כללי הכתיב חסר הניקוד לפי שמיעה

כשחתמתי על הסכם ממון עם אבי ילדיי הגדולים (להלן ש.), הדיון היה משהו כזה:

ש: למה היא מקבלת את הבית?

אני: פה לא צריך להיות י'.

אחת השגיאות שהכי מחרפנות אותי הן שגיאות של כתיב מלא או חסר מדיי. הבעיה עם כללי הכתיב חסר הניקוד כפי שהם מופיעים באתר האקדמיה ללשון העברית (אוקטובר 2013), היא שהם בנויים על כללי הכתיב המנוקד. זה אומר שצריך קודם כול לדעת לנקד, ורק אחר כך אפשר לכתוב בלי ניקוד. אבל מה לעשות שרוב האנשים (כולל מורים) לא יודעים לנקד, והדור הצעיר (שלמורים שלו היה נקדן אוטומטי) אפילו לא יודע לקרוא עם ניקוד?

לכן, לשירות הציבור, אני מביאה כאן את כללי הכתיב חסר הניקוד, לחסרי רקע בניקוד. זה מתוך פרק הרש"ע (רגע של עברית) בקורסים שאני מלמדת.

יש מעט מאוד נקודות שמתפספסות בצורה זו (בעיקר חטף-קמצים למיניהם), ואשמח להצעות ייעול בנקודות האלה.

אז ככה:

1. כללי הכתיב חסר הניקוד אינם תמיד כתיב מלא או חסר, אלא הם משלבים את שני סוגי הכתיב.
מפאת קוצר הזמן והמקום, ומכיוון שאיננו מצפים מהתוצר הממוצע של מערכת החינוך הישראלית לדעת את כללי הניקוד ופונולוגיה עברית היסטורית, אנחנו נתייחס למה שהדובר שומע ולא לדקדוק היסטורי (למשל דגש חזק לא ייחשב לסוגר הברה).

שימו לב:
• שמות פרטיים אינם חייבים לציית לכללי הכתיב חסר הניקוד או לכל חוק אחר. בבואנו לאיית שמות פרטיים, נאיית אותם כפי שמאיית האדם: יעקב או יעקוב, אייל או איל, אדווה או אדוה, גלעד או גילעד.
• כל אות הכתובה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב חסר הניקוד: הוא, היא, ביצים, אבותיו.

לפני שנמשיך, תזכורת למספר מושגים פונולוגיים בסיסיים. מי שמכיר את המושגים יכול לדלג הלאה.

עיצור (consonant) – הגה (צליל דיבור) שיש בו חסימה מלאה או חלקית של האוויר. בעברית – כל האותיות מלבד אהו"י (שיכולות להיות גם עיצורים וגם אימות קריאה)

תנועה (vowel) – הגה שיש בו זרימה חופשית של האוויר. מסומן בעברית על ידי ניקוד (למעט שווא נח) ועל ידי אותיות אהו"י בתפקידן כאימות קריאה.

אם קריאה – אות המציינת תנועה, ולא עיצור.

הברה – רצף הגאים שבמרכזו תנועה. לפני התנועה ואחריה יכולים להיות עיצורים.

הרבה פתוחה – הברה המסתיימת בתנועה.

הברה סגורה – הברה המסתיימת בעיצור אחד או יותר.

טעם / הטעמה – הדגשה של אחת ההברות במילה יותר מהאחרות.

הברה מוטעמת – ההברה המודגשת במילה.

הברה בלתי מוטעמת  (לא מוטעמת) – הברה שאינה מודגשת במילה.

1.1 סימון התנועות
1.1.1 במילים לועזיות
תנועת a אינה מצוינת במילים לועזיות: פופולרי, רנדומלי, נורמלי. גם אם WORD טוען אחרת.
תוספת שלי: בתעתוק מילים משפות שיש בהן הבדל בין a (קצרה) ו-ā (ארוכה) – כן נוסיף א: איראן, אסלאם, קאמה (סוטרה).

תנועות i, o, u מצוינות באם קריאה תמיד: מיליון, היסטוריה, אופטימי.

1.1.2 במילים עבריות
1.1.2.1. תנועת u מסומנת תמיד ב-ו': קופסה, דוגמה, הופצץ, פוקסס.

1.1.2.2. בתנועת i ו-o
הכלל המוביל הוא: סלב

הברה סגורה לא מוטעמת – בלי אם קריאה.

 

זאת אומרת שבכל מקום שבו ההברה פתוחה ו/או מוטעמת – יש אם קריאה (י' או ו' בהתאם לתנועה).

למשל:

סלב שדווקא יש לו י' בשם (אפילו 3) צילום: Nicole de Castro cc-by-sa

סלב שדווקא יש לו י' בשם (אפילו 3)
צילום: Nicole de Castro cc-by-sa

הזמין – ההברה הראשונה סגורה ולא מוטעמת (סלב), ההברה השנייה מוטעמת ולכן יש י'.
משפחה – אין י' כי ההברה סגורה ולא מוטעמת.
טיפש – ההברה הראשונה פתוחה, ולכן יש י'*.
ישראלי – ההברה האחרונה גם פתוחה וגם מוטעמת, ולכן יש י'.
תיכנס, ייכנס, להיכנס – הברות פתוחות – יש אם קריאה*.
שימו לב: מילות יחס והמילית "אם" אינן מוטעמות, ולכן אינן מקבלות אם קריאה: "מן", "עם", וכמובן "אם".
כלל הסלב נכון גם לגבי תנועת o:
חכמה – בלי ו' (חוכמה) כי ההברה סגורה ולא מוטעמת.
מתכון – ההברה מוטעמת ולכן יש ו'.
בוקר (תחילת היום) – ההברה פתוחה ומוטעמת ולכן יש ו'.
בוקר (קאובוי) – ההברה אינה מוטעמת, אבל היא פתוחה ולכן יש ו'.

החוק המקורי לגבי תנועת o הוא: כאשר יש חטף קמץ או קמץ קטן הנשמרים לאורך כל הנטייה – אין אם קריאה.

* כן, אני יודעת שמבחינת העברית הקלסית אלה הברות סגורות. אבל דובר העברית הממוצע לא חושב על דגשים כסוגרי הברה. אמרנו שהכללים כאן הם לפי שמיעה.

שני מקומות נוספים שאין בהם ו' כאם קריאה:
– כאשר יש שתי תנועות o רצופות שהשנייה בהן היא אות גרונית: מחרת, צהריים.
– כאשר יש אם קריאה אחרת: ראש, איפה, פה, תאמר.

שימו לב:
כאשר המילה "כל/כול" היא נסמך – היא נחשבת לא מוטעמת ואין בה אם קריאה: כל הילדים, כל הכבוד (כי כאן, לפחות מבחינה היסטורית, המילה כל היא בלתי מוטעמת).
כאשר המילה מופיעה מחוץ לצירוף סמיכות או כסומך – היא מוטעמת ולכן יש בה ו: הכול בסדר, יודע כול.

1.1.2.2.1. צורת היסוד היא הקובעת
הצורה הקובעת לגבי כל הנטייה היא צורת הבסיס – כלומר הצורה הבלתי מסומנת ביותר. בפועל זו תהיה צורת גוף שלישי זכר יחיד (לכל זמן בנפרד), בתואר זכר יחיד, ובשם העצם – צורת היחיד. גם בתארים או בשמות שנגזרו ממילים אחרות – הצורה הקובעת היא צורת הבסיס.
למשל: טיפש > טיפשים, טיפשות, טיפשי – למרות ששומעים בהם הברה סגורה.
קיבל > קיבלה, קיבלו.
פועל > פועלי, חומר > חומרי, זיכרון > זיכרונות, אמת > אמתי, לב > לבי, בת > בתי וכו'.
מילות יחס: מן > מפרס, ממקומות רבים, מזמן; את > אתי, אתך, אתנו; עם > עמי, עמך, עמנו.

לשאלתכם "מה עושים במקרה של דו משמעות?"
אם הניקוד לא ברור מההקשר, אפשר לנקד חלקית. למשל עִמי לעומת עַמי. נכון שכאן אנחנו מסתכנים בניקוד לא נכון, שהוא דבר עוד יותר מעצבן מאשר כתיב מלא מדיי או חסר מדיי, אבל זה עניין לכמה פוסטים נפרדים.

כיצד מנקדים? אם יש לכם ווינדוס – קאפס לוק, ואז שיפט ושורת המספרים למעלה + \. נסו ותיהנו.
1.1.2.2.2. יוצאי דופן
יוצאים מן הכלל: בניין הפעיל בגזרת פ"נ: הפיל, הציע ללא י', כמו הזמין, הפליא;
(חפ"נ חפי"צ. חפי"צ הם פעלים המתחילים ב-יצ ואז אחת האותיות של "רק עגבת". מתנהגים כמו חסרי פ"נ).
המילה הנה – גם בנטייה: הנו, הנני.

לפני יו (yu/yo) אין י' כאם קריאה: דיון, ציון, מיון, נטיות.

1.1.2.3 תנועת e
ככלל, תנועת e אינה מצוינת בכתיב חסר הניקוד: אזור, ממד, בררה.
תנועת e תסומן ב-י :
– כאשר היא תוצאה של הנמכת תנועה (i>e) בהשפעת עיצור גרוני, כאשר בנטייה (משקל או בניין) יש י:
שיגעון <=> תיאבון; טיפש <=> קירח, חירש; סידור <=> בירור; תישבר <=> תיעצר.

("ואיך נדע אם הייתה הנמכת תנועה?" שואל התלמיד.
ובכן, קודם כול אחרי התנועה חייב להיות עיצור גרוני.
אין? מעולה. זה לא.
אם יש עיצור גרוני – לבדוק אם אתם מכירים מילים דומות משדה סמנטי דומה, אבל בלי גרוניות ועם i במקום של ה-e)

– בשמות פועל של בניין הפעיל בגזרת נחי פ"נ: היכרות, הישג, היצע.
גם כאן צורת הבסיס היא הקובעת: הישג > הישגיות.
– מילים ממשקל פֵּלָה שאינן נגזרות מצורת זכר ושיש בהן תנועת e בכל צורותיהן:
תיבה, זיעה (אבל לא מאה, כי ב-מאתיים אין תנועת e, ולא עדה, כי יש קורח ועדתו, למשל).

1.1.2.4 תנועת a סופית במילים שאולות מארמית

לא בדיוק כללי הכתיב חסר הניקוד, אבל דעו לכם ש-דוגמה, קופסה, כורסה, טיוטה, משכנתה, סיסמה ועוד מילים שנולדו בארמית או עברו דרכה והתאזרחו בעברית – נכתבות ב-ה' בסוף. הריבוי התקני הוא דוגמות, כורסות, סיסמות.

1.2 סימון י' ו-ו' עיצוריות

הכלל הגובר על כל הכללים האחרים: לא מכפילים י' או ו' עיצורית אם הדבר יגרום לרצף של יותר משתי י' או ו'. הדוגמה הקלסית, ובערך היחידה: וּוָווֹ = וווו uvavo – כל אחת מה-ו'ים מציינת עיצור/תנועה נפרדת.
1.2.1 י' או ו' עיצורית אינה מוכפלת בתחילת מילה
ילד, יער, ירח, ורד, ותיק, ועד.

1.2.2. בסוף מילה
בסוף מילה חד הברתית – אין הכפלה: קו, צו, שי, די.
בסוף מילה עם יותר מהברה אחת – נוספת י': עכשיו, סתיו, עליי, ספריי (sfaray).

שימו לב שבמילים עבריות בצירוף ey, ה-י' נחשבת חלק מתנועת צירה מלא, ולכן נכתבת רק פעם אחת: תשרי, ספרי לימוד, כל נדרי.
במילים לועזיות זהו עיצור, ולכן – ספריי (spray), היי (Hey = Hi), גיי (gay).

1.2.3. באמצע מילה – י' או ו' עיצורית מוכפלות 
איילה, שוויון, לוויין, שיירה.

ועכשיו כמה יוצאי דופן:

1.2.3.1. ו' עיצורית מוכפלת ו-י' עיצורית אינה מוכפלת:
– אחרי אותיות השימוש (משה וכלב): היער, שיצא, מוויכוח, לוועד, מירושלים, כוורד וכו'.
– לפני אם קריאה אחרת, או אחריה: מצוין, מאיה (שם פרטי), ראיה (re'aya), תקווה, ציווי.

חוץ מאשר…

1.2.3.1.1 צירופים של iy או yi
מסומנים בשני י' = אחד לתנועה ואחד לעיצור: ראייה (re'iya), חיים.

חוץ מאשר…

1.2.3.1.1.1 חריג: בצירופים iyu/iyo
יש רק י' אחת: דיון, מיון, ציון (ציוּן), ציון (ציוֹן).

 

תודות: לעשהאל ולאחותו על ההשראה, ליובל אברמי על הסלב, לנעם צ. על יאיר לפיד ולמזל כהן על העגבת.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני הכפלות). צרו קשר פה מימין.

3 תגובות לפוסט "כללי הכתיב חסר הניקוד לפי שמיעה"

  1. פטל הגיב:

    ו"אימא"?

  2. אודיה הגיב:

    תודה, מקסים ובהיר!
    מה הדין לגבי י' בחיריק בתחילת מילה שאחריה אות שוואית – אחרי ש השימוש?
    לדוגמא – במילים ישמעו, יראו – שישמעו או שיישמעו? שיראו או שייראו?
    תודה רבה

  3. אורי הגיב:

    "לא בדיוק כללי הכתיב חסר הניקוד, אבל דעו לכם ש-דוגמה, קופסה, כורסה, טיוטה, משכנתה, סיסמה ועוד מילים שנולדו בארמית או עברו דרכה והתאזרחו בעברית – נכתבות ב-ה' בסוף. הריבוי התקני הוא דוגמות, כורסות, סיסמות."

    ממש סליחה שאני חצוף, אני אורח כאן.
    לא מעניין אותי מה הרקע שלך והדיפלומה, אם את תלושה מהמציאות בשטח אז את לא רלוונטית.
    כשאני מגיה פוסט שאני שולח ל2000 איש – יותר משחשוב לי שהעברית תהיה תקנית חשוב לי שהיא לא תהיה צורמת.
    דהיינו אם רוב הקוראים יחשבו שמשהו שעשיתי הוא שגיאת כתיב לא אכתוב אותו גם אם הם הטועים וזו הכתיבה הנכונה.

    עמ"י כותב דוגמא, סיסמא(לרוב) ומשכנתא. רובם גם כותבים כורסא….
    לגבי טיוטה – השתרש עם ה' אז אני כותב עם ה'…

כתיבת תגובה