על אודות

עומר ואני, 2002. ענתי בבטן. צילום: יעקב עילם.

עומר ואני, 2002. ענתי בבטן. צילום: יעקב עילם.

שלום, אני ד”ר תמר עילם גינדין, ואני אהיה הבלשנית שלכם הערב.

כבר בילדותי התחלתי להתעניין בשפות, ועדיף כאלה שאף אחד לא מדבר. בחופש הגדול בין כיתה ז’ ל-ח’ למדתי סינית בנוער שוחר מדע (ומאז בגדרה אומרים “הבת של גינדין יודעת סינית”), בתיכון למדתי צרפתית, ובצבא ערבית (ופוֹרְטְרַן, אבל את זה לא אהבתי).

אני הפרסייה היחידה במשפחתי. הוריי ואחותי אשכנזים כשרים.

ההתעניינות באיראן החלה בתיכון, כשהכרתי נערה שעלתה מאיראן בגיל 14. אותה תחקרתי בעיקר על איך זה להיות במלחמה. בצבא, בכל זמן שלא הייתי חייבת לבצע את התפקיד שהוכשרתי אליו, הלכתי לפרסים. למדתי את השפה עד רמת תרגום ואת הבישול עד רמת אירוח.

באוניברסיטה העברית שילבתי את משיכתי לאיראן עם אהבתי לשפות מתות, וכבר בראיון הקבלה לחוג לבלשנות (סף הקבלה נמוך מאוד בגלל הביקוש, ולכן צריך לוודא שאף מועמד לא חושב שהוא עומד להיות בלש) הצהרתי שאני כאן כדי ללמוד פרסית עתיקה אצל פרופ’ שאול שקד, לימים חתן פרס ישראל לבלשנות.

למי שממש מתעניין – כאן אפשר למצוא את פרטי ההשכלה שלי, הניסיון התעסוקתי והשפות שלמדתי.

בפורים תשנ”ח (1998) הרציתי לראשונה על מגילת אסתר מזווית איראניסטית, לאחר שנתיים שבהן ארגנתי הרצאות בנושא מפי פרופ’ שקד. מאז אני נותנת את ההרצאה הזאת מספר פעמים בכל שנה, ומעולם לא היו שתי הרצאות זהות. בכל הרצאה אני גם לומדת דברים חדשים מהקהל, וממשיכה ללמוד ולהתחדש גם בין ההרצאות. בזכות הרצאה במכללת עלמא בפורים תשס”ה (2005) הוזמנתי להתראיין בתוכנית “לונדון את קירשנבאום”, ובעקבות התוכנית הגיע ביקוש להרצאות לימות השנה. כך נולדו “אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו“, “איראן זה לא רק אחמדינז’אד” – הרצאה על דתות איראן הקדומות שניתנה לראשונה עם פרופ’ שקד בתיקון שבועות של עלמא, “מעמד האישה באיראן הקדומה” ועוד. התחלתי להשתתף ולהרצות בכנסים בינלאומיים בשנת 1998, תוך כדי לימודי התואר השני. פרסמתי מספר מאמרים וגם קצת ספרים. ב-2009 נתתי קורס על תרבות איראן הקדומה במסגרת האוניברסיטה המשודרת בגל”צ, שיצא לאור ב-2011 בספר הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית. פרויקט הכתיבה הבא הוא פרסום ספר על מגילת אסתר לקהל הרחב. בנוסף לכך, בשנים האחרונות התחלתי לגלוש גם לתחום של איראן העכשווית, בעיקר בראי הרשתות החברתיות. הטור שלי מהנעשה באיראן בחדר 404 וגם כאן, הוא פרי המחקר הפרטי הזה. כשיהיה שלום עם איראן, אני אהיה נספחת התרבות הראשונה של ישראל בטהראן. בינתיים אני מרימה את תרומתי הצנועה כדי שזה גם יקרה.

מה אני עושה בימים אלה? מרצה, כותבת, מלמדת פרסית באוניברסיטת תל-אביב ובקורס מקוון שאתם יכולים לקחת בזמנכם החופשי, ועמיתת מחקר במכון מאיר ומרים עזרי לחקר חיפה והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. הנה גם עמוד הפייסבוק שלנו.

בחיי הפרטיים אני אמא של שני ילדים גאונים ויפהפיים (בתמונה משנת 2002 עומר עליי וענתי בבטן), בקשר מצוין עם אבא שלהם ועוד יותר עם אשתו. בחנוכה תשס"ז (דצמבר 2006) ילדתי ילד של זוג אחר כפונדקאית (אפילו כיכבתי בסרט בערוץ 10). משם נולדה ההרצאה "תמר תעשי לי ילד!". אני מרצה על החוויה האישית שלי, אבל מצוידת בידע נרחב כדי לענות כמעט על כל שאלה שעולה מהקהל.

בבלוג, כמו בהרצאות, אני מדברת על איראן בהווה ובעבר, על מילים עבריות ואחרות, על השפעות של שפות במגע, על אטימולוגיה של מילים ועל נושאים אחרים שמעניינים אותי, ובתקווה גם אתכם. הטוויטר שלי נמצא כאן, זה העמוד שלי בפייסבוק, ובאתר תוכלו למצוא פרטים על הרצאות העשרה שאני מעבירה בנושאי איראן, בלשנות או פונדקאות.

צרו איתי קשר ב-mpdpthmr@ג’ימייל או דרך הטופס המקוון.

האתר הזה הוא פרי עבודתם הברוכה של אנשים רבים. תודה לכל מי שעמל ותרם ליצירת המופת הזאת.

קורות חיים