איך אפשר לאהוב בלי להכיר? הזמנה + הצעת הגשה

כדי לאהוב (וגם כדי לשנוא) - צריך להכיר. 2700 שנות קשרי ישראל-איראן.
ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר לבלשנות איראנית ומרצה בנושאים שונים

לפני הכול עליי לומר: מהפכת האהבה שסחפה את העולם בשבוע שעבר וממשיכה להכות גלים, היא בעיניי אחד הדברים הכי יפים שהיו כאן – גם כאן באינטרנט וגם כאן בעולם הפיזי – בשנים האחרונות. אני מקווה שפושפין המכינה לאמנות תרוויח מזה גם חומרית בעולם הזה, אבל ללא ספק את שכרם האמיתי יקבלו רוני אדרי ומיכל טמיר בהיכל ההיסטוריה ובגן העדן.

כמו כל דבר שמצליח, גם על הקמפיין הזה יש ביקורת, והיא משני סוגים עיקריים.

את הראשון היטיב לנסח איל שחל, אחד מחברי הפייסבוק הכי שווים שלי, שפרסם בשבת האחרונה את שאלת התם הבאה:

או. קיי. לפני שכולם יחד זורקים עליי עגבניות (לא כדאי לכם. זה יקר), אני רוצה לשאול שאלת תם: מה פשר הדברים האלה שמסתובבים עכשיו בפייסבוק: אני אוהב איראנים, אני אוהב פלשתינאים, אני אוהב אנשי מאדים ואת כל מי שיש לו חותנת.
מה קורה פה?
למה ההיפך ממלחמה, פצצה אטומית וסגר חייב להיות אהבה? אהבה זה רגש יקר. אל תבזבזו אותו בהצהרות שווא.
מעבר לכך, שלהצהרות אהבה אין כל השפעה על מדיניות (אלא אם יש אינטרס לכך) הרי אי אפשר לאהוב את כל האיראנים מבלי להכיר כל אחד מהם (לא בטוח שניתן לאהוב גם את הנחמדים פחות ביניהם, שלא לומר את אלה שהם קרימינלים או סוציופתים או משהו מהסוג שיש בכל חברה). לא הגיוני שכולנו אוהבים את כל הפלשתינאים כל הזמן. אנחנו לא מכירים את כל הפלשתינאים. לומר: "כולם", זה כמו לומר: "אף אחד", בעצם.
תגידו: אני אוהב את ע' או ח'. מחבב מאוד את ט' ול'. מ-כ' וש' אני מעדיף להיזהר. הם לא נחמדים.
האם ייתכן שאנחנו כל כך אוהבים ומחבקים כדי שאנחנו נפחד קצת פחות?
ראיתי משדר על הומור בטלוויזיה. סליחה על ההשוואה, אבל החוקרים דנו במשמעות הצחוק והחיוך אצל קופים. מסתבר שהחיוך (משיכת שפה חיננית למעלה, חשיפת שיניים, עד החניכיים) הוא דרך לשדר: "אל תחשוש ממני. אני לא מהווה איום".
אולי אצל הקופים זה עובד. לא ב-100% מהמקרים. ואנחנו הרי בני אדם.
אגב, אני גם לא הייתי מעביר את התמונות האלה הלאה כמו קוף אחרי בנאדם. אבל מי שהעביר לאחר מחשבה והסכמה, אשמח מאוד לשמוע את ההסבר.

מהפכת האהבה, גרסת איל שחל.
מהפכת האהבה, גרסת איל שחל, מפורסם ברשות מאיל ומאמו.

ההסבר שהניח את דעתו איל היה זה של יואב אברמוביץ':

תעמולה היא מילה בעלת קונוטציות שליליות, ולרוב בצדק, אבל חשוב לזכור שאי אפשר לנהל פוליטיקה בלעדיה. הטבע האנושי הוא שאנו נוטים לפעול ולהיות מופעלים הרבה יותר בקלות, והרבה יותר בעוז, באמצעות הרגש מאשר באמצעות הרציונליות הפילוסופית. לא היו מנהיג, מפלגה, תנועה או קבוצת אנשים כלשהי בהיסטוריה שהצליחה לשנות משהו באמצעות טיעונים לוגיים, ותו לא. פנייה ישירה ופשוטה אל הרגש, לעומת זאת, הזיזה הרים והפכה מהפכות. המהפכנים הצרפתיים של המאה ה-18, למשל, קוממו את ההמון באמצעות הסיסמא "חירות, שיוויון, אחווה!", ולא באמצעות הטיעונים הפילוסופיים המורכבים של מונטסקייה (הפרדת רשויות), רוסו (שלטון הכלל) או וולטר (הומניזם).

זה לא שאין מקום לטיעונים המורכבים והעמוקים יותר, אבל הם חיים היטב בצד הטיעונים הפשוטים (פשטניים?), כל עוד כולם חותרים לאותה המטרה. לא נראה לי שמישהו מבין המשתתפים בקמפיין ההמוני לאהבה עם איראן באמת מרגיש אהבה מוחלטת לכלל האיראנים באשר הם, כולל הרוצחים, האנטישמים ומחרחרי המלחמה שביניהם. עם זאת, משהו בפנייה הישירה והפשוטה של המילה "אהבה", בשילוב צילומים שמדגישים את האישי והמיידי החמים, על פני המדיני והלאומי המאיימים, הצליח להזיז ולרגש אותם יותר מאשר עשרים מאמרי דעה מנומקים. אני אישית מקבל בברכה גם את אלו, וגם את אלו, מתוך הבנה שהם משלימים זה את זה, ולא סותרים זה את זה.

הביקורת השנייה היא של תלמידי עמרי, שהביע זעזוע קל מהעיצוב. אני בטוחה שהעיצוב הוא בכוונה כזה, כי בבחירת הצבעים והפונטים יש דווקא משהו מאוד פשוט וישיר וכן. ובכל זאת, פניתי לחברי המעצב הגרפי האיראני ששמו יישאר חסוי עד לשינוי המשטר ו/או עד צאתו משם – מה שיבוא קודם. עמרי ושאר תלמידיי קורא לו ג'משיד, אז גם אתם יכולים.

הוא עיצב משהו קצת יותר מתוחכם, שמי שרוצה יכול להוריד ולהדביק על תמונה שלו (זה קובץ PNG, אפשר להוריד, ופשוט להדביק על תמונה שלכם ב-PAINT עם transparent selection, ראו דוגמה).

תמונת פרופיל לדוגמה
תמונת פרופיל לדוגמה: הדבקה שקופה בפיינט. קלי קלות.
להורדתכם ולהוספה לתמונות פרופיל וכאלה. מעשה ידיו של ג'משיד.

ואיך מתקשרות שתי הביקורות האלה?

ובכן – הבה נצא לפרסומות: אי אפשר לאהוב בלי להכיר. וכפי שאומר קמפיין האהבה – גם לשנוא אי אפשר בלי להכיר.
ביום רביעי 28.3.2012 מתקיימת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים השקת ספרי המצוין, הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית. ההשקה תתקיים בסימן 2700 שנות קשרי ישראל-איראן, וישתתפו בה מורי ורבי פרופ' שאול שקד, תלמידי וחברי לספסל הלימודים (ככה זה במשפחות זורואסטריות) שי סקונדה, והלל גרשוני, תלמידו של שי. מומלץ להגיע למוזיאון מוקדם יותר כדי להיכנס לאווירת איראן הקדומה בתערוכה הנמצאת בקומת הביניים מצד ימין (זה בדרך לאודיטוריום למי שהולך ברגל).

זה הקישור לאירוע בפייסבוק.

וזה באנר נאה שעיצב לי ג'משיד לאירוע ההשקה. הקישור המקוצר הוא הקישור לפייסבוק.

לנוכחותכם באירוע אודה, וכמובן לעזרתכם בהפצה.

שתפו את הפוסט:

Facebook
WhatsApp
Twitter
Telegram
Email
Print

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. דקלה

    מה מה מה מה מה?!
    תמר, איל הנ"ל הוא באמת מי שמופיע בתמונה? קרי – ילד (בן 11)?
    אני רוצה אותו לבת שלי
    🙂

  2. תמר

    כן, הוא בן 11 🙂
    אבל הוא כתב דברים פילוסופיים יפהפיים כאלה גם כשהיה בן תשע…

  3. א

    אה, בגלל זה ביקשת רשות מאמא שלו?
    ואני חשבתי שזה בגלל ש"הקוף בעיני אמא שלו – אייל"….

    באמת ילד נבון!

כתיבת תגובה

עוד פוסטים