בר כוכבא היה דיסלקט

תקציר מנהלים: אבל לא באמת.
מה שיותר מעניין הוא הציטוטים של "שגיאות הכתיב" שלו באתרי אינטרנט.
בסוף יש קריאה לפעולה.

שבוע ניסיתי לכתוב פוסט בשם "בר כוכבא היה גיבור" על הקשר בין בר כוכבא לל"ג בעומר (תקציר מנהלים: אין), כדי שהפוסט הבא אחריו יהיה "בר כוכבא היה דיסלקט". אבל לא הייתה לי השראה, אז החלטתי לוותר על הבדיחה. חשבתי גם שאחרי כמעט שבועיים של שתיקה, לפרסם פוסט לא בלשני יהיה קצת לאכזב את הקוראים הנאמנים. אז מבטיחה פוסט בנושא לל"ג בעומר הבא.

אנשים אוהבים לומר שלבר כוכבא היו שגיאות כתיב נוראות. הוא תיאר את עצמו כנסי על ישראל, ואיים על אנשיו במשפט האלמותי מעיד אני עלי תשמים: יפסד אחד מן הגללאים שהצלכם כל אדם  שאני נתן תכבלים ברגלכם, כמו שעסתי לבן עפלול.

ובתרגום לעברית תקנית פחות או יותר: מעיד אני עליי את השמים: ייפסד אחד מן הגלילאים שאצלכם כל אדם – שאני נותן את הכבלים ברגליכם, כמו שעשיתי לבן עפלול.

בר כוכבא

בר כוכבא היה דיסלקט

היום אני במצברוח תארני, ולכן לא אתרעם על שגיאות הכתיב של בר כוכבא, מה גם שגדעון סער מסרב להגיב לבלוג שלי. כמו כן, לתקן את בר כוכבא זה קצת טיפשי. ובעיקר, אי אפשר לדבר על שגיאות כתיב בתקופה ההיא, כי זה היה לפני שהקונבנציות האורתוגרפיות היו מחייבות. אני מאוד אוהבת את הביטוי הזה, קונבנציות אורתוגרפיות. פעם הייתי משתמשת בו בתחילת כל הרצאה כדי להמחיש לקהל שאם הם לא מבינים מושג כדאי שישאלו. אחר כך כשיצאתי לשוק הפרטי באופן גורף יותר, פשוט למדתי להנמיך את הרמה של כל ההרצאה. קונבנציות אורתוגרפיות הן מוסכמות הכתיב. פעם הן היו רק מוסכמות, כלומר הסכימו להן. או שלא. היום אלה חוקים והם מחייבים (ועדיין הרבה אנשים אינם מצייתים להם).

היום כותבים עשיתי למרות שבמבטא ישראלי טיפוסי שומעים בדיוק כמו אסיטי, כי זו הצורה התקנית. אמנם האקדמיה החליטה שמותר לכתוב כל שׂ כ-ס (פריסה, סריטה, חספנית), אבל במקרה של הפועל לעשות עדיין אפילו בבי"ס יסודי יודעים שצריך לאיית ב-שׂ.

הסיבה שבתנ"ך כתוב עשיתי ולא אסיטי היא שהיה הבדל בהגייה בין ע ל-א, בין שׂ ל-ס ובין ת ל-ט. הבדלי א-ע, ת-ט עדיין קיימים בערבית ובמבטא תימני, אבל ההבדל שׂ ל-ס אבד בשלב קדום יחסית. בכל שפה ממשיכים לכתוב בכתיב היסטורי למשך זמן מה, גם אם כבר לא מבטאים כמו שכותבים. הדוגמה הטובה ביותר לכך מימינו היא הצרפתית, שבה, למשל parlent מבוטא פַּרְל. האותיות האחרונות נשארו שם מסיבות היסטוריות. לאט לאט מצטברות "שגיאות" שבעצם משקפות את המציאות באופן נאמן יותר מאשר הכתיב ההיסטורי, עד שהן הופכות לנורמה. דוגמה קצת עצובה לכך היא המילה thru בשלטי דרכים בארה"ב. דוגמה עצובה מאוד לכך היא המילה כנסו כציווי של נפעל (במקום היכנסו), בעיקר בהקשרי אינטרנט. זה לא כל כך עצוב כשזה באינטרנטית, אבל ראיתי את זה כבר בפוסטר רשמי של האוניברסיטה העברית (לצערי ולצערכם זה היה לפני שהכרתי את עידוק ונדבקתי ממנו בצלמנות כפייתית של שגיאות).

כשהייתי קטנה, בשנה א' של הBA, הייתי בתוכנית אמירים. בגלל היושר הגובל בפיגור שלי, עזבתי את התוכנית אחרי שהגשתי את עבודות הסמסטר הראשון אבל לפני שקיבלנו את המלגה. מהקורס בפילוסופיה של המדע אני זוכרת רק את דיוויד יוּם. הסיבה שאהבתי אותו היא שהוא כתב במאה ה-18, כשהקונבנציות האורתוגרפיות עדיין לא היו מחייבות. והוא כתב wou'd shou'd cou'd ואני התמוגגתי. אל תשאלו אותי מה הוא אמר על מה, כי אין לי מושג.

בכל אופן, לשונו של בר כוכבא משקפת משהו שהוא בין המוסכמות הישנות (הבדלי ע-א), לבין מציאות התקופה (הבדלי שׂ-ס), ולכן לקרוא לזה שגיאות זה קצת אנכרוניזם. אבל נכון, הוא לא כתב לגמרי לפי המוסכמות. לפי מה שהייתי אמורה לכתוב בפוסט "הוא היה גיבור", אף אחד גם לא היה מעז לתקן אותו.

אבל מה שבאמת יפה במכתב האִיּוּם הזה הוא ת' השימוש. בעברית מדוברת, בשגיאות כתיב של ילדים ובמשלבים נמוכים של אינטרנטית מילת היחס אֶת כמעט אינה קיימת. היא קיימת לפני שמות פרטיים, כולל כאלה המתחילים ב-ha (אני אוהבת את הדס. היי הדס!), אבל בצירוף ה' הידיעה היא כבר מזמן הפכה לתחילית תַ.

את השם ת' השימוש טבע אורי. אותיות השימוש הוא שמן הרשמי של אותיות משה וכלב, שנושאות משמעות משלהן אך מבחינה אורתוגרפית הן חלק מהמילה שאחריהן (מירושלים, שעשיתי, האותיות, וכו'). אני כבר לא זוכרת אם זאת הייתה המורה ללשון בחטיבת הביניים או בקורס למורי עברית כשפה זרה, שהשתעשעה מאוד לומר מ' השימוש, ל' השימוש, ב' השימוש. מה שאורי מציע זה בעצם להפוך את משה וכלב ל-משה וכלבת. אם למישהו יש רעיונות טובים יותר לסדר את האותיות האלה – תבורכו.

אלט-טאב: זוכרים את בקעת גר משיעורי לשון בתיכון? אלה מהשורשים של יצ + בקעת גר שמתנהגות כמו גזרת נחי פ"נ? מזל כהן, (מזל במלרע) המורה שלי מקורס הוראת עברית קראה לזה יצ + רק עגבת. תודו שזה הרבה יותר קל לזכור. ואז גם אפשר לדבר קצת על הרצל, שזה בכלל מוסיף ערך ציוני.

אלט-טאב: לשורשים שמתחילים ב-י' בעברית אין חוק אחד. תלוי מה היה שם במקור. לכן ירד-הוריד, ינק-היניקה, ומהשורש י.צ.ב – הִצִּיב. זה לפוסט אחר, אם בכלל. שיפט-אלט-טאב-טאב.

ת' השימוש נכתבת גם בטקסטים בעברית תקנית כאשר רוצים לחקות דיבור טבעי. במקרים כאלה מוסיפים גרש, כדי להמחיש שזה סלנג: "תעביר ת'חומוס", אמרה.

הדבר היפה ביותר בעיניי במשפט האלמותי הזה של בר כוכבא הוא שמצאתי אותו באינטרנט בכמה גרסות שונות. חלק מהגרסות מתקנות את השגיאות, למשל "מעיד אני עלי את השמים". אבל זה, אני חייבת להודות, לא כתוב כל כך ברור כמו תכבלים. אמנם הפתק הזה ברור יחסית, אבל במילה הזאת הפענוח גובל ברורשך. התיקון שהכי אהבתי נמצא דווקא באתרים שמסתיימים ב-ac.il, כלומר אתרים של מוסדות אקדמיים. שם כתוב: נותן אני ת'כבלים ברגליכם. בר כוכבא לא כתב ת'כבלים, הוא כתב תכבלים. הם הוסיפו תגרש כדי להמחיש תצורה הבלתי תקנית.

אני מניחה שמתישהו בעתיד האקדמיה ללשון עברית גם תקבל את ת' השימוש, כפי שקיבלה תשגיאות האחרות שאנשים עושים, באמתלה שהצורה קיימת בעברית תנ"כית או משנאית. לפני מספר חודשים סערה הארץ מהגילוי שהאקדמיה הכשירה תצורות ניסֵיתי, גילֵיתי ודומותיהן. זאת מכיוון שיש ניקוד כזה בירמיה, וכידוע אנשים שאומרים ניסֵיתי בקיאים מאוד בלשונו של הנביא. האמת היא שהאקדמיה קיבלה תהחלטה הזאת כבר בשנות התשעים, אבל רק עכשיו העיתונות גילתה תחדשות המרעישות.

אם האקדמיה מקבלת כל צורה לא-נורמטיבית שיש בתנ"ך ובספרות הבתר-מקראית, ובמיוחד אם היא מכשירה תשרצים שממילא עולים על לשונם של דוברי העברית הישראלית, אני קוראת לה להכשיר גם תשרץ הזה ולהכריז על ת' השימוש כאות כשרה למהדרין שאין צורך להוסיף לה את גרש הקלון.

אבל לא באמת.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני גיבורים). תעבירו תלינק לאתר שלי למנהלת הרווחה שלכם.

17 תגובות לפוסט "בר כוכבא היה דיסלקט"

  1. מאת יובל:

    תאמת? אחלה רעיון. זה גם יצעיד את עולם עיבוד הטקסטים האוטומטי בעברית כל כך הרבה שנות אור* אחורה, שאפשר לנסות לבנות מזה מכונת זמן.

    * מידת מרחק. אני יודע.

  2. 1. איפה אפשר לקרוא את כתבי בר־כוכבא במלואם?

    2. האקדמיה באמת אישרה לכתוב כל שׂ' בס'? גם "סקית בד", "סמאל לאומי", ו"סדרות בן־גוריון"?

    3. http://haharoni.wordpress.com/2009/01/29/t/

  3. [...] This post was mentioned on Twitter by Uri B and shlomi sammy, Thamar E. Gindin. Thamar E. Gindin said: בר כוכבא היה גיבור‫? http://bit.ly/aFzKbQ [...]

  4. מאת אלדד:

    הצעות לסידור האותיות:
    משתה כלב
    mashta kelev
    או
    mishte kalev

    או:
    תבשל כמה

  5. מאת ירון שהרבני:

    זה מצחיק לומר על צרפתית קונבנציות אורתוגרפיות… זה נכון שהיום האותיות הנוספות הן חלק מהשפה אבל זה לא נבע מתוך צורך אמתי בכל הנוגע לשימוש בשפה זה נבע מתוך שחיתות…

    בעניין הזה מעניין אותי לשאול
    האם יש תיעוד כלשהו של השפה הצרפתית לפני הוספת האותיות? אני מניח שלכמרים הייתה סיבה טובה מאוד להשמיד את הספרים כדי שהעם לא יגלה את מידת השחיתות ועם זאת קשה לי להאמין שהשפה בכתיב הזה נעלמה מעל פני האדמה…

  6. מאת הדס:

    היי תמר!

    אהבתי מאוד את המשפט על אומרי ניסתי.

    ולאמיר אהרוני – כנס כנס פעם לפורום אקטואליה, המילה הרווחת שם ביותר היא סמולני. בדגש על הסססססססססססססמולני.

    ואני דווקא אוהבת את הצירוף משה וכלבת.

  7. מאת ע נ נ ת:

    רשימה מרתקת!
    אהבתי גם את תגובתו של אמיר אהרוני מעל… ואני מצטרפת לשאלה השניה שלו.

    אגב, בנוגע לשגיאות שנכנסות יותר ויותר – היום ראיתי על אוטובוס פרסומת:
    "רישונים לאורגני "
    לקח לי זמן לגלות שזו פרסומת לסניף החדש של עדן-טבע-מרקט (עוד שם נוראי) בראשון לציון. או אולי הם התכוונו לעיר אחרת, רישון לציון.

  8. מאת אורי:

    אהבתי תפוסט. כרגיל, מעניין ומרתק. תודה על הקרדיט על "ת' השימוש", למרות שאני לא בטוח שהוא לגמרי מגיע לי.

    לגבי הסידור מחדש של אותיות השימוש, אני מציע לקרוא להן "אותיות שבתו"ך מל"ה" – בגלל שהן לא.

  9. מאת יואב:

    לבש כומתה
    בולשת מכה
    הבלש כתום
    בשלה כמות
    שוב מת הכל
    כבל השתום

  10. מאת תמר:

    @אלדד, שכחת את ו' החיבור!
    @ירון, תיאוריית קונספירציה נפלאה שטרם שמעתי. אני רק קראתי צרפתית בינונית, שזה מלפני שהפסיקו לבטא את האותיות :)
    @אמיר, יש לי נטייה למגזימנות. האישור הוא למילים שיש להן תיעוד ב-ס' בלשון חכמים. עסיתי עדין לא תקני (כי בר כוכבא אולי היה גיבור, אבל חכם הוא לא היה).
    אני אמורה לקבל בקרוב קישור להחלטה עצמה. בינתיים קישרתי לפוסט שלך…
    @עננת, במפות ובפרסומים רשמיים זה ראשון לציון, אבל במקומונים ובאינטרנט כבר מזמאאאאאאאאן כותבים רישון. (כי גם "פגשתי אותה בראשון" אם זה כתוב ולא דבור, יכול להיות יום ראשון).
    תודה לכל המציעים, אתם נפלאים.

  11. מאת אורי:

    לגבי "רישון" – בניגוד למה שאפשר לחשוב, זה לא שיבוש של מקומונים ואינטרנט, אלא דווקא סלנג* רישוני עתיק (מהימים שאמא שלי גדלה ברישון, שנות ה-40 וה-50, וכנראה גם מהרבה לפני כן). מראי מקום:
    http://www.ybook.co.il/htmls/%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%9F.aspx?c0=14300&bsp=13577
    http://gallery.preker.co.il/israelwines-old/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9-%D7%92%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9F-a-2048.html

    משיחה שראיתי בטוויטר בנושא בימים האחרונים, דווקא אנשים שגדלו בראשון לציון בשנים האחרונות לא מכירים את זה. המקבילה המודרנית היא "ראשל"צ" (אמא שלי לעולם לא תגיד שהיא מ"ראשל"צ").

    * האם יכול להיות סלנג בכתב (ורק בכתב)? אם לא, מה המלה שחסרה לי פה?

  12. מאת איציק ארזוני:

    אז הוא היה ממג"ב?

  13. מאת נעם:

    תודה על הטור הנהדר.

    אצלנו למדו כי ישנה חשיבות בחלוקה ל"משה וכלב" דוקא.
    משה הוציא את ישראל ממצרים, וכך האותיות מ', ש', ה' מפיקות דגש אחריהן.
    וכלב (בן יפונה, ובעצם יהושע בן נון) הכניס את ישראל לכנען, וכך ב', כ', ל, ו' אינן מפיקות דגש אחריהן.

  14. [...] שלא לדבר על ת' השימוש, שאינה תקנית בעברית (אלא אם אתה בר כוכבא), אבל מככבת [...]

  15. [...] שילי (שלום, שלי); להשתמש באות ת' כתחילית למושא ישיר (כמו אצל בר כוכבא), ובאות י' כתחילית פנייה לכינויי גנאי (מהמילון שבסוף [...]

  16. [...] שהתקיים בכתה. הדמות המרכזית עליה נסב השיעור הייתה בר-כוכבא, ותוכן השיעור ומסקנותיו – בר כוכבא היה טוב וגיבור, הוא [...]

  17. מאת אור פיש:

    שלום וסליחה על הלשון אני רק אדם מן השורה … נכנסתי לכתבה כי הזדעזעתי מהכינוי שנתת לבר כוכבא… עם זאת אני חייב להגיד לך תודה לא קטנה, על זאת בהמשך…
    ישר כוח על ההשקעה לא הבנתי הכל מודה, לפחות ניסֵיתי :)
    איזה כיף היה לראות שיש מי שמעלה על כתב את פרשיית השׂין וליבי עם המתגעגעים לאות שהוגלתה לנו, עם זאת על ה"שגיאות" של בר כוכבא רציתי להציע כיוון מחשבה שלא שמתי לב שנכתב למרות שזה לא הנושא שהתכוונת לעסוק בו אני מרגיש חייב ליצור אפליה מתקנת מקווה שתבינו אותי … ישנם לא מעט מקומות בתנ"ך בהם נכתבו מילים בחיסור אותיות כביכול ואף פסוקים בהם נכתב למשל "לא" אך נקראים כ:"לו" כמו ב"תהילים ק" מזמור לתודה שנוהגים לקרוא בבוקר בבית כנסת וזה הפסוק:
    "דְּעוּ כִּי יְהוָה הוּא אֱלֹהִיםהוּא-עָשָׂנוּ ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ"
    דוגמא זאת לא שגיאה אלא רמז ויש מקרים שמצביעים יותר טוב על ה"טעיות" המכוונות האלה כמו שבפסוק מסויים בתורה אפשר למצוא מילה ולאחר כמה משפטים אותה מילה בחיסור אות אהו"י … לא עולה על הדעת שזה טעות או מקרה, הסתכלות זאת על המקרא הייתה ידועה כמסופר על שיטת הדרישה של רבי עקיבא שהיה דורש "על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות" (מנחות כט ע"ב), והרי הוא מידידיו של בר כוכבא (למקורות ת"גוגלו" ותמצאו) . לכן אני מציע שנתבונן על סיפורו של בר כוכבא שהיה סביר להניח בקרבות כשכתב מסמכים מהסוג שיש בידנו ונתיחס אל ה"שגיאות" כשיטת הצפנה נפוצה שידעו לפענח אבות אבותינו עליהם השלום, כתיבה עמוקה שאפשרה להם להנצל מלחשוף מידע לשונאינו ששרצו בארצנו ולנו לצלול אל האלמוגים הצבעונים בעומק ספרי הקודש של עמנו.
    אני הייתי בחיפוש אחרי חומר מעניין שדבר תורה שבקשו מאיתנו בישיבה לומר בל"ג בעומר וכתבתך פתחה לי דלת לנושא המעניין הזה, תודה גדולה לך שאת מתעמקת בשפה היפה שלנו ותודה שהזכרת לי ששכחתי להשלים חלק מתפילת הבוקר … נהנתי ולכתבה הבאה שלך אני יכנס גם בלי כותרת נועזת אז את יכולה לשתמש במילים יותר עדינות :) בהצלחה לך ודרך אגב שמעתי שיגאל ידין ואביו סומק כתבו בנושא אם חידשתי לקוראים שימחתם אותי … כל טוב

כתיבת תגובה