עברית וחיות אחרות

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. ההרצאה לפורים בנושא מגילת אסתר היא ההרצאה שאיתה התחלתי את הקריירה שלי, וההרצאה שאני הכי אוהבת עד עצם היום הזה.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

שושן הבירה היא מקום אמיתי.

משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.

במהלך המשתה, אחשורוש מקבל את ההחלטה לגרש את ושתי אחרי ששתה כדת במשך חצי שנה.  על פניו זה נראה כחוסר אחריות משווע. אבל למעשה מדובר בתהליך קבלת ההחלטות הרגיל שיש בו אפילו קצת חוכמה: המלך חייב לקבל החלטות כשהוא שיכור ולאשר אותן בפיכחות, או להיפך.

דבר נוסף שנראה לקוראים של היום כאות לטיפשותו של אחשורוש, ובעצם מעיד על בקיאות המחבר בהלכות החצר: המלך אינו יודע קרוא וכתוב. הוא מצווה שיכתבו בספר הזכרונות, הוא מצווה שיקראו לו מספר הזכרונות. זאת משום שבימי קדם קריאה וכתיבה לא היו נחלת הכלל, אלא חלק מהכשרתם המקצועית של אנשים שתפקידם היה לכתוב ולקרוא. מי שכתב ספרים היה סופר, ומי שכתב שטרות היה שוטר (בהרצאות, כאן מגיע הקטע שאני מוודאת שאין שוטרים בקהל ומספרת את בדיחת הקרש הידועה על השוטרים שהולכים בזוגות).

כאשר המלך היה רוצה לשלוח פתשגן, כלומר איגרת כתובה, לכל המדינות, הוא היה מכתיב את פתגמיו – כלומר מסריו – בלשונו. במקרה הזה – פרסית עתיקה. הסופרים היו כותבים את המסר בארמית, כי זו הייתה שפת האימפריה הקודמת, ובכל המחוזות כבר היו סופרים שידעו ארמית ואת שפת המקום. הסופרים בכל מקום היו מקבלים את הפתשגן, קוראים בעיניהם את המסר בארמית, ובקול רם בשפת המקום. לכן, כאשר נאמר "למדינה ומדינה ככתבה ולעם ועם כלשונו", נראה לכאורה שמדובר בחוסר בקיאות של המחבר בהלכות החצר. אך עצם הזכרת העניין מעיד על כך שהדבר לא היה רגיל, ואולי מצביע על חשיבותו העליונה של המסר.

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני דברים לא רגילים). ההרצאה בנושא מגילת אסתר היא בעיקר לפורים, אבל יש גם לימות השנה.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. היום מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי.

בתיאור המשתה נאמר ש"השתייה כדת – אין אונס". המילה דת היא מילה פרסית עתיקה שמשמעותה "חוק", ועוד נדון בה בהמשך. הביטוי "השתייה כדת" מעיד על כך שהשתייה הייתה החוק. וידוע על כך שהיו גביעים ענקיים – וכשאני אומרת ענקיים אני מתכוונת לגודל של דלי בינוני – והחוק היה שחייבים לסיים את כל היין.

את הביטוי "אין אונס" אפשר לפרש בשתי דרכים שונות. ברובד הקדום של העברית, משמעות המילה אונס היא עושק, גזל. ולכן "אין אונס" משמעותה "אין מונע". השתייה היא החוק ולא מונעים מאף אחד את קיום החוק הזה. אפשרות שנייה היא במשמעות של היום – שנכנסה לשימוש בימי בית שני – להכריח. ואכן ידוע שאמנם השתייה הייתה החוק, אבל באחרויותו של המלך היה להימנע מאכיפת החוק – כלומר לא לאנוס אנשים לשתות – אם הדבר עלול להזיק להם.

במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי הייררכיה: למגדול ועד קטן: החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ה', שבו המן מבקש מאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם (דרך אגב, בשום מקום לא מסופר שהמן התכוון שמרדכי יוביל אותו). fratama הפך לפַּרְתָּם מכיוון שבעברית קלסית לא תיתכן פ' רפה בראש מילה, וגם לא צרור עיצורים בראש מילה. לכן ה-פ' דגושה, והוסיפו לה תנועה (הניקוד נוסף למקרא הרבה אחרי כתיבתו).

דבר נוסף שאפשר לגלות מקריאה מדוקדקת במגילה הוא שלא כל אחד היה יכול לראות את פני המלך. כאשר המלך חפץ להביא את ושתי לפני השרים, הוא קורא לשבעת הסריסים "המשרתים את פני המלך אחשורוש", וכאשר המלך קורא לשבעת השרים כדי להיוועץ מה לעשות במלכה הסוררת, הם מתוארים כ"שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת".

המלך אמנם הזמין מקורבים מדרגות שונות – או בלשון המגילה – לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו:  חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו + לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן  - אבל רוב האנשים האלה לא יכלו לראות את פני המלך. אילו כל אחד היה יכול לראות את פני המלך, היו עלולים להתנקש בחייו. המלך שאף להימנע מכך – אי אפשר להאשים אותו – ולכן אמנם הזמין את כל העם, אך בזמן שכולם חגגו, נהג לשבת מאחורי פרגוד ולהסתודד עם הקרובים לו.

הקרובים היו השרים היועצים, או המשרתים. משרתי המלך הקרובים נקראים במילה האכדית סריס. נהוג לחשוב שהמילה סריס באה מהפועל לסרס, אך בעצם הדבר הפוך. בעולם העתיק ידוע גם על סריסים שהיו אבות לילדים.

המילה האכדית היא שָּ-רֵישִ. הפירוש המילולי הוא "אצל הראש" (אכדית היא שפה שמית. המילה ריש מקבילה ל-ראש העברי). המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר. ולפעמים, בעיקר אם המשרת הוא אצל הראש של המלכה – כדאי לערוך מספר שינויים מבניים בגופו, כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו יותר.

הסירוס, אם כן, הוא מנגזרות התפקיד. הפועל נגזר משם העצם "סריס". דבר דומה קרה במילה היוונית eune-oxo, שעברה לאנגלית כ-eunuch. משמעות הצירוף היווני היא "שומר המיטה".

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משתאות). העבירו לחברים שיש להם חוג בית עם תקציב נאה, שיזמינו הרצאה לפורים.

סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.

ולמה ארך המשתה רק שמונים ומאת יום? משום ששושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. שושן הוא שמה העילמי של העיר, הנקראת כיום בפרסית שוש ובלשונות אירופה סוזא. זוהי אחת הערים העתיקות ביותר בעולם, עם שרידי ציוויליזציה בני 7000 שנה. במשך אלפי השנים האלה שימשה שושן כבירת ממלכות שונות, ונחרבה מספר פעמים. כיום היא עומדת חרבה, כשהאחרון בין מחריביה היה צדאם חסין. שושן שוכנת במחוז שנקרא כיום ח'וזיסתאן, והוא המחוז החם ביותר באיראן. בתקופת המקרא שכנה במקום זה ממלכת עילם – ואכן, בספר עזרא (ד:ט) בין העמים שכתבו למלך ארתחשסתא נגד היהודים, ניתן למצוא את "שושנכיא דהיא עלמיא" – אנשי שושן, דהיינו העילמים.

שושן הייתה בנויה ממבצר ומעיר תחתית. המילה האכדית למבצר היא בִּירתוּ, ומכאן המילה בירה. שושן הבירה היא, אם כן, מבצר שושן. שם שכן ארמון המלך ושם מתרחשת הדרמה. העיר התחתית – "העיר שושן" – מוזכרת רק פעמיים במגילת אסתר, בהקשרים של תגובה רגשית למתרחש במגילה. "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (ג:טו, סוף פרק ג אחרי שמתקבלת ההחלטה להרוג את כל היהודים), " וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח:טו).

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שמחה וצהלה). העבירו לרכז/ת התרבות שלכם להזמנת הרצאה לפורים.

חגיגות הפורים נמשכות, והפעם עם סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.

ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.

וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ–שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.

שלושה ספרים במקרא מתעדים אירועים שקרו בתקופת האימפריה הפרסית הראשונה – האימפריה האח'מנית. ספרי עזרא ונחמיה מתעדים אירועים היסטוריים בעליל, ואילו מגילת אסתר – הפופולרי מבין שלושת הספרים – שנוי במחלוקת.

האם מגילת אסתר היא אגדה שהייתה באמת, או פיקציה דוקומנטרית?

מחבר המגילה מפגין בקיאות מעוררת התפעלות בהלכות החצר האח'מנית כפי שאנו מכירים אותה מכתבי ההיסטוריונים היווניים, מכיר שמות מלכים ושמות איראניים, ושולט לא רק באוצר המילים הפרסי של אותה תקופה, אלא גם במקורות המילים.

שם המלך – אחשורוש – הוא שמם של שני מלכים מהשושלת האח'מנית. השושלת האח'מנית, שמרכזה היה בפרס, השתרעה בימי גדולתה מצפון הודו ועד מצרים – כלומר מהודו ועד כוש, כאשר כוש מציינת מקום כלשהו באפריקה, לאו דווקא חבש. לשושלת זו שייכים מלכים המוזכרים במקרא, כגון דריווש – בפרסית דאראיאוהוש, כורש וארתחשסתא – בפרסית ארתחשסה. את רוב השמות האלה נשא יותר ממלך אחד. בכתובות הסלע מקפידים המלכים האח'מנים לציין uta parsa uta mada "ופרס ומדי". לכן גם במגילת אסתר פרס מוזכרת תמיד עם מדי.

אחשורוש של מגילת אסתר – מזוהה עם המלך אחשורוש הראשון, הנקרא בפרסית חְשַׁיָרְשַ (xšayārša) וביוונית כסרכסס, שמלך בין השנים 486-435 לפנה"ס.

חשירש הראשון היה בנם הבכור של דריווש הגדול ו-הוטאוסה (hutaosa, ביוונית אַטוֹסָה), בתו של כורש הגדול. על סיפור עלייתו לכס המלכות מספר הרודוטוס שבנו הבכור של דריווש היה אַרְטוֹבַּזַנֶס (זו הגרסה היוונית של השם. בפרסית אין לו תיעוד, אבל מן הסתם האלמנט הראשון הוא arta – כל מה שטוב וצודק), בנה של אשתו הראשונה שלא הייתה מזרע מלכות.

בעצת דמרטוס, מלך ספרטה הגולה, הלך חשירש לאביו וטען לכתר, בטענה שהוא – חשירש – הוא בנו הבכור של דריוש המלך, בעוד שארטובזנס הוא רק בנו הבכור של דריוש האדם הפרטי. מכיוון שהוטאוסה, אמו של חשירש, הייתה רבת השפעה בחצר המלוכה, ומכיוון שחשירש ממילא היה בנו המוכשר יותר של דריוש, הוא זכה לרשת את כס המלכות – ואיתו את המשתאות ואת האויבים מבית ומחוץ.

מההיסטוריונים היווניים אנו יודעים שאכן המלכים האח'מנים היו חובבי משתאות. כמו כל מלכי העולם העתיק, היו למלכי פרס הקדומה שני תחביבים עיקריים: קרב ומשתה. זהו גם אחד החרוזים הנפוצים בשאה נאמה, ספר המלכים הפרסי: رَزم רַזְם "קרב" ו-بَزم בַּזְם "משתה".

לפי החוקרים המצדדים באמיתות ההיסטורית של מגילת אסתר, הסיבה לכך שהמשתה נערך רק בשנה השלישית למלכו היא שבשנתיים הראשונות למלכותו של חשירש הראשון, הוא היה עסוק במלחמות נגד היוונים.

המשך בעוד שישה ימים.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מסיבת הפורים של חברת ההיי-טק שלכם). העבירו למנהלת הרווחה שלכם שתזמין הרצאה לפורים.