יש בינינו כִּימיה

תקציר מנהלים:
במילים שאולות, פ' שומרת על הדגש המקורי (או הרפיון המקורי) ללא קשר לסביבה הפונטית העברית.

האות כ' אמורה לנהוג לפי כללי העברית, אם כי גם לאקדמיה יש הרהורי חרטה.
ואם המילה אמורה להתחיל ב-ב' רפויה, פשוט משתמשים ב-ו'.

כמה מכם שאלו אותי על הסלוגן של המיזם החדש שלי. למי שעדיין לא יודע ולא מכיר – קוראים לנו מַר צִים וַחֲבוּרָתוֹ, והסלוגן שלנו הוא מרצים בְּפִּינְצֶטָה להרצאות שוות (זה אותו קישור, אני סתם מתאמנת ב-SEO). העיקרון שלנו הוא שחוגי בית ומועדוני לקוחות משלמים מחיר אחיד פר הרצאה, ומקבלים גם מרצים מתחילים ולכן זולים יחסית, וגם מרצים יקרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל.

אבל על זה תקראו באתר של מר צים וחבורתו. וגם תפיצו את הקישור על הדרך.

<a href=

אני רציתי לדבר על בְּפִּינְצֶטָה. כמה מכם שאלו על ה-פ' הדגושה אחרי ב' השימוש.

ובכן, חברים, פינצטה אינה מילה עברית. וככזאת, היא אינה מצייתת לחוקי העברית. כשם שאיננו אומרים פּלאפל גם כשה-פ' היא בראש מילה, כך הדגש בפּינצטה נשאר גם כשהיא אחרי אות שימוש שוואית, שאינה מצריכה דגש חזק אחריה: לְפּינצטה, כְּפּינצטה, בְּפּינצטה, וְפִּינצטה וּפִּינצטה.

אלה שכן אומרים פּלאפל. וגם זחוק, ושום, וחילבה

אמנם סבתא שלי, שתזכה לחיים טובים וארוכים, נוהגת לומר "הוא עובד בְּבַנְק", אבל זה תיקון יתר – היפר קורקציה. הצורה התקנית היא בְּבַּנק, כי בנק אינו מילה עברית. כשהייתי קטנה נהגנו לומר פּסטיבל, ואני חושבת שיש עוד כאלה שאומרים כך, אבל זהו גם תיקון יתר, או יישור לפי חוקי השפה העברית. יצא לי גם לשמוע את ההגייה פִּילוסופיה, וכשהייתי בחטיבת הביניים היה ילד אחד בשם אורי, שלאבא שלו קראו פּוטו, כי על חנות הצילום שלו היה שלט פוטו.

ההבדל בין תיקון יתר לבין יישור הוא שתיקון יתר נעשה מתוך מחשבה וכנגד מה שטבעי, והוא אופייני יותר דווקא למשכילים. ואילו היישור הוא תהליך טבעי שקורה בשפה. כתבתי על זה בynet השבוע בהקשר של עומל-עומלת שתופס לאט לאט את מקומו של הצמד התקני עָמֵל-עֲמֵלָה.

בימי קדם מילים נשאלו בשינויים פונטיים שהיו הכרחיים על מנת לשלב אותם בעברית. למשל הפרתמים ממגילת אסתר מגיעים מפרסית עתיקה fratama "הכי ראשון", אבל fra הוא גם צרור עיצורים בתחילת מילה וגם מתחיל ב-פ' רפויה, שאינה אפשרית בעברית של אותה תקופה. לכן היה צריך לשבור את הצרור ולדגוש את ה-פ: פַּרְתמים. העברית של היום יכולה להתמודד גם עם צרור עיצורים וגם עם עיצור רפוי בתחילת מילה, וגם עם אות בגד כפת דגושה אחרי אות שימוש שוואית.

לפני שנים רבות, בני בגין רץ לראשות הממשלה. כמעט הצבעתי לו, כי הוא היה המועמד היחיד שאמר וּבְכַלְכָּלָה. כל האחרים אמרו וְבְּכַּלְכָּלָה. חוקי ההגה של העברית החדשה, הישראלית, המדוברת, שונים מאוד מחוקי העברית הקלסית. רק אני, סבתא בתיה ובני בגין עוד שומרים על החוק*. בסוף הצבעתי לו רק בסקר באוניברסיטה, אבל לא בקלפי.

במקרה של פ' אין בעיה, כי בכל הלשונות שהעברית שאלה מהן יש הבחנה ברורה בין P לבין F, בין π לבין Φ, או בין ف לבין پ (בערבית יש רק ف, אבל אף אחד לא מבלבל אותה עם פּ).

גם במקרה של B-V אין בעיה, גם בגלל ההבחנה הברורה בשפות השונות, וגם כי העברית שאלה מילים ב-B כ-בּ, ומילים המתחילות ב-V כ-ו'.

אבל האות כ' עושה שמח בשם כולן. בכלל, הייצוג של העיצורים X (=כֿ) ו-K במילים שאולות הוא שמח. בעברית קלסית יש ח שהיא גרונית, ק שהיא נחצית, והאלופונים הווילוניים כֿ ו-כּ. אלופונים הם ביצועים שונים של אותה פונמה בסביבות שונות, ואם אתם ממש רוצים לדעת מה זה הווילון, תכניסו את האצבע לפה ותיגעו בחך הרך, למעלה בפנים. מרגישים שזה וילון? זהו. ושם נוגעת הלשון כשמבטאים כּ, וכמעט נוגעת כשמבטאים כֿ.

בעברית חדשה ח ו-כֿ הן הומופוניות, וכך גם כּ ו-ק. האלופונים כּ ו-כֿ כבר אינם "מצייתים" לחוקי העברית הקלסית, וניתן לשמוע יותר ויותר לְכַּבּוֹת, לְכּוּדִים, ו-כְתְבִי (lekabot, lekudim, xtevi). אני משתדלת בכל כוחי להיות פה תארנית ולא להעביר אל הכתב את הזעזוע העמוק שלי מצורות כאלה.

ולתוך המערכת הזאת, על כל המתח בין עברית קלסית לחדשה, נכנסות מילים זרות. פעם היו כותבים בעברית טכסט, סכסית ו-חימיה. היום האיותים האלה נראים מוזרים. אבל אלכסנדר זה בסדר. אילו היו כותבים אלקסנדר זה היה מוזר.

העיצור היווני χ (חִי) נהגה ביוונית כ-כֿ. מילים יווניות המתחילות בחי, נשאלו ללשונות אירופה ב-ch. כאשר נקבעו כללי ההגייה של העברית החדשה, הם נקבעו לפי השפות שדיברו מחדשי השפה: רוסית, פולנית, גרמנית. בעיקר פולנית. פאול וקסלר בכלל טוען שעברית היא פולנית עם אוצר מילים עברי (אבל עדיין בהגייה פולנית), ובלקסיקון הלועזי-עברי שלו, המילים הלועזיות מובאות בצורתן הפולנית.

אלט-טאב זוכרים לפני כמה שנים, היה מתמודד בכספת שקיבל שאלת נכון/לא נכון. השאלה הייתה: המילה פוטוסינתזה מקורה בשפה זו. התשובה הייתה פולנית. המתמודד אמר לא נכון, ואיבד את כל כספו. אני מייד שאלתי אם היועץ הלשוני שלהם הוא פאול וקסלר, ואכן כאשר התוכנית הותקפה בתקשורת מכל עבר, הם הביאו את פאול וקסלר להגנתם. אז פוטוסינתזה מקורה ביוונית, אבל הדרך שבה אנחנו מבטאים את המילה היא כמו בפולנית. שיפט-אלט-טאב.

בפולנית, כמו ביוונית, ch מבוטאת כ-כֿ, ולכן מילים המתחילות ב-ch בוטאו בהתחלה ב-כֿ ופעמים אף נכתבו ב-ח', כמו חימיה. כֿאוס, כֿריזמה, כֿרומוזומים, כֿירורגיה, כֿוראוגרפיה – עם תחיית השפה העברית כולן נהגו ב-כֿ רפה (ומאותו כֿורה – ריקוד – קיבלנו גם את ההורָה, ההיא עם הה', הורה). אבל מאז שהיינו פולנים עברו כמה שנים, וכמה שפות נוספות השתלטו על לשוננו, החזקה מביניהן היא אנגלית אמריקאית. ובאנגלית – מכל הדיאלקטים – מבטאים ch כ-כּ. כּאוס (האמת היא שאם כבר אז קֵייאַס), כּריזמה, כּוריאוגרפי, כּרומוסומס וכו'. במקרה של המילה כימיה, לא רק שבאנגלית זה נשמע כ-K, מקור המילה הוא ערבי ושם זה ב-ک (כּ).

אני תמיד הקפדתי לבטא את המילים האלה כמו ביוונית (כלומר בפולנית), אבל לפני זמן מה, בעקבות דיון בטוויטר, פתחתי את המילונים שלי, וגיליתי להוותי שכל המילים היווניות ב-χ מתחילות בעברית ב-כ' דגושה.

שאלתי את רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון עברית: "הכצעקתה?"
וזאת תשובתה:

יש החלטה יְשָנה בדבר העיצור כ  (ch היוונית) בלבד: מאחר שיש לו פנים של כֿ ופנים של כּ בלשונות אירופה, הוחלט להכפיפו לכללי ריפוי ודיגוש כ העברית: כּירורגייה – בכֿירורגייה. לא כן פ, ב: פֿילוסופיה, פּסימי, פֿדיחה (סתם…)
ואולם כימיה – קל וחומר דגוש – בגלל המקור הערבי – אלכימיה.
עכשיו יש הרהורי חרטה באקדמיה על עניין דו-פניות הכ"ף, אבל לפי שעה אין שינוי רשמי. הנטייה כרגע לומר כֿירורגייה, כֿוריאוגרפיה – רפה כנהוג בדיבור. אינני בטוחה שכימיה תיגרר אף היא עם השינוי.

לא יודעת למה, אבל זה מזכיר לי קצת את קרב המוחות בנסיכה הקסומה.

ובחזרה לפינצטה: היום אני מבקשת מכל מי שאוהב אותי, את הכתיבה שלי ו/או את ההרצאות שלי, להפיץ את הקישור www.hamartsim.com לכל מי שעשוי להתעניין בבלוג שיש לנו שם, וכמובן לכל מי שאתם מכירים שהוא חבר בחוג בית או מרכז מועדון הרצאות (מועדוני גמלאים וכו') שמשלם היטב. קישורים מבלוגים ומפורומים גם יתקבלו בברכה, במיוחד אם הקישור הוא של המילים הרצאות או מרצים. ותבוא הברכה על ראשכם.

*לכל החבר'ה מפורום לשון עברית – אני יודעת. גם אתם. זאת הייתה בדיחה ואני מאושרת שיש עוד מופרעים כמוני וכמו בני.

16 תגובות לפוסט "יש בינינו כִּימיה"

  1. […] This post was mentioned on Twitter by Shahar Tal and Uri B, Thamar E. Gindin. Thamar E. Gindin said: http://bit.ly/aHGckQ למה מַר צִים בוחר את המרצים שלו בְּפִּינְצֶטָה ולא בְּפֿינצטה cc @EfratOp @El_i כי יש בינינו כִּימיה […]

  2. יובל הגיב:

    בְּפּינצטה – בסדר. אבל למה וְפִּינצטה? ה-פ אולי חסינה, אבל ו' החיבור עודנה מי שהיא! כיוון שגם פ דגושה היא אות שפתית, יש לשנות ל-וּפִּינצטה (ככה אומרים אצלנו). לא?

  3. יחזקאל הגיב:

    "העברית של היום יכולה להתמודד … וגם עם אות בגד כפת דגושה אחרי אות שימוש שוואית."

    אני לא מסכים, במחילת כבודך. העברית של היום מתמודדת עם זה, כי רוב הדוברים אומרים וְבְּכַּלְכָּלָה. מי שלשונו רגילה בדיבור נכון, אוטומטית מתקשה יותר כשהוא נתקל בדגש כזה. אני מכבד את ההחלטה, ואני מבין את ההיגיון שבה, אבל שתדעי לך שאם אני אומר "בפֿינצטה", אצלי זה לא תיקון יתר כי אם יישור.

  4. איציק ארזוני הגיב:

    אני אישית מתמוגג בכל פעם שאני שומע את מתן חודורוב, לשעבר הכתב הכלכלי של גל"צ והיום של ערוץ 10, מדבר ומקפיד על הגיה נכונה. זה כולל גם את המילה וּבְכַלְכָּלָה…
    🙂

    אז, כן, יש עוד כאלו. (דרך אגב, מי שהחליפה אותו בגל"צ פחות מקפידה…)

  5. תמר הגיב:

    @יחזקאל
    לצערנו, לשונם של רוב הדוברים אינה רגילה בדיבור נכון, ולכן מבחינה תארנית, העברית יכולה להתמודד עם זה.
    אני צריכה להוסיף אותך ואת מתן חודורוב לרשימת האנשים שאומרים וּבְכַלְכָּלָה…

  6. x הגיב:

    לדעתי בְּבַנְק זה לא תיקון יתר, מפני שהמילה נתפסת כבר כחלק מהעברית, ורק בשמות פרטיים ובשמות מקומות אין להחיל את הכללים של אותיות בגדכפ"ת.

  7. נדב פרץ הגיב:

    אחרי אימונים רבים באי-מגע בין הלשון לוילון, יצא לי שכ' לא דגושה נשמעת כמו ח' במבטא הונגרי.
    אני צודק?

  8. תמר הגיב:

    ח' במבטא הונגרי זה ה. זה יותר מדיי אי מגע. זה בדיוק אותו דבר כמו ק, רק שהאוויר זורם במקום להתפוצץ.

  9. ירון שהרבני הגיב:

    לגבי ה־ف מיותר לציין שזה לא תקף על ערבית מצרית שמשתמשת ב־پ שהשתרשה מלא אחרת מאשר הפרסית (יש גם גימ"ל ווי"ו)

    מה שרציתי לדעת הוא (וזה ישמע קצת קטנוני) למה את כותבת בynet בלי מקף עליון להפרדה, טעות מקרית או עניין תקני?

  10. צביקה הגיב:

    אני זוכר את אחד החברים שלי גועה בצחוק כשאני אומר לו שאני גר בְּפֶתח תקווה (עם פ' רפה). הוא התעקש שבשמות (עבריים!) משאירים את הדגש.
    גייסתי לעזרתי את חפני וּפִנחס, וגם את פרעה, שמרפה את הפ' המלכותית שלו בפני כלב"ו…

    אז בפינצטה אני מוכן לקבל, אבל מי שיגיד לידי "וְבְּכַּלכלה" יזכה לתיקון אוטומטי, בלתי נשלט…

    כנראה שאנחנו זן הולך ונִכְחָד (כן, גם כאן הכ' רפויה, אבל זה שייך לפוסט אחר, כנראה, על בידול מחודש של כ' רפויה מח' משוכנזת…)

  11. odedee הגיב:

    לא בדיוק אבל בערך:

    למישהו יש השערה מאיפה מגיע ספטמבר בפא רפה? אני יכול בהחלט להבין את אלה שאומרים תמכור/תקפוץ בלי להוסיף את הדגש הקל. אבל מאיפה הגיע ספֿטמבר הנתעב?

  12. תמר הגיב:

    אני חושבת שתמכֿור יותר נתעב מאשר ספֿטמבר.
    בעברית קלסית לא אמור להיות שם דגש: ה-פ' סוגרת הברה, וההברה שאחריה נפתחת ב-ט'. כמו שאין דגש ב-פ' בלפתור, שפצור, מפרש, ספסל (גם מילה שאולה, אבל יותר מוקדם. כי בלטינית יש דגש ב-ב של סוּבּסֶליוּם) וכו'.

  13. odedee הגיב:

    נכון, אבל "ספטמבר" מקורה זר בבירור, והיא אינה מילה נדירה, כזו שרואים רק בכתב ואין יודעים איך לבטא אותה. כל מי ששומע חדשות אמור לדעת את אופן הביטוי. פגשתי רק אישה אחת שביטאה F במקום P, אבל כל כך נחרדתי ממנה שגיגלתי קצת והתברר שהיא לא היחידה. לצערי. אולי אנשים לא מאזינים לחדשות…

    ואת צודקת, גם "תמכֿור" נתעב ללא ספק, אבל האנלוגיה לעבר ולהווה שבהן הכ"ף רפה מסבירה מאיפה מגיעה צורה שכזאת. לי יותר קשה עם ספֿטמבר. אבל כל אחד והשריטות שלו…

  14. סיגל הגיב:

    בכל פעם שנציג שירות לקוחות כל שהוא אומר לי ספטמבר (ב-פ' רפה) אני מחסירה נשימה ושוקלת להפסיק את השיחה באותו הרגע. כל מי שלמד ולו שנה אחת אנגלית בבית ספר (מינימים אפשרי בימינו) יודע שכותבים September אז למה לומר בעברית אחרת? אין לזה כל הסבר, חוץ מאחותינו הבורות ששוב מנצחת. מתחשק לי מיד לתקן את אותו אדם, אבל לאחר מספר נסיונות בעבר- זה לא עובד. היא חזקה הבורות, מאד.
    יש לי שאלה, בהזדמנות זו שנקלעתי לשרשור המעניין הזה, האם זה נכון ומחייב לומר לרכוב על/ב אופניים? האם לא ניתן להמשיך במה שאנו מורגלים לו כל כך- לרכב?

  15. תמר הגיב:

    הצורה התקנית היא לרכוב, אבל אני ארכב, אתה תרכב, הוא ירכב.
    כמו ללבוש – אלבש.
    ניתן, כמובן, להמשיך ב"לרכב" הרגיל. עובדה שאנשים עושים את זה כל הזמן, אבל זה לא תקני (ראי מאמרי המצוין הטעויות של היום הם החוקים של מחר)

  16. צביקה הגיב:

    סיגל – אל תפסיקי לתקן!
    הבורות חזקה, זה נכון, אז מה? לא נכנעים בפני החזק. נלחמים כמה שיכולים! 🙂
    (ועוד סיבה להמשיך לתקן – נוכחתי מעצמי, שאם נמנעים מלתקן ומתרגלים לשמוע טעויות נפוצות – מגלים יום בהיר אחד (או שמא יום עגום אחד) שגם אנחנו מדברים באותן השגיאות…

כתיבת תגובה