מגילת אסתר — הזווית האיראנית

מגילת אסתר – אמת או בדיה? הכותב הכיר היטב את מנהגי החצר של התקופה, את הלשון ואת התרבות, אך יש גם סתירות בין גרסאות שונות של התנ"ך ונקודות תמוהות, כמו: איך זה שחג חשוב כמו פסח כלל לא מוזכר על אף שרוב האקשן מתרחש בו (לתוהים: מה, לא בפורים? קראו את פסוק י"ב בפרק ג), והאם באמת היו הורים פרסיים עתיקים ששנאו את ילדיהם עד כדי כך שנתנו להם שמות של שדים, כמו זרש ותרש?

***

בין המאות השישית והשלישית לפנה"ס, שלטה באיראן השושלת האַחֶ’מֶנִית. לשושלת זו שייכים כורש, אחשורוש, דריוש, וארתחשסתא. כפי שקורה במשפחות הכי טובות – השמות חוזרים על עצמם. למשל אחשורוש (בפרסית עתיקה חְ’שַיָארְשָא, ביוונית Xerxes) הוא שמם של שני מלכים מהשושלת האח’מנית. שניהם שלטו במאה החמישית לפני הספירה. לאחד מהם (אחשורוש הראשון, 486-465 לפנה"ס) הייתה אישה שנזכרת בספרי ההיסטוריה היווניים בשם אמסטריס (Amestris) שיש המזהים אותה עם אסתר, למרות שלמיטב ידיעתנו היא הייתה אָרִית טובה ולא יהודיה (ההודים והאיראנים מוצאם מהשבטים הארים, וכך גם השם איראן, בפרסית עתיקה אַרְיָאנָאם, משמעותו "ארצם של הארים").

תרגום השבעים הוא התרגום העתיק ביותר של התנ"ך. הוא תורגם ליוונית על ידי שבעים חכמים (מכאן שמו), מגרסה קצת שונה מזו שבידינו, כנראה מהגרסה שהייתה בידי יהודי אלכסנדריה במאות הראשונות לספירה. בתרגום זה שמו של המלך הוא Arta-xerxes, (פרסית עתיקה אַרְטָא-חְ’שַסָא, עברית ארתחשסתא) (שמם של ארבעה מלכים אח'מניים).

שמו השונה של המלך בתרגום השבעים, כמו גם כינויו השונה של המן (בעברית אגגי, ביוונית bougaios – תואר דתי), כמו גם היעדרו הבולט של הסיפור מכתבי ההיסטוריונים היווניים, אשר לא היו מפספסים הזדמנות להכפשה עסיסית כזאת של הפרסים, וכמו העובדה שסיפור רווי מין ואלימות מחצר המלך הוא ערובה לרב-מכר – כל אלה מחשידים את הסיפור כאגדה.

הצורך באגדה כזאת נובע מהצורך בתירוץ לחקות את החגים הכֵּיפיים של הגויים באותה תקופה בשנה. בכתביו של ההיסטוריון הערבי אַלְבִּירוּנִי, בן המאה העשירית, מוזכר חג של "נהפוך הוא" באמצע החודש האחרון של החורף (המקביל לחודש אדר): בחג זה הנשים היו אומרות לגברים מה לעשות, קצת כמו שאסתר מסובבת את כל מאצ’ואי המגילה על אצבעהּ הקטנה. ראש השנה הפרסי, שבו שולחים מתנות איש לרעהו, חל ביום הראשון של האביב, בסביבות 20-21 במרס. חג נוסף, פְרַוַרְדִיגָאן , חג נשמות האבות הקדמונים, חל גם הוא בתחילת האביב, ויש החושדים שהוא נתן את שמו לחג הפורים (יש בו פ, ו, ר. הסיומת ān היא סיומת רבים). מנהג התחפושות, דרך אגב, הוא מאוחר הרבה יותר ומקורו כנראה בקרנבל באיטליה.

יש הרואים במגילת אסתר "גיור" של סיפורי מלחמות האלים: האלים הבבליים אִשְתָּר ומַרְדוּך (שימו לב לניקוד השם מרדֳכי) נגד האל האיראני הבכיר ווֹהוּ-מַנַהּ ("סגנו" של האל הראשי) או נגד האל העֵילָמִי הראשי הֻמְבַּן. שמה של האלה אשתר נגזר מפרסית, ודווקא העברית משקפת באופן נאמן יותר את המקור הפרסי – stāra "כוכב".

***

כותב המגילה מפגין בקיאות ראויה להערכה במנהגי החצר הפרסיים ובשפה הפרסית העתיקה: הישיבה בשורות לפי חשיבות (למגדול ועד קטון), המשתאות הבזבזניים, קבלת החלטות בשכרות ואישורן בפכחות, העובדה שלא כל אחד יכול לראות את המלך (רואי פני המלך, המשרתים את פני המלך), וגם היחס לנשים, אפילו למלכה, כאל אובייקט מיני – כולם מאפיינים את המלכים האח'מניים לפי ההיסטוריונים היווניים.

לרוב השמות במגילה יש משמעות בשפה הפרסית העתיקה. משמעות שמו של המן, למשל, היא "(בעל) המחשבה הטובה", ומכאן משחק המילים "מחשבתו הרעה" המתארת את מזימתו של המן. משחק מילים נוסף הוא "והדת ניתנה": בפרסית עתיקה דָאטַא הוא חוק, ומקור המילה, כמו המילה הלטינית data (נתונים), היא "מה שניתן, נתון" (מה שניתן על ידי המלך או האל – הוא החוק). מילים פרסיות נוספות שתרמה מגילת אסתר ללשוננו כוללות את פתגם, בפרסית עתיקה פַּטִי-גַמַא "מסר"; ו-גִנְזֵי (המלך), פרסית עתיקה גַנְזַא "אוצר (המלך)". לשר האוצר קראו גַנְזַא-בַּרַא ומכאן "גזבר", שהגיע לעברית מספר עזרא.

קילומטרים רבים נכתבו וייכתבו על השתקפות השפה הפרסית העתיקה וסדרי השלטון האח’מני במגילת אסתר. אמת או בדיה? כנראה שלעולם לא נדע.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון במחנה, גיליון פורים 2007.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במסגרות עסקיות ופרטיות שמשלמות היטב (אם כבר מדברים על אוצר). צרו קשר להזמנת הרצאה.

כתיבת תגובה