קשים חיי הנשואים

נתחיל בווידוי מפדח:

הרומן שלי עם השפה הפרסית הוא עוד מעט בן 20 שנה. זה אומר שאני נורא זקנה, אבל זאת לא הפדיחה. להזדקן זה משהו שכולם עושים.

הפדיחה היא שאני מלמדת פרסית חדשה כבר שבע שנים, ויש נושא אחד שאף פעם לא הבנתי. לימדתי אותו כבר באחת עשרה כיתות לפי מה שהיה כתוב בספר, ותמיד הודיתי בפני תלמידיי שזה קשה לא רק להם אלא גם לי. שאני לא מבינה את זה עד הסוף כי אין לנו דבר דומה (לנו = עברית ואנגלית, השפות שאני באמת יכולה לחשוב בהן). האמת היא שהתופעה כל כך קשה, שבחלק מספרי הלימוד מתעלמים ממנה או אומרים שהיא לא קיימת.

בכל שנה אני מבינה קצת יותר, ורק השנה נפל לי האסימון מה זה בכלל אומר. הייתי צריכה ללמד את הנושא הזה ב-11 כיתות שונות כדי להבין בכיתה ה-12. והפלא ופלא, ברגע שאני הבנתי והצלחתי להסביר את זה – בכל זאת דרך עברית – גם הם הבינו.

אז אני חולקת איתכם את התובנות לגבי העברית. בסוף בסוף אקשר לפרסית, למקרה שלומד פרסית כלשהו ייקלע לכאן.

נשוא המשפט, בגדול מאוד ועם הרבה עיגולי פינות, זה מה שאומרים על הנושא. במשפטים פעליים זה כמעט תמיד הפועל. נשוא שמני יכול להיות תואר, ואז הוא מדבר על תכונה של הנושא [הַזְּקֵנָה (היא) חכמה]. הוא גם יכול להיות שם עצם, ואז הוא מתאר את הנושא בשתי דרכים אפשריות:

נשוא משייך – משייך את הנושא לקבוצה מסוימת. למשל – נורית היא יִדְעוֹנְית, משייך את נורית לקבוצת כל היידעונים.

נשוא מזהה – מזהה את הנושא. נורית היא היידעונית – זאת אומרת שכבר דיברנו עליה ואנחנו יודעים באיזו יידעונית מדובר. הדבר היחיד שהיינו צריכים לעשות הוא לזהות את נורית עם היידעונית.

עד כאן קל ועברי: אם זה מיודע זה נשוא מזהה, אם זה בלתי מיודע זה נשוא משייך, ואת זה לא המצאתי לבד אלא קראתי בספר התחביר של עוזי ארנן.

אממה? בעברית יש רק שתי דרגות יידוע ובפרסית יש ארבע. בנשוא השמני באות לידי ביטוי רק שלוש מהן, וזה הפיל לי אסימון שבעצם גם בעברית נשוא לא מיודע יכול גם להיות מזהה. נחזור לנורית היידעונית.

כאשר אני אומרת נורית היא יידעונית – אני משייכת אותה לקבוצת היידעונים.

אם זו תשובה, אז השאלה היא "מה היא" (לא מהי. התשובה לשאלה מהי נורית היא – נורית היא פרח)

אם אני אומרת נורית היא היידעונית – אני מזהה אותה עם מישהי שכבר דיברנו עליה. השאלה היא "מי היא"

אבל אם אני אומרת נורית היא יידעונית אחת ("אחת" לא מוטעם) – אני מזהה אותה בלי ליידע! גם המשפט הזה עונה על השאלה "מי היא"

כלומר גם בעברית, כמו בפרסית, יכול להיות נשוא מזהה בלתי מיודע.

והפעם התלמידים הבינו, וגם אני. בשנה הבאה אני כבר יכולה להכניס את זה למבחן…

אני רוצה להודות לנורית "החלומית" אטנר, מפענחת חלומות, שהרשתה לי להשתמש בשם שלה בדוגמה. קבלי קישור – פענוח חלומות.

עכשיו כולם משוחררים ותלמידי הפרסית נשארים לעוד הבהרה והסבר.

חלקכם בוודאי שואפים להרוג אותי מרגע שאמרתי אממה, כי יש נטייה בציבור לומר שבפרסית אין יידוע. אז זהו שיש. זה שהמיודע הוא בלתי מסומן ברוב המקרים, לא אומר שאין קטגוריית יידוע. ברוסית באמת אין קטגוריית יידוע. אבל ברגע שיש הבדל מורפולוגי ו/או תחבירי – הקטגוריה קיימת. בפרסית יש הבדל בין שם מיודע לשם מסותם לשם המין, ובמושא הישיר באות לידי ביטוי ארבע דרגות שונות של יידוע:

מיודע – שדיברנו עליו קודם: مرد را خواب دیدم – חלמתי על ("את") האיש.

מסותם מסוים – שהדובר יודע מהו והנמען לא, וזה גם חשוב ובטח עוד נמשיך לדבר עליו במיודע: مردی را خواب دیدم – חלמתי על איש-אחד, ראיתי איש-אחד בחלומי.

מסותם כלשהו – או ששנינו לא יודעים במה מדובר חוץ מאשר המספר (יחיד או רבים), או שאני יודע אבל לא הולכים להמשיך לדבר על זה. مردی خواب دیدم – חלמתי על איש (הדוגמאות נהיות לא טבעיות, אולי נחזור לקניית סוסים: اسبی خریدم – קניתי סוס)

שֵׁם המין (اسم ِ جنس) – לא משנה כמה ואיזה, רק הסוג. כמו "לך לשוק ותקנה חסה", או اسب خریدم – קניתי סוסים.

כתבתי על זה גם בפוסט מין תחת כיפת השמים, אם אתם רוצים להשתכנע עוד יותר.

בשאר התפקידים התחביריים ניתן להבחין רק בשלוש דרגות יידוע – מיודע, מסותם ו-اسم ِ جنس (ההבחנה בין מיודע לבין اسم ِ جنس – לפי הקשר).

יש כאלה שמפרידים ואומרים שמסותם מסוים מסומן ע"י یای وحدت ומסותם כלשהו ע"י یای نکره.

יש לזה הצדקה סמנטית סינכרונית, אבל מבחינה דיאכרונית זו אותה י'.

ועכשיו בלשון בני אדם: נכון שכיום יש הבדל מבחינת המשמעות בין מסותם מסוים ומסותם כלשהו, אבל מבחינה היסטורית זאת אותה סיומת.

בתפקיד הנשוא, נשוא שמני בן מילה אחת הוא בד"כ اسم ِ جنس והוא משייך: ما معلم هستیم – אנחנו מורים. אם מרבים את הנשוא, זה הופך למיודע ולכן מזהה: ما معلمان هستیم – אנחנו מורים. ברוב ספרי הלימוד אומרים ש-اسم ِ جنس לא יכול להיות יותר ממילה אחת, ולכן נשוא שמני בן יותר ממילה אחת חייב להיות מסותם. מצאתי את זה רק בספר אחד (של וינדפוהר, זה שלומדים ממנו באוניברסיטת ת"א), ויש דברים כאלה בחיים האמיתיים.

הדוגמאות מוינדפוהר: اینها قالی قرمز هست – "אלה שטיחים אדומים" (משייך את הפריטים האלה לקבוצת השטיחים האדומים), לעומת اینها قالی های قرمزی هست "אלה שטיחים אדומים (מסוימים)". בעברית ההבדל עובד רק ביחיד, כי אי אפשר לומר "אלה שטיחים אדומים אחדים". (این) ماشین ِ قرمز بود "זו הייתה המכונית האדומה" (אולי השוטר הראה לי תמונות), או "זו הייתה מכונית אדומה" (הדבר הזה היה שייך לקבוצת המכוניות האדומות) לעומת (این) ماشین ِ قرمزی بود "זו הייתה מכונית-אדומה-אחת" (מזהה).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני תלמידים). לא ברמת חפרנות כזאת, אלא אם כן מבקשים. צרו קשר כאן.

כתיבת תגובה