על החוק הזה הם בני המיעוט הערבי בדרום המדינה ובמזרחה. אנסים באיראן מוצאים להורג (השוו לאיחוד האמירויות, שם אישה שנאנסה נידונה למאסר בעוון קיום יחסי מין מחוץ לנישואין). בניגוד לנוהג הרווח במערב, אין מצפים מאישה איראנית, גם לפני מאה שנים ויותר, לשנות את שם משפחתה עם נישואיה: שם אשתו של עלי ח'אמנהא'י הוא מנצורה ח'ג'סתה באקר-זאדה, לגב' אחמדי-נז'אד קוראים בעצם אעט'ם אלסאדאת פראחי, וחסן רוחאני נשוי לצאחבה ערבי. נישואי קטינות אמנם אינם אסורים על פי חוק, אך אינם מקובלים כלל. בכפרים במחוזות המערביים של המדינה אפשר למצוא זוגות של נערה בת שש עשרה וגבר בן שבעים (אין זה מפתיע שבמחוזות אלה שיעור התאבדויות בקרב נערות הוא הגבוה במדינה), אבל ככלל גיל הנישואין הממוצע עלה מאוד בשנים האחרונות, והוא עומד על עשרים וחמש ויותר. בערים הגדולות אפילו שלושים ומעלה. זוגות נשואים אינם ממהרים להביא ילדים לעולם, ובקרב השכבה המשכילה מקובל להביא ילד אחד בלבד, בגלל יוקר המחיה.

עם זאת, נשים עדיין לא יכולות להיבחר לנשיאות. אישה יכולה להציג את מועמדותה, אבל אף אחת לא תעבור את הסינון הראשוני של מועצת שומרי החוקה. אישה אינה יכולה, כמובן, להיות המנהיג העליון, מהסיבה הפשוטה שאישה אינה יכולה להיות איתאללה, או בעלת כל דרגה דתית שהיא חוץ מקדושה, וגם זאת – רק אחרי מותה. הקנס על נטילת חיי גבר הוא פי שניים מאשר על נטילת חיי אישה, ועל הריגת גמל – עשירית מהריגת גבר. אם גבר רוצח אישה ומוצא להורג – משפחת הנרצחת צריכה לשלם למשפחתו את ההפרש בין שווי בין חיי אישה לשווי חיי גבר (משפחתו של אנס שמוצא להורג אינה מקבלת פיצוי כי זה פשע נגד המדינה). אזרחות ותעודת זהות איראנית היא רק לפי האב. כאשר אישה נישאת לתושב חוץ (אפילו הוא מוסלמי) או יולדת מחוץ למסגרת נישואין – הילד אינו זכאי לאזרחות איראנית. מן הסתם אין מנפיקים לו תעודת זהות, והוא אינו רשום במרשם האוכלוסין. גם לפתאח, בספר זה, לא הייתה תעודת זהות, עד שאמו נישאה ובעלה אימץ אותו כחוק.

בתחילת דרכה ניסתה הרפובליקה האסלאמית להחזיר חוקים אסלאמיים כמו ריבוי נשים וסקילת נואפים ונואפות. רשמית זהו עדיין החוק, אבל חוקים אחרים מקשים על אכיפתו: למשל, כדי לשאת אישה שנייה יש לקבל את הסכמת האישה הראשונה, והאישה הראשונה מקבלת את הזכות ליזום גירושין, זכות שאין לרוב הנשים. החוק מקשה גם על הוכחת ניאוף: בדיקת אבהות לילדים המשותפים-לכאורה אינה הוכחה לניאוף, וגם לא צילום של הזוג החוטא בשעת מעשה. כדי להוכיח ניאוף ארבעה גברים צריכים לתפוס את הזוג בשעת מעשה, להביא אותם בפני שופט כפותים כפי שנתפסו, כדי שיבדוק אם הם "מחוברים", ולתת עדות זהה לחלוטין בחקירה מפורטת. מקרים כמו הסרט המפורסם על סוראיה M בולטים כי הם יוצאי דופן.

במהלך העלילה, וגם בחיים האמיתיים, חוזרים חזור והדגש שבחירת החתן היא בידי הכלה. [ספוילרים – צונזרו]

ובכן, זה הדבר המפתיע ביותר בעיני מערביים – ואני מודה שגם אני נשארתי חסרת מילים כשהבנתי שכל האיראניות המשכילות והעצמאיות (לכאורה) שאני מכירה, חתמו מרצונן בעצם נישואיהן על חוזה שמנשל אותן מכל זכויותיהן – תמורת תשלום. אמנם טקס הנישואין באיראן אינו טקס דתי – המדובר בחתימה של בני הזוג מול פקיד רשות רישום האוכלוסין, וזמן מה אחר כך נערכת מסיבה גדולה – אבל האותיות הקטנות של החוזה שעליו חותמים הן החוק האסלאמי הגורס שהאישה היא רכושו של הבעל, והוא קונה אותה במוהר. מכיוון שבאיראן נשים עצמאיות יותר מאשר במדינות האסלאם האחרות, המוהר אינו מועבר לאבי הכלה, אלא זהו סכום כסף שהחתן מבטיח לשלם לכלה עצמה. האישה יכולה לדרוש אותו בכל שלב מרגע חתימת ההסכם ואילך: למשל,כתנאי למעבר למגורים משותפים, במהלך הנישואין, במעמד הגירושין – או אף פעם. יש נשים המוותרות על המוהר שלהן מראש, והחברה – במיוחד נשים אחרות – מתייחסות לכך בביקורתיות: "מה, את נותנת את עצמך בחינם?"

בספר […ספוילרים, צונזרו]. תפירת קרום הבתולים קשורה אף היא למוהר: בתולה מקבלת מוהר יותר גבוה. אם בני הזוג מחליטים להתגרש כשהאישה עדיין בתולה (זה עוד דבר שנוטה להפתיע את המערביים: זוגות רבים עוברים לגור ביחד רק אחרי המסיבה הגדולה, ובפרק הזמן שמהחתימה עד למסיבה עשויים לגלות שאינם מתאימים) –הבעל מחויב לשלם רק מחצית מסכום המוהר שנקבע בהסכם, כי בפעם הבאה כשהאישה תתחתן, היא שוב תקבל מוהר של בתולה. לפי מקורות (גבריים, יש לציין), יש נשים שהפכו את הליך הנישואין-גירושין לעסק רווחי.

בעבר המוהר היה סמלי בלבד, אבל לאחרונה, במיוחד לנוכח המצב הכלכלי הקשה, נשים דורשות – ומקבלות – מוהר שיכול להגיע גם למאות אלפי דולרים, כסף שֶלרוב אין לגברים. בניגוד לסכום הנקוב בכתובה היהודית שממומש לעתים נדירות ביותר, המוהר באיראן נאכף במלואו, וגברים גרושים רבים מאבדים את כל רכושם. גבר שאינו משלם את המוהר במלואו עלול להישלח לכלא או שמוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ.

בתמורה למוהר האישה משעבדת לגבר את כל זכויותיה: אישה איראנית נזקקת לרשות בעלה כדי לעבוד או לצאת מהמדינה. רק גבר יכול ליזום גירושין. יש סעיפים בחוזה שאפשר לשנות, כמו גובה המוהר או ויתור על מוהר, אבל אי אפשר למחוק את העברת כל זכויות האישה לידי הגבר. כדי להחזיר את הזכויות האלה לעצמה חייבת אישה בייפוי כוח מבעלה בכל הנוגע לקבלת החלטות – ורוב הנשים אינן מעלות על דעתן אפילו לבקש ייפוי כוח שכזה.

חוזה הנישואין הרשמי כולל סעיפים רבים המאפשרים לאישה לצאת ממסגרת הנישואין מסיבות התלויות בבעל, כמו מצג-שווא. למשל, אם שיקר באשר למצבו הכלכלי והתעסוקתי, אם נעצר, נאסר, השתמש באלכוהול, בסמים, ואפילו עקב מחלה שאינה מאפשרת לו לקיים את חובותיו כבעל שהם בעיקרון כמו ביהדות –שארה, כסותה ועונתה.

בסרט ההדרכה המינית הראשון מסוגו שהפיק משרד התרבות וההדרכה האסלאמית והמיועד, כמובן, לזוגות נשואים בלבד, רואים דוד נחמד שיושב על כורסה ומסביר איך לקיים יחסי מין. בין השאר, הוא מפציר בנשים – אל תפסיקו באמצע מעשה האהבה ותַתְנו את המשך הפעילות בקניית תכשיט מסוים. משיחותיי עם איראניות נשואות – שוב, משכילות ולכאורה בעלות מנטליות מערבית – עולה שזהו נוהג נפוץ למדי. כלומר, כל מוסד הנישואים הוא מין עסקה. ולכן אין תמה ששהרזאד, בעלילה זו, [ספוילר, צונזר]. אגב, באותו סרט הדרכה רופאת נשים עטוית חג'אב מסבירה שאם אישה אינה מדממת בפעם הראשונה של קיום יחסים, אין זה בהכרח מעיד על כך שמשהו "לא בסדר איתה" (זה נכון גם מבחינה רפואית, למען האמת, אבל בחברה המערבית זה לא משנה).

ניתן לקרוא את "טהראן, רחוב המהפכה" כאלגוריה על סיפור המהפכה האסלאמית ב-1979. דמותה של שהרזאד מסמלת את איראן. היא הדמות היחידה בסיפור שיש לה שם פרסי (ולא ערבי), ומשמעות שמה הוא "בת העיר", "ילידת העיר", או בפרסית קדומה יותר – בת הארץ, ילידת הארץ. זהו גם שמה של אחת הדמויות האיראניות המפורסמות ביותר בספרות הפרסית: מספרת הסיפורים באלף לילה ולילה. גם שהרזאד הנוכחית קצת מספרת סיפורים, בעיקר למוסטפא, אבל גם לעצמה. למשל [ספוילר, צונזר].

שהרזאד, הנקרעת בין שני גברים [ספוילר] – משולה לאיראן הנקרעת בין מסורת לקדמה, בין הזהות האסלאמית לזהות האיראנית, המזוהה במידה רבה יותר עם המערב .
פתאח מייצג את המערב. הוא אינו טלית שכולה תכלת, יש בינו לבין שהרזאד פער גילים ופער מעמדות [ספוילר]. אילו הייתה יודעת מה שהקורא יודע על [ספוילר], אולי הייתה [ספוילר] אבל היא אינה יודעת כל מה שאנחנו יודעים.

השאה היה קרוב בדעותיו ובאורח חייו למערב. הוא נטה להדגיש את האלמנט ההודו-אירופי בזהות האיראנית, ולכן גם ביקש ב-1935 שבמערב יקראו למדינה "איראן" ולא "פרס" (האיראנים תמיד קראו למולדתם איראן. "פארס" הוא שמו של מחוז בדרום מערב המדינה שבו היה מרכז השלטון בעת העתיקה). התושבים נהנו בזמנו של השאה מנגישות גבוהה יחסית למדינות אירופה וארה"ב, ומרמת חיים ואורח חיים מערביים. אבל לא כולם נהנו מאורח החיים המערבי: הייתה גם כפייה חילונית. בתקופה שבה נאסר על נשים לעטות רעלה ברחוב – דבר המזכיר את החוקים האנטי-אסלאמיים באירופה של ימינו – נשים מסורתיות פשוט לא יצאו מהבית. ההתנגשות בין מסורת לקדמה, או בין אסלאם למערב, הייתה קיימת אם כן הרבה לפני כינונה של הרפובליקה האסלאמית, שאינה אלא שלב היסטורי אחד במערכה, שלב שבו ידו של האסלאם על העליונה. הפילוסוף הלאומני אחמד כַּסְרַוִי, שנרצח בידי קיצונים אסלאמיים ב 1946 – שלושים ושלוש שנים לפני המהפכה האסלאמית – אמר שאיראן חייבת לתת לאנשי הדת את הממשלה. הוא התכוון לכך שרק כאשר איראן תיתן את מוסרות השלטון בידי אנשי הדת – רק אז יבינו האזרחים כמה רע האסלאם, ורק אז, כשיבינו, יוכלו להשתחרר מעולו של האסלאם.

מוסטפא מייצג את האסלאם, ומעשיו – את המהפכה האסלאמית. לגבר הזה, שלכאורה נראה מתאים יותר לשהרזאד, אין שום דבר בעולם, אבל הוא מבטיח לה גן עדן. היא מביעה הסכמה שבשתיקה לתוכניות שלו, למרות ש[ספוילר]. למוסטפא יש כוונות טובות, לפחות לגבי שהרזאד, והוא מתכוון לכל מה שהוא מבטיח לה – אבל הדברים משתבשים.

העם האיראני תמך בח'מיני ובמהפכה האסלאמית לא מפני שהבטיחו להם שכל הנשים יאולצו לעטות חג'אב ושמי שמביע דעה שונה מהדעה השולטת יושלך לכלא ויעבור עינויים אכזריים. האיראנים לא הפילו את השאה כדי שכספי אוצרות הטבע והמסים ילכו לחשבונות בנק של ראשי המדינה בחו"ל ולמימון מלחמות לא-להם, בעוד הם-עצמם רעבים ללחם. האיראנים בחרו בח'מיני כי הוא הבטיח לבער את השחיתות, כי הוא הבטיח חשמל חינם, מים חינם, גז חינם, חינוך חינם, חופש דת למאמינים. נכון שבדרך יש מהפכה, שיש לה מחיר. הוא לא צפה את התקיפה העראקית שתהפוך את שמונה השנים הראשונות בחיי המדינה המהפכנית (הרפובליקה האסלאמית הוכרזה רק כעבור כשנתיים) לגיהינום, תגבה את חייהם של מיליון בני אדם ותשאיר עוד מיליונים נכים. והעם, שהסכים למהפכה, הסכים גם להגנה המקודשת (כך קראו למלחמת איראן-עראק), אבל לא צפה שהמהפכה תהפוך אותו לשבוי בדיקטטורה גרועה עשרות מונים מקודמתה.

בימינו החריף מאוד המאבק על זהות העם האיראני. השלטונות מדגישים את האלמנט האסלאמי, והעם – או לפחות המשכילים והעירוניים – מדגישים את הזהות האיראנית ושואפים לקיים אורח חיים מערבי ככל האפשר. לפני הבחירות האחרונות (2013), התראיינו מספר אנשי דת בכירים ואמרו שהנשיא הבא צריך להיות מישהו שמבין שאנחנו קודם כול מוסלמים ורק אחר כך איראנים. אם לשפוט על פי החגיגות הספונטניות בקבר כורש בראש השנה הפרסי, דעתו של העם היא כנראה הפוכה.

אם נמשיך עם הקו הזה של הסיפור, המהפכה האסלאמית בעצם הרגה את איראן. או במילים המחודשות שהלאומנים נתנו לשירו של המשורר הלאומי חאפט': "האם אנחנו עשינו מהפכה, או שהמהפכה "עשתה" אותנו?" (לפועל -"לעשות מישהו" בפרסית יש בדיוק אותה משמעות שיש לו בעברית).

אם נבחן את שמותיהם של שני הגברים היריבים, נגלה שמשמעות השם "פתאח" בערבית היא "המנצח", ובפרסית "השולט", "השופט" או "הפותח". "פתאח" הוא אחד משמותיו של אללה, ואילו משמעות השם "מוסטפא" (מצטפא) הוא "הנבחר", וגם אחד משמותיו של הנביא מחמד [ספוילרים].

כפי שציינו מוקדם יותר, הרפובליקה האסלאמית הכפיפה את האסלאם למטרות השלטון. כמה מהאסירים הפוליטיים הם אנשי דת בכירים, כולל איאתאללות, למשל איאתאללה כאט'מיני ברוג'רדי שנאסר משום שהוא תומך בהפרדת הדת מהמדינה. אחת הביקורות הקשות כלפי האסלאם באיראן של היום היא שהוא סוטה מהאסלאם המקורי. באבכ איראן באן ניסח את זה כך: "אני תוהה, אילו היה אמאם חסין יודע ש-1400 שנה לאחר מכן (=לאחר מותו מות קדושים) יבוא עַם שישתמש בשמו כדי לאנוס ולשדוד ולהכניע אוּמה, וישתמש בסיפור חייו כדי לדכא אומה ולהתאכזר אליה – האם היה נלחם ביזיד באותה מידה של גבורה שמתארים כפי שמתארים?". המשורר מצטפא באד כובהא'י, פרופסור לספרות המתמחה בפירוש המשורר הלאומי חאפט' על פי הקוראן, כותב:

ביום שבו הפך ליל הגורל לעֶרֶב הבּוּרוּת
הקראן מתעב את תחילת הרמצ'אן.
החסיד, שזרועותיו מלאות בדמנו
תפילת "אללה אכבר" שלו מביישת את קריאת המואזין

אנו רואים שבעקבות גחמות השיח' (= איש דת),
בכל רגע משתנות מצוות האל."

ליל הגורל הוא הלילה המכונן של האסלאם, הלילה שבו החל הקראן לרדת אל מחמד. הוא חל בחודש רמצ'אן, שהוא החודש הקדוש ביותר בשנה. שש השורות האלה, מתוך שיר מחאה שזיכה את באדכובהא'י בכמה חודשים בכלא אוין, מתמצתות את ההרגשה גם של אנשים דתיים כלפי הרפובליקה האסלאמית. האסלאם שלה הוא כבר לא מצווֹת האל.
הדבר מעניין במיוחד על רקע מספר פסוקים בקראן עצמו (בסורות שונות), שלפיהן אללה נתן תחילה את תורתו הקדושה והאמיתית למשה, אבל אחרי כמה דורות עיוותו אותה לטובת אינטרסים של בעלי הכוח, ואז הוא נתן אותה לישוע – שוב את התורה המקורית – ושוב היא השתנתה בגלל בעלי אינטרסים למיניהם, ואז נתן אותה שוב למחמד.
האסלאם של היום, על פי אותה הביקורת, שוב מעוות את התורה שניתנה למחמד.

האם סיפור כמתואר בספר "טהראן,רחוב המהפכה" עשוי להתרחש גם במציאות היום?

ייתכן, אך בשינויים קלים: נערה טהראנית בת שמונה עשרה היום עדיין אינה חושבת על חתונה. גיל הנישואין עלה מאוד בשנים האחרונות, ומהווה את אחת הדאגות העיקריות של השלטונות. בת דמותה של שהרזאד במציאות של היום היתה צריכה להיות מבוגרת יותר. יש להניח שכנראה עדיין הייתה דואגת לאחות את בתוליה כדי להגדיל את סכום המוהר, תופעה שפשטה מאוד בשנים האחרונות, יחד עם עליית גיל הנישואין. אך היום התהליך קל יותר, מסוכן פחות, וגם פחות יקר, כי בד בבד עם העלייה בביקוש חלה גם עלייה בהיצע. עדיין לא בטוח שהיה לאמה די כסף לממן את הניתוח, כי המצב הכלכלי הורע עשרות מונים בשנים האחרונות, הן בשל החרם והן בגלל תכנון כלכלי לקוי של הממשלה. אך אולי לה עצמה היה כסף, כי בגיל עשרים וחמש ייתכן שהייתה עובדת (אם כי רוב הצעירים מובטלים). באופן פרדוקסלי, חלק מהבנות היום מממנות את ניתוח איחוי קרום הבתולין בכסף או במתנות שהן מקבלות ממאהביהן.

בן דמותו של מוסטפא במציאות העכשווית עדיין היה מענה אסירים ועצירים, אם כי לצעיר איראני סיכוי גדול יותר להיות מובטל. שהרזאד המציאותית אולי הייתה יודעת על מעלליו של מוסטפא מפייסבוק. הם היו מבלים שם שעות ארוכות. ייתכן שגם מוסטפא היה יודע על מעלליה של שהרזאד. סביר להניח שהייתה מעלה תמונות סקסיות שלה, ללא חג'אב. לשניהם גם היו טלפונים סלולריים, וכך גם לדמויות האחרות. הרבה מהמתח בסיפור היה מתפוגג כשהודעות היו עוברות בן רגע, בווטסאפ, בסמסים, בטלפון ובהתכתבויות פייסבוק.

בן דמותו של פתאח, כדי שתהיה לו אותה היסטוריה, היה צריך להיות כבן ששים, אבל כסף עדיין מושך נשים – אפילו יותר מאשר בעבר – ויש להניח ש[ספוילר]. המוהר שלה היה גבוה הרבה יותר. המוהר היום ככלל גבוה בהרבה מהמוהר שהיה מקובל בשנות התשעים, והתחרות ועושרו של האיש והפרש הגילים מגדילים אף הם את הסכום.

מוסטפא, יש להניח, לא היה נלחץ מהעניין. אמנם לגבר האיראני הממוצע עדיין חשוב שאשתו תהיה בתולה (ולכן אין זה נדיר שרווק איראני יקיים יחסי מין עם כל מי שמזדמנת, לבד מארוסתו), אבל כסף חשוב יותר, ושהרזאד יכולה לממש את המוהר, להתגרש מפתאח ולחיות בעושר עם מוסטפא. סיפורים כאלה רווחים מאוד היום – נישואין עם מוהר גבוה, וגירושין מהירים. במצב הכלכלי היום, זוהי הדרך הקלה ביותר להתעשר, וכמו בכל העולם – בניגוד לעבר, זה אינו מותיר כתם. העלייה החדה בשיעור הגירושין באיראן הוא עוד אחת מהתופעות המדאיגות את השלטון. בשנת 1391 האיראנית (2012-13), למשל, אחוז הגירושים בטהראן – כלומר, רישום גירושין לעומת רישום נישואין – עמד על 35%. שיעור הגירושין הארצי היה כ-18%.

באשר להתנהלות בבתי הכלא – מצד אחד – אין היום הוצאות להורג ללא משפט, מצד שני – עצירים מתים בתאונות עינויים בלתי מוסברות, כמו הבלוגר סַתָּאר בֶּהֶשְׁתִי, שמשפחתו קיבלה את גופתו ללא כל הסבר מספר ימים לאחר מעצרו.

מה שלא נאמר בסיפור – דבר הברור מאליו לכל קורא איראני – הוא [ספוילר חבל על הזמן]. כך שבסופו של דבר, "המנצח" בתחרות בין מוסטפא ופתאח הוא [ספוילר].
האם היה יכול להיות לסיפור סוף טוב יותר? למרבה הצער, סיפור איראני חייב להסתיים באופן טרגי או לפחות במפח נפש, אחרת אינו מעניין ובוודאי אינו אמין.

רוצים לקרוא את הספר כולו ולדעת גם את הספוילרים? הנה הוא שוב, באתר ההוצאה לאור.
**תוספת מאוחרת: משום מה הגרסה של אחרית הדבר שהודפסה בספר היא גרסת עריכה לפני תיקונים שלי. מי שבאמת חשוב לו, הנה ה-PDF של אחרית הדבר עם התיקונים שלי (כמו מה שפרסמתי כאן, רק עם הספוילרים). אבל תעשו טובה, תקראו אותה רק אחרי שאתם קוראים את הספר. סבבה?**

רוצים לשמוע עוד על האישה האיראנית? יש לי הרצאה שמתאימה בול ליום האישה, ובאה גם בפורמט מופע משותף עם הדיווה חנה ג'האן פרוז, שבו תוכלו גם ליהנות ולהתרגש משירתה ומסיפורה האישי של חנה. תעבירו את עמוד הפייסבוק שלנו – האישה האיראנית – רכות ועוצמה – לוועדת התרבות, לוועד העובדים או לרווחה אצלכם, שיזמינו אותנו להופיע ביום האישה (או שתפנו אותם ישר לאתר שלי, יוצרים קשר פה משמאל. השמאל השני).