עילגויות שעידו אוהב במיוחד

תקציר מנהלים: בצורה התקנית "יָשן" לא חל המעתק הכנעני, כמו בפעלי מצב נוספים.

הצורה "יוֹשֵן" היא תוצאה של יישור פרדיגמה.

מתוודה idokius@: עילגויות שאני אוהב: יושן, להוזיז (זה היה אחרי צ'ט איתי שבו אני אמרתי להזיז והוא התעקש על להוזיז).

ששש.... עידוק יושן

ששש.... עידוק יושן

יושן שוב מחזיר אותי להבחנה הבלשנית הראשונה שלי, בגיל שלוש: "סבתא בתיה ישנה וסבתא אסתר יושנת", וגם אל המעתק הכנעני, שהופיע בשני הפוסטים האחרונים, ואל תופעה שנקראת יישור פרדיגמה.

הצורה התקנית יָשֵׁן שייכת לקבוצת פעלים שנוטים בבניין קל (פעל), והבינוני (הווה) שלהם אינו פּוֹעֵל כי אם פָּעֵל. לקבוצה זו שייכים בעיקר פעלי מצב — מצב סטטי או שינוי מצב (שָׁמֵן, רָזֶה, רָעֵב, צָמֵא, לָמֵד ועוד). הסיבה לכך שקיימות שתי הצורות השונות האלה בבניין קל היא המעתק הכנעני. כזכור, בענף הכנעני תנועות ā בהברות מוטעמות הפכו ל-ō. הבינוני הפועל השמי המקורי היה פָּעֵל, כמו בערבית עד היום — فاعِـل. הערבית מוטעמת עד היום בהברה הראשונה (פאעל). זה היה כנראה המצב בשמית לפני שהתפתחה העברית: הבינוני הפועל היה במקור מלעילי (הטעם על ההברה הראשונה), ולכן היא הפכה ל-ō. בפעלים מעטים הבינוני הפועֵל היה מלרעי (הטעם על ההברה האחרונה), כלומר ההברה הראשונה לא הייתה מוטעמת ולכן לא חל עליה המעתק הכנעני.

בעברית של ימינו, רוב הפָּעֵלים הפכו לשמות תואר. אפשר לראות את הפעליות שלהם בעבר ובעתיד: רזיתי, אֶרְעַב, צָמֵאתִי, וסבתא שלי הבלשנית גם אומרת שָׁמַנְתְּ (היא הסבתא היחידה שאני מכירה שלא חושבת שהנכדים והנינים שלה רזים מדיי). הצורה לָמֵד נשארה רק בפתגמים — אין הביישן לָמֵד — ובמִשְׁלָב גבוה מאוד, בביטויים כמו "אנו לְמֵדִים מכך ש…".

העילגות יושן היא תוצאה של יישור פרדיגמה. יישור פרדיגמה הוא תהליך שקורה בכל השפות כאשר הן מתנוונות (שזה מה שקורה כששפה מתפתחת: היא מתנוונת מבחינה מורפולוגית ובד"כ מפצה בעושר תחבירי): במקום שיהיו הרבה צורות חלופיות, צורה אחת "משתלטת" על כל הנטייה. באנגלית אפשר לראות את התוצאה של תהליך כזה למשל בפועל work, שצורת העבר והבינוני הפעול (V3) שלו הייתה wrought. היום משמש wrought כמעט אך ורק כשם תואר, ואילו הצורות הפעליות התיישרו עם הפרדיגמה והפכו ל-worked. דבר דומה קורה בימינו באנגלית אמריקאית לפועל bring, שבאנגלית תקנית העבר והבינוני הפעול שלו הם brought, ובאמריקאית שומעים יותר ויותר brang, brung. במקרה הזה יישור הפרדיגמה הוא עם צורה נפוצה יותר של פעלים לא-רגילים עם תנועת i, כמו sing-sang-sung, sink-sank-sunk וכו'.

במקרה של יושן, מכיוון שרוב הפָּעֵלים הפכו לשמות תואר, פָּעֵלים שעדיין נתפסים כפועַל התיישרו עם הפרדיגמה (דגם הנטייה) הנפוצה יותר, של פּוֹעֵל. אני לא בטוחה אם הצורה לומד גם היא תוצאה של אותו יישור פרדיגמה, או שמלכתחילה היו כאן שתי משמעויות שונות: לוֹמֵד משמש היום בשתי המשמעויות: study — לימודים: מאורגנים, בעלי מטרה, פעילים, ו-learn, למידה שהיא תופעה טבעית — שינוי ממצב של חוסר ידיעה למצב של ידיעה. שימו לב ששמות הפעולה נשארו שונים. לָמֵד משמש רק במובן learn, כלומר רק שינוי מצב. "אין הביישן לָמֵד" – כלומר אפילו אם הוא לומד (נמצא במסגרת לימודית), הוא אינו למד (מגיע למצב שהוא יודע) אם הוא מתבייש לשאול.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם כבר מדברים על ללמוד). צרו קשר דרך כאן.

מוקדש באהבה רבה לעידו קינן, שממנו אני לְמֵדָה על ענייני מיתוג עסקי ואישי באינטרנט.

3 תגובות לפוסט "עילגויות שעידו אוהב במיוחד"

  1. שי לרנר הגיב:

    השם המשפחה רוזן. מעיד על בעליו שהוא דיאטן שתפקידו להרזין לקוחות? או שיש איזה פירוש אחר למלה רוזן ובמקרה היא דומה למלה רזון.

  2. תמר הגיב:

    לול!
    אבל אם כבר מדברים על השם, זה בד"כ עִבְרוּת של שמות משפחה שמתחילים ביידיש ב-רוזנ-, כמו רוזנשטיין (אבן שושן), רוזנברג (הרשושנים), רוזנבלט ועוד.
    לפעמים גם עברות של רוזין – (הילד) של רוזה. כל שמות המשפחה האשכנזים שמסתיימים ב-ין הם (הילד) של-. גם גינדין, שבמקור היה הינדין, הוא (הילד) של הינדה.
    וכמובן שבמקרה של רוזן זה נחמד כפליים בגלל ההומונימיה עם תואר האצולה.

  3. […] שגם הוא תקני, מציין שינוי מצב. הסיבה שאומרים יָכַל היא יישור פרדיגמה, כלומר מחילים את הכלל של רוב הפעלים גם על פעלים יוצאי […]

כתיבת תגובה