פזמון ליקינטון

מזמן לא חפרתי במילה ממאה המילים היפות בעברית של קוראי הגלוב.

היקינטון נכנס לרשימה בעיקר בזכות הפזמון המופלא של לאה גולדברג

(מצאתי גם את הביצוע הפחות-יפה-אך-לא-פחות-נוסטלגי הזה).

גם בעיניי המילה משגעת, אבל אני לא בטוחה אם בגלל הצליל והשיר (י-קינ-טון, סול-סול-מי), או בגלל הפרח עצמו: יקינטונים מככבים בשולחן ראש השנה הפרסי, ויש להם ריח נפלא. הילדים שלי יודעים לומר שזה הפרח האהוב על אמא, כי אין עוד פרח שבשבילו אני משתגעת ככה כל שנה במרץ (אם אני זוכרת אני שותלת את הבצלים בדצמבר ואז הם פורחים בדיוק לראש השנה הפרסי).

לפי המקור האמין מאוד יו-טיוב (הקישור הראשון), המלחינה של פזמון ליקינטון, רבקה גווילי-ברוידא, חשבה שיקינטון זו מילה יפנית ולכן חיברה מנגינה בסולם פנטטוני. מוסיקה זה לא התחום שלי, אז אני מאמינה. אבל האמת היא שלא יפנית ולא ארמית – יקינטון, כמו רוב המילים ברשימה, הגיע מיוונית.

באופן כללי, כשיש מילה "עברית" שמסתיימת ב-וֹן ואין לה אטימולוגיה ברורה בעברית – אנא חשדו ביוונית.

מלפפון melo-pepon: המילה הראשונה היא melon – פרי שכולנו מכירים: תפוח, כמובן.

pepon  זה טרי, טעים, מתוק או דלוע (ממשפחת הדלועים). במקור melo-pepon היה שמו של הפרי שאנחנו קוראים לו היום מלון. זכור לי מאיזשהו מקום הביטוי "תפוח האבטיח", אבל לא הצלחתי למצוא מאיפה ואם זה אכן מתייחס למלון.

דורון doron מהשורש ההודו אירופי הנפוץ מאוד da/do שפירושו "לתת" (רוסית 'dat, ספרדית dar צרפתית donner, פרסית dādan ועוד. על data הלטיני עוד ידובר רבות אבל לא עכשיו).

אלכסון – יוונית lixon, עבר בדרכו אלינו דרך הערבית וקיבל אל הידיעה.

וילון הוא תחדיש של אליעזר בן יהודה שמבוסס על לטינית velum, אבל אם משחזרים את היוונית, מקבלים W)elon) (ה-W מייצגת  דיגמה, העיצור האבוד שנכתב כמו F). אז זאת מעין שאילה של מילה שלא מתועדת ממש.

ביוונית יש שלושה מינים — זכר נקבה וסתמי — וחמש או שמונה יחסות (סיומות שם עצם לפי תפקידו במשפט), תלוי את מי שואלים. הסיומת on- היא סיומת של המין הסתמי כאשר הוא נושא המשפט או מושא ישיר. הסיומת של הזכר ביחסת הנושא היא os-, כמו מיתוֹס (סיפור. היה לי באוניברסיטה מורה לספרות שאמר מיתוּס כמו בלטינית, וזה שיגע אותי), נוֹמוֹס (חוק, הגיע אלינו בתור נימוס בתקווה שיגרום לנו להתנהג יותר יפה) וכאוֹס. ביחסת המושא הישיר גם הזכר הוא on-.

קצת מוזר שהמילה יקינטון הגיעה אלינו עם סיומת on-, בזמן שהמילה היוונית המצוטטת היא דווקא (hyakinthos (ὑάκινθος.

ניסיתי להבין למה ועבדתי שעות נוספות בתיאוריות קונספירציה שלא היו מביישות את כל מתנגדי המוסד, ה-CIA וה-ساواک ביחד. אולי בגלל ש-Hyakinthos הוא שמו של עלם החמודות שמליבו השותת עלה הפרח (עוד דמות מיתולוגית שקראו על שמה פרח, כמו נרקיסוס, להבדיל, שעל שמו נקרא הנרקיס), והסיומת הסתמית נועדה להבחין את הפרח מהעלם? זה רעיון שלי, והוא קצת חלש כי ההבחנה הזאת קיימת רק בעברית. ביוונית ההבדל הוא באות ראשונה גדולה (לעלם) לעומת קטנה (לפרח) ושניהם בזכר. דרך אגב, גם לדמות המיתולוגית קוראים בעברית יקינטון. עוד יותר מוזר.

בתרגום השבעים, מופיעה הצורה (hyakinthon (ὑάκινθον (תרגום של "תכלת"), אבל זאת הצורה המקובלת למושא ישיר, אז זה בעצם לא אומר כלום.

תיאוריית הקונספירציה הפרועה ביותר שהגיתי, וגם ביססתי את כל העובדות בה כמו שבודקים לפני שמשלחים תיאוריה כזאת לאוויר העולם (כלומר לא):

לאה גולדברג היא זו שהכניסה את המילה לעברית (לפי אבן שושן המילה קיימת רק מהעברית החדשה), ומכיוון שהיוונית שלה לא הייתה משהו / מאחר שהסיומת -ון יותר התאימה לה לתבנית המשקל והחריזה / מפני שבטקסט היווני שהיא קראה מופיעה המילה ביחסת המושא הישיר, היא הכניסה את המילה לעברית עם סיומת -ון למרות שזה לא כך באף שפה, כולל שפת המקור.

ואז החלטתי שאני חייבת לשאול מישהו שיודע יוונית קצת יותר טוב ממני. שאלתי את ד"ר יוליה קריבורוצ'קו מאוניברסיטת חיפה, כיום עמיתה בפרויקט GBBJ, ובשנות התשעים המאוחרות המורה שלי ליוונית קלסית. ד"ר קריבורוצ'קו ניתצה לי את כל תיאוריות הקונספירציה בכך שאמרה שבכלל לא מוזר שיקינטון הגיע אלינו ביחסת המושא הישיר. לדבריה, שאילת מילים בצורת המושא הישיר היא נפוצה ומקובלת מאוד.

המקבילה הלטינית היא hyacinthus, כאשר בלטינית מוקדמת עוד ביטאו C בכל הסביבות הפונטיות כ-ק. רק מאוחר יותר היא הפכה ל-צ בסביבות מסוימות. סבא שלי עליו השלום נהג לספר על ויכוח בנושא בכנסת הראשונה: מנחם בגין שנשא פעם נאום במליאת הכנסת והזכיר את השם ציצרו. יו"ר הישיבה ויו"ר הכנסת דאז, יוסף שפרינצק, העיר לח"כ בגין: "אומרים קיקרו ולא ציצרו", ואז ענה לו בגין: "תודה רבה על התיקון מר שפרינקק". (מודה שלא זכרתי את הפרטים, אז רעננתי את זכרוני באתר הנפלא שפה עברית) זה מאוד הצחיק את סבא שלי, וגם אותי בילדותי. עכשיו התקלקלתי, ואני אומרת בכובד ראש בלשני אקדמי – אבל שניהם צודקים, תלוי בשלב של הלשון. ככה זה, אחרי כמה זמן באקדמיה חוש ההומור משתנה. עכשיו משעשע אותי שפעם עניין את חברי הכנסת מי זה ציצרו ומה זה לטינית.

hyakinthos ביוונית הוא גם שם של פרח כחול בעל תפרחת שדומה ליקינטון (אבל לא מה שקוראים היום יקינטון), וגם שם של אבן חן כחולה. לפי בן יהודה – אבן הברקת, לפי ויקיפדיה – כדכוד (עכשיו צריך רק להחליט מי יותר אמין).

האיות האנגלי hyacinth קיים מאמצע המאה ה-16. לפני כן שם הפרח (ואבן החן) היה jacinth, צורה שקיימת עד היום אבל פחות נפוצה (ויותר דומה לעברית). דרך אגב, כל המילונים שבידיי מאייתים יקינטון ב-ט', אבל וויקיפדיה וישראלים רבים וטובים מאייתים ב-ת'. האיות ב-ט' הוא הנורמטיבי כי כך נכנסה המילה לעברית לפני שהיו חוקים. יקינתון הוא תעתיק מדויק יותר של השם היווני. במדרשים (שמות כה לח) מצוי השם דְיָקִינתִּין, כמילה שאולה.

על ת', ט', θ ו-τ אדבר ביתר חפרנות ב-6.11.

לפני כמה שנים האביב הגיע מוקדם מדיי ובתחילת מרץ לא היו יקינטונים בכל משתלות המרכז, אז נסעתי עם חברים לצפון וכל הזמן חיפשנו מִשְׁתוֹללָה (ככה אומרים משתלה במבטא פרסי עם טאץ' אסלאמי) עם יקינטונים. החברה שנסעתי איתה היא בלשנית ערביסטית ילידת מוסקבה. סיפרתי לה קצת על האטימולוגיה של יקינטון ועל כך שביוונית העיצור הראשון מנושף. ואז היא אמרה: עכשיו אני מבינה למה אימא שלי קוראת לזה גְיָאצִינְט!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני נסיעות לצפון). צרו קשר מכאן

8 תגובות לפוסט "פזמון ליקינטון"

  1. יחזקאל הגיב:

    כרגיל, הפוסטים שלך מלמדים כמות של חומר שהיתה יכולה להספיק לכמה וכמה פוסטים… יישר כוחך!

    נימוס אכן נכנסה אצל חז"ל במשמעות של חוק או מנהג, "עלת לקרתא – נהוג בנימוסה", אם אני מצטט נכון את "ברומא נהג כרומאי" של חז"ל.

  2. ענת כהנא הגיב:

    תודה תודה תודה,
    כמה שימחת אותי עם הפוסט הזה.

  3. רשקולניקוב הגיב:

    יחזקאל
    "עלת לקרתא עביד בנימוסא".

    והמילה מופיעה כבר במשנה:
    "עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי – לא אמר כלום"

  4. אביב הגיב:

    ויש צמח מים, יקינטון המים, שאין לו שום קשר עם היקינטון הרגיל חוץ מזה שהתפרחת די דומה.

    חקרתי את הצמח בתיכון ומסתבר שהוא מסייע בניקוי מי קולחין ובהרחקת אצות, מהסוג המזיק שסותמות צנרת, ולכן יכול לשמש במיחזור מים.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94

  5. אורי הגיב:

    תיאוריות הקונספירציה שלך נשמעות לי (כדרכן של תיאוריות קונספירציה) משכנעות יותר מההסבר הרשמי. אם "שאילת מילים בצורת המושא הישיר היא נפוצה ומקובלת מאוד", איפה כל שאר הדוגמאות?

  6. תמר הגיב:

    @יחזקאל ורשקולניקוב – נמצאו גם נוסחים של טקסי חופה קדומים שבהם היה כתוב כנומוס משה וישראל במקום כדת משה וישראל (דת היא המילה הפרסית לחוק)
    למדתי את זה מאו-טו-טו-ד"ר ישי נוימן, בחתונה של M&M. טרם הספיקותי לבדוק במקורות מחקריים, אבל גם ישי מהימן מאוד בעיניי.

    @אורי – היוונית שלי, כאמור, לא מספיק חזקה.
    ביקשתי מד"ר קריבורוצ'קו דוגמאות אחרות לשאילה ביחסת המושא הישיר, ולא קיבלתי את התשובה עד זמן פרסום הפוסט.
    ברגע שאקבל אעדכן כמובן בגוף הפוסט.

  7. פרידה הגיב:

    בנוגע לסיפור שפרינצק/שפרינקק, אני מכירה אותו לפחות 40 שנה, אבל הגיבור בסיפור שלי הוא משה סנה ולא בגין.
    מעניין מתי השתנה הגיבור של הסיפור ואם יש יותר מגיבור אחד, אולי זה בכלל אגדה אורבנית?

כתיבת תגובה