מורפולוגיה ישראלית / גלעד צוקרמן

גלעד צוקרמן עונה לרוביק רוזנטל, המשך הדיון מכנס דורבנות. סוגריים מרובעים – שלי, פירושי מילים בלבד (אם יש מילים קשות שלא פירשתי – כתבו לי). את התגובות אכתוב בפוסט נפרד או בתגובות (תלוי כמה ארוך זה ייצא)

חלק ב. אין תקציר מנהלים.

גם המורפולוגיה הישראלית שונה מהמורפולוגיה העברית.
מאות הדוגמאות שאני מביא אינן "בעיקר מן התחביר" אלא גם מכל שאר מרכיבי השפה, למשל פונטיקה, פונולוגיה, סמנטיקה, פרגמטיקה, שיח, אוצר המילים והביטויים ומורפולוגיה.
"צירופי סמיכות בעברית הפוכים בסדרם מצירופי סמיכות אירופיים (גן ילדים ולא ילדים-גן), על פי המודל הקדום" לא מחזיק מים במקרה של "אחלה מאמר", חרא סרט", "מותק של ילד", "יוסי קינוחים" או "רותי תרגומים".
מכיוון שקצרה היריעה מלהכיל, אפרט מספר תופעות מני עשרות דווקא מתחום המורפולוגיה, שהוא לכאורה עברי לחלוטין: (1) אנליטיות הישראלית, סמיכות ושייכות [אנליטיוּת זה כשמשתמשים במילים נפרדות במקום בצורנים. יש הדגמות בהמשך] ו-(2) מבנה פרוזודי [כלומר דפוסי הטעמה ואינטונציה], פרודוקטיביות הבניינים [כלומר שעדיין נוצרים בהם פעלים חדשים] ומעמד השורש. תופעות אלה מראות את השיטתיות בהשפעה האירופית על הישראלית. אפילו במורפולוגיה, שהיא מרכיב שפה חשוב ביותר, ניכרות היידיש ואירופית ממוצעת סטנדרטית, קל וחומר בפונטיקה, בפונולוגיה ובתחביר.

אנליטיות הישראלית, סמיכות ושייכות

בעוד שהעברית היתה סינתטית [משתמשת בצורנים], הישראלית הרבה יותר אנליטית [משתמשת במילים נפרדות], הן בשמות והן בפעלים. מלכה מוצ'ניק (2004) מראה שהישראלית הספרותית מעדיפה מבנים דקדוקיים אנליטיים. אליבא דידי, האנליטיות שבספרות הישראלית נובעת מזו של הלשון הישראלית (המדוברת), שמלכתחילה – עקב התרומה האירופית – היתה הרבה יותר אנליטית מהעברית. במילים אחרות, לא מדובר באנליטיציזציה פנימית של העברית מרובת השנים, אלא באנליטיות אבּ איניטיוֹ – מלכתחילה – של הישראלית, שהינה שפה חדשה בת מאה ועשרים שנה. מה אומרים ליהודי ביום הולדתו ה-120? Have a nice day.

הביטו, למשל, על הסמיכות, תופעה שמית נפוצה. בניגוד לעברית, סמיכות המציינת שייכות איננה פרודוקטיבית בישראלית. השוו את אֵם הילד העברית ל-האמא של הילד הישראלית. האנליטיות הישראלית ניכרת גם בשייכות שאינה סמיכות. הישראלית מעדיפה את מבנה השייכות האנליטי היידי והאירופי, כמו ב- my grandfather, על מבנה סינתטי. כך, בעוד שבעברית נהוג היה לאמר סבי, הרי שבישראלית אומרים סבא שלי.

אך האנליטיות הישראלית ניכרת לא רק בצירופים שמניים. יש הרבה מבנים פריפרסטיים [מורכבים, כלומר שיש בהם מספר מילים] של צירופים פועליים. הביטו על שם צעקה (לעומת צעק), נתן מבט ו-העיף מבט (לעומת הביט). הן הרצון לבטא פעולה מהירה והן המבנה המורפולוגי האנליטי מקורן ביידיש ובאירופית ממוצעת סטנדרטית – ראו, למשל, את הצירופים היידיים gebn a kuk "לתת מבט", ton a kuk "לעשות מבט" ו-khapn a kuk "לתפוס מבט". אל נא תחשבו כי המבנים הישראליים הם רק תרגומי בבואה אד הוקיים. המערכת הישראלית היא פרודוקטיבית ולעיתים קרובות צירוף פועלי אנליטי ספציפי בישראלית לא קיים ביידיש – למשל הרביץ מהירות, הרביץ ארוחה.

'מבנה פְּרוֹזוֹדִי', פרודוקטיביות הבניינים ומעמד השורש

ההשפעה האירופית ניכרת למדיי אפילו בצורות הפועל הלא-פריפראסטיות של הישראלית. ננסה להתאים את transfer, אותו אני מכנה "גזע הפועל", לתבנית של בניין פָּעַל: אתמול הוא טְרָנספַר, היום הוא טְרוֹנספֵר. עד כה, הכול כשורה, 'המבנה הפְּרוֹזוֹדִי' נשמר: רצף העיצורים של הגזע transfer נשמר; שינוי התנועות אינו חשוב, מה שחשוב הוא מיקומן! אבל מה קורה בעתיד? לפי גרם-גורם-יגרום, הרי ש-הוא *יִטְרְנְסְפוֹר. מתעוררות כאן שתי בעיות:

(א) ראשית, רצף העיצורים טרנספ במילה יִטְרְנְסְפוֹר הוא בלתי אפשרי כי הוא מפר את הכללת רצף הצליליות (Sonority Sequencing Generalization), שבישראלית אוסרת צליליות עולה מ-שיא (peak) ההברה לשוליים (margins) שלה (בשפות אחרות צליליות עולה מהשיא לשוליים היא הכרחית). במילים אחרות, ב-Vtr.nsfV, ה-r יותר צלילית מה-t, וה-n יותר צלילית מה-s ומה-f [וכך יוצא שלקראת התנועה – שהיא פסגת ההברה, הסונוריות בין העיצורים דווקא יורדת]

(ב) אך גם אם *יִטְרְנְסְפוֹר היה אפשרי, יש להניח שעדיין בניין פיעל לא היה נבחר לארח ולשבץ את הגזע transfer מכיוון שחוסר התנועה בין ה-r ל-n הורס את המבנה הפְּרוֹזוֹדִי של transfer. זוהי הסיבה לכך שהגזע klik (ראו אנגלית click) משובץ בבניין הפעיל (למעשה: hi⌂(⌂⌂)⌂í⌂) ולא בבניין פיעל (למעשה σiσe, או(⌂)(⌂)⌂i(⌂)(⌂)⌂é⌂(⌂)) או בבניין פעל. בניגוד ל-*קילק ול-*קלק, הצורה הקליק היא היחידה שמשמרת את צרור העיצורים kl.

מסקנה חשובה אחת היא ששיקולים פונולוגיים מבטלים שיקוליים סמנטיים: למרות ש-הפעיל הוא היסטורית של בניין גרימה (causative), הישראלית משתמשת בו – מסיבות פונולוגיות גרידא – לשיבוץ הגזעים shvits ו-klik למשל וליצירת הפועל העומד השוויץ והפועל האמביטרנזיטיווי (בדרך-כלל עומד) הקליק [אמביטרנזיטיוויפועל שיכול להיות גם עומד וגם יוצא]. ואלה רק שתי דוגמאות מני עשרות. אין מדובר כאן על התפתחות סמנטית פנימית!

השלכה חשובה אחרת היא שלמרות שהישראלית עדיין משתמשת בבניינים עבריים, הפרודוקטיביות שלהם נקבעת על-ידי היידיש ושפות אירופיות אחרות השופעות מילים שהפכו חלק בִּלְתִין (בלתי-נפרד \ built-in) אל הישראלית והן מקורם של גזעים רבים בתוך הישראלית. בעוד שבעברית הבניין הפרודוקטיבי ביותר היה פָּעַל, בישראלית הרי הוא פִּיעֵל. אך פרודוקטיביותו של פיעל איננה ניכרת רק בפעלים הגזורים משמות שיש התופסים אותם כזרים כמו במקרה של לשנורר, לטרנפר ולחרופּ. ראו, למשל, לסמרטט, לקודד, לסבן ו-לאותת.

מסקנה קריטית היא שחשיבות השורש השמי בישראלית איננה גבוהה כפי שהיא בעברית. כמו אותי בת-אל (1994) ובניגוד לרוב הלשונאים, אינני מאמין של-שנורר יש שורש. למגנט לא גזור מ-מגנ"ט אלא מהגזע magnet, שהוא במקורו אינטרנציונליזם (מילה בינלאומית). בהשוואה לנטיית הפעלים השמית המסורתית של שורשים עיצוריים, המערכת המוצגת כאן – עם זוגות מזעריים כמו לפקס (focus) ו-לפקסס (fax) –  דומה יותר ל-Ablaut ההודו-אירופי כבגרמנית spr□ch "לדבר" (ראו spricht-sprechen-sprach-gesprochen-Spruch) וכבאנגלית s□ng (sing-sang-song-sung) "לשיר". יוצא שלמרות שעל פניו, הישראלית משתמשת ברכיבים שמיים (בניינים), הרי שהשימוש בהם עונה על צרכים אירופיים. ההסוואה מושלמת!

ישראלי, דבּר ישראלית!

7 תגובות לפוסט "מורפולוגיה ישראלית / גלעד צוקרמן"

  1. נ' הגיב:

    מאוד מעניין. אני חושב שהרשומה הזו הייתה טובה מהספר שכתבת, בכל הנוגע להבהרת עמדתך.

    תודה לתמר על אירוח הדיון המרתק.

  2. אורי הגיב:

    ישראלי דבר ישראלית
    אך
    "פרודוקטיביותו" ולא הפרודוקטיביות שלו
    כמצופה
    סוכר
    הוד צוקרמניותו

    מרתק ואף מרנין 🙂

  3. איתמרק הגיב:

    1. א) אם מבני הסמיכות הם אירופיים, למה אין להם מקבילות אירופאיות? "אחלה מאמר" הוא 'אחלא מקאל' גם בערבית (הגם שבתור סופרלטיב), אז נעזוב את זה, כי ערבית אינה היברידית. אבל איך בדיוק נכנסים לזה 'חרא' ו'מותק' שמשמשים בכלל כתארים בשפות אירופאיות (a shit movie, ein scheiße/beschissener Film)? האם באמת אפשר לטעון ש-"חרא סרט" הוא בעצם צורה מקבילה למבנה 'סרט של חרא'?
    ב) לגבי "יוסי קינוחים", בערבית יגידו 'זיד ללחלויאת', כלומר 'זיד לקינוחים' או 'זיד של הקינוחים'. זה אותו מבנה רק עם השמטת הצורן 'של', מה שאולי תומך בחלק אחר של התיאוריה הצוקרמנית אבל לא בהכרח בחלק הזה.
    2. א) "אם הילד" אל מול "האמא של הילד". בלבנונית יגידו 'אוּמוֹ לַלוַּלד' (פונטית), כלומר 'אימו לַילד'. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שערבית אינה אנליטית בשל היברידיותה, צירופים שמניים אינם יכולים להוות מבחן טוב. אגב לבנונית, אלעבאס בן-מאמון וג'וזף עון חקרו ומצאו שם כמה דברים מעניינים ממש (לפני שהאחרון נהיה נשיא נורת'ווסטרן).
    ב) לגבי המבנים הפריפרסטיים, זה נראה לי כמו תופעה חדשה יחסית, ולא משום שאני סובל מאשליית הטריות ("שמתי לב לזה עכשיו, ולכן אני חושב שזה חדש"; בלגנו על זה מספר פעמים). השוו اعطى ضربة 'נתן מכה' שמחליף את ضرب 'היכה'. אמנם, מבנים כאלה עם 'פעלים קלים' בהחלט יותר נפוצים בעברית מאשר בערבית. אבל הם קיימים בערבית. אז או שערבית היברידית, או שערבית הושפעה עמוקות מיידיש לאחרונה, או שמדובר בתופעה חדשה יחסית ואולי על-לשונית. וישנה גם סיבה רביעית?
    3. א) "יטרנספור" אינו אפשרי גם בערבית, משום ששפות שמיות אינן רואות רצף עיצורים שכזה בעין יפה. אני לא בטוח שהצליליות משחקת כאן תפקיד (למרות שהיא לרוב דווקא עולה לקראת השיא, או הגרעין, של ההברה).
    ב) בעניין בנייני הפעיל ופיעל, עוזי אורנן הראה אמפירית (2003) שבניין הפעיל אינו בניין קאוזטיבי במהותו ובניין פיעל אינו בניין אינטנסיבי במהותו. אבל אילוצים פונטיים באמת לוקחים כל אילוץ אחר בשלל שפות.
    ג) בנוגע לבניינים פרודוקטיביים, בערבית בניין افعل (המקביל ל'הפעיל') אינו פרודוקטיבי כלל בלהגים המדוברים ומקומו נלקח על ידי فعّل (המקביל ל'פיעל'), למרות שבערבית ספרותית הראשון הוא פרודוקטיבי ביותר. ובכל זאת אני חושב שישנם הסברים לא-היברידיים לכך, בערבית כמו בעברית, ואני לא רואה בנקודה זו שום תימוכין לכך ש"הפרודוקטיביות [של בניינים עבריים] נקבעת על-ידי היידיש ושפות אחרות".
    4. את הקפיצה מ"לפקס" לאבלאוט ולמסקנה שהשימוש ב"רכיבים השמיים (בניינים) … עונה על צרכים אירופיים" פספסתי לגמרי.
    5. אם לתמצת, לרוב העניינים האלה אפשר למצוא הסבר אחר, או להראות שדברים דומים במידה חשודה קורים גם בערבית, או פשוט לטעון שההסבר שלהם לוקה. בהשראת עמיתי לבליגה בן לי אני קורא לזה "רדוקטו אד היברידיום", משמע: בחקר השפה ניתן לתרץ כל התפתחות שהיא בהסבר היברידי.
    אני לא משתכנע. בינתיים.

  4. ר. הגיב:

    אני רק נקודות בקטע הפרוזודי-משהו.

    א. למה בכלל לנסות להטות טרנספר בבנין קל ולא פיעל?
    הוא טרינספר אותי אתמול, מטרנספר אותך כעת ויטרנספר את כולם מחר. קל וקליט.
    ב. עם כל הכבוד לצרור kl, מעיבה על שאר הבניינים היא היכולת לשמור על המצלול kilkהמקורי במילה המעוברתת:
    "יש להקליק פעמיים על OK"
    "תקליק כאן" (ולא, לצערי, הקלק כאן)
    "מדליק מי שמקליק" (*פרץ צחוק ספונטני*)

    [המציג אינו בלשן. ההשתתפות אסורה על משפחת פסטרפיש. היציאה בצד שמאל.]

  5. איך אפשר להשוות את שם החנות "יוסי קינוחים" לשמות של חנויות בעברית המקראית? אנחנו בכלל יודעים משהו על שמות של חנויות בעברית המקראית?

    בחיי, כל הצוקרמניה הזאת כבר הפכה להפרעה בציר הסינטגמטי.

  6. רונן הגיב:

    בעוד שברור לי שיש הבדלים גדולים בין העברית כפי שדוברה לפני שנים לבין איך שהיא מדוברת היום, ומוכר לי האובדן המוחלט של אבחנות צליליות בעברית של היום (בפוסט האחרון שלי כתבתי בדיוק על העניין הדגשים בבג"ד כפ"ת, שלא לדבר על אותיות בומ"ף), הרי שאני לא מצליח להבין את ההתעקשות לראות בשינויים העוברים על העברית לאחרונה משהו שקשור למקורה ומתחבר ליידיש. אני מתגורר בגרמניה מזה מספר שנים ולומד את השפה הגרמנית, ובדרך אכן זיהיתי לא-מעט צירופים ומבנים בעברית, ובפרט בעברית 'סלנגית', שנשאבו מגרמנית (אם דרך היידיש ואם ישירות), אבל קשה לי להבין מדוע מייחס מר צוקרמן ביטויים כמו 'נתן מבט' או 'הרביץ ארוחה' ליידיש, כשדי ברור שהמקור הוא דווקא ההשפעה העצומה של האנגלית, שהיא גם המקור ל-99% מהמלים הזרות המתאזרחות בעברית ב-20 השנה האחרונות. כמו שפות אחרות שמעמדן 'נמוך' (ואיתמרק הביא יופי של דוגמאות מערבית), העברית 'מתאנגלזת', מאבדת מאפיינים שמיים ומאמצת מלים וביטויים באנגלית אל תוך מבנה הבניינים שלה. אני לא רואה באף אחד מהדוגמאות שום קו ישיר בין העברית של בן יהודה – שהשתמש ללא ספק במבנים מגרמנית ורוסית כש'החייה' את השפה – לבין ההשפעה האנגלית של ימינו.

  7. כרמית ל. הגיב:

    אהבתי.

כתיבת תגובה