עלי זנג'אני



שני מכתבים מאיראן / עלי ועבאס

יום שלישי, 21 באוגוסט, 2012

לפני מספר ימים, קישרתי בפייסבוק לפוסט של ריצ'רד סילברסטין, הכולל תרגום לפרסית של העצומה הקוראת לטייסים לסרב פקודה לתקוף באיראן. קיבלתי כמה תגובות, חלקן בפרטי וחלקן בתגובות לפוסט. שתיים מהן. הוספתי רק הערות מתבקשות, וגם ההדגשות הן שלי.

עלי (שם בדוי):
רוב שלומות וברכות לגברת תמר
קראתי את התרגום שקישרת, וזה היה כתוב היטב.
אני לא מכיר את האווירה התרבותית, החברתית והמדינית שם (בישראל), אבל עניין קטן אחד עולה מהאופן שבו אנימבין את איראן, שאולי אנשים טובים ממני כבר התייחסו אליו (או: אולי אנשים כבר התייחסו אליו באופן טוב יותר ממני), והוא זה:
תקיפה ישראלית באיראן היא בדיוק מה שהמשטר מקווה לו, ובעבורו זו תהיה מתנה, שתחזק את הימשכותו ואת הישארותו באיראן. במקרה של תקיפה, ישראל תחזק את האויב המשותף שלה ושל העם האיראני, ותגרום לכך שיגייסו חיילים אפילו מבין הערבים, הסונים שכרגע יש להם בעיות עם הממשלה הנוכחית שלנו (בגלל אופן החשיבה המשותף של המצביאים), ושישראל תאבד את החברות/אהבה של העם האיראני, ותיכנס למחשבותיו ולזכרונו ההיסטורי של העם האיראני בתור מי שתקף את המים ואת האדמה של איראן (מים ואדמה – הולך ביחד כשמתארים את האהבה למולדת – תע"ג), וגם חיזק את האויב הפנימי של העם.

זה מכתב ארוך. יש לי חברים שעובדים במערכת הממשלתית, בדרגים בינוניים ולפעמים גם גבוהים. דיברתי איתם רבות על נושאים כאלה, ושאלתי על הסיבה לעוינות המטופשת וחסרת הבסיס שלהם לישראל. אבל כשהבאתי טיעונים מהידע המועט שלי, שלמעשה לנו ולישראל יש אויב משותף באזור, ויותר אינטרסים אסטרטגיים משותפים, לא היה להם מה לענות לי!
בהתחלה בכל פעם כשדיברתי איתם הם היו מתעצבנים, אבל אחד החברים המשותפים שלי איתם היה מספר לי שהם מאוד הושפעו מהשיחות איתי, ואפילו במשחקי המחשב הם בוחרים את נבחרת ישראל בתור הנבחרת האהובה עליהם!

הדבר הטוב ביותר שיערער את המשטר הנוכחי הוא קשרים וחברות, כדי שההיכרות ההדדית תהפוך מאותה תמונה מפלצתית ששני הצדדים בנו זה לזה, לאמונה נכונה וחברית. דבר זה, בתנאים הנוכחיים, הַבְּשֵׁלִים מאוד, יגרום לעריקה (מילולית: זליגה) של הרבה מאוד מתומכי המשטר.

כפי שאמרתי, זה היה נאום ארוך מאוד, ואני לא רוצה להאריך דברים ולגמור את סבלנותך.
הווי בריאה ושמחה.

אלט טאב: עלי זנג'אני כבר הפך לשם בדוי גנרי בבלוג. זה לא אותו עלי זנג'אני כמו בפוסטים הקודמים. שיפט-אלט-טאב.

עבאס:

לדעתי לישראל אין שום דרך חוץ מהשמדת היכולת הגרעינית של איראן, אבל הדרך לפתור את זה היא לא מלחמה ותקיפה צבאית מצד ישראל. ישראל צריכה לתמוך באופוזיציה האמיתית של איראן. כמובן לא באופוזיציה מעשה ידיה של הממשלה כמו מפלגת הירוקים (מוסוי, כרובי, הרפורמיסטים של הממשלה וכו' – סוגריים במקור, תע"ג), אלא אנשים שבאמת שואפים לביטול עצם העיקרון של ולאית פקיה (מנהיג-דתי עליון – תע"ג).
ישראל, כמובן, אינה אחראית לשינוי הממשל באיראן, אבל כל סכום שהיא רוצה להוציא לשם מלחמה עם איראן – היא יכולה להשקיע לשינוי המשטר באיראן.

היו גם תגובות נגד, כמו: "זוהי רק מלחמה פסיכולוגית של הרפובליקה האסלאמית נגד העם בישראל. אל תקשיבו למילות השווא האלה. התחשבו באינטרסים שלכם".

עלי ועבאס הם שני אנשים פרטיים, שמייצגים דעה אחת בציבוריות האיראנית.
בדיונים אחרים שהיו בחודשים האחרונים היו גם איראנים שקראו לישראל להפציץ את איראן – חלקם חושבים שזה הכרחי מכיוון שפצצת אטום במזרח התיכון, ולא משנה איפה, תשמיד את כל האזור. איראנים נוספים שמבקשים שהמערב יפציץ את איראן, חושבים שבכך הם ייוושעו משלטון המולות. אחד מהם כתב לי "אתם צריכים להציל את העם האיראני כמו שכורש הציל אתכם".
עכשיו אני עושה משהו שאינני נוטה לעשות – נוקטת עמדה:
אני מסכימה יותר עם עלי ועם עבאס. מומחים גדולים ממני כבר אמרו שתקיפה באיראן יכולה לעכב את הפצצה הגרעינית אבל לא למנוע אותה. כמו כן, אם המערב יתקוף, זה יהיה כדי לפגוע בתשתיות הגרעין, לא כדי להציל את העם. המערב הרי לא שם $%& על העם האיראני. זה משתקף גם במדיניות הסנקציות. המשטר עוקף את הסנקציות בדרכיו היצירתיות, אבל האזרחים נפגעים גם נפגעים: כספם מאבד מערכו, הם אינם יכולים לקנות עוף או ביצים, רבים אינם יכולים לקבל טיפול רפואי הולם כי אין ציוד, ויש 2-3 תאונות תעופה בשנה, כי אין חלפים. ואם לחזור לתגובות אחרות שקיבלתי נגד תקיפה – אחד החברים אמר שאיראן פשוט לא תוכל להתאושש מחורבן נוסף.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על ההשקעה הרצויה). ספרו על כך למנהל הרווחה / רכז התרבות הקרוב אליכם. את הקשר יוצרים בקליק פשוט מצד ימין.
כמו כן, מכתבים נוספים של עבאס ושל עלי מחכים שאתרגם אותם בעבורכם. מקווה לעשות זאת בזמן הקרוב.

טקסטים מקוריים:

עלי:
با سلام و درود بانو تامار

ترجمه ای را که فرموده بودید خواندم و متن بسیار خوبی بود
من جو فرهنگی و اجتماعی و سیاسی آنجا ( اسرائیل) را نمیشناسم
اما یک مطلب کوچک هم بنظر من میرسد با توجه به درکی که از ایران دارم که احتمالا" افرادی بهتر از من نیز با آن اشاره کرده اند و آن اینست:
حمله اسرائیل به ایران دقیقا" همان چیزی است رژیم آرزوی آنرا دارد و این برای آن یک هدیه خواهد بود تا دوام و بقای خود را در ایران تقویت کند و در صورت حمله اسرایل دشمن مشترک خود و مردم ایران را تقویت کرده و نیز موجب میشود تا حتی از میان اعراب سنی مذهب که هم اکنون با حکومت فعلی ما مشکل دارند سرباز گیری کنند (بابت نوعی تفکر مشترک جنگ سالار) و در عوض اسرایل دوستی مردم ایران را از دست خواهد داد و به عنوان یک مهاجم به آب و خاک ایران که دشمن داخلی مردم را نیز تقویت کرده در ذهن و خاطرات تاریخی مردم ایران جای گیرد

سخن بسیار طولانیست من دوستانی دارم که در سیستم حکومتی کار میکنند و در رده های میانی و گاهی هم با لا هستند بارها با آنها در اینگونه مسایل حرف زدم و دلیل دشمنی بیمورد و احمقانه آنها را با اسراییل پرسیده ام اما وقتی با دانش اندک خودم دلیل می آوردم که اتفاقا" ما و اسراییل در منطقه دشمن مشترک داریم و منافع استراتژیک مشترک بیشتری داریم هیچ جوابی نداشتند به من بدهند!
اوایل که صحبت میکردم عصبانی میشدند اما یکی از دوستان مشترک من با آنها میگفت بعد از صحبت های تو آنها شدیدا" تهت تاثیر قرار گرفته اند و حتی در بازی های کامپیوتری تیم اسرایل را به عنوان تیم محبوب خود انتخاب میکنند!

بهترین چیزی که رژیم فعلی را متزلزل خواهد کرد بر قراری ارتباط و دوستی است تا شناخت متقابل از هم آن تصویر هیولا گونه که دو طرف از هم ساخته اند به یک باور درست و دوستانه تبدیل شود و این در شرایط بسیار مساعد فعلی ریزش بسیار فراوانی از هواداران رژیم را موجب خواهد شد

همانطور که عرض کردم سخن بسیار زیاد و طولانیست و نمیخواهم حوصله شما را با زیاده گویی سر بیاورم
سلامت و شاد باشید

עבאס:

به نظر من اسرائیل راهی جز تخریب توان هسته ای ایران ندارد، لیکن راه حل آن جنگ و حمله نظامی از سوی اسرائیل نیست.
بلکه باید از اپوزیسیون واقعی ایران، البته نه از اپوزیسیون ساخت دست حکومت مانند حزب سبز (موسوی و خاتمی و اصلاح طلبان حکومتی و …)، بلکه از کسانی که واقعا خواستار نابودی اصل ولایت فقیه هستند، حمایت نماید.
البته اسرائیل مسئول تغییر حکومت در ایران نیست، ولی هر چه می خواهد برای جنگ با ایران هزینه کند، می تواند برای تغییر رژیم ایران هزینه نماید.

מאזיאר: این فقط جنگ روانی ج ا با مردم اسرا ئیل است. به این حرفهای بیخود گوش ندید منافع را در نظر بگیرید.

אחמדינז'אד אינו היטלר

יום שישי, 28 באוקטובר, 2011

היום התפרסמה במוסף השבת כתבה של נחום ברנע שעסקה בכוונה של ביבי וברק לתקוף את מתקני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית עוד לפני החורף (אלט-טאב: באיראן כבר קר וגשום ובחלק מהמקומות כבר היה שלג. שיפט-אלט-טאב). זה לא שאני קוראת עיתונים. סתם מנויה על תיקון עולם לפוסטים שעוסקים באיראן. וכרגיל אני נתפסת לזוטות. המשוואה שביבי ניסח בתחילת הקדנציה שלו שאחמדינז'אד = היטלר.

אז חדשות, ביבי: הוא לא. זה לא שהוא חסיד אומות עולם, אוהב ישראל ורודף שלום. ממש לא. אבל אין לו שום כוח. מאז שהוא התחיל לעשות דברים על דעת עצמו בלי רשות או הוראה מח'אמנהא'י, וגם בגלל השפעת "הזרם הסוטה" עליו – כלומר אמונות שלו שלא תואמות את הדוקטרינה האסלאמית של השלטון (פרטים בפוסט אורח של רז צימט ביום שני, שווה לחכות) – רבים מתומכיו, שבשנה שעברה עוד היו בצמרת השלטון, נמצאים עכשיו בכלא. חלקם בקבר, למשל האיש החזק ביותר באיראן. לשעבר.

הסכסוך בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י

הסכסוך בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י, מתוך הבלוג "דמוקטטורה"

ביולי שאלתי את פרשננו עלי זנג'אני (שם בדוי) מה חושבים באיראן על הסכסוך בצמרת. הנה התשובה, בתרגום טנטטיבי למדיי. המקור הפרסי נמצא כאן. כל הסוגריים שלי אלא אם כן צוין אחרת. הסוגריים העגולים במקור, המרובעים שלי [תודה, אלעזר, על ההצעה].

העימות בין ח'אמנהא'י לאחמדינז'אד הפך עכשיו למשבר השלטוני הגדול ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית. ח'אמנהא'י הורה למתנגדי אחמדינז'אד לסמן כמטרות את תומכי הנשיא שהם בעלי עמדות בכירות – ניהוליות וביצועיות – אבל לא להתעסק איתו עצמו. עכשיו לא רק המנהיגות הרוחנית הגבירה את לחצה על אחמדינז'אד ותומכיו, אלא גם גופים ממשלתיים אחרים ממשיכים ללא הפסקה לתקוף את תומכי אחמדינז'אד תחת שלטון המנהיג העליון [ולי פקיה – המנהיג האסלאמי העליון. עלי ח'אמנהא'י].
חברי המג'לס (בית הנבחרים) חושבים על בחירתם המחודשת בחודש אספנד [מרץ] הבא, ועסוקים בלְרַצּוֹת את המנהיג העליון כדי לקבל את חוות הדעת החיובית של מועצת שומרי החוקה כדי לעבור את סינון ה"סמכות לאשר" [כלומר כדי שמועצת שומרי החוקה תאשר את השתתפותם בבחירות הבאות]. הם מתחרים ביניהם בהתקפות על אחמדינז'אד.
הם הצליחו לגרום להתפטרותו תוך זמן קצר של הסגן החדש של שר החוץ, שמונה לתפקיד בפקודת אחמדינז'אד, ומאה מהם חתמו על מכתב המזמן את אחמדינז'אד למג'לס כדי לתת תשובות בעניין אדישותו לתקנות המג'לס. גם הרשות השופטת, שרואה את השירות למנהיג העליון ואת הציות לו כעומדים מעל כל חוק, לא ישבה בחיבוק ידיים ותרמה את חלקה בתפיסה ומעצר של תומכי אחמדינז'אד. בימים האחרונים הושלכו לכלא כמה מהם [מתומכי אחמדינז'אד], כמו סגן שר החוץ שפרש. מנגנון "לקיחת ההודאות" של הרפובליקה האסלאמית החל לפעול נגדם מיד.
עקירת חברי "הזרם הסוטה", שתמשיך אולי עד למעצר משאא'י [יועצו, מקורבו ומחותנו של הנשיא, והמואשם העיקרי בהשפעות "הזרם הסוטה" עליו], למעשה מנשלת את אחמדינז'אד מהזרועות הביצועיות שלו, והופכות אותו לנשיא ללא כוח. אחמדינז'אד יכול, כמובן, להישאר בתפקידו באופן מעשי (זו גם הבחירה המתבקשת של חא'מנהא'י), אבל חוץ מלהוציא לפועל את ההחלטות של ח'אמנהא'י לא ייצא ממנו שום דבר. אין לו צוות משל עצמו שהוא יכול לקדם בעזרתו את התוכניות של עצמו, ואין לו היכולת לעמוד בפני המנהיג העליון.
מכתב הזימון מחברי המג'לס עבר בינתיים בשקט, אבל המכתב הזה יהיה כמו חרב דמוקלס שתלויה מעל ראשו כדי להזכיר לו תמיד את הסכנות בהתנגדות להחלטות המנהיג העליון ולבקשות האולגרכיה הרוחנית, והוא תמיד ייזהר ממנה. כלומר בין אם אחמדינז'אד יישאר נשיא ובין אם לאו, לא יהיה לו יותר תפקיד משפיע בזירת ניהול המדינה בשנתיים הקרובות. אם הוא יישאר, הוא יהיה נשיא חסר כוח, ואם יתפטר – הוא ייצא לגמרי מזירת ניהול המדינה.
שנתיים אחרי הונאת הבחירות השערורייתית ביותר בתולדות איראן, שגרמה להפגנות הרחוב הגדולות ביותר מאז המהפכה, והמחיר הכבד שהטילו שלטונו של עלי ח'אמנהא'י והוא עצמו על העם האיראני – בדיכוי, בהרג, בכליאה, בעינויים, ובהוצאות להורג – על מנת להעלות את מחמוד אחמדינז'אד לנשיאות, עכשיו השלטון (בצוות של ח'אמנהא'י ואנשי הרוח השולטים) גייס את כל כוחותיו כדי לקצץ כליל את כנפיו של אותו נשיא, ולהכפיף אותו למרותו.
אבל במאבקי הכוח שהתהוו עכשיו בין אחמדינז'אד לבין ח'אמנהא'י לא יהיה מנצח (באף אחד משני צדי המאבק). החלשתו ותבוסתו של אחמדי נז'אד במאבק הזה, פירושם יהיה החלשתו ותבוסתו של האדם שהשקיע הכי הרבה בתמיכה בו, והאיש הזה הוא לא אחר מאשר עלי ח'אמנהא'י. במילים אחרות, יהיה אשר יהיה סופו של המאבק, הרפובליקה האסלאמית תהיה המפסידה הסופית בו.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, לארגונים ולמסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני בשורות טובות). העבירו את הקישור לאתר למנהלת הרווחה או התרבות הקרובה אליכם, או צרו קשר להזמנת הרצאה.

מכתב מאיראן / עלי זנג'אני (שם בדוי)

יום שישי, 15 באפריל, 2011

לדעתי את המכתב הזה כתבה אישה. קיבלתי אותו בפייסבוק מפרופיל ששמו עלי זנג'אני, אבל אין בו שום פרטים מזהים. אני מביאה אותו כלשונו, בלי הערות ובלי תיקונים, כי זה משקף את הלכי הרוח בקרב הצעירים המשכילים. תרגמתי בלשון זכר כדי להתאים לשם.

"שאלת אותי על שחרור איראן. זוהי תשובתי:

"איראן היא מדינה גדולה ורחבת ידיים. חיים בה אנשים שונים המשתייכים לקבוצות אתניות מגוונות, דבר שמקשה עלינו להתאחד. הסיבה העיקרית לכך שאנחנו לא מתקדמים בדרך לשחרור היא דת האסלאם. בכל העולם הדת נחשבת לעניין אישי ופרטי, והשלטון חייב להיות נפרד מהדת.

"חלק מהעם באיראן עדיין חושב במסגרת דת האסלאם, שרלוונטית ללפני 1500 שנה. במידה מסוימת, הם שבויים באמנות הטפלות של הדת. הם חיים במאה ה-21 עם חשיבה של לפני 1500 שנה.

"ממשלת הרפובליקה האסלאמית משתמשת בדת כנשק וכאמצעי. משטר האייתוללות הורג ומבצע מעשי שחיתות ועוולות תחת דגל האסלאם.

"אמרי לממשלתך ולכל העולם – עד שלא תיזרק דת האסלאם אל מחוץ לארצי הארית הטהורה, הארית, איראן לעולם לא תראה את החופש.

"האם חשבת פעם למה מצרים ולוב הצליחו בסוף במאבקן? זה משום שכל העם במדינות אלה הבין שהממשלות האלה בוגדות בהם, שהשלטון שלהם הוא דיקטטורה, ואז כולם התאחדו וטעמו את טעמם המתוק של הניצחון ושל החופש.

"אני גורס ששלטון הרפובליקה האסלאמית של איראן הוא השלטון הרע ביותר, הרצחני ביותר והמדכא (דיכוי) ביותר בעולם, ומנהיגיה הם דיקטטורים מלוכלכים ואכזריים, שהורגים את העם.
"לעם אין זכות לחופש הביטוי ולדמוקרטיה. באופן כללי, באיראן מתעלמים לגמרי מזכויות האדם ומזכויות האישה. עם כל המצב הזה, אם כל העם באיראן יתאחד, הדיקטטורה תיעלם מהר מאוד, כמו במצרים.

"קבוצה אחת של אנשים באיראן היא בעלי השררה והכסף, שהראש שלהם להוט לצבור הון, ובכלל לא חשוב להם איזו ממשלה תשלוט. הדבר החשוב בשבילם הוא להתעשר.

"קבוצה אחרת היא קבוצה שהגיעה באמצעות השלטון והממשלה האסלאמית המדכאת לג'ובים, למשרות ולרווחה, והם לעולם לא יהיו מוכנים שהממשלה הזאת תתאייד, כי אז זה ישנה גם את מצבם.

"קבוצה נוספת, שמהווה את פלח האוכלוסייה הגדול ביותר, היא קבוצה שאין לה שום מודעות ואין לה מושג על המצב החברתי והמדיני של המדינה. אנשים אלה הם בדרך כלל בדרך כלל בעלי השכלה נמוכה.

"קבוצה אחרת היא קבוצה של אנשים דתיים מאוד, ששבויים באמונות הטפלות הדתיות של לפני 1500 שנה. הם אומרים אמן אחרי האייתוללות (במקור: מתפללים מאחורי ראשי המולות) ומחשיבים אותם טהורים וקדושים. קבוצה זו היא המחלה (מגפה) של החברה.

"קבוצה נוספת היא אנשים צעירים שמהווים את הדור הצעיר של איראן ואת (אוכלוסיית) הסטודנטים. אנחנו ילדים של אבות ואימהות שלפני 32 שנה הפילו את השאה מכיסא המלוכה והעלו לשלטון את ח'מיני.

"אבותינו ואימותינו מכים על חטא ומתחרטים עמוקות, אבל גם לא מרשים לנו להיאבק ולהגיע לחופש, כי הם חושבים שהממשלה והשלטון יהרגו אותנו. לפני 32 שנה נהרגו אלפי אנשים למען נצחונם של ח'מיני ושל המהפכה האסלאמית, וגם במלחמת איראן-עראק קיפדו צעירים רבים את חייהם.
"חבר שלי, שמשתתף בהפגנות, אומר שתמיד יש הרבה פחות אנשים ברחובות ממה שצריך להיות. הוא אומר שלעם עדיין אין אידיאל ומטרה משותפת להגיע לשחרור ולדמוקרטיה, וייתכן שייקח שנים להגיע להגיע למטרה זו. זה בגלל שהתנועה הירוקה מקריבה כל כך הרבה קרבנות. כל יום החבר'ה של התנועה הירוקה נהרגים או מושלכים לכלא אֶוִין. באוין הם עוברים עינויים והתעללות מינית. בכלא אין הקפדה על היגיינה, וכולם נדבקים שם במחלות זיהומיות. הם מכניסים את ראשיהם של האסירים הפוליטיים לבור השפכים.

"גם התנועה הירוקה – זוהי תנועה רפורמיסטית, בעוד שלדעתי השלטון חייב לעבור שינוי כללי מן היסוד, ולהיות נפרד מכל דת."

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (המכתב הזה משתלב בהרצאתי החדשה "שונאים, סיפור אהבה – איראן והאסלאם"). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.